א

יו“ל ע“י

איחודתלמידי

וחסידיטאהש

גליון פנימי

גליון

באור חייBויקוY מדברות קודA אAר ZכיBו AמוG מאת

כ"ק מרI רביה"ק AיY"א

כבר כנען: בארץ אביו מגורי בארץ יעקב וישב דקדקו המפרשים על כפל הלשון, דאחר שכבר אמר כנען, הלא אנו בארץ מגורי אביו, למה הוסיף לומר בארץ

יודעים שיצחק גר בארץ כנען.והענין יבואר עפ"י דברי האר"י ז"ל דהקב"ה הוא באמת והוא אחד בכל העולמות וכל המציאות, ממלא כל עלמין ובכל הנבראין ואין עוד מציאות בעולם זולתו, רק לפי ראות והעולמות הנבראים כל נראים הגשמיים אדם בני עיני הקב"ה ברא ולכן עצמם, בפני נפרד ודבר יש הם כאילוי העולם כך בצמצומים רבים, כדי גם שם יכירו וידעו כי הוא פנוי אתר ולית העולמות, כל את והמהוה המחיה לבדו

מניה, וזה גורם תענוג גדול למעלה כביכול.הגבורה מדת ע"י נמשכים הצומצומים דכל וידוע וזהו מלהתפשט, ב"ה סוף אין האור המונעת והיראה, יעקב בארץ "מגורי אביו", מגורי הוא וישב פירוש הפסוק יצחק פחד "אביו" של מדתו וזהו ומורא, יראה מלשון אבינו, ואמר הכתוב כי אף שיעקב התיישב בעוה"ז הנקרא "ארץ מגורי אביו", ועסק בעניני עוה"ז אשר נתצמצמו מאור אין סוף ב"ה על ידי מדת היראה, אעפ"כ הי' בו בחינת "ארץ כנען", כנען רומז לענין הכנעה, היינו שלא החזיק עצמו ליש ודבר נפרד בעולם, אלא הכניע עצמו וידע והאמין כי אין עוד

מלבדו, וכולא קמיה כלא וכאין חשיב.)מתוך עבו״ע דב״ק(

ויחלום יוסף: צריכים לבאר ענין החלומות שסיפר יוסף לא ודאי כי אליו, השבטים ושנאת כוונתו, הי' מה לאחיו

התכוון למשול עליהם לכבוד עצמו.כולם שהיו אף הקדושים, השבטים הנה כי ואפ"ל אנשים מושלמים, וכ"א מהם היה מושלם במדתו ומדרגתו. ב"ה, הבורא מאת עליהם שנמשך והשפע החיות אבל צדיק בחינת היה הוא כי הצדיק, יוסף ידי על להם נשפע של וכללות חיות הי' דיוסף במדרש וכמובא עולם, יסוד כל השבטים, ולכן הוצרכו כל השבטים להתבטל אל יוסף הצדיק מקור השפע, אבל כיון שהיו כולם מושלמים בפני וחיותם כי כל שפעם ולהכיר עצמם, לא התעוררו לראות מאת הבוב"ה נמשך להם על ידי יוסף, ובזה הפרידו עצמם דתכלית הבריאה, ותכלית בשורש ופגמו השפע ממקור הבריאה היתה שהאדם יבטל עצמו וידע ויאמין כי הוא אין ואפס לגבי החיות המושפעת בתוכו מאת הבורא ב"ה, והם לא כן עשו, אף שיש בזה ענינים עמוקים וטמירים למה טעו הרמה מדריגתם לפי עכ"פ אבל להתבטל, רצו ולא בזה

נחשב להם לפגם דק מן הדק של גיאות וישות.לעורר אופנים, בכמה הצדיק יוסף והשתדל ניסה לכן ולכן סיפר להם אותם שיחזרו להתדבק אל מקור השפע, לפניו, להיכנע כולם צריכין שהם לרמזם חלומותיו, את ואילו היו שומעים אליו להיכנע לפני יוסף, היה יוסף משפיע עליהם אור גדול מאוד, ואז היו יורדים למצרים בדרך כבוד,

שירדו השמים מן נסתבב לזה, נתעוררו שלא כיון אבל ויוסף הכתוב שאמר כמו בר, לשבור כרחם בעל למצרים הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבואו הוא שיוסף דכיון פי' ארצה, אפים לו וישתחוו יוסף אחי למקור הצנור הוא כי הארץ, עם לכל והמשפיע המשביר ארצה אפים אליו להשתחוות כולם הוצרכו לכן השפע, להשפיע בכחו הי' ואח"כ אליו, עצמם ולהכניע ולבטל עליהם שפע רב, כמו שאמר להם כי למחיה שלחני אלהים לפניכם וגו', ואח"כ אכן השפיע להם כדכתיב ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף, לפי הטף היינו לפי הצורך לדורות בני ישראל הבאים אחריהם, שם להתחזק בכחם שיהא רב שפע עליהם שהשפיע

במצרים נגד הנסיונות המרובים.)מתוך עבו״ע דב״ק(

כיון הק' פירש"י וגו', מראה ויפה תואר יפה יוסף ויהי שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו,

ואתה מתאבל אביך הקב"ה אמר את בך מגרה אני בשערך, מסלסל וגו'. אדוניו אשת ותשא מיד הדוב, יוסף הצדיק טמירים אף שבכל מעשי אין אבל ונשגבים, גבוהים ענינים מקרא יוצא מידי פשוטו, כי הנה עיקר להכניע היא בעוה"ז האדם עבודת ולבטל הגוף החומרי אל רצון הנשמה, היצר מדרכי אחד כי בספה"ק וכתבו לתפסו באדם מתאחז הוא היאך בו ידי שמכניס על ולהחטיאו, ברשתו תאוה והנאה ליפות ולקשט גופו לעיני בניקל בו מתאחז זה ובכח אדם, בני וזאת ה"י, חמורות בעבירות להכשילו האדם שכאשר ללמדנו, הכתוב בא שהגוף היינו מושל, עצמו את רואה לסלסל בא כך ידי על בקרבו, מושל גופו בייפוי להתעסק היינו בשערו, היצר בכח יש כך ידי ועל ולבושיו, להתגרות בו, להכשילו בניקל בעבירות ולכן ראו אצל חסידים חמורות רח"ל, כלל עשו שלא הדורות, בכל ה' ויראי

ייפוי מעניני עסק הלבוש וקישוט

והגוף בחיצוניות, ושלא לסלסל בפיאות ראשם אלא מה שמוכרח, וכ"ז כדי שלא לעשות את הגוף לעיקר,

אלא שיהי' בטל וטפל אל הנשמה.)מתוך עבו״ע דב״ק פרשת פקודי(

וימאן תיבת אחר וגו', אדוניו אשת אל ויאמר וימאן לה, לשמוע בתוקף מיאן מתחלה כי ללמדנו פסיק, יש בלי שום הסבר וטעם, אף שהיא אמרה לו כמה סברות כי ממשפחתה, יעקב זרע לצאת שעתיד באיצטגנותן ראתה יכנס שאם נתיירא כי טענותיה, את יוסף סתר לא עכ"ז עמה בטענות ומענות תוכל לפתותה לעבירה, לכך מקודם מיאן בתוקף בהחלט, ועי"ז ניצול מן החטא, ואחר הפסיק שאחר תיבת וימאן, כתיב ויאמר אל אשת אדוניו, כי אחר אשת אל ויאמר אז מעבירה, לפרוש בתוקף שהחליט נטי' כל דהוא אדוניו, דהתיירא אולי תישאר בעומק לבבו לעבירה, לכן כדי לעקור זאת מלבו הסביר לה כמה טעמים שאף מצד הסברא תהא לו החטא לרעה, אבל כ"ז רק אחר

שהחליט ומיאן בתוקף מלשמוע לה.וקושיים מניעות יש כאשר יהודי, לכל העצה היא וזו רבים להתגבר על כח התאוה, העצה לזה שלא להיכנס עם ובהחלט, בתקיפות יאמר רק ובסברות, בטענות היצה"ר ומיד תיכף ויעקור ה', אהבת והיא אחת אהבה רק לי יש

מחשבת התאוה מלבו, ועי"ז ינצל.)מתוך עבו״ע שיח״ק ח"ב, כ"ג כסלו(

קול רנה וישועה באהלי צדיקים ברגשי גיל וחדוה מעומק הלב, ובחרדת קודש ביראה עילאה כדבעי,

נגיש אל פני הקודש להרים כסא דברכתא, אל מול פני המנורה

הטהורה, אבינו רועינו, עטרת תפארת ראשינו, רועה ישראל הנאמן

כ"ק מרן רבינו הקדוש שליט"אלרגל שהשמחה במעונו, בשמחת נישואי נכדו

החתן הרב שרגא יודא שליט"א

בן הרב שמעון שטערן שליט"אבן הגה"צ אב"ד מירון שליט"א

חתן כ"ק אדמו"ר מליזענסק שליט"אומצלאין אנו לחיי מלכא מרנא ורבנא, ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו

כימי דור ודור, ומה' ינתן משאלותינו, מלך ביפיו תחזינה עינינו, לשמוח

מתוך מנה, מי עדת ה' קהל את לנהל ה' ויזכהו רבינו, בשמחת תמיד

בריות גופא ונהורא טבא, עד מאה ועשרים שנה, ונזכה עוד רבות בשנים

ולאורו נעוריו, כנשר יויתחזק קדישא, דמהימנותא בצילא להסתופף

בב"א נהירין באנפין צדקינו משיח לקראת יולכינו עדי ונלך נתחמם

גליון מורחב לרגל יו"ד קדישא של רבינו הסבא קדישא זי"ע - ולרגל יום הצלת מרן רביה"ק שליט"א

ב

ד( אמר הרה”ק רבי פנחס מקאריץ זי”ע על מה דאמרי אינשי “פון שהולכים בעת כי הכוונה חרטה” קיין נישט מען האט גיין נישט לאסיפת ומסיבות תלמידי חכמים ויראי ה’ בטח שישיחו שם מדברי תורה ועניני יראה וע”י זה יתרחט על חטאיו, אבל מי שמונע עצמו וזהו “פון מלילך למקומות כאלו אז מן הנמנע שיתרחט על חטאיו נישט גיין האט מען נישט קיין חרטה” אלא רק כשהולך יש לו חרטה

על חטאיו.

החבירים, בין חדא בצוותא השלום שיהיה מבקש באתי הנה ה( כאשר היה אהבה בין החבריא דרשב”י וחביריו הנודעים, כי זה תכלית כל המקווה. ואז אני מבטיחכם כל הטוב, ובטוח אני במי שאמר והיה העולם שיהיה הכל טוב. כי כל הרחקות ובפרט דוחקא בתר דוחקא,

צומח מן פירוד הלבבות.)מתוך מכתב מהעט”צ זי”ע(

באור האיחודמאמרים בBGיBי אחדות והתקAרות Mדיקים

באור הפרAהGבוAת הAפר מאמרים ע

וישב יעקב. פירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב כתיב הלא זה להבין ויש וכו'. הקב"ה אמר בשלוה )תהלים קמה יט( רצון יראיו יעשה. ולפרש זה עפ"י מאמר חז"ל )מדרש תהלים קה. שבת פט:( ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, וגלגל הקב"ה את הדבר ע"י יוסף וירד בכבוד גדול למצרים. ולפי"ז נפרש

ידע ויעקב יעשה, יראיו רצון שבוודאי בשלשלאות למצרים לירד ראוי שהוא סיבה עפ"י גלות בבחינת ברזל של יעקב ביקש ולכן ב"ה, להבורא הידוע מה' שהתפלל פי' היינו בשלוה, לישב עושה רחמיו ברוב וה' בשלוה, שישב עליו שתקפוץ הדבר וגלגל יראיו, רצון רוגזו של יוסף כדי שירד למצרים בכבוד. לצדיקים די לא הקב"ה, שאמר וזה אלא הבא, בעולם להם שמתוקן במה בוודאי צריך אני לקבל בקשתם ותפלתם שמבקשים לישב בשלוה גם בעולם הזה, בימי אמרתי זה דבר אמן. רצון יהי כן

ילדותי.

)בת עין(

אלה תולדות יעקב יוסף. על תיבת מרבותינו וידוע גרשיים, כתיב יוסף הקדושים זי"ע שכו"כ פעמים הנגינה על האותיות מרמז הפשט הנכון. ונלפענ"ד יעקב פי' אלה תולדות ז"ל ב"ה דרש"י יוסף סיבותיהן הי' שוה, דזה נשטם וזה נשטם, זה ביקש אחיו להרגו וזה ביקשו אחיו להרגו, עיי"ש. וזה הי' בגלות נגרש מבית אביו יעאע"ה ללבן, וכן יוסף גרשו לישמעאלים ומכרוהו אביו מבית אחיו מדינים סוחרים ומצרים, ועי' במד' רבה. יעקב תולדות אלה כאן שמרומז וזה

"יוסף" גרשיים, ששניהם יעקב ויוסף ג"כ נתגרשו מבית אביהם.

)תורת יפה(

לאלמתי. ותשתחוין אלמתיכם תסבינה והנה קשה למה כתיב בחלום הראשון "ותשתחוין לאלמתי", דעולה לפרש יש לי". "משתחוים כתיב השני ובחלום שבפעם למצרים יעקב הבני שבאו הפעמים שתי על שהוא שידעו אלא עדיין יוסף את ידעו לא הראשון המשבר ע"כ הי' "ותשתחוין לאלמתי" שהי' משתחוים לממונו והיו צריכין לתבואתו, ולא לו, אבל בפעם השני שידעו כבר את יוסף ונודע להם כבר את גדלו וחשיבותו

היו "משתחוים לי" עכשיו היו יכולים להשתחות לו.

)כנף רננים(

וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. ופירש"י המתנות ופי' עצמם. )ב"ר( במדרש חז"ל שדרשו ז"ל כהונה כאלו הצאן רועים אותם כו', ר"ל שהלכו שמה לאכול ולשתות ע"כ. ולכאורה יפלא לומר דבר כזה על זרע קודש שבטי י"ה. שהלכו אחר תאוות לבם ח"ו. והנה

לפי פשוטו י"ל, דכוונת חז"ל הוא להיות כי ע"י מעשה אבותינו שירדו הדבר נתגלגל בהפרשה כמבואר הלזו לפי במצרים וכלכלם אותם ופרנס זן ויוסף למצרים

הטף בשני רעבון. וזה שרמזה לנו תוה"ק בהנקודה של תיבת א"ת שלא הלכו אלא לרעות את עצמם היינו בשני

הרעב. זהו כפשוטו.

)אוהב ישראל(

ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך. יש להבין מדוע בחרה דוקא בערבון זה. ונראה מתן דקודם הראשונים כתבו דהנה תורה היה שייך קצת מצות יבום אף שיקחה תמר רצתה ולכן הבן, באב שמתו כיון יבום מתורת יהודה מלך, היה שיהודה ידוע אך בעליה. אין מייבם, אולם רש"י וקיי"ל דמלך הביא על וירד יהודה מאת אחיו, שהם תמר ונסתפקה מגדולתו. הורידוהו אם אחר שהורידוהו מגדולתו אין לו דין מלך וחייב לייבם, או דילמא עדיין שם מלך עליו ואסור לו לייבמה. ע"כ

וביקשה התחכמה חותמו את ממנו

דב״ק שנשמעו מאת רבינו מהר״א הסבא קדישא זי״ע

כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור. יש לדקדק בכמה דברים א( הלשון ״וגם״ משמע כי שני מעשיות אלו כי גנב וכו‘ וגם פה וכו‘, יש להם שייכות להדדי ומה השייכות. ב( אמאי קורא אותו כאן בשם ״בור״ הרי בכל הפרשה נקרא בשם ״בית האסורים״. ג( מה הי‘ נוגע לספר זאת

להשר המשקים כי גנב גנבתי מארץ העברים.

ד‘( דרוש ל״ט שער )ע״ח הקדושים בספרים דאיתא מה פי על לתרץ ונראה דברית הלשון וברית המעור הא בהא תליא, והנשמר בזה נשמר בזה גם כן )ספר חרדים פ‘ ט״ו אות ט‘( וכן להיפך ח״ו, והנה אמרו חז״ל )תענית ח.( שהמדבר לשון הרע עונשו שישכנו נחש. ואמרו חז״ל )מובא ברש״י שם( כי אחי יוסף חשדו אותו בחטא לשון הרע, וע״כ זרקוהו לבור שיש בו נחשים כמשארז״ל )שבת כא:( מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. כי זהו עונש המספר לשון הרע שנחש מכישו )במד״ר יט כב( אבל למעשה לא הזיקו אותו הנחשים, וזהו לאות שלא פגם בברית הלשון, אם כן זה היה ראיה מוכחת שגם במעשה אשת פוטיפר לא חטא שלא

פגם בברית המעור, כי הרי הם תלוים זה בזה.

וזה אמר יוסף הצדיק ״כי גנב גנבתי מארץ העברים״, פי‘ כי הן בארץ העברים כשענשו אותי על פגם ברית הלשון היה שלא ביושר, ״וגם פה לא עשיתי מאומה״ שגם מעשה אשת פוטיפר אינו אמת, והראיה ״כי שמו אותי בבור״ שהשבטים זה סימן שלא פגמתי בברית הזיקו אותי ממילא והנחשים לא לבור זרקו אותי הלשון, וזהו הראיה שגם פה לא עשיתי מאומה שגם המעשה של אשת פוטיפר

אינו אמת, ואם כן שני דברים אלו קשורים שפיר זה לזה, כי זה מוכח על זה.

באור רבותיBוG"יZ ת מרבוה"קAהפר מאמרים ע

להשתמש להדיוט דאסור קי"ל והרי ומטהו, בשרביטו של מלך, וא"כ אם יתן לה את הערבון

הזה להשתמש בה, סימן שלפי דעתו "אין לו דין מלך", לה את ולכן כשראתה שנתן ביבום. ואז שפיר מחוייב

חפציו, באת אליו להתייבם.

)חתם סופר(

ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ניצל שיוסף אומרת בסוטה הגמרא מחטאו ע"י שנראה לו דמות דיוקנו של אביו. ויש לומר שלמדו כן מפסוק הזה, ונקדים הכתוב לא איש א-ל, כלומר מי להיות יכול לא איש במדריגת שהוא חז"ל מעידים יעקב ועל א-ל, בדרגת קראו שהקב"ה וישלח( ברש"י )מובא "איש"( בגדר אינו )ממילא א-ל, ליעקב וחז"ל אומרים שיעקב אבינו קרא לבית המקדש בשם בית, אין זה כי אם "בית

אלקים".

והיינו שאמר הכתוב "ואין איש" מי שאינו בגדר איש, אלא בגדר א-ל, והוא גם מאלו האנשים שקראו לבית המקדש בשם "בית", הוא היה "שם בבית", ומזה למדו חז"ל שנראה לו דמות דיוקנו של

אביו.

)מהרי"ד מבעלזא(

אדוניו אשת אל ויאמר וימאן וכל בבית ידע אתי מה לא אדוני הן אשר יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ולא חשך ממני מאומה וגו' ואיך וחטאתי הזאת הגדולה הרעה אעשה תניא תלה איך לדקדק ויש לאלקים. בדלא תניא. ויש לפרש על פי מה דאיתא וכו', בגמרא רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכל אשר וגו' אדוני הן קאמר דהכי לפרש יש זה לפי יש לו נתן בידי, כלומר השתא אממונא לא חשידנא אף כנזכר ז"ל חכמינו כמאמר בגזל נכשלים העולם שרוב לעיל אם כן איך אעשה עבירה דעריות אשר רוב העולם

)גן רוה(אינם נכשלים בזה.

ג

לספר יש מאוד הרבה מעבוה״ק וגדולתו של רבינו, ואם יכלו, לא והם הזמן יכלה הכל, נספר תולדותיו, בקיצור כאן הבאנו ובכן

ונכתוב גם קצת הנהגות.

לידתו בקדושהלאביו נולד אלימלך ר' הק' רבינו אביו אשר אחרי תרכ״ה, בשנת הק'

אלימלך ר״ר הרה״ק של קדשו ציון על השתטח הק' כשחזר אדר. כ״א דהילולא בהיומא זי״ע, מליזענסק מהציון אמר להרבנית מרת מינדל ע״ה, "עס קומט אונז א מזל טוב, מיר האבן געפועלט א בן זכר, און איך בין ישועות פועל א און צדיק א זיין וועט ער אז מובטח ר' אלימלך איז געווען א פועל ווי דער רבי בימיו, אזוי רבי אלימלך שאקרא הרבי ותנאי התנה בימיו, ישועות שמו וקראו הק' רבינו נולד זה אחר שמו״, על הילד בישראל "אלימלך״, ואביו הק' חיבבו מאוד, והיה קוראו

"מיין רבי ר' אלימלך'ל״.

הסתלקות אביו הק'בן שמונה שנים בשנת תרל״ג, נסתלק עליו בהיותו יהוסף מוה״ר הרה״ק וגיסו שנותיו, במיטב הק' אביו מקאסאני זי״ע בעל בני שלשים, אשר מילא מקום חותנו

ברבנות בעיר טאהש, גידלו בביתו.

נשואיולקחו תרמ״ב, בשנת בערך הי״ז לשנת כשהגיע הגה״ק אבדק״ק סוואליעווע זי״ע – ששימש אז כראב״ד בעיר מונקאטש – לחתן לבתו, לאחר נשואיו היה סמוך על שלחן חותנו ד' שנים, ולמד עמו בכל לילה עד שעה

שתיים עשרה, וקיבל ממנו הרבה תורה ועבודה:

רבו ה'שם שלמהבעת ההוא היה האב״ד דשם הרה״ק בעל שם שלמה זי״ע ממונקאטש ורבינו הק' נתקרב אליו בלב ונפש. בכל לילה למד עם חותנו עד חצות הלילה, ואחר כך הלך אל לכל ברבים, הלילה סעודת אז שערך שלמה שם בעל הפחות עם עשרה אנשים, השם שלמה כיבדו מאוד, ולא וקיבל הרבה מהרה״ק בשעת התחיל בסעודה עד בואו,

סעודות אלו שסעד אצלו.

על כס ההוראהאחר ארבעה שנים שהתגורר במונקאטש, רצה לקבוע דירתו בק״ק טאהש, מקום מגורי אביו הק', ואף שתושבי הכירו כי בעירם, שישאר מאוד בו הפצירו מונקאטש לחזור רצה מקום מכל קדושתו, וגודל בתורה גדלותו ישראל, מגדולי הורמנא לקבל נסע ומקודם לטאהש, לעמבערג אבדק״ק זצ״ל שמעלקיש יצחק ר' מהגאון בעל שו״ת בית יצחק, ומהרה״ג ר' יואל צבי ראטה זצ״ל בעל שו״ת בית היוצר, והרה״ג ר' יהודה גרינפעלד זצ״ל כמה ומעוד מהרש״ג(, שו״ת בעל )אבי מסעמיהאלע גדולי ישראל, וכולם התפלאו והתפעלו מגודל חריפותו

ובקיאותו בתורת ה'.

קבע מגיריו בטאהשאחר שקיבל כתבי הורמנא קבע מגוריו בק״ק טאהש, אך עדיין לא נתקבל שם לאב״ד לישב על כסא אביו הק', כי בעת שגיסו הרה״ק מוה״ר יהוסף מקאסאני זי״ע בעל הרבנות את מסר במאדע, לאב״ד נתקבל שלשים בני בנדוניא לגיסו הרה״ק בעל באר מנחם מקאלוב זי״ע, עד כי יגדל רבינו הק', ורבינו הק' אחר שהתגורר בטאהש אף גדולות, אחרות בעיירות הרבנית משרת לפניו שהציעו לא רצה לעזוב את מקום אבותיו הק', והמתין במתינות זי״ע משרת באר מנחם הבעל הרה״ק גיסו עד שימצא בביהמ״ד לעצמו שם ניהג ורבינו אחרת, בעיר הרבנות

שלו.

התקרבותו להגה״ק מ'קאמארנאבטאהש, דר כבר הק' כשרבינו תרמ״ז בשנת

אירס דודו הרה״ק מוה״ר יהוסף מקאסאני

מקאסאני שלמה חיים מוה״ר הרה״ק בנו את זי״ע ישעי' אשר ר' הרה״ק בת עם טובה, שמועה בעל זי״ע בן זי״ע סענדר אלכסנדר ר' הרה״ק חתן מקאלבסוב, זי״ע. מקאמארנא אייזיק יצחק מוה״ר רבינו הרה״ק והדר פאר ברוב קאמארנא בעיר התקיימה והחתונה ואכמ״ל, והרה״ק רבינו מוה״ר אליעזר צבי זי״ע, דודו של הכלה, נהג אז נשיאותו בעיר קאמארנא, והיות כי רבינו הק' היה דבוק אז ברבו בעל שם שלמה ממונקאטש כנ״ל, לא רצה לקבל מרבי אחר, כי הבין אז בדעתו הקדושה שאינו כדאי לו לקבל שני דרכים שונים בעבודת השי״ת, לכן לא רצה לנסוע להחתונה, אולם היות שהיתה חתונת בן גיסו לא היה יכול לימנע מלנסוע, ונסע. ובכל אותם מלראות הק' רבינו נמנע בקאמארנא, ששהה הימים את פניו של הרה״ק מוהרא״צ, כי התיירא שאם יסתכל בפניו יתקרב אליו, וזאת לא רצה כאמור. ויהי ביום שבת כל את מקאמארנא הרה״ק כיבד התפלה, אחר קודש אנשי שלומו והאורחים בקידושא רבא, והוא עצמו חילק לעקיך לכל אחד. רבינו הק' עמד באותה שעה מאחוריו, כדי שלא להסתכל בפניו כנ״ל, ותוך כדי החלוקה, פנה הרה״ק מקאמארנא לאחוריו לחלק גם לעומדים שם, ואז ראה הק' רבינו וגם לראשונה, הק' רבינו פני את ראה אותו לראשונה פנים אל פנים פנה הרה״ק מקאמארנא זי״ע מקאסאני שלשים בני בעל הרה״ק המחותן אל לו יונגערמאן״, השיב דער שווארצער איז "ווער ושאלו בזה מקאמארנא הרה״ק אמר אלימלך, ר' גיסו שזהו הלשון: "ווען איך וואלט געוואוסט פריער אז ער איז דא, וואלט איך אסאך א שענערן שבת געהאט״, ורבינו הק' נתפעל מאוד מצורתו הק' ועל ידי זה התחיל לבו לפעם

בקרבו להתקרב אל הרה״ק מקאמארנא.

בזה״ל: הק' רבינו אל הרה״ק מקאמארנא לו ואמר "יונגערמאן, אז דו וועסט קומען צו שלש סעודות, וועל בא הק' ורבינו בילקע״, א און עליה אן געבן דיר איך סעודות ואחר שלש מאוד, כיבדו ורבינו מהרא״צ אליו, ברכו רבינו מהרא״צ, והזמינו לבוא לשבות בצלו בשבת פרשת לך לך, בבוא רבינו הק' לקאמארנא לכבוד שבת אותך מקבל "אני מקאמארנא הרה״ק לו אמר לך, פ' נתקרב הק' שרבינו הוה, וכך ממש״. בן כמו לתלמיד, ואילך נסע ומאז והיה בעיניו כמו בן ממש, אליו מאוד רבו בבית היתה הקבוע ואכסנייתו רבות, פעמים אליו יחד ולפעמים שהה שם במשך שלשה חדשים הקדוש, עם בני ביתו. ורבינו מהרא״צ היה רגיל לומר לו בזה״ל ממש: "אלעס וואס איך געב פאר מיינע קינדער גיב איך פאר דיר״. ולא כיסה ממנו שום דבר, והשפיע עליו אורות

וכחות גדולות.

בכל לילה למד רבינו מהרא״צ עם בניו שיעור ברמב״ם, ולא נתנו רשות לשום אדם להיות שם, אך לרבינו הק' גם

הורשה ליכנס לשמוע השיעור כאחד מבניו.

ימים לפני בשנת תרנ״ח בהיותו בן ל״ג שנים, כמה לילה שבכל סידרו אייר, כ״ד מהרא״צ רבינו פטירת וביניהם לידו, יעמוד אחד מבניו הקדושים על המשמר עמד גם רבינו הק' לילה אחד כשאר בניו, ובלילה ההוא ענינים רבים מדברים העומדים רבינו מהרא״צ לו מסר ברומו של עולם, ואחר כך בירך את בנו הרה״ק ר' יעקב

משה מקאמארנא זי״ע ואת רבינו הק'.

סמך לילה את באותו מהרא״צ רבינו ואמר לו בתוך דבריו רבינו הק' להיות רבי,

קוויטל, בזה״ל: "דו קענסט א ליינען

און דו קענסט טרייבן א פערד״.

רבו ה'צבי לצדיקבאותו שנה אחר שנפטר עליו רבו

המובהק רבינו מהרא״צ, נסע רבינו הק' אל הרה״ק ר' צבי אלימלך מבלאזשוב זי״ע בעל צבי לצדיק, וקיבל מרות ממנו. ופעם אמר רבינו הק' בזה״ל: "וואס עס האט אריינצולייגן מיר אין געווען איז דער רבי זכרונו לברכה ]רבינו מהרא״צ[ אריין געלייגט, און וואס עס איז נאך געווען צו ערפילן ווייל איך בין נאך

געווען יונג, האט דער בלאזשובער רב ערפילט״.

על כס הרבנותהבאן על נסע שרבינו איקלע תרס״ב, בשנת בערך – רמבעה״נ צדקת לטובת לאסיפה לקלינווארדיין בעריש ר' הגאון עם ביחד ונפגש – נשיא היה שרבינו אותו ושאל קאלעוו, בעיר אב״ד אז שהיה ז״ל באנעט הגאון ר' בעריש ז״ל לרבינו "למה אין כבודו מבקש איזה את לעזוב ברצונו שאין רבינו, לו ענה רבנות״ משרת מנחם באר הבעל הרה״ק שגיסו וממתין אבותיו מקום ואז ימלא מקום זי״ע ימצא משרת רבנות בעיר אחרת, אבותיו, ענה לו הגאון ר' בעריש ז״ל, שבעזרת ה' יעשה לו טובה בקרוב אחר שאביכם הק' עשה לי טובה כמו כן, שהוא השתדל שיקבלו אותי לאב״ד בעיר קאלעוו, לאחר זמן קצת נסתלק הגאון ר' בעריש ז״ל, והקהלה בקאלעוו בעיר )קאנסוס( רבנות לפני הבאר מנחם מכתב הביאו קאלעוו, ואחר שהבאר מנחם הוכתר לאב״ד בעיר קאלוב, נתקבל רבינו הק' לאב״ד בעיר טאהש. וגם הנהיג בישיבה

עם בחורים עד מלחמת העולם הראשונה.

שקורין שונות בערים לשבות כמעט נסע לא "פראווען״ רק בסוף ימיו נסע קצת בערך עשרה שבתות, שלא צוהו מקאמארנא מהרא״צ הקדוש שרבו ואמר ליסע, באמרו לו: "בודאי כשתסע יכבדוך, מען וועט רייסן דיך וועט מען בעקיטשעס, און שטריימליך מיט הוטן קינד, א טאטענ'ס דעם דאך ביסט דו ווייל זיין, מכבד רבינו ופירוש דערפון״, ווערן גארנישט וועט עס אבער הק' הדברים שעל ידי כל זאת לא יתעלה בעבודת השי״ת

ודביקותו.

דביקות ברבותיוהיה רגיל לומר על כל מנהגיו "אויב האט עטץ עפעס א קשיא, גלייבט מיר אז אזוי האב איך געזען ביי מיינע רבי'ס״. ופ״א סיפר הרה״ג ר' נפתלי הירצקא אמסעל ז״ל מבלאזשוב לצדיק צבי בעל שהרה״ק הק', רבינו לפני קודש שבת לכבוד לטבול שבת בערב פעם הלך זי״ע, בשעה עשר לפני הצהרים, קודם נסיעתו לאיהעל לכבוד היומא דהילולא של מרן בעל ישמח משה שחל בשבת, פעמים כמה שאל דבריו, את הק' רבינו שמע וכאשר אזוי! אזוי!, ונתמלא שמחה גדולה, באמרו כי פעם אחת קודם שנסע לעיר דיארמאט על שבת קודש, הפצירו בו לפני עשר בשעה קודש בערב שבת למקוה שילך בניו לזה, הסכים ברירה ובאין סיבה, איזה מחמת הצהרים אצל ראה שלא דבר שעשה כך, על הצטער ימיו וכל לכבוד להמקוה מוקדמת כך כל בשעה לילך רבותיו, שבת, ועכשיו ששמע שרבו הקדוש מבלאזשוב עשה כך,

נתמלא שמחה.

מדתו בשמחהשונא והיה השמחה, מדת על עולמות מרעיש היה איש ראה וכאשר והעצבות, העצלות מדת אז מאוד ואינו בשמחה כראוי, הקפיד עליו שהוא שרוי בעצבות, מאוד, ורמז לו בפניו הקדושים כאילו אינו רוצה להביט בפניו, ומקפיד עליו על מה שהוא בעצבות, אך לא עשה זאת בכעס ח״ו, אלא בנחת, בדעת והשכל, ותיכף אמר החשיב זה לעומת לבבו, לשמח כדי הלצה דבר איזה איז "ער עליו אומר והיה בשמחה, שהיה מי את מאד

בשמחה איז ער דאך מיין״ גם

באור הMדhקיםתודות מרI רביBו הקדוA הסבא קדיAא ZיGוGכי״א

כ"ג כסיו תA״ג פ״ק

המשך בדף ז'

ד

הרבה הסתופפתי הקדוש רבינו בצל שנים את זוכר ואני זי"ע, מטאהש טל משחר עוד שליט"א מרן הק', מזקינו זזה שלא ילדותו

ושמר שלא לדלג ממני אף תנועה כל שהוא, והביט עמו ועבד וצעד עמו והתפלל מעשיו, אחר וחקר והיה ידו, מתוך מש ולא היום, כל חדא בצוותא

קשור עמו בכל לב ונפש.)הרה"ח ר' יצחק דייטש הי"ו(

כשלמדתי בקליינווארדיין, נסעתי כמה פעמים היה זי"ע רבינו ומנהג שב"ק, על הסב"ק לרבינו לערוך קידושא רבה בביהמ"ד תיכף אחר התפלה, שליט"א אדמו"ר כ"ק נכדו היה הקידוש ובשעת והבטתי ואני חקרתי עומד באמצע תפלתו, עדיין אחר עבודתו ]של מרן שליט"א[, ורציתי לראות מה יעשה לאחר תפלתו מהיכן יטול איזה דבר לטעום וגם הביהמ"ד, עזבו כבר הציבור כי עליו, ולקדש זמן והנה עבר על השלחן לא נשאר שום מזונות. מה, ומרן שליט"א גמר תפלתו, הפך את פניו וניגש מונח היה שתחתיו קערה איזה והגביה להשלחן מזונות מוכן לו, כי זקינו הקדוש חישב עליו והכין

והניח לו מזונות לטעימה:)הרה"ח ר' יוסף שמואל קרויס ז"ל(

כבוד של הטהור שלחן אצל ישבתי פעם זי"ע, מטאהש אלימלך ר' הרה"ק מחותני ליד ישב זי"ע ואאמו"ר זי"ע, אאמו"ר עם ביחד הרבנית אחותי שלחה השלחן ובאמצע הרה"ק, )מרן פייש'עלע הילד בנה את ע"ה מדעמעטשער שליט"א( שהיה אז כבן שתי שנים, שאאמו"ר יחזיק

את נכדו הילד על חיקו, ובאמצע השלחן כשהביאו איזה מאכל להרה"ק, והילד נתן ידו למשמש בתוך צחות בדרך אאמו"ר וענה הילדים, כדרך המאכל להרה"ק שהלא מחותני אוכל משיריים של הילד, זיינע כאפן אמאל נאך וועט "מען הרה"ק לו ענה

שיריים":)הגה"צ ר' צבי אביגדור פעקעטע זצ"ל, אב"ד

נאנאש(

ימי באמצע חנוכה, שבת על לטאהש נסענו מו"ר עם ביחד בחורים עשר חמש בערך החורף, מטאהש הרה"ק בן זצ"ל, אשר ר' ישיבה הראש משה הב' ממאקעווע חברי ביחד נסע ועמי זי"ע. והגה"צ לצבא, להתייצב צריך והיה ע"ה, הירש מדיארמאט זצ"ל שלח אותו לטאהש שיזכיר את עצמו לפני הרה"ק מטאהש שיצא לחירות מלעבוד

בצבא.חזק הקור היה שם ששהינו בבוקר הראשון ביום מאוד. ונכנסנו לביהמ"ד להתפלל, ורצינו אני ביחד שיוחם כדי התנור את להסיק משה, חברי עם להחם כדי התנור אצל שעמדנו ובעת הביהמ"ד. שהוא לנו ואמר מטאהש הרה"ק ניגש אותו, גייט פיישעלע "ווייל התנור להסיק בעצמו רוצה

דאווענען", ה"ה כ"ק אדמו"ר מטאהש שליט"א:)ספר שלשה עולמות מהרה"ח ר' יוסף מאיר

מארקאוויטש הי"ו(

כדאי לצטט את לשון קדשו של מרן שליט"א שהתבטא פעם ברגשי אש קודש ובגעגועין, ממה וז"ל: הפורים, בימי הק' זקינו בצל עיניו שראו

מ'האט געשפירט מ'האט געזעהן ממש די

שכינה מ'קען נישט איבערגעבן, מ'קען דאס נישט אפמאלן, עכ"ל:

ביהמ"ד הראשון שבנה מרן שליט"א על אדמת זקינו לזכר אלימלך" "אהל בשם קראו קאנאדע, הגדול בזכותו הכל שתלה זי"ע, הסב"ק רבינו

והקדוש:

בניר הפורים ימי על שהייתי אהובי ואודיעך הייתי ]בשבת[ וגם נפש למשיבת לי והי' טאש צבי ר' המושלם הבחור עם שם הייתי וגם שם, בריסק נ"י בנו של הרב מדאדע שליט"א הי' שם על שב"ק והי' לנו עונג שבת, ושם הי' גם נכד של הרב הצדיק מטאש שליט"א בנו של הרב מדעמעטשער ירא המעלות בכל מושלם כארזים בחור שליט"א ה' עד להפליא לא ראיתי ... נאה ויפה אצל בחור רך בשנים כמותו ומאוד מאוד הוטב בעיני וראיתי בו עתו ודברתי ותבונה, ודעת וקדושה טהרה סימני עמו וגם עם הרב הצדיק שליט"א והפליא אותו עד מאוד, בקיצור אני עשיתי משעה בלא ידיעתכם )כי זכין לאדם שלא בפניו( והצעתי את אחותך היקרה הבחור של לאביו תחי' מלכה מרת חן והצנועה הנ"ל, ובשבוע זו קבלתי ממנו תשובה נכונה שנוכל לדבר מזה, שמו של הבחור הנ"ל הוא משולם פייש בן אביו הרב מו"ה מרדכי לאווי סג"ל דעמעטשער און עהרליך עדעל פיין שנים, כ' בן הוא הבחור ,ערנסט לעזין ]גאון גדול[ בנגלה ובנסתר, דער זיידע

הארעוועט מיט אים...)מתוך מכתב אחד המיוחד לא נודע שמו

שהסתופף בצל רבינו הסב"ק זי"ע והציע את מרן

שליט"א לידידו(

עוד דר שליט"א כשמרן תש"ז, בשנת בערך טאהש לעיר שליט"א מרן נסע בנירעדהאז, זי"ע, הקדושים רבותינו אבותיו של מנו"כ ששם ולהשתטח להתפלל הקדושים ציונם לפקוד כדי המיואש בעת ורחמים, ישועה בדבר ולהפקד

ההוא.וכדאי לתאר המצב הנוראה ששרה אז בין אחב"י, והתלאות הצרות רוב שמחמת ברוחניות הן שעברו עליהם היו הרבה יהודים שלפני המלחמה ולאחר כבחמורה בקלה מדקדקים יהודים היו המלחמה עזבו לגמרי את שמירת התורה והמצוות, שם דרו המלחמה שלפני נירעדהאז עיר לדוגמא שנסעו חסידים ושלמים יראים יהודים כאלף כשלושים רק היו המלחמה ולאחר לאדמורי"ם, והן והמצות, התורה עול מעליהם פרקו והשאר ממשפחה ושנים מעיר אחר שנשארו בגשמיות ונשברו רוחם על שרוב יהודיי אירופה נרצחו בכוס

התרעלה ע"י הרשעים הגרמנים ימ"ש.וראה לימים, צעיר כאברך אז היה שליט"א מרן נגע ומאוד הדור ושפלות ירידה מולדתו באבדן ישראל נדחי לקבץ מנגד נפשו והשליך ללבו, לחזקם ולאמצם לשמירת התורה והמצות, ובפרט

הצעיר התאזר ועסק הרבה להדור ולאמצם פתאום לחזקם ובפתע

הוטל על שכמו עול ההנהגה הדור, בירידת ולראות

והרצוצים השבורים והיהודים אב נפשם שאהבה את בו מצאו רחמן ורועה נאמן אשר בכל צרתם

לו צר.ועגלה סוס עם נסע שליט"א מרן לענינינו, נחזור ונילוו עמו מנין אנשים מחסידיו הנאמנים וביניהם ראשונה מהיושבים ומקדם מאז המפורסמים ביחד ז"ל ארגעל מרדכי צבי ר' הרה"ח במלכות שליט"א, משה ר' הרה"ח יבדלחט"א בנו עם ז"ל, וויינבערגער יודא משה ר' המרומם הרה"ח לאדמת וכשהגיעו ז"ל, דים מאיר ר' הרה"ח רבינו מרן של קדשו ציון לתוך נכנסו הקודש ובהתרוממות בהתעוררות והתפללו זי"ע, הסב"ק הלבבות, ברגשי ישראל זמירות נעים באמירת שם להיות רוצה שהוא שליט"א מרן אמר ואח"כ על שליט"א מרן התנפל לחוץ וכשיצאו בלבדו, והתחיל ורגלים ידים בפישוט זי"ע, הק' זקינו ציון לבבו ושפך הפוגות, מאין שליש בדמעות לבכות הן ולאחבנ"י שמצאתם התלאה כל על כמים ציון על שם שכב רב זמן בגשמיות, והן ברוחניות זקינו חביבו מחמד לבו כבבת עינו אשר בחיקו ישב ועל ברכיו נתגדל כל ימיו בתורה ובעבודת ה', ואהבה בנפשו קשורה ונפשו לו, הראה יתירה וחיבה עזה את לכבות יוכלו לא בים מים פסיק, דלא בקטירא האהבה ונהרות לא ישטפוה, ולא היה יכול להרגיע, עד לדאוג והתחילו תמהו בחוץ שעמדו ואנ"ש וראו המחזה הזה, שעה שהביטו בפנים דרך סדק עוברות שעה חולפות, וכשראו שנתמשך זמן ארוך לפנים ז"ל דים מאיר ר' הרה"ח נכנס מדאי יותר והתחיל לשיר איזה ניגון שמחה, וכל הקהל התחיל לזמר עמו, ולאט לאט התחיל מרן שליט"א להרגיע ותחי רוחו ועמד משם והתחיל לשיר עמהם ואח"כ רקדו בשמחה ובחדוה עילאה בבטחון עזה שפעלו

אך טוב לישראל ברוחניות ובגשמיות.]שנים אח"כ שרו פעם את הניגון אצל שלה"ט של ניגון מרן שליט"א וכשגמרו אמר מרן שליט"א דע הזה שהניגון בידו תנועות ועשה אה.. אה.. אה...

החיה את נפשו וציווה לזמרו עוה"פ.[יכתירהו שהם לאנ"ש, שליט"א מרן אמר אח"כ כאן על הרבנות דהעיר טאהש, וטעמו ונימוקו עמו, וכן עשו וכתבו קאנסוס, והכתירו את מרן שליט"א

לממלא מקום אבותיו ברבנות דהעיר טאהש.]וכדאי להעיר, שגם רבינו הסב"ק השתוקק מאוד בידו שהיה אף ועל דוקא, אבותיו מקום למלא בזה, מיאן מזה, גדולות בעיירות ברבנות לשמש וגם בעת שגיסו הבאר מנחם שימש עדיין ברבנות בטאהש, לא קיבל שום רבנות, רק המתין עד שגיסו יקבל רבנות במקום אחר, ואז מילא מקום אבותיו,

ואכמ"ל.[קורות הלוי מפי הרה"ח ר' משה ארגעל הי"ו ועוד

]עי' במדור באור הצדיקים שסיפר מרן שליט"א זכה במקוה, הטהור גופו את שטבלו בשעה כי לאחוז את ראשו הקדוש, והרגיש כי היה חם מאוד,

וראה כי פניו בערו כלפיד אש.[

שאירע ההצלה נס רבינו הצלת במדור ]עי' לחיים ממש בברכתו ממות למרן שליט"א שניצל

דהילולא ביומא הק' זקינו של של וזכותו קדישא דילי'[

Iו אהבת איתB כורZעוד יאהבת וחיבת מרI רביBו הסב�ק זי"ע יבחY"א Bכדו חביבו מרI רביה"ק AיY"א

G"יZ Aו הקדוBקיZ א"YיA Iרות מרAואהבת והתק

ה

ששמעתי מה רבות פעמים סיפרתי כבר בעיני, מאוד יקרה זו ומימרא הק', זקיני מפי זכיתי לשמעה מפה קדשו כאשר עמדתי ממש כי סמוך אליו בסעודת ליל ראשון של פורים, והדברים קדשו מפה שמעתים כאילו לי בהירים עדיין קיבל מקאמארנא אייזיק'ל רבי סיפר: וכה היום, אלף זי"ע מפינטשוב מרדכי אברהם רבי מחותנו יום דיבר ובכל מעשיות אמיתיים מהבעש"ט הק', אייזיק'ל רבי של ובנו מהבעש"ט, אייזיק'ל רבי ]שהיה זי"ע מקאמארנא צבי אליעזר רבי הרה"ק הגדול החלק ידע הק'[, זקיני של המובהק רבו מחמש יותר הפחות לכל דהיינו אלו, ממעשיות מאות, וסיים זקיני הק', ואני יודע חלק הגדול ממה הפחות לכל דהיינו ז"ל, אליעזר'ל רבי י רב שידע אמתיים מעשיות וחמשים מאות משתי יותר

מהבעש"ט הק'.)עבודת עבודה שיח"ק ח"ב דף ד'(

שבכל הק', זקיני של עבודתו סדר בכל ראיתי מאוד, לכת ובהצנע בהסתר התנהג ודרכיו עניניו באופן שלא יכירו בו דבר. גם בעת תפלתו הסתיר בשרעפיו, דבוק מקומו על ועמד מאוד, עבודתו ורק מבחוץ, חיצוניות תנועות שום הראה ולא מגיע ראשו כי והרגיש ראה לו שכל שעיני מי השמימה. וזכיתי לעמוד בעת התפלה סמוך לעמוד ושם היה מקומי הקבוע, פניו ממש, שם נגד שלו, זכיתי לראות קצת גודל קדושתו ודביקותו בעבודת שלא למי כזה נשגב דבר להסביר וקשה התפלה,

היה נוכח שם.)עבודת עבודה שיח"ק ח"ב דף ס"ז(

"קיין פרומע האבן מיר רגיל לומר בזה"ל: היה נישט ליב". פרומע היינו אלה שיש בהם מעט מרה לב ובטוב בשמחה ה' את עובדים ואינם שחורה, זה, דבר הבנתי לא לימים צעיר ובהיותי כראוי. פרומע, אוהב שאינו אומר למה אותו ושאלתי אלא וטעם, הסבר זה על לי השיב לא הק' וזקיני בכל פעם אמר לי שלא אלי נאמרו הדברים, ובזה"ל

אמר לי: נישט דיך מיין איך, דו מעגסט זיין פרום.)עבודת עבודה שיח"ק ח"ב דף ע"ב(

נסעתי לבקר בעיר טאהש, אחר חג השבועות השתטחתי על ציון קדשו של זקיני הק' ואא"ז הק',

ושהיתי שם שני ימים.)עבודת עבודה שיח"ק ח"ב דף צ"א(

הזמן, באמצע האדהאז מישיבת כשחזרתי לחפש החלו כי רבה, מהומה שם שנעשה משום סכנה והיה בצבה, לשרת שהוצרכו בחורים את גדולה לשהותת שם, לכן גם אני נסעתי אז הביתה לדעמעטשער באמצע הזמן, וכאשר באתי לביתי, נהנה שבאמת לי אמר הק', זקיני אצל וביקרתי לאכול נתנו בישיבות כי לביתי, שחזרתי מאוד גדולי בזה נחלקו אשר שטאפ-גענז, ההם בימים הפוסקים אם הם כשרים, וזקיני הק' החמיר מאוד שממילא אף שבהם, הכשרים אף לאכול שלא אפילו יארע שלא מאוד נתיירא מזה, אכלתי לא נגע וזה ההכרח, מחמת זאת שאוכל אחת פעם לנפשו מאוד, כי זקיני הק' השגיח עלי מאוד, בפרט

בענינים כאלה.)עבודת עבודה שיח"ק ח"ב דף שצ"א(

)מהרמ"פ( הק' אביו של קדישא הילולא ביום לכבוד אנשים הרבה באו זי"ע,

התפלה לאחר ישב הק' וזקיני קדישא, ההילולא לקבל את פני הבאים בפתקאות, ובשעה אחד עשר זי"ע אאמו"ר וכ"ק הקדוש, לציון נסע קודם, או שהיה בנו בכורו נסע עמו יחדיו באותה עגלה, ואני נסעתי גם כן ביחד עם אאמו"ר וזקיני הק', וכשהגיע זקיני הק' לציון הקדוש, הפנה את עיניו אל המצבה רותחות דמעות זולגות התחילו ועיניו הקדושה, שם וקרא ממנו, ירדה רבה זיעה וגם הפסק, בלי אלו כנראה שהיו מביתו, עמו שנטל פתקאות צריך היה אשר דברים על בקשו שבהן פתקאות ראו ופלאות ישועה, לפעול בעדם עבודה עצומה מצד והפכן קרא הפתקאות מן כמה ההוא, בעת הציון על ונפלו מידו נתקם כך ואחר לשני, אחד הקדוש, וכמה מהן קרע, מהם לאורך ומהם לרוחב, הכל בחשבון ובסדר. ומכמה קרע חלק מהפתקא, הקדוש, הציון על שדלקו הנרות לתוך זרק וכמה ועמד רותחות, דמעות הוריד שעה אותה וכל שום דיבר ולא שהוא, כל תנועה בלי כמעט שם זה נמשך בערך עשרים מינוט, אחר זה דיבור, כל ידיו לסעודה חזר לביתו, ובערך בחצות היום נטל

ברבים.)עבודת עבודה שיח"ק ח"א דף ע"ג(

ובעיני ראיתי כיצד למד הזוה"ק, כשקם בחצות גדולה, ובאהבה עצומה בהתרגשות הלילה, ובשמעי זאת נכנס גם בלבי חשק והתלהבות לומר

הזוה"ק, ועל ידי זה התחלתי גם כן לעשות כך.)עבודת עבודה שיח"ק ח"א דף רכ"ד(

היה לא הקיץ בימות קודש שבת בערב פעם היום לחצות קרוב והגיע דגים, להשיג ביכולת ועדיין לא היו דגים לכבוד שבת קודש, אני עמדתי ואמר לי בזה"ל: "איך האב נאך אז לפני זקיני הק' נישט קיין פיש אויף שבת, און ווען איך דארף פועל'ן א ישועה און עס גייט נישט אנדערש, גיי איך אריין אין גערטעל, מוז איך געהאלפן ווערן", ואחרי אמרו זאת, עמד והלך להגערטל, ואני הלכתי אחריו, ויהי כאשר אך יצא יצא ובא להחצר, עבר על אם הדרך איש יהודי, צוה לי זקיני הק' לרוץ אליו ולשאלו אם יש לו דגים, הלכתי ושאלתי אותו, וענה לי שיש לו הרבה דגים, כי הוא בדרך כעת לכפר ראמטשהאז - כפר ליד דעמעטשער בגלילות כ"ק אאמו"ר זי"ע - להמנות שם לשו"ב, ולפני שעזב ביתו לקח עמו אם ידע לא כי לאכול, לו שיהיה כדי דגים הרבה

יגיע לשם לפני שבת קודש, ונתן לי דגים בריוח.)עבודת עבודה שיח"ק ח"א דף רע"ח(

פעם אחת לפני ההקפות, קרא אותי זקיני הק' ווי בפינה מיוחדת, ואמר לי בחשאי בזה"ל: "לויט אזוי דו וועסט טאנצען הקפות, לויט דעם וועל איך ומי עכל"ק, לשמה, איז לערנען תורה דיין צו זען

יעמוד בסוד קדושים.)עבודת עבודה שיח"ק ח"א דף ת"ו(

אם הבית בני מעשי על להשגיח רגיל היה והרבה וכהלכה, כשורה הכל לעשות מדקדקים ליכנס לבית התבשיל, לראות את עניני בני הבית, כמו כן הביט על מעשי נכדיו, גם אחר מעשי הביט הכל אבל ידי, נוטל שהייתי בשעה בפרט הרבה, כבר בלבד ומהבטתו דיבור, בלי בעלמא בהבטה

הבינו הכל.ח"א דף פ'()עב"ע שיח"ק

שבו סגורות שענקלעך לו היה הסב"ק היה מונח חפיציו וספריו ולא נתן המפתחות

לשום אדם, ורק לרבינו נתן המפתחות

געווארן קראנק איז זי"ע הסב"ק רבינו ווען האט מען געשיקט א טעלעגראם קיין דעמעטשער צו דעם רבי'נס זון דער דעמעטשער רב וועגן דעם דעמעטשער דער און צושטאנד, געזונט רבי'נס אפגעפארן און באן דעם גענומען תיכף האט רב מיטן צוזאמען געפינען צו זיך קליינווארדיין, קיין

טאטן.האט טאהש קיין קומענדיג אהיים מאנטאג פארן געווען מרמז מאל עטליכע ז"ל רבי דער דער יבדלחט"א אז וויל ער אז רב, דעמעטשער קומען, אריבער זאל שליט"א רבינו - אייניקל יענע אין געפונען דאן זיך האט שליט"א רבינו זיך און געלערענט האט ער ווי קאלוב, אין טעג אויפגעהאלטן ביי זיין פעטער און שוואגער הרה"צ דער מיט אנגעפירט האט וועלכער זצ"ל אשר ר' קאלובער ישיבה זינט נאך די הסתלקות פונם בעל א געשיקט תיכף מ'האט און זצוק"ל. מנחם באר אהיים זאל רבי דער אז קאלוב, קיין טעלעגראם קומען, דער רבי האט תיכף אין מאנטאג זיך ארויס גרויסע געליגן א קיין דעמעטשער, ס'איז געלאזט באן-הויף, צום געגאנגען איז רבי דער און שניי, געדארפט מ'האט געשלעפט, זיך ס'האט און דער ביז אנדערן, צום באן איין פון איבערשטייגן קיין אהיים נאכט דינסטאג אנגעקומען איז רבי

דעמעטשער.ביני לביני האט דער רבי ז"ל עטליכע מאל מרמז און איז, שליט"א רבינו ווי געפרעגט און געווען ס'איז ווען געקומען. נאכנישט איז ער פארוואס האט ז"ל רבי דער און נאכט דינסטאג געווארן דא, נישט אלץ נאך איז שליט"א רבינו אז געזען האט ער איבער געגעבן פארן דעמעטשער רב און פאר זיין ברודער ר' לייזער'ל, אז זיין רצון איז, אז זיי זיך, און רבינו שליט"א זיין צווישן זיך משדך זאלן זאל ווערן א חתן מיט ר' לייזער'לס טאכטער פריידל

)עיין עבודת עבודה שיח"ק דף שמ"ח(.

ווען דער רבי איז אנגעקומען אהיים האט מען אים תיכף איבערגעגעבן אז ער דארף אריבער פארן קיין טאהש, אבער צופיס האט מען נישט געקענט גיין צוליב די גרויסע שנייען, האט מען באשטעלט א וואגן און מיטוואך פארטאגס איז רבינו שליט"א רבינו ווען אבער טאהש, קיין געפארן אריבער שליט"א איז אנגעקומען איז שוין געווען תיכף נאך

די הסתלקות.)מתוך הספר דער רבי ר' אלימלך פון טאהש(

מערכת

הננו בזה לברך מעמקי לבבינו ברכת מזלא טבא וגדיא יאה לכבוד ידידינו היקר אהוב למעלה ונחמד למטה

החתן ר' פינחס ראזענבערג ני"ולרגל שמחת נישיאו למזל טוב

יהא רעוא מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא שהזיווג יעלה ביתך ויהי' עד, עדי ובנין קימא של קשר ויהא יפה יפה בית נאמן בישראל ובנין עדי עד לתפארת בית ישראל עד במהרה בראשינו שליט"א ומלכינו צדיקנו משיח ביאת

דידן אמן.

ו

אנגעקומען אין ס'איז נאך געווען דעמאלטס זייער אויבען, דעם אנהייצן געוואלט איך האב קאלט, ניין! זאגט ער און אלימלך, ר' געקומען איז אליין וויל איך דאווענען, גייען דארף פיישעלע אנהייצען דעם אויבען, ער האט אונז נישט געלאזט

אנהייצען נאר ער האט אליינס אנגעהייצט.

הרב פון חתונה די געווען איז מאקעווע אין זוהן, א מרדכי'ס ר' ז"ל, ארנשטיין יוסף חיים ער איז געווען א ברידער פונעם טאהש'ער רבי'ן ]רבינו שליט"א[ ר' חיים יוסף ז"ל איז געווארן א איידעם ביי דער מאקאווער שוחט ר' יוסף מענדל פריעדמאן, א ברידער מיט'ן ליקוטי מהרי"ח איז געווען די חתונה אין מאקעווע, אין דער טאהש'ער זוהן פיר זיינע מיט אראפגעקומען איז זי"ע רבי אלע האבן זיי געפידל'ט זיי זענען געווען לוים, האט דער טאהשער רבי זי"ע געבעטן דעם מאקעווער רב אז ער וויל טאנצען מיט איהם האט ער איהם אויסגעלערנט אז מיט די רעכטע פיס זאל ער גייען דריי טריט'ן אזוי, און דיע טריט'ן אזוי, און אזוי האט ער איהם מדריך געווען ווי אזוי צו טאנצען, פידל זיין מיט לייזער'ל ר' איהם האט נאכדעם אויסגעגראמט על פי יחידים, און א פינעף מינוט דער אזוי ווי יחידים, די געווען מסביר ער האט אויף צו רעכט'ס, צו פיס די געלייגט האט רבי לינק'ס, מיט דעם מאקעווער רב אינאיינעם, אלעס געווען איז חתונה די ווי אזוי און גראמען, אין און טאטע, מיין געגאנגען הויף.איז אונזער אין ער האט געמאכט גאר א גרויסע שאטער, ס'איז ווי דא, ס'איז געווען א נישט געווען א האל אזוי גרויסע געוואלדיגע חתונה, א זעלטענע חתונה, און דער טאטע האט מיך גערופען פון חדר, איך בין אלט געווען 9 יאר, אז איך זאל מאכן לכבוד דעם די חתן'ס מיט טוב'ס מזל שיינע רבי'ן טאהש'ער זאל איך וכו', וקול שמחה ששון קול אין נאמען די אינמיטן אויפבויעכצער, שיינע אזעלכע מאכן ר' טאטע'ן מיין פון אלימלך ר' פרעגט חתונה שמואל, ווער ס'האט געמאכט די אלע שיינע זאכן, זאגט ער מיין זוהן, פרעגט ער ווי איז ער, זאגט ער, ער שפילט זיך דארט אינדרויסן, זאגט ר' אלימלך רוף איהם אריין, איך בין אלט געווען 9 יאר, און זיך געשפילט מיט די קינדער אפי' קיין שיך האב איך נישט געהאט אנגעטאהן, האט מען מיך אריין געזעצט צווישן דעם חתן און דעם רבי'ן, אויף דעם

ר' האט לייזער'ל געגראמט, ארויף אנדערע אויך צווישן ער האט

ט מ א ר ג ע גווי מיר, אויף

אויבען זיץ איך אזוי אהן, האט ער דער געגראמט, אפטער הייליגער ווינד שווערע א געהאט האט רב געדארפט אויפען האלדז, האט מען האט אפערעשאן, גרויסע א מאכן פראפעסער דער דאקטער דער מאכן נישט קען מען אז געזאגט, מאכט ער ווייל אפערעשאן, אן תעניתים און סיגופים, ער איז זייער דאר ער וועט דאס נישט אויסהאלטן, קיין נישט איד, דארפישער א געווען דארט איז גרויסער תלמוד חכם און נישט קיין קליינער עם די אז רבי'ן, פאר'ן געזאגט האט ער און הארץ, פיר וואכן ביז דער רבי דארף גיין צום אפערעשאן, זאל ער ארויס קומען צו איהם און פארעם, און און מילך פרישע רבי'ן פארן געבען וועט ער רבי דער אז איז עיקר דער און פיטער, פרישע זאל אביסל צו זיך קומען, און דענמאל'ס וועט מען קענען מאכן די אפערעשאן, אבער דער הייליגער ראפשיצער רב וואס איז אסאך געפארן צו איהם נישט דאס וועט ער הדור, חכם גרויסער דער צולאזן מען זאל דעם רבי'ן אפערירן, מען דארף אפאר געווען ס'איז ווי אזוי שפעקולירן, עפעס רבי'ן פארן ער זאגט אפערעשאן, די פאר טאג פאר כבוד א געבן מ'דארף אז רב, אפטער דער דעם בעל אכסניא, וואס ער האט געהאלטן דעם רבי'ן פיר וואכן, ביז דער רבי איז צו זיך געקומען, וואס האט דער אפטער רב געפרעגט נא אדרבה דעם נעמען מ'זאל אז ער זאגט מאכן, מען זאל צווישען ארויפזעצן איהם און אכסניא בעל ווי אזוי און חסידים, חשובע די און רבי'ן דעם הייליגער דער האט אריינגעזעצט, איהם מ'האט שפירט אזוי ווי געפרעגט, איהם רב ראפשיצער איר זיך דאך, האט ער זיך אנגערופן כשושנה בין החוחים, דער עם הארץ האט געוואלט ווייזען אז ער קען לשון קודש האט ער געזאגט כשושנה בין החוחים, און אזוי ווי דער אפטער רב האט דאס געהערט האט ער זיך זייער צולאכט, און ער האט זיך נישט געקענט איינהאלטן, אזוי האט זיך דער ווינד אויפגעקראכט, און מען האט עס פארבינדען, קיין מאכן געדארפט נישט ב"ה האט מען און לייזער'ל, ר' ווייטער גראמט אזוי אפערעישאן דער קליינער דא אויך, ווי אזוי שפירסטי דיך דא

כשושנה בין החוחים?

בחורים, אסאך געקומען זענען פורים אויף רב יארמאטער דער ישיבה, יארמאטער פון אלימלך'ן, ר' פון חסיד גרויסער א געווען איז אין פארשטיין געדארפט האבן וואס אלע און מיליטער, זענען געקומען אויף טאהש, עס זענען האבן וואס 12 אדער 10 אפשר געווען דארט אפאר געווען דארט ס'איז פארשטיין געדארפט געגאנגען איז סעודה די אינמיטן פארשטעלטע, דער הייליגער רבי אלימלך און ער האט געבעטען ביי זיי א מיליטערישער קאפל פון א פארשטעלטן,

און ער ווייזט זיי אז מ'דארף שטייען גראד, ער

האב איך אין געלערנט אזוי און קאלוב, ווי דער באר מנחם נפטר איז זי"ע מען האט געווארן,

רבינ'ס טאהש'ער דעם אויפגענומען א זוהן ר' אשר, ס'איז געקומען סוף ר' געפרעגט אלימלך ר' האט זמן, וואס בחורים דא ס'איז צו אשר, זיי זאלן אהיימפארן, נישט קענען אריבער קומען צו אונז לערנען מיט די אייניקלעך, די בחור פיישעלע דער אויך איז רבי, טאהש'ער היינטיגער

קינדער, אייזיק'ס מרדכי, ר' אין געווען, דארט ביז אדר ר"ח פון דארט געזעסן מיר זענען אזוי ערב פסח, אזוי האב איך געגעסן צוזאמען מיט ר' לייזער'ל, ער האט געהאט א זוהן ר' לייזער'ל, ער האב איך און דארט, קינדער געהאט אויך האט ר' ביי געזעסן איך בין וואכן 6 דארט, געלערנט

אלימלך'ן ביים טיש.

יעדע האלבע שעה אינמיטן לערנען זענען מיר האט דארט אלימלך'ן, ר' מיט ארויסגעגאנגען אויף פסח, ווייץ די געמאהלן אין געדרייט גוי א אליינס רבי דער האט שעה האלבע יעדע אבער

געוואלט דרייען, איך האב אויך געדרייט.

אזוי ווי מיר גייען ארויס זעהן מיר א גוי קומט מיט א בייטש, א בייטש הייסט וואס מען טרייבט דער איז ווי פרעגן זיי אין וואגען, און פערד א ראבי באטשי ווי איז דער רבי, ווייז איך איהם דאס אז פאר אפאר גוי דער דערציילט רבי, דער איז וואכן צוריק, איז זיין גויטע געווען זייער קראנק, די דאקטורים האבן אפגעזאגט, האבן איהם און ער אז געזאגט, גוים אנדערע די מיט גלח דער איהם קען ער ראבינער, אידיש'ן צום גייען זאל העלפען, די דאקטורים קענען איהם נישט העלפן, און אזוי ווי ער איז אריינגעקומען צום רבי'ן, האט דער רבי געזאגט זי וועט זיין געזונט און שטארק, זי וועט זיין אן אלטע, און אזוי ווי איך האב זוכה פרוי מיין באקומען צוריק האב איך און געווען, איז יעצט ווי אזוי און רבי'ן, פון ברכה די דורך פאר פסח האב איך געברענגט א גאנצע וואגן אויף פסח פארן רבי'ן, פירות, ירקות, הינער, קארטאפל, אבער אריבער, דאס ברענג איך און אלעס, אין איך וויל קיש'ן דעם רבינ'ס הענט, זאגט מיר דער רבי אז איך זאל איהם זאגן אין אונגאריש, אז ער לאזט זיך נישט קישען די הענט, דער גוי בעט זיך נאר נישט, אופן אין בשום אבער מינוט, אפאר וואס דען איך האב ארויסגערופן ר' לייזער'ל, און נאכדעם אין האנט, די געקושט איהם האט ער זייער ס'האט עכ"פ מקוה, אין געגאנגען ער איז איז רבי דער רבי'ן, פאר'ן זאכן די אויסגעפעלט האט מען אין עושר, גרויסער קיין געווען נישט פסח צורכי אויף וואגן, גאנצע א צוגעברענגט

זייער בהרחבה, דאס איז איינס.

פאר פורים, פון פארציילן איך וועל יעצט פורים זענען אנגעקומען די אלע מענטשן איינער ר' משה הירש פון מאקעווע, און איך זענען

הרה"ח ר' יוסף מאיר שליט"א זכה כבר משחר טל ילדותו להסתופף בצל רבינו הסב"ק זי"ע, כשהשיא רבינו את נכדו בעיר מאקעווא, וגם לאחריו כשלמד בקאלוב אצל הגה"צ ר'

אשר סג"ל זצ"ל בן רבינו הסב"ק זי"ע זכה אז לשהיות בצילו הק' ששה שבועות.ראוי לציין מה שר' יוסף מאיר שליט"א מספר, שסיפר לו הרה"ח ר' טובי' פעקעטע שליט"א שבשנת תשכ"ה ששימש אז בתור הויז בחור אצל מרן רביה"ק שליט"א, שלפני פסח התחיל ללקט המכתבים הרבים שהגיעו לרבינו שליט"א מכל קצוות תבל, ונצטברו בבית רבינו שליט"א במשך השנים, כדי לגנזם, שאמר לו רבינו שליט"א אז שהמכתבים של

ר' יוסף מאיר שליט"א לא יבערם, באומרו ווייל דאס איז פון א גוטן פריינד.

ז

האט אפשר געזאגט די ווארט אין אונגאריש, וויגא"ז, דאס הייסט אז מ'זאל שטייען גראד, און יעדן האט עס עפעס געזאגט, איז געווען דארט אויף ברייט און הויעך יונג געזונטער א איינער אלע זייטען, און ער גיט אים א קוק און ער גיט איהם א פאטש, און זאגט איהם דיין מעיאר זאל באקומען אן עין תליה, און ער גוט איהם א שטיפ און פערטיג, צוויי וואכן שפעטער, איז ער געקומען רבי דער איהם פרעגט טיש אינמיטן שבת, אויף נא מה יצא בדינך, ווי אזוי ביסטו פריי געווארן?, דערציילט ער אז דער מעיאר וואס האט באקוקט די מענטשן, צו זיי זענען ראי' לאותו איצטלה, צו דינען אין מיליטער האט זיך צוקריגט מיט עפעס א חבר א אנדערע גוי אויף זייערע שטותים, און זיי האבן זיך געבאקסט איינער דעם אנדערן, און ער שטייט דארט האלב אנגעטאהן, אזוי האט מען זיי באקוקט, און זיי פאטשען זיך איינער דעם צווייטן ביז דער מעיאר איז נתעלף געווארן איז געווארן דארט א גרויס גרידער האט ער געוויזן עפעס א צעטיל און ער איז פריי געווארן, ווען מען ווערט דער אז אזוי אויפגעהויבן, אויגען די איז נתעלף מעיאר האט געהאט אן עין תליה, האט דער רבי געהייסן ארויס נעמען א תהלימ'ל, שטייט דארט יכרסמנה חזיר מיער, אז איר וועט נאכקוקן אין א שיינע תהלים, וועט איר זעהן אז די ע' איז אויבען,

מיט דעם האט ער באפרייט דעם בחור.

היינטיגן פונעם עפעס פארציילן איך מעג סוכה א אין איך זיץ סוכות רבי'ן? טאהש'ער חבר, א עפעס דארט מיר זעהט ביהמ"ד, א פון יוסף אה מיר, זאגט און צו מיר צו ער קומט זיי ביי געגעסן האב איך דא? וואוינסט די מאיר דיר מוז איך מיר ער זאגט שבת, מישקאלץ אין פארציילן וואס איך האב געהאט מיט'ן טאהש'ער רבי'ן, ס'איז געווען דא אין דעם גרויסן בנין אין די שולע, איז דעמאלט איינגעשטאנען דער טאהש'ער רבי, איז ער אריינגעגאנגען צום טאהש'ער רבי'ן, און ער זאגט איהם אז ער האט א טאכטער וואס וויל זי זי איז שוין אביסל מער אין די יארן, און מיט בחור, חסידיש א מיט האבן חתונה נישט לאנגע פיאות און מיט'ן חסידישן לבוש, זי וויל מער א צאמגערוימט'ן בחור, פרעגט דער טאהש'ער רבי זאגט נאר מ'האט נישט גערעדט קיין שידוכים? עס פעלן שדכנים? זאגט ער מ'האט שוין גערעדט פון אונז רבי טאהש'ער דער זאגט וועלט, גאנצע די לכאורה כולו, העולם כל השנה ראש דאווענען

העולם כל נאר גענוג, אויך דאך איז העולם כל קען מיינען נאר די רוב, פארדעם זאגט מען כולו גערעדט שוין מ'האט ער זאגט גאנצע, די ממש טאהש'ער דער פרעגט וועלט, גאנצע די פון ער האט וועלט, גאנצע די פון הייסט וואס רבי לענדער, פארשידענע אויסצורעכענען אנגעהויבן האסטו בעלגיא פון רבי טאהש'ער דער זאגט טאקע בעלגיא פון נא, אויסגערעכנט נישט נאך דען, וואס נאר אויסגערעכנט, נישט מען האט קעגן פירות פון געשעפט א געהאט האט ער איבער די ספרד'ישע שוהל אין בארא פארק, ביי אינמיטן האלט ער און עוועניו, פערצענטער די אויף קאסטומער, א פאר פאטעטעס די מעסטן איינמאהל קומט אריין א שכן ער האט געהאט א דשולערי געשעפט לעבן דעם און זאגט אים אז ער זאל אים געבן טשעינדש פון א הונדערטער, זאגט ער איהם איך בין פארנומען יעצט, זאגט ער איהם ניין! איך האב דא יעצט געסט פון בעלגיא, געט ער זיך א כאפ נעכטן זאגט מיר דער טאהש'ער רבי פון בעלגיא, שוין זאגט ער איהם גיט איך טראג דיר עס אריין, קומט ער דארט אריין זאגט איהם דער שכן, אז איינער האט געברענגט דא פון בעלגיא א זוהן א חתן צו מאכן אזא צאמגערוימטער בחור, טאקע איז דער און אן, קוק א איהם ער געט געווארן דער חתן, אז טאהש'ער רבי זאגט.... דאס

איז שוין דער היינטיגער פייש'ל.

האט בערגער, שמואל רב מישקאלצער דער געזעגענען זיך געווען איז ער אז דערציילט מיר אין טאהש, איז מען געזעצן דארט אין מען האט געווארט איינצוגייען, קומט ארויס א איד פון ארץ ישראל און זאגט פארן עולם דארט איך מוז אייך דערציילן וואס איך האב געהאט מיט'ן טאהש'ער מיט שטוב א האט ער אז ער דערציילט רבי'ן, ער איז מאכן, חתונה דארף ער וואס קינדער דער און רבי'ן, טאהש'ער ביים נעכטן געווען עפעס מיט פארנומען געווען איז רבי טאהש'ער זאגט ער רבי! איך דארף האבן פאר הכנסת כלה, זאגט דער רבי איך האב נישט קיין צייט יעצט און ער געט איהם א ענוועלאפ, ער גייט ארויס און ער $3,000 דא ס'איז אז ער זעט אפציילן אן הייבט איך און היינט געקומען צוריק איך בין דאלער, טועה זיך רבי דער האט אפשר רבי'ן פארן זאג געווען, ער איז דאך געווען פארנומען, זאגט איהם דער רבי נוצט עס געזונטערהייט, נא אז מען קען

אזעלעכע צדקה טיילען...

היה רגיל לומר בזה״ל "אז א ער געהערט בשמחה איז יוד

רבי הרה״ק לבנו אומר היה פעמים וכמה מיר״ פאר היתה כי ווערטל, א זאג לייזער'ל נא זי״ע, לייזער'ל בשמחה תמיד להיות צריך שהאדם ללמד, כוונתו כדי פעולות מיני כל ושצריך לעשות דעתיה, ובדיחה להסיר מאתו מחשבת העצבות. והיה מרגליה בפומיה בזה״ל: אומר היה על מצבו כשראה לאחד שמתאונן "א יוד טאר נישט זאגן אוי! מיט שמחה העלפט דער

אייבערשטער״.

מעבודתו הק'שאחד מהרא״צ, רבינו המובהק מרבו קיבל ובזמן ה' הוא, לעשות הכל בסדר מהיסודות בעבודת קבוע, ולפיכך היו כל מעשיו של בסדר קבוע ומיוחד, ומסר נפשו על זה. ולזה גם כן מנע אנשים מלבא אצלו כדי שלא יבטלוהו מעבודת קדשו. וידועים כמה עובדות מהימנות אודות אנשים שונים, וביניהם רבנים וגדולים, אשר רצו לבא, לקיים סעודת שמחה בצל קדשו כגון שבע ברכות וכדומה, כדי שיתברכו מברכתו הקדושה,

ורבינו הק' עיכב אותם.

היה נזהר מאוד בשמירת הדיבור, ובשנים האחרונות גילה שביקש מה וכל אדם, לשום דיבר שלא כמעט על ידי רמזים שונים, ואף כאשר באו בניו אליו דיבר זיך״ הערט "וואס כגון בלבד, ספורות מלים אליהם שונים דברים אודות לו וכשספרו לא, ותו וכדומה אלא כלל, ודברים בדין נכנס לא חדשות, או שארעו לא מוסר עניני גם ושתק, געהערט״ האב "איך אמר דיבר, ועצם עבודתו הקדושה היתה, למי שהתבונן בה, כספר מלא מוסר ותוכחה, והיה רגיל להשגיח על מעשי בני הבית אם מדקדקים לעשות הכל כשורה וכהלכה, בני עניני את לראות התבשיל, לבית ליכנס והרבה הבית, כמו כן הביט על מעשי נכדיו, אבל הכל בהבטה

בעלמא בלי דיבור, ומהבטתו בלבד כבר הבינו הכל.

אשכבתיה דרביעריכת בשעת תש״ג, שנת עצרת שמיני מיום יום החג, התחילו לראות דברים משונים השולחן של בהנהגותיו. כי בשנים כתיקונן נהגו בסעודה זו לצאת מן הסוכה בשירה וזמרה, והיה מאריך בה הרבה, והיה רגיל לשוחח אז הרבה דברים נשגבים, וראו אז דברים נעלים מאוד. ובאותה שנה שנת תש״ג אמר פתאום, הב לן ונברך ברכת המזון, ואלך לנוח מעט, ואתם תמשיכו בסעודה. והיה לפלא גדול, כי תמיד כשבקשוהו לנוח בימים אלו, הן בהושע״ר, והן בשמע״צ ושמחת תורה, סירב בתוקף לשמוע מזה, וכעת הוא עצמו מבקש לנוח בעת עריכת השולחן של סעודה נשגבה הלזו, וגם בניו

זצ״ל, נבהלו מזה.

שבטאהש והוא תמוה, דבר עוד ראו יו״ט אחר היה מקוה של מי גשמים, אשר מדי חודש היו צריכים לבנו אמר הסוכות, חג אחר ההיא ובשנה לתקנה, על לסמוך רוצה אינו כי זי״ע, לייזער'ל ר' הרה״ק המקוה באופן זה, וצריך לקרוא לאומן גדול מעיר קליינווארדיין, שיתקן את המקוה בשלימות – שם טבלוהו לאחר פטירתו, ובלי התיקון בתחלה היה יכול להיות עיכוב בטבילתו.

בימים ההם רצה הרה״ק ר' לייזער'ל לעשות טבלא של זהב )ווענטל( למנורת חנוכה שלו, וכששאל את רבינו הק' על כך, השיב לו: "אז דו וועסט אנצינדן איין לעכטל וועט אויך גוט זיין״ – אחר כך הבינו כוונתו, כי בימי השבעה חלו ימי חנוכה והדליקו נר לנשמתו הטהורה.

ביום י״ח לחודש כסליו ערב שבת קודש, נפל פתאום לערש דוי, מפני שנתקבצו מים בראיה שלו וסבל מזה יסורים רבים, ופסק מלדבר, כי כך קיבל מרבו הגה״ק מבלאזשוב זי״ע להמנע מלדבר בימים שלפני הפטיר, ורמז כי בקרוב יסתלק לעולמו.

ביום אחד מאותן הימים רימז כמה פעמים שישובו אותו על הכסא על זמן קצת, ואח״כ שוב השכיבהו במטה וכן היה כמה פעמים ואמרו בניו הק' כי זה היתה לקבלת אבותיו הק'.

ביום ד' פרשת וישב כ״ג כסליו, נשבה ארון אלהים, כי נצחו אראלים את המצוקים בשעה תשע וחצי בבוקר.

רבינו שליט״א מספר, כי בשעה שטבלו את גופו הטהור במקוה, זכה לאחוז את ראשו הקדוש, והרגיש כי היה חם מאוד, וראה כי פניו בערו כלפיד אש.

בשעה ארבע אחצ״ה, ליוו עם רב את ארון הקודש באבל ובהספד, והטמינוהו סמוך ונראה לציון אביו הק'. זכותו הגדול יגן עלינו.

המשך מדף ג'

ח

ם ו י בא ל ו ל י הזקיני הראשון של תש"ד בשנת הק' זכיתי לפ"ק, עיני במו לראות של הגדול כחו לאחר הק' זקיני שביום פטירתו,

לינצל בזכותו ממות לחיים זכיתי ההוא ממש. והשתלשלות הדברים כך היו, ידוע כי זקיני הק' ראה בעיניו הבדולחים את הצרות אשר עומדים לבוא על בני ישראל במלחמה האחרונה, וגילה מעט מזה בימי הפורים של שנים האחרונות. וכאשר דיבר אלי בענין המלחמה, היה רגיל לומר לי בזה"ל: "איך האף איך וועל דיר קענען

א טובה טון".שנה, עשרה שמונה בן היותי מיום להתייצב הזמנה פעמים כמה לי שלחו להזכיר הלכתי פעם ובכל בצבא, לשרת הק' וזקיני הק', זקיני לפני עצמי את בירך אותי שאשתחרר. ובכל פעם כאשר חלש אני כי אמרו אותי, ובדקו הלכתי מאוד, כחוש בשר, וקטן בקומה, ופטרו פעמים. שלשה אירע כך מהצבא, אותי איך ההם: בימים לי אמר הק' וזקיני האב אסאך געטון פאר דיר. ופעם אמר לי: איך בין אויף געווען א גאנצע נאכט

פאר דיר.נסתלק תש"ג שנת כסלו כ"ג ביום זקיני הק'. זמן קצר אחרי כן קראו אותי שוב לעמוד לצבא, וכתבו לי, כי אף שכבר לשרת לילך חייב אני חלש, שאני ראו מארבעים וזקנים חלשים אנשים בין יותר בעבודות שעובדים ומעלה, שנה ההולכים מלחמה גבורי כמו לא קלות, מחנה הקצו אלו ולאנשים השונא. נגד עבודה )ארבעטס-לאגער(, אשר ידוע בשם ששם קאשוי, לעיר סמוך מונקאטאבאר, ממדינת זה מסוג האנשים כל הובאו אונגארין. כאשר קבלתי הזמנה זו, כתבתי אמתלאות שונות כדי לדחות הדבר, וכך הצלחתי לישאר בבית עד אחר חג הפסח של שנת תש"ג. אחר פסח לא הועילה עוד שום אמתלא, והוצרכתי בעל כרחי לילך

למונקאטאבאר סמוך לעיר קאשוי.במונקאטאבאר הוצרכו להתלמד לעבוד עבודות שונות, אבל עשיתי עצמי כבטלן, שאינני מוצלח ומוכשר לכלום, כדי שלא יתבעו ממנו לעבוד, וכך יכולתי להשתחרר קצת מן העבודה להתפלל ולעבוד עבודתי. לא חדלתי לבקש לחזור הביתה, כי אין בכחי לעשות שום עבודה, אבל לא נתנו

לי לשוב לביתי.בעת ההוא עדיין היו בני הצבא תחת ממשלת מדינת אונגארין, שעזרו לדייטשן לא אבל הצבא, בני ידי על במלחמתם לא ולכן הדייטשן, רשות תחת היינו

על כך כל בדוקה השגחה היתה

כל האנשים הנמצאים שם, ומפעם לפעם בלי קאשוי לעיר ליכנס אנשים יכלו שירגישו בהם, וכן עשיתי כמעט בכל יום, שהלכתי להתפלל בבית המדרש סטראפקוב שבעיר, והוא בית מדרשו של הרה"ק רבי מנחם מענדל האלברשטאם זצ"ל אדמו"ר מסטראפקוב, וכן עשו הרבה אנשים הלוך ושוב במשך השבוע, ולקראת יום השבת נכנסתי בכל שבוע לעיר מזמן עש"ק עד

מוצאי שבת.כך עברו עלי כמה חדשים, עד תחלת ימות הקיץ שנת תש"ג. באמצע ימות הקיץ כלום פועל אינני שלמעשה בי הבחינו למענם, לכן הוליכו אותי לעיר מאקעווע, גם שם היה מחנה עבודה )ארבעטס-לאגער( ביער גדול והוצרכו לעבוד שם על ההרים. שלחוני לכן כלום, עבדתי לא שם וגם בחודש אלול בחזרה אל המקום שהייתי

שם מקודם סמוך לעיר קאשוי.תש"ד שנת של הסוכות חג אחרי נתקרבו הדייטשן יותר לשם, וחיזקו יותר את השמירה על בני הצבא, ועם כל זה כל על לעיר ליכנס עוד בס"ד הצלחתי

פנים לשבת קודש.זמן קצר לפני חנוכה, התכוננו הרשעים הלאגער מן האנשים כל את לשלוח הדייטשן שלחמו במקום פוילן, למדינת ללחום שם, שנעזור כדי לא הרוסן, עם כי כאמור היינו כולנו אנשים חלשים או כדי אלא לזה, ראויים שאינם זקנים הקרב נערך שבו המקום את לנקות )שלאכט(, מן הבאמבעס הקטנות שקורין "מינעס" שהניחו שם השונאים, ועבודה זו היתה סכנה עצומה, כי על פי רוב כאשר נגעו באחד מן "מינעס" אלו, ניזוקו מזה קשות וגם מתו רח"ל, וכל חבירי וידידי דשם אמרו, כי איש חלוש כמוני לא יוכל יומיים, או מיום יותר שם להתקיים ואמרו לי שאעשה כל טצדקי שבעולם, ולא ליסע עם טראנספארטן אלו בשום אופן,

כי זהו כאילו דנו אותי רח"ל.בכל יום שלחו קבוצה של מאה וחמשים אנשים, ואותי חילקו ליסע עם הקבוצה לעשות, מה עצה וטיכסתי האחרונה. יעצוני, קאשוי מעיר ידידים שכמה עד שאברח מתחת ידם בטרם תצא הקבוצה הזאת, ואף על פי שהיתה סכנה עצומה לעשות כן, אבל ליסע עמהם ודאי היתה סכנה יותר גדולה. כמה חבירים מהקבוצה

בעצה לי שכאשר עזרו זו, אותנו טרם הוליכו להתרחץ

הנסיעה, העמידו כמה עצמם

חבירים בקומה זקופה לפני, כדי שהאפיצירן וברגע יראוני, לא כהרף ברחתי ההוא אחד לתוך משם עין מבתי מדרשות שבעיר, ועוד שני אנשים עשו

כמוני.אחר כמה שעות, כאשר ידעתי שבודאי המדרש, מבית יצאתי משם, נסעו כבר ונעלם טמיר להיות אפשר היה לא כי הגענעראלן אותי מצאו וכאשר רב, זמן שלא אמרתי נסעתי, לא למה ושאלוני קצת לנוח והלכתי בטוב, היום הרגשתי באחד מבתי מדרשות, וישנתי כמה שעות מרוב חולשה, לכן איחרתי מליסע. השיבו לי שזה חטא גדול, וזה נקרא בורח מצבא וגם קשות, אותי יענישו והם המלחמה, ישלחו אותי אחריהם אל השלאכט, ואמרו על אותי לדון סעליש לעיר שיוליכוני זה, וגם נוסעים משם עוד קבוצות כאלו

וישלחו אותי עמהם.כמה אנשים נאמנים מעיר קאשוי עזרו לי בכל אותו הזמן, השי"ת ישלם שכרם, השתדלות עשו מצבי, את ראו וכאשר גדולה למעני, ושלחו מכתב אל הרופא של שכאשר כתבו, בו סעליש, שבעיר הצבא דהיינו וזה, זה בשם בחור לפניו יבוא להשתלח ראוי הוא אם להיבדק כשמי, השטיוועל מתוך יוציא הצבא, בני עם בשכר בעדו, שם שהוטמנו מעות שלו שיפסוק שהבחור הזה אינו ראוי להשתלח אל הפראנט. העסקנים הכניסו מעות וגם שנעלתי הגבוהים השטיוועל בתוך מכתב

בעת ששימשתי בצבא.שנת וישב פרשת קודש שבת בליל תש"ד, הוליכו אותי ארבעה סאלדאטן על סעליש, לעיר )באן( הברזל מסילת ידי והתנהגו עמי ברשעות גדולה עד אין לשער, פעמים כמה ברחתי שכבר עלי וצעקו מהצבא, וצריכין לשמור אותי מאוד שלא אברח. בכל שעת ההולכה עשיתי את עצמי הגענו כלום. מבין אינני וכאילו כבטלן, מיד בצהרים, קודש בשבת סעליש לעיר יכולתי וכך במאסר, שם אותי הסגירו לעמוד להתפלל תפלת שבת באין מפריע. התפללתי שם תפלת שחרית ומוסף, נטלתי לחם חתיכת על שחרית לסעודת ידים מנחה, התפללתי כך אחר אתי. שהיתה הפעם, עוד ידים ליטול וב"ה שהספקתי ולבצוע לחם לסעודה שלישית, ואחר כך

באו ליטול אותי.ביום ההוא באו לשם שמונה קבוצות עם אנשים, כל קבוצה היתה של לערך שתי מאות איש, דהיינו ביחד כשש עשרה מאות איש, שכולם הוצרכו לנסוע אל הפראנט, והכריזו שם את שמי כמה פעמים, שעלי

ט

בערגה מספרת היתה ע"ה זקנתי -רבינו שרקד טאנץ המצוה ריקוד אודות ע"ה אחותה נישואי שמחת לעת זי"ע הסב"ק הי"ד, שהתקיימה בשנת תרצ"ט בעיה"ק טאהש. המעמד היה נורא הוד, ולא מש מזכרונה כל ימי לו, סביב עומדים חסידים המוני כאשר חייה, בהתלהבות רבינו רקד בקנין' עולם 'בורא בניגון

עצומה, ופניו בוערים כלפיד אש.

רבינו מרן כ"ק שסיפר למה היטב תואמים והדברים דבריו ונדפסו שעה, באותה שם נוכח שהיה שליט"א, תשנ"א(: כסלו כ"ג קודש )שיחות עבודה עבודת בספה"ק "היתה אז דעתיה של זקני הק' בדיחא מאוד בעת החתונה, ווידער שלא ר' יחזקאל נוכח שם ובשעת המצוה טאנץ הי' זכה לזש"ק שנים רבות, ובריקודין של מצוה היה זקיני מרקד ומי שראה אפילו פעם בדביקות עצומה וביחודים קדושים, הזה המעמד ישכח לא טאנץ במצוה ריקודין את אחת הק' זקיני פשט מצוה של הריקודין כדי תוך ואז לעולם, השטריימל מעל ראשו וזרקו אל ר' יחזקאל ווידער הנ"ל , ואז

ZכרוBותGי״Z אAו הסבא קדיBרבי Iמחיי מרשנרשמו ע"י הרב מרדכי גינזבערג, מה ששמע מאביו הגה"צ ר' אלעזר יונה שליט"א

שקיבל מזקנו הגה"צ רבי חיים שלמה מחוסט זצ"ל, וכן מה ששמע מזקנתו הרבנית פריידל ע"ה בתו של הסב"ק זי"ע

נושע בזש"ק".

זי"ע רבינו הקדוש שזקנה איך לספר רגילה היתה עוד בשם נקבו אשר נכדותיו לכל קרא ואף מאוד, אותה קירב לשולחן סביב שישבו ע"ה, הרבנה"צ של שמה על 'פריידל'

מיוחד, קרוב אליו.

- אף היא היתה מספרת סיפור נורא, וכך היה מעשה:

עורף וקשה פנים עז גוי המחוז מושל היה ההוא בעת שונא 'עשו בהלכה מהדר שהיה שר"י, 'באדהאזא' ושמו ליעקב'. באחד הימים הופיע אותו רשע בעיר טאהש, ועל כל בני העיר היה חובה לבוא לקבל פניו ולשמוע אל דברי הנבלה שנשא ברבים, ואף על רבינו הסב"ק זי"ע לא פסח החוק, והיה

מוכרח לבוא לשם.

תוך כדי דיבורו, החליט המושל להתעולל עלילות ברשע על רבינו זי"ע והנלוים אליו, וטען שהאנשים ההמה לא נהגו אליו בכבוד הראוי, ולא הכו כף אל כף כשאר בני העיר. ומיד - מגוריו עיר אל באזיקים אותם שיוליכו לקלגסיו הורה נירעדהאז, כדי לאסור אותם בבית האסורים. פחד גדול נפל בידו של כולם, שמי שנופל ידעו היהודים, מנסיון העבר על

אותו רשע, ספק רב אם יצא משם בחיים.

החדרה, זי"ע לרבינו קרא לביתו, המושל ששב לאחר ושאל אותו מדוע לא היכה כפיים לכבודו, נענה רבינו ואמר, שבדה שוא עלילת אם כי זה ואין מעולם, דברים היו שלא מלבו. המושל שלא היה רגיל שידברו אליו בסגנון זה, נתמלא כותלי על הרבים הדם כתמי את הנך "הרואה וזעם, חימה ביתי" צעק בקול לא לו "דמים הללו נשפכו מאותם האנשים שרצחתי אותם במו ידי", אך רבינו זי"ע לא נבהל כלל, ובקול תקיף חזר ואמר לו "אתה דובר שקר". לפתע נאלם המושל היה לא הוא ופחד, אימתה עליו שנפל בו ניכר והיה דום,

מסוגל לעשות דבר, עד שהורה לרבינו זי"ע לצאת.

ימות שהמושל ואמר נענה החדר, את רבינו בצאת במיתה משונה, ועוד באותו היום נתקיימו דבריו במלואם, כי בעת שנסע המושל ברכבו חלף על מסילת הברזל, ופגעה בו הרכבת ונהרג במיתה משונה. כן יאבדו כל אויבך ה'. ואז יצאו

רבינו וכל הנלוים אליו בשלום בלי פגע.

פעם אמר זי"ע הסב"ק שרבינו זקנתי, סיפרה עוד -לאביה שהוא רואה ענן שחור מופיע בשמי אירופה, ומי שבידו לברוח יעשה זאת כעת, ואף פנה אליו ואמר לו שאם הוא יכול ללכת ילך במהרה. ועל כן עזבו את ארץ מגוריהם ונסעו לגור בארה"ב, ולאחר שהשתקע שם קיבל מכתב מאביו רבינו זי"ע בזה וסיים לארה"ב, שעברו מכך הנאתו את רבינו הביע בו הלשון: "כי זה חלקי מכל עמלי", ורוח הקודש הופיעה בבית

מדרשו, כיון שכל שאר בניו נהרגו עקדה"ש הי"ד.

***

שליט"א מאאמו"ר ששמעתי עובדות הם ואילך מכאן שקיבל מאביו מא"ז זצ"ל

-ודבר פלא היה, שכאשר היתה המלחמה קריבה, והציעו לרבינו עצמו לברוח, אמר בקול תקיף וברור, שהוא אינו צריך יוכלו הצוררים ימ"ש לשלוט עליו ובין כך לא לכך, כי בין כך בשום אופן, וכן היה, כי הוא עלה בסערה השמימה, עוד בטרם

המלחמה, ולא פגעו בו הרשעים.

רגיל היה א"ז יכול - שהוא לומר, אביו על סיפורים לספר הגדול,

הבעש"ט כסיפורי ממש ונפלאים, רבים זי"ע, "אבל מה אעשה שלא יאמינו לי"...

האוהל מן עץ חתיכות מאביו קיבל א"ז -שעל ציון קדשו של אביו רבינו השרף זי"ע, ונתנו

לו כדי שישתמש בו לסגולה, בעיקר לזש"ק.

גר כארבעה שנים רבינו הי' נישואיו לאחר -חמיו שולחן על סמוך והיה מונקאטש, בעיר חן מצא ההוא בעת זי"ע, מסוואליווע הגה"ק וחיבה יתירה בעיני מרא דאתרא הגה"ק בעל שם שלמה זי"ע, הקבלה. ויסודות תורה, סתרי עמו ללמוד חדריו הביאו ואף מאז היה רבינו זי"ע כל ימי חייו קשור בעבותות אהבה לבעל השם שלמה, ואף קרא לבנו ה"ה א"ז בשם 'שלמה' על שמו )מרן רבינו שליט"א אמר שהיה זה ע"ש רש"י הקדוש זי"ע, למד שלמה השם לבקשת כאחד(. לשניהם נתכוון ואולי רבינו עם בנו הגה"ק בעל מנחת אלעזר זצ"ל הלכות מקוואות והלכות חלה, ולימים היה המנחת אלעזר שולח אליו פעמיים בשנה פתקאות דרחמי )כן סיפר משמשו בקודש של המנ"א שליט"א, רבינו ליבדלחט"א ז"ל בער חיים רבי החסיד ה"ה

שהוא עצמו היה בא לאסוף את הקוויטל מהבי דואר(.

הגה"ק חמיו פעם ישב נישואיו, לאחר זו, בתקופה -אליו נתגלה לפתע כדרכו, ולמד בחדרו זי"ע מסוואליווע שהוא ואמר זי"ע, מטאהש השרף רבינו מחותנו בהקיץ מבקש להכיר את מחותנו, ולדעת מי הוא אשר זכה להכניס הגה"ק החל זי"ע, רבינו - כזאת גבוהה נשמה לביתו רבינו לו נענה ומיד הרם, יחוסו אודות לספר מסוואליווע השרף זי"ע, ובפנים שמחים ומאירים ברכו בברכת מזל טוב

ופרח לו איש האמת .

אומר והיה וחדווה, בשמחה שרוי ימיו כל היה א"ז -שהיה זי"ע, רבינו מאביו לו היא ירושה זו חיים ששמחת ואף היה ובכל שעה, ובכל עת יום תמיד בשמחה רבה, בכל מידת את לשמור אחריו, בניו ואת קהלו את תמיד מעורר השמחה ולדבקה בה, ובכל לילה בשעה שקרא קריאת שמע "יעלזו חסידים בכבוד" היה על מיטתו, כשאמר את הפסוק רוקד בשמחה, )וכמדומני שסיפר שבלילות שבת קודש היה

יוצא במחול נלהב עם הילדים(.

ובאגרת שכתב לכלתו ה"ה זקנתי מרת חיה אסתר ע"ה, )נדפס בקונטרס שלשלת סגולה(, כתב שם בין הדברים וז"ל: אייביג דחקות גרויס און געליטן, אסאך זייער האב "איך אבער איך געהאט, ביז דער באשעפער האט מיר געהאלפן, בין אלץ ליסטיג געווען , נאר ליסטיג לעבעדיג עט אייך דער

באשעפער העלפן צו אללעם גוטען וכו'.

- עוד תכונה ירש א"ז מאביו זי"ע, והיא שמירת הזמנים, היה שכך לומר רגיל והיה היטב, הדק בהם מדייק שהיה רבינו הסב"ק זי"ע מתנהג כל ימיו, שהיה לו סדר יום מדוייק להפליא, ולא נע ולא זע הימנו )עיין עבודת עבודה - דברות קודש לכ"ג בכסלו, שם האריך רבינו שליט"א בענין זה(. בכל ובחצות יצועו, על עלה כבר בערב שמונה בשעה ויום, יום הלילה השכים קום, והתיישב ללמוד עד שהגיע זמן קריאת מוקדמת בשעה מעיר היה בניו את ואף שחרית, של שמע

מאוד ללימוד התורה.

בו זי"ע, מארי מאבא מכתב קיבלתי פעם א"ז: סיפר -שטח אלי בקשתו, שבבואי מעירי חוסט אשר במארמארוש, להסתופף בצלו הנאה לרגל חג הסוכות, אביא אתרוג בעבורו. בארץ אתרוגים חסרים היו לא ההם בימים כי לפלא, ויהי הדבר, התברר מהרה עד אמנם אונגערין. בארץ אבי מגורי כי באחרית השנה פרצה מלחמת העולם הראשונה, ונתקשו בני אונגערין להשיג אתרוגים, ואכן, הצליח ה' בידי, ובתחנת הרכבת בואכה טאהש פגשתי באדם אחד שהיה בידו אתרוג

ומכרו לי, והבאתי אותו אל אבי, וראה ושמח בלבו.

הסוכות חג שלאחר היה זי"ע אבי של מנהגו ע"ה, הרבנית לאמי האתרוג את נותן היה

להשתלח עמהם. בלילה בא אפיציר גדול לבדוק את כל האנשים הנוסעים, וכאשר ואמר בדעתו, הקב"ה נתן אותי, ראה לבדוק הצבא של לרופא אותי לשלוח אותי. וכאשר באתי, כבר המתין הרופא עלי, כי כבר קיבל המכתב מעיר קאשוי, ונתתי לו מיד המעות והמכתב שהוצאתי את עשה והרופא שלי. השטיוועל מן עצמו כמי שבודק אותי, וביום ראשון, שלאחריו בלילה אשר כסלו, כ"ב יום חל יום הילולא הראשון של זקיני הק', וחתום, שיוליכוני לי מכתב כתוב נתנו החולים, בית אל קאשוי לעיר בחזרה כי אני חולה, ואי אפשר לשלחני מחוץ למדינה. וזה היה נס גדול למעלה מדרך הטבע, כי עשו שם הרבה רשעות ביום מאות עשרה שש משם ושלחו ההוא, אנשים, בתוכם אף חלשים וזקנים. בפרט שעלי הרי הניחו ידם יותר מפני שברחתי מתחת רשותם, ועתה זכיתי לינצל מידם, אני ועוד שבעה אנשים מתוך שש עשרה

מאות.בלילה ההוא אור ליום שני, ליל הילולת זקיני הק', הוליכו אותי עם עוד שבעה החולים, לבית לקאשוי חזרה אנשים הגעתי לעיר קאשוי ביום הילולת זקיני הק', ואין לשער גודל שמחת אנשי העיר היה ההוא והיום אותי, בראותם זכיתי כי טוב, כיום בעיניהם

לינצל ממות לחיים ממש.ואז אמרתי, כיון שסיבבו מן השמים שהנס אירע בערב יום הילולא הראשון אז בי נתקיימו ודאי הק', זקיני של דברי זקיני הק' שאמר לי: "איך האף טון", טובה א קענען דיר וועל איך שהשתדל בעדי מעולם העליון להצילני

מהסכנה שרחפה עלי.עבו"ע שיח"ק ח"ב דף פ"ד-פ"ח

המשך בדף' י'

י

באור יקרותסיפורים Bפאים וAיחות קוד Aרג ימי החBוכה

מתוך דברי כ�ק מרI רביBו הקדוA שי�Yא

וזה מעשה המנורה

בעיירה חנוכה של ראשון ליל מאוחרת, כבר השעה העתיקה. טאהש רובם של תושבי העיירה כבר נמים את שנתם, אמנם בביתו נאוה קודש של כ"ק נדלקו לא עדיין זי"ע השרף רבינו מרן זה היה החסידים של בעיניהם הנרות.

תמידים רבינו של בקודש מנהגו שהרי לפלא, ואת השמן את המנורה, את להכין היה כסדרם, שיוכל כדי ערבית, תפילת לפני עוד הפתילות, ערבית, תפילת אחר מיד הנרות את להעלות בזריזות, בטרם יעבור שיעור שתכלה רגל מן השוק.

אמנם עד מהרה התברר הדבר, וכך היה מעשה:

פנה חנוכה, של אחרון בליל הקודמת, בשנה לרבינו בנו הקטן הלא הוא כ"ק מרן הסב"ק זי"ע, כשהוא עדיין ילד כבן שש שנים, ויבקש להדליק את הנרות שלו במנורה של כסף, לזרא היתה לו, בתוך הם קודש אשר הללו הנרות את להדליק ואכן, הילדים. כמנהג )קארטאפל( אדמה תפוחי קיבל הקדוש, אביו במנורת הנרות שכבו לאחר

הילד את המנורה והדליק בה שמח וטוב לב.

ורק לשעה, אם כי זה שאין הבינו החסידים מנורת לו ניתנה חנוכה של אחרון ליל לאותו חג ימי לאחר שעברו הבאה, אלא שבשנה אביו, הסוכות, כשהחלו לדבר על ימי החנוכה הקרבים ובאים, נענה הילד ואמר, שמנורת הכסף של חנוכה במתנה לו נתנה הקדוש אביו שהרי לו, שייכת פי את ושאלו החסידים מיהרו שעברה. בשנה הצדק להם, שאכן ואמר זי"ע, רבינו השרף אביו עם הילד, וכי זאת היתה כוונתו, ליתנה לו במתנה גמורה, שישתמש בו לעולם מאז ואילך. מיד החלו החסידים לדאוג למנורה חדשה בעבור רבם, ואכן בערב חנוכה הגיעה המנורה החדשה אל הבי דואר.

בעת ההוא לא היה הבי דואר מגיע אל תוככי )באן( הברזל מסילות את שבנו מעת כי טאהש, באונגערין, לא היה הבי דואר מגיע כי אם בעיירות שעבר בהן מסילת הברזל, וטאהש הרי לא היתה נמנית בין העיירות האל, כי רבינו השרף זי"ע הרעיש עולמות שלא תעבור המסילה בתוך העיר. על כן לא הובא הבי דואר לשם, והיו מוכרחים לצאת אל העיר הסמוכה, כדי לקבל את הפאסט. וכך היה גם שהמנורה שנודע לאחר מיד חנוכה, ערב באותו החדשה נמצאת שם, שלחו שליח להביאה, אך לא ולא בלילה, מאוחרת שעה עד להשיגה הצליחו הישנה, במנורה להדליק אופן בשום רבינו רצה באומרו שמנורה זו כבר אינה שלו, אלא של בנו,

ולכן נתאחרה ההדלקה.

ואכן, במנורה זו שקיבל מאביו, היה מרן הסב"ק מנורה את היתה שנותיו. כל בה משתמש זי"ע בגב היתה מוקפת מאוד, עד ומהודרת מפוארת כסא כציור צידיה, משני כתלים שני מאחוריה, וחקוק מצויר היה הגב וחלק המלך, למושב בציורים נפלאים מעשה ידי אומן, ואף שמונת בתי הנרות בהם היו שופכים את השמן, היו עשויים כמו

כפות של כסף.

סדר העבודה

נעתיק כמה מילין יקירין מתוך הספה"ק עבודת כ"ק שתיאר מה ב(, חלק קודש )שיחות עבודה מרן רבינו שליט"א את סדר עבודתו של כ"ק מרן

הסב"ק זי"ע בהדלקת נר חנוכה:

"זקיני הקדוש הדליק נרות חנוכה בצד דרום של בית המדרש, ששם היה פתח ליכנס מבית המדרש ובין המזוזה בין עמד והוא שלו, הפרטי לחדר

המנורה כמבואר בשולחן ערוך.

זקינו את ראיתי לא כמעט השנה ימות "בכל הקדוש מעיין בכוונות אריז"ל בפרהסיא, כי הסתיר בשעת אבל הנסתר, בתורת ידיעתו את מאוד בסידור בפרהסיא השתמש חנוכה נר הדלקת האר"י ז"ל, וסדר הברכה היה כך, מתחילת הברכה עד תיבת להדליק אמר בהמשך אחד וכמו בנשימה אחת, בלי להשהות ולהאריך כלל בהתיבות, ותיבת "להדליק" אמר בתנועה מיוחדת והאריך בה, אחר תיבת להדליק, עמד והסתכל בסידור האר"י הפתוח לפניו, ועמד כך בדביקות משך זמן מה, כאשר עיניו

מביטות בתוך הסידור, ואחר כך סיים "נר חנוכה".

כוונות כי פעמים, כמה קדשו מפה "שמעתי וקיבל מהרה"ק בעל שם נר חנוכה למד הדלקת שלמה ממונקאטש זי"ע, שהסתופף בצילו במשך ארבע שנים שדר אחר נישואיו בעיר מונקאטש, כי מסוואליווע יצחק בית בעל הגה,ק בת את נשא זי"ע שהיה ראב"ד דעיר מונקאטש, ובאותן השנים, באחד מלילי חנוכה, הגיע לשם אחד מבני הרה"ק נהג אשר זי"ע, מזידיטשוב אייזיק יצחק רבי הקדוש וזקיני אביו, פטירת אחר "רעביסטעווע" הלך לראות עבודתו בהדליקו את הנרות, למחרת שאל בעל שם שלמה את זקיני הק' למה לא באת אלי אמש בשעת הדלקת נר חנוכה, סיפר לו זקינו הק' שהלך לראות עבודת הצדיק מזידיטשוב, חקר בהדלקת ראה מה הק' זקיני מפי שלמה השם הנרות של אותו צדיק, וזקיני הק' מסר לו את הכל בדייקנות נפלאה. אז הסתגר השם שלמה עם זקיני הק' בחדר מיוחד, והסביר לו כל מה שראה בעבודת אותו צדיק, ובזה לימדו כוונות הדלקת נר חנוכה.

לעורר זכותים

משמשו בקודש של רבינו השרף זי"ע איש תמים היה, ובכל שנה ושנה בלילות החנוכה, בשעה שהיה בהכנה ומתכונן הנרות, את ומטיב עומד רבינו זה, למשמש פונה היה ההדלקה, לקראת דרבה נענה היינט'ע", מען צינדט "וויפיל אותו: ושואל רבינו חזר וכך, כך הדליקו אמש ואמר, הגבאי ושאל שוב "אבער וויפיל צינדט מען היינט'ע", ושוב לא ענה את מספר הנרות של אותו הלילה, אלא

של או אתמול מרוב של כי וזה, מחר, טעה הענין תמימותו את והשוה

נפסק ששם העומר, לספירת סעיף תפט סימן )או"ח בשו"ע

קודם היום מספר את לומר שלא ד( הברכה, כיון שבזה הוא יוצא את מצות הספירה, ושוב לא יוכל לברך עליו, ועל

כן יאמר אתמול היה המספר כך וכך.

שליט"א רבינו מרן כ"ק כשסיפר את הסיפור הוסיף ואמר לבאר כוונת קודשו של מרן השרף זי"ע, בזה שהיה שואל שוב ושוב את המשב"ק. כי הכיר בו שאין זה כי אם מרוב יראת לעבור שלא ירא והיה בקרבו, שפעמה אלוקים זי"ע חלילה על ההלכה, על כן רצה רבינו השרף לעורר על ידו רחמי שמים בשעה נשגבה זו, בזכות אותו יהודי שהיה מתיירא לעשות דבר שהוא - לפי

טעותו התמימה - נגד רצון השי"ת

אמנם מרקחת, הימנו שתעשה באותה שנה לא נתנו לה, אלא הניחו בקופסא, ובאחד מימי החנוכה הורה שיביאו לפניו את האתרוג, ושוב הסתכל בו וכן הדר, עץ פרי שהוא מכך הנאתו את והביע בשמחה, הסוכות חג בבוא הבאה לשנה הפורים. ביום הדבר חזר לא היתה כלל אפשרות להשיג אתרוג ברחבי המדינה, מיד הורה אבי להביא את האצרוג ההוא, ובדרך פלאי היה עדיין מהודר, ולא נס ליחו, עד שאף לאחר חג הסוכות, כשחתכו היום, לשיחת היה הסיפור הלחלוחית, את בו ראו אותו

ונתפרסם בכל הסביבה, עכ"ל.

אהרן שלמה מהר"ר אני אף שמעתי ולאחרונה מתלמידי פריעדמאן יעקב הר"ר שאביו נ"י פריעדמאן רבינו זי"ע, הי' רגיל על לשונו סיפור זה, ואמר שהיה הדבר

נודע לכל באי שער עירו טאהש, ובכל רחבי המדינה.

אליעזר רבי הרה"ק של המובהק תלמידו הי' רבינו -קאמארנא. במנהגי רבות נוהג והיה זי"ע, מקאמרנא צבי לאחר הסתלקות רבו זה, שם פעמיו להסתופף בצל הרה"ק בעל צבי לצדיק מבלאזשוב זי"ע, ובאחד הפעמים בהיותו ויי"ש, מזונות מיני לפניו הביאו בבלאזשוב, הקודש בצל ועשה כמנהג קאמרנא לברך קודם על היי"ש שהוא העיקר, ורק לאחר מכן על המזונות שטפלים לו. נענה הצבי לצדיק, שהיות ולאחרונה החל לבוא אליו, צריך הוא לקבל מרותו ולהתנהג כפי מנהג בלאזשוב ולעזוב את מנהגי קאמארנא,

ואכן קיבל רבינו על עצמו לשנות את מנהגו.

בקודש כדרכו המדרש לבית מיד נכנס לביתו, בשובו מימים ימימה, ללמוד כמה שעות לאחר חזרתו מהסתופף בחצרות הקודש, וכאשר ניגש לארון הספרים לקחת משם הגביה מיד לארץ, הארון מן ספר נפל שהוא, כל ספר הברכה" "היכל חומש אם כי זה שאין וראה הספר, את מנהג אודות כתוב בו הדף אותו לו ונפתח מקאמארנא, זה של הקדמת הברכה על היי"ש בעת שתיית לחיים, מיד האלה, כדברים לו וסיפר לצדיק הצבי לרבו אגרת הריץ

והשיב לו שאם כך, עליו לחזור למנהגו הראשון,

- א"ז היה רגיל על לשונו, מה ששמע מפי אביו רבינו כל על להקפיד שיש כך על תמיד שעורר זי"ע, הסב"ק מנהג ישראל, קטן כגדול, ולא לזוז הימנו אף כמלוא נימה. והיה מספר, את הסיפור שאירע אצל הרה"ק הבני יששכר היות בפיו, ושאלתו אחד חסיד אצלו נכנס שפעם זי"ע, יש האם קודש, השבת ביום קוגעל מלאכול נמנע שבנו צורך להתעקש בדבר, ענה לו הבני יששכר שיכוף את בנו לאכול מאכלות אלו, ואם לאו, עלול הוא לבוא לידי שמד ח"ו, החסיד תמה, וחשב בעצמו, מה ענין שמד אצל קוגעל, שפעם לספר, החל ומיד במחשבתו יששכר הבני הרגיש

המשך מדף ט'

יא

באור קהיותיBוחדAות מקהיתיBו די בכ אתר ואתר

יום חמישי פרשת וישלח

ביום אשר העעל"ט בשבוע כאמור

דהילולא יומא כסלו, י"ב וישלח, פר' חמישי

התקיימה זי"ע, עין" "בת בעל הגה"ק של

סעודות הילולא בבתי מדרשינו די בכל אתר

ואתר, כידוע מרגלא בפימי' דכ"ק מרן רביה"ק

סעודה לערוך מיוחד סגולה שיש שליט"א

ביומא דהילולא של הבת עין זי"ע לפעול בו כל מיני

ישועות ורפואות ובכל מילי דמיטב.

ורחבה, גדולה סעודה התקיימה הק' בקריתינו

ביהמ"ד של העזרה בהיכל שחרית, פת סעודת

ידים ברחבות גדולה סעודה מוכן היתה אברכים,

עד וותיקין מנין תפלת שחרית מאחר ויי"ש, ולקח

הסעודה במשך גדולה, מנחה בזמן מנחה תפלת

יחד גם אחים בשבת ישבו ומנין מנין כל אחר

עין", "בת הק' בספר ולמדו מעשה ואנשי חסידים

וגם השמיעו סיפורים מבעל ההילולא, גם י"ל גליונות

מיוחדים בדברי רביה"ק שליט"א מה שהשמיע בגודל

בת הק' בספרו לימוד מעלת וגודל ההילולא בעל

עין, הסעודה נערך ונתנדב ע"י ידידינו היקר מוה"ר

יעקב יוסף כהנא הי"ו ואתו עמו מוה"ר שלמה מאיר

דאסקאל הי"ו, זכות בעל ההילולא יגן בעדם ובעד כל

קהל ישראל להוושע בכל טוב סלה.

הילולא, הסעודת התקיימה בוויליאמסבורג

ר' הרה"ג הביהמ"ד, בהיכל חמישי ליום אור בערב

הקהילה, דומ"ץ שליט"א גליק שלום צבי ישראל

הק' בספרו ההילולא בעל תורתו של דברי השמיע

כץ שליט"א יואל ר' הרה"ג ואח"כ השמיע עין, בת

נערך הסעודה זי"ע, ההילולא מבעל סיפורים

ונתנדב ע"י ידידינו היקר מוה"ר יואל סג"ל שווארץ

שווארץ סג"ל יואל ר' הנדבן נתכבד בברהמ"ז הי"ו

זכות בעל ההילולא יגן בעדם ובעד כל קהל ישראל

להוושע בכל טוב סלה.

אור בערב הילולא הסעודת התקיימה במאנסי

דוד שלמה ר' הביהמ"ד, הרה"ג בהיכל ליום חמישי

מערמעלשטיין שליט"א ראה"כ, השמיע דברי תורתו

של בעל ההילולא בספרו הק' בת עין, ואח"כ השמיע

הרה"ג ר' יוסף צבי ליבערמאן שליט"א מבעסערמין

עבודת ספר מתוך זי"ע ההילולא מבעל סיפורים

יוסף ר' הרה"ג קנה ברהמ"ז קודש, שיחות עבודה

אברהם מו"ה וכיבד מבעסערמין ליבערמאן צבי

אחר "אברהם" שמו נושא אשר הי"ו וואנחאצקער

בעל ההילולא זי"ע.

***

שבת קודש פרשת וישלח – קול רנה וישועה באהלי

צדיקים

של האויפריף שמחת התקיים העעל"ט בשב"ק

החתן הרב שרגא יודא שטערן שליט"א נין ונכד מרן

שליט"א שטערן שמעון הרב בן שליט"א רביה"ק

אדמו"ר כ"ק חתן שליט"א, מירון אב"ד הגה"צ בן

מליזענסק שליט"א, היכל ביהמ"ד הגדול היתה

מנחה קודש, שבת על השמחה לכבוד מצויר כבר

ערב שב"ק ירד לפני התיבה זקן החתן כ"ק אדמו"ר

מליזענסק שליט"א, גם בשולחן הטהור בליל שב"ק

נתכבד אדמו"ר מליזענסק בברהמ"ז, בתפלת שחרית

נתכבד הרב שמעון שטערן שליט"א אבי החתן נכד

אחר אחרון, לתורה עלה החתן שליט"א, רביה"ק

ברכתו שליט"א רביה"ק כ"ק האציל הבאווארפן

ברכת מזל טוב לנכדו החתן והמחותנים, אחר תפלת

הקידושים בהיכל רבא קידושא התקיים המוספין

ישבו והמחותנים החתן הגדול, בביהמ"ד למטה

ולהתברך לברך עברו הקהל וכל המסובים בראש

בלחיים וברכת מזל טוב, במשך הקידוש פתחו הקהל

בשירה וזמרה לכבוד שמחת רבינו.

פרשת רביעי ביום אלו שורות כתיבת בעת

הק' בקריתינו נישואין השמחת מתקיים וישב

השמחה, ראש שליט"א רביה"ק מרן כ"ק בראשות

ישראל, שבטי יחד עם ראשי התאסף היום במשך

רבינו, נוכח בשמחת ולהיות קהל רב באו להשתתף

על האורחים כל לסדר מאוד משתדלים העסקנים

מקומם הראוי, בפרטי השמחה נרחיב בעז"ה בשבוע

הבעל"ט.

***

שבת קודש פרשת וישלח – איחוד תשב"ר

קריתינו היתה וישלח פרשת העעל"ט בשב"ק

הק' מלאה בהתרגשות עצומות בראיית כשלש מאות

וחמישים תינוקת של בית רבן אשר משתתפים בכל

בניו מדרשינו בבתי תהלים בחברות השנה משך

להכא מהתם ונסעו באו מתנה שכר ובתור יארק,

שליט"א, רביה"ק מרן של בהיכלו ולבקר לחסות

ביחד עם מנהלים ומדריכים מומחים בהשגחה מיוחד

על כל שעה ושעה, ובראשם במיוחד ראש העסקנים

אהרן מוה"ר והמפואר הנכבד הרבני הנמרץ העסקן

הכהן פיקסלער הי"ו, בכל השב"ק היתה מסודר מאוד

ההשגחה של המדריכים עליהם, ואכן ראו כל תושבי

ארץ התנהגות ודרך ארץ הנפלאה של הצאן קדשים

אשר באו לשבות בצילא דמהימנותא קדישא.

דרבה הכנות התחילו העעל"ט משבוע כבר

בדרשות שונות אחר אמירת תהלים להכין התשב"ר

הצדיק, בצל שב"ק על לשבות חשיבות בגודל

והכנה הנצרך לזה, ביום חמישי פרשת וישלח בערב

פארק, בבארא מדרשינו בבתי התשב"ר התאספו

תפלת ואחר יואל, קרית מאנסי, וויליאמסבורג,

התחילו איש ערבית לסדר הסדרנים

מחנו ועל דגלו ומחנה על מחנה כל

השייך באס היתה על הכל לו,

מלא מיוחדים, במשגיחים מאוד מסודר

אחריות מבואם ועד צאתם עד שבאו בחזרה

וישב בבוקר, לכל חבורה ביום ראשון פרשת

של עשרה ילדים הי' משגיח מיוחד.

על הבאסעס השמיעו המשגיחים סיפורים

בגודל מעלת הנסיעה לצדיק, בשעות אשמ"ה

הגיעו התשב"ר בשערי קריתינו הק', עסקנים

המוכנים מקומם להראותם כבר המתינו מקריתינו

הלכו ותיכף הגדול, ובביהמ"ד הישיבה בבנין ללינה,

ערב ביום בבוקר הדרך, מן מעט עצמם לנוח כ"א

שב"ק התפללו בהיכל ביהמ"ד הגדול דקריתינו, קודם

התפלה השמיע דברי פתיחה ע"י הר"ר משה מנחם

טעסלער הי"ו ואח"כ השמיע דברי התעוררות הרה"ג

ר' משה יודא לייב ליבערמאן שליט"א מבעסערמין,

ואח"כ התפללו תפלת שחרית בקול המעורר הכונה

כל התשב"ר בצוותא חדא עם המשגיחים, במשך כל

שב"ק, סעודות שב"ק, תפלת ושב"ק, עש"ק, היום

הי' השינה, בשעת בלילה הטהורים, שולחנות אצל

עין פקיחא על כל הילדים ע"י המשגיחים הנאמנים

באופן וסדר נפלא מאוד.

ליל שב"ק

בצד הגדול בביהמ"ד התקיים שב"ק התפלות

לצורך נדפס מיוחדים סידורים צפונית, מזרחית

וישלח, לפרשת קריה"ת סדר גם ובתוכו התשב"ר,

ביחד ואמרו בביהמ"ד התאספו התפלה קודם

עם ביחד התפללו התפלה כל וכן השירים, שיר

המשגיחים, אחר התפלה בשעת אמירת "גוט שבת"

פתחו הקודש הקהל כל ע"י רביה"ק שליט"א למרן

התשב"ר בשירה בניגון הידוע "שרייטש'עט יודעלעך

התשב"ר שב"ק, לכבוד ניגונים ועוד שבת" גוט

בקולם המתוקים המשיכו קדושת שבת גם בתוך כל

הקהל, וציבור רב נמשכו בשירה ביחד עם התשב"ר,

גוט שבת של כל הקהל, התחילו ואחר גמר אמירת

רועה כבקרת לעבור נפלא ואופן בסדר התשב"ר

עדרו מול פני המנורה לברך גוט שבת ולקבל שלום

מהוד מרן רביה"ק שליט"א, הסעודות שבת התקיים

בחדר האוכל בבנין הישיבה, במשך הסעודה זמרו יחד

והתפלות הניגונים כל אשר וזמרה, בשירה ניגונים

תחת מתנהל היתה הילדים בהשגחת הנפלא וסדר

כל בראש עמד אשר והנפלא המומחה המדריך

ברוב הי"ו, טעסלער מנחם משה מוה"ר השב"ק

מומחתו המשיך עמו כל התשב"ר לשיר בקול נעים

ובקול רם במשך כל הסעודות והתפלות שב"ק, בשעת

שליט"א משגיחים חשובי השמיעו שב"ק סעודות

הסעודה אחר דיומא, בעניני וסיפורים תורה דברי

עברו כל התשב"ר לעריכת השולחן של מרן רביה"ק

שליט"א בביהמ"ד הגדול, התשב"ר עמדו על מקומות

השולחן, סביב הפרענטשע"ס על להם המיוחדים

אחר ברהמ"ז עברו כל התשב"ר לקבל תפיחין קדישין

מידיו הק' של מרן רביה"ק שליט"א.

יום שב"ק

עמד כומר אחד ימ"ש, ונאם לבני עדתו, שהאמת הוא

ואם תאמרו, הלא והם צודקים באמונתם, עם הגויים,

היהודים פקחים המה, ומדוע לא באו להשגה זו, זאת משום

שלהם המנהיגים כי ולהתבונן, לעצור אחד רגע להם שאין

שמו עליהם עול תפילות שלוש פעמים ביום, וכל מיני מצוות

זמניות, ואפילו בשבת שיש להם יותר פנאי, כי אינם טרודים

שמיד להם והתקינו חכמיהם באו הכלכלה, ועל המחיה על

אחר התפילה יאכלו קוגעל וטשולענט, שגורם להם ליפול מיד

על יצועיהם, עד זמן המנחה, יוצא אפוא שאין להם שם רגע

למחשבה... סיים הבני יששכר ואמר, מכאן ראיה שאף הכומר

ובטשולענט... בקוגעל תלויה ישראל אמונת שכל מרגיש

והתכוון בזה הבני יששכר להראות כוחם וגבורתם של מנהגי

ישראל, שהם המחזיקים אותנו לבל ניפול בגלות.

- בשנת הסתלקותו, לאחר שמחת תורה התבטא בפני חנוכה"... לעכטיגע "א לו שיהיה יזכה שהשנה ביתו בני

ולפני בוא ימי חנוכה, רצה בנו הרה"צ ר' לייזער זצ"ל לעשות

כותל חדש ויפה למנורת אביו, אמנם אביו לא הניחו,

מהודרת תהא שהמקוה קודם שיראה לו ואמר

וכשרה...

- לאחר הסתלקותו מילא מקומו בנו הרה"צ ר' אליעזר צבי )ר' לייזער( זצ"ל הי"ד, והניחו את כתר הרבנות בראשו

אודות הרבה מספר הי' וא"ז אביו. תחת אותו והמליכו

וחילו כוחו ורב נכונה, מידה בכל לייזער רבי של שלימותו

בענינים רבים ונאמנים.

יב

שב"ק בבוקר התאספו כל התשב"ר לאמירת

מוה"ר ע"י שנתהלה הגדול, בביהמ"ד תהלים

תהלים אמירת באמצע שליט"א, פיקסלער אהרן

שליט"א קרויס חיים צבי נחמי' ר' הרה"ג השמיע

בגודל התעוררות דברי דישיבה"ק רוחני מנהל

רביה"ק מרן בעד ולהתפלל תהלים אמירת מעלת

תשב"ר ילדי מאות של תהלים המזמורי שליט"א,

השארו וקריה"ת התפלה בשעת רקיעים, בוקע הי'

כל התשב"ר על מקומם, אף שהי' אויפריף לא הלכו

לחטוף הממתקים, רק המשגיחים חלקו פעקליך לכל

התקיים סעודת ושלש מנחה מקומם, על התשב"ר

בבנין הישיבה מיוחד להתשב"ר, אח"כ עברו לביהמ"ד

הגדול להיות אצל שולחן הטהור של רביה"ק שליט"א

עד אחר הזמירות, ואח"כ חזרו לבנין הישיבה לתפלת

ערבית והבדלה ולהכין עצמם להמעמד המפואר.

מוצאי שב"ק

במוצאי שב"ק התקיימה ברוב פאר והדר המעמד

המפואר ונהדר בתפים ומחולות בהיכל ביהמ"ד הגדול

דקריתינו הק', בתחלה השמיע דרשה נלהבה הרה"ג

ר' מאיר סג"ל שווארץ שליט"א, הי' מעורר בטוב טעם

לבלתי לחזור הביתה בלי כלום, רק לידע ולהבין מה

יש לראות אצל הצדיק, ומה ליטול עמם כשחוזרים

ללמוד עצמו על לקבל והעיקר הצדיק, מן לביתם

תמיד בספריו הק' עבודת עבודה אשר שם השמיע

שעלינו מה ושאיפתו רצונו כל שליט"א רביה"ק

מרן בהופעת המראה הי' נהדר מה ולקיים, לעשות

עמדו התשב"ר הגדול, בביהמ"ד שליט"א רביה"ק

ועד מעולם השם וחסד בניגון מקומם על ורקדו

שזכינו מה החסדים על להשי"ת להודות עולם,

ימים אורך כי ובתפלה הצדיק, פני ולראות לחסות

אב"ד הגה"צ השמיע אח"כ לך, יוסיפו חיים ושנות

שליט"א דברי התעוררות בעניני נטילת ידים כהלכה,

אבינו בעד ולהתפלל תהלים, אמירת ובחשיבות

רועינו מרן רביה"ק שליט"א שיחזק כוחותיו ושיוכל

לפעול ישועות בעד כלל ישראל, אח"כ זמרו התשב"ר

התשב"ר כל זכו ואח"כ באידיש, ניגון התהלימ'ל

מטבעות לקבל שליט"א רביה"ק מרן לפני לעבור

קודש מידיו הק', ואח"כ פתחו בשירה ובתפלה דער

רבי זאל לעבן וכו', וימים על ימי מלך תוסיף שנותיו

כמו דור ודור.

הגורלות עשו שליט"א רביה"ק מרן שיצא אחר

השב"ק, במשך להמצטיינים חשובים פרסים על

ואח"כ עברו לבנין הישיבה לסעודתא דמלוה מלכה,

מלאים בשקים בחזרה נסעו בערך 10:30 ובשעה

מעין הי' השבת סלה, טוב בכל טובות בהשפעות

המקום כאן לעולם, מזרענו ישכח ולא הבא עולם

ותודה לכל העסקנים והמשגיחים הי"ו להביע שבח

תשו"ח ובפרט השב"ק, בהצלחת וסייעו שעזרו

לעסקן החשוב מוה"ר משה שמואל גאלדרינגער הי"ו

מתחילתו והשב"ק הנסיעה כל שיהי' וראה שליווה

ועד סופו בהצלחה גדולה.

***

יום שני מקץ הבעל"ט – עוד יזכור לנו אהבת

איתן אדונינו

חל הבעל"ט כסלו כ"ג מקץ, פרשת שני ביום

הסבא רבינו של ותשע הששים דהילולא היומא

קדישא מרן מהר"א מטאהש זי"ע בנו וממלא מקומו

זי"ע מטאהש מהרמ"פ מרן אלקי השרף רבינו של

שליט"א, רביה"ק מרן כ"ק להבחט"א של זקן –

כשהי' לפ"ק תש"ג בשנת כסלו כ"ג ביום שנסתלק

בן ע"ח שנים.

יערוך דרכו וממשיך נכדו שליט"א רביה"ק מרן

שולחנו הטהור לכבוד ההילולא, ביום ראשון הבעל"ט,

אור ליום שני פרשת מקץ בשעה 6:00 בהיכל ביהמ"ד

הילולא סעודות יתקיים גם הק', בקריתינו הגדול

יודיעו כאשר ואתר אתר בכל די מדרשינו בבתי

בעז"ה במודעות נפרדות.

הקודש הקהל כל הבעל"ט ב' ביום יתאספו גם

רחמים בשעת ואתר, אתר בכל די מדרשינו בבתי

מפי כידוע רחמים, ובקשת תהלים באמירת ורצון

סופרים וספרים גודל מעלת הילולא דצדיקיא אשר

קדושת היום מסוגל לפעול בו ישועות בכל הענינים

נשפוך ובפרט ורחמים, ישועה בדבר ולהיפקד

ובריאות בנעימים ושנותיו ימיו אריכות בעד שיח

השלימות של כ"ק מרן אבינו רועינו רביה"ק שליט"א

נכד וממשיך דרכו של בעל ההילולא זי"ע, ושיוליכינו

במהרה דידן לקבל פני משיח צדקינו באנפין נהירין

בב"א

והרקותי לכם ברכה עד בלי די

תוף, ותנו זמרה שאו כף, ימחאו השדה עצי כל החסיד הרבני מול ולזמרה, לשירה נבל ועלי עשור עלי ואציל הנפש עדין וחסד, צדקה רודף המפואר, הנכבד תפארתו שמו כבוד קדושים, של בנן שבערכין, יקר הרוח,

הרב ר' איתמר לייפער שליט"אלרגל אירוסי בנו החתן יעקב ני"ו למז"ט ובשעטו"מ

יה"ר שהזיווג יעלה יפה ויהא קשר של קימא ובנין עדי עד ושיזכו להעמיד בית עם דורות ישרים ומבורכים על אדני התורה והיראה, ישראל בית לתפארת עד עדי ובנין בישראל נאמן בית ויהי' אמן. דידן במהרה בראשינו ומלכינו צדיקנו משיח ביאת עד

המברך: חיים דוב גרינפעלד

ברכת מזל טוב

הננו בזה לברך מעומק לבבי ברכת מזלא טבא וגדיא למטה, ונחמד למעלה אהוב עוז, ידידי לכבוד יאה ה"ה לכל, ומטיב טוב לב לפניו, הולך הטוב שמו

מוה"ר אברהם שלמה פאפלאנאש הי"ו

לרגל אירוסי בנו החתן משה יצחק אליעזר ני"ו

יה"ר מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא שהזיווג יעלה יפה יפה ויהא קשר של קימא ובנין עדי עד.

המברך: אהרן ארי' משה לייפער

ישמח משההננו בזה לברך ברכת מזל טוב אל מעלת כבוד חברינו היקר מאוד נעלה, כבוד שמו תפארתו

ידידינו ר' משה שווארץ הי"ולרגל שמחת הולדות בנו למזל טוב

ויקום פרקן מן שמיא שתזכה לראות רב נחת מכל יוצ"ח ואך טוב וחסד ירדפוך, עדי נזכה לביאת גואלינו אמן.

המברכים חברך:

הערש לייב האס - יואל קופטשיק - יוסף ארגעל - יואל טייטלבוים - שמשון שווארץ - אברהם אשר זעיליג מאירוביץ

הגליון בהוצאות חלק שלקחו הברכה על יעמדו אלו לרגל השמחה השורה בבתיהם

היה משכרתם י שלם ה' פעלם ו ישלימה מעם ה'

ר׳ פנחס ברוך האלפערין )קרית טאהש(לרגל הולדת נכדו

ר' שמעון האלפערין )קרית טאהש(לרגל תגלחת בנו

ר׳ חיים רפאל אסבאג )קרית טאהש(לרגל תגלחת נכדו

ר' יואל שווארץ )קרית יואל(

לרגל הולדת נכדו

מוה"ר אהרן האלפערין הי"ומוה"ר ישראל זינדל סאנדל הי"ו

מוה"ר בעריש יונגרייז הי"ומוה"ר יושע קרויס הי"ו

מוה"ר יואל קלמן הערשאקוויטש הי"ומוה"ר חיים יוסף פינקאס הי"ו

מוה"ר חיים יחזקאל לאנדא הי"ומוה"ר אברהם יצחק ממש"ט הי"ו

מוה"ר מאיר פריעד הי"ומוה"ר מענדל הערשקאוויטש הי"ו

מוה"ר חיים יודא ארגעל הי"ומוה"ר דוד האלפערין הי"ו

חלק שלקחו הברכה על יעמדו אלו בהוצאות הגליון לז"נ הסב"ק זיעועכ"י

טב י דמי ל ן עליהם להתברך בכל מי ג ל י ו ד זכותו הג

ברכת מזל טוב חמה ולבביות

הננו בזה לברך מעמקי לבבינו ברכת מזלא טבא וגדיא יאה לכבוד אבינו-חותני החשוב והיקר, הרבני החסיד הנכבד והמפואר, תפארתו שמו כבוד שבערכין, יקר הרוח, ואציל הנפש עדין מוה"ר אליעזר אשר אנשיל עהרענפעלד שליט"א

לרגל שמחת אירוסי נכדתו אצל חתנו - גסינו מוה"ר שלמה ראטטער הי"ו

יהא רעוא מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא שהזיווג יעלה יפה ויהא קשר של קימא ובנין עדי עד ושיזכו להעמיד בית עם דורות ישרים ומבורכים על אדני התורה והיראה, בית נאמן בישראל אמן. דידן במהרה בראשינו ומלכינו צדיקנו משיח ביאת עד

המברכים בנך - חתנך:

טובי' וויינשטאק, בערל לאווי, בערל גרינבוים, שלום יואל, יואל שווארץ, יוסף, יודא, שלמה צבי, צבי אלימלך קאהן,

הננו בזה לברך ברכת מזלא טבא וגדיא יאה לכבוד חברינו

היקר והנחמד,החתן ר' פנחס ראזענבערג הי"ו

לרגל שמחת נישואיו למזל טוביה"ר מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא שהזיווג יעלה יפה ויהא קשר של קימא

ובנין ע"ע.המברך: ברוך מרדכי פישער

שמח תשמח רעים האהובים

הננו בזה לברך מעמקי לבבינו ברכת מזלא טבא וגדיא יאה לכבוד חברינו היקר, מאוד אהוב למעלה

ונחמד למטה, שמו הטוב הולך לפניו, ה"ההחתן ר' פנחס רויזענבערג הי"ו

לרגל שמחת נישיאיווהננו מברכים מעמקא דליבינו שתזכה להעמיד דורת ישרים ומבורכים, ואך טוב כל ימי חייך עביגו"צ בב"א

המברכים: ישראל נפתלי ממש"ט, יעקב אלימלך לייפער, אהרן ישעי' פיש, יוסף בנציון וועבערמאן, ארי' דויד ממש"ט

להערות והארות וכן לקחת חבל בעת שמחה וכדו' לנדב גליון לשבוע נא לקרוא להמערכת 8674 -347-927