Spitz Magazine #3
13
שפיץ3 טבת תשע“ג | גיליון- / כסלו2012 דצמברIsraelis @ Berlin געגועים לשמש מתקשים לצאת מהמיטה? נרגנים? מנשנשים בלי הפסקה?."הפרעה רגשית עונתית" - SAD- ייתכן שאתם סובלים מ למה מהגרים רגישים יותר, ואיך יוצאים מזה בלי לחכות לאביב ארזת לבד? אירועי חנוכה הקולטוריסטים החרשן
description
The 1st Hebrew magazine published in Berlin
Transcript of Spitz Magazine #3
שפיץ3 2012 / כסלו-טבת תשע“ג | גיליון דצמבר
Is rae l is @ Ber l in
געגועים לשמש
מתקשים לצאת מהמיטה? נרגנים? מנשנשים בלי הפסקה? ייתכן שאתם סובלים מ-SAD - "הפרעה רגשית עונתית".
למה מהגרים רגישים יותר, ואיך יוצאים מזה בלי לחכות לאביב
ארזת לבד?
אירועי חנוכה
החרשןהקולטוריסטים
זאת היא עונה כזאת, חבוב4 כך תעברו את החורף הברלינאי בשלום
חנה יגר
טיפול נפשי בסקייפ10 ראיון עם הפסיכולוגית שירה עומר
טל אלון
ארזת לבד?12 אבי אלברס-בן חמו, שנה+ בברלין, עונה על השאלון
יואב ספיר
מדענים חסרי מנוח14כנס Falling Walls - המסיבה המדעית הכי טובה בעיר
רוני שני
21 סיבות טובות לצאת מהבית8 טיפים לוהטים לימים הקפואים
מיקי ריס
שפיץ2012 / כסלו-טבת תשע“ג דצמבר
תוכןהעניינים
עורכת | טל אלוןעיצוב | אשר ולך
צילום השער | מיקי ריסשיווק ופרסום | אסף דבורי
Digital Media Produktion, Berlin | דפוס
Herausgeber: Jüdisches Bildungszentrum Chabad
Lubawitsch Berlin e.VMünstersche Straße 6, 10709 Berlin
לקבלת המגזין בחינם עד הבית )בברלין( שלחו את פרטיכם ל:
16
14
18
22
הקולטוריסטים18ב-Infinite Earth משלבים בין אמנות לפילנתרופיה
שירה סברדלוב
החרשן22המקום הכי שווה שמסתתר ב"שוקו-לאדן"
יואב ספיר
החידות שעוד נותרומה עוד אפשר לומר על נהירת הישראלים לברלין?
פרופ’ גד יאיר
16
תיקון | בחידון שהתפרסם בגיליוננו הקודם נפלה טעות: העיר חולון קשורה בברית ערים תאומות
עם מחוז מיטה, ולא עם ברלין כולה.
הביקור הראשון שלי בברלין התקיים בחודש פברואר לפני אי אלו שנים, ולאחריו קצת התקשיתי להבין למה כולם מתלהבים מהעיר האפורה והריקה
הזאת. על לחיות במקום כה קר וחשוך לא היה בכלל מה לדבר. בהמשך גיליתי, כמו רבים לפניי
ואחריי, שברלין של פברואר וברלין של יוני הן אכן במידה רבה ערים שונות לחלוטין, ואפילו התושבים
שלהן מתנהגים בצורה אחרת. כך למשל, אנשים שבינואר רטנו ונמנעו מקשר עין, הפכו לפתע
חייכנים ותקשורתיים עם בוא האביב. אז נכון, יש גם ישראלים שמאוהבים בחורף
האירופי או לכל הפחות טוענים בתוקף שהוא עדיף בהרבה על סאונת הקיץ הישראלי; ונכון,
דצמבר הוא גם חודש מקסים, עם האורות שמביאים עימם חג המולד וחנוכה. אבל עם יד על
הלב, מי לא מקנא קצת כשבני המשפחה מהצד השני של הסקייפ מופיעים עדיין עם גופיות
וכפכפי אצבע, כשאנחנו פה כבר עם חימום בפול ווליום וגרביים שמבטיחים )ולא תמיד מקיימים(
להיות “תרמיים”? אמנם בפתחו של החורף הנוכחי לא היו ממש סיבות לקנא בחברים ובבני המשפחה בארץ; אם כבר, היו
סיבות לדאגה ולכאב. דומה שהאימרה “רחוק מהעין רחוק מהלב” לא ממש תקפה כשמדובר במהגרים
ישראלים, או כמאמר הקלישאה: אפשר אולי להוציא ישראלים מישראל, אבל הרבה יותר מסובך
להוציא את ישראל מהישראלים. נדמה שאפשר להסתכן ולומר שללא תלות בעמדה הפוליטית, כשהחדשות מהארץ קשות, האפרוריות שבחוץ
נכנסת קצת יותר פנימה. על הרקע הזה, הפרויקט הפותח של הגיליון
השלישי שלנו עשוי להיתפס כאסקפיסטי משהו. שיחות על מזג האוויר הן הרי בדרך כלל מפלט
בטוח מנושאים “אמיתיים”. אז קודם כל, אם אנחנו בברלין, אולי אנחנו גם קצת בעד אסקפיזם. אבל גם אם אנחנו לא, נדמה שההשפעות האפשריות
של חודשי החורף האירופי - כפי שחנה יגר מציגה
אותן בכתבה הפותחת של המגזין - רלבנטיות מאוד למהגרים מהלבנט. בהמשך ליקטה לכם מיקי
ריס המלצות חורפיות נבחרות, ואם למרות הכל שקעתם בעצבות ואתם מעדיפים לא לצאת מהבית
- אולי תתעניינו באפשרות של טיפול נפשי דרך האינטרנט. בראיון עם הפסיכולוגית שירה עומר,
המתגוררת בטיבינגן, עולים היתרונות והחסרונות של טיפול שכזה.
יש גם כתבה על האירוע המדעי הכי מסקרן בברלין, ומאמר שכתב לנו במיוחד הסוציולוג פרופ’ גד יאיר,
שבימים אלה מנהל מחקר על הקהילה הישראלית בברלין. פרופ’ יאיר מערער על ההנחה המתגנבת
לאחרונה לשיח על ישראלים בברלין, שלפיה בירת גרמניה הפכה ל”עוד אחד” מיעדי ההגירה של
ישראלים, ללא תלות וקשר חזקים לעבר, ומעוניין לאבחן בכל זאת את קווי המתאר הייחודיים לחיים
הישראליים דווקא בעיר הזאת. נקודה מעניינת למחשבה בנושא, מספקים באופן
לא מתואם שני מרואיינים במדורים הקבועים שלנו. במדור “ארזת לבד?” )יואב ספיר(, מייחס אבי אלברס-בן חמו את המשיכה של ישראלים
לברלין ל”חופש מלהתמודד עם ביקורת בכל דקה. כאן אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, גם בלי
להיות הכי טוב... יש כאן מקום לכולם... אתה לא צריך להוכיח את עצמך כל הזמן, יכול להישאר גם בתוך הכוך שלך”; ואילו במדור “הקולטוריסטים” )שירה סברדלוב( מסבירה האמנית אלונה הרפז: “בברלין יש פחות את הלחץ שאתה חייב להיות
מישהו. ההצלחה כאן מתורגמת יותר ברוח הזמן. מי שנחשבים ‘מצליחים’ כאן הם ‘העשירים
החדשים’: אלה שיש להם זמן ושקט ויכולים לבלות עם הילדים שלהם”.
ברוח הזו, נאחל לכולנו חורף רגוע ומלא באור עד כמה שאפשר.
כמו תמיד, נשמח לרעיונות, תגובות והארות:[email protected]
facebook.com/SpitzMagazin
קריאה מהנה, טל אלון
והרי התחזית
יומניםלפתוח 20
למי שגדל במדינה בלי חורף אמיתי, שבה גם אחרי הסערה הכי גדולה השמש מפציעה ומלטפת, המפגש עם חודשי הקור והאפלה האירופיים יכול להיות לא רק רומנטי. עם הטמפרטורות הצונחות אפשר להתמודד באמצעות ציוד מתאים וחימום - אבל לחשיכה ולהיעדר השמש עלולים להיות השלכות גופניות ונפשיות
בלוז חורףחנה יגר
16:30 וכבר חושך מצרים בחוץ. מינימום ארבע שכבות בגדים בכל יציאה מהבית, חיפוש קדחתני
אחר מעיל פוך רציני, פרידה מהאולסטארס - כולם סימנים שלא רק שווקי חג המולד נמצאים
מעבר לפינה, אלא גם החורף הברלינאי. אם בנובמבר עוד אפשר לקוות, גם אם לשווא,
לאיזה יום נעים יחסית שיבליח, בדצמבר כבר ברור שהמצב בלתי הפיך, לפחות עד סוף מרץ. ובין אם זה עומד להיות החורף הראשון שלכם
בברלין )או החורף הראשון שלכם מחוץ לישראל - כלומר החורף האמיתי הראשון שלכם אי פעם(,
או שאתם כבר שתייני גלו-וויין ותיקים, הניסיון מלמד שאי אפשר להתעלם גם מהצדדים הפחות
רומנטיים של החודשים שלפנינו. מילות המפתח הן קר ואפור. הכפור חודר
העצמות בדרך כלל גונב את הפוקוס, כי מי מסוגל בכלל לחשוב על משהו אחר כשהתחושה
היא שהאף עומד לנשור. אבל בעוד שעם קור אפשר להתמודד באמצעות ציוד ראוי )כפי שאמר
סקנדינבי חכם, “אין דבר כזה מזג אוויר גרוע, רק ביגוד לא מתאים”( ובעזרת תשתיות החימום הגרמניות )בעוד שבתל אביב החנויות מקפידות
על עננת מזגן בכניסה שתמשוך אותך פנימה, כאן הפיתוי הוא בדמות משב חימום קטלני(, דווקא
אור השמש הנעדר מחיינו למשך פרק זמן בהחלט לא קצר הוא הערמומי יותר, ואם לא משגיחים,
השפעתו מתגנבת לאט ובטוח, הן במישור הנפשי והן בגופני.
“צמצום שעות האור מביא לשינויים בשעון הביולוגי, ולשינויים בהפרשת חומרים כימיים במוח - בעיקר סרוטונין ומלטונין", מסבירה
ענב אור גורדון, פסיכולוגית קלינית המתגוררת בצ'כיה ומכירה את החורף האירופי גם באופן
אישי. "השינויים האלה יכולים לתרום אצל חלק מהאנשים לדכדוך, רצון להישאר במיטה,
ירידה ברמת האנרגיה ושינויים בתיאבון ובדפוסי השינה".
בשנת 1984 הפכו הסימפטומים המוזכרים לעיל להפרעה פסיכולוגית מוגדרת. הפסיכיאטר הדרום )Norman E. Rosenthal( אפריקני נורמן רוזנטל
Winter Blues ניסה להבין מדוע תקף אותוכשבילה את החורף בצפון ארה"ב. רוזנטל הצליח
להראות קשר בין התסמינים שהוא ואחרים חוו לבין מיעוט שעות האור ביממה, וטבע את המושג
SADה)Seasonal Affective Disorder(. כמו סוגי דיכאון אחרים, גם "הפרעה רגשית עונתית"
נפוצה יותר בקרב נשים מגברים, אך בשונה מהם היא מאופיינת בהשמנה ובשעות שינה רבות
מהרגיל. ברשימת הסימפטומים אפשר למנות גם נרגנות, איבוד עניין בעבודה ותנועות נרפות.
מובן שתנאי מזג האוויר משפיעים גם על מי שנולד במקום מסוים וגם על מי שהיגר אליו.
אך האם ההשפעה על מי שהתרגל למזג האוויר מילדות לעומת מי שמסתגל אליו בשלבים
מאוחרים יותר בחיים היא זהה? לדברי אור גורדון, אצל מהגרים חדשים הקושי הפסיכולוגי
עלול אף להתעצם: "בהחלט אפשר לומר, שככל שהסביבה החדשה שונה מזו שאליה
האדם רגיל, כך ההסתגלות תהיה עבורו
מורכבת יותר. גם אם מישהו אוהב את השלג והקור, העובדה שזו לא הסביבה המוכרת שבה
גדל תדרוש ממנו הסתגלות והשקעת מאמץ. בחורף מבלים יותר זמן בבית ובמקומות
סגורים, ומי שעדיין לא יצר קשרים חברתיים בסביבה החדשה יכול לחוות באופן מוחשי יותר
בדידות, געגוע, ואפילו קושי לתפקד". כדי להתמודד עם דיכאון חורף, מציעה אור
גורדון להקדים תרופה למכה, רצוי כבר בסתיו: לדאוג לתזונה בריאה ומאוזנת, למצוא פעילות
גופנית שאפשר להתמיד בה גם בקור )יוגה, חדר כושר, סקווש, ובעצם כל ספורט שניתן לתרגל במקום מקורה(, להיפגש עם חברים, ולהדליק
אורות כדי להוסיף אור ואנרגיה. לדבריה, עבור מהגרים, "האקלים הוא חלק ממערך שינויים
שלם שיש להתמודד עמו - תעסוקה, שפה חדשה וכדומה, ולכן כדאי לחזק את מערכות התמיכה הטבעיות, כמו משפחה וחברים. כמובן שאפשר
לפנות גם לטיפול רגשי”.ישע כרמלי, רופא טבעי שלמד בשווייץ ובגרמניה ומתגורר בברלין, מסכים שלמזג האוויר השפעה חריפה יותר על מהגרים מארצות חמות. כרמלי, המתמחה ברפואה אנתרופוסופית, הומיאופתיה, רפואת צמחים ופסיכותרפיה, חווה את השפעות
שינויי האקלים באופן אישי לפני כ-15 שנה: "כמה חודשים אחרי המעבר לשווייץ חליתי, עד
כדי כך שלא היה לי כוח לזוז. זו היתה מחלה שליוותה אותי במשך כחצי שנה וגרמה לי לחקור את הגוף והנפש שלי". לדבריו, הגוף והנפש של מהגר ישראלי מושפעים משני היבטים מרכזיים:
הראשון הוא המצב המדיני-פוליטי בישראל. "רובנו סבל בישראל מלחץ שנוצר מחוויות לא קלות, שהשפיעו באופן ישיר או עקיף על הגוף
והנפש, והן עדיין נמצאות שם. אחרי תקופה של 'שקט נפשי' שנוצר בברלין, תופעה שכיחה
היא שהגוף רוצה 'לנקות את עצמו' מהלחץ שנספג עם השנים. תופעה זו מעלה סימפטומים נפשיים שונים. ההיבט השני הוא שינוי האקלים וההשפעות הסביבתיות עלינו. מצד אחד, מדובר בשינוי אקולוגי - הגוף מקבל פחות שמש ממה
שהיה רגיל עד כה, ומצד שני, שינוי בהרכב החיידקים שחיים סביבנו. הגוף שלנו צריך
להתאים את עצמו לסביבה החדשה ולחיידקים החדשים, ולכן חשוב לתמוך בחיזוק המערכת
החיסונית והמעיים. מעבר לכך, על מנת להסתגל לסביבה החדשה, חשוב ללמוד להתלבש בהתאם
למזג האוויר ולדרישות הגוף המעוניין בחום, במיוחד כשמדובר בילדים קטנים".
D החבר שלכם לחורף: ויטמיןדיכאון חורף מתבטא לעתים גם בהשפעות
גופניות עקיפות, ובראשן השמנה בשל מיעוט בפעילות גופנית וחיבה גוברת לנשנושים. אולם למיעוט חשיפה לשמש יש גם השלכות גופניות
ישירות, והניכרת ביותר שבהן היא בגזרת הוויטמין D. ויטמין D חיוני לעיבוד נכון של סידן וזרחן בגוף, והרפואה מודעת כבר שנים
)Rickets( רבות לכך שמחסור בו גורם לרככת
איור: אביטל יומדין45
אישי. אולם פרופסור אבי גוטליב, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב
המבקר תכופות בברלין לצרכי עבודה, מסתייג מהשלכת מחקרים מסוג זה על חברות שלמות, עמים ותרבויות. גוטליב מסביר, שהקשר בין תנאים
סביבתיים לשינויים חברתיים אינו ישיר ודטרמיניסטי כפי שסברו גיאוגרפים
במחצית הראשונה של המאה העשרים. מנגד, גם הגישה הסוציולוגית הקיצונית
שלפיה הודות לטכנולוגיה התנתק האדם מסיפוק צרכיו על-ידי המערכת
האקולוגית ויצר מעין חברה בוואקום - איבדה מכוחה. לדבריו, הסברה הרווחת היום היא שהקשר בין תנאים סביבתיים
ואקלימיים לבין מאפיינים חברתיים מתווך על ידי גורמים אחרים, כלומר שהמתאם ביניהם מדומה: "בארצות
חמות, למשל, אנשים נוטים לבלות יותר בחוץ. קיום אינטראקציות חברתיות
חיוני למפגשים ביניהם בפרהסיה ולקיום קשרים חברתיים, ועל כן
התפתחו יחסים יותר חברותיים ו'חמים' כצורך חברתי, ולא בתגובה ישירה לתנאי מזג האוויר", אומר גוטליב.
את המקומיים שנוכל לפגוש בברלין בחורף מחלק גוטליב לשלוש קבוצות: "אלה המשתדלים לא לצאת את ביתם
עד האביב; המתיימרים ליהנות מהחורף )רובם בעלי כלבים, כך שאין להם ברירה אלא לצאת מהבית(; והזעפנים שנאלצים
לנסוע כל יום לעבודה. אותם פוגשים ברכבת התחתית, והם מעצבנים כמעט
כמו המתיימרים ליהנות מהחורף". אורי ברקוביץ', עיתונאי שחי בברלין
לסירוגין מ-2010, מאמין שהישראלים בברלין דווקא לא משתייכים לקבוצת
הנרגנים: "אנחנו מעריכים את מה שאין לנו"', הוא כותב מהשמש התל אביבית שאליה שב לאחרונה. עם זאת, הוא לא
מכחיש את הקושי המצטבר שמציב החורף באירופה: "חבר הגדיר זאת
יפה: בשנה-שנתיים הראשונות זה כיף, בשלישית-רביעית-חמישית זה בסדר,
אבל בשישית-שביעית כבר נשבר לך לגור במדינה עם שלושה חודשים חמים בלבד". ברקוביץ' הגיע לברלין כ"חובב
אפלה" ודווקא שמח להתרחק מאור השמש החזק והבוהק של ישראל, אך גם
הוא גילה ששום קיצוניות אינה טובה: "חוסר האור מדכדך ומעגמם, ואתה
מוצא את עצמך כאחרון הברלינאים, שמח על כל יום בהיר, וכמותם מנצל
כל הזדמנות לצאת לטייל ולשבת בחוץ. הרי בחורף יום בהיר עם שמונה או עשר
מעלות מעל האפס נחשב לחמסין". ולמרות הכל, איך מסיימים בנימה
אופטימית? למרבה המזל, הטבע עושה את העבודה בשבילנו. בסך הכל צריך לזכור שאחרי כל חורף מגיע האביב,
שבו נוכל להתקלף אט-אט מהשכבות. יש שיאמרו שבשביל האנרגיה
המתפרצת בעיר ביום השמש האמיתי הראשון, התורים בגלידריות והמוני
האנשים המחייכים בפארקים - שווה לעבור את הכל.
- התרככות העצמות והתעקמותן. אולם מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על השלכות רחבות הרבה יותר, וכיום מקשרים בין מחסור בוויטמין D לבין
סיכון מוגבר לחלות בשורה ארוכה של מחלות, בהן סכרת, סרטן המעי, השד
והערמונית, טרשת נפוצה, דלקת פרקים ועוד.
למה חסר לנו ויטמין D? תאי העור שלנו מייצרים ויטמין D מכולסטרול
בתגובה לחשיפה לקרני UVB באורך שבין 270-300 ננומטר. הקרינה הזו מסופקת רק כשקרני השמש מגיעות
לכדור הארץ בעוצמה מספיקה. בישראל, העוצמה הזו גבוהה בחודשי הקיץ,
עד כדי כך שמספיקות דקות ספורות של חשיפה לשמש מדי יום כדי להגיע
למכסת הוויטמין D הדרושה )אם כי גם בארץ רבים סובלים ממחסור בוויטמין D בשל הפחד מנזקי השמש והשימוש הרב במסנני קרינה(. בגרמניה, קרינת
השמש בימי החורף אינה חזקה מספיק, ולכן גם "השמש השקרנית" שצצה מדי
פעם בימי חורף קפואים לא ממש עוזרת. לדברי כרמלי, "בקרב רוב הפציינטים
הגרמניים המטופלים אצלי מתגלה בבדיקת הדם מחסור חמור בוויטמין D. פירוש הדבר - מחסור באנרגיה". עם זאת, בניגוד לישראל, שבה ניתן לבצע את הבדיקה כחלק מבדיקות
הדם השגרתיות, בדיקת ויטמין D אינה כלולה בסל הבדיקות הממומן בגרמניה,
ותידרשו לשלם עליה 32 אירו. למרות העלות, לא מומלץ לצרוך תוסף ויטמין D ללא אבחון. כאשר ויטמין D מיוצר בגוף כתוצאה מחשיפה לשמש, הגוף יודע לפרק מייד עודפים אם נוצרים כאלה. אך עודפי ויטמין D המגיעים
דרך הפה מצטברים בכבד ועלולים לגרום לבחילות, הקאות, אובדן תיאבון, עצירות, חולשה ועודף סידן. לכן, חשוב
להתייעץ עם רופא לגבי המינון המומלץ. D3 כרמלי מציע להקפיד ליטול ויטמיןטבעי ולא סינתטי, וממליץ להתבונן גם בתמונה הרחבה יותר: "יש גם השפעה
של רעלים סביבתיים, חומרים משמרים, תרופות ומתכות דוגמת כספית, שחוסמת
תהליכים רבים בגוף ובהם את היכולת לספוג אור שמש. רוב המחלות הכרוניות
הן תוצאה של הרעלה, וניקוי הגוף מרעלים מקל משמעותית על ספיגת
הוויטמינים והמינרלים הדרושים לנו".כמובן שגם חופשה שטופת שמש
באמצע החורף יכולה לעזור, אבל בהנחה שאין לכם אפשרות או אמצעים לטוס לקאריביים )או לישראל(, את המחסור
באור שמש אפשר לפתור באמצעות מנורות. אלו הרגילות שיש לנו בבית
פולטות אור בעוצמה של 200-500 לוקס )Lux(, בעוד שעוצמת האור
ביום בהיר )לא תחת שמש ישירה( היא בין 10,000 ל-25,000 לוקס. יש כיום
מנורות פוטותרפיה מיוחדות שמפיצות
אור בעוצמה של 10,000 לוקס, ומלבד העובדה שהן מסייעות לסובלים ממחלות
עור, הן גם מקלות על תסמינים של דיכאון עונתי. יש לשבת במרחק של
60-30 ס"מ מהמנורה, במשך כ-30 דקות כל פעם, ולא להביט ישירות אליה )עלול
לגרום לכאבי ראש ועיניים(. מומלץ לשבת ליד המנורה בבוקר, כדי לתת
לגוף אנרגיה, ומאוד לא מומלץ לעשות זאת לפני השינה )עלול לגרום לקשיים בהירדמות(. עמותת ה-SAD בבריטניה מדווחת כי טיפול באור במשך שעה עד
שעתיים ביום בממוצע עוזר לכ-85% מהסובלים מדיכאון עונתי. סוג נוסף
של מנורות נועד להחזיר אותנו לימים הנפלאים שבהם האדם התעורר עם
הזריחה, ולא עם השעון המעורר שנקבע לפי מועד הפגישה הראשונה ביום. אלה
מנורות המפיצות אור בעוצמה הולכת וגדלה במשך כעשרים דקות )בחלקן אפשר לכוון את משך הזמן(, וגורמות
להתעוררות טבעית גם כשבחוץ עדיין חושך מצרים.
מיטות שיזוף עוזרות גם הן, אבל במקרה שלהן הסיכונים בהחלט גוברים על
היתרונות. מנורות הפלורסנט שנמצאות בשימוש ברוב הסלונים פולטות 97%
UVB ורק 3% קרינת UVA קרינתהדרושה ליצירת ויטמין D, ורופאים מזהירים מפני סכנות של סרטן עור, הזדקנות מואצת של העור וקמטים.
למרות הסכנות, ברחבי ברלין יש יותר מ-50 סלונים עם מיטות שיזוף.
קר בחוץ = קר בלב?אחרי שהבנו את ההשלכות
הפסיכולוגיות והגופניות האישיות האפשריות של חורף רציני, עולה כמובן
שאלה נוספת: האם למזג אוויר קר ולמחסור באור שמש יש גם השלכות
תרבותיות וסוציולוגיות? ברמת הסטריאוטיפים אין ספק שהתשובה
היא כן. המיתולוגיה העממית מחברת בין אקלים חם לחום חברתי ותרבותי
ובין אקלים קר לקרירות ולקפדנות. כך למשל, בתוך אירופה עצמה, ישראלים
נוטים לראות דמיון חברתי ותרבותי רב יותר לעצמם באיטליה או בספרד
הדרומיות והחמות יותר, לעומת גרמניה או דנמרק הצפוניות והקרות יותר. מחקר שפורסם בשנת 2008 במגזין
Science, מחזק לכאורה את אמיתות הדעות הקדומות הללו: המחקר מצא
כי נבדקים שהחזיקו משקה חם במשך שלושים שניות, נטו לאחר מכן יותר
לאקט של נדיבות )בחירת מתנה עבור חבר תחת בחירת מתנה לעצמם(, ואף שפטו אנשים אחרים כיותר "חמים".
כלומר, המחקר הוכיח לכאורה את ההשפעה של חום פיזי על חום בין-
| בלוז חורף |
67
תל אביבממוצע שעות שמש )חודשי(טמפ' ממוצעת
דצמבר
ינואר
פברואר
מרץ
15.2 13
13.8 15.4
189.1 192.2 205.9 235.6
ברליןממוצע שעות שמש )חודשי(טמפ' ממוצעת
דצמבר
ינואר
פברואר
מרץ
2 0.5 1.3 4.9
37.2 46.5 73.5 120.9
"יש כאלה שמשתדלים לא לצאת מהבית". צילום: מיקי ריס
צילום ועיבוד מחשב: פבל רובן. נתונים: ויקיפדיה
89
התפנקו במרחצאות:ב-Liquidrom בקרויצברג תוכלו
ליהנות ממרחצאות תרמיים, סאונות ואווירת חופשה חמימה תמורת 19.5 אירו לשעתיים או 24.5 אירו לארבע שעות. טיפולי ספא שונים מוצעים בתשלום נוסף. ניתן לשכור במקום
ציוד נלווה, אך מחירי ההשכרה יקרים למדי )5 אירו לחלוק, 3.5 למגבת(
ולכן מומלץ לבוא מוכנים מהבית. liquidrom-berlin.de
לכו לשחות: למי שמחפש מים חמימים במחיר זול יותר,
כדאי לבדוק את אופציית הבריכות העירוניות המקורות, שרובן מחוממות בחורף. ניתן
למצוא בריכה עירונית כמעט בכל שכונה ונדיר שמחיר כניסה חד
פעמית עולה על 4 אירו למבוגר. berlinerbaederbetriebe.de
רדו לעולם התחתון: ,Berliner Unterwelten
"העולמות התחתונים" של ברלין, מציעים סדרת סיורים בבונקרים
ובמקלטים ששימשו את ברלין במלחמות ובתקופות שונות במאה
העשרים. בחורף מוצעים רק חלק ממגוון הסיורים, ולכן רצוי להזמין מקום מראש )אם כי לא
חובה(. נקודת המפגש היא על פי רוב ביציאה הדרומית של תחנת
.Gesundbrunnen berliner-unterwelten.de
סיירו במנהרות התחתית: לדוברי גרמנית ולמי שהפרוטה
מצויה בכיסו מומלץ לנסות ולהצטרף לנסיעה ב-U-Bahn-Cabrio, סיור בקרונות מיוחדים במנהרות הרכבת
התחתית בעיר. כל סיור נמשך שעתיים ועלותו 40 אירו לאדם. מחיר
מוזל של 25 אירו מוצע רק לילדים מתחת לגיל 14. הסיורים עד סוף 2012
כבר מלאים, אך ניתן להזמין מקום לחורף 2013 בטלפון 030-25625256.
Sammlung :היכנסו לבונקר Boros הוא אוסף פרטי של אמנות מודרנית אשר מוצג לראווה בבונקר
ענק המשתרע על פני 3,000 מ"ר ומכיל 80 חדרים בקירוב. הסיורים
)בגרמנית או באנגלית( נערכים עם מדריך צמוד ונמשכים כשעה וחצי. חובה להזמין מקום, ורצוי לפחות שבוע-שבועיים מראש.
sammlung-boros.de
רכשו מנוי למוזיאון: מנוי שנתי המקנה כניסה בלתי מוגבלת
לכל תערוכות הקבע במוזיאונים העירוניים עולה 40 אירו למבוגר
ו-20 אירו לסטודנט. אם ברצונכם לחוות גם את התערוכות המתחלפות, מחירי המנוי מוכפלים בהתאמה. את
המנוי ניתן לקנות בקופות של כל מוזיאון עירוני. רשימה של המוזיאונים
הנכללים במנוי מופיעה כאן:www.museumsportal-berlin.de/de/besucherinfo/tipps-zum-eintritt/jahreskarten
בקרו בפילהרמונית בחינם: בכל יום שלישי ב-13:00 נערכים בפואייה של הפילהרמונית
קונצרטים בני שעה של הרכבים שונים. למרות שהכניסה היא ללא
עלות, יש להצטייד בכרטיסים ולכן
מומלץ להגיע לקופה ב-12:30-12:00. berliner-philharmoniker.de
בחנו את הידע המוזיקלי שלכם: בכל יום רביעי ב-22:00
Madame Claude-נערך ב)קרויצברג( חידון מוזיקלי בהשתתפות
הקהל. יושבי המקום מתחלקים לקבוצות ומתבקשים להשיב על
שאלות אודות המוזיקה המושמעת ברקע. הקבוצה הזוכה מקבלת בקבוק
יין על חשבון הבית. אגב, מנהלי המקום תמיד שמחים לקלוט עורכי
חידונים חדשים.madameclaude.de
חממו את הלב עם קצת ג'ז: רבים כבר מכירים את ההופעות
A-Train-החינמיות בימי שני ב בשרלוטנבורג, ובימי רביעי
ב-B-Flat במיטה. מקום קצת פחות ידוע, שאינו נופל מהשניים, הוא
Yorckschloesschen בקרויצברג, שבו מופיעים בכל יום למעט שני
ושלישי הרכבי סווינג, ג'ז בלוז וג'ייב. מחירי ההופעות נעים בין 4 ל-6
אירו. מומלץ להזמין מקום מראש. yorckschloesschen.de
Mamsell :שתו שוקולד חם הוא בית קפה אינטימי ומתוק
בשנברג, המתמחה בעיקר במשקאות שוקולד משובחים, אך ניתן למצוא בו
גם מוצרי שוקולד מצויינים אחרים. שימו לב שבית הקפה נסגר כבר
ב-19:00 בימות השבוע, ואף לפני כן בסופ"ש. מומלץ מאוד ליום גשום.
mamsellberlin.de
צרו את השוקולד שלכם: ב-Bunte SchokoWelt, חנות
השוקולד של Ritter-Sport בלב העיר, תוכלו לעצב לעצמכם שוקולד
לפי טעמכם בפחות מ-4 אירו. תתבקשו לבחור ולשלב מבין מבחר
טעמים ותוספות ולאסוף את היצירה המוגמרת כעבור 45 דקות. במקום
גם חנות שוקולד ומשחקייה לילדים. ritter-sport.de/#/de_DE/berlin
Big Bowl :שחקו באולינג הוא היכל באולינג גדול ופופולרי
בליכטנברג. במחירים שווים לכל נפש ניתן ליהנות משעות של משחק מהנה
ומוגן מהקור. המזללה הפועלת במקום חביבה מאוד ביחס למקומות מסוג
זה, והמקום מציע דילים שונים, החל מכרטיסים מוזלים למשפחות בימי
ראשון וכלה בהנחות לפי ימות השבוע )יום חמישי הוא יום פיצה למשל(.
big-bowl-berlin.de
השתעשעו במיני גולף: עם הגעתכם למיני גולף תלת מימד בשטגליץ-צלנדורף, תקבלו משקפי תלת מימד שילוו אתכם במסלול בן 18 הגומות. המקום מעוצב בצבעים
זרחניים וצעקניים, אך עם זאת יש בו חן ושקט מסוים. לאחרונה נפתחו גם מסלולי באולינג תלת schwarzlicht-insel. .מימדיים
de. מיני גולף באווירה דומה קיים גם בגורליצר פארק, אך שם כדאי
להזמין מקום מראש:indoor-minigolf-berlin.de
החליקו על הקרח: מעבר לזירות ההחלקה שתוכלו למצוא
בשווקי חג המולד הגדולים, קיימות מספר זירות החלקה שפועלות בברלין
גם מעבר לתקופת כריסמס. אחת Eisstadion המוצלחות שבהן היא
Neukölln, שפתוחה מאוקטובר עד berlin.de/ba-neukoelln/ .מרץ
org/sportamt/eisstadion.html
טפסו על הקירות: Bergwerk Berlin במרצאן-הלרסדורף טוען לתואר חלל
הטיפוס המקורה הגדול באירופה. המקום מדמה חוויה אמיתית של
Kletterwald, ומאפשר טיפוס עד
לגובה 20 מטרים תחת קורת גג המגנה bergwerk- .מתנאי מזג האוויר
berlin.de/bergwerk-berlin.html
חיזרו לילדות: קיימות כמה משחקיות למבוגרים בברלין,
אך החביבה מביניהן, המציעה שפע של משחקי דמיון, קופסה וחברה למבוגרים )וגם לילדים(,
היא Spielwiese בפרידריכסהיין, שבצמוד לה גם בית קפה וחנות. ניתן
לשחק במקום או להשאיל משחקים הביתה )לשם כך יש להצטייד בכרטיס
חבר(. המקום סגור בימי שלישי ורביעי, אך בשאר ימות השבוע פתוח מ-14:00 עד חצות. נערכים גם ערבי
נושא, כגון פגישת מעצבי ומפתחי
משחקים בימי שני, וערב סביב משחק מסוים בכל יום שישי האחרון של spielwiese-berlin.de .החודש
תנו דרור ליצירתיות: "Paint Your Style" היא חנות
מקסימה לחפצי קרמיקה בגדלים ובמחירים שונים, שפועלת בשיטת
עשה זאת בעצמך: קונים כלי, צובעים אותו במקום במגוון צבעים וטכניקות,
ושולחים אותו אחר כבוד לשריפה בתנור עם גלזורה מיוחדת )השריפה
אורכת 20 שעות ויש לשוב כדי לאסוף את היצירה המוגמרת(. לחנות שני
סניפים )בקרויצברג ובשרלוטנבורג( והיא מפעילה גם בית קפה קטן.
בילוי מהנה של 4-2שעות לילדים ולמבוגרים.
www.paintyourstyle.de
Loxx :חישבו בקטן Miniatur Welten נמצא בקומה העליונה של קניון אלקסה ומציג
מודלים של מבנים ידועים בברלין ועוד כהנה וכהנה מחיי היומיום באופן
מוקטן. המקום פתוח כל יום, וילדים מתחת לגובה מטר נכנסים בחינם. אל תפספסו את החדר האחורי שבו ניתן לצפות בהמראות ובנחיתות של דגמי
מטוסים מוקטנים, ואת חדר הרכבות המציג דגמים של עשרות רכבות
שונות. טיפ: אם תלחצו על הכפתור הקטנטן במבנה מפעל השוקולד,
תקבלו שוקולד קטנטן אכיל וטעים. loxx-berlin.de
BKA :צחקו עד דמעות Theater בקרויצברג מציע
מופעי קברט, מוזיקה, תיאטרון ואימפרוביזציה כמעט בכל ערב. בימי
,Theatersportשני, תחת הכותרתמתחרות ביניהן שתי קבוצות )לאו דווקא מגרמניה( על הצחקת הקהל
במשחקי אלתור שונים. הערב משלב בדרך כלל גרמנית, אנגלית ושפת
bka-theater.de .גוף, והכיף מובטחtheatersport-berlin.de
פשפשו בארנה טרפטו: השוק הנ"ל נבחר לאחד מעשרת
שווקי הפשפשים הטובים בברלין, לא מעט בזכות היותו מקורה, מה שמאפשר לפקוד אותו גם בסופי
שבוע קרים במיוחד. מדובר בחוויית פשפוש אמיתית הדורשת ריכוז,
סבלנות וכושר מיקוח ידידותי )למרות שהמחירים הוגנים יחסית
מלכתחילה(. פתוח בשבת ובראשון. http://www.tip-berlin.de/kultur-und-freizeit/die-
besten-flohmarkte-berlin
סעו ל"צ'יינה טאון": טוב, Dong Xuan Center הוא לא באמת צ'יינה טאון של ברלין, אבל בכל זאת
מדובר ב-8 האנגרים מקורים המכילים שפע חנויות של סחורה פשוטה ולא
איכותית, אך מרתקת במגוונה ובגבול הטעם הרע שהיא מציבה. כמו כן
פועלים במקום מכוני מניקור זולים, ומספר מרכולים אסייתים המציעים
סחורה נדירה - תענוג לבשלנים חובבים. המקום הוא סוג של קוריוז, אך אם אתם מגיעים ממילא לאיזור
mc-china.de ?ליכטנברג, למה לא
שיחממו ההמלצות כתבה וצילמה: מיקי ריס החורףלכם את
| בלוז חורף |
"Paint Your Style"
Loxx Miniatur Welten
Bunte SchokoWelt
בא בעצם להתארח במשרדו של המטפל, בטריטוריה שלו, וחשוף אליה
בראש ובראשונה בחושיו - במראה, בקול, בריח, במגע. הוא יושב על
הספה שהמטפל בחר, משתמש בטישו שלו בעת הצורך, חשוף לבחירות אמנותיות שערך המטפל, לטעם
שלו בעיצוב. בטיפול דרך האינטרנט המטופל לא נחשף כמעט למאפיינים
אלו של המטפל והקשר מתחיל ממקום נקי יותר, מזמין יותר. בנוסף,
באינטרנט המטופל פעיל יותר ושותף לשמירה על המסגרת הטיפולית, ואני חושבת שלכן הוא מגויס יותר לטיפול
ותהליכים טיפוליים בדרך כלל מהירים יותר".
מבין הקבוצות שטיפול באינטרנט רלבנטי עבורן, אין ספק שמהגרים
מהווים קהל יעד רציני. "הגירה היא חוויה בסיסית של ניתוק, אובדן,
פרידה מריחות, טעמים, משפחה, חברים, מקום עבודה - ומעבר לארץ
אחרת, עם מזג אוויר, תרבות, שפה ואורחות חיים שונים לגמרי", אומרת עומר. "שתי החוויות עלולות להיות
קשות מאוד. מכלול שלם של פרידות ושינויים שקורים בבת אחת". לדבריה, הקושי בהגירה תלוי בדיאלוג שאנחנו
מנהלים עם תרבות המקור: "יש אנשים שמראש עוברים עם פתיחות מסוימת כלפי השינוי, ויש שמתקשים מאוד כי הם חשים שהם מאבדים חלק מהזהות
שלהם. הדבר כמובן מורכב יותר כאשר משפחה עוברת ממדינה אחת
לאחרת, כי מדובר בקבוצה של אנשים בגילאים שונים שעוברים את השינוי. ילדים זקוקים אז להכלה רבה, ואילו ההורים עסוקים בהישרדות בשלבים
הראשונים של המעבר - למצוא בית, עבודה, להכיר את המוסדות
הקיימים - מסופרמרקט ועד למסגרות חינוכיות". בהקשר הספציפי של
ישראלים בגרמניה, עומר מציינת כי לעתים הבחירה לעבור דווקא לכאן
מציפה בישראלים חוויות משפחתיות שהיו אגורות בנו בתהליך של העברה
בין-דורית. "כל אחד לוקח את זה אחרת בהתאם למבנה האישיות שלו,
ולהיסטוריה המשפחתית שהופנמה בו", היא מוסיפה.
ואם אכן התעוררו קשיים הקשורים בחוויית ההגירה, האם טיפול בשפת האם בהכרח מומלץ יותר? "אין לכך
תשובה פשוטה", משיבה עומר. "מצד אחד יש כאלה המחפשים טיפול בשפת
האם כי זה מחזיר אותם למשהו מוכר יותר - בשפה, בסלנג, בפתגמים,
בלהיות מובן בכל מילה ובכל ניואנס. מצד שני, בשפה זרה הפער בין
המחשבה לדיבור גדל - אנחנו שוקלים מילים ומקדישים יותר זמן לבניית
המשפט, גם אם באופן לא מודע. הבנייה הזו של המשפט היא גם חלק מהתהליך
הטיפולי, המשפט הוא חלק מהסיפור
שאנחנו בונים סביב הבעיה שמטרידה אותנו, והעיבוד הפנימי שאנחנו עושים כדי לבנות את המשפט בשפה זרה כבר עשה בנו משהו. מעבר לכך יש גם פער
תרבותי בין המטפל למטופל שנוכח גם הוא בחדר הטיפול. אז התשובה היא שזה תלוי באדם ובהעדפותיו -
השפה והמכלול התרבותי שמהם הוא חושב שיפיק יותר מהטיפול, הם אלה
שמתאימים יותר עבורו". עומר חוזרת ומדגישה כי טיפול דרך
האינטרנט אינו מחליף טיפול בקליניקה,
אלא מרחיב את האפשרויות: "העבודה דרך האינטרנט מאפשרת לאנשים
שלא היו פונים לטיפול בעבר לקבל את הטיפול שהם זקוקים לו", היא מסבירה. "אני לא חושבת שטיפול
באינטרנט מתאים לכולם, כמו שאני לא חושבת שטיפול בקליניקה הוא
הטיפול האולטימטיבי. השונות בין בני אדם היא גדולה ולכן נדרשת גמישות בין סוגי טיפול שונים כדי למצוא את הטיפול המיטבי עבור כל אחד ואחת.
הטיפול באינטרנט מתאים למגוון רחב של בעיות פסיכולוגיות: ייעוץ להורים לגבי ילדיהם, טיפול אישי
במצבי קושי שונים, טיפול בחרדות, טיפול זוגי/משפחתי. יש הרבה סיבות לכך שאנשים נמנעים מטיפול מסורתי
בקליניקה: יש אנשים שאורח חייהם אינו מאפשר ביקור שבועי בקליניקה,
למשל כשהעבודה דורשת נסיעות מרובות. לעתים יש קשיים טכניים,
הורים רבים למשל פוסלים אפשרות של ללכת יחד לטיפול זוגי או הורי רק
עקב הקשיים המינהליים שבדרך. ישנם אנשים החוששים מהאינטימיות בקשר
עם המטפל בקליניקה והאפשרות לקבל טיפול מתוך ביתם מקלה על החשש.
וצריך להיות כנים ולהוסיף גם את עניין התשלום: טיפול פסיכולוגי הוא דבר יקר. טיפול באינטרנט בדרך כלל זול יותר כי אין עלויות של זמן ונסיעה,
וגם למטפל יש עלויות נמוכות יותר כי אין צורך בקליניקה". עם זאת חשוב
לעומר להדגיש, כי במצבים פסיכוטיים - מחלות נפש או מצבים נפשיים מסכני חיים - הטיפול באינטרנט אינו המענה
המקצועי המתאים. ומה לגבי המפגש האנושי? אחת
הטענות הרווחות כיום היא שקשרים אנושיים דרך האינטרנט אמנם יוצרים אשליה של קירבה ואינטימיות, אך אף
שלאנשים יש מאות ואלפי "חברים" והתקשרויות, למעשה הם הולכים
ונהיים בודדים ומדוכאים יותר. האם טיפול פסיכולוגי דרך האינטרנט אינו
מהווה במובן מסוים המשכה של אותה בעיה/אשליה? עומר מציעה
להבחין בין סוגים שונים של תקשורת שאנחנו מנהלים דרך האינטרנט.
"נתחיל מרמה פשטנית של תקשורת דרך רשתות חברתיות. הקשרים שלנו שם שטחיים, ואנו מקיימים אותם על מנת לקבל אהבה. אנחנו לא יוצרים
קשר עם מישהו, אלא מחפשים חיזוק לעצמי שלנו. במקרים פתולוגיים,
כמו בהתמכרות, הסיכון שהשוטטות באינטרנט תהיה ב'התמזגות עם העצמי'. אז אין שום קשר אנושי
אותנטי וחשים בדידות ועצב. הסמרטפון, למשל, הוא דוגמא מצוינת
למכשיר שהופך לחלק מהעצמי, קוגניטיבית ורגשית. הסמרטפון דומה
ל'חיתולי' של ילד בן שנה-שנתיים שזקוק לחפץ מעבר, כלומר אובייקט שמשויכות לו תכונות הרגעה ונחמה.
אבל מעבר לכך, האינטרנט מהווה בית לצורות שונות של עזרה ותמיכה
פסיכולוגית ברמות שונות - מפורומים לעזרה הדדית, תוכניות ממוחשבות לטיפול בחרדות ועד לטיפול נפשי
פרטני. ההבדל העיקרי הוא שלתמיכה הפסיכולוגית ברשת יש מסגרת ברורה, מה שמכונה בשפה המקצועית 'סטינג טיפולי'. יש חוזה התקשרות ברור ויש התכווננות למסגרת מכילה וטיפולית.
כך שבעיניי טיפול דרך האינטרנט אינו חלק מהמגמה הכוללת של תקשורת אינטרנטית הפוגעת בקשר האותנטי
שיש בין בני אדם". [email protected]@gmail.com 1011
אמנם כבר אפשר למצוא בברלין פסיכולוגיות ופסיכולוגים ישראלים, אבל למי שמחפש תמיכה נפשית בעברית, יש גם אופציה נוספת: טיפול דרך הסקייפ.
שירה עומר, שחיה עם משפחתה בטיבינגן, מאמינה שלא רק שזו אינה פשרה כואבת - לעתים התהליך אפילו אפקטיבי יותר מאשר בקליניקה
טל אלון
פסיכולוגיתבלי ספה
כששירה עומר נחתה לפני כשלוש שנים בטיבינגן עם בן זוגה ושלושת
ילדיהם, היא חשה לפתע הזדהות עמוקה עם מי שהיו המטופלים שלה בשירות הפסיכולוגי בארץ במשך שנים רבות,
ילדים ומבוגרים מקהילת יוצאי אתיופיה. "מצאתי את עצמי מחפשת שעות
מוצרים בסופרמרקט בלי להבין מילה על האריזה, מאזינה למורה שנואמת לי דקות ארוכות ואני מהנהנת בלי להבין
דבר, מנסה ללא הצלחה לפענח הודעות מבית הספר. הייתי אומרת לעצמי: 'היום
הייתי כמו אמא אתיופית'". בשנה הראשונה עסקה עומר, שהגיעה
לגרמניה בעקבות הפוסט דוקטורט של בן זוגה, בהסתגלות המשפחה
לחיים בעיר האוניברסיטאית הקטנה. לאחר כשנה, ביקשה לחזור לעבודתה כפסיכולוגית, וחיפשה דרך שתתאים לנסיבות חייה החדשות, במקום שיש
בו רק מעט ישראלים. את הפתרון מצאה ברשת: "נחשפתי לעבודה
טיפולית של פסיכולוגים דרך האינטרנט. שיטת הטיפול הזו צעירה
במונחים פסיכולוגיים, בת פחות מעשרים שנה, אם כי טיפול מרחוק
אינו המצאה חדשה - פרויד וויניקוט נהגו למשל להתכתב עם המטופלים
שלהם כשלא התאפשר להם להיפגש באופן סדיר", היא מספרת. "מלבד זאת, פרויד הרי השכיב אנשים על
הספה ללא אפשרות לקשר עין איתו, כך שטיפול באינטרנט בעצם קרוב
יותר לפנטזיה המקורית של איך טיפול נפשי אמור להתקיים".
"טיפול פסיכולוגי דרך האינטרנט" הוא למעשה שם כולל לשתי דרכי טיפול: בראשונה המטופל משוחח עם הפסיכולוג דרך תוכנת וידאו
)סקייפ למשל - וכך התקיימה השיחה הראשונה שלי עם עומר(, ובשנייה הם מנהלים דיאלוג טיפולי כתוב - בצ'ט או באימיילים )וכך התקיימה השיחה השנייה בינינו(. "הטיפול דרך תוכנת
וידאו דומה בעקרונותיו לטיפול בקליניקה - מדובר במפגש שבועי בן חמישים דקות", מבהירה עומר, "ההבדל הוא שבקליניקה המטופל
יושב בחדר סגור, 'במעבדה' לרגשות. בטיפול באינטרנט הוא צריך לפנות
שעה שבועית שבה אפשר לשוחח בפרטיות מלאה, לשמור על עצמו לא
לבדוק אימיילים ולהימנע מהסחות דעת אחרות. מטופל שבוחר בדרך הזו צריך יותר משמעת עצמית. מאוד קל
לבטל פגישה באינטרנט, מאוד קל להיעלם ולנשור מהטיפול למרות שלא
בהכרח זה מתאים ונכון". ומה באשר לתקשורת הלא מילולית? הרי בטיפול
גם הגוף מדבר. "נכון, לוקח קצת יותר זמן עד שמזהים את שפת הגוף,
המימיקה והניואנסים הלא מילוליים", אומרת עומר, "זה משפיע בעיקר על
מי שלא רגיל למדיה, ולאחר התקופה הראשונה אפשר להגיע להכרות
עמוקה כמו במפגש פנים אל פנים". בטיפול הכתוב, מעבר לעובדה שאין
צורך להתמודד עם כשלים טכניים שבכל זאת עדיין מתרחשים לעתים בקשר אינטרנטי )השיחה מתנתקת, לא שומעים טוב וכדומה(, הכללים
שונים: "המטופל מתאר את מה שעובר עליו, מעבד את חוויותיו
הרגשיות למילים כתובות, וכך כבר עובר תהליך טיפולי ראשוני", מסבירה עומר. "תגובת המטפל במייל חוזר או
בצ'אט מאפשרת למטופל לקבל משוב מקצועי כתוב, שאותו הוא יכול לחזור
ולקרוא בכל עת. למעשה, הטיפול הכתוב מתבסס על הגישה הנרטיבית
כשבמהלך הטיפול מתפתח סיפור חיים חלופי המפחית תקיעות בקשיים
ומאפשר להתמקד בהתמודדות". בהנחה שהמטופל - או המטופלת
כמובן - אכן מקדישים את המרחב והזמן הנחוצים, עומר מאמינה
שהטיפול דרך האינטרנט עשוי להיות אפקטיבי ביותר: "בקליניקה המטופל
| בלוז חורף |
"פרויד וויניקוט נהגו להתכתב
עם המטופלים שלהם כשלא
התאפשר להם להיפגש. מלבד
זאת, פרויד הרי השכיב אנשים
על הספה ללא אפשרות לקשר
עין, כך שטיפול באינטרנט
בעצם קרוב יותר לפנטזיה
המקורית של איך טיפול
נפשי אמור להתקיים"
שירה עומר
יואב ספיר
ארזת לבד?
“מתגעגעת למים שכל המדינה השתינה בהם”, שחם. צילום: יואב ספיר
מה הביא אותך לברלין?באתי בגלל סופי, בגלל האהבה. ממנה השם אלברס. היא רצתה להוסיף את
בן-חמו, אבל אמרתי שהשם שלה חייב להיות ראשון. נפגשנו בחיפה, בבר בעיר התחתית. היא עיתונאית במגזין הגרמני
״שטרן״ ובאתי לכאן בעקבותיה.
כמה זמן אתה חי כאן?קצת יותר משנה. אני כבר יודע איך
החורף נראה. אבל טוב לי פה. לא נעים לי להגיד, אבל טוב לי.
למה לא נעים? בתור יהודי לא נעים לי שטוב לי. כמו
בשיר של ארקדי דוכין, אני מרגיש אשם שטוב לי.
באיזה איזור אתה חי?בשנברג, אני ממש אוהב את השכונה
הזו. לא הייתי עובר לשום שכונה אחרת. כחיפאי, שנברג היא בשבילי
ההמשך הכי טבעי. אפילו שאני מוזיקאי, נגן ג'ז, אני לא בקטע של
להיזרק בשכונה של זרוקים.
יש סצנת ג'ז ישראלית בברלין?ישראלים וג'ז זה סוג של מאפיה חיובית
כרגע, מאוד מצליחים. אם אתה אומר לבעל מועדון שאתה נגן ג'ז ישראלי,
ישר מתעוררת איזו סקרנות. יש פרויקט מדהים בברלין של שתי נשים, קלאודיה
פרנצל ואלינה טיליפמן. קוראים לו .Israel משחק מילים על ,JazzIsReal
הן מביאות הרבה אמנים מהארץ.
אפשר לומר שהישראלים הפכו לשם-דבר בתחום?
האמת היא שנגני ג'ז הם לא אנשים מוחצנים, אז אתה לא שומע עליהם אם
אתה לא בסצנה. אבל כן, הרבה מהם באים לברלין.
מה מושך אותם לכאן?יש כאן נוחות. בעיניי, ברלין היא ניו־יורק ב׳. אין כאן את המרוץ המטורף
של ההישרדות. כיוצר, שמנגן ושר, זה מאוד הקל עלי. כבר נדוש להזכיר את
המחיה הזולה כאן, מה גם שזה משתנה
עכשיו, אבל מה שחשוב יותר זה החופש מלהתמודד עם ביקורת בכל דקה. כאן אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, גם
בלי להיות הכי טוב. האפשרות הזו, לישראלים, היא כמו אוויר לנשימה.
כלומר פחות תחרותיות?כן, בדיוק. הרבה פחות תחרותיות, יש
כאן מקום לכולם. בארץ הסביבה מאוד הישגית. ברלין היא ענקית. אתה לא
צריך להוכיח את עצמך כל הזמן, יכול להישאר גם בתוך הכוך שלך. זו עיר
שמכילה.
איך אתה פעיל בסצנה הזו?עוד כשהייתי בארץ חיפשתי מידע על הסצנה המוזיקלית בברלין ולא
ממש מצאתי, אז פתחתי בפייסבוק את הקבוצה של המוזיקאים הישראלים בברלין, באופן קצת אגואיסטי, כדי
שיהיה לי איפה לשאול שאלות. מסתבר שזה ענה על צורך של הרבה אחרים,
אני מקבל כל מיני בקשות לעזרה.
איזו עזרה מבקשים ממך?אנשים מעלים שאלות, גם בקבוצה וגם
באופן פרטי. מבקשים שאסדר להם הופעות, קשרים עם מועדונים. אלה
דברים שלוקחים זמן, עד שאתה מבסס את המעמד שלך. קח אותי כדוגמא:
למרות שאני כבר שנה בעיר, רק עכשיו אני מרגיש שאני מתחיל לקצור את
הפירות ולהתפרנס מהתחום שלי.
אלו פירות אתה קוצר עכשיו?התחלתי עם ג'אם סשנים בקאטר הולציג, שם מרגישים את הסצנה
הישראלית. נראה לי שארבעים אחוז מהקהל היו ישראלים, וזה לא מקום כל כך נגיש. כמה מהם גם עלו לנגן איתי על הבמה. דרך אגב, לא רק שמצאתי בזה פרנסה לעצמי, אלא שיכולתי גם לשלם לנגנים. קודם לכן עבדתי כאן
בתור מלצר. הנה לך דוגמה לפתיחות של ברלין - בינינו, אתה היית הולך לעבוד בתור מלצר בארץ, כשאתה
כמעט בן 40? לא, היית מתבייש לעשות את זה. פה, לעומת זאת, הרגשתי שאף
אחד לא שופט אותי.
כאן זה מקצוע רגיל, עם משכורת, כזה שאפשר להמשיך בו אפילו עד הפנסיה.
כן, ויש בזה גם יתרונות. את רוב הקשרים המקצועיים, בתחילת הדרך, השגתי בתור מלצר. את האנשים הכי מעניינים שפגשתי עד עכשיו, פגשתי
כשהייתי מלצר.
בניסיונות לבסס את עצמך מקצועית, יש משמעות להיותך ישראלי?
הרגשתי שזה פותח דלתות, אבל בעיקר כי אנחנו פשוט ממש טובים. מצד שני,
יש את הרגע הזה בשיחה שהגרמני שואל אותך מאיפה אתה, ואחרי שאתה
אומר ״מישראל״, אתה רואה שהבטן שלו ננעלת. זה ישר עושה משהו. בכל
זאת, אני ממש משתדל לא לשחק על האשמה הגרמנית, אפילו לרגע.
בעיניי זה מאוד מסוכן. גם כתבתי על זה פעם מאמר שפורסם ב״שטרן״,
המגזין שאשתי עובדת בו. קראו למאמר ״הזכות לשכוח״.
תן לנו תקציר.אני מדבר שם על המשא הכבד שיש לנו על הכתפיים, שכולו מושתת על זיכרון.
כשבן-גוריון הקים את המדינה, הוא רצה למצוא איזו זהות לעם שלו. ואז
הוא אמר: שכול, מוות, מזה יש לי הרבה - בואו נלך על זה. ולכן כל הילדות
שלנו מעוצבת סביב שכול וזיכרון.
מה זה אומר לדעתך עלינו, הישראלים שבוחרים להיות בברלין?
אני חושב שהישראלים שמגיעים לברלין ממש מנסים לברוח מזה, לנער את
המשא הזה. עד כמה שזה נשמע הזוי - הרי חלקם הם דור שני ושלישי לשואה
- אבל בכל זאת, אני חושב שהם לא רוצים את זה יותר על הגב, הם מחפשים
דיאלוג חדש, שלא מושתת על העבר.
באופן אישי, אתה מרגיש שאתה רוצה למצוא כאן את עתידך?
אני מרגיש שיש לי מה לתרום בתחום שלי. לעזור לעיר הזו לממש את
הפוטנציאל שלה. לקחת את הג'ז, שאני מרגיש שהוא תקוע, ולהביא אותו
למקום חדש. לנער את הסצנה.
איך אתה חושב לעשות את זה? .Jazzy Berlin ,הקמתי אתר לאוהבי ג'זעד שהקמתי אותו, לא היה בברלין מרכז
אחד לקהילת הג'ז - נגנים, מועדונים, קהל. היום כל פסטיבל חשוב, כל
מועדון שרוצה לפרסם משהו, מגיע אלי. גם מועדונים שלא נקראים ״מועדוני ג'ז״, אבל במהות שלהם הם למעשה כאלה. הקהילה הזו גדלה מהר מאוד, עם היצע גדול לתיירים ולמקצוענים,
מהמועדונים המפורסמים ועד למחתרתיים, שלהם בעיקר אני מנסה
לעזור להוציא את הג'ז מהגטו שלו.
ההשקעה הזו מחזירה את עצמה?עד היום אני עושה את כל העבודה הזו
בחינם, אבל זה איפשר לי לבצע את הג'אם סשנים שלי, ועכשיו התחלתי
לבצע גם סיורי ג'ז מודרכים. אני רוצה
לחשוף בפני מקומיים ותיירים את המקומות הפחות מוכרים.
אז עם המקצוע הזה, אתה רואה את עצמך נשאר בברלין?
כן. )שותק לרגע( זה ממש מפחיד אותי, אבל כן. אתה מכיר את האנשים
שאומרים ״הגעתי לפה רק לשנה״?
זה מה שאמרתי לעצמי לפני שש שנים. אז אתה מכיר את הבעיה. מצד אחד,
אני חושב אולי להמשיך עם סופי הלאה, לאמריקה או לארץ. מצד שני, ממש טוב
לי פה, אפילו בחורף.
למה אתה הכי מתגעגע בארץ?למשפחה שלי. מעבר לזה, האמת היא שאני לא ממש מתגעגע. ודווקא הייתי חולה על הארץ. אני לא ממש מבין מה
קורה לי. אבל הייתי מביא לפה את השכונה שלי, את בת גלים. אין משהו
כזה כמו בת גלים, בכל העולם.
ואם תחזור לארץ, מה תרצה לקחת איתך מברלין?
את הנימוס, את חוסר התחרותיות, את הכבוד של המילה - אצל הגרמנים מילה זו מילה, למרות שבברלין זה
הולך ומתקלקל.
מסר לאומה העברית בברלין?הלוואי שהשפה המשותפת שלנו תהיה המוזיקה, בשבילי זה הכוח
הכי חזק שיש. קישורים למקומות ולפרויקטים
המוזכרים בכתבה ראו בעמוד הפייסבוק שלנו:
facebook.com/SpitzMagazin
שם: אבי אלברס-בן חמוגיל: 39
במקור: מבת גלים - חיפהבברלין: מוזיקאי ומדריך
סיורי ג'ז
מרגיש אשם שטוב לי
"בארץ היית מתבייש לעבוד בתור מלצר כשאתה
כמעט בן 40", אלברס-בן חמו. צילום: יואב ספיר
1213
דוד הראל, פרופ’ למדעי המחשב במכון ויצמן למדע וחתן פרס ישראל למדעי
המחשב בשנת 2004, היה המרצה השני במושב הראשון, והרצאתו נטעה במוחותיהם של עמיתיו תמה מפתיעה:
פילים. “אני מדען מחשב, שעוסק בבניית מערכת ביולוגית, כאשר האתגר הגדול
הוא יצירת מודל ממוחשב של חיה רב-תאית; זה יכול להיות פיל וזו יכולה
להיות תולעת”, הסביר. המטרה העיקרית ,Reverse Engineering היא לבצע
הבנה של מוצר או חפץ - במקרה זה בעל חיים - באמצעות פירוקו לגורמים וניתוח
המבנה ודרכי הפעולה שלו. “המודלים הממוחשבים האלה חוסכים זמן, כסף
וחיי אדם. אני עובד על זה כבר 15 שנה וקשה להגיד מתי זה יקרה; אפילו ניסוי
פשוט, על שישה תאים של תולעת קטנה, נמשך שבע שנים. אבל חשוב להמשיך
לנסות. אתגר מדעי גדול זה משהו שתמיד כדאי להמשיך ולהשקיע בו”.
פרופ’ ניקולה פוניו מאוניברסיטת טרנטו באיטליה, שדיבר אחריו, הוא
Bio-inspired-ראש המעבדה לNanomechanics בטורינו. פוניו
Super-חוקר את הקשר בין ביולוגיה לMaterials )“חומרי על” בתרגום
חופשי(, במטרה לגלות חומרים חדשים - חזקים, עמידים, זולים ויעילים יותר. כך למשל, הוא סיפר לקהל שאם ניתן
היה לייצר רשת של קורי עכביש בגודל אולם ההרצאות - אפשר היה לעצור
באמצעותה מטוס בואינג 747. במסגרת דוגמא מאלפת נוספת שסיפק לפוטנציאל
החיקוי של בעלי החיים, סיפר שכאשר ניסו לנתק שממית מהמשטח שעליו
ניצבה, גילו שנדרש כוח חזק פי עשרה ממשקל גופה. “מעניין לציין”, אמר,
“שהצלחנו לבצע מדידות רק על זכרים - הנקבות סירבו להיאחז במשטח”.
אלצהיימר, קופים ואצות מיובשותאת המושב השני פתח ארון קפלן, מדען
FunkFeuer FREE מחשב וממייסדיNET הווינאית, שדיבר על האפשרות
להחליף את תשתית האינטרנט הממסדית ברשתות אלחוטיות מבוזרות, המבוססות על הצבת אנטנות WiFi על גגות בניינים ואספקת חיבור חופשי. היוזמה, שדומות
לה קיימות, בין השאר, גם בברלין, ברצלונה, אתונה, ניו יורק ואזורים
שונים באפריקה, זוכה לתמיכת הממשל האמריקני והאיחוד האירופי במסגרת פרויקטים להבטחת חיבור אינטרנט
חופשי ויציב במדינות שבהן קיים איום על התשתית מצד ממשלות )הרשת
.)start.freifunk.net :החופשית בברליןפרופ’ מוניק ברטלר, מנהלת
Population Health Sciences במכון המחקר DZNE, שעלתה לבמה אחריו, דיברה על דרכים למניעת אלצהיימר
ומחלות ניווניות אחרות הפוגעות במוח. ברטלר, שאמנם הרצתה על נושא רציני וכבד ראש )היא פתחה את דבריה בציון
העובדה, שכל אדם שלישי במערב נמצא בסיכון(, היתה משעשעת וקומוניקטיבית,
ומתחה את הזמן שהוקצב לה ככל יכולתה, כדי להציג מחקרים המוכיחים שלאנשים הסובלים ממחלות לב וכלי
דם נטייה מוגברת לחלות באלצהיימר, ולטעון שמכיוון שהסיבות לאלצהיימר
“נאספות” במהלך השנים ממגוון מקורות - סביבתיים, תורשתיים, התנהגותיים -
המניעה צריכה להתמקד באיתור מוקדם של גורמי הסיכון הללו.
פרופ’ שטפן טרוייה, שדיבר על תשומת לב ותפיסה חושית, משך את הקהל עם הרצאה מלאת הדגמות והזכיר עד כמה
גדול הדמיון בינינו לבין הקופים: גם הם וגם אנחנו מסתמכים על חוש הראייה
על מנת לשרוד בעולם. פרופ’ פר מולר, מהמחלקה למדעי האוכל באוניברסיטת
קופנהגן - שסגר את המושב שלפני ארוחת הצהריים - הדגים באמצעות
חלוקת פנכות קטנות עם אצות מיובשות כיצד ניתן ללמד את המוח לאהוב טעמים
חדשים. לדבריו, טעמו של המזון נקבע במסגרת תהליך חושי מורכב )טעם, ריח,
מגע( שמתרחש במוח. כדי לגרום לנו לאכול מזון בריא יותר, יש להבין כיצד
לקודד מחדש את התפיסה של המוח לגבי “מה טעים”.
מהעננים עד לאוקיינוסיםהאמן תומס סאראצ’נו, שהתייצב על
הבמה במושב השלישי, היה מסמר האירוע: פרוע, תזזיתי ונלהב, לבוש
ג’ינס וסניקרס ירוקות, ותוך שהוא צוחק ומלהג לעצמו במבטא ארגנטיני כבד, ביקש מהקהל להשתמש בדמיון, הציג את עבודותיו - המשלבות ביוספירות, עננים וניסויים מוזרים - ודילג מנושא לנושא. לבסוף, בטרם נקפו 15 הדקות
שלו - סיים את ההרצאה וירד מהבמה לקול תשואות.
החוקר הימי פרופ’ פיטר הרציג הזמין את הקהל למסע לא פחות מרתק, הפעם
לא בתודעתו של אמן, אלא בתחתית האוקיינוסים. ההרצאה כללה סרטונים מהפנטים על המתרחש בעומק מאות
מטרים מתחת לפני המים והסברים על הפוטנציאל הגלום בתיבת האוצר הנוזלית
הזו, שאיננו יודעים עליה כמעט כלום.
בין דיפרסיה למאניה בניגוד למושב הקליל והפילוסופי משהו
שקדם לו, המושב האחרון של הכנס נע בין דיפרסיה למאניה: בעוד שלושת
הדוברים הראשונים עסקו במאבק בתמותת ילדים, הנגשת שירותי בריאות
ציבורית והוזלת תרופות, המרצה הרביעי - פרופ’ מישל ברוטר - דיבר על בחירות.
ברוטר סיפר בהתלהבות על ניסיונותיו להיכנס לראשיהם של מצביעים. המחקר שלו, שנערך ב-15 מדינות וכלל סקרים,
ראיונות, ניסויים ותצפיות, מאפשר להבין את תהליך ההצבעה ואת המחשבות שחולפות בראשי האזרחים. “אנשים
שמגיעים לקלפי חשים שמחה, גאווה ודאגה”, סיפר. “אנשים שהצביעו בגלויות
או במכשירים אלקטרוניים ולא הגיעו לקלפי, נטו להצביע למועמדים קיצוניים
יותר, חשו ציניות כלפי התהליך ואמרו שלא יגיעו להצביע בעתיד”. כלומר
לטענתו, E הצבעה הופכת לאי-הצבעה ובמקום להגביר את המעורבות הציבורית
בהליך הדמוקרטי - מעוררת אדישות והתנגדות.
כל ההרצאות זמינות לצפייה באינטרנט: [email protected] 1415
מפיליהחומות
,Falling Walls הכנסשהתקיים בברלין זו השנה הרביעית, משמש במה למחקריהם פורצי הדרך של עשרים מדענים מובילים מכל העולם. כתבת שפיץ תרמה את מוחה למדע - וחזרה כדי לספר
“אנחנו חיות סקרניות”. נדמה שעם הקביעה הזו של נשיא מכון ויצמן למדע,
פרופ’ דניאל זייפמן, אפשר גם לפתוח Falling וגם לסכם את סיפורו של כנס
Walls. האירוע, שהתקיים זו הפעם הרביעית בברלין, הוא יום של הרצאות
בנושאי מדע וטכנולוגיה, שמטרתן לגרות את המוח, לעורר סקרנות -
וכמובן, להתמנגל עם עמיתים. בשנים עברו הופיעו שם בין השאר מדענים
ואמנים כוכבים כמו הכלכלן חתן פרס נובל לשלום מוחמד יונוס והאמן
האיסלנדי אולפור אליאסון, ואילו השנה מילא את תפקיד הסלב ה”סטארכיטקט”
דניאל ליבסקינד.בכל שנה פוקדים את בניין
ה-RadialSystem V שבאזור אוסטבנהוף מאות אורחים מעשרות מדינות. המבנה, תחנת שאיבת מים
מ-1881 ששופצה והפכה לחלל תרבות, נבחר בין השאר בגלל מיקומו: בסמוך
אליו עברה החומה בין מערב ומזרח ברלין. הבניין היפה, שמשלב בין ישן
לחדש, ניצב על גדות השפרה ומצליח לנוע בין מראה תעשייתי לאווירה
אינטימית. בהפסקות ממלאים את דק העץ, הצופה אל הנהר, גברים ונשים בחליפות שחורות, שמנהלים שיחות
שקטות. למרות שבאירוע נוכחים יותר מ-600 איש, הכל זורם ללא תקלות
ומאורגן עד לפרט הקטן ביותר.
את ההצלחה הזו יש לזקוף לזכות Falling Walls Foundation, גוף
ללא מטרות רווח, שפועל בעיר ומטרתו לקדם את המדע על כל תחומיו. במסגרת
פעילותה עורכת הקרן אירועים שונים, המיועדים לקובעי מדיניות באירופה
כמו גם לבני נוער, אבל גולת הכותרת היא כנס החומות הנופלות, המתקיים מדי שנה ב-9 בנובמבר. הכנס מארח
עשרים מדענים ממדינות שונות - כימאים, פיזיקאים, כלכלנים, סוציולוגים,
ביולוגים, אנתרופולוגים ועוד חוקרים מובילים בתחומם - ומקציב להם 15
דקות כדי להציג את מחקרם פורץ הדרך בפני קהל של עמיתים, פוליטיקאים,
אנשי עסקים ועיתונאים.התאריך אינו מקרי; 9 בנובמבר הוא כידוע תאריך גורלי כמעט בגרמניה
בכלל ובברלין בפרט, ולאורך ההיסטוריה התרחשו בו אירועים משמעותיים
שונים, בהם ליל הבדולח )1938( ונפילת חומת ברלין )1989(. שני הקצוות של
ההיסטוריה הגרמנית מהווים מעין מצפן עבור מתכנני הכנס: “התחלנו ב-2009,
עשרים שנה לאחר נפילת החומה, והחזון שלנו הוא להביט קדימה אל העתיד
ולא אחורה, אל ההיסטוריה”, מסבירה ד”ר נטלי מרטין-הובנר, מנכ”לית הקרן. לדבריה, הייחוד של FW לעומת כנסים
אחרים, דוגמת TED, הוא הדגש המדעי. “אנחנו לא מתעניינים בלהיות כל כך
גדולים כמו TED. חשוב לנו לשמור על סדר גודל שיאפשר לאנשים לתקשר
ולעשות נטוורקינג”.גם הארגון שבראשו היא עומדת קטן
וממוקד. הקרן מעסיקה חמישה עובדים בלבד, ומחצית מתקציבה מגיע ממשרד החינוך הגרמני. מחצית נוספת מגויסת מתורמים פרטיים ומגופים אקדמיים.
מרטין-הובנר אמנם פורשת השנה מתפקידה )לטובת משרה בתאגיד בוש(,
Falling Walls 2013-אבל ההכנות לכבר בעיצומן.
עושים פיל משממיתאת הכנס פתח סבסטיאן טרנר, אחד
מיוזמיו ומייסד הקרן. טרנר, יזם ואיש עסקים, חידד את דבריה של עמיתתו
באומרו כי “זה היה מקום רצחני להיות בו לפני 23 שנים, אלא אם היו לך מדים של מזרח גרמניה, אבל הכנס הזה לא עוסק
בבעיות, אלא בפתרונות”. ואכן, כשם הכנס, אחת הסוגיות המרכזיות בו היא
שבירת החומות בין המדע לבין החברה. עורך מגזין Science, מנחה הפאנל
הראשון, קרא לבעלי תפקידים לתמוך ב-Open Access, שיאפשר להנגיש את
המדע בכלל ואת המחקרים המדעיים בפרט. גם ד”ר אלן לשנר, מנכ”ל האגודה האמריקנית לקידום המדע ומו”ל העיתון
Science, הפציר בקהל לנסות ולגשר על הפער בין הקהילה המדעית לבין הציבור.
“הזמנת מדענים מישראל היא חלק מהמסורת שלנו, זה מאוד חשוב
לנו ואנחנו עושים זאת מדי שנה”, מסבירה ד”ר נטלי מרטין-הובנר,
.Falling Walls מנכ”לית קרןלדבריה, “הפעם היה זה מכון
ויצמן, ובשנים קודמות התארחו אצלנו פרופ’ אהרון צ’חנובר )זוכה פרס נובל לכימיה ב-2004 - ר.ש(
ופרופ’ יעל חנין. גם ליבסקינד”, היא מוסיפה, “שתיכנן את המוזיאון
היהודי בברלין, קשור לנקודה היהודית, כך שניתן לראות ששיתוף
הפעולה הישראלי-יהודי שלנו מאוד מעמיק ואנחנו מתכוונים לקדם
אותו בשנים הבאות”. פרופ’ זייפמן, נשיא מכון ויצמן, שנבחר לשאת את
הנאום החגיגי האחרון של הערב, ציין כי גרמניה היא אחת המדינות
החשובות ביותר עבור המוסד שבראשו הוא עומד. “רק ב-1962
נוצרו הקשרים בין ישראל וגרמניה והחיבור נעשה גם על ידי מדענים
ממכון ויצמן. שיתוף הפעולה נמשך עד היום ויש לנו קשרים ארוכים עם
מדענים גרמנים”, סיפר.
הקשר הישראלי-יהודי
רוני שני
מלמעלה בכיוון השעון: דוד הראל, מוניק ברטלר, ניקולה פוניו
מאות אורחים מעשרות מדינות, כנס החומות הנופלות
סיבוב ביער הירוק עקבתי בעניין אחר קבוצת תיירים ישראלים שבאה לתור
את רציף 17, שממנו יצאו יהודי ברלין ברכבות לאתרי הריכוז וההשמדה.
זינבתי אחר הקבוצה וצותתתי לאחרונים בה: "שלא תחשוב", אמר גבר מבוגר לחברו, "אם תהיה להם
הזדמנות לעשות זאת שוב - הם יעשו את זה בשמחה". החבורה הנהנה
בהסכמה וחזרה לאוטובוס."מה הכי הפתיע אותך פה?", אני
שואל לפעמים. התשובה הנפוצה: פחי הזבל. ההצצה מבעד לחרכי התריס,
ההלשנה לרשויות, המכתב המונח בתיבת הדואר מוועד הבית. המוטיב חזר במספר לא מבוטל של ראיונות. "זה כמו ב'לבד בברלין'", הסבירה לי
מרואיינת אחת, "זאת בדיוק אותה חוויה של יחסי שכנות שתיאר הנס
פאלאדה בשנות המלחמה". "אין פה יחסי שכנות בכלל", תיקן אותי מרואיין אחר. "המילה 'יחסים' לא תופסת פה".
יש הנהון ראש וזהו. אין חום אנושי, ונדיר ששכן ידפוק על דלתך כדי לקבל
עזרה או חלב וסוכר. כפי שהוסיף מרואיין אחר, "אם אתה הולך עם
עקבים בקומה מעל, השכן לא יתלונן ישירות אלא תקבל מכתב מוועד הבית.
אין ישירות, הכל פורמלי ודרך צד שלישי". מהר מאוד למדתי ששכנות
זה עניין לעסוק בו, כיוון שזוהי נקודת מפגש בין נורמות היחסים של התרבות הישראלית לבין אלו הנהוגות בתרבות
הגרמנית. זו זירה מצוינת לדיבור, להבנה עצמית ולהבנת האחר.
במסגרת החידות שעדיין ראויות לבירור, שאלתי חלק מן המרואיינים האם
בשיבה לברלין יש משום בקשת תיקון; האם יש ניסיון ישראלי להוכיח שלמרות
מה שהנאצים אמרו על היהודים - יש בנו מוכשרים כמוהם במדע ובאמנות,
במוזיקה ובקולנוע. הנה דיווח שרשמתי באחד הלילות לשותפיי לדרך: "היה
שווה לטוס לברלין ולו בשביל השיחה הזאת. כזכור, החשד התיאורטי שלי
הוא שבשיבה של ישראלים לברלין יש גם בקשת תיקון, כביכול התכתבות
עם 'המעגל המכושף' שההיסטוריונית שולמית וולקוב כותבת עליו ועם
'רקוויאם גרמני' של עמוס אילון, כלומר חיפוש אחר התקבלות אצל מי שדוחה
אותנו. לא שתלתי למרואיינת הערב את הדברים - היא פשוט אמרה זאת.
במילים שלי, עולה מדבריה כי יש הערצה נכספת לגרמניות, יש אפילו
רצון להתגרמן - גם אם אין סיכוי, גם
אם הגרמנים לא רוצים - והישראלים מפגינים רצון להצליח היכן שהיהודים
של ויימאר נכשלו. כן, המוטיב הזה עולה. בבירור. נעשה להם מוסיקה גם
אם ריכרד וגנר אמר שליהודים אין יכולת מוזיקלית. כמו ישראלים, נעשה
להם דווקא, עד שישתכנעו".יש עוד שאלות רבות שמטרידות
אותי - על מיניות ועל סדר, על סמים ועל גברים, על שבילי אופניים ועל
צוענים באו-באן, על כרטיס האשראי ועל משיכת היתר בבנק, על תכנון
וחסכנות, על ביקורת ועל חברות. כל נושא כזה מאיר על העין הישראלית,
על ההפתעה שלנו - ומכאן, על התרבות שלנו. הנגטיב מאיר את
הפוזיטיב, כי בלי נגטיב לא רואים בסוף כלום. אני אשוב לברלין שוב
ואשוחח עם רבים, כי "ישראלים, ברלין, טייק 2" רק יצא לדרך.
פרופ' גד יאיר מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים חוקר היבטים שונים בהגות הגרמנית ובתרבות הישראלית. מחבר
הספר "צופן הישראליות: עשרת הדיברות של שנות האלפיים".
"ישראלים, ברלין" טייק 2
הספר "ישראלים, ברלין" ניסה לפענח לפני יותר מעשור את חידת שובם של ישראלים ל"בירת הרשע". שנים לאחר מכן, כשמספרם בעיר גבוה מאי פעם, חוזר הסוציולוג גד יאיר
לברלין כדי לבדוק אם החידה עדיין רלבנטית, והאם נוצרו בינתיים חידות חדשות
בשנת 1999 שהתה ההיסטוריונית פניה עוז זלצברגר )שהיא גם בתו
של הסופר עמוס עוז(, בשנת שבתון במכון ללימודים מתקדמים בגרונוולד
שבברלין. שנתיים אחר כך הופיע ספרה "ישראלים, ברלין" בהוצאת כתר. השהות בברלין עוררה בה חידה גדולה:
איך יכול להיות שישראלים חוזרים לבירת הרשע? מה מניע אותם ואלו
מחשבות עוברות בראשם? האם הם לא שומעים את הצרחות בפלאשוב? הספר מנסה לתת מענה לחידה זו, והמחברת עושה זאת תוך תיאור חוויותיה במשך
השהות בת השנה עם משפחתה בברלין ובהתבסס על שיחותיה עם 15
מרואיינים, ישראלים וגרמנים. על עטיפת "ישראלים, ברלין", בחרה
ההוצאה להציג ציטוט מתוכו, המלמד על רוח הספר ועל מצב רוחה של
המחברת. וכך מתנוססים המשפטים הבאים, בשוורץ על קרטון: "אירופה
שעיצבה וחינכה והרעיבה והרגה והקיאה אותנו תכופות מביטה בנו
היום, יהודים וערבים, ספרדים ואשכנזים, בריחוק קר. אבל אם אנחנו טבועים בחותמה, גם היא, על כורחה, טבועה חזק בחותמנו. ולכן ברלין היא,
אחרי הכל, שער אפשרי לאירופה. דווקא מפני שהיא שער אפל כל כך.
שער מדמם, שמתנוססת עליו כתובת אזהרה. והיא גם יכולה למקד את
געגועיהם של ישראלים לאירופה דרך עדשה שאין שנייה לה. את המסע אל
תשוקותינו לאירופה נכון להתחיל כאן".
אני מבקר בברלין מאז 2006, ועושה כן בקצב הולך וגובר. תחילה היוותה
עבורי ברלין שער בדרך לבראונשווייג, שם מכון המחקר שאיתו אנו משתפים פעולה. אך בהמשך הפכה העיר ליעד
מרכזי עבורי. המחקר שלי על מופת ההתנגדות למשטר הנאצי בגרמניה
הביא אותי לאתרי זיכרון רבים - מקן
הנשרים מדרום למינכן ועד להמבורג בצפון. אבל הלב והעניין - ברלין. השנה שהיתי בעיר ארבע פעמים, כל ביקור למטרה שונה, לכאורה, אך מלמטה יש עניין עמוק אחד:
"ישראלים, ברלין", טייק 2. עוז זלצברגר כתבה לפני יותר מעשור,
כי יש מילים בגרמנית שמבחינת הישראלים הן רדיואקטיביות -
ראוס, שנל, קפוט - אלה מילות קוד המעוררות בנו חלחלה, תזכורת לכך
שמניעי האסון של יהדות אירופה עודם נמצאים פה. למעשה, כתבה, על
הקירות בברלין ניתן למצוא עד היום סימנים רבים לכוחות העמוקים שהניעו
את השואה - ואין טובה כמו העין הישראלית לראות את הסימנים ולפענח
אותם. עין פצועה במציאות פוצעת. בביקוריי כאן אני מסתובב בניסיון
להבין אם העין הישראלית עדיין פצועה והאם המציאות בברלין עודנה
פוצעת. בביקור האחרון, כשעלוות אוקטובר החלה לנשור, הספקתי לראיין
בברלין עשרים ישראלים וישראליות ולקיים שש שיחות סקייפ נוספות.
מדובר בהתחלה של מחקר, בגישוש אחר חידות חדשות וישנות.
"כשהחלטתי לעבור לברלין, ההורים והחברים הרימו גבה", סיפר אחד המרואיינים. "הם אמרו לי 'בסדר
שאתה עוזב, אבל למה לגרמניה? למה לברלין? למה לא לאמריקה?'" - ואכן,
נראה שאחת משאלות המחקר היא האם הבית בישראל עדיין רואה את ברלין ספוגה באותה רדיואקטיביות
שעוז זלצברגר כתבה עליה. משיחות עם היושבים בברלין כיום עולה תמונה מורכבת. יש החשים בה רדיואקטיביות,
אך הוותיקים יותר טוענים בדרך כלל כי מדובר בהשלכות חסרות בסיס. בכל
מקרה מרבית המשיבים מציינים כי הבית בישראל לא שוכח, ותמיד - גם אם בעדינות - נשמעת כלפיהם הערה
על הגרמנים ועל הגרמניות שלהם. ישראלים מודדים רדיואקטיביות,
אפילו אם מרקל החליטה לכבות פה את הכורים.
"כשהחברים שלי מגיעים לפה", אמר לי מרואיין מרתק, "הם מחפשים קרניים על הראש של הגרמנים".
"והם מוצאים?", שאלתי, אף שתשובה אחת לכך שמעתי כבר בעצמי בעת ביקור שערכתי בעיר ביוני האחרון. בדרכי לראיין את הסופר והשופט
ברנהרד שלינק )"נער קריאה"(, צעדתי מהקודאם לגרונוולד ברגל, ולאחר
פרופ׳ גד יאיר
איור מתוך “Fuchs”, בלוג אוטוביוגרפי מאויר מאת מיכל פוקס, אמנית
ישראלית המתגוררת בברלין )fuchsalach.blogspot.de(
"החשד התיאורטי שלי הוא
שבשיבה של ישראלים לברלין
יש גם בקשת תיקון, כביכול
התכתבות עם 'המעגל המכושף'
שההיסטוריונית שולמית וולקוב
כותבת עליו ועם 'רקוויאם
גרמני' של עמוס אילון, כלומר
חיפוש אחר התקבלות אצל
מי שדוחה אותנו" 1617
פרופ׳ גד יאיר
שנת 2007 היתה תור הזהב של עולם האמנות העכשווית: גלריות חדשות צצו בכל פינה, ירידי אמנות נפתחו
בקול תרועה רמה, ואמנים רבים הועלו על כס ההבטחה הגדולה. אלא שלאלונה הרפז )41(, אמנית ישראלית מוערכת שישבה באותה עת בברלין,
הכל הרגיש נורא מוגזם: "זה היה כיף, אין מה לומר, אבל זה גם הרגיש ללא
שליטה", היא מספרת, חמש שנים
אחרי, עדיין בברלין. "תופעות כאלה נפסקות בדרך כלל, אם לא לבד אז על ידי תופעות טבע. קצת כמו סנדי בניו-יורק אם חושבים על זה". בועת הסבון
שגדלה ואיימה להתפוצץ בפניו של עולם האמנות גרמה לה לזוז ממקומה:
"הרגשתי מיצוי. הכל נראה לי עקר. עוד תערוכה, עוד מכירה - רציתי לנסות
לברוא משהו חדש". ברוח זו, הקימה הרפז בשנת 2008 יחד עם האמנית מיקה רוטנברג את עמותת
Infinite Earth )"ארץ אינסוף"(, ארגון ללא מטרות רווח המאפשר
לאמנות דווקא כן לראות מעבר לעצמה. באמצעות מכירת מהדורות מיוחדות
של צילומי עבודות דגם בהשראת
נופים מהעולם השלישי, פרי יצירתן של האמניות, הן מגייסות הון ומעבירות
אותו לקהילות נזקקות ברחבי העולם. הכסף המוזרם למוקדים אלה משמש
לתמיכה בחינוך, להקמת מרכזי תעסוקה ולהכשרת נשים וילדים לעבודות יצירה. ההכנסות מהעבודה "אינסוף 1" לדוגמא,
אותה יצרו הרפז ורוטנברג ב-2009, הועברו למרכז למלאכת אריגה בכפר צ'מבה שבצפון הודו. התמיכה במרכז,
הנמצא בבעלות ארגון נשים מקומי, איפשרה להקים בניין חדש ולהחליף שני נולים מיושנים בעשרים מכונות חדשות. תרומות אלה, לצד הכשרת אורגות נוספות, הביאו להגדלת נפח
הייצור ולשיפור משמעותי בתנאי העבודה ובפרנסת הנשים. "אני מאוד אוהבת את הודו", אומרת הרפז, "זה המקום הראשון שרציתי לעשות בו
פרויקט. יש שם ערך גבוה רק מלהיות 'a human being'. אתה לא 'כלום' אם לא למדת. אני גם מאמינה גדולה בחיי רחוב, ושם אין הבדל גדול בין
הפנים לחוץ. אין ערך מקודש לבונקר הזה שאנחנו קוראים לו 'הבית שלנו'
ומייחסים לו כל כך הרבה". רווחיהם של פרויקטים נוספים מהשנים 2011-2010 )"אינסוף 2" ו"ארץ אינסוף"(
הועברו לבית יתומים לילדים חולי איידס בנמיביה ולסיוע תעסוקתי וחינוכי בכפרים הודיים נוספים. העבודה "ארץ
אינסוף" אף הוזמנה על ידי מוזיאון פתח תקווה, ולוותה על ידי סדנת העצמה
קהילתית שיצרו האמניות במרכז "בית חם" לנערות בעיר, והועברה על ידי
אמנים מוכרים. זליגת האמנות לחיי היומיום היא תופעה
הולכת וגדלה בקהילות שונות ברחבי העולם. מעבר לשיח האקטיביסטי
שנוצר סביב בעיות חברתיות, הדבר משיב במידת מה את השליטה באמנות
לידי האמנים - "אבותיה הקדמונים":
"הכוח תמיד נמצא אצל הגלריסטים והמוזיאונים", אומרת הרפז, "אצלנו
כל עבודה ממומנת באופן בלתי תלוי ואנחנו מגייסות כל הזמן כספים להמשך הפעילות". העמותה, המונה כעת שבעה חברים, מזמינה אנשים נוספים להצטרף
לשורותיה: "רמת המחויבות שלי ושל מיקה היא טוטלית כמובן. אבל אנשים מוזמנים לקחת חלק באופן עצמאי, אם באמנות או בגיוס כספים". בימים אלה
מתכוננת העמותה לאירוע גדול שיכלול ארוחת ערב, הופעות ומכירת עבודות.
לשאלתי מה פירוש "ארץ אינסוף" משיבה הרפז: "ארץ אינסוף היא משק אוטרקי שמקיים את עצמו, כמו העץ
שנותן חמצן, אך גם תלוי באדמה וברוח. בעבודות המאוחרות יותר הכנסנו גם
אלמנט של הרס וזיהום באמצעות 'קובבות' שחורות". בצילומי העבודות
הנמכרים, נראות האמניות משחקות כשתי ילדות בתוך קונסטרוקציות דמויות ארגז חול. הקונסטרוקציות
מורכבות מאינספור אלמנטים מעגליים החודרים זה לזה ומשתלבים זה בזה:
סילוני מים, מפלים, בוכנות, מסוע המשנע אלמנטים שונים, נטיפים וקווי הולכה. "חלק מהעבודה היא גם חוויית
היצירה עצמה", אומרת הרפז, "הקלילות והתום פירושן שנתינה יכולה להיות
גם 'פאן'. היא חלק מההרמוניה, מחיי היומיום, ואפשר גם ליהנות ממנה".ועם זאת, קשה שלא לצקצק על
הקשר שהאמניות מייצרות בין אמנות לאלטרואיזם. בתקופה שבה גם
אמנים נחשבים מתקשים להתפרנס מאמנות, נראה שהשתיים עלו על
שילוב מנצח שמאפשר להן למכור עבודות במחי יד וגם להבטיח לעצמן מקום בגן עדן. "אני מבינה את החשד
שאנחנו עושות את זה כדי להוסיף נופך לשמנו המקצועי", מבהירה
הרפז. "אבל לא משנה מה אמן יעשה
שירה סברדלוב
הקולטוריסטים
אקסטרה - תמיד הוא ייחשד במשהו. גם החשד הוא חלק מהעבודה - אין לנו התנגדות לזה". האוצרת דורית לויטה-הרטן )שכתבה את הטקסט
לקטלוג התערוכה במוזיאון פתח תקווה( משווה בין תפקיד הכסף
בפרויקט לבין פעולתה של תרופה הומיאופתית: "העבודה מצליחה להכיל את הכסף בלי שתורעל על ידי נוכחותו
הדורסנית. הדבר דומה לפעולתה של תרופה הומיאופתית, המכילה רעלים
במינונים מזעריים עד כדי כך שבכוחם לרפא את החולה במקום להרוג אותו".
ועוד היא כותבת: "הן )האמניות - ש.ס( הופכות את הכסף לחלק
מהעבודה. אחד ממרכיביה ושלביה הרבים ולעולם לא תוצאתה הסופית...
הוא )הכסף - ש.ס( מושפל לעמדה שאין בה מכוח התיווך או ההסכמה,
ונגאל מתפקידו ההגמוני לטובת השיתוף הדמוקרטי".
את פניותה לנושאים פילנתרופיים זוקפת הרפז גם להימצאותה כאן,
בברלין: "אני לא יודעת אם זה ברלין, או ה'לא לחיות בארץ', או אולי שניהם,
שמאפשרים לי להיפתח לנושא הזה. דברים מרגישים לי כאן יותר אפשריים, יש כאן יותר מקום להסתכל על עצמך
ועל מה אתה רוצה, וללכת על זה". גם העיסוק האובססיבי של הגרמנים ב- Zurückgeben )להחזיר במובן
של תיקון( הוא נושא שיש הרבה מה ללמוד ממנו לדברי הרפז: "בגלל שהיה
כאן הכרח מהיר לתיקון, זה הפך לאחד המקומות היותר מודעים על גבי הפלנטה", היא אומרת, "אם זה העיסוק האקולוגי, או כל העמותות ללא מטרות רווח - הרעיון הקיבוצי עובד כאן טוב. אני אישית התנפלתי על זה. זה מרגיש לי כל-כך בריא: לא להגזים, לא לחפש
רק איך לצאת מורווח, אלא לשים לב גם לאנשים אחרים בסיפור".
הרפז מתגוררת בשכונת פרנצלאואר ברג יחד עם בן זוגה, קלמנס, רופא
מרדים שהכירה בהודו, ושני ילדיהם )בני 3 ו-9(. אותה התבוננות פנימה
Infinite שהובילה אותה להקמתEarth משכה אותה גם לעיסוקה הנוסף - מנחת סדנאות למודעות
עצמית. "כשהגעתי לכאן לפני 11 שנה, הצטרפתי למרכז שהציע מפגשים
עם העולם הרוחני. האפשרות לתת נפתחה בפניי, והתחלתי לטפל באופן Life' אינטואיטיבי במה שקראתי לו
Reading'". היום מטפלת הרפז בקבוצות וביחידים ועובדת, לדבריה, עם
"מה שיש": "פחות מעניין אותי העיסוק בעבר, אלא כיצד ממשיכים הלאה עם
מה שיש בידינו עכשיו. הרעיון הוא לאמץ נקודת מבט חדשה על סיטואציות
בחיינו, כמו גם על האחר, ודרך זה על עצמנו. האפשרויות שהחיים מציעים
לנו מתבהרות והמוטיבציה 'לטרוף' את החיים שלנו גדלה". בשמונה בפברואר
תעביר הרפז ערב פתוח בברלין שבו תציג את דרך הטיפול שלה, ולאחריו
תקיים סדנה קבוצתית בת יומיים. כמו רבים אחרים, גם הרפז סבורה
שברלין אכן טובה לאמנים. טוב, אולי לא רק להם: "בברלין יש פחות את
הלחץ שאתה חייב להיות מישהו", היא מסכמת. "ההצלחה כאן מתורגמת יותר
ברוח הזמן. מי שנחשבים 'מצליחים' כאן הם לא אלה עם הסיגרים, אלא
'העשירים החדשים': אלה שיש להם זמן ושקט ויכולים לבלות עם הילדים
שלהם. המון אנשים נורא מצליחים ונורא לא מרוצים. הרי בסופו של דבר
בשביל מה המרדף הזה אם לא כדי להרוויח זמן לעשות את מה שאנחנו
רוצים. ברלין איפשרה לי להבין את זה". אתר העמותה:
www.infinite-earth.org [email protected]
תחושת מיצוי הביאה את אלונה הרפז לחפש דרכים לפרוץ את בועת עולם האמנות. ,Infinite Earth יחד עם האמנית מיקה רוטנברג הקימה בברלין את עמותת שרווחיה ממכירת עבודות אמנות מועברים לקהילות נזקקות ברחבי העולם
אמנות פילנטרופית
העבודה "אינסוף 2"
הרפז )משמאל( ורוטנברג עם נשות מרכז האריגה בצפון הודו
1819
אירועים ישראליים בברליןלפתוח יומנים
תערוכה והשקת ספר צילום19:00 ,6.12
האמן אורי גרשוני חוזר לנקודת ההתחלה של הצילום. הוא נוסע לכפר לקוק שבאנגליה, אל בית מגוריו של הנרי פוקס
טלבוט, שהציב בשנת 1835 מצלמה באחד החדרים הדרומיים בביתו, והנציח את החלון הקמור, המסורג, בחדר, ואת בדל
הנוף הנשקף ממנו. הדימוי שנטבע על גבי נייר הצילום, בבואה נגטיבית של אותו חלון, סימן את רגע המצאת הצילום. טלבוט
היה גם זה שהגה והוציא לאור ב-1844 את "העפרון של הטבע", ספר הצילום הראשון בהיסטוריה. תערוכה הכוללת עבודות
שצילם גרשוני במסעו ומסיבת השקה לספרו "השמש של VOLUME Berlin, Brunenstrasse 22,-אתמול" יתקיימו ב
Berlin 10119. התערוכה תהיה פתוחה גם בין 2.12 ל-9.12 בין 11:00 ל-19:00.
ועוד אמנות ישראלית בעיר: 40 עבודות של אמנים ישראלים, *בהם סיגלית לנדאו, אבנר בן גל, עילית אזולאי, מיכל רובנר,
עמית ברלוביץ ורבים נוספים, מוצגות בימים אלה )ועד 1 באפריל( במסגרת תערוכה משותפת של אוסף דורון סבג ואוסף
דיימלר. פתוח כל יום בין 11:00 ל-18:00, הכניסה חופשית. Daimler Contemporary - Haus HuthAlte Potsdamer Straße 5, 10785 Berlin
יוגה ופילאטיס שחר מזמינה אתכם לתרגל איתה Freedom Yoga. בכל * אחרי שנים של תרגול ולמידה של יוגה ומדיטציה, אור
יום שני בעשר בבוקר היא מקיימת שיעור בפרנצלאואר ברג, והתשלום מבוסס על "דהנה" )נדיבות בסנסקריט( או
בעברית - שלמו כפי יכולתכם ורצונכם. גם הסגנון של היוגה חופשי, פשוט ועם דגש על התפתחות תודעתית דרך עבודה עם הגוף. כך שהשיעור פתוח לכולם, ללא
צורך ביכולת כלכלית, ניסיון ביוגה או כושר גופני. Stahlheimer Strasse 4, 10439 Berlin
01791553118, [email protected]
שרית אלן שצקי, מורה מוסמכת לפילאטיס, עם ניסיון * שיעורי פילאטיס בעברית ובאנגלית ב-5 אירו בלבד. של יותר משמונה שנים, מעבירה שעורי פילאטיס
ריצפה בימי שני ורביעי ב-19:00 ובשבתות ב-12:00 .)Heinrich Heine Straße U8 באיזור מיטה )באיזור
השיעורים מתקיימים בקבוצות קטנות )עד 10 אנשים( כדי לשמור על אימון איכותי ותשומת לב לכל תלמיד. שיטת פילאטיס מתאימה לכל גיל ומצב גופני. לפרטים נוספים:
תנועת הנוער הציוני בגרמניהימי ראשון, 15:30
הנוער הציוני בגרמניה, תנועת בת של תנועת הבונים דרור העולמית, מזמינה את בני ובנות הקהילה הישראלית
בגילאי 9-15 להצטרף לפעילות המתקיימת בכל יום ראשון בשעה 15:30 ב- Joachimstahler Str. 13 )בחדרים
העליונים ביותר, מעל חדר המראות, צריך לשאול איפה ה-.Z.J.D(. מטרת הפעילות )המתקיימת בשלב זה
בגרמנית( היא להכיר חברים, ליהנות, וללמוד בצורה חווייתית על ישראל. תנועת הנוער הציוני פועלת בגרמניה
זה 52 שנה, ויש לה סניפים בפרנקפורט, מינכן וברלין. ההרשמה למחנה החורף של התנועה, שיתקיים באוסטריה,
בעיצומה - עשרה ימים של חוויות, סקי, חברים, אוכל ישראלי ועוד. לפרטים: עומר שנפלד, שליח התנועה
zjd-habonim.de ,015204415657 ,בברלין* על שהות עד סוף מרץ, מינימום שני לילות
דירות נופש בברלין
מצוידות היטב, כולל ,Wi-Fi ,מצעים, מגבות
TV ומטבח מאובזר.
בקרו אותנו בפייסבוק:
www.facebook.com/BerlinIsFlat
כל אלבום הוא דירה 10% הנחה למי שיעשה לייק* להזמנות: עירית רביד
+49(0)176 71098480 | [email protected]
על פי המסורת היהודית, חנוכה הוא חג האור/ים, שמונה ימים שבהם חוגגים את ניצחון האור על החושך, הטוהר על הטומאה,
הרוחניות על החומרניות. במרכז החג עומדת כידוע הדלקת החנוכייה, אבל מדוע בעצם הפכו הנרות לסמל המרכזי של חנוכה? בניגוד לחומר פיזי, שנוכחותו קטנה כשמשתמשים בו )ככל שניסע
רחוק יותר ברכב, מיכל הדלק יילך ויתרוקן(, נוכחותם של נרות דווקא מתפשטת וגדלה. כשאנו משתמשים בנר אחד כדי להדליק
נר אחר, הנר הראשון נשאר זוהר כפי שהיה, אורו לא נפגם כתוצאה מכך שחלק את אורו עם נר אחר. לכן, הנרות מסמלים נכסים רוחניים - שגם הם רק גדלים כשמשתמשים בהם. כך למשל, כאשר
אנו חולקים עם מישהו את הידע שיש לנו, גם אנחנו נעשים חכמים יותר תוך כדי תהליך
ההוראה. כאשר אנו חולקים את אהבתנו )למשל עם הולדת ילד נוסף( - אנחנו מסוגלים לאהוב יותר. במילים אחרות, כאשר אנחנו נותנים שי רוחני למישהו, שני הצדדים יוצאים מורווחים.
לעתים אנו חוששים שניתן יותר מכפי יכולתנו, אולם למעשה ככל שניטיב להפיץ את הטוב, כך
ירבה טובנו שלנו. בערב הראשון של חנוכה מדליקים נר אחד,
בערב השני - שני נרות, וכך הלאה - בכל יום מוסיפים ומגבירים את עוצמת האור עד אשר
מגיעים ליום השביעי, שבו מדליקים שבעה נרות כנגד שבעת הנרות של מנורת בית-המקדש. אולם מדוע למחרת מדליקים
נר נוסף, הנר השמיני? הנר השמיני ממחיש את הצורך להגביר אור כנגד התעצמות החושך. בנקודה סמלית זו מסתיימים ימי
החנוכה, כשהם מותירים אחריהם מעין צו תמידי: לעולם לא לדרוך במקום, לא להסתפק בקיים, אלא תמיד להוסיף באור.
ועל כל תוספת בצד השלילי, יש להרבות בצד החיובי עד שהאור יסלק כליל את החושך.
איך מדליקים את הנרות? יש להניח את הנרות בגובה זהה, בעוד ה"שמש" - הנר שבו משתמשים להדלקת שאר הנרות - יובדל מהם. בערב הראשון מניחים נר אחד בצד ימין ומדליקים אותו.
בערב השני מוסיפים עוד נר לשמאל הנר הראשון, אבל מתחילים להדליק מהנר ה"חדש", כלומר משמאל לימין, וכך הלאה.
לפני הדלקת הנרות מברכים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר
חנוכה. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה".
בנר הראשון )או בפעם הראשונה שבה מדליקים את החנוכייה במשך החג(, מוסיפים ומברכים: "ברוך
אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
לאחר הדלקת הנרות אומרים: "הנרות הללו אנו מדליקין על הניסים, ועל הנפלאות, ועל התשועות,
שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, על-ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו
קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד, כדי להודות ולהלל לשמך הגדול, על ניסיך ועל
נפלאותיך ועל ישועותיך". * "שפיץ" יוצא לאור בתמיכת חב"ד ברלין. לשאלות
ולפרטים נוספים בנושא החג ניתן לפנות לרב נתן צוקרמן:[email protected] ,0176-84304709
באנו חושך לגרש
8.1219:00: הדלקת נר ראשון בבית חב״ד לישראלים באלכסנדרפלאץ
)Karl-Liebknecht-Straße 34, 10178 Berlin(. בתוכנית: מצגת על חנוכה, הדלקת חנוכייה, כיבוד קל ושירי חנוכה.
כניסה חופשית.
9.12 Münstersche( 15:00: "מרתון" חנוכה. נפגשים בבית חב"ד
Str. 6, 10709 Berlin( ומשם יוצאים להדליק חנוכיות בכמה מקומות בעיר. בכל פעם קבוצה אחרת רצה )המסלול כולו הוא באורך 11 ק"מ, ואוטובוס ילווה את הרצים כדי לאפשר הפסקה/
מנוחה(. המסלול מסתיים בשער ברנדנבורג, שם תתקיים ההדלקה המרכזית.
18:30: ההדלקה המרכזית של החנוכייה בשער ברנדנבורג. בהשתתפות שרת החינוך של גרמניה ואישים מהקהילה היהודית. בתוכנית: מוזיקה וסופגניות. כניסה חופשית.
15:00-18:00: מסיבת חנוכה. קרן שחר מקייטרינג Keren's Jewish kitchen מארגנת את המסיבה,
שמתארחת בבית חב"ד לישראלים באלכסנדרפלאץ )Karl-Liebknecht-Straße 34, 10178 Berlin(. בתוכנית:
הדלקת נרות, שירים לחנוכה, סדנאות והפעלות לילדים באדיבות השומר הצעיר, סדנת קישוט עוגיות לילדים, סדנת
יצירה והרבה סופגניות ולביבות. כניסה: 8 אירו למבוגר, 6 אירו לילד מעל גיל שנתיים ו-4 אירו לכל ילד נוסף. פרטים
www.kerenskitchen.com :נוספים
18:00: קונצרט חנוכה. הקוורטט של עפרי יבזורי בהופעה Jüdische-חגיגית לכבוד חנוכה וציון יובל שנים ל
Fasanenstr. ,בבניין הקהילה היהודית .VolkshochschuleBerlin 10623 ,80–79. כניסה: 8 אירו. כרטיס מוזל: 5 אירו.
16.1218:30: מסיבת חנוכה על הקרח. איצטדיון ההחלקה על הקרח )Fritz-Wildung-Straße 9, 14199 Berlin( בווילמרסורףנשכר במיוחד לצורך האירוע, ואף תוצב בו חנוכייה מקרח.
מחיר כניסה בהרשמה מוקדמת: 3 אירו. רכישת כרטיסים במקום: 4 אירו. המחיר אינו כולל נעלי החלקה. לפרטים
www.chabadberlin.de :נוספים
* מבחר אירועי חנוכה *
ללא כותרת. אורי גרשוני
המקום שם לו למטרה לפעול ״נגד תרבות ההצלחה ולמען הזכות לכישלון״,
כפי שמספרים במבטא פולני כבד אדם ופיוטר. אבל בפולנית, הם מדגישים, יש למילה ״לוזר״ משמעות אחרת, עם יותר כבוד. מישהו שהוא מוכשר מדי בשביל החברה האנושית, מישהו כל כך מיוחד,
שכבוד בשבילו להיכשל, להידחות על ידי הממסד. מכל מקום, ברור שהכוונה אינה
ללוזרים במובן של שמעון פרס - הלוזרים הפולנים, אם הם בכלל לוזרים, גאים
להיות כאלה.פיוטר ואדם בעצמם לא בטוחים לגמרי מה הם רצו ורוצים להשיג עם המועדון.
״ברמה הרצינית, אנחנו רוצים נורמליזציה של היחסים עם הגרמנים, שעדיין מחזיקים בהרבה קלישאות וחצאי-
אמיתות. ברמה החצי-רצינית, אנחנו רוצים סלון שבו נוכל לפתור את המצוקה החברתית שלנו, משום שכמהגרים אנחנו
נמצאים בשולי החברה. וברמה הלא-רצינית, אנחנו צריכים מקום שבו נוכל לממש את הרעיונות המופרעים שלנו״,
מסביר לי פיוטר לאחר חשיבה ממושכת ומאומצת. ובשורה התחתונה? אני שואל.
הוא מקמט את מצחו שוב, וקובע לבסוף: ״אנחנו רוצים לחבר בין אנשים בחברה
הקרה הזו שבה אנו חיים״.השאלה הגדולה היא לאן יתפתח המועדון
עכשיו, אחרי הסדרת מעמדו החוקי. האם יישאר מוזנח ומקסים? בחודשים האחרונים, אדם ופיוטר הספיקו לשפץ קצת את המקום, על חשבונם, וכבר יש
איזו הרגשה אחרת, כאילו הוא הופך לעוד מקום מעוצב כמו אינספור אחרים
במיטה. אוכלוסיות אחרות, אנשים שפעם לא נכנסו )ואם נכנסו, לא נשארו(, מגיעים
עכשיו למועדון. אולי האופי המחתרתי לא יכול להאריך חיים הרבה אחרי סוף
המחתרתיות האמיתית.למען האמת, אני כותב על המקום
ברגשות מעורבים, כי אחד הדברים שהחזירו אותי למועדון שוב ושוב בשש
השנים האחרונות, הוא היעדר הישראלים במקום. גם יהודים ״מוחצנים״ כמעט
ולא באים, אם כי המועדון העמיד את עצמו פעם לרשות מסיבת פורים קטנה.
בשיחה על בירה מספר לי פיוטר שפעם, בתחילת שנות האלפיים, היה ישראלי
אחר שבא קבוע למועדון, אבל הוא נעלם
ולא שב. נחמד לבוא למקום שבו עוד אין סטיגמה על הישראלים, מקום שבוא אתה לא צריך להרגיש לא נעים בגלל שטויות
שישראלים אחרים עושים או אומרים, מקום שבו אף אחד לא שואל אותך ״על הסצנה הישראלית בברלין״ ולא מצפה ממך להגשים איזו תדמית שממציאים
העיתונים הגרמנים.סוף הלילה, פיוטר ואני יושבים על בירה
אחרונה. הוא מלובלין וכנראה שכמו למיליוני פולנים אחרים כיום, גם לו יש שורשים יהודיים שהוסתרו ונשכחו. כך לפחות הוא משער. "תגיד", אני שואל
אותו, "מה דעתך שיהיה בברלין גם מועדון של הלוזרים היהודים?"
"תחשוב על משהו מקורי יותר", הוא אומר לי ומרוקן את הבקבוק, "יש כבר
מספיק לוזרים בברלין".www.schokoladen-mitte.dewww.polnischeversager.de
יואב ספיר חורש את ברלין גם להנאתו וגם כמדריך טיולים. ניתן ליצור עימו קשר דרך האתר: sapir-berlin.com, או באימייל:
סקווטים הם כידוע נושא חם בברלין, אם כי ככל שהעיר מתפתחת נושא
שגם הולך ומתקרר. רובם נולדו בזכות אי-הסדר המשפטי והארגוני ששרר
במזרח ברלין אחרי האיחוד, ורובם כבר התפרקו. סיפורי ההצלחה בתחום האפור הזה מעטים ביותר, אולם יוצא מן הכלל - בעיקר לאור סיפורו הפתלתל - הוא
השוקו-לאדן ברובע מיטה. Ackerstraße הבית עצמו, ברחוב
169, נבנה במקור בשנת 1881, כבית חרושת לשוקולד ומעליו דירות להשכרה
לפועלים. המבנה מוכר כבית לשימור בזכות הארכיטקטורה הטיפוסית לאותה
תקופה, ששילבה תעשייה ומגורים באזורים הנחשלים של ברלין דאז
)החצרות ההקשיות המפורסמות נבנו על פי עקרון דומה, אם כי בהשקעה גדולה יותר באיכות החיים של הדיירים(. אחרי
המלחמה המפעל ננטש, וכמו מבנים רבים במזרח גרמניה, הוא לא שופץ. הכלכלה
הסוציאליסטית מנעה כל אפשרות להשקעה פרטית מצד אחד, בשעה
שלמדינה השתלם יותר לבנות שיכונים זולים מצד שני. לאחר נפילת החומה,
משכו אותם מבנים נטושים צעירים שחיפשו נדל״ן זול לפעילות שאינה
מסחרית בעיקרה. כך הגיעו למבנה בשנת 1990 כעשרים סטודנטים, רובם אמנים, שביקשו למצוא לעצמם מקום משותף
למגורים וליצירה.שנה לאחר מכן הוקמה עמותה, לצורך הסדרת השימוש במבנה בצורה חוקית. בהשראת ייעודו
המקורי של המבנה כמפעל לשוקולד )Schokoladenfabrik(, ניתן לו
.)Schokoladen( השם ״חנות השוקו״עד מהרה הפך המקום מוקד ליצירה תרבותית תוססת. אמנים פלסטיים,
כותבים ואמני במה מצאו את מקומם במתחם החדש, כשוכרי משנה של עמותת
שוקו-לאדן. עם השנים, אלו שהתבססו המשיכו הלאה, ופינו את מקומם ליוצרים
צעירים מהם. תומאס אוסטרמאייר למשל, בימאי ומנהל אמנותי בתיאטרון המבוסס
Schaubühne, החל את דרכו ביוזמת התיאטרון שהתארחה בשנות התשעים
העליזות בשוקו-לאדן. גם ערבי קריאה, הופעות מוזיקה, תערוכות ומפגשי תרבות
אחרים מילאו את החללים שמתחת לדירות המגורים, שהושכרו בזול לאמנים.עם השנים השתנתה האווירה בברלין - סקווטים רבים נסגרו ופורקו וגם עתידו של השוקו-לאדן הוטל בספק. העמותה
הסדירה אמנם את מעמדה כשוכרת, אבל המבנה התגלגל לרשות יזם גרמני,
שביקש לממש את הפוטנציאל שלו. כדי לעודד השקעות המשביחות את ערך
הנדל״ן, מאפשרת המדינה לבעלי נכסים לחייב את השוכרים לצאת מן המבנה אם נדרש במקום שיפוץ יסודי, שאף
מאפשר עדכון של שכר הדירה. העמותה סירבה להתפנות לצורך השיפוץ, וניהלה מאבקים משפטיים ארוכים בשבע השנים
האחרונות. במקביל פנו אמנים רבים - בעיקר כאלה שנהנו מתמיכת העמותה בעבר - וביקשו את התערבות מדינת
המחוז ברלין לצורך הצלתה.בפברואר 2012 תם זמן המשחקים. כל
בתי המשפט שעסקו בנושא דחו את עמדת העמותה וחייבו אותה להתפנות
ב-22 בחודש. לכולם היה ברור שאם שמירת החוק תחייב שימוש בכוח
משטרתי, זה יקרה גם בשוקו-לאדן, כפי שנעשה בסקווטים אחרים. מסיבות
פרידה נרגשות אורגנו במתחם ונראה היה ש-22 שנות פעילותו מגיעות אל קיצן.
אולם ברגע האחרון ממש, בלילה שלפני הפינוי, הודיעה מדינת ברלין שהיא מוכנה
ומתחייבת לפצות את הבעלים החוקיים בקרקע שוות ערך, חלופית, בתמורה
לוויתור על המבנה. הבעלים הסכים וכמה שבועות אחר כך כבר עבר המבנה לחזקת
קרן שוויצרית, שהחכירה אותו לעמותת שוקו-לאדן. כעת פועלים אנשי העמותה לשיפוץ המבנה המתפורר, מתוך הודאה
שלמעשה השיפוץ היה נחוץ מלכתחילה.האם בכך תמו צרות המקום? לא לדעת
כולם. יוזמת התיאטרון הוותיקה, שפעלה במקום במשך ארבע־עשרה שנים, נאלצה
לעזוב דווקא אחרי המכירה וההחכרה. לטענתם, ראשי העמותה החלו להתנהג עם שוכרי המשנה כמו בעל בית רגיל,
בצורה שלא איפשרה להם להמשיך את פעילותם הוולונטרית. ״זה מה שקורה כשהמשתלטים על בית נטוש הופכים
לשליטים״, מסרו פעילי התיאטרון ביולי 2012, כאשר עזבו את המתחם.
החיבור האישי שלי לשוקו-לאדן נולד מכיוון אחר, דרך יוזמה פחות מפורסמת
שפועלת במבנה - ״מועדון הלוזרים הפולנים״, שנוסד כבר ב-2001, אבל הגיע
לשוקו-לאדן רק ב-2007, לאחר שנאלץ לפנות את מקומו הקודם בטורשטראסה.
המקום הצנוע מהווה נקודת מפגש לקהילה תוססת, חתרנית וקצת מוזרה. מה שמעניין הוא, שלכל אירוע מגיעים טיפוסים מסוג קצת שונה, כך שהמקום
מקבל אופי חדש לפי סוג האירוע. יש אנשים שמגיעים לשם רק פעם בשנה,
בסילבסטר. הם יוצאים בהתחלה למקומות אחרים, או נפגשים עם חברים בבית, אבל אחרי חצות מתחילים לזלוג
לאט־לאט למועדון, כדי להגיד "שנה טובה" לאנשים שלא ראו כל השנה.
יש אנשים שמגיעים רק למסיבות, ויש שמגיעים רק לערבים מיוחדים - הרצאות,
סרטים וכדומה. יש שמגיעים בהתחלה ונעלמים מהר, כי צריך לקום מוקדם
בבוקר, ויש שמגיעים רק כשסוגרים, כדי לשיר עם הפסנתר שירים של מרלנה
דיטריך ופרנק סינטרה. לא שאנחנו באמת יודעים לשיר, אבל כשפיוטר מורדל ואדם
גוסובסקי, שני הפולנים שמפעילים את המקום, מסבסדים את הבירה, זה גם לא
ממש משנה. הם האחרונים שנותרו מדור המייסדים של שנות התשעים, מאותה קהילה ראשונית של פולנים בברלין,
שממנה צמח המועדון. 2223
יואב ספיר
מועדון הלוזריםהפולנים
בתוך ה"שוקו-לאדן", אחד הסקווטים הגדולים והוותיקים בעיר, מסתתר מועדון חתרני וגבה-מצח, ששם לו
למטרה לפעול ״נגד תרבות ההצלחה ולמען הזכות לכישלון״. החרשן חושף
את אחד מסודותיו הכמוסים, אבל מתחנן שלא תהרסו לו
פיוטר מורדל ואדם גוסובסקי בכניסה למועדון הלוזרים Darek Gontarski :צילום
