בית המדרשם מדרשים קטנים ישנים ומאמרים ש פ ל נ ד ע בו נקהלו לעמו שונים יקרים מפנינים אנשי לב אליהם פונים וכל ישראל אומרים

ם לקונים: ה ועונים הננו ל

י ש חדר של1* יי יד ודפוסים יקרים ב ת כ ־ פ ״ י וערכתי ע ת פ ס בו הושבתי א

ה הזאת: כ ר ע מ ה

מדרש זימעו; ספר אלדד הרגי נוכחא ב'; מדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא גוםחא א'; גוםחא בי; ספד אליהו; פרקי משיח; נהתומת ר׳ שמעון בן יוחי; היכלות רבתי; מדרש לעולם; מדרש גחל וגדולה; מדר גן עדן בי; אגדת משיח; ברייתא דמלאבת המשנן;

בפר גח; פרק מפרקי היגלות; מדרש הדשא:

ם מבוא שמתי בראשם אני הדורש לכבוד התורה ולמען ירוץ הקורא ב י . •יו

ק ע נ י ל ל ע ן י ר ה י*. ^ א 4

גין ונכד 'לזזדב•' הגאון צבי הירש בדודא זצ״ל מחבר 0׳ ארץ צבי זתאומי צביה ודרשן בקהל לפשיא:

. ^ ן ^ ץ ץ י ^ ^ הועתק והוכנס לאינטרנט ^www.hebrewbooks.ort

' י ף ס ו י ל ה א א ע״י ח־יםתשם״ט ^

'. -^'Tpjfj^ י•

- ^ * "»v»•̂ף יי' 'ז

א י ם פ / ל < * י

בדפום ובהוצאות האדון׳•המדפים המפואר ק׳ ור פולר.אט

שנת ביתי המדלש ג׳ לפ״ק

בית המדרשפשם מדרשים קטנים ישנים ומאמרים ד על נ בו נקהלו לעמו שונים יקרים מפנינים אנשי לב אליהם פונים וכל ישראל אומרים

ם לקונים: ה ועונים הננו ל

חדר שדיי שיי וערכתי ע״פ כתבי יד ודפוסים יקרים ת פ ס בו הושבתי א

ה הזאת: כ ר ע מ ה

מדרש ויםןןז; בפד אלדד ד.רגי נזסחא ב׳; מדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא ניסחא א'; גזפחא בי; ספר אליהו; םרקי משיח; נסתרות ד׳ שמעון בן יוחי; היכלות רבתי; מדרש לעולם; מדרש גחל וגדולה; כדר גן עדן בי; אגדת משיח; ברייתא דמלאנת המשכן;

ספד נח; פרק מפרקי היכלות; מדרש הדשא:

א שמתי בראשם אני הדורש לכבוד התורה ולמען ירוץ הקורא בם מבו י . •י<

ק ע נ י ל ל ע ן י ר ה ^ א נין ונכד^להדנ^־ הגאון צבי הירש בדודא זצ״ל מחבר ס׳ אוץ צבי ותאימי צביר. ודרשן

בקהל לפםיא:

א י ם פ ־ >/ ל / ׳ C בדפום ובהוצאות האדוןיהמדפים המפואר ק־ ור פולר^ט

י ••יי׳,., לפ״ק ג ת ביתי המדרו שנ

>5»

Meinem edlen Freunde

dem Herrn

John B. Oppenheimer

in Leipzig

dankbar gcwidmct.

Das schfinste Gul, Ein Hen, das gut!

Pirke Abot U, 12.

(

V 0 r w 0 r t.

Ich wurde es unterlassen haben, diescm d r i t t c n T h e i l c mcincs , , B e t h a ־ ] \ I i d r a s c h " ein Vorwort vorauszuscliicken, wcnn ich mich nicht gcdrangt fuhlte, ein ern$tcs Wort iibcr die traurigc Lage auszusprechen, in der die judische Wissciiscliaft sich bcflu-det. Ich will schweigen von der vcnverfliclicn Gchassigkcit und Klcingeisterci, die im Kreise judischcr Gclohrten lierrscheu und jedes Zusammenwirken und Zusammenstrcben erschweren; von den» ineistcrnden Dunkel der Einen, die in Wolken throncn, dem vornchmcn Ignorircn der Anderen, die ihr corps d'elite haben, von der AUwisserci Vieler, die nur leliren nnd nicht.lerncn wollcn, von der Schmahsucht der Meisten, die iiherall nacli iiterarischen Irrthumern spiihen, von den) Mangel an walirer I)etnutl1, die schon von den Alien als Bedingung der cchten Forscbung betrachtet •vvird: dies sind Schwaclien und Gebrcchcn, die nicht von hcute datircn, fiber die schon in verschiedenen Jahrhunderten Klage ge-fiihrt M'ird und die ihren Grund zum Thcil in den socialcn Uebcl-standen haben, denen die judischen Gelebrten preisge^eben sind. Es.giebt aber Schaden, uclchc das Gedcihen der \\issenschaft stSrcn, die entfernt oder wenigstens zum Bcwusstsein ge-bracht werden mussen, wenn nicht die Anstrcngungen der letz-ten Jahrzehende vereitelt >verden sollen. Vor Allcm fehlt cs an jenem f r e i e n Sinn, der die Wissenschaft urn Hirer selbst willen aufsucht und cs der Zcit uberliisst, die Resultatc fur das Lebcn aus ihr zu ziehen; an jenem fe inen Sinn, der es fiihlt und ahnt, wie Alles, jedc Kleinigkeit fiir die Avahre Forschunir wichtig ist, wie oft ein Seitenweg zu der frcicstcn Aussicht in das Reich des AVissens fuhren kann; an jenem s i c h e r n Sinn, der nach Bestiinmt-heit und Sicherheit strebt und keine Mfihc scheut, ein betretenes Gebiet von Neuem zn durcliforschcn. Und weil dieser Sinn vcr-inisst M׳ird, begrcifen die Einen niclit den Werth bestimmter Un־ tersuchungen, die nicht geradezu auf die Gestaltung des practi-schen Lebens eingehen, klagen die Anderen iiber Mikrologie, wun-dern sich die Dritten, dass dieses oder jenes literarischc Thema wicder behandelt worden sei. Der Mangel an uneigennutzigcr Wissenschaftlichkeit veranlasst die Misachtung von Arbeitcn, die dem Leben fur den Anfang fern stchen; die Sucht, das Grossc und Ganze zu erfassen, macht die cinzelnen Stutzen eincs litera-rischen Gcbaudes oft selir schwankend; die Scheu, einen Gegen-stand der Wissens'chaft von Neuem aufzunehmen, ist die Ursachc, dass man in den wichtigsten Materien der jud. Literaturgeschichte

1

/ y יי

/ V I I I

^kcincn sicbern Boden hat. — Ferncr vermisst man oft bei ein• flussreichen Mannern die Befahigung, einem Objecte, der ausser-lialb ihres Spccialgebietes liegt, gerecht zu werden. Wer sich fur talmudische Forschungen intercssirt, weil diese noch zumeist mit dem Leben verbundcn sind, kann nicht bcgrcifen, warum man sein Augenmerk auch, auf Scholastiker .richten soil. Der Eine ruft aus alien Kraften iiacli Geist und Inhalt, druckt jede literar-historische Untersuchung als etwas bios der minorum gentium wfirdig herab und ahnt nicht, dass wie der Geist mit dem Korper zusammenhangt, so auch das Culturmomcnt mit der Literaturhi-storie. Der Andere sicltt mit Lacheln auf muhsame, ihm fern liegende Arbeiten herab, und kann sich nicht auf jenen Holiepunkt versetzcn, yon welchem aus man dcutlich ubcrschaucn kann, wie die vcrschiedenen Bachlein in das eine grosse Meer der Wissen-schaft einlaufcn, wie die schcinbar gctrennten Theilc innerlich zu-sammenhangen und ein Ganzes ausmachen. — Endlich sucht man oft vergebens nach jtner Wahrhcitsliebe, die den Muth hat, der Wahrheit in der Forschung Worte zu geben, sie nicht zu fiber-tunchen und zu schminken, damit sie nicht mit den Vorurtheilen der Zeit in Kampf gerathe. Wer nicht den Muth hat, in der Wissenschaft wahr und aufrichtig zu sein, der bleibe ihr fern und werfe sich nicht zu einem unberechtigten Priester auf, der nur das Heiligthum entweiht!

Zum Schlussc muss ich noch die Ungerechtigkeit anklagen, wclche fiber die Erscheinuiigen in der neuern judischen Literatur zu Gerichte sitzt. Die wisscnschaftliche Bchandlung der reichen, mannigfache Disciplinen umfassenden, in verschiedenen Sprachen niedergescliriebenen, in cntlcgenen Bibliotheken verborgenen judi-schen Literatur ist noch sehr jung, und die Krafte, die ihr«zur Vcrfugung stehen, sehr gering. Und doch verlangt man schon grosse Wcrke,יwelche die 3Iaterien erschopfen, in der Form voll-endct, im Einzelnen sicher und zuverlassig fur immer sein sollen! Wie die Literatur selbst, so hat auch Hire Durchforschung ihre Phasen und Perioden, die zurfickgelegt sein wollen. Welche Zeit und wfclche Krafte wurden in Anspruch genommen, um dieKennt-niss der griechischen und romischen Literatur sowie der Kirchen-geschichte auf jene Stufe zu bringen, auf welcher sie sich jetzt befindetf

Ernst fur die Sache, Wahrheit in der Forschung und Gerech-tigkeit:in der Beurtheilung sind den Mannern der judischen Wisscris^aft zu wiinschen, wenn dieselbe fortschreiten und ge-

L e i p z i g , 26. Juli 1855.

Jellinck.

E i n l e i t u n g .

I .

Midrasch Wajis&u oder

d i e H e l d e n s a g e v o n d e n S o h n e n J a k o b s . (Hebraischcr T e x t S. 1—5.)

Anknupfcnd aft den 5. Vers des 35. Cap. im 1 B. M., der mit dem Worte , , w a j i s a u " heginnt, schildcrt der kleiue Midrasch die Heldcnthaten, welche von Jakob und dessen S&hnen in den Kriegen gegen die amoritischen Kfinige, sowic gegen Esau und dessen Kinder ausgcubt wiirden, und bcsonders.ist cs J c h u d a , der Namensvelter des makkabaischen Feldhcrrn, den unscrc Ileldensagc vcr-herrlicht. F u r das hohc Alter derselben haben wir einen wichtigen Zeugen, in dem vorchristlichen ,,Buch der Ju־ bilaen" (ר היובלות פ ס ) oder ״ d e r k l e i n c n G e n e s i s " 1 ) (בראשית זוטא) , welche sogar bis auf die BezeichnijJJg der Konige mit unserm Midrasch ubcrcinstimmt. — : £ ן \

Ueber den Krieg der Sfihne Jakobs gegen die'Konige der Amoraer berichtet das ,,Buch der Jubilaen" F01gendcs:%

,Und es versammeltcn sich gegen sie sieben Koriige der ,Amoraer sie zu tSdten, indem sie sich unter die Baume yerstecktcn. um ihr VieU. wegzufuhren. Hire Weiber a W , und Lewi und Juda und Josef blieben zu ITause bei ihrem Vater Isaak, dcnn sein Geist war vtraurig, und er wollte sie nicht ziehen lassen; und Benjamin als der jungste

1) Deutsch Von Dillmann in Ewald's Jahrbucher II . u. I I I .

׳־׳7^blieb bei seincm Vatcr, Und es kamcn die Konigc von

Thapba ( ח ו פ ת ; Ta<povs im Testament der 12 Patriarchen bei Fabricius, Codex Pscudcp. V. T . p. 591) und Aresa (Ap4rav bei Fabricius p. 59£ ;.םרטן) und Saragan (?ארם)und Sclo (שילה) und Gaiz (געש) und der Kflnig von Bet-boron (בית חורין im Scfer ha־Jaschar) und Maanisakir טהנהי ;Jasch. und in imscrm. Midrasch־im Scf. ha מחנים)im Jalkut), und alio, welche auf1 j eh cm Gehirgc wolinen, die in den Waldorn des Landes Canaan wohnen. Und man zeigte dem Jakob an: ,,die Konige der Amoraer ha-ben dcine S5hnc umringt und ihrc Hcerden gcraubt." Und er machle sich auf j o n seinem Hausc, cr und seine drci Sohne und slid Knabcn seines Vaters : und seine Kna-ben und zog aus gegen sie, 800 Manner, welche Schwcrter trugen, und sie schlugcn sie im Gefilde von Sikhcm, und verfolgtcn die Fliehendcn und tOdtetcn den Aresa und Thapha und Saragan und Amaniskino und Gaganis. Und er sammelte seine Hcerden und war machtigcr als sic, und legte ihnen eine, Stcuer auf.,, ; dass ״ sie dic^Fruchte ih!:es Lanfles. geben mussten. Und sic bauleii Bpbcl (ארבאל) und Thamnathares (תמנה) . Und cr kchrtc wohlbchaltcn zuruck und machfc Frieden mit 111)1011, und sie wurden seine Knechte bis cr mit scincn Sohncn nach Acgypten hinabzog". (Ewald's Jahrb. I l l , 45). Weitlaufigcr ist dicser TJieil dcfvHchlensagc bchandelt in dem Testament Juda's (Fabricius a. a. 0.) und in dem Sagenbuchc ha־Jaschar, Abschnitt Wajischlach. —

Der andere Theil der Sage aber, der Krieg namlich gcgcn'Esau und dessen Sohne, wird 1m ,,Ouch, der Jubi-laen" ansffdirlich geschildcrt (bei Ewald a. a. 0. S. 51—53), und es stimmt darin mit unserm Midrasch, dass cs den Krieg bei Lcbzcitcn Jakob's geschehen und denselben Esau: durch einen Pfcil todten Iasst, wahrend das Buch ha־Jaschar ihn nach Jakob's Todc versctzt. —

Die frappantc Verwandtscbaft unseres Midrasch mit dem ,,Buch der Jubilaen". zcigt, dass dieses zum Theil sich bei den Judcii in hebraisclier Sprachc 2 ) erhaltcn hat,

2) Vieles ist iii dem ,,Buch der Jubilaen" nur verstandlich, wenn man auf den urspriinglichen hebraischen Ausdruck zuruck-gtiht. So liest man z. B. Jahrb. II, 246 in Beziehung auf den

unci ich'nehme Vcranlassung, Jiicr Einiges-fiber diissclbe "׳ iiiitzuthcilen. ' • י ״ '

Das ,,Buch der Jubilaen" ist eine e s s e n i s c h e T e n * d c . n z s c h r i f t gegen die Meinung der Pharisaer, dass man den Neumond beobacbten und nicht bercchnen- ( ש ת י ק und nach ihm alle Festtagc bcstimmen (החדש על פי הראייהsoli, und dass die oberste Religionsbchorde das Rccht hat, Intercalationcn vorzunehmcn. ,,Und es !wird Leutc geben — sagt das genannte Buch II welche ,—׳ 246 ,Beobachtungen des Mondes anstellen: dieser namlich ver-dirbt die Zeiten und kommt jedes Jahr urn 10 Tagc vor-aus. Und dcsswcgcn werden sie kuiiftig die Jahre ver-dcrben, und einen falschen Tag zum Tag des Zeugnisscs und einen unreinen Tag zum Festlag machen. Und jeder wird heilige Tage mit unreinen und unreine mit hciligcn vermischen, dcnn sie werden irren in den Monaten und Sabbaten und Festcn und Jubcljahren. Desswegcn befehle und bezcugc ich dir (Noah), dass du ihnen bezeugest, weil nach deinem Todc deine Kinder cs vcrderben werden; dass sie dem Jahr nur 364 Tage geben sollcn. Und do-rohalben werden sic irren im Ncumond und Sabbat und Fcicrtag und Festtag, und sie werden immer das Blut im Fleische cssen." Nach dem, die Hcptadcn licbenden Essenismus des Verf. giebt cs zwei Anhallspunkte fur die Beslimmung des judischen Jahrcs: das Jubeljahr — das, am 10. Tischri verkundct, 364 Tage zahlte — und das Jahr der Sintfluth — die nach ihm, wie nach B . Josua 3 ) (Rosch ha־Schana l i b ) im Monat Ijar begann — , das als Sonnenjahr bcrechnet werden muss. Daher entwirft der

Kalender: ,,und cs giott keinc Uebcrgehung . ' • Im Original stand hier עיבור, Intercalation; und man muss daher ,,Einschaltung{• statt Uebergehung setzen. Ebenso muss es (das.) fur ,,und sic sollen keinen Tag u b c r g c h e n " heissen ,,und sie sollcn kcincn Tag cinschalten."

3) E r bringt namlich das Wochenfest — dessen Bedeutung als Fest der Gesetzgebung c n a u c h zu vermitteln sucht — mit dem 3. Monat in Verbindung, an welchern Noah sein Dankopfer darbrachte. — Pragnant wird die in R o s c h h a - S c h a n a 12a angefiihrte Barajta, dass die israelitischen Weisen die Sintfluth wie R. Elasar, d. 11. vom Monat Marcheschwan an Iierechnen: ח״ר חכמי ישראל מנין למבול כר״א מיתקופד. כר׳ יחושע, חנטי או״ד. מונין אף

לטבול כר׳ יהושע.

Vcrf. ein in Heptaden sich hewegendes chronologisches System vom Beginn der Schopfung bis Exod. 12° und als Esscner*), der die Strenge des Sabbats, wegen der heiligen Siebenzahl, liebt, unterlasst er es nicht einzu-scharfen (III, 70; vergl. auch II , 234—36), dass man am Sabbat von keinem Geschafte red en, nicht zu Schiff auf dem Meere reisen, nicht rcitcn, ubcrhaupt koine Reisc machen, nicht fasten und k c i n e n K r i e g f u h r e n durfe. Die Polcmik gegen die Bestimmung der Festtage nach dem Sichtbarwerden des Mondes und gegen das Interca-lationsrecht der oberstcn Religionsbchorde5) ist ein Be-weis, dass das ,,Buch der Jubilaen" zu einer Zeit• geschrie-ben vvurde, wo das judische Kalenderwcsen noch schwan-kend war. — .

Das ,,Buch der Jubilaen" crithalt viele h a g a d i s c h e Elementc 6 ) , die wir hicr, nebst den Parallclen aus hebrai-schen Quellen, in Kurze verzeichnen wollcn.

1) Cap. 1. Der Engel des Angesichts geht vor dem Lager der Israeliten einher; vergl. ubcr ן oder den מטטךוים .den Gott den Israeliten voranziehen Jasst, bab ישר הפנSynhedrin 38 b. —

2) Cap. 2. Die Engel wurden • am ersten Tage ge-schaflen; gegen Bcreschit Rabba c. 3. — Der Garten Eden ist am 3. Tage geschafTen worden; s. Bcreschit Rabba c. 15. Die 22 SchGpfungswerke; s. Mid. Tadschc, 169.

3) Cap. 3. Nach dem Sundenfall haben alle Thicre das Vermogen zu sprechen verloren.

4) Cap. 4. Ueber die Hcnoch-Sage siehe Sefer h a -J a s c h a r S. 7 a IT. ed. Prag 1840. — Adam lebte 70 Jahre wenigcr als 1000 Jahre, dcnn 1000 Jahre sind wie ein Tag bei Gott, und so ward erfuljt das Wort: ,,an dem Tage, da du davon issest, wirst du stcrben"; siehe Bere-schit Rabba c. 19. Vergl. auch Justin, dial. c. Tryph. p. 278 ed. Otto und Bet ha-Midrasch 11, S. X X I , Anmerk. 2.

4) Vergl. wetter unten fiber das N o a h - B u c h . 5) Als Gegensatz zu der Anschauung des B. d. J . wird in

Pirke de־Rabbi Elieser c. 8 ausgefuhrt, dass Gott die Methode der Intercalation (סוד העיבור) dem Adam, dieser dem Henoch, Noah u. s. w. ubergeben babe.

6) Vergl. auch T r e u e n f e l s im Lbl. des ,,Orient" I 8 i 6 , 81 ff.

5 י ־י ) Cap. 7 י ; U r s a c h e n ־ d e r Sintfluth; s. Bcreschit Rabba c. 31 ם זה שפיכות דמים : מ ס זה גילוי עריות, ח מ ם זה ע״ז, ח מ ח . —

6) Kainan findet die Wissenschaft, welche die Wach-ter gclehrt batten und schreibt da's Gefundene ab; s. ha-Jaschar, 6 a.

7) Cap. 10. Ueber das Noah-Buch siehe weiter un-ten das Noah-Buch.

8) Cap. 11. Ud (Ur), der Sohn des .Kesed; s. Noah-Buch S. 156.

9) Cap. 12. Abraham und die Gotzen; s. ha־Jaschar , 11 b.und Bet ha־Midrasch I u. I I ם ה ר ב מעשה א .

10) Cap. 17. Der Satan vcranlasst Gott, dass cr von Abraham Isaak als Opfer vcrlangc; s. bab. Synhedrin, 89 b, ha-Jaschar 28 b.

11) Cap. 19. Abraham wird 10 Mai versucht; s. Mischna Abot V, 3. — Abraham ertheilt Jakob Ermah-nungcn; vergl. Seder'Olam Rabba c. 1: ת ש א מ יעקב שם ט״ו שנה ה ר ב ו א נ .ha-Jaschar, 33 b ;אבי

12) Cap. 43. Josef rcdct mit seinen Brudern heb-r a i s c h , als er sich ihnen zu erkennen gicbt; s. Bere-schit Rabba c. 93. —

Sty] und Farbung des Buches haben viel Achnlichkeit mit dem hicr oft citirten Sagenbuch ha-Jaschar. Bemer-kenswerth ist, dass das ,,Buch der Jubilaen" aller Feste —- Passah, Wochenfest, Versohnungstag, Huttcnfest, Sche-mini Azcret ־— gedenkt, sie motivirt und bis auf Passah auf Noah, Abraham und Jakob zuruckfuhrt, mit Ausnahme des Neujahrsfestes — Rosch h a ־ S c h a n a — ! W0111 wird der Ncumond des 7. Monats besondcrs crwahnt *(Cap. 6; II , 245), allein die Erinnerung der crsten SchSpfung wird dem. Wochenfest zugetheilt.

* Unser- Midrasch, der auch ת בני יעקב ו מ ח ל ר מ פ -ge םnannt w i r d 1 ) , soli in Constantin. gcdruckt worden sein. Unser Abdruck ist nach J a l k u t Genes. 4 0 d — 4 1 b ge-macht mit einigen geringen Aenderungen in den nom. propr. nach dem Sagenbuch ha-Jaschar. S. 2 Z. 7,׳v. u. babe ich לארבאל fur ע ב ר א חם .und S. 3 Z. 14 v. 0 ל הכריfur הנחירום bei Jalkut gesetzt. Wie mir S t e i n s c h n e i d e r

7) Zunzi die GV. S. 144.

X I V

vor langerer Zeit brieflich mittheilte; soli di£ Handschrift unseres Midrasch in der Oppcnheimcr'scheji Bibliothek nur wenig von der Recension des Jnlkut abwcichen.

II. ־ ; v ' Elldad ha-Dani.1)

.(HebraiScher Text S. 6—11.) י

Bereits liii zwciten Theil des ,,Bet ha-Midrasch" S. 102—113 babe ich den Bericht des Touristcn Eldad fiber die zehn Stamme und die Sohne Mose's mitgetheilt und in der Einleitung dazu aufmerksam gemacht, dass er aus d r e i Theilen besteht, die besonders vom rabbanitischen Parteigesichtspunkt aus zusammengesetzt wurden. Die bier — nach der ed. Constant. 1510 in 40 — abgedruckte Recension -) des Buchlcins Eldad ist nicht bios kurzer, indem in ihr die Hilchot Schechita, Hilchot' Terei'a, die Anfragc an R. Zcmach Gaon und dessen Antwort fehlen, sondern auch anders redigirt und in stylistischer Beziehung conciser; sie ist daher auch die fdtere. Sic hat auch cine polemische Farbung gcgcn den Muhammedanismus, indem S. 6 auf Moses das Epithet ת מ mit besonderer נביא אPragnanz angewendet und bei der Envahnung Mekka's ת הישמעאלים .hinzugefugt wird טעו

i n .

Alfabet-Midrasch des B. Akiba. E r s t c R e c e n s i o n .

(Hcbraischcr Text S. 12—49.)

Wcnn das B u c h J e z i r a das phonetische Element des hebraischen Alfabets zur Losung von metaphysischen

1) Vergl. Bet ha-Midrasch II , S. XXVIII . 2) Die Benutiung der seltenen Sammlung, in welcher ״E1-

dad" enthalten ist, verdanke ich der Giite des Hnu Dr. Z u n z .

und kospiischen Problemen heranzieht, so:gebraucht unser Midrasch — der auch ל ר״ע, אותיות דרי׳ע, א׳׳ב דר׳ עקיבא הגדה שgenannt wird•*) — bald die Namcn als BegrifT oder als Notarikon (נוטריקון), bald die graphische Beschaflenhcit und bald die Reihcnfolge dessclbcn, urn ethische, theo-, anthropo- und angelologische, mystische und national-judische Betrachtungcn, oft rait cincm Beisatz von kfihn-orientalischer Pocsie, daran zu knupfen, wobci altercAVcrkc der Hagada, wie die Pesikta (vergl. Buchst. ל ) , Schiur Koma (Buchst. ח ) und der Tanchuma (Buchst. ק ; siehe Tanchuma Abschn. וארא) sichtbar benutzt werden.

Der Inhalt unseres Midrasch — gegen den bereits der Karaer Salmon ben Jerocham polemisirt 2 ) und dessen Alter daher .mindestens in das 8. oder in den Anfang des '9. Jahrb. hineinragt — ist sehr reich und mannigfach, und wir geben ihn hicr in Kfirze an: A le f : Lob der Wahr-heit; Alles in der Natur preiset Gott; Mund und Zunge gleichen dem Mcer und dessen Wogen; Verherrlichung Israels und der Thora; fiber die jenscitige Welt; Alef als e r s t e r Buchst. ist ein Bild Gottes; Henoch als Metatron3). — B e t : Thaten Gottes, deren Aufzahlung in der Schrift mit dem Buchst. Bet beginnt 4); fiber die Schopfung; Preis der בינה, d.h. der mystisch-spcculativen Geistesthatigkeit.— G i m e j : j.jVVohlthaten,׳ die Gott dem Mfenschen crzeigt; Angelologiscbcs. — D a l e t : Gott nimmt sich des Armen an; die Ilcichcn und die Armen. — H e : der Gottesname. — W a w : Gottesnafhen im mystischen Sinne. — S a j i n : die Schlfissel Gottes; S e r u b a b c l ; fiber IISHe und Para-dies. — C h c t : Fortsetzung des Ictztcrn Thema's; fiber die'Form der Schechina. — T c t : fiber die Auferstehung derTodten. — J o d u. K a f : fiber die zukfinftige Welt .— L a m e d : fiber die Eigenthfiinlichkeiten des Menschen-

1) Siehe Z u n z GV. S. 168. Die Bezeichnung, die ich setzte, findct sich in Mosc b. Nachmans Derascha S. 32 nicincr Edition.

2) D u k e s נהל קדומים , S. 32. 3) Die Hcnochsage — die in der ed. Constant, u. Ven. fclh

len — steht als הפד חנוך im 2. Th . des Bet ha-JIidrasch. 4) Hier ist auf die sprachliche Bemerkung, die S. 18 fiber

gemacht wird, lunzuweisen. E בא und גש s zeigt sich namlich, dass unser Midrasch, wie das B. Jezira, Kalir und das B. Bahir, Formcn wie גש fiir נגש anerkennt. N

XVI

herzens 5). — Mem: fiber die Merkaba - n , Korpcr.und Scele; fiber Strafe nach dem T o l T L U t r

m c c h : verschicdene Anwendnngcn dieses nnriief • ! Bedeutung dessclben ,,slfitzen". °- A j f n ? S i d C f

der Thora. - B e , Z a d e , K o f : S a g e n fi^ R e s c h : uber Gott; fiber den Thunnbau zu Babel' S c h i n : Messiassagcn. — T h a w : die unersattliche Gin des Mcnschen auf der Erde; Ermalinung an das End alles Jrdisclien zu denken. — Man sieht aus dieser kurzen Inlialtsangabc, dass der Zusammenliang ein selir loser und ausserlicher ist, der an die Rcihenfolge des Alfabets sich lehnt.

D i e s e Recension unseres Midrasch ist s. a. e. 1. (aber Constant.), 12 Bl . mit rabbinischer Schrift in 40. Ven. 1546, Krakau 1584 in 40, Amsterd. 1708 in 80. erschie-nen. Die erste (Constant.) Ausgabe, die hochst selten ist, stand mir zu Gebote, hat einigc gute Lesarten, ist aber an manchen Stellcn luckenhaft und kurzer als die beiden Ictzten Ausgaben.

IV. Alfabet-Midrasch des R. Akiba.

Z w e i t e R e c e n s i o n . (Hebraischer Text S. 50—64.)

Die zweite Recension dieses Midrasch, geringer an Umfang und Inhalt als die erste Nr. I l l , enthalt einen Wettstreit der hebraischen Buchstabcn von T h a w bis A l e f fiber den Vorrang, dass Gott die Schopfung mit einem dcrsclbcn beginnen soil, aus welchem Kampf der Buchstabe B e t sicgreich hervorgeht, indem die SchSpfungsgcschichle

5) S. 35 Z. 9 v. u. habe ich ת ו ק ח י גומר in גומד כל מעי שת חו sonst nirgends vorkommt, und es שיחקה cmendirt, da כל מיני שיkeinen angemcsscnen Sinn giebt, wenn die Zunge auf zerriebene Speisen bezogen wird. — ITcbcr die dort angegebenen Functionen der aufgezahlten Korpcrtheile im Vcrhiiltniss zu den Angaben in Bcrachot 61a, im B. Jezira, im Midrasch Rabba zu נשא und zum V, החכמה תעוז לחכם in Kohclet vergl. S. Sachs in ha-Jona S. 47 IT.

X Y I I

mit dem AYortc bcreschit beginnt. Diesem, Buchstaben-tournier folgen hagadischc l]cmerkungcn ilbcr ,die graphi-sclie Form der Biichstaben und Deutungcn, die sich auf die Compositionen אח״ם בט״ע ,א״ת בייש und אלב״ם stutzen. D i e s c Recension ist bios in der Krakaucr und Amstcrd. Ausgabe enthalten. Auch bier spielcn Angelologie, Para-dies und Holle eine wichtigc R011e־, doch bildct das, was Sabbat 104 uber die hebraischen Buchst. bemerkt wird *), den Ursprung dieser zweitcn Recension, auf welche der Karaer Jehuda Iladassi anspiclt in ,,Eschkol ha-Kofer", 36 c ed. Goslov.

Dass aber beide Recensioncn dem R. Akiba zugeschrie-ben werden, ruhrt daher, dass von ihm im Talmud bcrich-tet wird, cr babe jeden Strich an den hebraischen Buch-staben ausgedeutct, und dass er in den, angelologische Themen behandelndcn ״ k 1 e i n c n I I e c h a 101״ besonders figurirt 2 ) .

V. Apokalypse des Elia.

(Hcbriiischer Text S. 65—68.)

Da' sich' in diesem III . Theile des״ ,,Bet ha־Mldrasch" mehre Stuckc befinden, die Messias- und Paradics- Sagen zum Gegenstandc liaben, so will ich die Gesichtspunkte fur deren Auflassung angeben. Dergleichen Sagen haben e r s t e n s einen Wcrth fur die Culturgeschichte, indem sic die Wunschc und Hoflhungen ciner Zeit uns in der

1) Vergl. mcine Analckten in Frankel's Monatsschrift II , 429 ff. 2) Vergl. Philosophic und Kabbala" I, 42. — R. H i r z Treves

cit irt in seinem Tefilla-Commentar zu ,דאדרת והאטינד folgende Stelle aus dem Alfabet-Midrasch: א ךף׳ עקייא אמר ד׳ ת י א ב פ ל א ר ב ! 2 א , נ ד ןןי,! ז ישמעאל אני ועקיבא ערבים בדבר הזה שבך הוא גחל כבות אבל בשיעור גבהו אין Vergl. auch Rokeach §. 217. Diese .סוף זהו שני ושכינת עוזו בגבהי מתמיםStelle, die von andern Schriftstellern als dem שיעזר קומה an״eho־ rend angefuhrt und in beiden Recensioncn vermisst wird, scheint ihren Platz S. 29 Z. 6 v. u. gefunden zu haben. — Uebrigens bemerkt schon 6 ,ק המלך מ ע a , dass wir nicht mehr das ursprung-liche ganze אוהיות דר״ע besitzen.

X V I I I

Perspective sehen lassen; sie haben f e r n e r eiri poetisches Interesse, indem sie lebhafle Schilderungcn entwerfen und es an phantasicrcichen Ausschirifickungen nicht fehlen lassen; sic sind endlich fur die Literaturgcschichtc wichtig, indem in vielen Werkcn auf Darstellungen des Paradieses und der messianischen Zeit Dezug genommen wird. —

In dieser ״ A p o k a l y p s c 1 • oflenbart der Prophet E l i a , dass ihm der Engel Michael cine Schilderung der messianischen Zeit gemacht babe, fiber die Leiden und Kriege jener Tage und fiber den endlichen Sicg Israels. In vcrschicdcnen Visioncn sieht er die fiber die Gotllosen hereinbrcchcnden Slrafgerichle, die Delolmung der From-men und das voin Himmel auf Erden kommcnde Jcrusa-lem. Der S. 65 genanntc ת ל ט ר ist der תרטילא oder הA r m i l o s oder H c r e m o l a o s (d. 11. V o l k s v e r w u s t e r ; vergl. S. 80 die Schreibung ארטילאום) in anderen Mes-sias - Sagen *).

Das Vaterland dieser ,,Apokalypse" ist Persicn, ihr Zeilaltpr das gaonaische und sie ist Salonich 1743 Id. 8 in einer Saiflmlung vcrschicdener Sluckc abgedruckt 2 ) .

VI. Abschnitte liber den Messias.

(Hebraischcr Text S. 08—78.)

In grossen Zugen werden bier Jerusalem, der Tern-pel, der Messias und Israel verherrlicht, und zuglcich wird

1) H i t z i g , Comment, z. Daniel S. 125 will unter Armillus C a l i g u l a verstandcn wissen, weil Sucton (Calig. c 52) von ihm sagt: a r m i l l a t u s in publicum processit. Allerdings hatdasPor-trait, das Sucton von Caligula c. 50 cntwirft, vicl Achnlichkcit mit der Schilderung, die von Armillus gemacht wird; z. B. sta-tura fuit cminenti (קוממ גבוה מאד) , gracilitate maxima crurum א קרח) capillo raro ,(עיניו עמוקות) oculis concavis ,(שוקיו דקים) ת ) .

2) In dieser Sammlung steht auch u. A. eine kleincre Reccn-sion des ,,Midrasch der zchn Gebote" unter dem Titel מעשיות ־der von dem im Bet ha-Midrasch enthaltencn ab ,על עשרת הדברות

-weicht. E s fchlt die ganzc Introduction und fir beginnt gleich mit דבור ראשון (S. 09), wo audi cine andcre stylistische Einklei-dung. Beim 2. Gebote steht eine מעשר- אברהם wie sie sich in der ed. Constant, hefindet.

X I X

eine Schilderung der Messias-Zeit und der Paradicscsfreu-den enlworfen. E s werden in diescn Abschnittcn die altc Pesikta (S. 7 1 . ם י ש ו ב ל (עשרה מ , dor Alfabct-Midrasch des II . Akiha (S. 75 זרובבל בן שאלתיאל) und die Messias ־ L c ־gende — Nr. X I I dieser Sammlung — (S. 72 Anfang)

,benutzt, und sie vcrbrciten sich am ausfuhrlichstcn fiber ihren Gegenstand. —

Zcitalter*) und Vatcrland dieser Abschnitte sind die-selben wie in Nr. V, und sie sind gleichfalls der genann-

.ten Salonichcr Sammlung cntlehnt. Am Schlusse heisst es dort: ח ק משי ר .סליק פ

VII. Mysterien des R. Simon ben

Jochai, (Hebraischer Text S. 78—82.)

Wenn in den moisten messianischen Schilderungcn R o m eine Hauptrollc spielt, so vcrtrilt bier das Reich I s m a el dessen Stelle. Mctatron thcilt namlich dem R. Simon Vorausvcrkundigungen fiber vcrschicdene muham-medanische Herrscher mil, deren Lctzter zur Zeit des Mcs-sias scinen Untergang finden wird. Unstreitig licgen uns bier bestimmte bistorischc Anspielungen vor, die noch der Untersuchung bedurfen. Wie in alien diesen Sagen er-scheincn auch bier Armilos und die drei Messiassc (ben Josef, ben Efrajim und ben David). Der S. 81 erwahnte Krieg zwischen den West- und Ostmachten bezicht sich vielleicht auf die crstcn Krcuzzuge, die fiberhaupt auf die Ausbildung der Messias -Lcgcnden cinwirklcn.

Auch dieses Stuck ist der Salonichcr Sammlung cntlehnt.

1) Die S. 72 Z. 0 v. 11• aufgezahlten Namen der Volkcr sind Josef b Gorion (Anfang) cntlehnt. — Hervorzuhcbcn ist, dass S. 71 der K o n i g der A r a b e r besondcrs genannt wird. — S. 71) Z. 4 v. u.׳nu1ss man גירון fiir גיחן lesen.

VIII. Die grossen Hechalot.1)

(Hcbraischer Text S. 83—108.).

Die grossen Hechalot (היכלות רבתי), die1 auch mit anderen Namcn wie: 1. 3 ,ר היכלות פ ס י היכלות .2 , ק ר פ . 4 ,ברייתא דר׳ ישמעאל . ל א ע מ ש 5 ,פרקי ר׳ י . ה ב כ ר 6 ,פרקי מ . ה ש ע מה ב כ ר מ ה .7 , ב כ ר מ ר ה פ ס (s. weiter unten) הלכות רבתי .8 ,genannt werden, nchmen wegen ihrcs p o e t i s c h e n E l c -mentes, durch ihr holies Alter und vcrmugc des Einflus-scs, den sie auf Dichtcr und Mystiker ausubtcn, eine be-dcutende Slellung im Kreise der judischen Literatur cin. Esscnismus und Ssufismus sind die beiden Factoren, welche auf die Entstehung der Hechalot zumeist einwirkten.

Nach Josephus (de hello jud. II , 8. 7.) batten, die Essener gehe imc Schriftcu-und bctrachtcn die Angclologie als den esotcrischen Theil ihrcr Lehren; audi zcichnetcn sich einige derselben durch PropTiezciungen und Traum-dcutungen aus (Antiquil. XV, 10. 5. u. XVII, 13; de hello

jud. I , 3 ,5 . ) . Nach Philo (quod omnis probus liber p. 458 ed. Mangey) untersuchtcn sie das Dascin Gottes und die Entstehung des Weltalls, d. h. sic bescbaftigten sich mit den von der Mischna Chagiga 2) I I , 1 genannten מעשה ה und בראשית ב כ ר ה מ ש ע oder dem S מ c h o p f u n g s w c r k und dem in der Ezcchierschcn Vision (c. 1) geschildcrten gStllichen T h r o n , Bcstandtheile dieser cssenischen Lchren sind in dem athiopischen Henoch-Buche entbaltcn. E s ist nun ein fur die Gcschichte des Esscnismus und das Ver-standniss einer Partic der hebraischen Literatur wichtiger Salz, dass, nachdem cin Theil der Essener dem entstan-denen Christenthum sich angeschlossen und der andere Theil mit den Pharisaern sich amalgamirt hatte, eine chrisl-lich-esscnischc und eine judisch-essenische Lileratatur und

1) Vergl. I3ct ha-Midrasch II, S. X I V ff., ,,Bcitragc zur Ge-schichtc der Kabhala" If, S. 15 Anmerkg. 22 und Pliilosophie und Kahbala I, 42.

2) E s verdient wobl lien-orgehobcn zu werden / dass der g a u z e 2. Abschnitt des im Textc genannten Tractats in Bezieliung zu den Esscnern steht.

r ^xxi

Tradition sich aiisbildete. AVir haben daher. Ueberreste der esscnischcn ה בראשית ש ע ה und מ ב כ ר ה מ ש ע in dem מ2. Abschn. des jcrusal. und babyl. Tractats Cbagiga, in dem Midrasch Ctinen (s. Ret ha-Midrasch II) und in den Jlcchalot. Sind auch die bczeichncten Ueberreste nicht immer der Wortlaut der esscnischcn Lehren, so wurdc doch sicherlich an essenisclie Traditionen angekniipft. Denn in der That ware es docli eine rathselbafte Erscheinung,. wenn von einer so bedeutsamen Sckte sicli nicbts erhal-ten haltc. Die Analogic andercr geheimcr Ordcn hclchrt uns fcrner, dass die esolerischcn Lehren an das Licht trcten, sobald die fcslc Gliedcrung des Ordens gelockert wird odor wenn er in andere Gesellschaften ubergeht. —

Von den Ssufi's, die nach dem persischen Wcrke Da-bistan auch wijeh-darun (dessen Inneres rein), ruschen-dil (dessen Herz crlcuchtet) und jek5nch־bin (der das einzige Wcsen schaut.) genanrit werden, wird berichtet (s. de Sacy im Journal des Savants, Dec. 1821 u. Jan. 1822), dass sie s i c h en aufwarts gehende makam oder Stul'cn annehmen, welche die Vcrbindung des Menschen mit Gott moglich machen, und dass sic Massigkeit, Nachtwachen und Abh5rtung des Kflrpers empfehlen, um zu dor hoch-sten Stufe zu gelangcn.

Versuchen wir nun, nachdem wir dicse allgemcinen Dcmerkungon vorangeschickt, den Geist und den Inhalt der Hechalot anzugeben.

Sie beginnen mit einer Verhfcrrlichung Dessen, der die M e r k a b a oder den gflttlichcn Thronwagcn schaut -entspricht viclleicht dem persischen jekanch צפיית המרכבה)bin), indem cr alles weiss, was in der Welt gescbicht und geschehen wird, und indem Jedermann, der ihm etwas zu Leide thut, eine strengc Strafe trilTt. Ja, sein Vorzug ist so gross, dass er sich nur yor cincm Konig, einem Holicn-priestei• und dein Synhedrium zu erheben braucht. Nach einer poetischen Lobeserhcbung Gottes und seines Thro-nes; nachdem die Gefahren angegeben werden, die mit dem Scbaucn der Merkaba verbunden sind; nach einer Episode aus der Geschiclite der Martyrer und dem rOmischen Kai -ser Lupinus, einer Schilderung der Engel, verschiedenen Anreden an dieselben, um sie zu beschworen: werden die

X X I I

sieben himmlischcn Tempel (Hechalot); in welche־der Mer-kaba-Beflissenc sich versctzen kann, um alle* Gcheimnisse kennenzu lernen, mit den je acht Engeln, diejeden Tem-pel bewachen', verzeichnet und die Formeln angegeben, durch welche die Wachtcr den Eintritt gewahren mussen. Der Eintritt Suchcndc muss aber besondere Eigenschaften bcsilzcn. Nach einigen Hynmcn ferncr, unter denen auch .die am Vcrsolmungstag recitirte נה לח״ע ת והאפו ר ד א sich הbefindet, liest man cine Untcrredung zwischen Gott, Israel und den Engeln fiber den ר תורה ש 3 ) , oder uber das Ge-hcimniss, durch dessen Kenntniss man ohnc Muhc gelehrt werden kann, worauf cs mitgetheilt wird. E s besteht namlich in einem Gebcte und in einer Beschworungsformel. So sind altere — cssonische — und jungerc — ssufi-sche — Elemente in den grossen Hechalot vermischt.

In s ty l i s t i s chcrBez iehung zeichnen sich die grossen Hechalot durch die Eigenthumlichkcit aus, dass sie vielc Synonyma anhaufen. Ihr״ Sprachc hat nichts von den spatcrn Midraschim an sich, ist oft sehr schwungvoli und an einigen Stcllcn schwierig. Die E n g e l n a m e n sind Personificalionen bestimmter Eigenschaften und Functionen, und sind gcwohnlich cine Combination aus ל יה oder אmit der bezeiebneten Tbatigkcit oder Eigenschaft.

Das V a l c r t a n d unscrcr Hechalot ist P c r s i e n . Abgcschcn von ihrcm Vcrballniss zum Ssufismus und von der historischen Thatsachc, dass Pcrsien bis zum 11. Jahr-hundert die eigcntlichc Werkstattc der judischen Literatur war, licgcn uns noch folgi'iide zwei Argumente vor. Am Schlussc des 14. Cap. S. 1)4 wird bemerkt, dass man 112 an den Fingcrn zahlen soil. Das F i n g e r r e c h n e n — das von den Arabern als besondere Wissenschaft unter dem Namcn: ע ב א צ א ל א ד ב ב אלעקו א ם — behandelt wird עלם חist aber besonders in Pcrsien heimisch. Vergl. den lchr-reichen Aufsatz fiber das Fingerrechnen von R o d i g e r in dem Jahrcsbericht der D. M. Gesellschaft 1845 — 46, S. I l l IT. Ecrncr schildern die Hechalot S. 94 und 95 die Wachtcr des 7. Tempels und dcrcn Rosse mit besonderer Vorliebe und in einer Weise, dass dem Vcrfasser gewiss ־

3) Dicsen .שר תורד meint der Gaon H a j a mit der Bezeichnung .in der Sclirift Taam Sekcnim S. 56 שר תורא (ד.)

X X I I I

die berfihmten persischen Reitcr aiif ihren Rossen zum Vorbild gedicnt haben.

Das Z e i t a l t e r der Hechalot, wie sie uns bier vor-liegen oder tiach unscrer Redaction, mag das Ende des 8. Jahrhunderts sein, was aber nicht ausschliesst, dass sie altere Bestandthcile enthalten. Dem Vcrf. des Alfabet־Mi־ drasch war C. 10. (S. 91 Z. 7—9 v. o.) nicht fremd. Viclleicht dass der Dichtcr K a l i r 4 ) sie im סילוק לפרשת ה ר .benutzt פ

Die Personen, die als lehrend und handelnd einge-luhrt werden, sind: R. A k i b a — dem auch der mit my-stischen Elemcnten vcrsetzte Alfabet-Midrasch zugeschrie-ben wird — , E l i c s e r h a ־ G a d o l oder ben Horkinos — dem die Pirke de-Rabbi Elicser und Nr. X I unscrer Samm-lung zugecignet werden — , R. N c c h o n j a ben H a k a n a — der als Verfasser des Buchcs B a h i r und einiger my-stischer Gebete ausgegeben wird — und R. I s m a e l , von dem schon babyl. Berachot 7 a bcrichtct wird, dass cr den. Gottesthron geschaut babe.

Der Einfluss, den die Hechalot ausubten, zeigt §ich sowohl bei den Dichlern, die sie zur Verlicrriichung der Keduscha benutzten, wie in den zalilrcichen Scliriftcn, die Hirer gedenken. Zu den Scliriftcn, die sich bei Zunz , GV. S. 167 und Bet ha-Midrasch I I , S. XV IT. verzeichnet finden, sind noch hinzuzuffigen: 39 רזיאל a 40 a (cin grosses Gcbct obne Ncnnung der Quelle; cs schcint aber dem שיעור קומה cinverleibt gewesen zu sein), עבודת הקדש 99 d, Teiilla-Commentar von I I . Trewes an mehren Stel-len und 3 ,דבר שבקדושה a Nr. 7. E s muss aber noch andcre Bearbcitungcn von dem Thcma der Hechalot gege-ben haben, da Stellen als dcmselben angehorend angefiihrt werden (vergl. das XV. Stuck), die in unscrer Recension vermisst werden. Diesclbc hat aber bereits dem Gaon Haja vorgclegcn und ist auch als H e n o c h - B u c h bear-beitet worden 5).

4) Walirscheinlich spielt Kalir im סילוק לפ׳ שקלים mit den Worten: והיא שערד• קומת אלפי שנאנים auf das mit den Hechalot in engem Rapport stehende שיעור קומה an, das auch in das Gebiet von .gcliort מעשה מרכבה

5) S. Steinschneider Biblioth. heb. Bodlej. Nr. 3457. Diesc

\ . . .

I I

X X I Y

Die im II . Theil des B6t ־ ha-Midrasch • mitgetheilte ת היכלות כ ס מלך cntlehnt hlos am Schlusso' (S. 47 von מא כל הארץ כבודו his נסים ל מ ; Z. 9 v. 0. muss das unver-standlichc ת רוחות verhessert שנים רבות דורות in שני הברוwerden) den 2. § des 3. Cap. unscrer Hechalot; im Uc-brigen hcarbeilct sie selbststandig das Thema vom Gottes-thron, den sicben himmlischen Tempcln und den Engeln.—

Dio grossen Hechalot zcrfallcn in der Rodlcjanischcn Handschrifl -י— der wir gefolgt sind, die mit der Forincl ,die grossen Hechalot hcschlicsst בריך שטיה סליק הילכות(fann (fie kfcinen //cc/iafoC /in'ngf imrf mi Ettdo die Jah-reszahl 4802 A. M. = 1042 tragi — in X X X Capitel (die Bezeichnung des 25. Cap. ist in meiner Copie aus-gefallen; es beginnt aber S. 101 Z. 27 v. o. bei den Wor-

. ten מלך רם ונשא) , nach dem 30. derselbcn steht cin kur-zes Gcbet (S. 107 nach den Worten א ק ר und jedes (סליק פCapitel ist in הלכות (auch das Buch Jezira wurde in Ha-lachot vcrthheilt) oder היגלה — der Ursprung dieses letz-tern Wortcs ist mir unbekannt — eingetbeilt. Cap. 10 1tnd# 24 hat niein Copist die Zeiclien der Ilalachot nicht angegeben. Unserc Capiteleintheilung findet sich auch in-den Citatcn bei עבודת הקדש und Trewcs' Tefdla-Commen-las. Eine Ilandschrift im Bcsitzc des Herrn Coronel aus Jerusalem zcrlTdlt in 31 Capitel und schliesst mit: 1סליק ת היכלות .allein das 31. Cap. wird in unscrm Bodlej ;הלכוCodex zu den folgenden kleinen Hechalot gezahlt. Der cod. heb. de Bossi 1287 ist in 27 Cap. eingethcilt, worauf dann Gebote folgen. Im cod. heb. Munchen 0) 22 stchen zwar auch 30 Cap. (die §§ sind bios durch zwei Punkte : gctrennt), die Zahlzeichen sind aber in anderer Ordnung, so dass z. B, das 1. Cap. schon mit dem 1. § schliesst, das 29. Cap. ר ר׳ ישמעאל מ bcginnW (.S. 108 Z. 4 v. u) אnacli unserem Schlusse die Formel א ת כ ל א ל וםליקא לה ה ק ר פsteht, worauf dann cin grosses Stuck folgt, das nach dem

Recension scheint Z i u n i (Bet ha-Midrasch II, S. XVI) benutzt zu haben. Dem Karaer Jehuda Hadassi lag sie auch vor. Siehe Eschkol ha־Kofer 35 be.

G) Die Auskunft iiber die Munchner Ilandschrift vcrdanke ich einem jungen Orientalisten, dem Herrn Adolf Neubauer, z. %. in Munchen.

X X V

7

Bodlej. Codex dem kleinen Hechalot angehorlT). :,Ich ver-muthe aber, • dass man in dem Munchncr Codex die Ca־ pitelzcichcn auf das Vorangcgangene bczichcn muss; dann wurde das 30. Cap. wie in unserpr Ilandschrift schliesscn.

Nach der Beschreihung , d i e S t c i n s c h n e i d e r (a. a.. 0.) von einer ungekannten Ausgahe der Hechalot s. 1. e. a. macht, wurden sie mit unscrcm Texte iibereinstim-men 8 ) . Ihr Anfang lautct so, wie wir'ilih S. 83 in der Note angegehen haben.

Nachdem ich bemerkt hatte, dass meine aus dem Bodlej. Codex — der vielleicht a l t e s t e n Ilandschrift der Hechalot — gemachte Copic an man (?hen Stellen unver-standlich ist und ich nicht cigenmachtige Conjecturen machen wollte, so liess ich cine Collation der Munchner Ilandschrift vornehmen. Die Varianten folgen im Anhang. C. 4 §. 5 bitte ich sogleich nach Bet ha־Midrasch I I , S. XVII Nr. 11 zu erganzen und zu verbessern.

!Midrasch Leolam, (Hebraischer Text , S . 1 0 9 — 1 2 0 . ) ־

In 20 Abschnitten sind bier allc mit dem Worte ,beginnenden Ausspruche des Talmud's gesammelt קעולםdie sich auf Almosenspenden, Gebet, Busse, Demnth, Thora-Studium, Gesetzestrcue, Licbesdicnst, Heiligung der Sab-bate und Feste, Elternverehrung, E h c - und Hauswesen, Kindererziehung, Handel-, Gerechtigkeitspflege, Genugsam-keit, Z01־n, Schmeichelei und SpOtterei, Geselligkeit, bo-sen Leumund, Vcrschwiegcnheit und Lcbensregcln bezie-hen, Die Sammlung rulirt von B. Israel al-Nakwa (s. Dukes, Nachal Kcdumim S. 61), steht in Handscliriflen

7) Moglich, dass ein Theil dessen, was in den Handschriften nach den grossen Hechalot folgt, zu dem von dem Gaon Haja erwShnten .טר תורד gehort.

8) Im 30. Cap. liest sie ד תורה allein unsere Lesart ;מדרש סו .ist die richtigcre מדרש שר תורה

I I

X X V I .

unter dem Namen מדרש לעולם, und ist am Endc des ethisch 1

cabbalistischen. Wcrkes ה מ כ von K. Elia do Vidas ראשית חj abgedmckt. ן

i x ־Midrasch Gadol u-Gedola.

(Hebraischer Text S. 121—130.)

Wie im Midrasch Nr. IX sind bier in 20 CapiteJn die | גI mit גדול oder גדולה anfangenden Ausspruchc des Talmud's

fiber die oben aufgezahlten Materien zusammcngestellt. Am , . Schlusc sind mehreSatze uber den F r i e d en gcsammelt, aim-

JiclMvie in Bamidbar Rabba Abschnitt נשא und dem פרק השלום in Dercch Ercz Sutta. —

Auch dicse Sammlung beiindet sich in dem oben Nr. IX angefuhrton Werkc. Ich hebe besonders Cap. 14 fiber den Worth der Arbeit hcrvor.

XL Schilderung des Paradieses.')

(Hebraischer Text S. 131—140. Zusatze S. 194—198.) .

Dieses Stuck ist von dem im Bet ha-Midrasch II; S. 52 — 53 mitgethcillcri wcscntlich vcrschicdon, E s schliesst sich zunachst an eine Stelle im'Midrasch zum I I L . an (s. Zusatze Nr. I ) , und schildert d r e i Maiiern-des irdischen Paradieses mit den verschiedenen Rangord-iiungen, die sich in denselbcn befinden, lasst uns in die Bcschaflenheit des Paradieses selbst einen Blick werfen, beschreibt sicben Stufen, welche von den Frommon ein-genommen werden, giebt die Engel an, die dorl die Herr-schaft fuhrcn, verweilt mit Vorliebc־bci der Ausmalung des

1) Diese mir fremd gewesene Piece, die in den Nachtragen zu Sohar II , 272, Jalkut Rcubeni 14ab(St.), 149b, 5 ת ב ש ג נ ו ע d , 6d angefuhrt wird, tlteiltc mir S t e i n s c h n e i d e r mit.

r

Norden im Paradiese, macht uns bekannt mit dem hirnm-lischen Eden, •dessen Engeln und drei Maucrn, und schliesst mit einer Anspielung auf •den 12־42 ,־ und 72buchstahi־ gen Namen Gottes 2). E s findct sich, wie mir S t e i n -S c h n e i d e r mittheilte, am Schlusse d r e i er Ausgaben des ת חיים ו ח ר , oder des א , T e s t a m e n t s des R. E l i c s e r ha -G a d o l " (in der Ausg. 1521 des שארית יוסף — vergl. Stcinscbn. Catalog N. 6002 S. 1527 — ; p r a g 1612 — wonach unscr Abdruck mit besonderen Ausgangen und einigen Corrccturen gemacht wurde — ; s. 1. c. a. in 40 aber sichcr Krakau 1648), wahrend es in den zahlreichen iibrigen Editionen ausgelassen ist. Das Alter desselben ist fur die Literaturgeschichte sehr wichtig, da es mit einer Stelle des Ruches R a h i r correspondirt 3) (s. Zu-satze Nr. II . ) und S. 132 den Ausdruck קן ציפור fur den innerstcn Tempel des Paradieses hat, worin der M e s s i a s weilt, welche Bczeichnung nur noch im S o h a r (s. Zu-satze Nr. I l l u. IV) vorkommt, aus wclcher Landauer einen falscben Schluss auf die Abfassung desselben machte 4). Nun stimmen zwar die Schilderung der drei Maucrn und die ganze Anschauung, die in dem Slucke wallet, mit dem von M o s c d e L e o n und Menachem R e c a n a t i henutzten H e n o c h - B u c h e (s. Zusatze Nr. V u. V I ; Ret ha-Mid-rasch H, S. X X X I I ) ; auch der Sohar spielt auf die Be-schrcibung der drei Mauern als auf etwas Rckanntes an (s. Zusatze Nr. I l l die Formel תנן): allein die Hauplfragc bleibt, in welchem Verhaltniss unscr Stuck zum ת חיים ו ח ר אdes R. Elieser stch't. Die Schlussworte in den gewOhn-lichen Ausgaben weisen auf das Paradies bin, und es wird

sogar eine genauc Beschreibung erwartet. A׳ u c h die I n -troduction zu ארחות חיים, nach wclcher R. Elieser seinen Sohn vor seinem T o d e anrcdet, lasst vermuthen, der Verf.

2) Dies ist namlich der Sinn, von der Schilderung des Bau-mes mit seinen Wurzeln und Zweigcn S. HO. Vergl. den Zusatz Nr. II .

3) Allerdings fehlt gcradc der Schluss — wie mir Steinschnei-der mittheilt — , der mit dem Bahir zusammenhangt (S. 139 Z. 2 v. u.) in der 1. Ausg. des טענה לשן, wo §. 47 unser Stuck unter derUeherschrift: דרך עץ החיים זקצת ענייני'ג״ע sich hefindet und mit dem letzten בני des אדחית חיים beginnt.

4) Siehe Beitrage zur Geschichte der Kabbala I , 27. 28.

X X V I I I

werde de rebus futuris handeln. Dass cs nur in • drciv

Editioncn steht, kann noch innncr niclit ])cwplscn, dass cs nicht einen integrirenden Tl|eil des genannten ,,Testa-ments" hilde, da die gewohnlichen Editionen, die nur An-hangsel zu andcru Picccn ausmachen, bios das eigenlliche Testament oder die Lebensregeln geben wolltcn. Besta-tigte sich nun die Yermuthung 5 ) L p n s a n o ' s (Schte Ja-dot, 122a; Z u n z , zur Gcschichlc, 124), dass der Verf. des ,,Testaments" B. Elieser h. Isaak sei, so konnten wir un-serm Stfickc das Alter von 1050 anweisen, obwohl nocli hnmer aiigenomnicMi werden muss, dass seJbst d i e ser B . Elieser aus einer altcrn Quelle — dem Henoch-Buche — geschopft hat. AJlcin die Lonsano'sche Hypothesc hat nichts fur sich; vielmehr ist es wahrscheinlich, dass man denselben 1\. Elieser, dessen Namen die Pirke de-Babbi Elieser tragen, dessen Jugendjaljre die Sage verherrlichte, der zu den Ilerocn der Hechalot 6) gehort (S. oben Nr. H I ! ) und in E l i a S u t t a Cap. 19—21 seine Schttler uber das letzlc Gcricht und fiber die zukunft ige W e l t belehrt (vergl. auch ר ב ק ׳ חיבוט ה ,(c. 2 in Bet ha-Midrasch 1,150 טסdie Gehcimnissc des Paradieses hat vortragen lassen und dann noch nnderc Lebensregeln hinzuffigte Lehnt sich .(יder Anfang der Pirke dc־Babbi Elieser an die Sage uber das Verhallniss des B . Elieser zu seincm Vater Horkinos, so beginnt das ,,Testament" mit der Anrcdc Eliescrs an seinen Sohn.

XII. Messias-Hagada.

(Hebraischer Text S. H J — W

Unter den verschiedenen, in diesem Bandc mitgetheil-ten messianischen Sagen ist d iosc Ilagada die altesto, weil einfachste. Sie schildcrt (nach b. Synhedrin, 97) die

5) Lonsano bringt durchaus keineBcweise sondert^ stcllt bios eine Hypothese auf.

0) An das Genre der Hechalot erinnert die Stelle des Testa-ments uber Tefillin: ם תבניתו הוא דמות כבוד ה׳ ונו׳ ת ו ח .זקשזד על זרועך ה

7) Jung ist der Ausdruck הוזרין לסנתש ראשונה S. 137 Z. 9 v. u.

letzteh s ieb en •Jahre־*vor dem( Ersch'einen* des Messias, wie der Messias hen Josef von Obcrgalilaa י) aus die Isra'e-liten zum Siege fuhren und dann den Untergang finden wird, die Leiden, die darauf cintreflfcn, und wie cndlich der Messias ben David die Erlosung herbcifuhrt. Dieses Stuck, das dem Lekach Tob jlos R. Tobia b. Elieser (11. Jahrb.), Rl. 58 entlchnt ist, ein sclbststandiges Ganzes aber ausmachl, steht im innigsten verwandlschaftlichen Verhalt-niss zu Nr. VI dieses Bandes und zum Ruche S e r u b a b e l im II . T11. des Bet ha־Midrasch. Eine ahnliche Schilderung des Gaon H a j a , die er wohl nach einer alien Quelle" ent-worfen hat,1 befindct sich in der Schrift ם זקנים ע .Frankf) טa. M. 1854), S. נ״ט bis D a . S.auchTarg.jer.zu Num. 11,26.

XIII. (Beschreibung der Stiftshiitte.1 ׳

(Hebraischer T e x t S. 144—154.)

In 14 Capiteln liefert dicsc B a r a j t a cine Beschrei-bung von der Stiftshiitte, den Tcppichcn, dcin Vorhang, dem Vorhof, der Bundeslade, dem Tischc, dem Leuchtcr, dem Raucheraltar, dem Bccken, dem Lcvitendienst und der Lagerung der israelitischen Stamme. Am Schlussc befin-det sich eine Hagada fiber die Wolken- und die Fuersaule, die vor den Israeliten einherzogen. Sic ist Ven. 1602, Ham-burg 1782 in 4 ° und Oflenbach 1802 in 8 ° erschicnen; letztere Ausgabe mit kritischen Bemerkungcn des Eisek Scheyer. Im Jalkut zu Exodus wird sie hauiig benutzt und wir geben bier die Parallelstellen, da der Jalkut an einzel-nen Stellen corrector ist. Cap. 1, Jalkut 99 b 101 d; C. 2 u. 3, J . 102a; C. 4, J . 102a; C. 5, J . 102c ; C. 6 u.

1) E s scheint, als wenn die historische Thatsache, dass J o s e -p h u s Flavins als Eeldherr in G a l i l a a zuerst siegte und dann von Vespasian befcwungen wurde, auf die Ausbildung dieser Sage t in-gewirkt hatte. — Mehres uber den Messias ben Josef von B. Beer findet man in der Zeitscbrift der D. M. Gesellschaft, 9 Bd. 4. Heft.

1) Vergl. Z u n z G. V. S. 86.

7, J . 100a ; Cap. 8, J . 100c 11. 101a; Cap. 9 : 1 T ״ 0101 ah•; C. 11, J . 1 0 5 a ; Cap. 12, J . 106b; C. 13״ u J . 113 c d.

XIV. Das Noah-Buch,1)

(Hebritischer Text S. 155—160.)

• E s liegen uns bier d r e i hebraische Relationcn uber die׳Exist611z und den Inbalt eines Noah-Buches vor.

!Die e r s t e Relation 2), welche die Einlcitung zu dem handschriftlichen medicinischen Werke bildct, das in j i i -dischen Schriften gewOhnlich als ף היהודי ס ר א פ angefuhrt סwird und bereits im 11. Jahrhundert benutzt wurde 3 ) , bcrichtet, dass nach der Sintfluth dem Noah ein mcdi-cinisches Werk,. auf dem Berge L u b a r ubergeben wurde. Als namlich NoaVs Sbhne" bei ihrein Vater fiber' die von den Damonen verursachtcn Plagen und Krankheiten Kiage fuhrlen, brachte dieser Opfer dar und belete zu Gott, worauf ihm R a f a e l , einer von den Engohi des Angesichts, gesandt wurde, der ncim Thcilc der Damonen cinsperrte und den ubrigen zehnten Theil dem Damonenfursten Ma-sterna zur Beunruhigung der Boscn ubcrlicss, dann durch mehre Geister den Noah fiber verschiedene Heilmittcl be-lehrte. Dieser schricb Alles auf, fibcrgab cs seinem Sohne Sem, und aus dem Noah-Bnehe entlehnten die altestcn Weisen Indiens, Makedonicns und Egyptens Hire Hcilkundc,. die sich wciter entwickcltc bis auf Galenos. Auch mvA besondcrs hervorgehoben, dass die egyptischen Weisen fur ihre aslrologischcn Ileilmittel den Midrasch der d ia l -dacr, der von Kangar ben Ur b. Kcscd herrfihrt. benutzt batten.

Dicse Relation, nach welchcr das Noah-Buch mcdi-

1) Vergl. E w a l d , Abhandlung fiber des Aethiopischen Bu-dies Henokli Entstehung, Sinn und Zusammenhang (Gottingen, 1854), S. 50 ff. und D i l l m a n n , das Buch Henoch, S. XXXVIII ff.

2, Nach cod. heb. 231 der konigl. Hofbibliotliek in Munchen. 3) S. Z u n z in Geiger's Zcitschrift IV, 199.

cinisclien. Inhalts war? und wcder von Adam noch Henoch herrfihrtc, stimmt ganz zu dem Berichte, der sich im , , B u c h der J u b i l a e n " Cap. 10 iindet und also lautet: ,,Und in der 3. Wochc dieses Jubilaums begannen die un־ reinen Damonen die Sohne Noah's zu vcrfuhren, dass sie sic bethorten und zu Grunde richteten. Und die Kinder Noah's kamen zu ihrem Vater und crzahlten ihm uber die Damonen, welche die •Sohne ihrcr Sohne vcrfuhren, ver-linstern und todtcn. Und cr betete vor dem Herrn sei-nem Gott und sprach: Und unscr Gott sprach zu uns, dass wir alle (unreinen Damonen) binden sollen. Da kam der Oberstc der Geister, Mastema, und sprach: *,0 Herr, sollen nicht einige von ihnen ubrig bleibcn vor mir, ^ dass sie ineiner Stimme gehorchen und alles thun, was ich ihnen sage? Denn wenn mir kciner von ihnen ubrig bleibt, so kann ich die Vollmacht mcines Willens gegen die Menschenkinder nicht ausuben; denn sie sind da, um zu verderben und zu vcrfuhren, nach meinem Be-l'ehl unter ineiner Herrschaft, weil die Bosheit der Men-schen gross ist." Und er sprach: ״dcr 10. Theil von ihnen soil ubrig bleibcn vor mir, und 9 Theile sollen hinabfahren an den Ort des Gerichtes!" Und einer von wis sagtc: ,,wir wollen den Noah alle Ileilmittel lehren." Und wir thatcn nach seinem Befehl; alle die bfiscn, grau-samen (Geister) banden wir an den Ort der Strafe; und den 10. Theil von ihnen liessen wir ubrig, dass sie vor dem Satan richtcn auf der Erde. Und die Ileilmittel ihrer (der von den Damonen hervorgebrachten) Krank-heitcn alle sagten wir dem Noah sammt ihrcn Vcrfuh-rungskunsten, wie man sic hcile mit den Pflanzen der Erde. Und Noah schricb alles auf, wie wir ilin gelehrt batten, in ein Buch, ubcr jcglichc Art von Hcilmitteln. So wurden die b6scn Geister abgeschlossen von den Kindern Noah's. Und cr gab alle Schriften, die er gc-schrieben, seinem altesten Sohne Sem, denn ihn liebte cr am meisten unter alien seinen Sohnen. Und Noah׳ cnt-schlief mit seinen Vatern und ward begraben auf dem Berge L u b a r im Lande Ararat." — Auch des Ur ben Kesed wird im B. d. J . C. 11 gedacht. Wir batten dem-

*.nach in der erstcn Bclation einen hebraischen Ucbcrrest aus dem Buch der Jubilaen.

X X X I I

Diese Schilderung des Noah-Buchcs zcigt, dass ׳ e s von einem Essener hemihrt, da die Essener (nach Jos. de hello jud. 2: 8. 6: evfov auTOtc icpb{ •^sparce'iav 7ca-Sruv, §(^a1 t s aXe£trqpt01, x a l Xfrov lhovtf&<; avsipeu-vovTai) sich mit der Heilkunde beschafligtcn und es lieb-ten, ihrcn pseudepigraphischen Scliriftcn ein holies Alter zu vcrlcihcn, und dies ware cin neucr Bcwcis, dass das Buch der Jubilaen essenischen Ursprungs ist. —

Die zwe i t e Bclation, die dem Wcrkc א י י ח ד ו • (vulgo ל א י ח ) des, Schriftcii des Altcrthunis compilirenden R. Elasar aus Worms cntlehnt ist, beginnt mit einem Gcbcte, das Adam nach dem Sundenfall gesprochen, worauf ihm der Engel Rasiel cin Buch ubergeben, das Adam verbarg, spa-ter von Henoch aufgefunden, dann von Rafael dem Noah wiedergegeben und so durch Sem von Gcschlecht zu Ge-schlecht uberliefert wurde, und giebt dann als denlnhalt des Buches an, dass Henoch daraus den Lauf der Gestirne, die Namen der dienstthuenden Engel, der Erde, der Himinel, der Sonne und des Mondcs kenncn lernte, und dass Noah durch dassclbe die Arche zu vcrfertigen verstand. —

Die d r i t t e , dcrselben Quelle entnommcnen Relation, bchandelt das Noah-Buch sclbststandig, obnc cs mil He-noch in Vcrbindung zu bringen, und fugt zu dem, in der zweiten Belation angegebenen Inhalt desselben noch hinzu, dass cs Belehrungen fiber Ileilmittel, Traumdeutungen, GeisterbcschwOrungcn, Donner und Blilz cnthaltcn babe und bemerkt dann, dass Sa 10mo in den Besitz desselben gclangt sei.

Diese bciden Rclationen untcrstfitzen die Ewald'sche kritische Analysis, dasszu dem athiopischenllcnoch-Buche 4) spater ein Noah-Buch hinzugefugt wurde und bieten viele

4) D i l l m a n n a. a. 0. S. L I I I will den cssenischeu Ursprung desHenoch-Buclics nicht gelten lassen; allein nur Essener beschaf-tigten sich vorzuglich mit Kosmogonicn, hildctcn die Engel- und Damonenlchre aus, und sind iiherhaupt die Urhcber der ganzen Sseudepigraphischcn Literatur, welche diese Materien behandelt.

lie Pharisaer haben spater von den Essenern Vieles angenommen. — Ueber die Essener s. F r a n k e l in seiner Monatsscbrift II, 30 ff.— Gegen ein ספר שש בן נח polemisirt der Karaer Salmon b. Jerocham im 10. Jahrb. S. Bet ha־Midrasch II , die Einleitung zu dem H?־ noch-Buche.

X X X I I I

Vergleichnngspunkte zu dem Inhalt des athiopischen Noah-Buches: Auch zeigeri sie, wie sich spater unter ׳dcn J u -den die Erinnerung crhaltcn hat, dass die Henoch- und Noah-Buchor zusammengehOren. — Ueber ParaUelen zum Henoch-Buchc vcrgleiche noch das VIII. und XI . Stuck dieser Sammlung und Bet ha-Midrasch I I , 114 IT.

XV. Preis der Engel.

(Hebraischer Text S. 161—163.)

Dieses als ein Theil der ,,Hechalot" hezeichnete Stuck schildert, wie die den g&ttlichcn Thron umgehenden Engel-chflrc das drei Mai , , H e i l i g " verkunden und Gott prci-sen, nachdem die Israeliten in ihren Bethausern auf Erdcn die Heiligung des Ewigen (Keduscha) ausgesprochen. E s ist eine weitere Ausffihrung des Morgengebetstuckcs ך ר ב ת תund hefindet sich bei R ,צורנו c c a n a t i , Commcntar zu den Gcbcten, 3 7 a b ed. Basel, Jcsaja Horwitz Comment, zum Gcbetbuch, 80 b und in dem kabbal. Werkc ת ימים ד מ ח , in der Abtheilung 100 ,ימים נוראים a be. Eine besondere Bolle spielt der Engel Schamiel darin.

XVI. Midrasch Tadsche.1)

(Hebraischer Text S. 164—193.)

Herr R. K i r c h h c i m in Frankfurt a. M. hatte die Gutc, diesen Midrasch auf meine Vcranlassung zu copircn; ich lassc daher seine Einleitung mit meinen Bemerkungen folgen:

,,Nach den Anfangsworten:• ס ח נ י ר ר׳ פ מ ץ א ר א א ה ש ד ת

* 1) Vergl. Z u n z G V , 280

X X X I V

ר י א ן י -wird dieser Midrasch von einigen Autoren.,;Mid בrascli Tadsche", und von anderen ,,Barajta des R. Pinchas ben Jalr 2 )" genannt. R. P. b. J . ist iibcrhaupt der cin-zige Name, der bier genannt wird; einige von diesem in Midr. Rabba Abschn. א ש vorkommendc Satze stehen נbier anonym, was einigermasscn zu der Vermuthung be-rcclitigt, dass R. Pinchas b. Jafr, oder, wahrschcinlichcr R. Pinchas b. Chama, dessen hagadischc Erklarungcn in den Midraschim nicht sclten sind, Yerfasscr dieses Midrasch Sei. Kcinc Rcrucksichtigung vcrdient jcdocli der vom Vcrf. des Rokeach anfgesuchle Zahlenwcrth von א ש ד ת , gleich-kommend dem Zahlenwcrthc von יאיר p נחס .זה פי

Der Inlialt ist cine Symbolik des Tempels, der Opfer-und Rcinigungsgesetzc, Erkliirungcn der Genesis 3), uberhaupt cine hagadischc Symbolik viclcr im Pentateuch aufgestcll-ter Zahlen, ohnc jedoch dicscn reichen StolT zu mystischen Dcutungcn zu verwenden; sowic uberhaupt, ausser der Be-kanntschaft mit dem Buche J e z i r a , keine kabbalistiscbe Idccn bier auftauchen, und im Widcrspruch mil Z u n z (G. V., 262) inochten wir der hier und im Midr. Rabba vorkommenden Stelle ע׳ שמות למקום jedc kabbal. Dcutung absprcchen, da hier hiblische Gottesnamen4) gemeint sind (vrgl. S. 174, Note 1), und nicht die durch Buchstaben-versctzungen entstandenen mystischen Gottesnamen der spatern Kabbala. —

Die Sprache unseres Midrasch ist grosstenthcils rein

2) E s ist bemcrkenswerth, dass dieser Rabbi ein E s s e n e r war (Frankel, Monatsscbr. II , 40), und bekanntlich Hebten die Essener die S y m b o l i k und heschaftigten sich mit der Schopfungs-geschichte. Vergl. oben Nr. VIII. ' J •

3) Wie unscr Midrasch S. 169 liebt das , , B u c h der J u h i -l a en" c. 3 hervor, dass am ersten Schopfungstagc 7, am zweitcn 1, am dritten 4, am vierten 3 , am fiinftcn 3 , am sechsten 4, 1m Ganzcn 22 Werke geschaflcn wurden, analog den 22 Geschlech-tern von Adam bis Jakob. — t Dass mcine AufTassung vom ,,Buch der Jubilaen" (s. oben Nr. I) als eine Tendcnzscbrift gegen das pharisaische Kalendersystem richtig ist, wird auch dadurch besta-tigt, dass es bei Ex. 12 schliesst, auf dessen 2. Vers die Bcgrun-dung des pbarisaischen Kalcndersystcms zuruckgefuhrt wird. Vrgl. M e c h i l t a z. St. m J •

4) Die Gottesnamen bildeten auch einen Theil der cssenischen Geheimlebre. J •

heb'raisch^);׳der.»!Zusamme1d1ang ist?sehr• lose.•!!! Zu.׳ den ersten Verseri von E c h a iwerden zwei verschicdcne E r -klarungen gcgeben, die*! wenn hier keine. Luckcn sind—-: was sehr zu vennuthen i s t , — chenfalls in kciner Ver-hindung0) zu den vorhergehenden und naehfolgcnden Satzcn steheir, Sprache und Inhalt* dieser Bruchsliickc lassen aber durchaus keine Interpolation zu. —

DcmVerfasser des Midr. Rabba Abschn. נשא hat feichcr-lich dieser Midrasch vorgclcgen; denn alle jungere Heb-raismen, wie z. B . 7 ד ( י ס ח ה ה ש מ , die Bekanntschaft mit Kalir's Fcs lgcbct ם' ת שבעי י לתכל , was Zunz 1. c. hcrvorr hebt und ilm zu dem richligcn Schlussc iiihrt, dass jener Vcrfasscr aus jungeron Schriften compilirt babe—alle diese Satze befinden sich in vorlicgcndcm Midrasch und sind in Rabba fdjcrgegangen. Ausser den Parallelstcllen — die wir in unsern Noten genau angegeben haben — in Ba־ midbar Rabba bclinden sich zwei grosse Fragmcnte im Jalkut; die anderen von Zunz (1. c. 280) crwahntcn Citate in Rokeach, Hagahot Maiinuni und bei David Vidal sind alle nur ein und dassclbe Fragment, das sich vollstandig im B. Rasicl unter dem Namen Midrasch ohnc naherc Be-zeichnung citirt findet, und dieses von mchrcn Autoren angefuhrte Fragment hat Vidal sogar gcdruckt vorgclcgen und beginnt: ה ב ה ת ה׳ אלהיך אמו א ואהבת א , wclcher Bibel• vers in unscrer Ilandschrift und in Rasiel fchlt. Unter dem Namen ,,Barajta des B. Pinchas b. Jair" wird unser Midrasch noch von dem anonymen Comment, zu I I Chron. 4, 20 citirt (Zunz 1. c.)

Wir haben dicsen Midrasch aus einer sehr fehlcrhaf-ten und zuweilen unleserlichcn Ilandschrift (im Besitz der Verlassenschaft des scl. Urn. Isaak Scheyer) copirt und moglichst aus den aufgefundenen Parallelstcllen corrigirt 8 ) ,

5) Doch sind einige Ausdrucke wie ,התשר (S. 170, 171) spa-tern Ursprungs. ־ J .

6) Da die Klagelieder alfabetisch gcordnet sind, so zieht sie unser Midrascli, der auch die 22 Buchstabcn symbolisirt, in seinen Kreis. J .

7) MSglich, dass ein E s s e n e r Jakob und Moses dieses E p i -tbeton, das j a auch einen Essener bezeiyhnct, beilegte; dann aber ware es nicht jung. J .

8) Einige geringe Correcturcn habe icli audi angebracht. J .

XXXVI

und wo uns keine solche stutzend zur Hand waren, haben wir mit der grOssten Genauigkeit unscre Emendationen merkbar gemacht, ebenso diejenigen Stellen, die wir wcdcr emendiren noch erklaren konntcn. Dem gelehrten Taimu-disten Herrn B e e r A d l e r , dem wir unsere Abschrift vorgelcgt liabcn, vcrdanken wir melire Emendationen und ErkJarungen, die wir in unscrn Noten mit רב״א bezeich-net haben."

Soweit Hr. K i r c h h e i m , dem ich fur seine Millie im Namen der Wissenschaft dankc. Ich babe nur noch hinzuzufugcn, dass ich, zur bcsscrn Uebersicht, den Mid-rasch in .*kleinerc Stucke eingetheilt und dicselben durcli Bucbsfaben bczeichnet babe, und dass ich meine Conjectur in Midrasch Cdncn (Bet ha-Midrasch I I , S. X I I ) hier S. 184 bestatigt fand.

A n 11 a n g\

Ein liistorisches IJatiim im Buche Sohar.

In dieser Einleitung nnisste ich micli einige Male auf das Buch Sohar hcziehen. Da cs noch manche Gc-lehrte gieht, die diesem Buche cin sehr holies Alter vin־ diciren, so will ich das Datum 22. August 1280 in dem-selben nachweisen. Wir lesen namlich Sohar III , 212 h: ד ככבא קביעא מנצצא בע׳ י ירושלם ולאחזאד׳ ח זמין הקב״ה למבנ רהטין ובע׳ זקין נהרין מגיה באמצעות רקיע וישתאבון ביה ע׳ ככביןתאה יתחזי בכ״ה אחרנין ויהא נהיר ולהיט ע׳ יומין וביומא שתירחא שתיתאה ויתכניש ביומא שביעאה לםוף ע׳ יומין. יוטא יומין ליא דרומי וההוא- יומא ינפלון ג׳ שורין עלאין ת ר ק ה יתחזי ב א מ ד קא ת ר א דרומי והיכלא רברבא ינפול ושליטא דההוא ק ת ר א ק מההות ימו , d. 11. ,,Gott ist hcreit, Jerusalem zu erhauen und einen wunderbar glanzcnden Stern sichtbar werden zu lassen, der 70 Tage leuchten wird. Freitag, den 25. Elul , wird er gesehen werden und Sonnahend am Endc der 70 Tage wird cr untergchen. Am crsten Tage (d. h. am 25. Elul) wird er sich in B o m 1 ) zeigen, und an demsel-hen Tage werden drei hohc Mauern und ein grosser Tempel in Bom einsturzen und der Regent desselben wird slerben." Diese Stelle wird durch folgende Berech-nung verstandlich: im Jahre 1280 fiel Bosch Chodesch Elul auf Sonntag und Montag oder auf den 29. Jul i ; folglich war der 25. Elul = 22. August an einem Don-nerstag, an dessen Abend der Stern zu leuchten begann,

1) In del- Cremoneser Ausgabe des S o h a r ist Rom ausge-lassen, wahrscheinlich aus Censurrucksichten.

X X X V I I I

(lessen 70 Tage Frcitag Abends — wclcher Abend aber zu dem folgcnden Sonnabend gezahlt wird — zu Endc gingen: U n d D o n n e r s t a g d e n 25. E l u l 1 0 4 0 A . M . o d e r d e n 22 . A u g u s t 1 2 8 0 s t a r b P a b s t N i c o -la us III . i n R o m ! Sein Nachfolger war Martin IV., den A b r a h a m A b n l a f i a im folgcnden Jahre bckclircn wollte. ״ '\

II. ? .Uefter- die Biicfter Pelia, mid Kana יד

Eine angebliche Gelehrtenfamilie, die ihren Stamm-baum auf den in den , ,He c 11 a lot" figurirenden R. N e ־c h o n j a b e n H a k a n a zuriickfuhrt, im Jahre der Welt 4000 in Palastina gclcbt haben will und in dcrcn Mitte ein Wunderkind N a e h u m , das in einem Alter von drei Jahren drei Tage binterninnudcr fiber das erste Gebot des Dekalogs GcJicimnissc oilenbarlc, gebluht haben soil, hat zwei Riichcr: Pclia und Kana verfasst, die in der kabba-listischen Literatur grosses Ansehen erlangt haben und cin eclatanles Reispiel von lifcrarischem Betruge licfern. Wen-den wir uns zucrst zu dem umfangrcichen Werkc Pclia.

E s introducirt sich mit der Ankundigung, dass der Verfasser Elkana b. Jerocham b. Abigcdor') aus einer er-habencn Familic 2 ) von dem Prophcten Elia untcrrichtet und in die Gchcimnisse der Myslik eingeweiht wo'rden sei, und Iiefert dann eine kabbalistisclic Erklarung zu dem Abscbnitt B e r e s c 11 i t. Jedcr Vers wird commentirt nach den E i n -gebungen der himmlischen M e t i b t a , und es fehlt nicht an iebhaften Dialogen und Repliken zwischen der Metibta und Gott, zwischen Vatcr, Sohn, Enkel und den himmli-schen Meistern, sowie an eingestrcuten Wundererzahlungcn.

1) Im-Buchc K a i i a nennt er sich mrti ן גדזד בנז Man נקנה איkonntc zwar annehmen, dass I b n und A b u oder A b i oft mit cinandcr wechseln; allein der ganze Name Kana oder Elkana ist wahrscbeinlich fingirt.

F .ממשפהה רם (2 u r s t , B ; j . s. v. Elkana halt das רם fur den Familiennamen de' Alti.

XXXIX

Al ic ia— 1 mirab iU -dictu — die himmlischen Autoren be ׳geben lauter Plagiatc an Scbriftcn auf Erden! Denn fast Alles, was die Ilcrrcn des Ilimmcls jlcm Kana mittheilen, ist fremdeh Scliriftcn entlcbnt und^ bios von Zwischen-satzen, Gcsprachcn, Ausrurungen, Erlautcrungen und Wun־ dcrgcschichtcn durchschnitten, so dass das Wcrk Pclia aus Plagiatcn zusammongcsctzt ist! Ich verzeichne hier die benutzten Schriften, die diesem Werke einvcrleibt' wurden:

1) Seder Tannaun, 83 a IT. 2) Aus der Barajta des Samuel oder dem Buchc Ra-

siel, 32 b. 3) E in Gebet aus den grossen Hechalot, 80 a. 4) Aus dem Alfabct-Midrasch des R. Akiba, 106 d. 5) "Aus dem Midrasch Cdnen, 31 d, 32a. 6) Die ת היכלות כ ס mit den Zusalzen des R. Josef מ

Chiquitilla 3 ) , 29 b ff. 7) Der מדרש שטעון הצדיק, aus ם׳ העיון, aus dem kabb.

ה מ כ ת הייחוד und der מעין ח ל פ -des R. Necbonja b. Ha תkana, die al le 4 ) mit einander vcrwandt sind, 36a, 109elf .

8X Aus den Schriften des R. Asr ie l 5 ) , 7 a b d , 8a , 25b, 7 4 d ff.

9) Das ם׳ היראה von R. Jona aus Gerona, 21 a—25 a. • 10) Aus Josef Cqhiuililla's 6 .b גנת אגוו, 73 (

3) Siehe ,,Beitrage zur Geschichte der Kabbala" II , 61. Die Phrase ר י ה ב .lasst Pelia aus בדאיתא בס׳ ה

4) Den מדרש שמעון הצדיק fiber den שש המפורש besitze icli hand•' schriftlich; cr ist auch in D o t a r d ' s Jezira-Gommentar, 62 ff. ab-gedruckt. — Das ם׳ העיון steht in ineiner ,,Auswahl" I , ff. Aus ־ 9einer Ilandschrift in meinem Besitze entnehme ich, dass von אתה -des R. Gamliel ent הפלת היהוד S. 10 bis zu Ende einer הוא באמתlehnt ist, und dass das שער השמים in den Warschauer Likkutim dem ם׳ העיון angehort. — Das מעין חבמה ist Berlin 1706 gedruckt. — Die Tefilla des Necbonja ist bei mir handschriftlich und audi in הםדת ימים abgedruckt.

5) Vergl. meine ,,Beitrage" II , 32 ff. Abulafia (s. oben im Texte) und Schem-Tob in ברי ארון ms. machen einen Unterschied zwischen E s r a u n d Asriel; allein wenn es auch z w e i Personen dieser Namen gegeben hat, so glaube ich doch a. a. 0. geniigend bewiesen zu haben, dass sie fur die Literaturgeschichte nur e ine Person ausmaclien konnen, da d i e s e l b e n Schriften j>ald dem Einen und bald dem Andcrn zugeschricben werden.

6) E r wurde 1248 geborcn. In einem im Besitze des Jlrn.

11) Aus Mose'de- Leon's 42 ,הנפש החכמה d. -־* 12) Abraliam Abulafla's ganzes 50 ,(ן נעול ג י c — 5 6 c .

Aus anderen Scliriftcn Abulaiia's, dem er mit besondercr Liebe folgt, 4a, llbd, 12a, 14b, 25a, 35bc, 37b, 40 IT., 42 ah. Aus der Art, wie der Verf. AbuJafia benutzt, siebt man, dass cr cin Betruger ist, da er z. B. Alles auslasst oder andert, wodurcJi Abulnfia sicb aJs Alitor ankfmdigt• Indessen crlautert das B. Pelia selir gut die Zablcn- und Biichslabch-CombiiMtioncn Abulafia's. — Ich bcnutze diese Gclegenbeit, zwei wicbtige Stellcn fiber das Leben und die Schiller Abulia's, sowic fiber die von ihm gelesenen 12 Jczira-Commcnlare aus seinem אוצר עדן גנוז (Mscr. im Besitze des Urn. Coronel aus Jerusalem) mitzutheilen.

Die erste Stelle iaulet: י היתה• בכל מה שכתבתי עד המקום הזה בזה המפר ת נ מ להגיע אל מה שאגלה לך בו פה. והוא שאני האיש הנזכר בהקדמה הראשונה של זה הס׳ נולדתי בםרקוסט״ה (Saragossa) של ארגון אשר במלכות ספרך, וטרם הגטלי כלומר בעוד הייתי יונק חלב משדי אמי ועם אחי ואחיותי, והעיר ההיא קרובה לארץ .מולדתי (Navarra) מהלך שש עשרה פרסאות, וגדלתי על נהרSaragossa) הוא הנהר העובר בשני המקומות (Ebro) א ב ר״ ה u. Tudela) הנזכרים פה, ואחל לקרוא מקרא עם הפירוש והדקדוק ר״ל כל התורה שבכתב שהיא כ״ד ספרים לפני אבא מארי ז״ל, וא-וסף עוד ללמוד קצת משנה וקצת תלמוד לפניו ז״ל שרוב לימודי היה ממנו, ואני בן ה״י שנה והוא מת אצו״ה ו״ק לה״ה אנ׳׳ם׳ ואני ישבתי בארצי שבה נתגדלתי שנחים ימים אחר פטירת •אבא מארי ואני בן יו״ד (20) שנה ורוח ה׳ העירני והניעני ואצא משם ואבא דרך ישרה לארץ ישראל בים וביבשה ודעתי היה ללכת לנהר סמבטיון ולא יכולתי לעבור מעכ״ו(Acco) ואלך מפני התגר( שגבר בין ישמעאל ועשו ואצא משם ואשוב דרך מלכות יון8R o s e n t h a l zu Hannover sich befindenden handschriftlichen גנת אגוז liest man in der Einleitung nach den Worten זסמכחי ביסוד כל היסודות noch Folgendes: ת בשנת שלשים זארבע למנץ ל ד ו ם ת ה ל ג ד מ פ והבדתי ה Das .אהד המשת אלפים לבנין ואני בבן עשרים וששה סמכתי על עשד״ימ ושש״ה (יהו״ה)\Verk Megillat Chamudot scheint der Comment, z. I L L . zu sein.— Die Ilandschrift ist 144G geschrieben.

7) Das גן נעול - י - ein Jezira-Commentar — besitze ich hand-schriftlich. E r giebt darin die Erlosung auf das c h r i s t l i c h e Jahr 1290 an. Auch dieses Datum hat das Buch Pelia, 53 c auf-genommen. (

8) Sein Commentar zum More wurde bereits 1329 in Salonich abgeschrieben; cod. heb. 39 der Leipziger Stadtbibliothek.

י אתי ת ש ת א ח א ק א תי .רודן - ה׳ ו תעי ר •שם נשאתי י בלכתי ו ש אה א ו פ ר תורה ואני בעיר ק ו מ י ק נ ו צ ואשים פני לבא עד מטי רה ימים מצאתי שם איש ש מ ) מהלך ח R o m ) י מ ו ר (Capua) קרוב לל ז״^־ואתחברה ל ה ושמו ר׳ ה ח מ ו ם ונבון פילוסוף ורופא מ כ נכבד חד א ה לי מ ק ח מ ת הפילוםופיאה ומיד נ מ כ ח ט מ ע אתו ואלטוד לפניו מ ואשתדל בידיעתה בכל כחי ובכל טאדי ואהגה בם יומם ולילח ולאם רבות וגם. נתקררה דעתי ומחשבתי.עד שלמדתי מ ו ר ה ה נ ב ו כ י ם פעמית ו ב ר ת ו ל א צ י למדתיו במקומות הרבה בקפואה לארבעה במקרה וע היו ועזבתים ובתוכן עשרה ולא הועיל ד ה כי נערים בלי מ ע רו ״ פ י ר צ א ב , ו י ל הפסידו שני הדרכים הראשון והשנ ב ם א ה א׳ מם כ״ש ד ד בבני א א ארבעה וגם בם אין מועיל כי הריעות משונות מר לו ם מי שראוי למסו ה ובסתרי התורה ולא ראיתי ב מ כ ח בעמקי הי לשני זקני העיר מ ו ר ב . ו א אפילו ראשי פרקים מן האמת- כמו שהיה ח ל צ ׳ בעלי בריתי ז״ל והצליחו בו קצת ה ע ש ק י ה ור׳ י ד ר׳ צד זקן ושמו ח א שנים א נ ״ ו ל צ ר ב ב . ו ה ב ר ונפטרו כי זקנים היו הד א ד בחור משכיל ומבין ונכבד מ ח א ם גדול ו ד ס ז״ל א ו מ י נ ו ל ר׳ קה ח ל צ ) והצליח בו ה 9 ה מ ל מטובי העיר ושמו ר׳ יאודה• המכונה ש( 1 0 א ״ פ נ י ה צ ש ב ר׳ מ ר ש שנים רב ותלמיד שם ה ״ ו ג ר ו ב ב לה. ו מעור ב ג״כ בחו ו ם ט ד ד ש ם גדול וחכם נכבד ושם התלמי ד ז״ל או עמי ד ממנ מ ת מנעו מן הלימוד ולא ל א שהבחרו ל ד וטוב א מ ח נם ו ל ת ש נ י ד מ ב . ו ו ם קצת קבלות חיצוניות לא הוא ולא רב כי אא שקבל י ב נ ל ה א ו מ ם ר׳ ש ה ד מ ח א (Medina Ccli) שנים ה

א, י קצת קבלות והשני ר יוסף גקתיל״א") יש׳ שו׳ מע׳ והו ממנו ה כ ף מ י ס ו ה ד לפני ו מ ל ה ש מ פלאה ב ק הצליח הצלחה מו פ בלי ס. ואמנם בעיר הזאת שאני בה־ היום ה וה׳ היה עמו ב ר ו ה ת ע ד מ ום ועמי י ש נ ה א ש ) מצאתי ש M e s s i n a ) י ' י נ י ס ושמה סינים היא מר ח א ל כ ד ו א ו למדו לפני קצת זמן קצר מ י ממנ ע י ב ש הבאתי הי כלם חוץ ט או הרבה ונפרדו ממנ ע י מ ה שקבל ממנ ם קבל מ ה מד מ ל ה ש נה לכל מ ה הראשו ב ס ר הוא ה ש ד והוא בראשון א ח א מי פ ״ א מ ל נ ק ס ח צ ר י ה ב י ד ע י ושמו ר׳ ס אחד וחבריו מפ ד ו ח כל אב ק ע ם ואחריו החזיק י ו ל ם ב ״ ר ש ה ר ב ז״ל ואחריו החזיק ר׳ אם ה ם והיו שלשה מ ר ב ר ח ב ו החזיק ח ק חברו ואחרי ח צ בנו ואחריו ית לטיטה מהן ו ר ח ם בעלי מדרגות א ה בעלי שלש מדרגות ושלשה מת י סבו נ ד מפ ושם השביעי ר׳ נטתנאי הצרפתי ז״ל ונעלמה מי

9) An diesen richtetc er sein Vertheidigungsschrcibcn, das in m e i n e r ,,Auswahl" I abgedruckt ist.

10) Ein פי׳ י״ס העומר von ר׳ משה םיינפו findet sich in cod. heb. 12 der Leipziger Stadtbibliothck. Jencr Codex ist von Delitzsch ungenau besenrieben.

11) Josef Chiquitilla. Vergl. Philosophie und Kabbala I , S. V.

X L I I

ם רצוניות והיו מהן טבעיות ומהם מקריות ה ם והיו מ ה ה מ עו הואישמנ וה ״ נ ו ל צ ר ה במדינת ב ן היותי בן א״ל שנ מ ת. - ואני מ ו ומהן הכרחיה עם פירושיו ותהיי,עלי יד ר י צ ר י פ העירני ה׳ משנתי ואלמוד סם וספרי נבואות מופלאים ותחי רוחי ה ת מ ר חכמו פ ה׳ ואכתוב סת ו א ר ה מ א ר א וםםה בי ו י ורוח ה׳ הגיע־ לפי ורוח קדושה נ ב ר ק בת ואות ובכללם התקבצו פ ו ת על ידי מ ו א ל פ נ ת ו ו ב ת ר ו א ר ו נ-סביבי רוחות. קנאות וראיתי דמיונות ושגיאות ונבהלו רעיוני על כיה ועל ר אלך ב ש א מצאתי איש מאישי מיני שיורני הדרך א לל ימיני לשטני ה והשטן ע נ ש בצהרים טי׳ו ש ש מ כן הייתי כעור מרה ולהתם ר ראיתי לקיים דברי התו ש ה עיני א א ר מ והייתי משגע מע ויהי הי ד ם עצת מ ר חנני אלהי ש הקללה השנייה י״ה שנה עד את ל ח ת ה ב . ו ה ר ת א׳ עד שנת מ״ה להצילני מכל צ ־עמי לעזרה משנל היכל הקירש ץ ה' בי ויביאני א פ שנת אלי״ה (1285) הנביא חי ג י ס מ ה ב ו פ ר חברתי ש ר הזה א פ ס והוא הזמן שבו השלמתי הת ת י מ ת א ע ד כבד הנעים המשכיל המבין החושק ל •לתלמיד היקר הנה הנזכר ראשון לשבעה הנזכרים על י ד ע ה הוא ס מ י מ ת התורה הד מ ר ל ש א ה כדי להיותו בידיו לוכרון ל ב ה א ר ראיתיו שדבק בי ל ש אה מצויה וגם בהיותו בידו ידעתי שיועיל לחביריו ח י ש לפני מפני היות הה שכתוב בו­ ם ברוב מ ה הנוכרים תועלת שכלית וגם לרומים לי ­ וידעתי• שלולי המקרים בדמיונות לא ־היו נפרדים הנזכרים ממנר ש י הן הן א התרחקם ממנ ת פרידתם ו ר היו סבו ש ם א ה והדמיונות הי על מתכונותי ולעמוד בנםיונות ת אלוהיות להעמידנ י סבו היו לי אנר ב ד ל ר עיני לבבי כי בעבורן שמרתי פי ולשוני וכלמתים מ יהו מאי

ר ושבתי אל המקום הראוי לשוב אליו ואני שמרתי ־ ה ר ה ל ולבי מי הזמן י לפנ ה שהיה שלם ממנ כריתת הברית והכרתי והשגתי מ

ו ואמתו י ד ס א עזב ח ר ל ש הזה ושבחתי לשם ה׳ אלהי ואלהי אבותי אי . ממנ ד מ ח נ ו ואשר נתן כזאת בלב ה ר בריתו ברחמי ש בכל עתיו אם בעולם . ואולם עלה על מחשבתי בראותי הנעימי׳ המתחדשי ־בחסדו

— : ם ת ו ב ל א ם ע י נ ב ב ל ם ו י נ ל ב ת ע ו ב ב א ב ל י ש ה ל

Die Stelle fiber die Jezira-Commentare lautct: י שכבר נודע ה בתוך דברי מפנ ל ע שאגי מגלגל לך דברים א ד ~. • ובמה שעבר ה שאמרו רוב הכמי. ם״י .בדורינו .זה ו מ לי מבואר שא הורונו ה שצריך מפני שקצתם ל א בארו בו מ י הגלות ל מ כ ח מו ו וקצתם הורונו שהיו מקובלים ממנ דבריהם שהיו מקובלים סמנ ומםתרי הורה וקצתם פירשוהו על דרך פילוסופית ואלה בקשו לעורת ו מ ם אבל המקובלים האירו vעיני• העודים. ואלה ש י ח ק עיני פר ראיתי פירושיהם ובחנתי רעותם בו ש ה א ר י צ ר י פ י ס ש ר פ מ ׳ה גאון זצ״ל י ד ע כפי שנויים והם י״ב פירושים: א׳ פי׳ ס״י של ר׳ ס שחברו בערבי והועתק לעברי ודבריו בו הם משותפים קצתם עלם ה ר ב דרך המרות לפי התורה וקצתם על דרך פילוסופית־ ב׳ פי׳ ר׳ א

ן ש ב ו נ ו ד י י ׳ ג ׳ ־ א ז׳י׳ל ׳ורובו'פילוסופיית׳ וקצתר" קבלה קצרהי ר ז ן ע בא והוא משותף• פ ו ר י ה ת ב ) וכולו פילוםופיאה־ ד ר׳ ש 1 2 ם י מ ת׳ ת י ל ב ) ז״ל וכולו ק 1 3 א י ב ו ג ש ב מ ק ע משני הענינים־ ה׳ הרב ר׳ י( 1 4 ל א ^ י ר ז א ז״ל וקבלותיו נכונות ומעטות* ז׳ הרב ר' ע ר ז ו׳ הרב ד עד אשכנזי זצ״ל י ס ח ה ה ד ו ה ת ורבות־ ח׳ הרב ר׳ י סתרו וקבלותיו נר ז ע ל פא־ •ט׳ הרב ר׳ א ר ׳דברי ר׳ שבתי הרו ח ונטשך קצת אן מ ח ר נ ה ב ש י ז״ל ורוב קבלות עולמות־ י׳ הרב ר׳ מ ז נ כ ש א ה זצ״ל ורובו הוריות ואם היותו בקי בפילוםופיאה לא המשיכוש זצ״ל ופירושו מעולה מכל ״ ר ד ב ק מ ח צ על דרכה־ י״א הרב ר׳ יא ביתות לפי דרך פ ל א הפירושים בגלוי רל״א שערים שיסד כל הך ו ר י והוציאם לאור בא״ב שלימה י׳יב הרב ר׳ ב ״ ם ־ ל ע בומטר טנוטרק ומצורף ומומר ר פירשו גם הוא כולו מג ש מורי ורבי א( , 5 י ז ג כ ש ן א ש ר ד ר ה ז ע ל עם כיל דרכיו. וגם שמעתי שהרב ר׳ אד היום ואשר אמדו ך לאי הגיע לידי ע פירש בו פליאות מקובלות א

בל: ר שקורץ אותו מקו מ ה כולל רק א לי לא ידע להגיד לי מ13) Recanati's Pentateuch ־ Commcntar wird fast zu

jedem Verse benutzt, die Soharstellcn werden hcbraisch gegeben. D e r S o h a r w i r d u b e r h a u p t n i c h t genannt!

13 a) Aus רח חיים .Anfang, 20 d ff טור או14) Aus dem Jezira-Commcntar des R. J o s e f ha-

A r u c h 1 6 ) : die 43 ,הקדמה a ff.; aus 1, 1: 4 9 b ; aus 4, 1: 38 d; aus 4, 3 : 35 a. Manches ist ausiuhrlicher und rich-tiger als in dem gckurzten gedruckten Commcntar.

Wahrschcinlich ist die kabbalistischc Dcutung der ׳ סדרים, 17 ו c ff., der י״ג und 14 ,ב מדות ״ ל d u. 84(T.

12) Siehe Munk, Notice sur Abou'l Walid, p. 50. 13) Siehe meine ,,Beitrage" I I , 49. 14) Siehe oben Note 5. 15) Dieser Commcntar befindet sich cod. heb. 30 der Leipzi-

gcr Stadtbibliothek. Delitzschens Angabe (Catal. p. 290), dass er dem R. Elasar aus Worms angehort, ist falsch.

16) In meinen ,,Beitragen" I , 75 (s. auch D u k e s נחל קדומים, S. 3) babe ich nachgewiesen, dass der dem ראב״ד zugeschriebene Jezira-Commentar — der nur abgekurzt gcdruckt ist — dem R. Josef ha-Aruch (Ie Long, it Lungo) angehort. E r erwiihnt 54 c, 55ab, 85c seinen Comment, zu 4 ;היכלותb, 43b, 55c, 83b seinen Comment, zu 56 ;בראשית c ein 49 ;ה בראשית רבה ש ע מ b die hebraische Aussprache der Deutscben; 42a benutzt er R. Asriel's Fragcn. E s ist moglich, dass Pelia auch den Bcreschit-Commentar gepluudert hat. Unser R. Josef zeigt, wie Abulafia, grosse Vorlicbe fur Buch-staben- und Zahlen-Combinationen. Die Zahl המ״ו ליצירה (,Beitrage" I , 14) fehlt im Pelia. י *' v

X L I V

sowie noch manches Andere handschriftlichcn, mir unzu-ganglichen Werken cntlehnt. '

Obwohl nun das ganzc Werk, das 3 b das Talmud-studium wie Abulafia hcrabdruckt, ein plumper Betrug ist, so enthalt es doch einen reichen Schatz von gcdruck-ten und ungedruckten Scliriftcn. Auch dringt der Verf. in den Geist dessen, was er abschreibt, und erlautcrt es oft sehr guL

Das Z c i t a 11 e r des Pelia ist die Mitle des 15. Jahr-hunderts, da cs dio: Erlosung auf 1490 — zwei Jahre nachher wurden die Juden aus Spanicn vcrtrieben! — an-setzt (5 a, 8d , 12 d, 80 a, 97 c), den Jezira-Commentar des R. Josef ha-Aruch abschreibt, und z u c r s t in dem 1507 vollcndeten Werke 18 ,ח יעקב ע ל ו ת b von R. Mcir Ibn Gubbai benutzt wird.

Das V a l e r i a n d ״ ) dieses Werkes ist I t a l i en oder G r i e c h e n i a n d t 8 ) ; dcnn nur in diescn Landern konntc cin so fanatischer Anhanger Abulafia's sich herausbilden, der dessen Werke zu den seinen maclite.

Das ר הפליאה פ ist Korez 1784 folio 111 Bl. und 2 סBI. T i l c l , Gutachtcn und Vorrcde — die gekurzt zu .sein schcint (vergl. auch Asulai s. v. ה קנ ) — erschiencn. Der Titel lautet zwar ר הפליאה פ -und in den Auf ם׳ הקנה והוא סschriften auf den einzclnen Blattcrn liest man auch immer ר הקנה פ ס ; allein es ist dies eine Verwechslung mit dem andern Werke K a n a , das wir sogleich charakterisiren wollen. Die Verwechslung des Buchcs Pelia mit Kana f in-dct in judischen Schriften, wo eigentlich das crstere be-nutzt wird, sehr haufig statt; der richtige Name bleibt aber

P e l i a 1 9 ) • — . Das Buch K a n a 2 0 ה) ( ר הקנ פ ס ) enthalt cine kabbali-

stische Deutung des ע מ Deut. 6, 4) ש ) und der 613 mo-Saischcn Vorschriften. In der Einleitung werden Wunder-

17) Verschiedene grandiose Conjecturen uber den Verfasser s. bei Asulai s. v. פליאה.

25 (18a beisst es namlich, man konne auch die g r i e c h i s c h e Uebersetzung am Sabbat lesen, wahrend die Stelle im ס׳ היראה ge-gen Ende bios von לעז spricht.

19) Vergl. auch Wolf Bibl. heb. I , p- 197• 20) 13 b wird cs auch vom Herausgeber ספר הםצות של הקדוש קנה

genannt.

dinge von י dem Vater und dem Kindc KanaV berichtet, werden N o t a r i k o n und G e m a t r i a ganz im Geiste Abu-lafia's empfohlen, und wird, wie in Pclia, bcrvorgeboben, dass selbst der Talmud im kabbalistiscbcn Sinne gcdeutet werden miisse.

Die Einlcitung nebst der Deutung von ע מ ist Prag ש1609 s 1 ) , Wilmcrsdorf 1780 unter dem Titel קנה בינה , und das ganze ה .in 4° erschienen פאריצק D ist 1806' הקנ

Letzterc Ausgabe konnte ich nicht erlangen; wahr-scheinlich enthalt das Buch Kana auch vielc Plagiatc. Der Prager Editor des ה בינה hat es durch seine Einschiebsel קנganz verunstaltet.

III. Varianten und Zusatze zu den grossen Hechalot nach cod. heb• 22 der koniglichen (היכלות רבתי)

Hofbibliothek in Miinchen. Capitel I . S. 83 Z. 4 v, 0. folgt nach נגד noch טעצ״ם.

— § 4 bildet § 6. — Z. 19 ומבוהל בכל f. ל כ מ . S. 84 Z. 5 v. 0. folgt nach ערלים noch א לשהיה מובדל י מ ק א א ד ה ו .

Capitel I I . s. 84 Z. 7 גלגלי עיניו fur גלגל פניו . Z. 25 י רנו .f רנן רנן רנ . Z. 27 שעומד עליך f. שעליך. Z. 29 ועם f. יו״י u. ה ת ת .f א א .

Capitel I I I . S. 85 z. 6 v. o. ל ע מ ל .f מ ע מ . Z. 13 לו .f וסלסולי ומסלו .

Capitel IV. S. 87 Z. 2 folgt nach של מעלה noch ד והוריד אותו למרכבה ובקשתי שאלה מםוריי״א שר הפנים ואמר מ עה וגו׳ ל ע לי עשרה כתבם ב״ד של מ . Z. 3 folgt nach וירך noch ת יומת ומסורה מו . דו וכתף להשלים גזירת גונב איש ומכרו ונמצא בי .׳לו נקמה וגו׳

Capitel V. S. 87 Z. 8 אבירים f. אדירים. Z. 10 כבירות Z. 19 wird noch gelesen vor .ומנוולות כבודות .f ומטולותר הפנים ידידי שב בחיקי :2 § ח לי םגנוגאל ש ר ר׳ ישמעאל ס מ א

.t»S״Dienstag.-den 26. Kislew n (21׳

ל ישראל ה •תהיה ע לעיניו noch מוטלין Z. 28 nach .ואגיד לך מZ. 32 •להניחו f. יחו והנ . S. 88 Z. 1 ו ח ר ס ו .f ש ח ר ש .

Capitel VI beginnt: ר לי םוריי״א שר מ ר ר׳ ישטעאל א מ אה זו כל כליטה לאותו פ ר ים ידידי אומר לך כל בושה זו כל ח הפנע יום ע יה בן תרדיון וכיון ש נ י שגור על ר׳ חנ ה מפנ י מ רשע מפנא ל ם ש כ סר חזור בך על אותו ח ב עליו להרגו אמרו מרי קי ת כ שה עטו פ ס ו ף כל רומי ה א וכל בני ביתו הללו א ר ימות הו מ יהרג אר ה ר הזה אין אני ח ב ד ב . S. 88 Z. 6 nach לך noch ואמור לר׳ ה בן תרדיון י נ חנ . Z.15 לינת f. ת ק ה ל . Z. 17 שנצטוו f . ן .שכועסיZ. 18 ר ט א ד .f ל ט ו ל . Z. 20 nach בתוך noch ביתו.

Capitel VII. s. 89 z. 1 v. 0. גחלה f. גדולה . Z. 6 ן .f טבהילין י .f גחלי Z. 11 .מבוהלי חל נ . Z. 13 בשכינה שוכנת ם ת ם בשכינת הדר חררי חדריו א .בשכינת וכר׳.f בתוך חדרי חדרי

Capitel VIII. S. 89 Z. 28 v. 0. וםילולו מתוקן במושב .וםילםולו וכו׳ .f הדרו

Capitel IX. S. 90 Z. 15 v. 0 ר. מי Z. 16 .שצןזכיר .f שמז כי אין לי הנאה בכל עולמי :Z. 24 u. 25 .עוזבין .f עורכיןה שעיניכם נשואות בעיני ועיני שלי נשואות ע א באותה ש ל שבראתי א,אומרים :לפני קדוש כי הקול יוצא מפיכם יכם!.בשעה־!שאתם׳ נ בעיי כריח ניחוח רד ונעלה לפנ ה טו ע .כי הבל — ניחוה fur באותה ש— § 4 fchlt. — S. 91 Z. 3 v. 0. נתחתםו חכמו .f ו נ ו .

Capitel X. S. 91 Z. 9 v. 0. wird fur שבעים — רוחבו gclcsen: שבעים ושבעה רבבות וזרועותיו,כפולים על שכסו זרוע ל מתקהיאסםי״ה שמו כפות ידיו א מ ימין קניםםיקי״ה שמו של שד ואחד כף ימין הורזי״ה שמו ח ת כל א ו א ס ר ע אלפים רבבות פ ב ר א ושל שמאל הזששי״ה שמו לכך נקרא האל הגדול הגבור והנורא.ד וגו׳ ה דודי מדו א מ מ ל ס ידידיה מרי ע ר טיטטרו״ן ע״כ ראיתי ט מ א .

Capitel XI. S. 92 Z. 3 v. 0. ת ל פ עלות vor ת . Capitel XIII. S. 93 Z. 8 v. 0. וברוח זיו f. ובריח זו .

Z. 11 מידה vor זו und nach ביתו noch: שהיה עולה ויורד בו ה בידו כל וכו׳ ח מ מ noch פעמים. Z. 18 vor .אין כל בריה שה ש ל ש .

Capitel XIV. S. 93 Z. 25 v. 0. וערוגת I ועריגת. S 94 Z. 10 u. 11 fchlt von א ל במרכבה his א .

Capitel XV. S. 94 Z. 28 וקשים f. וקפוים. Capitel XVII. S. 95 Z. 30 nach תופסין אותך muss

erganzt werden: אחד משמאלך עד שמוליכין אותך ד מימינך ו ח א .ומוסרין אותך ומשלימין אותך

Capitel XVIII. S. 96 Z. 28 y. 0. לו fur לי . Z. 29 ה ת א ה nach ש ת א . Z. 29 u. 30 v. 0. ר אותו ה אותו החז א ר ה

X L V I I

המרכבה י ויפריש לנו ת, י י fur * ויושבי מצפייה -nto - שהוא- מציץ בצפה — לנו א ר . S . 9 7 Z. 5 נימא f. עצה. Z. 14 שאנו אוטרץ f . ר מ ו ^ בידו והיתד. noch שלופה Z. 21 nach .שאני־ א ת ר מ ו א וf. ואומרץ• Z. 27 שלו f. שלי. Z. 28> והיה דוחף אותו fur והוא אתו .

Capitel XIX . S. 97 Z. 31 וברצי״א f. וברונית . Capitel XX. S. 98 Z. 20 v. 0. ת הנייר והיה תולה א

יא של קורץ fur בסיקרא של קורץ בסקרי . Capitel XXI . S. 99 Z. 3 v. o. folgt nach שביעי, noch:

ת עיניו ס (להדפיס?) א ק להדפי ה היתה עליו הספי בלא חותם מח היכל השביעי ת ד ששמו עליו כלה ונחרצה שומרי פ ע . Z. 13 ם אומרץ ת א מר .f ש ה או ת א ש .

Capitel X X I I I . S. 100 Z. 18 lautct fur והיו אותן עינים die Stelle: ח היכל ת ם נכנם ועומד על מפתן פ ד והיה אותו את ושתים •עשרה עינים ש מאו מ • נושאות בו ח ש ד ק .השביעי וחיות׳ הZ. 19 nach מעיני noch ,חיות und מבינים fehlt. Z. 26 עניו f . • .עשירי

Capitel XXIV. S. 101 Z. 10 והודו f. א הו ו . Z. 25 ל מכה fur ומכלכל כ . Zcile 27 hci dem llortc ך liegiunt מלcin ueucs Capitel. S. 102 Z. 21 ויביעו f. ויברכו.

Capitel XXVI. S. 103 Z. 14 u. 15 ר בליבת ה הוא ד ת אה — שלהבת fur די נורץ שלהביות ת א . Z. 17 ם ה ם ל ד פני אf. ה ה ב ם ל ד א . S. 104 Z. 9 עין nach הרעיון.

Capitel X X V I I beginnt: ה א ה ר נ ר ר׳ ישמעאל בן י׳יג ש מ א אותי ר׳ נחוניא בן הקנה בסיגוף ובצער גדול ובסכנה גדולה, מקראח ותלמוד עוד שהייתי שונה כ ש שהייתי קורא היום לימים הייתי מה עשיתי כיון'שראיתי שאין התורה עומדת ח מ כ ש היום לימים הייתי מת עצמי ונפשי מאכילה ושתייה ורחיצה בי תפשתי לעצמי ומנעתי אה ולא רננתי ולא שחקתי ולא ט מ וסיכה ועניתי עצמי מתשמיש הה ולקהני מבית ר ר׳ נחוניא בן הקנ מ יצא מפי כל זמר ושיר מיד עתם גדול שיש לובורי׳יאל אבי והכנםני ללשכת הגזית והשביעני בחו ה׳ אלהי ישראל וזה מטטרו״ן ה׳ אלהי ישראל אלהי השמים והארץת הים ואת היבשה וגילה מידו סודה של תורה מיד האיר לבי את התורה שלא שקבעתי בישראל כנגד כל התורה כדי שירבו אל S. 104 Z. 19 — .ביגיעה ו ד ג ׳ אליעזר fur ר׳ אליעזר ה ר . Z. 26 בנו f. בנה u. שאינם f. ם ת א ש . Z. 28 ם ת ם .f א א . Z. 29 :fcrncr ;שהיא vor מידה Z. 31 .ועשיתי nach כלה ונחרצהא או שנה או שתים ל ת מידה שאץ לה אורך א ו ר ח ת — fur ת ו י ם תתו .f אותי Z. 34 .שתים או . S. 105 Z. 1 נוחץ f. ו נ נתחנ .

Capitel XXVIII . S. 105 Z. 10 תעודח nach להרבות .

X L V I I I

Z. 11 להעלות f. ת ו ל פ ה ל : Z. 16 ועטרת מלכים בראש ־בניכם f. ת ת מלכו ועטרו ; ferner להוקיק רוונים f. ליזקק הזנים.

Capitel X X I X . S. 105 השים f. ם ש ת . S. 106 Z. 2 ק .'1 ובשינוק ו ובתפנ . Z. 4 כליותינו f. ל כ . Z. 5 ויהיו f. וזהו. Z. 21 ל ו ד ג ׳ אליעזר ה ר . Z. 22 לשום אבן על אבן f . ן .לשום אבZ. 27 על מקום הצורות f. ל הצורת ע . Z. 29 מתוקן כסילול מתוכן fur שםילםול מתוכו. Z. 34 הותם f. ם ת ו א . S / 1 0 7 Z. 2 מיד f. ה מ . -

Capitel X X X . S. 107 Z. 9 u. 10 ם שעושה בידיו ה 7 ל פיח נקייה ולא יטעום כל מיני ירק ומים משתין ל מ ש ימלח ידיו ב מ מק £ ר ם — ו ח ל . — z. 12 nach אוחו noch ה נ ש מ ב . Z. 13 ד או Z. 26 .שתים vor ויקרא ם לתלמו אז .f א .

107 steht nach dem Schluss des 30. Cap. nochSeite Folgendes: ר ר' ישמעאל משום ר׳ אליעזר הגדול אשרי מי מ את ו א י ש מ מ ת ש שזכות אבותיו מסייעתו וצדקות יולדיו עומדת לו ויהא מה בגיאותה של תורה: א ג ת בכתר ובתותם זה ויהיו נזקקין לו והוא מר ר׳ ישמעאל נעשה דבר<זה על ידי ר׳ אליעזר ונענה ולא האמין מ אד ונשוה ה ד שהבאתי כסיל א תי ע ר ונעשה על ידי ולא האמנ חזד ה ש א פ ד שהבאתי ט י ע ת נ מ א ר ונעשה על ידי ולא ה כמוני הז ונשוה במוני חזר ונעשה על ידי הרועים ונשוו כמוני, הוריד ו*ד שנעשה על הרבים עקיבא לחוצה לארץ מרשות ב״ד ונתעכב עא , ב ם ם ונעשו כתלמיהי חכמי י א קראו ולא שנו והושוו אחר ל שף ר נעשה דבר זה א וקיים והסכים עדותו בב״ד של נשיא לאמו בחוצה לארץ והצליח, וכך היה ר אליעזר הגדול וחכמים אומריםד שהוריד ו ע נ י ז א א זכות ארץ ישראל טפסיקין בו עלינו ולא ה מ ש אותו ר עקיבא לבבל ועשה והצליח והעיד וחקר. כך שמענו: —

מדרש ו י סעום שני ו א . אמר ( ת אלהים (בראשית ל״ה ה׳ ת ויםעו ויהי חב ם יאספו כולם יכולים להחרי ר הגדול הזה א ב ד בני יעקב עשו הי בני ו של הק״בה עליהם לכך לא רדפו אחר ד ח נפל פ לם. ו ת העו אא ם ההי ע פ הם ב ף על פי שלא רדפו אחרי ו א ר מ . רבותינו א ב ק ע יל בני יעקב ר ז׳ שנים רדפו ונתכנסו כל מלכי האמורי ע ח א ־ ל ל ב אר מיכן חזר יעקב ובניו לשכם ח א ל . לפי ש ובקשו להורגם בבקעת שכםא ל א די להם שהרגו כל אנשי שכם א ו ל ם וישבו שם אמר ועמדו ש. נתקבצו כולם ובאו עליהם להורגם. כיון שראה ת ארצם שיורשים אה ל ח ת ם והרג ב ה מ ם ע לחםי ת הרגלים חנ כ ר ע יהודה כך קפץ לתוך מח שהיה מכוסה־ מראשו ועד רגליו^.בברול •ובנחשת ו פ ך ת ל לישוב מם לפניו ס והיה מורה חניתו בשני ידיו מעל- הסו ו והיה רוכב על סל כי היה גבור בכוחו לירות א יחטיא בכל מקום שהיה מטי ולאחריו ל. קפץ ו ולא טגבורתו א נתירא ממנ בשתי ידיו! כיון שראהו יהודה לם והשליכה עליו. ה ם׳ סלעי ל ק ש ורץ לקראתו נטל אבן מן הארץ מת ושליש. והוא ו שני חלקי ריס שהן קע״ז אמו והוא היה רחוק ממנת. והכהו יתו ל ומורה חנ ח ת יהודה מקושט בכלי ב א ר ק היה בא ל. כיון שרצה לקום ם ל מגינו והפילו מן הסו יהודה באותה האבן ער ועמד ה רץ יהודה ובקש להורגו קודם שיקום מן הארץ. והוא מה כנגדו מגינו מול מגינו ושלף מ ח ל ת יהודה וערך מ א ר ק על רגליו לש יהודה. ויהודה הרים מגינו לנגד הכידון א ך ר כידונו ובקש לחתוה עשה יהודה גזל והכהו פסק המגן לשנים. מ ת הכידון ו א כ קבל הל לארץ וכידונו פ ם ואז נ לי ה מן הקרםו ל ע מ בכידונו וקטע שתי רגליו לה ע ש . וער שהיה חולץ שריונו באו עליו ת פל מידו וקפץ וקטע ראשו נל פ ת ראשו ומגינו נ ן והכהו א טל יהודה אב חביריו. הראשון. שהגיעו נ

1 in.

2

ו הגיע ובא ועמד ה. ולוי אהי נ ת השמו א ר ק מידו ולקחו יהודה ועמד לה. נ אצי$ו וירה בהץ והרג לאילון מלך געש. ויהודה הרג כל השמות בגי א ר ק א קמו ל ך שילה וכולם ל ל ויעקב אביו קרב והרג לזירורי מם ה י ר ח א לנום. ובני יעקב רדפו א ל ד א ם לב לעמו ה א היה ל יעקב ועוד ל. ושאר בני יעקב ש מ ש ף קודם שיבא ה ל א א ם יהודה ביום ההו ה והרג מר ה ם ב ה י ר ח ל שכם מן המקום שהיו עומדין בצירו ורדפו א ת יצאו מה ד ב ה כ מ ח ל ם מ ה ר העיר. ולפני חצר העיר היה ל צ ח עד שיצאו ל. וירה יעקב חצים ם כ ם בבקיעת ש מ ו ע מ ח ל נ ה ש מ ח ל מ תה ה מן או. ם ר ך א ל . וללבן מ ן ט ר ך ס ל . ופםוסי מ ך חצר ל ן מ והרג לפרעתול חצר וארבע ה ש מ ו ח ם. ויהודה היה ראשון ועלה ל י לשביר מלך מחני אצלו שהייה עולה פתל ה עם יהודה קודם שהגיע נ מ ח ל גבורים ערכו מ. ו י ץ ועלה אחר פ ה הרג לאותם ד גבורים ונפתלי ק ל ע ו וטרם ש אחריה והתחילו להרוג מ ו ח ה ונפתלי לשטאל ה מ ו ח ד יהודה לימין ה מ עם ושברו אותם ביום ההוא ה י ר ח . ושאר בני יעקב דלגו ועלו א ם ה ב

א הרגוהו ושמ­ ל ם ולא הניחו איש ש י ד מ ג . והרגו כל ה וכבשו לחצרה כבדה מ ח ל ם מ מ ה היה ע ן וגם ב ט ר ס . ביום השני הלכו ל כל השבי עיר גבוהה ותלה גבוה וכתשה לכל מי שקרב אצלה ולא היה מקוםד ולא היה ׳מקום א ה משום שחזק היה השוד וגבוה מ מ ו ח לפרב אצל המה וקדם יהודה ועלה . ביום ההוא כבשו אותה ועלו לחו ה ר כ מ ל. עלו שמעון ולוי מן הצפון. ב ר ע מ ראשון מן המזרח וגד עלה מן הי ויששכר והדליקו צירי השערים. פתל עלו ראובן ודן מן הדרום. קרבו נ. ם עת חבריהם ש ה כבדה עד שעלו סי מ ח ל ם מ מ ה היה ע מ ו ח ועל הר כך ח א . ו ת המגדל ם על המגדל קודם שכבש יהודה א ד ע עמדו לם שירד ר ם איש על גג המגדל ט עלה יהודה לראש המגדל והרג מאתיי ם איש מפנ ה . כל בני העיר לכדו והרגו כל הגוים ולא ההיו מ ו ממנם וחזרו ש ה והוציאו כל השבי מ מ ח ל מ שהאנשים הזקים וקשים היו לח להציל מידם השבי ו פ י שיצאו אנשי ת . מפנ ח ו פ ת לאחוריהם והלכו ל

ל והרגו לאותן אנשים שיצאו׳ א ב ר א ם ל ש ר העיר והלכו מ צ ה שלקחו מח בעת הבוקר וכאשר היו' ו . ביום השלישי הלכו לתפ י להציל השבה אז חלצו עצמם מ ח ל מקבצים השבי ובני שילה באו אצלם לעשות מר הישים לתוך ח הם והרגו כולם יקודם חצות יום ונכנסו א ויצאו אחרי. בז ביום לכדו העיר והוציאו כל ד לעמו שילה ולא נתנו להם יד '. ח ו פ ח באו אצלם ועמהם שלל ת השבי לסיעת חבריהם שהניחו בתפות ם להציל א ף ה ה שביר יצאו א נ ה ד מ ביום הרביעי היו עוברים ע

ם קודם שעלו ו ת ה הם ו ה וקפצו ועלו אחרי ע ק ב ם תוך ה ה השבי וירדו מה שביר לנגדם עליהם היו •משליכים נ ח מ . בו ביום ייצאו אנשים מ ה ל ע מ הם והרגו כל הגבורים׳והצילו לכל.השבי ודבקוהו ם. בו ביום לכדו י אבני הלכו לגוע״ש משום ששמעו ש מ ה . ביום ה ם ה מ ע י ה י ה לאותו־ שהם ועיר ב מן אטוריים והיו אומרים שהיו באים עלי ם עם י ר ו ש פ ס א נ שת מן ערי מלכי האמורי. הלכו לשם ועשו ח חזקה היתה גוע״ש א

י ששלש. ח מפנ ד כ ל ד חצות היום ולא יכלו ל ה עם העיר ע מ ח ל מ. והתחילו מצערין להן והיו ה מ ו ח מה לפנים מ חומות היו־ לה חות גבור א נ ו של יהודה ורוח ק ת מ ה ח ת ל ה ע ע ן להן. באותה ש מחרפי. ושם הגיע יהודה ה מ ו ח סה בו וקפץ בכל כחו ועלה ראשון• ל כנ נך בקשתו ש א היה יעקב אביו ושם היה נהרג שהוא מ למות אילו לל א מ ים ומן ש . מן ימין היו משליכין עליו אבנ ל א מ והרג מן ימין ומן שמה. ה וכולן היו מבקשין לטורדו ימן החו מ ח ל מ ומלפניו היו עומדין ל. ונפתלי"שליש> ה מ ו ח חם מעטי מן ה ו הכרי ה דן אחי ל וכאשר עו ולא נתנו השע . חמשתן ב ו ר ע הם. ושמעון ולוי כבשו ועלו מ מאחריל ח ד זמן שהיה מושך נ ד והרגו בהם רבים הרוגים ע ם יד לעמו ה לה השמש למערב והרגו כל ט . ולכדו העיר בעת נ ן מ ד של דם מ

ץ לעירי ת השבי והלכו ונפשו מחו א והוציאו א הגבורים ביום ההוא ל משום שיגעים היו. ביום השש> נתקבצו כל האמוריים ובאו אצלם בם שיעשו שלום ואז עשו ה ים להם ובקשו׳ מ ה והיו משתהו מ ח ל כלי מץ חרריה. ואז עשה יעקב ר ה ולכל א נ מ ם ת ה ם שלום ונתנו ל ה מ עם שנים באחד־ ה ם שלום ושלמו לבני יעקב׳ כל הצאן ששבו מ ה מ עה ויהודה נ מ ת ם כל השבי ונטה יעקב ל ה ס והחזירו ל ונתנו להם טל לארבאל ומשם והלאה עטרו בשלום עם האמוריים: כתוב וילך אי הבושה ב ויש אומרים טפנ ר חו ט י ש נ פ מ . ו י ח י יעקב א ארץ מפני יעקב והלך. לא ה עשו כליו מפנ נ פ שאמרו רבותינו שבודאי לפי שף ה נצח. א ר מ ו ועברתו ש ד אפ ע א ויטרף ל ל ר הקנאה מלבו א שהסי. היא י השנה ה מ ח ל מ א עליו ל ר זמן ב ח א על פי שהלך לו באותו זמן ל

ך י מ ח נ ת ה והיו יעקב ובניו יושבין באבילו׳ וקצת בניו היו מ א ה ל ת מ שה לובשי שריון של ברזל מ ח ל ל גדול עורכי מ א עליהם בחי להם. בף ל ע א ב ר ונחשת והיו מזויינין כולן מגינים וקשתות וכידונים והיו א

ת שהיו חונים שם יעקב ובניו הם ועבדיהם־ ח גבורי׳ והקיפו לבירה אל אבילות׳ ם יעקב׳ ע ח נ ר להם כיי נתקבצו כולם לשם ל ש ובניהם וכל אם אדם׳׳ ה י ל ע י א ב י ם ש ב ה והם יושבים בשלוה ולא עלה על ל א ל

1*

ד ב תה בירה ל ל לאו ד שדבקו כל החי . ולא ידעו ע ם מ ם ע ה ל ה לה יעקב לעשו א ר יעקב ובניו היו שם ומאחים עבדים שלהם. כיון שרה. והיה ך הבי ו ת תם ב ה להרוג או מ ח ל מ ף פניו לבא עליהם ל שהחצית הבירה והיה מ ו ד יעקב על ח מ ח ע ע רה עליהם חצים. באותה ש מו. ו עשו ה ולא קבל ממנ ו דברי שלום ריעות ואחו ר עם עשו אחי ב ד מה מאריך עמו דברי שלומים ת ד מתי א ה יהודה ליעקב אביו ע נ מיד עע מ ש א עלינו כאויב לבושי שריונים להורגנו. כיון ש ואהבה והוא בך קשתו והכה ש ם האדומי ועוד מ ר ת א יעקב כן משך בקשתו והרג לץ נשאוהו בניו והרכיבוהו על ח ה מן ה ל ח א ימנית ואז נ ס כ לעשו ב. ואו יצא יהודה ם ת ש א מ . ר״א ל ן עיר והלך ומת שם בארודים מעבדי ה מ ראשון ונפתלי וגד עמו לדרום הבירה והמשי׳ עבדיי ע. ם ה ם רה הבירה ונ׳ עבדים ע . ולוי ודן ואשר יצאו למו הם יעקב אבי. ויצאו ם ה ם ויצאו ראובן ויששכר וזבולון לצפון הבירה וני עבדים ע. ם ה מ ב הבירה ונ׳ עבדים ע ר ע מ שמעון ובנימין והנוך בן ראובן לה החזיק יהודה ע . באותה ש ר כ מ ה נ ר הי ב ם כי כ ויוסף לא היה של הוא ונפתלי וגד ולכדוהו לאותו מגדל של ברזל . נכנם ההי למלחם׳ך ש ם עליהם והשמש ח וקבלו בטגינם חלוקי -אבנים שהיו מקלעיים ויורית חצים ובלםטריאות שהיו משליכים י קליעת אבנ נ עליהם מפל והרג מהן ששה גבוהים . ויהודה נכנם ראשון לתוך החי ם ה י ל עם ל והם היו משמרי א מ ש ד מ ח א ד מימין ו ח ונפתלי וגד הלכו עמו אד ח ל ד׳ גבורים כל א ם הרגו בחי . וגם ה ל א יהרגוהו החי ל אותו שם ם ב ח ל ה ם ל ה ם ם עזרום וקרבו ע ה מ הרג ב׳ וגם נ׳ עבדים שהיו עא יכלו יהודה ונפתלי ת אישו נ׳ הגבורים. ובכל זאת ל והרגו איש א. ואז נתחזקו ם מ ו ק מ ל מדרום הבירה ולא הםיעום מ ר החי וגד לטרום איש אישו. ובכל זאת ה ה ויאספו כולם וילחמו בם ויהרגו מ מ ח ל מ לה מ ח ל מ ם ערוכים ל ת א ר ק ל ל א עמדו החי ל מם א א הכריחום ממקו לנלחמו נאספו יחדיו ו ברגליהם. ואז נתחזקו יהודר. ואחיו ועבדיהם וה יהודה• שהיו א ר . וכיון ש ל י ח ם כל איש שנים מן ה ה ם והרגו מ בל ועצת גבורה עם אזרו חי ם לא יכלו להסי ד ם ל על ע עומדים החיה ם ח ל מ ד ונכנסו תוך אנשי ה ח ו י לבשתו ויהודח ונפתלי וגד נתחברם ח׳ גבורים. וכיון שראו ה והרג בהם י׳ גבורים ונפתלי וגד הרגו בה נתחזקו מ ח ל מ עבדיהם שנתחזקו יהודה ואחיו ונכנסו לתוך עומק הל מן ימינו ה בחי כ ם בם והיה יהודה מ ח ל ה ם ל ה מ ד ע ם לעמו גם הו עד ם אחרי ת ו ה גבורים ונפתלי וגד• חיו הורגין א א ו מ ומן שמאל

ל שהיו ס. כיון שראו החי ת רי ד ל מדרום הבירה מ שטרדו כל החינאספו כולם ו ו י יהודה ואחיו אז חרד ת יהודה שנשתברו לפנ א ר ק לם ח ל ה ם ל ר מ ה עם יהודה ואחיו ועמדי על ע מ ח ל ה וערכו מ מ ח ל מ לל וכן לוי ואותם שהיו עטו וכן ראובן ואותם שהיו עמו ם בזרוע חי בם ש פ ה ומסרו נ מ ח ל מ ושמעון ואותם שהיו עמו וכן עמדו שכנגדם לל ה יהודה שנתחזקו ונתקבצו כל התי א ר ם בחזקה. כיון ש ם ב ח ל ה ל

ם עמם ועמדו על עמרם לערוך.. ח ל ה ד ל ח ה ועשו בדרך א מ ח ל מ לם לפי שיגעים היו ה ה עיניו להקב״ה לעזור• ל ל . ת ה מ ח ל ם מ ה מ עה קבל הב״ה ע ם בם. באותה ש ח ל ה ה ולא היו יכולים ל מ ח ל מ מכובד הה מאוצרותיו ונשבה ר ע ם וראה בצרתם ועורם והוציא רוח ס ת ל פ ת. ועיני ם ה ל ה א ראו ל ך ואפילה ל ש נגד פניהם ומלאה כל עיניהם חם והתחילו ה י ר ח א ם מ ה ה ל ת א ח ב יהודה ואחיו היו מנהירות כי הרור יפיל הקוצר ש א ם ויפלו־ ההרוגים ארצה כ ה יהודה ואחיו להרוג בא ב ל ש תם גדישים שהרגו כל החי ת ועומרי אלומותיו. ועשה או הציה מ ח ל מ ת ל מ ם ע ה מ . וראובן שמעון ולוי ע ה ר י ב לפניהם לדרום האחר שהרגו יהודה ואחיו כל אנשי יהם. ו לקראת החיל שהיו לפנה ר ע ם לעזור להם ורוח ס ה י ח ם הלכו אצל א ת א ר ק ל שהיו ל החים נפלו ה מ ע •ממלאה עיני שונאיהם חושך וראובן ושמעון ולוי כל ש בהם והרגו בהם והפילום ארצה גדישים גדישים עד שהרגו כל החיילי׳ת ע מאו ב ר ת יהודה. וראובן ולוי שהיו נגד שמעון נפלו א א ר ק שהיו לם וד׳ ת י הנותרים ^גבורים ה ה וברחו שש מאו מ ח ל גבורים עושים מם כי ה מ . ואליפז ילא רצה לילך ע ח ר בני עשו רעואל יעוש יעלם קהם עד ארוד״ין העיר . ורדפו בני יעקב אחרי היה יעקב אבינו רבור שעיר ה ת מוטל בארוד״ין והם ברחו ל והניחו לאביהם עשו מם. ובני יעקב נכנסו ונחו שם בלילה ההוא ומצאו ה עקרבי ל ע מ לת א מ י כבוד אביהם. ויש אומרים ל טל וקברוהו מפנ ת מו לעשו מר חלצו ח מ ר שעיר. ל ה לה וברח עם בניו ל א יצא מארוד״ין חו ל שם אח ל ע מ הר שעיר ב תם ב הם והלכו וצרו או עצמם בני יעקב ורדפו אחריי בני ו ונפלו לפנ עקרבים. יצאו בני עשו וכל אותם אנשים שברחם שלום ונתנום מ יעקב ונשתטחו לפניהם ונתחננו להם עד שעשו ע

ס עובד: ט ל

ם מדרש ויםעו ת

ספר אלדד הדני( ת ר ח וסחא א נ )

ל אלחינו המלך מלכי בשם ה׳ אלהי ישראל. ישתבח שמו שת וחיי מ רת א ת ונתן לנו תו מו ל תאו כ ר בישראל מ ח ב המלכים שו בני הגולה נ . ואתם אחי ם ה ע בתוכנו מצות ישרים והי ב ט עולם נו בזמנה. כי כל זמן שישראל נ חזקו ואמצו לבבכם לקיים מצות אלהי. ושלום לכם ם ה לטת ב ה ולשון שו מ ו ם אין א ל מקו עושים רצונו עו נ ם בית אלהי ו מקו נ ו בני הגולה ושלום לירושלם עיר תפארתי נ אהיט וצדקה פ ש ל בגוים ומקום מלכות בית דוד ויהודה שעשה מ ל ו ח מ ה ומקום מכוון כנגד קדשי הקדשים. ושלום לכל זקני ישראל ואומני תורתיה וטפרשיה כהניה ולוייה כל שבטי ישראל ויהודה גדול וקטון.ה רבינו הצדיק ש ת ט מ א א י ב נ ב ל יחזק לבבכם בה׳ אלהינו ו א ה

: ד ה׳ ב עי ת ל עםק אלדד ח ו שבטי ישורון ע נ ר אחי פ ס ועכשיו נט ב ש המגיד כל זה. איך היה יציאתו •בכל הארצות שהוא נאצל מה מקומות ומכמה צרות מ כ ם גדול והצילו מ ם נ ש דן ועשה לו ה שעברו עליו לצאת לאלו הארצות ללכת להגיד לכל בני ישראלת ולדבר ו מ ח תם נ ר או ש ב המפוזרים בגולה עניינינו וענין ארצינו ל

ל לבם דברים טובים: עד ח י ויהודי א ו אנ ר לנהרי כוש נכנסנ ב ע ובך היה יציאתי. מ. ויהי בחצי הלילה וישב ת ו נ י פ ס ם אנשי ה ה ע נ ט ה ק נ ר בספי ש א. ד ח ה רטן ה׳ ותפשתי לוח א נ י פ ס ד ונשברה ה א ל והזק מ ח ה׳ רוח גח והיינו עולים ל אותו הלו י כזה ויתפוש גם עטי ע ויהי כראות חברס ו נ ר מ ו ה ר מ ש ת ש ח מה א ל או צ ד שהשליך אותנו הים א ויורדים בו ע

הם כי י ד ובלא שמלה״על והם כושי״ים:שהורים •בעלי קומה בלא בגו אותנו ש פ . •וכשבאנו לארצם ת ם ד א - י נ כבהמות נמשלו ־ואוכלים ב . ת חברי ברי ושמן ומעונג וישחטו אותו ויאכלוהו ויצעק אוי •וראו א. וינטלי אותי כי ת בשרי לי שהכרתי לאומה וו שהכושיים יאכלו אד שאשמן ואבריא •והביאו* ה ושמו אותי בקולר ע נ לה הייתי בספי חולה ר והטמנתי האכי ב ת טובות אסורות ולא אכלתי ד י כל מאכלו לפנב ם זמן ר ה ם . והייתי ע י ת ל כ והיו שואלין •אם אכלתי ואמרתי כן אם ל גדול ממקו עד שהשם יתברך עשה עמי נם שבאו עליהם חי. ם ה מ ר ושבו אותם ובזזום והרגום ובתוך השביה שבו אותי ע ח אה שנים והיו ע ב ר ם א ה ם ש וישבתי ע והיו אותם הרשעים עובדי את ח ם א ע פ ד ש . ע ו ש גדול ויקדו וישתחוו ל בכל בקר עושים אט יששכר ב ש ר מ ח ו ד ס ח ץ וימצאני יהודי א ״ י צ הביאוני למדינת א. והם שרויים וקנה• אותי כשלשים ושנים זהובים וחזר עמי לארצוא ק זה ל ת ארץ מדי ופרם והם מקיימים פסו ה ם והם ת בהררי תהורה. ם עול מלכות כ״א עול תו ה ך ואין ל ר התורה הוה מפי פ ימוש סרה. והם ם כ״א בתו ד ם עם א ל אינם נלחמי ב ועמהם שרי חיילים אך עשרה ל ה . והם חונים מ בשלוה והשקט ואין שטן ואין פגע רעד וגמלים וחמורים א ה מ ב ר ה ה ימים על עשרה ימים ויש להם מקנטה ת לשחי ל כ א ועבדים ואין מגדלים סוסים ואין בידם כלי זיין כ״א מת או ממון ם ימצאו בדרך שמלו וגם אין בידם עושה וגזל ואפילו אש וישאו ם רשעים עובדי א ה . ויש קרוב ל א יושיטו ידיהם לקחתו ל . ל אינם מזיקים להם ואין מועילים. ב אמותיהם ואחיותיהם לנשים אם שופט ושאלתי עליו ואמרו לי שמו נחשון וארבע מיתות ה ויש ל. ובני זבולון ם ר ן פ ו ש ל ב ב״ד בידם וטדברים בלשון הקודש ון ומגיעים בשכנותם ונוטעים אוהלים של שער חונים •בהררי פארת ועוסקים ר ר פ ד ה . ומגיעים ע א ״ י ג מ ר נת א ם להם ממדי הבאיע מיתות ב״ר עומדין על אופניהם. ושבט ב ר ם א ה ה ויש ל בפרקטטירי הר פארן ויש ביניהם שלום ואהבה ואחוה ראובן נגדם מאחו

ה וכורתים הדרכים וכל שללם י ט ח ל ט ורעות ואלו הולכים ביחד לפרס ומדברים בלשון• הקודש ביחד יחלקו והולכים כדרך מלכי טרי ות ב . וכל ש ד ד ג א ד ו ו מ ל ח ה ו נ ש מ א ו ר ק ס ועמהם מ ר ובלשון פ. ס ר הסברא בלשון פ ושבת פותחין טעמי תורה בלשון הקודש וט הטנשה שם בהררי נגד טדינת ט כ״ ה ב ם וחצי ש ושבט אפריב בעלי סוסים פש וקרוי* ל . והם אלו זעמי נ ם י ל א ע מ ש י ת ה ו ע ט

ה כ׳׳א י ח ט מ ה וכורתים הדרכים ולא יהוסו על שונאיהם ואין ל. ושבט ף ל א ם יוציא ב ה ד מ ה ה א מ ח ל י מ ר מ ל והם אלו ג ל ש ה מם ה הרשי ש p כשדים רהוק ש א ם ב ה ה ש נ ם ט ה ב שמעון והצי שוח וקצת ה םלכי ש מ ח ם ו ס מעשרי לם ולוקחים מ ס מרובים מכו ואלו הו אומרים בארצנו שקבלה היא . ואנחנ ס ם פורעים מ י םהשטעאלח ע׳״ז נ ת אםו ח ט יהודה ושבט בנימין ת ב ם בני הגולה ש ת א בידינו שו והיונים נ בו בית אלהי ח רומי שהחרי ה ה המפוזרים ה א מ ט ^ ה . א ב. ויש לנו קבלה ה נ ר ב ש א בלבם וקשתותם ת ב ם ת ב ר והשטעאלים חה בארץ ישראל יושבי ל ה ת י דן היינו ב נ ב ' ו נ ח נ א י איש ש פ איש מה גבורי חיל כמונו. מ ה ל ם ולא היה בכל שבטי ישראל בעלי מ אלהית ישראל ועשה שני עגלי א א י ט ח ה בט ש וכשעמד עליהם ירבעם בן נם ם ואמרו קומו והלחמו ע ת בית דוד נקבצו השבטי זהב ונחלקו מלכוו רעם נ ם עם אחי לחמי ו נ נ ח ה אנ מ ו לו ל ר מ ירבעם ועב ירושלם אה והלילה! באותה שעד. ל י ל ך ישראל ויהודה. ח ל בן אדוננו דוד מט דן גבורים. ב ל כמו ש א - ש ו זקני ישראל אין לך בכל שבטי י אמרו לו בחיי ם בני יהודה. אמר הלהםו ע ו לבני ק־ קומו ו מיד אמר. ם מ ו ולא נשפוך ד נ ה עם אהי ם ה ל ו עושים מ ש בן אבינו אין אנ א רח לילך ת ורמחים וקשתות ונתנו עצמם למו ד נטלו בגי דן הרבו מיהה ו ה ונמצא לנו מנ ת ע מארץ ישראל כי ראינו שאין לעמוד. נלך מא ב . ונתנו לב ונתיעצנו ל ו תנ ף יוליכו או ד לסו ומקום ואם נמתין עב ו לנו נשיאינו והלא כתו ס לדד־זיייבה ולהרוג כל יושביה. אמר י םצ־ו נלך על . אמר ד עולם והאיך תצליחו ב עוד ע ה ו א י לא תוסיפו לדם ונשב במקומם. ל אדום או על עמון ומואב להשמי ק או ע ל מ ער בגבולם. מ ע ת ישראל מ ע א נ ו נשיאינו כתוב בתורה שהב״ה מ אמרף נתנו עצה לילך למצרים ולא על הדרך שהלכו אבותינו וגם לסור פישון לארץ כוש. ויהי ה נ א כדי לילך לעבוד ל ל בה א לא להחרים ה כל מצרים וישלחו אלינו א ד ע ו לםצ־־ים ויקהו ר כי הקרבנר ה נ ם לשלום נעבור בארצכש ל ה נאמר ל ם. ו ה ואם לשלו ם ה ל מ לל ו ויעמדו ע נ א האמי . ויהי כי ל ה ח ו נ ם נמצא מקום מ פישון כי שץ כוש ומצאנו ר א ד שעברנו ארצם והגענו ל ם כל מצרים ע ת י מ ש מ. ולא ם י ס ד ר פ בה ושמנה ובה שדות וכרמים גנות ו אותה ארץ טו. ויהי כי ץ ר א ת ה ם כי בהזקה לקחו א ה מ ת ע ב ש מנעו לבני דן לם שנים ה מ מ ע ש י ס פורעים לישראל ו מ רצו להרוג לכולם ויהיו ל

ד ויהי לגו עושר גדול: א ד מ ו ורבו ע ד שפר רבות ע

ר והגלה לראובני ולגדי'ולחצי ך אשו ל ב מ י ר ח נ ם ' ה ל ואח״כ ע. ועוד עלה י ד ר גוון וערי ט ה ר נ ה והבו ל ה ט המנשר• ויוליכם ל ב שתם י והוליך או ר ולשבט נפתל ש ם שנייה והגלה לשבט א ע ב פ י ר ה נ סד שבאו אצל גבולם והרגו ר ע ב ד ט ^ כוש והיו נוסעים וחוגים ב . א לד היום הוה עם ך עשרים ימים והם נלחטים ע ל ה באנשי כוש והיו מנפתלי ה שבטים שהם ראובן ו ע ב ר בני מלכיות של כוש. והללו אר שם הזהב. והם מקומות ש וגד ואשר חונים בחוילה הקדומה אס ובוטחים בקונם ״ ו נ י ר ו ת ה ל ש מ ם מ י י ו ד טובים וקיימים במלכות פה והאל בעזרם. והשבטים האלו שמו ידיהם בעורף אויביהם ל ת תע םלכיות ושבע ארצות ב ה עם ש מ ח ל ה ושנה עושים מ ובכל שנג ״ ו א י ר ת א ו ״ ב ו ק ו ו י ׳ ח ם ק א ו ״ נ י ם ו ושמות הארצות האלו םר לנהרי כוש. ואלו ב ע ם והם מ ״ ו ל א ק א ו ״ ט ר כ א ו ״ ל ו ק ת וכסף ואבנים טובות וצאן ובקר וגמלים ם זהב ו ה ד׳ שבטים יש לד וזורעים וקוצרים ויושבים באהלים וכשירצו נוסעים א ה מ ב ר והמורים הך שני ימים על שני ימים. ל ה והוגים עם אהליהם מגבול לנבול מ ובמקום שהם הונים אין להם מקום כ״א במקום שדות וכרמים.ה ט מ ושם מלכם עוזיאל ושב הנשיא הגדול אליצפון מבני אהליאב ל. ובעת ד ח ע ישראל ה׳ אלהינו ה' א מ דן ודגלו לבן כתוב בשחור שר פר ויבוא ש ה יצעק הצועק בקול שו מ ח ל מ ר יבקש לצאת ל ש א. וכל ם י ף דגלים לבנים קטנ ל ה ועשרים א א הצבא ויצאו החיילות טץ שלשה ה והשבט עומר מבחו מ ח ל מ ר ל ח ט א ב ש וחדש יוצא ש ר ח. ם ה ל ט ש ב ם ש ה שיביאו משלל אויביהם יחלקו ע חחצנים מכל מל כולם אץ בורחים כלל כי בושה ט בן דן אלו ע ב ומבני שמשון שה מ ח ל ק כ״א מ ס ם ע ה ה ואץ ל ת ל הים ע גדולה אצלם. והם כחווס. נ ר ואל י ובעת שילחמו יאמרו לא טוב לגבור שינוס. ימות בחוד בקול ח ם וצועקים כלם י ה פעמי מ ל הי. ואומדים כ יהזק לבו או כולם. וכך הם עושים ד ואז ישם־ ח ע יש׳ ה׳ אלהינו ה׳ א מ גדול שך עהיאל ומחלק ל מ ם וחוז־ץ ומביאץ כל השלל ל ם ג׳ חדשי ל ש ד מ עם. והמלך ו ד הי ך דוד ע ל ם ה ם ם ה . וזה החוק ל ל א י ש ל עם כל י כ הם בעלי הורה יושבי ך לכל החכמי ל מ עוזיאל לוקח הלקו ונותן ה. ה מ ח ל מ ם והנשיא על ה ק ל ם ואח״כ כולם נול1לים ח ק ל אוהלים חם יוצא ם יוצא נפתלי בשלשה חדשים אחרי וכן עושים בשלשה חדשי

: ה ל י ל ש וחוזרץ ח ד ם י״ב ח ד חשלו גד ובן כולם ע

ו מ ד ה׳ ונקרא ש ב ו ע״ה הצדיק ע ע ב ה ר ש ט מ ב ועור ש

10

ך ל ה ס מע״ז ודבק ביראת ה׳. והים •סובבו- מ נ ם ש ו נ ט י ב אצלנו שם ובנינים ם ושוכנים בבתים מפוארי ם על שלשה חדשי ה חדשי ש ל ש. ואץ ( ? ) ט נ פ ל ן על ה ה ה מ הדורים ובמגדלים יכינו לעצמן בזמן שה ולא זבוב ולא א מ ה ט ט ה ה ולא ב א מ ה ט א ולא חי מ ר ט ב ם ד ה מ ע פרעושים ולא כנים ולא שועלים ולא עקרבים ולא נחשים ולא כלבים כי כל זה יצא םע״ז שיעבדו בארץ. זולתי צאן ובקר ועופות.ה ם בשנ ם בשנה ונם זרעם שיזרעו שתי פעמי וצאנם יולידו שתי פעמי וזורעים וקוצרים. ולהם גנות ופרדסים וזיתים ורםונים ותאנים וכל מיני קטניות ואבטוהים וקשואים ובצלים ושוטים ושעורים וחטיםד ה בעלי הלטו נ ש ה בעלי מ נ . והם בעלי אמו ה א ד יצא מ ה ומכל אנו ם שונים: ככה למדו ם כולו לשון הקדש וכך ה ה ל ואגדה ותלמוד שי הגבורה ואינם יודעים ה מפ ש י יהושע בן נון מפי אבינו מ פ רבותינו מם כי בבית שני היו ולא השיגום ואינם יודעים לדבר כ״א בהכםילה ואינם נשבעים כלל וטי . וכלם טהורים בעלי טבי ט ח ק בלשון הה יצעקו עליו ויאמרו כי בעץ שבועה ביניכם יםותו ל ט ב שזוכר השם לה ה ועשרים שנ א ה או מ נ ה ש א קטנים והם מאריכים ימים ויהיו מה דורות והם זורעים ע ב ר א ולא בן ימות בהיי אביו• וישיגו לשלש או ל וקוצרים לפי שאין להם עבדים ושפתות וכולם שוים ואינם סוגריםך ל ה ה מ נ ק מ . והולך נער עם ה ם ה א ל בתיהם בלילה כי בושה הו. וכולב לויים ם ם ולא משדי י ט ם ל א ם ד ל ה פ עשרה ימים ואץ םה רבינו ש ל מ א כהן ולא ישראל ועדיין בקדושתו ש ם ל ה ואין לא ל ם א ה ם ל ד לא בני א ם ו ד ד הי: ועוד אינם רואים בני א ב ער לנהרי כוש. ויש מקום שרואץ ב ע ם הללו היושבים מ ה שבטי ע ב ר אן ביניהם ואוטרים ו י ט ב ם וטיהר ם ד אלו לאלו וטדברים מצעקת א. ם ה ה שאירע ל ה והם הודיעו לכל ישראל מ ם ה ל מ כזה אירע לנו בם מין יונים ידועים ביניהם ה ק גדול יש ל ם ע וכשהם רוצים לדבר או ל וכותבים אגדותיהם וקושרין בכנפיהם או ברגלי היונה והולכץ,ועוברץם ה ץ ובאות היונות למלכיהם ושריהם. ועוד יש ל על נד״־־ סבטילעת כסף וזהב והרעו פשתן וםגדלים תו ד ו א ה ט ב ר אבנים טובות הם ה פעמי ש מ ד אץ קץ והם כיוצאי מצרים ה שני ועושים בגדים נאים עת ש י ק ה כםטחו מ ם א י ת א הר מ . ורוחב אותו מקום הנ ר פ ס כי אץ מח ת ם גדולים וקטנים וקולם ירעם כרעש נדול כ י א מאבנ ל והנהר מך יום. ויש אצלם שש מעיינות ל ה ה ביום ובלילה ישמע קולו מ ר ע שם י ם ארצם ושם ישרצו בה ת ה ה וישקו מ ה א א ם ג א ויקבצו כולם ל

ה וביום ש ע מ ת ימי ה ש ל ירעימו ש הר הולך והאבנים וההו הנ טהורים וד לשלשת צ ר מ ה נ . ומעבר ל ת ב ד מוצאי ש השביעי ישבות וינוח עך ל ה מ ם לנגוע כ ד ט במקום ולא יוכל א ה ל ש ת השבטים הללו יש א

: ף ״ י ס נ י ר ץ פ ר מיל לצד אי בן יחזקאל בן חוקיה בן עלוק ד בן מחל ד ל : א הה שמיל בן טוביה ל ה בן ה ר בן אלקנ ר בן חו ת ר בן שמעיהו בן ח נ ב בן אם בן טעמי בן אינם בן גאול ע ת בן עינן בן נעטן בן ט ד בן פן יוםף ב . ם ה ר ב -בן א הו ם בן דומם בן עובדו ר מ בן שלום בן כלב בן ער בן איוב בן שלם ש ר בן אריאל בן א ה בן יעקב בן כפו ש בן מן חושים בן דן בן יעקב אבינו ב ך ם ם י ח אב בן א בן אליהו בן אהלי

ע״ה ושלום לכל ישרץ.ל אמן:

ם ספר אלדד הדני ה

מדרש אלפא ביתא דרבי עקיבאם קושטנדינא ווינציאה) (נוםחא אי לפי דפו

ה י מ א ד ש מ ל . מ ף ל א א״לף מהו א ב י ק י ע ב א אמר רה. פ״יך ל״מר תורה א״מח ל״מד פ״יך כדי שתוכה לחיי העולם הזי שהב״ה נקרא ה מפנ י מ . מפנ א ב ת כדי שתזכה לחיי העולם ה ם ״ אד ואמת וכל ס ח ופניו יקדמו ח מ א ת וכםאו מאז יושב עליו ב מ אד ס ח וכל אורחותיו ח מ י א ט פ ש ו מ ת וכל משפטי מ דבריו דברי את (ירמיה יי). מ ם א ת שנ׳ וי״י אלהי מ קרא א . ומנין שהקב״ה נ ת מ א וא וישב ס ד כ ס ח ח שנ׳ והוכן ב ס א ו מאז יושב עליו כ א ס כ ומנין שד ואמת שני ס ת (ישעיה י״ו). ומנץ שפניו יקדמו ח מ א עליו בת מ • וגומי (תהלים פייט). ומנין שדבריו א צדק ומשפט מכון כסאךי ט פ ש ו מ ת (תהלים קי״ט). ומנין שמשפטי ם ־ א ק ב ש ד א שנאט׳ רת צדקו יחדיו (תהלים י׳יט). וכל מ י ח׳ א ט פ ש ר מ מ א נ ת ש מ אאמת (ההלים כ״ה): ד ו ס ת ה׳ ה ד ואמת שני כל אורחו ס אורחותיו ח

. ח ת פ א ח ל״שון ״פה רפד. "לשון " ת פ ״ דבר אחר א אץ ס ל ק ־ ודם כדי שיהיו מ ש ל כל בני ב ח לשון ש ת פ ר הקב״ח א מ אא ל מ ל א לם. ש ח העו ו ח ע ת ב ר א י בכל יום ומםליכץ אותי ב לפנת עולמי. א בראתי א י בכל יום ויום ל ם אומרים לפנ ה שירה וזם״ה שר מ א נ זמיה ש א בשביל שירה ו ל ת העולם א א ברא הקב״ה א ל ומנץ שי לפניו ד ה הוד והדר לפניו עח ותפארת במקדשו (תהלים צייו) הוד ות במקדשו בארץ. שמים מכוסים הודו ותהלתו ר א פ ת בשמים ועוז וח השמים לענין שירה שני א הקב״ה א ־ ב . ומנץ ש ץ ר א ה ה א ל מל (תהלים י״ט). ומנין שמיום שברא הב״ה ם כבוד א י ר פ ס השמים מו ץ זמירות שמענ ר א ף ה מרת לפניו שירה שנאי מכנ ת הארץ או א

13

א הקב״ה שנא׳ צדיק ה׳ ל צבי לצדיק (ישעייכ״ד). ואץ צדיק אף ימים ונהרות אומרים שירה א . ומנץ ש בכל דרכיו (תהלים קמ״ה)ף הרים וגבעות א שני מקולות מים רבים (הדלים צ״ג). ומנץ שה וכל י ח אומרים שירה שני ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים הם שרים וכל שופטי ש •וצפור כנף מלכי ארץ וכל לאמי מ ה ר מ ה בת שם ה׳ כי נשגב נערים יהללו א ארץ בתורים וגם בתולות זקנים עם. שמו לבדו (תהלי׳ קמ׳יח). ומנץ שכל םדרי בראשית אומרים שירהף א ד מבואו וגומר (תהלים קי״ג). ומנין ש רח שמש ע ר ממז מ א נ שח פיו בשירה שנ׳ (תהלים צ״ב) מזמור שיר ליום ת ם הראשון פ ד את טוב להודות ליי ולזמר לשטך עליון. טוב להודות ליי ב ש הם בתוך ך עליון בשמי מרו מ ש . ולומד ל ם ד ך בני א בארץ מתו

: ת ר ש מלאכי ה׳ אה במאתי ה שאין נ ת פ א ה ״לשון פ״ה ופ״ה ״לשון ״ ת פ א ד״א "ה ולשון שנאמ׳ פ א ב ל ם לומר לפניו שירה א ד א ב ושמונה אברים שא ל ה ולשון א א נמשלו פ ל ר צדקתך וגומר (תהלים ע״א). ש פ ס פי יב ופותה. י ח ר ה מ פ פותח כך ה ב ו י ח ר בים ובגליו. כשם שהים מח. ל עצםו א מרגליות ש ל ה מ פ א מרגליות כך ה ל כשם שהים מם. כשם שגל מתוך הים ה מביע מי פ כשם שהים מביע מים כך הבר ועולה. כשם שהים ה מתג פ ר ועולה כך הלשון בתוך ה ב מתגת הבריה בדבר. וכשם . כך לשון מרשיע א ה בתוכו נ י ע ספ מטבי. וכשם שגל הים מרגיש כך לשון ף צ פ צ ה מ פ שהים מצפצף כך הם ד ה כך לשון של א ר ע ר ברוח ס מרגיש. כשם שגל הים מסעים. לט מי ה פו פ רה. כשם שהים פולט המים כך ה ר ברוח עבי מסעיח ע הורג א ר ה ולשון ה פ ת הבריות כך ה כשם שגלי הים הורגץ אה פ ה מזה ומזה כך לשון יש לו ש פ ת. וכשם שהים יש לו ש ו הברי. ח י ר ס מ ה מבאיש ו פ מזה ומזה. כשם שהים מבאיש ומסריח כך הם זוקפת ם מוטל כך לשון פעמי ם זוקף פעמי כשם שגל הים פעמיו כך לשונו של טלת. כשם שגל הים הכל מתייראין ממנ ופעמים מוש פ ר ף מימיו מתגרשים ל ה הים לסו . מ ו נ מ ל מתייראין מ כ ם ה ד אף ו ה ס פ ך ה ף נ״ז) כ ש וטיט (ישעיה סו פ וטיט שנא׳ ויגרשו מימיו רת וגו׳ (תהלים י׳׳ב): דבריו לתוהו והבל שנ׳ יכרת יי כל שפתי הלקור הקדישן ט ח א ת פ א ח "לשון פ״ה ופ״ח ״לשון ״ ת פ א ד׳א "רה כדי שישבח ה ולשון בדברי תו ם לישראל פ ה ח ל ת פ ברוך הוא א

ח וגדולת ב ם אין ישראל בעולם אין לי ש א ל יום ויום ש כ שמי ב

א בראתי י בכל יום ל ה שישראל אומרים לפנ ר ט א שירה מ ל מ ל א שם א בראתי א בשבילן ל ר ב לו ישראל שכל העולם כלו נ עולמי. אפי׳ מ״ד): י ע ש י ) ו ר פ י ע ת ל ה ם זו יצרתי לי ת ר ע מ א נ א בשביל שירד• ש ל אם ף א ל ם אין בית אין א ף אין בי״ת א ל ם אין א ד״א א״לף אם אין כל העול' ם. א י ה אין כל העולם כלו מתקי מ י מ דה ת איו חום אין גימ״ל אין דלי׳׳ת . א מת י ה מתקי מ י מ רה ת כולו מתקיים אין תום ם. א י ם אין דל י ד ס ם אין גמילות ה ץ גים״ל. א ם אין דלי״ת א אי ה׳ אזכיר וגר ד ם ר ה מ א נ ם ש י ד ס ץ דלים בעולם אין גמילות ה את עם עני ר א מ א נ ש . ומנץ שישראל נקראו דלים . (ישעיה ם״ג)

לם: ת העו ו אומו ל אל י פ ^ הושיע (תהלים י׳׳ח< וענים רמות ת

ר חק״ב ״אמונתי ״לישראל ״פקדתי ו״פקדתי מ ד׳א אל׳יף אר ואהיה אצלו מ א נ א הורה ש ל חי א נ ״לישראל ״אמונתי. אץ אמוד מ א נ נחו לישראל ש ד הקב״ה אמו . ומנץ שהפקי ( ן (משלי ח׳ אמו. והוו כל ישראל ת ישראל (ההלים צ״ח) ו ואמונתו לבי ד ס זכר חה שני ע הם ואומרים שירה לפני הקב״ה באותה ש ת פי ם א תחי פוק ו ח ר א עצות מ ל ך כי עשית פ מ דה ש ממך או ה ארו ה ה׳ אלהים אה נ ר אמו מ א ה נ מ ר אומן ל מ א ם נ . א מן ה או נ (ישעיה כ״ה) אמונות ד ששתי אמו מ ל א מ ל . א מן ד או מ א ה נ מ ה ל נ ר אמו מ א ם נ א. ח י ש מ ד ל ח א ד לישראל ו ח ר סיני א ל ה ד הקב״ה לישראל ע הפקיו ואמונתו לביח ישראל (תחלים ד ס ר לישראל מנין שנא׳ זכר ח ח אנה ר והי׳ צדק אזור מחניו והאמו מ א נ ח מנין ש ד למשי ח א צייה). ו

אזור חלציו (ישעיה י״א):ר הקב״ח "אמרתי ״פארתי ״לעמי ו״פארתי מ ך׳א אל״ף אר ט מ ר יערוף כ מ א נ רה ש א חו ל י א ת ר מ . ואץ א ״לעמי ״אמרתיר מ א נ ה ש ־ ו א ת ל י א ק ק י (פ׳ האזינו). ואץ ל ת ר מ ל א ט כ - ל ז לקח• תל ל תעוובו (משלי ד). ומהו א ב נתתי לכם תורתי א ח טו ק כי לד ט א ד שבשעת מתן חורה קייא הקב״ה לישראל ו מ ל . מ תעזובוד לעולם ע תה לכם ל ח טוב יש לי בעולם ואני נותן או ק להן בני םת מצוותי. ניציבין ואומרים לפניו ת תורתי ותשמרו א ם תקבלו א את תורתך. ם נשמור א ה נותן לני א ת א ח טוב ש ק רבש״ע איזהו מל ואומ״ים א י ע . משיבץ י א ב ר להם זה העולם ה מ א משיב הקב״ה ום ה ־ ל ט א . משיב הקבי׳ה ו א ב רבש״ע הראינו דוגמא של עילם ה

ח שנאמר' ב א שבולו ש ב ל עולם ה ד מששים ש ח א א . שהו ת ב זה שא כולו ב . ומנץ שעולם ה ( ן ת (פ׳ יתרו ואתחנ ב ש ת יום ח זכר א

ת ~(תהלי׳ ב ת וגומר ליום שכלו ש ב ש ר מזמור שיר ליום ה מ א נ ת ש ב שת פיו בשבתו ח א ת ת השבת פ -־אדם הראשון־ א צ״ב). שכיון שרא׳אמר מזמור "שיר ליום השבת טוב להודות לה׳ ולזמר של הקב״ה וך עליון. באותה שעה מלאכי השרת יורדין כתות כתות מן מ ש ל. וכן השמים מקצתן היו אוחזים בידיהם ב השמים ואומרים טו כנורות ועוגבות. ־ומקצתן היו סיריהם נבלים וםצלתים וכל כליר ק ב ר ולזמר לשמך עליון. להגיד ב מ א נ שיר ומנגנין לפניו בשיר שם לבקרים ר חדשי מ א נ א שנמשל לבקרים ש ב ך זה עולם ה ד ס חנתך (איכה. ב׳). ואמונתך בלילות זה העולם חוח שנמשל ה אמו ב רך ויהי לילח בו תרמוש כל חיתו יער ש ת ח ש ללילה שנא׳ תא בלילה וביום ל (תהלים ק״ד). וכי כל חיתו יער לא תרמוש א

לם הזה נמשל בלילה ומלכי' ד שעו מ ל א מ ל נה רומשת כלל. א אילה. ם רוםשים ביער בתוך הלי ה אומו׳. העולם משולים כהיות שות החרות ליערם ר חוזרים. כשם שכל ההי ח ש ד ה וכיון שעלה עמוא עליהם עה׳יב ב ל כיון ש ב ולמקומי כך כל מלכי הארץ ורוזני תל ומלכות משיח הוזרים ליעדם ולמקומם ויורדין מגדולתן ושבים אר והיה ה׳ למלך על כל מ א נ א ש ב ם ואינן באין לעולם ה ר פ ע

הארץ (זכריה יי׳ד):

ר הקב׳יה "אצתי ״לפעול ״פלא במרום ועומק' מ א אל״ף א י ךר וגר ק ד אין ה ר עושה גדולות ע מ א נ ד ש פ ס ר ואין מ ק שאין הה בראשית ש ע מ ר ב ק ד אין ה ). ד״א עושה גדולות ע (איוב ט׳ת בשעה י ר ח ר במעשה א פ ם ד אין ם . ונפלאות ע ם א ר ב בשעה שר בשעה שנוצר הולד ק ד אין ח שיצרם: ד׳א עושה גדולוח ער בשעה שנולד: ד״א עושה פ ם . ונפלאוח עד אין מ ו במעי אמר בשעת פ ס ד אין מ ל. ונפלאות ע ר בשעת חמבו ק ד אין ח גדולוח ע. ח מ ש ר בשעת יציאת נ ק ר אין ח ה: ד׳א עושה גדולות ע הפלגם: ד׳א עושה גדולו׳ ת המתי י ח ר בשעח ח פ ס ד אין מ ונפלאוח ער בשעת פ ס ד אין מ ר בשעת יציאת מצדים. ונפלאות ע ק ד אין ח עת מ ח ל ר בשעת מ ק ד אין ח : ך׳א עושה גדולוח ע ף ו אח ים ס קרי: ך״א עושה ר בשעת ירידת המן פ ס ד אין מ . ונפלאות ע ק ל מ ער פ ס ד אין מ רה. ונפלאות ע ר בשעת מתן תו ק ד אין ח גדולות ער בשעת ק ד אין ח : ך׳א עושר. גדולות ע m ן ו ח י ו ס מ ז ד : ה ש ע ש ב

ת םנחריב: ד״א עושה מ ח ל מ ר ב פ ס ת סיסרא. ונפלאות עד אין מ ו ט ה ל מ: א ב ר בעולם ה פ ם ר בעולם הזה ונפלאות עד אין מ ק ד אין ה גדולות ע

16

ו לו ח ת פ ח נ ס כ ת אלפי׳ שערי ה ש מ ח ד ש מ ל ף מ ל י ךיא אם שערי . ושמונה אלפי רה ה חומשי תו ש מ ד ה ע ה בסיני כ ש מ לד ה ד א ע ה כ ע ם שערי ד י פ ל ר א ש ד ע ה א ׳ נביאים ו ד ח ע בינה כם יבלענו ד ם וכסיל א כ ד ושמן בנוח ח מ ח ר כתובים ש:א׳ אוצר נ ש ערה ש:׳ יראת ה' היא אוצרו (ישעיה (משלי כ״א). אוצר זו חו ל״ג). והורד, ןו יראה ש;אמ׳ וראו כל עמי הארץ. כי שם ה׳ה יראתו . ואומר ובעבור תהי ( א ב ך (ס׳ כי ת מ א עליך ויראו מ י ק נם בדברי באי ד אלו נביאים שםתנ מ ה יכם ונומ׳ (פ׳ יתרו). נ ל פנ עב (תהלים י״ט). ושטן ם מזהב ומפז ר ר הנחמדי מ א נ ם ש י ד ם ה נ, נהומים כשמן י ר ב ד ם ב ד ל א ם מושהי׳ גופו ש ה ו כתובים ש אלה רבנו ש ם זה מ כ שנאמ׳ ושיקוי לעצמותך (משלי גי). בנוה הם וגוט׳ כ ם עלה ה י ד מ ר עיר ג מ א נ ם ש כ קרא ה עליו השלום שנר ברכו ה׳ מ א נ ת ש ר ש י ה א מלאכ ל (משלי כ״א). ואין גבירים אם יבלענו (משלי כ׳יא) ד ח (תחלים ק״ג). וכסיל א ו גבירי כ מלאכי

: ה רבו ש זה יהושע בן נון שעש׳ עצמו ככסיל אצל מף ן הוא אלו א ראשון והוא אחרו ף זה הקב״ה שהו ל ך׳א אש לכל האותיות כך הקב״ה א ף ר ל א ה י מלך. כשם ש ברוב אלפלם. ומנין ף לכל הנדיבים כו ם כולם וגם הוא סו ש כל המלכי א רים אני נ ן שנ׳ אני ה׳ ראשון ואח אחרו שהוא ראשון והוא אחרוה ן אני הוא מ א לומר ואת אחרו ר ק מ א (ישעיה ט״א). ראוי ל הות העולם ש א ד ח מ ש כ ד ^ מ ל א מ ל י היא. א נים אנ ח אחרו ת״ל א. א ב נים של עולם ה ר סדרן של אחרו ד ס מ הקב״ה עומד בעצמו וו ם. סדרן של ענוים. סדר די ל חסי סדרן של צדיקים. סדרן של ל מלכים ושל רוזנים ושל נדיבים. סדרן ש של נביאים. . סדרן שה י ר של דור ודור. וכל כריה ובריר.. וכל ח סי הדור. סדו פרנד ר ן י ך ב ו נ וחיה. וכל עוף ועוף. וכל נשמה ונשמה. ומוריד ח׳ כסאו ת גלגלי מרכבו ח ת ות מ ע החי ב ר . ואת א ן ו ר ט ט ו מ מ ש של ח ואת עדתו משאו ר ח ק ד ומעלח א ח ת כסאו לצד א ומעמיד א. ומביאין לפניו כל באי עולם והוא מעמידן על רגליהם. ה ב ומתהום רם כלום ראיתם ה מר ל י הבריות או ר דינו של עצמו לפנ ד ס והוא מע ב ר א ה או ב ח ת ל או בארץ מ ע מ ד מבלעדי בשמים מ ה ה א ו אלם י״י א ת שנא׳ ואתם עדי נ מ רוהות העולם העידו בי ותאמרו אקרח ועדתו ן והיות הקדוש ו ו ל (ישעיה מ״ג). משיבין טטטר ואני או י ד ואומרים לפנ ה ד בדבור א ח ח א פ ד ב ח ח בקול א ח ח א ב כלם ב

. ולא ל ע מ ה בשטים מ ו ל א - ם ל ו ע א ראינו כמוך מ כל• באי עולם.- לך כמוך ואץ ל ת • אץ ס ח ת ר בארץ מ ח ם ירשות א ל ו ע מ שרנו כמוך •ן ואץ אלוד. ה ראשץ ואתה אחרו ת ם זולתך א צור בלתך ואץ אלהים יי׳ ואץ כמעשיך ץ כמוך באלהי ך ואין עוד אלהים שני א מבלעדיה משיב הקב״ה לכל באי עולם שנאט׳ ע תה ש (תלים פ״ו). באוה הוא ם עמדי (פ׳ האזינו). מ י אני הוא ואץ אלהי ה כי אנ ת ראו עד ם הקב״ה אני הוא ע ה ר ל מ א ד ש מ ל א מ ל . א ם י מ ע אני אני ב׳ פברא העולם ואץ אלהים עמדי ברא העולם ואני הוא משנ א נ ל שם ד ת כל בני א ח ואחיה אני הוא שאמי . אני אמי א ב לעולם הם רוה ונשמ׳ ומהיד. ה וכל הבריות בעולם הזה. ואיי הוא שאחזיר להם בעולם הזה בעורות . ואני הוא שמחצתי או א ב תם לעולם ה אוים. בהגירות רגלים. בכלילות אצבעותים. נ ־או עינים. בחרישת.ה ולשון. ואני חוא . באילםות פ ם י ת פ ם. בערלות ש לטת אברי בפי. ואין מידי מציל ליום הדין. ד״א א ב א אותם לעולם ה פ ר מ שר במומו מן •העולם הזה כך ט פ ם נ ד א ה א כשם ש פ ר טהצתי ואני אר ט פ נ ר הגרי טי ש ת ר הגר ה ט פ נ . מי ש א ב ר במומו לעולם ה ת הם ל ר א ט פ נ . טי ש ש ר ש חתר ח ר ר ח ט פ נ טא. טי ש א חוזר סו מ ו ס. ק ר ד ת ר דק ח ט פ נ ר גבן. טי ש ת ר גבן ח ט פ נ . טי ש ם ל ר א ת ח. ך ר כ ת . ח ך ש ח א לפת. או מרו ל בעינו. או גרב. או י או תבלותם בפני כל־ באי עולם א או פ ר מ ר כך יושב הקב״ח כרופא• ו ה א ור יי׳ ורפאתיו מ ק ולקרוב ׳ א שי׳ בורא ניב שפתים שלום שלום לרחו

(ישעיח מ״ז): •

ת וקורץ אותו ח ה כותבין אותו באות א י מ דיא א״לף מפנר ח ד הקבי׳ה שנקר׳ א ע ׳ כ ה ב א ש ה י שהוא נ בשלש אותיות. מפנקרא . הקב״ה נ ן) ד (פ׳ ואתהנ ה ע ישראל יי׳ אלקינו יי' א מ שני שד וכל ה ד וקריאת שמו אותיות משולשות. ומנץ שהק״בה א ה אא במשולש שני יי׳ אלקינו יי׳ ל ץ קורץ לפניו א ם ושבח שלו א שם הרי שמו משולש. (ם״א ל רחו ד הרי שמו משולש. יי׳ יי׳ א ח אץ אומרים ח א ב אלקי חאלקים ואדוני חאדונים). ומנץ שכל שא משולש שני הדוש קדוש קדוש מ׳ צבאות הרי משולש. ל לפניו אר הרי משולש. אז ישיר. ק ד ולגדלתו אץ ח א גדול יי׳ ומהולל מד שירים ח רה. אשירה ליי׳. וכן שיר השירים שיר א ת השי א

i י 2 l l .

ת ד ס ב לם. ו ת העו ה בראתי א נ ו מ א ת ה ר מ . ב ש ל ו ש מ ר י הרי ש ים| שנר לחדשו:*) י עתי ה אנ נ בטדת אסו . ו י נוהג עמו ה אנ נ ו מ א ה

ר הק׳יבה מ א בית. ומה הוא בית א ל י בי א ל תקר בי אד ה י פלטרין שלי א חי י׳׳צרחי ב״ניתי שנ ב״ניחי י״צרתי ח״כנתי. ת״כנת. חכנחי חיי עה״ב י בראשי . יצרתי כל סדר ח ט מ ד ל ח א ח ו ל ע ם לי (ישעיה מי). ד׳׳א בי בל בינה בכל בית ח י ת רו שנאי מי חנך אר הקב״די מ ת. א י ת בוני ב ת בוני בכל בית במלכו . בי ו בכל בית בינח ב. בבית שיחתי ם ל ו ע ת ה לם. בבית דנתי א ח העו בבית בראתי את ת הלשון בעולם. בבית ברכתי א . בבית בלבלתי א ם ל ו ע ת ה את יעקב. בבי ת יצתק. בבית ברכתי א . בבית ברכתי א אזרחית ת ברכתי א . בבי סף ו ת י . בבית ברכתי א ם י ט ב ש ת ה ברכתי את ציון. בבית ת ירושלם. בבית ברכתי א ישראל.׳ בבית ברכתי א. ומניין א ב לם ה ת העו . בבית ברכתי א ש ד ק מ ת בית ה ברכתי אח . בבית דן א ם י ה ל א א ר ר בראשית ב מ א נ ח העולם ש א א ר בבית בי . קרוב לסנ י נ . גש לפ ח) י (פ׳ נ א לפנ ר ב ש העולם שני קץ כל ב. שיחתי בביח שני ביום הזה נבקעו כל י א לפנ א ב ל ר א מ א לא נמ ה (נח). בלבל הלשון בביח מנין שני כי ש ב ם ר טעיינר תהו. ל ל א ב ל א נאמ* א ף עירב ל ל י ף ח ל ך ח פ . ה ץ ר א ל ה ח כ פ ל יי, ש בל. ברך ם (חיי שדהן ה ר ב ח א ך א ר ברך האזרחי בביח מנין שני ויי׳ ב. בירך יעקב ( א (חיי שרה א מבו יצחק בביח מנין שני ויצחק בר ל אוהל יעקב משכנ ב בבית מנין שנ׳ ביח יעקב בכל מקום אם מנין . בירך השבטי א ביח יעקב ל ר א מ א א נ יעקב שורש יעקב לי בו (ישעיה מ״ד). חשקתי חפצתי רציתי בו ת ר ח ש;׳ וישראל בה ב ה . בירך יוסף מנין שני ובית יוסף ל א בחרתי בו ל ר א מ א א נ לר מ א א נ ת יוסף מעונות יוסף ל ו וסף משכנ ת י ו נ ח (עובדיח אי). מת ץ שני בית ישראל ברכו א נ . בירך ישראל מ ה ב ה א ובית יוסף ל ל את ישראל. בירך א בי ל ר א מ א א נ יי׳ (תהילים קל״ו). זרע ישראל לק ש ד בירושלם (זכריה טוף אי). ה ר עו ח ב ר ו מ א נ ץ ש ירושלם מנח יי׳ ציץ. נ . ציץ מנין שני כי ב ר ח ב א ־ ל ר א מ א א נ ץ רצה ל פ חש ד ק מ . ביח ה ה נ א ב ל ר א מ א א נ . שכלל ל ר מ א א נ סד כונן ל יי ה וגומר (ישעיה נ״ו). אהלי משכנ ל פ מנין שנאמ׳ כי ביתי ביח ח

ת א מדג גדפו:: קראקא ב׳ חגיך אעי *) א=ד אהדן פנאן זאיגיך לד כלף » rztm* אוהו כחדר כ' ש?, בית השדדש ואין px• יי:»לי היבריש.

אלא ־ביתי. ע״הב מנין שנ* כי הנני בורא השמים אט׳ ׳ דירתי לא*נר מ א א נ ו שכלל ל נ ו ה (ישעיה ס׳׳ה). יוצר כ ש ד ח p ה א ה *חדשים־ ו

ה בורא: מ א ב ל אא בו הקב״ה ר ב ל האותיר ש ב ה .נשתנה בית ט ד׳א בי״ת מם י ט ע י הק״בה שני פ ה לפנ י שגלוי וידוע הי י בראשית. מפנ ר ד ל ס כ

אהד בסון* ששת־״ ל ו ד ביטי דור הטבו ה עתיד העולם ליהרב אה עתיד ם הי י שב״ פעמי א מפנ ׳ ם ותשעים ושלש שנים. ד אלפיי נ ר הקב״ה ש מ א י ש א מפנ ׳ ש ליהרב. (ג״ז הדש) ד ד ק מ בית ה׳ מ א ש י נ פ . ד״א מ א ב ת עולם הזה ועולם ה א ר ב עולמי׳ אני עתיד לם שלי וארץ ם וארץ ב׳ פלטורין שמי ח שמי א ר ב י ל ד אנ הק״בה עתים ליי׳ והארץ נתן ם שנאי (תהלים קט״ו) השמים שמי ד לבני אד ר הק׳יבה עתידין בשרי ודם לעבו מ א י ש , ד׳יא מפנ ם ד לבני אי ם ע״ו. ד״א מפנ ש ב' רשויות ישראל עובדים לשמי ואומות לי . ד״א מפנ ע ר ב ויצר ה שעתידין בריות העולם לנהוג ב׳ יצרים יצר טו. ת ב ק ר נ ת א ד זכר• ו ה א א ל ת אינו א א ר ב ד ל י עתי ה שאנ שכל מח ח״ל בראשית בשביל שלשה שנקראו ראשית ואלי הן ד״א מ תורה וישראל ויראה. תורה מניין שנ׳ יי׳ קנני ראשית דרכו (משליה (ירמיה ת א ו ב י׳׳ד). ישראל מנין שני קודש ישראל ליי׳ ראשית תראת יי* (משלי אי); הורה ה י מ כ כ׳׳ב). יראח מנין שנ׳ ראשית חי יספרו (ישעיה מ׳יד). ת ל ה ר עם זו יצרתי לי ח מ א נ בשביל ישראל שם זו קנית. ישראל בשביל יראה ם זו ישראל שנא׳ ע ע ומנין שם ליראה ך כי א מ ע ך שואל מ ה ה׳י אלקי ר ועתה ישראל מ מ א נ ש

ם קראקא): ו פ ת ה׳ אלקיך (מןג״ו הדש ועד כאן הוםפ׳ ר אראה. בו בינה לכל יצור. בו בינה ־ ד״א בי בו בינה לכל יא ל מ ל א ח. ש . בו בינ׳ לכל רו ה מ ש נה לכל נ לכל נפש. בו בים כ ר הבו ל מ א נ ת ש ח ה א ע לם מתקיים אפילו ש בינה אין העום ה״קבה ה ד ל ט ה א ע . באותה ש פ׳ דברים) ים( נ בו נ ם ו אנשים חכמיכם. מיד הלך לישראל בני הבו לכם בעלי בינה להיותי ראשים עלים בעלי ה ה וחיח מחזיר בכל משכנותיהם של ישראל לבקש מ ש מכם אנשים חכמים ת ראשי שבטי ד ואקח א מ א נ בינה ולא מצא שד שגדולה בינה מ ה ל ח וידועים (שם). ולא מצא נבונים. מכאן אד חורה נביאי׳ וכתובים ו ם ק ד ן התורה שאפילו א י הק״ב יותר מ לפנז ו ו פ ם י ו ח ח ו ו ע ו מ ת ש ו ד ג א ת ו ו כ ל ם ה י ש ר ד מ ה ו נ ש ושונה מת ואין בו ביני? י י ש א ר י ב ר ד ל ס כ ת ו ו ד ג ה ת ו ו ד מ ע מ ת ו ו ב ש ו מ

2*

א ״ ד . ( ט ״ ר (ישעיה כ ת ת ס ׳ שני ובינת נבוניו ת ם ל ץ •תורתו-שוד. כ א, וסיים בלי התור׳ ת העולם בב׳ כבראשי א הק״בה א ר י סד. ב נ פ סא ל ך אותם אינן א א בל וכי ההפו ל כדי שכשתדבקם ביחד אינן אם הקיימים שגי דברים ת ם א ם הקב״ה לישראל בני א ה ר ל מ ב א לה ל ה ט ר ו ת ת ה ה עליכם כאלו קיימתם א ל ע הללו בל ולב אני מ

: ־ ־ , מב׳ ועד ל

ר הקב׳יח ג״מלתי י״חד מ א ו גימל. מלמד- ש ה גימל מא ל מ ל א ם י״חד ג״מלתי. ש ט׳יהםדים ל׳ידלים. לי׳דלים מ״חסדי. ת ח ה א ע ם שלי אץ כל העולם מתקיים אפילו ש י ד ס נמילות הם. ם עולמו בכל יום רו ומהו גמילות של הקב׳יה שהוא עושה ענבורח. בינה ערמה. עצה ו ה ו מ כ ה . דעת ו נשמה ו הן. רוה ו אל

רת עינים. ושמיעת אזנים. והלוך רגלים. ומשוש־ . מאי ה ב ש ח מ ום ובריר, ד א נותן לכל א . ומענה לשון שהו ה פ ידים. ופתיהת הה הארץ (תהלים ל״ג). א ל ד ה׳ מ ס שבהן העולם מתקיים שנא׳ הת חיים (פ׳ בראשית). (ס״א מ ש ו נ רוח ונשמח מניין שנא׳ ויפת באפיל האלקים ל הארץ כשה^ והרוח חשוב א ר א פ ע ם וישוב• ה י חי נשמת.ת ע ה מפיו ד מ כ ר יי׳ יחן ח מ א נ ץ ש ת ותבונה מנ ע . ד ה נ ת ר נ ש א. שמיעת ת ו ב ש ח ר רבות מ מ א נ ה מנין ש ב ש ה מ נה. עצה ו ותבוה וגומר. הליכת רגלים מנץ נ ה ת פ אזנים מנין שני ואזני חרשים תת ת ח מנין שנאם׳ ל ב ש ח מ ח ע״כ) בינה ו ס שנאם׳ אז ידלג כאיל פה (משלי א׳). עצת וחושיח בינח וגבורח מנין שנ׳ מ ר ם ע לפתאיח עינים ר י א ). ם לי עצה ותושיח אני בינח לי נבורח (משלי ח׳ח עןני עורים (ישעיח ל״ח). חליכח רגלים נ ח ק פ מנין דכתיב אן תר כוננו (משלי כי). מישוש ידים מיין י מנץ שני מיי׳ מצעדי גר מ א נ ח מניין ש ת פ ח י ת מ (תהלים קל״ד). פ ח שנאם׳ שאו ידיכם־ קר מה׳ ם א נ ה לשץ מנין ש נ ע . מ ת) ם (פ׳ שמו ד א ה ל ם פ מי שמטר וגשמי רצון ל ו ו ט ר אל ח ר א ב י י״0: ד ^ מ ו ( ו ש ׳ ^ י ^ 0

א משמי מרום בעולם בכל שגה ו ח ׳ ך ו ר ש ב ח ק נדבת •שנתן ח ברכה וא גשמים ל מ ל א . ש ר ארצכם בעתו (ס׳ עקב) ט ר ונתתי מ מ א נ ושיה שר הרעיפו שמים מ א נ יורדים בעולם אץ כל כריה יכולה להתקיים שא צדק׳ וגמילות ל מ ל א ל ושחקים מלו צדק (ישעיה ט״ה). ש ע מ מר ושחקים מ א נ ץ העולם מתקיים ש ם א ׳ שנתן ה״קבה משהקי חסדיח ת ל ודלתי שטים פ ע מ ם מ מלו צדק (שם). וכתיב ויצו שתקים מבל ח שחקי מה נשחנ יםטר עליה׳ מן לאכול (תהלים ע״ח1. ו ו

א ל ל ה׳יקבה אינו״ א ר וגבורתו ש ח ב ׳ מפני׳-יישכל י ם. רקיעי ״מרומים ל ו כ ' ש ד ק מ ם. עמו וגאותו שכינתו ותורתו ירושלם ובית־ ה בשחקיו עת לאלדים על ישראל גאותו ־ועתו . ־ עתו מנין שנ׳ חנ ם י ק ח ש בר רוכב שמים מ א נ ש ' ן י נ . גאותו בשחקים מ בשחקים (חהלים ם״ח)ר מ א נ ץ ש נ ם מ ם (ם׳ ברכה). שכיגתו בשחקי בעורך ובגאותו שחקיר מ א נ א שכינה ש ל ל (תהלים ע״ה). ואין צואה א ע מ ויצר שתקים מו ויצו ה׳ אלרים (פ׳ בראשית). שהקב״ה צוד. לשהקים להתקן מנם יהיה טחון בריהים ת ישראל. ומנין שהמן בשחקי ו ל מחנ ב א מר ויטטר עליהם מן לאכול מ א נ בשביל צדיקים ובשביל ישראל שם מנין שנ׳ ועתו ם נתן למו (תחלים ע״ח). חורחו כשהקי •ודגן שמיר ה׳ עוז לעמו מ א נ א תורה ש ל . ׳ואין עת א ( בשחקים (תהלים ס״חם בנויה באבנים ש כשהקי ד ק מ יחן (חחלים כ״ט). ירושלם״וביח הקרה מנין ר ובאבן כדכד ובכל מיני אבן י י פ טובוח ומרגליוח באבן־ סקראח צדק ם מלו צדק (ישעיה מ״ה). ירושלם נ ד ושהקי מ א נ שם מן ם משחקי ה . ולמה נקר׳ שמו שחקים ש ר ־צדק ילין בה מ א נ שמטר ודגן לישראל בין בעולם הזה ובין לעולם הבא: ד״א ל ו טם בכל מיני שיר ם משחקי ה ם ש י ק ח א ם ל ם א ם אין שחקי שחקיר מ א נ ח לפני השכינה בביח המקדש שבמרום ש ב הטרח ובכל מיני שת במקדשו (תהלים צ׳יו). זח ביח מקדשו ר א פ ת הוד והדר לפניו עת ור מ א נ ת כל חדרי הרקיע מרומים ש ה א ס כ שבשחקי מרומים שזיוו מר ח ר א ב p (חבקוק ־ג׳). ד א ה ה א ל ה שמים הודו ותהלהו מ ס כי השכינה בבית ת עומדים לפנ ו ר מתנ ש ף ושמונה ע ל א שחקים שף ל ה א נ ת ם לומר לפניו קדוש בכל יום ויום וכל מ ש שבשהקי ד ק מ הף ושמונה ל . שכך שתקי׳ בגםטריא א ת ר ש ושמונה ־רבבן מלאכי ה. ם י ק ת ש ב ש ש ד ק מ . שהן סובבין לפני השכינה בבית ה ת ו נ ח ר מ ש עעד ערב ר ו ק ב ח תמרה מ ב ומרוממים שמו של ה״קבח בכל מיני שר אומרים ברוך כבוד ה׳ ק ד ב אומרים לפניו ק׳ ק׳ ק׳. ומערב עה למרומים בלילה לבית ל ע י ששכינה ת ה מפנ י מ נ ־ממקומו. מפר אלדי ישראל מושיע ת ת ס ל מ ה א ת ן א י ר א מ א נ ה ש ל ם ש י ר ת ס מ

(ישעיה מ״ה):

ר הקב״ה ד׳׳ל דיברי ל״עולם. ל״עולם ד״ברי מ . א ל י דלית ד נצב בשמים שנ׳ לעולם ה׳ דברך נצב בשטים (תהלים קי״ט). ואיןר ישלח דברו וירפאם (תהלים ק׳יז). מ א נ פא ש ך חרו א ל א מ ל ר א ב דר וישם׳ ה׳ ידבר בפי מ א נ א לשון נבואה ש ל ר א ב ר אין ד ח ר א ב ד

22

ר ב , ד -ע: ר. א לשון מצו ל ר א ב ר אין ד ח ר א ב . ד fc בלעם (סי בלק)

א ל ר א ב . ומנץ שאין ד ( , נפל בישראל (ישעיה ט ח ה' כיעקב ו ל ש: ר (פ׳ שקח) פ ה ואת מצותו ה ר ה׳ מ ב ר כי ד מ א נ מצוד. ש

ל י ברתי ל״הקים ד״ל. ד ר הק״בח די ס דבר אחר דל״ד אל ואץ מי שאוהב 1 ד ם שונאים ל ד י א י שבנ . מפנ ל׳׳הקי׳ ד״ברחיל ואץ נשמעים דברי ! ד ם מבזים ל ד . ובני א ד ב ל י ב א אנ ל לדל א

־ ואני בעצמי . ( קהלת ט׳ ן בזויה וגר ( כ ס מ ת ה מ כ ה ל שנאי ו י ד ת מ כ חת בצרח (חהלים ב לדך משגב לעתו נ ש ויהי יי* מ ר י מ א נ משגב לרל שר מ א נ י ריקם ש נ ה לעני איני משיבו מלפ ל פ ח . וכשבא דל ב ( טיב שכינתי אצלו ר ק ל ישוב דך נכלם וגר (תהלים ע׳׳ד). ואני מ אב (תהלים ל״ד). ואץ נשברי בכל יום שנאט׳ קרוב הי לנשברי לל ואינו עונה ד ע צעקת ה ם אזנו משמו ט ו א א עניים. וכל ה ל ב א לטרה גם הוא יקרא ולא יענה לו בשעה שצועק לפניו בקול צעקה וטם אזנו מצעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה (משלי שנאם' אוא ל ט הקב״ה בכל רגע ורגע א א שאינו מבי ל כ״א). ולא עוד אח (ישעי׳ ס״ו) וערב לפני ל עני ונכה רו ט א בדל שנאי ואל זה אבית השמים שנא׳ כי שומע ת ת ם ש ד ל בני א כ קול דבריהם יותר מ

את ; ו ו ה . מ א בזה (תהלים ם״ט) ו ל ל אביונים יי׳ ואת אסירי אה שהן דומים בעולם הזח בחליים ! כ לה ובעלי מ אסיריו אלו בעלי חו

ם רפואה ה ד שה״קבח שולח ל כאלו חבושים בבית האסלדים עם וגו׳ (תחלים ק״ז). ה ל ה׳ בצר ל וירפאם מהליים ישנאם׳ ויצעקו אם צאו וגום׳ (ישעיה ם״ט). רי ר לאסו ם א ר ל מ א נ ואסורים אלו חולים שר להושיב׳ פ ע ו עליהם ומקימם מ א שהק״בה מגלגל רחמי ל ולא עוד אר (שמואל א׳ בי) מקים מ א נ ד ש מ א כ ס ם נדיבים ולהנתילם כ ער נריבי מ א נ א מלכים ש ל ר דל להושיבם וגומר. ואץ נדיבים א פ ע מר מ א נ א ישראל ש ל ו וגר (תחלים ם׳יז). ואץ עמים א פ ס א עמים נד מ א נ ש ש ד ק מ א ביח ה ל ם א ם ל״ג). ואין ע י ר ב ד ) ו א ר ק ר י עמים הנהילס ד י א כבו ס כ ר ר.׳. ו ל ה והלכו עמים רבי* ואמרו לכו ונעלה אא יקראו ת ההי ע ר ב מ א נ א ירושלס ש ל א א ס (שמואל בי)• ואץ כר מ א נ א ש ב א העולם ה ל א ה׳ (ירמיה גי). ואין כבוד א ס לירושלם כד ירננו •כבוד חכמים• ינחלו (משל* ג׳). ואומר יעלזו חסידים בכבו

א ] ב א העולם ה ל תם א . ואץ משבבו ׳ (תהלי׳ קמט) ת מ כ ש ל מ עתס (ישעיה נ״ז): ! ל משכבו שנאם׳ יבא שלום ינוהו ע

ן פניו כלפי ה״א משני שבל ח ה דלי״ת ט י מ נ דבר אחר מפ

ן ישראל ו א •י מ ב א דל בעולם הזה -עשיר• הוא• לעולם־ ה טי• שהוא -לעולם ם עוסקים במצות. עשירים• בעולם ־הזה דל הו ה י ש מפנלם ורשעים שאינם עוסקים במצות ועשירים א כגון אומות העו ב הר מ א נ ם שכרם בעולם הזה ש ה בעולם הזה לפי שהק״בה גוחן לר כ ש א ש ב ) מן העולם ה ן ואחהנ פ׳ ) רו ל פניו להאבי ומשלם לשונאיו אם זולחך (ישעיה ה אלדי ת א א ר א עין ל ב ח מן העולם ה ח מצוח א. ואוםוח העולם שאינן עוסקים במצות מקבלים שולחנם ם״ר)ח שכר כל ברי׳. כיצר פ ק בעולם הזה. ולמה לפי שהקב״ח אינו מה לפניו כדי שישבהו ה באין אוםוח העולם ורשעים ועושין מצוד• אח שעושין רשעים . וכל ם ם ת ו ם ויכבדו א ד תם וישמעו בני א אום עשירים בעולם הזה ועניים א לכבודם על כן ה ל אין עושין אאם יש ות. ו ם זוכח לשתי שולחנ ד א לפי שאין כל א ב לשלם. הר בוראו ב להיות בעולם הזה רכי ו ל ט ז מ ם בישראל שנולד ב ד אל חבירו ולא בכל לבבו והולך בחומו ובענות ולא מגיס דעתו עב ל ר בלבו אני גדול מפלוני ופלוני ולא יענה לעניים בגבהות ה מ ו אא קטן ויעשה מעושרו לעניים צדקה ולעשירים ם שהו ד ולא יקלל אה על בוראו ואוםר ע ם בהלואה ונותן דעתו בכל ש גמילוח חסדיי בוראי י מד. צדקתי לפנ ד ס ח וברוח נמוכח מד. אני מד. ח בשפלוא וכל מצות ב ז קיימת לעולם ח תקי כל חפירות בעולם חוח ו זח אוח וביראח אינו ב ח א תם ב ם בעולם חזר. •ולא יעשח או ד א שיעש׳ חה מ . ואם ח א ב ם בעולם ח ד א ם מצוח שיעשר• ה ח ו א ל שכר ם ב ק מ, ם אוכלי ה ח העולם ש ו מ ו א ו ע ש ר ח ו ש ע א והםחכל ב ה בדבריי הללי ב ת אר מ א נ א ש ב ה בעולם הזה וסופן שנטרדין מן העולם ה ל ח נ מלכר וה ובית עשו לקש (עובדיה אי). ב ה ש ובית יוסף ל והיד. בית יעקב או גוים מארצו (תהלים יי). ואומר והאלילים כליל יהלוף ואומר אבדם הלי ו נ ל ישר׳ ב . א ( ׳ ט ם י ל ה ת לה ( (ישעיה בי). ישובו רשעי׳ לשאוא בשביל צדקות שעושין שנאי ועמך ב חיי עולם הזח וחיי עולם ה כלם צדיקים וגו׳ (ישעיח סי). ואומר ויקבלון מלכותא קרישי עליוניםם ת א ם י ק ל י א ת ר מ וגומר. ומגין שישראל נקראו עליונים שנ׳ אני א

ובני עליון כלבם (תחלים פ״ב):

ברא ל חב״ח המפורש שבו נ א שמו ש ל א ח״א אין ח״א א הם (בראשי׳) א ר ב ה ה תולדות השמים והארץ ב ל ר א מ א נ העולם כלו שף שמים וארץ א . ומנין ש ם א ר א בה״א ב ל ם א א ר ב ה ל חקרי ב אס א בה״א שגי השמים־ חחדשי ל ש אין נבראים א ד ה ח ח שעחידים ל

ה •ילא נאט׳ ש ו ח pt ־ f i ׳ . ס״וןי״ישםיםיחדשי ד ע ש י ) ׳ ה ש ד ה p ה R - n א חיחה ל ד ש מ ה ל ח ה מכאן א ש ד ח ם ־והארץ ה א השמים החדשי ל אולא ל עולם הזה ׳ ח בראשיח ש ש ע ם א ב ל ה ב ק ״ י ה נ יגיעה מלפץ בו א ר ש ב ד א ב ל א בראו א ל א ש ב ח של עולם ה י ר ח במעשה אם ניחנה ה ב ל האוחיוח ש ב ה מ ד בה״א. ומה נשתנ ב ל ר ב ח ש א מ מי שבל האותיוח כשהאדם . מפנ ש מ ץ בו מ א תורה לישראל שת רוק פ י ו ובלשונו ומוציא ט ש בהן בשפתי י ת ו הוא מ מוציאן מפים מוציאו מפיו ד א ש כ י ש נ ה מפ א מ ו ל ט ב ק ל ה״א אינו מ ב ו א מפית פ י ה ט א בשפתיו ולא בלשונו ואין מוציא ב ש בו ל י ת אינו מל ה״א אינה ב ה א א מ ו ת ט . כל האותיות כולן מקבלו ו רוק מפיא ל ת המפירשר אינם נכתבות א י שכל שטו . מפנ ה א מ ו ת ט ל ב ק מא וימות ב ו שמים וארץ ועולם הזה ועולם ה ט ת ה ת בה״א ובה״א נ. שתים p ו שטים ^ מ ת ה ת . וכמה הן אותיות שבהן נ ח המשיח הלילה ת היום ושתים עשרה שעו ה הן כנגד שתים עשרה שעו ר ש עה ושתים עשרה מזלות ושנים עשר׳ שבטים נ ושנים עשרה חדשי שר ארצות וכולן על שמותם של שבטים שנאם׳ יצב ש ושתים ע. ואלו הן שתים עשר׳ אותיות ר בני ישראל פ ס מ גבולות עמים לי אליכם (שמות ג׳). הדי י״ב ה שלהנ ר אהי ש ה א ר אהי מ א נ ש. שתי ה ת ע לכל רוח ו ב ר ע א ב ר ו בהן א מ ח ח ח אותיות. וכיצד נ. א״ח ח ו ה לכל ר ט מ ל ה לכל רוח ושתי אותיות מ ל ע מ ל אותיות מ. ורוח רביעית ה ט מ ל ה י״ה מ ל ע מ ל מ ה א״ה • ל ע מ ל ה י״ה מ ט מ ל מה ועומדח ואינה ח ו ת . יש זמן שהיא פ ה מ ו ה ה ועומדת ואיני ה ח ו ת פה מ י ת נה ה ס׳ אי . ובזמן שהיא חחו ה מ ו ח . ׳ ויש זמן שהיא ה ה מ ו ה הה יש זמן . ומפני מ ה ט מ ל ה ו״ה מ ל ע מ ל . י״ה מ ה א בי״ה ר ל את הלשון שנא׳ וירד י שבו ירד ה״קבה לבלבל א ה מפנ ח ו ת שהיא פר סיני שנא׳ ל ה . ובה ירד ע ח) ח העיר ונר (פ׳ נ ה׳ לראות אש ד ח ד לירד לירושלם ל ): ובה עתי ו ר סיני (פי־ יחי ל ה וירד ה׳ ער הזהים (זכריח ל ה ר ועמדו רגליו ביום ההוא־ ע מ א נ ת העולם ש א. וכל ( א ר ציון (ישעיה ל י׳יד). ואום כן ירד ה׳ צבאר־לצב״ על הב י ר סב להבת או ה ברק ו א ר מ ש הן. ומראיהן כ אותיר הללו של את ם רבבו ד אלפי ה א ת שיעור קומתי עשרים ו ת א . ״ובל אחת* ו ן ה לי שהן חקוקוח ל זיקי זוהר מפנ . ־וכלן קשורות כתרים ע ת ו א ס ר פם ושם שיעורו עשרים ל ה״קבה. ומנץ שכל ש ט באצבע ידו׳ ש ע בל זיקי זוהר. ־שכן ת וכלן קשורות ש ו א ס ר פ ח ׳ ם רבבי ד אלפי ח א ו

ה (פ׳ ר אהי ש ה א ׳ הבהוב אהי ם א ש : א ו םה ה . ו ׳ ה בגמטרי אהייתי ואהיה. אני הייתי קודם ׳הי י ה אנ ב ק ״ ה ׳ ר מ א ד ש מ ל . מ שטות).ה לם. ואני הוא שאהי ברא העו לם. ואני הוא משנ ברא העו שנר אהיה. אמ׳ הקדר ברוך הוא ש ה א י ה א - ר ה ר א ב . ד א ב לעולם הן אני. ד״א ח ״ י א׳ידון ה״כל י״צרתי ה״כל. ה״כל י״צרתי הכ׳׳ל א אנת העולם ת רהםים בראתי א ר מ ר ה״קבה ב מ ה. א ר אהי ש אהיה א. ומנין ם י מ ה ד ר מ י להדשו ב י מנהיגו ועתיד אנ ם אנ במדת רהםי וך ד ס ח ך ה׳ ו מ ה ר זכור ר מ א נ ת העולם ש א א ר ם ב ת רתמי ד מ ב שם הוא* מנהיגו ת רתמי ד מ ב ה (תהלים כ״ה). ומנין ש מ כי מעולם ה. ומנין שהוא עתיד ( ג ״ ל ת ו מ ש ר ויעבור ה׳ על פניו וגומר ( מ א נ שר ה׳ שבתי לירושלם ברהמים מ ה א ר כ מ א נ ם ש ת רהםי ר מ להדשו בר אהיה ש ר אהיה א ה ר א ב ה (זכריה א׳). ד ביתי יבנה בב ת העולם ובטרת הטו ב בראתי א ת הטו ר מ ר ה״קבה ב מ אב ת הטו ד ם ב . ומנין ש ב ו ט ת ה ד ט ד לחדשו ב אני מנהיגו ואני עתית ד מ ב . ומנין ש ת העולם שנא׳ טוב ה׳ לכל (תהלים קס״ה) ברא אב ה׳ לטעת ביום צרה (נחום א׳). ומנין ר טו מ א נ ב מנהיגו ש הטור הטיבה ה׳ לטובים (תהלים מ א נ י עתיד להדשו ש ט ח ח ד ט ב שר ה״קבח במרת מ ר אהיה א ש ה א ר אהי ה ר א ב קכ״ה). דנה נה אני מנהיגו ובמדת אמו במדת אמו ת העולם ו נה בראתי א אמור מ א נ ת העולם ש ה ברא א נ ת אמו ד מ ב . ומנין ש (* אני עתיד לחדשוק א עצות מרחו ל ך כי עשית פ מ ת ש דה א ה ארוממך או ח ח׳ אלדי אר מ א נ ח אמוני מנהיגו ש ד מ ב ה אומן (ישעיה כ״ה). ומנין ש נ אמוה נ ת אמו ר מ ד לתדשו ב ה ואץ עול (פ׳ האזינו). ומנין שעתי נ ל אמו א

חסדי עמו (תהלים פ״ט): שנא׳ ואמונתי וו כל מ ת ח ל ה״קבח שבחן נ ת ש ו ז ״•) (ם״א ראיזהו) הותמור זה שמי לעולם ווה מ א נ ד ש א הכבו ס ר המפורשים שעל כ מ ש. וזה זכרי ם רשי זכרי לדור דור. זה שמי לעולם אלו שמות המפוחם ה יש לו חו ב כ ר מ ב ם ושם ש לדור דור אלו חותמות השם. שכל שב לו כעמודי ש וסביב סבי א א ס ויש לו כנוי וחק״בח יושב על כד ח א ד ו ח . כל א ש ד בטכסי א ח ת המפורשים. כל א ש שטו אח עצומר ש טערכו ל שרי א . ועמהם חיילוח רבוח ש ש ה א א ר בתוך מ

. *) עיין כן^ אזת א **) צי׳ל וי״ו היועצת ונוי.

א כל רקיע ל ם ח ס מ ה ש ב מ ת ש ם מ ד א . ובזמן ש ש של גדודי אש כיון שמגיעים לאח א לם ב ת העו ש ויורדין לשרוף א ורקיע כלו את הארץ קשורים ו פ מ רואים שכנפי שטים קשורים בכנפות הארץ וה. טיד עומדים ר אהי ש ה א ת אהי ע ב ט ם וחתומים ב בכנפות שמיש מ ת ש מ ם ה ד ם כל העולם ועם אוחו א ם ע י מ ה ח ר ד מ מכעסן ונוהגין בע רוחות העולם ב ר חטו א ם חק״בח בחו ת א לא ח ל מ ל א . ש ס ח בם הק״בח ת ח א ש ל . א ש א א ל מ ח לם מ ד חעו ש בחן מי מ ת ש כשאדם מש נאום א א כד. דברי כ ל ר ה מ א נ ש לעולם ש בחוחטו ואינו שולט א. ח ב ה ך א ה מחו נ ס ח ב ש מ לח ל חג ח׳ (ירמיה כ״ג). והשם שהוא נ. ת ו ל פ ש . ומחוך הענוד!. ומתוך הישרות. ומתוך ה ם י מ ח ר ך ה מתום יצחק ויעקב. שאפילו ה ר ב . ומחוך א ח נ ו ם א ומתוך הצדקה. ומחוך הם ב ה ח והקב״ח א ר ש י ה כ א ל מ ם גדולים מ ה ם יצהק ויעקב ש ה ר ב אה בלבד שנאם׳ ש מ א ל ל רש א ם המפו ם ש ה א גלה ל ה גמורה ל ב ה אם מקצת שמו ה מה הודיע ל . ו ם (פ׳ וארא) ה א נודעחי ל - ושמי ה׳ לל א ל יצהק ואל יעקב ב ם א ה ר ב ל א שאינו מפורש שיי וארא אם ה ר ב ד שלשתן. ש׳ כנגר א ע ם כ ה . שלש אותיות הללו הודיע ל שדיל ב . א ם ה ד גלה ל ה ם א ד יעקב. ולבלם ש ע ד יצחק יי כ ע ד כח החקוקים ו מ ח המפורשים בין ש ת בין שמו ה גילה לו כל השמו ש מ לד בין א הכבו ס קים על כ ד םלכוח שבראשו ובין שטוח החקו ח ל כ עש סביבות . בין שהן עוםדין כעמודי א ח שבידו ע ב ט קים ב ח החקו ו ט שח ו מ ה בין ש ב כ ר ח שהן סביבוח שכינח כנשרי מ ו מ מרכבותיו בין שם ובקעות תניני תהומו׳ ח ם וארץ ים ויבשה ה ו בהן שמי ם ח ח ח י שכסא הכבוד וסדרי עולם וסדרי בראשית סדרי מעונות זבול וערבוח ומטר גנזי ברקים גנזי עננים גנזי ל ו ת חיים וגנזי ברכות גטי ט ו ר מ אה ש ט ר יודיע דרכיו ל מ א נ ם ש ל חיים ושל מתי רוחות וגטי נשמות שם שפירש עצמו ה ר ב א א גילה דרכיו ל ח ל (חהלי׳ ק״ג). ומפני םעמד בעשר נםיונוח וליצחק ת כנפי השכינה ו ה מאצל ע״ז ונדבק תו להקב״ה וליעקב מ ר ד ס מ ח ו ב ז מ ל גבי ה ם ע ח חמי ש ד כ ק ע נ שא וםע״ז ט ח אח קרוביו מ את בנוחיו ו את בניו ו ת עצמו ו ק א שהרחיא ל ר (פ׳ וישלח). א ב ע ל ביתו הסירו אלחי ו שנאמ׳ ויאמר יעקב אל פ ל ישמעאל ט י שזרעו ש א מפנ ל א גילה לו א ם ל ה ר ב א ל ד ש מ ל מא גילה למה ל ופל בגיהנם. ו ל עשו שנ י זרעו ש בגיהנם. ליצהק מפנד א הכבו ס ל כ ר בו הקב״ה לסגולתו והקק דמותו ע ח ב ליעקב ש. ( ה ״ ל ק ם י ל ה ת ) . ד לו יה ישראל לסגולחו ה שברקיע שני כי יעקב ב

27

נים בכל יום שנאמ׳ ויאמר לי ם לפניו עליונים ותחתו ובו משבחיי שאמ׳ א מפנ ל . א ׳מ״ט) ר (ישעי א פ ח ר בך א ש ח ישראל א ת עבדי אתדבר ישראל ר יעקב ו מ א ה ת מ ר ל מ א נ י בוראו ש ו דרכיו לפנ סתר שנ

א גילה לו: ה דרכי מהי (שם מ׳) לפיכך ל ר ת ס נ

ס כל יצורי כפיו ל הקבי׳ה שהוא זן ומפרנ ו ש ט ז זי״ן זח ש7 מפרי מעשיך ם ועד ביצי כנים שנא י ראמי בכל יום ויום מקרני ח ידך ומשביע לבל ח ח א ת ו ע הארץ (תהלים ק״ר). ואומי פ ב ש תח של ת פ ת יש לו להקב׳יח יש לו מ ו ה ת פ ן(שם קמ״ה). וכמה מ רצוח של גשמים ח פ ח (פ׳ ויצא). יש לו מ ט ח ח ר אשד. שני ויפתח אח ת פ . יש לו מ ( א ב ב (פי ת ח אוצרו חטו ף א ח ח' ל ת פ ר י מ א נ שח קברוחיכם י א ח ח פ י ח׳ ב ר וירעח כי אנ מ א נ ם ש יח המחי של חחיח ידך ח א ח ו ח שנאמ׳ פ ס נ ר ח של פ ח פ (יחזקאל ל״ו). יש לו מח ת פ ח ר צועה ל ה ח של נקבים שני מ ת פ (תהקים קמ״ת). יש לו מר ודלתי מ א נ ם מן ש ה ה של מן ויכן ל ת פ (ישעי׳ נ״ב). ויש לו מל (תהלים ע מ ח ויםטר עליהם מן. ם״א ויצו שתקים מ ת שמיס פפתחו שעריך ר ו מ א נ ח של חרוש מלכיוח ש ת פ ע״ח). יש לו מה נ ה ק פ ר אז ת מ א נ ל עינים ש ח ש ת פ ד (ישעיה ס׳). יש לו מ חמיח עיני בלעם (פ׳ בלק). עיני עורים (שם ל״ח). וכחיב ויגל ה׳ אה (ישעיח נ ח ת פ ם ת ר אוני חרשי מ א נ ם ש ל חרשי ח ש ת פ יש לו מת (תחלים ת פ ר ח׳ שפתי ת מ א נ ם ש ח של שפתי ת פ ל״ה). יש לו מת פי האתון (פ׳ יפתח ה׳ א ״ ו א נ ה ש ח של פ ת פ נ״א). יש לו מה לשון (משלי י״ו). ח של לשון שני ומה׳ מענ ת פ . יש לו מ ( בלקר אסורים (תהלים קמ״ו). ח של אסורים שנא׳ ח׳ מתי ת פ יש לו מ. מ ישע (ישעיה מ״ה) פ י ה ארץ ו ת פ ץ שני ת ר ל א ח ש ת פ יש לו מו לי שערי צדק (תחלים ת ת ר פ מ א נ ח של גן עדן ש ת פ יש לו מו שערים ויבא גוי ח ת ר פ מ א נ ח של גיהנם ש ת פ קי׳יח). יש לו םא ל ל תקרי שומר אמונים א צדיק שומר אמונים (ישעיח כ״ו). אך גיחנם שומר אמגים שאומר אמן שבשביל אמן שעונין רשעי׳ מתום. כיצד עתיר הקב״ה להיות יושב בגן עדן ודורש יהנ ניצולים מנל ה עומדים ע ל ע ל מ א ש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכל פמליה עם המזלות ולבנה וכל הכוכבים מ רגליהם. מימינו של הב״ה הד הסב״ה ה שעתי ש ד ו וחקב״ה דורש להם טעמי חורה ח משמאלן ל ב ב ב ו ר , וכיון שמגיע לאגדח עומד ז ח ם על ידי משי ה ליתן ל

ף ו ס לך מ ל רגליו ואום' יתגדל ויתקדש וקולו הו ) ע * ל א י ת ל א שאף רשעי ישראל וצדיקי ן ו מ פו וכל באי עולם עונין א ד םו העולם עך גיהנם ן מתו מ אומות העולם שנשתיירו בגיהנם עונין ואומרים אי הקב״ה והוא שואל ע בפנ מ ש ש כל העולם כולו וקולם נ ע ר ת ם ד ש עת ר ש . משיבין מלאכי ה ה קול רעש גדול ששמעתי עליהם ואומר מוצדיקי אומות ל עולם אלו רשעי ישראל. ואומרים לפניו רבונו שד מתגלגלץ י ך גיהנם. מ ן מתו מ העולם שנשתיירו בגיהנם שעונין אם יותר על ה ה ל ש ע ה א ו של הקב״ה עליה׳ ביותר ואומר מ רהםיח ו ה ת פ ה נוטל הקב׳יה מ ע תה ש . באו ם ה ע גרם ל ר דין זה כבר יצר הי כל הצדיקים ואומד להם כאל וגבריאל בפנ ל גיהנם ונוחנן למי שו ה ת ר פ מ א נ ך גיהנם ש תם מתו פתהו שערי גיהנם והעלו או לכו וד הולכים מיכאל טר אמונים (שם). מי שערי׳ ויבא גוי צדיק שותם מתוך ם שערי גיהנם ומעלים או ם אלפי וגבריאל ופותחים ארבעיד שכל גיסים וגיהנס מ ל ך גיהנם מ גיהנם. וכיצד מעלים אותם מתוף ל ה ועמקו א ס ר ף פ ל ו ועביו א ת רחב ו א ת ארכו וג׳ מ שלש מאוה . מ פרםר. וכל רשע שנופל לתוכו שוב אינו יכול לעלות מחוכ׳ד ח א ד ו ח ה חופשין ביד כל א ע חה ש עושץ מיכאל וגבריאל באוך ל מתו ב ח ח חבירו ומעלהו ב ם שהוא מקים א ד א מהן וטעלץ אותן כט היון (תהלי׳ ם׳). ועומדים אם׳ ויעלני מבור שאון מטי הבוי* שנחה שעד. ורוחצין אותן וסכין אותן ומרפאים ם גבריאל ומיכאל באו ה י ל עחם בגדים נאים וטובים ותופשים ת גיהנם וםלבישין או אותם ממכותם לפגי הקב״ה ולפני כל הצדיקי׳ כשהן םטהצים בידם ומביאין אוב (דברי ומכובדים שנאמ׳ כהניך ילבשו חשועח וחסידיך ישםתו בטולם שהן מבהנין לחקב״ה . כחניך אלו צדיקי אומוח חעו ( הימים ב׳ י בעולם הזח כגון אנטונינוס בן אםוירום וחביריו. וחסידיך אלו רשעידי (החלים ני). ו לי חסי פ ס * א ג א נ ישראל שנהראו חסידים שה ונמלכים ל ח ח נן עדן נכנסין גבריאל ומיכאל ח ח פ וכשמניעין לת ם שיכנסו ויראו א ד ם הגיחו ל ה בהקב״ה. משיב הקב״ה ואומר ליהם ומשתהוי׳ לפניו ומברכין כבודי. וכיון שנכנסין נןפלץ על פני ד צדיקי׳ גמורים וישרים שיושבים לפנ ומשבהין שמו של הקב״ה מיך צדיקים יודו ר א מ א נ דאה ומרוממים להק״בה ש הקב״ה נותנים הו

*) עיין ס׳ זחבב^ בהדי כ׳ hv בית הבדרש.

ל ה ק . ואומד וירטטוהו ב ך (שם ק״מ) י פג לשמך ישבו ישרים •את-ם וגו׳ (שם ק״ז): ע

ם ה ב ל ש ח א נ ט ח י ש א מפנ ט א ח ל ת א י ל חקרי ח ח חי״ח אי גיהנם ומיקבלין עליחם ה שהן רואין פנ ע ש לרשעי ישראל בצדקה בי נ בעצמן דינה של גיהנם. וכיון שמעלין אותן וחתרין בתשובה לפו מעולם א ט א ה ל ן לפני שכינה בצדיקי׳ והםידי׳ ש ד מתקבלי הקב״ה מיע ש ר ובשוב ר מ א נ א שהיה בידם כצדקה ש ט ר על כל ה כ וטקבלים שח יחיד. (יחזקאל י״ח). בהן י ט וצדסה עליהם ח פ ש מרשעתו רעש מם הצדיקי׳ ד שעליה׳ הוא יהיה ע מ ל א עליה׳ מ ל ר א מ א א נ יהיה לם ובעלי תורה י ד ס והתסידים ותמימים וישרים בעלי צדקה וגומלי התם ומושיבץ א שםעלין או ל . ולא עוד א א ב ה לעולם ה נ ואנשי אמוי ת לבם בתשובה לפנ י ששברו א אותם בישיבה אצל השכינה מפנר קרוב ת ר א ב ב (תהלים ל״ד). ד ר קרוב ה׳ לנשברי ל מ א נ הקב״ה שד שכל מי שלבו שבורה בכל יום ורוהו נמוכה מ ל ה׳ לנשברי לב מת בכל יום. ולא כ ל ה עט בפיו בכל יום עמו שכינה מ ודבורו טטוה עליו חכחו׳ כאלו טזבח בנוי בלבו וטעלה עולות ל ע מ א ש ל עוד אב נשבר וזבחים עליו לפני חקב״ח שנאם׳ זבחי אלדים רוח נשברה לב שכל שבורי לב חביבין ב יי׳ לנשברי ל ונדכא (שם נ׳יא). ד״א קרות שמלאכי השרת מרוחקים מן ר ש לפני הקב״ה יותר ממלאכי הם ר שרפים;עומדי מ א נ ת ש ו א ס ר ם רבבות פ השכינה שלשים ושש׳ אלפיד מ ל ם הן. מ . לו בגמטריא שלשים וששה אלפי ( ה ר י ע ש י ) ו ל ל ע מ מת ק׳י ו א ס ר ם ושלשים וששה רבבות פ י ת א שגופו של שכיגר־.*) מלטטה. ו ו י ו ולמעלה ומאה ושמונה עשר ממתנ י ושמוני עשר ממתנה ם ר פ ה ה שלו ש ס ר פ א ב ל ת שלנו א ו א ס ר פ ת הללו אינן כ פרסאו וף ו ס ח הרת שלו מ פ ט ם אמד. ואטד. שלו ד זרתות ו ף אלפי ל שלו אי כ^זי בשעלו מים ושמים בזרת חכן ר ם מ א נ פו ש ד סו חעולם עם ושמי השמים ד שהשמי מ ל ח חכך מ ר (ישעי׳ מ׳). ד׳׳א שמים מד קומתן וארץ וכל חהומוח ח ד רחבן הרח א ח ד אורכן וזרח א ח זרח א׳ ת ח רגל א ם ר פ ח ו ב ח ׳ ר ח רגל אח ס ר פ ח ו כ ר ׳ א ח רגל אח ם ר סל ל שבורי לב חבי׳ח קרוב אצלו י כ ב . א ן ד הרקיע הראשו מתה ע קול אמד. לכך נאס׳ קרוב ה' לנשברי לב (חהלים ל״ד). היום מאמר, או אםי־־ו ב שכבר כתוב אהרי לנשברי לב הוא קרוב ולא לנםהרי ל

ר קופד. המלחש לדי יעםעאן^. ו ע י ש *) לקלח מ

30

׳ח הוא מדחיק־ ד שהקב׳ מ ל א מ ל . א ב חזקו ואל חיראו לנמהרי לח ב ע ו ר ה מ א נ עבה ש ן נחשבין עליו כחו מל ל נבחי לבב ו ע שכינהו מא ע״ז ל עבח א א עקד. (מיעלי י׳׳ד). ואין חו ב יד ליד ל ח׳ כל גבח לע שכל . מכאן ־׳ מצי ל ביחך (כד חצא) עבח א א הו ר ולא חבי מ א נ שה ל ע מ א ש ל ח כאלו עובד ע״ן. ולא עוד א ו ר מי שיש לו גםוח הת לע׳ץ. שאין ר ו ט ר עליו ק ו ומקטי ה בלב מ ה ב ׳ כאלו בנ עליו חכחול א ח כל חחועבןח ה ר כי א מ א נ א ע״ז ש ל ח כאן א ר ו מ א תועבח חל גבחי עבח הי כ ר חו מ א . לכך נ ח) י מו ר ח עשו אנשי הארץ (פ׳ או ד שאפי* יש ב מ ל ה מ ק ד לא ע ד לי . ומהו י לבב (משלי שם)ם וארץ ה שמי ק ד צ ה ב נ ק ע ש י ב ם א ה ר ב א ם כ י ד ס צדקה ונמילוח ח׳ הרימותי ם ו ד ך ס ל ל מ ם א ד ב ר ויאמר א מ א נ א ש ב ועולם הזה ועולם הך לך) ויש מ גסות ם וארץ (סי ל ל עליון קוני שמי ל ה׳ א ידי אד מ ל ה מ ק א ע א יד ליד ל - ל גיהנם. ד נה ש א ינקה מדי ח ל ו ר הרה ה רבעו עליו השלום שקיבל הו ש מ ה כ מ כ ה רה ו ' יש בו חו שאפיל גיהנם. לכן הוא ה מדינר. ש ק ח לא ע ד ליד ויש בו גםוח רו מיק יידע (חהלי* קל׳׳ח) וכי ח ר מ ם ה׳ ושפל ירא׳ וגבוה מ ר כי ר מ ו אל הקב״ה במי כ ת ס ד שאין מ מ ל א מ ל ל ירא׳ וגבוה אינו רואה א פ שנא לו ם שהוא שו ד א ל ב כ ת ס ו מ ע א ח כמי ש ו ר שיש בו גסוח הח א מי שיש לו גסוח הרו ל מנעוריו. שאין שונא לו להקב״ה אר מ א ה (תהלים נ׳יא). לכך נ א הבז ם ל ב נשבר ונדכא אלדי ר ל מ א נ שק יידע בב׳ יודין ח ר מ דאה וגומר. ומד! וגבוה מ כי רם הי ושפל יי עליו ה אנ ל ע ח מ ו ר ח ח ו גסו ד ר חב׳׳ח כל מי שיש ב מ א ד ש מ ל מד בעולם הזה ח א א ל י בשני העולמות שאין ב׳ יודין א ו מקללנ כאלת יצרו בכל יום ומחורר. עליו . וכל מי שזובח א א ב ד בעולם ה ה א ודה ר זובח חו מ א נ ה אני עליו כאלו כבדני בשני עולמוח ש ל ע מ: א ב ד לעולם ה ה א ד לעולם הזה ו ח י נוני״ן א יכבדנני (שם ני). שנ

ל ט שבידו ש י ט זח ט . ומהו טי ט א טי ל י ט״יח א ל חקר ט אלם ל חעו כ ד חץצר (ירמיח י׳׳ח). ש ר בי מ ו ח ה כ נ ר ה מ א נ הקב״ה שט א הימנו ולבסוף עחידים כלם שההרים לטי ל א א ר ב א נ כלו לב ר והכל ש פ ע ל היה מן ה כ ד ה ח ם א ל מקו ר חבל הולך א מ א נ שם ד ו א נ ט א מ ר ב נ ר ש פ א ע ל ט א י ח חי) ואין ט ל ה ק ר ( פ ע ל ה א

ה (פ1 מ ד א ר מן ה פ ם ע ד א ח ה ר ויצר ה׳ אלדים א מ א נ הראשון שר מ ו ים כמו ח נ ר ויבא םנ מ א נ ר ש פ א ע ל . ומנין שאין טיט א ת) בראשיל עולם ט זחו טיטו ש . ד״א טי ט (ישעיח ט״א) וכמו יוצר ירמוס טי

בכמה ה ׳ ד ש ת כהות כעשבי ה א שהצדיקים:מציצין היםנו כהו ב הר מ א נ פו כריח גן עדן ש ף העולם ועד סו ו ס לבושיו שדיהן הולך מא ירושלם ל . אין עיר א ר כעשב הארץ (חהלי׳ ס״ב) ויציצו מעיד מ ה ל ת י בד, (מלכים א׳ י״א). טכאו א ח ר ח ר ב ש ר העיר א מ א נ שר ה׳ מ ה א א בארץ ישראל שנא׳ כ ל ם א ה מתי י ח שאין הקב״׳ה מ. ואומר ונתחי צבי בארץ ם ונוטיהם וגומר (ישעיח מ״ב) בורא השמי היים (יהזקאל כ׳׳ו). ומהו ארץ חיים וכי יש ארץ חיים וארץה חיים קראה ארץ החיים שמתי א וו ארץ ישראל שנ ל ם. א מתיה ואהרן ש ם כן צדיקים שבחוצה לארץ כגון מ . א א ב ה לעולם ה ל ח תע פינוח העולם היאך חיין ובאין לעולם ב ר א ב ושאר כל הצדיקי׳ שם הב״ה יורד משמי שמים ת המתי י ד שבשעח חחי מ ל . 'אלא מ א ב הח ההיא יקראו לירושלם ע ר ב מ א נ העליונים ויושב על כסאו בירושלם שם ה ם חקב״ה למלאכי השרת ואומר ל ה ה ג׳). וקורא ל רמי י ) ׳ א ה ם כח. א לשער, זו כדי שתעשו לי קורח רו ל ם א כ ת א בראתי א בני לד ת ואומרים לפניו רבונו של עולם הננו נעמו ר ש י ה משיבים מלאכם לכו ושטטו ה ר שאחר, רוצח. משיב הק״בה ואומר ל ב יך בכל ד לפנע כנפוח הארץ ועשו מחילוח ב ר ח א ד רוחות העולם והגביהו א בד ארץ ישראל םחילוח בקרקע לכל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ עד פלוני בן י ס והביאו לי כל צדיק וצדיק צדיק פלוני בן פלוני חו עצמן על קדושת שמי בכל יום ר ס מ ם פלוני בן סלוני" ש כ פלוני חד י ה אותם. מ י ה א יצטערו ויבאו לארץ ישראל ואני מ ל •ויום כדי שר ושר וכל גדוד ך וטלאך וכל שרף ושרף וכל ש א ל הולכים כל מ וגדוד ומשוטטים בארבע רוחות העוקם וםגביהין ארבע כנפות הארץת בכנפות הארץ וינערו רשעים ח א ח שנא׳ ל נ מ ומנערין רשעים מ. ועושין מחילוח מחילות בקרקע הארץ בשביל ה (איוב ל״ח) נ מ מ כל צדיק וצדיק שבחוצה 6^ץ ומביאין אותן בחוך מחילוח לארץ ישראל אצל הקב״ה לירושלם ועומד הב״ה בעצמו ומהיד, אותןא ב ם לעולם ה ת המתי ה א י ח ומעמידן על רגליהן. וכיצד הק׳יבח מל ה באמתו ש מ ף א ל פר גדול בידו שהוא א ד שנוטל הק״בה שו מ ל מ. בהקיע׳ ראשוני ד סופו ף העולם ע ד3״יה ותוקע בו וקולו הולך מסו. בתקיעה שלישית ד ר פ ת ר מ פ ע העולם כלו רועש. בתקיעה שנייה ה. בתקיעה ן עצמותיהן מתקבצין. בתקיע׳ רביעי׳ אברים מתתממית ו ס נ כ ת ׳ ונשמות מ ו ת ם. בתקיעה ששית ח הטישית עורותיהם מתקדמי לגופיהן. בתקיעה שביעיח חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם שנא׳

32

ו כמו יין ט י קלע ושתו ה ה׳ -צבאות יגן עליה׳ ואכלו וכבשו אבנא כצאן ומלאו כטזרק בזויות מזבח והושיעם ה' אלדיהם ביום ההו

: ( ו (זכריה טי ח מ ד ת על א ססו ו י נזר מתנ עמו כי אבנד שזהו יד ושם טוב שעתיר מ ל א יד מ ל ל תקרי י״וד א י אש ד ק מ א בירושלם ובבית ה ב ם לצדיקים לעולם ה ה הקב״ה ליתן לב וגומר (ישעיה ם בביחי ובחומוחי יד ושם טו ה ר ונחחי ל מ א נ שח ונומר ל פ ח ח י ר כי ביחי ב מ א נ ש ש ו ק מ א בית ה ל נ״ו). ואין ביתי אל חומותיך ירושלם ר ע מ א נ א ירושלם ש ל (שם ישעיח). ואין חומות א. ומהו ש ידוח (פי מקץ) מ ר ח מ א נ וח ש א מנ ל . ואין יד א ( ב ״ ם ם ש ) ם ם מ ה ד הקב״ח לקדוח לכל הצדיקים בשמן וגוחן ל ד שעחי מ ל יד מם חיים בידן כדי שיהיו חיים וקיימים לעולמים. ומהו שם ל ם שא ב רש לכל הצדיקים לעולם ה ם המפו ד שעתיד הק״בה מגלה ש מ ל מה כדי שיהיו כולם יכולים ש ד ח ם וארץ ה ם בו שמים החדשי שנבראיא יכרח (ישעיה ר ל ש ם עולם אתן לו א ר ש מ א נ ש ש ד ח עולם ח לבראונאמר להלן ם עולם ו ר כאן ש מ א רש נ ם המפו . ומנין שזה ש ם״ב)רש. ד״א ם המפו ף כאן ש ה להלן שם המפורש א זה שמי לעולם מא יפסוק (ס״א יפסקו) שמו ־מן העולם שכשם ל ם עולם אתן לו ש שה קיימי׳ לעולמי עולמים כך עתיד שמו ש ד ששמים הרשי׳ וארץ הל צדיקים (ס״א הצדיקים) היים וקיימים לעולם ושם זרעם הרע שח א ה ם ו ר השמים החדשי ש א ר כי כ מ א נ זרעם שיעמדו לעולם ש

אם יי׳ כן יעמוד זרעכם• י נ י עושה עומדים לפנ ד אנ ש ה א ש ד ח הח וארבעי* ד ששלש מאו מ ל ם עולם מ ושמכם (סוף ישעיה). ד״א שp א ש ב ל לכל צדיק וצדיק לעולם ה ד הק״בה להנחי עולמים עחיר מ א ם עולם אתן לו נ ת וארבעים הוו. ד״א ש ם בגמטריא ג׳ מאו שר אתן מ א ם בביחי ובחוםותי ובסוף נ ה ק הזה ונתחי ל ו ס פ בראש הם למר׳ ה ם ואם נאם׳ ונתתי ל ה ר ונתתי ל מ א ה נ מ ר לו ל מ א ם נ לו אם הק״בה יד והלק ה ל הצדיקים כלן נותן ל י ד ש מ ל . מ ר אתן לו מ א נ. ולמשיח בן דוד א ב חהלח ושבח ומלכוח לעולם ה שכר טוב ושם וד כלול ח ח וגדולח ושבח כ ל ה ב ושם עולם ח ר טו כ חלק ש נותן יד ול . יד זה כוס ש א ב גד כל הצדיקים כלן לעולם ה קדוש׳ וםלכר כנר כ ק ש ל . ח א ב ד ל ח ולצדיקים לעחי חיים שמשקהו הקב״ה למשיח וארבעים עולםים שכל צדיק וצדיק נוטל בחלקו ו א טוב זה שלש מם ם עולם זה ש . ש א ב אהד לפי שכר מעשיו לעולם ה ד ו ה כל אח ר י א ר מ ה וגדולה זהו או ל ה א בו. ח ר ב א נ ב רש שעולם ה המפו

; ת ח רה א פו בסקי ד סו ע ו . ם ל ו ע ף ה ו ס ן בהם מ ם מםתכלי ה ש עינים ׳ר זה ארגוונין טוב ת ם הראשון כליל כ ד א ושבח זו קוטה זקופה כת ק׳ ק׳ ר ש ן בהן. קדושה שקוראין בהן מלאכי ה שהמלכי׳ טשתטשי. ומלכות א ב ל בעולם ה ע מ קי. ברוך שקוראין לפני הק״בה בתמים מא במלוכ׳ וכבוד ברכו׳ ב ש לעולם ה מ ת ש ם כצדיקים מ ה שכל הנכשל בר והיה הנכשל בהם ביום ההוא מ א נ ך ישראל ש ל וממשלה כדוד מב כדוד ובית דוד כאלדים כמלאך ה׳ וזכריה י״ב). ואור נוגה סבים בכבוד בכל ה ם א ושכינה ע ב ב להן לכל צדיק וצדיק לעולם ה סבית ת ם ש ד. כמלך שש ושמח ב א הכבו ס ם. כאב שהוא יושב על כ מקות אש סביב לה מ ו ח נאום ה׳ ח בניו ובנותיו שנאם׳ ואני אהיה לת ציון כי הנני כח (וכריה ב׳). ואומי רני ושמחי ב ולכבוד אהיה בחו

: בא ושכנתי בתוכך וגומר (שם)ה ה מ ש ה זו על גב זו ב כ . כייף שהוא מ ה ע ו ב ף ש כ כ״ף זה כדה א ועומד ומרקד לפניהם בסעו ב ה בסעודתן של צדיקי׳ לעולם ה ב רת ר ת עמו שבינה בריבי רבבות מלאכי ש כ ל ה וכל צדיק וצדיק מב להן וניצוצין של זוהר מוקפות להן וזיקוקי זיו ק סבי ר ועמודי בהם ורוהות מתכנשין ת עפעפי ת פניהם וזיקי אור מקרין א מבהיקים איהם. ועל לפניהם ועננים מזילים לנגד פניהם והרים מרקדים לפנד מ ל ה ידך מ מ ה ידך. מהו ר מ אותה שעה אומר ישעיה (כ״ו) ה׳ ר שעתיד ישעיה לומ׳ לפני הק״בה בסעודתן של צדיקים בגן עדןה ידך לא יבאו רשעים מ ד לפניה׳ רבונו של עולם ר ק ר בשעה שהוא מ ויראו בטובתן של צדיקים. משים הב״ה ואומ׳ ישעי׳ בני יבאו ויראואת ר יחזו ויבושו קנ ט א נ ם ובטובתם וילבשו בושה ובליטה ש ת ת ט ש ב. משיב ישעיה ואומר לפניו רבש״ע לא יבאו ולא ( ם עם (ישעיה ש. משיב ישעיה יראו. אומ׳ הק״בה מ* מכריע בינינו שנעשה כדברות ישראל הגדולה ותכריע בינינו ס נ א כ ב ואומר לפניו רבש״ע תך ן שר הפנים ואומר עבדי ל ו ר ט ט ט ד קורא הק״בה ל ונעשה. מין ת ישראל כדי שתכריע בינינו. ומיד הולך טטטרו ס נ והבא לי כת ס נ ת ישראל לפני הק״בה ולפני ישעיה. וכיון שרואה כ ס נ ומביא כת אותנו. משיב א ר ה ק מ ה לפניו רבש׳יע ל ר מ ת הקי׳בה א ישראל אי שאני אומר יבאו רשעים ויראו בטובתן ה בתי מפנ הק״בה ואמר לר ותראי אויבתי ותכםיה מ א נ של •צדיקים. משיבה יבאו ויבושו שה p עדן.ועוםדין ת פ . באותה שעה באין רשעי׳ ל בושה (סוף מיכה)אתר ד ו ה ל בטובתן של צדיקים ורואים כל הצדיקי׳ כל א כ ת ס ה ל

3 I I I .

ל מלכים ת ובעדי מרגליות ש בכתר מלכו ת ו בפני׳ כבודו בלבוש מלכוד ח א ד ו ה ו של זהב ולפני כל א א פ ר יושב כמלך על כ ת א ד ו ח וכל אד כוס של זהב מרוקם באבנים ה א ד ו ה שולחן של מרגליות וביד בל אי גן עדן י מונחים ם חיים וכל מעדנ א כ ל טובות ומרגליות שהוא מי השרי ד עומדים שלש׳ מלאכ ח א ד ו ח לפניהם על השולחן ולפני כל אם היו ה י פ י על ראשיהם היקים וברקים יוצאים אז מ ד לשמשן וקרני הה שנא׳ ואוהביו כצאת מ ח פו כזיו ה ף העולם ועד סו ו ס יהם הולך מ פנח ש 'כגבוי־הו (שופטים חי). ושמים ושמי השמי׳ פותהין א מ ש הי שריהו ו ה ן ט ׳ עליהם טללי בושם של אפרסמו י י דלתותיהן זמטטית עומרי' ר ש י ה . ואלף אלפים מלאכ ו פ ף העולם ועד סו ו ס הולך מ לפניהן ואוהד׳ בידיהם צינו״ות ונבלים וםצלתים וכל כלי שיר ומרנניםהמה ד בעצמו בסעודה ו ק י מ דה והק״בה עומד בעצמו ו יהם בסעו לפנ. וכיון יהם עמו נכבים ומזלות מימינו ומשמאלו ומרקדי׳ לפנ ולבנה ות ר א פ תה גדולה ומלבות וכל אותה ת ם רואיב כל או שהרשעיל צדיקים י כבודן ש ה בהיכל מפנ מ ה א א וכבוד מנביהין את. קומתן מד ו שבל אותו הכבו י ל בהן ויהיו שואלים עליהם לומי־ מי א כ ת ס ה לים ת ואומי ר ש ם הק״בה. משיבים מלאכי ה ה וכל אותה גדולה עשה לל הק״בה שעסקו בתורתו ובמצותיו והביאום לגן יהם הללו עמו ש לפנם על פניהם ב. מיד נופלים ישעי ר טוב והלק טו כ ם ש ה עדן ליתן להם בשבחו של הקדוש ברוך הוא לשל צדיקים ח פי ופותחים אם ב שככה לו אשרי העם שיי׳ אלהיו (סוף תחלי ע י ה ־ ש ואוט-ייב א

קמ״ר<:

ד מ ל . מ ת ע ׳ א ל״ב מ״בין ד ל ד א מ ל תקרי ל ל ל״מד אף ם יש לו עינים. א ד א . ל ם י י ב א ד כל ח ע ששקול הלב כם ד א ף ללב יש לו אלנים. ל ם יש לו אזנים. א ד א ללב יש לו עינים. לף ללב יש לו ם יש לו דבור א ד א . ל ה ף ללב יש לו פ ה א יש לו פם יש לו ד א . ל ה מ י ה ף ללב יש לו נ ם יש לו נהימה א ד א דבור. לף ללב יש לו ם יש לו הליכה א ד א ף ללב יש לו צעקה. ל צעקה א. עין ם יש ללב ד ם לאיבי־יו של א ה הליכה. כן כל המדות שיש ל.( ה ודעת (קהלת א׳ מ כ ה ח ב ר ה ה א ף הלב רואה שנאט׳ ולבי ר רואה אט (מלכים ר לב שומע לשפו מ א נ ף הלב שומע ש אתן שומעת את א׳). צפצוף הלשון ל ה ק ) י ב י עם ל י אנ ת י מ ג׳). דבור מנין שנא׳ אי א זמותי בל יעבו צ מ י בל ת ת לילה צרפתנ ד ק ת לבי פ נ ח ר ב מ א נ מנין שם ד ל ה׳ (איכה ני). א ר צעק לבם א מ א נ ם חי). צועק מנין ש י ל ח ת ) י פ

35 ־

ידבר על׳ לבם'(פ׳~ויהי)7 ו אותם' נחם' י ם *אף-הלב כן? ׳'שנאמר ו ח נ ת מף הלב מחוקק שנא׳ לבי לחוקקי ישראל (שופטים חי). קק א ם מחו ד אט כי'הואיל הלך אחרי פ ש ם רצוץ מ ק אפרי אמר-עשו הליכה מנין שנר כתבם על לוח לבך (משלי מ א נ ע ה׳). מנין שהלב כותב ש ש ו ה ) ו צר טוב (תלי׳ט״ה). ב ש לבי ד ח ר ר מ א נ ף הלב כן ש ם מרחיש א ד ני). אר ה ט ם מ ד ל ב׳). א א ו מ ש ) י ב ר עלץ ל מ א נ ף חלב יעלוץ ש ם עולץ א ד אם ד ־ ברא לי אלדים (תהלים נ״א). א ו ה ר לב מ מ א נ ר ש ה ט ף הלב מ אף הלב כן ם מתעצב א ד ף הלב כן שנ׳ יגל לבי (שם י״ג). א מגיל אף הלב נוער ם נוער א ד ל לבו (סוף בראשי׳). א ר ויתעצב א מ א נ שר (שיר השירים הי). מנין שהלב ישן י ישנה ולבי ע ר אנ מ א נ שם שנאם' כ ף הלב ח ם א כ ם ח ד ־ ישן לב ואין מבין. א ם א נ באדם שר כי מ א נ ף הלב כן ש ש א פ ט ם ט ד ם לב יקח מצות (טשלי כ״ד). א י חם ד ת. א א טיפשו ל ך (פי נצבים). ואין שרירות א ל א ' י ב בשרירות לם ד ת לבי לדרוש (קהלת אי). א ר ונתתי א מ א נ ף הלב כן ש דורש אר אנכי טצוך היום ש ים האלה א ר והיו הרב־ מ א נ ף הלב עוסק ש עוסק אף הלב כן שנא׳ חיי בשרים לב א א פ י ב מ ר . א ל לבבך (פ׳ עקב) עף הלב כן שנאם׳ לב נשבר ונדכא ם נשבר א ד א (משלי י״ד). א פ ״ מ׳ עקב). פ ) ך ב ב ר ורם ל מ א נ ף הלב כן ש ם רוח א ם י ד (חהלים נ״א). את מלב (תהלים ל״א). מ ף הלב כן שנ׳ נשכחתי כ ה א ח כ ם יש לו ש ד אם ד ר וי־איתם ושש לבכם (ישעיח ם״ו). א מ א נ ף חלב כן ש ם ישיש א ד אם טוב ד ח ייטיב פנים (משלי י״ז)." א ט ר לב ש מ א נ ף הלב כן ש ח א מ שה שיש באדם' ר ה׳). כל מ ת ס א ח וטוב לב ( ט ף הלב טוב שנאט׳" ש א. ולא ם ד א ב ו שהלב שקול כנגד רט״ח איברים ש . מכאן למדנ ב ל יש בא שני׳ עשר דברים יש בו באדם ואלו הן לב מבין דעת ותבונה. ל עוד את. לשון ו ך בכל מיני מאכל ת ה ה מ כליות יועצות עצות טובות ורעות. פ. קנה טושך ת ו ל ב א ך טועם כל מטעמי ל י ה גומי- כל מיני שיחות. 'ל ומשקח. ריאה כ א ל ״*וחוח וקולות. ושט בילע כל מיני מ ומוציא י. פה ומניחתו שואבה כל מיני משקין. כבד כועס ומי־ח זורקת בו טיל שוחק כל מיני שחיקוח. קורקבן שוחק כל מיני אכילות. ,קבה ו ח טח א א א בלב שנ׳ לא תשנ ל . ואץ שנאה ואהבה א ה ק ו ת ישנה שנה מת ה׳ אלדיך בכל לבבך (פ׳ ך בלבבך (פ׳קדושים). ונאמר ואהבת א אחיי כי יום נקם בלבי(ישעיה סייג). ם א נ א בלב ש ל ואתחנן). ואץ קנאה אר דאגה בלב איש ישחנה (משלי י״ב). מ א נ א בלב ש ל ואין דאגה אס מלבך (קהלת י״א). לפיכך אין ע ר והסי• כ מ א נ א בלב ש ל ואץ דיווי א

3*

ם יראה לעינים וה׳ יראה ד א ר כי ה מ א נ א ללב ש ל הק״בה צופה א ללבב (שמואל א׳):

י נ . מפ ה ה ה א ב ה מ״ם קורא אוחד. שנים ב י מ ט מ״ם מפנח על ב ה ל ד וכלם הקוקים בטכסי ש א הכבו ב ששניהם עומדים ברזי כרה. וכיון שמגיע זמן קדושה ם של או י י ח ד וקושדין בראשן כ א הכבו ס כם זה אצל י ב ר ק ת ׳ שניהם מ ב כ י מ ם רומו ודר ב ו ר מ ואין הק׳יבה יורד מט א ה ו ב כ ר מ ם רומי רומים וירד ב זה ואומרים אימתי ירד הק״בה ממרואראה א ו ב נאמר שירה לפניו שני מתי א ה דמות פניו ו א ־ ה מ א ר נה רוה ר מ א א ל ד ש מ ל א מ ב י אלדים (ההלים נ״א<. ומהו מתי א פנה ב כ ר מ ב ד אותה שעה שאוםרי׳ אותיות ש ע א כ ל ר זה א ב הקודש דה מתי יבא הק״בה וישב על ב כ ר א מ ס א שכינה ותרד על כ כ ת קודם שה ובשירות. וכיון שבא הק״בה ה מ ש ת פניו ב ד ונקבל א א הכבו פ כה וכל אותיות ב כ ר מ ב ה וכל החיות ש ב כ ר מ ה כל שרי ה ב כ ־ ם וירד בה ב כ י מ ב ף מ״ם ום״ם ש . א ה מקדימי׳ בשירות להקבילו ב כ ר מ ב שת פיהם ה בשירי עת ומלכות ופותחים א ע י שכינה באות׳ ש ם פנ מקבלית מלכותך ר מ ו ה א ה ו ת ם אומרים ס״ם פ ה רה. ומה שיר ש ואומרים שית וממשלתך בכל דור ודור. ־ מ ו ה א מ ו ת מלכות כל עולמים. ומי׳ם סה ב כ ר מ ב . תופש לכל האותיות ש תה שעה ה עושה הק״בה באו מר של ת ד ואהה. כ ה וטתבקן ומנשקן וקושר להן שני כתרים לכל אה תופסן הקב״ה מ ו ת ה ום״ם ב ה ו ת ת וכתר של כבוד ואף ם״ם פ מלכוה צ״ל) ה ו ת ם. (לם״ם פ בידו ומחבקן ומנשקן וקושר להן שני כתריה ל ש מ ד של מ ה ה א מ ו ת ר של כבוד. למ״ם ס ח א ד של מלוכה ו ח אד ח א ד מימינו ו ח ר כך מושיבן הקב״ה א ח א . ו ת ר א פ ד של ת ח א וט ע י באצבעותי ב ת ק ק ח ם אותוחי ש ה ו וםפייסן בדברים ואומר ל משמאלא בכם ולא יקרא ל א נקרא מלכוהי א ל י ש ש גלוי וידוע לפנ שלהב׳ את ם״ם א בכם מלך מלכי׳ ומושל מושלי'. לפי שבאו ל ממשלתי אא הקב״ה מושל י ק ה נ מ ו ת ה נקרא הק״בה מלך מלכים ובס״ם ס ה ו ת פה (הלים ק״ג). ואומ׳ ה׳ ימלוך לעולם ל ש מושלים שנא׳ ומלכותו בכל מל גוים (תלים מ״ז). ואומר כי ליי׳ . ואו׳ מלך אלהים ע ועד (בשלת)ה ומ״ם ה ו ת כה ומושל בגוים (תלים כ״ב). וכין ששומעין ם״ם פ המלוה לפני י י הם ואומרים ש ת פי ם א ר זה פוההי ב י הקב״ה ד ה מפ מ ו ת סה והמתנשא לכל לראש כ ל מ מ הק״בה. ומה שירה אומרים לך ה׳ הה באין כל שרי מלכיות שבכל רקיע ורקיע ע (דה״י כ״ט). באותה שע ק ר ל ראשם ומניתי׳ על גבי ק ע ר מלכותם מ ת י הק״בה וטטלין כ לפנ

37

ד וכורעים וםשחחוים ונופלים על פניהם א הכבו ס ת רקיע כנגד כ ערבום ואומרים ה י ת פ ץ א ח ת ו ר כך פ ת א לפני הקב׳יה ומקבלים פניו וץ שירו ר א ת ה שירה לפניו. ומה שירה שהם אומרי׳ לפניו ממלכוש וכל שרפי להבה . וכל גדודי א ה (תלי׳ ם״ה) ל לאלקים זמרו ה׳ סים לפניו באץ בשירות ותושבהו׳ לפני הקב״ה ומקבלין פניו וםשתחות פיהם ואומריב ים. ואת״כ פותתץ א שנ׳ וצבא השמים לך משתהו. א קדשו ס ה שירה מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כ שירה. מא קדוש. הקב״ה רם ונשא יושב על ס הק״בה קדוש ויושב על כד מערכות אש. נה בסו ם ונשא. והקב״ה אש אוכלה אשי חו א ר ס כ ומנץ שנקרא קדוש שנ׳ ק׳ ק׳ ק׳ ה׳ צבאוח. ומניץ שאף כםאו. ומניץ שנקרא א קדשו (שם) ס נקרא קדוש שני אלהים ישב על כה נקרא ר רם ונשא (ישעיה נ״ז). ומפני מ מ רם ונשא שני כה אי שהוא רם על כל רמים שבעולם שנ׳ רם על כל רם ונשא מפנא גאים אלו שרי מלכים ל ל חקרי גוים א גוים ח׳ (חלים קיג). אה נקרא נשא י גובהן. ומפני מ ורווגים שהם מתנאי׳ במרום מפנת כל העולם שנאם׳ ועד זקנה אני הוא י שהוא נושא בזרועו א מפני ה כסאו רם מפנ ל וגו׳ (ישעיה מ״ז). ומפני מ ו ועד שיבה אני אסבי ה נקרא נשא מפנ לם. ומפני מ שהוא רם על כל המרות שבעוי יעטוף שהו׳ נושא כל רוחוח ונשמו׳ שבעולם שנ׳ כי רוח מלפנש אוכלה שנ׳ כי ח אני עשיחי (ישעיה נ״ז). ומניין שנקרא א ו מ י נ וף כל מערכותיו א כלח חוא (פ׳ עקב). ומניין ש ש או ך א יי׳ אלחיש לוהט (תלים ק״ד). ומניין ו רוחות משרתיו א ש שנ׳ עושח מלאכי אה (תלים ל שהק״בח נקרא כבוד שנא׳ י״י צבאוח הוא מלך הכבוד סא כבוד מרום מראשון ונו׳ ס ר כ מ א נ כ״ד). וכסאו נקרא כבוד ש

(ירמיה י״ז):י ד זקוף ועומד. מפנ ח א ד רובץ ו ח ה א י מ גן נו״ן נו״ן מפנם שהיא רובצת ע בראח בו נשמה לבריוח שכל נשמה ונשמה פ שנם ד א ם שהיא זקופה. בזמן שאדם רובץ נפשו רובצח ובזמן ש ע פפש כל חדרי בטן ם חו ד זוקף נפשו זוקפת שי׳ נר אלהים נשמח אם היא רובצת ובזמן ד . (ם״א בזמן שהיא בגופו של א ( (משלי ףר אלקי׳ וכוי.) ם היא זקופה וכן הוא אומ׳ נ ד שאינה בגופו של אף וכשבקש ליכנס בתוכו נ משל למלך שיש לו פלטרין בבית הטטוה ה מ א ר א ר כדי ש נ ת ה ה בתוכו א ל ח ח מר לעבדיו הדליקו ב אוה ר מ ם ומן ה ד ר ומן ה פ ע ם מן ה ד א ת ה ף הקב״ה ברא א שבתוכו. א

38

מה הפש- ו •נשמת חייט* כדי •שי . -.ונפח באפי ה ר •אי־אפר־׳ד ךם:מ׳ מש כל חררי פ ו ר אלהיט נשמת •אדם ח ם שנאמ׳ נ ד י לבבו של א בחדרה בטן (שם). ואומי• חוקר לב־ •ובוחן כליות (ירמיה י״ז). ומפני מ. ת ו ב ש ח ב מ ש ח מ י שהלב •מבין בינה ו א בליות ולב מפנ ל אינו חוקר אמר הקב״ה הללו הן מנהיגיו וכליות יועצות עצות טובות ורעות. או. שכל איברים של אדם . א בהן ל א - י ק ס י ע ל י ן י א ו , ם ד ושל א םי פרנ ו. ( ם (משלי ף ד ת א מ ש ם נ ר נר אלהי מ א נוהגים על ידיהם. לכך נם ד ת א מ ש - והלא נ ם ולא נשמת- בהמה. ד ת א מ ש ר׳׳א נר אלהים נד (קהלת :ג׳). ןלא עור ח ל מקום א ה הכל הולכין א מ ה ונשמת בם ליום -המות שנ׳ ה ד ל ח ה א ר ק ד הבהמי מ ח א ם ו ד א ד ה ח א א ש ל אה חוא כמות זח כן מוח ה וגו׳ מ מ ה ב ם ומקרה ה ד א ה בני ה ר ק כי מא מ ט ם מ ד ה א ה מ ת ה מ מ ה ף ב ת א ם מ ד ה א זה (קהלת ג׳). מה א מ ט ה מ מ ה ף ב ת וגו׳(פ׳ חקת) א מ ר הנוגע ב מ א נ בנגיעה במיתתו שה וגו׳ הנוגע בנבלתם יטמא מ ה ב במיתה בנגיעה שנ׳ וכי ימות מן הה מן האדם שהנוגע מ ה לח ב א שםעו ל וגו׳ (פ׳ שמיני). ולא עוד אה אינה מ ה בלח ב ל הנוגע בנ ב ת שבעה א א מ ו א ט מ ט ..אדם ט בנבלת.ה ת א בזמן שחבהמ׳ מ ל . ולא עוד א ב ר ת ע א מ ו א ט ל ה א א מ ט מ •בעלה מוכר אותה• לגוים וגוי• אוכלים את- בשרה- ועורה נותניםחה ו חה יש לה מנ ה רו ת א בזמן שהיא מ ל . ולא עוד א אותה לעבדהי שמעמידין אותו חה מפנ ו ת רוחו אין לו מנ ם כשהוא מ ד אבל א ברין ומםדרין לפניו כל מעשים שהיו בידו בין לטובה בין לרעהא כך ת ביום• פלוני ל ל ע א כך פ ואומרים לו לא כך עשית ביו׳ פלוני• ל. ואפי׳ שיחה י נ ת ביו׳ פלו ר י ה (ס״א שחתה) ביום פלוני ולא כך ד ת ק חה -שבין איש לאשתו בשעת תשמיש מגידין לו ביום דין הקבר ל קה שיחו (ישעיה ה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מ שנ׳ כי הנה מתו בניך בתייך. י מ ם בניו בחייו אומרים לו מפנ ל׳). ואם מתים נעשה סתמו עיניך. א ה נ י מ נ סתמו עיניו בחייו אומרים - מפ ם נ אם נעשה . א ך י י ח ב - ם ל ח •נעשית א י מ ־אלם• בהייו אומרים לו מפנם נעשה מצורע הכל אומרים לו. שהרי הקב״ה כל מעשיו . א ש ר חם ופושעים יכשלו בם ישרים •שנ׳ כי ישרים דרכי יי׳ וצדיקים ילכו בם לגיהנם. . •צדיקים ילכו בם לגן עדן.• ופושעים יכשלו ב (הושעי״ב)ת עצמך ועוררתי ת דרכיך ופילגת א ת בעונך ואבדת• א ל ש ה כ י מ מפנה בדין מקבלין א זוכה ב ׳ שהו לגיהנם. ואם היה בידו־ להשיב טענם ט ת של אור ועושין אותו ק לסאו הימנו ואם לאו מכין אותן ג׳ פו

39

ע •!יחזקאל ש ר - ה ט מ ס קם ל מ ח ה ן ׳ נ ־ העולם ש ת ו ח ומפזרין אותו בד׳ חד •לכל רוח ח ד א ח א ו׳). ואח׳ •כך מחזירין אותו ד׳ מלאכי השרת ׳ת קטמו מארבע־ רוחות-־העולם ומטמיים אותו בתוך ורוח ומכניסין אור ד כתי ע ו הקבר עד שמגיע יום הדין הגדול שנ׳ כי הנה יום בא בור יזה א זה יום הדין הגדול. בוער כתנ ום ב י (מלאכי ג׳). כי הנה-ר לו בציון ותיור לו גיהנם שנמשל •כתנור שנאמר נאם ה׳ ־אשר אוא לצים שנא׳ זד ל בירושלם -(מלאכי ג׳). והיו כל זדים אין זדים אם שיש בו ד ד שכל א מ ה ל ת יהיר לץ-שטו (משלי כ״א). מכאן אלה אלא הוא שני עושה בעברת זדון ן בגיהנם תחי י ליצנות אין הא גיהנם שנ׳ יום עברה. היום ההוא •(שם). ל (שם). ואין עברה א וכל עושי רשעה אלו רשעי ישראל שהם נדונים בגיהנם.- וי״אח חרונך יאכלםו ל ש קש אלו רשעי אומות העולם שנמשלו כקש שנ׳ ת' וליהט אותם זה לשון האש של גיהנם שהיא : ( ח ל ש כקש (פ׳ בא ארוך ארבעים יום ב א שאותו היום ש ב . ־היום ה ׳ ת •הרשעי ט ה ל מ שבארבעים יום• •נוצר הולד ובארבעים יום נתנה התורה לכך נידוניןם ולא כיומו של הקב״ה ד באותו היום שהוא ארבעי׳ יום כיומו של אף שנים בעיניך וגו׳ (תהילים ל ף שנים שני כי א ל שיומו של הקב״ה אר לא יעזוב להן ש « צי). שהכל ברשותו של הקב״ה והכל בדברו. אם גיהנם. שורש זו נשטה שדוטה לנטיעה ע שורש וענף שלא יטעמו טה מ . ואם כן ל ף נ ע ר ב פ ע . וענף זה הגוף שנכלל ב ם ד בגופו של אא ל . א ה מ ה ם (משלי ך׳) ולא נשמת ב ד ת א מ ש נ - ם י ה ל ר נר א מ א נר בו נר אלהים נשמת מ א י שאדם נברא בדמותו של הק״בה נ מפנאמר א נ בראת ברמותו של הקב״ה ל ה הואיל ולא נ מ ה ל ב ב ם א ד אם וגו׳ (קהלת גי). רוח ד אמר מי יודע רוח בני א בו.־ כיוצא בדבר נם שנאמר ד ם בצדקתו שנקרא א ה ר ב א ם אלנ הצדיקי׳ שרומי׳ ל ד בני אם ה ר ב א א ל •האדם הגדול בענקים הוא (יהושע יד) ומניין שאין גדול אה אלו מ ה ב . ורוח ה ה בתוכינו (חיי שרה) ת שנ׳ נשיא אלהים א

: ה שנ׳ נמשל כבהמות נדמו (תילים מט) מ ה ב הרשעי׳ שנמשלו כך זה הקב״ה שהוא א סומך. מ ל ך א מ ל תקרי ס ם סמ״ך א-לכל ־הנופלים (תילים קמ״ה). סומך סומך מכים נופלים שנ׳ םומך ה׳. ומניין א ב עליונים וסומך חחתוני׳ סומך העולם הזה וסומך העולם הל תקרי נטו שסומך עליונים שני אני ירי נטו שמים (ישעיה מ״ה) אנים מניין שנאמ׳ סומך א נסמכתי -שמים. סומך התחתו ל שמים אא תתתונים שמשפילין ל ה׳ לכל הנופלים (תילים קמ״ה). ואין נופלים א

40

לו מך ׳העולם הזה מניין שני ותושעי י קומתן שנמוך. סו ן מפנ מ צ עו (ישעיה ם״ג): ׳ י • ה ת כ מ זרועו וצדקתו היא ם

ד להן זכות ׳אבותיהם ד״א םמ״ך אלו ישראל שסומכין תמיה ואהרן ודוד ושלמה: זכותן של ש ם יצחק ויעקב ויוסף מ ה ר ב א־מי העיר ממזרח צדק (ישעיה ׳ ב להן שנ ם ויצחק במזרח סבי ה ר ב אם ר יהם פניי א ב שנ׳ ודמוח פנ ר ע מ מ״א). זכותן של יעקב ויוסף בת א הכבוד: דמו ס קה על כ (יחזקאל אי) זה דמות יעקב שחקו. ומפני ר לו (פ׳ ברכה) ד ר בכור שורו ה מ א נ ח יוסף ש שור זה דמור ובני ראובן בכור ישראל (ד״ה ה׳) • מ א נ ח ניחנה בכורה ליוסף ש מה ואהרן ש ר. זכותן של מ קרא הוא בכו יחס לבכורה נ ולא להתיא בדרום שנא׳ ל נה ולויה לא נתנם א בררום שהתורה והםצוה כהו. ־זכותן של דור ושלמה בצפון לפי ה מתימן יבא (פ׳ ברכה) אלוא על מתן שכרן ל שכל נבואתן שנתנבאו על ישראל לא נתנבאו אא נתון בצפון הגן עדן. ומנין שהגן עדן של צדיקים שבגן עדן שהוד וגומר (תהלים י״ו). ל ח ם מ ם ידך ה׳ ממתי ר ממתי מ א נ בצפון שר ש ה רב טובך א ר כשראה טובה של גן עדן מ מ א דוד נתנבא וה נתנבא ואמר יצפון לישרים מ ל צפנת ליריאיך (תהלים ל״א). ש תושיה (משלי בי). ישרים אלו צדיקים שמקבלים י פני שכינה בכלת פניך. הקב״ה נקרא ישר וצדיקים ) י^ובו ישרים א א מ ק ׳ ת ) י נ יום שב וישר ה׳ (תהלים כ״ה). נקראו ישרים. הקב״ה טנין שנאט׳ טוד ישרים ועדה (תהלי׳ דה ה׳ בכל לבב בסו ר או ט א נ צדיקים מנין ש קי״א). הקב״ה נקרא טוב שנ׳ טוב ה׳ לכל (שם קם״ה) וצריפים נקראוב כי פרי םעלליהם יאכלו (ישעיה ר אמרו לצדיק כי טו מ א נ טוב ש. פרי מעלליהם יאכלו בעולם הזה: א ב ר מעשיהם לעולם ה כ מ׳). שב הרים ומוקפים לה גבעות: ך לה סבי ד׳׳א סמ״ך זו ירושלם שהרי סמוב י ר ירושלם הרים סב מ א נ ת ש ד אמהו ע ת. וגבעות כ הרים כנגד אבוה וישראל ש ה מ ש ע ם קכ׳יה): ד״א םמ״ך זה משכן ש ומר(תהלי ג ה ו לה נ ח ת שבטי ישראל שנ׳ דגל מ ו במדבר שהיו סמוכים לו ד טחנרחה דגל ה יהודה י מז נ ח ה׳ דן צפונה דגל מ ח דגל מחנ מנ ראובן תיר ובהעלותך): ד״א םמ״ך זה בית ב ד מ ם ימה (פ׳ ב ה אפרי נ ח מב מלך וכהן גדול כהנים לויים המקדש ששכינה בתוכה וסמוך לו סבית שבטי ו וישראל ׳כנגד ד רוחותיו כבמדבר שהיו סמוכין לו ד׳ מחנה נ ח ח ־דגל ־מחנה דן צפונה דגל מ מנ ה ראובן תי נ ת ישראל שנ׳ מך לה נביאים וכתובים ב סמו ם וגו׳: די׳א םמ״ך וו התורה שסבי אפרי

41

ר חפרוה א ש הלכות 'ואגדות ושמועות" ותוספות ׳-שנא7 ב ר ד ה מ נ ש מר א ב ר <>לא תורה שנמשל ל א ן ב שרי׳ כרוה נדיבי עם (חוקת) איא תורה שנאמר' הוי כל צמא ל ר מים חיים ואין מים א א שנא׳ במר לך לכו למים (ישעי׳ נ״ה). ולמה נמשלו דברי תורה למים לוף דברי תורה ה מים מניחי׳ מקום גבוה והולכין למקום נמוך א מה שרים א במי שהוא נמוך ומשפיל עצמו. חפרו ל אין' מתקיימים את התורה בשבעי׳ ה ושבעים זקנים שהיו דורשין א ש א מ ל אין שרים אה מן התורה. כרוה מ כ ח אחד טעמי ה ד ו ה לשונות ומוציאין כל אפר. ן דוד ושלמ׳ דניאל ומרדכי ועזרא הסו ו נדיבי עם אלו סופרים מקק שנאמר ה מסיני שנקרא מחו ש מ קק שהכל אומרים הלכה ל במחוק ק ח . ולמח נקר׳ שמו מחוקק ש קק (פ׳ חוקת) ת טחו ק ל כי שם ח כל אות ואות שבתורת באצבעות ידיו. בםשענותם אלו נביאים שהיור ושמת מ א נ ם כגון אליהו ואלישע שהחיו מתים ש ת המתי מחיים אר ב ד ה וה מ נ ת משענתי על פני הנער (מלכים ב׳ די). וממדבר מה מסיני ישני ויתנם ה׳ אלי (פ׳ עקב). סיני שנתנה להם לוחות במתנה אלו תורה ש ה עבדי (סוף מלאכי). תורת מ ש ואומר זכרו תורת מת. נביאים וכתובים. על כל ישראל אלו המצוח. חקים אלו המדרשו והמשפטים אלו שמועות והגדות שנאמ׳ מגיד דבריו ליעקב חקיו

וטשפטיו לישראל (תהלים קמ׳׳ז):

א עין של תורה שהיא עין לכל עין והיא ל ר א ט א א נ y ע״ין לה והיא בינה לכל נבונים והיא מ כ ה לכל ח מ כ ר לכל אור והיא ח או. מנין שהיא עין לכל ע לכל יודעי בינה והיא חיים למחזיקי׳ בה ד מרת עינים (תהלים י׳יט). ומנין שהיא ר מצות ה׳ ברה מאי מ א נ עין שר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳). ומנין מ א נ אורה לכל אור שה (שם ח׳). מ ר ר אני חכמ׳ שכנתי ע מ א נ ה ש מ כ ח לכל ח מ כ שחיא ח׳ ובינתכם א תורה שנ׳ ושמרתם ועשית׳ כי היא חכמתכ ל ה א מ כ ואין חה מ כ ר ונביא לבב ח מ א נ . ומנין שהיא בינה לכל נבונים ש (פ׳ ואתחנן)ה קנח בינה מ כ ר קנה ח מ א נ א תורה ש ל ה א מ כ (תהלי׳ צ׳) ואין חה ותושיה אני בינה צ ע , י ובכל קניניך קנה בינה (משלי ד׳). ואום׳ לע לכל יודעים שנאמד׳ ודעת ד לי גבורה (שם ח׳). ומנין שהיא מר עץ מ א נ ה ש מזימוח אמצא (שם). זםנין שהיא חיים למחזיקי׳ בה לכל אוהבי ב ה חיים היא למחזיקי׳ בה (משלי ג׳). ומנין שהיא אה (שה״ש ב׳). ב ה דבריה שנאם׳ הביאני אל בית היין ודגלו עלי אי אוהבי איהב ומ־שחרי ימצאנני (משלי ח׳). והיא לראש ואומר אנ

42

־ והיא .( •כל •החכמים לחפשני• כי לויח חן הם לראשך וגומר•(שם א׳ח נ ק ב ח ה ותרוממיך חכבדך כי ח ם ולסופרי׳ שנ׳ םלםלי כבור ויקר לחכמיח בשני יריח שנ׳ אורך ימים ו (שם ד׳). והיא נותנח שלש מחנ׳ עתידי׳ למלוך •בימינה בשמאלה עושר וכבוד (שם ג׳).' ובה מלכי במלוכח וכבוד שנאמר- בי מלכים ימלוכו (שם ח׳) וגומר. ובדיל ישראל -שנאמר בי שרים ישורו-וגומר מתברכים דברי תורה ער תורת ה׳ מ א נ ר להיות ש פ (שם). ובה עתידין מתי-ארץ• ושוכני עש (תחלים י״ט). ובה כל היום משתוקקים סופרי פ ה משיבת נ מ י מ תן ישראל שנא׳ לולי תורתיך שעשעי וגומר (שם קי״ט). ובה משמתיב (שם יי׳ט). י ל ח מ ש ר פקודי ה׳ ישרים מ מ א נ כל לב וכליות שת לפניו בכל עת ק ח ש ר מ מ א נ ח ש ובה משחקין לפני הק״בה בכל ער ר בשכבך תשמו מ א נ ה לישראל ש ח מ (משלי ט׳). ובה עושין שת ישראל מרינה עליך והקיצות היא תשיהך (שם וי). ובה מצילין אא ב א תכוה (ישעי׳ ט׳׳ג). ת ש ל ר כי תלך במו א מ א נ של גיהנם• שא כה דברי כאש (ירמיה כ״ג) ותציל ל ר ה מ א נ ש ש תורה שהיא אש ועצים ש שנאמ׳ מדורת א ה א א ל ישראל םדיגה של •גיהנם שהיא מם לא• בריתי אמר א (ישעיה לי). ובה קיימים עליונים ותתתונים שין ה ל״ג). ובה מתחדשי י מ ר י ) י ת מ יומם ולילה תוקות שמים וארץ לא שר כי הנני בורא שמים חדשים וגומר מ א נ א ש ב שמים וארץ לעולם הה ש ד ח ם והארץ ה נאמר כי כאשר השמים החדשי (ישעיה ם״ה). ור ראשית מ א נ ת התורה ש (שם). בזכות מי בזכות ישראל שמקיימים אה יראת "יי׳ תהלתו עומדת לעד (חחלים קי״א). ומהו תהלתו מ כ ח: א ב ד ל ל צדיקים שהוא עומד עד לעתי עומדת לעד זו מתן שכרן שר כי מ א נ ה ש ש א מ ל ה א ה ואין פ א פ ל ל תקרי פ״י א ^ אר מ תה שעה א ד שבאו מ ל כבד פד, וכבד לשון אנכי (פ׳ שמות). מה לפני הק״ביה רבש״ע יודע אני בעצמי שאת׳ אלוה לכל באי ש מא ל א לכבודך ולא עשית בריר, א ל ת העולם א ת א א ר עולם לא בא כדי לחלוק לך כבור שנא׳ כל הנקרא ל ם א ד ליקרך ולא בראת אם ד א ת ב א ר ב ר ואבר ש ב בשמי ולכבודי -בראתי (ישעיה נה). וכל אא לכבוד שמך לתפילין ל ת ראש א א ר א ב . ל ה ל ט ב א בראת אותו ל לא לראות כבודך. ל ת עיני׳ א א ר א ב ת לך. ל וליקוד לך ולהשתחום ח. לחיים להטעי א לשמוע כבודך. וחוטם להרי ל א בראת אזנים א ל. שניים לשוחקות. ושט להבליע. קנה למשוך ולהוציא: ל י מאכ מ ע טס. ד לכעו ב ב להבין בינה. הכליוח ליעץ עצה. ריאה לשאוב. כ ל

— - 43

: קיבה ה. נ -לטחי רקבן ס לריעה. קו ר כ ק. • ה לזרוק. •טחול לשחו ר טר קטן להשתין ולהוציא זרע. גידין ב לשינה.; ניקבה לצואה.׳ א. רגלים להלוך. למלחמה ה ו כ א ל מ . ידים. ל ר א ו ת ל - ר ו לדמים. ע ולשון לשיחה ולדיבור. עכשיו תן לי שיחה תן לי דבור להשתמשח ה מי שם פ ש בהן •בפה ובלשון. משיב הק״בך. ואמר לו משה. מה לאדם (שמות). אני לאדם הראשון שנ׳ ויאמר ה׳ אליו מי שם פו על כל באי עולם ה ולשון לאדם הראשון שהפקדתי הוא ששמתי פד ואחד בשמו ח ד כל בריות שבעולם ולקרוא כל א כפקיד להפקיר יקרא לו האד׳ נפש ש ולשום שטות לכל בריח ובריה שנאם׳ וכל א

חיה הוא שמו (בראשית):

א •צדק. זה צדקו של הק״בה שהוא ל ל תקרי צדי א צ צד״י אה ומענה לשון עושה עם בשר ודם. זו דעת •וחכמי ובינה ופתיחת• פא ל מ ל א ם שכל העולם כלו מתקיים בהם. ש ד שהוא נותן לבני א. ת ח ה אין העולם יכול להתקיים אפילו שעה א ה לשון ופתחון פ מענם (פ׳ •וארא) לפי שבשעה שאמ׳ משה• לפני הב״ה הן אני ערל שפתי נזדעזעו כל בריות שבעולם ואמרו ומה משה שהוא עתיד לדבר עמור כל אות ואות וכל א ב ה ושבעה וחמש מקומו׳ והוא מ א מ שכינה בק ופסוק שבתורה בשבעים לשון הוא• אומר לפני דבר ודבר וכל פסור מ א ת כמה וכמה. ועל ש ח ן אני ערל שפתים אנו על א ה ה ״ ב ק הה אני ערל זכה להיות שליח בין. גבורה לישראל שנ׳ אנכי- עומד ש מד בין בין ה׳ וביניכם ׳(פ׳ ואתחנן). שאפילו מטטרון•אינו• יכול לעמוה ולא איש דברי׳ ה כי׳ כבד פ ש הגבורה לבשר ודם. ובשביל שאמ׳ מר ב ד ה א ה אל פ ה פ ש אנכי זכה שאמ׳ לו הקב״ה לא• כן עבדי מה ש ר מ מ א ה הדברים. ובשביל ש ל ר א מ א בו (בהעלותך) וזכה שה ה אומר כי כבד פ ת א - ה ״ ב ק ר •לו ה מ א ה (קרח) זכה ש ואנחנו מה ומעני לשון יותר מכל ן פ ו ותן לך• פתח נ . י וכבד לשון אנכי חייך אנה שיש לי במרום לא מ כ באי עולם. שכל חדרי •תורה וכל גנזי חאמר ם נ א על ידיך שנ׳ ואנכי אהיה עם פיך והורחיך. א ל יראו אה מ ר והורתיך ל מ א אמר והורתיך ואם נ ה נ מ אהית עם פיך (שמות) לר אהיה עם פיך זו מ א ד שזה ש מ ל א מ ל ר אהיה• עם •פיך. א מ א נה שגלה לו מ כ ה ומענה לשון וזה שאמ׳ והורתיך זח גנזי ח ת פ ח י ת פ הקב״ה כדי שיהא רואה בתכמתו כל סדרי בראשית שנ׳ לא כן עבדיא בכל ביתי. ל אמר א ה בכל ביתי נאמן (שלח לך) בביתי לא נ ש מד שהפקידו הק״בה •למשה על כל ישראל ועל כל גנזי תורה מ ל מ

U —• ה ועל כל גנזי מזימה ועל כל נ ו ב ־ועל כל גנזיי חכמ׳ ועל כל גנזי תע ועל גנזי גן ערן ועל כל גנזי חיים והראהו כל חמודות ר גנזי מה משד. בפרגוד א ר . וכיון ש א ב שבעולם הזח וכל חםודוח שבעולם הח של סנהדרין בלשכת הגזית ודורש? ל כתות כתות של סופרים כחו שת טהורות ת ה׳ אמרו רה נביאים. וכתובים במ״ט פנים שני אמרו ר תו פ סף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תילים י״ב). ומהו מזוקק ס כה על ת ת א מ . ואם ת ות בתורת משה שבעתים אלו ט״ט פנים משנם ותשע. ע הרי ארבעי ב ע ש ב ם של ש ע פעמי ב ה ש נ ר צא מ ב ד הה מזלו של ר׳ עקיבא בפרגוד של מקום שהירי ש ה ראה מ ע באותה שמר רה. על כל תגי כל אות- ואות או ל תו יושב ודורש אותיות שז ומזדעזע ח פ ד היה מ רה. מי י תו מ ע עליו ג׳ מאות וששים וה׳ טק ברברי תורה ס ק בשליחותו של מקום ואין לי ע ס ואומי אין לי עי ח (שמוח). גלוי היה לפנ ל ש א ביד ת ח נ ל שנא׳ ויאמר בי אדני שה עשה הקב״ה שיגרו לסנגזאל שר . מ ה ש ה בלבו של מ הק״בה מה עשה תפשו למשה והוליכו למקום נה. מ ה והתבו מ כ ח של כל הם ל מסום רובי רבבות של מזלות של חכמי ר והראהו בפרגוד ש ח אושל נבונים ושל סנהדרין ושל סופרים שיושב? ודורש? טעמי תורה :

ומקרא ומשנה ומדרש הלכות ואגרות ושסועות ותוספות ואומרי׳ה הקב״ה איך א ר . וכיון ש . מיד נתקררה דעתו י נ ה מסי ש מ הלכה לך יהיה נביאך יהא תורגמן שלך ר הרי אהרן אחי מ נתקררה דעתו אה ע ר י פ ר לו בשמי בפנ ב ה ד ת ה מתירא א ת ה א י מ . ומפנ ה ע ר י פ לפנל פרעה. הרשע. והוא יעמוד לפניך וידבר אליו שנ׳ ואהרן ידבר אה ש חה והיה מ ה דלתי דבור ופתחי שי ש מ ו לו ל ח ח פ באותה שעד. נם ה ומענה לשון יותר מכל באי עולם שנאי שפתי ן פ 'מוצא פתחו

. יישק משיב דברי נכוחים (משלי כד)

ם אבי כל הנביאים אבי כל ה אבי החכמי ש ק קו״ף זה מה וכל דברי בינה וכל מ כ ה כל דברי ח ע ר ם שהקיף לפני פ החכמיה וכל דברי השכל בשבעי׳ לשון. ע דברי ערמה והשכל וכל דברי דב וכחב עומרי׳ ת והיו שבעים סופרים כותבים שבעים לשון וכל י כן י מ ה ואת אהרן שהן ח ש ת מ ה הרשע. כיון שראו א ע ר לפני פ. ורום קומתן_ כארזי לבנון. וגלגל עיניהם דומין 'למלאכי השרת. חיו פניהם כדו ה ר מ 'לגלגלי כוכב הנוגה. וזקנות שלהן כאשכלות תק עליו שם המפורש. י ומדבור •החמה. ומטה האלהים בידם שחקוד ורעדה אימה היעה ח ה עליהם פ ל פ פיהם יוצאי׳ שלהבות. מיד נ

45

ורתת והשליכרקולםסים מידם ואגרותם מעל• שכמם ונפלו עלי פניהםי ח מצרים בצאתם כ מ ה ואהרן והיו משתחוי׳ להם שני ש ש לפני מה בצאתם ם עליהם (תילים ק״ה). הסש ביאתם ליציאתם מ ד ת פל פ נר מ ר כך א ח ם עליהם. א ד ח פל פ ף בביאתם נ ם עליח׳ א ד ח פל פ נם אצלי. אמרו לו אלהי חעבריים וגוי. משיב כ ח ל ם •פרעה מי ש ה לה כחו וגבורתו. בכמה מדינות ה שמו של אלהיכם מ ה ואמר מ ע ר פה מלחמו' עשה ונצח. מ ה ארצות בכמה עיירו׳ הוא מולך. כ מ כ בה חיילות ופרשים ורכב מ ה מדינות כבש. כמה עיירות לכד. כ מ כא ל . אמרו לו כחו וגבורתו מ ה מ ח ל מ ושלישים יש עמו בצאתו לק הרים. כםאו שמים ר פ . דבורו מ ש עולם. קולו חוצב להבות א. חציו שלהבת. רומחו לפיד. מגיגו ש וארץ הרום רגליו. קשתו א. יוצר הרים וגבעות. בורא רוחות ל ח עננים. חרבו ברק. ולא בש למים. בורא שמים בלא כלום ונשמוח. עושה שלום בין את העובר . צר א . יוצר הרים בחכמתו בדבורו. רוקע הארץ בשיחתוו ומצמיח מטר במאמר ל ו ה שמים בעבים ומוריד ט ם כ . מ במעי אמוס כל העולם מקרני ראםי׳ עד ביצי כנים. ממית . זן ומפרנ ה מ ד אה ואומי לו איני צריך לו כלום שאני ע ר ומחיה בכל יום. משיב פיחזקאל כ״ח). עשיתי ) בראתי עצמי שני לי יאורי ואני עשיתיני יד שכך אמי מ ל ר לי יאורי מ מ א א עשיתיני. •מהו ש ל לא נאמר אא כבר. יש לי נילוס ל ומטר ה ם אומרים כי הוא טוריד ט ת ם א ה ל׳ ועל ראשי •מימיו •משוכות ת עץ חיים ומימיו מתברכו ח ת נהר שיוצא מ ויוצאותיו מפרי ג״ע. שכל פרי ופרי משאו ב׳ בני אתונות וכל האוכלר להם מ ם. שוב א ד ג׳ מאות מטעמי ח א ד ו ח ו טועם בכל א ממנה למשה ואהרן המתינו לי עד שאביא דלוםקא של כתבים של ע ר פ אגרות מלכי בראשית ורוזני תבל שמעולם כתובות ואתן אותם לסופרים

ת בשם• ח ה אגרת א א אמצא ב מ ת כולן בשבעי׳ לשון. ש לקרא אה ר ברכה. מ פ א שלח לי אגרת שלום ולא ס אלהיכם שמעולם ל

ח כל דלתי גנזי םפרי׳ שמימי בראשית והביאם לפני־ ת פ עשה שיגר וד ה ה ואהרן וקרא לשבעים סופרים • יודעים שבעים לשון כל א ש מ. וכיון שראה שלא נכתב בהם ת ח ד לקרות לפניהם בשעה א ח א ות אלהיכם. לא הוא לא שמו ר לא ידעתי א מ שמו של הקב׳׳ה אר מ ת ה׳ וגוי. באותה ישעה א א כהו ולא גבורתו שני לא ידעתי א לה אומר לשלוחי איני יודע כח וגבורה של אלהיכם ת לו הקב״ה רשע את ואודיעך כחי וגבורתי למען ר מ א ש . ה הריני מעמירך בשביל דבר ז

46

ת העמדתיך־וגוי־(שם). א תספר: כבודי־בכל העולם שנ׳ ואולםיבעבור זי ארץ ם כ ת יכל ה ה שיגר וקרא־ א ע ה הרשע באותה ש ע ר ה פ ש ה ע מ. ו ם שם ־אלהיהם של הלל ת ע מ ם ש כלו ואמר להם. מצרים •ונבוני תבל-. באותה ם ד ם הוא בן מלכי ק אמרו כך שמענו מעולם שבן• חכמיר להם הקב״ה משמי מרום שוטים שבעולם •אתם קראתם מ שעה אם ואת כ ת מ כ ת ח ד א ב א . הרי׳'אני מ ם י מ כ ם ולי בן ח עצמיכם חכמיר (ישעיה ת ת ס ו ובינת נבוניו ת ד חכמת־ חכמי ב א ר ו מ א נ בינחכם שם ולי ם עצמכם חכמי ת א ר ם ק ת ה א ״ ב ק ם ה ה כ״ט). ומנין שאם׳ לה עצה נבערה׳ ע ר ך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פ ם שנ׳ א בן חכמי

י בן מלכי קדם -(ישעיה י״ט): ם אנ י מ כ ה בן ח ע ר ל פ ו א איך תאמר

ש לכל העולם וסופו והוא א א ר ר רי״ש ראש זה הק״בה שהול ועשה קורא ע נים י שנאמ׳ מי פ קור׳ דורות ראשונים ורורוח אחרו. די׳א רי״ש זה ראשו של הקב״ה הדורות מראש וגו׳ (ישעיה ם״א)ם ת ם פז וגו׳ (שיר ה׳). ראשו כ ת שדומה לכתם פז שנ׳ ראשו כ פז זה ראש המדרש שכל טעם־ וטעם שקול ככתם פז קווצותיו תלתלים על כל קוץ וקוץ תלי תילים של הלכות. שחורות כעורבא ל י עצמה. ד״א רי״ש אין ריש א שכל הלכה והלכה טוענת חן בפנש שבו ברא הקב״ה שבעה רקיעים וכל א דברו של הקב״ה שנקרא רז (תילים אמו ׳ א ראש שנ׳ ראש דברך ר ק פמלייא שלו. ומניין שדברו נם ה רקיעים שנא׳ בדבר ה׳ שמי ע ב קיט). ומנין שבו ברא הק״בה שא נעשו אלו שבעה רקיעים ל ר א מ א נעשו (תילים ל״ג) נעשה לא נא בדבר ה׳. ומנין ל ר א מ א א נ . בדבריו ל ד ח שבראן הק׳יבה בדבור אא ופמליא שבכל רקיע ורקיע נבראו ברוח שנאמ׳ וברוח שכל פמלי

פיו כל צבאם (שם):א מגדל שבנו בני דור הפלג׳ שראשו ל ד״א רי״ש אין ריש אר הבה־ נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים (פ׳ מ א נ םגיע לשמים של א שוטים היו בני המבו ו בני דור הפלגה ל . באותה שעה אמר נח)ם ר ׳עליהם מי המבול ארבעי ו עד שהטטי ר ממנ ו שאסרו לבוראם סם י מ יום וארבעים לילה ואיבדן מן העולם שנ׳ קל הוא על פני הר לרקיע ונשב לתוכו ץ ע ר א ה בנה מגדל מ ו נ ל אנ ב (איוב כ״ד). את ונקח קרדומות בידינו ונבקיע הרקיע ויזובו המים ר ש כמלאכי ה׳ כדי שלא־ יעשה בנו כשם ני העליונים למטה• אצל המים התחתוו בני דור הפלגה ק תחל ה נ ע תה ש . באו ל שעשה בבני דור המבוד לרקיע ונשב׳ ץ ע ר א ׳ מגדל מן ה ה נ ב ת אומרת נ ח לגי כתות. א

47

וכת' נים: - נים'ובתחתו ו : שיהיו מושבינו י בעלי בתוכו כמלאכי השרת~כדין מרת נבנה י מגדל מהארץ עד־ לרקיע ונעשה לנו" שם ואי שנייה י אוא ע״ז שנ׳ ושם אלהים אתרי׳ לא תזכירו (משפטיים): ״וכחי ל שם אמרת נבנה מגדל מהארץ לרקיע ונחתוך השמי׳ ושמי השמי׳׳ ג׳ או. כת ה עם הק״בה ולא נניחנו במקומו מ ח ל התיכו׳ התיכות ונעשה מב אומי האומרת נעלה לרקיע ונשב שם כמלאכי השרת עליהם הכתו. וכת האומרת נעלה ח) ת העיר ואת המגדל (פ׳ נ וירד ה׳ לראות אה ונרדה ונבלה שם ב ונעבוד שם עבודה זרה עליהם הכתוב אומר המר ויפץ ה׳ ה עליהם הכתוב או מ ח ל . וכת האומרת נעשה מ ם ת פ שא נבוכדנצר שנאמ׳ ל ר רי״ש אין רי״ש א ח ר א י אותם משם (נח): דן רי״ש ר רי״ש אי ח ת הוא רישיה דדהבא .(דניאל בי): דבר א אנא מלכות בבל שנא׳ ותהי ראשית ממלכתו בבל (נח): ד״א רי״ש ל אא חולי ומכה ״ שנא׳ כל י ראש י לחלי וגו׳ (ישעיה אי): ל אין רי״ש אא ישראל שנתן הק״בה 'ראש לכל ׳האומות שנ׳ ל ד״א ר׳ אין ריש א

: •י ונתנך־ה׳ לראש ולא לזנב (כי תבא) ש שי״ן זה שיניהם של רשעי׳ גמורים שעתיד הק״בה לשוברןאחת לעולם אחת לימות המשיח ו ת בעולם הזה ו ח שלש פעמים אר הק״בה שיניחם ב ש הבא. כשם ששי״ן זה יש לו ג׳ ענפים כך מת כל של רשעים ג׳ פעמים שני קומה ה׳ הושיעני אלהי כי הכית א אויבי לחי שיני' רשעים שברת (תילים גי). ולא עוד אלא• שעתידיןח לחיות ייוצאין מפיהם׳ שיניהם שליאוכליהם של ישראל לימות המשיו אלו א ט ה ח ת וכל באי עולם רואי׳ ואומרי׳ מ עשרי׳ ושתים אמוה שאוכלים י מ הם. משיבין ואומרים מפנ שכך יוצאים שיניה׳ מפים ה מימון של 'ישראל שהם קדושים למקום כתרומה שכל האוכל מ חייבי כליה שנאמ׳ קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כל אוכליור הק״בה שיניהם ב ש א עליהם (ירמה ב׳): 'וכיצד מ ב יאשמו רעה חד שיחלק (ס״א שייאמר) הק״בה מ ל של רשעים גמורים שלש פעמים מ עם לשרים וגדודים בשמי מרום ואומר להם שרי גדודי הסתכלו

ת עמי. משיבים״ ת בני ואכלו א ברשעים גמורים הללו שגזלו וחמסו אלם ת בעו א ר ב ה שליט בעולמך ועל כל מעש׳ ידיך ש ת שרים וגדורים אר מלך שלטון ומי יאמר לך ב ה שנ׳ כאשר ד ש ע ה ת מי יאמר לך מם כן אני ואתם מ א ה ה (קהלת חי). משיב הק״בה ואומר ל ש ע ה ת מה ואחר כך ניטלם מן העולם. גדודי אני הפקדתי ל ח ת נשבר שיניהם בם בעולם ־הזה שתוקקו אצלם ותשברו שניהם ־ותיטלו־ם מן:העולם־ כ ת א

48

ם יחדיו וגו׳ (ישעיה א׳)* - לשרים אומר ר ושבר פושעים וחטאי מ א ג שח ב ש ת ם עליהם לימוח חמשיח שחזקקו אצלם ו כ ת להם אני הפקדתי אי ואל אבושה אני יחתו פ ר שיניהם ותיטלום מן העולם שנ׳ יבושו ח

ה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם־ ת ח ה ואל א מ הת שיניהם ואטרר׳ ף אני בעצמי אזקק להם ומשבר א (ירמיה י״ז). אה רשעי׳ וגו׳.•(ישעיה י״ד). וכיצד משברים ט ר ה׳ ט ב מן העולם שנ׳ שם ונזקקיו* ד שיורדין גדודין מן השמי מ ל ת שיגיהם בעולם הזה מ אד אצל כל רשע ורשע ומשברים שיניהם ויכלום מן העולם ח ד א ח אי ח א שנ׳ קול ה׳ שובר ארזים (חהלים כ״ט). אלו רשעים שדומין לח האמורי י גאותן שנ׳ גם אני השמדתי א הלבנון בעולם הזה מפנר כגובה ארזים גבהו וגו׳ (עמוס ב׳). פריו זה הגוף ש יכם א מפנא משיח לישראל יורדין עמו מיכאל ב ושורשיו זה נשמי. וכיון שה עם רשעים מ ח ל וגבריאל שרי צבאות ושרי קדושי׳ ואדירים ועושין מם רבבות ע עשר אלפי ש ע שעות והורגים ת ש משלש שעות עד תם מן הארץ מרשעים (ם״א גמורים) שבאומות שנאמ׳ יתטו חטאי(תהלים ק״ד). אימתי מרובה שבחו של הק״בה בעולם בזמן ׳ ׳ ו ג ו שיכלו רשעים מן הארץ שנ׳ ובאבוד רשעים רנה (משלי י״א). ואףא יורד הב״ה בעצמו מן השמים ועושה דין ברשעים ומשבר ב לעולם ה

ה עמים בעברה • כ ה של גחלים ומאבדן מן העולם שנ׳ מ ט מ שיניה׳ בא יום דינה של גיהנם ל ה (ישעיה י״ד). ואין עברה א ר ת כל ס כ מא (צפניה א׳). ד״א שי״ן שלשה ענפיו שנ׳ יום עברה היום ההוח ועולם ר בהן עולם הזה וימות המשי ם ד ד א כנגד שלשה עולמות שד רוח ונשמה וגוף ,שאדם תלוי בהן. ר״א כנגד ג׳ ג נ כ . ד״א- א ב הח וקדושת• ב קדושות שבעולם ואלו הן קדושת של הק״בה קדושח ש ישראל. קדושת הק״בה מנין שנ׳ ואתה קדוש (תהלים כ׳יב). קדושת. קדושת ת השבת כי קדוש הוא (פ׳ תשא) ת מנין שנ׳ ושמרת׳ א ב ש

ה (ירמיה א׳):• • ת א ו ב ישראל מיין שנא׳ קרש ישראל לה׳ ראשית ת. זה תאותו של• בשר ודם א תאו ל ל תקרי תיו א ת ת״יו א. ולא עוד אלא־ ר ב ה בעולם הזה בכל יום ויום בכל ד שהוא מתאור שמצאן. שנא׳ ה (ם״א ה׳ קימני כדבריך) ע ה לתאו ב א שנפשו דר והולך ט פ ה בכל עת (תהלי׳ קי״ט). וכיון שטצאן נ גרסה נפשי לתאוקה ה מתו מן העולם שנא׳ ישנתי אז ינוח לי (איוב גי} שהוא ישן שנה כדי שיחיה. ע ט לפי ש ע א מ ל לע״הב ואין שובע בעולם הזה אח בלא א כםו ל א לבוש ב ל כיצד בשר ודם יוצא ערום ממעי• אמו ב

49

ת בלא בינה בלא ע א מעיל בלא ד ל דל בלא חגיר ב מנעל בלא סנה בלא מענה לשון בלא דבור בלא ן פ ה בלא פתחו ב ש ח עצה בלא מח בלא גבור׳ בלא חליבת רגל ה בלא כ מ כ רח בלא ה מלול בלא תום בלא י ד ס ה בלא טצוה בלא צדקה בלא גמילות ח ש ע בלא עשיית מה בלא בנים בלא ־בית בלא בנין בלא שדות בלא כרמים בלא ש אף בלא זהב בלא אבנים טובות בלא ם ת בלא כ ו ח פ עבדים בלא שה מרגליות בלא גדולה בלא גאוח בלא עושר בלא כבוד ובלא כל מה שברא הק״בה. וכיון שיצא ממעי אמו בכל יום מצפה ומתאוה למענה להליכת רגל. וכיון שמצא ה לשון מתאו לשון. וכיון שמצא מענף ולזהב ס כ ה ולתורה וכן לאומנות וכן ל מ כ ח ה ל הליכי רגל מתאו וליקח אשד. ומתאוה לבנים ולעושר ־ונכסים ולשדוח וכרמים לעבדים. וכיון ה שברא הק״בה בעולמו ושפחות ויקר וכבודיושלטנות ולכל מם שליט ד ר מן העולם והולך כשהוא ריקן שני אין א ט פ שמצא כלם נח ואין שלטון ביום המות (קהלת חי). וכתיב ת הרו ברוח לכלוא אא ימי דוד ל ר א מ א (מ״א בי) ימי המלך לא נ ת- ויקרבו ימי דוד למותה כמות מלך כמות עני. ועל לפי שאין שררה ומלכות בשעת המים ם לעמל יולד (איוב הי). איני יודע א ד ר איוב א מ אותה שעה אם לעמל תורה יולד. כשהוא אומר ואשים ה יולד א כ א ל לעמל מ דברי בפיך (ישעיה נ״א) הוי• אומר לעמל תורה יולד כדי שיזכה בהם ינחלו וגו׳ (משלי גי). א שנא׳ כבוד חכמי ב ויירש חיי העולם ה' וכסילים מרים קלון . א ב ם ינחלו זה כבוד של עולם ה כבוד חכמיש פ נ ם לפיהו וגם ה ר זה פורענותן של רשעים בגיהנם שנ׳ כל עמל אם לפיהו בעולם הזה וגם הנפש ד א (החלת ו׳). כל עמל א ל מ לא תר ר׳ יצחק מרגלא בפומיה דר׳ מ א . זהו ש א ב א לעולם ה ל מ לא תה לשחיטה. הכל למיתה מ ה ם למות. סוף ב ד א למימר סוף א ב את רוח ליוצרו וגדל ח הן עומדין. אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נפ מר טוב ש בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם. עליו הכתוב או

: ה ל ו ת מיום ח משמן טוב ויום המו

I I I ,

0

( ם ד ר ט ס מ א א ו ק א ר ס ק ו פ י ד פ (נוםחא ב׳ לה ל ו ה כ ר ו ה ת נ ת ן נ ה ב ת ש ו י ת ו ב א ״ ו כ ל א א ב י ק י ע ב אמר ר

ל ם ש ו י א א ו ר ו ר נ ת ל כ ת ע ב ה ל ט ש ע ן ב י ק ו ק ן ח ה ל ו א ר ש י י ט ב ש ל

ם ל ו ו כ ד ר ד י י ם מ ל ו ע ת ה ו א ר ב ה ל ״ ב ק ש ה ק ב ה ש ע ש ב . ו ה ״ ב ק ה

ה . ה ם ל ו ע ת ה א א ר ב י ת ו ב י נ פ ד ל מ ו ה א . ז ח ״ ב ק י ה נ פ ו ל ד מ ע ו

ה ׳ ׳ ב ק י ה נ פ ס תיץ ל נ כ ה נ ל י ח ת . ב ם ל ו ע ת ה י א ר ב י ח ו ב י נ פ ר ל מ ו א

ן ת ו ה נ ת י א ב ך ש מ ל ו ת ע י א א ב ר ב ת ך ש נ ו צ ע ר ״ ב ש ו ר י נ פ ה ל ר מ א ו

ב י ש ה וגו׳. ה ש ו מ נ ד. ל ה צו ר ו ב ח י ח ך כ כ ה ש ש י מ ״ ל ע א ר ש י ה ל ר ו ח

ד י ת י ע נ א י ש נ פ ל מ ״ ה א מ ו ל ה ל ר מ . א ו א ה ל ר ל מ א ה ו ״ ב ק ה

י ד . כ ו ״ י ן ת י ק נ א נ ה ן ו י ח נ א נ ם ה י ש נ א ח ה ו ח צ ל מ ם ע ש ו ך ר ח ב ו ש ע ל

י ל ר י״י א מ א י ) ו ׳ ל ט א ק ז ח י ׳ ( נ א ש ב ד ל י ת ע ם ל ל ו ע ן ה ם מ ד ב א ל

ם י ש נ א ת ה ו ח צ ל מ ו ע ״ י ח ח י ו ת ה ם ו ל ש ו ר ך י ו ת ר ב י ע ך ה ו ת ר ב ו ב ע

ת י ו ת ה ו ו ה . מ ה כ ו ת ת ב ו ש ע נ ת ה ו ב ע ו ת ל ה ל כ ם ע י ק נ א נ ה ם ו י ת נ א נ ה

ה ב י ר ח ח ם ל ל ש ו ר ל י ן ע י ר ד ז ה ג ״ ב ק ר ה ז ג ח ש ע ש ב ד ש מ ל ו מ ״ י ח

ר ח ב ם ו ל ש ו ר ל י ח ע ל י ח ת ך ב ך ל א ל מ ל ל ״ א ת ו ו מ ך ה א ל מ ו ל א ל ר ק

ל ו ש ״ י ב ת ו ת ה כ כ ו ת ב ק ש י ד צ ק ו י ד ל צ כ ם ו י ע ש ר ם ו י ק י ד ה צ כ ו ת ב

ה כ ו ת ב ע ש ש ר ע ו ש ל ר כ . ו ן ת ו ת א ו י ח ה י ל ד ה כ י ח ו ת ״ י ו ת ח צ ל מ ו ע י ד

ן ו מ ״ י ה ת נ ת ש ה נ מ . ו ת ו מ ו ת ״ י ו ת ח צ ל מ ם ע ל ד ו ש ״ י ב ת ו ת כ

. ת ו י נ ע ר ו י פ נ י ל מ כ ם מ ד א ת ה ל צ ה מ ר ו ת ה ך ש ד מ ל ן ל ל ת כ ו י ת ו א ה

ע ״ ש ב ו ר י נ פ ה ל ר מ א ה ו ״ ב ק י ה נ פ ן ל י ד ת ה ד י ה מ ר מ ה א ע ה ש ת ו א ב

ת ו מ ו ת ״ י ם ת ל ד ן V'TI ש ת ח צ ל מ ב ע ו ת ח כ כ ו ח ב ם ש י ק י ר צ ף ח א

ח ר מ . א ה מ ה ל ר ל מ א ה ו ״ ב ק ב ה י ש . ה ם י ע ש ר ל ה ל כ ן ב ד ב א י ל ד כ

ן ה ו ל ר מ א א ל . ו ח ו ח כ ו י ח ר ב ד ך ב י נ ח ב ו א ח י כ ו א ח ל י ש נ פ ו מ י נ פ ל

ם י ר ב ם ד י נ ו ג ם ה ג י א ם ש י ר ב ם י ד י ר ע ו כ ם מ י ר ב ו ד ש ע ל ח א ו ו א ט ח ל ח א

ם א י ש נ פ ע ל ו ד י י ו ו ל ל ג ״ א ח ו ״ ב ק ב ה י ש . ה ת ו ש ע ן ל י י ו א ם ר נ י א ש

ה ר מ א ן ו י ד ת ה ד י ה מ ב י ש . ה ן ה ן ל י ע מ ו ו ש י א ה ן ל ת ו ן א י ח י כ ו ו מ י ה

ד י ם מ ח י כ ו ה ם ל ה ו ל י ם ה ה ן מ י ל ב ק ו מ י א ה ל י ש ״ פ ע ע א ״ ש ב ו ר י נ פ ל

ם ל ש ו ר י ר ב ו ד ו ה ת ו א ו ב י ה ם ש י ק י ד צ ל ה ת כ ב א ש י ח ח ו ״ ב ק ק ה ת ש

ה ל ב י ח כ א ל ה מ ש ם ש ל ש ו ר ל י ו ע ח ל ת ש ה נ ע ו ש ת ו א . ב ם י ע ש ר כ

ם י ש נ ה א ש ה ש נ ה ) ו ׳ ל ט א ק ז ח י י ( נ ה ש כ ו ת ב ם ש י ש נ א ן ה ת ו ו א ל ב ת ו

ש י א ו ו ד י ו ב צ פ י מ ל ש כ י א י ו נ ו פ ה צ נ פ ן מ ו י ל ע ר ה ע ך ש ר ד ם מ י א ב

ל צ ד א ו מ ע י א ו ב י ו ו י נ ת מ ר ב פ ו ס ת ה ס ק ם ו י ד ב ש ה ו ב ם ל כ ו ת ד ב ח א

ל כ ד ש ם ל ת מ ו ח ו ר ל ה כ ר מ ח ו ן י ו פ ח צ נ ת ש ה נ מ . ו ת ש ו ח נ ח ה ב ז מ

51

א מן הצפון שגי (ירמיה ל ת לעולם אינן באות א הרוחות הרעות הבאו. ואלו הן ץ ר א ח הרעה על כל יושבי ה ת פ אי) ויאמר אלי מצפון תת. . וקצף. ומשחי ה מ ח . ו ף ו' אנשים שנשתלחו על ירושלם. אר ואיש מ א נ ב פיפיות בידו. ש ר ד ח ח א ד ו ח . וכל א מכלח ומשמיד. וד יצאה י הקב״ה מי כלי מפצו בידו וכיוך ששמע חי״ו הדבר הזה מפס 'שי״ן ועמדה לפני הקב״ה אמר׳ ר כך נכנ ח פש: א ו בפחי נ י מלפנך המפורש מ ת עולמך שבי נקרא ש לפניו רבש״ע רצונך שתברא בי א. ת השם הנקרא שדי ל י ח לם. ועוד שאני ח ר זה שמי לעו מ א נ ש. א״ל מפניי ששוא ה מ ה לו ל ר מ . א השיב הקב״ה ואמ׳ לה לאום י ל ת אין לך ת ף א ם א י ל ושקר שניהם נקראו בך. ושקר אין לו תת העולם מיד יצאה מלפניו א בו א ר ב ם איך א י ל אות שאין לו תס רי״ש ואמרה לפניו רבש״ע רצונך ר כך נכנ ח בפחי נפש: א. ח מ ש דברך א א ר (חהלים קיט) ר מ א ח העולם שבי נ א בי א ר ב ת ש. השיב הקב׳׳ה ה א ו פ ם גם ר ך הנקרא רחו מ לת ש ועוד שאני בתחיד ב ע ת ש ה ד ישראל ל י שבך עתי . א׳׳ל מפנ ה מ . א״ל ל ואמ׳ לה לאוח לך) נתנה ראש ונשובה מצרימה. ומנין שנקרא ל ת ש ש ר פ ) י נ לע״ז שר (דניאל בי) צלמא רישיה די רהב'. ועוד ר׳ רע מ א נ ע״ז ראש שר כך נכנס ח י הקב״ח בפחי נפש: א . מיד יצאה מלפנ ע ש ותחילת רת א בי א ר ב ת י הקב״ה ואמרה רבש״ע. רצונך ש ף ועמדח לפנ י ף ק(ישעיה י עולמך שבי קודאין לפניך לעתיד לבא קדושה משולשח שנל זה ואמר ק׳ ק׳ ק׳ יי צבאות וגוי. חשיב הקב׳יה ו׳) וקרא זה אי שבך עתירין קללו׳ לבא בעולם . אי׳ל מפנ ה מ . א״ל ל ו א וא״ל לם ת ק ל בבני דור המבול שנ׳ (איוב כ״ד) קל הוא על פני מים תקלל הר כך נכנם צד״ק ח , א ש פ בארץ וגומי. מיד יצתיה מלפניו בפחי נת עולמך א בי א ר ב ת י הקב״ה ואמר׳ רבש״ע רצונך ש ועמדה לפנר לעתיד בכל יום צדקתך שני (תהלי׳ קי״ט) צדקתך כהררי מ א שבי נה ה׳ וישר וגו׳. (תהלים י״א) כי צדיק ה׳ צדקות ת אל וגוי. צדיק אי שבך . א״ל מפנ ה מ . א״ל ל ב וגוי. השיב הקב״ה וא״ל לאו ה אר ש ר (תהלים ע״א) א מ א נ עתידין לבא צרות רבות לישראל שאמר (ירמיה לי) הוי כי גדול היום ההו׳ הראיתני צרות רבות וגוי. וב ר ע מ וגו׳. • מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וגו׳. ואומר ויראו מת כבודו כי יבא כנהר צר (ישעיה נ״ט) ח שם ה׳ וממזרח שמש א אר כך נכנס ח וכיון ששמע צרי״ק הדבר הזה מיד יצאה בפחי נפש: את א בי א ר ב ח פ״ה ועמדה לפני הקב״ה ואמר׳ רבש״ע רצונך ש

4*

r

52

ב (חדלים י״ט) י ל ח מ ש עולטך שבי קוריו לפניך פקודי יי ישרים מרח. קרא פו ך הנ מ ח ש ל י ח י ח . ועוד שאנ ם ד ן לבו של א שהן טשםחיך עחירץ ישראל ב י ש . א״ל מפנ ה מ . א״ל ל ו א השיב הקב״ה וא״ל לת ה א ש ר (פרש׳ כי חשא) וירא מ מ א נ לפרע עצמן לעבודה זדה ש. ואין שמצה ם ה י מ ק ה אהרן לשמצה ב ע ר העם כי פרוע הוא כי פיו בפהי ד יצאה מלפנ . מי ל בדברי הז״ל) א ע״ז (כמו שמץ פסו ל אי הקב״ה ואמרה רבש״ע ר כך נכנם עי״ן ועמדה לפנ ח נפש: אה מ ת עולמך שבי כחוב (זכריח ד׳) עיני יי ה א בי א ר ב ת רצונך ש משוטטים בכל הארץ ואתה עיניך בכל העולם שנא׳ (זכרית ד׳) כי. ה מ . .א״ל ל ות וגומר. השיב הקב״ה וא״ל לאו טי בז ליום קטנת הנשף לעבור עבירה בה י שבך עתידין טנאפין לשמור א א״ל מפנה נשף וגוי. ואני עתיד לעשות ר מ ־ שנ׳ (איוב כ״ד) ועין נואף ש ת ם בי בך דין שנ׳ (איוב י״א) ועיני רשעים תכלינה וגו׳. מיד יצאה מלפנה ר ס א ס םמ״ך לפני ^קבי׳ה ו ר כך נכנ ח י נפש: א ח פ הקב״ה במך נופלים שנ׳ ת עולמך שבי נקראת סו א בי א ר ב ת רבש״ע רצונך ש. ך ה׳ לכל הנופלים וגו׳ השיב הקבי׳ה וא״ל לאו מ ו (חהלים קמ״ה) סח עירי לעיים שנ׳ י שבך עתידין אויבי׳ לשום א . א״ל מפנ ה מ א״ל לי נפש: ח פ ת ירושלם לעיים. מיד יצאה מלפניו ב (תהלים ע״ט) שמו אא ר ב ת ר כך נכנם נן״ן ועמדה לפני הקב״ה ואמר׳ רבש״ע רצונך ש ח אר ד ונקראת נ ה נותן נשמה לבריאות לעתי ת ת עולמך שבי א בי א. . השיב הקב״ה וא״ל לאו ם ד שנ׳ (משלי כ״ז) נר אלרים נשמת אך אני עתיד לכבות נרוהיהן ב י ש . אייל מפנ ה מ ר ליה ל מ אא שני (איוב כ׳׳א) נר רשעים ידעך. ולא ב של רשעים לעתיד לת נשמות לגיהנם שני (ישעיה לי) כי ערוך א שבך מתעברו ל עוד א: אח״כ נכנם ש פ ה וגו׳. מיד יצא׳ מלפניו בפחי נ ת פ ל ת מאתמות עולמך מ״ם ועמדה לפני הב״ה ואמר׳ רבש״ע רצונך שתבר׳ בי אר מ א נ . ש שבי עתידין באי העולם לומר מלכותך וממשלתך בכלת שמך בי נקרא ל ח ח (תהלים קמ״ה) מלכותך מלכוח כל עולמים. וד י שבך עתי . א״ל מפנ ה מ . א״ל ל מלך. השיב הקב״ה וא״ל לאומה ומבוםה ומבוכה מה שני (ישעיה כ״ב) כי יום מהו לבא יום מהוי ר כך נכנם למ״ד לפנ ח י נפש: א ח פ ד יצאה מלפניו ב לה׳ וגו׳. מיד ה עחי ת ת עולמך שבי א א בי א ר ב ת הקב׳׳ה וא״ל רבש״ע רצונך ש׳ כי פ ) י נ ת לותות הברית וללמדן עשרת הדברות ש ת לישראל א ת ל. א״ל ה אלקים ונו׳. השיב הקב״ה וא״ל לאו ש ע חשא) והלחות מ

t

53

ח הדברים * לפרו ר ו ה ת ה ח . •א״ל מפגי שבך עתידין להשתבר ת ה מ לת וגו׳. מיד יצאה מלפניו חו לו . י ם שנ׳ (פ׳ עקב) ואתפוש בשנ ה מר כך נכנם כ״ף. ובאותה שעה רעש גדול היה ח פש: א בפחי נ- לפני הקב״ה כשירד כ״ף מעל כתר נור׳ של הקב״ה. נכנס ועמדהא וגלגלי מרכבה אחזו רעדה אמ׳ ס כ א הכבוד ונתרעש ה ס לפני כה אתן מרעישין. י מ א הכבוד וגלגלי המרכבה מפנ ס ם הקב״ה כ ה לל ראשינו ונכנס ועמר לפני׳ שכל ע י כ״ף שירד מ השיבו ואמרו מפנא כבוד ס ר (ירמיה י״ז) כ מ א נ א בה ש ל •כבודנו ויקרינו לא נקרא א. ואומ׳ (תהילי׳ ק״ד) יהי מרום וגר. ואומר כבוד מלכותך יאמרו כבור יי לעולם וגר. ואומר (ישעיה ס׳) וכבוד יי עליך זרח. מיד. אמ׳ לפניו רבש״ע ש ק ב ה מ ת ה א קרא לה הקב״ה לכ״ף וא״ל מ מבקש אני שתברא• בי עולמך שבי נקר׳ כםאך וכתרך וכבודך בי.. כתרך מנין שנ׳ ך מאז א ס כםאך מנין שנ׳ (תהלים צ״ג) נכון כא ל ה וי) מ ישעי ) ׳ (משלי כ״א) בי מלכי׳ ימלוכו וגו/ כבודך מנין שני . א״ל מפנ ה מ . א״ל ל כל הארץ כבודו. השיב הקב״ה וא״ל לאו שבך עתיר אני •להכות כפי אל כפי שנ׳ (יהזקאל כ״א) וגם אניא בך יכלו בדמעות ל . ולא עוד א י ת מ ל כפי והניחוחי ח ה כפי א כ אא ר ב ח עיני ואני א ר (איכה ב׳) כלו בדמעו מ א נ עיניהם של ישראל שי הגבורה מיר יצאה ע כ״ף הדבר הזה מפ מ ש . וכיון ש בך עולמיר כך נכנם יריד ועמדה לפני הקב״ה ואמר׳ ח מלפניו בפחי נפש: את עולמך שבי נקראת יה ה׳ צור עולמים א בי א ר ב ת רבש״ע רצונך ש (ישעיה כ״ו). •ולא עוד שבי יורוך על כל מעשיך בכל יום כל באיא שבי ל עולם שנ׳ (תהלים קמ״ה) יודוך ה׳ כל מעשיך וגו׳. ולא עוד א. א״ל מפני שבך ה מ . א״ל ל ת שמך נקר׳ יחיד. א״ל לאו ל ח תת הבריות בבאי עולם ה א ע ט אני עתיד לברא יצר הרע שהוא מ שנ׳ (פ׳ בראשית) כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגו׳.- מיד יצאהד לפני הקב״ה ואמר׳ מ ע ס טי״ת ו ר כך נכנ ח מלפניו בפחי נפש: אה נותן רוח הקדש ת ת עולמך שבי א רבש״ע רצונך שתברא בי אר לפניך טובך שנ׳ (תהלים קמ״ה) טוב ה׳ לכל וגו׳ ם א בפי יראיך לם י ל ה ת ) ׳ נ א שבי צפנת טובך לצדיקים להנחיל להם ש ל ולא עוד א. א״ל ב טובך אשר צפנת וגו׳. השיב הקב״ה וא״ל לאו ה ר ל״א) מ. שנ׳ (ישעיה א מ י שבך אני עתיד לקרא לעטי ט . א״ל מפנ ח ט לא שפתים וגו׳. ולא מ א שפתים אנכי ובתוך עם ט ט י׳) כי איש טא שנ׳ (פ׳ תזריע) מ ם מצורע לקרוא ט ד י אלא שבך עתיר א י ע

54

. מיד א קראו למו מ ) מורו ט כה ד אי א יקרא. ואמר ( מ וטמא טס חי״ת לפני הקב״ה ואמירי כנ ר כך נ ח : א ש פ יצאה מלפניו בפחי נח א ל ך ח׳ מ ד ס ח עולמך שבי יאמרו ח א בי א ר ב ח רבש״ע רצונך שה א ל ד ה׳ מ ס הב צדקח וטשפט ח ם ל׳יג) או הארץ וגר. שנ׳ (תחלים וחנון ח׳ וגו׳ (תחלים קמ״ה). השיב קראח רחו חארץ וגו׳. ובי נד לכתוב י שבך אני עחי . א״ל מפנ ה מ . א״ל ל הקב׳יה וא״ל לאוח יהודה כחובה א ט ת עמי שנא׳ (ירמיה ט״ו) ח א ט ל ח ח ל ב בעט שי נפש: ח פ ל בצפורן שמיר חרושה וגו׳. מיד יצאה מלפניו ב ה בעט בד לפני הקב״ה ואמר׳ רבש״ע רצונך שחברא מ ע ר כך נכנס ד״ן ו ח א׳ שמו׳) זח שטי פ ) ׳ נ ח עולמך שבי נקרא זכרך לדור ודור. ש בי א. השיב ו א שבי עתיד לעשות זכר לנפלאוחי ל לעולם וגוי. ולא עוד אך יעתיר לבוא זנות ב י ש . א״ל מפנ ה מ . א״ל ל ו א הקב״ה וא״ל ל. ולא עוד י ה׳ ר ח א ץ מ ר א לעולם שני (הושע א׳) כי זנה חונה ה

ף * ל ם כ״ד א ה א שבך עחידין ישראל לזנוח לבנוח מואב ייפול מ ל א׳ בלק) ויחל העם לזנוח וגו׳. ואומי ויהיו חמחי׳ במגפה פ שנא׳ (ד יצאה מלפניו . מי לם ח העו א בך א ר ב ף וחיאך א ל ח ועשרים א ע ב ר אס וי״ן לפני חקב״ח ואם׳ רבש״ע רצונך כנ ר כך נ ח : א ש פ י נ ח פ בח ואחה קדוש יושב ב ש ת עולמך שבי אומרי׳ לפניך ב א בי א ר ב ת ש. ה מ ל ל ״ . א ו א . השיב הקב״ה וא״ל ל ( ב ״ ת ישראל (תחלים כ תהלו

ה י ת ישראל על אודות התאו ד להכות בך א א״ל מפני שאני עתיה מאוד. מיד ב ה ר כ ה רבה שנ׳ (פ׳ בהעלותך) ויך ה׳ בעם מ כ מי הקב״ה ר כך נכנס ה״א ועמדה לפנ ח פש: א יצאח מלפניו בפחי נת עולמך שבי עחידין ישראל ואמרח רבש׳יע רצונך שתבר׳ בי א לומר לפניך הודיה והדרה שנ׳ (ד״ה י״ו) הוד והדר לפניו וגו׳.ך ולהודו׳ גבורחך שנ׳ (חהלים ק״ה) הודו י נ פ והן עחידין לקרוח ל. א״ל ה מ . א״ל ל לה׳ קראו בשמו וגו׳. השיב הק״בה ואמר לאוור י שבך עתיד לבא לעולם יום הדין הגדול שהוא בוער״כחנ מפנא בועד כתנור והיו כל זדים וגוי. שנ׳ (סוף מלאכי) כי הנה היום בר כך נכנם דל״ית ועמדה לפני ח י נפש: א ח פ מיד יצאח מלפניו בח עולמך שבי עחידין באי עולם א בי א ר ב ת הקב״ה ואמרח רצונך שם קמ״ה) דור לדור ישבח מעשיך. י ל ה ח ) ׳ מ א נ ם ש ת ו ר ה ר גדולתך ל פ ס לא שבי דברך נצב בשמים שני (תהלי׳ קי״ט) לעולם ה׳ ל ולא עוד אי . א״ל מפנ ה מ . א״ל ל דברך נצב בשמים. השיב הק״בה וא״ל לאוט שנ׳ (פ׳ שופטים) פ ש מ ט ל פ ש שבך ניהנין ישראל בין דין לדין בין ט

55

ר ח י נפש: א ח פ ט וגר. מיד יצאח מלפניו ב פ ש מ ר ל ב ך ד מ כי יפלא מי חקבי׳ח ואמר׳ לפניו רבש׳יע רצונך׳ שתברא ס גימ״ל לפנ כנ כך נר גדולתך וגבורתך. שני (תהלים קמ׳׳ח) ת עולמך שבי אמו בי א. ואומר (תהלים ק״ו) מי ימלל גבורות ה׳ וגו׳. ד א גדול ה׳ ומהולל מד אני ך עתי ב . א״ל מפני ש ה מ . א״ל ל השיב הקב״ה וא״ל לאו לשלם גמול לאיים־ ולאויבים שנ׳ (ישעיה נ״ט) כעל גמולות כעלר ח ע גימ״ל הדבר יצא׳ מלפניו בפחי נפש: א מ ש ישלם. וכיון שה לפניו רבש׳יע רצונך שתבר׳ ר מ א כך נכנם בי׳ית לפני הקב״ה ות עולמך שבי משבחין לפניך באי עולם בכל יום. שני ברוך בי או וגומר. . ברכו ח׳ מלאכי ף פ״ט) (תהלים סו ׳ ו ג ה׳ •לעולם אמן ואמן ו ואזמר ברכו ה׳ כל צבאיו ומעשיו וגו׳ (תהלים ק״ג). עתידין כלף ע״ב). מר לפניך ברוך ה׳ אלקי ישראל (תהלים סו דורות ״העולם לו ואום׳ וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו וגוי. מיד קבל הקב׳׳הת עולמו א בשם ה׳ וברא בו א ב ו ואמ׳ לו הן. וא״ל ברוך ה ממנר וראה ב ד בב״ית שנ׳ בראשית ברא אלקים: הא״לף כיון ששמע הר ושתק ת ד לו לצד א מ ת העולם ע ת הקב״ה מקבל הימנו וברא א אה שותק ואינך ת ה א י מ ד שקרא לו הקב׳יה וא״ל א״לף א׳׳לף מפנ עד לפניך ח לעמו אום׳ כלום. חשיב א״לף ואמר רבש״ע אין כי כם נמנים במנין מרובח י שבל האותיוח ה ולום׳ כלום. א״ל ולמה מפנה ש מ ח עט. ב״ית בשני׳ גים״ל בג׳ ד״לת בד׳ ה׳יא ב ואני במנין מוש א ה ר ת א ל תירא ש א ־ ף ל ״ . השיב הקב״ה ואמר לו א ד ח א ואני בד ליחנה ת ובך אני עתי ח ד וחורה א ח ד ואני א ח ח א ח . א לכלן כמלךר סיני ׳ ולהתחיל להן בך על ה ד במתנ ח לישראל עמי שנקראו א שנא׳ אנבי ח׳ אלדיך וגו׳ (פ׳ יחרו ואחחנן). ומנין שהא״לף נקראף (פ׳ האזינו). ומנין שנקרא הקב״ה ל ד א ח ד שנ׳ איכה ירדוף א ח את ח ד (פ׳ ואתחנן). ומנין שהתורח א ח ד שנ׳ ה׳ אלדינו ה׳ א ח אד שנ׳ ח . ומנין שישראל נקרא א ח יהיה וגו׳ (פ׳ בא) ח ה א ר ו ת ׳ נ י שד בארץ (שמואל ו׳). אנכי ראש לכל ח מי כעמך ישראל גוי א

ח ואלף ראש לכל האותיוח: הדברוה ראשו של אל״ף זקוף ועומד ויש לו שתי רגלים וםפגי מת ואמת יש לו רגלים. ושקר מ א י שהוא נחשב ב כבני אדם־ז מפנה איו לו רגלי׳. שכל האותיו׳ של שקר עומדות על חודן. ומפני מת מ י שהו׳ מעיד בו ומנופף • בו להקב״ה שהוא א ידו זקוף מצדו מפנה פניו כלפי י מ נ שני ואמת ה׳ לעולם (תהלים ק״מ) • ב״ית מפ

56

גימ״ל וגימ״ל כלפי ב״ית מפני• י שבית דומה לבית שדלחיו פחוחיןח ונכנם לביתו ת פ לכל• גימ״ל דומה לגבר שהו׳ רואי עני על הך לד״לת ה ירכו של גימ״ל-םמו . ומפני מ להוציא מתוכו מזון לעניה דומה למקל י מ . ל״לת מפנ ם הם לדל י שכל גםילוח חםדי מפנא לטובו של ל ל א ד ח ש ל אינו מ ד ם ה ד א י ש ופניו כלפי ח״א. מפנ. ומפני ם א ר ם (פ׳ בראשיח) בה״א ב א ר ב ח ברא בה״א שנ׳ ב העה״ז שנא והעולם הזה דומה ר ד ם כ א י שהוא דומה ל ברא בה״א מפנ ה נ מם י ח ת ה יש לו ב׳ פ י מ ה שכל מי שרוצה לצאת יוצא. מפנ ר ד ס כ א לס יכנם א לכנ א לצאת יוצא בגדול ב ב י ש ד קטן מפנ ח א ד גדול ו ח אן ונכנס •בקטן כדאמרי׳ ר פוחחי ה ט א ל בקטן. (הגה״ה והקרוב אליו בי . וי״ו טפנ ד כאן הגהה) ם. ע ם כתהיית המתי ד קשין מזונותיו של אי שרמז הק״בה . מפנ ה ט מ ה זקוף ועומד ופניו כלפי ד״ן ועומד כ מה ט מ ח הרשעים על ידי שלוחים ב באותיות שהוא עתיד להכות אך גיהנ׳ קול ווי ווי לרשעי׳ ד שנשמע מתו ל גיהנם ע ש בדינה ש ל א שה יש לו שני ע וגומ׳ (ישעיה גי). -זיי״ן מפני מ ע ר ש ר שנ׳ אוי לי שכל בעל זנות כשהוא ד כלפי ח״ית. מפנ ח א ד כלפי וי״ו ו ח חגין אד ח א א לפיכ׳ ח ט ח ח מעיניו כלפי ה ח ר הזונה לבא עליה א ח הולך אם שהן דומין לעץ ד ת כלפי בני א ח א א ועבירה. ו ט כלפי ח״ית חד א יראו אותו בני א מ ם עץ השדה (פרשי שופטים) ש ד א שני כי הד כלפי הו״יו. ח א ויאמרו עליו ווי ווי פלוני הלך אצל הזונה לפיכך ה (הגהה והקרוב אליו אבן מקיר תזעק וכפים מעץ יעננה (חבקוק בי)י שכל ה אינו קשור קשר כתר מפנ י מ . דויי׳ת מפנ ד כאן הגהה) עח ושם טוב ב ם ש ה א יש להן גנאי ובושח פנים ואין ל ט בעלי חה טטון ידו י ט ה וכלימה. ט״ית מפנ פ ר ם ח ה ל יש ל ב בעולם אי שכל מי שהוא עושה מעשים וראשו זקוף והוא קשור כתר מפנר בצדקה צריך ת ס ם ונותן פרוט׳ לעני ב טובים וצדקה וגמילות חסדיך המוח א ל ף שהוא מ ר יכפה א ת ס ר שמתן ב ת ס א ב ל שלא יתן אי מ ו א . ו כ״א) ף (משלי ר יכפה א ה ס ו ומאנשי ביתו. שנ׳ מתן ב ממנל כ ה הוא קטן מ מלוה אלקים חונן דל (טשלי י״ט). יו״ד מפני־ מת עצמו זוכה שיחי׳׳ בנוחלי האותיות ללמדך שכל מי שהוא מקטין א העולם הבא שנברא בי״וד שנאמ׳ בי בי׳׳ה ה׳ צור עולמים (ישעיהה . ומפני מ א ב כ״ו). בה׳׳א נברא עולם הזה ובי״וד נברא העולם הא הן מועטים בעולם ב י שהצדיקים בני העולם ה נברא בי״וד מפני שכל צדיק וצדיק ה חגו של י״וד כלפי פניו. מפנ הזה. ומפני מ

57

נהנה לפי שכר מעשיו וצדקתו הולכת לפניו שנ׳ והלך לפניך צדקךי ה דומ׳ לכסא ופניה כלפי למ״ד. מפנ (ישעיה נ״ה). כ״ף מפניי מא למלכי ארץ לישב שנאמ׳ והוכן ל א מלכות אינו־ מוכן א ס שכל כי ל האותיות מפנ כ ה גבוה מ י מ א (ישעיה י״ו). למ״ד מפנ ס ד כ ס ח בא כבוד ס ל כ שהוא באמצע כ״ב אותיות והוא דומה למלך שיושב עא הכבוד. ומ״ם מלפניו ס ו וה כ ומלכו׳ לפניו ולאחריו כ״ף שמאחריח ת ו ך פ ל . מ ם ח ומ״ם סתו ו ת ת. והוא בינוני כמלך. מ״ם פ זה מלכוי מה ראשו נמוך כלפי קרקע וידו ח מפנ תם. י7׳ס פתו ומלך סוי שהוא מורה באצבע למעלה כלפי שמים זקוף. כלפי מעלה. מפנמר כי לה׳ המלוכה וגו׳ (תהלים כ״ב). שהמלכות שלו. ומה הוא אוך הכל וגו׳ (ד״ה מ ר דוד כי מ מ א ה ש ה להורות מ ט וידו כלפי מה ידיו י מ . נ״ןן מפנ ה שאין מי שיודע מקומו מ ו ת כ״ט). מ״ם סו ויריביו ופניו כלפי מ״ם. ׳מפני• שנראה כמי שהוא נופל לאחוריפלה לא תוסיף קום (עמום ד׳). ביום ההוא ן להקימו שנ׳ נ ומתחנופלת וגו׳ (סוף עמוס). נ״ון ירבוץ ונ״ון זקוף כת דוד הנ ת סו אקים אה י מ נאמן יושב נאמן עומד נאמן גוזר נאמן מקיים. ס״מיך מפני שזהו ישראל ששכינה סביב להן . מפנ ח ו ת ם ואינו פ הוא סתור וזרע זרעם אינן ח כחומה לארבע רוחות והוא אינו מחליפן בעם אר לו יה ישראל וגו׳ ח ם. שנאמר כי יעקב ב מחערבים בזרע אחרי (תהלים קל״ה). ואומר כי הלק ה׳ עמו (האזינו). אבל כהן בביתר ואני אהיה לה מ א נ כהן ולוי בבית לוי וישראל בבית ישראל שמת אש וגומר (זכריה ב׳). ;ו״ין הוא עשו הרשע שיצאו נאום ה׳ לחוי ה כרוע ורבוץ מפנ ם. ומפני מ ו טורסיים ופרסיים ומלכות אדו ממנת רגליהן של ישראל שנאמר והיה בית יעקב ח שהוא־ עתיד ליפול תי וגומר (עובדיה אי). והיה אדום ירשה וגומר (שם). פ״ר! מפנ אש'ה תם. פ םר והפה חו ה או פ ה י ש ר יושב ואח׳ עומד. מפנ ח ח א מם. ולא היה בשבעים אומה ולשון אומה שמצאה ח ופה סתו פתות ו צ מ ב ח ו ר ו ת א ב ב ה בשני עולמוח בעולם הזה ובעולם ה ן פ פתחות ו פ ס ו ת ת ו ו ע ו מ ש ת ו ו ד ג א ב ת ו ו כ ל ה ש ב ר ד מ ב ה ו נ ש מ בר מגיד דבריו ליעקב מ א נ א ישראל בלבד ש ל ם א י ו נ ח נ ב ח ח ו פ ל ח בה כתיב אחריו לא עשה כן לכל גוי וגומר. (תהלי׳ סוף קמ״ו) מר בהעתקה ויש אומרים ס ה יש לו ב׳ ראשים (כאן ח י מ צ״דיק מפנ צ״דיק ורוצה לומר צדיק כפוף צדיק פשוט ולפי דברי הבהיר לפיכ׳ר וצדיק יסור מ א נ נקרא צדיק ויש לו ב׳ ראשין לפי שהוא עמוד ש

י שבל ה הוא גבוה בקומתו ויש לו קרן מפנ י מ עולם). ק״וף מפני גאוחן בעולם הזה נ מה זקופה מפ קרני רשעים שהן מהלכין בקוי כבודן של ישראל שנקראו ראש. נ עתיד הקדוש ברוך הוא לגרען מפ. ומנין שהוא עתיד ר ונחנך ה׳ לראש וגומר (פרשי כי תבא) מ א נ שע וגומר (חחלי׳ םוף ע״ה)• ר ג קרגי רשעים א ר וכל ״ מ א נ לגדען שות צדיק (שם). (הגהה ששטו ה קרנ ממנ ר תרו מ א נ ומגדלין לישראל שר ק״וף זה הקדוש ח ר א ב קרא קדוש והקרוב אליו קלני מראשי) ד נח ק״וף מחזיר פניו מר״יש. ך הוא ור׳יש׳ זהו רשע. ומפני מ ח בע איני יכול ש ר לו הקדוש ברוך הוא לרשע ר מ א ד ש מ ל א מ ל אם ד ח א ל בדמו כ ח ס ח ׳ ל ד אסו . (חגחח ובחלמו חך ל בצלם דמו כ ח ס ה לה י מ א פני יחושפט וגומר מלכים ב׳ גי). ומפנ ם ל ר א מ א נ רשע שר ת ה ח ת ם א ר לו חקדוש ברוך חוא רשע א מ ק מגגו. א רגלו פםור ובשוב רשע מ א נ ד כבוד ש ח בך אני משיבך למחיצתי ואקשור לך כח נפשו יחיה (יחזקאל י״ח). ט וצדקה הוא א פ ש מרשעחו ועשה מה ט מ ל ן לו שורש מ י א ה ו ל ע מ ל ח יש שלשח ענפין מ י ט ש״ץ מפנא לשקר אין לו רגלי׳ ויש לו דבור ולסוף אינו ל י שאינו דומח א מפנ. משל ר פי דוברי שקר ו ר חב״ח לסכ א שעחי ל מתקיים. ולא עוד אח ח ה הדבר דומי לאילן שענפיו מרובין ושרשיו טועטין בא ח מ ליו שבור ה רגלו שמלפנ ועוקרתו וחופכחו על פניו. ת״ץ מפגי מך לכפוף •רגליו ולעסוק בתורה י ר ד הורה צ ש ללמו ק ב מ ללמדך שכל ח. וצריך שיהיה נמוך מכל שנאם׳ והם תכו לרגליך (פ׳ וזאת הברכה). ואומר עקב ענוה כ״ט) ח יתמוך כבוד (טשלי ות שני ושפל ת וערים ׳(משלי כ״ב). ד״א והם תכו לרגליך אלו תלמידי חכמי גו יראת ה׳ ו שהם נושאים ונותנים בדברי תורה שנ׳ ותורתך שעשעי (תהלים

ק״יט):

ף בינה גמול דלים. ל ת א ל ״ ל ד י מ׳ י ת ג י ״ ף ב ל ״ ד״א מהו אם רצים י ד ס י שגומלי ח טח לפניו מפנ ה רגלו של ג׳ פשו ומפגי מי שאדם דל רואה ו מפנ ח אזניו של ד׳ מאחורי ר דלים. ומפני מ ח אא יחן לי םצוח. ומפני מ י ש . ואומר מי הוא שיבא אחר ו מאחריר מ א ׳ נ ר דליח ח״ א ללמדך שכל העושה גמילוח חסרי ח ה כחוב א מר הה״א ח ה כחוב א עליו המון גוים נתתיך (פ׳ לך לך). ומפני מר עליו הוי על פלוני מ א ם נ ם אינו עושה גםילוח חםדי א ו" י ו שר (משלי י״א). ו ס ח מ ך ל שיש לו ואינו עושה שנא׳ וחושך מיושר אח שאם הכריע •יצרו י ״ ר זיין ח ח א ר ו״יו זיי״ן ו ח ה כחוב א ומפני מ

59

נך לקול ן יחנ ו ד מתקיים עליו הכתוב חנ ם מי ועשה גמילות חסדיבה ה טו ר מ ה ב ט כ מ זעקיך וגומר (ישעיה ל׳) ויהי הנץ עליו. ס״א כא למי שהוא עושה גמילות ב נה לעולם ה ה יחר מראשו נ ירוש׳ אחרום שנא׳ מי הקדימני וגו׳ (איוב מ״א). כייף כפוף כ״ף פשוטה י ד ס חם בתורה מיד מלבישו לבוש זכיות ממעון ע ה ט א ר ה לפי שהוא מ מ לה אותיות קדשו שנ׳ שפתי כהן ישמרו וגו׳ (מלאכי ב׳). ומפני מי ת מפוזרים זו מזו ואותיות של שקר מוקפץ זו על גב זו מפנ מ של אן.כדתניא דבי רבי ז ר האו ח ת קשה לעשותו והשקר עומד א מ א ה שה א ליטהר מסייעין לו. ומפני מ ץ לו ב ח ח ו ישמעאל בא ליטטא פד עומד ח ר ברגל א ק ל ש ת בשתי רגלים ואותיות ש מ אותיות של אא ואינו נימוט ב ח הרי קיים לעולם ונוחל העולם ה מ א שכל העושה ה בעולם הזה שנ׳ כי שבע וגו׳(משלי כ״ד). ושקר אינו מתקיים לעולםה ה׳ אותיות הללו ר ורשעים יבשלו ברעה (שם). ומפני מ מ א נ שי תורה ומה הוא א ללמדך בהן סדר ל ת כתובה שתי פעמים א ח כל אה מ״ם ח ו ת ה פשוטה. מ״ ם פ ש כ״ף של הקב״ה כפוף כ׳׳ף של מר דרך ארץ שהרב מ , ומכאן ל ם ו ת ח ומאמר ס ו ת ר פ מ א ם מ סתוטת צדיק ק כפופה צדיק פשו י ד יושב ומדבר והתלמי׳ עוטר ודוטם. צם תאמ׳ ן פשוט׳ נ״ון כפופ׳ נ״ון פשוט׳ א ט. נ״ו כפוף צדיק פשוא טכאן ל נאמן כפוף נאמן פשוט זהו צדיק -כפוף צדיק פשוט אד ח פ ם שהוא עוסק בחורה שהוא חייב להיות ביראה ו כ ד ח לחלמיק בה ביראה ובזיעה שנא׳ ס ע ת ה ה התורה ביראה ורתת ל תנ ולפיכך נ

אשרי שומרי עדותיו בכל לב ידרשוהו (תהלים קי״ח):

ת ל ח ם הראשון ת״יו שהוא ח ד איית ב״ש. א״ת א״לף זה א. ר של הקב״ה ואדם בכפו מ א מ ברייתו של עולם שכל העולם נברא בר ויהי מ ר של הב״ה שנ׳ כי הוא א מ א מ ומנין שכל העולם נבר׳ ב וגו׳ (תהלי׳ ל״ג). ואומר בדבר ה׳ שמים געשו וגומ׳ (שם). ומנין

ם ׳ ד א ת ה שאדם הראשון נבר׳ בכפו של מקום שנ׳ ויצר ה׳ אלקים אאתת ת ליצר טוב ו ח ה ב׳ יורץ א מ . וייצר ל וגו׳ (פרשת בראשיח)ה. ת ליצירת חו ח א ם ו ד ת ליצירח א ח . ד״א ב׳ יורץ א ע ר ליצר הת כנגד פרצוף פניו ואחח כנגד ח א א ל ה ב׳ יורץ א מ ד״א וייצר לר וקדם צרתני (חהלים קל״ט) . וכן הוא אומר אחו ו פרצוף של אחריאחר כך ר ו א פרצוף של אחו ל ה לא נברא א ל ח ח ב מהו יקדם שה נברא האדם ל ח ת ב ד ש מ ל ך מ פ ים. ומה ותשת עלי כ פרצוף של פנת נזדעזעו ונרתעו ר ש מן הארץ ועד הרקיע וכיון שראו אותו מלאכי ה

60

י הקב״ה ואמרו לפניו רבש״ע מלפניו. באותה שעה עמדו כלם לפנה הק״בה ש ה ע . מ ץ ר א ת ב ח א ת בשמים ו ת שתי רשויות יש בעולם א: ב״ש ת מ ף א ל א ה חניח ידו עליו והמעיטו והעמידו ל ע באותה שם ר ח וחיה. ש״ין אלו שקצי׳ ורמשים שנבראו עם א מ ה ב״יח אלו בם חזוח דעתי ר ההב״ח א מ א י ש הראשון. ולמה נבראו עמו מפנה וחיה מ ה ך עליך שהרי ב ח ע ל חזוח ד ר לו א ם עליו אמו ד של אם ביקר וגו׳ ד א הן כמוחך שנבראו עמך שנ׳ א ל שקצים ורמשים הש וגומר מ ה ר מ ה ה וכל ב י ח מר ה . ואחריו מהו או (תהלים מ״ט)ץ וכל לאומים: ג״ר גימ״ל זהו ר (תהלים קמ״ח) ואומר מלכי אפות של אבני׳ טובות ע ההב״ה בעדן לשום בחוכו י״ב חו ט נ גן ערן ש. (יחזקאל כ״ח) כל אבן ם שנ׳ בעדן גן אלקי׳ ד ומרגליוח בשביל אר נופך וברקת י פ ה ויהלום חרשיש שוהם וישפה ס ד ט כחך אודם פ טסות שבכלם זהב חוא. ר״יש שהוא הפחו ך ונקביך בך ו י א תפ ל והב מ נכנם ראש לגן עדן קודם לכל הצדיקים שנא׳ ויטע ה׳ אלקים גןם (פ׳ בראשית): ד״ק דלי״ת זהו ד א ת ה ם וישם שם א ר ק בעדן מם ד י •השר׳ ששגרן הקב״ה אצל א דלתי •גן עדן שפתחו• לפניו מלאכד שקראו לפניו קדישי עליוני׳ וגבורי ערבות ואמרו מ ל . ק״וף מ לשרתוה שנ׳ ויפול מ ד ר ל עליו הק״בה ת א בשלום: ה״״ ן ה״א שהפי לו ב. צדי״ק זו צלע אה׳ ת) ם וגו׳ (פ׳ ביאשי ד א ה על ה מ ד ר ה׳ אלקים תסכה ופרקםה וקלע ה והרחיצה ו ש א ח הימנו מצלעותיו ובנאה ל ק ל שת הצלע וגו׳ (שםו: ן״ף ם שנ׳ ויבן ה׳ אלקים א ד א לה שער חוגה לם הראשון ד ל א וי״ו שהביאה ברבבות אלפין של מלאכי השר׳ אד מ ל ם (שם). ומה הוא פייה מ ד א ל ה ה ושירה שנ׳ ויביאה א בקול רנם לגן עדן מקצתן היו אוחזין בידם ה מ ה ירדו ע ל ע שכל פמליא של מה ולבנה וכוכבי׳ מ ח נבלים ומצלתים וכינורוח ומשחקין לפניו כבחולוח וד שזימן הב״ה מ ל ומזלות היו מרקדין לפניהם כנערות: ז״;$ ז״ין מת ו י גן עדן. ע״ין שערך הק״בה לפניה׳ שלחנ דה על מעדנ שניהם לסעוה וששים כ ר ה אמד. א א ל מרגליות וכל מרגליות ומרגליות היה מ שי שלחן יהם שנ׳ תערוך לפנ ה רחב׳ וכל מיני מעדנים מונחים לפנ מ א (חהלים כ״ג): ח״ם ח״ית שחשו מלאכי השרח וצלו לו •בשר וצננונחקנא בהן. ת כבודן והציץ בהן ו ש וראה א ח נ ת היין ובא׳ ה לו אל ומפרי כ א ח לו הק״בה לאדם ואמ׳ לו מפרי עץ הגן ת ס ס״מך שו פן תמותון וגו׳ (בראשית): ט״ן ט״ית ל ממנ כ א העץ וגו׳ לא תה בדבריו של נחש ואכלה מן העץ ונתנה הימנו לאדם שטעת׳ חו

61

ו עיניהם והבינו ח ת פ נ ו ותאכל (שם). נ״ון ש תקח מפרי ר ו מ א נ ואכל שה שנ׳ ויתפרו וגומר (בראשית): נ א ם ערומים ונתעטפו בעלין של ת ה שיו'מעשיהן שעשו וירד הק׳יבה משמי ״ודשכבר גלוי וידוע לפנ י״ם יי גן עדן וקרא לו לארם שנ׳ ויקרא ה׳ אלקים ח ת מרום ועמד על פם מי הגיד לך כי עירום ד א ר הק״בה ל מ א וגו׳ (בראשית). מ״ם שם ד א ה קרא לו ל ל ח ת : בייל כ״ף שכלם זמנם הק״בה לדין ב ה ת אל כ א ת שאמרתי לך לא ת ע ד ת מפרי עץ ה ל כ ה א י מ ואמר לו מפנם ואמר רכון העולמים האשד. אשר נתת עמדי ד א . השיב ה ו ממנה ש א ה ה ר מ . א ת ל כ ה א י מ ה מפנ ש א ר ל מ ה לי ואכלתי. א נתנש א״ל הב״ה כי עשית ח נ ת ה א א ר ר כך ק ת הנחש השיאני ואוכל. אש ואמ׳ רבון ח נ ך השיב ה ל ר לו על גחונך ת מ א זאת וגו׳. בשעה שה כדג שבתוך הים שאין לו ם רצונך אהי ם כן הוא א העולמי׳ אם ה א ש רכון העולמים מ ח נ ר ה מ ר האכל א פ רגלים. וכשאמר לו עה תפשו הקב״ה ע . באותה ש ף אני אוכל עפר ר א פ הדג אוכל הוא עה ת לנחש וקרע לשונו לשני קרעין. א״ל הב״ה רשע שבעולם אח בלשון הרע לפיכ׳ אני מודיע לכל באי העולם שלשונך גרם ל ח ת הו א ט לך כל זאת. למ״ד שלקו ד׳ וחטאו גי. נחש וחוה ואדם חת האדם (בראשית). ורביעית ר ויגרש א מ א נ ולקו ונטרדו מגן עדן ש

ה בעבורך (שם): מ ד א ה בעבורם שנא׳ ארורה ה ת ק ארץ ל

״ף ץ ו ״ ק ה ״ ר ד ״ ת בוש #ליך ותתא. ג ש א ״ ב ת ״ ד״א א: ן ״ ט . ם י ׳ ״ע ואם יצא לחוץ אז מזיעו ומרתיעו. ח ז

א ל א איחום ואין איחום א ל ס א ח ל חקרי א אח״ס בט״ע. אה ה׳ על עמך (יואל בי). ומהו ס ו ם לשון תחנונים שנ׳ ח לשון רחמיס על ו ח ר הקב״ה למלאכי השרת אני בעצמי א מ א ד ש מ ל אח״ם מי שהן ממליכין אותי בעולמי ישראל יותר מכל אומות העולם מפנת וערבית׳ שנ׳ שמע ת שמי שחרי ם בכל יום ויום ומייחדין א ב׳ פעמיד (ואתחנן). שאלמלא ישראל בעולם לא ח ישראל ה׳ אלדינו ה׳ א היה כבוד וגדולה בעולם לפי שהן מםפרין תהלתי בכל יום שנ׳ עםא מהן ל זו יצרתי לי תהלתי יםפרו (ישעיה מ״ר) ואין דעתי נהנית אם ב ך עלי לבי יחד נכמרו ניתוםי (הושע י״ג): בט״ע ש פ ה שנ׳ נה ולבנה מ טעו העולם לפי שבכל יום ויום כשאומות העולם רואין חל ראשיהן וכל מלכיהם ורוזניהם ע כוכבים ומזלות מעבירין כתריהן מ נופלין ומשתחוים לצבא השמי׳ מיד כועס עליהם הקב״ה שנ׳ ואלה אני נתתי להללו ל ב זועם בכל יום (חהלים ז׳). ואמר להן למלאכי ח

62

ם לחמר׳ י רוח־ ונשמה מלוכה וכבוד וגדולה וממשלת והן םשחחוה ואופן מ ה רועשין גלגל ה ע ולבנת שבראתי מזוחר פני. באותח שף ד א ת כולן. מי והלבנה וסדרי מזלות 'כוכבים וכל םדרי בראשיח חרבן ותופםין בידן ה עושין שולפין א ה מ ל ב ה שני מלאכי ח מ ה וי מעשיהן של ח העולם מפנ ב א ה לחחרי מ ח י חקב״ח ב ויוצאין מלפנם . ואלמל׳ שיוצאין חלמידי חכמי אוםוח העולם שמכעיםין במעשיהןא ובמשנה ר ק מ שהן עוםקין בהורה וחינוקוח של ביח רבן שהן הוגין בת ח שמים שחרי ע ישראל ומקבלים עול מלכו מ וישראל שהן קוראים שלם. לפיכך הוא אומר ח העו ר היו נוחשין ומחריבין א ב וערביח כא ל ם צ״ט): ג״יף אל חקרי ג״יף א גומר(תחלי ם ו ח׳ ימלוך ירמו עמים בד. י ק ס ע ח גוף זו גופה של חורה שראשי ישיבוח גאון יעקב מך י ט פ ש ר והתר לישראל שנ׳ יורו מ סו ט וכלל והויות אי ר ומורין פט (ישעיה א׳): פ ש טב דרשו מ . ואומר למדו הי ליעקב (וזאת הברכה)א ישראל ל ץ ואין דכץ א פ ך כולו ח א ד ל ל חקרי דכץ א דכ״ץ אם כל הגרם כי כ ח ץ לפני חקב״ח שנ׳ ואשרו א פ שנקראו ארץ חי ץ מפנ פ ץ (מלאכי ג׳). ולמה נקראו ארץ׳ ח פ ם ארץ ח ת תהיו אם ה ץ בשביל ש פ . ח ה ם דומים לארץ שכל העולם כלו מתקיים ב ה שץ פ ר ה׳ ה מ א נ עושים בכל יום ויום חפצו של הקב״ה בדברי תורה שק שנתקדש ל קרא ח למען צדקו (ישעיה ם״ב): ודלק זה יעקב שנח קדוש יעקב ר והקדישו א מ א נ ל הקב״ה בקדושה על ידו ש שמו שא כבודו ובשער! ס (ישעיח כ״ט) על ידי צאצאיו. וחקק לו דמוחו על כח ונושקו ל ע ט ל שצאצאיו קורין קדושה משולשי מוריד הב״ה פיו מר לו יה (תחלים ח א חכבוד שנא׳ כי יעקב ב ם ק על כ על ראשו שחקו. פ (חולדוח) ל פ שנ׳ ואנכי איש ח ל . ומנין שיעקב נקרא ח ס״ה)ל חקרי ומר ו (האזינו). ומיד א חלח ל נ ב ק יי' עמו יעקב ח ל כי חה ומלאכי צבאוח וחיילי ב ה אמר אלו שרפי ל א ואמר. ומהו ו ל אה ל ה ן ישראל ת ח עד שפוחחי ל ע מ ל נח שאינם יכולין לומר קדוש מ מעור כך מקדישין ח א ה ואומרים קדושה משולשת ו ט מ ל פיהם בקדושה מד כוכבי בוקר ויריעו וגו׳ (איוב ל״ח). ח ת שנא׳ ברן י ר ש מלאכי ח כוכבי בוקר אלו ישראל שנמשלו לכוכבים שני ומצדיקי הרבים ככוכביםב. (דברים) (דניאל י״ב). ואומר והנכם היום ככוכבי השמים לרוף ישראל מאירין נרו של עולם ת העולם א ׳ םאירין א ה המכבי מר וגומר ם שנא׳ כי נר מצור׳ ותורה או ה ם כיוצא ב ה רה ש בדברי תור וקרא זה מ א נ ת ש ר ש א למלאכי ה ל (משלי ו׳). ומנין שאין ואמר א

63

א זח נשא ל ת א ל תקרי זן־ ש ל זה ואמר (ישעיה ו׳): ז״[ ש״ת א את אלו ישראל שנשאו תורה ומצע! שבת ב ת ומהוא זה נשא ש ב שי הקדוש ברוך הוא שבה זוכץ ישראל ונוחלין היי בעולם הזה טפר מזמור שיר ליום השבת (תהלים ט א נ . ש ת ב א שכלו ש ב העולם הה רוח הקודש על ידי דוד בכנור ר מ צ״ב). מהו ליום השבת. א. לפי שבשעה א שכלו שבת ב ם בני ישראל שירו לעולם ה ת זמרו אם ר א מ ת התורה א ם הק״בה לישראל אני נותן לכם א ה ר ל מ א ש. א ב ת העולם ה ל לכם א ת המצוה שבה אני מנחי ם א ת מקיימים או דוגמא של עולם וישראל היו משיבין ואומרים לפניו רבש״ע הראנת מששים משל ח ר להם זו שבח שהיא א מ א י בעולם הזה. א ב הע על ע ת חה שנ׳ אז ת ו ם מתענגים חענוגי מנ ת ח א ב א ש ב עולם ה

ף נ״ח): ה׳ וגו׳ (ישעיה םוד מ ע ד ש מ ל . ומהו לבם מ ם ב א ל ל ם א ב ל ל חקרי א אלב״ם. י אאמר לפניו רבש״ע כל אומח ל גיהנם לפני הק״בה ו ה ש ר נגרסנאל ש ואומה נתת לי שתאכלם אשי של גיהנם שנ׳ לכן כאכל קש וגו׳ה אינך נותן לי שתאכלם י מ (ישעיה ה׳) ואומה זו של ישראל מפנ אשי כדרך כל א״ה. השיב הק״בה ואמר לו כל אומות העולם הרין בתוך גיהנם. לחנ הן בפתקי שלך לעשות להן כרוע מעלליהם ור מ ן לך עםק בהן. א ואי אומה זו של ישראל איני בפתקיות שלך'י שהן עוסקים בתורה ובמצות ומקיימים אותם . אייל מפנ ה מ לפניו לך וגו׳ (ירמיה ל״א). ד לעולם שני ואהבת עולם אהבתי ואהבתן ןנלבי על תקרי אלבם . וב״ם א ם ה מ ואינן עוברין בתוך גיהנם לפי שאני עך וגו׳ (ישעי׳ ם״ג). ולא ת ר במים א א א״ל ב״ם שנ׳ כי תעבו ל אכם. שנ׳ והתהלכתי בתוככם והייתי א ששכינתי שרויה בתו ל עוד א לכם וגו׳ (בחוקתי) לכך, נאמר. א״ל ב״ם: גי׳[ ד״ס. מהו גן דס•ר נגרםנאל לפני הק״בה רבש״ע א״כ חיכן דרים כשזוכץ לחיי מ אף העולם עד ם שריחו הולך מסו ד א א״ל בגן עדן של ה ב עולם הפו שנאט׳ כי כימי העץ ימי עמי וגו׳ (ישעיה ס״ה): ה״ע ו״ף סור לפניו שרה של גיהנם רבש״ע רצונך שתודיע מ א ד ש מ ל . מ מהו. אי׳ל א ב ל להן בגן עדן לעולם ה ה נ ה מ ת א לי כבודן וגדולתן שר ה׳ הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו (ישעי׳ מ ה א . שנ׳ כ הק״בה לאורח באויר של עולם ואין לו רשות ף כשם שהעוף פו ו ״ ע ס׳׳ה). הא הכבוד ס ם על כ ה ס פות מלכים ורוזנים לישב במשכנות ע ליכנס בחו V איו לך רשוח ולא עסק בהן לראוח במובחן של ישראל שנ׳ לא

64

ר דוד מ ד שכך א מ ל ע מ יגורך רע (תהלים הי). ומהו לא יגורך רא שטן ויצר ל ע א ע ואין ר ל יהי בטגורך ר י ד&ןב״ה רבש״ע א לפנ. וכשם שאין יצר הרע ם רע (פ׳ נח) ד א הרע שני כי יצר לב הא יהיה בטגורחם שטן ל בטגורוחיו של הק״בה כך עתידין ישראל שא שנ׳ וישב עטו ב . אימתי לעולם ח ע ר ח ולא יצר ח ך חטו א ל ולא מם בלא שטן ובמנוחות י ח ט ב בנוח שלום (ישעיה ל״ב) ובמשכנוח מח לנצח וגו׳ ע שנ׳ בלע המו ר ח ובלא יצר ה ו מ ך ה א ל א מ ל וח ב נ שאנה אינך נותן לי י מ ר לפניו רבש״ע מפנ מ (ישעיה כ״ו): זצח״ל. אלהסתכל ט מאבילתן ו ע ם מ ע ל וכלל ולטעום ט רשו׳ לראותן בעיני כלי שזרעו של יצחק הן שהגיש בשרי בטובתן ובגדולתן. אייל מפנל תקרי זץ קרא יצחק. ז״ץ ח״ק א ורביעח דם שלו ע״ג המזבח שנה נוח! ת ר לפניו רבש״ע כל בדיה א מ א זרעו של יצחק. א ל ק א חת ידך ח א ת ו ל לפי אכלו שכך כתיב פ כ א לו בכל יום ויום מזון מה נותן לי מזון כדי סיפוקי ת ה אין א י מ וגר (תהלים קמ״ה) מפנ. והשיב הק׳יבה וא״ל הרי מסרתי לך ל כ א ב מכל מ ע שהרי אני רת. כתות : ט״ר י״ש כ״ת יש לי כתו ה י א ט כל רשעי הארץ וכל ח. ואני י לשון הרע ר פ ס ל מ . כתות ש ן ל משקרין. כתות של לסטי של תקרי טרישבת א טרישכ״ת. א ר ק נ ם אשך ש ל כ א ת סרם לך ש מו. ומנין ששרה של גיהנם אומרת בכל יום ויום חן ת א יש לי כ ל אבה שאול נפשה ופערה פיה ל כדי סיפוקי שני לכן הרחי כ א לי מו ה ה (ישעי׳ הי). מ ה והמונה ושאונה ועלו ב ר ד לבלי חוק וירד הה גיהנם פיה עליהם על שלא ר ע פ לבלי חוק אלו אוםוח העולם שת המצות בעולם הזה כל הגוים כאין ת התורה ולא ־קיימו א קבלו את שנ׳ ישובו ת ם בבת א ל כ א ת ל גיהנם ש נגדו לפיכך נמסרים לאשה שסר ת יבערו ויכסלו מו ח א ב (תהלים ט׳). ואומר ו ׳ ו ג לה ו רשעים לשאו הבלים עץ הוא (ירמיה י׳). וישראל הם ששים ושמחים בדברי הורתת בשביל ישראל שיוצלו נ י הק״בה ומתחנ תה שעומדח לפנ כשרואים אוה בתי הרי אהוביך משולחיו אמר ל םדיגה של גיהנם. השיב הק׳יבה ולטת בהן מפגי שהן עוםקין בך לילד ך .גיהנם ואין גיהנם שו טתור (זכריה ט׳)• ח בדם בריחך שלחתי אסיריך טבו ויומם שנ׳ גם א

ר שאון (חהלים מ׳): ר ויעלני מבו מ א נ א גיהנם ש ל ואין בור א

הם מדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא

םפר ״אליהו ופרקי משיח ונסתרות ר שמעון בן יוחי

$ — — ד והנה זה מלאך נוגע בו ויאמר ח ת רותם א ח וישכב וישן תא דישר׳ לאליהו הנביא ב ל. רזא גלא ליה מיכאל שרא ר לו קום אכוע ב ר ף א ד להיו׳ באחרית הימים בסו בטורא דכרמל קץ. וזמן שעתיד להיות. נשאתני דוה ה׳ והוליכני מלכיות בימיו של מלך רביעי העתי לדרום העולם וראיתי שם מקום גבוה בוער באש ואין כל בריה יכולה ליכנס שעה. שוב נשאתני רוח והוליכני למזרח העולם וראיתיי רוח ם. שוב נשאתנ שם כוכבים נלחמים זה עם זח ואינם. נחי והוליכני למערב חעולם וראיתי שם נפשות נדונות בצער גדול כלח ר לי מיכאל קץ העתיד להיות באחרי מ ד לפי מעשיו. ואז א ה א. ויש אומרים ת שמו ל מ ר הימים בימיו של מלך העתיד להיות המר . רבי אלעור או . רבי שימאי אומר הכשרת שמו לא שמו תרמי. רבי ש שמו ר . רבי יהודה ן׳ בתירא אומר מ א שמו ת ם ש ח ת ר הר הכשרא מ א . והלכה כרבי שמעון ד א שמו ר ש כ ה ר מ ו שמעון בן יוחי אד ר זח ע ח ס יעלה לרומי שלש שנים זח א ר פ ב . מלך אחרון ש שמוה עולין לקראתו מ ח ל ש •ושלשה גבורי מ ד שפושע בה שנים עשר חה גיגיח ח פ ת שבמלכים בן ש ו ח מן הים והם נמםרין בידו מלך פ לקראתו מן הים. ואילו יהיו אותותיו שראה בו דניאל פניו ארוכוחד וכפות רגליו גבוהין ושוקןו דקים. א בין עיניו גבהות וקומתו גבוהה מם נאמן ועתיד להזיע בו ביום שלש ועתיד לשלוח ידו בו ביום על עד עושקין בתים ח זיעות.• וכל המזלות מתקבצין והולכין למקום אם יעשו תשובה תהיה ל א ב וגוזלין שדות ומכין יתום ואלמנה בשוק אן יזדעזע העולם וירעשו שמים וארץ. . בעשרים במרחשו ה ח י ל להם סה ובזעקה לפני אביהם ל פ ח בעשרים בכסליו יעמרו כל ישראל ב

5 > I I I .

66

ב ותפול באומות העולם לפי ר ד ח ר שבשמים ובו ובאותו היום תנה יוצאה מבבל . כ׳יב בניסן גלות ראשו ב ר ל ח כ א ר כזה וכוה ח מ א נ שם לא יאבד. בכ״ד ה ר מ ח א ף אנשים ונשים ו ל בשמונה עשר אף ונהרגין מהם ל ן יוצאה בי״ז א ו ב ט י הר ס בתשרי גלות שניה שבנש החי גלות שלישית יוצאה ד ח עשרים איש ונשים ט״ו. בכ״ה ל ןבוכין»וצ^קלן,:ןג3,אחיחם^שנחרגו וצועק? -,במרבדי כ״ה .מם-ואינןנה יוצאה מבבל ל מוצא ־פי הי. אין גלות ראשו •טוענין כלום^וחי? עח ציון וגו׳. בכ׳ בניסן ד חולי וגוחי ב מ א נ עד ששניה מגעח לבבל שר צבי קדש ת העולם ובא על ה מלך עולה מים ומשחית ומזיע אה דניאל ובאוחי א ר ושו.זפו. ארורה בנשים ילדתו ואותו הקרן שה שניה עושה דטיטרוס מ ח ל ה כנגד ישראל. מ מ ח ל מ היום צער ור ריבוא ורגליב ש ם ועמהם פרשיו ע פו בן פוריפוט 1אנפיליפוס;־בן פנל משיח בא נוח שלשים י ריבוא. בכ׳ י באלו ם בספי י נ טמו ר •ריבוא׳ ו ש עד עשר ומשחיח ע שעוח ע ש ת דנון־שטו ובאותו היום יורד גבריאל מה שלישית מ ח ל ת מ ב ט ף איש. בכי ב ל ת העולם ־תשעים ושנים א אח ע ק ב ד מ א ן עם גדול מ ה מ עושה מקץ קירטלום וכל המדינוח עא ויורדים מלאכי ד יפו ועד אשקלון. ובכ׳ בשבט משיח ב ה ע ל ו ד ! תה שעה ה ״ומשחית? בכל אותו המון ולא נוחרין נשטה. באו ל ב חר מ א נ ה ש נ ו ת ח ת רררלמררגה ה ד? בניך שי ד הקב״ה לאברהם עתי מ ו . אד מ א נ אהר כך יהיו גבוהים על כל האומות ש ץ תדברי ו ר א ושפלת מר כך באין כל האומות ח א ץ ו ר א ך עליון על כל גויי ה י ה ל ׳ א ונחנך הד והיו מ א נ ר רגליהם ש פ ד מישראל ולוחכין ע ח ומשתחוים לכל אף צדיקים ל ר משיח בא ועמו שלשים א ד א מלכים אומניך. בכ׳ בד ר והיה צדק אזור מחייו. וכיון שרואין אומות העולם כך מי מ א נ שה וגו•'. פ ג מ ח ה ר וזאח חהי מ א נ ם נסוק הוא וסוסיו ש ה ד מ ה כל אף ם רשעים שבסו כ מר הקב״ח לאומות העולם אוי ל ה או ע ה ש ת ו א בם •ןץשרז י ט ל ח לם ויהיה בור ש ן מן העו ע מלביות כולבם נטרדי ב ר אן ואי?)•־־ מעונין כגידים ל . ־כל אי ? ובן השמן ר ובן הי ת כו ע מאו ש ת בו ׳וגוי וישראל אוכלים ם תתנ כ פ נ י ישראל ע ופירוה וצנאטר ואתם הרה גוג ־ומגוג וכל אגפיו ל ע ר כך הקב״ה מ ח א ם שנה־ ו י ע ב ר ם א ושמחים והקב״ה עולה ח ל ה ר יאספו כל עמי הארץ מקיפין לירושלם ל ח א וי מ א נ ם ש ה מ א והקב״ה בעזרתו ועושה ־מלחמה ע נלחם:בהם ומשיח ב ו. י באותו היום הרים ו ביום קרב מ ח ל ם כיום ה ה לחם בגוים ה נ ויצא ה׳ ויס ם וחומוח ומגדלים נופלים והקב״ה מכנ פ והגבעות מתרקרי י ש ע ־ ת מ

67

כל ־עוף השמים־ ובהמת הארץ לאכול מבשרם׳ ולשתוררמדמםלשצא׳ וקץי דינם ל כ מ ן י ק י ס עליו העיט וכל בהמתי הארץ עליו״תחרף־וישראל מר וישבו יושבי ערי׳ ישראל ובערו וכוי ואומר וקברום מ א נ שבע שנים שם. ואלו המדינות ר ־את הארץ שבעה חדשי ה בית ישראל י-למען• ט יחרבו יריחו בארות בית חורון םוםין מלכה וארד שלום ושימרון ביתר הרשה פ ח ם מ ת ולוד בוז וביח עינם ח מגדיאל צור ובית חלפו אנטוכיה אלכסדריאה ואדום. וכל עירות של ישראל מקיפין אותןמת אש סביב ש ומלאכי השרת שנאמר ואני אהיה לה נאום ה׳ חו אן שהוא ארוך כארבעים יום והרים וגבעות ר ־יבוא יום אחרו ח א ון ורועשין והארץ צווחת על הרשעים •ואומר במקום׳נפלוני מתטוטטי

ת דמיה:־ ר וגלתה הארץ א מ א נ ת פלוני ש הרג פלוני א אמר אליהו ז״ל אני רואה ־מתים טבועים בנהר ועפרם נגבלי ה כי-אנ ת ל שנא׳ ראו ע א ח שבחי ל ח ונעשו כמו׳ שהיו מתחילתן למר וראיתי והנה עליהם גידים ומלאכי השרת אני חוא וכן ביחזקאל אוחם על ת קברותיהן חורקים בהן נשמתן וחיים ומעמידים או פותתין אה גדולה אורכו ל ח ל רגליהם. וכל מי שנחחייב בדין דוחפין אוחו חמד בתורתו של . וכל מי שלא חי ה מ ה ורוחבו חמישים א מ אלפים אם שנא׳ ויצאו וראו בפגרי ת ל פ מ הקב״ה עיניהם של צדיקים רואים ב

האנשים וכוי:

אמר אליהו ז״ל אני רואה אש וגפרית יורדות מן השמיםת ק א ם והקב״ה־ מרחי יטטר על־ ־רשעים פחי ר ׳ ט א נ על חרשעים שא ישמעו הצדיקים קול צעקת ל ש מאוד מאבדון העולם י כדי ש ד ק מ ה

ם והיו כלא היו: הרשעים ויבקשו עליהם רחמים יצחק ויעקב וכל הצדיקים ה ר ב י אמר אליהו ז״ל אני רואה א

ים. ואותו אילן שתיקן יושבים והארץ זרועה לפניהם מכל מיני מעדנתל יעלה על שפתו מזה ומזה ר ועל הנ הקב״ה עומד בתוך הגן כאמול לא יבול עלהו ולא יתום פריו. וספינות באות מעין כ א כל עץ מ

ר אגליבז טעונות עושר וכבוד לגדיים:־ ע גרי ו

&גד אלייךןג איי רואה עיר נאה וגרונה יוררוז נו\ השגוימה יחריד ׳בנויה ברה ל ר ירושלם הבנויה כעיר שחו מ א נ כשהיא בנויה שם מגדלים ובין ומשוכללח ועמה יושב בתוכה ויושבת על שלשת אלפיה מ בל מגדל עשרים ריס ובין כל ריס עשרים וחמשת אלפים א של זמרגדין ושל •אבנים טובות ומרגליות שנאמר ושמתי כדכד

שטשותיך; • •

5*

68

ם י ק י ד צ - ל ־.אמר אליהו ז״ל אני רואה בתים ושערים שים טובות והאוצרות של בית ם מאבנ ה ל באםקופותיהם ומזוזות שר וכל בניך מ א נ ם וביניהם תורה ושלום ש ה י ח ת ד פ המקדש פתותין עב טובך ה ר רחך ואומר מ לימודי ה' ואומר שלום רב לאוחבי חו

ח ליריאיך וכו׳: ר צפנ ש א

א אליהו הנביא ז״ל לביח מדרשו של רבי יוסי• ד ב ה פעם אר לו רבי יוסי מ כשב^ רבי יוסי מצאו לאליהו ז׳׳ל שהיה עצב אה היו י ש מ י הקב״ה באחי והוא ו ר לו מלפנ מ ה עצב א ח ה א י מ מפנסמאל •שר של רומי והיה ת דישעיה הנביא ובא . ן בנחמו מתעםקית בה. אמרתי לו הקב״ה ומשיחו עוםקין בנחמו ד על ישראל חו מ ל מר לי כלום. מ י וחכני וטרדני ולא א ואתה מקטרגן ומחנ . הו ל ישעי שר אני אגיד צדקתיך וכל מעשיו ולא יועילו כלום. אני מ ח א ת פל לא יועילו כלום. א מ אגיד צדקתן של ישראל וכל מעשיו של סמר לפני הק״בה ל ביר מיכאל או א מ ס ר שימסור הקב״ח ל ח א ד״א •ר מ א וידון עמי לפניך. מיד א ו ב ל י א כ י י ביד מ ה מםרחנ י מ מפנם הגוים עוברי ל ואמר א א מ הקב״ה למיכאל לך ודון עמו ענה סף אלו ם אלו מגלה עריוח א ף ישראל עוברי עבירה א עבירה א• אלו שופכי דמים. מיד ף ם אלו שופבי דמים א מגלה עריוח אד מ ל ה ואני א ת ק ת ת ש ר לו הקב׳יה למיכאל נ מ . א ל א כ י ק ט ת ת ש מאמר אני ל לא יוענלו לכך נ א מ סניגוריא על בני וכל מעשיו של םר בצדקה ואני מושיעם ביום הרין. באי זו צדקה שקיבלו ישראל ב ד מת כל ב א י ר ח א לא חיו מקבלין חיח מ ל מ ל א ר סיני ש ח רה ב התוב ה ואמרו רב להושיע ר ל ע ל מ לם. מיד השיבו כל פמילייא ש העור ובעת ההיא ימלט מ א •הוא הזכות הזה להושיעם םגהינם. ועל זה נרה על ה נמלטין בזכות התו . בזכות מ ר פ ם עמך כל הנמצא כתוב בר ישראל ואעירה בך ב״ך בגימטריא מ ו ר הוי א פ ס שקיבלו כל הכתוב ב עשרים ושתים אותיות שבתורה ללמדך שיעיד הב״ה זכותן של ישראל שקיבלו התורה שניתנה בכ״ב אותיות להגיד גדולתו של מלך מלכית ואין ר ש ת ישראל יותר ממלאכי ה ב א ב ח המלכים הקב״ה שהוא מח. מלך בשר ודם יש לו בנים יש לו צריך לומר יוחד מן האומו עבדיב יש לו אהובים וניכרים זה מזה אבל בבנים אין אח. יכול

69

ה ט מ ל ו ' ה ל ע מ ה אינו׳כן יש־ לו בריות ל ״ ב ק ה ו . ־ י אהבתן להפריש מפנב שבבנים׳ שהמלך א ישר׳. ואיזה אהו ל ואין לו חביבין׳ בכולם א מלבישו לבושו ומרכיבו על םוםו ומושיבו על כסאו ומניח •כתר בראשו. כך הקב׳׳ה כביכול הלביש לישראל ומכריז לפניו זהו חביבו של מלךר מ א נ ר כי הלבישני בגדי ישע. לשעבר לעתיד מנין ש מ א נ לבושו שי ירכיבהו על מ א נ הוד ־והדר לבושו. כביכול הרכיבם על סוסו שר והרכבתיך על במותי ארץ. מ א נ במותי ארץ. לשעבר לעתיד מנין שא ה׳. לשעבר ם ה על כ מ ל ר וישב ש מ א נ כביכול הושיבם על כםאו שא ה׳. כביכול נטל כתרו ס ר ויקראו לירושלם כ מ א נ לעתיד מנין ש והניחו על ראשם שנאמר ושמחת עולם על ראשם ואומר ויעבורח וכל ב ש . וכיון שהאוםוח רואין כל ה מלכם לפניהם יוה׳ בראשםד הזה' מיד עיניהם בולטות ופניהם מוריקורו וארכובותיהם מקישות הכבום מים מפני־שגבורתן של ׳ישראל כגבורת ה זו לזו וירכותיהם מורידות מר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מ א נ ם יכול להביט ש ד ה שאין א מ ח הה הוי אומר בתקופת תמוז ועתידין כל אומוח מ ואי־ זה גבורת חר והיו מ א נ ר רגליהם ש פ ים לישראל ומלהכים ע העולם להיות םשתחור זה להיות ש פ מלכים אומניך וגו׳. ואם ישאלך גוי או מין לאמר א

ר ולדניאל םגיד: מ א נ ר ש צ ת כ ו ב ר לו כי כבר היה בימי נ אמול ם שהיא עתידה להבנות מאבנים ש נאמר ׳בשבחה של י ר ו־ וגם חחומי . ׳ טובות ומרגליות שנאמר ושמתי כדכד שמשותיךוכוי אבנים טובות שנאמר־ וכל־־גבולך לאבני ישראל עתידין להיות מלאיר ר זה שיהיה אמו ב ר ד ש פ ד א ט א . ואם ישאלך גוי או מין ל ץ פ חף ס כ ת ה ה א מ ל ר ויתן המלך ש מ א נ ה ש מ ל לו כי כבר היה בימי ש

ה של ידושלם: ח ב ו ש כאבנים הרי אמרנש שעתיד להבנוה ׳בשחים ד ק מ ת ה בי אמר בשבח ׳ עתר! נר פ ס מ ר ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כ מ א נ עשרה אבני שהם שד ח שבטי ישראל. והלא דברים קל וחומר ומה אם׳ המזבח שהוא א מתכשיטי בית המקדש בנוי בשתים עשרה אבנים ביח המקדש שהואנים ושבחו שלי הקב״ה ח של ישראל ושבח של עליונים ושל חחחו ב שר מזיו בית המקדש ת כמה וכמה. וכל העולם כולו מאי ח על אוח ועד המרכבה ועד ומקיף ועולה עד לרקיע ועד ערבות ועד החית ח א וירושלם ח ס כ ד. נמצא המזבח ממוצע באמצע ה בסא הכבוא כבוד מרום מראשון ס ה שנתנבא הנביא כ א הכבוד וזה הוא מ ס כ

מקום מקדשינו:

70

ד מאלף.• אלפים ח מד א בשבחי המקום ברוך• הוא. םי יוכל־ לו :

ל ש ים. מ נ לישראל ומשמח עליונים ותחחו א׳ א מבי ריבוא ריבוון שהונח ומשטח בני• פלטין כך חקב״ח למלך שהוא מביא• דורון למדיר רנו שמים כי עשה ה׳ הריעו מ א נ נים ש ח אז עליונים וחחחו מ ש מ

ח ארץ: - • ו חחתיד לבוא־ עם ענני ח שעתי י ש ל מלך ח מ ועתה נאמר• בשבחו שם ענני שמיא ר וארו ע מ א נ ם ־מימינו ומשמאלו ש שמיא ושני שרפיש נשלחים בחיכל א שרפי א י הוא. דור שבן דוד ב ח כבר אנש אר זו• וזהו ח • בכל מקום ודבר שלש שנים זו א ש א וכוכבים ־ נראים כו שנאמר י ל ת ל הקב״ח שנא׳ לפניו ילך דבר ויצא רשף ל שלוחו שן בו ר גליוח םכפרי ב רשפיה רשפי אש. ובשנה השלישית של דמה ת וחארץ חצעק ממקו ך יחרג ובורחים במדברו ל מ ח ח ובסוף השנה ם ימותו בוגרים בגדו ובגד בוגדים בגרו ומחליק ב ותלמידי הכםי. ושנה המישית ה עשירי׳ ושבה והיתד, לבער ר ועוד ב ח א א ר ק מס ר ך פ ל ת המלכים כולם מתגרים זה בזה מ ו ט ל מ בא ונתגלה בכל הה כ ל מ ו וגו׳ מ ר ונלחטו איש באחי מ א נ עם מלך ערבוא ומחריבה, שה ירעשו שמים וארץ ת ל פ . ובשעה־ שאדום נופלת מקול מ ה כ ל מ מ בם ישאג וממעון קרשו וחצי העולם ילכד בשבילה שנא׳ ה׳ ממרוחם ביד ישראל ף קולו. ועחיד הב״ה לקבצם המונים ולמסור או ח י שנאמר ונחחי נקמחי באדום ביד עמי ישראל. ועחיד הקב״ה להביאח אלך ר ב י היכן א מ ו שר של אדום -ומלקה אותו ושר של אדום אר הנה ה׳ רוכב על עב קל ובא מצרים. מ א נ במצרים שכינה שם שח לבבל ר ב . א ם ו ד א א מ ר מי לה ב מ א נ ח באדום שכינה שם ש ר ב אח בעילם שכינה ר ב לחתי בבלה. א כם שו י למענ מ א נ שכינה שם שר לה הארי מ א ר ושמחי כסאי בעילם. משל לשועל ש מ א נ שם שך שלשה ימים ועוד או^זחה הארי ל ה ברחה מ ה ו ד מ ס ע ב תן לי מך ברחתי מ ר לו אני מ מ ף בזה המקום א ס א כ מ ה תן לי ה ואמר לת במקומי עומדת. •כך עחיד הקב״ה לומר לשרו ה עדייו א ר ל מ אר והקב״ה נותנו בידי ישראל. ועתיד ת ס ה י יש לך ל ל אדום המפנ שי לי נקם מ א נ הקב״ה ללבוש בגדי נקם ולהנקם משבעים אומות ש ושלם. ־ וללבוש• עשרה מלבושים כנגד עשרה פעמי׳ שנקראו ישראלתי כלה. אתי מלבנון כלה. גן י לגני אחו ח א ב - ן ה להשם ואלו ה ל יך חי ה שפחו נ פ ט ת ח פ תי כלה. נ ה יפו דודיך אחו נעול ־אחותי כלה. מ. ה ל כ . ותקשרם כ ל כלה ו ק . לבבתיני אחותי כלה. קול חתן ו כלה

71

ה כליה.׳• ואלו הו־ עשרם.מלבושים ד ע . -•וככלה ה ה ל ל כ ומשוש־חחן עם ו בי ר- ־ ה׳ עוז התאז ש ב ל לם. • ש בברייתו •של עו ב ל ה׳ •מלך• גיאות י. ר אומות העולם לישראל ס ו מ רה. וילבש צדקה כשריון ביום ש מתן תוץ בגדים ם. חמו ל אדו ה ש ת ל פ וילבש בגדי •נקם־ תלבושת ביום מר בלבושיו לם. זה הדו ה עם אומות העו מ ח ל ום שעושה מ מבצרה בי. ואלו שני לבושים ח איטל' ג ומגוג. ויז-נצחם על בגדי במלכו ו םג ו בי. ח ה׳ הוד והדר לבשח ר ברכי נפשי א מ א נ ית המתים ש ביום חחיה מ ח ל ו ועושח מ ם ללבושך. ביום שהקב״ה אוחז חרב מדוע• אדו. ונתתי נקמחי• באדום ל בשר כ א ם וחרבי ת ד ר אשכיר חצי מ מ א נ שת וי׳יסקוטוח ם יחרבו עשרה מקומו ל אדו ביד עמי ישראל. קורם שתפו יהפכו וי׳ שופרות יתקעו וי׳ קולות ישמעו וט״ו מדינות יקטלו ויי דעות יהיו וי׳ רעות נובעות ומלך עז• פנים יעמוד וגזרות רעות יגוור. ורעה גדולה• ה נ ח מ . ומלך גדול יצא על אלכסנדריא ב במלכותומחצה ימשול וימרוד. ושרי אדום יפלו ו ם- י ה •בעולם ושלש שנ תהית. ונתתי נקמתי ל כל האומו ת יהיו ואז יתגברו ישראל ע ו מ ח ל וי׳ מר מ ו ם וישראל׳ א ץ ישראל עתידין לילך לאדו ר א נות מ באדום.׳ ספים. ד אדו ר מי יובילני עיר מצור מי נחני ע מ א נ ה לנו ולאדום ש מ וישראל חולבים וחונים על צור מ׳ יום ובסוף מ׳ יום עומדים בעח. וחומוח ד ח ע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ א מ ע ואומרים ש מ קריה שף ס יהם ובורחים בחוכה כל כ כבשח מפנ נה נופלוח והמדינה נ המדיתה ומשם לרומי ומביאין כלי• בית המקדש• וזהב• •והשאר שוםים אום ובאים לירושלים. וישראל אומרים ה מ ח יצא ע ה המשי ומלך נחמיהב וחניח ביח ז ו ח כסף- ש שלנו הוא ק ד ק מ ם ביח ה י י ב ר ע ך ח ל מ לם ל א ב מר אץ לכם במקדש הזד! כלום א ך הערבים או ל מ ו - ש ד ק מ ה -ם וגם ד ק ם לכם בראשונה קרבן כמו שהייחם עוסקים מ י ר ה ם מ ת א/ וישראל מה א ו נהיה כולנו או ו מקריבים ומי שנתקבל קרבנ אנחנ מקריבין ואינן מתקבלין לפי שהשטן מקטרג •לפני הקב״ה ובני קדר. באותה שעה ר כל צאן קדר יקבצו לך מ א נ מקריבין ומתקבלין ש הערביים אומרים לישראל בואו ותאמינו באמונתינו וישראל משיביןו כופרים בעוקר •באותה שעה ם אנו הורגים ונהרגים ואין אנ תם א אור ע ש הרבו׳ נשלפות׳ וקשתות נדרכות וחיצים נזרקים ומפילים חללים מברחו ם י ה ם והנמלטים מ ה מ נה ונחמיה נהרג ע ם עד •שער הפי אפרים ויעשה ה אב •ולארץ בני עמון ושם עמדו פליטי ישראל ה ר מו ב ד מ ־ לר י יגורו בך מ א נ ם נסים ומעין• יצא להם מתהומות ש פ להם' ש ש ה

72

ם מ׳׳ח ימים ובסוף מ״ח ימים ם שרשי רחמי ב ויאכלו ש א ו מ ־ י ח ד ניאמר ם ־ אליחו ו ה ח עליו ׳ושם יבשר י ל י ש מ יצמיח ישם אליחו ומלך הו ואליהו ו נחרבנ ה ישראל וישראל משיבין ואומדים אבדנ ה לכם פ מח ואינם מאמינים בו ם קומו י כי אליהו אני י הה מלך חמשי ה ר ל מ ו אח ם מבקשים או ח א א מ ם ש ה ה ונהרג והוא אומר' ל י מ ח א נ ב לפי שם חראשון ם. חנ ה יעשה ז׳ נסי ע חה ש ה והם אוסרי׳ הן: באו ש מ כס נ . ה די ו ילי חסי פ ס ר א מ א נ ר ש ב ד ט ח ן ה ודורו מ ש ם מ ה א ל מביב חחיינו ומחהומוח ר תשו מ א נ ח וכל עדחו ש ר ם ק ה ה ל ל ע הב׳ מס נ . ה ה שנהרג חמי ם נ ה ד ל ס חג׳ מעמי נ ב חעלינו. ה ץ תשו ר א הס הה׳ נ . י ה ה ח ש מ ד מגלה להם גניזת הארץ וצנצנח המן ושמן ה הה עה בידו שנא׳ עזך ישראל וגו׳. הו׳ טוחן כל ט נותן הקב״ה מם הז׳ יגלה נ ר ־אחריב הרים וגבעות. ה מ א נ ח ש מ ק הרי ישראל־ כם הללו סי ת הנ ת. וכיון שרואים א ת הברי ר זאת או מ א נ ד ש ם הםו ה לם ואומרים לכל השרים חבוזזים לירושלם בואו וחלחםו בהם משלחיא טוב ח ל ך המשי ל מ י ישראל וישראל אומרים ל יצאו מזומנין אחרנה והמלך ׳המשיח ה בראשו מ ה ל ת להתנרו׳ בנו מ א ה ב מ לנו לשבת לת ישועת ה׳ והוא נופח בהם ברוח פיו ם התיצבו וראו א ה מר ל אור וברוח שפתיו י ימית רשע. צא מ א נ וכולם יפלו חללים לפניו שם. באוחה שעה יעוף ר והנה כלם פגרים מתי מ א נ ב ש חרי מםנ למד׳ ור הנה אנכי שולח לכם מ א נ אליהו בכל העולם ויבשר ־לישראל שק ח אליהו הנביא. ואוחו יום יום אכזרי ועברה ואוחו היום מפסי אא ליום כי קרוב יום ח׳ ואום׳ ה בין שני עולמים ורשעים אומרים אר מ א נ נסכח כל אוחו היום ש ה ו ב ח ם יום ה׳ וירושלי׳ ר י הוי המחאוד הוא־־יורע לה׳ כוי. גוג ׳ומגוג יעלה בו ביום ויחנה על ח והיה יום אי מרח לפנ ירושלם ז׳ ימים וחצי וילכד ירושלם וכנםח ישראל או הקב״ה רבונו של עולם כל אומה ואומה שבזזה אותי מתביישח אנית ־שלי־ מידה והב״ה משיבה אני מכניסן להזור עליה וליקח אא לה׳ וחולק שללך בקרבך. ואםפחי ר הנה׳ יום ב מ א נ כולם בחוכך שגרמה ם גומר אגפיה תו . 'ואלו ה ה מ ח ל מ ל ירושלי׳ ל ח כל הגוים א אס וסבא אפריקי גרמיח גרמםיה קפודקיא ברברי איטליאח כוש אנרלון ססונייא גליציאה גוציא לומרדיאה קלבריאה ס ר ה הרםן ־ודולים א פנטיפולי טריפולי צור מקדונייה אינגליסי מונקך ציפרי נירו נוזן דרוניהס עילם וכל יתיריה. ובני טדינחהון• רסו טו אוםיה טלקי אלטנייה ׳ם מחזק בדלת מוחזקת ה ד מ ח ם ובחרבות ובקשתות וכל א יוצאין ברמחי

73

. ת ו ת ת "רעהו יעוורו ונחלקות לשלש מ א ר איש ' מ א נ ת ש ר מ ם מ בח ראשונח שוחה כל מימי טיבריהד שנייה שותה שמרים. שלישית כל מי הוא יעברו ברגליהם ויאמרו איש לרעהו המקום הזה שר י הרי ישראל בסוסיהם וחנחן ירושלם בידם וישבו העי ויחרקו אבנה ר ונלכדה העיר ונשסו הבחים והנשים חשכבנ מ א נ ם ש ד ולא יהרגו אר רבי יוחנן תשגלנה מ . א ח ו ה פ ש ויענו בתוכה י שתי נשים משתי מר מ ר רומה למלך שנכנסו גנבים לפלטורין שלו א ב ד ה ה מ כתיב לתם בביתי עכשיו הם אומרי׳ אין גבורתו ם אני תופש או ך א ל מ הם עד שיצאו לחוץ. כך ה ץ אני ל ת מ א ט ל א בביתו א ל ך א ל ל מ שם אני הורגן בירושלם עכשיו הן אומרים אין כחו הקב״ה אומר אם עד שיצאו להר הזיחים. ושם נגלה ה ן ל א אטחי ל א בירושלם א ל אם ה א ישחייד מ ל ד ש ־ בהם ע ה מ ח ל עליחם הקב״ה בכבודו ועושה מו ביום קרב. ם ח ל ם כיום' ה ה לחם בגוים ה נ ר ויצא ה׳ ו מ א נ א׳ שר ר אמו מ א נ ה וצפרים לאכל בשרם ש ד ש ומכנים הקב״ה כל חיוח ה לצפור כל כנף. ושבע שנים ישרפו ישראל מעצי קשתם ותריסיהם

ורמתיהם:ה וישים כובע ישועה ר ט באותה שעד! מלביש הקב״ה למשיח ער בראשו ויחן עליו זיו והדר ויעטרהו בגדי כבוד ויעמידהו על הה ישוער• וישראל אומרים ב ר גבוה לבשר לישראל וישטיע בקולו קם וישראל אוט׳ איחה הואי שקראך מר אני הוא אפרי ה והוא או ח מי אמר להן הן ם והוא או ם בכורי הוא הבן יקיר לי אפרי הקב״ה אפרילה. באוחד. ת שיעמדו תחי ל פ כ וישראל אומרים לו צא ובשר לישיני מם יצתק ויעקב ה ר ב ה ואומר להם א ל פ כ שעה עולה ומבשר לישיני מר פ ומה והם משיבים ואומרים מי הוא זה שמגלה ע קומו דייכם תנה השעה ב ר מר להם אני משיח ה׳ קרבה ישועה ק מעלינו והוא או. לה ם בודאי כן צא ומבשר לאדם הראשון שיקום תחי והם משיבים אמר מי זה ומה והוא או ם הראשון דייך תנ ד א באותה שעה אומרים למר אני משיח ה׳ מבני בניך. מיד עומד דד שינה מעיני והוא או שמנם הראשון וכל דורו ואברהם יצחק ויעקב וכל הצדיקים וכל ד אף העולם ועד סופו"ומשמיעים קול רנה ו ס ם וכל הדורוח מ השבטיר ולטה על ההרים ש ב ה כאוו על ההדים רגלי מ ד מ מ א נ וזמרה שה נאוו על . ד״א מ ר ב ד מ ה ודורו באים מן ה ש ה נאוו מ א מ ל אם ולבשו כל ה ד מ ח ל למלך שהיו לו שני בנים ומח א ש ההרים מה במיתתו של ת ר המלך לבשתם שחורים ע מ בני המדינה שחורים א

74

ר מ . כך א י ל בני השנ בני הראשון• אני אלבישכם לבנים בשמחתו- ש הקב״ה לכל• ההרים •הואיל ובכיחם על בני בשעה שגלו מארצםם של בני ח ת מ א בכי ונהי כך אני מביא ש ש ר על ההרים א מ א נ שר ש ב ח מ ח מלך חמשי א ם. נ ל החרי ה נאוו ע ר מ מ א נ על ההרים ש לישראל וההרים ירקדו כעגלים לפניו ועצי חשרה יהיו מכין כף אלה חצאו ובשלום וגומר. ח מ ש ר כי ב מ א נ כף בישועה של ישראל שגם ו ב ודבש כגחלי מים שוטפים- ל ׳ נאים הרי ישראל מושכים ח ה מם ומעין מבית א -יטפו ההרים עםי ר והיה ביום ההו מ א נ נהרי - יין שיוצא ה המעין דומה כשהוא- מ ם. ל ל השטי ח ח נ ה׳ יצא והשקה אט של ה לחו מ ו ה ד ל י ח ת ן הבית ב ת פ מבית קודש הקדשים ועד מר דומה לקרנים צ ח ד ה ב ע ר ט של ע שחי עד ההיכל דומה לחוך קטן פ ד העזרה דומה ל וליובלאי עד המזבח דומה לקרני חגבים עלה ל שוטף וכשידיו לעו ח נ ם ומשם יורדין כ ר הנה מים מפכי מ א נ של לעבור בו שנא׳ וצי אדיר מ ו י נ י ת א ו מ ך ה א ל מ > ן ת א ט ח ל - י ד לג וה ב ר ע ר בו ויורד אל ים ה ה אינה יכולת לעבו נ י א יעברנו ואפילו ספ ל להרבות דגים לישראל ומלח יש להם מאותו מקום שבחוב בו ביצאחיות לבנון •שנאמר ר מ ח ןעולין עליו כל עצי ח ל מ וגבאיו ולא ירפאו לר ו מזה ומזה ולחדשיו יבכר זה אחרוג שעתי ח פ ל ש ל יעלה ע ח נ ועל הר והיה מ א נ ש וחדש והוא עץ הנאכל עליו כפריו ש ד לבכר כל חל ע , ה נ ב נ ה נאה ביה המקדש יורד ו . מ פה ל ועלהו לתרו כ א מ פריו ל

ר ונבנתה עיר על חילה: • מ א נ תילו של מגדלור. פ ף ק ל ף בירניות א פ ף ט ל תה א בנ עתידה ידוש׳ שנ. ד בציפורי בשלוחת. ח א ד ו ח ת וכל א ו א ר פ ט ף ט ל ף גינאות א פ ף ט ל אר רבי יוסי זכור אני לציפורי בשלותה שהיחד. מוציאה שמונים מ אם מגדל ף ציקי קדרה. ועהירים להיות תוך ירושלם שלשת אלפי ל את אלפים קומה ויושבת בראש ג׳ הרים על סיני• ועל ע ב וכל מגדל שם י ת ם •שיעור וכל שיעור ש תבור ועל כרמל ועל קומה. וקומה ז׳ אלפיש ד ק מ בית ה ו ת. ם •ושלש צלעו ש שלשי א ר ה והיא יושבת ב מ וששים א בראש כולם. כיצד יכולין לעלות בו ־כעננים -וכיונים עפין ופורחיןל ארובותיהם. ובית המקדיש ה וכיונים א פנ ה כעב תעו ל ר מי א מ א נ שא דבר ה׳ בארץ הדרך ודמשק ש ר מ מ א נ ב עד דמשק ש ח ר יהא .ף ושל זהב של אבן ם ל כ . ושבעה חומות מקיפין ירושלם ש וחתו מנף העולם- ו ס ש וזיוה יזהיר מ ר של כדכוד ושל א יקרה של פוך של ספי. וביח המקדש בנוי על ד׳ הרים זהב מזוקק וזהב צ.=וף- פו ועד סו

75

ע ב ו ק מ ' ר י פ ס ב ד ס ו י ט וזהב• פרווים• כזהב שהואיעושח פירוח• מ וזהב שחוה ב כ ר ט ד לשטים ועד בין כוכבים ועד גלגלי אופן ה בגדולה. גבוה עא ל ה וכבודו מ א ל ם מ . ושכינח אלהי ר על גפי מרומי קרח מ א נ שו . גבריאל על אלפי ך ומלאך על עבודתו א ל היכלה ושם יפקוד כל מה ל ומיכאל על ריבותיו והמונים המונים יכניס לתוכה ושם יפרוש אכה פתחו מתו ת ולרראון עולם ושערי גן עדן י ו לחיי עולם ואלה לחרפח פתח ושם יוריד הקב״ח א ר בעדן גן אלהים היתה וגהינם י מ א נ שה ופסיליה. וכשיהו מ ו ל א כסאו ויושיבו בעמק יהושפט ושם יעביר כר כצאן לשאול מ א נ ם נופלים בתוכו ש אומות העולמי עוברים שם הר מ א נ ל ש ו ב ו ידיהם מ ט ש פ ל ש ם זאת ע ה שתו טות ירעם. וסי גרם לם עשה א הכבוד א ס א על כ ט ו ם ח ר . א בנה בניתי כיח זבול לךד וגו׳ והרי אוטות העולם ר שובה ישראל ע מ א נ חשובח טוחלין לו ש עוברין בגהינם ונופלים בחובה ופושעים ומורדים שבישראל היו מצניםר עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. וכיון מ א נ גהינם מדמעותיהם שש ה׳ דולקת בגופם ושיניהם שהפושעי׳ והמורדי׳ נופלים בגהינם אא ל ת א ר ב ל תקרי ש ר שיני רשעים שברת א מ א נ הם ש יוצאות מפי

שריבבת:ש של הקב״ה לעולם ר ד מ ר בית ה מ ו רבי אליעזר בן יעקב אח והקב״ה יושב על ו א ם ר ף ה׳ רבבוח פ ל נה עשר א א הוי שמו ב הר וכםאו כשמש נגדי. וכל הנשים מ א נ א הדין ודוד יושב כנגדו ש ס כה א משנ ר ק ם חורה מ ד מ ל וח שהיו נוחנוח שכר על בניהם ל נ השאנן ל ב ב ב ו ר עומרוח במחיצת הקנים עשויין כגדר שומעות קול זו יהא שמו הגדול ם לפני הקב״ה ועיניך לאחרי ג ר ח מ ל ש א י ח ל א ש מבורך ומקודש לעלם ולעולמי עולמי׳ והצדיקים אומרים אמן והרשעיםר למלאכי השרח מי הם הללו מ ו . והקב״ה א שבגהינם אומרים אמןת אומרים לפניו רבונו של ר ש שאומרים אמן מתוך גהינם ומלאכי ה עולם אלו הן הםורדין והפושעים שבישראל שאע״פי שהן שרוין. וכיון מר להן העלו אותם משם . והקב״ה או בצער הם עונים אמןחם יהיו פניהם שחורים כשולי קדירה והם אומרים לפניו שמעלין אוח יפה חייבת יפה עשיתנו סימן לכל ישראל. נ רבונו של עולם יפה דר מ א נ ח הקב׳יה שערי גך עדן ומכניסן לישראל ש ח ו ח פ ע באותה ש

ו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים: ח ח פ

ו צדיקים' םס ואז בא גבריאל אצל גן עדן ומכריז ואומר התבוה והוא משיב אני גבריאל ח בפועל ידיכם והם אומרים לו מי א

76

וכם בשם וישראל"אומרים ברוך ׳הבא־ בשם־־ ה׳ וגבריאל משיב ברכנת ולויתן וויו ת ׳ושוחט בהמו ו ה׳׳. באותה שעד. הקב״ה עורך שלתנם מושיבו לפי כבודו ה ד מ ח סעודה גדולה לצדיקים וכל א שדי ועושה.ח או מיין רמוגיס ם רוצים לשחו ח ם א חי מר להם מיין חפו והקב״ה אוה ת א או מיין ענבים והצדיקים אומרים הרשות בידך לעשות כל מחי שת •ימי בראשית ש ש מר בענביו מ ש והקב״ה מביא להם יין המשו ק ב מיח ך מיין ־הרקח.־ והקב״ה עושה רצונם של צדיקים שמנ ק ש ר א מ א נ ש. והקב״ה חי כלה ר באחי לגני אחו מ א נ ם ש ה ם ד ויושב ע א הכבו ס כל גן עדן ומביא כל צדיק וצדיק ורואה כבודו ה ש ח ב מביא כל שם אלהינו עולם ועד׳. ואוכלים ה באצבע ואומר זה אלהי א ר ד מ ח וכל אד שמצור. הקב״ה לטעון כוס של ברכה והצדיקים ושוחים ושמחים עד וברך ואברהם משיב ישמעאל מקטדגיני. ם עמו ה ר ב א אומרים ל אוטרי׳ ליצחק והוא משיב עשו מקטרגיני. אומרים ליעקב והואם והם משיבים עדוח ח. אוטרים לשבטי ו ח מקטרג ו משיב שתי אחיד שמגיעים אצל דוד ונותנים בידיו ד כוסות יוסף מקטרג אותנו. ע. א ש . כוס ישועות א ה ד ח חלקי וכוסי. כוסי ר נ ם ה׳ מ ואלו הם ועשרים לוג ולוג כמה היו ביצה ומחצה. וכוס של ברכה הוי מאתיאה לברך לי נאה לשבח ועומד ומברך ומשבח ומהלל מר לי נ ודוד אודה ה׳ כצדקו. באותה שעה נוטל הקב״ה ד או מ א נ בכל מיני זמר שח בן דוד ומגיד שבחן ש דוד ובראש משי א בחרו ומניחו על רה פ ו בבטחה ועושה ח וצדקהן עד בל הדורוח וטושיב ישראל בהשקט ו לכל צדיק ומדור לפי כבודו ומהלך עם הצדיקים ומרים ידו כאדםר מ ה ידך בל יחזיון. א מ מר ה׳ ר ו שכן ישעיהו או ח ח מ ש ח ב פ ט ט שי יחזו ויבושו וישראל אוטרים רבונו של עולם יהי הקב״ה אני אטרחח מו ה מחו ל ע מ כדברך יחזו ויבושו והקב״ה מגביה קומתן של אוטוח להם של ל ישראל וטתביישין ואש יוצא מפי גן עדן ורואים בשמחתן ע. ועתיד הקב״ה ם ל כ א ש צריך ת ף א ר א מ א נ צדיקים ׳ודולקת בהם של לויתן ועושה ה ולהביא עורו ש ה ושל לבנ מ ר זיוה של ח י פ ח ה לא בסכות עורו. מי שזוכה לסוכה ל מ ת ר ה מ א נ ו סוכות לצדיקים ש ממנה עושין לו ר ט ע כה לענקים עושין לו ענקים מי שזוכה ל עושין לו סול גב בית המקדש. וזיוו ו פודםין אותו ע ה ומה שמשייר ממנ ר ט ע מזהיר'מסוף העולם ועד סופו וישראל יושבים ואוכלים ושותין פריןם ם הקב״ה מגביה קומתן מאתי ה ד מ ה ורביו ונהנין מזיו שכינה וכל אם הראשון. ד א ה כ מ ה א א מר מ ה דברי רבי שמעון. ־בי יהודה או מ א

37

ל ת •ועחידין כ ו ר ו מ נ תי ו בנ איו לי אלא. אנשים נשים מנין שנאמר-לת. ואל גו ד מישראל מולידין. בנים בכל יום קל וחומר מתרנ ח אח אינה י ש מ ה על זה צא ולמד מן הגפן שכל גפן וגפן לימות ה מ ת תי לגפן עירה; וכל אילן ר ס ר א מ א נ ת לבוצרה ש ח ח מעייד א ח ו ח פנוח לם הוא נושא םירוח אז• משוי בני אתו א נשא פרי מעו ל ק ש ר סד לומר ר אין בו יין חלמו מ א א ת מ ד ולשורקה בני אתונו. ש מ א נ שד לומר ודם ענבים ה אינו אדום תלמו מ א א ת מ כיבס ביין לבושו. שר אין בו מ א א ת מ ר אין בו שכר ת״ל םותו. ש מ א א ת מ . ש סותור מ א א ת מ מר לי לי. ש ם ת״ל חכלילי. כל חיך שטעמו או ע ט. ב ל ח ד לומר ולבן •שינים מ ב תלמו ב ולזקנים אינו טו לנערים הוא טואם ישאלך גוי ב לתינוקות. . ל ח ר רבי יוחנן טוב יין לזקנים מ מ אר לו רשע צא ולמד מעובד אדום ל זח לחיוח. אמו ב ר ד ש פ ויאמר אם ו ושמנח כלוחיה ששים ושנים בנים בשלשה חדשי ח מ הגחי שילד חא בר ח ה דרבי א ש ע . ובגפן כבר היה מ ד ח ס א ר כ ששח ששח בא מקרי טליא דרבי שמעון בן לקיש היה. מניח תינוקות והלך ד אא ב ת הניח לי א ח ר לו דלית א מ ת התינוקות א ח נ ה ה מ ר לו ל מ לו אם מילא ה ד מ ח ת אשכולוח וכל א ח שלש מאו נ מ יום ראשון ביצרחי מח אשכולוח שנים• שנים ח הגרב. יום שני ביצרחיח שלש מאו אח אשכולוח ג׳ ג׳ ח חגרב. יום ג׳ ביצרחיח שלש מאו ם א ממלאיא אינו כן ב ה. והעולם ח ח הגרב והנחחי אוחד. מחצי ם א ממלאיה בקרן זוית ת ח נ מ ח ו נ ח ענביו בקרון או בםפי . א ם ד א מביא א ל א. ה ת ש ו שנאמר- ודם ענבים ת ח א ובני מ ו כקנקן גדול חו ומספיק ממנר מ א א ח מ ועחידח שם שחימשך וחעלח חגפן בראש חרים כמקל. שד לומר ירעש כלבנון פריו. והקב״ח מנשב יש צער לבוצרה חלמוו ת ס נ ר ד מישראל נוטל ומביא פ ח א ח ומנשב פירוחיד. וכל• ׳ בה חרוח. פו ת בני ביתו. ועחיד הקב״ה לעשות לכל צדיק שבע חו ס נ ר פ ות להבה פ ו ח נוגח ח פ ו ש ח ח א פ ו ת יומם ח פ ו ת עשן ח פ ו ת ענן ח פ ו חא כל מי שצרה עינו ל ח עשן א פ ו ד לומר ח ח לילה. ומה חלמו פ ו חח עיניהם. ם יצא עשן מחופתן של צדיקים ומעוור א בתלמידי חכמיש מנין ת א פ ו ר נוגח. ח ר ואור צדיקים כאו מ א נ ת יומם מנין ש פ ו חטטר ר י מ א נ ח ש פתן של צדיקים ורשעים נכוים ב שעחיד לצאח םחות פ ו ר ונוגה כאור תהיה. ח מ א נ ת נוגד. מנין ש פ ו . ח ם י ח על רשעים פר קול ה׳ חוצב לחבוח אש. מ א נ ח הרשעים מנין ש ט ח ל מ ה ש ב ה לם נוגעת ה מ . ה פ ו ר ולילה כיום יאיר. ואין ח מ א נ ח לילה מנין ש פ ו ח

'78

ם אצל כלות י ס חתנ י ו מכנ . ירעיד. אמר"ראיתי ו ל חבר פתו ש בחוח ישראל כחול ב ר ר ראיחיו מ מ ו . יהושע א ר קול חתן וקול כלח מ א נ שם. יואל אומר ראיחיו נוקם ל חי ר בני ישראל כחו פ ס ר והיה מ מ א נ שם נוחנים ר הקב״ה א מ ם לא נקיחי א מ ר ונקיחי ד מ א נ ח מאויביו ש קמ נל נמים שלהם אינם יכולים ליתן דמיו של רבי אומות העולם כר מ א נ ל הגוים עוונם ש קד ע ר ראיתיו פו מ ם א עקיבה וחביריו. עמוח מלוכה ר ט ם. עובדיה •אמרי ראיחיו לובש ע ה פשעי אדו ש ל על של תפילות ב ק ר ראיתיו מ מ ר ציון. יונה א ה ר ועלו מושיעים ב מ א נ שר ראיתיו חוור מ ל ה׳. מיכה א ל א ל פ ת א ר ו מ א נ ם ש ו ברחמי מ עם. ושאר כל ר שבחי לירושלם ברחמי מ א נ ם ש לירושלם ברחמי. והקב״ח ת שלו עמו ו מ ח נ ם מביא ה ה ד מ ח א ד ו ח הנביאים כל אם בואו וראו ה ן ואומר ל ר הראשון ועד דור אחרו מעמידן לפניו מדוה שצפנחי לכם שני כ ר ב . בואו ואבלו והתענגו מ ב שצפנתי לכם הטו

ר צפנת ליריאיך: ש ה רב טובך א מ

ן יוחי- כשהיה ן ב ו ע מ ו לר' ש ל ג נ אלו הן הנסתרות שם יום ה ארבעי ל פ ח ם ועמד ב סר מלך אדו י קי ה מפנ ר ע מ חבוי ב. ך ד ב ח ע ל פ ת ל כך. ה׳ אלהים עד. מתי עשנת ב וארבעים לילה והתחית י הקץ וסתומות והתחיל לישב ולדרוש וירא א ר ת ד נגלו אליו ס מיל לומר לא דיינו ת ישמעאל שהיה בא התחי ה מלכו א ר הקני. כיון ש. ת ישמעאל ף מלכו א א ל ם הרשעה א ת ח א מהי שעשה לנו םלכום שאין ד ל הירא בן א ים ואמר לו א ר הפנ ן ש ה לו טטטרו ד ענ מיא •:.כדי להושיעכם מזאח הרשעה ל הב״ה מביא מלכות ישמעאל אם ת הארץ־ ובאי׳ ה ם א ה ד עליהם נביא כרצונו ויכבוש ל והוא מעמיה ביניהם ובין בני עשו. ענה ויחזירוה בגדולה ואימה גדולה תהיר לו ולא כך ישעיה מ ם ישועה לנו א ה לו רבי שמעון ואמר ומניין שב כ ה הוא מקדים ר י מ נ ר וראה רכב צמד פרשים וגו׳ מפ מ הנביא אא ל ר א א רכב גמל רכב חמו ל ר רכב גמל לא היה צריך לומר א ו מ הת בידו ׳רוכב על ה מלכו ח מ א יוצא היא רוכב על גמל צ כיון שהום חשועה ה ר מיכן ש ו מ א רוכב על ה ר כיון שהו ו מ . ד״א רכב ח ר המוע מ ש . ועוד היה רבי שמעון אומר ש ר לישראל כחשועח רוכב על חמוא עחידין למזד הארץ מייבי ישמעאל כיון ששמע שמלכות ישמעאל ב

-= 79

ה ע ר מ י י ת ח ב ק י י ת י ועושים ב ר י ח מ ב ' ק ל ח ר והארץ' י מ א נ בהבלים שם מוצאים ה ם קוברים אותו בכל" מקום ש ה ם מ ד לצאן וכשימות א וחוזרין וחורשין הקבר וזורעים אותו"שנאמר 'ככה יאכלו בני ישראלת ם נירש. עוד וירא א ר פ ה שאין בית ה י מ . מפנ א מ ם ט מ ח ת ל את בני בניו ה א א ר א כיון ש ל ל נשא אותו רשע א ש ה מ הקיני וכי מח ואמר איתן מ ל ש ת ישראל התחי ד ולשעבד א שהם עתידים לעמוא ממצוות איתן ל ם שאינם אוכלים א ד מושבך רואה אני בני א

האזרחי:

הב ישראל ויגדור חגזלך השני שיעמוד מישמעאל יהיה או פרצותיהם ופרצו׳ ההיכל והוצב הי־ המוריד. ועושה אותו מישור •כולוע קנך ל ס ר ושים ב מ א נ יה על אבן שתיה ש ובונה לו שם השתחוה עם בני עשו והורג חיילותיו וישיבה שביה גדולה מ ח ל ועושה מר מוח צ ח ל מ ו ד ג ' ך ל ם וימות בשלום ובכבוד גדול. ־ויעמוד מ ה מר ויהרגוהו ויעמידו ד ם ויעמדו עליו" גיבורי בני ק ויעשה ימים מעטיי הצאן והאתונות ויעלוהו ו ויקהוהו מאחר א י ר ר ושמו מ ח מלך או זרועוח ארבע ויגדרו בהיכל. ולקץ מלכוח למלוכה ויעמדו ממנר וימעט האיפות והמרות והמשקלות ח ע זרועות יעמוד מלך א ב ר אה בעולם בימיו וישלח חיילים ט ט ויעשה שלש שנים בשלוה ויהיה קם מזון הרבה והוא ה מ גדולים על אדומים ושם ימוח ברעב ויהיה עם אין' נותן להם'׳'ויעמדו בני אדום על בני ישמעאל ויהרגו ה מונע מ אותם ויעמדו בני ישמעאל וישרפו המזון והנשארים"יברחו וייצאו.ם אותותיו ך הגדול וימלוך י״טישנים. ואלו ה ל אחר כך יעמוד מ ום שיפן העין ויש לו שלש שומות אחת' במצחו ואחת בידו ד מ ד את. ונוטע נטיעות ויבנה ערים חרבות אחת בזרועו השמאלי הימנית ו ויבקע התהומות להעלות המים להשקות נטיעותיו ובני בני בניו מרובין לאכול וכל מי שיעמוד עליו ינתן בידו והארץ שוקטת בימיו'ר ויבקש לכרות מימי הירדן ויביא ח וימות בשלום. ויעמוד מלך אל ולעלות מי הירדן להשקות ח ר ולעשות נ ו רחוקים מארצות נכריות לחפרת הארץ ויהרגם וישמעו נשיאיהם ויעמדו הארץ והפול עליהם חפיקטטה ה ו מ ח ל ר בגבורה ואיש מ ח ך ויהרגוהו. ויעמוד מלך א על המלב ר ע מ ב פל גירון המערבי ש בעולם בימיו וזה לך האות כשאתה רואה שנה מלכותו ונכנסין ויוצאין ל פ יה של בני ישמעאל בדמשק נ השתהוה ט מר שבר ה׳ מ ס ואף מלכות ישמעאל תיפול ועליהם הוא או מ ב רשעים. ואי זה זה מרואן שער. אצלו היו גבורייבני קדר קיימים

80

ו ג׳ חיילים תפשע עליו פינח מזרחיח צפונית• ויעלו עליו ויפלו מטנ ות ובניו יתלו ח נ יהם ונלכד ו בפרס והוא בורח מפנ דקל ו גדולים בחיP ר ח א ם ו ך עז פנים שלשה חדשי ל על העץ. ואח״כ יעמוד מר לכן יתנם מ א נ ח חדשים ש ע ש חמלוך מלכוח חרשעח על ישראל חח בן יוסף ויעלה אותם ם משי ח ח יולדח ילדח. ויצמח ל ד ע עש מן השמים חרד א ש ויקריב קרבנוח ו ד ק מ . ויבנה ביח ח ם ל ש ת י לם לא זכו משיח ר ובני פריצי עמך ינשאו. א מ א נ וחאכל קרבנותיחם שך רשע ושמו ל ח בן דוד ויעמוד מ ם בא ואם זכו יבוא. משי בן אפריה מ ו ת ח וצרעח במצחו ואזנו ימניח ס ו ח ועיניו קטנ ר ס הוא ק ארמילאוה מ ו ת בה יטה לו אזנו ס ם טו ד . ואם ידבר לו א ה ח ו ת ת פ השמאליא נ ט ס . והוא בדיה ד ה ח ו ת ה לו אזנו פ ט ה ט ע ם ר ד ם ידבר לו א אר ע ש ח בן אפרים ב ה עם" משי מ ח ל ודאבנא ועולח לירושלם ויעורר מר דקרו וישראל גולין למדברי ש ח א ר והביטו אליו א מ א נ מזרחי שם מ״ח ימים ואז נבחנים ונצרפים אגמים לרעוח במלוחים ובשרשי רחמיש וגומר. וימוח שם משיח בן א ת השלישית ב ר והבאתי א מ א נ שח בן י ש ם הקב״ה מ ה ר כך יגלח ל ח א ם וישראל סופדים אותו ו אפרית שכבר• נהרג משיח ר ב ד וישראל ירצו לסוקלו ואומר׳ לו שקר ד דוחדל אישים ר נבזה ו מ א נ ד ויבווהו ש ד לעמו ר עחי ח ואין משיח א

u ר ? ה ב ' ו י נ ט ם מ י נ י פ ת ם ט כ ר ו מ א נ נכסה מהן ש והוא חוזר לו וב ומצמא ומיד הקב״ה נגלה להם ע ר ם חוזרים וצועקים מ לישראל חר מ א נ ח יצמח שם ש . ומלך המשי ר וראו כל בשר יחדו מ א נ בכבודו ש. ויפיח באותו א וכתיב בחריה וליה יהיב שלטן וארו עם ענני שמיו ימית רשע. והקב״ח ר וברוח שפתי מ א נ ארמילום הרשע וימיתהו שה להם ק ר ש ר א מ א נ שורק ומקבץ כל ישראל ומעלם לירושלים שת ומפנה ד ג׳ אמו ש מן השמים ותאכל ירושלם ע ואקבצם ותרד אכה ותרד ירושלם בנויה ומשוכללת מן הזרים הערלים והטמאים מתוה שבעים ושתים מרגליות שמבהיקות מסוף. העולם השמים שיש בגוום לאורך. . ר והלכו מ א נ . והולכים כל האומות לנוגה ש פו ועד סוה ע״ה ש ה מ א וירד היכל בנוי מן השמים שהוא קשור בזבול שכן רם ח אלפי ט ב . ויושבין ישראל ל ר תביאטו ותטעמו מ א נ ח הקודש ש ברוח שוחטין וויו קורע לויתן ת ולויתן וזיז בהמו ה ואוכלים בהמו נ שה הקב״ה . ולקץ אלפים שנ בקרסוליו ומשה יבא וישחוט זיז שדים והארץ בלין והולכים יושב על כסא• דין בעמק יהושפט. ומיד השםיה טנ ה והלבנה בושה וההרים ימוטו והגבעוח חטו ר פ ח ח מ ח ה וכלים ו

ע ש ו ה י 3 ח נ ב ׳ ח ו ח ח פ ג ־ ם ג י ה כדי שלא• יזכירו לישראל עונותיהם ושערי גר יחייגו •טיומים אלו ימי מ א נ ום-השלישי ש ושערי• גן עדן במזרח•בי. וביום הגי זה יום חרץ ואוי לו לכל מי ה ם אלפים שנ ה משיח־ שם י ו ח ת ש מ ש י ם ת ם א ה מה ואומר ל ר לפניו בל או ח בו והקב״ה מעבי מ ש. ומיד עוברים ונשרפים ם כ ח ם יוכלו להציל א ף וזהב ראו א ס לאלהי כר מ ו ר ישובו רשעים לשאולה וישראל באים -אחריהם והקב״ה א מ א נ שם ה ר ב ה אבינו כי א ח ם והם אומרים כי א י ם למי אתם־ משחחו ח לם ישפוט ח א א ר לא ידענו וכוי. ואומות העולם אומרים מחוך גהינם נד חקב״ח עובר עם ישראל . מי ו ט אוחנ פ ש ח ישראלי, עמו כמו ש אם כ ל ר ויעבור מ מ א נ באמצע גהינם ונעשח לפניחם כמים קרים שה. ובאוחה שעה ננערין א חכו ש ל ך במו א ל לפניהם ואומר כי חחם ויושבים ה או ל ע פושעי ישראל לגחינם י״ב חדשים ואח״כ הקב״ה מר ועמך כלם צדיקים. רבי שמעון מ א נ בגן עדן ומתענגים מפירותיה שמר עתיד הקב״ה לשרוק לדבורה אשר בקצה יאורי מצרים ובאים אוה בתוך מצרים. והמלך הראשון שמנהיג אותם ומוציאם מ ח ל ועושי׳ מב ע ת מ ש ל פ ר ה׳ לבזה נ מ ר כה א מ א נ ד על אדונו ש ר מ הוא עבד שעבת שבאומות אלו בני כנען לעבד מושלים והוא מורד תה מתו גוי אוט ע מ על אדונו ומתקבצים אליו אנשים שמרדו על אדוניהם ויוצאים בה עם בני ישמעאל והורנים מ ח ל ח בגבורה ועושים מ ו כ ל ומחזיקים םנם ואת רכושם. והם אנשים מכוערים ולובשים גבוריהם ויורשים ממור והנמהר. מ ם ונמהרים שני הגוי ה רח והם מהרי שחורים ויוצאים ממזר מרום ישראל יעלו ויסבר לפרוץ בחיכל ודלחים יעקירו ומרוח ועל הים. יבכו. וארבעה מלכים יעמרו עליהם שנים נשיאים ושנים סגנך בחייו מורע המלוכה והמלך שימלוך ל הראשון איש קונדק וממליך מח ועיניו ופוח ושערו נאה וימוח בשלום ואין עליחם חולך בשפלוקח ויעמוד ו בזה העולם. ואחריו יעמוד מלך במחלו נפרעין ממנד ויברח ויאםר וכל הימים ח ת ויפלו כלם ביום א ר הר פ חיילים על נר יחיד, שלום בארץ ואחיו מושלים בכל חארצוח. וחמלך ס א שחוא נר וגבר. קומה ף וזחב והוא איש שחו ס הרביעי שיעמוד עליהם אוהב כח ש ח נ נוח מ זקן וגרגר וחורג אוחן שהוציאוהו והמליכוהו ויעשר. םפיח להצניעם לבניו ר ח מימי פ ח חם ח ף וזחב וטומן או ס חם כ וימלא או. ם י ר ת ס ך וטטמוני מ ש ר ונחחי לך אוצרוח ח ט א נ והם עחידים לישראל שרח ע קרן מערביח וישלח שם גייסו׳ רבים והורג בני מו ש פ ובימיו חב ויושבים ר ע ח בני מ ח ובאים והורגים א וחוזר ומשלח גייםוח רבו

6 in.

82

מטרי. ׳ •י ו ד החלת ח ח ־שאחח״ רוארד־שבוע א ו א ה ־ ־ ך ל י ה ו ו ־ ד ם צ ר א גא ב משחלחין.״ ובשלישיח רעב גדול. וברביעיח ל ע ובשניה חיצי ררח ד ממז ח ־רעב ולא שובע. ובחמישיח שובע: גדול ויצמח כוכב אר דרך כוכב מיעקב. מ א נ ט וחוא כוכב^של ־ישראל ש ב ובראשו שח בן דוד. וזה ל ישראל הוא ואז יצמח משי ואם־ חאיר ־לטובחן שה מלכות ל פ נ . ק ש מ ד ב ל נירון מזרחי ש פ ח כשאחר! רואה שנ לך האוא ויעלו ־ דוד ב ן •יי בני־:מזרח ואו יצמח הישועה. ־ לישראל ומשיח בב ר ־ וענוים ירשו ארץ ויתענגו על ר מ א נ לירושלם ויתענגו עליה שז -־ ׳' ו ישלח לנו הגואל במהרה־ בימינו אמן ם. ׳האל ברחמי שלו

יתם ספר אליהו ז״ל ופרקי משיח ונסתרות ד שמעו; בן יוחי

ת רבתי כלו הי

ה אילו שירות שהיה י" פיק א' (א) יאמר־ ר.ישמעאל•) מ

ה לירד בשלום ולעלות ב כ ר מ ל בצפיית ה כ ת ס ה ש ל ק ב מ . מ* ש מר אולם להוקק לו להכניסו ולהביאו לחדרי היכל ערבות בשלום. גדולה מכום שהוא עומד נגד י״י אלהי א כבודו פעמי ס ן כ 'לימי רקיע להעמידוה ל מ ע כ ד י ל ו ו ד ו ב א כ ס ה שעושים לפני כ ישראלי לראות כל מד להיות בעולם. סליק הלכתא: (ב) למי משפילין למי מגביהין שעתים למי מגבירים למי מרוששים למי מעשרין למי ממיתים למי מרפיו ירושה למי נותנין לו ירושה למי נוחלין למי מחיים למי גומלין ממנל ה: (ג) גדולה מכולם ג ק ה י י ל . ס ה מ כ לו חורה למי נוחנין לו חם שעושים אפילו בחדרי ד ה בני א ש ע שהוא צופה ומכיר׳ בכל מם יודע ד ם בין מעשים נאים בין מעשים מקולקלים. גנב א חדרים יודע ומכיר בו. ד אף א . נ . רצח נפש יודע ומכיר בו ומכיר בופר לשון הרע יודע ומכיר דה יודע ומכיר בו. סי ל הנ ד ע ש ח נ: (ד) ה ל ג י ק ה י ל . ס ם י פ ש כ י י ע ד ו "בו. גדולה מכולם שמכיר בכל י גדולה מכולם שכל המגביה ידו עליו ומכהו מלבישין אוחו נגעיםת גדולה. גדולה מכולם שכל ר ח תו ב או ן תו צרעת ומעטרי או ן מכםי ול מכות צמחון ע מטילין ומשליכין עליו כ ר ר עליו לשון ה פ ס מ הגדולה ' : (ה) ק י ל . ס ח וחבורות רעים ופצעים שירד מהן שחין לו ונכבד על י ח ת ל מ כ ם ונבהל מ ד ל בני א כ מכולם שהוא מובדל מים וכל הנכשל בו הכשילוח גדולוח רעוח נ העליונים ועל החחתוה ל ע ל מ לח בו יד בית דין ש וקשוח נופלוח עליו מן השמים וכל השו

דה tp קפי׳ט ספר חיכלות לד׳ ישמעאלי מתחיל בזח *) ליפי עתה בעלי קולי יהו הלשון: אמר 'ר׳ ישמעאל כשעליתי למחם להסתכל בצפייתי במדכבד. הייתי נכנס בששוז היכלות חדד בתוך חדד כיון שהגעתי לפתח היכל ־שביעי עמדתי כתפלה לפגי׳ הקב״ח ונוי.

0*

84

שולהין בו יד. סליק: (ו) גדולה מכולם שיהיו כל הבריות לפניול איוהו ו ס ף פ ס ף צרוף ואיוה כ ס זה כ י צורף שמכיר-אי ף לפנ ס כ כה ח פ ש מ ה ממזירים יש ב מ ה כ ח פ ש מ ר ואף הוא יחיח צופר. ב ף טהו ס כה מ ה עבדים כ מ ה כ כ פ ה פצועי דכא כמה כרוחי ש מ דה כ ה בני נ מ כ

: א ק ר ק פ י ל בני ערלים. ס

ר פרק ב׳.(א)״ גדולה מכולם שכל המעיז בו פניו מבחין מאוה אוחו אינו עוזב לא שורש ז מ • ה ל כ ה מכולם ש ל ח גלגל פניו. נר בגנותו עושין פ ס מ ף ואף לא יורש. גדולה מכולם שכל ה ולא ענ: (ב) גדולה מכולם ק י ל ח ונחרצח ואין חומלין עליו. ס ל עליו כ שתוקעין ומריעין וחוקעין ואח״כ מנדין ושבין ומנדין ומחרימין. שלשהה תורה לישראל לישרים תנ ה מיום שנ ל ע ם בכל יום בב״ד של מ פעמים לעלובים לנבונים ולבתירים ולפרושים לירד ת י ס ה ל ולכשרים לענוים ותי לטעצ״ש יו״י אלהי ישראל לו י ולעלות במרכבה ולומר יהא בנה ט ה ולבית דין של מ ל ע לכסא כבודו ולכתר ראשו לבית דין של מ ומד מפניו חושש במרכבה ולכל ,צבא מרום ולכל משרתיו. מי שעו׳ ישמעאל כך היו שונין : .(ג) א׳ י ק י ל ס . . ת ועוזב אותו ב כ ר מ בי נ א מפ ל ד א ץ לו רשות לעמו ה א ב כ ר מ . החושש ב ה ב כ ר מ בצפייה ה. וסנהדרין ן ך ומפני כ״ג ומפני סנהדרי ל מ י ה ח בלבד מפנ שלש מדוי סנהדרין לא ם נשיא אף. מפנ ה ם אין ב א א בזמן שיש בהן נשיא הד מפניו וממעט מ ע י ש ב בנפשו מפנ י ד הרי זה מתחי מ יעמוד ואם ער ר׳ ישמעאל מ : (ד) א א ת כ ל ק ה י ל ת ימיו ומקצר שנותיו. ס אש א ח ואמר ר ת . פ ח ב כ ר מ ם משורר ויורד ל ד א ש שירות ש ר פ ה ה מח גילה וראשיה רנה משוררים ל ח ה וראשית שירה ת ב ת ש ל ת שירות הלכסא כבודו הם ם בכל יום ליו״י אלהי ישראל ו השרים המשרתיע כלי א כבוד דנו רנו מושב על יו״י הריע הרי ס מנשאים גלגל כח חשמח] מ ח [ם״א ש ח חשמי א ופלא חשמי ל פ ה ה שנעשה ב ד מ חפתו ישמח ויגל כל זרע יעקב. ת חתן בביח חו ח מ ש ך שעליך כ ל מך ח ח י ח בך כי ם מ ש ח לבב ש ח מ ש ל כנפיך ב צ , ח ח ח ח ו ם ח וכשבאתי לר שנ׳ קרוש קדוש ב ד ר כ פ ס מ ת ה . יו״י יוצרך א ך כ ל ת מ ת י ם ס עה ושירה של יום ויום מגילת ב ש : (ה) מ ק י ל קדוש י״י צבאות. סבר י קדושים ומריגיון המתג פ ל עתים ועתים ומהגיון היוצא מ ורינה שה נצברות ונגנוות נתיבות [ס׳יא ב ה ש וגבעות ל י משרתים הרי א פ מא כל הארץ ל נתונות] בכל יום כדבר שג׳ קדוש ק׳ ק׳ י״י צבאות מ

: ק י ל . ס ת ו ב ב

85

ה ת . ־׳טח לך א ך -אתה נבהל-עיבד נאמן ־ פרק ג׳ (א) מה י למר לפניך [ס״א־אומר לפניו] והרריא״ל יו״י אלהי־ ישראל מרתיע־ אוע מי הוא ת ר א א ם אנ^ ל ל מי הוא שיבהל. א ה ב א א ם ׳אני ל אם ־םוהבין א לגבורה שש שעות בכל יום ואלף- פעמי ר ק י נ שירתע שאנא כבודו: ס כ ד שאני מגיע ל אותי על רכובותי [םי׳א • רכיבותי] ער ש ל לרקיע א ע והיה־ הקול משיב ואומר לו כמה־ שני ויהי־ קול מנה כנפיהם. יהללו שעושין-לך המעשים הללו על ראשם בעמדם תרפים ואין ת ח י :סותר עלי ס ן [ס״א האלו] אין כלימה על דבריהם ואיך הדור יושב בחדרי ל חר: על דבריהם. משרהי הדרו קוראים מ סוה אימה יראה קרושה וטהרה כדבר שני ׳קדוש מ מ היכל גאוה היכל דך נסים מלך גבורות •מלך נפלאות מלך ל קדוש קדוש י״י צבי: (ב) מה שתקעת יתד אריגת ע ש ו מ פף ועומד חחתי ך מעו א ם . כ . ת ו ש ו ר פלם ומסלולו עומד עלית־• שנים• רבות דורות ת ששיכלול חעו כ ס מ הא •כעוף ל ע ־ערבות א ק ר א הניח־ רגליו על ק ד אין קץ: •ועדיין ל ע. גאי גאים קשורי כתרים וכל מלאכי ראשי מדות ו פף ועומד תחתי המעוא כבודו והיו טנטלין אותו בעוז ם ת כ ח ח חבושים עומדים ח ח א ר ב שא כעוף ל חוקף וגבורה ואף הם לא הניחו רגליהם בקרקע ערבות אח ט ח ש א כבודך מ ס מעופפים ועומדים ושלשה ־פעמים בכל יום כך ל ד ושב עלי מ ב כ ח ולפניך ואומר לך זהררי״אל יו״י אלהי ישראל הר שני קדוש ־קרוש ב ד ד עלי כ ב ך חביב עלי ואין כ א ש מ אר לפי ש מפופלאה ושררה ־משונה גאוה ־של ה מו ו א קדוש־ י״י צבאוח: (ג) גם. מחנהג בה שלשה י ך הפנ א ל רוממה ושררה של •זיהיון של מה כשהוא הולך ובא על ל ע . בכל יום ויום בביח דין־ של מ ם י מ ע פ הרקיע שעל ראשי הכרובים ושעל ראשי האופנים ושעל ראשי חיוחח ח ח הקודש. ־והכרובים והאופנים וחיות הקודש חבושים ועומדים ־א הכבוד וכיון שרואים־ כל מי שבמרום כשהוא הולך ובא י על ס כ ערבוח רקיע שעל ראשי הכרובים ושעל ראשי האופנים ושעל ראשין ונופליו לאחוריהן. כי ש מרתיעין ומתבהלין וםתעלפי ר ק חיות י הח אין כל בריח יכולח ו א ם ר ם רבבוח פ ח ושמונים וחמשח אלפי א ם בי חכרובים פ י זוחלי אישוח ׳שטורדין ויוצאין מ ליגע לאוחו מקום מפנ ומפי האופנים ומפי חיוח חקורש שפותחין פיהם לומר קדוש בשעה שישראל אומרים לפניו קדוש כדבר שני קדוש ק׳ ק׳ י״י צבאוח: (ד) מידה של קדושה מידה של גבורה מידח נוראח מירח מבוהלהה ל ה ל ה מידה־ של ח ל ה ה של זיעה מידה של ב ר ה מ ח מידה של ד

86

א • ס טר ץבא׳יעל כ של;-׳ חלוק ־־של זהררי״אל. יו״י׳:אלהי־ •ישראל ׳שמעון ועיני׳־כל־ ברייה אינה ׳חחצו לו ־מבפנים־׳ ומן כבות־־ וחקוק ומלא כוהמסתכל ו ו ם ולא• עיני־משרתי ד ו ־ ר ש ל בו •לא עיני ב כ ת ם ה ל ״ ת ל ו כ ית לגלגלי עיניו וגלגלי עיניו ות־ ומחרדו ו •והמציץ׳ והרואה אוהו בש וחן־־מלחטין •אוחו וחן שורפין אוחו והאש די א פולטין ומוציאין לפי: ־מלהטח־אוחו ח אוחו והיא. פ ר ו ש ־ א י ל ח כ ח ס מ ם ה ד א צא־מן ה ו היל ־חלוק־ של זהררי״אל יו״י אלהי ישראל ת עינים ש ו מ י ד נ פ ח מ י מ מפנר ר ח יופי דו ח א ר ט א כבודו• וערב ומחוק יופיו כ ס טר ובא על כ שטעור שני ־קדוש קדוש קרוש' י״י־ צבאוחז ב ד עיני־ ־דמוח חיות־ חקורש כ

: י״ • ־־ - ־־ ־ - - י ק י ל סי כיוצרינו ־ ־פרק ד (א)־ יד כמלכינו בכל גיאוח חופשי מלכוח־ מ-בששח־ קולוח ם כי ת ח מי ׳כיו״י ־אלהינו מי כמוהו בקושרי קשרי כת ברובים והאופנים־־וחיות ו ב א כ ס ח נושאי כ ו ד י מ . ו י נ פ ל משוררים ־. קול הראשון קול ו י ת ומשונח־משלפנ י ב ח לח מ ל שמעו בקו חקודש׳ל חשני כל חמאזין לו ימיר . - קו ח ט ח ש מ השומע:אוחו מיד משחגע ו. ־קול השלישי השומע אוחו אוחותו עווח חועה־יושוב אדנו. ההרח גולגלח .ראשו ר ב ת ש מ י ד י . קול הרביעי כל המאזין־ לו מ ת ד מ מי וב ־ ראשי צלעותיו; קול החמישי י כל השומע אותו למיד רו ומתנתקין ׳. קול הששי כל המאזין• לו־ •מיד ם נשפך כקיתון ושורה כולו להיות דת בני• מעיו ולשרה מררתו מהפך א אוחזת דקירה ללבו ולבו מרעיש וק י ל בקרבו להיוח כמים כדבר שנ׳ קדוש - קדוש י קדוש י״י צבאוח. סע ר׳ עקיבא כשירד מ : (ב) •א׳ ר׳ ישמעאל כל השירות הללו ש ה ל ג י הא כבודו שהיו משוררין לו ס י כ תם מלפנ ותפם ולמד או ה • ב כ ר מ ללבנה ה ו מ . ח ו נ ו מי כיוצרנו מי כיו״י אלהי נ כ ל מ י ב ו (ג) מ משרחיר ראשו.׳ כימה וכסיל וכוכב הנוגח־ טזרוח וכוכבים ת ט •ומוציא כ טפליא ־כבודו. ס ל כ ר ויושב בו ע ט ו ע מ ומזלוח־ טורדין ויוצאין •מחלוק שלו שך ל מ ו ־ ת ת מ ך נסים ומלך ג ל ט •ביך עיניו. כי־ מ ואור גדול היה מפליק י ל ם - ך ח ו א ב ר •שני קק״ק י״י צ ב ד ת ומלך פרישוח •הוא כ ו א ל פ נע •ר״ע כשירד מ ר רי־־ישמעאל-בל השירוח הללו: ש מ היג־לה:־(ג) אתם מלפני־ כבודו שהיו משוררין לפניו משרחיו.־ ם •ולמד או פ ח למרכבה ועה ה שמו ת א ב ה ש ישמעאל אוחו היום ־חמישי• בשבת הי - ׳ (ד) ׳.׳א׳ דת י ב א ו •ארבעה האנשים ׳ ם פ ך הגדול׳ של רומי לומר ח ר כ קשה מ ישראל רבן שמעון בן •גמליאל ור׳ ישמעאל- בן אלישע ור׳ אליעור•ם מורושלים ת חכמי י מ ל א ושמונח •אלפים ח ב ב ף בן דמה ור׳ יהודח ב

— ;87 «

) וכיון• שראה ־יי׳נחמיא־ בן הקנה־ ח ) ־ : ח ל ג י ח י ק י ל - ם ; ם ח ל פדיון שד ח כ ה מר ילך ו לו - מי רו ל שרה של־ • א מ ס ח ונחנו ל ל ע מירח זו של םד שתגיע״ יפקוד ו ע מאבירי• ישראל כל - נחח,•• טוב^וירךילהנקם־ ממנוח ם במרום שנשחט ומוטל הוא וכל שרי-מלכי יי״י על ד צבא המרו• ׳ - • • • ־ • כגדים וכבשים של .יום הכיפורים: •

ם ת יהללו וכל החנאי פרק וזי (א) •אמר ר׳ ישמעאל כל התראול הרשע־ והוא •אומר קבלתי־ עלי ויכהדו א מ ס ו והתנו בו ב ב י ו ר ת הה עשה זהררי׳׳אל יו׳יי אלהי . אר׳ ישמעאל מ עשרת• אדירים הללופר כתוב גזרות .ומכות ק לומר לםו י א הספ ה ל ע ישראל באותה שה ע ש ר גדולות עזות וקשות נוראות ומבוהלות; כבודות ומנוולות על דומי הם ־הללול ל עליו כל התנאי ב י ק ש - ל א מ תמלא - על ס ח • שנ מ י י ח . מפנר ד-ושמו ת שעתי מ ק י ליום נ ת כ - ך כ ל הוא עצמו הנייר ו ט ד נ מי אלא-ד-למעלה מרומי ותוריד שחין ותעטו ת - ח ן א ה ענ ל ע ח ד ע ש ר ה . י מ ו ר לעל ו הב- ף ועל הו ס כ ת ועל ה ם ועל בהמו ד א ם על י ה י ש ד ה - ה ש ש - ח לה ה ד ח ח ז ר ח ת ואח״כ חעלה לה ענן א הפירות ״ועל כל כלי מתכום ותוריד גגע צרעת י ה ותעמוד במקומה ששה חדשים אחד ת ר ב ת ח אה ע ד שיש ש ת ע ע ש ר ם כולם על רומי ה י ע ת ובהרת וכל מיני ע ח פ ם וח ט ו ר פ ר בה• ב ש רו הי לך רומי הרשעה היא וכל א שיאמר אדם־לחבי־ ו* ר מ ) א ב ) : . : ח ל ג י ק ח י ל ח לי. ס ש ק ב ח ת ויאמר לו אין ם ח אר כל ח מ א הכבוד־ ש ס י כ ישמעאל כשבאתי • ותודעתי עדוח זו׳ מלפנה ־ושמחה ת ש ת יום מ י ר׳ נחוניא בן הקנ ם •ועשו אוחו חיום לפנ החבריו הכניסו לפנינו כל מיני זמר ח ח מ ש ר נשיא- ב מ א א ־ ש ל ילא • עוד אה מ ק ונשתה יין-בהן הואיל •ועתיד והררי״אל יו״י אלהי• ישראל לעשוח נר ו נ ת ב ח מ ש ה ונגילח ב ע ש ר ת בה ־ברומי ה ונפלאות -ונפלאי נפלאול ר ר׳ ישמעאל מדד עשו ־ב״ד ש מ ד (ג) א ה ל ג י ק ה י ל ועוגב.׳. סה וירדו •עליו ועשו עליו י על ל ב . באוחה שעה צוו למלאכי ח ח ל ע מ לופינוס־׳קיסר כלה נחרצה ולא נשחייר בכל חיבלו שריד ופליטו וכל פלגשיו היו־טוטלין״והיו שרופין ורופא •אשת נעוריו וכל אמהותיי י עיניוז • (ד) -אי־ ד ד מ ח וטוטלין -לפניו -כל• בניו •וכל בני• ייתר וכל מי שהיו ה עשו לאוחו הרשע -ניולוהו ונבחלוחו בטתיו טפנ ישמעאל• מו של לח ידו כל בריית ליטול ממתי מוטלין לפניו כיון שהיה שום וכיון ו •לקוברו יחיה׳ בולעו חהו לופינום -הקיסר ׳והגיחו• על• מטח

. ״ולא עודי ו שמשך ידו חימנו חיח־.•פולטו חהום והיו-מוטלין־לפני

88

י ״שרי ־ והיה מתבייש־ מפנ תו ו ונבאשו •בכלי היכל מלכו ה ר ש ״ א ל א מלכיות שהיו נכנסין ויוצאין •לפניו: ־ י ־ ־ י

ים ר הפנ סורי״אל ש ; ר לי מ (א) אמר ר ישמעאל א ׳ פרקוו של אותו רשע ־מפני -שממשלת ה ה חזק כ י מ ך מפנ מר ל ידידיי׳ או: ח ל ג י ח ׳ ־ ק י ל של עשו הרשע הוא היה לפיכך עז וחזק וקשה ילבו.׳ סל תעצב ר לך א מ ו ם ידידי א י ר הפנ ח לי םוריאל ש (ב) ארי ישמעאל סר בה בביח־עולמך שכבר״מילא זהרי״אל׳יו״! אלהי ט פ במדד. זו שאחד. נר נאון היכל נורא שאני שרוי בו ד ישר׳ פיו בשחוק ושחק ואמר־ הברא כסא כבודי שכלול בו ושסילסולי בו שאיני עוזב משנ בחובו וי כרובים ואופנים וחיות חל ר ואש נ י טטעיטו טעם או ד שאנ ע ועד לק י ל ניא בן חרדיון. ס גיהנם ע״י ר׳ חנ ךי הקודש לאותו רשע בחומר לך ים ידידיי או ר הפנ : (ג) א׳ ר׳ ישםעאל־סח־לי סוריאל ש ח ל ג ה יר אוהיהם [ס״א אוריהם] יו״י אלהי ישראל ד ר טהור ה ד ה עשה ה מסר מהיכלו ח לופינוס קי י א ח פ ח ד ה עיינתי וירדחי וטרדחי ו ע באותה שח חזירים וכלבים ק ח שהיה יישן בו בלילה והילכחי אוחו בביח לניה בן חרדיון וחילמחי וחולכחי אוחו בביח ח ר חנ וחכנסחי אן ו יח בן חרדי נ ר באו ההורגים שכועסין על ר׳ חנ ה מ לופינוס קיסר. לש ויושב ומלמד.־לאבירי־יישר׳ ר ד מ לומד נפלאות-יושב ועושה בביח הן ב ׳ ה י נ נ ה סר כר׳ ׳ דמה להם לופינוס קי ת ראשו נ תורה ־־התיזו אה בתוך נ ק ־נהוניא בן ה ת ראשו ור׳ תרדיון ןנ״א בן הקנה] והתכו אר מלכותו והלך ומלך על רומי הרשעה ת ור״ח בן תרדיון קשר כם ה חרשים והרג בד. ששח אלפי ש בצורח פניו של לופינום קיסר שיה נ ש והעמידו־ בצורח ר׳ הנ ד ף חגםונים לכל ח ל ף א ל הגמונים• א בן תרדיון• לבניי רומי הרשעה ותפשוהו והשליכוחו באש. ומיהור שהמיתוהו ח א מ יח בן חרדיון לופינום ש נ ת ר׳ חנ ח שהטילוהו באש חש ׳והיה א ה ותפשוהו והטילוהו ב ל ע ל מ חזרו והתיו אותו בב״ר שק י ל י ישראל. ס מ כ פח ובמדח חזו לכל עשרח ח בטינוף ביח חשריי שחכרוז יוצא מערבות׳ רקיע מכריז -ואומי־ ׳בבית : (ד) מפנ ח ל ג י חה על אבירי ישראל ע ש ר ה רומי ה ב ש ח ח ש ב ש ח ח לומ׳ מ ל ע דין של מב ל ם ואפילו הירהור ה לאבדם זהררי״אל יו״י אלהי ישראל היה מסכיי כאילו עשו ם לפנ ה ה היא ל ב ו ש ח בני ח ר ה ר ה ה ם ע ש ר שרומי ה־ י : י ק י ל אוחד׳.׳״ ס

ם י נ פ ר ה ח לי סורי״אל־ ש פרק ז׳ (א) אמר ר׳ ישמעאל סה ל ע א כבודך עלי: ־כרובי מ ס ר כ מ א ך וכסאו לכך נ ידידי שבחו של מל

89׳

רוטטוהו׳״ואופני ׳גדולת •־־־מנשאין:אותו׳ ובריות:׳כפור.־ובריות ־קיטורן ותיו ה ב ח ו א ו ש י נ ד ת בגאות ובזיחיון ־ועיני־- ש ובריות ״דליקה טעוטרוה והיה גטוי ש י ר ח ט ת ה ח משונות *תהתיו כאיילות ׳[ס״א •כאילנות] תר ד ה ת ר קק״ק־: :(ב) ת מ א נ ־חוקף וגבורה כדבר ש ו על ראשיהם בעוא רם וגישא נורא ומבוהל ס ר כי על כ א ו פ א מלך־ מ ש נ ת ם ת מ ו ר ת תך מבוחלין ומריעיך ערבות א ס ה שוכן ־בחדרי ׳היכל גאוה משרתי כ ת א • הדום ־ רגלך בכל יום בקול רינה וברעש זמרה והמון שירה כדברי מ ע פ : (ג) עוררי גבורה מ ה ל ג י ק ה י ל שנ׳ קק״ק יו״י צ׳מ׳כ׳ה׳כ׳. ס י שכינה מרעישי קול מגדילי שירה וגערה לקול קדושים לקול משרתים לקול אבירים משוררים בתיך (ס״א בחן) ערב ובנעימה קדושים שוכןא כבוד וכו׳: (ד) אר׳ ישמעאל ס ח מנשאין גלגל כ ב ח בריגיון נחלי לר םכתירי כתרים מרנני עליון בשירי גילח א ש שירות עטורי פ ר פ ה ה >* מם ת ה הדרי הדריו א ר ד ה כי בשכינת שכינה ה ב ה ם לאדון ל ת רוממו אם ממשרתי כ ת ם -משרתיו הבדיל• א ש ם מ כ מ ת ש א א חונים. הפליח ב ח ל בבת ש ה סו ב ה ם אש לוהטת־ ל כ ד מ ח ם א ה המזכיר ש ב כ ר מר שנ׳ קק״ק יוי צ״ב כולי: ב ד ש גחלי זיו מנחזוח כ ח גחלי־ א פ ק מי נורא ברורי עליון נשואי פנים הדורי ד מ ח : (ה) מ ה ל ג י ק ה י ל ס שיחה נעימים ונחמדים בעיני שדי (ם״א שרי) אומרים ונשמעיםך יושב בחדרי חיכל ר משרחי הדרו נקראים מל א ו פ ך מ ל לפני מ

ר שנ׳ ק׳ק׳ק וגר: ב ד ה ויראה קרושה כ מ מ דמה משיבי י גזירח מפירי שבועח מעבירי חי י פרק ח׳ (א) מבטלח לכם ר חיכל נורא מ ד ח לפני ה י דעו ח מסדר ב ה ה מזכירי א א נ קם נוראים ח א ה לכם ש ם. מ ם שמהי ח א ם ׳מרננים ופעמים לכם ש ח א שם מבהילין [מבוהלין ס׳יא]. אמרו כשאופני גבורח ח א ופעמים לכם שה גדולה וכשגבורי שכינח מרכבח ל ה ב ה מרקידים עומדים אנו ב ב כ ר מה ־רבה כדבר שנ׳ ק׳ק׳ק׳: (ב) פנים נאים ה מ ם ש מאירין אנו שמהי פנים הדורים פנים של יופי פנים של להבה פני.יו״י אלהי ישר׳. יופיו א כבודו וסילםולו ימחינו במושבו הדרו ס כשהוא יושב על כם וכלוח בביח-יחופחם. י ר חתנ ד ה ח מיופי גבורוח הדרו מעולה מ א נד נשתפך כקיתון. ׳־׳חמשירחים ל בו מיד נקרע וחמציץ ביופיו מי כ ח ם מ חר שוב ח מ ר ותמשרתין אותו ל ח מ אותו חיום שוב אין משרחין אוחו לח לבם ונחשכח ע אין משרחין אוחו כי חשש כוחם והושחרו פניהם חם כדבר שנ׳יקקי׳ק: (ג) משרחים כ ל ר חדרו זיו יופי של מ ח עיניהם אן משרחין קלין העומדים על אהובים משרחים נאים משרחים ממהרי

A

־ העומדין ?ימיו ל גלגל המרכבה• •מחטיף־אותם. ד והנצבין ע כסא־הכבום ועומדים •לימין י ר ח ה - ל א מ ש ל והעומדים ל א מ ש ההרים־־ועומדים לם י ר ה ר ה ר והעומדים, לץחו ו ח א והעומדים לפנים־ •חוזרין ועומדין למר זהו ת זה או ת זה-אומי זהו והרואה־ א ועומדים לפגים הרואה אלסתר פניו ישל ק ר פניו* של זה ו ת ס ל ק ל זה דומה־ ל ר פניו ש ת ס ל קך שאילו משרתיו• אשרי ל מ . אשרי ה ה. ל ז ש . ו י נ ר פ ת ס ל ק ה ל מ ו זה דה ז ה . א ל פ ו המםתכלת באור מ ם אשרי עין הניזונה• ו כ ל משרתים/שזח מה נהרי ששון ח מ ר ׳שני קק״ק: ־(ד) נהכי ש ב ד פלא ומשונה כ ראייה מוי ן •ףוצאין מלפנ ח נחרי-ריעות משחפכי ב ח י גילח נהרי רצון נהרי א ר ח נד ומתגברין והולכין בשערי נתיבוח־ ערבות רקיע מקול א הכבו ם כ ניגון כינורוח חוותיו מקול רינת תופי אופניו ומקול זמירות צלצליבר קול ויוצא ברעש גדול בקדושה בשעה שישר׳-אומר׳ כרוביו מחג

לפניו קק״ק:ח (א) בקול מים ברעש גהרות כגלי חרשיש שרו פרק־ ט׳ח ב ש מ ל •כסא הכבוד שמזכיר ו רדת בהן בקול שירה ש דרומית טוה היו.עוזבין •בו קולות ב ר ר המון קולות ורעש גדול ה א ו פ מ למלך .ר ב ד ה יעקב כ א כבוד לעוזרו ולחזקו כשהוא מזכירו ומקלסו לאבי ס כ בו ר מ א שני קק״ק: (ב) ברוכים לשמים ולארץ יורדי למרכבה •אם: תה וערבית ח נ מ לח שחרית-ץבתפילת ה ה אני עושה בחפי והגידו לפני מם ח ה ושעה שישר׳ אומר׳ לפגי• קדוש ולמדו א ע בכל יום ובכל שה שאח׳ ע ש ב ־ ם כ ח ל פ ואמרו להם• שאו עיניכם לרקיע- כנגד בית תתה ה בכל בית עולמי שבראתי באו א נ . כי אין לי ה •קד׳ י אום׳ לפנה שעיניבם נשואות בעיני ועיני •נשואות בעיניכם בשעה שאת׳ ע שרד ועולה ה טו ע כם באותה ש ל היוצא מפי ב - כי ה . ׳ ד ק ־ י נ פ ל אומי־ •ם •רואים־׳אתי׳ ת ה עדוח א ם מ ה לפני כריח ניחוח: (ג)• והעידו לי לא ס קח לי על• כ ה אני עושה לקלסתר• פניו יעקב אביהם שהיא חקו ממחבקה י קדוש כורע אני עליה ו ם אומ׳ לפנ ח א כבודי. כי בשעח שד י ק ם אומי: לפנ ח א מגפפח וידי עליזרועותי ג7 פעמים ש ומנשקה וא ישבח דר מי ל א יהדר למלך המהו כדבר -שני קק״ק: (ד) מי לא יקדש למלך הקדוש שבכל יום ויום גבורוח בח מי ל למלך המשוה כל ונפלאות :רבות• ומתרגשות לפניו מעולות ומשונות •זו• מזו כי מהם כשמזכירין באותו רד ויוצא מפי עפעפי שריסי אפיריותיו (?) שטוך שאינו־ הגון לו כדבר שנ׳ ל ה ומשחכח מ פ ס באזנים-ויצא ב כנ ך.שם הנ 7

ר ומוריח-ומזהיב• ומכסיף 'קקי׳ק: (ה) כי במקום שמזכירין.•אותו מאי

31

א ל פ ו מ - י וטורד פטדה׳ד־מזלובהקפיריי-־זנוסןבזברקחידושיש ״טהור כבו שטים וארץ. ניבלעו וניכלמו - בראו ומשונה־ רז גדול הוא״שם שנ

׳ קק׳-׳?ז י ״ נ י *בראשית ־כדבר ש ר כל סדר נחחכמו ב ו ־ נהלי וו התנשאו בעלי א ש נ ת י רוממה ה בהו בעל ־התג בהו ק י^התג ר י* י פ זיהיון התגברו התגברו .־בעלי גבורה התגאו התגאו־ בעלי גאוה כיד ולכל משרתיו רוממה וגבורה וגאוה וזיהיון ב ל ל עולם ב ״ למלכו* שת ולטנטלי כסאו ראוי להתגבר כי אה להתגאו כי־ למשרתי גאונו נת גובהו ו א ס ר ם רבבות פ א כבודו־ ולמעלה־ שמונים ומאת אלפי ס כ ־ מ. כי ת רוחבו ו א ס ר ומזרוע• ימנו• וער ורוע שמאלו ־שבעים רבבות פא של מלך גבור זה טעונים ועומדים ס ם מנטלי כ ה גבורים ה מ כת בזיעה ת ר ה באימה ב ל ה ב ה ב ד ר ח יום ולילה ערב ובקר וצהרים בם סלכיריו ת א ח ייש בכם משרתי אלהינו ש וביראה. ־וכי כמה־ כר ־־בקול פ ס ר ואיו מ ק ם אין ח ל ו ם ע ו ר ב : ו מ ומשמיעים״ לו י זברון שאס לא ה ו ב כ ר ותוקף כדבר שני קק״ק: גוירח שמים ׳עליכם יורדי־ מם. י ל פנ תם ע ה שראי ם ואם לא תעידו מ ת ע מ ש -מה ש תגידרותאמרות ומתרגשות ו טל פנים רוממה וגבורה גאוה וזיהיון שמתנשאין מתנם בכל יום ויום ת ומתגדלות שלשה פעמי ים מתגבהו ומתנהלות הפנ: ק י ל ם כדבר שנ׳ קק״ק. ס ה ם יודעין ־ומכיריו ב ד במרום ואץ בני אא ס כ ל ולסדר• ל ס ל ס ס ל כנ ק -י״א (א) כשמלאך הפנים נ ר ־ י פם קושר לאופני הוד י ר ת ף כ ל ף א ל ר יעקב א כבודו-ולהכין ׳מושב לאביופל;ומשתטח נ ם כורע ו ף פעמי ל ף א ל . א ם בראשו ה ם י ד ח א ו ־ ד ח לכל אם כתרים קושר לכרובי כבוד . שני אלפי ד ״ואחד מהו ח ־ כל א י לפנח ט ת ש מ ד זמהן־ בראשו י ושני אלפים ״פעמים כורע ונופל ו ח א ד ו ח ל א כ לם ׳כתרים קושר לחיוח ם אלפי י מ ע . שלשת פ ד מהן ח א ד ו ח י יכל א לפנם כורע ונופל י מ ע ץ בראשה וג׳ אלפים פ ו מ י ר ח א ד ו ח חקודש לכל אם כתרים קושר ת מהן. ששה אלפי ח א ח ו ח י כל א ח לפנ ט ת ש מ ום ורוב ריבי רבבות כתרים י אלפי ר לו ולשמונת אלפים אלפ לנוגה או. ד מהן ח א ד ו ח ח לכל א ט ת ש מ ם כורע ונופל ו ם פעמי י פ ל ששה א־ אלף ף ל א ־ ר ש שנים עשר אלפים כתרים קושר לבוק לו ולששה ע

י אלפי אלפים־ רוב רובי ריבי: ריבי רבבות רבבות כתרים ישנים פ ל א ' . ד מהן ח א ד ו ח ם כורע ונופל ומשתטח לפני כל א עשר אלפים־פעמיד בלב א הכבו ס כ : (ב) בבקשה מכם ׳מדות נושאי ־ ח ל ג י ־ ח ק י ל סא כבודו ס שלם ובנפשיחפיצה ויגדילו גילה׳ ורינה ־שירה וזמרה׳ לפני כן נדי׳-׳ב מרתצע״ן יו״י נ שלי טוטרוסי״אי נבו״ב מרתצ״ען ואית'דאמרי

92

ת בניו וידרש ויטצא להם ליורדי ל פ ת ה ע ש אלהי ישר׳ ופותח לבו בא כבודו. (נ) בכל יום ויום ס י כ ה בשעה שהן עומרין לפנ ב כ ר מה. לכם היות אני ו ר יושב ומברך לחי ך חדו ל מ ׳ ר ח ש ח ח ו ל ע ע י ג ה בא כבודי בלב ס ע חיוח חיוח נושאוח. כ מר לכם בריוח אני משמי אום חמזל מ ח ת ת ם ו כ ת ח שיצרתי א ע ך ש ר ב ח צח. ח שלם ובנפש חפיל לבבי ע - ח ב ש ח ם ר אוחו יום שעליחם ב ם בו יאיר או כ ח שיצרחי א

ם בו כי החרישו• לי קול י כ ח ח שתכנה? ושיכללחי א ד ם ם כלי ח ח א שח בני: (ד) בכל יום ויום בהגיע ־ ל פ ת יצורי שבראתי ואשמע ואאזין ל

א יכלה דבר ל ד ש ח מלך חדור יושב ומרומם לחיוה ע ח נ מ לח ח חפיא רינה ל ד. ופיהם מ א הכבו ס ח כ ח ת ו חיוח חקודש יוצאות מ מפיח ומקיפוח וםובבוח א נילה ידיהם מנגינוח ורגליחם מרקדו ל בכנפיהם מו ח םאהרי ח א ו ו י ח מלפנ ח א ו ו ח משמאל ח א ח מימינו- ו ח ח מלכם א אד ח ומלך הכבו ו ע ר פ יהם הן• מ ח פנ ומגפפות ומנשקות אותו ומפרעואר ר זיו יופי תו ד ך ה ל י מ נ ע מפ ק ב ת ה פניו והיה ערבות רקיע מ ס כ מר שנ׳ קק״ק. ב ד יהם כ ה פנ א ר ת זוהר הנזר שבה מ ת תאו ל מ ח ח ד מ ח

: ק י ל סה משיבי מ י י שבועה מעבירי ח ר י פ מ . ה ר ד י ג 1 , ט ב ) מ א ק «-״ב ( ף £ ם כשהיו כ ל ם אבינו לפני מ ה ר ב ו של א ח ב ה קנאה מזכירי •אהבה אן כחריהן ה הן עושין טחבטי רואיו אותו שהוא כועס על בניו מם ונופליו על פניהם ואומרין ש א ת מתניהן ומכין- על ר ומתירין אל קדוש ל מהו ר יעקב. מהו ח אבי ל ח ס ל ח. ס ר יוצר בראשי ח ר ח ח הך יקר הל מל ך נורא מלך מבו ל : (ב) מ ה ת ר מלכים א ישר׳ כי י אדיאה עם זרע יצתק ה לך קנ מ ם ל ה ר ב ה י5ך איבה עם זרע א מ ונכבד לת אותם א ר ת עם זרע יעקב כי קנין שמים וארץ ק ו ר ח ה לך ח מ לא כבודו פמיליוח פמיליוח וחוקעוח ומריעוח ס ח כ ח ת ויוצאות קרנות םי ל ם ל ם מ ם כ ח ל ב ם מלמדי זכוח על בני ש ת ומברכות: (ג) ברוכים א. אדר״ו אט״ה ם ח ח וכל צבא מרום כבוד וגדולה עשו ל אבוך מר ל ר חיו נקראיך. הרי הוא או ש סע״ן עוד״י פצ״ח מ״י אלהי יר מ א ה רבו מעשיך יו״י וגו׳ לכך נ יו״י הגדולה והגבורה וגו׳ ואומ׳ מך וחחקדש טוטרוםי״אי ר ב ח ר ח א ו פ ם ותתנשא מלך מ ם ו ר ת ר ת ד ה ת תקרא טוטרוס״יא טוטרום״יה טוטרוסי״ה י״י אלהי ישראל: (ד) שהוא נח טוטרוםיא״ל טוטרוסי״ג טוטרוםי״ך טוטרוסי״ף טוטרוםי״ץ י ״ ס ח ט ו טס טוטרוסי״ע טוטרוםי״ק ״ י ס ח ט ו טוטרוםי״ש טוטרוםי״ב טוטרוסייין טלכחא . (וסימן דהדא חי טוטרוםי״ח צורט״ג והדרי״אל אשחילי״אי

דברכתא־־טטורסיאי ועד טוטרוסיח׳ ניגרוס 1 א ־ ת ה מ למיגרס •אילץ ש: ק י ל . ם ם עקת) ץ שבנ ל גך פ ח א יה א ת ר ו ס א מ ד ה

ה ה ר׳ נחוניא בן הקנ א ר פרק י״ג (א) אר׳ ישמעאל כיון שד מ תם ע ר או ב א ה •שנטלה עצה עלי אבירי ישראל ל ע ש ר ת רוטי ה אל כ ת ס ה י ל דאו א. וגילה סודו של עולם מידה שהוא דומה למי שהו במלך וכסא בהדרו ביופיו וחיות הקודש בכרובי גבורה ובאופניא בגשרין ס כ ב ל ל נורא ברגיון שמוקף סבי מ ש ח שכינה כבוק מבוהל ב ובשלהביות שמתגברות ועולות בין גשר לגשר ובאבק עשן ובריח זות כל חדרי היכל מכסת א ה ו פ ו ח ק גחליו שהיח מ ב שהיה• מעלתי כל אד טוטרכי״אל ב ערבוח רקיע בערפלי גחליו וסורי״א שר הפנים עלם בתוך ביתו לכל ם שיש לו סו ד א יו״י גאה: (ב) למד. דומח זו לדה זרח וגילוי עריוח ושפיכוח דמים ולשון מי שנקי ומנוער מעבום וכל עשה נ ע ושבועח שוא וחילול יחשם ועזות פנים ואיבת ח ר הה ר לי ד נחוניא בן הקנ מ ת ישמעאל א ה שומר: ־(ג) א ש ע ולא חת ת י נה מ בן גאים אשריו ואשרי נפשו שכל מי שנקי ומנוער משמומסתכל אס בהם: (ד) יורד ו הללו שטוטרכי״אל יו״י וסורי״א עבדו מופלאה ושררה משונה גאוה של רוממה ושררה של זיהיון בגאוה מום בכל יום ויום במרום מיום א כבודו פעמי ס י כ שהן מתרגשות לפנהג בה במרום. ברא העולם ועד עכשיו לשבת שטוטרכי״אל יוי מתנ שנ

• י - ק י ל ס

ה הזאת א ר ת פרק י״ד (א) ארי ישטעאל כיון ששטעו אזני הם ד ר סוף שאין לך א ב ד ם כן אין ל תשש כחי אטרתי לו ר' אר לי בן גאים ט . א ת הללו ת י נה ט שהנשמה בו שנקי ומנוער משמורה וכל אדירי ישיבה ואומר ת חבו ו ב י כל ג ד והביא לפנ ואם לאו עמוח ששכלול כ ם מ לםגיהם הרזים הםתורין חכבושין גפלאוח ועריגה הץ ר א . י פ נ העולם וםילםולו עומד עליה ושפור שמים וארץ שכל כ ותבל וכנפי רקיעי מרום קשורין תפורין ומחוברין תלויין ועומדין בור על רגל ימין ת ד בארץ וראשו א ח ונחיב סולם מרום שראשו אח כל םנחדרין א כבוד: (ב) ארי ישמעאל מיד עמדחי וחקחלתי א ס כר בביח יו״י ואני יושב על ש הגדולה וקטנה למבוי הגדול השלישי אץ יולדתי שהכגיסה פ ת ר שנתן לי אלישע אבי מ ו ה ל של שיש ט ס פ סת אליעזר הגדול ור' לו בכהובתה (ג) ובא רבן שטעון בן גטליאל וע ויוחנן בן דהבאי ותנניה בן אליעזר בן דטד. ור׳ אליעזר בן שטוא באנו וישבנו ב חכינאי ויונתן בן עוזיאל ודי עקיבא ור׳ יחודח בן ב

94

ו רואין כוביות ־ רגליהם ־כי הי ל לפניו והיו יכל המון׳ הבירים עוםדין עה ן ביניהם ובינינו־ וו* נחוניא בן הקנ של אש ולפידי אור שמפםיקיה ירידה• ועליה ׳היאך יורד ב כ ר ת כל דברי מ ר לפניהם א ד ס מ יושב וש ק ב ם מ ר מי •שיורד והיאך יעלה מי שיעלה: (ד) ׳וכיון שהיה אים ומשביעו ׳מאה לירד ־למרכבה היה קורא אותו לסורי״ה ישר הפנקרא טוטרסיא״י צור״טק ם בטוטרוםיא״י יו״י שהיה נ ר פעמי ש ושנים ע טוטרכי״אל טופג״ר [ס״א טופר״ג] אשרוילי״אי זבודי״אל וזהררי׳יאלר הו״יא] ־ דהיבור״ון ואדיריר״ון:יו״י ק טנד״אל שוק״ד הוזי״א [ם״א שם ולא יגרע ה ושנים עשר פעמי א א יוסיף על מ ל אלהי ישראל: (ה) שת ואצבעות א פיו •יוצא שמו ל ם או מוסיף או גורע דמו בראשו א ה מ: ׳• ק י ל ד יורה ושולט במרכבה. ס ה ושנים עשר יספרו מי א ידיו מ

ה פרק ט״ןי (א) אד ישמעאל כך אמי ר׳ נחוניא בן. הקנר ד ר בתוך ח ד בשבעה היכלות יושב טוטורסי״אי י״י אלהי ישראל חף ה מימין המשקו ע ב ר נה א ף שמו ס ח כל היכל והיכל שומרי ה ת פ ב וח היכל ת ת שמותם של שומרי פ ל ף: (ב) א וארבעה לשמאל המשקו הראשון דהבי׳יאל וקשרי״אל גהורי״אל ובזתי״אל טופהי״א ל ודהרי״אל מתקי״אל ושוי׳יאל. י ואית דאמרין שיבי״אל: ־־(ג) •אלה•־ שמותם שלח היכל השני טגרי״אל ומתפי״אל םרהיי׳אל י וערפי״אל ת שומרי פה שמותם ל שהררי״אל וםטרי׳׳אל רגעי״אל [רגשי׳'אל]'וסהיבי״אל: (ד) אח היכל השלישי שבורי״אל ורצוצי״אל ושלמי״אל ת של שומרי פה שמותם של שומרי ל םבלי״אל ווהזהי׳׳אל הדרי״אל ובזרי״אל: (ה) אח היכל הרביעי פחדי״אל וגבורתי״אל כזוי״אל ושכיני״אל ושתקי״אל ח פח היכל ח ל שומרי פ ה שמותם ש ל וערבי׳יאל וכפי׳יאל וענפי״אל: (ו) אוי״אל גטי״אל גטהי׳יאל וםעפרי״אל גרפי״אל החמישי תחי״אל-ועוח ו*\בל ת ת שמותם של שומרי פ ל וגרי״אלדרי״אל ופלטרי״אל: (ז) א הששי רומי״אל וקצפי״אל גהגהי״אל ואדסברסבי״אל.״ עגרומי״אלובפתה היכל השביעי־ זקופין ופרצי״אל ומחקי״אל וחופרי׳יאל: (ח) ׳ ועיוםדין כל הגיבורים עריצים עזים ־וקפוים נוראים ומבוהלים־ גבוהיםת 'לטושוח ו ב ר מהרים ולטושים מגבעות קשתוחם דרוכוח והן בפנים חם ם ט ו ח ש ט והן בידיהם וברקים טורדין ויוצאין מגלגלי עיניהם וכוביות אהם וכובעין ושיריונוח הן־מעוטריך ורמחים וחניתות ולפידי גחלים מפי

תלויות להן בזרועותם:

ה ל י פ סי צלמות סוסי א ך סו ש סיהם סוסי ח פרק ט׳יז (א) סום שרוכבים י ס ו ל ס פ ר סי ע ל סו ח ב - י ס ו ם סוסי ברד ס סי ד ש סו סי א סו

$5

ש ומלאים גחלי •רתמים׳ ואוכלים ־גחלים א י ס ו ב א ־ ל עליהם־ חעומדים עס ו ה כל ס ר פ ד לשעו ח ה א פ ב ׳ ה א ך אבוםיהם ־ כשיעור מ׳ ־ ס מתוש בצד ח מאבוסי של קיסריה: (ב) ונהרי א ת וסוס ־׳שלשה כשיעור פל ח נ ת המים שיש ב מ אבוסיהם י והיו שותים כל סוסיהם כשיעור א קידרון שמוציאה ומחזקת־ יכל מימי גשמים של ירושלים והיה שםסיהם ם שלהם ושל סו ש א ר ם מזלף דם למעלה מ ש א ר ה מ ל ע מ ענו לח כל ת ח היכל השביעי וסוס כל פ ת וזהו סימן ומידה של שומרי פה ואינם נזוקים ב כ ר מ היכל והיכל: (ג) והיו עולין כל בעלי־ יורדי הף שהיו רואים כל היכל זה ויורדים בשלום ובאים ועומדין ומעידיו אם ד ראייה נוראה ומבוהלה ומה שאיו בו י בכל היכל של מלכי בשר ו

מברכיו ומשבחיו ומקלםיו ומפאריו ומרוממין ומהדרין ונוחנין כבוד.ה ב כ ר ח ביורדי מ מ ש ה ישראל• ש ל ת וגדולה לטוטרוםי׳זא יו״י א ר א פ ח וד ואחד־ מישראל. איטתי ירד בגאוה ח ל א כ והיה •יושב ׳ומצפה לממה ושררה של זיהיון שמתרגשות פלאה ושררה משונה־בגאוה ישל דו מום בכל יום במרום ומשנברא העולם־ ה פעמי ש ל א הכבוד ש ס י כ לפנד מ ח ך נ ל ך אהוב מ ל ך נאמו מ ל ועד עכשיו לשבח: (ד) מלך ישר מך מלך קדוש י ם ך צדיק מלך ח ל ך עלוב מלך עניו מ ל מלך סומך מר מלך ברוך מלך גאה מלך גבור מלך חנון מלך רחום מלך טהוד ומצפה טוטרוס״אי מ ח ך מלכי המלכים: י (ה) ואדון הכחרים מ ל מה ר ו מ ש ה לגאולח ולעח י ישועה ש פ צ מ יו״י אלהי ישראל במרה שו ואימתי ירד ־היורד ח ־ השיני האחרו ם לישראל ־אחר חורבן־ חבי ה לי יראה ת למרכבה מתי וראה בגאות ׳מרום מתי ישמע קץ ישועה מ

ם אוהבו: ה ר ב ה מתי- יעלה ויגיד ־לזרע א ת א עץ לא רת היכל ת ה בא ועומד על פ ת א ש ד ישמעאל כ א פרק י׳ץ (א) יך.אחד של טוטרוסי״אי יו״י ־ואחד די ת בשחי י תמו הראשון טול שתי חוה אותו לעומדים א ר של סורי״א שר ־הפנים.׳ של טוטרוםי״אי יו״י הל מיד ~כהבי"אל א מ ש ה אותו לעומדים ל א ר לימין ושל םור״יא הח היכל הראשון ופקוד על היכל ת ר שהוא ראש׳ פ ש [דהבי״אל] הף ל המשקו א מ ש מד ל ראשון־ ועומד לימין המשקוף וטופהי״אל שר העור ש ד תופםין אותך ומשלימין וטזהירין עליך -לטגרי״אל ה עמו מיר ש ף ומתפי״אל ה ח היכל השני ועומד מימין המשקו ח ש י פ א שהוא רד ה תם שתי חותמות א : (ב) והראה או ף עמו ל המשקו א מ ש מד ל העוים. של אדריה״רון ר הפנ ד של אוהז״ייא ש ח א של אדריח״רון יו״י ור הפנים הראה׳ אותם חם לעומדין לימין ושל אוהז׳׳יא ש ה או א ר ה

96

ך ל א מ ש ד מ ח א ד מימינך ו ח ד .תיופסין -אותך א לעומדין לשמאלי מיחך ומזחירין עליך לשבורי״אל חך ומשלימין או ד שמוליכין ומוםרין או עף ורצוצי״אל ח חיכל השלישי ועומד לימין חמשקו ת השר שחוא ראש פד ח ח א חמו חם שחי חו : (נ) וחראח או ל עמו א מ ש ר העומד ל ש הז ו״יהראו ם. שלצורט״קי י ר הפנ ד של דהביו״רון ש ה א של צורט״ק יו״י ון ת מ ו ע ה אוחו ל א ר ר הפנים ה אוחו לעומדין לימין ושל דהייו״רון שך ומוליכין ל א מ ש ד מ ח א ד מימינך ו ח חך א ל מיד תופסין או א מ ש לך ומשלימין אוחך עד י ר ח א ך ושני שרים מ י לפניך שני שרים מלפנח ח ש פ א ר שחוא ר ש ה - ל א ״ י ד ח פ חך ומזהירין עליך ל שמוליכין אול א מ ש ר העומד' ל ש ף וגבורהי׳יאל ה היכל הרביעי ועומד לימין המשקוד של זבורי״אל ה ח א תמו ם שני חו ח ו : (ד) והראה א המשקוף עמוה לאותן א ר ל זבורי״אל ה ם. ש י ר הפנ ד של מרגיוי״אל ש ח א יו״י וה לאוחן ׳העומדין א ר ר הפנים ה העומדץ לימין ושל מרגיויי׳אל שר שמוליכיו ך ע ל א מ ש ד מ ח א ד מימינך ו ח חך א ן או ל מיד חופסי א מ ש לר ש תך ומוהירין עליך לחחי״אל ה תך ומשלימין או תך ומוסרין או אוף ועווי״אל ח היכל החמישי ועומד לימין המשקו ח ש פ א א ר שהוח חמו ם שני חו ח ו : (ה) והראח א ף עמו ל המשקו א מ ש מד ל השר העום. •של י ר הפנ אחה של זהפנירי׳יאי ש ד של טוטרבי׳יאל יו״י ו ח אם י ר הפנ ה לעומדין לימין ושל זהפנירי״אי ש א ר טוטרבי״אל יו״י היך ל מיד חופשין אותך שלשה שרים מלפנ א מ ש תם לעומדין ל ה או א ר הי ששומרי היכל הששי היו ך וכולי: (ו) מפנ י ר ח א ושלשה שרים מת שלא ברשות והיו םצווין ב כ ר ה ולא ביורדי מ ב כ ר משחיתין ביורדי מם במקומיחם ואף חם ומעמידים אחרי עליחן ומכין אוחו ושורפין אורחם אינם מחייראים ומעלים ם כך חיא מי ח י ח ח ם חעומדין ח אחריה חנייח יש לנו שאנו משחיחיו ו נשרפין וכי מ ה אנ מ ללב לומר לרחם א ברשוח ועדיין כך היא מי ל ח ש ב כ ר ח ולא ביורדי מ ב כ ר ביורדי מ

ח היכל הששי: ח פ , י ר מ ו של ש

רח בן גאים ו לי כל חבו ד ישמעאל אמר פרק י״ח (א) אם החזרחו ה א א ה. ר אחד, מושל באור של חורה כר׳ נהוניא בן הקנה הוא מיורדי וישב אצלינו מצפייה שהיה מציץ ויאמר לנו מה •ולא מיורדי מרכבה שהן פוגעין בהן שומרי היכל הששי ב כ ר מש בין אילו לאילו­­ ר פ ה ה ולא היו נוגעין ביורדי מרכבה כל עיקר מתה ה ונתתי או ח ב ר ח של מילח פ ד נטלתי מטלי ^ אר׳ ישמעאל מי ) ת י ד שלנו לומר לך והעמד מטל ב ע ר עקיבא נתנה ל לר׳ עקיבא ו

97

א ב ם ח א ה לח-י טבילה והטבילה ש ת ל ה ולא־ ע ל ב ט זו אצל ׳-•אשח שסר ד או ה א רה בידוע ש י הבו ת ווסתה לפנ ד תאטר ט תה .האשד. ו אוש אצבע א ר ת זו ב י ה במטל הה אשד. געי ב ו לאו ר ט והרוב מחירין אם שנוטל ד א א כ ל ש האצבע עליה א א צרדה של יד ואל תדרכי רה אותה ברמיזה: (ג) הלכו ועשו כן ח ר ה מ ל פ נ עצה-מגלגל עיניו שה א ל ם מ ד ל ה ה מורביא ש ח לפגי ר׳ ישמע׳ געץ ב י ל ט מ ח ה והניחו אן נקי והניחוהו על ארכובותיו של ר׳ נחוניא פלייטון ששרו באפלסמוא הכבוד שהיה יושב ורואה בגאוה ס י כ הו טלפנ ה מיד פטרו בן הקנה ושררה של זיהיון מ מ ו פלאה ושררה משונה בגאוה של ר מוה ב כ ר מ ם בכל יום ויום ב א הכבוד שלשה פעמי ס י כ ת לפנ שםתרגשוו מי הוא מיורדי : (ד) ובקשנו ממנ ח ב ש ח ל ח ברא העולם ועד ע משנו לוקחין י ה ש - ם ד ר לנו אילו בני א מ ה א ב כ ר ה ולא מיורדי מ ב כ ר מיהם ם ומושיביגאותם לפנ ה ה מ ל ע מ ה ומעמידין אלחם ל ב כ ר אותם יורדי מה י אומר וכל מ ה שאנ ם צפו וראו והאזינו וכתבו כל מ ה ואומרין לם אינם הגונים לכך ד ד ואותם בני א א כבו ס י כ שאנו שומעין מלפנה היכל הששי היו זהירין שתבררו ת לפיכך היו פוגעין בהן שומרי פא ועומד ם כשירים והן םחבירים הברוקין: (ה) כשאתה ב ד לכם בני אה היכל ח ח של שומרי פ חמו . חו ח ש ל ח היכל הששי והראה ש ת על פה נ מ ששי לקצפי״אל השר שחרבו שלופה בידו וטורדין ויוצאין מל בטלך- וכסא כ ח ס ח ברקים והיה מעוררה על כל מי שאינו ראוי. ל ואין כל בריח שממחר. בידו וחרבו שלןפח צווחה - ואומרין- הכלד של דומי״אל וכי דומיאל שמו והלא ח א ף לימין: (ו) ו ועומדין במשקוה נקרא שמו דומיאל אר׳ ישמעאל כך מ אביר גהידרי״הם שמו לח רקיע ח קול יוצאח םערבו ח בכל יום ויום ב ר ר׳ נחוניא בן חקנ מ אח •כך אומרים טעו״ם ובר מנצ״ה, ל ע ומכריו ואומר ביח דין -של ממיאל-על שמי זפו״כי גש״ש געש״ת יוי אלתי ישראל קרא אותו דו ומה שאני רואה מחריש כך דומיאל רשות שליי. משקוף של ימין והוא אחו קצפי״אל השר ואין לו עליו לא איבה ולא שנאה ולא

א אילו לכבודי ואילו לכבודי: ל ח א ו ר ח ח ולא ח א נ קת חללו חדאד. י •פרק יט (א) זהררי״אל- ופעלי פעליו שני חותמו

ה לדומיאל השר שר ישרי ועלוב א ר מי שהוא לקצפי״אל וברוניה הה ר ע ד דורך קשתו ועטש ומביא לך רוח ס ש ד היד. קצפיאל ח מים ומושיב אוחך בקרון של נוגח ומתקיע לפניך כשיעור שמונח אלפים רבבוח ם רבבוח שופרוח וארבעח אלפי ח קרנים ושלשד. אלפי רבבו

7 in.

98

ומה דורו יך. (ב) : ס דורן ־ומלך לפנ פ ו ר ת ש חצוצרות ודומיאל הה רבי דורן זה שהיה ךומיאל אד׳ ישמעאל כך א׳ ר׳ נחוניא בן הקנ

א י ח ל ב כ ר מ ם שזוכה ויורד ל ד ס לפני קורין של אוחו א פ ו ר ח ש חם ולא היי ד א עוובין אותו לאותו א ל ף או של זחב א ס ל כ דורן שא בהיכל ראשון ולא בהיכל שני ולא בחיכל שלישי שואלין אוהו־ ללא בהיכל חמישי ולא בהיכל ששי ־ ולא בהיכל ולא בהיכל רביעי וס. (ג) נכנ חו ו ה להן תותמו והן עוזבין או א ר א הוא מ ל שביעי אח היכל ת פ ף של ימין ל ם ר שומר ח ש ה היכל ששי דומיאל ה ת פ כ ור שבו זיו מאורות רקיע כברייחו ל ליתיק טהו ל ש ס פ ששי יושב על ס של עולם ארםט״אן וטיר״א ארסט״אן וכנפינ״ן צטנ״ש׳ ער״נח [ס״אר פנים ב ס ל • אותר ב ב ק ר מ ש ערג״נה] יוי אלהי ישראל ודומיאל ה

ר ויושב אצלו על ימינו: ״ ל -של ליתיק טהו ס פ יפות ומושיבו על ס

ה בך אין ר ת מר לו שתים אני מעיד מ פרק כ (א) והיה אודח א שיש בו שני מידות הללו מי שקרא תו ל ת א ב כ ר מ יורד היורד לן ו ר ת פ ת ו ו ד ג א ת ו ו כ ל ש ה ר ד ת מ ו י נ ש ונביאים וכתובים ושונה מב בהורה ושומר ר ומי שקיים־ כל לאו הכתו ת י ה ר ו ו ס י ת א ו כ ל הה ש מ ם ושל תורוה שנאמרו ל ל חוקים ושל משפטי כל חזחרוח שאחח משני מידוח ר לו לדומיאל השר יש בו ' מ ם א בסיני. (ב) אח הנייר ר וכותב לו א פ ו ס ר נזקק לו לגבריאל ה ש הללו היה דומיאל הם לומר כך וכך תורתו של פלוני כך ד ל קוריו לאותו א בםקרייא שא כבודו. (ג) וכיון שהיו רואץ ס י כ ס לפנ נ כ וכך מעשיו ומבקש לח היכל השביעי לדומיאל ולקצפיאל ולגבריאל שהן באין ת שומרי פה מכסין פניהם ויושבין ב כ ר מ ם שזוכה ויורד ב ד ו א ת ו י קוריו של א לפנת ת הקשתות הררוכוח ומחזירין א שהיו וקופץ ועומדין וטתירין אם גדול ת ו ח ם ב ה ח ל ן ואעפ״כ צריך לחראו ת ל נ ת חלטושוח א התרבו, א טאר״ס ובר טשגיי׳׳ה ובעשפ׳יטש יוי אלהי ישראל־ ותג ר ו נ ת ח כ וו כל מיני זמר -ושירה י א כבודו והיו טוציאין מלפנ ס י כ נ נכנסין מפד שמעלין אוחו ומושיבין אוחו אצל הכרובים וחיו מזמרין ובאין לפניו עת וגבורות גאור^ אצל האופנים אצל חיות הקודש והוא רואה• נפלאוה ארי ישמע׳ ע ש חה ה ת באו ח ש י ה אימה ענוח• ו ר ה ט וגדולה קדושה וה ך ביתו שהי לם בתו ם שיש לו סו ד א דה זו ל שמושל החבירים למיה יוי חכם ת ך א ח ה בידו ב ח מ מ ה ויורד בו ואין כל בריח ש ל ו ע

ם אמן ואמן: הרזים ואדון הסחרי פרק כי׳א (א) אר׳ ישמע׳ קצף עלי רבן שמעון בן גמליאל

199

י ןימפנ בי !׳אי־חמליל־אוחנר כסו , רגע נזף בנו זהפטרי ט ע מ כ - י ל אמ׳ ׳ם ד ן אתה־ שיונתן י בן עוזיאל א ו ב ס ו כ ך שגגת זדון עמנ ל ־ י ה י ה ־ ה ט־ היכל־ שביעי ח ת ם יובא ועמד על פ ת ה •אם ירד ס קטן בישראל מד ט א אר׳ ישמעאל הלכתי וכעסחי כנגר ר׳ נחוגיא בן רבינו. (ב) לה כבודי ם לאו מ ה לי חיים א״ל בן גאים א מ ס עלי ל ע נשיא כח ואגדות ה ומדרש חלכו אצליכם שמתי• בפיכם נביאים וכחובים משנם כ ה שהכנסתי מ ר ו י ת ר ת ר והיתר-אילמלי ס ופירושין הילכוח איסוא על שומרי ל א באחד. א ה באחד. ל י יודע אני על מ ם לפנ ת א כלום בי היכלות ח ת ר לנשיא לכל שומרי פ ח היכל שביעי. (ג) לך אמו ת פם ה ד מ ח א ר ו ח ת שמותם של כל א הששה יש רשות להזכיר. אע שלהם מבוהל מ ש ח היכל השביעי מ ת ל שומרי פ ב וליגע בהן אד מהן שמו גקרא ח א ד ו ח ם ואיך יכול ליגע בהם לפי שכל א ד אמר לי ה או ת א תם עכשיו ש א פירשתי או על שם מלכו של עולם לם כששמו יוצא כ ד מ ח א ד ו ח פריש • בואו ועמדו י על רגליכם וכל ארה וכל ד באו כל גבורי תורה חבו יכם מי י כרעל• ותפלו על פנ פ מה והוא אומר י ר׳ נחוניא בן הקנ אדירי ישיבה ועמדו על רגליהן לפנ

והן נופלים על פניהם והסופרים כוחבים:ח היכל שביעי ת ה שמותם של שומרי פ ל פרק 'כ״ב (א) אנחמד כבד ונחמד־ אבירוהי״אי יוי שר נכבד ו זהפנורי״אי יוי שר נד נורא ומבוהל נגרני״אל יוי מ ח נ כבד ו ונורא • אטריגי״אש יוי שר ננחמד ר נכבה. ו חמד נורא ומבוהל ויקר ענפי״אל יוי ש נ ר •נכבד ו . ש׳ נורא חמד נ ר נכבד ו נורא ומבוחל ויקר ומפואר נעזורי״אל יוי שנחמד ומבוהל יקר ר נכבד ו ומבוחל ויקר ומפואר ועז םםטי״אל יוי שא כבודו ס ר ששמו נזכר לפני כ אר עז ואדירי ענפי״אל יוי ש מפוברא העולם ועד עכשיו לשבח ם בכל יום ויום מיום שנ שלשה פעמיד דו בי רה. תם •של שמים וארץ מסו ת של חו ע ב ט ת ־מפני ש , מ י נ מפן (ב) וכיון שהיו רואין אותו כל מי שבמרום כורעין ונופלין וטשחטחיר הפנים •אין נופלין י ש ר לפנ מ א ם ת ה שאין כן במרום א לפניו מר ש ים לו ל א כבודו שאין משחחו ס י כ א חוץ מן חעומדין לפנ ל אר חן משתחוין מרצון ומרשות• אנטור״וס ש ים ולפני ענפי״אל ח הפנה ל רבו הגדול יאפי״מיל שנ״ח מר״צע יוי אלהי ישראל. (ג) אש ר פ ח היכלי שביעי של ירידה שלשה ה ת שמותם של: שומרי פקרא ד ונורא שהיד. נ מ ח כבד נ ם של עלייח נורפי״אל יוי שר נ ח ו ם ש מד ונורא לבכפי׳יאל יוי מ ח כבד נ ר נ אבירזהי״אי יוי דלוקי״אל יוי' ש

7*

100

ד ונורא־ שהיה נקרא־אטריזגי״אל יוי-ישישי״אל מ ח יקבי״אל יוי שר נכבד נא בנאני״אל יוי נורפיני״אל יוי ר ק ד ונורא שהיה נ מ ה כבד נ ר נ יוי׳ שא שקדיהי״אל יוי נערורי״אל יוי ר ק ד ונורא שהיה נ ט ה כבד נ ר נ שר קרא זוהלי״אל יוי ענפי״אל יוי ש ד ונורא שהיה נ ט ה כבד נ ר נ שאר ועז ואדיר וחזק וישר ואטיץ טפו ד ונורא: וטבוהל ויקר ו ט ח נכבד נף י ענ שהיח-נקרא טופרי״אל יוי. (ד) ולטה נקרא ־שמו ענפיאל מפנח כל הדרי ה א ם כ ט ה ו פ ו ח בראשו שהיה׳ ח נ ו מ - ה י ה כחריו שא ר ק צר בראשיח כחוב ט ו י , היכל.י־ערבוח רקיע כיוצר בראשיח מהקרא על שם רבו כך ד שנ ב ף ענפיאל השר ע ה שמים הודו א ס עליו׳ כח ת ח פ ח ו פ י ש י היכלוח מפנ ח ת חמד מכל שומרי פ נ ולמה ־חביב וא כבודו׳ שםילול מחוכר ועומד ס י כ היכל השביעי וסוגר אוחו: לפנל היות כ ח חיבל חשביעי ומאחים וחםשים ושש כנפים יש ב ת נגד פש .מאות׳ מ ח היכל השביעי. (ה) גדולה מכולם ח ת הקודש, נגד פח היכל השביעי שלהם ת ע חיות נגד פ ב ר א ושתים עשרח עינים יש בל כ ל ששה עשרה ששה עשר פנים יש ב של צורח יפנים פנים ש

ח היכל ־השביעי: ת חיח-יוחיה נגד פח חיח ב כ ר מ ם מבקש לירד ב ד פרק כ״ג (א) וכיון שהיד. אח היכל השביעי והיו אוחן עינים כל ח ח פ ענפיאל ־פותח לו דלחור כברה גדולת של מבינים עו ח מעיני הקודש פקועה-כשי ח עין ועין א ומראה עיניהם כברקים ירוצצו חוץ מעיגי כרובי גבורח ואופני שכינח. (ב) והיה אוהו ם ח גהלי רהמי ר ושל שלהבו שהן דומוח ללפידי אוו והיה ף וגופל לאחרי ל ע ח ל ונבחל מ ח ב ח ע ומזדעזע־ ומרחיע מ ו ז ם ד אי שבעד׳ ח ח ר הוא וששים ושלשח שומרי פ ש םוםכו ־־ענפי״אל הב היכנס ל חירא בן זרע אהו היכלוח והיו כולם עוזרים אוחו ואו׳ לו אך ישר ל . (ג) מ ף ר ש ח ואין אחד. נ ח ש ה נ ח ץ א וראה מלך ביופיו אך צדיק הוא ל א מלך עלוב^הוא מלך עשיר הוא מ ו הוא מלך נאמן הך ברוך הוא ל ר הוא מ ך - טהו ל א מלך קדוש הוא מ ד הו י ס ך ה ל מל פ ך ש ל ם מ א מלך רהו ו א מלך הנון ה מלך גאה הוא מלך גבור הול לרקיע ע מ ד חוקע קרן מ ח מי ברוך הוא. (ד) והם נותנים בו כן פניהם וכרובים ואופנים מחדריו ר על ראשם וחיות הקדש מכסי ש א

א כבודו: ס ס ועומד •לפני כ כנ פניהם והוא נח ואומר ח ו ד פ א כבו ם י כ פרק כ״ד (א) כיון שעמד• לפנה כ ר ח ב ר מ ח שירח ת ל ה א כבוד משורר בכל יום ויום ח ס כ שירה שדה והוריות ניצוח וניגון הגיון גילה צהלה שמחר׳ ת והלל וקילוס תו ב ש

101

פאר וערי :ויושר םגיולח נוי ו ת צדק: מ וששון י רננות •נועם ענות נוה אה שלוה השקט ושלום מ ח נ חה ו ו ח מנ ח עילום ועילון ועילוץ-ועילוי נר וחמלד. ד ר א א ד ויופי ח ס ח ח חן ו ד מ ח וטובה אחבר. ח ט שאנן בלח ח וישע רוקח ממו ר ענף םיגוב פלאו זיו וזוהר זכוח זורח נוגח אוח גובר, ויקר חזק וממשלה ואמיץ ר אדירות עזירות עריצות כ מאוטהרה ונקיון גאוה ניסוי נישאר רוממה וויהיון עזוז גבורח חיל קדושה וח לזהרר״יאל יוי אלהי ישראל ר א פ ת הדר כבוד ו גדולה ומלכות הוד וד דר בהו דר ברקמי שיר מהו ת המהו ר א פ ת טף ב ר הטעו א ו פ ך מ ל מת גאות וכתר נוראות ששמו ערב לו• וזכרו מתוק ר ט וכבוד והדר עד לו והוא נאה מ ח נ דר לו וכבוד 1 ר לו והיכלו מהו א ו פ לו וכםאו מ לו ומשרחיו מנעימים לו־ וישר׳ עזת נפלאוחיו מלך מלכי המלכיםם ואדוני חאדונים חנןםובב בקשרי כחרים מוקף בענפי אלהי חאלחיה שמים -הדרו יופיע מרומים ןמיופיו ס ף הודו כ נגידי נוגח שבענט תוארו ואיתנים י ם וגאים מפל יתבערו תהומות ומתוארו יתבערו שהקי מפוצץ כחרו יקרים טורד חילוקו וכל עצוב ישמח בדברו ירננוו יולו בשטים טורדין ויוצאין יקרים בלהבי ו מדבר ח ח מ ש דשאים בד ונעים ונקי מ ח ש נוחן לשוחריהן בשלוה למקומן מלך אהוב נ אא על ש נ ח מ ה על הגאים הדור ה א ג ח מ בה על המלכים וגאה ה מתגח לבחורים םגולה ל ה ר מלכים ח א האיחנים ומחרומם על הנוראים פק למייחלי שמו צדיק לקדושים עלוב לעלובים ערב בפי קוראיו מחוו זך בעצה ובדעח י ח ת ת בכל מ א בכל דרכיו וישר בכל מעשיו נר דיין לכל נשמה שופט בכל ימיידח ב ד לכל ד ר בבינה ובעלילה ע ת בר בקדושה ובטהרה מלך •אמח ויהיר ה ובכל רו אדי ט ב ר בכל ח אבימר ועושח ומכלכל ך חי וקים לעולמים מלך או ל ח ומחיח מ מלך ממיך יוצר כל מכה ובורא כל רפואה מלך עושח כל ברכח ומכין מלך רם ורך לכל ל בה מלך דן כל מעשיו ומכלכל כל יצוריו מ כל טונפלא ידיד וישיש ל ולכל אמיץ חזק הוא מלך רם ונשא נשגב ו פ שד י ס אמח קדוש וטהור ח ישר ונאמן יקר ונכבד חזק ואמיץ צדק ו גדול וגבור עז איחן יקר ונורא ומבוחל םלולו על שיכלולי גאוח מתוכןר בחדרי חיכל גאוח עז איחן יקר נורא איחן ומבוהל א ע״ל עטורי פם בכל מקום שם ם מביט במחשכי ם צופר, בנסחרי ה במעמקי א תח דברו ולא ר ולא להשיב א ב שם הוא וחפצו לא להמי ב הוא בכל ללחחבא סחר ו ר להי ח ו ואין ס ח רצונו ולא מקום לנוס ממנ ר א ח א לם וחנון ך לעולמים ימלוך כםאך לדור •תרים מלך רחו מפניו חמלו

102

ר בכל נועם א פ ת &והלן וסולח מגלגל ומעביר־־תתהדר־ בכל שיר תח בבל חמעשים ב ג ח ר ח א ם על־היכל גאוחיחחנשא־על־עטורי פ מ ו ר ח חך ת ד מ א כבודך חחיקר־ על כלי ח ס ל כ ד ע ב כ ת ה על כל יצורים ת א ג ת תל בכל ההילול ל ה ת ת ת ח בכל התושבחו ב ח ש ך בכל הברכוח׳ ח ר ב ת תד טוטרוםי״אי ש עדיי ע ד ק ת ח תתגדל לעולמים׳ ת ו נ נ הר ס בכלי ל ק ת ת יוי מלך כל העולםים אדון כל המעשים יחכם בכל הרזים מושל בכל. ח ל ר לנצח נצחים ם ש ך יחיד א ל ר מעולמים מ ש ד א ח ל א הדורוח אה בין שראוי ב כ ר ל היח נזקק ועומד ובורר• ביורדי מ מ ש אראה כעין ח וה ואם היה ראוי לירד ב כ ר מ ה ובין שאינו ראוי לירד ל ב כ ר מ לירד לס וחוזרין ואומרין לו־ היכנס כנ רנ נ אי ה כיון שאומרין לו היכנס ו ב כ ר מ לל ב ן אותו לומר בודאי זה מיורדי מרכבה א ומיד נכנם היו׳ משבחיס כנ ס והוא נ נ כ ל ה ד לו א מ ו א ה כיון ש ב כ ר מ ו ראוי־ לירד ל נ י א ' ם אח היכלי הששי ת י ששומרי פ נ מיד טטילין עליו מגזרי ברזל מפה פ ם אפילו׳ ט ם גלי מים ואין ש מטילין ומשליכין עליו אלף־ אלפיו בסקילה אומ׳ ו אחרי ת טיבן מיר־רצי ת ואם ־אמר מים הללו מ ח את ה ראוי לראו ת ה ואין א ת א מזרעו י של מנשקי עגל א מ לו ריקד• שת רקיע לומר יפה ם כן הוא בת קול יוצאה מערבו א י ו א ס כ ך ו ל מ בת במלך ׳וכסאו ם מזרעו ישל מנשקי עגל הוא ואינו ראוי לראו ת ר מ א. (ז) מי כמוך ל ח ם מגזרי ב ף אלפי ל ן בו א ם עד־שטטילי ש א זז מ ל אלהי ישראל בעל גבורות יוי אלהי ישראל יכרעו וישתחוו עליוניםיך ותחתונים לפניך יוי אלהי ישראל יהדרו שרפים ויברכו רננות לפנתפארת א כבור ולך יתן גאות ורבות עוז ו ם יוי אלהי ישראל יהללך כך יכתרו לך כתרים וישירו לך שיר לפניך יוי אלהי ישראל משרתיד לעולם ועד לפניך יברכו לפניך ח ש ־ וימליכוך נצח ותקרא א ד חה יוי אלהי ת יך יודו כי א ישבתו לפניך יפארו" לפניך ־יחממו לפנם הסתרי ם הרזים אדון ׳ כ ישראל גבור חיל ורב ׳להושיע ב״א יוי י ח

אמן:

ש ד ח מ ח ו ודמחדשיחדשו רו בו א פועל נ ו ח ־ ה ח פרק כ״ו (א) אך זוהרי מזהיר י ח ח ב ם. מאשי לרומם־ ש וחיךיבכל יום ויום משרחי בריק י ח ר ה ותחרוח מ ב י אם א אה וקנאה־ מו ש זונח שנ ח א מ ב בחוך רר יעל ב ג ח מ ש ה ר קצף 'מרבה כל חן וטוב כרובי׳ כבודך א כעס מפילכסאך עומדין ד על השרים'שרפים שרפי להב־־םביבוח ׳ ש ש כרובי אדה הלל שיר י חו זה וזה משמיעין סולו לרוכב. ׳(ב) ברכח־ שבח־ ור לאמיץ ד לאדיר לאבי ס ח ד ולחש קילומיענוה ו ר מאו א ח פ ב והודיוח ש

כפיהם •זמרה בלשונם* רננות ה' גבו חר "לבוחן לגבור גאה ו לברוך לבו. ר •נוגה זמרה וחלל א מם •אלא באו א לילד. ל תנומה׳ איו;להם לד הקדוש החסי ה ־ הוא אדון• הגדול הגבור והנורא הצדיק ו ת (ג) אם ה הוא אדון אלהי האלהי ת ד ואמת א ס ם ורב ה ך אפי ר והנאמן• אה ת ה הוא גדול לך מגדלין כל בעלי גדולה א ת ואדוני האדונים אל נורא א ה הוא ה ת ל גבור לך• מגברין כל בעלי גבורה א א הוא הל צדיק לך מצדיקין כל א ה הוא ה ת לך מרננין כל בעלי רננות את רו ד לך מייחלין־ כל בעלי הסי י ס ה הוא האלהים ח ת בעלי צדקות אל א ה הוא ה ת ל קדוש לך מקרישין כל בעלי קרושה א א א ה ו ה . ה ת אה הוא שגילית ת ה. (ד) א נ נים כל בעלי אמו הנאמן בדבריך לך מאמיו כל גבורתיך בזמן שאין הדיבור יוצא דך למשה ולא כםיתה ממנ סוה ל ה ב ך היו כל הרזים ההרים הרמים מזרעזעין ועומדין לפניך ב מפיה ת ש א ר יוצא מפיך היו כולן נשרפין בלהבי'־ א גדולה בזמן שהדבום ודינו דץ ד א ר בלב ה ה ד ת הוא בותן כליות ולב ובוחן אמונים אם ה ר א ג ת ת אתה' הוא גיבור גאים גאה על הכל מ ב ה ל צורה בדין שת ם דמו ד ם. (ה) גאה בבריות א ל הכל ומשפיל גאים ומגביר, שפלי עם ד א ת כנפיהם רצין כ ח ם ת ד ח בת וידי א ם ל ד ם בכםאך קבעח א ד א עמלין כאדם כורעין וםשתחוין בשירה כאדם ואימחך מלך עליהם.ת רצין כשור עמלין כשור ע ב ך ק א ס כ גאה בבהמות שלה• דמות שור בת ם כשור ואימחך קדוש עליהן. גאה בחיות ארי דמו ר מ עומדין על עח שאגחן כאריח ואימחן כארי ופחדתן כאריח וזרוע ע ב ך ק א ס כ ארי ב עוזו כארי ואימחך נורא עליהן.׳ גאח בעופות נשר דמוח נשר בכםאךח רצץ •כנשר קלין כנשר ועופפין כנשר מסין כנשר ואימתך ע ב קר עליהן וכולן משלשין קדושתך בקדושה משולשח כדבר שנ׳ טהוך ר ב ת ר ת א פ ת א ת ש נ ת מם ת ר תתרו ד ה ת ה ת ד א ת ק׳ ק׳ ק׳. (ו) תם שכן חובות כל ל ק ח ת תתעלז ח ל ע ת ח תתגדל תתקדש־ ת ב ת ש תך לעלך לגדלך לקדשך לרוממך ח ב ש היצורים לאדרך לחדרך לברכך לך הגדול והקדוש שליט על העליונים י ועל ל ך לנשאך לקלםך מ ר א פ לץ ש ל ש ט : ח ח ר ך זיע ו נים שמחו ים על הראשונים ועל חאחרו נ החחחונה ח וחאמו ר ד א / (ז) ח ר שנ׳ ק׳ ק׳ ק ב ד קדושחך בקדושח משולשח כח ע ד ה והברכח לח״ע. הגאוה־ והגדולה לה״ע־. ה נ להי עולמים. הביד וחהדר לח״ע. הועד והוחיקוח לח״ע. הזכות ו ה והדיבור לח״ע. הה והטוב לה״ע. היקר ר ה ט ר לח״ע. ה ס ח ח והזכרון לח״ע: החן וה כ ו ל מ ח והליבוב לח״ע.~ ה ק ל ר והכבוד לח״ע. ח ח כ והישועה לח״ע. ה

104

. העוז ע ״ ח ד והשכל ל ו ס וחממשלח־-לח״ע. הנוי וחנצח ־לח״ע. ההפלא לח״ע. הצדקה והצהלה לה״ע. הקילוס ר ו א פ והעטרה לה׳יער ה. ע ״ ח ל י ה ב ש ה ם לח״ע. השיר ו והקדושה לה״ע. הרננוה והרהטיף אלפי ל א ה מ ה ר א ב ד ח לח׳׳ע: (ח) מי יוכל ל ר א פ ת ה ה ו ל ה ת הך מלכי המלכים ברוך ל ת ריבי רובי רבבות גבורותיך מ ם רבבו אלפיש ש היבן א ה •הן־ א ק ה ד מ מ הוא שהחיות נצבות ועומדות לפניך דא ישרפו בלהבי מ ש ש י א ש והן מחיראץ מפנ ש דיבורן א הילוכן אד ך אצלך צפונים בקניך הוגים בסו ך היקפתן ל ך והם ל ש םבבהן ל אל וקדוש ח ך נ יתך מל ה הנ ד אי פי הרעיון לא השו ושבל עזורי עוז עטוים נ נים ועל האהרו ים על הראשו נ ל העליונים ועל התתתו שליט ענים ׳שיכול א בראשונים ולא באחרו ים ל נ א בעליונים ולא בחחחו אץ לחם ה שאין יכול לדמו מ ת כל נפלאותיך כ ח מעשיך ולחקור א לידע אל קרא שמו ע ן שנ ו ט ר מ ח מ ה וו זז ח ר ה ב נג ד אל״ף בי״ח א׳ בח םרגויריאל שמו גיוחי״אל שמו זיוחי״אל שמו איזיהי״אל ו מ נח ש שמו שמו יחוי״אל שמו מיז״אל שמו סגנםג״יאל שמו םגנםיי״ריה שטוח ו ה שהיו אוחבין אוחו במרום וחיו קורץ אוחו במחנ ב ה ך א מחום י ח ם ח כ ד ב״א יוי ח ס ם ורב ח ך אפי ר ד יוי א ב ע ן ח ט ט קדושים ט

: אדון האדונים והסחרים אמן אמן

ם ד אליעזר פרק כ״ז (א) אר׳ ישמעאל כך א׳ ד עקיבא משוא ה ל ר ד ה ה חנ ן חורה נ ה הביח האחרו בנ ד שנ ח חורה ע חנ מיום שנת ר ט ח וראחה ע ד ח ח פ ח מ י ח א ל ח ש ר א פ ח דולחח ו ח ויקרח נ חנ נח וגבורחה לא נחנו ח ל ש מ גאווחח וגאונח זיוח וזיוחה עוזה ועיזווה מו ישראל ן ושרחה בו שכינה. (ב) עמד בנח חביח חאחרו עד שנח ח ל פ ח צרוח ח ב ר ח לפני אביחם שבשמים לומר ח לשפוך חרעומול ח רח גדול ומשאוי ג ח עלינו טו כ ל ש ס ואיזו נעזב ח פ ת עלינו איזו נרח. ם י בונים עסקו בחו ת א ף על פי ש ח בית א ח לנו בנ ר מ אה גדולה היה לכם בין הגליוח חייתי ל ט בח בניו. (ג) כי ב זו חשופה א עשיחם י ם ל ע קול דברי חורחי םפיכן כי א מ ש ת מתי א ו א ח מ: עירי ועל ביחי ועל ל ם וכעסחי עליכם ועמדחי ועשיחי ע ת ק ל ח שחחמחי עליכם גזר דין בני ואני לאי עשיחי יפה שעמדחי לנגדכם וח שאץ ח מ ח ח א ל ה א עומדח לעולם ולעולמי עולמים ח בודאי שחיח א ד מ ה אורך• או שחים או עשר או שלשים ואם בגבורוח ע לר קבלחי ב ם יפה עשיחם כ ח ם הוכחתם אותי א ח א א ש ל ה א והלכה לח ח אוחו חאו ס כ ח ישראל ו ח נ ח עלי• א ב ר . (ר) כי ע כחחכם עלי חו

105

־ פיכן ראתם עסקו ו באזני־ דבריכם ׳ומחקבלין עלי־ אמרי נ רה נתחנ תות אני אדון א תמוש כי בעל נפלאו ׳ ותורה מפיכן ל י ת ר י ח בבית בי י מתרגשות נסין ותמחין לפנ רות־לפנ גבו י ־חוא בעל ׳ פרושוח אנו ר מ ד א י ולא עניחיו מי כסאי ומי חקדימני ולא שלמחי לו מי קראנר ס ר ח ב ל ד לפני משאלוחיכם. (ח) בתי גנזי ובחי אוצרוחי אין כח כי ש ע בהם אמרו משאלוחיכם וינחנו לכם וחאוח נפשיכם מיד ח

ם בלבי: כ ת ב ה ה א ק ב ד ת כעת הזאת ואין זמן כזמן הזה ש אין ע

ת ם מבקשים ולבי הכיר מ ת ה א פרק ב״ךן (א) אני יודע מד ורוב ש&ועות ם מבקשים והמון תלמו ת ם םתאוים תורה מרובה א ת אן להרבות הרים ם מחמדי ח י א ם מצפים ולהמון חי ת לשאול הלכה אד בחוצות •ופילפול ת תושייה גבעות גבעות להגדיל תלמו הרים להפלול להושיב ישיבות ב י כעפרות ת ל הים וחי ברחובות להרבוח הלכוח כחולטהר א ו מ ט ת ה ה א ב . א מ ט ה איסור והיתר ל ש מ ר פ ם ל בשערי אהלית ל ולהכיר בהן א ו ס פ ת ה ל א ת הכשר ולפסו ר ולהכשיר א ת הטהו אה יעשו. (ב) לקשור כתרים בראשיכם הדמים להורות לנידות מח ט ת ש ה ח לכם ליזקק חזנים ל ו ועטרות מלכות לכוף מלכים להשתחויכם ר פנ ם בכל כיפה וזכרכם בכרכי הים להאי כ ט ע ש לפניכם להפקיש מ ת ש ה תם זה ל ם חזכו לחו ר א ח כזריחח חיום ובין עיניכם ככוכב שא יחיח בכם. א ימצא בעולם וכסיל וטפש ל ם הארץ ל בו בכחר עח גנזי ד מן הרזים יוצא מבי ח ם משרחי שרז זח א ם שמחי ח . (ג) אא בשם ל ל ולא. ביגיע א מ ע ק לא. ב ב ר קול ישיבח שלכם כי כעגלי מה מכם והדווה דווה מכם רבים מ ה ת מ ת ר ה ת ם זה ומכרון כ ת ו חע כבודכם. (ד) עושר וממון מ ם ויוצאה נשמתם על ש כ ת ח נ א ם ב מחים נושאים ת א ה ש ח פ ש ר עליכם גדולי עולם מדבקין בכם מ ב מתגח ב ח ש מ תה וחסות מכל צדדיה המברך בכם מבורך ו בבת או ה סו נ מ מם כ ת ם נקרין מוכין בריות קורין א ת ח מצדיקי רבים א ב ת ש בכם מ. (ה) ם כ ת מ כ ח ח מ ר ע קביעוח חדשים מכם תצא ועבור שנים מח ביח דין עומרין ראשי ן ועל פיכן אבו על ירכן נשיאים מחמשחיח עולם מכם ם מעמידין שופטי עיירוח מרשוח שלכם שחקנ ח גליוח אלחמו עמי משרתי קטיגור. ה רבד׳ נ מ ח ל חצא ואין מי חולק עליה מ

ח זו חשובה שלו: ר ש גדול מלאכי ה

ה מ ר ר ע ח ס ל יצא מביח גנזיך ו ־ פרק כ״ט (א) *רז זח אם חמורחיגו ד ה בני א מ ר ל ח ם בשר ורם כמונו א ש ל ח 'מאוצחחיך א

_ !06

ת ואילך יקיימוה בעמל רו יגיעי בתורה ־במידה •שהן יגיעיןיובאין מן הדוך ותוזרין י ת כ ש ך כשהן־ מ ת ר א פ וזה הוא ת זבתפנוק• גדול זה הוא כבודך.צח יעמד בידינו חפי ים בנפש ׳ נ ם ומתחנ ל ב ש ל וסודרין לפניך קורין בה אזנינו ע מ ש ח שקרינו יתקיים בידינו־ מד. ששנינו יחפסו כל מד. ש מר •:ששמעו מפי חרב וזהו זח מכבדין-זה יחזק לבבינו' נחיבוח חלמיבח ם •זו תשו כ ח ה יצא לבניך• ישוו-קטן כגדול וכסיל כ ם ח ז ח זה א אי בדבר׳ הזה נ פ ל - ו ח י ר ט ל ח י •אלי עבדיי א ל משרחי עבדיו. .(ב) אב אני. מגלה ח מאוצרוחיי לעם אחו מ ר סחר ע ח גנזיי ו ח יצא מבי ז ז רם וגנוז מימוח עולם ומימי ה ד אותם ל מ ל ע נאמן אני מ ר ז ל . ו י ל עת על לבי לתנות לכל הדורות הללו ל ם מתוקן ולא ע ה בראשית לף ד סו ש בו ע מ ת ש ה ר ל ה ועד עכשיו לדור זה היה שמו ש מימות מם לבן ט מ ט נ א ידעו ש ה יצאו ואותי ל ע ל ר ה א ע ר מ . י כל הדורות כש מ ת ש ה מן רגליות יהיו דברי חורה קשין כנחושת וכברזל להם ראוי לא כמים בקרבו תורה וכשמן בעצמותיו כך היו ישר׳ מיום בו להביה בקרב חוצות. ח ו ס י בו והכיתיו ורגזו הרים והיתד׳ נבלתם כ פ ה א ר ח שה במרום ד מ ה טובה של ח ר מ ך ב ו א חמנ ה ארצנו ובמה אנ מ (ג) בו כי ציפיתי וראיתי זהב עמי זהב בעולם שאוציא ואתן לו ואנחמנף בעולם אבגים טובות ומרגליות עמי אבנים טובות ס ף עטי כ ס כה ל מ ב ן ושעורין ודבש עמי כבר נתתין בעולם א וסרג׳ בעולם חטיה רה גאווה שיחגאו ב סתר זה שאינו בעולם טי ר העולם ח זה ו ס חא בניי: (ד) אר׳ ישמעאל כך א׳ ר׳ עקיבא משום ר׳ אליעזר לד שכופן מלכו של עולם קיבלו עליחם אבוחינו לשום אבן בהיכל על חורה איך יעשוהו ואיך ם רז ש ה ו נזדקקו לו וגולה ל ולכל משרחיר בביח יוי׳י. (ה) ש ד הופיע רוח הקודש ממבוי הגדול א ישמשו מיי הגזירה׳ כיון־ ח שכינח בביח קדש הקדשים מפנ ר א ירדה ולא ש ל שבח ל ועמד בין האולם ובין המז ם ל ח ם נ א כבור ש ס ת כ שראו אבותינו א

א על צורת שרן ״ ל ה שעת בניין ולא בנו א ת ף על פי שעד ע א שבח וכל הבית כולו צורות ועומדות לשכלל עליהם האולם בהיכל המזלם ד שסילםול מתוכו ועומד בין האו א הכבו ס ת כ שלו וכיון שראו אתה שעה הם ועל או י נ ולמזבח ומלכו של עולם עליו מיד נפלו על פא נזקקחי ש הראשון ל ד ק מ ב ח. (ו) ש הוא אומ׳ גדול יהיה כבוד הבים ת ה א מ א בקול זה לי ולכםאי ולכל משרחיי והלואי בניי ל ל לבני אם ח א י כםאי כמידה ש יכם עמדו ושבו לפנ נופלים וםוטלין- על פנרה ר החו ר ש ד חם ולטדו ס ר וקבלו או ח יושבים בישיבה וחפםו כ

107

ך ־מעליו הי ־ י כ ־ י ו ב : ך׳ תדרשוהו־ ־־וחיך -חשמשו והי : ך ־חעשוהו זוז ?חיאל ה נענה זרובכל• בן שאלתי נתיבות לבבם• תיו צופין לבבכם בתורה׳ מר ת ד א ה ש שמות• שר• התורה א ר פ עמד יעל רגליו-כתורגמו היה מ ותם פלוני: ׳־ • ־ ׳•׳ ר ושם חו ת כשמו שם כ

ם ר׳ ר ר׳ עקיבא משו מ פרק ל׳ (א) אמרי־ ר׳ ישמעאל כך א אליעזר הגדול. הנזקק עצמו בשר התורה יכבס בגדיו ושמלותיוק חוצץ קרי ויכנס וישב שנים עשר ימים פ ס רה מ ויטבול טבילח חמוב ר ע א מ ל ל יצא ואל יבא ולא יאכל ולא ישתה א ר או בעליה א ד ח בם ידיו נקי וישתה מים ולא יטעם כל מיני ח ו ל מ ח ל ל כ א וער ערב שם בכל ח שלש פעמי ל פ ח ירק. (ב) ויקבע מדרש שר תורח זח בר כך ישב וישנת ח א ר שיתפלל אוחו מראשו ועד םופו ו ח יום ויום אר ועד ערב ולא ידום בכל ק ב אותו שנים עשר ימים ימי חעניחו מח שמםיימו יעמד על רגליו ישביע בעבדים ובמלכם שתים עשרה ע ש. ם ה ד מ ח א ד ו ח תם לכל א ם בכל שר ושר ואח״כ ישביעם בחו ע פתם יאמר שק״ד הוזי״אי יוי השר חברדי״אל יוי (ג) ואלה שמור גהורירי״אל יוי השר ואית דאמרין נהורדיהי״אל יוי השר השר אבי אשררליאי״אל יוי השר זבודי״אל יוי השר אזגכוהר״אי יוי השר טוטרוסי״אי יוי השר פליטר״יה יוי השר והובארי״א יוי השר מרגיוי״אלר וגי. (ד) וישביע ש ר דהביו״רוו יוי השר ואדיריר״ון יוי ה ש יוי הם טלכו ובשם סרבי״אל אותם לשנים עשר בשם יופי״אל הדר מרוה ובשם שהררי״אל שהוא שר אהוב ובשם ב כ ר מ שהוא משרי ה חסדי״אל שנקרא לגבורת שש שעות בכל יום ויחזור וישביע אותםחם גדול ובשבועה גדולה בשם אזבוג״א נים בחו ה שרים האחרו ע ב ר אתם גדול ובשם צור״טק שם קודש וכתר נורא. (ה) וככלוחו א חו שהום א א ר ק מ ם ל רח חורה שמבקש א שנים עשר יום יצא לכל מירה חוא יוצא ומצער ה כי במידה טהו ב כ ר למשנה אז לצפייח מת הראשונים ומסורת עחיקים נ ק ד הוא בידינו ת ומסיגוף גדול כי תלמו. ם ה שכתבו והניחו לדורות להשתמש בו צנועים ומי שראוי נענה ב

: א ק ר ק פ י ל ס

ם קודם שיחפלל שר חורה ד פתח א ה י אמר ר׳ ישמעאל מר כולי א ו פ מם ותתנשא מלך מ ר תתרו ד ה ת ד יאמר ת מ ע זה כיון שא ירומם אותך מלך נורא כי היכי דכת׳ בפרק ז׳ וישביע ויאמר מי לת ובזיע משרתים אותך בבהל וברעדה ת ר ל משרתיך ב ומבוהל על כ

108

מה עומרין י אי ך נורא מוציאין מפנ מ ד ש ח ח א פ ן במרד. ב מחבהלירו ח חקול מחבי ב א כ ע מ ר וכל ח ח ו א יך אין מוקדם ואין מ מלפנ

ח אוחי. פ ח ד ח מ ב ח ף ואש ל ח ד ך כשיעור נימא שלי שיער נ מ ש ב: ה מ ץ כ ר א א כל ה ל ר שנ׳ קק״ק יוי צבאוח מ ב ד כ

סליק היבלות רבתי

מדרש לעולם

ע ידך טליתו נ ט ל ת . לעולם א ה ק ד צ פרק ראשון.מדבר בת זרעך וגר. לעולם ת שני (קהלת יא ו) בבקר זרע א צדקה בכל עא בנו או א ב ת עניות שאם הוא לא ב ד ם ־על מ י ט ה ם ר ד יבקש אר הזה גלגל הוא שתוזר ב ד ר (דברים טו י) בי בגלל ה מ א נ בן בנו שם עצמו משלישית השקל בשנה שני ד א ימנע א בעולם. לעולם לה. ת שלישית השקל בשנ ת ו עלינו מצות ל (גהמיה י לג) והעמדנת לעגיים מתוך ביתיך כדי שיכפה ת נ ה ש נ ת מ ח ב מ לעולם הוי ש. ואין ף ר יכפה א ח ם ת שני (משלי כא יד) מתן ב ך חמו א ל ך מ מ מל . לעולם א ף א י ה א מ״ח שנ׳ (דברים ט יט) כי יגורחי מפנ ל ף א אח עליח ח״ח נ א א״כ ממו ל ל צרקח א ם מעוחיו לחוך קופח ש ד יתן אך בשעה שהרעבים ח על שלחנ מ נא בן חרדיון. • לעולם חוי ש י כר׳ חנ

ך ימים בע״חז ובע״הב: ו כדי שחארי נהנין ממנם לב״ה כדי ד . לעולם ישכים א ה ל פ ה פרק שני ב ע ני ן הר כ ו הוא נוטל ש ה באץ אהרי א שימנה עם עשרה ראשונים שאפי׳ מם ד . לעולם יכנס א ם ל ר כנגד כ כ א נוטל ש ל כלם. שכר כלם ם״ד אם שומע ד י ח לד) אשרי א ל ש ט ) ׳ א נ ם ואח״כ יחפלל ש י ח ת שיעור ב׳ פם ד . לעולם יהיה א ם י ח ת י שני פ ת ת א פ ל ר א ט א א נ ח ל ח לי וגו׳ פר ט א נ ו ש ת ל פ בל ת ד עם הצבור כדי שתקו ו ויתפלל תמי זהיר בתפלתי לך יי׳ עת רצון. אימתי עם רצון בשעה ת ל פ ט יד) ואני ת (תלים םר מ א נ יתפלל ש כ. י ם בב״ח ואח׳ ד . לעולם ישב א ן שהצבור םחפלליר (שם מ א נ ה ישב ש ל פ ח ר ה ח א (שם עד ח) אשרי יושבי ביתך וגו׳ ום במקום קבוע ד ח פניך. לעולם יחפלל א ח יד) ישבו ישרים א קא ל ם ואץ עמידח א ד ש מ ר ע ש ל המקום א שנ׳ (ראשיח יט כז) אם ד ס ויפלל. לעולם ישתדל א ח נ ת שנ׳ (תלים קו ל) ויעמוד פ ל פ ת

110

ר (שם נד. יח) ערב מ א נ ה ש ח נ ת מ ל ג״פ בכל יום ערבית שחרי ל פ ת ה לו ואח״כ יתפלל. ח ל פ ם ח ד ר א ד ס ח וממר. לעולם י ח י ש ובקר וצהרים אם לשלשים יום ולהלן• ה ת ר״חוי״ח ושל מועדים ושל פרקים ש ל פ וה״מ תו של הב״ח ואח״כ יתפלל לבקש צרכיו שני ח ב ם ש ד לעולם יסדר א

ח הרי שבחו של • לו ה החי ת ל יי׳ וכתיב א ן א (דברים ג כג) ואתחנת צרכיו. לעולם ימיו ש ק ה נא וגוי הרי ב ר ב ע הקב״ח. ואח״כ אל יתפלל • . יתפלל-ואם*,לאו א ח למי ת עצמו אם: יוכל למון, א ם א ד אנות ש אחרו ל ש ב - א ל א בג׳ ראשונות ו ם צרכיו׳ ל ד א ' ל א ש א י לעולם לת שאין ם צרכיו בלשון ארמי ד א ישאל א א באמצעיות. לעולם ל ל א. לעולם ת י מ ר ר א ב ד מלאכי השרת נזקקין לפי שאין מ״ה מכירין לם - נמוך ־שנאמר א במקו ל ה ויתפלל א מ ם במקום• ג ד א יעמוד א לס במקום; ר א ך יי׳. לעולם יתפלל י ם קראתי י ק מ ע מ (תלים קל א) מנות שנא׳ (דניאל ו יא) וכוין:פתיחן ׳ליה בעליתיה נגר שיש בו תלו. רי רבו א כנגד רבו ולא אתו ם ל ד ירושלם. לעולם לא יתפלל ארי ל כנגד רבו או אחו ל פ ת מ ר כל ח מ ו א א מ ס חניא רבי אלעזר חח לצרח ל פ ם ח ד ק מישראל; לעולם יהדים א ל ת ס ת רבו גורם לשכינה של ה לצרה בין בית א ל פ ם עליו השלום ה ה ר ב א הקדים א א ל ל מ ל א שא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. לעולם ובין העי לה ולא יהיו לו צרים ט מ ל ם שיהיו הכל מאמציו אוחו מ ד יבקש אב ר ם ואפילו ה ם עצמו מן הרחמי ד ל ימנע א . לעולם א ה ל ע מ ל. לעולם הל ר (איוב יג־טו) הן יקטלני לו אי מ א נ נחח לו ש טה ומו פשו

: א מ ל חא דלהוי ליה ש ר זיבולא בחרי י ע מ ח ם ר ד ליבעי א

. לעולם יראח עצמו כאילו ה ב ו ש ת ו ה י נ ע י ב ש י ל פרק שת אשריו שהכריע עצמו לכף ח ה מצור׳ א ש חציו זכאי וחציו חייב. עבה ף חו כ ח עצמו ל ת ווי ליח שחכריע א ח ה עבירה א ש זכוח. ע• לעולם יראה בה הרבה. ד טו ב א י - ד ח טא א חו ת ט יח) ו ל ה ק ) ־ ר מ א נ שת כל עונותיו ח ם יעשה• מצוד. א א ה למוח ש ט ס עצמו כאילו נ ר א נמחלין ואם׳ יעשה עבירה! אחת. .אין כל זכיותיו נחשבין למאומה•טא א חו ם יחשוב בעצמו שחו א א ש ט ו לעולם אל ידין עצמו שהוא׳ חה א מ ט ו ח עבירה כי יאמר הואיל והוא ח א יקשח בעיניו לעשו לי רשעי בפני ח ל ח ם א . ושנו חכמי ו חוסיף עבירח זו על כל פשעיי חקרוש . ויחזור לפנ ד וירא מחטאיו ח פ ם מ ד עצמך. לעולם יהא אם ד . לעולם ירגיז א ו כפרה מאת ה ו ח י ל בה שלימח ויבקש ס ב״ח בחשוו אי א ט ח ר (תלים ד ט) רגזו ואל ת מ א נ ע ש ר יצר טוב על יצר ה

I l l

: אמרו י בלבבכם וגומר אי אזיל ר מ א נ אזיל ׳מוטב ואי לא יקראיק״ש ש. "לעולם' ה ל ר ורומו ם מ א נ טב ואם לאו יזכור לו יום המיתר! ש מו. לעולם אלי יטיח ת ב ר ק הה ׳וימין מ ל דו א מ א ש ה ה ותינוק ת ש יצר אה ל ע ח דברים כלפי מ ם גדול הטי ד ה שהרי א ל ע ם דברים כלפי מ ד אר מ א נ ם עצמו כאילו קדוש שרוי במעיו ש ד אטלע. לעולם יראה א וח עצמו לידי ם א ד (חושע יא ט) בקרבך קדוש. לעולם לא יביא א נסיון שהרי דוד הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. לעולם לא יהלךא אין עושין לו מ ה ויאמר אולי עושין לי נם ש נ ם במקום םכ ד א. ם פיו לשטן ד ח א ת פ ל י ואם עושין לו מנכין לו מזכיותיו. לעולם אה כתיבי ם היינו מ ה (ישעי׳ א ט) כסדו א ר ר רב יוסף מאי ק מ אם שמחי ד ם וגומר. לעולם יהא א ר יי׳ קציני סדו ב בתריה שמעו דא ישועה ח בייסורין בע״הז מבי מ ש בייסורין בע״הו ארי״בל כל ה

ד ד) בהם עולם ונושע: לעולם שנ׳ (שם סן י פ ד ר נ ה ן ם מ ד . לעולם יהיה א ה ו נ ע ן ה י ג ע פרק רביעי בך נרדפים בע״הז מתורים ובני יונה והכשירו ולא -מהרודפין שאין לר עופות. לעולם יהיה ארם ענו כהלל א ב לגבי המזבח ולא ש הכתום רך כקנה ולא קשה כארז לפי׳ ד . לעולם יהא א ולא קפדן כשמאים ד ר תורה תפלין'ומזוזות. לעולם יהא א פ ב בו ס זכה קולמוס לכתו. לעולם כשתרצה להשתתף' ב ט ה רעבדין מן שטיא ל רגיל לומר כל מף עם צדיק עני ולא עם רשע עשיר. ויפה ת״ת ת ת ש בדרך ארץ הם להיות• צנוע ועניו וירגיל תמיר' ד עם דרך ארץ. לעולם ישתדל אם - ובצניעות ובעינוה. לעולם לא יהלך" ח עצמו ללכח בדרכי החכמי אר (שם ג יו) יען כי גבהו בנות ציון וגו׳. מ א נ ם בקומה זקופה. ש ד את ד ם מ ד ם מלבושי עניו ונקי כת״ח. לעולם ילמד א ד לעולם ילבש א קונו שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות והשרת שכינהי שאינו גבוה והוא נמוך שנ׳ (חלים שם יו)"הר ר סיני מפנ עלי ה

: ה אלהים לשבתו מ ר ח ה ר בשן וגו׳ וכחיב ה אלהים הם בעסק ובסחורה ד . לעולם יטעט א ח ״ ן ח י נ ע פרק חמישי בם אין מלוין •לוי ד ויקבע עתים לתורה לפי שבשעת פטירתו של אא תורה ומעשים טובים. לעולם ישתדל אדם'• ל ף ולא זהב א ס א כ לה ולמטה. ל ע מ חמד ל נ ב ו רה ודרך ארץ כדי שיהיה אהו ד׳ תו ללמוח עצמו כשור לעול וכחמור למשאוי. לעולם לעולם ישים אדם׳ א

ם בעיר שישיבתה קרובה שמתוך שישיבתה' קרובה״יעונותיה' ד ישב אה נא ט ל מ ר י רבי תנין מאי קראה (ראשית יט .כ) א מ מועטין. א

! 1 2

רב רי ״בעי רה ואם •אין לו ד חו ם ללמו ד ה וגוי. לעולם ישתדל א ט שו ולא יחוש ה וילמוד טמנ ח שרב מצוי ב ר ח ו ילך לעיר א שילמוד מטנך ה שמתו כ ל ך ה א מתו ל רו א ם מחבי ד ר א ט פ ל י . לעולם א לטלטולוו דח מטנ ד תו ב ללטו ם לעשות לו ר ד כך זוכרהו. לעולם ישתדל א. דו ם מקום לתלמו ד . לעולם יקבע א ר ב דתנן עשה לך רב וקנה לך הם לתורתו אויביו נופלין ר רבי שמעון בן יוחאי כל הקובע מקו מ אר (שמואל ב ז י) ושמחי מקום לעמי -ישראל ונטעתיו מ א נ ו ש חחחי. לעולם רה ולא יחוש לעשרו ד תו ם ללמו ד וגומר. לעולם ישתדל אר (מדבר יט יד) זאת מ א נ ם בתורה ובמצות קורם שימות ש ד יעסוק א. לעולם רה ם כי ימות.באוהל וגומר אפילו בשעת מיתה תו ד התורה ארה ם תו ד . לעולם ילמוד א ת ח ה א ע ם מב״ה ואפילו ש ד ל ימנע א א. לעולם ם בתורת יי׳ חפצו ר (תלים א ב) כי א מ א נ ץ ש פ ח ה ש מ

ם מיגעין. י ט ר ה כונםם פ ח ם א א רה כללים כללים ש הלי כונס דברי חום נוטל מעותיו פרוטוח מיגעין ם שתלך לקםרי א ד א אוחך משל לם ם ופורט וטוצא בכל מקו א מצרפן ועושה אוחן סלעי ל אותו א. לעולם ילמד ה ר כך יהגה ב ח א רה ו ם חו ד שירצה. לעולם ילםוד אד חורה ביום ם ללמו ד ם לתלמידו דרך קצרה. לעולם ישתדל א ד אתה בלילה הקדוש רה ביום ושונה או ולשנותה בלילה וכל הקורא תוב ט) יומם יצור. ד שנ׳ (שם ט ס ה עליו חוט של ח ט ברוך הוא מה א שליש במשנ ר ק מ ם שנוחיו שליש ב ד . לעולם ישלש א ^ ס יי׳ חר זח כתוב בתורד. שנוי בנביאים משולש ב . אר״ל ד א ר ם נ שליש ברה נכסיו מצליחין. כחוב בחורה (דברים סק בחו בכחובים שכל חעום למען השכילו וגר. שנוי בנביאים (יהושע א ת ו ) ועשיתם א ט ח כרח וגו׳ כי אז חצליח וגו׳. משולש בכחובים• ר החו פ א ימוש ס ) ל חם בחורה יי׳ חפצו וחית כעץ שתול. לעולם ישלים (תלים א ב) כי אא וא׳ תרגום ואפי׳ עטרות ר ק ם פרשיוחיו עם חצבור שנים מ ד אם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו: וריבון וכל המשלים• פרשיוחיו עד מצור ב ר ל ״ ם ד . לעולם ירוץ א ח ו צ מ ן ח י נ ע -־ - פרק ששי בי יי׳ ילכו כאריה. לעולם יקדים ר ח ואפי׳ בשבת שנ׳ (הושע יא י) את לוט הבכירה ה ב מ ד ק ת ש ת ם לדבר מצוד- שבשביל לילה א ד אה י אותה ד דורות בישראל ואלו הן עובד ישי דוד מ ד לצעירה קנית. ה העמו מ ע ו נ מ ם ואילך שנא׳ ושם א ע ב ת ר . והצעירה מ ה מ ל שת עשיתי א אני ועונות רבו ט ו ם בדעתו ויאמר ח ד ל יחשוב א לעולם אה יעשה ב ר ח עבירוח ה ש ם ע א א ל ומה יועיל לי עשיית המצות א

. ה מ ח ל מ - ך י בתחבולות חעשד״ ל כ - ( ו ר כ י ל ש מ ח:חרבחישנאמר ( מצו

׳ חבילוח- של מצוח. ם עשיח חבילוח חבילוח של עבירוח עשה כעדו אם לברך ר םר קלח בעיניך. לעולם חייב א ל חחי מצוח חעו לעולם אר (חלים קיו מ א :מברך על חטובה, וכן דוד א על הרעה כשם־ שחובה. צרה ויגון א הרי על הטו ר ק ח אשא• ובשם יי׳ א ו ע ו ש י ס ו יג) כח ם לעשו ד . לעולם ישתדל א ח ע ר א הרי על ח ר ק א ובשם ה׳ א צ מ אח א נ ת ר (שטוה טו ב) זה אלי ואנוהו ה מ א נ חמצוח •בטובהר נכסיו ש

ח לפניו: א נ ח ך ח נ ח שחנ מ ח מ א ח בלולב נ א ח נ לפניו במצוי׳ בטלי

ד אפי׳ עם ס ם ח ד . לעולם יגמול א ח ״ ן ג י נ ע פרק שביעי בא ר (ויקרא יח יח) ל מ א נ ע לו. ולא יהיח נוקם ונוטר ש ר ה טי של הכותים ב ר. וזה דרכן של ישראל הקדושים א חקום ולא חטול האכזרים'וערלי לב נוקטין' ונוטרין ועברחם שטורח נצח. וכה״א עי ישראל א מבנ ו לשאול ולבניו והגבעונים ל ל ח א מ ל חגבעונים בשביל שה עם החיים והמתי׳ כרי ס ם להיות גומל ח ד . לעולם ישתדל א ה מ הד וגו׳ ס ד שג׳ (רוח א ח) יעש יי׳ עמכם ח ס שיעשה הקב״ה עמו ח וגדולה, ג״ח שאהם עושה מן הצדקה. שהצדקח בממונו וג״ח בגופום והצדקה ובממונו. והצדקה עם החיים וג״ח עם חחיים ועם המתים ד עם חעניים בלבד וג״ח עם העניים והעשירים. לעולם יהא או וקרוביו ועם כל ה ומרבח שלום עם אחי מ ערום ביראח ומשיב חח ומקדים שלום על ט מ חמד ל נ ח ו ל ע מ ב ל ם כדי שיהיה אהו ד אם בג׳ דברים ואלו ד הבריוח ואפי׳ על נכרי בשוק. לעולם ידבק א. ובאהבח שלום לאנשי ביתו ם לחבירו ד ח שלום יבין א א ב הן חם מג׳ דברים ד ובאחבחו של הקדוש ברוך הוא. לעולם יחרחק א

ואלו הן המיאונין והפקדונוח וחערבוח:

ם ד . לעולם ישתדל א ט ״ י ת ו ו ת ב ד ש ו ב כ •י פרק שמיני ב

ר מזונותיו כל ימות ־השבוע ס ה א עני י ת והמועדים ואם הו לענג שבתום ד ת כפי כהו וכפי השגת ידו, לעולם ישכים א ב וישמור להוצאת של . לעולם א ר (שמות יו ה) והיה ביום הששי מ א נ לחואלאח שבת שא משום שבות ונחלקו ל כת אינה א ה בעיניך שהרי סמי ל חהי״שבח קו בע״ש ואע״פ שאינו צריך ם שלחנ ד א . ר ד ס ר. לעולם י ה גדולי חדו בח שנ׳ ׳(רוח ג ג) ב ש ם שמלוחיו ב ד א לכזיח. לעולם יחליף א ל אח ב א שמלוחיך אלו בגדי ש ל סכת וגו׳ וכי ערומר, חיחה א ורחצח וח יג) וכבדהו מעשו׳ דרכיך •שלא יהא מלבושך של -וכחיב (ישעיה נ

8 I I I .

!14

י;להחליף ־־מחליף ב ׳הונא י יש לו ר דיאמר־ ־ ל. ל חו ש ך ש ו ב ל מ כ נ ת ב ש: .- - - - ־־ '~־": ן י ד ג ף frw^ ב י ל ח ח אין י לו ל

י שמעון בן יוחאי ב . ד ם א ב ו ד א ו ב ן כ י נ ע ב פרק תשיעי ׳ך הוא יוחד־ מכבורו ו ר ר בו חקדוש ב י מ ח ה ב ואם ש אומר׳ גדול כבוד אט ושכחה־ופאחי־חרומות ק ל ך. ב נ ח יי׳ מחו ד א ב י ג ט) כ ל ש מ ) ר מ א נ שה ־חייב.• -ונא׳ ח ך אץ־ א ח חייב ואם אין ל ת ם יש -לך א ומעשרו׳ אח ־מחזיר ח ן לךי-אסי׳ א י א ף י ך ב ך בין ישי ל ח אבי ד א ב (שמוח כייב) כ, וגדולה ו אמ ם יראח אביו ו ד א ל ח ת ע . לעולם ־תחי ם י ח ח פ על ח. במב״ך, כתיב באו א לםו ם שהשוון הקדוש ברוך הו א ו . ב יראה איקרא יט כ) איש ו ) ב' רא ובאב ואם כהי ך הי ח יי׳ אלהי (דברים י כ) או ואמו ובכבודם לם יקדים הבן בתוצאת אבי . לעו ו ואביו תיראו מ א. ומשקן. ומלבישן. . מאכילן ם ם ה׳ דברים ואלו ה ד ה ועיקר הכבו

ם עניים: ם ה ומכניסן. ומוציאן משלו א

ם ד . לעולם ישתדל א ח ש י א א ו ש ן נ י נ ע פרק עשירי בא יצא ל ה הגונה ש ח פ ש מ ח טובים צנועח וכשרח מ ה ב ש לישא אר מ א נ א לכשרון מעשיה ש ל . ולא יתכוץ ליפיה א לם עליה ערעור טעוה ל ל ה ה הוא מ ש א ה ה ש ע ר ההן וגו׳ כי כשרון ט ק א ל) ש (משלי ל. ה ח פ ש מ ב . ך י נ י א הן ע ל ל חתן עיניך בנוי א ם א י מ כ ולא יפיה. ושנו חת או ם מ א ח ח״ח ש ישא ב ו . ו ח שיש ל ם כל ס ד לעולם ימכור אם בטובים שחרי ד . לעולם ידבק א ח ״ ח לו שיהיו בניו ח ט ב ו גולה מא ש ו כהן לע״א ואהרן עליו השלום נ ת יחרו ויצא ממנ מרע״ה נשא בם ד ל ימנה א . לעולם א ס ח נ ו פ נדב ויצא ממנ ח עמי אלישבע בך כך באין לידי עבירח ןמ״ל .מיוסף ס בחוך ביחו שמחו פו טרו אפוה יתירח בחוך ביחו שחרי מ י ם א ד ל יטיל א ם. לעולם א עליו השלומה יתירה בתוך ביתו והפילה ל עליה בעלה אי פלגש בגבעה הטיח מישר׳. ומעשח ר״ש יוכיח שהטיל.אימה יתירה" בהוך ה רבבו מ בם זהיר באונאת ד . לעולם יהא׳ א י ח ח ־ ן ביחו ובקשו להאכילו־אבר מד דבל-אלעזר מ א ה ד ב ו ר ה ק ח א נ ו ה .׳מצויה א ח ע מ ד ך ש ד שמחו ח ש אי ת ל פ ח ד כ ח ח שנא׳־־(אינה־ ג ח) ס ל פ ־ ח ב ב״ח ננעלו.שערי ר ח מיום שר צ(חלים מ א נ א ננעלו ש ל ־ ח ע מ ה ׳ננעלו שערי ד ל פ ואע״פ ששערי ח׳ זהיר ׳בכבוד אשתו ם ד ם יהא א ל ו ע ל • . ש ר ח ל ת יג) אל• דמעתי א לט.ר ׳(ראשית יב מ א נ ו ש ת ש א בשביל א ל ם י א ד ל א ה ע י ו צ מ ; ה כ ר שאין בם זהיר בתבואת׳-בחוך ד רה. ׳:לעולם יהא א ב י בעבו לאבדם י הטי יו)• ואה א ־על עסקי תבו ל ם א ד ל א בה מצויה בתוך ביתו ש ביתו שאין מרי

115

ר1ר*פפאבחיינו ׳ (חלים •קמו יד)1השםי־גבולך:שלום־ וגו1יאטר5: ם א נ שש ו ר י פ - " . א ר ג אחא ת ש ו י ק נ - א ר כ מ . : י ר ע ראיםרי אינשי ־כמשלם־ שכנסת: לעולם ם. יוצא והמריבה נ ה מן הבית השלו א ו ב ת כשתכלה הא ל א נקראו ישראל דלים א ל אה בתוך ביתו ש ם זהיר בתבו ד יהא אר (שופטים ו ג) והיה״אם זרע ישראל וגו׳ מ א נ על עסקי תבואה• שה שיש לו מ ת מ ו ת ם פ ד לם יאכל א . לעו ד א וכתיב וידל •ישראל מה שיש לוי שהם מ ה שיש לו ויכבד אשתו ובניו יותר מ וילבש כפי מל אשד. ד ת ש לם. לעולת ת ר והיה העו מ א תלויין בו והוא תלוי במי שאה לידי ה מבי ל ט ב ה כי ה ל ט ב ב ש ה בתוך ביתת ולא ת כ א ל לעשות. מר לאיש כ״ש אה לידי הרהו ן לב) והבטלה מבי ס (פי׳ תטהו שעמוה ה בעצמה ואפי׳ תיו ל כ א ל ה מ ש ע . ועכ״פ ת ה ל ה ק ת ע ד לאשה שא יג) דרשה צמר ופשתים ותעש וגוי ר (משלי ל מ א נ ת ש ו ח פ ח ש מ כ

: ם י ר ח ל ירי א בידיח ולא עם ד . לעול׳ ישתדל א ם י נ ל ב ו ד ן ג י נ ע פרק אחל עשר בו בגדלותו. לעול׳ ת ו ת בנו בקטנותו •שמתוך כך נמצא מ לרדות אח בנו בין הבנים שבשביל ב׳ סלעים מילת שתוסיף ם א ד ל ישנה א אם ד ר וירדו אבוחינו למצרי׳. לעולם ילמד א ב ד יעקב ליוסף נחגלגל חחא. לעולם ו א דחלמי ט ח א ט ות נקיה וקלה מאי הי ת בנו אומנ אם ממי שהעושר שלו י מ ח ח בנו אומנוח נקיח ויבקש ר ם א ד ילמד אי מ מ : א ל ה עניים ועשירים ואין העושר א ך אומנוח שאין ב שאין לף ולי הזהב.־־ לעולם ס כ ר והיה העולם שנ׳ (חגי ב ח) לי ה מ א שח ואל יהוש לעושר ם־ ב ה ומלאכת ׳שיתפףנ ר ו ח בנו ח ם א ד ד א למ יר (משלי ג יו) אורך מ א נ רה ש ך עושר בעולם כעושרה של תו שאין ל) יקרה היא מפנינים. לעולם ימים בימינה וגו׳ וכתיב (שם ג•טות בנו תורה ולהדריכו על הדרך הישרה ואע״פ ד א מ ל ם ל ד ישתדל אל יתרשל ־בו. ואם •עשה ד אפייה א א ח גדול בנים קשה עד מ ר ו ט ש

: ד א ח מ ב ר כן אשריו וטוב לו שכרו הם ד . לעולם ישתדל א ן ת מ א ו ש ן מ י נ ע פרק שנים עשר בל תנושא כ נת ש ו באמו בכל יכלתו להיות זהיר וזריז במשאו ומתנם באומנות ד נת כאילו קיים חרי״ג מצות. לעולם ידבק א ונותן באמור מ ה וגבולה בגון בורסקי ה ת ו ת ות פ בה נקייח ויחרחק מאומנ חשום עצמו לעבודה שאינה ד גמל וספן וכיוצא בהן. לעולם ישכיר אח .ביתו ויקה רו ם קו ד שלו ואל יצטרך לבריוח. לעולם ימכור אה יאכל ימכור מנעלים.שברגליו • ואין לו מ מנעלים לרגליו. הקיץ ך

8*

116

ח עתידים ק ה ר ד ם ש ר . ••לעולם-ימכור א ה ד ו ע יסתפק •מהם לצרכי ס ום מעותיו שליש ד . לעולם ישלש א ת ד ואל ימכור עתודים ויקה שם ד ל ישנה א ת ירו. לעולם א ח א שליש ת י ט ם ק ר פ ע שליש ב ק ר ק בל ומלאכי השרח כ ם ולא א נה שהרי מרע״ח עלד. למרו הג המדי ממנל . לעולם א ו ו שאכל מ א נראין כ ל ו סייד א ה ואכלו אכל ט מ ירדו לר (משלי יט כא) מ א נ ם ש א בגזרח המקו ל ר א ב ח ד ו ש ע ל ׳ ם ד יאמר אר ומודח על ח ס ם ירא שמים ב ד לם יחא א ח וגר. לעו ו ב ש ח רבוח ם

: ח בלבבו ם ח ודובר א ט א ח

. לעולם יהא הדיין זהיר ן י ד ו ה י נ ע פרפ! שלשה עשר בר (הלים צט ד) ס א נ בדין שבשכר הדין נהן חקב״ה תורתו לישראל ש) יי׳ עוז א ט י ם כ ש רה שנאם!- ( . ועוז זו חו ב ח ט א פ ש ך מ ל ועוו מת בין ירימתיו ח נ ו ב מ ר לם יראה חריין עצמו כאילו ח לעמו יחן. לעוד ח פ ח וגו׳ מ מ ל ש ל ו ש ח ט ה ט נ ו שנא׳ ה ה לו חחתי ח ו ת וגיהנם פלם ישתדל הדיין להיוח לת. לעו ת ללי מ ו ר ל גיתנ׳ ש ה ש ד ח פ בלילוח מר רבי אלעזר במקום שיש דין אין דין כל זמן מ א זהיר בדין דם י נ ם אין עושיו דין העליונים עושין דין. וכל זמן שהתהתו י נ שהתחתוא בעיר ל ם א ד עושין דין אין עושין העליונים. לעולם לא ידור א. וביה א ס כ . בית ה פא. אומן . רו ם. ואלו הן ה עשרה דברי שיש במלמד תינוקות. ולבלר. הר מעין. ובי׳ה. ו . ומים מצויין כגון נ ץ ה ר מ הת א ר ק ם לרוץ ל ד וגבאי צדקה. וב״ד מכין והובשין. לעולם ישתדל את א ר ק ׳ ל א אפי ל ד א ב ל ת מלכי ישראל ב א ר ק מלכי ישראל ולא לם תכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם: א מלכי א״ה ש, לעולם יחיה . ו ק ל ח ח ב מ ש ן ח י נ ע פרק ארבעה עשר בן ם משבחי ד ה וםעשיו נאים ובני א א ה בהלקו ואז יהיה נ מ ם ש ד א. ה ח מ ש ח ה ת ח טו) ושבחתי אני א ל ה ק ) ו ת מ כ ה אוהו ועל זה אשע״ה בנו ו םב״ו וישים בטהו נ . לעולם יםלק־אדם בטחו ה בחלקו ה מ ש ה פי׳ שר (הלים מ א נ ל וריק ש ב ו ה נ טח על ב״ו בטחו בהקב״ה כי כל הבוו וגומר• ר בעז עקב. ל י א ו בנדיבים יוגו׳ אשרי ש ה ט ב ל ה ו ג) א מ קו ביי׳ (ירמיה ה ט ם •וגר (ישעיה מ ד) ב ד א ם מן ה כ וכחיב הדלו לם בהקב״רי ד ח א ט ב בטח ביי׳. לעולם י ר י ש יו ו) ברוך ועבר־ א בטזונוחיו ובפרנסחו ובכל עםקיו ובכל ענייגיו וישמח בחלקו ויהיול יום ויום ויעשה כ ם חוקו ב ח פו ל ד להטרי י ט עיניו חלויו׳ לחקב״ח חא נברא לשמש קונו חקב״ח מזמין ל ה עורב ש רב ויאמר מ ק״ו מעוי רב צירו אני שבראנ ה מא) מי יכין לעו ו דכתיב (איוב ל ת ס נ ר לו פ

ח מר כל ״מ>׳ שיש לו פ . רבי אליעזר״ או ש ״ כ ־ א ייקב״ה לעבדו לר מ א נ . ש ח נ מ י א ר הריי זה מקטנ ה מ י אוכל ל ה אנ ו ואומר מ כסלה מ ת י ם לצדיקים ש ה (זכריה ד י) כי מי בז ליום קטנות מי גרם לנו בהקב״ה. ם בע״הז שלא האמי ה ות שהיתה ב שלחני לעתיד לבא קטנה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ל ה ברכת הדיוט ק א תהי לעולם לר ואמר נה ברך לדו נה ודריוש. ארו ברכום שני הדיוטות ואלו'הן ארור ויעתר יי׳ לארץ. מ א נ ך ירצך ונרצה לו ש ד כג) יי׳ אלהי (שמואל ב כח ליה ל ה ס נ ר (דניאל ו יו) אלהך די א מ א נ ודריוש ברך לדניאל שה ח מלאכי ל ׳ אלחי ש וחישנ בחדירא הוא ישיזבינך ונמלט מן האריח חדיוט קלח ל ל ל חחי ק . לעולם א י נ וסגר פום אריוחא ולא חבלוה ל חהי בעיניך שהרי אבימלך קלל שרח ונחקיים בזרעח. לעולם אח שיחה עם ב ר א יאכילך בתרומה. ולא ת מ ץ ש ר א אצל כהן עם הא בל הצופה בנשים ח ב א ר ר מ א לידי ניאוף. א ב ך ה פ ו ס ה ש ש א ה

א לידי עבירה: ף ב ו ס. לעולם יהיו ה מ ח ה ס ו ע כ ו ה י נ ע פרק חמשה עשר בל ר (קהלח ה א) ולבך א מ א נ ם מועטין לפני הקב״ה ש ד דבריו של א. ם ם וגו׳. על כן יהיו דבריך מעטי ר לפני האלהי ב ימהר להוציא דס ונוח לרצוח וכל מי שאינו כועס ניצול ם קשה לכעו ד לעולם יהא אי כל הכועס ר נחמנ ר רבי יונתן בשם ר״ש ב מ מדיגה של גיהנם. אר (שם יא י) והסר מ א נ כל טיני פורעניות של גיהנם שולטין בו ש. ואין רעה אלא גיהנם שנ׳ וגם ך ר ש ב ה ט ע ך והעבר ר ב ל ס מ ע כה ומן הכעס מ ח ם לפרוש מן ה ד רשע ליום רעה. לעולם ישתדל א שכל הכועס כאילו עובה ע״א שכך הוא אומנותו של יצר הרע היום

למחר יאמר לך עבוד ע״א: ך עשה כך ו מר ל או. לעולם ח ו נ צ י ל ח ה ו פ ו נ ח ן ח י נ ע פרק ששה עשר באחד בלב ויתרחק ח ו פ ד ב ח ם חוכו כברו ולא ידבר׳ א ד יהא א מהליצנות ולא יחניף לאדם בעולם. ארשב״ל מאי דכחיב (איוב לוקת ח על עסקי מחלו ר ק ו ל פ פה שחנ ו יג) וחנפי לב וגו׳ בשביל חנם שיש ד ר רבי אלעזר כל א מ ק עליהם שר של גיהנם שיניו. א ר חב פה נופל בגיהנם שני' (ישעיה ה כ) הוי האומרים לרע טו ו בו חנש וגומר. לעולם יפרוש וגו׳ וכתיב בתריח לכן כאכול קש לשון אה לפי שהיא שקולת כנגד ע״א וג״ע וש״ד. לעולם פ ו נ ח ״ אדם' מן הר מ א נ ם עצמו מן הליצנוח שכל המחלוצץ ענשו גדול ש ד יפרוש א׳ סוסריכם וגומר. לעולם צצו פן'יחזקו ח כב) ועחח אליחחלו (שם כ

— U8

אה ־שנאם!*(דייה ם מן •הליצנות־שכל-המתלוצץ אין• לוי רפו ד ופרוש אם וגומר: י ו יו) ויהיו םלעיבים במלאכי האלהי ל - ב

. לעולם יהיר• ם י ר ב ח ת ה ב ה ן א י נ ע פרק שבעה עשר בך כמוך ע ר אהבת ל ת הבריות שנא׳ (ויקרא יט יה) ו ם אוהב א ד ארה לאהוב תו בה- י ד שחי מ ל ח רעך בא ל ומ״ש לרעך ולא אמ׳ אם ד . לעולם יקרב א חומד לנפשו הב ו ה שהוא או ד לחבירו כל מ ולחמוח בת ח קרוביו ונושא א ו שכל האוהב שכניו ומקרב א י ב ה ו א , ת א

ח ט) י ר (ישעיה כ מ א ו עליו נ ק ח ח ד ע ש ע לעני ב ל תו והמלוח ס אחור לטובים ויחרחק ב ח ת ה ם ל ד . לעולם ישתדל- א ת ענ א ויי׳ י ר ק אז תם בתוך ׳ רעי ם ד א ירבה• א -הבליעל. לעולם• ל י בנ ת הרשעים ו ר ב ח מר פ ס ל י עע. לעולם א ביחו- שנ׳ •(משלי יה• כד) איש רעים להתרול א לידי גנותו. לעולם א ך טובתו ב ו שמתו ר ב ם בטובתו של ח ד אד ולבסוף חרגו. ר ת בן ה ב •שהחיה א א ח א ם מ״ל ט ד את-הרשעי ב כ ת. ואמר ה מ ל ם בן ש ע ב ה ר ד הזקנים וקח עצתם מ״ל מ ב כ לעולם הוי מם בעיניך ד . לעולם יהיו •כל בני א . חא א בבי ב א בביתא מ ב בן-סירא סח תצבור• עליך שהרי ט י א א ה ם והוי מכבדן כר׳׳ג. לעולם ת י ט ס ל כל יוציא . לעולם א ם ע כהניםיאהוריהם כלפי שכינה ופניהם כלפי הף איניש נפשיה בהרי צבורא. ת ת ש ם ל ל ו ע ל ' . ל ם עצמו מן הכל ד אם ד מהר א ל י ם לצער עצמו עם הצבור. לעולם א ד לעולם חייב אם ו א ת ל יכנמ •אדם לביח חבירו פ . לעולם א ת רנלו לביח חבירו אח הגן וקרא קודם ת ד על פ מ ע א קורהו קודם ולמדנו מהקב״ה ש ל אם וגומר. ד א ל ה ר (ראשית ג ט) ויקרא יי׳ אלהים א מ א נ ם ש ד א לם אצל ד א . ע ד ב. לעולם י ב ויצא בכי טו ם בכי טו ד ס א כנ לעולם יתם שטרותיו: ח ואצל מי חו י ם מי יעמוד ואצל מי•,ישב ואצל מי מל יוציא . לעולם• א ע ר ן ה ו ש ן ל י נ ע - יפרק שמנה עשר בר ב לא הוציא ד ב ח׳ אותיות ו ר מגונה טפיו שהרי עקם הכתו ב ם ד ד ארה. לעולם ננה טהו ר אי ש ה א מ ה ב ר (שם ו ה) ומן ה מ א נ מגונה שב ובאשה קראו מושב• כ ר מ - ו א ר ם בלשון כבוד שהרי בזב ק ד ר א פ ס יתבהר לשון ערומים. ואומר ודעת שפתי ברור וכתיב (איוב טו ה) ות ברית ד ר רבי פ מ א ע ד ר ם לשון ה ד ספר א ל י לס א . לעו ו מללע ילקה בצרעת ר ן ה ו ש ל - ר פ ס מ ש - י כרותה נתן הקב״ה •בעול׳ שכל מ

ת המצורע ־וגר. לעולם ישמור י ר ו ת - ה י ה ר (ויקרא יד ב) זאת ת מ א נ שע גורם ר ר לשון ת פ ס מ ע שכל ה ר ם פיו ולשונו- ואל יספר־ לשון ה ד אע ר ר לשון ת פ ס מ ל ה . אר״ל כ ת י לעצמו פשעים ועונות לאין תכל

119

־פיהם ׳ מגדיל ־עונות. עדרלשעמ!1י:.שנאטר.>(חלים־־עגיט)1שחו בשמי־הרע־אמה ן ר ־לשו פ ס מ ה ש א כ ב ק ו ע ר מ ־ ר מ א - א ד ם ח ב ר י ר מ א ׳ ־ . ר מ ו ג וה לדונו ־שנאמר-י(שם<.קך ט מ ל מ ^ ח ח א ו ׳ ח ל ע מ ל י מ חקב״ח ׳לגיחנם •אנב יג) ר (ישעיה מ מ א נ ר שנונים.• וגומר־-גבור זח חקבי׳ח ש מ ה) חציי ג״ - יי׳ •כגמר• יצא וגר: ־ • ־ד . לעולם הויזחיר בסו ד ו ס י ה ו ס ׳׳ :פרקיתשער! עשר בעניןי כד חברו ואפי׳ בשעח ׳ סו ל ג מ ה גדולה היא ה פ ר ח . ו ך ואל חגלהו ר ב חוכתיב (שם כה י) . , . ל ג ת ^ ל א , ר ח א . ד ו ס ו . . ( ה ט מריבה שנ׳ (משלי. כד חברו ואל יגלהו ת סו ם לכסו ד פן יחםדך שומע. לעולם ישתדל אר (ויקרא יט יו) לא תלך מ א נ שכל המגלה סוד כאילו שופך דמים שו ואל יגלהו שכל ד חבר ם על םו ד רכיל בעמך וגו׳. לעולם יכםה איא ' ד נקרא רכיל והמכסה עליו נקרא נאמן שנ׳ (משלי חמגלה הסו

ר וגו׳: ב ה ד ס כ יג) ונאמן רוה מ

אה ם נ ד . לעולם יהיה א ץ ר ך א ר ן ד י נ ע פרק עשרים בו ובכסותו ובמאכלו ומשתהו ובכל עניניו. לעולם יזהר במשאו ובמתנק שמשימין הסופרים על כתיבתן כדי ב ק סופרים (פי׳ א ק מ ם מ ד את דתאיני פ מ . ו ( ט שעל המלח ס ׳ ה פי ) ך דשיאדי כ ס . מ ( ק ח מ שלא חלא דעינבי (פירוש כמו עכביש שעל (פי׳ עיפוש החאנים). מאית. לעולם יהא י שדברים אלו מזיקין ואף כםם המו הענבים) מפנא יגרום מ ם פיו לשטן ש ד פתח א ם זהיר בתשובותיו. לעולם אל י ד אר ת ב י א א ויתקייטו דבריו לרעה שנ׳ (ישעיה םז ד) גם אנ ט ח חי ויתאיני. ח ד ח ד פ ח בתעלוליה׳ וםגורותם וגו׳ וכחי׳ (איוב ג כה) כי פם ד ם מן הכיעור ומן הדומה לו. לעולם ילמד א ד חרחק א לעולם יא ה . לעולם ח ת וערבית כדי שלא יתרחק ות שתרי ת עצמו להפנ את חלומו ם א ד ם מעורבת עם הבריות. לעולם יצפה א ד דעתו של אה ל א יחלת שאם ח ל ם ש ם רחמי ד . לעולם יבקש א ה נ ד כ״ב ש עם במקום רבו והוא ד . לעולם ידור א הפטר א זכוח ו ב אומרין לו הם בא״י ואפי׳ בעיר שכולה כוחים ולא ד דכייף ליה. לעולם ידור אם בחוצה לארץ אפי׳ בעיר שכולה ישראל. לעולם הצדיקי׳ מספריח כבודו. ו בגוים א ר פ ר (חלים צו ג) ס מ א נ בכבודו של חקב״ח שה ל פ ח ם זהיר ברוחו כשיזקין ויחקן מעשיו וירבה ב ד לעולם יהא אא ל ם אינן חשובין א ד ל א ׳ובצדקות ובמצוח ובג״ח שכל מעשיו שנח הרשיע ם חיח כל ימיו צדיק גמור ובאחרו ח א נ כפי שהן באחרו הרי זה רשע ונדון בגיהנם. ואם היח רשע גמור ובאחרונה עשה

!20

ה להיות ש א ל ה ד ת ש בה יהדי זה צדיק הוכה לג״ע." לעולם ת תשוה ועם בניה. ל ע דה׳ עם ב חםי ה ׳ צנועה צדקת וכשרה ונאה במעשינה של א ינקה מדי ר כי ל ה נ ר אשד. ב ח ם א ד ל יהלך א לעולם א. לעולם יהא ח ל מ ו ש ח ט ח פי׳ מ ט ט י ח גיחנם. לעולם נשים לפנל אהרן ו ש ר הוי מחלמידי מ ו ל א ל ם. ה ם אוהב שלום ורודף שלו ד אר על שלשה: דברים העולם קיים על מ ו הב שלום וכר רשב״ג א או

- ־ ־ . ל השלום: ע ו ־ ת מ א ה . ל ע הדין ו

ם ל ו ע ל ש . ר ד ם מ ת

o " י

גדולה ל ו מדרש גדו

ות . גדולה צדקה יותר מן הקדבנ ה ק ד צ ר ב ב ד פרק ראשון מבח. גדול ר ליי׳ מז ה ב ט נ ס ש מ ז ׳ ה ק ד ר (משלי בא ג) עשוה צ מ א נ שה ש ע מ ר מו ׳העושה צדקה. גדול ה ח ח לעני בשעח ־דחקו מ המלוה הצדקה שלום. ש ע ב יו) והיה מ ד מן העושה שנאמר״(ישעיה ל ח ו יי נ ח פ ל ב ק ה ח אורהים מ ס נ כ . גדולה ח ה ש ע א מ ל ה א ש ע ל חקרי מ אא מצאחי חן בעיניך. ם נ ח ג) ויאמר יי׳ א ר (ראשיח י מ א נ שבינח שו אפי׳ י ח ב״ח דחנן (שבח פ׳ יט) מפנ מ כ ש ה ח אורחים מ ס נ כ גדולח חי האורחים ומפני בטול ב״ח הקדים נ ל חבן מפ ע וה׳ קופוח ש ב ר אר מ א נ ה ש האורחים לבטול ב״ח. גדולח צרקח שהקב״ה נקדש ב

ט וגו׳: פ ש מ ח יו) ויגבח יי׳ צבאוח ב ח י ע ש י ) ם ר מן המעשי ח ח מ ל פ . גדולח ח ה ל פ ח ו ח י נ ע פרק שגי בל יי׳ וכחיב ויאמר יי׳ אלי ר (דברים ג בג) ׳ואחחנן א מ א נ טובים שך רב מעשים טובים . • ופי׳ רב ל ח ג ם פ ש ח א ב לך ׳וגו׳ עלח ר ר. גדולח י ואחפייס לך ל לפנ החפל ה ו ג ס פ ש ה א שעשיח־ואעפ״כ עלה רח לי רוב זבחיכם מ ר (ישעיח א יא) ל ט א נ וח ש ן חקרבנ ר מ ח ח מ ל פ חח. ו בח מן חקרבנ ח ד״ל אע״פ שחיא יוחר חשו ל פ וכחיב גם כי חרבו חח ל פ . גדולח ח ו נ ר מן הצדקה־ שזה בגופו תח בממו ה גדולה חעניח מד אויביהם וממיחה משונה ומן הייסורין שבזכוחה ישראל ניצולים מיחל עונוחיהם של ח שבזכותח חקב״ח מו ל פ וח. גדולח ח ומציני החי

ישראל־ לפי שהיא במקום קרבנוה:ה א י ב מ . גדולח חשובה ש ח ב ו ש ח ן ח י נ ע פרק שלישי באה לעולם שנא׳ (ירמיח ג יד) שובו־ בנים שובבים וגו׳. גדולה רפוט כ) ובא לציון ר (ישעיה כ מ א נ ח הגאולה ש ח א ב ר ק השובה שהיא מד (הושע מ א נ ה הרהוקים ש גואל וגו׳. גדולח חשובח שמקרבח א

122

ם וגו׳. גדולה ת א עמי א ם ל ה ר יאמר ל ש ב א) והיה כמקום אבה מוחלין לו ולכל העולם כלו ה תשו ש ע תשובה שבשביל יחיד ש

: ו ב אפי ממנ ר (שם יד ה) כי ש מ א נ ש. גדולח ענוח שנשתבח בה ח ו נ ע ן ח י ג ע פרק רביעי בם מנשאין אותו ה ב י שהיו בני דורו גדולי׳ ש אברהם עליו השלום מפני והיו קודאין אוחו אדוני וגו׳ וחוא ע״ה היה משפיל ח ח ן עפרון ח ו מח וחים שבהם פ יעות^עמהם ואפי/<,לפנימי ה עצמו במרחי^ךענוח? וקצנם חארץ: גדולה י ע ם לפנ ח ר ב א ! ו ח ח ש י ) ו ב י ' ג כ ! ח י ש א ר ) ר ׳ מ א נ שח יצהק ע״ה שהרי אבימלך גרש אוחו ממלכותו ב ח ש ח נ ב ענוה שו ומרוב ענותנותו א גבה לבו ולא שלם לו כמעשי וכשבא לו אבימלך ל: מ ל) ם ש ) ׳ ר מ א נ ז ולאנשיו׳ ש : לו והשקהר- ג והאכילהו״ -־באהבה״׳ קבלן. י גדולה-.ענוה ׳ וגו וישלחם יצחק וילכו מאתו׳ - ׳ ו ג ו ם •משתה- ה ויעש לי נ -אדו תו היה קורא לעשו ו י עמתנ נ ח יעקב אע״ה שמפ ב ח ש נ - ח ב שו נ ן׳ לאדוני •לעשו•ולכך חיח כותב-רבי ) כח׳, חאמרו ה ־ ב שני׳!(שם לב אנכי ו ר ,כי״ לא• ם מ ס ׳נאם• עבדך יהודה.׳־ א ו נ י נ ו ט נ א ל ^ ש ה ק הי1מדבר יב ג) ח •םרע״ה:שנאמ׳ ב ח ש נ - ה ב ח ש ו לח״ענ דו ג - - . י ח ו מאב, ואיגנ׳־מחגאה ו עג ה ח״ליםכל- האדם.—אלא- מ ״ ר א והאיש •משה ענו מת ו ׳ להתגאות:׳ בהי•• כגון״ המלכ ן לי ת שבני אדם״רגי ו ד מ ה - ן במרה• מל כ ו ענו מאד־ מ ל ל ה - ת ו ר מ ה והנבואה •והחכמה ואע!׳פ• שהיו -בו. כל ׳ם •אדם ד י א ה י נהגדל׳ןאהרן ע״ה בנוהג: שבבנ ב . גדולה ענוה ש ם ד א הא ־בכליר׳והוא ־מכבה. ף הו נ ט ח א מ מ ת ביתו בבגדים ־בלות• ש מכבד• אן •בחופה ואעפ׳יכ והרים ת ח יח לובש- ח׳ בגדים־ •ודומה ל ל אחרן• ע? ב אר (מדבר ג לב). מ א נ ר ש ז ע ל א י ח ב ת ש ח נ ב ש - ה ו נ את.־׳מדשן,־: גדולה עת .עצמן׳ לפניי ה משפיל־ א י ה כ י ׳ פ ע א ונשיא נשיאי-הלוי«אלעזר וגו׳ וח ח נ מ ו י ר ו א מ ח ־ ן מ ש ׳ ו ׳קטרח-ה6מי - גרולח־יהב״ח והיה־ינושא בעצמוו ר בשמאל ן המאו מ ש ו ־ ו נ י מ י ב ם י מ ם ה ת ר ו ט ק - , ׳ ח ח ש מ ה ף מ ש ו ר י מ ת הנדחו ~ ושמא ח׳ באפו י י חלו ד ח ש מ ר חלויה-מרועו שמן׳ ח ת התמי ח נ מ ון ־גדולה• י א ש - א ל האמר• קטן היה הרי׳ הוא ־ אומר.:ונשיא,־ נשיאי יהלוי א- גדולה . י מלך אל-חחהדר־ לפנ ׳ ( ו ־כה־ (משלי א׳ ך שנ ל ט ל ש ך י ר ט ל פ בן• •כאהד ״והם י היו ה נחגדלו הלויים שכל ייש׳ היו-מהלכי ב ענוה שיןלבעגלה ד אלא^שטוענ ו ע . א ל ו - ו כ ש מ ה י ׳ ל ב ת -בל ׳ זקוקל^ ליישב•; א

ן גדולה י י א ש ׳ ו נ י ל ע ^ ץ ל ב ק מ - ו נ א ו י1איו־ י ר מ א א ל ו : • ו א ג ת ואפייה לא.״ נה ב ש : גדולה• ענוה • : - ן ל מ - י נ פ ל . ׳ ר ר ה ח ת - ל ל מלך׳-שנא׳ א ש ף י ר ט ל פ בל כ - י מ ל נתנדל שאול שהרי •כשאמר •לוישטואל- (שמואל א ט •כ) ו

א ל וא׳הקטיףעצטו-ץא״ל ה ז ן ן ך: ך ולכל*ביח• אבי ל ״ א ל א ה ש י - ח ד מ חיי שבטי ישראל־ ־ומשפחתי־ הצעירה וכשבקשו ן ימיני •אנכי מקטנ בר (שם י- כב) מ א נ ד ׳שחפילו גורלות־ ש ח ־ אוחו.••חטטין•עצמו• ע למשול ד ג ת נ - ח ב ל חבלים. גדולח ענוח ש חבא א נ ויאמר יי׳ הנה־ הוא •ך דוד וישב לפניייי׳ ויאמר מי ז יה) ויבא המל ׳ (שמואל ב דוד-שנאמר (תלים ד הלום ונו׳ ו י הביאותני ע ם •ומי ביתי { ׳ אלהי י אנכי״י

) ואנכי תולעת ולא איש: ז ב כ. גדולה התורה שבה ה ר ו ד ת ו מ ל ו ת י נ ע פרק חמישי בת יש׳ עמו מאומות העולם.׳ גדולה חורה שבזכותה חבדיל• הב״ה אח ישראל מן הייסורין ולא ישלוט• בהם חיצר יחרע הקב״ה מציל אם. רח וגדול• כחדה מכל חכחרי ושורה עליהם רוח חקדש. גדולח תו( ג כ ו י ל ש ט ר ( מ א נ גדולח חורה שמאירה• ללומדיה בע׳והז' ובע״הב שגדול-שכרה •משכר• הצלח נפשות ר מצוה וגו׳. -גדולה-חורה־ ו כי נה שבעול׳ שזקני חורה ד מ ל כלי ח כ רה מ חו לה- דו ומשכר בניו ב״ה. • גר (איוב יבייב) בישישים מ א נ ן משביחין ש ל זמן שהם מחישנין ה כר (משלי ט •י) ודעח מ א נ ת תורה שנקרא׳ קדושה ש ל ח . ג ה מ כ ח קדושים ביגח. גדולה תודח שבזכותח ישר׳ נגאלין מן חאומוח שנא׳ח אנכי נ ה עבדי וגומר וכתיב בתריה ה ש רת מ (מלאכי ג כב) זכרו תורה שנוחנ׳ חיים בע״הז ובע״הב ח אליה וגו׳. גדולח חו לח לכם א שום למוצאיחם •וגו׳ וכחיב עץ חיים ר (משלי •ד כב) כי חיים ח מ א נ ש• - •ד־ יי ׳-־ י היא וגו׳: - י

־ גחלר, מצוד, שמגחלח לעושיה . ח ו צ מ פרק ששי^בענין ח-וחיה. גדולח מצוד, ר מצוחי ) שמו ד ם ד ש ) • ר מ א נ בע״הז ובע׳יחב שתם בלב שלם כאילו מודה בהב״ה שכל המודת במצות ועושה אור (ויקרא כ ו) והתקדשתם והייתם קדושים. מ א נ ובמציאותו ובאלהותו שם כ ת ם ההיו קדושים כי אני יי׳ •המעלה א ת כשם שאני קדוש בך אם מארץ מצרים ע״מ שתקבלו עול המצות כ ת על תנאי כך העליתי אפר בעול הםצות שכל המודה במצות מודה י ביציאת מצרים וכל הכו

פר ביציאח• מצרים: כו

ן מ ר ח ו י ח ״ . גדולח ג ם י ד ס ח ח ו ל י מ ן ג י נ ע יפרק שביעי בח ל ח ד וג״ח •בגופו ובממונו. ג ב ל ב י ם ד ל א הצדקה׳ שהצדקה בממונו שד אפילו• •עם מי שאינו צריך הקב״ה משלם ס ח ח ש ו ע ח - ל כ ג״ח שם עם המלאכים והוא עומד עליהם. והלא דברים ה ר ב שכרו כגון או ל - ע ר ה פ ה מ א ק״ו ומה מי שהוא עושה עם מי שאינו צריך ר

124

ד יעם שצריך־ עאכ״ו: גדולח ג״ח שגור דיו ס הקב״ה מי שעושה חר מ א נ ע ש ר ק . ־מנין לגזר רץ ושבועה שאינו נ ה קרע ב ושבועה נא בזבח ומנהד! ב ר ר מ (שמואל א ג יד) ולכן נשבעתי לבית עלי וגו׳ א

ם: ר הוא בתורת ובגמילות חסדי פ כ ת ל מ ב ר א פ כ ת אינו מ

ת שהיא ב . גדולת ש ט ״ י ח ו ו ח ב ד ש ו ב ן כ י נ ע פרק שמיני בא או ע״א שניהם י ס ח ר פ ל שבחי ב ל ח מ שקולה כנגד כל הםצוח שכל חן בה'גירי הצדק ו ח חהב״ח לבח נ ח נ ח ש ב ם. גדול׳ ש כנכרים לכל חדבריר (ישעיח כו ו) מ א נ ד ש ב ל ח ב ב שחרי לא פי׳ מחרי״ג מצוח אלא׳ שח שאין כ״ג ב ה וגו׳. י גדולה ש ב ם וגר כל שומר ש י ו ל נ ח ד כ נ ובני חר (שמוח מ א נ ה ש ב ש ר עליו ה ו ב ע ח ש ־ ד ר משיחחו ע ח דח א נכנם לעבוח שכשנחדלדלו ישראל ב ח ימים ילבשם הכהן; גדולח ש ע ב ט ל) ש כם (מלכי ח שנאמר־ ב ש א זבוח ה ל ם א ה ה ל ד מ א ע ם טובים ל טטעשי. ה ב ש ר עליהם ה ד שחעבו ח ימים ע ע ב ה ש ל כח א ה נ ל א כ כט) ויחנו אם ה ר בשביעיח שהזכיר ל מ א נ ם ש ח ח ל ד מ ע ובימי יאשיהו היא ־ שח נפשוח כגון נ כ י ס נ א מפ ל ח א דחי נח נ ח שאי ב השבח־.׳ נדולח שר או כיוצא בזה: ר ־או לבו ה נ ו ל ל לים א פ נ כן או הינוק ש הולד. מסוב ואם . גדול כבוד א ם א ב ו א ״ ד ו ב ו כ י נ ע פרק תשיעי בח יי׳ ד א ב ר (משלי ג ט) כ מ א נ ׳שהעדיפו הקב״ה יותר מכבודו שה חייב ת ם יש לך א נך בלקט ושכהה ופאר. ותרומות־ ומעשרו׳ א מהוך י בין יש לך בין מ ת אביך ואת א ד א ב ב ואם כ נאמר בכבוד א וכו׳ וב ואם שתקישו . גדול כבוד א ם י ה ת פ ר על ה ח מחז ח ך ואפי׳ א אין לא דבי נשיאח מאי ח ח י פ ח א ב ש רבי עוירא ר ר . ד הקכ״ח לכבודור פיך לא מ א דכחיב־(חלים קלח ד) יורוך יי׳ כל מלכי ארץ וגומר מר הקב״ה אנכי ולא יהיח לך מ א א אמרי פיך בשעה ש ל ר א מ א נת ד א ב ר כ מ א ד עצמו הוא דורש כיון ש לם לכבו ו אומוה העו אמר

נים: ם הראשו ך חורו להורות על המאמרי מ אביך ואח א

ח שמוכרין ש . גדול נושא א ח ש י א א ו ש ן ג י נ ע פרק עשירי בח וכשרה נ מ ד הורה: ׳־ גדול נושא אשד. ה ס״ח לישא אשד׳ או ללמוה שרוי ש שכל טובוח שבעול׳ םובבין אוחו וכל ישראל 'שאין לו אח י הקב״ה לנשים י ט ב ה ה ש ה ט ב א עזר וכוי. גדולה ה ל בה ב בלא טווח קומנה י וגומר נ ר (ישעיה לב ט) נשים שאנ מ א נ יוחרימן האנשים שר ליח באקרויי בנייתו מ ב לרבי חייא נשים במד. זוכין א י ליה ר אמדד דאחו מבי ן לגיברייהו ע ן ומחאחרי נ רב ' בבי רב ובאתנויי לחו בבי

רבנן: • -

125

ל בנים ח ג ־ ר כ ש ־ ל ח ג ^ ם י ג ל ב ו ד ו ג י נ ע פיק אחל׳ עשר ב׳ קשה אפ/׳ה י בנ על הדרך ־הנכונה והנכוהה ואף על יפי שצער גדול׳ד ה ם בגדול בניו. ארשב״א נוח לו לאדם לגדל לגיון א ד ל יתרשל א א

ד בארץ ישראל: ח של זתים בגליל ואל ־יגדל חינוק אה לפגי נ . גדולה אמו ן ה מ א ו ש ו מ י נ ע פרק שנים עשר בה עליה׳ ת ר ו בו ש נ נה שהאמי ר והיה העולם שבשכר אמו מ א מי ש דוה הקדש ואמרו שירה לפני הקב״ה שני (שמות יד לא) ויאמינוד מג׳ ה ת שהוא א מ א ה וגו׳. גדול ה ש ביי׳ וכתיב בתריה אז ישיר מר על מ ו עמודי׳ שהעולם עומד עליהם (אבות־ פו א) דתנן רשב״ג את מ א ת ועל השלום. גדול־ ה מ א ג׳ דברי׳ העולם קיים על הדין ועל ה. קיים התורה כולה ת עם הבריות כאלו מ א שכל מי שעושה מלאכתו בת שכל ד מ א ל ר (תלי׳ קיט קעב) צדקתך צדקי לעולם וגו׳ ה מ א נ ש

א בו׳ ימי בראשיתי שהוא קיים על ־־האמת.י׳־׳•־ ר ב נ ה ש מט שקרא פ ש מ . גדול ה ן י ד ו ה י נ ע פרק שלשה עשר בט טו) צדק ומשפט מכון ט שנא׳ (שם פ פ ש הקב״ה.• שם כסאו מט שהשונא אותו אין רפואת למכתו שנאמר פ ש מ . גדול ה ך א ס כא רפואה ל ט יחבוש. ואין חבישה א פ ש ף שונא מ א ד יז) ה (איוב לט שלא חזר פ ש מ ר (חלים קמו ג) ומחבש לעצבותם. גדול ה מ א נ ש , ר מ א נ . והיכן בדור המבול ש ט פ ש ט א על ה ל העולם לחהו ובהו אח הוא ו יודעים ט מבלי משים לנצח יאבדו. המשים הזה אין אנ

א. ר חשים וגו׳ הרי המשיםיהו ש ם א ה הטשפטי ל א ו ב ו ה ו נ ד ט ל ש א ל אט הרבים נענשו. גדול פ ש ט ט שבעון ־חוסר ה פ ש מ הדין. גדול הם ר (ישעיה ד ד) א מ א נ ט שבו נמחלין עונותיהן של ישראל ש פ ש מ ה

ט וגומר: פ ש ת צואת ־בנוח ־ציון וגומר ברוח ט ץ יי׳ א ח רח ת נ . גדול ת ו ק ל ח ח ב מ ש ן ה י נ ע -פרק ארבעה עשר ב מיגיעו יותר מיראת שמים שביראת שמים כחיב (חלים קכח א)ח ב) יגיע כפיך כ ר (שם ק מ ו אשרי כל ירא יי׳. ובמלאכה חוא אה שכינה ח ר ל וגומר אשריך בע״הז וטוב לך לע״הב. ולא ש כ א כי חח ע ה שנאמר (שמוח ג א) ומשה חיח ח כ א ל ך מ א מחו ל ה א ש על מה בריוח ברא הקב״ה מ כ ה ש כ א ל ך יי׳. גדולה מ א ל וכחיב וירא מר י א . וכן היה רבי מ ם בלבד ד א לבני א ל ה א כ א ל ר מ ס בעולמו:ולא מח ו ד מהחי ה ב קייץ שועל הנוני או א ל ח ב מר ראיח מימיך ארי ם אום י שהם טפלי א מפנ ה ל כ א ל ם מ ה ה לא ניחניה ל מ ה ל כ א ל עושה מה שכל הנביאים התעסקו כ א ל ה עדיפא. גדולה מ כ א ל מ ה י ש אלא מפנ

126

ה ״ ע ר ט ר * ת ט ו ג ו ך נ א צ ׳ ה ע ר א ה ב ו ש א י ( א ביעקב״כתיבי(ראשית ל ל בה.־ : (שטות ג א) ומשה׳ היה רועת ־וגו׳.׳ דוד ע״ה (תלים עם ע) ויקההום. ס (עמום ו יד) כי בוקר אנכי ובולם שקטי ת צאן.׳ עמו ממכלאות שנ׳ כ א ל ד שעשו מ ־ שכינה בישראל ע ת ת ר א ש ל ה ש כ א ל גדולה מה •את כל המלאכה־ וגומר ויברך אותם ש ־ וירא מ ( (שמות לט מגן שתשרה שכינת במעשה ם יתי רצו ת ר ל מ . ומת ברך אותם א משתח מ ש ידיכם: וכן היה שנאמר״ והענן־-מלא• את־ המשכן.׳ גדול הה מ כ בה הזאת ניצול מ ה הטו ד מ ב ו ש ת כ א ל מ ס מ נ ר פ ת מ ה בחלקו ו

והגזל: ד ומן הגנבה. עבירות מן הקגאה וההמור ׳ גדול המעבי . ה מ ח ה ס ו ע כ ו ה י נ ע פרק חמשה־ עשר בו דהניא ת ל פ הב אותו ושומע ת ל מדותיו־ ואינו כועס שהקב״ה או ער ומי שאינו כ ת ש שלשה הב״ה אוהבן סי שאינו כועס ומי שאינו מל מדותיו ואינו כועס שכל הכועס ר ע עומד על מדותיו. גדול המעבי

ר (תלים קיב י) רשע יראה וכעם: מ א נ א רשע ש ר ק נ. גדול ענשה ת ו נ צ י ל ה ה ו פ ו נ ח ן ח י נ ע ׳ פרק ששה עשר בא וג״ע וש״ד. גדול ענשה של ״ ע / ד ג נ א שקולה כ פה שהי ו של הנל ע ב ב וחורה ש ח כ ב ף כאילו עובר על חורח ש י ח שכל חמחנ פ ו נ חח יושביח כי יעברו חורוח ח ה ה פ נ ) והארץ• ח ה ד ר (ישעיה כ מ א נ ה ש פ

א הורוה: ״• ־•••:־ ־ ׳ -י ל ק. הורה אין כחיב א ו הו פ ל ח: גדול השלום ם י ר ב ח ת ה ב ה ן א י נ ע פרק שבעה עשר בקח שאפי׳ עובדין ע״א כב יכול אין שכינה יכולה לגגוע ושנאוי חמחלוליענשה של ר עצבים ־אפרים. גדו בהם שנאמר (הושע ד יו) חבוח ירושלם וב״ה וםםך לדבר *איכה *ישבה *בדד ב י ר ח ה ם ש נ ח . ח א נ שרח וג״ח ב״ח. חניא מקדש שני שחיו עוסקין בחו *העיר ר״ת אים שהיתה ביניהם־ ללמדך־ ששקולה נ ת ה א נ י ש ב מפנ ר ה ה מפני־ מ

׳ ־ ־ ם ׳כנגד שלש. עבירות ע׳יא וג״ע וש״ד: נ את ה שנ. גדול ענשו של ע ר ן ה ו ש פרק שמנה •עשר־בענין לא ט ח ׳ א נ ח לב לא) א ו מ ש ) ב י ח כ ד א ׳ ׳ ע ל״ח מעונש ע״א וג״ע זש״ד. טלח. ש״ד ) הרעה הנדו ט ־ ט חעם חזח וגוי. גלוי עריוח• (ראשיח לר גדול או גדולה ובל״ח ט א נ ן ל כ (שם ד יג) גדול עוני מנשוא. בת גדולות." גדול עונש נבלוח ר ב ד ר (תלים יב ד) לשון מ מ א נ גדולות שה ׳של ע׳ שנ ו נ ם גזר די ת ת ת פיו אפילו נ ל א ב נ מ ה דתניא -כל ה פ ה

בה נהפך עליו לרעה: לטו

ד . גדול כסוי הסו ד ו ס י ה ו ס ן כ י נ ע פרק תשעה עשר ב

ם שנ׳"י(ויקרא~וט יו)׳״לא דמי פךי :שו לו שכל׳־־־המגלח:סוד ־חברוג כאית ו ב ש ח א י מקיים׳ מ ׳ שהו ו ר ב ח סויד־ ח ס כ מ ך רכיל׳ ־וגו׳.י גדול ח חלי נ פ מ ־ ר ב ד ולא־ יחקיים ה י מתשבתו ר 1 פ ו תוא' מ ת ס כ חברו ואם איגו מ

~ . : :שהוא מגלחו

ך ארץ שהיא ר . גדול ד ץ ר ך א ר י י - פיק עשרים-.־בענין דה קטני ש ר ר קפרא־ אי ־זו היא פ רה כדדרש ב •שקולה כנגד כל התור (משלי מ א נ מר זו דרך ארץ ש שכל גופי התורה תלויין בה הוי או) בכל דרכיך דעהו וגומר. גדולה דרך ארץ שהיא שקולה כנגד ו גרה. גדולה דרך ארץ שכל ימי שיש בידו דרך ארץ הוא כל התו אוהב להקב״ה ולבריות. גדול השלום שעליו העולם קיים דתנן רשב״גח ״ ב ק ח ־ ם ש לם קיים יומי. גדול השלום ש ר על ג׳ דברים־ העו ם ו א ז

. ס להטיב שלום-בין איש לאשתו כחב בקדושה ״יטחה על הטי שנח שם ח ח א ש א - ה ח י ה ו דורש. בליל שבת • רבי מאיר היה יושב י וד שנשלם והלכה ׳־לביתה ם ע נה ש ה המתי ששומעת־ קולו -וערב לה לוי הייתי יושבת ר מ ר לה בעלה היכן היית א מ ׳ומצאה ׳הנר שכבה אסי לשם עד א תכנ ל ה ש . נשבע ל ד ח ל דרשן א ׳ושומעת קולו ש שתרוקי בפניו. טרדת מביתו ועשתה שלשה חדשים חוצה עד ששמעא יש בכם מי שיודעת מ רבי מאיר בא אליה ומצאה עם הנשי׳ אמי שם ה הרי המקו תי ו ה שמנ ו ל ר מ ה עלי א ד ר ת העין שעיני מ ללחוש אה ח ח ׳.־אמרי א ר ל מ י בפניו וחצא. א ק ח ת ;כבר יעשה רצונך לחכשילו ו:כל כך ו די ר רקקתי ז׳ פעמים׳־אמרו־לו־ תלמי ב ח כ ח א ־ ם ע ח פ ר מ אא י די״למאיר ד לחיוח כרבו; ל ב ע ח ההורה׳ אם׳ להם י דיו• ל בזית י אה יימחה על המים ר ה ט ב ב ת כ נ ה לקונו שהרי׳ שמו־ הגדול ש ו שיהא של הקב״ה . ״גחל׳השלום שלא החחי כדי להטיל שלום ביןיאיש לאשחור ט א נ א בדבר שהוא שלום ואיזה זה האור ש ל 'לבראח דבר בעולטו אר ט א נ ר. ומנין שהוא׳:שלום ש ם יהי או י ה ל (ראשיה־ א י ג) •ויאמר אך ׳עושה שלום. ׳מכאן אז׳׳ל־גר ש '(ישעיה ־מה ז) יוצר אור ובורא חר ם׳ שלום ביחו.״ ־פירוש האו ו עדיף־משו ח ו וקדוש היום נר מ ח מר ׳ושלום ־ליין.־-״רבי שמעון ר שהוא או ן הנ י מ ח ק נקרא שלום לפי׳ מר מ א נ א י שלום ש ל מר מנין שאין כלי-״מחזיק׳ ברכה א א או ת פ ל ח בן ׳ח ך המשי ל מ ש כ ט יא) יי׳ עוז לעמו יתן וגו׳:״׳גדול׳ השלום ש ב ם י ל ת ) ה נאוו ב ג)י׳ מ א בשלום שנא׳ י(ישעיה נ ל ח א ל ח א אינו-ייפוחח ח ב על ־הדורי׳ רגלי ׳מבשר-׳וגו׳.׳־ גדול השלום״מן־-הברכה ומן השמירהם ד א ך יי׳ זו ברכח פרי:׳האדמה־ ולדות־ ה כ ר ב ים בו כיצד י שהוא מסי

128

. ו ג פה ממעון' קדשך ו ה וכה״א (דברים •כו טו) השקי מ ה ב ולדות הא כד) אמונים נוצר יי׳. •יאר וישמרך מן הגייסות וכה״א (תלים לר (משלי מ ו ב א ה ודקדוקיה. וכן הכתו ר ו יי׳ פניו אליך אלו טעמי תד וכה״א ס ט של ח ר מצוד. וגו׳. ויחנך שימשוך עליך חו ו כג) כי נס א ש . ך י ל ח י) וראו כל עמי חארץ וגו׳. ישא יי׳ פניו א (דברים כם של זכיוח ו נ ן א ף ס . כ . ע י ר כ ן ץ י ך ם ה ן י ידין עונותיך כנגד זכיותיך• בם שהוא ל כ ב מ וכה״א נשאת עון עמך וגו. ואעפ״כ- השלום חבי •באחרונה שג׳ וישם לך שלום. גדול חשלום שניחן לבעלי תשובהם וגו׳. גדול חשלום ששמו של ט) בורא ניב שפחי שנ׳ (ישעיה•טי) .ויקרא לן יי׳ שלום. ר (שופטים ו כ! מ א נ הקב״ה נקרא שלום שץ ח ר מ לא בביח ה א ו ס כ א בבית ח מכאן אז״ל שאין שואלין בשלום לל אומר• הוי מתלמידיו ל . וגרםי׳ באבות דר׳ נתן ח פת ו ולא בטקום הטנד שהיה אהרן שואל מ ל ף שלום וגו׳ מ ר ח הב שלום ו של אהרן אוש לעשות ק ב ם מ ה בשלום בוגדי ישראל ורשעי יש׳ וכשהיה אהד- מ• ושואל בשלומי היאך אני עבירה היה אומר אוי לי •מהר יבא אהרןח חבירו . וכן איש שהיה צוהב א ח ר ו ח ס משיבו והיה. בוש ,ולא חיה בא ת ח צהבח חביריך ע מ חיה אהרן הולך אצלו ואומר לו בני לת שהוא י ב ח ת • י לי שצהבתי א ו א אצלי והיה בוכה-ומתרונן ואומר •לה וכך ו מהי ך ובקש ממנ ר ס ה מר בשוק לך ב ל -ממני שהרי עו ח נמר להכירו כיון שיצאו לשוק ופגעו זה בזה היו מגפפין ומנשקין אול שלום ד שהיה מטי ת זה. וכך היה •אהרן עושה כל הימים ע זה אה מביתו ח ל ש מ ת אשתו ו . וכן איש שהיה צוהב א ת י ב ח כץ איש לח האיש על האשד. אומר ר ם ס ן עושה שלום ביניחם. א ר ה חיה אח וכו ח ע חך יוחר ולא יקללך מ א יכח או ל ו ש ב ר ו ע י נ י ר ח אהרן ח לכן חיח , ו ה ת ע ת עליך מ ח ר ו נה ם מר לאיש הריני עורבח שאי או עושה כל הימים עד שעושר, שלום בין איש לאשתו וחיחה• האשד.א בזכות אהרן ל ן חוה א ב ה . י א ניחן ל ת ויולדת ואומרח ל ר ב ע ת מם מ ם בישראל חית ש י פ ל . ואז״ל יותר-מג׳ א והיו קורץ שמו אהרןר מ א ם בנים ובני בנים-ןלכך נ . וכשמת הלצו יותר םכ״ד אלפי אהרןת אהרן שלשים יום כל בית ישראל. ועור יבם א (מדבר כ כט) וא שאפילו העליונים צריכין לשלום שנאמר (איוב כה ר פ דרש. בר קר (תלים מ א נ ע הוא של מים ש ד עמו וגו׳ כיצד הרקי ח פ ב) המשל וש שנ׳ הללוהו כל ה במים וגי, והככבים הם• של א ר ק מ ד ג) ה קלא ו ע- הץ אח־ הרקי ם מרחי א ח ם זח ל ר והם בשלום זה ע כוכבי או

129

ו ל ל ה ׳ ם י כ א ל מ הרקיע׳ מכבד״אוחם •'לכךנאמר-'עושה'־-שלום-בימרומיו הם וקפואין ועומדין־כזכוכית• שני•וגויתו:כתרשיש ן המי מ ט י א ו ר גופיהן בה הבזק. וכתיב ועיניו־ כלפיד א ר מ *וראשיהן <׳של •אש. שני׳ ומראיה׳ כ

ת זה הה״ד עושה שלום. ת א ב ב ת זה- ולא זה. מ ה א י ת ר ש לא זה מ אה ולא פגימת בטרומיו. ־ םעןלם לא ראתה- המה־ פגימתה של לבנק ה מן תצר הרחו ר ס ה ח ל ת ת ר מ ס ה ת ל ל ת ת א כשהלבנת מ ל הקשת אה שאילו היתה לפניה היו מ ת מן התמה.- והקשת לעולם אחורי הה ראו כחו של אלהינו שהקשת לפניו ויורה מ ח אומרים עובדי ה חצים ויחחזק -ירי עע״א. ד״א עושה שלום במרומיו־ הכריע ביןנים כיצד־ ביום ראשון ברא השמים והארץ מן העליונים והחחתור יהי!רקיע. מ א נ ים. בשני ברא מן העליונים ש נ העליונים ומן התחתון מ . א ר ד ב ץ וגר. ב ר א ה - א ש ד ר ת מ א נ ים ש נ בג׳ ברא מן •התחתום •שנאמר י נ ו ת ח ח ה ן א מ ר ב - ׳ ה ב - , ר ג ר יתי •מאורות ו מ א נ העליונים ש־ מן י בוראו . אנ ם א - ר מ ם א ד א ת ה - בששי ברא א . ץ ר א ה - א צ ו תה עשה בראו . מ ת ח ם בריר. א י נ ת על החחחו פ ס ו העליץגים הרי זו מר (ראשית ב ז) וייצר יי׳ אלהים מ א נ ים. ש נ מן העליונים ומן התתתוו נשמח חיים מן • ויפח באפי . ה מ ד א ר הרי מן ה פ ח האדם ע אם חעליונים שאין אמר עושה שלום במרומיו. ומד׳ א העליונים לכך נים נ ח צריכין־שלום. חחחו ו ר ח ה ולא ח א נ ה ולא ק א נ ביניהם לא שח הקב״ה ב א ש ל ח הללו עאכ״ו. גדולי השלום ש שיש בהם כל המרו-•אלא ־ בשלום שנ׳ (מלאכי-•ב ה) בריחי היתה •אתו החיים לאהרןה ״ מ י ת צ ק ׳ מ י אפ לא. ם ו ד : שלא נתן •לשום א ת מ ־ ו והשלו׳ ונתן• לם יכול ליכנס לשם אפילו אותם ד ן א י א ש - ה מ - ם י נ פ שיכנס- לפני לר (ויקרא יו יז) וכל מ א נ . ש ם ד ב בהם ודמות •פניהם -פני א שכתום לא יהיה וגו׳. גדול השלים שבו נתבשר דוד שנא׳ (ד״ה א ד אי ראש השלישי׳ וגוי. גדול השלום ש מ ע - ת י״ב י׳יח) ורוח לבשה או כשבא יחרו אצל מר״עח נ י צ מ ן כ שהוא •קודם לשבחו של הקב״ה שף ולא בעשר׳ ח לו לא ביציאת מצרים ולא בקריעה ים סו ת לא פא בשלום שנ׳ (שמות יח ז) וישאלו ל ת ולא במן ולא בשלו א הדברוה וגומי. גדול השלום ש יספר מ ר כך ו ת א איש לרעהו לשלום וגו׳ ו שכל מצות שעושין הרשעים בע״הו נותן להם שכרם בע״הז כגוןר מ ר אין שלום א מ א נ חיים ובנים ועושר ונכסים הוץ מן השלום שה מצוה ולא עשה מ ם כ ד יי׳ לרשעים. גדול השלום שאפילו עשה אר ע״א מישראל והשמיד ק ע שלום אין בידו כלום שכן מציגו ביהוא ש

.111 מ

!30

א עשה בייח״אחאב והרג לאיזבל ולפי שלא עלה בידו שלום כאילו לו ויאמר כה ם לקראת ו ס ־ י שנא׳ •(מלכים ב ט יח) וילך רוכב ה כלום.. י ר ח א ״ ל ב א ה לך ולשלום סו מ ־ א ו ה ר המלך השלום ויאמר י מ א

ה הדברים ־ ל א ח כדגרםי׳ ב ת חרשו מ ח ל מ •גדול השלום שהוא קודם לע חב״ה ר פ ש כ ל שלום ש ח כחו ש ם ח כ א ח וקראה אליה לשלום ר ב רא חדרוש שלומם ע ־מהם השלום שני (דברים מ ו) ל ן ומואב מנ לעמוה מערבי! י מ נ וגו׳. ־וגרסינן בעירובין ירושלמי א׳יר יהושע הלוי מפ׳ ת שהית׳ שנואה לחברח ת ה א ש א ה ב ש ע ם. מ י דרכי שלו נ בחצרוח מפא לגבי אימיה ת ה וגפפתית ונשקתית א סבתי ת נ נ ד ב ת עירוב׳ בי ח ל שא מחוך דענ י ׳ ח י י ולא הו ל ח מ י ח ח חכדין ר ר מ ה עובדא א אישחעי לם. גדול כך עשו שלו׳ ביגיהס הח״ד (משלי ג יו) וכל גחיבוחיח שלוח לפי׳ ק ו ל ח מ ו ה ס פ ח ד י שהגיהו השלום ו א גלו אבוהינו ע ל השלום־ שנח משלום נפשי וגו׳. ומיום גלו לבין האומות שני (איכה ג יו) ותזט השלום שנאמ׳ (ירמיה כה לו) ונדמו נאות השלום. ע מ ת ב ב״ה נ ר ח שת ו חייבים לדרוש א ואנר חייבים לדרוש איש ׳בשלום רעהו וכן אנת ו שנ׳ (שם כני ו) ודרשו א שלום ירושלם ביח קדשנו וחפארחנך המשיח ל ם. וכשיבא מ ר וגו׳ כי בשלומה יהיה לכם שלו שלום העיב) י הי ה נ ישעי ) ׳ אמר ה בימינו בשלום ויושיע אותנו שנ ר ה מ שיגלה בה תצאו ובשלום חובלון ההרים והגבעוח יפצחו לפניכם ה מ ש כי בץ בשלום ר א . וברכת ה ם ו ל ש ך ת ד ק . וכתיב (שם ט יו) ושמתי פ ה רנן ת ה והארץ ת ן פרי ת שנא׳ (זכריה ח יב) כי זרע השלום הגפן הת בשלום שני (תלים קמו יר) מ מ ו ר ת ת יבולת וגז׳. ארץ ישראל מ א השם גבולך שלום. ובוכות השלום הקב״ה מכין כםאו של דוד שנ׳פרה בימיו צדיק ורב שלום. וכן בשלום מכין כםאו ב יז) י (שם ער ־(שם יה נא) מ א נ ו ובונה לו ביה נאמן לעולם ש כסא זרעו אחרי ו

ד עולם: ד ולזרעו ע הו לדו ד למשי ס ו ועושה ה כ מגדול ישועות מל

תם מדרש גדול.וגדולה

סדר• גן עדן( ׳ א ב ח ם ו ג )

ה החיצונה מ ו ח שלש חומות יש לו לגן עדן־וכלם של אש"* הב סביב החומה. ר ח רה נראיח ואינה 'נראית ולהט ה ש שחו •היא של אם יש באותה ׳החומה י ח ת ת סביבותיה ׳'וארבעה פ כ פ ה ת החיצונה. י מה ולהט מ א ה ועשרים ב א מ ח ' ת פ ח ו ת החיצונה ושיעור בין כל פת כל היום וכל הלילה ואינה שוקטת ואוכלת כל ירק כ פ ה ת ב מ ר ח המה החיצונה ל הגן כשיעור מיל. באוחה חו עשב וכל דבר הקרוב אם י ד י ס ח ה ושם ה מ א ח ב ח שש מאו ד מ מה השנית היא ב עד חום לישראל ושם ה ח והמלכים שבאומות אוחם שהצילו ל ו מ א ו ש ב הגרים שנתגיירו ואינם מקיימם כראוי ביראת השם יתעלה. ומשעתם ולהוליכם ש ה אצלם להוציאם מ ל ב ה והלאה מחקבצים מלאכי ח ח נ מ הא * ל שמו הוא ב י ר ז ע נה שם א לגיהנם וכלם צועקים והמלאך הממוח׳ ת ערבית מן המנ ל פ ואוחז־-בהם ומציל אותם מידם וחוזרים עד תך א ל מ ם והם 'צועקים׳ אצל "אברהם בקול רם ואוחו ה שלשה פעמיתם. ושם באוחה ה וכל זה כדי לצער או ל ה ת מ חוזר ואוחז בהם כה החיצונה כל אוחם שעשו צדקה ברבים לעשוח שם ולא לשם מ ו ח שמים והללו מצטערים שלשה פעמים בכל יום ואוחזים בהם שני. כל אוחם שקבלו עונשם ה ל ב מלאכים ומצילם אותם מיד מלאכיי חת ומביאים אותם ר ש ם שלשה מלאכי ה מ בגיהנם ויצאו משם באים עם ונכנסין תוך ת ר ה ת ושם מקבלים ט כ פ ה ת מ ב ה ר ח ט ה ה עד מקום לט מזער מזיו ע מה התיצונה הזאת ושם עיומדין והם נהנין מ החותם. "כל אותם רשעים ים אבל אין מצערין או ר מבפנ ש הצדיקים אר שקבלו עונשן נכנסים ח א בה קודם שיצאו מן' העולם ל שהרהרו חשווהרוחוח ח ״ ב ה י הזאח 'ועומדים שם עד שקדש היום בערב ש מ ו ח ביס לכל אלו ־ומראה ך מכנ א ל מ י ״א ל ה ר שבגן עדן בפנים עולה מ ה

9*

132

להם מקום מעמד נועם הרותו׳ העולות למעלה ושם נקרה הצור והוא נותן להם מקום ונכנסין שם במוצאי שבת בזמן שישראל אומרים קדושה דםדרא כל הרוחות יורדות למקום מושבן וכל אחד ואחד

מכיר מקום מושבו ומעמדו: החומה השנית היא מאש ירוקה ואדומה והמלאך פ ני״ א ל ממונה עליה. ושם־ באותה הומה'1מבפנים כל!אותן הנוחנים בניהם ללמוד הורה והם לא זכו אבל השתדלו עמהם ושם בעלי מעשה כרגע כשמעם דברי תורה או דברי מוםר. ושם האור מנועם הצדיקים עוצר עליהם כרגע ומיד נגנז. כל אותם המצפים למשיה וכל רואים משם למשיה בכל יום פעם א׳ ביום ששי משעה שישראל משתדלים לשבת כל היכלות אשר בגן עדן מזדעזעין והיכל הפנימי אשר - המשיה בו הוא הנקרא קן ציפור והמשיח יוצא משם וכל הצדיקים יוצאים עמו ומתלבש י בבגדי נקם העתידין לו לישועתן של ישראל ונכנסין כלם עמו עם האבוח.יוצא משם ועומד בחצי הגן במקום העמוד אשר באמצע ואוחז בארבע.הטבעוח אשר בארבע פנות הגן ונותן

קולו ומזדעזע הרקיע אשר על הגן:ק קודם.שנברא העולם נברא הוא וכל חקוניו וכל מטעיו ... p ע והרקיע.אשר עליו־וקרקעיתו אשר מחתת ולאחר אלף שס״א שנים ושלש שעות ושתי רגעים גבראו שמים וארץ. קרקע הגן הוא כשברא הקרוש ב״ה גן, עדן נטל שלג מתהת.כםא הכבוד וממנה.נעשה קרקע הגן וזה קרקיעתו של גן נוגע ואינה נוגע עם הארץ הזאת שהוא למעלה מכל הארצות. י רקיע שעל גבי הגן כעין כל הגוונין כמעשה לבנח הספיר ושמו של הק״בה חקוק באמצע הרקיע וארבע טבעות בארבע קצות הרקיע וארבע אופנים בכל.טבעות ובאמצע הרקיע עמוד אחד והעמוד הזה נעוץ מקרק׳ הגן עד שנאחז פני כםא הכבוד והוא מכוסה מענן הכבוד והמלאך גבריאל לבוש הבדים עומד עליו פעם ביום אוחז בטבעות הרקיע והעמוד חוזר והרקיע סובב ואותיות שם המפורש בולטות ונוצצות ועולות ויורדות קול קורא התכוננו מחנות צדיקים קדושים אשריכם שזכיתם לכך מי שמע כזאת ומי ראה כאלה בהיות קול גגון הרקיע בנסעו על יד האיש לבוש הברים והוא מסתלק .והרקיע. עומד .והעמוד מנגן עולה ויורד עד שנמשך אור זוהר אור נועם מלמעלה באותו עמוד והצדיקים עומדים כנגד האור ההוא ונהנים ממנו עד חצות לילה בחצי הלילה כשבא הק״בה ליכנם עם הצדיקים שומעים קול סביב הרקיע והעמוד מנגן וקרקע הגן

133

א ל מ ת ת בוראם'יוכל ־תגן מ א ר ק פותיהם ל א והצדיקים עולים מחו ש נ ת מה שהיה ה מזדווגים־הרותות •זכרים ונקבות כפי מ ע מכבודו: באותו־ שתם לתזות בנועם י״י כלם עושים קודם שנבראו ומאותו ־נועם תאום ה ר ב ת לגרים כענין שהיו א ו ת ו ר ם ח ה ך מ ש מ נ ם ש ה ל /פרי והפרי ש ׳ת לגרים אשרי מי שזוכה בעולם הזה להמצא תו ושרה שהיו מוציאין רור זהרו של הקי׳בה הוא נשאר רה. או ה ברנה של תו ע באותה שה ת כ ס . מ בגן עדן והוא עולה וכל הצדיקים משוררים בהעלותו בבקר

ם והצדיקים יוצאים" ות בו מתי ד הק׳יבה להחי י ח ע ש ־ ל ט קרקע הגן מ. בעת שהמשלח יוצא ואוחז ת למעלה ר ו כענין מלאכי ש ונזונין ממנונותן קולו אזי מזדעזע כל הרקיע שעל הגן ושבעה ע הטבעות. ב ר א בר הגיע ומן ב ש כי כ ר ח ר י״י ה מלאכים מזוטנין אצלו ואומר׳ לו בחיה והקול נשמע מבחי כנסיות..ובתי מ ו ק מ ר מ ק ע ח ת הרשעח ש ו כ ל מ . לעלמי ה מב^ך;לעלם־. ב ה ר מדרש׳ שאומרין בכל כוחן אמן יהא־ שמית לים • הגדול דמעו ' ל הרקיעים ומוריד שחי ם אזי הק״בה מזעזע כ עלמי

קרא קן ציפור: חו היכל הנ והצדיקים נכנסין,• והמשיח נכנם לאו ־ ההומה השלישית היא מאור המעורב בחושך והיא לפנים בגן עדן ומשם והלאה ענין הגן ומעלותיו והנאותיו ובנייניו• והוא

ע הוא יתעלה להנאח• הרוחות לארבע" ט ר נ ש ר א י פ ס כטעשה לבנת הר ש ם טענין התיה א ע זויוח מנשבוח עליו ואלו רוחות ה ב ר א רוחוח מר שרצו חמים מעדן ש ה הרומשת א י ח ח אלדי ישראל והיא ה ח ח. לפנים ה לו כ ה מ ח אלדים זולחך יעשה ל ח א העליון אשר־ עין לא רם והלאה ש ח כבוד י״י. מ ח דמו א ר ה הזאח הוא־ הנוגה מ מ ו ה מן הם מיד נגלמוח מאויר ר הצדיקים שהם הרוחות וכשנכנסות ש מדו העליון הנושב בגן ומתלבשות בו במלבוש זך וקדוש ואותו המלבושר היה בעולם הזה באותו •מלבוש הולכים ומכירים ש תוא בדוגמתו א- . ' - ׳ • ר כפי הראוי לו: • • ת א ר ו ת •אלו לאלו וכל אח הצדיקים הך בגן עדן בשבע חופוח נפרדות אלו שבע מעלוח אוחם הנקרא׳ ל ע נח חיא ם ה הראשו ל ע מ : ה ם ח ל ע ו כפי ם מאלחם השומרים בריח י קודש בעולם הזה ושלטו צדיקים וחם כל אום למעלת משרתי עליון אוחם ד ע ן שמרו חורה. כ כ , י אחר ביצרם וה הואח יוסף הצדיק בן ל ע מ ש ה א ם. ר ם הנקראים אראלי המלאכיר בגן ש נה -שהיא היכל י הראשון א פה הראשו ח בחו ר ש מ יעקב והוא חתם •הנקראים ישירים והם הישרים ת או ל ע ה השנית היא מ ל ע מ עדן:.׳ ה•בלא הרהור ה שעושין בעולם־ הזה־ ביושר־ לבם. מ בדרכיהם־-ובכל .

134

ה ל ע מ דברים רעים וכל י מעשיהם ישרים לנגד בוראם. ־ כנגדם לת הצדיקים־ ל ע מ ים מ ם לפנ ם זאלו ה תם המלאכים הנקראים חשםלי אויך. ת פנ א . ם י ר ש ך ישבו י מ ש ך צדיקים יודו ל ר א מ א ועל אלו ואלו נ

ה הזאת׳׳ פ ו ח ת ב ר ש מ ם בן אלעזר והוא ת ח נ וראש• המעלה חזאח פתם ח חשלישיח חיא ׳מעלח או ל ע מ שהוא ההיכל־ השני •בגן עדן: הם ואינם מהרהרים ב ח ל הנקראים חמימים י והולכי׳ בעולם הזה בחמיםו אחר־־מדוחיו של הק״בה והשתדלו־ במעלו׳ הראשונים בצדק ׳וביושרח אוחם ל ע מ רה וחםצוח. כנגדם ל ־ דברי התו ו "בתוך־ לבבם ושמרה הזאת ל ע מ ם תרשישים וראש ה קראי הנ , ן ו י המלאכים משרתי־ עלאת שדעא היכל י השלישי פה ז ת בהו ר ש מ ך אהרון הכהן ה ׳אלעזר בתם הנקראים קדושים והם ת או ל ע ה הרביעית היא מ ל ע מ ה בגן עדן: /כל ׳תפצי ־בם ׳ואלו . רי ה ואדי ט ר בארץ ה ש א לקדושים א ו ה ב ב י ח כ דר באמצע ש ד א ת שערי גן עדן ברשות׳ ובעח שהעמו ו ח ח פ ם שכל מ הה יוצאים ל ל גן עדן חוזר א ר ע ש הגן נוםע ומנגן מאליו הרקיע אש הבדים מ ד והאיש ל ם אצל העמו ה ׳לקראח בוראם מחקרבי ל ח תר ש ת א ע ב ט ה ב כ ר ברקיע •ועמוד הרקיע מ ש ת א ע הטבעו ב ר א אוחז בר בגן מרנגים ־ומשבחים ואזי כבוד ש במזרח הרקיע וכל האילנות אר והנח כבוד י״י:אלדי־ ישראל בא מדרך מ א א ועליו נ אלרי ישראל בו פוחחין הקדוש והארץ האירה מכבוהו זה גן עהן ומעלת קרושים אלת ל ע א כל הארץ כבודו ועל מ ל לה ואומרים ק׳ ק׳ ק׳ י״י צבאות מ תהיה התמישית ל ע מ קדושים הללו הוא אהרון הכהן קדוש אלוהיו: הת ושבו לקונם כראוי. ש ח ר שברו דלתי נ ש ת בני תשובה א ל ע היא מת משרתי עליון קדוש ומכון מעלתם היא ל ע ה היא מ ל ע מ כנגדם לם של ת ל ע למעלה־ במקום .אותם הנקראים אופנים ואין מי שישיג מבה ד ונועם ׳השם מגיע אליהם מזוהר התשו ו כי גבוה מעלתם־מאו ל אם של אלו ת פ ו ח ם מ י מ ח וכל חצדיקים נ ח א ר עין לא ר ש העליונה אן מ 6 וצועקים ואומרים ר ח ל ע ט שבגיהנם רואין זוחר ם י ע ש ר 'ואפילו הו פח חגדולח ההיא חטאנ ו ושבחו העולמים ־םשוי פנים יש־יבדבר אנה הגדולה ל ע מ ״םה יש ־להם ה י נ מפ חד ו ך החורה י ר ד ועברנו ד ח יך א ל מ ם ־ברקיאל ה ה זדמן ל ר גיהנם מיד נ ו םב ח־ צלמו י י נ א ואנו ב ההיתם א תצאו־ לעולם או ל ם ש כ ואומר להם ־שוטים ־שבעולם נוח י לר כך וחזרו׳ לקונם ולפיכך ח א בח ל ריכםיחטאו כמוכם והרהרו חשו חביה ל ע מ ך יהודה מטונה־ עליהם: ה ל מ ־ ה ש נ מ ה ההוא ו מ כ זכו ־לכל הה ל ע ו והיא מ א ט א ח ל ן ש ב ת־של בית ר קו ו הששית היא ׳מעלת תנ

135

ים 'יורד דרך ו ובכל יום *־ויום ־־מטטרון״שר י הפנ פניםית יותר מאלם ־חורח• ומחיצתן גדולה׳ מכלם ובחצות הלילה "עולים ה ד ולומד ל העמו״ והק״בה ׳ לומדי להם * תורה' ומשתעשע בה: כנגדם ה א ל י למתיבת׳ ע* מי ־יורה דיעה ת א - ר מ א ם ־כרובים־ ועליהם נ ם הנקראי ת ו למעלה אב עתיקי משדים וראש ־המעלה הזאת ל ח ע ־גמולי מ ואח מי יבין שמות ל ע ה השביעיח היא מ ל ע מ ת משה: ה ר ש ה הוא״יהושע גער מ ט מ לה ל ע מ . כנגדם ל ת פנימית על־הכל ל ע ם והיא מ די אותם הנקראים חסי הוא ־מעלת החיות הנקראים חיות הקודש ואברהם יצחק ויעקב ממוני׳ה מ ו ח ׳ יש ל ח ההיכל הזח. ז׳ פחחי ת אדם הראשון שם על פ ו ה ׳ עליו ה ומעלה מאל ל ע השביעית הזאת כנגד שבע •מעלות הללו וכל מפתח. ה ההיא והשומרים עומדים על כל יפתח י ו ל ע מ ח ל ת פ סת ב כנ נה ל ע ם וכן כל מ ח ת פ ם כח ־ישרים ׳נכנסין ב ח ח פ ח צדיקים נכנסין ב כ

־ ־ - ־ ־ ..׳ ״־׳ ־ ״- ״־ : ו ת״הלל ע מעלו ב ש ומעלת מ. ה ולפנים־״ענן קשור ־ונוגת "סביבותיו מ ו ח בגן עדן יש ימן־ הר רוחות א ם מנוגה ואש ׳ירקרק ׳מפריד בין ש ך פרו ס בצד־צפון יש מ הגן ושם היכלות גנהות מן הצדקניות הכשרוח ׳שבישראל. בצד רוח מזרח יש היכל -גנוז וסתום והוא נקרא היכלי נוגה והיכל זה בנויחר ושם כל קירוחיו סביב י אוחיוח בולטוח ונוצצות כעצם השמים לטוד ה ת אלו מכאן ונוחות בכאן בצד א ו ח ר ו אלו עולות. ואלו יורדות פת ר פורחות ׳משם ונוחות מכאן ומתחלפו ח א ר בצד ה ש ואותן האוחיוח אח ׳לעולם ואין מי שיעמוד•׳ בהן ־כי אין -עומדות ו ש ב ח ש אלו באלו ואין םע גווני״ נוגה נוצצים לשם. ב ר א ה שבכה־ מ ש ע ם מ י ח ר אפי׳ רגע. פת והאותיות משתבגות (נ״א ם ׳המשיח עם האבו ש ח נכנס ל ב ש ביום ח משתבבות) קודאין. האותיות ושמחים ־שמחה גדולה ואין מי שיודעה לשם ושם מן הפרוכת ח ו ת ח פ ח . ־ ושם באותו היכל ולפנים פ מהוח י ש מ ת קם ה ו כ ל י מ ג ו ר ה ה ר ש ע ד ו ו י ל ג ־־הדו י וקנ ופנים כל־דיי וכל 'הגן ונכנס לשם ורואה אותם הדיוקני׳ ונושא קולו ושואג כאדנר באמצע הגן מזדעזע ועולה ויורד ש וכל הצדיקים םוועזים והעמוד אבב ת והרקיע סו ם ואוחזים בארבע הטבעו וארבע אופנים טזוםנים שד מ ע ת באותה׳ ת והקול ־ נשמע במרומים והק׳יבה מוריד שתי״ דםעוח ת פ ם ב ל ח ׳והאבות ־נכנסין כ ה והאופנים ׳־נכנסין ־אצל׳ המשי ט מ לא ־ושם״ רואים ־כל מעלוח הצדיקים ר בהיכל ההו ש ר י• הקדים א ע שת ועומדים כלם ומשיח ואוחם האופנים ו כ ל מ ׳ ־ י ג ו ר של לוד׳ וי׳ הם ללבוש ־־בגדי ה כלם ינשאו ועולין אצל מם״ה הקדוש ב״ה ונשבע׳ ל

136

ר ידיין בגוים״מלא גרות מ א נ ן •האומות ש מ - - ם ת ט ק נ - ת א - ן י ד ל קם ו נר ש ותוורים אצל- המשיח והמה ואבות נכנסים אצל •ראשי ישיבות אר בעולם הזח: ח א ד ו ח ש כל א ד ח ם ושמחים בחדושי- החורח ש ש

ה - ש ומשם נכנסי׳ כל ראשי• ישיבו׳ והישיבו׳ והולכים לישיבחו של מר כלם יושבין לפניו ב ד מ רבינו ע״ה ומשה וכל צדיקים שהיו בדור הר קבלו במרום ז ש רח כפי א ם קבלח החו ה ולוטדין חורה והוא •מפרש לח מזומנוח והיבלוח ו ר ו ד ע מ ב ח צפון יש ש א פ בגן• על[ לם והמזכות -הורה ל בנםילוח חסדי א הצדקניוח שבישראל המזכוח לה וכמה הם ע ר ה פ ח ב ם בחי ר ש ש ה א נ ו ש א ר ה ה ר י ד יהם. ה לבנם המנדלו׳ יתומים ותמסבירות פנים לחלמידי הכםים ר ש ש הצדקניות• את ו ר ט ע ת ר וכל יום ויום מ ת ס ן אצל בעליהן והנותנות צדקה ב המתארחית זיו השכינה וקוראים עליה אשריך שזכית־ לגדל ר ט ם זוהר ע עם כמדי ת יש ש י נ ש ה ה ר י ד ת בעולם. ה ר א פ ולהמשיך ענף תש עליהם ־ושלשה א ם ר ר מ ת ע ש צדקניו׳ מישראל ושם יוכבד אד ראשו ח ם •בכל יום מכריזין עליה אשריך שזכיח לילד בן א פעמיר שם מרים הנביאה וכמח ש ח א י ש י ל ש ה ה ר י ד . ח ורגליו ערפלח כל אוחן חמושכוח לבעליהן לדרך טובח מ צדקניוח העומדוח עוח ומלאכים ידועים נ ח שאנ פו ולעבודח בוראן ובכל דירה ודירה חולדה ר שם• הו ש ח א י ע י ב ר ה ה ר י ד ממונים על כל דירה ודירה. הה ר י ד הנביאה וכמה הן הצדקניות־ העומדות באותה הדירה. הה ט ה יושבות ב מ ר שם אביגיל וכמה הן הצדקניות ע ש ת א י ש י מ ח הל ולאה ובחצוח ח ה רבקה ר ר ת ש ו ה מ א . מהן והלאה דירת ה בחופתן הלילה• כשהקדוש ברוך חוא נכנס עם חצדיקים קול קורא בגןד הזה ל הכבו כ ח בוראכם אשריכם שזכיחם ל א ר ק ננו צדיקי׳ ל התכוח כראוי ולפי ח א ח ו ח ח ומודווגוח כל א באוחה שעה פורחוח הנשמות מעשיהם הם רואים ומשיגין ונהנין ומעלתן והנאתן־ עין לא ל ע מ

ם זולתך: ראת׳ אלהיש ישיבה בהיכל האגוז והוא היכל -הנוגה א בגן עדן יש רך מהיכל קן צפור והוא גקרא רב גדיאל •נער״ וכל ם וגנוז סמו סתותם א מגלה ועל ירו נגלים וכל הצדיקים תאו ה הו עומקי התורה וסתרית והו׳ בן ת ד והיה לומד תורת במער׳ א מ ש אצלו וזה גולד בימי ה שבע שנים• ובאו האויבים ומצאוהו ועשאוהו •חתיכות ועלתה י למרוםה א ד ה הקש׳ אשר־ יהיה בענן ביום הגשם כן ם א ר מ נשמתו ואומרת כה דמות כבוד י״י והעמידו הקי׳בה לפניו ונשבע א ר הנוגה סביב הוא מ

137

ר ש ם ׳ועמוקו׳• א לנ־להנתילו־היכל חנוגח־ולגלוח־על־־ידו• בגן, .עדן סתרים י ו א ה ט ך ד ר ־־בגן ע ש וכל הצדיקים א י הם׳ בתורה ולא׳ינגלר• קודם לכןא יוצא ־ עומקי־התורה־׳וסתריה.־ ־בשעה שהו ו לראותו• ושומעים-ממנם י ה ם אותיות שם ־המפורש בולטות ונוצצות על ראשו וכל הצדיקים: ש־ בן א זכה להיות לו ל ל ש ־ פניו גועה ובוכה ע א נכנס׳ ונפל על הוא עומד עליי ואותו בעולם הזח־־ויהושע בן יהוצרק הכהן הגדול הו בו ומעמידו• על רגליו ואומר לו קום לך חוורי הוורי הם בניך. שבעה תענית התענה׳ רבי׳• יותנן בן זכאי כדי לראותו והראהו גנזי שבעהם ה אותו כזוהר הרקיע ושבעים מלאכי א ם ולבסוף כלם ד רקיעי׳ בהלות בידו וכמה צדיקים כתות כתות לפניו ו ה ת פ סביבותיו־ והמישים מש על־ ראשו ונגנז מיד ולא־ ראהו יהיה שואל ר ו פ מ ואותיות. שם הר יהיה בענן. ש ה הקשת א א ר עליו־אמרו לו ער כאן־הורשית ־זהו מם ולא ד א ראה־ צורת א ר ומצאר־ שמעולם ־־ ל י ם על אב חזרו חכמילמטה ולא ־קם״מן ׳ ו ח בריחו -ולא הוריד• •ידו ־מטיבורו ש ק נםחכל ב־ העולם לא היה צדיק בעולם בצער שלא י כ ר ד ב - ל ד ת ש ה תתורה• לרה או מן דרך ר דבר חוץ מן התו ב א ד היד. עמו בצער בעולם למתה ונשאר יחום וגדל הוא תורה הוליד בן זה ומת ילדתו אמו ו

ה והרגוהו וזכה לכל־ זה:• ב ר רה ה בצער ולימד הוו לאלו ויודעין ומכיריך ידיעה גמורה ל ן א י א הצדיקים כלם חת לגן־ עדן ב ידיעה שאין בה־ חסרון: ־ כשעולות הנשמות בערב שם ה ובלם מתפשטי ט מ ה ו ל ע ה כרתים ־הם מכריזין מ ם ה כ ל ע מ ל העליון שר ש באותו מלבוש ועולין למעלי ושם ברקיע ערבות עומר ׳מיכאל הכל-נשמות-הצדיקים מקריב על המזבה ההוא הנדול ומזבה לפניו־ ו ואזי באוח ריח מבושם שהיו עושים־ מעשיהם בעולם־ הזה הק״בהב ו כי ־ברוח •היוצא באים בעולם הזה ואוחו רוח ש משיב ׳רוחו אלים ׳ראשונה. ובאוחו ח ב ם ם חוזרין ל ד ה זו בני א ב על ס דו ומשיבו אליימה זמן שמיכאל ־מקריב קרבן־ הנשמוח משיב רוחו •אליו ־ומכניסו פנימה וכשאינו ויש זמן שה״קב משיב רוחו אליו ואינו מכניסו לפנח חוזרת לכאן לכאן וטשוטטח לגיהנם וכשמכניסו ו ר טבניםו לחוכ׳ הלגן ׳ יטח בחוכו מכגיםו לחיקו מכניסו לגן יערן שבארץ וכשמכניסו פנה הרי פ ם אינה •ממוצא ה ד ׳ ואיתימא-נשמתו של• א עדן של־ מעלה.ח י ר ה ־ ת ב ה א בה ב ה אוחד. ־מןהמז ל ע כחיב ויפח באפיו••נשמתחיים. מ

ומוציאם מחובו לגן עדן של מעליי•' ׳ יע י׳׳י אלהים םקום״ערן חעליון ט ר נ ש ה הוא א ל ע ׳ ׳ ק עדן־ של מ

V

138

א דכתיב ויטע י״י גן בעדן מקדם• ואותו גן •עדך לירכתי צפון־ שיל ד תר ציון ירכתי צפון־ ואותו ר ה מ א נ ת ש ט ה כענין ירושלים של מ ל ע מת אלתי ישראל והוא ת ת הפרגוד ת ה ת ה הוא מ ל ע מ ר ל ש גן עדן א. שש א ר ו נ ח ה ר ק א כעין ה ר הו ש ות מן הרקיע א ע פנ ב ר א מרובע מר ויוצא ונכנס. ה ת נוגה סובבות אותו והנוגה־הששית הוא כמין נ מראו לתוך הגן• יוצא מן העדן העליון ונכנס לתוך הגן ומשם יפרד־והיהל ווזוא בנגד מ ג ר ה ש ה - ל א כ י ד הוא מ ה א ה ־ ש א ר ם. ה ה ראשי ע ב ר א לה ז הראש ט מ ר ל ש ת בגן עדן׳ א ת ת ר מ ש הר הראשון־ א סישון הנר ש ר השני א ה נ א גבריאל האיש לבוש הבדים והוא בעד־ ה השני הול והוא בנגד א פ א גיהון. הראש השלישי• הוא ר ה שהו ט ט בגן עדן ל. ־הראש הרביעי הוא נוריאל והוא כנגד ־נהר ל ק ד הר השלישי ה הנהר מעדן ״הסחוס והגנוז ונכנס ־•בגן ה יוצא נ ט מ ר ל ש . בנן עדן א ח ר פה כל אותם הנטיעות ומשם יפרדייאותו הנהר״ונעשה ק ש והוא מה הוא עץ ׳חיים באמצ׳ ט ל מ . בגן עדן ש . ה ל ע מ ה כמו כן ל ע ב ר את טוב־ ורע. :בעץ־ ההיים יש דברים מהוסים ע ד הגן וסמוך לו עץ ה גנהים בשעה שה״קב נכנס בגן עדן עם הצדיקים עץ החיים נותןב כל הגן ואותו י הרית־ הוא ־חיים לכל הצדיקים ב ו ריח ואוחי חריח סנץ והצדיקים יושביןיבצלו ה וכל העלין מרנ ט ח ש ר שם וכלו נ ש אם ובמועדים ויושבים למעדנים והפרי־ שלו־ הוא חיים בכל ראשי חדשיר ועלהו מ ח א א ד מ א יבול ומצליח בכל מעשהו כ ומנוחה עלהו לנח האגוז ה עושה הק״בח נכנם בנ ר יעשה יצליח מ ש א יבול וכל א לר בעשר מעלוח והצדיקים יושבים ש ד הוא לפגים בגן וידיד׳ א ש אח ברכה ונופל על ראש כל צדיק ולמי שנופל ל בצל חאילן נובע מר מזרחי לפני גנח אגוז ושם־ עומד ע ש ל הוא הולך ועומד ב ט עליו הה שלומר ב לומד מ ל והוא משי א ו ש ה ב ״ ה ה לפני ענן כבודו ו ומשחהוא : גדולה ב ה ח מ ם ש ה מ ויוצא וכן כל צדיק וצדיק וה״קבה שמח־ ער והצדיקים באים ומשחחוים חו אילן החיים והענן ס ועומד על או

ר זוהר כבודו למעלת: י או לפנ

ת ת א ה ה מ ו ה . ה ה ל ע כעני( זה שלש חומוח־לגן־ עדן של מל ע ו פ , ת ע ו נ ח ת א ר ק נ ה השניה היא ה מ ו ה . ה ר ח ש ס ח חיא חנקרא׳ ל. ושמוחיו של ה ל ש מ מ ה ה ר ד ר א מ ש י״י. השלישיח היא־הנקראח מש ה ת ל א ר ק נ נה היא ה ה הראשו מ ו ה ה והומה. ה מ ו ל כל ח הק״בה עע ל ס ל יונחי בחגוי ה ש ח בדרך מ מ ל ר ש מ א ר המדריגה והוא ש ת סא ל ת א ל ע ה ואין שום נשמת נכנס׳ בגן עדן של מ ר המדרג ת ס ב

139

ת ליו-׳־מפני• שבתם עונג הנשמות ב בשבתותיוימים׳ ׳טובים שנקראו שש האוכלת ה עונג וההומה הזאת היא של א ב ש תהו דכתיב וקראת• לה הזאת מ ו ה ם ־שנבראו־ביום• שני ובקרבהם אצל ה איש יושם המלאכיש ההיא ושבים א כת ה אומר׳ שירה והם נגשים^לילנס ונמוהים^ בלחיה ב ר הרשים לבקרים ר מ א ם נ ה י ל ע ו - ה נ ו ש א ר כמתחלח• חדשים כה הזאת ושני מ ו ח ב ח ח סבי כ פ ה ח מ ב ח ר ח נחך. וסוד .להט ה אמוה וחומח עומדים שרפים מ ו ח הגן ובין כל ח ם משמרו ה כרובים .הר דינור׳ גגיד ונפיק ואלף בב נ ח ושם סו ר מ ש ״ למיניהם• שומרים מת מו ים על האו נ ם הממו אלפין ורבוא רבבן ישמשונו. וכל המלאכילם ם גבוה ונראה בו הסו א מקו ר ההו ה נ א עד ה הר ההו ב הנ - סביער טטטר״ון שהוא ם והסולם ההוא, הוא סולם הנ ה יעקב בהלו א ר שה וכל השרים הטםוני׳ על ח שנ ו א ש ם ט ך ח ל ה גבוה מחביריו מ האומוח קרבים אצל הסולם אלו עולין ואלו יורדין כל העולין ישהר דינור ונלחכין שם והממשלה ח וכל היורדין נכנסין בנ ל ש מ ם מ ה לר הנוגה קראח פועל י״י והיא מאו ה השניח חנ מ ו ה . ה ם ה זזה מם ה אלהי ח א א ר ר עין ל ש ד בזה האור א לצדיקים וח״בח פועל חמיח וחשעים ה משלש מאו ל ע מ . גן עדן זהו ל ה לו כ ח מ זולחך יעשה לש ד ק מ רקיעים וילון חראשון ורקיע ושחקים וזבול שבו ירושלים וביח ה ומזבח ומעון ומכון וערבוח ובערבוח שהוא חשביעי גנזי החיים וגנזי

ח מכל אוחם רקיעים: ל ע מ שלום וברכת וגשםתן של צדיקים לה רקיעים לרקיעין ברא חק׳יבח ותשמים העליוגים מ א וראה כ בם מקום הם מקום כל העולמות וכל רקיע ה ם שיעור ואין ל ה אין לר עולם ת א ר ו ת ם זולתך וכל א אלהי ה . ת א א ר ורקיע מאילו עין לק לאלף עולמוח חוץ מוילון שיש זמן ל ח ת בפני עצמו וכל עולם מף ויש זמן שאיני עולה לאלף והנשארים הששה שהם ל א שעולה לם והם שמונה ששת אלפים עולמות ונאהוים אלו באלו שלש פעמיר רכב מ א נ א הק״בת בלבד ש ל ס בהם א כנ ף עולםוה ואין נ ל עשר אא ל ש שאין מי שיודע בהם א מ י שנאן שאינן מ אלהים רבותים אלפא מכוון כנגד שחקים מקום ששוהקין הוא יחעלה בלבד וזה הגן עדן הו מן לצדיקים וריחים עוטדוח בשחקים והם טוחנוח המן ושחקיםר ש ד עמוד חאמצעי א נכנסין בגן ולמעלה מכוון האילן והוא בסוה ט ט ה ל ל ע מ ל ה והעמוד הזה הוא באמצע הגן מ ט בגן עדן של מד הזה הוא מוגבל . העמו ו ומטנו נטשך בל טוב הגן וכל מעדנים פורתו׳ תנשטות ש ר מ ש בשנים עשר גבולי אלכםין והוא האילן א

140

א ס ם כ ה וכל •גבוליו שיים עשר •והאילן־הזה הוא שרשיו בלבנון שד הלבנון העליון ־ושרשיו שבעים ושתים נ נ •הכבוד ית׳ והוא י לבנון כם ושתים וכל׳ שרי העולם שרשים שתולים בבית י״י והענפים ארבעיי עולם לרות מזרה ת א פ הלויין בו והאלכסונים כלם ל״ו והוא מוגבל לר ע ש ב ת ר ע ה ולרוח מ ע ש תשעה־ ולרוח צפון ׳תשעה • ולרות דרום תם חקדש ולקחו לגורלם. ן נאחזים־ ע ל י א ובאמצע הגן־ שהוא נוף הס מ ה ר ל ע ר ושער הוא ש ע ׳באילו הזה יש ־המשים שערים וכל שח ולא ח חנשמו חם מנוף האילן שהוא־־באמצע פורחו נ הצדיקים־ באםור והנשמוח מאילן העליון ח א ה באילן ה ט מ ח כי הרוחות ל ו ח ת ה

ר ־אמרנו: ש ״הגנוד א

ן ד ר גן ע ד ם ס ת

אגדת משיחי)

ד ־בא־ א משום רבנן שבוע שבן ח נ א - ת ב ן עכ ב מי כ ו ך כ ר דן ב משחלחי ע ח מזון כל צורכה שנייה.־חצי ר ה אין ב נ בן שנה ראשוב ולא שובעי׳־בחמישיוז שובע ע שלישיח רעב•-גדול ברביעית •לא־ רח ר ז מ ב - ה ש ו ח והוא ע ל ויצמח־ כוכב ממזרח והוא כוכבו של־ משי ח ג ט״ו יום ואם האריך הוא לטובתן של ישראל. ששית קולו׳ ושמועוחב ר ע יתגאו בני־ מ ו ח. השביעית •מלחמוח ומוצאי שביעיח יצפה למשיה. ר מצרים וישבו כל השבי ם ויבאו ע י פ ת בלא א ויבואו ויחזיקו מלכום עני ודל ותוא מחזיק מלכוח ל ע ם יקום מלך עז פנים ע ה ובימים ה׳ / גו ו ר ישעיה לך עמי בוא בחדריך. מ ת ועל אותו הזמן א בתלקלקוו פנים ע - ך ל ם רבי חיית צוד. לדורו כשתשמעו שעמד״ מ ו חכמי ר מ אד הוא- אלהי ה א מר - - שם .שהוא גהר כל מי שהוא או לא תשבוא ו ה ו - ת ת העברים יהרג וד1א אומר• נהיה כולנו-לשון אחד-ואומת• אם ומבטל חורה מישראל ל זמנים ומועדי׳ ושבתוח וראשי׳ חדשי ט ב מד עידן עידנין שנאמר׳*׳ ויסבר להשנייה זמנין ודת ויתיהבון. בידיה עו לו ה. אמר -שנ ח עירנין חרחי ופלג עידן חצי ופלג עידן•.׳ עידן. שנר כי •בחר - ציון מ א נ ר להם• לגליל העליון ש מ מרי להיכן ננצל א

טה והיה קדש: ה פלי . ובהר ציון. חהי טה ובירושלם חהיה פלי

ד שיהיו ט ל י הונא •בשם ר׳ לוי ט ר ר ם ץ פאחי מואב א ח מ ו: בן ין.םף ח י ש ישראל- םקובצין בגליל העליון ויצפה עליהם שם מה ם וכל ישראל עמו לירושלם לקיים מ ש מתוך• הגליל והם עולים מר חזון' ונכשלו והוא עולה שנאמר״ ובני פריצי עמך ינשאו לחעמיב קרבנות והאש יורדת מן השמים והוא ומקרי ת בית המקדש. ובונה א

א פרעת בלק דף-נ׳־ה ־ ־ ה ר ט ז א ז ת ק י ם פ - ך מ 1) מעתק מ

142

ח חציה והשאר אב והורג א מוחץ כל אומות העולם ויבא על ארץ מוה שלום עם מואב נ ם ועושה באחרו בח אוחד. בשביה ומעלים לו מ שוח אוכלים ושוחים ט ב אב וישבו ארבעי׳ שנה ל ח שבוח מו שנ׳ ושבחי אר כל ק ר ק ח שחוא מ כר אכריכם וכורמיכם וקרקר כל בני ש ובני נר ואחרי ח ח לי אלהים זרע א ח שנ׳ כי ש ש אומות העולם שנקראים׳ בר יחיצבו מלכי ארץ מ א נ כל זאח שומע גוג ומגוג ועולה עליהם שס והורג אוחו בחוצות כנ חו והוא י נ ד על-יי' ועל* משי ח ורחנים נסדו יח ד משי ב 3 ואומי א ח צרה וישראל רואים *כך ירושלים שנ׳ והיתד. עת ו ח פ ש ע מ ב ר ר וסופדים עליו א ח ח א א ישוב משי ו ושוב ל ממנד ח ביח ח ח פ ש ד מ ב ת ל ו ח פ ש ת מ ו ת פ ש ץ מ ר א ה ה ד פ ס ר ו מ א נ שם בגויים ההם ח ל נ ם שני־ ויצא" יי׳׳ ו מ נלחם ע ד והק״בח יוצא ו ב לם יבקע מחציו והק״בה י ח ה והר ת טנ וההרים ימושו והגבעוח המוה נסתם גיא הרי וזאת י תהי יורד עליו וישראל נסים ונמלטים• שני׳ וי כן למדברי אגמות לרעות במלוחים ר ת המגפה־ וישראל גולים א שרשי רתמים מ״ת ימים ־וענני׳ כבוד מקיפין אותם יושם ישראל יהוע על הק״בה העננים משליכין ר ר י שיש בלבו הרהו ם וכל מ נהבאיל אומות אותו ואוםוה העולם חורגץ אותו ומישראל ־הרבה יצאו אל ב א א ב ק עם ישראל לעולם ה ל ם ה ה העולם ואותם •׳לא יהיה לת במלותים מ״ה ימים ולקץ ם״ה ימי׳ בת ו ם להתענ די אותם העתים תנצלי י ובת ד בבל ש ר ובאת־ ע מ א נ ל ש ב ב ם רדו ל ה מרת ל קול אור ונתתי נקמתי מ א נ ש ם נקמתי ׳ ם ועשו ש ת א קול מפוצצת שנית לכו׳ לי ובת קול יוצאה שלישית מ ו ר ם ביד עמי ישראל וישראל באץ ל באדות העיר ותוקעי׳ ר עשה יהושע ביריהו והם סובבי׳ א ש א ה כ עשו ב בשופרות ובפעם השביעית מריעים הרועה שמע ישראל י״י' אלהינות העיר והם נכנסי׳ בתוכה־ ומוצאץ את־ בהוריה מ ו פלה ה נ ד ו ח י״י אם ר לכן בהוריה ברחובוחיה וגו׳ ואחרי־ כן ה מ א נ מתים ברחובוחיה שם כ ל ת אלוהיהן ואת־ דוד מ א ן י ש ק ב ת כל שללה־ וישראל מ א ץ צ ב ו קא מלך ו ה ~ י נ א י ם ה ר ל מ ו א - ^ ו ה ו י ח י ש מ ח ך ׳ ל ד גגלח עליהם מ מי ו־ ואח ף ס כ ם שאו אח־ ה ה מר ל ם והוא או י כ ח חמשיח שהייחם מך ובח קול ס כ ח *גטלים ח ע פ הזחב וחם נושאים אותו ועולי׳ שני ש״ לא ם ו ר ובת קול חמישיח א ב ד מ רביעית יוצאח ואט׳ קול קורא בה ותרם ט ח ש ר א ב ד מ מרת אתן ב יהית שם ארית ובת קול ששית אור לישראל ש ב חמו עמי ואליהו מ חמו נ ובת קול שביעית מכרות נת ואומר׳ דברו ־על לב ירושלם ת כ ך אלהיך ובת קול שמינית מ ל מ

V

143

ו שערים ויבא גוי צדיק ובת קול עשירית ח ת בת קול תשיעית אומר׳ פך נבלתי ר יתיו טתי מ א נ ם ש ד שאו שערים ראשיכם ויחיו חטתי מ ו אר פ ו ש ב ' ע ק ח א י ר והיה ביום ההו מ א נ יקומו!־ ואז יחקבצו הגליוח שי אבינו שבשטים גדול ואז יחקיים דרך כוכב מיעקב וכן יהי רצון מלפנק זה ונשא נם לגוים ואםף נדחי ישראל וגו׳ בימינו שיחקיים פםו

ובימי כל ישראל:

׳ ת משיחי ד ג ם א ת

ברייתא דמלאכת- המשכן

. ותרומת מה . תרו ר תרומות הן ש ר ע מ ו פרק א' רבי א. ובכורים. ותרומת נזיר. ותרומת תודת. ותרומת ה ל . ח מעשר. ותרומת . ותרומת מדין. ותרומת שקלים. ותרומת המשכן ץ ר א התלה ובכורים ותרומת נזיר ותרומת ר ו ש ע ת״ל: •תרומה ותרומת ממת הארץ לכהנים ללוים ולנתינים ם. תרו י דה ותרומת חייל לכהנ תומת שקלים . תרו מת מדין לאלעזר הכהן ולמקדש ולירושלים. תרוו היו עושין גופו של משכן ושמן מת משכן שממנ ים. תרו לאדנר וקטרת השמים ובגדי כהנים ובגדי כ״ג: המשכן ארכו ל׳ המאומר ארכו ת. ר״י או ת. וגבהו עשר אמו ר אמו ש . ורחבו ע ח מ את הקרשים היה נותן כ׳ קרש ד א : כיצד היה מעמי ה מ שלשי' וא׳ אל במורח לא היה שם קרש ב . א בצפון וכי קרש בדרום וחי במערבת הפרוכת שני ה עמודי שטים שעליהם היו נותנים א ע ב ר א א ל את הקרשים וכתוב ונתת אותם על ארבעה ת כת ת ת הפרו ונתת אים חלולים ותורץ אתי הקרש ת האדנ עמודי שטים וגוי. והיה עושה אה רביע מכאן ורביע מכאן והחרץ חציו באמצע ועושה לו ט מ ל מ שתי יתדות כמין שני חמוקין ומכניסן לתוך שני אדנים שני שניר לשתי ידותיו. הניפין (ם״א םניפין ום׳יא ת א ת הקרש ה ת ם ת י ת את הזכר הםנין) יוצאים מן הקרשים ב׳ ב׳ לכל א׳ ואי שמשקיע אה דברי ר׳ינ שר״נ אומר ת ו ח ל א ח א ש בתוך הנקבה שני םשולבוח אד שנעשה להם שולפים מ ל ה ת״ל משולבות מ אין. תי׳ל משולבות מה אצבע מכאן ואצבע ל ע מ ל ת הקרש מ כסולם המצרי: היה תורץ אא יהיו נפרדים זה מזה ל מכאן ונותנו בתוך טבעות של זהב כדי של ם וגו׳ שאין ת״ל א ה ויהדיו יהיו תמי ט מ ל שני ויהיו האומים מח: ת הברי ת הא׳ מקום שנותנין א ע ב ט ת ומה ת״ל ה ת א ת ה ע ב ט ה

145

ף ס : כ י נ ד ר מ׳ א ת ו : הי״• נ ת ־המשכן א - ( ד י מ ע כיצד־־מקרין (פי׳ מים ב וד׳ במזרח הרי ק׳ אדנ ר ע מ ף בדרום וט״ז ב ס בצפון ומי ־אדני כר לאדן. וכל קרש וקרש חיו בו כ ר כ כ כ ח ח א מ ים ל ח אדנ א שנ׳ מח ה שבהן נוחנים־ א ט מ ל ה וא׳ מ ל ע מ ל , מ ח של זהב א ו ע ב ב׳ טח דרום ם של רו י נ ו ח ח ח ם. והבריהים ב׳ העליונים ובי ה חי חבריד כ׳ נ ה נמצא הב׳ ארכן ל׳ כנ מ ארכו של כל א׳ וא׳ ט׳יו אע ד כ׳ קרשי׳־ שמשקי ע ה כ מ א ו יל׳ • קרשים. והאמצעי ארכב שנ׳ וחברית תתיכון בחוך ר ע מ רח ל באמצע חקרשים מן חמזח עושח י ה עושה לקרשים שבצפון כך ה הקרשים וגר: כשם שהיל א׳ מן העליונים א ארכו ש ל ב אינו כן א ר ע מ ל ב ב לקרשים־ שבדרום אח ד קרשים והאמצעי י״ב־כעד ה׳ קרשים. והקרשים ו מ נים ו׳ א ותחחול קרשים מצופח זחב שנ׳ וחבריחים וחעמודים וחאדנים:מקום עביין שם חי ואת חקרשים חצםח זחב בחים לבריחים שאין ח״ל ־בחים לברים זהב. ־כיצד היה עושר. הי ח הברי א ־ ף צ י ס: ו כנ ח נ מקום שחבריח ומחצר. מ ח א ח א ל כל א׳ ו ח ש כ ר ח מביא״ב׳ שפיפיוח של זהב א חי

ח חבריחים: ונותנו בחללו של קרש מקום שנוחנין אא יו״ד יריעות ח חמשכן חי׳ מבי פרק ב׳ כיצד חי׳ מקרין אלעח שני ושל שש משור שנא׳ ואח ח ושל ארגמן ושל חו ל כ של חד כפול ל״ב על ל״ב דברי ח ר יריעוח וגו׳ חוטך א ש ח ע ש ע חטשכן ח׳ ח ד משזר ל ט א׳ כפול לב׳ שזור־ ל ו ח ר ט ו ר׳ נחמי׳ שר׳ •נחמי׳ אל ־לב׳ ־שזור ־לג׳ משזר ט א׳ כפו . וחכ״א חו נמצא חוטין כפול לל״בת ת ן לשתי וילאות א ר ב ח לששח נמצא חוטין כפול לכייר: חית מן ר ב ח ח וגוי. והיה מ ה חוברו נ י ש חיריעוח תהי מ ש שנ׳ ־ ח מ ל ח שן לנ׳ קרםי ר ב ח . והי׳ מ ח ל כ ת שנא׳ ועשית לולאוח ח ל כ בלולאות ת זחב שנא׳ ועשיח נ׳ קרסי זהב וגו׳. והקרמים חי׳ נראין במשכןף צ״ח ע/׳ב): •ארכן של ח פ׳ חזורק ד ב ש ככוכבים ברקיע (עיין בח מ א נח ועשרים ב ח שמו ח א ך הידיעה ח ר ח שנ׳ א ו מ יריעוח כ״ח אד צ מ ח ו מ א ־ ׳ ם ט ו של משכן נשחיירו ש ב ח ר ן י׳ אמו׳ ל וגו׳. צא מחד שמגיעוח ח הקרשים ע ח ומכסוח א ת ר ו ח מזה שהן י ו מ זח וטי אח מ ת שהאדגים גבהן אמד. ורחבן של יריעוח ס׳ א ר מ א ל ים ה לאדנרח ת מן המז ה היריעה וגר.־ צא מהן ל׳ אמו מ א ע ב ב ר שנ׳ ־ורחב אח למערבו לאחורי ו מ ל משכן ועשר א ח שנחן לגגו ש ב ל׳ אמו ר ע מ ל

ם: ת ארבעי חמשכן חל עזים וארכה ק ג׳ ךןיך, מיייא י״אייריעוח מן הנוצר. ש ר פ

I ־ 0* I I .

146

ן ר ב ח ח י עזים י׳.ץגו׳.׳• והיה״ מ ה שנ׳ ועש^־-יריעו ט : כל א׳ לי: א ל שש מ ח ה ח של שש שני ויחבר א ח א ש ו מ ח של ח ח לשתי חוילאוח אן בלולאות של ר ב ח . והיה• מ ד ב ד ואת שש היריעות ל ב היריעות לת׳ לני ־.קרסי לאו ר הלו ב ה יעש לולאו׳ •חמשי׳ .ונוי.־ והיה מ ו ־ ׳ נ׳ שנל יריעוח ל׳ ארכן ש ם ומי: ׳ ־ המשי ת ש ו ח נ - י מ ד ׳ ועשיח ק נחשח־שנת ו מ ח מצד זח וי׳ א ו נשחיירו י׳ אטו ב ח ר א מחן־ יי •אמות ל צ י ח ו מ או - של יריעות ב ח י ר ם • יורדו׳ וםכםוח * לעמודים והאדנים: - ה מצד״ זה י שח -רוחב היריע׳ וגוי •צא מהן •לי ו ם ר וארבע א מ א נ ־ ש ת ו מ מ״ד א/ נשתיירה רי המשכן.־הרי מ ־ לאחו ה מ ל משכן־ וי׳ א ש ו כ ר א ח ל ו מ את :וכפלת א , י . (שנ :•האהל י ל ־מול>פנ ת שכופלח, א ח ם יריעח א של ־ רי״א הציד• •היד. כופל• מו י האהל). היריעה-הששיח אל• מול פנ־ העודף: ביריעות ח ר ס ה אהורי המשכן שני ו ו ר י האהל•־ וחציה ס פנם ארכו א כלי א׳ גדול של עור אלים מאדמי ל וגוי: הי׳ מבי ה א הל המשכן מן המזרח ל ע ה א ת שמלבישו ל ה ורהבו י׳ אמו מ ל׳ אן עשוי ח •לאחל:׳עורות *וגו׳.־־ וכמין פםפםי ס כ למערב שנ׳-׳יועשיח מל עורוח , היד, ש ן ה דברי ר״נ. ר״י או׳ שני כלים היו חחחתו ל ע מ ל מה ס כ מ ץ ו ה ם כ מ ׳ שני ו ׳ ־חהשי ׳ רו היה׳ שליעו ׳ ן ו ם: והעלי אלים ׳ מאדמי

: - ־•:״־. ־־ ־׳. ׳ •י ־ : • ־ • ־ : :מלמעלה: ו י על . התהש1אשר־ת על יייאמות ועושה ו מ ח י׳ א כ ו ר פ ה ״ ח ׳ היה אורג־ א - - פרק דת על• גבי העמודים שנא׳ ונתת קלאו נ באו תח־ ה ד׳ •תיברין ותולה או ב. ושם היה־ארון נתון וצנצנת המן וצלותית ם ת הקרסי ת ת ת כ ר פ ת ה אה. ושם היה אהרן פרהי ה ומקלו •של אהרן ושקדיה ו ח ש מ של שמן. הא ל ח היו שלחן ומנורה מונחי׳ א כ ר פ ם ביה״כ. מחוץ ל נכנס יד׳ פרקית חשלחן •מחוץ ומנורה בדרום•כנגדו־שגי׳ ושמת א . ן שהשלהן• בצפול •מועד ה א . וכשם שחיו מונחים ב ת ואת המנורה־ נכח־השלחן כ ר פ לה מ א - ׳ ל מועד ארכו נ ה א א ש ל כך חיו מונחים בבית עולמים אא ה ; - . ׳ ו מ א ה ורחבו כ׳ • מ ו ם׳ א ח ובית• עולמים ארכ ־אמו ׳ ורחבו יח רג א או ה: : • כשם שהי ם י מ ל ו ע - ח י ב : ל למדת־ שאהל מועד רביע ש• היה ו ח •חחשן אלא-שבאל א ו - ד ו פ א רג דאה.־ ה כת כך היה״או הפרוי הזהב !־קצץ• פתילים: ח ח פ ל זהב שנ׳ וירקעו א ט א׳.•יותר• ש ו חך הפתח.• ט ך כך היה־־אורג את־ מ ס מ ח ־פרכת ה בשם. שהיד. אורג אך ס מ ה ה חבל׳ וארגמן. ו כ ר ה חושב שני ועשיח פ ש ע ח מ כ ר פ ה א ש ל אל דברי ר״נ שהי׳ ר״ג או׳ ה א ה ה ח פ ך ל ס ה רוקם שני ועשיח מ ש ע מא פרצוף ל ה רקם אינו א ש ע ב שני פרצופין. מ ש ה ה ש ע בל מקום שנ׳ מ

U7

״ •ומזבח ־ •שלחן ו •מכוונים׳ כנגד* רחבו״של: ורה:הי א^׳בלבר: זקני׳ מנם - מכוון י נ פ ל ה הביתי ומחציו ב הזהב ״היה׳ נתון בתוך הבית. והולק: אי ••הפרכת: ימך הקרשים נ פ ל ־ ו ת ו א , / ת ת נ ת שני ו כ ר פ היה־ כנגד הד השלהן ת־ ומהצד! ומקני •מנורה־ ע ורה ב׳ אמו ׳ מנ י ד קנ שבדרום ע. ה צ ה מ ת ו חמש• אמות־ יומן:השלהן־ ועד ־־הקרשים שבצפון ב׳ אמודה ו ד קני המנ . מן הקרשים שבמערב ע ת ו מ • א ׳ י ר ב ח ר ש - ח ד מ ל ־ א ה־ עד ש ־אמות מן־ השלתו מ ד חשלחן ח רח ע ו ח מקני חמנ ו מ ר א ש ערח עשר ד חקרשים שבמז ב ע ה ז ה ־ ה ב ז מ ח מ ו מ מזבח הזהב• •חמש א

: ־ ־ ־:• ה מ ו שלשים א כ ר א ש . ח ד מ ל א ־ . ה ת ו מ אה שני• מ ׳ א נ י ח ב ח ר יפרק ה׳ חצר היה ארכה־ ק׳ אמד. וה של ב ח ח ר מ ל אין אתר. יודע כ ב ן וגר. א כ ש מ ה . ר צ ח ח ועשיח א. ח ו מ קומה־׳חמש א ו ר י כשהוא אומר: צ ח גובח של׳ ח ע ב ד ת קלע שת ד־ א ח ־ מעמי ד חי צ י ב ־ ה׳ ־ אמוחד• כ ה ו ף ־ ר ח א ו מ ה קומה ה׳ א מם ועמוד בתוך ־בדרו בי *ו ן נחשת־בצפו ׳ ם'של י :אדנ ח נותן׳ כי י ה ־ ד צ ה ה׳ וא״וקונטיסין• •היו־ שם י ״וטבעת׳ קבועה־ באמצעיהן והיה נותן א ־ ל כל כל ־א׳ ואי ת הקונטיםין במיתרים ובעמודים והקונטיסין ארכו ש אי •-•שבעמוד קל ך האנ ת ־בתו ע ב ט ת ה ם ורהבו ג׳ ותולה א י ה פ ו׳ טה נמצא הקלע יוצא נ ל ספי ע זה ש ל ת הקלע־ כמין ק ה א וכורך בח ומחצה מצד זה וכן ׳ אמו ב הו ־מצד ז ח ומהצד. ו מ ד ב׳ א ו מ ע מן הר ב ה ד לעמוד־ ה׳־־אמותב־ היה מ ת שביו עמו ד מ א ל ד הבי. ה לעמו; ת ש ת ת תקונטיסין במיתרים •ובעמודים ומתברך בתוך׳ יתדות-שלי נ אר שנ׳ לכל כלי תמשכן צ ח ל ־ ח ו ד ח י י ^ י ה ך ן ב כ ש מ וכשם שהיודיתדות לר כשהוא צ ־ ־לפתהה של ה ם י ע ל ק ה ך ה מ מ ה יודע־ כ ת ונו׳ אבל־ אי אה בין המשכן למזבח מ ד צ ס ׳ ד ׳ ר ע ך ש ס ר ואח מ צ ח ר ואח קלעי ה מ ו אח יודע ח ל אי א ב ר י׳ א צ ל ח ח ש ח ח ם ם ל י ע ל ק י׳ אמורו כך מן הר וגו׳ צ ח ר ח ע מר ומסך ש ר כשהוא או צ ל ה פתהה ש י בתי ו ת ג מ כת ללמדך שארכו־כ׳־אמד. ורחבו ה ומה״ל ה׳ אמו ו מ שאין ת״ל ה׳ א. ך ר ו א ה ב א ת צפון׳ מ א פ ה שנ׳ ובן ל מ ת צפון ק׳ א א פ . וכן ל ת ה׳ אמו׳ ג רחי למז ם אמה־ ו ת ים קלעים המשי א פ ל ה שנ׳ ו מ ולמערב נ׳ אה קלעים מ . צא טהם־ט״ו א ה מ ז א נ ה מזדהה־ מ ד לפאח ק ה שנ׳ ו מ אי מזה ומזה: נ ש ה ־ ף ח כ ל ף ־וגו׳ ו ח כ ל י י ה מ ש עשרה א מ שני קלעי׳ חל ה א ח ומן ה ה והאהל י׳ אמו מ ל ב׳ א ה א ד ה מן הקלעים שבדרום ע. ומן ה מ ח י שרחבה״ נ׳ א ד מ א ל . ־ ה ה מ א ־ שבצפון ׳ב׳ - ם י ע ל ק ה : ד ע ון ׳האהל מ ו - ה מ ׳ א ל . ה ומן האהל מ ל כ׳ א ה א ב ועד ה ר ע מ ב הקלעי׳ ש

10*

148

' נ ש ־ ה מ ה א א ה מ כ ר א ת ש ד מ א ל ה ה מ רח ־נ׳ א עד:הקלעים שבמז ו' נ ל־ ׳ ־ ר׳ יוסי או׳ אין ח״ל נ׳ בנ׳ ומח־חי . ח מ א ב י ח א ר מ צ ח ך ח ר אח מ רחבח נ׳ א ח ק׳ אמד. ו כ ר א ח ש ד מ א ל ״ ה ל ה א בני זה לפני הך ר כ צ ח של ח ח ת פ לם כ ל או ו ש ח ח ס ־ ף ל ב ה ל א ו ש ח ח פ : כ ב ח ר בו של אולם: ח ת ו שלי־ היכל כך ־רוחב פ ה ח ח פ ב ו כל. מ ל הי פתחו• שר המשכן צ ח ם ב י ח א ד כיח ס א ע ף שהו פ ר ן אר׳׳י בר״י ק א פ מ

מטלטלין־־בחובו בשבח:־.

ח ומהצה ו מ ו ב׳ א ־ ארכ ר ב ד מ ח ב ש ח מ ש ע . פרק ר אתן ש ורחבו אמד. ומחצח ונבחו אמד. ומחצר. שנא׳ ועשו ארון עצי שטיםם ־צא מהן י ח פ ם הרי• כאן ט״ו ט י ח פ ת ו׳ ט ה ב מ א ר ב מ ו וגו׳. ר״מ אח וחצי נ ים מקום שס״ח מו ל לוחוח וטפחי ן ש ב ח ר ל ם - י ח פ י״ב טם צא טחן ו׳ י ח פ ח מכאן־וטכאן לעוביו של ארון. ורחבו של ארון ט׳ ט פ טא יהא ל ׳ כדי ש ת ם״ח טפחי ח נ ם לארכן של לוחוח וםקום ה י ח פ טח טכאן לעביו של פ ח טכאן וחצי ט פ חק וחצי ט נכנם ויוצא בדום ומחצה י ח פ ם חרי כאן י״ב ט י ח פ ח ח׳ ט ח ב ט א ב ׳ ר ט ו -ר״י א . ן ארוח היו טונהים בו ב׳ שלטים וב׳ שבורים והלוחוח ארכן וד׳ לוחום ורחבן ו׳ (ס״א שלשה) ועביין ג׳ צא טחן י ח פ ל כל א׳ ואי ר ט של ם לרחבן ־של לוחוח ואצבע מכאן ואצבע מכאן לעביו ש י ח פ י^׳ב טם לארכן י ח פ ם ומהצד. צא מהן ו׳ ט י ה פ ל ארון~ שבע׳ ט ארוך. ורהבו שה ל ב ק רש ב ם. ועליו מפו די ה העמו ח נ ם ה ד מקו ח ח א פ ט ת ו תו ל לו שושל ומכאן לעבי ך שלמה מעצי הלבנון. ואצבע מכאן ל מ אפריון עשה לו הא מן הצד שנ׳ ושמתם אוהו מצד ל א הי׳ נתון א ל ס״ת ל ב ארון אר ש מר ואת כלי הזהב א ם הוא או ארון ברית הי. וכן בפלשתיר שנו מ ו . רי׳י בן לקיש א ם ־תשימו בארגז מצדו ש השיבותם לו אה מ ח ל מ ה יוצא עמהן ב ה וא׳ שהי נ ה מ . ארונות היו א׳ שהיה יושב בם ה מ סע. הה שהיה ע ו והיו בו שברי לותות שני וארון ברית ה׳ ניאמר ל ו ר בשאו מ ו ה היה בו ם״ת וארון ברית ה׳ וכן הוא א נ ה מ בד וכן באורי׳: הארון וישראל ויהודה יושבים ו פ א ה הגישה ה י ח ל א שאול אם א׳ שני ע א פ ל ה א ם ה ל מ א יצא ב ח ל ל ארון הברי ב ח א בסכוא היח ח ארון בריח הי. רי׳יא ל ם א ש ם שילח ויקחו מ ע וישלח חר אין בארון רק שגי לוחוח מ א נ ת בלבד ש א לוחות־ הברי ל ן א ת א ב

ת: - - חברי

ל זהב ח הארון עשאו ג׳ חיבוח ב׳ ש ח בצלאל א ש פרק ז׳ כיצד על זהב ושל זהב בחוך של עץ וחפר! . גחן של עץ• בתוך ש ץ וא׳ של ע

149

ומחוץ ת ׳ ׳ מבי ר ו ה ׳שפחיו״חעליונוח׳ בזהב ישני וצפיח־ אוחו זהב •~ ט ׳תצפנו וטה ת״ל תצפנו־טלטדי־-שהיפה שפתיו העליונות זהבי.־ כפורחת על הארון. ר פ כ ת ה ה -שני ונתת א ל ע ט ל של זהב־ נתונה עליו טע *טבעות זהב• חיו קבועות בו שתים בצפונו ושתים בדרומו ב ר א ות ם לעולם שני בטבעו ש ם ולא היו זזים ט ם חיו נוחנים הבדי ח ב שיח יח כל חבלים חבנ ח חבנ ם ל ה ש ש ע ם: אעפ״י ש הארון יהיו הברי. ן ת הארו הארון לא עשה שני ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכתנים אל י׳ ׳אמות '•אמות ע ת י ת הבי ת ותולק א ת יהיה נתון בתוך הבי ר מ אל רגליהם בארץ מכותל לכרוב ל זהב היו עומדים ע ושנייכרובים׳ שיסו םר שכיון שהכנ ה או ת ת. מניין א ת ומכרוב לארון ה׳ אמו ה״ אמוח ת פ ת ונגעו־ ב כ ר פ ת הארון האריכו הבדים והגיעו ל הכהנים אם וגוי. לם ׳:שני ויאריכו: הבדי א ננעלו דלתות בק״ה מעו לפיכך לר מ א נ ״ ר ב ב ש ־ ויראו ואא׳יל ויראו ־ ר נאמר ב כ א ייראו ש ל אא״ל שת ונראים בהיכל ־כשני דדי כ ר פ א -־כיצד -היו בולטים ב א יראו ה לו צה. לטדנ ם שנאט׳ ולא יראו ההו י נ . ומניין שהאריכו םבפ ת ש אם. . ומניין שהאריכו מבהוץ שני ויראו ראשי הבדי ם י נ שהאריכו מבפמתהו הבדים כך נמתהו (ס״א נשההו) ר שכשם שנ מ ו ה א ה ומניין אה שני ויםכו ל ע מ ל ת הארון וכפו אה־ הבית מ כנפי הכרובים וכסו א. והיכן היה ארון גנוז־ר״י ה ל ע מ ל הכרובים על הארון ועל בדיו מד היום הזה ׳ ויהיו שם ע נ ש ־ ה ״ ר במקומו־ בבית ק מ ו בן לקיש אר ב ד ־ ר ת ו י א ר לבבל ירד-שני ל מ ו והכי׳א בלשכה דיר העצים.׳ ר״א אד •יאשיהו גנזו •שני מ ו . •׳ר׳ א ו ר אלא־ דברות שב ב ׳ אין ד ׳ ה ־ אמר־ם לבבל כ מ ה ע ל ע י . א ם ל ה ר ל מ ם המביגים וגו׳ א י ו ל ה ״ ל ויאמר־ אה מ ל : בית קדשי הקדשים״ שעשה לו ש ף ת כ ו אותו ב שתעלל בבית ב ח ודלתות שני ויעש דלתות להיכל הקדש א ח חיח לו כוחל פד ח א שני •פסים היו שם וארכו של כל־ א ל ה ־שם א א הי ן ל האהרוח עליהם סו ל זהב חיו •שם פרו ה וםתצת ושתי פרוכות ש מ ד א ה א ו

• : ן ם הטרקסי א טקו ר ק ה והיה נ ל ע ט ל טר ארכו ב׳״אמות• ורהבו ב ד ט ה ב ש י פרק ח׳ שלחן שעשה• מה של מ א ם וגו׳.־רי״א ב ה שנאם׳־ ועשית• שלהן עצי שטי צ ה מ ו ״ ה מ א. מכאן אמרו שלחן ארכו י׳ •ורחבו ה׳ ם י ח פ ם הרי י׳ ט י ה פ ה׳ טו ב ה ד ר ע כ ם הפנים • ה ל ל ו י׳ ורהבו ה׳ נהן ארכו ש ולהם הפנים ארכם ומהצה• מכאן ••נמצא פל •טפחים ומחצה מכאן וטפהי ן קי ח ל של שו של שלחן י״ב כ ר א ״ ר מ ו א - מ ״ א רחבו־ של שלחן.־ ר ל מ ארכו• מ

150

הן •ארכו נ ו . . ה׳ -ורחבו ׳ ים ארכו י לחם הפנ ם ו י ח פ ם •ורחבו ־ו׳׳ ט י ח פ טים ״ריוח ן וטפחי א כ ט ־ ח פ ט ן ו א כ ט • ח פ ו של שלחן •קפל• ט ב ח ד ר ע כא שאול אוט׳ נותן ב : ~ א ס ח ח • ב ב ש נ ט א ־הרוח ־ ה ת ש - י ד ע כ צ ט א בל שלחן• שנ׳ ונחת ו ש ו ־כעד ארכ רחב ו - ל שלחן ו ש ב ח ו •בעד ר כ ר א. ח ש נ ח ט ט ר ועליו ט ט א ו והלא נ ל ־ ו ר ט נה זכה. א ח לבו כ ר ע ט ל ח עא ח • וכולם חיו כשדין לעבודה• ל ו ת י׳ שלחנ ט ל אעם״י ״שעשר. שח וינח בהיכל ר ש ח ע ו ח שנ׳ ויעש שלחנ ש א •בשל ט ל ן א חיו טשחטשיח ה׳ ־מן-הדרום וה׳י־טן הצפון ״ א - . ל א מ ש ה מ ש מ ח ח מימין ו ש ט חח ש ט ח ה מימין ו ש מ א מחייל־ ח ל ל א ־ מן חדרום פסו ן ח ל ש ־ א ל הה ש ל מ ל שלחן ש א מ ש ח מ ש מ ח ח ו ש ל מ משמאלי ה׳ מימין שלחן• ש- ־ ים ד ־ ־ ם הפנ ה ח ועליהם ל ו אח השלחנ ר ו מ א נ ש

ר היחד. באח•משל• זהב ב ד מ ה ב ש ה מ ש ע ־פרק טי מנורה שה וטעונה גביעים כפתורים ופרחים שני ועשיח מנורת ש ק וטעונה מה ת״ל ממני י יעשה איברים איברים וידביקם ל ע אנ ם ו ר ש זהב טהוה גביעים ב ר ה •יכול שאני מ ש ע ת לרבות נרותיה ת״ל ת נ מ יהיו׳ מת לרבות־ נרותיה ולהוציא . ומת ראי ם ת ו כפתורים ופרחים ת״ל אח ת אני א ב ר ב וטיעט מ גביעים כפתורים ־ופרחים אהר־־שרבה הכתוה פרחי ח־ ו רי עוחלכפחו ח גבי י א ה ומוציא י אנ מ נרותיה ־.׳שנעשים ע: ה ש ע ת ־ ל ״ ה ומתתותיה ת י ה ק ל ת מ . מנין לרבו ה מ ע שאין נעשים •ת ת״ל אוהם.־־ •ומה ו א ט ק ל מ ת הצבתים ואת ה ה א ב ר יכול שאני מה ב ר ר ש ת ת הצבתים א ה ומהתותיה ולהוציא א ראית לרבות מלקתיה ומוציא מ ן ע ח ומחתותיה שמשמשי ח אני מלקחי ב ר ב וטיעט ט הכחו: כשהיא ה מ ח שאינן משמשין ע ו א ט ק ל מ אני. ־אח ־ חצבחין ואח חח נ ל זהב אינח טעו ה ש א ה כשאינה ב ש ק נה ט ל ׳זהב.. טעו באה:-׳ שה א ח נביעים כפחורים ופרחים כשאינה ב נ מקשה. כשהיא־באה של זחב טעוה •של א ם. כשהיא ב פרחי נה טעונ׳ ׳גביעים כפחורים ו של זהב אינה נה טעו ב אי ה נה ־באה של ז נה ככר של ־זהב כשאי זהב היא׳ טעור שנ׳^ככר כ ה ככר־ ואין ־נרוחיח כ ת ו ר א ט ו ר זהב. ריב״ק א כ כ

ה לך ש ר ע מ א נ ף ש ס א משל כ ל ח א א חיו באו ר ל ב ד מ ח ב ש ה מ ש ע ש: י — . • ־ •־ • ף ס ־חצוצרח כ שתי

ת ש ע ן י ט כ ו א ש ה ע ר ו נ ט ת ה ״״ פרקיי׳״ביצד עשה בצלאל א. ומשך ם פרחי למטה גביעים כפחודים ו או ״כמין קורה־ ועשה מריבה ום הימנה ב׳ קנים א׳ •אילך ואי״ אילך ומשך הימנה ב׳ קנים־ אחרי

מה אני ר ו זהב־ טהו

אללך־יואילך•־ ומשך׳־הימנה/ב׳־־־קנים׳-אילך •ואילך־ שנ׳ • וששה ׳קניםו לגביעים המשוקדים־ שני •ובמנורה נ ד מ ־ ל א יוצאים ־מצדיה •אבל־ לם ה ל י ו י ארבעה• גביעים: ׳אימי בך •יהודה אומר-ה׳••דברי׳ •בהורה אם •תטיב א א ל ת ד ארור: ־מהר. משוקדים: וקם;־ ה א ו הן. ש הכרעה׳ אלם הרגו פ א ם כי עז או כי ב פ ר א . ארו ב י ט ם •לא ה א ו ־ ת א ש ו שאת׳ אר אנכי נצב או צא־הלתם בעטלק ה ר. ט איש וברצונס־עקרו שור ארוה גביעים טשוקדים. ע ב ר ו א ה א : םשוקדים כפהוריה ופרהי ר ה טו ה׳ דברים ל ך וקם: א י ת ו ב א ״ ם ך שוכב ע ם הזה ־או הנ ע וקם־ הה שהיתר. יתירה ש ע ר מ מ ו בתורה •שאין להם •הכרעה. איסי־בן עקיב׳ אם י ה פ ט י ח ״ ורה י ל מנ פה ש ו דינר של זהב והכניסוה לכור פ׳ פעםים: גר ת שבוי גביע כפתו פ ט ק ו ל ם וטפחיים ח י ח פ ח ג׳ ט ר פ ח חרגלים וח א׳ •אילך מנ ר וב׳ קנים •יוצאים הי ו ת פ ח כ פ ט ק ו ל ח וטפחיים ח ר פ ולך ר וב׳ קנים• יוצאים הימנה'׳ אי ח כפתו פ ט ק ו ל וא׳ אילך וטפחיים חר וב׳ קני׳ יוצאי' הימנה אילךיואילך ו ת פ כ - ח פ ט ו « :.חלק • י ח פ ט ואילך ום ׳שבהם גביעית כפתורית ופרחיח שנ׳ שלשה י ה פ ׳ ט ג ־ ם ש ד ר י י ח ש נ: , גבועים משוקדים. ׳ גמצאו גביעים כ״ב וכפתורים י״א ופרחים טן י מ ו ד ך ה ה מ א. כפתוריה ל כסנדרי ה הן דומין לכוסות אלי מ גביעין לם ף חקומץ. ובערוך בערך תפוח) פרהי הי הברת״ום. - (עיין סו לתפוד שיש במנורה קשוי מ ת ל ם. נמצאת א די למד. •חן דומין לפרחי העמוח ש מ ה ׳המקום ל א ר ה ב ש . מגיד הכחו ם ל ושבח׳ כנגד כל הכלים כ- אעפ״י : ם ת י נ ב ת כלים עשויים ומנורה עשויה שנ׳ וראה ועשה כ״ מנורות כלן היו.־ כשרות לעבודה׳ ולא היו־־משחטשין ׳ י ה מ ל ה ש ש ע שה ־שנ׳־־ויעש״מנורת־־זהב וא״ת ה׳ מן הדרום וה׳ ש מ ־ ל א בזו ש ל אל א מ ש לח ומת״ל ה׳ מימין והי מ ורח בצפון פםו טן הצפון וחלא מנה שנא׳ טנורח ש ורח ט ל טנ א ט ש ה׳ ־מימין מנורה•: של ־משה והי טח וחנרוח ר פ י הדביר זהב סגור. ח ט לפנ פ ש ט זהב*־ונרותיה־לבערם כה (ם״א ש ל מ ם כלם זהבו ש ח זהב• ה ו ם זהב •והיא־ מכל והמלקחיל גבי המנורה ומניהן באהל ומקנחן ע ן מעבירן מ נ ש ד מ ד צ י : כ שלמה)א ר א׳ דבריי ר׳־יוםי וחכ״א ל ם עםוקין בנ י ג נמצאו כל־חכחנ בספוורה ־הטהורה ל המנ ורה מדשנן שנ׳ ע א על־גבי מנ ל הי׳ מזיזן ממקומן א־מכאן היה ח חנרוח. ומזרהיי׳־היו דולקין כנגד נר האמצעי יערך ארה יאירו שיהא דליקן ו י המנ ל מול פנ ד שני א ב ו כ רנ׳יא האמצעי־היה מ

׳ י ־: ־ ־׳ י ־ ״ י ן זה לוה: י מ שוה ׳ונרותיהן שווח־והך הה ורהבו״אמה״ וגבהו כ׳ מ א ־ ו כ ר ת א ר ט ק ־ ־פרק *י״א ׳מזבח ה

152

ה בזהב ישני פ ו צ מ ח ובלו היתר. . ר ט ר ק ט ק ח מ ב ז ת ישני ועשית מ אמו. מזבח הזהב• ח ר ו ט ק בח ח ח יש לו טז וצפיח אוחו זהב:־ ג׳ שטוח ונבחו ו ט ח ורחבו ח׳ א ו ט לה ארכו ח׳ א טזבח חפניטי. טזבח העוע מ ש מ לח דברי ר״ט. אייל ד־ יוסי מ ח טזבה העו ח שני ועשיח א נ׳ אטוה פנ א טו ל ש איני יודע שחוא רבוע מח״ל רבוע א ט ש על ח מ שני חח רבוע ר כאן רבוע ונא׳ להלן רבוע מ מ א להקיש לדון הימנו ג״ש נו ר כאן גבהו ב׳ כרהב ו מ א ף רבוע ה ר להלן גבהו ב׳ כרהבו א ו מ א ה. א״ל ר׳׳י והלא ם בח גבוה מן הקלעי ם כדבריך נמצא מז א״ל ר״מ א/ בח י ף מז ח א ו מ ח משכן י׳ א ר וגר מ צ ח אח קלעי ח ר ו מ א ר נ ב כל ביןדםים חעליונים לדמים קרא היה הוגרו באמצע להבדי ט של םי אטוח: חוח כרכוב ו ט ח א׳ ביסוד וגי א ו ט ה ה׳ א ט ט ל א ו ר ק ט ס ו ח חתתתוני׳. טא ר ק ט ס ו ח ; ט ח ט ם בב ושם חיו נותנים דטים חניחנין ל ואטד. סוח עורב ל ח קרנוח וגי אטד. כרכוב ואטד. כ ט ח א ו ט ולטעלח ח׳ אא ולטטח ר ק ם ט מ ו ח יןלטעלח. ודטים חנחונים ט ן דטיןחניחנ י חנ תו ושם חיט ו ח לים ודטים חנחונים ט לטעלח פסו א ו ר ק ס ט ח ו ח ם ט חנ ם נ אבח ם: טו לי ח פסו ט ם ל קרא ו ט חםי ו ח ם נוחנן ט א ולטעלד. א ר ק ס חח נבחו י״א ושעשו ט ל ר גבהו־ י׳יא ושעשר. ש ב ד ט ה ב ש ה ט ש ע שבח הזהב א גבוה י״א; טז ב ד ל ח ואף לעחי ו מ בני הגולה •גבהו י׳ אם י ה ב ט ם רה. כבש לדרוטו כיור •לטערבו ביח ה נתון באמצע עזר למזבח מ ה וגו/ ג׳ ש ד ע רהו שני ויקרבו כל ה לצפונו וכל ישר׳ למו

ח מזבח חחיצון: ש ח נ מזבח חעולח מזבח ח. ושלמח ח ש ח פרק י״ב משך, עשה כיור א׳ שנ׳ ועשיח כיור נח כיורוח שנ׳ רעש כיורוח עשרח ויחנם בהיכל שאין ר ש ע - ׳ ח ש עא ל ל א א מ ש ש בימין וח׳ ב מ ל ומד. ח״ל ח א מ ש ח״ל ח׳ מימין והי. מח חוםיף מ ל . ש ח ש ל מ ל כיור ש א מ ש ה והי מ ש ל מ ה׳ מימין כיור שו ח פ ל ש ו א ח פ ש ח חים מוצק עשר באטד. מ ח חים שנ׳ ויעש א שעשר. אם (עיין ר שלש־ אלפי מ א ר נ ב כ ם ש מר אלפי ח יכיל א״א לו ם ב אלפיר מ א ר נ ב כ ם ש י פ ל מר ג׳ א ו ף י״ד ע״א־וע״ב) ־וא״א ל פ״ק דעירובין דל אי ב ם ביבש. א ת אלפי ש ל ם ש ה ח ש ל ם ב א כיצד אלפי ם ח אלפיחבה הוכן א׳ •הוא ואומר ח שנ׳ חאיפד. ו ב ה הוא ה מ ה יודע כ ח אם י ח א ח בחים לכל כור וכור חדי מ ר ש ם ע ר חנ מ ו ם ח עשרח חבחיח שכל ר ח ח ט ת ק״נ טקו ם נ׳ על נ׳ ח נ ם נ׳ כור ח ח כור צא טם ה א ר ה ה ט . וטנין שטהזיק ק״נ־ טקו ה א ה ומקוה מהזיק ט׳ ס מקובע מהזיק הואייוחר על ר כולו עגול אינו מחזיק: א״ח כולו מרו מ א ח

ה על;עשר מ א ר כ ש ם ע נ ת העליונות היו׳ עגולות' ת ו מ א ־ב׳ א ל א ' ן א כן שיערו א כ ה מ ר ו ה ל ק׳ הרי ק׳ ט ה ־ הנם־ ק׳ ע מ ה ־הרי ק׳ א מ א בם נ ת היו מרובעות ת ו נ ת התתתו ו מ . שלש א ה א ׳ ס מ י ה ו ק ם מ י ט כ חבע ת שהמרו ד מ א ל ה ת ר ה ם נ׳ על נ׳ הרי נ' ט נ ע״ה הרי ק״נ הח ושפתו פ ה שני ועביו ט ל ע ט ל ע. ומנץ שעגול ט יתר על העגול רביבע . ומנין שהית מרו ה ל ע מ ל ו שעגול מ ס. למדנ ת בו פ ה ש ש ע מ כם ר מת׳יל פונים פונים ד פעמי ק ה שני עומד על שני עש ב ט ט ל טנה ר תבית פו ת נה ליטין ל נה ליטין לעזרה פו א נכנם להיכל פו ל את לבקרים ת ת ה לימין שני ודמות בקר מ נ בח פו לימין עולה לראש חמזב נמצאו ראשי ח הים סבי ח מקיפי' א ט א . י׳ ב חו סביב־ סובבי׳ אור ק ב ם לכל חצדדין ואת ה ד שמשחטשי ל ד ל ראשי שוורים ש ח ש ח ו שם ומוצקים במצבחם וכולו חיח מוצק מרגליו ושנוי טורי הבקריר: ::• ל שו שת היו ה ־״״פרק־י״ג ׳כיצד היו הלוים טשטרים בטקדש. בני קת יהנו על ירך הםשכן הימנה ה ת בני ק ו ת פ ש ם י בדרום ־שנ׳ מ משמריי הארון שני ומשמרהם הארון וגו׳ הוצה ג׳ והם היו ממונים על בלב שני ר ע מ ם ב שבטים ראובן שטעון לוי. בני גרשון היו טשטריי המשכן והם היו טטונים על כל כלי המשכן ר ח ח חגרשוני א ו ח פ ש מם ומנשח ם ג׳ שבטים אפרי ח ח יריעוח המשכן חוצה ל שני ונשאו את ו ח פ ש מ ב ל ח חיו משמרים בצפון שני ונשיא ביח א ר ובנימן. בני מם ועל הקרשים והבריהים• והעמודים מררי והם היו ממונים על הקרסים ג׳ ה י מרדי והוצה ל ו ח מ ר מ ש ח מ ד ק פ ׳ ו נ ש - ן כ ש מ י ח ועל אדנ. למזרח ־משה ואהרן ובניו שנ׳ והחונים י פחל נ ר ו ש שבטים דן אה מ ה ה ואהרן ובניו ו ש ל טועד טזרהה ט ה ה לפני א ט ר ו ק כ ש מ י ה לפנה ישראל הי׳ נ ה ם יהודה יששכר זבולון: כל ט ם שלשה שבטי ה לה שכינה ד נ ה ט ה לויה ו נ ח ל. דגלו של יהודח ד טילין ט י״ב טיה נ ה ם ד מילין ט ל ־ראובן ד מילין דגלו של אפרי מילין. דגלו שה שכינה ד מילין. דגלו של דן ד מילין. נמצאו ד מהנ לוייה ול ן לכל הצדדין שנ׳ איש ע ח שמשמשי ו נ ח זויוח של משכן ד מפל ד מקו מר עמו ידו לדגליהם: כיון שחיו ישראל""נוסעיו חיח עונסע רה. חקעו והריעו וחקעו ו ונמשך על גבי בני יהודה כמין קוה יהודה. מיד נכנם אהרן נ ה נסע דגל מ ה שני ו ל ה דגל יהודה ח. ־ שני ובא אהרן ובניו ח הארן ח א ח וכסו ב כ ר פ ח ח ובניו ופרקו אח ן ובני מדרי ופרקו א י-גרשו ה .־־וצו׳. מיד נכנסו בנ נ ח מ בנםוע ה

154

ד •יבא: בני ׳קהת •שנ׳ ן וטענו אותו בעגלה והעמידו ־אותו ע המשכ׳של ו ל נסע דג ש ותקעו• והריעו •ותקעו ו ד ק מ ם נושאי ה ונסעו הקהתיש וטענו אותו •בכתף ••שני ד ק ת ה ת ופרקו א ה ק ־ י נ . נכנסו ב ם י ר פ א׳ ׳שנ נסע דגלו• של רן וכלה אהרן ובניו וגו׳. הקעו והריעו ותקעו וה בני דן -נטצאו ב׳ דגלים מלפניהם• וב׳ דגלים נ ח נסע דגל ט ול ה נסע א ע שנ׳ ו צ ט א ה שכינה ב טחנ ם •.ומחנה לויה ו ה י ר ח א מP ו ר יחנ ש א עד וגר. •וכשם שחיו חונים •כך- חיו נוסעים שנ׳ ב מוח וע״פ ש ש וע״פ מ ר ק וסעים. ע׳יפ ח : ע״פ -ג׳ • חיו׳ ישראל נ יםעוה ש חצוצרוח. ע״פ •חקדש מניין שני על• פי ח׳ יםעו בנ״י. יע״פ מם יוצאים. מיד־התחילו ה א - י ה ם כ ש ה ב ב ר ע ב ר מ ט ו ה היה א ש כיצד ט~ ע״פ ת ־כליהם •לצאח. א ם • י נ ק ת מ ז ״ ס ת מ ה ב ן ׳ ח-מוצאי ו ישראל לחי. רי״א ג׳ ל ת ו ־ ל ג ל כל ד הקעו והריעו• ותקעו ע חצוצרות׳ מניין ׳- — : ה ט מ ה ו ט חקיעוח על כל מ

ר מ ח מ ך נ ע פרק ־י״ד־ כיון שהיו ישראל חונים הי׳ עמוד• חל ה א ח ה ח א פ ח מ כה ו ועולה׳ ונמשך על גבי בני יהודה כמין־ סועד ־ מו ל ה ץ שני ויכם הענן־־אח א ו ח ב מ - ן כ ש מ ח ח א א ל מ מ ם ו י מבפנח ישראל במדבר. מ׳ שנח• א׳ מימינם י ־כבוד ששמשו א נ הה א׳ מענם ה הס וא׳: למעלה•־ מ רי הם ,וא׳ מלאהו י ם ואי מלפנ ל א מ ש זא׳ מהם י נ לפ - ל י הם משפ י וענן ״שכינה שביניהם ועמוד• הענן שנוסע• לפנח השפל. והורג נהשים ועקרבים יהם א ח הגבוה ומגביה לפנ ארה ושורף קוצים וסירים ומדריכם בדרך ישרה וענן שכינה שוא ר ל ב ד מ ה שהיו ישראל ב נ ר כל מ׳ ש מ ו . ר״ש ב״י א ל ה א בה בלילה ר הלבנ ה ביום ולא לאו מ ח ר ה א לאו ם ל ה נצרך א׳ מרחה ה הלבין היו יודעים שז מ ח ם היו יודעים ששקעה ה י ד א ה - א ל אה שבחובה ח •ויודע מ י פ ט ב - ו כ ו ח ב ח ש ת וטםתכל •בחבי׳ ויודע ט מ ח ה. הם י ענן השכינה-שביניהן שגי לעיני• כל •ביח ישראל בכל מםעי מפנא יהיה עוד השמש לאור ואף לעייל שנ׳ קומי אורי בי בא אורך. ואומר לר י יומם ושלמו־ ימי ך והיה ה׳ לך־ לאו ש מ א יבא עוד ש יומם-וגו׳ לם ע ר מ מ ו ה ר׳ גחן א ש ס מ ע ־ ח ר ב ד מ : מהיכן היתח־ שכינה • ך ל ב את כ ר פ י ת ם האהל) שנא׳ ונתת אותו לפנ ע ח (ם״א מ ר ט ק מזבח הח ק ח ש ר ו מ א נ ח ש ר ט ק ר על־חעדוח. רשב״י־־אומר מאצל מזבח ח ש אר מ א נ מר מאצל העולה ש . •חלמית־ של רבי ישמעאל או ק ד ו ה ממנ

- - - ׳ - ־ . - : ־ ם כ י ח ת ו ד ד ל עולת חםי סליק• ברייתא דמלאכת המשכן י

ר נ ח ס פ

ר פ ס מ - ם י נ ו ש א ר ם ה י מ כ ר העתיקו ח ש ־ י זח •ספר הרפואות אט •אחרי ר ר ר מהררי א ה ה ר ב ו ל ר .-לנח ב ס מ ר נ ש ח א נ ־ ן ם ב שו רוחוח־חממזהים לחתגרוח ל ח ה ובעח ההיא־ ה ט ה . כי בימים ה ל ו המבם ובטכאובים ובכל לחבל ולהכוח בהלאי ח ולהטעוח ו ח לחשטו בבני• נח . אז באו כל בני נ ם ד ׳ בני א ח ם ומשחיתים א מיני מרוח־ חמםיחיח .אביהם ויגידו לו על אודוח נ ח גגעיהם ל ובניהם יחדו ויספרו אם ומדרך ד א ח וידע כי מעון ה יהם. ויבעח נ המכאובים הנראים בבנת בניו ה א ם ומדויםיאזי־קידש נ אי פשעיתם יתענו בכל מיני־ תהלול בח ויעל עולות ויתפלל א ל המז אח בני ביחו וביחו יהדו ויגש א וי הפנים מן חקרושים ד ממלאכ ה ך א א ל ם ויעחר לו. וישלח מ חאלחית השמים לבלחי ת ת ח רוחות תממזרים מ ״ ל לכלח א א פ ושמו רט פ ש מ ל ביח ה ך כן ויכלאם א א ל מ ש ה ע י ו ' . ם ד א השחיח״עוד בבני הה לרדוח מ ט ש מ ר ה י ש ך י בארץ לפנ ל ה ח ה ר מעשרה חניה ל ח ך א א בם במרשיעים לנגע ולענות בהם בכל מיני מרות ותחלואים ולנגעך א ל מ ם ובל מיני רפואות הגיד ה ד בים. ואת רפואות נגעי בני א מכאות ו ת מ ת שרי ה ה ועיקריה. וישלח א מ ד א א בעצי הארץ וצמחי ה פ ר לת עצי הרפואוח עם כל ח ולהגיד לו א נ ם ־לחראוח ל ה הנותרים מה נבראו וללמדו מ דשאיהם וירקיהם ועשביהם ועיקריהם וזירועיהם לת הדברים האלה ח א א 'ולחיים. ויכחב נ פ ר מ אחם ל כל דברי רפור הזה חעחיקו חכמי פ ס ן ה מ ר ויחנהו לשם בנו׳ הגדול ו פ על םח ע ם הרבה איש ואיש 'כלשונו. ותרבה ד הראשונים ויכתבו ספריי תרפואיות בתכמי ת ספר ו א ר בחנ ש אה יבארץ בכל הגוים א הרפום כי חכמי הודו שוטטו למצוא י ר צ ן וחכמי מ ו ד ק ו וחכמי מ ד ו הם מצאו• העשבים לכל מיגיהם ר ח והבשמים וחכמי א או כל עצי חרפו

156

. וחכמי ח י מ ר ם חעחיקו א י ר פ ם ר דברי ח ש אח פ א ו פ ר ווירועיחם לר ולנחש ב ח ו ל ל ח ץ וחכמי מצרים ח ר א א ב פ ר נח ל ו ראשו ל ח מקרון חר נ נ ק ק ר העתי ש ש חכשדים א ר ד ר מ פ ח ם ד א מ ל בםזרוח ובככבים לד ם ע ח ם כ ם ח ח . וחגדל ל ם םי ה חחרטו ש ע ד לכל מ ש ן כ ר ב ו ן א בן וארבעים איש עמו מן י מקרו מ כ ה ד מ ח ס א ו נ י ׳ י פ ל ק ם קום אר ב ע ך בארץ ויעברו מ ׳ וילכו חלו ם הנעחקי י ר פ ס ם מלומדי ה מי ההרטוים למען תגדל ץ קדםחי״עדן למצוא מקצת•־ עצי חחי ר ל א לחודו את א וימצאו א ם ההו ל המקו ^ ויהי בבואם א א י ה מ כ ם על ח ח ר א פ ח. ויברק ה׳ ם ח ח ק ת ידם ל א ועצי עץ חחיים וישלחו א פ ר מ עצי חק ולא ר ב ת וילחמו כולם בשביבי ח כ פ ח ת מ ב ח ר ח ט ה ה עליהם לח הרופאים ם כ אה םן הרופאים ותשבח ח ט ־מהם איש ותעוב הרפו ל מ נ. בימיו ( , ך ל מ א ה ת ש ש ח ח ר ך א ד מלו ח ע ת ושלשים שנ ש מאו שר ב י הרםואוח ומבין לכל ד ר פ ח ס ע חכם ומלומד ד ם איש נבון ו קף היהוד• ס ם א ר ע י ו מ כ י ושאר ח נ ט חמקדו ״ ר ק ו פ י ושטו אד א ה מ ב ר י והכטים ה ר ס הכפתו ו ״ נ י י ל ג ס הבעלתי ו ״ ו י ד ר ק ם י ד ו

: ( 2 ה ז ד •היום ה אה ותהי ע ת הרפו ר ט ויתהדשו ע

ת אדם הראשון שהתפלל• בשעה שיגרש מנן עדן ל פ זו תיאמר. ה׳ י הגבורה ו ר הקדוש הזה ויההנן לפנ פ ס ועד שנתן לו הן ותעשה ר יקר חסי ד ה ת כל העולם ל ת א א ר ה ב ת אלהי העולם אר ב ך לדור ודור ואין כל ד ה ר א פ ת כרצונך. ומלכותך נצח נצתים וגד עיניך ואחד. כוננחני במעשת ידיךותמשילני ר מנ ח ס ך ואין נ מ עלם מ נר . והנחש הערום חארו ך י על כל בריוחיך לחיות שליט על מפעלת חיקי חשיאח אוחי ולא ש א . ועוד ש ד מ השיאני בעץ תאור• חמח יחיד. לבני ומד. יבא עלי ולדורות הבאים ה יהיה ו הורעחני מ. וידעתי ובינותי כי לא יצדק לפניך כל הי ומה כהי להעיז אהריי והרשעהי ת א ט ה להשיב ולדבר ולא עין לישא כי ח ננדך אין לי פה נ מ ח אשר־ מ ד א p לעבו א י היום והנני בוקע ופולח ב ת ש ר ובעוני עח אוכלי ע ח כי מ ל ח ח ב י ומוראי על דרי ארץ כ . ואין פחד לקחחיי ואני בער ולא י ממנ ח מ כ ת ועברחי על דבריך נטלר. ח ע ד מעץ ה

: ה י ה י . ה ע וכסיל ולא אבין מ ד א • ש יצירוהיך א ך הרבים על ר ם וחנון שוב ברחמי ל רחו -ועתה׳ א

' . f ק״ב א׳ ^ V ' ל ו מ ג 1) עיין בשער הדי כ״י מעבן. הו ף הי ס 2) עד כאן הועתק מתוך ס׳ א

157

ה דןםיד ת ך כי א ד ס ח י ב נ מ ד ק . ־ . ח ת נ ש ש פ ועל*רות־ שנפחת•־ ועל־ נך ותגיע שועתי ד ו ב כ - א ס י כ י לפנ ת ל פ ח ת ל ע ח - . ד ם ם ורב ח ך אפי ר אם ל ע ת י פי לפניך ואל ת י יהיו לרצון אמר נ ך וחהנ י מ ח א ר ס י כ לפנא ל נ ו מ ת ותמשול ח ל ש ת מ ח ה היית ותהיה לעולם א ת . א י ת נ ה ת מה יהיה לתולדתי ולרורתי ומה ה ידיך והבינני והודיעני מ ש ע על מת מ כ י ה ה ממנ ס כ ש והדש ואל ה ד יבא עלי בכל יום ויום ובכל ה

עזרך [נ״א עריך] ומלאכיך:ך שהוא א ל מ ל ה א י ז א אליו ר אחר שלשה ימים לחחנוניו בם השמש ובידו ד חו ר היוצא מגן עדן ויגלח אליו ע ה נ ישב על הת תתעצב ותדאג מיום מ ה משתומם ל ת ת א מ ם ל ד ר ואמר אליו א פ סת ה ובההנונים נשמעו דבריך ואני באתי להבינך אמרו ל פ ת ת ב ד מ ע שר הקדוש הזה ובהם פ ס רבה ולהחכימך בדברי ה ה - מ כ ח טהורות וך וכל ם מבניך שיעמוד תחתי ד ת יקראך עד יום מותך. וכל א ע מ ר תת בשר ועניות רוח ר ה ט ר הקדוש הזה ב פ ס ים שינהגו ב נ דורות אתרוש ותדש ד ה יבא בכל ח ה שכחוב בו כמוך יהיה יודע מ ויעשה כל מ

ה • ע ם יהיה ר ובין יום ובין לילה ויהיה כל דבר גלוי לו ויבין וידע אה התבואה או ב ר ב או ערוב כבד אן גשמים או בצורת או ת ע או רל יחיה ואם ה ואם חסי ב ר ם א ט או ימשלו רשעים בעולם א ע ט ח חח ו ט ח ל ם ואם מ ד ח שחין בבני א ב ח פירוחיו ואם ט ישל עץ אח ואם מ ה ב ם או ב ד ח ימשול בבני א חהיינח ואם יםורין יחיו ואם מול בעיר. ל ם ישפך או יאנק ח ח ואם ד ע ם או ר בח חצא ממרו גזרה טור הזה פ ס ה דרך ה ה וחן לבך ואודיעך מ נ ב עד- ה ר אדם ק אתה ' ו

: ומת קדושתו

ם ויהי ד ר ויקרא באזני א פ ס ת ה ך א א ל מ ויפתח רזיאל הך ויפול על . א ל מ י רזיאל ה ר הקדוש הזה מפ פ ס ת דברי ה כשמעו א

ד ואל תירא וקח ה פ ק ואל ת ם קום התתו ד ד׳ ויאמר א פניו מרעיע ותשכיל ותודיע לכל ד ו ת ר הזה מידי ותשמר בו כי ממנ פ ס ת ה אה ח ד ר הזה ק פ ס ת ה ם א ד ח א ק ל . ובעח ש מי שיזכה בו ויהיה חלקוש השמימה אז הבין ך בלבח א א ל ט ר ויעל ח ה נ ח ה פ ש על ש אר פ ס ך חקדוש שולח ה ל מ ם כי מלאך אלהים הוא ומלפני ח ד וידע א

: ה ר ה ט ב הזה. והחדק בו בקדושה וד והשכיל ביראח ר ן י ך ב ו נ ד ח מ ח דורות ע ע ב ר ואחר אה והיה רוחץ ומחקדש במים חיים ומפיל ר ה ט ם והנהיג עצטו ב אלהי. הךרך ם שנטמן־ בו הספר ל ונגלה המקום בחלו י בורא הכ ה לפנ נ י ח ח

158

ו והשכים ־והלך:למערה־ואיהר ה ר ה ו וקדושת ט ת כ א ל טח ט שנוהג ־בו י ום א יבינו בו אנשי הטקו ל א נפשו שם ש ה ב ט ה ד הצהרים ומכה ה ער ו ה ט ה והחזיק בשם ה ר ה ט ן ועלה• ב ולפני האלי ברוך הוא התחנ ובשעה שהבין בו גהרו עיגיו ־בכל דרכיו ויתנהג בו והלך־ עדח אותו ק ה ־לקדושי טרום ונבדל טן דרי ״הארץ יואיננו־ כי ל מ ד נ ש

: ם י ח ל אם והערים בחקופוחיוטזלות ובכל טאורות בי בספר הזה החכיש וחדש והשטות הנקראי׳ לכל הקופה־ והמלאכים ד ם לכל ח המשרתיץ ושמות ר א ח ה ה ־ והשכיל שמו פוח השנ ע חקו ב ר א ם ב המשרתיחמה ׳ולבנה. ״והוסיף לכבדו בכל יכהו והבין ח ׳ ם וגם שמו השטיד א עצרו־־כח לעמו ם הראשון והבין כי ל ד ה יותר־ על א מ כ בכל חו״עד עמוד נ ו כי עצום ומכובד הוא והצפי בו דורות הבאים אהריה ם חיח בדורותיו. ובשנת ה״ק׳ שנ ח בן למך איש צדיק חטי נח דרכו ה והשחית כל בשר א ח ו ד ס ה מ ה הארץ בפועל ח ת ח ש לחייו נא כבודו של הקב״ח ס י כ ץ ותעל צעקת הארץ השמים לפנ ר א ה ל ־ ע

ונח מצא הן בעיני הי:י שולחתי ר הקדוש ־ויאמר אליו אנ ש ו רפא״ל ה י ל א ח ל ש ״ ואך נה מ ה יהיה ו ת הארץ" ולהודיע:׳ מ ת א ו א פ ר ם אליך ל ר אלהי ב ד בר הקדוש הזה ויבינהו כיצד ינהג בו פ ס יעשה וימלט. אז נתן אליו ה

י : י י טהרתו r ומה מלאכתו ומה קדושת ז

ם ר נמצאת איש צדיק תמי ש ר ה׳ א ב ׳ ויאמר אליו שמע דו ר הקדוש הזה והודעתיך כל סתרי פ ס ח נתחי לך׳ ה בדורוחיך הנבטהרה ובצניעוח ובענות י וטמנו ו לעשותו בקדושה ו fc וחי

א ב ת ה ה ובניך ואשתך ונשי בניך ל ת ד לעשות ־עצי׳ גופר ותכנס א תלמור ש ר מיד רפא״ל ה פ ס ת ה ח א ח נ ק ד יעבור זעם. ר ט רגע ע ע מה עליו רוח ח׳ ועשה ח ת נ קו הקדוש ובעת שתבין בו באותיות החקובה באורך וברוחב 'בדעת שהשכיל בשם הקדוש ־ הזה ונשמע התי

בה כי אותך ראיתי צדיקי: ל התי ה וכל ביתך א ת לו בא אל התיבת ויבן׳כל אותיותיו י באו א רו לפנ ך הסתי מ ן ל ח ב ואז נל התיבה ישנים ושבעה איש ואשתו ויסגור ה' בערו ובן להביא אח פיו ברוח ח לה. יאז פ ם יום וארבעים לי ל ארבעי ויהי המבול הגבור והנורא: ך הגדו ל מ ם ה ח ה׳ האלהי ה ובתבונה ויברך •י א מ כ חך ח . ב ו ליראי שמו ת מ כ ח ר נתן מ ש ויאמר־ ׳בתך׳ ה׳ אסי ר י חו י ת ס מ ח חסידיו ה ם ביראתו המציל נפשו ד א ת ה הממשיל א

d59

-חוח שכל ובינך. ו ה להחיות־:־.ההוגן./אח עבדי ט י ל בצליו י ומשאיר פך ורב ח לדבר •עם: כל ־אדם •ובהמה־ וחיה 'ועוף ־ ודגים להודיעם י כם ם יום א ר ה1ה היה יורע א פ ס ל עם- ה גבורחך. ומרב שכל:שהשכיו לפגי ת ל פ . ותשמע־ ת ה ת ע ה •ובהמה ב מ ה לילה וחיה־יורע־מאכל• בם . ויעבר אלהי ה ב ח ו ב ח א ר . ש ד ויזכה.-הוא וכל א כסא״ הכבוש הזה על הרי ד ה ח החיבה ב חנ ם ו ל הארץ וישוכו המי רוח ע

: ט ר ר אם בנו כי ש ג והודיע ל ה נ ח ט ׳ ח ר הזח חיח נ פ ס ת ה מ ב ח •־ בו ו ־חיח מבין בחיבה ושם בנו נהג בו •והחזיק- •בו כך אחרי ממנם ואברהם ליצחק ויצחק ליעסב ויעקב ה ר ב א ו ל ר ס בקדושתו ושם מס לבנו וכל ח נ פ ס ו ח נ פ ״ ל ואהרן ה ומשה.לאריס . ש מ ללוי ולוי ל

׳ ר זה: . י * ׳ ה הדורות זה א

תלה בן ך בן משו מ י הרזים שנתן לנח בן ל ר פ ס ר מ פ ס זח הך א ל מ י רזיאל ה פ ם מ ד ת בן א ל בן אנוש בן ש א ל ל ה הנוך בן מר הטיב א ר ב י י כניסתו ונכתב על אבן ספ בשנת ביאתו לתיבת לפנם ורזי וערבי בינח ומחשבות ענוה ועשתונות ד מעשר. פלאי מ וממנו לר בשבעח ש ח טרוטים ולשוטט כל א ר טעלו ק ד על ח עצר. לעמור ק להסב כל בכל מזלות ולהתבונן בכל מנהג ולבקר ח מעונות וה שמות שבכל ה ולידע מסילות עש כסיל וכימה ולהגיד מ הלבנר ומה שמות משרתי ב רקיע ורקיע ומה מלאכתן וכמה יצליהו לכל דץ כל הקרב פ השוטרים בכל עונה ועונה ונשמע להם לעשוח כל חח ומעשה חיים להבין הרע ה מו ש ע ו מ ה ולידע ממנ ר ה ט אליהם בה כ ט ח ל ת ללדת ועח לטוח ע ר עתות ורגעים לידע ע והטוב. לחקוח ו ט ח ל ח וחזיונות לעורר קרב ולהשלים ט ר חלוטו ת לפתו א פ ר ועת לם וילכו כעבדים להביט בארבע רותות ח ל ש ולטשול ברוחוח ובפגעים לה ה ברקים ולהגיד ט ש ע ר מר. ט פ ם הארץ להיות מחוכם'בקול רעשים לם ם לתבואה א ה ושנה א ש והדש ולעמוד על עםק בכל שנ ד יחיד. בכל חד מן הנוראים ולהבין ה א ח לחיוח כ מ ח ל מ ם ל ם לשלום א לבצורח א

ם: ח מרו ת צ ו א ולהשכיל בבת גופר. ולתסתיר מימי ה לעשות תי ״ נ ר למד פ ס ומחכמת הל להביא עמו שנים ושבעה ולהכניס מכל אוכל ף ומימי המבו ט שו ה לתיבה לידע מטנ ל ה ל ויתנהו בארון זהב ויביאהו. ה כ א ומכל מ

160

ל שועה. וכשיצא ת יום ועתות לילה ובאיזה עונה־ יעטוד להפי עתוש כל ימי חייו. ובעת מותו מסרו לשם מ ת ש ו היה מ ב - ה ב י ת מן הת ה ק ם ואברהם ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ללוי ולוי• ל ה ר ב א ושם לה ומשה ליהושע ויהושע לזקנים וזקניי ש מ ם ועמרם ל ר מ ע קהח ל וך ה המל מ ל ד ש מ ע ד ש ׳ וכן־ בכל דור ודור ע לנביאים ונביאים להכמיד בדברי הרזים בינה ומשל בכל א ר הרזים והשכיל מ פ ה לו ס ל ע ום ת ו התר א ר ו ס א ם בעולם ו ם והפגעי׳ המשוטטי ת ובכל ההפצי חו חרוח ־ספרים ב ר ר הזח כי ח פ ס ה ה מ כ ח מ ושלט עליהם ובנה והצליח 'ה ואוזן א ר לם ־אשרי עין ש ו בידו תה נטצא יקר ונכבד טכו ר ס ט נ

: ו ח ט כ ע ולב שיבין והשכיל ח ט ש ש

ח ר נ פ ם ם ת

.פרק מפרקי היכלות

ם חביבץ לפני ה ה מ אמר רבי ישמעאל אשריהם ישראל כ. י כי בשעה שמלאכי השרת מבקשים ת ר ש י ת הק׳יבה ית׳ יותר ממלאכש א הכבוד• נהרי א ס ה באין סביבות־ כ ל ח ת ת ל ע מ לומר שירה לך א ל ם הקב״ה יתב' ההרישו אלי כל מ ה ה ואומר ל ב ה וגבעות. של לד ל שרף ושרף שבראתי ע ומלאך וכל ׳חיח וחיח וכל אופן ואופו כת קול שיראו ותושבתתו של ישראל בני שנא׳ ל י ת ע ואאזץ ת מ ש א של ם. זהו פמלייתן ש ר ויריעו כל בני אלהי ק ד כוכבי ב ח ברן ים. אימחי כבוד בשמים׳ כדכחיב רומה על חשמים אלהים מלאכיח ר ש ם ורבבות של מלאכי ח / אלפי ו כ ו ץ כבודך י ר א בזמן שכל ה. וביו נהרי (אש) א ס כ א וכנגדם •לשמאל ה ס כ עומדים לימיו ה מקיפיו ועומוץ: ושרי׳.הגדולים׳ העומדים ממונים על ־כל גדוד־־וגדוד.־ ומלמרין לומר א ושמאל־ הכסא. ס כ ועלי כל צבא וצבא -מימיו ה שירה וזמרה ־לכבודו של מלך• מלכי המלכים,•הקרוש ברוך הוא יתב׳כבד והנורא עומד ר הגדול הנ ש וכשמגיע־זמו לומ׳ שירה שמעי״אל הו לשמוע ולהקשיב קול שירות ותושבהות על •חלוגי הרקיע• התתתות. חעולים מן-חארץ מבחי כנםיוח ומבתי מדרשות לחשמיע לבני ערבוד ח לומר שירה ע ר ש ח: למלאכי. ח ה עושה p שאץ דשו ומפני מו ר רוממו ה׳ אלהינו והשתחו מ א נ ה ישראל בשירה ש ל ח ו ח שפוחחית וכל מלאכי רקיע ורקיע כששומעי׳ ר ש . אלו מלאכי ה ד קדשו ה ל שירות ותושבחות שאומרין מלמט׳ הו ־פותהיו קדוש קדוש. קדושר ע י שהוא־.עומד בכל ש . ולמד. נקרא שמו שמעי״אל מפנ ח ל ע מ ל מך בחי ־הארץ מחו ושער" ומשמיע־ קול שירות וועשבתות חעולוח מןי כל רקיע ורקיע. והיות.הקודש• ואופנים ת לפנ כנסיות ובתי׳ מדרשור שהוא שומע ומשמיע לכל מלאכי רקיע ה א ל . ו ר ד ושרפים וכוכבי ה

11 in.

162 - —

י חשרח ורקיע מיד יוררין כתות כתות שורות חיילות צבאו׳ של מלאכח וטטבילין עצמם בהם ב ה ל ח נחרי ש ב ה ש ונהרי ל בהוך נחרי אם כטנין ימות ח בודקין עצמן שס״ה פעמי ע ם. ובאוחח ש ח פעמי א מא ל לח א טומאה שצריכין טבי ת זוב ו ר ש . וכי יש במלאכי ה ה מ ה הת העולם שיורדים בכל כ א ל נים על מ ה הטמו ר ש ה הם טלאכי ה ל א יום ויום לשים שלום בעולם. ובשעה שמגיע זמן לומר שירה עוליםם שהם׳יבעליי׳יזוב?וטומאה מטבילין ד י א נ ב ׳ ל י •ריחם ש לרקיע ומפנן ומזהירץ עצמן באש ש ומציצי׳ ומפארים עצמן באש־ וטדיחי א עצמן בר ומטוהר ד שעושין עצמן קדוש ומקודש טהו . ע ש א ומקרישין עצמן בת זת ןעולין בתוך ח. ואחייב קורין זה א והוזרין והמין כמלאכי ערבור זהרי־ברקים• ו א ש זה .ברשות זה וטתנגנין ונועעין עצמן ב נהרי א

י י ח ב ש ש זח ברשוח זה: ־בחהלה ב לם •של נחרי א ואח״כ עולים בסוח. אצל חשמלי־ ר שמניעיו אצל חיילי ערבו ח ע במזמור בצהל׳ ברנ. אצל כרובים ואופנים. אצל חיוח חקודש ־וגלגלי הטרבבח• הר טות ת ר ם ב ם ונשא־. ומיד ה א ר ס אצל הדורי פנים ובעלי כנפים ואצל כיהם בכנפיהן לבל ׳ ומכסיך פנ ה. ו ה בקדושה באימה־בענ ר ה ט בזיעה בה ו ת כ ח ו ח ־ ועומדין כ ד השוכך במרכבה. ת הכבו יביטו דמותן לדמוח ו .מהנ ת. ו ת. ומהנ ם וטירות של: רבוא רבבו י פ ל י א ף אלפ ל של אש וגבעות ל א ם ש ה הרי מ כ . ו ר פ ס ר וצבאות לאין מ ק ם ח ה שאין• לה ינשב הק״בה יח׳ על ע ד. ובאוחדז ש א הכבו ס ה לפגי כ ב ה ל ל שג ר ו ב p כ א ל ה א כ ל ץ ־שנאמר מ ר א ׳ כל ה א ל א הכבוד וכבודו מ ס כה וחיה י ם וכל ח ה ח יוחר מ ת ומחטהרו מתקדשו ף חיוח הקודש ׳ א ול מיני מאורות ומחלבשוח ף •אלפים כתרים ש ל ח א ש א ר קשור בח פניהם בכנפיהם והק״בח ה ומכםו ב ה ח בלבוש ל ו מחעטפ בלבושיאש ור מתקדשין ד י מד• חיוח •הקודש־ ־ואופני ח נ פ מ ו . ׳ ם ה ית׳• חוזר פניו מת ר ש ה . י כ א ל מ מ ם יותר • ד ך מימי ק ומתטהרין- ומתלבשין וטתעטפידש ובעלי •כנפים וגלגלי ואופנים וחשמלי׳ ושרפים וכרובים וחיוח חקול ב ש ל ל אלו י ת כ ר ש ה ואופן. ומלאכי ח חי ח ו ל ע ח וצבא מ ב כ ר טיהם וכח על פנ ' ן חו . נ ח ב כ ר מ ח י ש נ פ מ . . יעצמו י ם ענין בפנ ה ד מ ה אה מיהם ונהרי אשד עוברים־ ביניהם. ל ע מ חם ושכינח ל ם על ראשי ש הר ם מכוונים ומזורזין ומזוהרין ומטוהרין ומיופין׳ ומזוקק? באו על. כן הד ח ה ובקדושה בקול א ר ה ט ב ה וביראה ו מ י א ב . וכלם • . ם. ע פעמי ב שם א שנופלין מך המלאכי ל : א ת ולא זו בלבד ח ד ובנעימה• א ח ובדבור אר דינור ונשרפין מפניי שאין להיות ח ף אלפים־ ורבי רבבוח לתוך,, נ ל ^

r- 163

י מלך מלכי הר ומשפיל ומרים שירה וקדושה לפנ בהם מוקדם וטאורו בשירה נשרף המלכים הקב״ה יהי ועוד כל מוקדם ומאוהר םהביי חר מפנ ש אין בהם מוקדם ומאו ד ק חר דינור. ואף חיוח ה לתוך נא מכוונו! זח ס כ ד וארבע רגלי ח ח א ד וגבורחן כ ח א ששעור קומחן כד ע ד זח וחיה זו כ ע ד גלגל זה ואופן זה כ ע כנגד זה וגלגל זה כד זה ופיה׳ פותהין בשירה גדולה באימה ע זה וכגף זו כק ברעדה*׳•־-בטהרהי בקדושה בקול ח פ ב ת ' ח ר ביראה ב

ח בקול שירוח ותושבהות ותהלות. י״ ב כ ר ט ש ובנעימד ומשמשין ה ע רן עירין מרוממין •גלגלים ה קדושים מקדישין טהורים מקלסי ע ה ש ח ו א בם ף אלפי אלפי ל ל א מגדלים מלאכים מזמרי׳ ונחלקי׳ לג׳ שורוח שת ח ת קדוש וגופלח ־על פגיה.׳ וכת א ר מ ו ח א ח ורבוא רבוואן. כח אץ ר א ל ה ת אומרת־ קדוש ח׳ צבאות־-מלא כ ח א ת קדוש.־ וכת • ר מ ו אנה י.שהשכי א •אמר ׳בתךכבח־ד־ה* ממקומו: מפנ י ל ה מ . י נ פ מ . ו ת ו ב כמרת או ו לקדושה. מה. נה חמרה.׳ למקו . ולעתיד-־לבא השכי ם ו ק ל מ כ ב

: •י מו ר ה׳ ממקו ו ך כב ת ב

V. : : פליק; פרק שפרקי היכלות \

. V. 1'

11*

א ש ד מדרשי ת

חס נ ר רבי פי מ ץ זג׳ א ר א א ה ש ד ם ח י ה ל ר א מ א י ב ו א' כתור חקדב״ח לחצמיח דשאים ועשבים ז ג י ש י ל ש ח ביום ח ט בן יאיר לא שמודיע ל א םאורוח א ר ח וביום חרביעי ב ם ר א ופרי אילנוח מן חם י ח ל ר א מ א י . ו ח מ ד א יכול בלא טאורוח לחצמיח א ח נבורחו שהו כח ביום רביעי ג׳ יםים רו א נבראו חםאו ל ד ש ח וג׳ ע ו ר ו א י ם ח יח ולא ו ח חןז_ופם;עון1יחם לא פ י הראשונים שוים חיו שעוחיחם בטפא או ו חקד״בח ליום ולילח עדי ח ת נ רו בראו המאו ל משנ ב יוחר אל יצירת למח ע ם. ו ח כאלחי רו א יחשבו המאו ל ך ש כ ח ט ל ו א ט ו ע י טח ו ר פ ח א שאינן (כ״ט) צריכין ל ל ב פרו ורבו א ת א כ ח ל רו הטאוא מעוטין ולא מרובין. ולמה א עומדין על בריאוחם ל ל ולהרבוח אל בריאח המים ר ע מ א נ ר על חיוח שבארץ ברכח כשם ש מ א א נ לש שעתיד לעשות וחיח ראוי לקללח ואילו ת נ ת ת ע א בשביל ר ל אח בראשית [חאות] ש . כשכתב מ א היה שוב מקללו ברכו חקד״בה לב כנגד עולמוח שנים ובשער. שדיבר ל לכחו י ח ח שנייח שבא״ב חח י או כ נ ר א מ א נ ם ש ה מ ח ע י ס ה ל ל י ה ח ח ראשון ח הק׳ הדיברוח מאוד עשרה ד (חחחיל) ע ח א פו של דיבור י׳ מ ראשון של דיבור א׳ סוא כל חעולם והוא ראשון ואחרון ל א שידעו חכל שחק׳ מ ל מניין מ

ן (ישעיח מ״ד): ר אני ראשון ואני אחרו מ א נ ש

ח ד שתי שמו ע לם. כ ל עו ד ברייחו ש ע ב׳ המשכן נעשח כ. השמים והארץ ( 1 ח ו ד ע ל ארון ח חקדשים נעשו שני חכרובים ע

1) המאמר הזד. הובא כמ׳ ילקוט 'למ׳׳א ז׳ סי׳ קפ״ה בסדר אחר ובפי' המיוחס לר׳׳שי על דה״ב יי נ׳ כחוב: ומה שעשר. י׳ מנותח וגי והכרובימ ובל אשי עשה מפורש

בברייתא דר״פ בן יאיר.

165

ם ־העליוצים י יבער ־השטי ; ם ה " ( ם י ח י ר ב ׳ל ה והים^בחים על־חבריוח־(צ׳ן ד הארץ־־ נעשה ביח״הקדשים״ההצו ע כ ו ־ ם י ! ג ד ק י ח ש ד נעשח ביח קם העליונים נעשח ׳עשתי עשרה י מ ש ת - ד ע כ נעשחיחחצר ו םי וכננד חיץ נעשח חשולחן ׳כנגד פרי האדמה" היו ר א גד ה . כנ ן יריעוח המשכח (ויקרא כ׳יד ו׳) כ ר ע מ . ישחים מערכוח שש ה ם ח ל טעריכין שתי חרוח ר הםאו ע כ כעדי חדשי יקיץ וחורף. כנגד הים נעש;; הכיור ו) (ט״א ז׳ כ״א) 1 ח העטורים — יכין ובעו רה. ויקם א ו נעשה הטנן עולם (תהלים פ״ט ל״ח) וירח־־טכין לישראל מ ד ירח י ע ן כ י ב יד ע ז כ ע ב ר עשר. ירח למועדים (חהלים־ק״ד) ו מ א נ מועדים׳ושנים שרח ר ישיש כגבור לרוץ או מ א נ שמש ־ שהוא יוצא בגבורח ובעוז שם בגוף שני עינים כמות שהעינים גבוהוח ונחונוח ד ע ב (שם י״ט) ות הים מוצק ׳ ויעש א ם ועבים. הי בו בראש כך היו שני העמודים גר למוצק (איוב פ ר בצקת ע מ א נ (מ״א ז׳ כ״ג) זה עולם שהוא מוצקי שו (מ״א ת פ ש ה מ מ א ר ב ש ר הזקים כראי מוצק. ע מ א ל״ח ל״ה) ול ג ז׳;כ״ג) אילו עשר ספירות בלימה שעליהם העולם עומד. עך ל ה ד מ ע ו כ ת מ ו ת ק מ א ש ב מ ח ב (שם) שהרקיע עגולח. ו י ב סה כנגד מ א ם ב י ש ל ו ש ק ח שנה שבין הארץ לרקיע. ו ה׳ מאוח וי׳ ו ר מ א שלשים יום שבכל חודש ותורש־ וכנגד י׳ דברות וי׳ מח עושים י׳ ו כ ב שחעולם עומד מ י ב ו ס ח ב א ס ח בלימח. י רו םפים י ש ל ו ש ק א ו ׳ . ד ח נברא וספירחן עשרח דברוח ובי׳ מאמרונטח ר ו מ א נ ו זה קו ירוק שמקיף את־ כל חעולם ש ת ב א ס ה י מ א בו כגגד שס״ה ת פ ש ת ל ת ח ם מ י ע ק פ ו (ישעיח ל״ח). ו ו תח עליו קח ־מן ־חמזרח־ ושוקע ח א חלונוח שבמזרח ובמערב שהשמש יוצא ב־ אילו שמש וירח שהם ם י ע ק פ ם ח י ר ו י ט נ . ש ח טן חטערב ח א בר אילו י״ב ק ר ב ש י ע נ ל ש ד ע ט ח ־חעולם. ־ ע סובבים וטנחיגים אח צפונח־ ט ח וגו׳ ל נ ו פ ם צ י נ פ ח י ש ל ג ־בחן. ש ח נ ח מזלוח שהעולם םה צפון ט ה לעולם ־שנאמר נ ה ו ח ח צפונח פ ח שרו ח ו ת ה שהיא פ ל ת תא מצפון ל ה אינו א ע ח ר ו א שכל ר ל ב כו ז׳) ולא עוד א ו י א ) ו ה ל ח עה (ירמיח א׳) טלח״ אריח־ קשח פונים ע ר ח ה ת פ ת ד מצפון • מ א נ שי פונים ל נים ד צפונה׳ שור בתולה גדי פונים־ למערבי תאומים ימאזה ל ע מ ל ם מ ה י ל ם ע י ה ן עקרב ודגים פונים למזרח. ו ט ר לדרום סח שלא נבראו לבטלח ח י ם ב ח י ר ח חג על• יטים.- וכל א שהעולם טחנ

1) המאמר הזה כתב הרוקח דף ז׳ דיש עמוד ג׳ בשם מדרש תדשא.־

166

ח ה׳ אצבעות בבינוניח-׳שעוביו פ ט - ח פ ר ט ו ב ע ו - . לם אלאילצורך העוח ר ס פ ו ח כ פ ה ש ש ע מ ו כ ת פ ש . ו ה ך ח״ק• שנ ל ה ל רקיע מ שי שהוא ט ש ל י כ י י ח ם ב י פ ל ה. א ם זה בו בבי ן שהשמים מסו ש ו שם שנה העולם מקבלו י פ ל דם שני א בראת מקו רה שנ ת התו מקיים אם יכיל (דה׳יב ד הי) י ת אלפ ש ל ר ש מ ו ד א ה . וכתוב א וםובל אותור שנאמר ף ה ל א ו ל ר מ ש י מ רה ומי שמקיימה אנ ם להו שני אלפיף דור (דברים). ויעש כיורים עשרה ל א ד ל ס ח ה שומר הברית ו. -עשרה ס י ת הגשמים שהיו בכיורות מ ת א (דד-״ב ד וי) כדי להרבוא ל ד ש ח א כיור א ל ר א ב ד מ ח ב ש ע א ל ח מ ל ח. ו ר י׳ דברו ג כיורוח כנם מן יורד והבאר ה ר לגשמים לפי שהיה ל ב ד מ היו צריכין ישראל בה בארץ י ה ח גשמים ש ה עשר. יו״ר כיורוח כדי לחרבו מ ל . ש ס ה מ עp הרים ובקעים (דברים ר א מ א נ ה ש ב ר ישוב והיו צריכים לגשמים הה ר׳ ר ו ל כנגד מ׳ יום שניחנה בהן ח י כ י ח . ם ב י ע ב ר י״א). אר מ א נ ח ש ו ם ה שלמד. לכל ביוד ד׳ א ש יום לכל דיבור ודיבור. לכך עח על ו ר ם א ד י׳ מ ע ח כ ו נ כ מ ר ה ש ע . ל ד ח א ע באטה־חכיור ח ב ר אף ח כ ן מ ח ם נ י ח ח א ח אמירה על כל כיור דיבור. ו נ ו כל מכח שמשם חמזלוח וחכוכבים מ ד ה ק מ ״ ל ה מ ד ח ק י נ מ י ח ח י ב חח ו ם חיח אב ש והמאורות -יוצאין לעולם ומשם היד. עיקר חעולם מה (דה״ב ר ש ת ע ו נ ח ל ש ש ע י . ו ( 1 ה רוגש ומרגיש העולם ומשם היד •שלא היו צריבין ה ה א ש ה מ ש ה ע מ ל ח זרעים. ו ו ב ר ה ל י ד ד חי) כח זרעים. א שלמד, עשאן י׳ כדי לחרבו ב ר לזרעים וכיון ש ב ד מ בה כן מ ל ל ו א מ ש ה מ ש מ ח ח ו ש ן שלחן של מ י מ י ח מ ש מ ן ח ח נר צפון וימין אתר. מ א נ קרא צפון ש קרא ימין והשמאל נ שהדרום נז יעטוף ימין ח ל בעשותו ולא־ א א מ ר ש מ א ם (תהלים פ״ט) ו ת א ר בם כנגד -ימיו ולא אראד. (איוב ב״ג טי). ולכך גחן ה׳ מימין שרווא דרוו ל י א - ח ו כ ה מ ט ל ר ש מ ) א 2 ם ל ו ע י •ברכה יוצאין ל ל ל ם ט ש מ העולם שה יוצאין• לעולם כ ר ח בימין יהיו־ גשמי ברכה וטללי ב ו נ חו שולחנוח הנל ־שמשם •הרעות א מ גר צפון שהוא ש ל נ א מ ש מן יזמין.׳ ולכך נתן ה׳ מל א מ ש ח -הנחונוח מ ו לחנ ר 'שלמד. כזכוח אלו שו מ לם א יוצאין לעוה ש מ ח ח מימין ו ש מ ע כיורים עשרח ח ב ל וכך ק א ר ש י ימנעו חרעוח מ

wr ד אתיעד מגיד. דוג? זםדגיל י לד׳יר. דזגע מ ^ ר ר י מ מ ־ ש ב ח ' מ * י })' חשד « (ישעיד. נ״א) ור״ל שםשש ד.ים גוער ומשם םרגיע.

־ ־ 2) פרקי דר״א פרק •גי. - -־ -

167

ר •כנגד יי׳:;דבריזז וכל ש ב ע ה ז ה ד ח י ר ג - מ ח א - ש ע י ו - ל ו א ט ש טרות ל זמן שהנ ד ע׳ אומות שכ ג כנ ־ ורה יש •בה•׳-זי•־נרות-.־הרי ע׳ מנן ותורה נמשלת רות טתנברי ו הנ ן ומיום שכב דולקוח׳האומות מחכבשית ש ע . א׳׳עפ ש ( ג ״ ב ר י ל ש מ ר ( ר מצוד.״ וחורה או ר כי נ מ א נ בנר• שן ח ל א על ש ל ה א ל ה ם ח י ם הפנ ה ר ל ד ם א היה מ ות ל ה י׳ שולחנ מ ל שם (מ״א ר מ״ח) י ם הפנ ח ר עליו ל ש ר ואח תשלחו א מ א נ ח ש ש ל מ שם ח ח ועליהם ל ו נ ח ל ש ר ואח ה מ א נ ם ש ל ל ט ר ע ד ס ה מ -הי ר כן ח ב ות י׳ מנורות לא היד. מ ל ים (דה״ב ד י״ט). ואע״פ שעשה ש הפנר ומנורה הזהב מ א נ ח ש ש רח של) מ ו א על (צ״ל מנ ל מבעיר־חחלד. אח רו ר ואח המנ מ א נ ר כולם ש וגרחיה (שם י״ג י״א) ובחר כן •חיח מבעים י ש ד ק ש ה ד ת ק י ב ש ב ע י ט (שם). ו פ ש מ ם כ ר ע ב ונרתיהם לם י ע צ ע ה צ ש ע ת שנים. מ חו ד לו ע ם (שם ג׳ יי) כ י נ ם ש י ב ו ר כם י ר ש ח ע ו מ ם א כ ר ם א י ב ו ד כ י ח פ נ כ ם. ו ם בכתרי י ל ל מ ם מ ה שת הרי כ״ב ו מ ח כ׳ א ת וארכם חי חו כרובים היו שנים כנגר שני הלור י ק ת ל ע ג מ ש • מ ח ח ו ם א ד ל ח א ף ח נ [כנגר] כ״ב אוחיוח. כת ר ח א ף ח נ כ ח ו - . פו ף העולם ועד סו ו ס ד שהן מניעין מ מ ל ח מ י ב חף העולם ו ס ה מגיעים מ ל א ד כנפי הכרובים ה י ש וגו׳ מג מ ח ח ו א מם ה ע ו צ מ א ו בשם •שלמ״ד באמצא אותיות כך כרובים ב פ ו ועד סת י ב ם ל ת י נ פ ו ישוב. ו ם באות ל׳ שאין ל ה י ל ג ם -על ר י ד מ ו עת ה שבבי ש לכל מ א ובזכות-עושיהן הבית .עומד והיו ר . שבזכותןן •ומשם יהיה־ מדבר־־למשה נה ועל הארו ח עליחם חו נ י כ ש - ה ח י ה שר אליו.- (ע״כ-במ״י): ־ ׳ ־- - ב ד ל מ ר וישמע-הקו מ א נ שם יצחק ח ר ב -אבות א ׳ ד השמים יוהארץ וחים נבראו ג ע •-ג׳ כם -(בראשיח כ״ו ד׳) זשמתי י מ ש ח זרעך ככוכבי ה תי א הרבי ו ויעקב. •ם י ח ה פ ל ש ר ע ש ץ (שם י״ג- ט״ו) וכחול א ר א ה : ר פ ע ח זרעך כ א

: : • . ־ (שם כ״ב־ י״ז):י :ל עולם עשר. הקרב״ה ניסים לישראל - ד׳ כדמות ברייתו• שך ו ת ע ב דקי - הי ת •ועד י י ש א ר ד ב צ י ר כשיצאו• ממצרים. - כ ב ד מ בר מ א המים (ובמדבר) וענן ה׳ עליהם יומם (במדבר י׳ ל״ד) ועוד נר אלהים יקוו מ א י ו . ת י ש א ר . ב ש ענן למסךץתהלים^ק״ה' ל״מ) ר פל הים ויולך.וג׳ (שמות י״ד ת ידו ע ת א ש ר ויט מ ב ד מ ב ם ו המים ה ם ל כ ר ל י״ממטי נ ר הנ ב ד מ ב א הארץ ו ש ד ת ת י ש א ר כ׳׳א). בר ב ד מ ב ) ן ר ה ־פרת״מטה א ח. חנ ו . ׳ ו ג בא״משה ו י ו . מר או ו . . ( (שם״י״ו דד יחי' מאורוח וה׳ הולך לפגיהם יומם (שמוח י״ג כ״א) ע י״ו כ״ג). כ

\

168

ת זישרצדחמים י ש א ר א יטיש עטור הענן יומם (שם שם־כ״ב). ב לם י״ו־י׳׳ג). ש ) ־ ו ל ש ר ויהי בערב והעל ה ב ד ט ב וגי ועוף יעופף וא י ירע ר ומשה־ ל ב ד ט ב ם בצלמו ו ד א ת ה ת ויברא אלהים א י ש א ר בת וישבות ביום־השביעי י ש א ר ם ל״ד כ״ט). ב ש ) ו י נ כי קרן עור פ

ת וגו׳ (שם י״ו כ״ה): י ב ם כי ש ו י ה ר ה ל כ ר א ב ד ם ב ון ואילו דיו ו ש א ר • ה ם ד א ׳ ל ק ך ה ר ת ב ו ר ט א ה׳ כנגד י׳ טת הארץ, וכבשהו,־ ורדו בדגת "הים, ובעוף , וטלאו א , ורבו ו פרת כל , הנני נתתי לכם א ש מ ר , ׳ובכל ה ץ ר א ם, ובכל חית ה השטית ו נ ו י ם ם י׳ נ ה ר ב ה א ס נ ח . וכנגד כן נ העץ ואת כל ירק העשבק ח צ י , ך ד י ) וכנגדן ב , ה ל י ח מ ש ר פ ח ב ו ח י ר ובעדן נאמרו י׳ בח ויחן־לך, יעבדוך עמים וגי. וכנגדן הוכו המצרים ו כ ר ב י׳ ב ק ע י ל

< ׳ ב ש ח לאכול שור, ב ו מ ח ם י׳ ב ח ר ל ד י׳ דברות התי ע כ ת. ו י׳ מכו. יעקב אבינו נתברך , חמר , ודישון, ותאו ל, צבי, ויחמור, אקו , אי עוח שני ניים בבטנך; יו״ד ברכוח בז׳ מקומוח אילו הן: ויאמר ה׳ לם ך כי א ח ל ש א א ויאמר ל , והנח ח׳ נצב עליו, ׳ ל שדי א , ו ויהן לך׳ ו ם ויברך את ר ן א ל יעקב עוד בבאו מפד , וירא אלהים א י ברכחנד ע ח, כ םו ך בז׳ מקו ר ב ח ח נ מ רא. ל ל חי ך א ל אבי א ויאמר אנכי חכעדן ברך הק׳ ב בהן כי טוב ו ח כ ח ש ח בראשי ש ע מ ר פסוקים ב, והיה ברכח, ך מ אברכה, ואנדלה ש : ואעשך לגוי גדול, ו ם ה ר ב א ל: ה מ ד א ת ה ו ח פ ש , ונכרכו בך כל מ ר א ך, ומקללך א ואברכח מברכי

ג ג העומר, ח ג המצות, ה , ה ח ב ו׳ ז׳ מועדות הן: שם י ב כ ו ג יום חכיםורים, וחג סוכות. ז׳ כ ח, ח ג חשופרו , ח ( 2 ח עו חשבו, זהו ז׳ ( 3 ם י ע ו ם ר נ י א ם ש י ב כ ו ה וז׳ כ ד י ח ש ו ם ש ם ח י ע ו ר של וז׳ כוכבים של כימה, כימה בעת כוכבים של זה שנקרא שמו כסיח ע , ה ל ו תה וכשהיא ע ת הארץ לזרוע או א שהיא שוקעח חורשים ־, שתי ידים, , גרון, בטן ש א : ר ם ד א ש ב ם י י ק ל א. ז׳ ח הקציר חובה, עלם,׳"איש־,'שב, זקן. , רו ר ע : ילד, נ ח ו מ ו שתי רגלים. ז׳ ק: ״שתי ׳עינים,׳ שתי.אזנים,־״־וב׳ ם ד ל א ו ש ש א ר ן ב ח ח ו ב ק ז׳ ג

1) דייק לומר בפ׳.מילד, ששש לא נאמל אלא. יו״ר.בריחות.ונ״ד. ברבר. ם׳ י״ד׳ מילד. ראה פי׳ נםבפ אבל המשגה פ׳׳ג דגדרים שגה י״ג בדיהוח והשלשה האלה אי

המשגה לרמ״בפ (דברי רב״א):

2) צ״ל חג העצרת.

3) חעיש״פי׳ משמשים" ואולי צ׳׳ל האיש ולזה כסיל חמ בימה' צונן (בדכומ ג״ח וראה ב״ר פ״י). י

^— M — ל ^סנ קראי נ ם ו ד ו ־שלי א י ב ר ק y ב f ו'עויד י \ נקיבורישל 'חוטים והפר.י כליותל"'ועוד׳ ז' ל וכבד'ושחי ככדי' (?)': ושטי;׳ ולב, וריאח׳ וטחו, יומן חרגלים ה פ : היוצא מן העץ, ומן ח ט י ט ח ל ו ל ל ו ח י ׳ ז ו י ׳ ח ד נ י י ט * ם י ח ו ׳ ר ו ד ו ע ו ' . ( 1 ף ו ג ר, ושכבתיזרע, וזיעת כל ה ל ואחו ש ו ם י נ של ס. ב ל ושל םכי א מ ח ומטה של פנים ואחור של ימין ושל ש ל ע ל מ שו א ר ב ם נ י נ י ב מ ״ . כ ח ש ק ת ה ו א ח ב י ר ם ב י מ ע *'ועול כחוב־ זי פם, והארץ, והמים, והחושך, : השםי ׳ א ז ם' ו י . ב ם י מ ׳ י ז ם ב ל ו ע בוהאור; ביום ב׳ א׳: הרקיע בלבד; ביום ג׳ ר/­ והרוח, והתהומות, 'ם מחוקים מן הארץ, והעשבים, , והעלח מי ד ח ל מקום א ס המים א י הכנ, והירח, והכוכבים; ביום הי׳ ג׳: השרצים; ש מ ש והעצים; ביום ד׳ גי: ה, והרמש, והאדם; הבהמה , ו ה י ח ותעופות, והתנינים; ביום ו׳ ד׳: חא יעקב: ב ם עד ש ד א כנגד כ״ב אותיות שבא״ב וכנגד הכ״ב דורות מר העץ י א ׳ י ס בן ח נ י פ ' ' י ב ר ר מ ע א ר י ו ב ו ת ט י מ ץ ה ע 1 וא עץ ל ם הראשון לא נקרא ישמו א ד ל יממנו א כ א א ל הזה עד ש׳ ק ה י ל ל ועבר על גוירחו ש כ א ש בלבד כשאר" כל העצים אבל מפו כמו שמציגו דברים ח טוב ורע על שם סו ע ר ניקרא שטו עץ הב א שטו טו ר . . ולמה ק ה על שם סופן ל י ה ם ה מ רבים שנכחבו שר מ א ע כמו ש ב ולא ר ו לא טו א יאכיל ממנ ל ורע שהודיעו הק׳ שע (בראשיח ל״א כ״ט)־ ר עם יעקב טטוב" ועד ר ב ד ר לך ט ט ש ללבן הר אליך רע או טוב (שם כ״ד ני) ואוטר לא יבקר בין ב א נוכל ד לא אכל טן ל ד ש ע ו אוסרים ש טוב לרע (ויקרא כ״ו ל״ג). וטכאן אנח לכלי היצורים מן העץ היה יודע טויבי־׳יורע שכן טציגו שקרא שטו. ועור טציגו ח ם שמו ד א ה גדולה שניתנה •ילו" שנאמר" ויקרא ה מ כ ח

שבראו הק׳ במידה טוביה' בצלם 'ובידמוח' והיח [צ״ל ולא חיה] בוראו •ה וחבונה מ כ א ח ל . ועוד מצינו שכחב עליו שהיד. מ ח ר י ס בריח ח)" (יחזקאל כי׳ח)• ה וכליל יופי בעדן גן אלהים חייח2 מ כ א ה ל שגאמר מה א ה לנהש. ר ש א בח ה קרא חעץ כן. מחשו א נ ל ר ש מ ו ומניין אתר, אא ר אלהים ל מ ר בתוך הגן א ש ה השיבת אותו: ומפרי' העץ א מ. ועור בשעה' ע ר ב ו ו ת ט ע ד ץ ה י ע ה טפר ר ט ו ולא א תאכלו מטנר צויתיך וג׳. ש : המן העץ א ה אמר מ / א ב ה ה נ ת שישאיל הק׳ למה" אע ר ו . ב ו ד שם העץ דעת ט ח ר א ב ^ ועוד על ד ע ד ד טעץ ח ט ולא א

ן ד.א!« למהפדהז׳:• 1) זיזסר ם

2) כ״ב ע״ח.

נגזר-עמל א ׳ ר על-ציווי. ל ב י א ל ד ש ע ת ש ם רעו ד ל •אכילתו ידע א ע שר וזע מזיקו ב ב ולא כל ד לא מכאו ם ו ר ולא חו לא יגיעה ולא קו ווגעות נ י הרעות- ל ם התחילו-. כ ק גזירחו של מקו • על חו ר ב ע ש ל מ ב א. ת ו ע ל ר ש - ח ו ש ג ר ו ונצערים במעשו ונטל ח ר מ א מ בו •שהיה עושה בד מהן כרי ח ל עץ הגן ומגע לז א כ ולמה ציוה אוןזו-הק׳ שיאכל מ

ח בוראו •ומכיר שעול יוצרו* ) [תמיד) וזוכר א ד ע ) ו ת ו שיהא רואת א. ש ח נ ל ח א ם י ה ל ר א מ א י ה עליו. ו ס א רוחו ג ה עליו ושלא חק כל חעולם לכר־ דיין הצדיק גור־ עליו ז י נ ש ח נ ת ח ר ב לפי שבשביל דלמת ה וגו׳, ו מ ה ב ל ה כ ה מ ח ר א ר - ארו מ א נ ם ש פסי שבעד. אפוה בעבורך וגו׳. מ ד א ה - ה ר ו ר ד דברחו -שנ׳ א ע ח ב ר ר א ) נ 2 יה שהבריה ושפלה -גרם לבריות א ל ח ל ו מ ח שיגיעח ע מ ך ל ל ך ח נ ו ח ג ל • עח ש א ה שהשיא ופיחה •אח ח מ ל ל כ א ר ת פ ע . ו ך שנ׳ בועח אפיל ק ל ק ח •בינך• על ש י ש . א ד ב י א . ו ל כ א לאכל מן העץ שנצטוח לא חן י ב ח שבין הק׳ ובין הבריות. ו ח נ ה ה והשלום והשקט ו ב ה א ת ה אה ב ר ם לצער גידול בנים שנ׳ ה ר ה שהוא ג ם ה ל ע ר ן ז י ב זרעיך וש ותקצין א ר ת ה ה \ד.זיק א נ ב ה ה ה ש ט ש ל א ף ר פ ו ש א י ו . ה ה ב ר אל הארץ כי ך א ב ו ש - ר ר ע מ א נ ל אאצוח (?) ש והקדקוד והקיע שה י ה ש ״ ה ט ב ל ק ה ע נ פ ו ש ח ח ח א ח וגי ושאר קללוח שלו: ו נ ט מל השרצים2) ר כ א ש א נבלחו כ מ י ח לא ט ט לם. ל ל ובזוי ושנוא בעו פ שח ויקיים- ואיבה א מ ו ט י ה נ ו מפ ת ו ח ם ל ד א •יעכב א ל א בווי, ש ר שהו ח ,״ אא בשביל שנוצר ל ך קראו א ח ב מ י ל ח ה ש א י י א ח י נ ח. ק אשיהנפש ח ו ם ומן אשחו ומן הקב״ה שלשה משלשה, הרו ד א מן חת שלשה ח מן האיש, ח המו , והעצמות והגידים ו ם ו ק מ והנשמה מן ה

א ביום השלישי; ט ח ח י א ש מ ט ך גזר על ה כ , ל ח ש ל ש מ

ם קע״ה (בראשיח ב״ח ה ר ב ה׳ שגי הצדיקים.. שני חיי א זי) שני •חיי יצחק ק״פ -(שם ל׳יה-כ׳יז) שגי חיי יעקב קמ״ז (שם מ״ו

ה גאררד. >ג׳ שע״י קללה האדמה גש וץאי^אררת מ ה ב ה 1) -החכש הנזכר הגיד. ש שצוץט! לדי לחרישה זלעבודה זרע.מדיש לרדיא.1בגו. _.

2) מברייתא זו מוכח דגחש איגז מטמא בלל במוחו. אפי׳ בכןיח !ב&גע — רבעדשד. אעז אלא בחי שרצים ובמשא מעטינן בת״ב אפית בנזית אבל במגע לית לן מיעוטא — ובן פסק הרמ״במ בוף ם״ד מה׳ אבות הטומאה דלא כדמשמע מתום׳ עיחבין דף י״ג דבכזית ובמגע גש גחש מטמא, ומה״רשא בסנהדרין י״ג מחזיק שיטה זו; וה״כמ הראה מקומו על ת״כ ולא נמצא שש, אמנש בברייתא זו. מוכח' דאיגו מטמא בלל מדאמר

שלא יעכב אדם להורגו (דברי דב״א). - ״

171

ה ב ה קל״ג (מדרש ר ק ב ה קכ״ז ־(שים כי׳ג) -•שני־ חיי ר ר ב״ח) שני חיי ^. (* י לאה־מ״ז ל ל״ז שני חי ח י וזאח הברכה) •שני חיי• ר ר פ ויחי, סן נולד מת בן קכ״ח שנים שמעו לד ביום •י״ד לחודש חט׳ ו ו ראובן נח ט דש הא׳ ו ד נולד בי״ו לחו - בן ק״כ שנים ל ת ו דש היי מ בכ״א להו בן קל׳׳ז שנים דן נולד בט׳ לחורש הששי ומת בן קכ״ה שנים יהודחט ח ו ח י נולד בה׳ ל ל ת פ ת נ ש השלישי ומת בן קי״ט שנ ר ו ח נולד בט״ו לת בן מ לד בי׳ לחודש השביעי ו ו ח גד נ השלישי ומת בן קל״ג שנר ש ה א מת בן -קכ״ב שנ קכ״ה יששכר נולד בי׳ להודש ההמישי ון קכ״ג יוסף נולד כ״א להודש מת ב ר חודש ו ש נולד בכ׳ לעשחי עד מן השבטים ייותר ח ה א י ד שלא ח מ ל , מ ( 2 ה נ השביעי ומת בן קי׳ שיצאו ם- וסף. ומכל השבטי ת טשניו של י ו ח משניו של לוי ולא פא ט ח פט ומלך בשביל־ ח שופטים וםלכים וטשבט שמעון דלא קם שוה תונות. וכן טצינו בכל ר ו מ ה ה מ ד כ מ ל שעשה זטרי בשטים לם ן דבורה וברק מאפרי מ י מ ד מ ט יהודה אהו ב ש השבטים עתניאל מו תולע בן ט מנשח ואבימלך בנו אחרי ב ש ומקדש נפתלי גדעון מח ת פ ט מנשה וכן י ב ש ת יאיר מ ו פוה מיששכר יאיר חגלעדי טחום יהודה אילון מזבולן עבדון בן הלל ח ח ל מיושבי גלעד אבצן מביט לוי ומבנימין ב ש ט דן עלי ושמואל מ ב ש ט אפרים שמשון מ ב ש מל שמעון ב ) א 3 משי ויהודה יצאו מלכים ומאפרים ירבעם ויהוא בן נפט בשביל עון חונוח לפיכך ניחנה בריח ך ולא שו ל א ס ד ל א העטי ל

— : א ט נעת לעשות ח ח חטקום טו א ר טילה בערוה שיהא \

ה מ ח ו ה לעשו ה חורה ט ״ ב ק ה י ן ת ט׳ לבל ןזרגשה והרגשה נם לא י נ ז א י עיניכם, ל ר ה ם א י נ י ע , ל א תתורו ב ל ל א לעשות: ל ל

1) במדד עולם פ״ב שני חיי רהל בה ל״ו שנה ולאה לא עברה על מ״ד שגה.

2) חיי זבולון ובנימין חשדו בנ׳׳י ונמצאים בבחיי לם׳ שמוח אשר הביא המאמר *זה בשש המד׳ תדשא ושש זבזלן נולד ז׳ בתשרי ומת בן קי״ד ובנימין נולד י׳יא. מרחשון ומת בן קי׳טישנה, באדר ובאייר לא נולה נשתיירו לאפויצ! ומנשה, מייל ומת (בנימין) בן קט׳יז, לפי שלדברי המדרש לא חי אחד מן השבטים יפחות מיזםף וכן אמת בברכות נ״ר. מפגי מה מח יוסף קודם אחיו, *כן הוא באנ1ת גירסת הילקוט «מ, אבל חיי זבולון הס -לפי גרםחו שש כשני חיי יום!! ק״י, וגם גי׳ בעל ס״ע משונה •מגי׳ הילקוט ומגי׳ שלפנינו, כי כתב: ראובן מת בן קכד, זבולון קכד; -דן -קכז ובנימין קיא שנה וראה

. ת ח ת בהדר ה

3) מגדר צי י^מזח גלעד -ממטה דן (ד״הא ז׳ Va.). זהילקוט על -שופטיפ ד!* ט׳ הביא המדרש הזה וגרם וממנשה'"יהוד בן נמשי• ־ י י

א ש א ח ן ל ו ש ל ל ל כל לתועבה, ־ ב א ח לא ה פ ע שוא, ל מ ש - א ש חח ש ל ח ־ א ם י ד י , ל ח נ ע א ח , ל , ולא חשקרו ח שם וגוי, ולא חשבעו אא חלכו ם ל י ל ג ר ח (ויקרא יט), ל נ ז ח א ל ־ , ף א נ א ח ל ־ ה ו ר ע ידו׳ לח (טשלי מ ל ד ש ט , וכן א ה ש ע א ח ו ל ל י א ם הר י ר ח י אלחים א ר ח אא ה שנ נ ח בלבו וג׳ שש ה כו ם בליעל קורץ ׳בעיניו חהפו ד ו י״ו) אח על לבבכם׳ ל ב ושמתם יאח דברי א ל ד ל מ ל ." ומה לעשוח מ ה׳ע מ ם ש י נ ו א ר ראו עיניך. ל ש ח הדברים א ח א כ ש ן ח ם פ י נ י ע ל׳ילערוד׳ ח •ידך, ח א ת פ ח ת ו ת ם פ י ד י ן ושננתם, ל ו ש ל ישראל וגי, לם י ל ג ר ו נשים וחולידו בנים (ירטי׳ כ״ט), ל ח ר ק מ א , ו ו ב ר ו ־ ו ר פ, כשם שהק׳ גזר על ( 1 ( ו ׳(דברים ה׳ כ ר צוד. וג׳ חל ש בכל הדרך אך צוה לכל חרגשוח האברים של ח כ ו ש ע ל : ה נים מ ות- והתתתו הברי

ה לעשות: ם מ ד א

ן (במדבר ז׳ יבי) ר״ח ניםן ו ש א ם ח ר ו י ב ב י ם ק ר י׳ ויהי חר ובנהשון כחיב ס ם ח י ד ח ו ע נ ב ר ק . ב י ח ח כ ו היה. בכל הקרבננה, ש בו ו׳ דברים לעולם, ראשון לכהו ד ה ח נ א ש ל וקרבנו ועתודים מ, ראשון ( 2 ם י ר צ ת, ראשון ליציאת מ ו ראשון לנשיאים, ראשון לקרבנת וג׳ ולכך .יבא. בן נחשון ל ע ר לך פן ת ם ש ת דכתיב ה מ ב לאיסור הד ה א דתימא] ויען א מ ש כ ד ק מ ת [ויבנה יסוד בית. ת בששת מעלות י נ ש ה . ת נ ש ן (ש״א יו יה). בשני בניסן׳ ב מהנערים — יודע עת ב א ר ק מה לכך כתוב ה ה אדו ר פ לצאתם מארץ מצרים נעשה הד נ א כנ ל ) א 3 וד ר י ס ת ה הוסיף הקרב ו מ , ל ו (נשיא יששכר) קרבנב ת ם, עול. וכולם כ , מו ה מ י מ מת, ת ה ר דברים אדו ה שיש ב ר פא סימן מי שאין ל ר בו א ס ) חוץ ביום שני. ולמה ה 4 ו נ ב ר בהן קיחמם כגן ב (איכח ב׳ ו׳) ו מבני יששכר אין הוא שני למלך דכחי

. . .1) ע״כ הביא הילקוט אף לא גרה וכן אמר שלמר. וגו׳. . .

2) במ״ר פ׳ נשא ס׳ י״ג הגי׳ ראשון לשכינה, ראשון למחנה שכינה, ראשין לירידת האש, ובזה עולה המספר ו׳ וראשון ביציאת מצריש איננו שש והמאמר המקוצי

בו מבואר במ״ד שס ובעל המאמר הוא ר׳ פעחש בן יאיר.

3) כה״ג במ״ר שש לכך הוסיף הקרב חסר יז״ד והעמיד התבד. על ד׳ אותיותה והגהחגי כדברי המדד* ד ב ה׳ דבדימ וחשיב ־בהו פ מ כנגד ד' דברים זג׳,* וב״כי היה כ

רבה. ודע כי בעל המאמר הוא בם״ר ר׳ פינחש בן יאיר.

ד בכולן כתב קרבט חוץ ־ביום שני דכחיב הקרב אח קרבנו ח ר א ב ) ג״ל ד 4 ׳ ולמה חסד בו.

I

l . 173

ל •שם]י.־כסף ־נבהר ע - ף ס כ ] . י ת ח א צ ף ס ח כ ר ע ׳ ק ו נ ב ר ק / ״ . ( 1 ן כ שם י ע ב ם הראשון.' ש ד לשון יצדיק (משלי יי). והיא•׳'נעשיתי כנגד אד ש ם׳ בראשית ע א ר מ ׳ א ל א - , ם י נ ו מ א ששים ולא ש ת ל מ ל ל ק שך הנ ד על ג ת ע , וכמו מן ראש.־מי בראשי ם קי ל ע׳ פסו כ א ך ת פ ע׳ שמות; ש ע ח ד פרשתו של נ ר ע פ ס ש ה א ר ו ע׳ פסוקים כן מ ל חח ר ת , [ד״א בגגד שבעים שנה שהיה ל ח ל נ ] ע׳ אומות ש ך ע [ד״א כח (בראשית י״אכ״ו), ח שבעים שנ ר ם שנאמר! ויחי ת ה ר ב א כשהוליד ל ושנים חיח בשני דורוח של ע׳ שנים קינן בדור הראשון שני ויחיח י ואברהם בן ע׳ שנ ח כשנ ר ת קינן שבעים שנר. (בראשיח ח׳ י״ב) וד שבעים ע ר עולם רבא) [ר׳יא כ ד ס בבריח בין חבחרים (כאמור בד שני ויבכו אוחו מצרים שבעים יום. י ח ס ימים שבכו אח] יעקב חר — ושבעים מוקני מ ה א ש וכעד שבעים זקנים שנאמר] ואל מ ןר ב ד מ ב ) ־ ל א ר ש ה לי שבעים איש מזקני י פ ם ישראל (שמוח כייר), אד שהשלים עליהם ע׳ [פסוקים]; א נאדרים ע יא׳ ט״ן). שני אויבים לר הדברים ח א ם, מ קי ר ע׳ פסו ד ארו ע [מבראשיח ע ש ר ש ןהמן ה ה נ ה. ( 2 ם י ש ם חלה על ח ח חמן ע׳ פסוקים] לתכלית •שבעים נ • ויחלו• א ד עש וגי פ ) [וכנגד שבעים נפש] שני בשבעים נ ד ח א (ושבעים המזרק ה— שבעים (בראשיח מ״ו . ב ק ע פש לביח י (דברים י׳ כ״ב), כל• הנם. במשכן ע׳ עמודים חיח ואילו ו שבעי ל מ כ״ז)> כמו כן חי דוד חד , ז ( 3 ח ר ז מ ב והם־ הקרשים ני׳ ב ר ע מ הן כ' בדרום, כ׳ בצפון, וי׳ בה היה המשכן מ ח המשכן ועמוד הענן הרי עי.־ ע: א ת פ כת, וחי ב בפרוחי ימי ־חג־, , ו ח ס פ הן חקי לישראל? •זי• ימי • בים-שנ ד עי ימים טו ע כח הרי עי. ע׳ כלים ור״ח• ויום חכפורים .־ותג •שבועות ונ״ב שבחו [היו בטקדש] אילו הן גביעים כפחורים קנים ונרוח (חסר) שהיא

1) וינאץ בזעם אפו מלך וכהן, וכוגתו על מד. שדרש בם׳ איבד. ו ב ד.ן על שריר. ובמדרש ש״ה (הנה מטהו) דדיש הפסוק זיקה שר הטבחייפ — ואת שריה" בהן הראש בכוף מלבים יעל ראשי סנהדרין ובמי נשא פ׳• י״ג דדיש־ ראשיהם מאתים אלו מאתים

ראשי םנהדראות שהיה שבט יששכר מעמיד (דברי ר״בא). 2) ד1א סוף פיוט לפי זכור המתחיל זכור את אשר וגי והמאמר הוה הוא ־במ״ר

פ' י״ד לד׳ פינחס. 3) והגי׳ במ״ר שפ וששה עמודים לפאת קדמה (והס שלשה עמודים אל הכתף מזה לשער החצר ושלשה מזה).ודי לפרוכת והי למסך פתה המשכן; עמוד הענן, וחפר שם די במספר העין, ובמ״ר דפום שאלוניקי דגי׳ זד׳ עמודים למסך שער החצר הרי ם׳ לחצי

ודי לפרוכת וטי הדי עי. ־־ -־•

C ־

ה בימינו ר ה מ ן יעד שני: יבנה-־ ב , ומן ־בית־ ראשו ך ־זקנים׳ ע׳ םנהררית ־ לחורה'-): ו ט ת לירושלים, ע׳ ש ו מ ת לישראל ע׳ ש ם. ע׳י שמו שבעיא בהן העולם; ר ב ש ת ו ר מ א ה ט ר ש ב כנגד ע ה ׳ ז ה ר ש ז ע ו ח ף א כח ייידורוח,' ד נ ת, ומן אדם* ע ת ויי אצבעו רו ת ויי ספי וכנגד י׳ דברו, עשרח תולדות בתורה*) ח שליטים ׳באדם*) ר ש ם יי, ע ח ר ב ומנח:עד אי״ח ם שנ׳ ואל ־הבקר (בראשיח- ה ר ב ד כנגד א ח ר א י׳ נםיונוח. פם אח׳ עיניי ה ר ב ל, וישא א ה באי ד פ נ ד יצחק ש ג ד כנ ח ל א י ז׳). אורה ישראל ׳(ירמיח נ״-י״0• ד יעקב שני ישה פז ג ר מ ח ש א ב וגי. כר עזים (בראשיח סף שני] וישחטו שעי ו ד י ג מ ד [ ח ם א י ז ר ע י ע ש ום י ל י ה ואהרן. א ש ד מ ג ם מ י נ ש ־ ר ק ם ב י מ ל ש ת ה ב ז ל . ו ל״ז ל״א)כלכל ודרע מן ו ה זמרי ־ואיתן הי ר ז ' י י עולם מ תנ ד יהי אי ע ה כ ש מ חח ש מ ה ח נ י ש נ ם כ י ש ב ח כ ש ם ם ח י ד ו ח / ע (דה״א ב׳ $ כולם הח ו מ בח שאורכו ה׳ א ד המז ע ד ח׳ חרגשוח והי מורנשוח, ועוד כ ע כב י ׳ י י ב ה ח ז ו פ ״ב כ י י ק ר ז ׳ב מ ף י׳ ס ח כ ו ר ע ת. ק , אמו ורחבו ח, ושבטים י״ב ש פ נ ם וי״ב מנהיגים ב ד י׳יב חדשי ע ב ד י״ב מזלוח ו ג מם י פ ל ם א י ל כ ף ח ס ל כ . כ ( 4 ן ח ל ו ש ל ח ם ע י נ ם חפ ח וכנגד י״ב לח ה בן ל״ב שנ ש ד שהיה מ ע לם ו א העו ר ב נ ש ת מ ו א ע מ ב ר א וח ו פ . כ ה נ ח ש ו א ם ודי מ י פ ל במדבר א . ם לישראל ה ל להורוח ל י ח ח ה שד וכך קרבן נפשוח י ס ח ה ח ש ד ימי מ ג כנ כי ם ק״י ל ק ש ב מ ״ ב י ה זם, . פרים י״ב כבשים י״ב שעיריט י״ב/ פרים כעדי מלכי ו ד אל ג מ, וכבשים ח פחו גד רוזנים וזננים ו ד נשיאים, שעירי עזים כנ ע אילים כד ע ד כ ״ ם כ י מ ל ש ה ח ב . ז הכרחי והפלחי ד פקידים ושלישים ו ע ב. ר ו בבעל פעו ח מ ף ש ל ה על כ״ד א ר פ , כ ח ת מ ש ם וכ״ד מ י ר פ כ׳׳ד סם ד-ששי ד סו ע כ ׳ כנגד •מ׳ רבוא ו ם ם י ש ב ם ם' כ י ד ו ח ם ם- ע י ל י אח ם׳ על ם׳ רומיח אמין שיחין בנ ד ביח שני שנ ע ב ) ו 5 ח ו כ ל ה מ מ ה

t . . . , . . - . - • ־ : ; ־ ־

1) . בע״ר״שש. ורקנטי בפי.בהןןלוחך .הביא-מדרש שיל השילינג•. שבעים״ שמות קואי־הקד״בה לישלאל ישזחן בבול נער ובג' שבעים שמות להק״בה רמ נשא וכי והמאמר הוד. איננו במ׳ חויר. ובעל הטורים בפ/בהעלוחך הביא. השנצמ האלה בטלעיהן ואיגגז

העי שמיה אשד המציאו המקובלים בצחפיהם.

2) דאה מ׳ קהלת ע״ש החכמה העוז וגי.

, . י ״... 3) בפרטן אהה מוצא י״ב בוצרה, .

«w**b( ל המאמר הזה הוא ד״ש בן יאיר במ״ר פ׳ •ר. והי״מ מנהיגים־ ע ב 4 בם' יצירי"•• פ״יז. ־ י• < ־ • c״ ״ ־ ׳. -

5) ובמ״ד הגי׳ וכנגד סוד שחשבונו ס' ובאמת חשבונו ע׳ ועי במתנות בהזנה.

175

שני^>[וכנגיד:ששים] יי ה־ אלממן-שימש:לישראל ט4 חי פותיח:אמין שיד);* ויצחק בן־ששיםי־שנה־ובראשיחי־כ״ה ערים׳ גחלוח*(דבריםי־0־׳ם אותיות ר ששי ל א כ״ו). ששים גבורים.:םביב ילוד־(ש״ה ג׳ ז׳) [

ים כד אותימז*): ת כתנ כ ר ב ח בחנים] יברכך. ח׳.: ב כ ר ב ב ש

׳ ז לם' גד״ר טאורוח בעו כנ תי רו זחב יש לת ז׳ נ : א מגורת ״ \ יה ר יםים־ טובים, ושבעה שערים בנפשי שני עינים נ ש , כוכבים*),* בא ה שהי ט . [מנורה בדרום] כנגד ח ד ח פח א ם ו שני אזנים שתי אפים ליטינו (קהלת י׳ ב׳). כ ל ימין היא שנ" לב ח ע ו ם ' כ ח ה ל ר י א מם י ג ו נ ע י ה ב ) ו 3 ן ן בצ־פו ח ל ו ש ח רח ו ח חקטו ב ו ד ט ג נ כ ' ( ר ס ח ש ( פ נ הם א שאין ש ב . המנורה־ בדרום כנגד העולם ה ם י ק י ד צ ם ל י נ ו פ צ, ת ש ה ד נ ה א ד זהב ו ח ח א ב ז ח ט י ש ע ר שכינח. ו א או ל כל א אום ד ל א חושת בגופו ש בח נ ם טו ד ל א ש ש פ נ ל ב ש ט ח הזהב׳ נ ב ז ט( 4 ל ב ת יקרות מףהגוןזו, א חושה כף הנפשו ן הנ הב יקר ט כשם שהזן הקרש כן ד (?) עליהם ט ג נ ה ש ב כהן מ בכל יום ויום היה' מקרים -לעבוד פני אדון העולמים המידי בנפשו ובגופו. כשם ד א ך ה י ר צ. כשם שיהנשמוח אינה ח חגחושת חיח לטאכל ב ז כל כך ט שהגוף אורח א קטו ל ח נקרב בטזבח הזהב א י ת לכך לא ח ו ר א טן ח ל ניהנוח אא שכל החיות ל ה יש קרנוח בטובח א ט ח. ל ר חעשוי לרי ב ם ד י מ ס , ל מקרין ומגורים. ב '*טהורות בין המקריבין למזבח בין שאין מתהרבין אא רצה הקר״בה ל וח למזבח א ח חק״בח גזר לעשוח קרבנ ט ועוד' לך ומכניע ב א ט ף ו ד ה א מ ו ה . ה ק ד צ ת ב ו נ ב ר ק י ו ם מקריבים ל ו א נ ללטדיי רשעים אגדע ב וכל קרנ ן להזיק אותם שכן כחי יחי צריהם ואינן מנף ע״ת) ואם לאו הוא רודף ודוהף ו ה קרנוח צדיק-"(חהלים' ס חרוטטנח בריח ה — ולא ארי ב ר כם ח ת ערי נתתי א ן כתיב ו ם טפניו שכ ת ו א.( ח לי —־ רוב זבחכם (ישעיה א׳ ט . ואוטר ל יחחכם (ויקרא כ׳ ל״א) נג כנגד ט״ח [קללות] ח ח חוץ טפךי ח נ ט״ח פרים חיו טקריבים בכל שח. ~צ״ח כבשים ס כנגד ע׳ אוטו שכחובוח בחורח כהנים ובחג ע׳ פרי

1} בצ״ל גם־ במ״ר שנדפם בטעות ויצחן גן ס׳־ שגז?־שגאמר vwt~ גטדיפ וכי זהגהגו על פי גי׳ ד׳ שלוגיקי־ומד^ שיר השימם^ י- "״ י ־ י י י

: 2): ג׳ ל׳׳גז׳ רקיעים והמאמר זד. ע״פ ם׳• יצידהפ״ר או ־בגי׳י* הילקוט־ הי״ט־ .*.־• ב : : ־ - . בנגד ז׳,טבבים המשמשיפ בעולם, ־

' י 3) ב״ב כ״ה. '•־ י י י ל\

י " ־ * י 4) צ״ל בשפ שבכל. י

176

ו ה תורה-.- כל׳;אלו:הו נ ש מ ב ה שתים ש ם ה קללות ת א מ ׳ ד ג נ כ : ג ח ב. ח ו נ ב ר ק ח ׳ ב ב ח ' מ ק ח י ח מ כ ח א ר א ו לם. ־ ב מקריבים להציל ישראל מכות מוצא ע׳ פרים ל קרבנות הגוים. א כ מ . ו י נ פ ב ל ד מישראל חבי ה א) ישראל 2 באו י • . ( 1 ם ח י ל ע ר פ כ ל חאומוח ל ביםיבחג ע חיו ישראל םקרים קרבנות כ ש מ ק ב א . י נ א ש . [ א ל ד [ ח לררך.א״ל חקב״ח עשו כאן.יום אר פ כ . ל ד ח ר א ח אני. 'מבקש מכם. פ א מ ל . א ( ם כ י ל ע . ח י ר ט מ ח . ( ב ר הא ל ד מכולן אישי ריח ניחוח א ח א ב ב ה מוצא שכתו ח א . ן י א ו ' . . ם כ י ל ען הוא ב ר ק . ח ז . ח ב ״ ד ק ר ח מ ח, א יחו ח ריח נ ש ביום .השמיני כחיב אר ענוים.בישועה א פ י ג מ ע / ב ח. —־ כי_ רוצה ה ו ל חקרבנ כ ב עלי מ חביחתו ר ואל קץ ואל מנ מ א נ (חחלים קמ״ר) ואין ישוער. אלא. .קרבן ש

. . : ,; ״ לא שעחח וג׳ כיחוח א ט ח ו . ם י מ ל )_הן"הקרבנות עולח ש י״ב {.'.טבםים3. . והשלמים ה ב ה לה כעד. א ה בקשה. יראה. העו ב ה ם של צדיקים א הגד היראח. חעולח נקרבח לכבוד הק״בה ת כנ א ט ח . ה ה ש ק ב ד ה ע כ( * ה ב ה א . יקרה. היא ה ו עצמנ גד. ם והחטאת. כנ ל השלמי ב ד א ב ל ב

יקר . ו ד. ים כבו וחנ נ ם באהבה״ו ו ק מ ח ה א שיש צדיקים 'עובדים א ל את א א ר . ב ב ר ו ה ב בטו ו . ל .אח. הכ י שהוא לבדו:. קיים . למלכותו מפנב ו ט ו . ם כ ת . ו ר מ ג ה ואב ומלך ו . והוא אלו ל מ ע ב . א ל . ו ר מ א מ עולמו בים נ ת העליונים ץאת התחתו ת תבל א ומלא א . ) את. ,הכל. 5 בל סו רחם. ו ום ולטובים. ומאריך.לרשעים י ע ר ומכלכל בריותיו ויודע רזי.עולם ומטיב לת ה הצדיקים .אוהבים א ל א ת ה ו ב ו ט ה . ל . על כ ( 6 ו יחי ר ישובו ו בעבום ונוחנים לו הלל ושבח על כל מעשיו הגדולים, על זה ח המקו אם ת המקו א שיש עובדים א ל ח א ש ק ב . ואיזו היא ה קרבח לח נ העובה בשביל ח טו ר י ו כל מ ח ובקשוח ושואלים ממנ ו נ ח ומפילים. ח

1) במ״ר פוף פיגחס בשם ר' פינחס בר חמא. י

י באו וטי. נ י מ ש ם ה ו 2) צ״ל בי

- • -3) המאמר הזד. עד ״מפנו הוא מתירא" נעתק בם' רזיאל בשפ מדרש ושפ הגי׳ י שלשה מיני קרבנוח הן, ויחע הוא בי זה פ׳ חיאל אשר בידינו היא ם׳ פודי חי של בעל רוקח הנקרא ר״א הגדול; ובס׳ דןקח דף ב׳־ובה׳׳גמ הלטת יסודי חודה־פ״ב הועתקו

ס לשון פדר והבונה. בלי׳י. כ ט מקצה דברים מהמאמר הזד- ו. אל ןעקשה והבקשה מן היראה, ואיזו היא האהבה שיש וג׳ בן הגי׳ בס׳ חי ׳ מן

5) ר׳ וזד ויטאל בפי מכת*: לחד ב״ז הביא המאמר מן יקרה היא האהבה על ד,פסוק ואהבת אח ה' — עד ישובו ויחיו, וגרם וסוכה אח הבל.

6) בס׳ חיאל דגי׳ ויחזו כל הטובות האלה.

177

ה ואשד. משכלת א ו פ ה בינה ודעה ואורך•ימים, ר מ כ הנאחיעצמן כגון חם ד ובנים ישרי לבב והצלחה מעשים ועושר וכבוד ונכסים שירצו אם. ב, זה היא הבקשה, ועליה זבהי שלמים מחקרבי א קניו טו שהים ביראה ת המקו ה שיש עובדיו א א ר י ס יראה. ואיזו היא ה כ טן להציל טן הקללות הכתובים על בה והן הטתפללי ד מרו ח פ ב גדולח ול מקום בין בע׳׳הז בין המועלים במצותיו על העוברים פקודיו שא יצטרכו ל ח והמכאובות ש ם ומן המכו י א ל ה בע״הב. בע״הז מן הע בבגיהם ר ר ב ם זרים ולא יראו מיתה או ד ה לבריוח ושלא ימשלו בא להינצל ב ב ובברכה ובעולם ה ובבנוחיהם וכדי שימלאו ימיהם בטוט ה ל דח ל ש של גיהגם חעחי ת ומן יקירת א י ח ש מ מן הפורענות ומן הת א ט ח ראה ועליה ח ת הרשעים ליום הדין הגדול זו היא הי ולבער אם ת בין השלמי א ט ת ל כגון שגי הללו בין העולה בין ה ב קרבח. א נר ושלשתם ח ט א ד לשם אלהי ה ד ע״י כהן א ח מקריבים בבית אה בין בבקשה בין ביראה' שוים אלו ב ה א שוים כך הצדיקים בין בו לאלו שכולם בצל הק״בה •חסים והאוהב אותו אוהב והמבקש ממנו הוא מתירא. — ולמה צור. הק״בה הוא מבקש והמתירא ממנ

ם לפי שהאר ת ותור וגוזל ולא מן חאחרי להקריב קרבן מן ג׳ בתמו נמשלה לעגלה הים נמשל לעו השמים גמשלו באיל ואויר נמש

ם כל מי שהקריב לשם קרבן ה ר ב א א א ב ל ד ש ר וגוזל. ועוד ע בתות הללו הקריב שכן מצינו כתוב והבל הביא גם הוא מבכורות מן הבהמורה ומכל העוף ה הטהו ט ה ב ב ויבן מזבח ויקח מכל ה צאנו ועוד. כחו

:( כי . ר ־(בראשיח ח׳ הטהוח מוצא בין קין י״ג הזבחים מוכיחים •בין ־רשע לצדיק וכן אחתו ו ואל קין ואל מנ ח ת נ ר וישע ה׳ אל הבל ואל מ מ א נ ובין הבל שת ריח הניחוח ח קיבל ברצון שני וירח ח׳ א ל נ . קרבנו ש ח ע א ש ל. ועוד הקרבן מוכיח בין צדיק א רצה לקבל ל קרבנו של בלעם ל ב א לרשע כמו שנעשה בין שמואל לשאול, בין אליהו הנביא לנביאי. והקטורח מוכיח בין צדיק לרשע כמו שנעשה בין אהרן הבעל

ח ובין הכהנים לעוזיהו המלך: — ר ק ל

ם הזבחים שעל ידן, עושה רצון הצדיקים. ע״י י״ד הביביין הח ע״י חקרבן כרח בריח לאברהם ע חקד״בת תפלתו של נ מ קרבן שם בריח (בראשיח ה ר ב א - ח ר ביום חחוא כרח ה׳ א מ א נ לנחינח הארץ שר על חשגגוח ע״י חקרבן נתן פ כ ט״ו י״ח) ע״י חקרבן חקד״בח מם גיצוח לגדעון על חטדינים (שופטים וי) ע״י חקרבן קיבל ה ם ל הטקו

12 m .

חקרבן ׳ ׳ יי) ע״י ח ׳ ז א ״ ש ל ( א ר ש י - ל הקדב״ה-תהילתו של שמואל• עה ״ ב ד ק ה ע מ נעצרה המגפה ביטי־ דוד ־(סוף ש״ב) ע׳יי הקרבן של םןטה ע״י תפילתו של־ אליהו (מ״א יח) ע״י הקרבן נגלה עון של ישראל ביום הכפורים וע״י בה ־מכפר עונותיהם ש הקרבן הקריר ויאמר בי נשבעתי מ א נ ת עולם ש כ ר ם יצתק ויעקב ב ה ר ב קרבך קבלו א נאם ה׳ וכן ביעקב כתי.ב ויזבח זבהים לאלהי •אביו יצחק והבטיחועצרה נ רת. . •ע״י- קטו ם ש הקדב׳׳ה שהוא יורד עמו במצרים ויעלהו מ

ה בימי אהרן (במדבר יז יג): פ ג מ הם במיתתי ד ת א א מ ו ר ט י מ ח י• ־ ט״ו. למה מכל• טומאות שבעולם הת ע מ ר כי ש מ ר ולאדם א ס א נ ת עליו ש ל עבירה •גמרה מו אלא-שבשביה א מ ט ה על [יולדת זכר] ש ב ״ ד ק ה ר ז ג ה מ — ל ך וגי: . ת ש לקול• אברא ם הראשון שנ ד א להזכיר יצירת א ל נקבה שבועים א ז׳ ימים ואם-ה שנטלה• מצלעותיו ח ראשון ויצירח חו ב בז׳ ימי בראשיח של שה גזר חקדב״ח מ . ל נה) ח ראשו ב ל ש נבראו ביום ש ) ה• י י בשבת שנא ב ר ם׳ יום ת ח ר ארבעים• יום ויולדח נקבר.-. א ח שהיולדח זכר אברא חוץ ל הקב״ה עם אד׳יהר שנ ע לבית המקדש, 'להזכירך מד. פכר אחר• מ׳ יום־ שהוא ז לדת. ו ס לג״ע לכן הי כנ מגן ערן ואח״כ• נ

א שיעור ליצירת חגקיבח. לד לזכר ופ׳ יום לנקיבה שהו שיעור יצירת הוו ה מאכל נ מ י ה ה ל ע מ ת יולדת כתיב ל ש ר פ ת ב מ — ל ־ . ( 1 ה ״ ב ס ל נ כ חלד ו א כך. העיד המקום על• הנ ל למטה הימנה נגעים א ) ו 2 ם ד של אם עשית מעשים טובים אי בראתי אותך. א נן באיזה תנ הוי מתבוה ל מ , אכו ר תאכלו ש ה א : זאת החי ת מראשתך ל ע מ ה ל ה מ א ר. עשרה ם י ע ג ך נ ה כתיב אחרי ה מ א ר ר ו ח ה א נ פ ו.אם ח שתקנתי לך,.ום ת ו א . ל א ר ש ם יקיימו י א פרשיות של" נגעים הם כנגד י׳ דברות שם ואלו הן: ששת בגופו ה ם לוקים ב ם ואם לאו ה ה הקבי׳ה מצילם מל ם שיצא מעצמו י ש ד ל א ם •וד׳ בנכסיו. יש נגע בגופו ש ד של אה ח ר פ ש . ע ג ר חי ויש־ נ ש ת ב י ח ם בעור בשרו ויש נגע שיש בתוכו מ ד אש אוי בזקן א ר ש ויש• נגע ב ת א טצרבח •השחין ויש נגע שגעשח ממכוח או בגבחח חרי שש ויש נגע בכל כלי עור.-ויש •נגע ח ר ק ויש נגע ב

• • ח חרי יוד: י - בקידוח הבי

ם שיש ד , בטחג שבעולם א ו ר ש ר ב ו ע ח ב י ח י י : י:ט״ז.־אלם כ .

ולא בחכמים •(רב״א). ־. ־ ־־ ־ ׳ ' 1) כדגי ישמעאל •בנדה י

2) ׳סימני חיות זעו&ות טהורות. ־ .־־־

179

ו ח ־עליו ימהז הוא׳:עושה:-קוראילפחטים׳ שיעשתל ר ו ׳ עבה: והוא ס ו לו נ י א . ם ו ק מ ה ־ ל ב כבלים־וםידיהןמביאין שלשלאות• •כדיrלכסות 'אוהו אם •י שיעשו ׳ אימ צריךילוםר• ־קראו ־לפחמי : ו י נ לפ ם תטא. ד א א ל p אא וראה׳ היאך ה, ב יהי - ; ־ כי ם ד ם שלוחים. א א מטנו. ה ל כבלים אם [כי ד א אומר א ו ה ־ ת ק הקד״בה־ כבוד ־לישראל. ׳בקרבנות מ ל חם ישראל רוצים א י" י יקריב-מכם ובעעים לא נאמר] אלא׳ •אדם ללמדך ש( 1 ל ישראל כשם שכתוב בנעמן הנגעים־ באים על אומות העולם ולא עי מצרים ׳(דברים זי ת י וכל מ ל ר ה׳ ממך• כל ח ר ותסי מ ו p הוא א i קרא •שם ם (משלי י׳׳ט בייט). ־למה נ ט״ו) ואומר נכונו ללצים שפטיש נ ת לפי שגרמו עונותיו שנתישנה. הצרעת זמן מרובה; ו הצרעת גד ובגדיו •יהיו ׳פרומים ־וראשו פרוע ד ל המצורע שישב ב ה גזר ע מ לח ת גע ־וגי.• א חנ ר זהצרוע. יאשר. בג\ מ א נ ''והוא עצמו קורא טמא. של 2).־־כמו •שנעשה ב : ה ת א נ ק . מ ת ו ת ב נדבק־ ל מוצא מגי עבירות הצרעת:ת עצמו א ־ ה ב ו ג ר שנעשה בגחזי, מ מ ) כ ס מ ח במרים, ־מחמדת עושר (ל הםנוגעים . לפיכך גזר חמקום• ע במו׳ שנעשה בעוויהו.(דה״ב־ כו כ)ת העושר ויקרא עצמו ד מ ע כנגד ח • שיהא בגדיו פרומים וראשו פרוד ד ת שלא כן.׳ ב י ב ה - ל ל שאמר־ דברים ע ב ה א כנגד חמדתי ה מ טה ולערים ־כמת־. נ ח מ ־ על שגבה •עצמו כן ישב. מנודה חוץ ל ב ש יר באיוב (ג׳ יח) מ א נ ) וכמו ש 3 ( ם ש ח ( י ש פ ת ואומר בעמיה בית ה־להראות ־נגעים.לא׳ ־לא צוד. הקד״בה. חפשי ־מאדוניו: למה׳ ועבד ׳ן מתנותיהן וטלי ׳כשםישנ ד אלאי ב ל א ־לאהרן ולבניו ב ל ^ מישראלי אות:של ישראליכך־־יקבלו טרחותיהן בשביל כך וכל~קרבנ י * ותתמותיהן עשה המקום שיהיו ישראל באים ומראיך נגעיהך(של-ישראל) לכהןב על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ועוד כרי שיצטרכו ישראל שכן כתים טתנותיהם־בעין־יפה: וחכמים מושלים •טומאח ה ם ויהיו נותנים ל ה לם העוזבים והחטיאו״אח ח והבלים, ־אלה ה ח הרו א ם ו ט הצרעח בח ־שכן •יכתיב זבירבעם (ם״א י״א ת א״י בצרעת חרו חרביםי־וטמאו א׳אשח .אלמנה • עבד עח. צרו , כ״ו) וירבעם בן נבט אפרתי —:־ושם אמו

1) שקראו הכתוב צרעת געמן (מ״ב סוף ד.) וכן מחי מצרים. • ׳2) מקגאה שמזציא מפיו •והוא לטון הרע, והבל הוי* תרגום שלי הגה זלא:מצאתי

כנוי זה על לה״ר במקום אחר.

3) וביחשלמי מפורש עשה׳ לו בית בבית הקבחת על שם במתים חפשי כ״כ דר״דק ופי׳ המיוחם לרש״י.

12*

ר ביני ובין בני הוא-נתין מ ם א ע ב ר ה נקרא שמו י מ . ל ה מ ל ש לט מהו נבט לשון ב . בן נ י ת העגל והפריש בני טטנ טריבה שעשה אה ע ו ר ו צ ט ם א ש . ו ( 1 ו ל עטי ט והאש ע ב נ ש האיש שהביא ה אה נ ט ל , א ד ש . א י ב לבם טטנ ס ה ם ו ע ל ה ח ע שהביא צרעת הרוה. ר איכה — היתה כאלטנ ס א נ ה ש נ מ ל ת עמי א האיש שהושיב אה שהשליטם מ ל ש לם. ל ד שעשה לבני עבדים לאומות העו ב עby לשונאיהם כמו שבחוב הגלת שלומים (ירמיה י״ג י״ט) ואומר ך —• הה ל מ ד ב ם י ר י חסגירם גלוח שליטד. (עטוס א׳ ט׳). ו, שחריטו ידו בטלך ט״די ח ט ל ו ש ל ט ר חרים יד ב ש ר וגי א ב ד הל נגע שכהן רואה וטסגירו ואם יראה ה דרכו ש הקד״בה. — טח הנגע וגי כך חק״בח ר וחםגיר א מ א נ ו ש ר ה ט ה הוא מ ר ה סימני טר מ ) שכן א 2 ה ר ה י ט הסגיר ישראל בבבל וכיון שהסגירו הודיעו סיטנניה מישאל ועזריה שישחהוו לצלם ולא קיבלו להן נבוכדנאצר לחנם ר להם המקו מ , א ן א פלחי חנ א אי ך ל ה ל א ר (דניאל ג׳ י״ח) ל מ א נ שא ל ה עלי א ש ש ם ח כ מכם לא חיח ל ר במקו ו ם רוצים לסג ח אין אם י חייכם א ם מתביישין ממנ ת ר שגליתם א ח א ל ם עובדים ע״ז ו ח אר ושב מ א נ ח ש ם בזח לקיים מ כ ת ם םתביישין בזת אני גואל א ת אי באזב ואטהר: נ א ט ת ו (דברים ל׳ גי) ואומר ת ת ו ב ת ש ו א י ה ל ה׳ אר מ ן (בפי גגעים) א ע נ ץ כ ר ל א ו א א ב י ת י״ז כו בארצכם מניין היא עיקרה .של ארץ כנען ם הקד״בת תסתכל ה לם אבי כנען — ר וירא ה מ א נ א כנען ש ט ם ה ה ם יודעים ש ת אי אס ללקות כשם פ ת ו ארצכם נ א ט ת ת ש ם כ ת ף א ר כנען א ויאמר ארוי לת מפנ , א״ל מתהי ה ז ו ח א ם ל כ ן ל ח ו י נ נ ר א ש שלקח כנען. אם ה כחיב ש שהיתר. הגזירה זו עליכם שתשעבדו בארץ מצרים מץ ר א וישב ישראל בארץ מצרים ויאהזו בת (בראשית מ״ו כ״ז) הכה פסת אותם ואילו היו מבקשין לצאת מתו תו היתה אותזת בהם וו ״כחוב כ י פ ם חייבין ל ה א הקץ ש ב ד ש א היו יכולין ע קודם לכן לל כיון שבאו לארץ כנען א״ל ב ם שבע״כ אוהז בו א ד א ה כ ויאחזו בם נאחזים בד. ויש עליכם עוד שיעבור ת א הק״בה לא תהיו סבורים ש

1) בתלמוד סנהדרין ק״א ב' בן נבט שניבט ולא דאד. — ת״ר נבט שראה אש יצאת מאטהו זג' וכ״נל פה, כי נבט איננו לשון אש רק לשון הבטה.

2) החכם רב׳׳א הגיה כהן שהסטת הודיעו, שהכהן צריך להודיע בפה כדרשינן מקרא טהור הוא וטהרו הכהן ועי במ״ק דף ז׳ זבח״כ.

181

ו בכם ־פן ר ה מ - ׳ ה ת ו יכם ברשותכם אתם-:נאחזים ותופסים א אחר-חי, אייל חקד״בח לא ח ע ר ע צ ג י נ ת ת נ ם. ו ב ממעשיכם תרעי , תתריא בשביל לחזור בכם הבאתי ל ח א ר ק תהיו סבורים לומר שהיא מי ליתן ד אנ ת עתי כ מ ה ה י תהי ת א י נגע מ ת ת נ , ו ל הבתים צרעחי עלה ל נגעים, אינן באין על בריות כשם שתן כתובע, בתהי ס ש כ טם ר הקד״בה ילקה בתונו כרי שיבין ויתזור בו, בתהילה בביתו א ט א, ם ד א א עשה השובה עושה דין ב ה בבגדו, ל ק א עשה תשובה הוא ל לת טוצא ם. א רי א טלקהו טן הקלים ואח״כ טן חחטו לה הו בתהיא לא ט ת ל כשאכל ו ב ת א ם הראשון ביום אכלו טטגו טות תטו ד א בר ולאדם מ א נ ת ש ת הוגו ואה״כ גזר לו המו א קילל א ל עשת לו כו אה מוצא בקללות ת ר תשוב וכן א פ ת ואל ע ת ר א פ ר וגי ואת״כ כי ע מ או עמי בקרי — ם תלכ ת — א ל א ם ב ם לא תשמעו לי — א א בו ואח״כ נ ת ממו בד א ת אי ל י ת ת ו לי ובן איוב מ א תשמע •ואם בזאת לא נגע של ל א נכתבו הנגעים כתיקנו א •פרע. מבניו ומגופו. ולמת לל בפרשת א תתחי ת ל מ . ר״א ל ם ד א ד ב ח פ ה ליתן יראה ו ל ח •גוף תא חית להן ל ר ש ב ד מ ת נגעים ב ש ר ם פ ר לתן תםקו מ א בתים לפי של מגופכם ם לפי שאין לכם בתים אני מתחי עדיין בתים כו א״ל המקוכם. ולמה לא א מבתי ל ל א א אתחי סו לארץ ל ר שתכנ ח א ל ל ב אר ל0> שהבגדים שהיו ב ד מ ל בבגדים שהרי בגדים היו לובשים ב י ח ת תח במדבר ולא ס היו, שחרי עמדו ישראל מ׳ שנ ה נ ש ע לובשים מה מ בלתה מעליו. ל א . ו ל ת ל מ ר ש מ א נ ׳הוצרכו לכבס בגדיהם שת מוצא קה מן הגוף. א ם לפי שצמר רהו ם: בגד 'צמר לפשתי הקדי

ח גזר הקף ליקה י מ מאח ח א בטו מ ט , בשם ש ת מ המצורע חשוב כה אדומה ולהשליך לתוך השריפח עץ ארו ושני חולעח ולהזות ר פ עליו ג׳ וזי ולהיוח פרוש שלא יכנם למקדש ז' ימים כך צוד. למצורע ג׳ וז׳ ולחיוח פרוש שלא יכגס למקדש ז׳ ימים ושיקה ב׳ ציפורים

ר על פ כ א ל ל ח אדומח לא נעשיח א ר ו במצורע לפי שמעשה פ מ כ / ה ר פ ו דינו שוה. ולמה ציוה מ כ י פ ה העגל שהוא צרעח הרוח ל ש ע מח איחקש מ , לפי שהמצורע ל ח ר ח ח ולא בטומאת א ח ט א ט ו ט .יילעשוח בח ר ה ט ח ציוח חק׳ ליקח שני ציפורים ל ט . ל ח ט ל נא תהי כ ר א ט א נ v ש

ת ת . ולטה ציוה לשחוט א ח ח ח ולשלוחי א ח חטצורע כדי לשחוט אא םיטן נחן לו ל ח א י ח ת חצפור ח ח שכן כחיב ושלח א ח ולשלוח אט ה היאו ציפור זח שחו א \ הקד״בה טן הציפורים שהוא טביא א״ל ר

ה לעשוח ר פ / לטקדש. ולטה צוה ב

182

ר ש פ מו כך.אי־. א ר לציפור הזה־לווו ממקו ש פ ר בארץ ־כשם שאי א קבו וי אי ה ילה׳: ממנ כ ל ה ר הואילי ש מ א א עליו יעוד, • •ושלא ת ב לצרעת לה ־וסופה יכולה י ־בצפור המשלחח־־שהיא׳ ח ר לבא עלי הסתכל. ש פ אה לצרעת לחזור עליר,־ היה פ ו ך התשובה ס ת מ ר ו ם ח ך א ר ב ו לחות ־חוץ ת געו א ר מנ ה ט נ . ־־ולמה הביא ה ת ת ת ־ומשלח א ח א חט ־ שונח ולבא ר לישב־ לו במדי ו ס ת ־במקדש ־אלא־ לפי שהיה א ח א ו י ש ר ק מ לד חוץ למקדש כרי ה י ש ע ה ם ה ־מביא״ציפורים שהי במקדש •לפיכך היא :היה׳ מביא ם הטהורים ולפיכך ל ר י ע ־בעי ׳ לו־ לישב. חר מו שיהא ׳ת מצורע לפי שזו באה א מ ו ל ט ת כשנד־שמביא• ע מ קרבן ־לטומאת •ם לא־ היו . ולכך-:על ־נגעי־ בתי א ט ל ח א ׳וזו־ י אינה־ באה* ע ט על חך קרבן פנים לפי א היה־ צרי א קרבן: חוץ ־לפי שהביח ל ל טביאין א

• ׳ . . ״ . ־ ס במקדש: ־ ־ • נ כ י ל ו שאין ל

׳ ואילו ץ ע ה ' ן ח כשאכלה מ חו ה ׳ ת ש י״ז־1 חמשה עבירות עחמד נ ה כי טוב העץ — וכי תאור, הוא לעונים ו ש א וחרא ה : ׳ ( 1 ן הר מ א נ ח וכנגדן גזר הק״בה עליה ה׳ קללוח ש ש מ העץ •להשכיל, הרי ה: תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך, ה עצבונך, והרנך, בעצב ב ר ה א ב ר הא ל ם ש י לכהנ רי ז . — למהץ. ם ד , וכמותת נתקלל א ך והוא ימשל בא ל ר אוהל מועד; ש צ ח א ב ל א ' ש ד ק מ ה הדיוט ׳'חוץ' ל א ט ח ' . ל ו כ א לא ויהבייש׳.־-לטה .לב״ג י מהן ־שחטא ההדיוט ההו ד ח א - ם ד א ׳ ־ ד ו מ ל י יל ה ש א ט ח ר י ה ף פ א גזר המקוים. לשרו א בפרהסי ל ך א א עשה כ ל. א׳ שידעו ם הרבה ה כן בשביל טעמי מ כ״ג שילמדו ושיראו. לא א לקטן ולא לגדול ל ל הק׳ שאינו נושא סנים ל חכל• צרקחו. שא אלחי אלהים וגי ך ולא לכ״ג ־שכן כחיב כי ה׳ אלהיכם חו ל מ לד ח א ישא פנים וגי (דברים י״א י״ז) וכתיב״ יהי פ (ועוד כחיב)״אשר לח בפרחסיא^ א ט ח ר ה ). למה׳ גזר ־הקד״בה לשרוף פ ־ עליכם (?)2 7 הם •םחבייש ד א יהא א ל ד ש מ ל ה הקד״בה־ ל צ א ר ל ה א נ ח מ ץ ל חוא י׳ עליה ט ב והתודה־׳יאשר״ ח י כ״ג שכן כתי ו לפנ ת א ט להחוודוח ח, אתבייש ה מ א נחבייש ממני. אני ל ן ל ה (ויקרא ה׳ ה׳) שיאמר כ

. 1) ובחיי דף. יי׳ג ב׳ הביא. דמדרש ה׳ דמים טמאים. יש באשה .והיד. זד. בנגד חמשה חלקי האוד. עחטאה בהן.באכילת הפרי, ראיית הלב, תאוח העין חמדת השכל

ואכילת הפרי והנתינה לבעלה זהו שג׳ ותרא האשד. וגי.

2) ליתא במקרא וצ״ל יהי־ כמד ה׳ לעולם (תהליס קד׳) והחכם רב״א הגיה ויהי פחד ה׳ על כל ממלכות (דה״ב •"ז יי) ופירשו המפרשים בזכות שלמת הורה כדכתיב

ת יהי. • - י י י י ד מקודם זילמח ביהודה ועמהם ספר מ

183

׳ מכסה׳-׳פשעיוילא , ר מ א נ : •החטא• ש ח ר פ ״ כ א י ה טמנו;?־ לפי־ישהוידוי -ם ׳העושה י ד ם ״בתורה לכל׳ א יצליח׳(משלי כ״ח.?״ג). :ולמה גזר המקו

א בשגגה- להביא ׳קרבן•־בעד עצמו ואין אותו האיש״ נקי עד ט ח חא לפני'־המקומ ט ם ח ד א יעשה א ל -אלא ש חו ג ל שנ שיקרב •קרבן• ע( ׳ ו ) ׳(ויקרא די 1 ש ד ק ת ה כ ר י פ ר ״אל [את] פנ מ ו ׳ א ד ח א ב ׳ בזדון. כתוך ם י״ז): לומר ל ) (שם ש 2 ת כ ר פ ל [את] פני ה ר ע מ ו א ״ ד ח וכתוב אמה. ת במקו ל ח ג א תצבור אין ה ט מה ה ) הגדולה במקו 3 א •הנשיא ט חת מועל כ ו ר פ מ ׳ ץ ו ח ד אפי׳ מיכאן ל מ ל מ ה א •הלומד ו ט ח י ש פ ד׳יא לה (?) ד״א כל מקום ישיש נ ח מ ץ ל ר .אל מחו פ ת ה שם ׳והוציא א­ ן ארון ותורה: י ח אי ל מקום שאין משי משיח יש־ ארון ותורח, כדד, דבה, נ , נ ה ר ו ח יןייש בזבחים שלמי י נ ״ •*״ט שלשה מי. א ב מד ועל שעתיד ל ר העו ב ל לשעבר ועל ד ונקרבין על ג׳ דברים עב •שכבר בא״עליד־לכן נקרא זבח •תורה נקרב •על הודיית״עסק טול הטובות שקיבל ע - ם ו ק מ ת ה שמו תודה שהוא מהללי ומורה ומברך אי נ ת ב כ י י ה ד ו ר זובח ת מ א נ ב לפני המקום ש הימנו> ־וקרבן-תודת הביר כסעודת ב ל ד כ ת מוצא אותה מליאה מ ת ) לפיכך א (תהלים-נ׳ם ת ם חמץ,׳ ל ח ת ל ל • חלות,׳ ח דה, ל יש בקרבן התו כ א מליאה. בלי מה שטן •ויש• בה רקיקין. ־־ועוד*) נדבה נקרב על כל דבר , יש ב ה צ מל קרבן הנזיר על הרבה [דברים] נזיר ב ו א ב ל ב מ ד נ ת ם מ ד א טוב שנפשם •בבית י ־[אביהן] םר על ׳ ב קרבן נזיר׳. והנשים שאסרו אי מקרי או ־בבית־ בעליהן כמו שעשה ביעקב אבינו (בראשית;כ״ח> כ׳) ובהנהו דר לה׳ ׳ שכן.:כתוב׳כי תידור נ ם י ר ת ם א דברי ד״. עו ו - , אל אם׳של״שמוא ביתא פותהין פ ל א ה •בקינות •בל ה מ ד ל ד ת ב ר ב ש ־. ־כ׳ איכה יה שהזהירם ־המקום על ענין ע׳׳ו ה לפי שעברו ישראל על מ כ י א בר מ א ש לאלהיהם ל ר ד ר לך יי—־ ופן ת מ ש ה ( ׳ ם י״ב ל (דברי שנאמד־ה של איכה, איכה ל הרעו ב . ה מ ר ג ׳ א י איכה :וגי־ דרישת האיבה• הר פ ם ה נקרא ־שם ה מ ״ ל . ב ה ישבה, איכה יעיב־ •באפוי, ׳איכה •יועם־ זה הם ) גיפלגו מ 5 ש מ ש ה מוצא כל הבריוה שבעולם ל ת קינות, א

1) זבחים ט״א.

2) ולא נתיב דקדש.

3) צ״ל חנחן חמשיח (יב״א)

. 4) פד. חםד.החילח חמאמר על נדבד. ועל נדר.

5) בגליון חנ״י ננהב לשמם.

ם ד ש הזה יכול א מ ש , וטף ה ה הנייה נבראו ם נעשים ועל ט ולטה הברא. בראשונה׳ להודיע לבל ה נ ה נעשה ועל ט ה שמו ועל מ לידע מר ולהבדיל היום מן הלילה ברא להאי ה ועוד נ ב י ר ק ח גבורתו של ה כא צ ח ת ה א ־ א י ר פ ת ל ם ו ת ועוד לחו פות השנ ועוד להבדיל ד תקוץ ופירות האילנות ונקרא שטו ־שמש שהוא ר א והעשבים וכל זרע הם הקדושים יש בהן י ר פ ס , וכן בכל ה ( 1 ו ל ו ת כל העולם כ ש א ט ש טה הנייה נכתב. ת נכתבו ונקרא שמו ועל מ מ ת ובינת ודיעת ל מ כ חקרא שמו למה נ ח ו ר בראשי פ רח נקרא שמו ם ל חו כיצד הראשון שבה ) קודם• לעולם ובעצתו הטו 2 ו ל א שירעו כל הדורות הל ל בראשית את והוא בכבודו מושל ו ר ת לם וכל• בריותיו בלא עצות א ת העו א א ר בכתב לדברים ר הזה נ פ ס . ־ כך ה ב ת כ ח נ ט ח ל ב ר בעולטו וטעמים חקרא שטו למה נ ) שכן כחיב ויאטר ירטיה, ו 3 רטיה ו י ר ט ם, וטי א רביה והרעב ב ר ח שראו ביםיהן, הבצורוח ה א בשביל חקללו ל קינוח אח אויביהם ושריפח טלחטו ר בניהן ובנותיהן ומצודות ו ש ואכילת בי שוביהם עריהן ובתיהן ושהיטת עולליהם וטוטאת נשיהן ובנותיהן לפנ וביזח עושרם ורכושם ושבית בחוריהם מלכיהם ושריהם וכהניהםנה ח שכי ק ל ח ם א נשאו פנים לזסן והיאך נ ל ה של גוים ש מ י ואכוריוח חת היכל ח׳ טן קדש הקדשים ואה״כ באו גוים הערלים וטימאו אח ם י המקודש ׳מימי נ ח שר^פת המקו א ׳ ואח״כ ר תם לבבל ושבו או, יהר חםוריח ם ה ר ב , ומקודש מימי א ם [שנאמר] וישכון באהלי שד, והר ביח אלהיט (?) ומקודש מימי , ומקודש מימי דו ( 4 ( (דה״ב גר ולא יכלו מ א נ ש שירדה מן השמים ש א ה מן הענן ומן ה מ ל שר הזה פ ת האלו נקרא ס הכהנים וגי (מ״א ה׳ י״א), בשביל הרעוא כדי שידעו כל הדורות ל ר א פ ס ה הנייה נכתב ה ׳ ועל מ . ת ו נ י קא לקטן ולא לגדול ולא ים ל צדקת הדין שבשטים שאינו נושא פנא ישא פנים ר ל ש כם וגי א ר כי ה' אלהי ט א נ לגוי- ולא לישראל שד אותנו שכשם שכל מ ל א ל ל ד הזה א פ ם כתב ה ת נ מ א ל ׳ וגי. ר

1) אמר אד.רן עיין מדרש מנן בכית ד.מדרש שלי הלק ב׳ דף 25 ומכאן ראיייי שהגהתי נמנד. שם.

2) צ״ל שועא קודמ לעולם.

3) מיק כ״ו וצ״ל ויקרא ירמיה (ירמיה ל״ו).

4) במי חזיה םוף פיסקא כמגדל חד ובתענית י״ו שמשם יצאה"הוראה לעילם זבב׳׳ד ם׳ נ״ו הביא הפסוק בעקידה אוץ המוריד,.

! 8 5

ד על •ישראל כך א ם ־בידי נביאים, ־הראשונים ב הקללות.־־ שדיבר המקוא על ב ל ו י ד י ת ע נים ' ד נביאים׳תראשו כל •הטובות שדיבר תמקוםלבי ישראל שכן כתיב ותית ,כאשר שקדתי עליהם וג׳ ־(ירמיה ל״א כ״ה)ח׳ י׳יג) : ר זממתי לתרע וג׳ (וכרית ש א ר הייתם קללה כ ש א והיה כ, , ב ויחיל ודומם לתשועת׳ ה ר תזת כתוב טוב ת׳ לקויו, טו פ ם וכן בר חות כסידור כ״ב פ ס כחב כל ה . ולמד! נ לם ה׳ לעו ח- נ ז כי לא יר הזה מוכן ורגיל לכל ישראל פ ס אוחיוח שבא״ב בשביל שיהא הח ל השירת תגדולת: ועתח כחבו לכם א בפיהם כשם שנאמר ער הזה כסידור כ״ב אותיות פ ס כתב ה ה נ מ רח וגי (דברים). ד״א ל חשיח מוצא מנין כל בריות שבעולם כ״ב הן. ועור כך ת אלא כך א ׳א יעקב אבינו כ״ב דורות הן ב ד ש ם תראשון ע ד א ת מוצא מ ת א ' ר באו כל הדורות וכל חאותיות מ ד הנביא כך. א ט בשביל כך א וכל תבריות שבעולם עליונים ותחתונים ועמדו על הצרות י ועל הרעות) ופרשת 1 א ת י א ב פ ל כתב בששה א ר נ פ ס שהגיעו לישראל. כל תח באחרוגה זכור ה׳ וגי, ולמת כך כנגר ז׳ גליות שנעשו בישראל, ח אאחח במצרים. ועוד ) וגי בירושלים ו 2 ם י ט ב ש . ג׳ שנעשו בעשרת הה ־זכור ש ר פ ם ה ה ̂ן ש ה א״ב כנגד ששה יםי בראשית ועוד ש ש שו לי, ואם א תשמע ה׳ הרי ז׳ כנגד ז׳ פרשיות שבויקרא: ואם לת לא תשמעו לי, ל ד א , ואם ע ת משפטי , ואם א ו ם א מ בחוקותי תא חשמעו ח ל א , ואם מ א חוםרו ח ל ל א ואם חלכו עמי קרי, ואם ב לי,־ ז׳ כנגד זי. ועוד בז׳ מקומות בתורח כרח המקום• ברית לישראל:, והית עקב ם בחוקותי תלכו ויאמר •אם ־•שמוע חשמעו בקולי, אל מצותי, והיח אם שמוע וג׳ וז׳ ע תשמעו א מ ם ש , והיד. א ן תשםעור מ א ה מוצא בשירה הגדולה, בשירת ש ת כנגד זי. ועור ו׳ פסוקים אהאתר ר הזת ו פ ס ה ד׳ א״כ נכתבו ב מ . ל ך למיתתו ד סמו ח ס י ה ח ש מא כנגר ד מלכיוח שגזר דיין הצדיק להעביד ישראל בהן ל מהן ג׳ אח יון, מלכוח אדום שקולה , מדי ופרם, מלכו ואלו חן ד׳ מלכיוח בבלר הזה ויש בהן קג״ד פסוקים פ ס . ד׳ פרשיוח הן ב ( 3 כנגד שלשתןת מוצא שנשתעבדו מלכי ישראל ומלכי יתודת ת א כך א ל ולמה כך, א

1) כי בפרשה אני הגבר א״ב משולש.

י 2) כע״ד פרק כ״ג ולקמן באיכה על. פסוק אשיי עולל לי. *

3) בכ״י נכהב למה ד׳ א״ב והאהד מהן ז׳ כנגד ז׳ ־מלכיות, וכן לקמן ז׳ פרש׳

כנגד ק״נז פסוקים, והגהגו לפי האמה •

186

ב •הבית־ בראשןנה ר ח ש : ד ע ־ ר ס א ל פ ״ ח ל ג ח ו ׳ ו ח ׳ מימי א ר ־אשו למלךיל ־קינוח־ אי •אתה מוצא ר הזה: ש פ ס קנ״ד שנים הן*)ד — בכל הה מוצא ח . בששת ימי• בראשית אי א א ה׳ בלבד ל כתוב בו אלהיט אה מוצא כתוב ת ת של קיו אי א ש ר . • בכל פ א אלהיט בלבד ל הי אה מוצא׳כתוב ת ל אי א ה -של דור המבו ש ר א ה׳ [בבל פ ל בו־ אלהיט אל כ ב ה• ה׳; •ויאמר הי; ׳ נ י / ו ה ]-שכן יכתיב •וירא י א ה׳ ל בו אלהיט. אא ה׳.׳ שכן כתיב ויהי׳ כל ל ה מוצא א ת א - י הפלגה א ה של• דור ׳ ש ר פה ־ מוצא: כתוב ה אי ׳ א ם - ה ־ של סדו ש ר ץ • יוגי• וירד ־ ה׳; בכל • פ ר א העל ם אלא- ה׳ שכן •כתי - ויאמר־ הי. •בכל הקללות־־הכתובות : אלהיח ־של׳־הלף הם כתובים•הי״ שונאיהם של ישראל״בתורח• שני שמו: ם ד א ה ־ ל ם א ב ויקרא הי אלהי ם -הראשון כתו ר א ב ם, -כשם ש אלהי איכר, ישבה - בדד - העיר • הנביא • היה יודע׳ כל י הכבוד • (עולה) בימיה ־ אומר י ה - ה ב י ר יאשיהו היאך היתה וכשראה עיר הקדש הם י ו ג י ב ת ב , היכן הוא כל אוהד. הכבוד. ר ׳ישבה בךד איכה., זוכר היה ירמיה־ היאך תיתה העיר בימי ת ו נ י ד מ ב ׳ י • ת ר ש:אלה בימי מלכים. ים. ל הגו ב . ו י ה ט וחזקיהו ש פ ש ו ח י א ס א ח ט ל ש ו ד ו דר ט א נ י חצרח ש ה מפנ א ו ח ר נ ח שאי ל י ל ב • . הם י ם ועומדים מפנ משרתיש בצתרים וגי •(דברים ש מ ן ובעורון וכתיב ותיית• מ ו ע ג ש ב י יבכה ה׳ שיצאו • מן ם ה י ל ) וגזר־. ע 2 א ר ק מ כ״ה). •עשרה מלכי •רשעים היה בואש י הז י ם יורם אהז ע ב ה הארץ לגולה. אילו• הן המלכים הרשעים: רם ר א אמציה אהז מנשה אמון יהויקים צדקיה, כנגד עשרה דורוה מר שהביא מימי ם המקום ע ה ו במעשיתם ותמתין ל ח ר ס ח ש ועד נ

- .1) מראשית ממלכת• אחז עד חרבן הכיח קנ״ה שגים -.מלך 16 . אחז ; הם, כי

חוקיה 29 מנשה '55

אמון 2 יאשיה 31

- V 11 • יהויקימ צדקיה 11

155 ואחזיימלך בשנח י״ג לפקח בן רמליד1 ובשנת' עשרים־לפקח בא תגלית פלאםר וגי כדאיתא

בםע״ר פ׳ ב״ב וחפר לחשבון הנ״ל מקצת השנים• מראשית'ממלכת אחז.

2) צ״ל ביהודה,•• צי לא חשב רק מלכי יהודה ואלו הם: רחבעס, אביס, יהורם,, יהויקימ, צדקיה. • וכן צ״ל. י אחזיה, יואש, אחו, מנשה, אמו

187

ם ־היאך נךופך; כבורה ויקררר וגדולתהיללקלון י ל ש ו ר המבול.:׳־יזכרה־• ים וג׳־. ה ולשפלה ישכן כתיב: (דניאל־טי־:ז׳) הקרבים והרחקי פ ר ח ל וה ד כ ) .׳. במקום [ד״א] ו , ה מ ת ־הצדיקם ו א ו טענין ׳ יה^שהי י ענ מ ים כנ נ ה־ א א״כ הי ל ד שהיה לו א ל יודע הכבו י ס כ ם אין ה י ל ש ו ר יה ואם ארעאי אבל״ ומתו ־עבדיו ח מ ש ה היא ה ך הצרה ואך יודע מ לתום י מ ר היכן ה מ א ל ו א ה, ש ר ומבקש ־שלו מ ת ־והוא ח ובניו ושפחוה א ט א ח ט ת, לשעה קלה אבד־ הכל; ח והבנות רוהעבדים והשפתוה ואמר ־אחריי עשתה ב ה ־שחטאה ולא ש א ט ם כפליים. ח י ל ש ו ר י7 יחם על רעתו (שם ח ה (ירטיה ג׳ ז׳),־ועוד אין איש נ ל ת בל א אח לך ל ס ו שכן כתיב אי לזאת א א חטאנ ם ואוםרים ל ו׳) והיו חוטאיי (שטיב׳ ל״ה). ת א ט א ח ך ל ד מ ט אוחך על א פ ש י נ ע יוגי(שם ה׳ ז׳) תא למקום ולבריותיו על עצטו ועל ל ה לטה־ כפליים א א ט א ח ט חם שבישראל טובים את־ הבריות״־מלו, שהן רואים יאת: ׳טעשיהם אחריר ושמרתם־ כי היא מ א נ ׳ כיוצא ״בו י ש מה נאים והן׳ אומרים אין אום הוא ׳חכמתכם• וגי כי מי גוי גדול. וכשישראל עושין רצון המקוש בעולם בשבילנו כמה שנעשה במצרים ד ק ת ם ניםים ושמו מ ה עושה לה ובםיםרא מ ח במדבר ובירדן וביריחו ובגבעון כשעמדה ח ובים ו ובפלשתים ובכושים ובאשור ובחרבח מקומוח שנעשה גיסים לישראלם להקד״בה והוו מתגיירין ובאין בדת אלתי היו כל האומות משבחיד שנתגיירו גדם הטון־ רב ׳(דה״א ה טוצא בימי דו ת ־ישראל שכן א״ וכשישראל . יאל ב״ב׳ בי) וכן נבוכדנצר כשראה הנסים שנעשו לדנם והגרם י מנאצים־ אותם ומגדפין על י המקום ה א ־פורע מ חוטאים^הור ותמיד כל היום שמי מנאץי(ישעיה ג״ב תי) ועוד כתיב ואמרו מ א נ של ה ירושלים. כ א ט א ה ט א יראה יה (תהלים צ״ד זי) לכך ת לה בימי ח נ , אילו הבבליים בראשונה היו מביאים מ ה ו ל י ז ה ה י ד ב כ טת כל יקרה, ר היה בארץ והיום בוזו א ש פת א חזקיה לדרוש המוה שראו עדותה, שבאו בטקדש וראו בקידוח ההיכל חקוקים תבנית מ ל כל רמש ובהמה ושקץ י וכל גילולים שנאמר ואבוא ואראה והנה כלית (יחזקאל ח׳ יי) עד ששטו אותו כבית המנוגע שיש בו צרעת חבנת עשו ת ה, אוי להן לישראל מ ו ו ע ר א י ר ה כ ו ל י ז לכך נאמר ה בבית''׳קדשי הקדשים עשו אותו כבית המנוגע שיש בו צרעת. במצורעא מנשה ב . כיון ש ד ישב וכאן •כתיב איכה ישבה בדד ד כתיב יכי ב

1) פד. שתי תיבות בכ׳׳י אשר לאי תקראנת.

188

•והכנים •צלם בהיכל ובימי צדקיה שהיה מצייר [צורות ע״ז] 'בכחלי) הנביא 1 ך בעל הבית כביכול אצל ירמיהו הכהן ל ש ה ד ק מ בית הר לו הבית (ויקרא ש ת ב״ת שכן כתיב ובא א ר לו הרי טימאו א מ א וב (הגי א׳ ר ר ה ש מר יען ביתי א י״ד ל״ה) זה הקד״בה וכן הוא אות הבית [וכן כתיב] ואת הסירות ת כתיב וצוה הכתן ופנו א טי) מת הנגע׳ ם (ט״א כי׳ה). וראה הכהן א י ח ב ט ח רב ה ק ואח חיעים וג׳ לב ר ח זח יחזקאל הכהן שהיה בגולה והיד. קורא חגר לפני תטקום. שף עין והעטירו בב״ה והראה ר ה ה עשה לו הקב״ה נטלו ב ח ב״ח, ט אר וישלח חבניח ט א נ ח ע״ז שהיו טציירין בכוחלי ב״ח ש לו כל דטור בקיר — וחנח כל חבנית אחחו י ירושלטח •— ו ח יד — ותבא אב (יחזקאל ח׳ י ב סב ל הקיר סבי ה ע ק ה ש ובהטה שקץ —ל ט ט רח ר א י ג ס ה ח. ו ר והנה הנגע בקירוח הבי ט א ג — יא), לכך נן ה כ ב ה ש . ו ה שגלו לבבל ם אילי הן שבעים שנ י מ ח י ע ב ח ש י ב חר מ א נ א עזרא הכהן שחחזיר הגלוח לירושלים ש י הו ע י ב ש ם ה ו י בה זהו ו ר ח ם א י נ ב ו א ח ק ל ל (עזרא ז׳ ו׳). ו ב ב ח מ ל הוא עזרא עב ו ש ם י א א אבן גלל (שם ד.7 ח׳). ו נ ב ת בנין עזרא דכתיב והוא מר ראיתי מ א נ ח שהזרו וקילקלו עצמן והכעיסו למקום ש ר פ ע ו ג נ ח ביתודת דרכים גתות בשבת ועוד כתיב ראיחי — חשיבו נשיםת ת א י ב ת ה ץ א ת נ ה עשת תמקום: ו אשדריות (נחמיה י״ג), מד יסורו ו הביא לשנאיהם ונתצו ושרפו למקדש ע י צ ת ע א ו ו י נ ב אם ת ס ע כ ם ת ת ה (תהלים קל״ז), א״ל א ד היסוד ב ר עדו ערו ע מ א נ שא הק״בה ב ל לעתיד ל ב א עליכם ד׳ מלכיות א י אבו ף אנ תי א אוב בונה ירושלים ה׳ (תלים ת ש שכן כ ד ת מקדשו בביח ח בונד. אבנתח ה שהיתר., עד שלא נ רח לאחוריה מ ר שחו ו ח ב א ש ח קמ׳׳ז). ובנחה חיו ישראל ח ומשנ ד המלך חכנעני וחיבוסי חיו יושבים ב מדוה בכל העולם ע מ ה כל האומוח ויצא ש ושכינת בתוכת, נשתעבדו לכת ובאו גוים ושרפו את• חביח נסתלסה שכינה מתו חזרו וחטאו ור הגוים כטו שתיתה והרגו כהנים ולמם וגלו גביאים וחזרח לחיוח טרו. ד״א שהטקום שהוציאם מעבדות ר ר ותשב אתו ט א ים לכך נ לפנר והשיבך ה׳ טצרים. ד״א ותשב ט א נ ם ההזירם לעבדות ש לתירות שם. י ד ולא לפנ א ויהיו לאהו ל א זקפו ישראל ראש א ב ל ר ח ש ר ט ו ח אנחל א״י וכשחטאו ם ו ה ר ב ר כשדים יצא א ר טאו ו ח ר״א וחשב א

1) הטאמד הזה הוא בקיצור פ׳ י״ז בויקרא דבה.

189

: באשה זבה:מגוללה בגדיה ה י ל ו ש ב ה • ת א מ ו . : ט יוגלו לבבל : הזרוכטומאת הנידה היתה דרכם לפגי ר ׳ מ א נ ת ש מ ת ד א מ ו ט ורגליה מם לגרם ] לא הניח המקו ה ש ד ק ו מ א (יחזקאל ל״ו י״ו). 1גוים בש ולחללו ולטמאו לולי ישראל שטימאו מניין שכן כתיב ד ק מ א ל ב לל טקדשי (שם כ״ג ל׳יט) ועוד ת בגיהם לגלוליתם ויבאו א ובשתטם אם טישראל לולי ישראל שתטו ד ת א ם לגוים לטבו לא הניח המקוח בניהם ואת ר ויזבחו א מ א נ ח בניהם ואח בנוחיהם ש ה א ל י ה תם • בנותיהם לשדים (תהלים ק״ו ל״ז). לא חניח המקום לשרוף ספריר ויהי כקרא יתודת שלש מ א נ ה ש ל י ח ד ששרפו ישראל ת קדושים עק הקד״בה א הפסי ש (ירמיה ל״ו כ״ג). ל א ל ה דלתות — והשלך אתם, ו והרגו או א ישראל רדפ ל נביאים קדושים מן העולם ראשוגה א מניין שכן כתיב וימרו וימרדו בך — ואת נביאיך הרגו (נהמיה ט׳א בכל ל ך מתו לא עליכם א ר י ד ר ב ו ל ע ם כ כ י ל א ע כ״ו). ל, עברו כל ו ם פרי בטנ ד הדורות שלפנים לא נשמע בעולם שאכל אד הנעשים ח ם געשים לגוי א ד ימיכם א ם הראשון ע ד א הדורות מ, ניסים שלא ראו כל גוי ראו ישראל, צרות גדולות שלא לישראלה הבוצר חזה ל מ ל ו ר ע ש לקו בהן כל גוי לקו בהן ישראל. אח מן הגפן רוב חאשכולוח חוזר ומפרקר עוד ומעולל ק ל ר ש ח א מר האשכולות אותה הדרך עשה המקום ?ישראל: ראשונה א ד ש עום ע ט המנשר., פ ב ר והגלח לראובני ולגדי ולחצי ש ך אשו ל א פול מ בל ארצת זבולון וארצת גפתלי (ישעיה ח׳ ק ר ה ם א ל ת פ ל ג ת א שגית בה — ואת הגלילת כל ארץ גפתלי כ ע ט . ת י ת עיון ואת ב כ״ג) ויקח אר מ א נ ר והגלח י׳ שבטים ש ם א נ מ ל א ש ם ג׳ ב ע ,(ט״ב ט״ו ב״ט), פח ישראל אשורח' (ט״ב י״ח י״א). ועוד בשבט ך אשור א ל רגל טח יהויקים יהודח גלו ג׳ גליוח, ביטי יהויקים עלה נבוכרנצר ותגלח אח נבוכדנצר נבוזראדן ל ם שניה ש ע (דה״ב לו ב) וגלו עטו טירושלים, פם ג׳ בא ע / ט״ב כ״ד), פ ח עטו (שם ל״ו י ר ח לקח יהויכין וגלות א וך ל מ נבוכדנצר וכל חילו על ירושלים ויצר עליה והגלה אח, צדקיח חא נבוכדנצר למצרים והכח ם ד ב ע ושאר יהודח ובנימין (שם כ״ח), פר מ ח כל היהודים היורדים שם לעזרה (ירמיה מ״ד) בשביל כך א א

חנביא עולל יעוללו כגפן (שם ו ט): —ר ב ד מ ב ) ד ב ע א ל ב ל ח ח וטעלח — כ ב״א ןבןבן שלשים שנם. לי שלשים צדיקים ד׳ ט׳׳ז] לוי נולד ג׳ לבטן שלישי לשבטיי אות ראשון ו לם. ד״א מבן שלשים שנת וגי ל א יפסקו מן העו ל

190

לישראל•־— ת. ו הדברו תנ נ ך ו י ד וסופו יו׳יד וא״ו־־באמצע׳ בששת בס מ ״ ל׳ ם י ר כ ו ל י , ( ם (מ״א יט ה ו י ־ ם י ע ב ר א א י ה ה ה ל י כ א ה ה כ ך ב ל י ום ר ־ הארץ ־מקץ ארבעי ר וישובו ־ מתו מ א נ ש ) מרגלים מ׳ יום ׳ 1 ום יו ה ם ים] ו ק י . י— [ ( 2 ם ל ו יום (במדבר יי׳ג כ״ה) ״איפופסים של עם ם למקו כשם שביום השלישי נבראו מקומות למים ואח״כ י [נקוו המיה מי לה׳ אלי ש ם מ ה ר ל מ ם וכן א אהד] כך לוי נולד שלישי לשבטיי (תהלים נ׳ ד ם ו לי ה פ ס ויאספו אליו כל בני לוי (שמות) ־־ואומר אד כולהם אצל אחד״כמות:־משה; ח ם א ל מקו ם א ח׳).־ יד״אייקוו חמין לבלתי ו ד ר יעשה־ ם ש ר והאיש א מ א נ ש לכהונה ש א ד ר ח כהן גדול אר ח א א ל ה א מ ה ל מ ל ך ל ו א •היה ה ל הכהן (דברים י״ו י״ב), ל ע א מ ש׳ וגי (במדבר חס נ ח — ואת פי ט מ ף ל ל ה א ש ם מ ה ר וישלח א מ א נ שם קדושים ל ח וכל עדתו ומדבר: כי כל.:העדה כ ר ל״א וי). כשבא קח ת פ ת , ואיזהו בליעה־ שני־ ו ן ם ג׳ אפופסי ה ה עשה לו הק״בה נתן ל מם , יציאה שני ואש יצאה, ומגפה שני ויהיו המתי ה י פ ״ ת ץ א ר א הם וגי ואם ד א ל ה ת כ ת שנ׳״ואם כמו ש , מ ר מ א מ . בליעת ב פה במגל אלעזר, ר א מ בריאה וגי, יציאה ביד אלעזר בן אהרן הכהן שני׳ את ה א ל אהרן ק ה א ש א אהרן שני ויאמר מ ל ה א ד פ מ ובמגפה׳ לא ע. •ביום השלישי [שני מאמרות] ולמה ביום ם פסי ה אפו ש ל ש ' , ה ת ח מ הא ש ד ם ח ־ויאמר אלהי ם יקוו המים, , ויאמר אלהי ת ו ר מ א השלישי שני מואחד לכהנים ולוים־, אמירה במים ׳כנגד ד לישראל . ח א א ל הארץ, אה ר י ס ים שמעשיהם במים ורתצו ידיהם ורגליהם וקרבנותיהם, א כהנ בארץ כנגד ישראל שמעשיהם בארץ בשרותיהם והעצים של אילנותם וכולהם והדשאים והעשבים. ולמה ביום הגי כי טוב שני פעמיר בית מ א נ יםיבשבט לוי ש לו ת, כנגד כהנים• ו א׳ א׳ בוי יטי בראשי אהרן ברכו ה׳ בית הלוי ברכו הי. הדשאים ועצים של אילן והעשביםל ת וגי ונתת ע ט ד א ת כל פרי ה ת טראשי ח ק ל , ו ת ט ד א הצומחין מן הי ש ת להשלים ע ו ר מ א ) ובשלישי ד מ ? ) ו ת ת א ת י חשולחן וגי בריתי ה

ר לבן וירקרק. , וד׳ רותות תעולם [ודי גווגין] אדום שחו ת ו ר מ א מה ק ב כ״ב נשים ישרות גדולות י בצדקות ־היו בישראל ואלו תן: שרה־ ר

1) ד״ל ביולדת זכי אז ל׳ יום ליצירת זכר. .ם כמו.־שהביא הערוך שורש .אפו&מים בשם ילמדנו., ה ל 2) ג״ל איפופשים שן ואילו הן־ מרגלים ע״כ ובבראשית ה ל ן ש י ם ם ו פ א ף ונטלו את ה א ארבעה שפתחו ב דבה פ' י״ט: ד׳ שפתחו באף ונאבדו באף ולא קחשיב שם מרגלים ע״ש ואפופמים בל"

יון גזר דין.

191

גיל־אשה:חתקועית ח •מנוח חנח-אבי ש לאה יוכבד מרים ׳דבורח א ל ו ח ר

הו (מ״א *״ו־ ט׳) ה של אלי נ מ ל א ה (ש״ב ??ד)־ ה מ כ היא״ אשח־ ה

ע (מ״ב ב ש ו ה י ו י ם ע ) נ ד ״ י ב ״ לדה (מ״ב כ חשונמיח (מ׳יב ד׳ ה׳) הו

ה [והי בנוח כ ל מ ר ה ת ס א ת •מבני הנביאים (מ״ב די) ו ח י״א) ואשח א

ל [ולאה! ח ) ואלו הן שרה רבקה. ר 2 ביאות . ויש ־מהן' נ ( 1 [ ד ח פ ל צ

ת גיורוח דו לדח. ועוד יש נשים י חסי ה אביגיל חו נ ומרים דבורה־ ח

( 3 פועה ה ׳ ר פ ח ציפורה ש נ ם ן הגוים׳נשים כשירות, אילו הן: הגר א מ

ר ויאמר מ א רה נ , בשי ( 4 ן ה ל ב רות ויעל. והראיה ש ה ה ר ע ר ת פ ב

לת. ע בקו מ ר אליך שרה ש מ א ר ת ש ם — כל א ה ר ב ל א אלהים א

. , ויוגד לרבקה ה ועוד ויאמר עשו בלבו ב ויאמר ה׳ ל ה כתי ק ב ר ב /

ל וללאה וג׳ ואח״כ ת ר ר וישלח יעקב ויקרא ל מ א א ח נ ל ב ל ו ח ר ב

ר ותתצב מ א ם נ י ר מ ר וגי. ב ש ע ר וחען •רחל ולאח וג׳ כי בל ח מ א נ

ר מ א ד נ ח פ ל צ : ח ו נ ב ם הנביאה; ב ־ מרי ח ק ת ק ואומר ז ח ר אחותו מ

ח ר ו ב ד . ב ח ר ב ד ד ח פ ל ד וג; כן בנות צ ח פ ל כן ותקרבנת בנות צ

ר מ א ח נ ו נ ת מ ש א , ותשר דבורח. ב ה א י ב נ - ת ש נאמר׳•'ודבורת: א

על פ• דברי המאמר דלקמן •הוספתי ה׳ במה צלפחוי, ולזה יהיר. מספרן כ״ג; , (1 ובמדרש. משלי.דרש הפרשה אשח חיל על הנשים בשחת ואלו הן: שדה דבקה רחל ולאה, בתיה בת פרעה — גויה היתר. ונעשה יהודית — יוכבד מדים הנה יעל צרפתית רחב, בת שבע, מיכל, הצללםונית אטה של שמשון, אלישבע בת עמיגדב, אשד. חכמה,

אשתו של עובדיה, שונמית וחת.

2) 'ובתלמוד מגילה • י״ד שבע נביאוח שרה מרים דבורה יחנה אביגיל הולדה ואסתר, אבל גב״ר סוף חולחח אמה ר' 'חגי. ״אמהות נביאות היו ורבקה היתה מן האמהות"

. ה א ל ולכן הגהתי במאמר שלפנינו שהו^א-בב״ד ו

3) גם הילקוט ביהושע סי' ט' הביא המאמר הזה כצורהו בשם מ׳ הדשא אכן לא נמצא במקום אחר כי שפרה ופועה גיוחת היו יבהלמוד ובמ״ר קאמר שפרה ופועה היו יוכבד ומרים והכתוב קראן •העבריות ולא המצריות כמו שהעתיק בטעות לקמן, אבל מן קריאתן העבריות אין ראיה לפי דקחק הלשון שהיו עבריות שטכל לפרש בהשמטת מלת את כלומר בילדכן את העבריות, וזה דעח רי״א והיחנימום ואחרים והחכם שד״ל בפרושו על התורה הביא ראיה לזה בשם הלמית ממה שנאמד ותראינה המילחת את האלהימ שאם היו מצחןת יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה זאנ* היי עבריות אין צריך להזכיר יראת האל כי. כל אדם אוהב בני עמו. ודברי הרב ודברי

התלמיד נכונים.־

4) על כ״ג נשים צדקניות ובתוכן גם על הנביאות כמו הפסוקים אשר הביא על שרה, רבקה, מרים וכ׳ וכל אלה הביאו בתלמוד מגילה יייד ובב״ר על מקומם, אכן הפסוקים אשר הביא לראיה על כשחחן או נבואתן של'רחל ולאה לא לקיום ולא לחזוק,

ובמ׳ משלי הנזכר הביא פסוקים אהריפ על כשחהן ע״ש.

דר נ ' ר ו חד ר ו ט א נ : ח נ ח ך ח׳ וגי. ב א ל ד וגי וירא• מ ח איש א י חי י וי וני ויאמר דוד — וברוך ר בי אדנ מ א ל נ י ג י ב א ח וגי. י ב נ תתפלל ח וה נ מ ל ת א ש ל א ב ר א מ א ת נ מ כ ת ח ש א ך וגי (ש״א כ״ח). ב מ ע טך צרפחה ר קום ל מ א ח אליהו נ ל כ ל כ מ ח ח ל מ נ . א ד ש א י וגי. ב אנר מ א ח בנח נ ח אלישע א י ח ה ח ש י מ נ ו ש ה ח ש א (מ״א י״ז טי). בח יהוידע ש ע א ב ש ו ה י ׳ ב . ( ׳ ח ר ב ״ ט ויהי היום ויעבור אלישע וגי (ר מ א י נ מ ע נ ך (דה״ב כ״ב י״א). ב ל ט ה ־ ח חקח יהושבע ב ר ו מ א נה ד ל ו ח ח (רוח ד י״ו): ב נ ט א ת חילד — וחחי לו ל ותקח נעמי אה הכהן — וילך ח חלקי ך א ל מ ר ולצו ח מ א הנביאח בימי יאשיח נ. ועוד:יש גיורוח מן ה הנביאד. (מ״ב כב יב) ד ל ל ח ה א חלקיר מ א ׳ (בראשיח י״וז׳) ועוד נ ח • ך א ל ר וימצאה מ מ א ר נ ג ח חגוים, בוסף, ת י ש ת א נ ס א א יו). ב ר (שם כ ע נ ת קול ה ם א וישמע אלהיר מ א ת (שם מ״ו כי). במילדות פועה ושפרה נ נ ס ר ילדת לו א ש א

— : ( 1 ם י ה ל א ת ה (המצריוח) ותיראן הטילדוח א

א יכלו ח היבוםי..יושבי ירושלים ל א ר ו מ ו ד א ח ב א ב״ב כתוח חיבוסי א ר ו מ ו ד א ח בני יהודה להורישם (יהושע ם!ף ט״ו) וכחוב אם בני א הורישו בני בנימין (שופטים א׳ ב״א) א ישב ירושלים לא שזה ל ה בני בנימין א מ י יהודה ואם בני יהודה ל בנ ה . מ בנימין לח ח א , עליונה ו ח ח ם שלו שהייתה ירושלים לפנים שתי עיירוח, א ע ט ה, בגורל יתודת ותתתתונר. בגורל בנימין ה ל פ ) נ 2 נה ו , העלי ה נ ו ת ת תת בני בנימין ל ת ף והיבוסי היא ירושלים — זאת נ ל א ר וצלע ה מ א נ שם ק ל ת ח ח יהושע עלו בני יהורח ולקחו א ף י״ח) ואחרי מו (יהושע סול ירושלים ב ה א ב ר ח העיר באש (שופטים א' חי) ועובוה ח ושרפו אא שהיחד. ל א אבו בני בנימין להורישם א ה שהיחד. לבנימין ל נ ו ח ח ת הא הורישו בני בנימין ד ימי דוד שכן כתיב ואת היבוסי ל עומדת עה האיש ללון — ב ר הזד. ולא א פ ס ר ב מ א נ ה ש נ ו ת ח ת וזו העיר הל עיר נכרי (שופטים כח יבוס היא ירושלים — לא נסור א ד נ ויבא ער מ א נ ח •שטנה לטלכו ש ם בח דוד בשנ ח ל נ י״ט). ועוד זו היא שך ואנשיו ירושלים — ויאסרו יושבי יבוס וגי (ש״ב ה׳ ו׳; ל ט וילך הל ובנה ירושלים העליונה י ח ח חח דוד ח דח״א י״א הי). וכשלכד או

1) וזה הראיה שהביא החכם שד״ל בשש תלמידו יעקב חי פארדו נטו שנהגתי בהערה 3. -]'1, י ,.

) יאי• י״שי ייי״א מכתבו נפיתש הזה. 2

193

נח ונעשו שתיהן־ ת בהיקף וםיבב לעליונה ולתתתו ח ת א מ ו ועשח חבן העיר מסביב (דח׳׳א י״א ח׳), בת י ו ד ירושלים שנאמרי ח א ם ה שת המזבח בנוע ארונה ת דור א ה אוהל לארון, באותת ירושלים בנ ט נל ר א מ ר ומלאך ה' א מ א נ ה ש פ נ מ היבוסי בגזרח המקום לעצור הנה שהיתה לבנימין נבנה גד וגי (ד״הא ב״א י״ח). בירושלים התחתור ידיד ה׳ מ ר לבנימין א מ א נ ה ש בית המקדש בימי שלמה לקיים מר ויתל שלמה לבנות מ א נ ר המורית זו ירושלים ש וגי (דברים ל׳׳ג). ה

ר ־חמוריח וגי (ךה״ב יגי): - «*, ה חביח לה׳ בירושלים ב

ס בן יאיר. ח נ י ד כאן מדברי ר׳ פ ע

ק מדרש תדשא ל ם

13 III.

תוספות לסדר גן ערן

ו ך חדרי ל ט ו כן חביאני ה ם אטר י ר י ש ר ה י I במדרש ש. ם ם שבשמי ח לישראל גנזי טרום החדרי ד חקב״ח להראו ד שעחי ט ל טה ל ר לו הקב״ה קום ע מ א ד מיעקב ש ט ה ל ת מר הרי א ד יהודה אוהראה ה טעליה ו ל ע ט ה לו הקב״ה עליה ל א ר ה ד ש ט ל ל וכו׳ ט בית אי ר ד ך תדריו אלו ח ל ט ר הביאני ה ח ר א ב ם. ד לו חדרים שבטרוה גן עדן: (שער ש ע ו כמעשה הרקיע כן ט ר מ . מכאן א ן ד גן ע; ועיין ילקוט שמעוגי על שה״ש םימן ׳ ף קייב ג הגטול לרטב״ן ד

תתקפ״ב)

ן ובכל ד יש לו להקב׳ית ובו י״ב אלכסו ה I אילן א I . ים בגלגל יש ה האלכםונין יש כנגדם פקידים והם י״ב וגם בפנ ל אנים ם האלכסו ה ל״ו פקידים ע ל י״ב פקידים וכן בלב י״ב פקידים אב כי גבוה טע7 גבוה שוטר, נטצא ד כדכתי ה ר א ד יש ש ח ולכל אח ו ח דרוטיח ט׳ טר ו ח טר ו ח ט׳ טד ח טערבי •לרוח טזרחיח ט׳ טרו

ר גן עדן) ד ף ס , ועיין סו ר י ח ב ח: ( צפונית ט׳ טדו

ה ט חד כ ד ו ץ אינון לגן עדן ובין כל ח ר ו ח ש in תגינן ח לא דענוגין דצדיקיא דלגו ח י ר רוהין ונשטתין טטיילין תטן ואתחנן ט

195

י לון מדוריך ת י :למיעאל וראי: ־בל;יחדא •והראי א י" אע״ג הלא' זכוף דאית לון דרור פת דתברייהו אעו ידיעאן לגו ועכ״ד כלהו גכוין מתוא גניו דעין לא. ד -מכלא. וקכ״ה אחזי לון היכלא טמירו ה רו חי ו

ר ומתמן מתעטרין־. ו פ ן צ י ק ר ק א א ל כ י א ת ו ה ה ה אלדים זולתך ו ת א ר: (וותר ת״ג קצ״ו בי) ח בזמנא דאתי עטרין למשי

ר י מ ט ד גניז ו א אית ־אתר ח ת ת ל א חזי בגנתא דעךן ד I ת V ת גוונין ובית גניזין אלף׳ היכליך מ כ א ב מ ק ר דע ואיהו מ א אתי ל דר בגנתא דכםופין •ולית מאן דעיין בהו בר משיח דאיהו קאים תדיא ברחיכין םגיאין דצרוקיא. ומשיח־קאים עלייתו ר ח ם דעדן וכל גנתא מת חילין ומשיריין דנשמתין־דצדיקיא חמן ובראשי ירחי 1בזמגי מ ועל כר לאשתעשעא בכל אינון היכלין לגו. ת ל בהאי א א ובשבתי משיח ער וגניו דלא אתירע כלל א טמי ר ח ר א ת ל איגון תיכלין אית א כ לגו מדע ביה. ומשיח אגניז (ם״א אתגלי) ן דיכיל לםנ א ואקרי עדן ולית מן ר דאקרי ק ת ד א ה ח י ר עד דאתגלי ל ת ה דההוא א י נ ר סחר ב לר בגנתא דעדן בכל ע ת א א צפור ד ר ואיהו •אתר דבריו עליה ההו ו פ צר עמין דאתכנשו עלייהו א ר מרקמן דיוקנין רכל ש ת יומא ובתתוא א

דישראל לאבאשא לון: (זוחר ח״ב ח׳ א׳)

ם, קודם ל חנוך) אצל חכמי ש ) ו ר פ ס v וםוד זח ידוע בם הראשון לא היה הגן ריקם אע״ס שנטיעוח ועדונים ד שנכגס שם א אלו חיו שם כל חרוחוח העחידוח לחיות בעולם כולם בכמותן וצורתן וחארן כמו שהוא לאח״כ ־־ואמנם כי היו ־מיום חיותם ועדיין חיוםר הוא צדיק ש שם עומדים ואותם העומדים שם אינם נראים כ״א.מי אר חם ע ה או א ם הראשון כשנכנס לשם לא ר ד גמור. ואםרו כי את עיני שניתם אוי ידעו וראו אותם ויחבוששו מאליהן תפקחנ זמן דכת׳ וה לו הק׳ א ר . ושם ה ם ת שהיו ש תו •זותר ומעלת אותן הכחו מאור דור זצריקיו ר ופרנסיו ודור דור ומלכיו דו ו דור דור ודורשיו דור ד

13*

196

ם גופני ד על.משאו •אבל אין א ו ־ איש איש .על י עבודתו ־ ה א לכולם רה אות׳. הצדיקים אשר. שם זולתי כמו א בעור המלבוש בגוף זה רה בתחילה־־כיון א א ר ה •מבהוץ והנה ל מ ו פל (?) עומרים־.ע״ג ח נ־:בספר י ח העניין והכל :מצו ח מ ד על א מ ע ה ו א . ר שהרגיל עצמו .ם ח ו ם. בחוך המחיצה הזאת יושבים:ד״־כחוח א ושם דברים נפלאים ה ה ל ם א ר ח העין וישבחום בני א ו א ר ח השם כפי מ חעובדים אה ״ ם ד ח ת ביד בכל יום. מי ח ם א ע ץ ונעשקים פ ח מבחו מ ו ח אגב הך חם מתו ש של גיהגם ומחזיר או א חם ב א וטובל או ר •של גיהנם ב שח כל ח שבחי ואראח א ם ל ר ש מ ץ ועליהם א ו ח ב ה הזאח מ מ ו ח חתם חעובדים ת מאו י נ י ש ת השמים.־־ ה כ ח ח ח ר נעשו ח ש חעשוקים ארא יח׳>וקבלו ם לכבוד הבו ב ש ח ע ב ר ח ־ ן ח חשם ומונעים עצמם מ א שכרם וכהונהם על העולם־ הזה ואינם חושבים עלי־ אוחו ־עולםת ל ע מ - ק ו ח ר ת ביום רואים מ ח פעם א ח חזאח ו מ ו ך ח כלום. והם בחול אין נכנסים בגיהנם ב ר בג״ע ומחבוששים ונכלמים א ש צדיקים אנה רה ואיני הכו ת אותן בני עלייה מעש׳ בלי חו י ש י ל ת ש כ כלל. הם דברי תורה ע מ ש ם ב י מ ע פ א ל ל ה א ע ל ש כ דביקה לשום שמים בה כמו ל ם, א ם ועושים ולאח״כ עושים ואין כונתם לשם שמי שמחיב ובוקר וצהרים בעלי ר כן נהנים במחיצה הזאח מחוך שרואים עו ח ואינם נכנסים בגיהנם. ואלו שאמר ר ד ע נ ה . ם ו י ז רה ־ונהנים מ חו. נשן עו . שאין נכנסים לגיהנם ד״ל שאין חוזרים שם־ ־מאחר שקבלום ת ו ם א ל ו ע ת ה ו מ ו י א ד י ס ץ ושם ח ׳ היא מבחו י ע י ב ר ח ה כ הם ישראל והצילו אותם ופעמים בכל יום באים מלאכי שהיטיבו עתם לגיהנם והם צועקים לישראל ומחזיקים בהם ת ליטול או ל ב חם ורואים הצדיקים י ה טבפנ מ ו ח חם אגב ה ונצלים מידם ומכניסים אובה חו הזיו על כל הטו ק םאו ל ם ושטחים ונהנים טזיו ונוטלים ח ח ל ע ט ב

שעשו עם ישראל: •

ה ש ביח ל ה ההיכונה ־כטראה א ט ו המהיצה הב׳ והיא׳ חך טהיצה ך,זאח לם. בחו קטח בכל גוונים שבעו ב והיא ירוקח מרו סביה ושם־,נהנים ש ע רה בלי מ ם אוחם בעלי חו ת א׳ ח ב יש ד׳ כיתות. חר מעורבת שאינו ב״כ־מצוחצח, רואים ל בעשן או ב מזיו אור הגנוז או בגובן והן א ס ם בעלי מעשה׳ יושבים בכבוד איש על כ משם• החכמית ב׳ כ . ה ה ש ע ר אין בידם מ ש מתבוששין וגכלמים מאליהם על: אם ה ה מ ש א באו ל ה ועדיין ל מ ש א ל ל ם הורה ש ם אותם המלמדי ה

197

~ בכאן-יש . ם י ר ח א ה - ו מ • קרוב• כ ך ר הנוגה־ ולא כ -טאו ק־ נהנים מרחוא לגלות ך הטמונה. על״ כל־ כת וכת ואיני ב א ל עניינים גדולים ועניין מרה־ ולומדים אותה ם שלומדים תו העניין •י כ״כ. • עניין של,. כת ג׳ ה

, ר א ־ מזיו אור ש ם י נ ה נ - ו ל ח ואינה לשום שמים א ב כדי לעשות שד בזת אשר־ אין ראוי לגלות ם וכמת עניינים םו הצדיקים ונכון לאחרים אותם הלומדים חורה כל ימיהם ולא ולהאריך בהן. כת ד׳ הץ ונהנין ולא נהנין ה מבחו מ ו נחעסקו בפריה ורביה אלו הם אגב חד ם ביום זולתי כבו ע מם פ ן ונדחין ממקו ואין נכנסים בכלל הפלטרי

רח שהוא גדול לשם אשרי ההולך לשם ותלמודו בידו: התו

ה הלכות (צ״ל היכלות) ועינוגים וחופוח מ ל מחיצה ומחיצה ב כ בח ונטעי נאמנים עם כל ראשי בשמים וציורים ועניינים גדולים ו נ שאנ

: ח ל ע ל ט כעניין דוגטא ש

ים והיא אש אדומה ה אשר היא טבפנ מ ו המחיצה גי והיא חה אלהים ת א ה בכל גוון בלולה ומשם והלאה עין לא ר ירוקה לבנ זולתך ושם העידונין בלא שום רוגז כלל וחסידים וצדיקים בני עליוןו בלבוש התמימים כולם מלובשים בעין העולם ,הזה כאשר אמרנפתו ועולים במתיבת דרקיע והמרים למקומם: ו בהו א ס כ ל מלכות איש עת נתיב נ ו מ י א ל י ב ה די ליאון בם׳ משכן תעדות ב״י ועיין ש ש (ר׳ מ

( ם ר ר ט ם ט ט׳ דף קי״ח דפום א

ם שכתבו כי מצאו י נ ו ר ח א V וראיתי לקצת חכטי הקבלה ה I ד זה (של בספר חנוך בן ירד כשלקח אותו אלהים כתוב בו סור סודות טופלאות וכבר הזכירו רבותינו ז״ל הספיר א גן עדן) עם שת ט ע כי גן עדן של מ ר ההוא ד פ ם ר הזוהר, ולפי דברי ה פ ס ההוא ב היא מוכן מיום שנבראו רוחות הצדיקים לגור שם בצורתם וטשםד לפי מעלתו ח ה ומזהירין ומשיגין השגה אמיתית כל א ל ע מ פורתות לש להם ד ח מ ד המלבוש ת ו ה לובשין ס ט ובהיותם בגן עדן של טחם אויר גן עדן ונחון הלבוש ההוא לכל רוח ורוח באותה בהריש ונמשך להם אור השכינה ממעלה מ צורה ודמוח שהיה בזה העולם מ

198

ר ו א ם נגד ה י ף והצדיקים םשתהו ר דרך ״הלוגות הרקיע ־שעל גבי־ גן עה וכשפורחין ר ט א ׳חיו השכינה על ראשיהן ע ד ההו ו א א וניזונין ב ההוא והיא העלייה ה אז פושטין מעליהן המלבוש ההו ל ע מ ל בנן עדן שם מסוגים גדולים ועונין ם מלאכי -והירידה. ואמר ח גו ך ־ראיתי ש

־ פ׳ בראשיה) טי רקנ ) : קדוש קדוש קדוש וגי,

י ת ח פ י ט

(Inhalts - Verzeichnis s.)

eu« t י,' . . . . I ־ י ־ י :

,A t-x: f • • י • ״ . • • • .,. I י מדרש ויסעי • • • -6 . . . י II םפר אלדד הרגי. (גוסחא אחרת) . . . י

ni מדרש אלפא ביתא דר׳ עקיבא (נוסחא א׳) . . . 12 ! iv ״ ״ ״ ״ ״ (נוםחא ב׳). . . 50

6 V ספר אליהו ״. • : • • • • • , • 5׳ 6 * ׳ ־ ־ • • י'•־ " • ־ • ' , . ' . ' ־ • י. י* . :'י YI י פרקי •משיח, •: .

7 VII נסתרות ר׳ שטעון בן יוחי 88 VIII חיכלוח רבתי * • • 3

1 0 IX מדרש לעולם . . • • .• ־. •• • >־• 91 2 x מדרש גדול ונחלה, ־ ...... • • 11 .XI סדר גן עדן (נוסחא ב׳) • • ׳3,11 4 XII אגדח משיח 11 4 XIII ברייחא דמלאכח המשכן 41 5 'XIV• •מפר־נח 51 6 XV פרק מפרקי היכלוח 11 6 4 • • • . xvi מדרש הדשא . י1 H • . . חוספוח לסדר גן עדן . . . .

Verzeichnigs der im ,,Bet ha-Midrasch" henutzten Hand-

| t י׳ ) schriften^ י:•׳' [ (Fortsetzung von Bet 11a-Midrasch I I , S. X X X V . )

׳ .cod. heb. Bodlej ,היכלות רבתי (151 6 ) / . » ״ . _ " י 7 - _ V_x22:der konigl. Ilofbibliotliek

in" Munchen' cod. heb. im Besitze des llrn. N. Coronel יי יי (17

.aus Jerusalem ־ .. cod. heb. 231 der konigl. Ilofbibliotliek ,ס׳ אסף •היהודי (18

•:in Munchen. ' .cod. heb. in Ffankf. a/M ,מדרש תדשא (19 .cod. des Hrn. L. Rosenthal in Hannover ,גנת״אגת (20 .cod."des lira. Coronel ,אוצר עדן־גנח'• (21-yon Abulafia, cod. heb. 57 der konigl. Hof גן נעול. (22

bibliothek in Munchen. ם׳ העיון (23 טדרש ר׳ שמעון •הצדיק (24 תפלת היחוד לרנב״ה (25 תפלת היחוד לר׳ גמליאל (26 voriScbemtob Gaon, cod. heb. der kaiserli-1 בדי ארון (27

chen Bibliothek in Paris. -von Abulafia, cod. heb. 39 der Leip ביאור סודות תמורת (28

ziger Stadtbibliothek. 29) Jezira-Commentar des ר׳ אלעזר הדרשן, cod. heb. 30

derselben Bibliothek.

in mcincm Besitze.