3פברואר-מרץ 2017

כתב עת לספרות ולתרבותהעורך המייסד: יעקב בסר ז"ל

עורכים: מיכאל בסר, עמית ישראלי־גלעדמנכ"ל: אדם פרנס

רכזת מערכת: גילה שאולחברי המערכת: שמעון בלס, רפי וייכרט, עמוס לויתן,

אסף מידני, תמר משמר, ששון סומך, רוני סומק, יובל פז, דורית פלג, עודד פלד,

שלום רצבי, יעקב שי שביט

Iton 77Literary Magazine

First Editor: Jacob BesserEditors: Amit Israeli Gilad, Michael BesserEditorial Secretary: Gila Shaul Editorial Board: Shimon Ballas, Amos Levitan, Assaf Meydani, Tamar Mishmar, Yuval Paz, Oded Peled, Dorit Peleg, Shalom Ratzabi, Sasson Somekh, Rony Someck, Jacov Shai Shavit, Rafi Weichert

בתמיכת: משרד התרבות והספורט, מינהל התרבות

עיריית תל־אביב יפו - האגף לאמנויות

₪ 50 l 2017 פברואר-מרץ l שבט-אדר תשע"ז l 393 גליון

77iton@gmail.com www.iton77.comטל': 5618271 03 ת"ד 51208 ת"א 67137

המו"ל: אגודת סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות עמותה מס' 580073575

שירים4 יעקבאלג׳ם5 אורלישמואלי

10 יובלגלעד11 גלעדמאירי15 רפאלאורפלי17 זיוהגל21 רונירוזלקס25 אדוניס,מערבית:צביגבאי32 יוסףעוזר33 מאיהויינברג33 איטהגולדברגר־עמרם34 שעיהלזרסון34 עומריזיידנברג34 הדרמוריץ35 מתישמואלוף42 גיליחיימוביץ׳42 פבלמובשוביץ׳42 רזסופר42 רינהגינוסר47 יורםבק47 מכביתמלכין

סיפורת46 לאהמור,האחותאנה48 יצחקמלר,תשליך

ביקורתספריםיובלגלעדעלעיר סודיתמאתעמוסאדלהייט

6,7 ועלהמשורר האשכנזי האחרוןמאתאילןברקוביץ׳8,9 גיאפרלעלארבעים ושתייםמאתאלהנובקועלכותנהמאתילישנר9 יערהשחוריעלחלונות הזמן של אביגילמאתמאיהבז׳רנו

ניקולאאורבךעלדער שמייכל פון א בוים / חיוכו של עץ 12 מאתרבקהבסמןבןחיים13 דןאלבועלאגרוף קטןמאתנעמהארז14 עדינהמור־חייםעלמתעברת עם הזמןמאתאביביתחזק14 מאירגןאורעלבעזרת חבריםמאתחגיתבתאליעזר16 יובלפזעלבדממה דוברת הדממהמאתהוגומוחיקה

יאירמזורעלכוכבי יצחק,מפתחמוערלכתבהעת17 העברישלההשכלה18 אביביתלויעללהתלבש להתפשטמאתלאהטרן18 מיכאלגוריעלרחובות אחריםמאתרבידיערהבנקין

20 ש״יהופמןעלגם החתול, שיר־בוטיםמאתערןצלגוב21 שלמהבן־בסהעלאמאמאתרוניתבכרשחר22 אסתיאדיבי־שושןעלשטוקהולםמאתנעהידלין

רשימותמאמרים24 דודאדלר:א“ביהושע-האומנםמהפך,ושמאהוטמןפח?26 מדיטרינצ׳ר:עלמותההאפשרישלהדיסציפלינהההיסטורית28 לודמילהאוליצקאיה,אפולוגיה,מרוסית:יואלנץ30 סםרקובר:יוליסס כחזרהבשאלה

מדורים8 מאות,רפיוייכרט–שיאים9 חציפינה,רוניסומק,אמילידיקנסון,מאנגלית:אוריוייס19 הפינההצרפתית,צביקהשטרנפלד,הקטורדהסן־דניגרנו23 שירתישראל,אילןברקוביץ׳,שיכונים/אלפרדכהן

מצדזה,עמוסלויתןעלחוצה שערים למאה אחרת,קריאה36 ביצירותאשררייך,עלהשירים הגנוזיםשלדליהרביקוביץועוד44 שירהיכולה,עמירסגל,המגמההאנטי־פוליטיתבכתביעת

תיאטרון,מאיהבז׳רנועל“פילוקטטס“מאתהיינרמולר50 בתיאטרוןהחאן

עודדישראלי,״בדרך״,שמןעלבד2014,עמ׳35

גליון 393 4

לפי שעה

עלהאמתועלהשקר

אמת על אינטנסיבי שיח מתקיים עכשיו, אליו נכנסים שאנו בעידןושקר,ואףמושגחדשנכנסלתוכו:מושג'הפוסטאמת',שמקבלרוחגביתממשטרוהמתבססשלנשיאארצותהברית,דונלדטראמפ.הואלאלבד.השיחהזהכוללבתוכוגםאתהמאבקביןהמערכתהשלטוניתלעיתונותשנכנסלשלבנטולרסן,והמציאותנראיתמבולבלתמתמיד.

אוליצקאיה לודמילה של המעמיקה אך המשועשעת רשימתהמהמילניוםהקודם)בתרגומושליואלנץ,בגליוןזה(,עוסקתבאמתובשקר,ומסבירהמדועמקומושלהשקרנוטהלתפוסאתמקומהשל

האמת.

מסתההמעמיקהשלמדיטרינצ'ר,מהימיםהאלה,דנהגםהיאבצמדהמתרחש הגבולות טשטוש בין קווים ומותחת הוותיק, הדיכוטומי

היום,להשטחהשהתחוללהבימירפובליקתויימאר.

באשרלענייןהאמתוהשקרוהמאבקהשלטוניבעיתונות,נצייןבהקשרלגליוןזהאתתצלוםהילדמחאלב)הילדמוכתםהדםוהעפרהיושבבאמבולנס,שהיהלאחדמסמליהמלחמה,ואשרשירושלהדרמוריץ,אמיתי... אינו כי טען שאסאד תצלום - אליו( מתייחס ,34 בעמודוהיודבריםמעולם.אמתחלופיתהיתהקיימתתמיד,אךהטכנולוגיהולקצור תעמולה למנף מאפשרות החברתיות והרשתות המתקדמת

פירותפוליטייםבמהירות.

יעקב אלג'ם

מקרהלילהלאוריברנשטיין

אניתופסאתנפשיבגרונה

ומניףאותהקצתגבוהשתפרפר

עםזהרבבטן,צטטתיאותךאוריקוהמתארשלהנפשתלויעלבלימה

והנעלתכניתיציבה.כמוגנברעולגוף,באמצעהלילה

באורפניםמהבהבמןהפרסמתלשםהקולנוע

ממולאניסוחטממנהאיומים

שתניחליאםלא

אניחלה.

מתוךבאחיזת עיניים בנוף,עקד1990

*מזהשששנים,ובעקבות"האביבהערבי",מתחוללתבסוריהמלחמתומיליוניפליטים אזרחים.מאותאלפיהרוגיםגבההסכסוךהאלים,

נמלטומאזוריהסכסוךועדייןהםנמלטים.

כמהשיריםבגליוןהזה,ושניהסיפורים,מנסיםלגעתמזוויותשונותבפליטות,בהגירה,בזרות,באזורימלחמהומנוסה.

ההסבר זה אחד. בזמן העמים לכל מצלצלת אינה הפשע "שעתבספרו סוריאן א"מ את דאוד כאמל מצטט ההיסטוריה", לתמידותמרסו חקירה נגדית]עברית:אילנההמרמן,הוצאתאחוזתבית;מתוך

מסתהשלמדיטרינצ'ר,בגליוןזה[.*

"בשירהאי־אפשרלשקר",אמרהמשורראוריברנשטייןלדורוןקורןבריאיוןהאחרוןשלולעתון'הארץ')2.10.2016(,זמןלארבבטרם

הלךלעולמו,לפניכחודשימים.

פורסם שירי", דיוקן יפו, "תל־אביב 77׳, ׳עתון של הקודם בגליוןשירו'העירשלי'.ברנשטייןהיהמשוררשלשיריאהבה,והשירהזההואשיראהבהלעירשבהנולדובהמת,והנהשורותאחדותממנו:

"עירלחוףים,עירבהנולדתי,/עירהוזהחשמלים,קשוטתתאורה,/עירמאפרת,עירמפארה,//עירהמרחפתמעללעצמה,/ורקחוטשלשל עיר בריה,/ עד לעד אכיר שלא עיר //]....[ לאדמה קושרה זהרהתחפשותושלעריה,//עירללאתארוללאדמות,/עירשבהנולדתי

ובהאמות")פני הימים,הקיבוץהמאוחד2016(.יהיזכרוברוך.

מחווהלעירהגדולה-שירהחיהבתלאביב

גליוןמיוחדשלעתון77

אנתולוגיהתל־אביבית

בעריכתרפיוייכרט

מעל100משוררותומשוררים

ניתןלהשיגבמערכתעתון77

ב50₪בלבד

כוללדמימשלוח

עמית ישראלי־גלעד, מיכאל בסר

4

5פברואר-מרץ 2017

אורלי שמואלי

המעיל

.1

עטוףבי,אתההולך,עיניךמשפלות,רגלים,רקרגלים.

קולותמפעםנאספיםממרחקרחובותהאבן.

מלואדמותךבי,מכסהאתדמותאחיךמימיםשאבדו.

הייתילבושו,עכשולבושך.ראיתיך,כפתוריךרכוסיםבאצבעותהזמן,

רוחמנשבסביבך,באאלבטנתי

הקמוטה,הנוגעתגופך.נשימתךאטית

והרוח,איןלוקול.

.2

היוימיםבליפחד.אחיךלבשאותיכשיצאתם

מרעשהעיראלהכפרסילואן.בשובכםהתעכבתםעלאבניהחומה.הקשבתםלמתפללים.

פעמיםהשתרכתמאחור,פעמיםאחזתבשרוולי.

ביוםשאבדתאתאחיךידעתישתשובאלילהתעטף

במקוםהחסרממנו,בבדהרפוי.

רבוכבדעליעליךואתהעוטניכגוף.

.3

מצחךיאוש,עיניךאימהכמובציורשלאלגרקו.אניעוטףאותךבזמןאחר

ואתהמשוטטברגליךבסמטאותכזרמולדלתותנטושות.

צאממני,צאוקרא,הבטעכשואלעכשו.הנההעיר,הנההרחובהנההבית,הנההדלתהנההפרותעלהשלחן.

.4

יוםיוםלבשאותיאחיך.אנימתפוררכבר.

אניזוכרעודאתהרעד,אתסופוהקרבשלהגוף.

ידעתישמחתו.לורקיכלתילהניפהבכנפי, לערסלאתבכיו.

.5

אתהמתפתלבתוכייורדמהעירועולהאלההרים.

אומריםשבירושליםאפשרלהתפללבכלעת,

ואתהאומרלכלאחדישיוםבשנה

הרודףכמוצל.

.6

שבורישבתעלהכסאהשבור,

מאחרלהבין,כבדמארונותהספרים.

פשטאותי

מתוךספרבכתובים,העומדלראותאורבהוצאתפרדס,בסדרת'כתוב'

בעריכתאמיראור.אורלישמואלינולדהבעמק

המעיינות,מתגוררתבעפולה.מורהלספרותומייסדתהמגמההמורחבתללימודיספרותבקרייתחינוךאורטעפולה.כותבתעבודתמחקרעל

יצירתושלאימרהקרטס,"קדישלילדשלאנולד".

גליון 393 6

שבבים שרפים ומבעים

עמוסאדלהייט:עיר סודית, הוצאתעמדהחדשה/כרמל,2016,46עמ'

האחרונים העשורים שני של העברית השירהוידויי, בטון סיפורית בשירה והתמקדה הלכהמתחברת היא טובה, כזו כששירה ולרע. לטובישיר באופן להעביר ויכולה לקורא, בקלותקרובות לעתים אבל הדובר. עמדת את ובהירההתבססותעלאמצעיאמנותייחיד-שלהאניהדוברשכוחוהרטורינחשף-מובילהלקריסתמערכותשלהשיריםאלפורמטוידויי/פייסבוקי.לאכךבשירתעמוסאדלהייט,ששירתורווייתזיקה אינטנסיבי, מצלול מטאפורות, הדימויים,ובעיקר העברית, הספרות למסורת נרחבתכוח מפגן היא ומקוריים, מפתיעים צירופיםשלדמיוןויכולתאמנותית.לעתיםאףיתרעלעליו, להישען נרטיב בהיעדר בעיקר המידה,היוצרעולםהרמטיואידיוסינקרטימדי.ברשימהמפתיעים צירופים של בכוחם אתמקד זו

והלחמיםחדשיםביןמיליםבספר.המדע ז'אנר את לשלב מרבה אדלהייט שירתהשפעות עם לפרוזה, ברובו השייך בדיוני,קלה, לא שירה זוהי ארצישראליות. מקומיותהמידה על יתר מאוהבת לעתים אניגמטית,קריאה. למיטיבי שירה המילולית, בבארוקיותשל פרוזה לקריאת הדרוש ריכוז תובעת היאזרם־ של שירה רבה במידה והיא זרם־תודעה,עצמם למצוא עלולים השירה קוראי תודעה.אלה אבל המאתגר, הצורני מהשפע מתוסכליםהמתעקשים,ייפתחבפניהםעולםמבריקלמדי.והמסיים השלישי החלק הוא סודית" "עיר)'עיר הנוצצים" ההיטלים "עיר בטרילוגייתהיטלים ב': ו'עיר )2012 הנוצצים' ההיטליםהסבר מוסיף אמנם המשורר .)2015 ונספחים'על הוא אף מקשה זה אך הספר, בדש קצרמחשבה היא הנוצצים ההיטלים "עיר הקורא:ארוכהעלשירהודימויומוזיקהומקצבוחזרותבתוךזרימהחופשיתבעלתמרכזכבידהפנימיהמתאפיינת קשוחה גיאומטרית ומשמעת ברורבדחיסותלשוניתובהסטותמכוונותשלהתחבירהשגוראלעברמרחביםלאצפוייםמןהעברומן

העתיד..."ניתןלראותאתהדגשהמודעשלהמשוררעללעתים המאפיינת )נטייה אמנותיים אמצעיםמשורריםשהםגםמבקריםועורכים,ואדלהייטהואמבקרועורךכתבהעת'עמדה';גילוינאות:כותברשימהזומשתתףקבועבכתבהעתהנ"ל(.אבלהמיומנותהשיריתאיננהמחליפהאתהרגשבשירתאדלהייט.שיאהשלשירהזו,עדכה,היהאידיליות ששילב ,)2008( מפלסטינה באיגרת פימסורתארצישראליתמעודכנת על וסונטותלימינו.אבלגםבעיר ההיטלים הנוצציםישדי

יופילקוראהחרוץ.אחד, אדם הוא זו טרילוגיה של הגיבור ככלל,נפש מיןחשבון העורך הרבה, עליו ידוע שלא

נפשיבמידהרבה,שבוהצערוהאימהמצטייריםבאופןחדש,במקרהזהמדעימצד ועתיק־דתי )שבבים( אחד מצדשני)מלאכים(.תפקידהצירוףהמקוריחזרת על למשל, האטום" )"קוונטוםו־נ־ט־ם, שבו, האינטנסיבית האותיותלעורר הנו אליטרציה(, שקרוי מהולהרשות תמונה, לפתוח הדמיון, אתלא במקומות לאיבוד ללכת לקורא

מוכרים.בשורות מפתיעים, צירופים כמה הנההמציירותנוףמוזר,קונקרטיוערטילאיהשבבי/ היער שלכות "כל יחד: גםשל "תרנים עכשיו", אותו רוגמיםהיטלים", של בים טרופות/ אניותפני", ריקלשטוףאת נתתילגליםשל "הלילהשל מטוסים של המתגשם הפלאי "בקצבהדהוד איזה מורגשים )כאן חיצוניות" הרגשותוהשפעהשליונהוולך(,"בשורשיםהמתייגעיםבמעבה")תמונהיפה,שורשיםלאכבסיסאיתןאלאכמישנחנקיםבאדמה(,"שלוחיםאלהחלל

כמטאוריםקנטאורים",ועוד.הצירופיםשלאדלהייטמודרניסטיים,מבקשיםעיר־ גם זמנית בו שהיא דמיונית עיר למפותתודעה,והדוברכאןמעידעלעצמושהוא"תלוי

עלקוריםדקיםשלהרגשה".מופיעה ומשכנעת מוזרה סוריאליסטית תמונהבמרדףדמויהחלום:"עלזכוכיותפערתיתהוםהוא לכאורה רדפתי שאחריו/ האיש לבין ביניצלליםקריםשלאישיותיכי/הואשאחריואנירודףכללילהואיןבלתו...כיהרקיערקהקשיחאתעמדתו".לאידועמיהוהנרדף,שגורלומר:ה"איששאחריורדפתילכאורהנמצאירויבחץ/פלדהמקרי",אבללי,כקורא,זהלאמשנה:ככלאדם,אנימכירחלומותמסויטים,ובהםההיגיוןהמוזרוהלאמפוענחעלוללרדוףאתהחולםגםבמהלךהיום.כקוראשירה,שורהכמו"הרקיערקהקשיחאתעמדתו"מספקתאותיביותר.ישבצירוףהקצרהזהאליטרציהמעניינת)"הרקיע"המקשיח אנוש כבן )הרקיע האנשה ו"רק"(,עמדתו(ושילובביןערטילאיותהרקיע,המסמלומרגיע,לבין בדרךכללבשירהמשהושמיימי

אכזריותשלנושאונותןקפקאיושרירותי.בגללהפונטהגדוליחסיתוהקפוהצנוםיחסיתקודמיו. משני יותר צלול הוא הספר, שלהצירופים ביער התעייה על מעט מקל הקיצורמורגש הסודית בעיר כי אף זאת המפתיעים.אפילויותרחסרונושלנרטיבכלשהו;שכןבעודברא השירית הטרילוגיה של הראשון שבחלקהדובראתהעירהדמיונית,ובחלקהשניהתאבלשלד אפילו אין השלישי בחלק האב, מות על

נרטיביהמבצבץמתוךמעבההיער.הוא באהובתו, המשורר עוסק כאשר לעתים,"את - בנאליים לצירופים זאת בכל גולשמתקתקתבלבי","אםרקהייתרואהכמהתנועההלב" דלקת לבי "אזעקות או אליך", בלבי יש-בשורהשלשימושיםצורמיםמשהו,בווליוםגבוהמדישלאזעקותודלקת,בדימויהחבוטשל

רקע על עצמי ומסעדמוי כוכב של נופיםכדורהארץ,אבלעתידני,"אגמים חלליות, עםבת ועוד. גיאומטריים"לפרקים, נוכחת זוגונפש אין להם פרט אבל"עיר כוכב, באותו חיההנוצצים". ההיטליםהעירהדמיוניתהיאמקוםזמנית ובו ביותר, מפורטמיןהיטלפנימישלנפשהמייצר באופן הדובר,לדובר המאפשרת הזרה,דברים פעם מדי לומר

פרידה צער בנאלי: להישמע מבלי ישיריםרומנטית, אהבה ורגשי שמת, מאב מנעורים,חצרוניתבסגנונה,כלפיהדמותהנשית.כךשירההיחיד של רומנטי טבע עולם בין מכליאה זונהראועץ,עםעולםעתידני יער, המתמזגעם

קר,מובנהושכלתני.של המסיים החלק כאמור סודית", "עירמהירקון המקומיים, לנופים חוזרת הטרילוגיה,במקביל תמיד אבל יפו, ועד אלנבי רחוב דרךל"פלדהשלכוכבים",או"נופיםמדולליחמצןשלקפלרB 452")הכוונהלטלסקופהעוצמתי,

קפלר,המגלהכוכבים(.שירההיאמדיוםהפועלדרךאמצעיהתקשורתלנסות המשורר שעל כך השפה, ביותר, הנפוץולעוס שחוק חומר מתוך רענן משהו לגלףלעייפה,למצואצירוףמפתיעשלשתימיליםאויותר,שאינןמשולבותיחדבדרךכלל.מהלךזה,שהולךונעלםבימינו,הוא"מסוכן"שירית:אםאם שלם. שיר להחזיק יכול הוא טוב, הצירוףהואגסאושחוק,הואיכוללהפילו.גםתעוזתיתרעלולהלהסתייםבשחצנותמילוליתריקה,

בלתימובנת.לכן,בשירהטובהעלהאוזןשלהכותב)והקורא(המילה של לקונוטציות ביותר רגישה להיותאחת גם וזוהי לאסוציאציות, אפילו בשפה,שכן שירה, לתרגם העצום לקושי הסיבותאבל כלל, בדרך אחת משמעות יש מילה לכלהשימוש. פי על שפה, בכל אחרות קונוטציותגווןמענייןשהצליח צירוףשיריטובהואכמו

ציירלהלחיםמכמהצבעים.לנופים מקומיים נופים בין המשורר מתיך כךעל מכרמלים/ מיערות סודית "עיר חלליים:מכוכב/גדרות רגליםכצלעהרעומדוהרקיעהתפוצצויותשלאורעלמישור/מנומר".אלהתיאוריםהמאפייניםאתהפואטיקהשלאדלהייט,הנו מישור" על אור של "התפוצצויות ואכןעים צירוףמרשים,וכךגם"שבביםשרפיםומבהקוונטום מתוך נשקפים ואימה/ צער שלמה המשורר? התכוון למה תשאלו, האטום".שרפים )אלקטרוניים?(, שבבים בין הקשרעיםשלצערואימה?האםאיןכאן )מלאכים(ומבפיזוראקראישלמיליםהמנסותלהרשים?לא,אלההלחמימיליםהמכווניםליצורנוףדמיוני,

6

7פברואר-מרץ 2017

המשוררלגעתללב,ביןהשארכימסעהשורשיםהואגםמסעפרטי,לעברילדותונעוריםשעברו

בתחושתנידחותונידויחברתימסוים.בעיקר הספרותית בקהילה מוכר ברקוביץ'של וספרות' לתרבות ב'מוסף השירה כמבקר'הארץ'.הביצההספרותיתבישראלקטנה,ואיןכמעטמשוררשאיןלוסיפורברקוביצ'ימשלו,לחיובולשלילה.גםלי:מהתנגחויותבאינטרנטשנבעומחילוקיעמדותפואטיים)כאשרטענתינגדהמבקרהיתהועודנהשהואממהרלהכתירכיסוי, חסרי מלכות בכתרי צעירים משורריםומתקשהלקרואשירהשאיננהמלווהבנרטיב(,נסיעה עקב בינינו ידידותיות לשיחות ועד

משותפתבאוטובוס.המבקר מוכיח בספריו, הטוב זה, בספרו אבלוטוב, יפה מוקפד, בספר ראוי, משורר שהואבספריו עריכתי. צמצום של כוחו את המוכיחניצוצות היו אמנם המשורר, של הקודמיםבשירה מדי עמוסים היו ככלל, אבל אמת, שלרומנטית,מאוהבתבעצמה,קלישאית,שבההאניהדוברעלהעלגדותיו.בספרזהנמצאלמשוררנושאטרגיהמצמצםאתהאנילממדיוהזעיריםבעולםבלתינתפסועצום,כמוהרועהגרמני.

לפתיח מה במידת "נדחף" ברקוביץ' המבקרהספר,שבוהואמסבירש"לכלאדםישנההזהותשהואקובעלעצמו",הסבריםמיותריםהמציגיםאתמהשהשיריםאומריםטוביותר.אבלהספרעצמונפתחבשיריםיפים,המתאריםביןהשאראתדמותהסבתאהמספרתעלקורותהמשפחה.היאאמנםלאהיתהבמחנההשמדה,אבלקשייש"גם למי אותה הפכו ההיא, בתקופה החיים

כשהיאתמות/היאעדייןתחיה".זעמושלהדובראותנטי,בשורותיפותשבהןהואתמהעלהפייסנותהפרקטיתבגישההישראליתהשילומים הסכם בהשראת אולי לאירופה,שנים הגרמנים, עם גוריון בן שחתם המוקדםמתאר השירים באחד הזוועה. לאחר ספורותהשמד לערי שחוזרים היהודים את המשוררומצטלמים,"במקוםליידותאבניםעלהחלונות/ולשבוראותםלמעןיראוכולם/אתהביתאשראחר יפה ובשיר נעלם". אשר הילד את היה/האחרון האשכנזי המשורר על ברקוביץ' כותב

ש"רוצההיהלהיותאבלילדיםכחולאשרעלשפתהים/ולמלאאתכלאדמותגרמןהנאצי/פלדת עשויים ילדים/ כשרים, יהודים בילדיםאלחלד/לשונותיהםמגןדוד/וצפרניהםשורטות

עדזובדםבבשרו".הנהייה רקע על מרעננת מבט נקודת זוהירק שואה היתה לא כאילו לברלין, העכשווית

לפניפחותמשבעיםשנה.דוברהשיריםאומרש"לדעתו,מאורעותהשואההחדש". תנ"ך ספר לכדי/ להיאסף צריכים היואמנםעמדהזוזההבמידתמהלתפיסתהשואההיהודיתכייחודית,המקנהלנוסוגשלעליונותלעובדה קשר בלי )וזאת, אחרת שואה כל עלוהשיטתית הנוראה היתה היהודים ששואתאוניברסלית הספר נימת אבל העם(. ברציחותיותר,חיפושזיקהוזהותשלאדםאחד,לאגאווהלאומיתעלהיותנוהמושמדיםמכולם,המאפיינתאתהאתוסהישראליבימינו.שפתושלהמשוררישירה,פרוזאיתכאמור,אבלבמקומותהמעטיםהם למטאפורה, או לדימוי חורג הוא שבהםמפתיעיםומקוריים:"הסבלפוקדאתמעונושלהאדםכמוסנטהקלאוסשעבר/באירופה/שחורכמואישהעכביששנכנסבוהרוע,מפזרמוות/

כמוקופסאותשלמתנות".נגועים בספר יותר החלשים השירים זאת ועםהאשכנזי "המשורר יבשה: דיווחית בפרוזאיותהאחרוןצופהבסרטוןעדותשלמישוסידור/הואמספרעלגירושהיהודיםמבוטושאן","המשוררמתקופת/ רשימות על עובר האחרון האשכנזיהשואה...רשימותשליהודיםנרצחים./רשימותהיבשה הפרוזאיות כאן ניצולים". יהודים שללרגשנות לגלוש מהשירים למנוע המבקשתהופכתלצחיחה,סתמית,הרשימותשלהיהודים 118 של "שמות של רשימה לשירי הופכותנלקחולפלוגותעבודתכפיה יהודיםמרומניה/שלהצבאהרומניביום/15.12.1943,בהמופיעעל הלב שנחמץ כמובן אמו..." מצד סבו שםלקצבה שזכה כמי בהמשך שמתואר הסב,ממשרדהאוצרעלכךשלקהב"סרטןהמחנות".החד־פעמיותשל את להראות עלמשורר אבלהדבריםבתיאוריו,בשפתו;עצםהשימושבמילהסב,אובזיקהמשפחתיתאחרת,אינופוטראותוממשימהזו.אזנכוןש"שםהומתומאותאלפיםזה דיווח אבל הישנות", ההריגה בשיטות מהם

עקר.מתואר ובו בספר, האחרון השיר מהם שונהביקורשלהדוברבביתעלמיןישן,שבוקבוריםבבית האדמה על ברך "כורע וסבתו: סבוהעלמין/הישןבנהריה,/מניחילקוטו/ונשעןעלריקוד אל המיה יש הקבר... של הגדולה האבןשלאושרשלאיתרחשכצעיפיאויר/השכחה/כאן, העצמות". בין מנוחתם את ימצאו שלאאת המשורר מתיך בספר, נוספים ובמקומותעם ה"לירי", הפרטי, המקרה של פעמיות הטרגיותהאנושית,האוניברסלית. .החדיובל גלעד

הלבהמייצגאהבה.בעיהנוספתהיאחזרהעלהטרילוגיה, של הקודמים החלקים מן דימוייםאדלהייט שמצהיר כפי מכוונות, שהחזרות אףחוזרים דימויים של "רצפים על הספר, בדש

בתוךהקשריםנופייםורגשייםמשתנים".ואסייםבשורותהיפותהבאות:"במחשכיםאמו/לנצחעכשיו/ביןחדריה גרהבארוןפלורנטיניהגבוהיםאולמותרכוסים/בשישלבבותפועמיםידוע לא אדלהייט, של כדרכו בקטקומבות".כמעטדברעלהאם)אואפילועלהדובר(,ובכלזאת,הצירופיםוהתמונהנוגעיםללב,ומדגימיםגםאםהנרטיבאינוידוע. .בזעיראנפיןאתכוחהשלהשירהלרגשולעניין,

נושא טרגי המצמצם את האני

אילןברקוביץ':המשורר האשכנזי האחרון,פרדס2016,57עמ'

ספרשיריוהחמישישלהמשוררוהמבקראילןברקוביץ'הואספרלירייפהוצנוע,גםאםפרוזאימדי,שעוסקבמסעשורשיםשלהדובראלזהותוכותרת בישראל. רומנים יהודים למהגרים כבןהאשכנזי 'המשורר משהו, הבומבסטית הספרפוליטיקת לסבך הדובר את מכניסה האחרון',הישראלי השירה עולם את המרעישה הזהויות'ערספואטיקה', משוררי בה לפעול החלו מאזבראשותרועיחסן,שציטוטמשירשלומשמשבספר השירים שמרבית אף לספר. מוטו גםהאשכנזי 'המשורר את ככותרת מקבליםשהצירוף ואף שונות, בווריאציות האחרון',חוזריותרמדיפעמיםבספר,הריהמשורראיננולהשטחה הנוטה הזהויות פוליטיקת בפח נופלשלהאדםאתמוצאו.כךהספרהואמעיןמסעוזאת המונח, של העמוק במובן נפשי שורשיםברומניה, בספר, הנזכרים ליעדים לנסוע מבליזהומסעשלאדם מקוםהמוצאשלהמשפחה.ורואהששורשיו לאחור המתבונן חייו, באמצעכמוכרותים,והואמבקשלמצואאותםבשירים.יהודי זו,השייכתלעליית יהודית־רומנית זהותשל מצב ויצרה במאוחר, שהתרחשה רומניהגם משתקפת הוותיקים, העולים מצד קיפוחבפרוזהשלאמנוןנבותויותםראובני.דוברספרושלברקוביץ'הואמעיןאלטראגושלהמשורר,שהואאףמתווכחעמובכמהמהשירים,כשהוא

חששהאלטראגומשתלטעלהכותב.השואה, על לכתוב אפשרי בלתי עד קשהוברקוביץ'אכןנכשלבשיריםהמבקשיםלהעבירמתים וילדים עבודה מחנות של הזוועה אתאינפורמטיבית אבל יבשה, דיווחית, בצורהכבר השואה זכר שבו ובמקום בעידן מדי,סורסרלעייפהבעזרתמערכותחינוךהפעילותנקודת שבהם בשירים אבל המידה. על יתרהמבטהלירית,המחפשת,היאהשלטת,מצליח

גליון 393 8

״עדינות נבהלת״ - קריאה בשני שירים על

בת ואביה ילישנר:כותנה,הוצאתכרמל2016,

61עמ'

ליל הסדר

לאבא

בזמן הלכת רקטור. בט נסעת ספרים, קראתבקלות מתידד אפר על שגדל )מי לחמה/ למבתהנחהבחיקךתינקת עםאבקהשרפה(/כששאפרתעינים/ראשההחזקבידיךבאותהעדינותנבהלת/שהכרתעדכהרקמןהמוקשים.//

בעיניך בי מביט ה את החמר:/ מצטבר כעתבך שהטיחו הגערה מן נצחי/ נזוף הרכות,לך עליך/שורפת להגן שבאה אהבתי החיים/

ה.// ןקרינהעלכוי מתחתלעור/כמסנ

ילחץ פן אבא,/ ממני פונה אתה קשות בשעותמוצא אלי כשנפתח שסגרת/ הנצרה על החבוקבמברק עובר נגעת בו המות אבל נהרותיך/סיני במדבר פתוח שבר בינינו/ מויה הס עלה בתתינוק לי נחלם בלילה חשך, דם, חמתו/ שופךבה/ואניצועקתבבהלהכשהואמביטבי/ בתוךתמא." חיאומתאיננייודעת/מהיכןאביאאתהג

את שנר מתארת שירית מחשבת במלאכתמערכתהיחסיםבינהלביןאביה.אציעקריאהבו שורה שכל זה, ומדויק דחוס בשיר צמודה

חושפתרובדנוסףבקשרההדדי.

כבעל האב את מציגה הראשונה השורהשל איש - ארכיטיפיים גבריים מאפייניםמחשבה,עבודה,דיוקומחויבות-וכברבשורההשנייהנרמזכיאלכלאלהנלוותהגםתשתיתצאתו טרם עוד בו שהונחה פוסט־טראומטיתאלהקרב)עלהבדעתיכיהואדורשנילניצולי

השניים בין הקשר שואה(.האב של שובו עם מתחילמתואר והדבר המלחמה מןהשיר. של השלישית בשורהאולם,שתיהשורותהפותחותשקדם מה כי מבהירותובכלל והבת, האב ליחסיוטראומת האב טראומת זהאל ארוגים הקודמים, הדורותזאת השניים. בין הקשר תוךכאשר מתחיל הקשר ועוד,ומכאן המרחק, מן שב האבואילךנפרשתמורכבותוהרבהשלהאב-הואשבמןהקרבעמה ויוצר בבתו אוחז ומיד

קשר,אךדומהשהמרחקנותרחלקמרכזיממנולעולם. שלמה אינה שיבתו וכי היחסים, ומןמורכבותזועולהגםמןהצירוףהמזהיר"עדינותנבהלת"-המחזיקהןאתהרצוןלקרבה,הןאתהפחדמפניהוהןאתשורשיוהטראומטייםשל

התהליךבשתימיליםבלבד."כעתמצטברהחומר"כותבתשנרבפתחהביתהשני,ואיןדרךאוצורךלקבועאםהמילה'כעת'מתייחסתלהמשכושלהמפגשביןהשניים,אואלמערכתהיחסיםשנפרשהביניהםמאזועדעתה.המורכבות וכי נכונות התשובות ששתי דומהאכן המפגש בתמונת שתוארו והאמביוולנציהשל הרביעית בשורתו הקשר. בבסיס ניצבותהביתהשני,בנקודתצירשלהשירכולו,עוברתשנרלתיאורחלקהבקשר,כבתשניסתהלהצילנושא - הצלחה של מוגבלת במידה אביה אתשתוסיףותפתחבחלקוהשנישלהביתהשלישי.

הביתהשלישיממשיךבתיאורמערכתהיחסים,יצירת העת: כל אליה הנלווים ובסיכוניםהאב, של ממגננותיו חלק והסרת הקרבה,מובילותלהטמעתחלקמןהקושיהאיוםשהואאוצרבתוכו,במעמקינפשהשלהבת.השורותהרביעיתוהחמישיתבביתחושפותאתעוצמתוהתרחשו הדברים - התהליך של הפנימיתנחווים והם הצטברו, אך לעין, להיראות בליסיניהמופיעבשורה כשברפנימיעמוק.מדבר

החמישיתמאפשראוליכפלהשבר עוצמת משמעות:מושווית הבת, אל המועברלמכתבכורותמןההגדהשלומאיים מועבר המוות פסח;הבת אף היא )אולי עליהייתכן זאת, ולצד הבכורה(,המקום הוא סיני מדבר כימוראות את האב חווה שבו

המלחמה.

מסתיים השלישי הביתלאמצע בדומה ובו, בחלוםמתהפכת שוב השני, הביתבניסיונותיה ועוסקת התמונהשלהבתלהגןעלאביה.תמונתהחלוםהיאגםהיפוכהשלתמונתהביתהראשון,שבהאוחזהאבבבתוהתינוקת:הבתמקבילהליוכבדהאם,והאבמקביללמשההתינוק.רובושלהחלוםקללהבנה,אךענייןמיוחדעוררהביהעובדהשהתינוקנחלםזאתמחפשתאמואתהגומא ובכל בתוךתיבה,דומני משה(. של תיבתו עשויה היתה )שממנותהליך להמחיש והחלום השיר של דרכם שזובו וחשוף מוגן האב פתור. ובלתי מעגלי נפשיזמנית,כשםשהואמתוחיובוזמנית,ואילוהבת,להגן כוחותיה,מבקשת ובמיטב במלואאהבתהעלהאב,ובכלזאתחשהשאיןבכךדיומגבירה

אתמאמציה.

אך חדשה כותרת ללא הדף, של השני מעברובהפרדתשלושכוכביות,מופיעהשירהבא:

")אךישוחיוכושלאביאוסףאליו/אתהקמטיםהמסגלת הקרבה ונחשפת העמקות/ עיניו תחת

להבטיח/אתשהמרחקמסגללקים.("

רבה, בתבונה שנר, סיימה הקודם השיר אתבאופןשבוהסתייםהחלוםוהיאאינהמרככתאומנחמתאתעצמהאוקוראיה.ארבעשורותיושלהשירהנוסףמאירותאתהאבואתהקשרעמונוסף,אךההפרדהביןהשיריםמאפשרת באורלעשותזאתללאכלערעורעלתקפותהתהליכיםהרגשייםשבהםעוסק'לילהסדר'.שנרנמנעת

.....................מאות / רפי וייכרט...........שיאים

כמה מעט אפשר להעביר במילים. כאילו שהגרון רוצה לפרוץ בקריאות שמחה ויוצאת השתנקות. הנחיריים מתאווים לשאוף פנימה את העולם ותכולת הריאות מגבילה את זרם החמצן. אני זוכר אותך על ספסל ברחוב ישן - שניהם עוד

־קיימים. אני זוכר הטיית צוואר בבית הקפה שנסגר על אצבעותינו. שלך יתופפו לעד, אדומות ציפורן, על מקלדת המחשב. הייתי יונק אותן בפי כמו סוכריות על מקל בקיוסק מהילדות אבל תמיד חמלתי על אלה שישבו סביבנו, ספונים

בבדידותם. גם עלייך שמרתי מהאש. עכשיו היא כמו לפיד אולימפי שעשה את שלו. הספורטאים כבשו שיאים והזדקנו, המדליות הונחו בארון הסגור ורק כרוז האהבה מסרב להודות שזה היה שירו האחרון.

8

9פברואר-מרץ 2017

הינ

פחצי

״לא שמעתי כלום/ ופתאום בום!״

אלהנובק:ארבעים ושתיים,ברחש2016,54עמ'

לכאורה קטן ספר הוא נובק אלה של ספרהלמדי קטן האותיות גודל צנועים, ממדיו -וזבובונים)מודפסים(קטנטניםמעוכיםפהושםביןדפיו.עודלפנישהתחלתילקרואחשתיכימפני. להתחבא מוזרמבקש ספרשבאופן לפנינובק התחזקה: התחושה הקריאה תחילת עםנעדרים ומכתיבתה רזה, בשפה שימוש עושהכמעטלחלוטיןאמצעיםפואטיים-היאמדברת,אולוחשתאתהדבריםבאוזןקוראיהבליגינוניםוללאמאמץ.כחלקמ'הורדתהפרופיל'הפואטיתרבים שירים של במרכזם נובק מעמידה שלה,או מת ג'וק חמוצים, מלפפונים כמו נושאיםחפיסתופלים.אולם,ככלשהתמשכההקריאה,הצניעות, באמצעות התחושה. השתנתהעם אינטימיות נובק יוצרת והלחישה האיפוקאל נחשף הוא שבתוכה אינטימיות - הקוראדוגמאות כמה אביא ממנו. הוסתר מהשכמעטלכך.נעייןבשיר'אמאשלשכןבחדרהמדרגות'המדרגה/ על בקלאסה "מתיישבת :)18 )עמ'מחייכתבמבוכה/מזמןהיתההאזעקה?/שאבתיבמזגן/לאשמעתיכלום/ופתאוםבום!"בשפהפשוטהמתארתנובקתמונהיומיומיתמתקופתהמלחמה.איןבשירכלניסיוןלחדוראלמתחתשדווקא אלא ההתרחשות. של השטח לפניהטראומטי הממד את שמדגיש הוא האיפוקבועת של הפתאומית בפקיעתה ההתנסות שלכולנו - בפשטות והמגינה. הימיומית השגרהאמושלהשכן,והטרגדיהעשויהלהתפרץדווקאעולה שהיא כפי ממש הקטנים, הרגעים מתוךמפרשת, לא נובק שלפנינו. הקטן השיר מתוךנסתרים רבדים לחשוף מנסה לא מעצימה, לאבהתרחשות-היאמתבוננת,ומבטהמלאחמלהנוראים שהדברים ההבנה בו שמקופלת משום

דייםכהוויתםוכפשוטם.הדבריםדומיםגםכאשרמתבוננתנובקבעצמה.ברביםמןהשיריםהיאמספרתסיפוראומשתפתתמונה,והיאעושהזאת,שוב,כמעטללאמבערגשיאוניסיונותלחשוףרבדיםנוספים.הקוראאזנחשףאל ורק רוכןאלעברהשיר, מתקרב,

לדוגמה, מפניו. שנסתר מה"חרק :)20 )עמ' 'הג'וק'גדולמאודגורםלילהרגיש:)21 )עמ' ו'אתמול' לבד",הגב/ על שוכב ג'וק/ "הייבאמצעהסלון/איפההיית/שיכורה/ אתמול כשחזרתיההיגד כושל". מבילויבכוכבית )מסומן הראשוןמוטו ספק שיר ספק והואמתאר אחריו( הבא לשיראשה של בדידותה חווייתבעתשהיאניצבתלבדהמול

"חרקגדולמאוד".בשירהעוקבפונההדוברתאלג'וקמתבבוקרובקריאה מוזר, קצר, השיר כושל. דייט שאחריראשונההואעשוילהעלותחיוך.הפירושהראשוןשעלהבדעתילשירהואכיישבדבריהאשהאלאותו כילאפגשה הג'וקמרכיבשלהקלהעלשאז אלא איתו. גם להתמודד ונאלצה בלילהרכנתיאלהשיר,כפישישלרכוןאלשירתנובק,וחשתיכיאפשרותנוספתנחשפתבפני:הפנייהאלהג'וקבדיבורישירובוודאישהפתיחהב'היי'ידידותיהופכתאתהג'וקלנוכחותשישבכוחהלהפיגבמשהואתהבדידות.בקוראואתההיגדהפותחמייחסהקוראאתחווייתהבדידותלקושיקריאת אחרי החרק. מפני הפחד עם להתמודדכל עמוקה הבדידות כי האפשרות עולה השיר,כך,עדכידווקאנוכחותושלהחרקולאהחרדה

מפניוהיאהמדגישהאותה.גםהשיר'מסטיקתות')עמ'28(עוסקבבדידות,

סופו,ההולםבקורא כי ודומהאת המאפיינת אגביות באותהמקורותיה את חושף נובק,לבקר קפוץ "אבא, העמוקים:/לאמשהו לישאלה יש / -מה.// משנה לא קונקרטי,/רציתילעדכןש.../בעצםאיןליכמעט עברה לבקר,/ בוא מה./טומנת לכרית/ מתחת שנה.//אני קטרינה/ לסנטה הזמנה/להביא הלכת קטנה// ילדהעוד אבל מתנה/ מסטיק לי/ממתינה// עוד אני חזרת/ לאבודד עץ רק במדבר/ אובדת

עומד/אבאשליתלוי/עלחבלמתנדנד".דומהשאתהדוגמההמובהקתביותרלפואטיקהשלנובקניתןלמצואעלכריכתוהאחוריתשלהספר.עלגביהכריכההאחוריתשלספרישירהשלא המדגים, שיר רבות פעמים מופיע רביםלומרמפגין,אתאיכותהשיריםשביןהכריכות.אצלנובקהכריכהחלקהומופיעהעליההשורה-"חסרליברזל".שורהפשוטה,פרוזאית,מעלתחיוך,ועבורמישטרםקראאתהספרהיאחסרתרבדיו את נובק, של כדרכה ומסתירה, הקשרהרגשיים.אולם,אחריקריאתהספרלאמצליחהיא ממנו בברזל המחסור על נובק של וידויהסובלתלהסתיראתהחוסריםהנחשפיםביןדפיו.ההפךהואהנכון-הקוראמביןשנובקלאבאמת.ניסתהלהסתירדברמפניו,למעשה,היאהזמינה אותולרכוןלעברשירתה.

גיא פרל

אמילי דיקנסון מאנגלית: אורי וייס

הזריםהללובעולםנוכרי

הזריםהללובעולםנכריחסותבקשוהםמאתי–

התידדיעמם,שמאבשמיםבעצמךפליטהתהיי–

יחסים מערכות נולדה. שבו הבית מפתח יצאה ולא כמעט דיקנסון אמילישלמותניהלהבהתכתבות,ולכןהשירהכלכךיפההואגםתצלוםרנטגןשלמישהעולםמעברלדלתנראהבעיניהכעולםנוכרי,וגםשורותאפשריותשל

פתיחהבהרצאהמלומדתעלפרנויה.

רוני סומק

מדילולכוחושלהשירהקודםגםבהכנסתהשירהנוסףאלתוךסוגריים,כאילוביקשהלהבהירהרגשית להתרחשות משני אך חיוני, הוא כיחלקיו את שנר מביאה הנוסף בשיר העיקרית.השורות בשתי אביה. של והיפים השמוריםהאחרונותהיאשבהומתייחסתאלהמרחקשהואחלקבלתינפרדמןהאב)התייחסתיאליובפתחדברי(,אלאשהפעםמתוארתהאפשרותלאיזוןביןקרבהומרחק-אפשרותשישבכוחהלהציע.מזור,ולוחלקי,לתהליךהמעגליוהכואבהנפרש בשיר'לילהסדר'.

גליון 393 10

מפוצצת את הגדרת האוטוביוגרפיה

מאיהבז'רנו:חלונות הזמן של אביגיל,הוצאתספרא2016,280עמ'

ישיצירותשפניהשטחשלהןחלקים,מלוטשים.טביעות את בהן לראות שאפשר אלה וישנןהאצבעשלהמחבר.לראותאתהחומרממש.כן,זאתכמובןרקעודחלוקהסכמטיתלגבייצירותעל מעידה דווקא לאו הזאת והחלוקה ספרות,על פעם לא אלא היוצר, של המיומנות רמתתקופהאוז׳אנראויותרמכלאלה,עלנטייתלב.

ובכלזאתנניחלרגעשזאתהחלוקהשבאמצעותהשמא או הפטיש פי על עולם־היצירות, נחצהפי על היוצרים, משתמשים שבו הדק השופיןהרגעשבוהםנעצריםמוליצירתםמעשהידםואומרים:די.אמרתימספיק.איןליצורךשהדברילוטשכמראהשתשקף,נאמר,אתבבואתושלמראות כאולם יתפקד שהספר מוטב הקורא.מקטינות אלה סגלגלות, חלקן בו שהמראותואתההקורא בעודאחרותמותחותאתקומתךמשפשף הקרקס, אוהל או האולם מתוך יוצא

עיניךמולהאורומנסהלתתמידהלדברים.שמדובר לי נדמה שלפנינו, הספר של במקרה

בדבראחד,המעמידפניםשהואדבראחר.בשיניים נקרע נתלש, המארגן החוט לכאורהממש,ונתפרפעמיםרבות.זוהירקמהשלאפעםרואים)לכאורהאושלאלכאורה(אתצדההאחוריהפרוםלכאורה,שאיןבוהאריגההצייתניתשלהצדהקדמיהמוצגלבאיםלהתארח.כךגםטיבםשלהקשריםשביןהדמויותואפילוביןהסוגותשמשוטטותבטקסטהואלאודווקאמוחלט.ישבועירובביןחוויותפנימיותלמחירישכרדירה,ביןחוויהאינטימיתלביןאבחותמלומדותכמוגםביקורותקולנוע.הטוןשמוסררגעיהתוודעותטון. אותו כמעט הוא שלטון וחילופי עצמיתלראות רצוי אבל זה, מול להתבלבל אפשרשישכאןבחירהשלסיפורההיסטוריה,בחירההמפצלתואולימוטבאמרלעתיםמפוצצתאת

הגדרתהאוטוביוגרפיה.בפני שווה הכל כאילו מכוון, כוונת כאן יש

הכותבת-ההתפתחותהאמנותיתוהאישיתשלהגיבורהועבודהכמו־פקידותיתואהבה.גםאתהמסמיך נפש שוויון מעין בספר אופף האהבהזולזוקלהכחמורה,אבלמתחתלזהישמיתרההתבוננות ומאמץ עצמם החיים שהוא מתוחצליל ואת לשמוע יש הזה המיתר ואת בהם.

הנגינהעליוניתןלמצואברומןכולו.כיאפילודימויהחלונותשמגיעמתוכנתהמחשב- אישי לדימוי בידיה הופך ביותר הפופולרית

לאפשרותלצרףמרחבוסימןושם.ישכאןהיסטוריהשנכתבת,אתזהישלומר,ולאבין ולהפריד ולשוב נכוןלקעקעאתהתחומיםהאישיוהכללישמעורביםבספרזהבזה,כךשכל

הפרדהנדמיתכמוסנטימנט.דומהשניתנתבידינועדשההמתקרבתומתרחקת

יובל גלעד

*משאיתקרור

התגלתהלצדכבישמהיר

באוסטריהכמובן

פליטיםדפקועלהדלתעדכלות

*היההיתהפעםילדה

עדשגבריםלקחואותהלחדרחשוךעםאורליריבמכוןלווי

*כדורהארץקודחמחם

כדילהתרפאמהמחלה

ששמהאדם

*חרףיורדעלאירופהחושףשובמלכותקרנשמתה

*כדילמדדקרחרפי

ישלהכפילובבדידותהנוףסביבבמיחד

כשאתהזרבעיראירופיתבהיפיקררקמגבירבדידותך

במהירותממהשהיאצופהבו.ובעצםבמחשבההיאהכלי, גיבורתהספר, אביגילעצמה, שנייהלהרחיב כדי בידינו שניתן האינסטרומנט היאולקצר,להביטבדבריםכולם,ביןאםהיוקומהשלבניין,גבותיושלאדם,אוגבעולשלעשב,

כאילוהיוכולםעשוייםמאותוחומר.וזהכוחושלהספרשמעמידעולםשישבומקוםגםללחםוגםלמיםולקורותיהשלאשהמשוררתאו המאוחר אל המוקדם מן נע שאינו באופןלהיפך,הואשםאתהכלבידינוכמוטנא,כמושאי־אפשר אחת בבת באיזה הזיכרון, כמו .גל, ולאנרצהלהתנגדלו.

יערה שחורי

מדבריםשנאמרובהשקתהספר

11פברואר-מרץ 2017

גלעד מאירי

פראזתאהבה

פתאוםאתסולו.לשונךמאלתרתלולאות,

אצבעותיךעולותויורדותבשריגיהצלעות,עוברותבוירטואוזיות

ביןפוזיציותואניבס

מהלך,יורדחצאיטונים

דרךגבך,פורטבטפינגעלאגנך,

מתלפףעלחמשתחושיךכמפתחסול,

מרעידפיקאפלחלקראתדממתאוניסון.

מודרהאדם

פתאוםקםאדםוהמזרחבולאקםהגרוניותגולשות

כסקטיםקהיםטועןענייוצאאני

אומראשכנזיםכמוקללהאו

התחלהשלבדיחהאךאיןצוחק

מגביראתקולואבלהמזרחכברלאצועק

ההגמוניםהלבניםלאמסתבכיםאתו

הםאףנהניםלהנהןצודק

תבין

אנילאבנויהלזהיותר.אנימבין.

חצימשרהעלחמשמאותתלמידים.אנימבין.

רקהיוםדחיתישנים.אנייכוללהבין.

דבראלהקיר.כן,זהבודאימתסכל.

לאזוכרתמתייצאנולסרט.אנימבין.

אתהתקועמולהמסך.אנימביןאותך.

אתהמבין?שבועכליםבכיור.אפשרלהבין.

רקמלטשאתהסכיןבהאתהאומרלילא.

אנימבין.

קשהלי,רוצהלשיםלזהסוף.אנימבין.

אתהלא.אנימבין.

פירוזזוגי

אתמתחפרתבכרסהעםמחשבניד,חמושה

שתיקהרועמת,נשקדמהלהשמדהזוגית.בתקרההמאוררסורקאתהחדר

כמומכ״ם,מירטתנועתכחות,מלהלאבמקום.מבקשאשורמעבראליך,אתמבקשתפרוז.

ללאמודיעיןעלהפוגהמסיגעצמיבדממהלתצפית,

העמדההאחוריתשלהאהבה.

פואטיקתהבלוק

ומהבלוקיםתצאשירתנובליחקיםעםחריזה

רזהבפרוזה

פשוטהפיגורותרפותבשר

סיכיםמצמקיםשלאקזוטיקהרכהומהרכבות

)לאקשורלאשכנזים(יצאוצטוטים

ממקורותמקראייםלאמקוריים

פיוטיםבליסכוניםנתאונן

עלהשכוניםנתגעגעלמשפחה

לתבשיליםלנגוניםלביתכנסתאהבהנכזבת

גליון 393 12

"אולי יידיש/ בעמקי מילה עברית נושמת"

רבקהבסמןבן־חיים:דער שמייכל פון א בוים - חיוכו של העץ,הוצאתקשבלשירהולייוויק־פארלאג2016,111עמ'

2013-פרסמה-הלשכה-המרכזית בשנת-מאוכלוסיית כ־2% לפיו נתון לסטטיסטיקההיהודיםבישראלבגיל20ומעלה,כ־100,000 כשפת יידיש דוברים הם כי הצהירו תושבים,דוברי מניין הנראה ככל ,)2017( כיום אם.תושבים, מ־85,000 נמוך אם כשפת היידישמספרם הנוכחי העשור שבתום להניח וסביריוסיף גבורות, חצו כבו שבחלקם אלה שלואף תושבים, 50,000 גבול אל להצטמצםהחרדים עתודת זאת, מלבד מכך. למטהכעתודה שנחשבה אם, כשפת היידיש דובריהיטמעותם עם ומתדלדלת הולכת מובטחת,בחברההישראלית.תהליךדומהמתרחשבקרבובאירופה אמריקה בצפון היהודיות הקהילותוהסמלהזכירהתמעטותתפוצתםוהדפסתםשל

יומונים,כתבי־עתוספריםבלשוןהיידיש.

ברם, אונדזערשפראך. צו ברוך א לשוןאחר:אין לפנינו המוצגת היבשה בסטטיסטיקהנוער בני מצד התעניינות על ללמד כדי דיפריחה ועל ותרבותה היידיש בלשון וצעיריםחסרתתקדיםבמספרהלומדיםובמספרמוסדותהלימודוהקורסיםללימודה.אלואינםנכלליםבסטטיסטיקה,אךהלכהלמעשההםקהלהיעדידרשו שהם ואפשר היידיש שפת של החדשבעשורהבאלשאתאתהלפידולהבטיחקיומהולאורהשינויים שלאשהתמיד.משכךהדבר,שהתרחשוומתרחשיםבגנוםהתרבותי־חברתי־לשונישלדובריהיידיש,נדרשתשירתיידישלהתפתחויות במקביל הצועדת רלוונטית,בארץ והתרבות החברה בחיי ולהתרחשויותזו כגון שירה נדרשת להם. וקשובה ובעולםבן־ בסמן רבקה של החדש בספרה המופיעהחיים,חיוכו של עץ)דער שמייכל פון א בוים(.

וייכרט:"כשקוראים באפילוגלספרכותברפיבשיריהרוציםלחיות.לחיותעדכלות".ואפשרחיות כמעיין הוא זה ספר אחת, רגל שעלשעודנה זמננו בת היידיש בשירת המתפרץנטועה,ברובה,באדמתנכר,מלקקתאתפצעיהומייאשת קודרת בשירה אובדנה על ומבכהגיי/ גיי, גיי, "אימער רוזנפלד: אליבאדמוריסאימערוויי,וויי,ווי")"תמידנדוד,נדוד,נדוד/

תמידכאב,כאב,כאב"(.

בסמן ושתיים התשעים בת היידיש משוררתלתרבות הלאומית הרשות פרס זוכת בן־חיים,מעשרה למעלה שחיברה ,2015 לשנת היידישהיא לכאורה, להטעותכם. עשויה שירה, ספריספוגת מאדמה שבליטא, מוילקומיר משם.פואטיות ויבבות אלגיות שהנביטה ודם שנאה

נאצים של הרצחניות בידיהם כשנחרשהעשיר קונגלומרט היא בפועל, ואנטישמים.ומגווןהמשלבכאןושם,עבריתויידיש,גלותיותיהודי עולם לצד וקיבוץ אביב תל וישראליות,שהיהוחרב:"אניחיהבעברית/ביופיהוהדרה/וכלכולינושמתיידיש/בבדידותה")עמ'55(.

את להסביר המשוררת מבקשת אחר במקוםקרבתהמשפחהביןהעבריתליידישבאמצעותבין כיחסים המוצגים ביניהן, הגומלין קשריאחיותהתומכותזובואוכאםהמחזקתאתידיבתההקטנה:"אולייידיש/בעמקימילהעבריתרק וצעד מחממת,/ היא האותיות את נושמת/ואז,כשיידיש/לעברית/אתדמעותיה מקנה/תחינה לאל/ נושאות הלשונות/ שתי מספרת,/

אחת".

מופיע בספר, השירים ליתר בדומה זה, שירהשירים תרגום וביידיש. בעברית סימולטניתובהם: מתרגמים שמונה בידי הופקד לעבריתרותי מר, בני גרינוולד, רועי בר־יוסף, חמוטלשכותרתו בשיר עצמה. והמשוררת זקוביץ'על מספרת בן־חיים בסמן )57 )עמ' 'הרכבת'"איךמגיעים מפגשעםתיירתשביקשהלדעתמחרישת "שמחה מרוב לרכבת". אביב/ מתלאוזניים"למשמעהשאלההיאבקושישמעהאתלה "להורות שכןשמחה התיירת, דברי המשךדרך/מתלאביב/אל";מענייןשדווקאהרכבתמסמלתבשירזהאתהחיים,וכמוהגםהיציאהמתלאביב.אפשרשישבשירביקורתכלפיתלאל לבקר/לצאת מרומז ועידוד הבועתית אביבחבליארץנוספיםואפשרשהמשוררתשמחהעלשמצאהבתשיח'להורותלהדרך',לדברעמה.דרך להורות בוחרת המשוררת אחרת, או כךלחיים,וזהורעיוןשחוזרעלעצמוברביםמשיריהספר.כךלמשלבשיר'חדשותמקיבוץמעפיל')עמ'59(:"כשאתםמספריםלי/מימת,/ספרוליכעת,/מינולד/כךאדעשהסוףלאמפחיד...ראשית/ עוד לראות יכולה/ אני הדרך בסוף

אדמהבפריחה".

שבח שירי וחיבור רדיפתם החיים, הערכתראתה שבה בתקופה בעברה, מקורם לכבודםמוותעלמופעיוהשוניםוחמקהממנו,בתקופהמגיעה משם לה; וקרובים יקרים איבדה שבה

אהבתההעזהלחיים:"נדמהלי/שאףפעםלאאהבתיעודטעם/כטעםהלחם./לוהכרתיאתהאופה-אנימקווהשלאהיהבמחנה-/הייתימודהלו/באין־ספורתודות,/יותרמכפישיכולאדםלהודות,/ומילהלאהייתיאומרת/עלרעבזה נפלא בשיר .)33 )עמ' כלות" עד שרעבנוהלחםהואהחייםוטעםהלחםהואטעםהחייםאהבה ולא טעמה לא שהמשוררת תימה ואיןבחייהטעםכלשהוכטעםהחיים.הרעבללחם,ממחסור, נובע או פיזיולוגי רציונלי, שאינו אףכשגווענו אחרים,/ "כבימים בה מקנן עודנולפירור",ולתהייההרטוריתמדועבאמצעהיום"נרעבבההרעב/הרילחםישבבית/דיוהותר",."- אזכור שעוד כדי הסתם/ "מן משיבה: היאהרעבהואאפואבבחינתקריאתהודיהלחיים

לאפחותמאשרתזכורתלנוראותהעבר.

בשירים מופיעים השואה וזיכרון שהשואה אףרבים,הםאינםכאמורהנושאהעיקריאוהמרכזי.הווי היידיש, לשון מרכזיות: תמות כמה בספרהזקנה בסוגיית וזקנה. ארס־פואטיקה ישראלי,עוסקתבסמןבן־חייםממקוםאופטימי,מלאאוןהיא )87 )עמ' 'בדרך' בשיר להמשכיות. ורעבמנתחתבעדינותשלאמןאתצעדיהםהמדודיםאו ברחוב בפוסעם הקשישים של והאטייםבפארק:"לאנשיםבודדים/לאאצההדרך;/לאימהרו,/צעדיהםמדודים,/יניחולכללחלוףעלפניהם./ישלהםזמןלראותעשב,עלה,אילן./

לרוחהםסחים/עלמהשהיהגםלהם..."

ומניןאנולמדיםגזרהשווהביןאנשיםבודדים"את :)105 )עמ' שכנים' 'מפי מהשיר לזקנה?לעצמה מכירים; פה כולם השתקנית השכנהעוד תמצא ואם שירים./ כותבת ביידיש היאעוד ידע/אףפעםלאתהיה איששאתשפתהבודדה".בשירנוסףהעוסקבזקנה,'לילה')עמ'לה הנראית בזקנתה המשוררת פוגשת )99)כצעירה( "ולבושהכחודשמאי" ומשונה כזרהוכשמתבררלהשמתחתלתלבושתחודשמאימת-"מזמןכברפרחועלומי"-נוקטתהמשוררתהנפלאהפעולהשובתלב:"ואזבאצבעלוהטה/קרעתילה)לזקנה(אתבתהקול/הבטחתיללמד

אותה/אתזמרשירפריחתהאתמול".

גיל את שחצתה המשוררת אחרות, במיליםעל לשמור כיצד זקנתה את מלמדת תשעיםבעבר מתעוררים/לפרוח אביב "ימי עלומיה:נעורים שרואה בן־חיים לבסמן בדומה עייף".בזקנתה,כךנראהכיספרותהיידישבתזמננו,זושכברחיברורקוויאם)המייודעכמה...(לכבודה,להמשכיות, רעבה חיוניות, מלאת עודנהבן־ בסמן כרבקה ליוצרים והודות מתחדשת,נבואותהזעםוהסטטיסטיקותהקודרות..חייםמתגלהבמלואחיותה,חרףכלהקשיים,ניקולא אורבך

13פברואר-מרץ 2017

ויש גם משוררת נעמהארז:אגרוף קטן,הוצאתנתיבים

2016,78עמ'

המשוררת של במניין והשביעי החדש ספרהעל סגפני כמעט ויתור מציע ארז, נעמההראשונית למהותה בדרך מיותרים פרטיםשהוא זה במובן נזירי הספר הצורה. שלהכרוכים צורניים מרכיבים במודע זונחדתית היסחפות אקלקטיות, בפרובוקציה,אופנתית, צעקנות או דקורטיביות אקסטטית,ויוצאממעמקיתחושותיושלמישרחקמרצונומהמולתהחיים.ההומורוהאירוניהמציליםאתהספרמכובדמעיק,ומשוטטיםבהיתוליותכמושחה המשוררת משורותיו. רבות בין ילדותיתזאת ועם ביותר הרציניים בדברים בישירותמכל יתרה, ברצינות עצמה את לוקחת אינההמציאות. עם קשר אובדן כדי עד לא מקום,לצדהלךנפשמהורהרועגמומיהנוגעלעתיםמי של ענווה השירים על משוחה במלנכולי,שמביטעלהחייםבכללועלחייובפרטמהסוףבשירים נוכחים והחיים המוות ההתחלה. אלכדי מזל "צריך כדבריה, אכן מורא. ללא

לחיות/ויותרמזלכדילמות")עמ'72(.

קיום חלקיקי הם דבר של בסופו החייםנפש בשוויון פניהם על לחלוף שניתן ורגעיםובהתעלמותגמורה,אולחוותאותם,לגעתבהםולהתבונן אליהם, להיפתח היד, כף בחמימותבהםבמלואצבעוניותםהאנושית,ניחוחותיהםומורכבותם.רגעיםמינורייםאלהמזיניםרביםמשיריהספר,למשל:"בביתהמרקחת/מספקליושואל אבומוח/אתכלהתרופותהנדרשות/אםאנימכירה./אניאומרתלומתוךסקרנות,לי./ עונה והוא שלך?/ המשפחה שם מהואחד היה כנראה אומר./ הוא בעברית זה מוחמאבותיךחכם,/אניצוחקת,ומרגישהאיךכלהגוףשלימתרחבומתפשט/והואמחייךאלי."

)שירללאשם,עמ'32(.

פואטית לחוויה הופך המרקחת בבית שיח דועל להתעכב המשוררת של הנכונות בזכותכלומר שמו, ועל חיוכו על הרוקח, של פניוהעצמית. ותפיסתו אבותיו תולדות זהותו, עלזו,שמשכהלאעלהעלשניות בשיחהאגבית

ספורות,נבראהשיר.

"ומהלי,משוררתזקנהולכלזה?")ללאכותרת,עמ'72(שואלתארזאתעצמה,מהזהמשורר?האיבהירותהמתלווהלהגדרהעצמיתזו,לצדהוויה, אותה עם האני של המובהק הזיהוימזיניםאתהשיר'דמות':שואליםאותימיאת./אנימגמגמת:/נכון,אניכותבתשירים/אבלמייושבתמאחוריהראש?/העבריתדלה/מלהכילמופיעה היא/ שבה ההוויה את או אותה/

ונעלמת")עמ'91(.בוראות "מילים ארז: כותבת לספרה בפתיחאשליההרחוקהמןהחוויה".אבלעםכלדלותה

שלהשפההאנושית,ללאמיליםאיןאפשרותלתעדאתחווייתהקיוםאולהנציחאתהרגע.מוזרשעיסוקזהכהנחשקבעיניכותבישירים.מבטאירוניבהוויהזומניעאתהשורותבשיר'שיריםלמתימעט':"אניכותבתשיריםלמתישבהם ולמעטים שירים/ קוראים אשר מעט

הקוראיםאתשירי")עמ'11(.ובמקוםאחר:"אנילאהמיליםשאנימשתמשת

בהן")'יכולתילהשתגע',עמ'42(.מצדאחד,שירהמצריכהעיסוקכלשהובמילים,

מצדשני,מיליםהןאשליה.

אינה היא ראוותנות. נטולת רזה, הספר לשוןמרחיקהמשפתדיבורועםזאתכרויהמאותםעומקיםשבהםמוותוחייםאינםחוששיםלאחוזזהבידושלזה.לאקללהביטבעינייםפקוחותהאין־אונים ובתחושות בצער לגעת או בסופך

שלאדםיקרההולךלמות.אוניםהמתלווה בחוסר עוסקים אחדים שיריםלזקנה,בנקודתהמבטשלמישרואהאתאמוהשירה של מעלתה במוות. מביטים אביו אונעוצהאוליבכךשהיאמאפשרתלפחדהמוותנפרד יקום היו כאילו במילותינו להסתתרכבר במשותף. דבר ולנו לו שאין ומרוחקהמשוררת מודעת הפואטי מסעה בתחילתלמגבלותיהשלהשירהלהיותתחליףלחווייתמן הרחוקה אשליה, בוראות הקיום.-"מיליםבקיבולת טמונה עוצמתן זאת ועם החוויה",האין־סופיתשלהן,בהיותןעמוקותדייןלשמש

מקלטנוחגםלחרדתהמוות.

נקייה אינה שירה בחיים, אחר תחום ככלצריכה "משוררת/ ותאווה: שנאה מקנאה,כתפיים/ צריכה משוררת אחרים:/ דבריםמשוררתצריכהשדיים/משוררתצריכהלכתוב,)40 )עמ' זין/בשלושהטיותשונותבשירים"מעולים "משוררים צינית: בנימה ובהמשך,בלהזדעזע")עמ'51(.באותהרוחהיאכותבתעלמבקרתהספרותהמבקשתלמכורספרשניתןלה,תמורתכמהפרוטות.כאותומבטסרקסטי־'שלושה בשירה סקסטון אן של פילוסופיאו רואה היא שאין מה על ירוקים', חלונותזוכרת-"שכחתיאתשמותיהםשלהמבקריםהספרותיים"-כותבתארזב'שירמחאהמנוקד':

"השירהזהלאיצילאותי/וגםלאעורךהמוסףהספרותיהנכבד/נתגלגליחדלאבקבאותוביתעיניים:/ יציבושלטמאיר הקברות/עלשלדופהנקברהמבקרוהעורךהספרותיהנכבד")עמ'39(.אכןתודעתהזמניותוהמוותמביסהגםאת

כוחםשלמבקריםספרותיים.

החומריםהפואטייםהקשיםשמהםעשויהספר,מול האסתטית. צלילותו את מעכירים אינםההתרחשותהחדפעמית,הסנסציונית,השטחיתהטלוויזיה, מסך את העוברת החלוף, ובתמצויהבסופושלדברההתרחשותהעלזמניתהקוראתתיגרעלהאופטימיזםהמסולףהמניעאתתרבותהצריכהואתהסגידהשלהחילוניות

לתרבותהאושרהמדומה.

כךבשיר'זיכרונות':"יושבתמולהמסךהגדוללבדה ההולכת קטנה ילדה אחרי/ עוקבתבתוך מתקבצים שלי הזיכרונות בשביל...ראשי...הרגשותנשחקוהמחשבותנשכחווכלנקודהאחתפשוטה: התובנותמתלכדותלכדי

...הבלהבליםהכלהבל")עמ'29(.

מן "מחזור ההמתנה", "חדר מכך, ויותרלהתבונן מאפשר האונקולוגית" המחלקהדרכובשארשיריהספרולראותאתגוןהצבעמלא צעיר אדם של הצבעים מפלטת הנעדרלפרטים לבה שמה ארז נעורים. ורוח תקווהמן שחומקים דברים על ומצביעה הקטניםהנה תפקידים:/ חלוקת יש כאן "גם העין:את מנהלת ההמתנה/ חדר מלכת מגיעהוהנהזאתשמספרתבקול/על ]...[ גופהבחןהכימותרפיההאחרונהשלה]...[המתוקתקת./קווי להשלים מבלי מהבית תצא לא היאהספר עם זאתי גם ויש עיניה/ סביב מתארעוד תקרא היא אבל העולם, שימות ביד,/משוררת" גם ויש ודי/ מילה ועוד שורה/

)'ההצגההכיטובה',עמ'64(.

השירה ולתפקיד למשוררותה מודעת ארזסוגשל לפרקים בכך רואה זאת ועם בחייה;הוויהנטולתמובןותכלית.בשורותשצוטטועובדה ובעיקר דברים, הרבה נאמרים קודםאותה: לומר חייבים אך אותה לומר שקשהביטויים יש שיהיה, ככל גדול צער, בכלמחוות ויש ותיאטרליים, טקסיים צורניים,ומיליםשאינןיכולותלומרדבר.ודווקאבשללאותה הדקורטיבי, אל לגלוש פיתוי יש כךבנקל הנוגעת ובכי, נהי של תפאורת־צערמול בנחישות עומד קטן אגרוף הפיתויהזה. .במלודרמה.

דן אלבו

גליון 393 14

לפתוח את חסכונות הרגש

חגיתבתאליעזר:בעזרת חברים,הוצאתכרמל2016,88עמ'

בת חגית של השלישי השירים ספר של שמואליעזר,בעזרת חברים,עלוללהטעות,לפישאיןמבטא אינו והוא סוציאלית, זיקה בעל ספר זהנוסח קולקטיב תחושת או חברתית סולידריותכלל בדרך הם בו המוזכרים "החברים" פעם.כאוהבים המשוררת מתייחסת שאליהם גבריםאומאהבים,פרטנריםליחסיםאינטימייםוקשרי

תשוקה.הרוויה כתיבתה עדין. יופי ושזור מעוצב הספרלפעמים מפוקחת, בראייה מאופיינת ארוטיותהתחביריים הצירופים אבל בוטה, כמעטהמשוררת ועדינות. חוכמה טעונים והלשונייםממעיטהבשימושבנקודהבסופימשפטוחרףזאתואיפוק.רבים ניכריםבכתיבתההבהירהשליטה

כל הזמן הזהאביביתחזק:מתעברת עם הזמן,פיוטית

2016,95עמ'

הרב־ האמנית הראשוןמתגלה ספרה צאת עםעמדה בעלת כמשוררת חזק אביבית תחומיתניכרת היא שיריה ברוב חדשנית. פואטיתמפגש מתרחש שבו משלה, זמן מושג ביצירתקבועה, במחזוריות למתמשך הרגעי בין נשישהמסמןשלההואעונותהשנה:״חמש/ עונות/

קיץ/סתו/ חרף/ אביב/ ואשה״.העטיפה של הימני בדש המודגשת הופעתןכשבעה בקורא נחקקתדיברות.דרכםמתגבשתבוהמתחדשת קודש תחושתמן אחד כל קריאת עםבשיר בספר. השיריםגעגוע' 'מחזורי בו, הפותח8(,מתבררתהחוקיות )עמ'

שבהיווצרותהשירים:במחזורי מתעברת/ "אניהזמן/כמוגעגועי/הלבנה/געגועי/ כמו לשלמותה/לזריחתה השמש/ שקיעתיצירה/ מחזורי בי להעיר/לאור לצאת/ המתאויםכמו/תינוק/המתגעגע/להולדלאויר/נשימתו".

גרמי התמלאות לתהליך שיר התהוות דימוינרשם שלמותם, אל ממושך מגעגוע השמיםנשכח. בלתי קוסמי־פואטי כאירוע בקוראהקבלתו עם השיר של בסיומו מתחזק הואלגעגועיתינוקלהיוולדו.בהקנייתממדאנושי־הכרוכים והאיפוק הציפייה עם להשלמה נשיבהשגתשלמותהשליצירה,הופךהקוראלחלקנידושיח מהתרקמותה:הקשבתומתחדדתלכלבעולמההאקזיסטנציאלי,שממנומרקיעהשירתהשלחזק.האיהאצהביצירהוההמתנהלבשלותעדלהאחדתהעמה,לארקכובשתאתלבהקורא,ליושנה. השירה של עטרתה בכך מוחזרת אלאכאל אליה המשוררת של המכבדת התייחסותהמדיוםיקומיוכבעלעוצמהפרטיתלהמשךקיומהעוברתלקורא,וכתמורהעלהשקעתהמכבדהואאתשיריהואתקורותחייה,אלההנרמזיםואלה

המוצהרים,כבשיר'הצהרה')עמ'36(:״אנימודהבאשמה/רצחתיאתהילדה/הקטנהשבי/כדישאוכללגדל/ללאהצלליםשלהורי/שעלוממרוקו/שמעתישאמרו/אתםלאשוים/אתםאבקאדם/ואניהאמנתי/באמונהשלמה/שזהנכוןוהתבישתי/כלהשניםרציתי/להחליףעכשו אשכנזים// בהורים המרוקאים/ את/הורישל/ האהובה הילדה/ את לחפש יוצאת/ אניאמאואבאשלי/איבונה//אויכברמאחר/אני

מקשיבה/לקנוןשלפאכלבל".

כאן מנהלת שהיא דיאלוג על הצהרתה דרךעםתקופתילדותה,כמוגםעםתקופותאחרות

ככל חטא על מכה הושתקו, בחייהשאירועיהןמקסימלית הקשבה הקורא מן מופקת שתהיה,לרגשותיוולעמדותיוהוא,שחלףזמנן.בכךהיאלמקורותיו, התכחשות שחווה מי את מייצגתבמחיראהבהשנגזלהממנותמורתגדילההרחקמצלהורים.השיר'ספירתמלאי')עמ'20(הואהמשוררת של המרתה לדרכי הביטויים אחד

תחושותשלהחמצהלכדימעשהאמן:בו מחפשת אני מבטים/ מחליפים והים/ "אניאת/החייםשאחריהמות/ורואהרקגושימלח/שלדממהמדברית/מנצנצתכיהלום/אניעושהספירתמלאי/לזכרהימיםשיבואו/איננייודעתחלוקי בין המדדה/ הזמן מפלס את/ לכמת

האבנים/המצטופפיםבגרוני".

- מולה הטבע בהעמדת חזק של אמנותה כוחבפסוק כמו דומם, לשיח כפרטנר - הים כאןהשורות בשתי כאב עד המתומצת השיריהראשונותבשיר:"אניוהים/מחליפיםמבטים";הכרתהבפרדוקסשהואנושאביופיוובאכזריותוחזקות תמונות מולידה הדטרמיניסטיתהן אנוש. בן של גורלו סופיות מול בנואשותןמזכירותלעתיםתמונותהרותגורלמןהמקורות,כמוזוהמשתמעתמ"שיר,למעלות:/אשאעיני,קכא(. )תהילים עזרי" יבא מאין, אל-ההרים--השאובות לתמונות הגלויה התייחסותה אףאל חדשנית זיקה בקורא מעוררת התנ"ך מן)המופיעה העקדה בתמונת לדוגמה הטקסט,בין וקורבן עקדה יחסי פעמיים(. לפחות בספרנשית דורית בין פרשנות מטמיעים לבת אםהבת/המשוררת שנושאת הסמויה האשמה דרךעלמחלהממושכתשלאמה.בשיר'למייקראהמלאך'-שכותרתומעוררתאסוציאציהלשירו'ואםישאלהמלאך'-מתברר שלח"נביאליקשהפתרוןלמנוסהמקונפליקטשנוצרביןבחירהלתחושת הורית ממורשת הרחק חיים באורחאשמה, טעון הוא אף לכך, המתלווה בגידה

שפתרונההואיצירה:ואיפה היא/ ואיך לעקדה/ עד הדרך/ "ואיההמזבח/והיכןהעצים/והיכןהמקום/ולמייקראואני בסבך/ בקרניו נאחז/ האיל הנה המלאך/

נאחזת/בקרניהשמש".

דוגמהלכךאינהרקבהבלעתכפלמשמעות-השורות בשתי האיל קרני לעומת השמש קרנישירי ברוב שלו. בזימון אלא בשיר, האחרונותמרפא, כפתרון מופיע המשמעות כפל הספרמבלי מוצא, אין של במצבים לנהוג כיצדלהתכחשלאמתהרוחשתבשיריהובחייה.בכךשהשמשמופיעהבשיר,הןכמקורשלחוםואורוהןכמסמןמרוחקואוליבלתיאמיןלהיתלותבו,נוצרתבקוראאמינותלגבישיתופובמורכבותו

שלכלפתרוןלהביאארוכהלעצב.לאחוז ביכולתה הוא המשוררת של כוחה סודבזמןובדבבדלהיאחזבו.שליטתהבמושכותיומועברתבשיריהכדרךחיים.אתהכאוסהפנימיהיאמסדירהבינהלבינהתוךכדיניהולדיאלוגהבא, בשיר כמו וזמן", עת ש"לכל חוזר פנימי

'קחילךאתהזמן')עמ'21(:"קחילךאתהזמן/אםלאהואיבוא/ויקחאותךעלמים/כזמרתהרוח/ אלמחזוריו/הנאגריםוהנהזמן מחציתמחזורמזמני/עברותלויבערפל/של בוערות שקיעות/ חזורי במ צולל/ נותר שגופי וגורסת/ המכלה מתלהטת/ אדמה מש/ ש

לפרורירחם".

ישיםלבהקוראשגםבשירזהכבשיריםאחריםבקובץ,מופיעבדרךכללכפלמשמעותבסופו.את כמובן המזכיר רחם" "פירורי בביטוי כאןהביטוי"פירורילחם",כפתרוןלכלמאבקשהוא.מסמניהנשיותהמופיעיםבשירים,כמורחםאוהפאסיבית הדרך העדפת על מצהירים עיבור,ללידתושלכלמהשנזקקלאינקובציה:בפשרה,יצירת מוטמנת בתקווה, בייחול, בהמתנה,

החדש.הקוראמוזמןלקחתחלקבחוויהפואטיתמיוחדתמזוויתראייתההססגוניתורבתהפניםשלחזק.התכתבותהעםיוצריםכווירג'יניהוולף,מאטיס,וכן התנ"ך עם ,)24 עמ' משלך', )'חדר זך נתןעםתרבויותיצירהמגוונותמןהמזרחוהמערב)'נדודים',עמ'46(מעשירהאותובמנעדפואטישלקולמפעיםבדייקנותו,כפישהואבאלידיביטוימרשיםבשיר'שימניכחותם'המבואבגב

הספר:לשירים/ השתוקקת משכבי/ על "ובלילות

באותיותשחרות/עלנירלבןבכריכה/קשהאורכה/ואניקמתי/והלכתי/לשוטט/עדמתוך/עיניוהותירו/חריםשחרים"..שרסיסיהלילה/רפדוגופי/הרוו//והיוניםעפו עדינה מור־חיים

15פברואר-מרץ 2017

בפני מציגים הקובץ משיריהקוראאמירההעולהמתוךהתבוננותעמוקהבמערכותבהווהשל הגבר עם יחסים

חייה.פותחת היא 'הטבה' בשיר"הזקנהמשחררת/ ואומרת:האנוכיות ממחויבות/נופלות חוזרת/ הילדיתכלם המשפחות/ חומותאת אפתח מותרים...הגוף הרגש/ חסכונותהמתאייןאינומכשוליותר:/

היהאתי".

שיריפהוחכם.הצורךלהתקשרותרגשיתאינטימיתדווקאמקבלהתרבזקנה,המשילהמעליךאתהעכבותשל"מהיגידו".ולזההיאמוסיפהבשיר'שוליות':"בניהמשפחה/רוציםאותיבמקומי/אףשמתרוקניםחיי/משמחתם/..."

לביתי די עשיתי יקרה, משפחה - אומרת כמו היא כאןדרור לקרוא לי תנו אותי, תחנקו אל עכשיו ולמענכם,למאוויי.וכדילחזקזאת,היאמוסיפהבשיראחר:"אםנכירוחאני/טיוטתילדים/אהבתיאליהםנרקבה/לחמלה..."כל בה שקיננה האם אהבת כי מתוודה היא רב באומץהשנים,קמלהוהתגלגלהלחמלה,וזאתכמובןדרגתקרבהאישיות על מעידות אלה שיר שורות אחרת. והתייחסותחזקהונחושה.היאמטיחהבנואמיתותללאכחלוסרק,והןאינןשלוחותרסןאלאנאמרותברוחקאסתטיבלתימתפשר.

והנהשיר,שאלולאהאמתהסובייקטיביתוהכלכךאישיתשבו,יכולהיהלהיקראכשיר'אימאג'יסטי':"הטבעצונן/הסוואה/ שכבות עוטה/ הגוף לחה/ רוח מתעטש הסתיוואתה/מתאמץיותר/לנחשאתפירותי/במעבההקליפות".זהופיקחוןאכזרבמשפטשירימאופקומהודק.אםלנקוטלא מאמציך, כל חרף כאומרת, היא הרי פרפרזה, לשוןאולי, היותר לכל בתוכי, הטמון בפרי תזכה ולא תקטוףבהתקרבותךזותצליחלנחש)שימולב-לנחש,לאלדעתוודאישלאלנגוסולטעום(את'פירותיבמעבההקליפות'.במקוםאחרמוטחתאמירתמחץגלויה:"אתהאוהבגברים/מבינהאותך/גםאני",שמאחוריהמסתתרתאמתטרגית.אםאתהאוהבגבריםהרישמידתהקרבהבינינולכלהיותריכולהלהיותורבלית,מילולית,ללאנגיעה,ללאמישוש,או

טעימההנחשקיםכלכך.

ואסייםבשיר'מפגשפורה'שהאמתשבובוטה,כמעטניתןתפקודי שאריות "הבאנו בישירותה: משהו 'גברית' לומרהגוף/ועודפיהכמיהה/אלההחומרים/איןבתבשילהזהיספקאתרעבוננו/בזאת יופי/אךהואגדושריחוטעם/

הפעם".איןמדוברכאןבאהבתנפשבנפש,אלאבהשלמהשבאהמתוךניסיוןחייםלאקלולעתים,כנראה,לאמספק.דילנושנשביעאתרעבוןהבשרזהעםזהעלידיחגיגתהחושים.הגוף תפקודי "שאריות עם ולחגוג דודים לרוות בגילנו,.ועודפיהכמיהה",אינודברשלמהבכך.אזהבהנטעםזה אתטעמווריחושלזה.

מאיר גן־אור

גלותמרצון

מתוךהצרךלהיותנאהבגליתיערירילאירצוןשםעבדתי

חלומותזרים,שםזוהריםכוכבימשאלותלאלי

חורונוהכוכבשלי ובולטב

“ויהילילהויהייוםוראהכירעכתמולשלשום“

ומחוףהגלותהמזהרתעולהגלקולצרוד-

חלומיהאכזבכבכיגוועמקרבתפחאשפה

שםתינוקנעזב

“אזארזגורלותויצאאלהיםהלילהנשםאחרת

וזרחכוכבושבעתים,בהצתההמאחרת“

גורליבידי

לשוןאשכחלהפולשתלשחורילדהמכנפתיוצאתאלהאור

עלבטנהההרהשעררך,אדמוניעומדלי

דומם,עדקצהלשוני

“מגבוההגעתיאליךעדפהלמקוםבוהיערמושלבגפו

אניהרתגורלואתההואאביואםהשמשצודקת

אלדבאביב“

היער,הסהר,דמותה,דמותימשהוישבהשמזכירליאותי

“קורותיךקורמיםביעורוגידיםברחמיהקטן

כברנעיםונדים“

ולפתעציריםומימיהיורדיםמולהאשהיאכורעת,ראשהמאדים

“מהרופרשענפיםמעץהאשורמסתברשהשמשנשרפהבהמור“

אניגוהרביןרגליהומושךאת ולדינשמתינעתקת-גורליבידי.היער,הסהר,דמותה,דמותי

משהוישבהשמזכירליאותי

לארוצהבגורלהנתוןבחסדיהילדהמתחננת“אלתפגעבילדי“אליגוררתכנפיהבתנועהעיפה

דםעלירך,שליהעלעפראנימפילאתהפור,איןמישימנע

לנגדעיניהמתלקחלובנהצוחת העוללוזעקתאמוואביוהמביטבועדתמו

רפאל אורפלי

היער,הסהר,דמותי,דמותהמשהוישבישמזכירליאותהלעדאנוסעלנפשיהשפלה

תמידתדלוקאחרילשוןאשכחלה

גליון 393 16

אם לא היה איש, במה נתקלה צעקתי?

הוגומוחיקה:בדממה דוברת הדממה,מספרדית:שלמהאביו,קשבלשירה

2016,103עמ'

"לבסוףלאיהיהסוף,/תהיההתמסרות://קפיצהכזאת/בליגדהלזנקממנה,/קפיצהזואלהריק/שלמענה זו/ התמסרות פעם// הגענו שממנו

התרוקנו/והלכנו."

הוגומוחיקההואמשורראקזיסטנציאליסט,מיהאנושי. הקיום לבחינת יצירתו את שמקדישבשירזהמבטלהמשורראתמושגה'סוף'ומחליפובהתמסרות מדובר שאין אלא ב'התמסרות',לפעולהכלשהיאולהשקפתעולםממוסדת,כיאםל"קפיצהאלהריק",אותוריקשממנוהגענופעם.השקפתהעולםהקיומיתרואהבאדםקורבןשבחר מבלי היוולדו עם עליו שנגזרה לחירותלאימה, להוביל שעלולה גורל גזרת זוהי בכך.אולחגיגת גיסא, ואףלהתאבדותמחד לייאושהחירותולמימושמלאשלרעיוןהבחירה,מאידך

גיסא.על הקיום, עצם את בשיריו בוחן מוחיקההתעתועיםהמאפייניםאותו.הואנדרשלשאלה:האםאניבאמתקיים?ובשירקצרצרונפלאהואהבית בדלת/ "נוקש זאת: לבדוק דרך מציעאת שאשמע כדי לי,/ שיפתחו כדי לא הריק//עצמיקרוא."פעולתהנקישהבדלתמפעילהאתחושהשמיעה,ודיבהכדילאשראתקיוםה'אני'.

"לחיותכמומתחתלים/שםלנשםפרושולבלעההמון// בתוך אבוד בן לחפש/ כמו או מות//נולד." אם לדעת מבלי הוא/ היכן לדעת מבליהוכחתקיוםה'אני'מובילהאתמוחיקהלבדוקאתדרךקיומו.מתבררשזהוקיוםדחוקהמדומהלשהותמתחתלים.משמעותהנשימההיאבליעתאחר חיפוש של הדימוי גם מוות. כלומר מים,בןשהלךלאיבודבתוךההמוןהואמבהיל,אךכאילולאדיבכך,מוסיףהמשוררלחוסר־האוניםהזהגםאי־ודאותטוטליתבאשרלאותובן,שאיןלדעתאםבכללנולד.תחתהחיפושהממשייששכבהנוספתשלחיפושקטגורי-חיפושבחללאותו בתוכו מכיל הוא אם ברור שלא אינסופיכך האבוד. הבן במציאת המגולם מיוחל, קיוםמחוללמוחיקהמציאותספוגהבמוות,אוקיום

בהעדרמוחלטשלתכלית.עמדתו את מביא מוחיקה 'היעדרות' בשירובניסיון יופי. של נוספת לפסגה האונטולוגיתלהשיבעלהשאלה"מהקיים?"הואכותב:"זההיהכשלאיכלתיעודוצעקתי:'אני!'כששמעתי/ידעתישלדברים אתההדשליעונהלי'אני!'//הים מפרצי כל/ שבור גבולות, היו לא מעולםבמקום מתחיל/ האחרים כל שגבול בי, נפערשאניחסר.//או־אזידעתישלאהיהשםאיש.]...[במה איש היה לא אם הספק: אותי תקף או־אז

אלי ששבה צעקתי נתקלה/כדילהפךלהדשלי?"

מראה )כמו ההד קול האםשל קיומה את מוכיח הצל(ישותכלשהי?האםחזרתההדעלהצעקהמוכיחהקיוםשלעולםאמיתי,ממשי,אושאיןהיאאלארמזלעולםכלשהו,סביב המתקיים סובייקטיבי,אלו בלבד? הצעקה מקורסוגיותפילוסופיותמורכבות,לתת מתיימר לא שמוחיקהבכתיבתו תשובות. עליהןהצנועההואמסתפקבשאלת

הוא ספקנותו כנגד הספק. בהצגת שאלות,ואם כלשהו, זולת לגילוי תקווה להציב מבקשלאזולת,אזלפחותלקבלתסימןלקיוםה'עצמי'.שירתהייהזהמסתייםבביתקצרהכתובבתוךסוגריים:")עלספקזהאניכותבעכשו,אושמא

עלאותהתקוה/שתמידכתבתי(."כעל הזמן על מוחיקה מצביע בקיום בעיסוקוהבולע עומק כממד הזמן כלומר מגוז, נקודתלתוכואתהקיוםכולו,עדשזהנעלםמןהעין.שמדובר אף בזמן". ימחה "הכל כותב: הואבהכרזהגדולהומשמעותיתמאוד,הפיתוחשלהבשירנעשהבאמצעותדימוייםקטניםומעודניםהאצבעות/ בין נמוג שלג/ "כחפן/ ביותר:והמבט//אונקדתסיוםשיר/שאיש/לאהקשיב

לו]...[כעפיפון/שנתק/בילדות".אבל בו, שהתקיים כל את מעלים אמנם הזמןהיכולתלדמותאתפעולתהחורבןהזאתבציוריםשיר של סיום נקודת שלג, חופן של לשונייםרגישותושלמוחיקה ניתק,מעידהעל ועפיפוןלפרטיהקיוםהקטניםביותרהמנכיחיםאתה'יש'

גםבהיעדרו.היא ופסימית. קודרת אינה מוחיקה שירתושלששווה קיום על מפוקחת מבט נקודת מציעהיופי של בפירורים אפילו ולהבחין להתאמץ'מגולף בשיר למשל כך אחריו. מותיר שהואנותרת/ "תמיד מוחיקה: כותב בשברי־אבן'עקבהשלכל/מהשארע",ומביאכדוגמה"סדיןאת שהקלו/ חלומות התארחו/ שעליו בלוי/

משאהחיים."ההתבוננות מתוך העולה המפעימה התובנהפליט הוא אדם/ ש"כל היא הקיום בשבריהתאבדות//הנטףבגביע/שלאגמענועדריק."אםהמצבהרגילהואמוות,הרישלחיותפירושולהיותפליטשלהמוות,ובמצבקיומישכזהמוטבלולאדםלהיכסףלגמיעתהנטףשנותרבגביע.הבחירה אל להתמסר בשיריו קורא מוחיקהבאופטימי.בשירהנהדר'מהשהוענקלנו',הואמשרטטכמהמהיפותוהטובותשבחוויותהקיום,שהאחרים מזה לה/ שזכינו "המחילה למשל:שבהם לילות על להתרפק מבקש הוא שתקו."להיווכח סתם או דבר־מה, של זיכרון ניצתאיזה או חלון/ מאחורי "צרצר/ של בקיומםאלו נמים." כשהשאר הנפקחים/ מאלה פרח/

תופעותקטנותבטבעשעשויותלבשרעלקיוםרוגע,שניתןלנוובלי אלימות בלי בפשטות,כלמיניקלישאותשלראויאוכפשוטם, החיים אלו ראוי. לאמה,/ ולשם מדוע בלי "החיים

הקיוםעצמו,הנס..."

ומתפתח ממשיך זה עיקרוןקורא נוספים.מוחיקה בשירים"להללאתנגהההעדר,/לשקף/אתמתנתהאין/בכלמהשאנויוצרים."בניסוחפרדוקסליהואהאופציה את להבליט מבקשבחוסר להכיר - האופטימיתבמרה לשקוע במקום אך הקיומית, המשמעותשחורהובייאוש,הואמזמיןאתהאדםלהללאתה'כלום'ולברךעלמתנתה'כלום',שהיאתכלית

כליצירתנו.ניסוח בדרך זה עיקרון מיישם הוא כמשוררבשיר הפואטית. משנתו את המציגה מקוריתמתאווה סוגריים, בתוך כתוב שכולו 'וידוי'מבלי רם/ בקול לקראו שנתן ל"שיר מוחיקהגם תעתוע, הוא שהקיום מאחר ישמע." שדבראת לכתוב בניסיון וכוחה תעתוע, היא היצירההמזמנת סיזיפית פעולה זוהי אפשרי. הבלתיומופיע שב זה רעיון ומחיקה. כתיבה העת כלהקיום את המתאר מוחיקה של ביצירתובמשמעות זמנית בו ומתרוקן המתמלא כחללכאוטיים, לחיים בטוח מתכון זהו ובהיעדרה.סוערים,מחרידיםומייאשים,אךלתפיסתוזוהיגםהזדמנותלהשתקתהרעשוליצירתהוויהשל

שלווה.בשירהקצר'לפרושאתהידיים'כותבמוחיקה:"להכיראתעצמנוזוהתמסרות,/לאלדעתעלולהוכח אחיזתנו/ את להרפות פרושו עצמנו//

שאיננוטובעים,/שתמידהחזקנומעמד."וצלולהמציעחלופהשלשחרור זהושירחכםמההתמסרותהמעיקהשלהכרתעצמנו.ישכאןחתירהתחתמוסכמתהצוהיווניהקדום:"דעאתעצמך".דומהכיהקיוםלאמחייבידיעהבמובןהשכליאוהתודעתי,אלאדילובידיעהנפשיתפנימית.אפשרשמוחיקהבחרלחיותאתהממדהעצמי שידיעת הבנה מתוך הקיום של הרוחנילהתעקשות להוביל עלולה הקלאסי במובנהבעמדה להחזיק קורא הוא טרגי. שסופהפילוסופיתשלויתורעלהחיפוש.בשיר'ויתור'הליכה אינו "החפוש כוונתו: את מבהיר הואהחפוש בקרוב// הגעה - מזה ופחות לקראת/הואנשיאתהעדרמבקש,/הרגללחיותעםותור

עלהמיחל."אם בחיפוש טעם שאין אפוא מאמין מוחיקההואגובהאתמחירהתסכולשבנשיאתההיעדר.הקריאההמרתקתבספרהמוארהזהמובילהאלאף - בחיפוש תמיד שעסוק מי לפיה המסקנהוכימוטבלחדולמהיותמחפש וכךלמצואתמיד. .פעםלאמוצא,

יובל פז

17פברואר-מרץ 2017

נתיבים נאלמיםמשהפלאי: כוכבי יצחק, כתב העת של ההשכלה באימפריה האוסטרו־הונגרית

)1873-1845(, מפתחמוערלכתבהעתהעברישלההשכלה,הוצאתמאגנס2016,628עמ'

ביאליקכתבאתהשיר'לנתיבךהנעלם',ופרופ'משהפלאישבוכותבאתנתיביהםהנאלמיםשלכתביהעתבתקופתההשכלה,כתביעתשהיולארקאילמיםאלאאףאלמוניםהשישי הוא הנוכחי הכרך והמבורך. החשוב מפעלו לולאבמספרלאחרהכרכיםהמוקדשיםלכתביהעת"המאסף","החלוץ", "מכתביהעתים", "כרםחמד", "בכוריהעתים",

ו"בכורים".פלאידןבובכתבהעת"כוכבייצחק"שיצאלאור 1873 שנת עד 1845 משנת שנים, ושמונה עשרים במשךבידי שנערך האחרון הכרך להוציא שטרן, מנדל בעריכתמרדכיוייסמאןחיות.מטרתושלכתבהעת,כפישמובלטבלטריסטית בכתיבה עברית יצירה לעודד היתה בשער, צעירים וללמד"משכילים "להועיל ובמחקר,מתוךמטרהובהבנת ההיגיון בנתיב ולהדריכם סופר בשבט המושכיםהספרותהקלאסיתהעברית,ולקדםאתידעהשפההעבריתהמתבטאת ההשכלה של במטרתה הכרה מתוך ותחייתה

ב"אמת"ו"אמונה"-מחויבותליהדותהמודרנית.ב"כוכבייצחק"התפרסםמגווןרחבשלז'אנריםספרותיים:סאטירות, סיפורים, חידות, משלים, מכתמים, שירים,ופרוזה תיאורימסע,תרגומישירה תיאוריטבע, חזיונות,ומחקרית עיונית בכתיבה ואירופיות. קלאסיות משפותנדפסופרשנותהמקראוביאוריפסוקים,פרשנותבתלמודוכללית, ישראלית בהיסטוריה העברית, בלשון מאמרים

חקרכתביידוההדרתם,ביוגרפיותועוד.ביןהיוצריםהעברים שפרסמוב"כוכבייצחק"היושמואלגורדון לייב יהודה גוטלובר, א.ב. )שד"ל(, לוצאטו דודהמוערים המפתחות פרישת קודם אחרים. ורבים )יל"ג(,הועמדמבואפרטניעדמאודלכלכרךוכרךשלכתבהעת,שלא קשה עניין. מעוררת בדייקנות דיוקנו את להביעהערכהעמוקהלמפעלאדירממדיםשכזה. .המשרטט

יאיר מזור

זיוה גל

*

המישורהולךונעשהכפוףהנמליםזוחלות

מדברותבשפהשלהןאנילאמבינהאותן

מישהושורקלאפק,אוחזאותובשרשרת,

הואמובילאותוהולךומתרחק.

נסה

הלראותאתיצירהדמיוןהולךבעזרתהרגלים. נס אוליעלשתים

אושלשאויותר.ביןלבדש"זהלאהולך". כשיעצרת

ר ק כךמתריעמזל—הולךוהולךעדהאפקה וגםכשהאפקמפתיע

שוברהסכמים,מתרחק.

מעיןהרהורעצמאישהופךעורולאחר וכברלאיכולמישהולשמראותובלי

שראשומתרסק.

עתים

תודעהמתנתקת.יוצאתלהרפתקהאינהמשתפתאתצירהויתה,ממנונחלקה.

היאמותירהאותויתוםמזכרוןנמצאבחללכלשהומצירחתימהכלשהי

לרגעאיננומכירמהתנועתה. שלאסי

גליון 393 18

מטען צד של כאברבידיערהבנקין:רחובות אחרים,גוונים

2016,61עמ'

עמוקלתוךהלילה.מהחלוןאלשולחןהכתיבה,מהדהדצלילמהפנטשלגשםמאירבנאישכזה.החייל את קודם קול. בלי משדרת הטלוויזיההיורהואחריואתתחזיתמזגהאוויר.בחוץמהומתהעצים. צמרות את שמרקידה וסערה אלוהיםרחובות אנימתבונןבאיורהעטיפההמיוחדשלאחריםשאיירההמחברתלספרשיריההראשון.

נקודתהמבטבציורהיאמעברלכתפהשלאשהסריג לובשת היא אלינו; בגבה שיער שחורת

סתוויאדום.ידיהשלובותזובזו,מבטהפונהקדימהוהלאהבמורדרחובעצוב.נוכחותגםשתישורותשלבתיקופסהכמעטזהים,כהים,נמוכיםוצפופים.כברסתיווזושעתבוקרמוקדמתאושעתשקיעהשוממת. והמדרכה נעולות החנויות מאוחרת.למעטשתידמויותמטושטשותרחוקות,ממנהוזומזו,היאלבד.בעומקהתמונה,בקצההרחוב,היא אולי כנסת. בית ניצב מגדלור, כמו מאירמביטהלעברו,אולימעברלוואוליהיאהולכתואת התלישות תחושת ואת לאן. לדעת בליהכאבהפועםכמודופקבבטוןהמזויןובמדרכותהשבורות,מכסהשמיכהשליופימלנכולירך.

יתרה, ונשמה פיוט רגש, להקרין יכולת אותהרובם אחרים. רחובות של בשירים מצויהקצרים,מדויקיםונקייםמעומסיתרמילולי.כךבספר, הראשון השיר 'מחבואים', בשיר למשלומשחק נוקב נפש בזהחשבון זה בנקין כורכת

'מחבואים'חסרדאגות.

העומד כל אני?/ מי אני./ הנה אני?/ "איפהשתים אחת אני,/ הוא ומצדדי/ מלפני מאחורי

שלוש/דפקתיאתעצמי."

שפת הבגד לאהטרן:להתלבש להתפשט,הוצאת

ליינס2016,72עמ'

בחירתהשלטרןבצמדהמיליםללאקשרתחבירימוגדרלכותרתספרהדורשתהסברלטיבהקשרבנפרד המילים הצבת מבטאת. שהיא והרעיוןשל פרשנות מציעה שערים לשני ככותרותלהתפשט או ראשון( )שער להתלבש ברירה:מבט מייצג להתלבש זו, בחלוקה שני(. )שער החוצה,אמירהלעולםהחיצון,בנייתתדמית,כךלדוגמה:"להיותאת/זהכלהמאבק/...העיקרשלאיאמרו/שאתמתלבשת/כמואחתמנעמת".)21 עמ' את׳, )׳להיותלהתפשט זאת, לעומתמייצגמבטפנימה,הסרתאמת ביטוי מחיצות,"הסרתי למשל: פנימית,קליפותהתפוח./ציוויתילהראות" נפשי עלעמ' קליפות׳, )׳הסרתיזה בהקשר מעניין .)43בביטוי החוזר השימושלבן", שלבש מי "רקנקשר הראשון שבשערמי "רק דמות: לאופיהרבה לבן/ שלבשויכוחים")'רקמישלבשלבן',עמ'14(,וחוזרבשערהשניבהתבוננותידע לבן/ מישלבש "רק רגשותיה: תוך אלטעםבגידה")'בגידתהבגד',עמ'58(.אולם,ו'להתפשט' 'להתלבש' במושגים השימושויוצר הראשונית ההגדרה גבולות את חוצה

דיוןמרובהפנים.

ראשית,בעיניטרן,הלבושמבטאזהות,מציאת"שפתהבגד":"מחפשתבגדיזהותיהאובדת")'אמיתפרהלי',עמ'24(.שירזהמסייםאתחלקוהראשוןשלהספר,ומופיעאףעלגביהעטיפההאחורית.תוכנומציעכיהמטרההיאחיפוש שישנו אלא להתפשט, ולא להתלבש יש הספר של השני בחלקו הנכון. הבגד אחרתימוכיןנוספים:"איךתעמודבמקוםשתעמוד/ביישנית./לפתע -/נשמה גוף בלי בגדים. בליהיא/לאעובדהגשמית")'איךתעמוד',עמ'28(.ההתפשטותהיאאמנםגילוישלמהותפנימית,"נשמהביישנית",אךגילויהמערעראתקיומה

והופךאותהל"לאעובדהגשמית".תצלומילבוששלהמשוררתהמובאיםביןדפיהספר,בודקיםאתגבולותהמושגים"להתלבש"חיפוש תהליך חזותית ומשקפים ו"להתפשט",זו ראייה אישית. ואמירה זהות שפה, אחרשמציעים הפרובוקטיבי הפירוש את מעמעמתהבקשה שראיית משום מהתצלומים, חלקמתמונה כחלק המתגרה לפרט לב לתשומתכוללתמקההאתמידתההתגרות.למרותזאת,

אינהמאפשרת המודעתשלהמשוררת ההצבההמתבטאת אחרת, אמירה מציעה ואף לבטלו,הוא להתלבש - הספר בחזית בצילום היטבביטוי אלא גרידא כיסוי אינו לבוש להתפשט:

שלמהות.מרכיבבולטבשפתהשלטרןהואשימושבסמליאו הספרות האמנות, מעולם ידועות דמויותכקולאז' ושיבוצן מילולי גלם כחומר הקולנוע,ליצירתמשמעות.כךכברבשירהפותח:"ריטההייוורט...היתהיפהבעיני/יותרמכלהחולצותנעלי בגדים,/ שפת למדתי/ ממנה הכחולות,/אנה/ וסודותהמעילהשחור,/שעטףאת עקב/פסי־הרכבת" אל נפשה/ בהשליכה לדורותיו,/ריטה השחקנית דמות .)9 עמ' אהבה', לי )'ישאמצע של הקולנוע מן לפתיינית סמל היוורט,אנה של דמותה לעומת מוצבת קודמת המאהטולסטוי, של הידוע הרומן גיבורת קארנינההנישואים, למסגרת מחוץ לאהבה שהתפתתההרכבת. פסי בין חייה את נטלה אכזבה וכשזובשל הבגד חוסר מצב את מייצגת הייוורטמן המרומזת ההתפשטות לסצנת האסוציאציההסרט"גילדה".לעומתה,סודותיהשלקארנינהלגורלה. כרמז שחור, במעיל כיסוי דורשיםביניהםניצבתהחולצההכחולהככיסוישאיןבוגילויהעצמיות."שפתהבגדים",שללאפשרויותומוסכמות, מכבלים חופשי אמנותי לביטויבפשטותו מחמיר התנהגות קוד על מועדפתואחידבביטויו,המיוצגבביטוי"חולצהכחולה".ישכאןקשרשלסיבהותוצאה-להתלבש כדי אצל להתפשט כדי נועד לבוש - להתפשטנובע והאובדן( שחור )מעיל ולבוש הייוורט,אצל הנישואים( מסגרת )שבירת מהתפשטותוגילוי התפשטות חסר ללבוש בניגוד אנה,

אישיות-החולצההכחולה.)עמ' סולווג' 'תפילת בשיר קיים אחר שימושמול הצנתורים/ בחדר פר/ אותי "אהב :)30אמת./ אלי פתוחים העורקים/ כשכל מצלמה/...הפוךידוהאלוהית/שלהרחוק/קרוב,/קרובללב."סולוויג,אהובתושלפרגינטבמחזהשלגריג, אדוארד שהלחין הנורווגי איבסן הנריקשהזדקנה. עד נדודיו במהלך שנים לו חיכתהטרןשמהבפיאהובתוהמזדקנתשלפרבקשה־אובדן אף על אותה לאהוב להוסיף ציוויניתוח של ריאליסטי בתיאור המודגש נעוריהויוצא הזונח לב.הסתייגותהמשוררתכלפיפרלבקשהרפתקאותמובעתמתוךתיאורוכ"רוכלבירידהבלים,/שלוחמעלהריחושך/מסעות־לאותו קרוב להפוך יצליח אם השאלה סרק."ללא נותרת הניתוחים שולחן על שנמצא לב"הפוך בביטוי השימוש זאת, עם בשיר. מענהידוהאלוהיתשלהרחוק"מרמזעלחוסראמונתלהתקרב יוכל לא הרחוק בהצלחתו. המשוררתבלילאבדאתעצמיותו.ההתפשטות,העירוםשלקרבה עם מזוהה סולוויג, בדמות הניתוח חדרפר. בדמותו ללבוש ניגודית כברירה ומועמדעל שאלה היא להתפשט או להתלבש הברירה

טבעוהאנושיוהמוסרישלהגברוהאדם.משחקי הוא טרן של בשפתה נוסף מרכיב

הביטוי מופיע הראשון בשער לדוגמה, לשון.שמזכיר ,)13 עמ' שחור', )'צעיף תחרה" "חלוןדמות משקף שהלבוש ומדגיש ראווה', 'חלוןבשער מופיע לעומתו, 'למכור'. שמעונייניםהחותםאת בשיר הבגד" "בגידת הצירוף השניאריגי־ חולם למשי/ מתגעגע "אדם/ הספר:ידוע טקסט/ ממלמל עטור־מלמלה/ כותנה/הדמות .)58 עמ' הבגד', )'בגידת מראש"קרסו בלבוש שהתבטאו והאשליות החיצוניתבחזרה צורה פשט והאדם המציאות, מול

"לשאריותמישהיה".מילולית חשיבות מעניקה טרן לאה לסיכום,נבחן בלבוש והשימוש החזותית, להשתקפותבו, לראות המבקשת מגדלת לזכוכית מבעד .ולאפחותמכךבהעדרו,עולםאנושיעשיר,רב־ תהפוכותונוגע.

אביבית לוי

19פברואר-מרץ 2017

משמרת/הקטורדהסן־דניגרנו

החלטלהעבירלילהלמעןכוכבקטןבעיתי

האםישזכותלהעבירלילהלילהעלהעולםועללבנו

למעןניצוץהאםינצנץ

במדברהשמיםהאדיר

החלטלהעבירלילהלמענו

לשחרראתהלילהעלפניהאדמהשעהשידועמהזה

איזוחיהזושלמדנולדעתאיזהמדברהואמיצרלעינינובעוברו

החלטלשחרראתהלילהעלפניהאדמה

אףשההשלכותידועותמרתהבודדהשלו ולקחתאתהמש

למעןכוכבלמרותשכללאינובטוח

ואולייהיהכוכבשביטאוברקמזיףשלאשליה

במערהשעפעפינוהחמדנייםחופריםבקרבנו

HectordeSaint-DenysGarneau)1943-1912(משוררקנדיבשפההצרפתית.נחשבכמשוררהמודרניהראשוןשל

חבלקוויבק.

צביקה שטרנפלד - הפינה הצרפתית ורגעההכרההזה,שהחיפושבסופושלדברמובילאותךבחזרהלנקודתאין אבל מאכלת. כמו ננעצת החרטה שבו הרגע גם הוא ההתחלה,

דרמה,זהמהשזה.הכאבמרוסן,מאופק.פנימה - מתמדת בתנועה זהות, אחר החיפוש את ממשיכה בנקיןוהחוצהושובפנימה.חיפוששחוצהנופיםאנושייםאורבנייםתלושים,סחופיםבכמיההלחסד,מגע,חוםאנושיואווירלנשימה,ביןסמטאות

הנפשורחובותשמסתרגיםכמוורידים.היאנעהביןגבולות,קצוותוקטבים.איןנוראאונפלא,נשגבאונתעב,

אואורגדולשגוברעלחושך.הכלהבל,הכלקדוש,והכלתפילותשבורות.היאמכילהאתהניגודים

והסתירותבלילשפוט.כמובשיר'אינינוח':

יר./מעליהעננים/נעשיםעבים.//חרדתהמבול "אינינח/אניעזובהקאינהמניחהלי,/אנישולחזוגותזוגות/שלגבויים/לתבתמייל/שטהתבתיבמיםעלומים/בהברואישמורים/אךאנילאמגבה/איניצדיק

תמים."

האופק וקו ותמימים, צדיקים מוצאת אינה האדם, בנחלי בנקיןשטהמעלהיםמתמלאענניםכהים,כבדים.

כמותריסשלמצלמה,השיריםתופסיםפיסותחייםשלאנשיםחוליאהבה,דפוקיםמרובבדידות,כואביםבמקוםלאהוב,חוששיםלהישארליותרמלילהולהיפגעמעודמטעןצדשלכאב.כךב'ונציהשלעצב'.

מתוכועולים בכר/ ראשי עצב./טומנת של בונציה אני שטה "ערב./הבלימלים/שלגבריםשחלמובו/והלכו."

בשיר'עדןחלומי'כותבתבנקיןבאירוניהעצמית: "כמעטמאכזבת,אניתוהה/מתינעשיתיכלכךמימנת/בנפילות."

כך, כל אנושיים נתונה. והנפילה צפוי הכל הרי כי מאוכזבת, כמעטאנחנוחוזריםעלאותןשגיאותבלתינסלחות,נותניםלסיכוילחמוקמביןלאלף ומתרסקים נופלים האצבעות,חתיכות,מכוריםלחיפושאחריאושרירגיש זה שאיתו מישהו ואחר אחריותר.אבלתמידברגעהאמתקופאיםאנשים לדפדף וממשיכים מפחדבאחד כמו דיגיטלי. בר בפיק־אפמתארת שבו לטעמי, הספר, משיאיניתזים הפחדים שבה עיר בנקיןחלולים קליעים כמו לקיר מקירכאשרברירתהמחדלהיאהימלטות

נמשכת.'רויתימהעיר':מנוי עושים/ בה "...הבודדיםבמקום מערכות/ לאהבה/ ומנהליםיחסים.//אחוזיביתבולעיםכדורים/

וצעירים המות,/ מפחד קרקע/ בדירות זקניםבדירותגג–מפחדהחיים."

העירשלבנקיןרוויההיסטוריהפרטיתומפוזרותהזה לחלון מתחת זיכרון. של קפסולות בההתאהבת,בחוףהיםהזהרקדתכמומשוגע,עלהספסלההואחיכית,במדרגותהאלוכברעליתלחיים לרגע שנכנסת לפני הנשימה את וסידרתשלמישהואחר.הכלמזוקקלרקוויאםשבורלבומקסים,עלאשהוגברשלרגעהיהלהםזואתזה

ורגעאחרילאנשארמזהכלום.'סימטריה':

יתיושבת/בפנהריקהשפעם/ היהבה ניסהלב "בכפחזבלירק,מתמלאת/בסיגריהומחשבותעל/רכוזי השואת על הבטחון,/ חסר של הסימטריה

כשפחדתי ממך/ מעלבוני כשנעלבת החרדה,/של ההפוכה/ הסימטריה על ממני;// מפחדיךבי/ שמחלקת השלמה אמונתך כמו הנגודים,/שמעלות להפשיט/ השלוחות ידי/ כמו חלקים,

בךקרומים/כמוסערה/לשוברגלים."

אניממשיךאתהכתיבהלאחרכמהלילות.מאירבנאיהלךלעולמודרךשערשלסבלורחמים.

הגשםהפסיקלרדת,אבלהרוחמתחזקתוהשכניםמעברלכבישמזמריםשיריםשלשבתושלום.

אניחוזראלרחובות אחרים.אנימוצאבוחוכמהוחסד.'עלהחיים'.

שהלך/ ולפני מעולמו, הלך/ שאהבתי "סופרעתון/רציתילגזר/ולשמר/ כתב/דברפרידה/בועל החיים/ על קופונים, מאחור/ פרסמו אך

המות,/גזרתיקופון."

על מבצע של האחר מצדו נצח וכלום, הכלהתרוממות האנושית, החוויה אבק. שואבבנקין יערה רביד באדמה, וההתפלשות הרוחמשתמשתבזה,מכניסהפנימהונוגעתעםשירהפועםכמו נוכח. .כנהעדכאב.עצבשקטאבל דופקמתחתלעור.

מיכאל גורי

גליון 393 20

משורה לשורה זה נעשה חתול יותר

ערןצלגוב:גם החתול,שיר־בוטים,פרדס2016,111עמ'

ספרי כמה יצאו 2014 לתחילת 2013 סוף ביןביכוריםמרשימיםבשדההשירההארצישאלית)מוסד פרוש תהל מאת בצע ביניהם העברית.ביאליק(וניסויים בחשמל )ידיעותאחרונות(מאת

ערן הציע כמוהן נדלר. מיטל)2013( בחירות בספרו צלגובפואטיים ניסויים של שדההשירית המתכתב בלשון"שיריים" שאינם שיחים עם

מקובלים.ציפורים, היו הקודם בספרועתהשעתהחתולים.הציפוריםשייכת הבמה אך נזנחו לאהמשנה כותרת לחתולים."שיר־בוטים" - הספר שלכמשחק להשתמע עלולה -מדגישה היא אבל לשוני,משלב שהספר העובדה את

מצריכים השירים כמו הרישומים שרבוטים.מאמץפענוח.כמוהשורותבשירכךטבעותעלזנבותהחתוליםבונותתמונה.המושגהמתבקשהואהגשטאלט:השלםהעולהעלסךחלקיו.גםאםנוצרעומסלאאחתביןהמיליםוהרישומיםשמצריך מהלך זהו מרגשת. הסופית החוויההתעמקות,כלקוברישוםהואכרפליקהבשיר,ומקולקוומשורהלשורה,נוצרתתמונהמלאהזה לשורה משורה - זך על )בפראפרזה יותר

נעשהחתוליותר(.הרישומיםבספראינםאיורים:השיריםעומדיםלבדםוהרישומיםעומדיםלבד.איןלשיריםצורךברישומים.איןכאןעודפותאומהלךפרשני.זהוקיוםהדדיהמשליםפעריםופותחנוספים.כמוהשתקפות. כלומר הלאקאניאני, המראה שלבהשתקפותהמראהאתהשלם,לעתיםהמושלם,ההשתקפות אליו. נגיע לא שלעולם האחרהלאה לנוע אחר, לקיום להתפתות המאפשרתמתוךרצוןלהתגברעלהחוסר-זוהיהקריאהאמור זה ואין ברור, לא זה במקרה המבט. אוכנראהלהיותברור,מההמקורומהיההשתקפות

אםבכלל.אותהמלאותשאינהחסרה,המלווהאתהמבט,עשויהלהקביללתחושהשישלמגדליםחתול-חייתמחמדעצמאיתלחלוטיןשחסרונהמורגשבין המגע שלפנינו, בספר כשאיננה. רק מידהכתיבהוהרישוםפותחפתחאואפשרותנוספת.ג'ורג'יואגמבןמדברבספרו"The Open"עלאפשרותשלמחשבהחדשהבדיוןעלההיררכיהשמרבית הסיבה אולי ומכאן החי. בממלכתהרישומיםהםשלחיות.ביטולההיררכיההזאתמאפשרחייםשוויונייםיותר,נכוניםיותר:לאכנזר

הבריאה,אלאכפרטמשללהבריאה.פוליטיקהנבונהשלחייםעםפילוסופיהולאכנגדה.

בקשר הומניסטית אחיזה נקודת נותן הספרלשירים ניתן זאת, ועם סביבו. לחי האדם ביןהיגררות ללא כשווים הרישומים עם להתמודדהצמחונית/ זו )למשל פוליטית לאידיאולוגיהטבעוניתשהיתהאולימתבקשת(.אתהבנאליהשלהפוליטיקהבאמנות,כפישהבחינומבקריםהופכת זו אחרת מרוסנת, להשאיר יש שונים,לסדהמקשהעלהשירלהתרומםמעברלמיידי,לפמפלטאוהקיטש.בספרהזה,החתולשמופיעכלי. או דימוי מטאפורה, אינו השירים ברובמאפשר הרישומים, כמו החתול,האדם בין הקשר על נוסף מבטמבט מחזיר הוא לסביבתו,שמטילספקבנכונותהמילהמצדאחדומצדשנימעניקלהאופציהאשר את להביע טרנסנדנטלית

עללבהמשורר.מלאכתהשירשלצלגובמדויקתבמוחשיותה.ראוכיצדהואפורטאתחרדותיואלמולההתרגשות

שלבנו:*

ראשונה/ פעם מלטף "אתהנגעת כמו ומתרגש/ חתול אזןבאלהיםחיים./באלהיםאיךאנימקנא/בחתול.לי, ונשמתךכמופורחת. לצחקק/ אתהממשיךלא. השנה/ אלרגיה, יש השנה של זו/ בעונהועםזאתכליבוער/אליךואיניכלה.צחק,/ילדצחק.מחראולי/איניואתהכל/העולם.שלי.לראות כדי מראה/ להציב אוכל אי־פעם/ אםכשאני/רואהאותיבך. בי אתהאימה/שעולהאנייותר.צחק. אין כלי:/ ואני עיניך־עיני איך/בשתיקה קבלה/ שלוה, גם יש רגעים ובאותם/דקה.ידיעה:/לדעתשאמותותשאר/לבד.צחקהפחדבוא תפחד,/ יחד.אל עכשו- צחק./ ילד,יבוא.ישזמן/כן,ילד.זמןלפחד,לפחד./אחר־כך,כשאלך,נסה/לזכר.לאלטובאולרע./רקנסה.כיישביפחד/שאקלקל,שהחתולישרט,/שלאילד/ צחק מספיק. בינתים, אהיה/ שלא אדע,ואתה/ מיאו אעשה לקראתך,/ זוחל צחק. אניילדצחק.עלאבא/כמו חתול,אבלרקבקצת"

)עמ'56(.

פעמים שלוש חוזרת צחק" ילד "צחק השורההחזרה העקדה. סיפור את כמובן, ומהדהדת,את מפרק המשורר אך הכאב את מעצימההשורהכלפעםאחרת:הפסיקנעלאורךהשורה,האימה את ופורט אחר, במקום ננעץ פעם כל

והחרדהלאטובהחלטיות.דוגמהנוספתלחרדהשהיתהבולטתב"בחירות"

ולאנעלמה:

עתידה של אשליהמונה:/העץ,חומתהאבן,האופנים "הבטבתלאאמתי/ שלהושלהקטן,והשלג-/העץחומתהאבןלאאמתית/האופניםוהשלגלא

אמתיים/רקהאימהשהכלברחלוף-עדכאב")עמ'99(.

בשירו גלבע לאמיר הדומה במהלך השיר,המילה על חזרה תוך שולל מוליך 'בעלטת',0הקוראת ״אמיתי"0מלבד0השורה0הסוגרת.לאימה הלא־נאמר נהפך ובכך לבד משלימה- יותר אמיתי מה השאלה נותרת מוחשית.מפעילה ההתחבטות עצם האימה. או התמונהאתתהליךאימוץהטראומהוהופכתאתהמילים

בדףלכאבאמיתישחווההקוראת.החברתית־פוליטית: הראייה את זנח לא צלגובהגאה, למאבק נרתם הוא חלום' לי 'יש בשירובשיר החיים, בעלי למען אהבה' זאת ב'מהאחרהמוקדשלקיצי,חתולתושלאריהזקס,הואמתאראתסוףהמלחמה-סוףשאנומדחיקים

ורקהחתוליםיודעים.בשיראחר,המוקדשלמשוררהניגריכריסאבאני,ובעריכתו, בתרגומו אור ראה משירתו שמבחרמבכהצלגובאתהמלחמההאין־סופיתואתחוסרתוחלתהשירים.בסופומשיבנמעןהשיר:"'האףבשיר" להשתמש ומציע שוב....' מדמם שלךמהשירה מהמקום, יאוש: שיר זהו .)105 )עמ'בכוח ומהמבקריםשמנסים שלאמציעהפתרוןאת מציב זה מהלך בשיר. משמעות למצואומעשי הצרכים בשרשרת מאוד נמוך השירה

האדם)והשוול'קח'שלויזלטיר(.ישבספרשיריאהבהנפלאים)למשל'זמןאחר'להציץ'( כבר 'ואם )ראו הומור שירי הקופי(,הולם שימוש במלאכה: הבנה ניכרת ובכולםלראות מעניין הפנימית. ובחריזה בפסיחהכותרות, יותר יש מקודמו, להבדיל זה שבספרהאזכורים בנוסף עצלנות. ניכרת עדיין כי אםלזהות ניתן נעלמו. ליצירותאחרות המפורשיםוואלס ולזלדה, רביקוביץ לביאליק, רמזיםסטיבנסוללאונרדכהן,למשוררהאיטלקיקיסרפבסה,למשורריםהשחוריםלורדוברקה,לכתביהקודשואףלשיריםהמוקדמיםשלועצמו)'מבטהכותרות הוספת מבחירות(. התפוז מול נוסף'והשמטתההפניותמעידהעלהתבגרותהמשורר,של המוקדם בידע והאמון בכוחו ההכרה עלמזרחית לשירה מהפניה ההימנעות הקוראים.עכשוויתמציעהכיצלגוב,במודעאולא,ממקםאתעצמועלהמפהשלהשירההישראליתללא

התייחסותלגלהעכשווי.הוא זה ספר מאוד, טוב ספר היה בחירות אםהשבחים בשולי אולם מאוד. יפה )גם( הואמילתביקורת-הייתישמחהאםפורמטהספרהיהגדוליותר,גםאםההעמדההנוכחיתעושהיותר גדול דף - לרישומים וגם לשירים חסדלקוראים נשימה ומרחב אוורור מאפשר היה

ולמתבוננים.תשומתלבלקולהשירישלצלגובהיאתשומתאלא בצעקה לא לומר: מה לו שיש לקול לבבמיליםהפשוטות.איןזהספרשיידחףאלחזיתמדף על שיימצא שראוי ספר הוא אבל המדף,ראוי השירה ואוהבי שאוהבות ספר שיכירואותו. .השירה.

ש״י הופמן

21פברואר-מרץ 2017

מה זה מבקרי שירה, כשהיה לי אותך

רוניתבכר־שחר:אמא,עםעובד2016,95עמ'

זהוספרהביכוריםשלרוניתבכר־שחרשפרסמהבטרםצאתואתשיריהבעיקרמעלדפיהפייסבוק.על בעקביות שומרת אבל בנכר מתגוררת היא

קשרשוטףעםקוראיהבארץ.היחסים לתיאור מוקדשים הספר שירי רובהמורכביםשלהכותבתעםאמה,ניצולתשואה,שכבראינהביןהחיים;כברשםהספרעלהכריכההקדמיתשכתובבכתבראי-משדראתהרעיוןשאמא כפי לא עקומה, הפוכה, שלה שאמאאמורהלהיות.גםהכריכההאחוריתמרמזתעלטיבקשרשבמהותולוקהבחסר,ושםנזכרתהאםחשובה כמישהי פעם אף תיזכר "לא אשר כזוגפיים קטועי כמה בגלל וגם ובגללי/ לי מלבדממש/ העת באותה הרגליים/ על שהעמידה

כשקטעהאתאלהשלי".בדיעבדמבינההכותבתשהיוותהמטרדלאמהמהכוס "כשיצאת לחייה: הראשון מהיום כברשלאמאשלךברבעלחצותהיום/בשבת/עמדההשמשלשקוע/אמאשלךשאףפעםלאהיהלה

מרגוע/פיללהשתמותימידאחרי".כיפה של המעשייה על כפרפרזה אחר, בשירנשאלת והיא מחופש, זאב היא האם אדומה,וחדלון: יאוש מתוך וכואבות נוקבות שאלותאמא/ גדולות כך כל ידיים לך היו "למהשיניים למה אמא... ארוכות כך כל וצפורנייםנעולות אוזנייך למה אמא... הרך בבשר אמא/מיליםכאלהאמא/למהמטונפת ולמה אמא...

אמא/מטורפתאמאזונהלמהאמא".מלווה האם מצד להכרה האדירה ההשתוקקותבביטוי לצורך מניע כוח והיא הספר שירי את

יצירתיכמוהוצאהלאורשלספראת אמא/ ספר אוציא "עוד זה.תוכלילשמועאתהדיושםעמוקסביבך... העפר רגבי בין למטה/'מבוזבזת' תחשבי: עדיין האם'טיפשה'/ גדול' 'פה 'מסוכנת')בינינואמא,מהזהמבקרישירה,

כשהיהליאותך(״.לעומתהאםהקשה,מתוארהאבונטבע ועדינים, רכים בקוויםכקורבן הכותבת של בתודעתהנוסףשלהמשפחה:"אביהתאגרףאינני כבד... לכן קל בקטגורייתבימנית עצר/ לא למה מבינהחזקה/אתהבוקסיםשלאמא".

הרגעיםבמחיצתהאבהםרגעיהנחמהוהרגשתילדותה: מזיכרון נושאת שהיא היחידים החיותבידי אותו אחזתי הכידון/ על אותי "הושבתהקטנותשערימתבדרמתעופף/עדקצההשמים/בפהפעורצרחתיצוחקתרוחומים...לפעמיםאניעודרוצה/לשבתלמעלהעלכידון/להריחאת

מריחות כולן/ הסכנות ריחכריחתחתוני".

משנה בספר האחרון הפרקכיווןומתרכזבחייההנוכחייםבבן היתר בין הכותבת, שלאחיזה, קרש המשמש הזוגישועה למכאובים, מרפאשיבולי "חיבוקיך ותיקון:צוף נשיקותיך כתומות זהבאנחנו ככלבלבים פרחים/מריחים/ ושוב מתקרביםיסמין של ריח/ יש לעתידעםפריחתהדרים";אובשירלי לקחתי ימי "בערוב אחר:נערצעירלמשכב/שיחמםיצועישיאהבכדוד".בכר־שחרמציגהלפנינוכתבאישוםקשהכלפיבוגרת שכשאשה היא הטבעית הציפייה אמה.תבין, מסוימת, אמפתיה בעצמה תמצא היאאחד שאף תגלה כהורה אולי תתפייס. תסלח,לאחףמטעויותמולילדיו.זהכמעטקורהבבית

החייאה: למכשירי מחוברת כשהאם החולים,ראשונים/ זכויות על דיברתי עלבונך/ "תבעתיעלתקומהועלחמלה/ולאעזרהשםשוםמילה/לך סיפרתי להכרתך/ שבה שאת ראיתי לפתע

איזובדיחה".הכותבת של בישותה ושורשיו כבד הוא הכאבעמוקים.ובכלזאת,אותהאםשנתפסתכדואגתלבטא מסוגלת שאינה המחוספסת, בדרכהלתסכול הפכה כאבה כל "את ואשר אהבה,לא בנו", שקעקעה כשלון ותחושת נוראהחיים "מוזיקת את מהכותבת לעקור הצליחההטהורה,האופטימיותהמנצחת,האמתהרותחת,האמפתיה,השאיפהלהיטיב,הרצוןלשנות/ואתהטוב". וביצר באדם/ האמונה לאהוב היכולתסיכוי יש בה, קיימות הללו התכונות כל ואםשל הבאה המהדורה של הקדמית שהכריכהבצורתההמתוקנת. .הספרהמרשיםהזה,תציבאתהכותרתההפוכה

שלמה בן־בסה

רוני רוז לקס

*

הריאנימקדשת לגוףזה

אףאדםלאיכולהלחיותמחוץלגופה

הנתוקשלי מולידממניהבנות

חדשותישנות

הויותמתחדשות מתוכי

מאזשזוגתילגוףזה

*

עלמהתמימה עולהשלמה קרבןלאדני אדוניהמין אדוניהמח

אחדלאידעתי עדאשרבאועליזדים חמסונשמהשנתתבי מלאונינקביםנקביםונותרתיחלליםחללים

*

מודלשלתרבותיפילהיותזהלתתאתגופךתפיסתמציאותאקראית

כמוהקיוםשלהכוכבהזהמבעדלדפןהסכה

היאשומעתילדיםמצחקיםמנגבתאתעצמהבתנועותאטיות

גוססותכמוהכדורהזה

גוףבתאדםבנוימ־70אחוזמיםטפותנוזלות

אוקינוסיםגועשיםאורותנכביםודולקים

כמוהחייםשלהנעהונדהממקוםלמקום

אחרישהשכניםהתלוננולבעלהדירה

החייםשלהמפרקיםכמוסכהבמוצאיהחג

רונירוזלקס,לשעברבבניברק,כיוםבתלאביב.

גליון 393 22

"מת, מת, השם ייקום

דמו ונקסט -"

זמורה־ כנרת, שטוקהולם, ידלין: נעה ביתן2016,514עמ'

להיוולד, שעומד לתינוק ציפייה תשוקה,להתקבל לב חדש,משאלת זוג בן להכיר רצוןללבתל־ אונו לעבורמקרית חברתית,החלטהכל לבצעם, ויכולת מוטרפים רעיונות אביב,השבעים בני חבורת את מאפיינים ועוד אלהידלין נעה של החדש בספרה המתוארתשטוקהולם.העשורהשמינילחייםכמעטשאינומתוארבספרותהעברית.אםבכלזאתמתואריםבנישישים־שבעיםומעלההםמוגליםלמרחביםחולים בתי או אבות כבתי וממשמעים סגוריםנסובות מחשבותיהם תמיד וכמעט סיעודייםשל ייחודו החיים. של וקצם הגוף מפגעי עלספרהשובההלבשלידליןהואבתיאורמשובותהחיים,שיגיונותיהם,משאלותלבםואשליותיהםשלבניהשבעיםומעלהכאשרהםאינםמרגישיםמאוימיםעלידיהמוות.ידליןמלהטטתבכישרוןרבביןז'אנרים-סיפורהרפתקאות,סיפורבלשיהמוות בצל החיים על פילוסופי הגיגי ורומן

השוכבלצדך.גם שניכר כפי ידלין, של הגדול כשרונהבספרההקודםבעלת הבית,הואביכולתללקטייצוגיםמגווניםשלישראליותבתהזמןולהציגוחברתית דורית בקבוצה שלה מזוקקת תמציתמסוימת.דרךאזכורשמותעריםורחובות,שמותצמחונות, כמו רווחות אופנות מוכרים, אנשיםובעיקר, בריאותנות, בריאתנות, טבעונות,באופן העברית בשפה להפליא מדויק בשימושללכוד ידלין מצליחה לדמויותיה, המתאיםשל החמקמקה הזמן רוח - ה'צייטגייסט' אתהישראליותבתהזמן.עיקרהשלרוח־זמןזאת,בעשורהשנישלהמאההעשריםואחת,באליטהגבולות טשטוש הוא ידלין לפי הישראלית,ונחרצים ברורים היו שבעבר ערכים בין גמוריעשה בין לרע, טוב בין הגבול היפוכם. לביןלבליעשה,ביןמותרואסור,שבעברהיהברורומבוצר,בהווההפוסטמודרני,טושטשלחלוטיןוכלערךמכילומוצדקבהיפוכו.הערךהמרכזיהנבדקונבגדביצירההואהחברותרבתהשנים.כךלאחרמותובמפתיעשלאבישיבןהשישיםלפועלאתמה להוציא ותשע,מחליטיםחבריושנראהלהם"בוודאותשהיההכיחשוב"לחברםאבישי-זכייהבפרסנובל.לאחרשהםמביניםהם בפרס, לזכות יכול חי אדם שרק בוודאותההכרזה עד מותו את לפרסם לא מחליטיםחוזרים הוותיקה החברים רביעיית הזוכה. עלומשכנעיםאתעצמם:"אנחנולאעושיםפהשוםנוסף ביטוי טובות." מכוונות הכל זה רע, דברל'רוחהזמן'הואהאכזבהשלהדורבניהשבעיםמדורשלבניהםבניהארבעים.כךחושבתבלבהבבקשות המואסת בפנסיה, ילדים רופאת נילי,

לטעמה, המתרבים, בנכדיה לטיפול הרבותבאיזה "רוחצים עצומה: ובכמות במהירותאשליהשלליברליזם,שלאינדיבידואליזם,שלחופש,אבלאז,ברגעהאחרון]...[משלימיםאתכלחסכיהםבתחוםהבורגנות,השמרנות,עושיםשניים,שלושה,ארבעהילדיםביןגילשלושיםלדבר משתעבדים ושתיים, לארבעים ושמונה

הזה,זורקיםהכל,בעיקרהנשים."חברים הם וזוהרה נילי יהודה, עמוס, אבישי,במשךעשרותשנים,מרביםלהיפגש,לטייליחדבעולם,מתייעציםזהעםזהומרביםבחיבוקים,של פגישתם לאחר כך ידידות. ודברי נשיקותספרו על משוחחים הם שבה - וזוהרה יהודהשליהודה,הםנפרדים"בחיבוקאמיץ"-אומרתושאני אותך אוהבת שאני יודע "אתה זוהרה:"נישק ויהודה מוכשר", הכי שאתה חושבתזרועה", את בחיבה ושפשף שוב לחייה אתיותרמתבררשזוהיתהפגישתם אלאשמאוחרהצלחת כנגד פועלת ושזוהרה כזוג האחרונהספרו.הרביעייהשנותרהלאחרמותושלאבישיאת לתאר כדי עצמה את ומתייגת מתבוננתחוסרההיתכנותשלהמעשיםשעשוואתההכרחהעצמיוהציבורילהאמיןביושרםובתומתם.כךלפנסיה: שפרשה הילדים רופאת נילי, אומרתמזל אז קורקט פוליטקלי לא שזה יודעת "אנישאףאחדלאשומעאותנו,אבלכןאנחנוחבורת

מקצועות עם לבנים אנשיםאנחנו אם דן, מגוש חופשייםמת שלנו שחבר אומריםמהתקף מת הוא לב מהתקףלב,]...[ובנישבעים,זהלדעתיהחלקהכיחזק,מהאנשיםבנישבעיםילכועכשיולהסתבך?"נרטיביםגדוליםומפואריםשלמדינתישראלמוזכריםכבדרךאחת של כושל כעיסוק אגב,הדמויות,תוךשהםמושלכיםהשאריות של האשפה לפחחסרותהמשמעותשלחייהם.סיפורי שכותבת זוהרה כךמגוללת הזמנה, לפי חיים

סיפורחייםיהודיטיפוסישלזקןמשפחההעומדלחגוגיוםהולדתתשעים:הילדותבאמסטרדם,הספר לארץ. והעלייה לווסטרבורק הגירושזה ולנינים, "לנכדים מיועד בתמונות שיגובהלהם ויש לדורות, אותם לשמש שנועד ספרגם נדירים דברים מדהימות, תמונות בבית גםהארכיאולוגיות מהחפירות היסטורית ברמההספר על הרבה עומלת זוהרה אבא". שלהיא הספר. שם על המשפחה עם ומתווכחתמציעה"אניואנה"או"מקלףאתהשכבות",אךבעלהשמחהמתעקשעל"כצאןלטבח".טעותבחמש הספר, שם את הופכת הקלדה של קלהמאותעותקיו,ל"לצוןלטבח"מהשגוררשיימינגשלהכותבתבאתריםהחברתייםותביעתדיבה.שהם המאמץ את מדגישים החברים בעוד כך,משקיעיםכדילאפשרלחברםלקבלאתהנובל,מזכירהזוהרהליהודה:"מהזהפה,תלחי,מה

אתהבתחרותגבורה?"ישראליותשעוברמהמציאות נוסףשל מאפייןעל והשתלטותו הופעותיו ריבוי בכל לספרותמערכותהיחסיםביןבניאדםהואהטלפוןהניידמסבירה כך טכנולוגיות. התקשרויות ושארשמישהו לאחר הנדהמת, לזוהרה הגרפולוגיתתייגוכתבעלעמודהפייסבוקשלהעסקשלה:שואה לניצולי המושלמת המטפורה "האשטאג]...[הםעשולייקלעמוד,הםיכוליםלפרסםלנועלהוול]...[הבעיההיאשזהרקשר]...[ישלהםכברעשריםוארבעהשריםב]...[בערךשששעות".כאשרזוהרההנדהמתמנסהלמזערנזקיםופונהליועץפייסבוקבןעשריםומישהובעודומאזיןלה"רקנדדעםאצבעועלהעכברביןחלונותג'ימייל, פייסבוק, מוכנית, תנועה כמין ]...[בהגיעה וויינט..." ג'ימייל, פייסבוק, וויינט,לביתה"היולהשניםעשרנוטיפיקיישנסבעמודאבישי חיי של האחרונות העקבות הפייסבוק".להשיב ניתן שאותו שלו, האייפון במכשיר הןלחייםעלידיחיבורלמטען,כפישעושהחברויהודהבעודומהרהר:"חבלשאתאבישי הטובאי־אפשרלחברלמטען,חמישהאחוזים,שבעהערב". ארוחת עוד אולי שיחה, עוד אחוזים,היא המת אבישי של חייו את להמשיך הדרךהחברתיות והרשתות המחשב האייפון, בעזרתשהואמשתתףבהן.כךמחלקיםהחבריםביניהםאת יחזיק ומי למיילים יענה מיהאייפוןויענהלהודעותווטסאפ.הצלחותיה־ אחר עוקב עמוסדרך הגר בתו של כשלונותיהכספים. של מקוון לגיוס אתרשל כפייתי לרענון מתמכר הואהעמודשלבתוובודקאתזהותםתוך השונים המשקיעים שלפנייתה: את וקורא חוזר שהואזמרת,מלחינה "אניהגרברזאני,שרה אני מתל־אביב. ויוצרתיותר ]...[ - ילדות מגיל ויוצרתלהצטרף תחליטו אם מאשמחלמסע אותו ולהפוך שלי למסעעליונותו הגר". שלכם, משותף.שלאבישיעלפניעמוסניכרתבכךשאבישיזכהופרסיו,בעוד ובוכלהישגיו בוויקיפדיה בערך

שלעמוסאיןכלערךעלשמו."מבצעסבתא",סרטקומיישראלישכתבובייםפולחן, לסרט ונהפך ,1999 בשנת שאול דרורמשמשכטקסטתשתיתלספרהזהשלידלין,כפיאחת והשלילה, האירוניה בדרך לכך, שרומזתהדמויותבספר:"בואינסכיםשלאףאחדכאןלאמתחשקלהופיעמחרב׳ידיעותאחרונות׳עלתקןמבצעסבא".כךבשתיהיצירותמתלכדתקבוצהמוקדמת, היכרות ביניהם שיש אנשים, שללטיפולבהבאתמת,קרובלהם,לקבורה.בשתיהיצירותתוכניתהקבורהנתקלתבתקלותרבותאת להמחיש הצורך במהלכה. צפויות ובלתיההרפתקאותניכרבסרט"מבצעסבתא"בתלאותידלין של בספרה ואלו הקבורה, ארון שעוברהנגררת, המת בגופת מומחשות ההרפתקאות

23פברואר-מרץ 2017

שיכונים/אלפרדכהן

שיריושלבוריסריז'ימוציאיםאותילמסעאלתוךשכונתהפועליםשלישכונהד'בארשבעשנותהשמונים

ילדיםאבודיםונעריםנטולירת,בידהאחתמזרקובשניהסכין מסג

מטיליםאימתםעלזקניהשכונהועלי

מלותיוהמדיקותהמיטיבותלתארשלחואותיבחזרהלביתסבתא

לדירההשכורההראשונהשלההוריםונדמהכיהאנשיםהחדשים

עוטיםעליהםאתאותןאדרותוצעיפיםוהולכיםמהחנותלבית

ומביתהספרלגןהשעשועיםים יםרקעלהקו רקעלהקו

ואנימביטעליהםמהצד,בידיספרהשירהמשוררמביטבשתיעיניםאנשיחקמביטיםבאחת

ואנשיהשכונהכברלאמביטיםהלואיוהמליםישרפואתכלהשכונים

בשכונההזאתלהמזרקים אתכלהקויםאתכ

ולאישארשרידאחדלזכראותו.

)יליד 1981, באר שבע, מתגורר שיר השיכונים של המשורר אלפרד כהן כיום בתל אביב( לקוח מתוך ספר שיריו הראשון, אינדיפופ נונסטופ )2014, המוזיקלי שמו כבר )והרי במקוריותיו המצטיין ,)10 עמ' פרדס, הוצאת

החריג בין שמות ספרי השירה במחוזותינו יכול להעיד על כך(.אלפרד כהן הוא אחד הקולות הדומיננטיים בדור המשוררים הנוכחי אותו עדי חסן, שלומי חתוכה, רועי בהנהגת הערספואטית השירה דור אכנה קיסר, תהילה חכימי, וישראל דדון. בהמשך לכך ייאמר כי השיר שלפנינו הוא שיר ערספואטי מובהק מצד אחד, כזה שמחפש אחר שורשי משפחתו פי על טוניסאי מזרחי, הוא משפחתו שמוצא בשיר, הדובר של וזהותו שיר אחר בספר )׳שיר שואה של סבא, בעמ' 20(, אבל שמצד אחר מוסיף מקום היא אחרת, מארץ גלובלית זהות גם הזו הביוגרפית הזהות על הולדתו של בוריס ריז'י המוזכר כבר בשורה הראשונה של השיר, משורר

לאחד ושהיה בלבד, 26 בן בהיותו 2001 בשנת שהתאבד מהפכן, רוסי הפרסטרויקה דור של ונציגו החדשה" "רוסיה של הבולטים המשוררים ריז'י גורבצ'וב(. )1991-1987, בהנהגת מיכאיל ברוסיה ונפילת הקומוניזם גדל בסביבת עבריינים, כך שדמותו ושיריו הולמים את מסע החזרה אל

עולם הילדות והעבר שעורך אלפרד כהן אל שכונה ד' בבאר שבע שלו.כידוע, השיכונים הם מבנים ציבוריים שהממשלה מקימה עבור אוכלוסיה עירונית מעוטת יכולת, והדובר בשיר מתאר את החיים הקשים בהם, חיים של פחד ואימה, עבריינות וסמים, ב"שכונת פועלים" שאמורה היתה לייצג לכאורה את החזון הסוציאליסטי של ראשית המדינה אך בפועל ייצגה את העוני וחוסר השוויון בין האזרחים. החזרה אל בית הסבתא דווקא, מגלה למשורר כי גם האנשים החדשים שהגיעו לדור בשיכונים, אולי ברוח מושג הפרסטרויקה )שפירושו בנייה מחדש(, נטמעים בשכונה הישנה ולא בהכרח

משנים את אופיה.השיר, של השלישי בבית שלו הזעם לחזון כהן את מוביל הזה הדבר חזון שמתכתב באופן מסוים עם ציור שרפת הספרים של נתן זך משירו המפורסם של המשורר הבולט, רועי חסן, ׳מדינת אשכנז׳. אצל חסן שרפת הספרים נובעת מהכעס על גילויי הגזענות הפומביים של זך כלפי המזרחים. בשיר השיכונים של כהן, לעומת זאת, ציור השרפה הוא כמעט הופכי: הוא מתפלל לכך שהמילים ישרפו את המציאות העגומה ואת זיכרון העבר של יכולה להעיד על ילדות מאושרת. .כל שיכוני השכונה, אולי גם את אלו של ההווה. תפילה שכזאת בוודאי אינה

שירת ישראל / אילן ברקוביץ׳

צילום:רעיגלעד

וחוזרחלילה. נדרסת נחבלת, נופלת, מועמסת,המלווה המקובל הרגש מוחלף היצירות בשתיפרועה, קרנבלית באווירה הקבורה תהליך אתהמשחררתמהקוראוהצופהפרציצחוק.למרותריבויהאירועיםהבלתיצפוייםמסתיימותשתיבאדמה נטמנות הגופות - כנדרש ההלוויות

והדמויותהקוברותממשיכותבדרכן.כפלפניםמתעתע,שהואהעיקרוןהפואטישלהספר,ניכרכברבציטוטהמופיעבהקדשתהספר

על צרפתי בעיתון דיווח - מת" המוות "סוחרמותושלאלפרדנובל.כךהפרסהיוקרתיביותרהמוות". "סוחר של שמו את מנציח בעולםרצונהשלידליןלתאראתהכזבוהעמדתהפניםבדאגה התמקדות תוך בין־אנושית זיקה בכללאינטרסהאישיבלבדמשתלטיםעלכלמניפתהרגשותהאנושיים.כךהיאמשאירהאתגיבוריהואכפתיות דאגה של רגש מכל וחפים עירומיםשנים עשרות של נישואים כך הזולת. כלפי

לאשתו יהודה שמודיע כפי ברגע מסתיימיםבצדיהכביש,כךיחסהחסרהסבלנותשלנילילאחותה העוין יחסה גם וכך ולנכדיה לילדיהורצון עניין כל לה שאין הסרטן, חולת סמדרלפגושאותה.הספרנקראבענייןרבובתחושתהקורא, מבין שבסיומו אלא מענג, שעשועמוחלט הוא בספר שהניהיליזם נפשו, .לעוגמת וחובקכלואינומותירכלנחמה.

אסתי אדיבי–שושן

גליון 393 24

דוד אדלר

א.ב. יהושע -

האומנם מהפך,

או שמא נטמן פח?

במאמרשהופיעבגיליוןשהוקדשל"שירהאם שגם ציינתי )379-80 גיליון ,"77 )"עיתון בישראל" ופוליטיקה"לשירתהעמדהישכיוםהשפעהשלכלום....עדייןאיןהמשורר,כיחיד,רשאילראותעצמופטורממנה".דיןשווהישכמובןלסופרים,אמנים,מרציםואנשירוח.מאחרשבעיניזותופעהמבורכתשאנשירוחיוצאיםממגדלהשןומגיביםלעוולותמוסריות,התלבטתירבותאםלכתובאת

המאמרהזה,שעומדבסתירה,לכאורה,לעמדתיזו.איניבאכמואחריםלחלוקעלא.ב.יהושע,הסופרהמחונןוהמוערך,בהקשרלמהפך,לכאורהאולמעשה,בדעותיו:כאשרחדללאמץאתפתרוןשתיהמדינותוהמירובתמיכהמפתיעהבמתןתושבותלתושביםהפלסטיניםשלאזורC.כמישנכחואףהתעמת)עובדתיתולארעיונית(עםיהושע,כשזההעלהאתרעיונותיולראשונהבמכוןירושליםלחקרמדיניותכברב־30.11.16,אצביעעלעובדותשנעלמוברובןמהציבורהרחבשמתוודעלדיוןבנושאבתקשורתבכללוב'הארץ'בפרט.עובדותידועות פוליטיות בעובדות יהושע של התמצאותו אי על המצביעותוגלויותכמוגםעלחוסרשקיפותמסוים,שהתגלהמאוחריותרושפך,

בדיעבד,אורעלחלקמטיעוניווטעויותיו.איהתמצאותזושליהושעבעובדותפוליטיות,שעליההעידואחריםואעידגםאני,מחזקתלכאורהאתדעתםשלאלהשסובריםשאללאנשיהם שאין משום פוליטיים, בנושאים עמדתם את להביע ורוח ספרבקיאיםבהםיותרמהאזרחמןהשורה.ובכלמקרהגםאםהםמביעיםאתדעתםאיןלהםכליתרוןאוערךמוסףעליו.ממשכמובקלפי.איךמיישביםאתשתיהמגמותהסותרותהאלה?אשתדללעשותזאתלאחר

ליבוןהעובדות.לאקלהיהליקללכתובהמאמרמכמהסיבות.ראשיתכיאנימאמיןבטוהרכוונותיושליהושע"להפחיתאתדרגתהממאירותשלהכיבושהישראלי")כשםמאמרושהתפרסםב'הארץ'ב־30.12.16(.שנית,הואילוכאמוראניסבורשזותופעהמבורכתשאנשירוחיוצאיםממגדלהשןשעושה מי את לתקוף הוגן זה יהא לא מוסריות, לעוולות ומגיביםזאת,גםאםדעתילאעולהבקנהאחדעםדעתו.בנוסף,כךחשבתימלכתחילה,ישלהעריךאומץלבציבורימהסוגשיהושעהפגיןבהבעת

דעותיוהחדשות,אםהןאכןמשתנות,לפידעתו,בהתאםלנסיבות.מטעמים השהה, הוא פה, בעל רעיונותיו את העלה שיהושע לאחרהשמוריםעמו,אתפרסומםבכתבואניאףסברתישטובשכך.אלאשיעקבאחימאירשנכחכמוניבהופעתושלא.ב.יהושע)בפני"קהלמצומצם","אכן, במאמרו: אותו הקדים מדיניות, לחקר ירושלים במכון כדבריו(מהפך")'הארץ',16.12.16(,שבוהציגאחימאיראתהשקפתוהחדשהוהמפתיעהשלהסופרהמוערךבמהימנות)בהתחשבבמגבלותהמצע(.הסתייגויות ניכרות כבר מכן, לאחר כשבועיים יהושע, של במאמרו

מתונותאחדות.בינתיים,הופיעובצמידותלמאמרושליהושע,שנימאמריםמלומדים

ותוקפה תבונתה מבחינת דעתו על שחלקויהושע א.ב. "מדוע אבינרי: )שלמה המדיניטועה",'הארץ',30.12.16(,ומבחינהעובדתית,וכדומה האוכלוסיות האדמות, להקף באשריהושע,אתהמפנטז", "א.ב. )שאולאריאלי:החרתה הס עמירה גם .)30.12.16 'הארץ',והחזיקהאחריהם,וגםתיקנהוהוסיפההטפהקשה יהושע )"לא.ב. משלה אידיאולוגיתלהודותשהציונותהולידהמפלצת",'הארץ',

.)1.1.2017גםלולאנכתבואותןחוותדעתבידיבקיאיםהמכיריםאתהסוגיותלפניולפנים,לאהייתיבאלחלוקעלדעתושליהושע)וכמובןגםמזה אך דעה. לי שאין לא בה(. לתמוך לאמגוונותבאשר נכתביםמאמריםהמביעיםדעות כמעטחמישיםשנהלאותהסוגיהבסיסיתשלהכיבושוזכותהבעלותעלהארץ.גםבנושאהספציפישהעלהיהושע,שנגזרמאותהסוגיה,נכתבואין־ספורמאמריםבעשוריםהאחרונים.יותרמזה,קללהביןאתהייאוששתקףלפתעאתהסופרהמחונןוהמצפונילנוכחהמהומהשפרצהבפינויכמהקרוואניםבעמונה,בעתשנשאאתדבריו.הריכלמישעיניובראשומביןכמהבאזורים מתנחלים אלפי עשרות כמה לפנות וקשה מורכב זה יהיהכפישצייןשאולאריאלי )גםאםלאמאותאלפיםכדבריו, מבודדיםהמומחהלדבר(.יותרמכך,הייתייכוללהעריךעודיותראומץלבמהסוגשיהושעהפגיןבמהפךבדעותיו,אילוהייתינוכחשמסקנותיונובעותמידעמעמיקומקיףשלהעובדותלאמיתןולאתוצאה,כפישהתגלה,אישיות של ומגמתית מוטה שכנוע שיחת של בדיעבד, הנראה, ככל

מתוחכמתוקלתלשון.ביטוי לידי מזושבאה יותר מקיפה כמובן היתה יהושע הרצאתושלבמאמרושלואובמאמרוהמקדיםשלאחימאיר,ובהבאולידיביטויאי־ שנראה מה גם אלא שלו הסוחפת הספונטניות רק לא מועצםהתמצאותובנבכיהסכסוךואוליגםתמימותו.באשרלאי־ההתמצאותחפצים אינם למסקנתושהפלסטינים שהובילו דוגמאות שתי אביא -בהסדרבשוםתנאיסביר.הואתמהאיךייתכןשאבומאזןלאהסכיםלואולמרט-אךמהלעשותשההיפךהוא למפתהוויתוריםשהציעהנכון.הואגםראהבסירובושלאבו־מאזןלקריאתושלביבילהיוועדמובהקת עדות ברמאללה, או בירושלים מוקדמים, תנאים ללא עמו,נוספתלאי־רצונושלהראשוןלהגיעלהסכם,תוךאי־ידיעתהעובדהאי־ לטענתם, כי ההתנחלויות. הקפאת היה הפלסטינים של שהתנאימתגובתו אותה. לאכול בזמן ובו הפיצה חלוקת באופן לדון אפשרלהערותיבנושאיםאלהנוכחתיעדכמהאיןהואבקיאבעצםקיומןשל

עובדותידועותאלה.ימהר שהימין להעריך, היה יכול לא יהושע האם לתמימות, ובאשרהשמאל מאדמו"רי אחד של כתמיכתו לראווה, להציגה ויתחכםהמובהקים)שבצמרתונמניםגםעמוסעוזודודגרוסמן(,בסיפוח)למשל,

נפתליבנטבציוץעולזוציפיחוטבליבנחרצותב"גבהאומה"(.גםבהתייחסותולמצב ניתןלמצוא נופךשלתמימות ידעמוגבלעםבירושלים.בהרצאתוזושניתנהבערבעיוןשהוקדשלנושא"האפשרותהמשותפים שבחיים הדגיש הוא בירושלים" משותפים למרחביםבירושליםהוארואהמופת,שאותוהואמבקשלהעתיקלשטחיC.אינייודעאםצפהבכתבתושלחייםיבין,ששודרהכחודשלאחרדבריו,עלהשסעיםהעמוקיםבעירהזאת.כילידותושבירושליםאנייכוללהעידמזה ממנה נעדר אך יהושע נולד )שבה בעיר המורכבת שהמציאותעשוריםרבים(משתקפתבדרךנאמנהיותר)גםאםלאשלמה(בכתבה

המצולמתשליביןמאשרבתיאורהמילוליהאוטופישליהושע.

25פברואר-מרץ 2017

ההוהפורשלעצמוערשדוי,האהבההניחהראשה

עלאבןכדישתוכללנשם.במפתיעהאבןנחצתהמפגיעתפגזקטלני,

שהיהחבויבחזהילדערבי.

ברחובעציםמפגזיםובתיםשרופים:העציםהםהיסטוריהלמישוריםשהיולמדבר,

והבתיםהםהיסטוריהשלריקנותואפר.הביתהפךלמחצה

ביןרחובנהרסוגופותנשרפות.

האדםצורח,חוזרוצורחהאםהואמטילספקבגרונו,בלשונואובשפתיו?

האםהואחוזרעלקריאתהיוםשבונולד?

האמן,הוגההדעותאוהמשורראינםיודעיםלבכות:

לכןהםבוריםבקריאתהזמןהערבי?לאסוןאיןהגמוןלאסוןקולחנוק.

עריםכספריםשהקוראיםממלאיםבמליםשלאהכרנומעולם,אומריםיוצריהם.

לכלספרשנימרחבים:חיצונישאליונכנסים,ופנימישממנויוצאים.

הזקןשכחהכלפרטלמלהאחת:הילדות.

התקוהצולעת,ואיןמוצאלדרכה:היאיודעתללכתרקלאחור.

ביןהטבעועליהעציםשוררתידידותללאסוף:היאאותהידידותהאהבה.

האםתרצובזמןהערביהזהללכתבאמתבדרךהישר,

אםכן,קראוספרמזיף,אוטוביותרקראוקצידהמפתלת.

במפתיעחשףהאביבאתנשקוהאליםעלסוגיו,וצבאותיותקפואתהעונותושדדואתהדרכים.

לאהטעותהיאשלמדהאותי,אךהיאהיתההמורההראשונה.

מייודעמתיהמיםטעימיםורענניםיותרכאשרהםמשתפשפיםבאבןגסהאוכאשרהםנוגעיםבעשבים?

אלתנסהלהציעלקוראךתשובהאומשמעותנסהההפך,לגרותאותולגלותמשמעות,

עלידיהצגתשאלות.

תדירבילדותי,קויתישלכוכבאחדיהיההאמץ

לירותבחצולכבדהליל.

האגמיםהמשתרעיםביןנהרותהמלחמהאינםכחליםיותר.

הרחובאמרבבכי:לך,לךלאאוכללחבקאפלוצפור.

המדברמכתראתהעירואףאילהאינהעוברתבו.

אחמד עלי הסורי־עלאווי והפילוסוף המשוררסעידאסבר,המכונהאדוניס)עלשםהאלהפיניקי,לטקיה, במחוז ב־1930 נולד ההתחדשות( סמלמוחה אדוניס עשורים. כמה לפני לצרפת וגלההערבי. ובעולם בארצו המתרחש על בכתיבתו"מדאראת" במדורו התפרסמו לעיל הקטעיםב־28 הלונדוני, חיאת' 'אל בעתון )היקפים(

באפריל2016.

והתגובות בלבד?בשלבהשאלות כאןבתמימות איןמדובר אולי אךמהקהל,העירמישהושזובעצםהצעתושלבנט.תגובתושליהושעהיתהמבטלתלמדי)איניזוכראםבמיליםאובתנועתפניםוגוף(.וגםזהעודנראהסביר,כיאםההצעהטובה,תמיכתושלבנטבהלאאמורהלהעלותאולהוריד.אךתמונהזוהשתנתה,מןהקצהאלהקצה,בעיניבביתה נועד הוא תוכניתו, את הסופר הגה שבטרם כשנודע, לפחות,ובתיווכהשלפרופסוריפהזילברשץמאוניברסיטתבראילן,המכהנתכיו"רהועדהלתכנוןותקצוב)ות"ת(,עםשרהחינוךבנט.אזהדהדובידבריהנביאעמוס"הילכושניים,יחדיו,בלתי,אם־נועדו".אז,רקאז,יכולתילשמוע,בדיעבד,בדבריושליהושע,בעיקרעלאבומאזן,אתהדדבריו,המוטיםכרגיל,שלבנט.אואזהרגשתימאודלאבנוח.היכן

השקיפותהנדרשתמהסופרואישהרוחהמוערך,המצפוני,שהתאפייןעדכהבכנותוהסוחפתוהספונטנית?

איךמיישביםאםכךאתהסתירהביןהמעורבותהנדרשתמןהסופרואישהרוחוביןהעובדה,שבהיותועסוקבכתיבהאובתחוםיצירהאחר,איןהואבקיאבפרטיםכמישעוסקיםבכךביומיום.לעניותדעתי,התשובההיאפשוטה.עלאישהרוחשבקיאבהיסטוריההאנושיתובאופיושלהאדםלהתריעבשערבענייניםעקרוניים,בעוולותמוסריות,בתופעותלו אל אך מעליהן. ניצב אדום שדגל ומסוכנות פסולות חברתיותשטומניםלופוליטיקאיםערמומיים. .להציעתוכניותאופרטיביותמפורטות,ובעיקרעליולהיזהרממלכודות

אדוניסמערבית:צביגבאי

הכוכבהיורהחץלכבדהליל

גליון 393 26

מדי טרינצ'ר

על מותה האפשרי של הדיסציפלינה

ההיסטורית

השיח על רפובליקת ויימאר כמשל

של לנשיאות בחירתו מאז פוליטיקה המלהגים האינסופיים בדיונים אירוע זה היה משל הפתעה, נימת עדיין שולטת טראמפ, דונלד כאוטי של'אל שיצא מן המכונה'כבדרמה שאינה עשויה היטב.אולם האמת מעמד ולפיחות הפוליטיקה של לאינפנטיליזציה לאחריות כבמשחק ילדים נעדר אחריות קיומית–שותפה גם האקדמיה שנסה סיבה בין היחס את מטבעה הבוחנת הפוליטית ההיסטוריה מתחום ומסובב.היה זה אופיו הבוטה של המחקר האקדמי בתקופת המלחמה הקרה,שנוגע באידאולוגיה,שהביא לזירוז התערות המסקנה הגורפת לאמץ קל אפילו היה בהיסטוריה אמת. שאין – שוללת באיבחה בעין אובייקט חסר העבר, מחקרה, מושא כי החפוזה, המסקנה את "לודביקו הכתיבה. בפעולת רק מציאות של מובנה כהיצג ומתגלם לאחרונה שהתפרסם המאמר כשם – סדרתי" מתחזה ורתמא: די לחקר מוקדש – תל־אביב( )אוניברסיטת ׳זמנים׳ האקדמי ברבעון לשורת ומצטרף הגיאוגרפיות, התגליות בתקופת ההתחזות קוריוז

התייחסויות לתופעה של אחיזת־העיניים.

ועם זה ההנחה שההיסטוריה היא תחום למדני,לא אותגרה באמת עד נפילת הקומוניזם–לא על ידי ההיסטוריונים שהאמינו בקדמה ולא המודרנה. של הקדמון החטא את בנאורות שזיהו השמרנים ידי על בשנות התשעים נענו בקלות סוכני תרבות משניים לקריאה הקרנבלית בזכות אי הרצינות,ומתקפתם המשתובבת על עקרון התבונה,החלה דוגמה: והנה לדעת'. 'העז הנאורות: של הדגל סיסמת את סודקת עלילותיו המפתיעות של הברון עמי,מתרגם בן מה,ירון זמן לפני מינכהאוזן לרודולף אריך ראספה,סיפר בקריצת עין בריאיון רדיופוני לתוכנית"מילים שמנסות לגעת"ברשת א'של קול ישראל,שכמורה להיסטוריה, הוא מקדיש מדי שנה את השיעור הראשון לפולחן פגני מפי ניהיליסטית שאמירה מנחשת הכיתה.אני מן האמת גירוש של מורה מקורי,מחשמלת את המתבגר הצופה בחייו בדריכות ומגבש את

הכרתו על העולם גם לאור שאלת האמת והלא אמת.

ידע שדות על שהשפיע )פוקו, השני בדור החדשים ההיסטוריוניםרבים,היהאביההרוחנישלהאסכולהכברבשנותהשבעים(,כופריםבריש־גליוללאעכבות,באפשרותלשאובמההיסטוריהידעהאוצרמשמעות,ומתאריםאתתקופתנוכעידןשלהתפכחותברוכהמאשליהזו.לטענתם,היותנותושביוהחופשייםשלהעולםהפוסט־אידיאולוגיהזמן תפיסת כי בחירה, עמדת ולא נתון מצב הוא מאמונה הגאוללעתיד ציפיות של ואופק קצר הווה תחום, עבר שכלל ההיסטורי,ידיהקורותבפועל. שנגזרומהפרספקטיבההאפית,לאאוששהעלהלא־ השמרנית השיבה את המאפיינת החדשה הכתיבה גם מנגדמהבטיה בכמה פחות. לא מנוחה טורדת העבר אל ביקורתיתהפופ אמנות את מזכירה שלה הפואטיקה והצורניים, התמטיים

הפלסטיתבראשיתדרכה,שראתהעצמהכהיסטוריהשלתרבותללאוהפרסומת הצריכה עולם את חיקה הפופ רדיקלית. עצמית בדיקההקייםבאמצעותתבניתהקולאז'שצירפהזהלזהקטעיעתון,כתובותגרפיטיוציוריםממקורותשוניםכציטטותמןהעולםהממשי.שאלתהמצניע הקולאז' פתרון את שגילה במודרניזם, כבר נדונה הייצוגאתמרכיבהבחירההסובייקטיבישלהאמן,ובהמשךאומץגםעל־ידיהפופ.בדומהלכך,כדילשמורעלאובייקטיביותנטולתפניות,הסובייקטיבי מהמטען להשתחרר מנסים החדשים העבר חוקרישמביאלכתיבתוכלהיסטוריון,עלידיהמרתקולובציטטותרבותהמציעים הגות(, ודברי כרוניקות, )רשימות, מילוליים תוצרים שללקוראסוגשלהתנסותישירהבעבר.טכניקהפואטיתזושלשימושהתרבותית לקהילה גם המוכרות משותפות מהתנסויות בציטוטיםהלשון כי בהטיה, מראש החשוד המחבר קול את מהסה בהווה,להווה לפתע הופך הלא־נגיש העבר משמעות. עמה נושאת עצמהממדיו לטובת הפוליטיים האירועים מרעשי מסונן ומורחב, מוכרהאסתטייםשלהניסיוןההיסטורי.לתיירבזמן,שתשוקותיוקרובותלתשוקותהאספן,זמינותעתהאפשרויותמפתותשלנגיעה־הרחה־

טעימהוירטואליותמעולמותעברו.

נוימן בועז ב־2007, ויימארשיצאלאור להיות ברפובליקה בספרו'מה ההיסטוריונים, את שהעסיקה הקלאסית השאלה את נוטשאנו 'מדוע השאלה את פניה על ומעדיף מההיסטוריה', לומדיםעדים של מצוטטים מרשמים כתת־טקסט הנארגת לעבר', נמשכיםבניהזמן.העולםהמתוארעלידיהם,הואמרחבשלחפצים,המוכרהיטבגםלבניתקופתנו.זהועולםשלאריזהושלשיווקדימויייופיוהצלחהסטראוטיפייםבמערכתהצריכההקפיטליסטית,המרפיםאתמוסרותההכרה,מצדאחד,ומשככיםקמעהאתהאימהמפנישואותאדםוטבע,מצדשני.פרסומת,קוסמטיקה,תעמולתהמונים,ספורטנוכליםמאחזיעינייםואמצעיתקשורתהמוניים-כלאלו ואופנה,הצווארון בעל האזרח של החדשים לחיים באודה תווים משמשיםהאורבת נוכחותו על יעיל צל שהטילו ויימאר, ברפובליקת הלבןההיסטורי־הקווי, לציר השמור המיוחד המעמד בהעדר היטלר. שלהמעדיףאתהמוקדםעלפניהמאוחר,תבניתהקולאז'שלציטטותשטוחה. מציאות תמונת יוצרת התרבות של המילוליים מתוצריהמעוררת זה בטקסט שהקריאה בכך להתנחם אפשר הטוב במקרהבאופןלארצוניאתהקוראלהתייצבמולקולוהמהוסהמרצוןשל

.ready madeלציטוטיםפרפראזימדיוםרקשמשמשהמחבר,

האורבנית היתר פעילות לגרום היתה עלולה מה לדמיין רק אפשרהווימאריתלנפשושלהגרמנישיצאזהעתהמהמלחמה.הואהתהלךאמצעים ומפיקה ממשות פורעת וירטואלית במציאות כסהרוריתפאורות־ מנציחים התקופה צילומי אמיתיות. לבעיות נרקוטייםהיצר. מרתפי אל דחפו הנפש ואת מעלה, המבט את חוץשהשיאושל בגודל ממנה להתעלם היה שאי־אפשר למברשות פרסומתעל שהונח מתותח־פרסומת לשמים נורית מטר 750 על כ־400מאגי אור בלילה מפיצה מגלומנית ארכיטקטורה אונייה, סיפוןלא קברט במופעי אורחים של במסכות המחופה התענגות מפתה,נוכלים גוף, קלקולי לתיקון פלסטיים וניתוחים פרוטזות צנועים,תוויות לנייר נהפכים היפר־אינפלציה שטרי לממציאים, שהתחזוהתגרו ודאי אלה כל - ילדים במשחקי ולקוביות יין בקבוקי עלאפשר בדיעבד, התושבים. של והנורמטיביות המוכרות בתחושותלהעריךשמופעיםקליידוסקופייםאלושלקליטהחושיתאל־זמניתהיולאזרחהרפובליקהסמינרהכנהלסדרפוליטישפיגומיוהיורוע

סנסואליפתייני.

27פברואר-מרץ 2017

פנומנולוגיית־המבט, על מהכתיבה הושפע נוימןהמאה מראשית המשוטט דמות את שהשיבהלהעדר בוחן כמקרה הדיון. למרכז הקודמת,כתיבתו בספרותהשיטוט, ביקורתית פרספקטיבהשלפרנץהסלהיאמעניינתבמיוחד,ותופסתפרקאמנות השיטוט - מרכזיבספרהשלאנקהגלברההלך, ספרות וקולנוע ברפובליקת ויימאר,שיצאלאורב־1999.הספרנמצאעלהמדףשלספרייתוינרלחקרהתקופההנאציתוהשואהבאוניברסיטתתל־אביב.פרנץהסלהוחזרמשוליהשלהספרותרב עניין עתה מעורר אך מזמן, לא הגרמניתבביקורת.הואהיהידידוושותפושלולטרבנימיןפרוסט של האבוד הזמן בעקבות הרומן לתרגוםלגרמניתובעלמעמדכאישמקצועבהוצאתהספריםהגדולה"ראוהולט"בברלין.ספרושיטוטים בברלין מ־1929,יצאלאורלאחרונהגםבתרגוםלעברית)הוצאתכרמל,בתרגוםטליקונס(.גלברמתעכבתשמטביע שלו, והידידותי הטוב שוחר המבט עלסימניאסתטיקהאפילובמציאותכעורה,ומונעעלבברלין יופי של הרמוניות בתמונות היזכרות ידיהתמונות "אלבום מתוך תמונות שתי המוקדמת.במילים"שלהסלזוכותלביקורתהבמיוחד,שכןהןמצביעותעלהבנהמוגבלתשלהמציאות,ההולכתאחרנטיותיוהאסתטיותהתמימות.בביקורבמפעל'מקדש בפיו המכונה בהוטנשטראסה הטורבינותהמכונות',או'קתדרלה',הואנפעםומשתאהלנוכחהכוריאוגרפיהשלדייקנותהמכונה,אךבולטעדהידועה המרקסית לביקורת וזר מרוחק הוא כמהעלהמשטרשהפךאתהפועלספחלמכונה,כאמור:במכונות עובר החוט כיצד לראות אפשר ''וכעתהריקועובמטבעות,מתחדדבקצוותומלובןונמתחעדשהואנהיהלפתילדקיקהמשמשבנורתהלהט.אתכלזהעושותהמכונות.בניהאדםרקמדליקים

אותן,מוציאיםמהן,מעביריםהלאה".גלובקהאינהיכולהלהתעלםעל אידילית, אחרת, סצנה בתיאור הסל של המוסרי מהכישלוןוחשובה בסצנהקשה היזכרותו על לנדוורקשמאפילה שפתתעלתרוזה הקומוניסטים רצח - אגבשלו להערת רק הזוכה יותר, הרבהלוכסמבורגוקרלליבקנכט,שגופותיהםהושלכולאותהתעלה.ועםזאתהיאהולכתשביאחרניסיונותיוהנוסטלגייםשלהסללהחיותבפעולת ורואה הזיכרון, לאוסף ראשון כבסיס הראשון' 'המבט אתההתבוננותשלובמצבשלחלימהאתהמפתחלהכרתםשלאתרים,לדעתה, בפניו. חסומים היו ופיכחון, ערות של במצב היה לו אשרהמיידיותהלאשיפוטיתשלמבטומסלקתמסנןמיותר,שעלולהיה

למנועגילוייםמרתקים.

גומברכט אולריך האנס ההיסטוריה קצה על חיים 1926 בספרומאתראתהקודיםשהנחואתהחברההמערביתברגעהיסטורישבחרפעולה 'בו־זמניות': אודות על לתיאוריה ומחבר אותם באקראי,ממשות ופריפריה, מרכז ומלאכותיות, אותנטיות ואימפוטנציה,וטרנסנדנציה,עברוהווה.הואמאמיןשכךניתנתהזדמנותהיפותטיתאת להכפיף בלי זו, בשנה שנבטו האופציות כל של להתפתחותןסיכוייהןאלמולהידעהמאוחרשלנו.בציטוטמנאומוהפרוגרמטישלגוסטבשטרזמן,שרהחוץשלגרמניהעםכניסתהשלזולמוסדחברהלאומים,הואמדגיםאתפוטנציאלהפתיחותשלצמדהמילים

עבר־הווה:"לזראלילהתייחסלבעיותהעבר.תפקידושלהדורהצעירדיונים להביטקדימהאלהעתיד.הרשולילהדגיש,שגםאםקדמוממושכיםלחברותהשלגרמניהבחברהלאומים,זוערובהליציבותשל נציגיהן את "לראות מוסיף: והוא .)298 עמ' )שם, ולהצלחה"אומותיריבותלשעברישוביםלשיחהסביבהשולחןללאמתרגמיםואמנם, המשפחה". בתוך אישיים יחסים מאזכר אחרים, עדים אולגרמני בדומה לשמוח לקורא מאפשר שלו המכני האובייקטיביזםלוקרנו, חוזה זו: זמן בנקודת גרמניה של הישגיה על התקופה בןלו גורמים אלו הכלכלית. וההתאוששות העמים, למשפחת קבלתהלהאמיןשגרמניהצועדתלקראתעתידמבטיח.אולםעקרוןהמקריותששחרראתכתיבתומדטרמיניזםשיפוטי,ממקםאתהופעתהנאציזםבזמןהיסטורי־טרנסנדנטלי,כאחדממופעיהאימיםהלאנצפיםשל

פורטונה,שהתפרצהבמפתיעלנשףהפיוס.

שמעורר הפוליטית לאינטואיציה קשובים להיות הראוי מן ואוליולדחותאתההנחהשהלימודמההיסטוריההואמעמסה בנוההווהבזמן העמים לכל מצלצלת אינה הפשע "שעת מיותרת. תודעתיתאחד.זהההסברלתמידותההיסטוריה",מצטטכאמלדאודאתא"מהוצאת המרמן, אילנה )בתרגום נגדית חקירה מרסו בספרו .סוריאן אחוזתבית(.

מדיטרינצ'ר-מורהלתחומיההיסטוריהוהקולנוע)בגמלאות(.

אוגוסטפוןוילה,הברוןמינכהאוזןרוכבעלפגז,1872

גליון 393 28

לודמילה אוליצקאיהמרוסית:יואלנץ

אפולוגיה

את ומספר האח ליד גדול אף בעל מידות קטן ישיש לו יושב הירונימוס של המפורסם ההרפתקאות ספר נפתח כך הרפתקאותיו... קארלפרידריךפוןמינכהאוזן,כפישהואנרשםהלכהלמעשהמפיועלידיהאדוןרספה.בהזכירנואתהאישהאגדיהזה,אשרהיהלגיבורספרותי,הגםשהיהחיוקייםבמציאות,נפתחאתשיחתנוהקטנהעל

שקר...אלא מנוס אין עסקינן, שבשקר בשעה לב ישרי להיות נבקש אםלהודותשאנושבוייםבמושגיםשלשקרים,ואחתהיאהמקורממנושאבנואותם:מכתביהקודש,מןהקפיטלשלמרקס,מתורותיהםשלובעצמו. איינשטייןבכבודו אושלאלברט אפלטון,אריסטו,דארוויןמסתבר היום. להיפוכו הופך כאמת, עלינו מקובל היה מהשאתמולששורשיו זה, צמד בזה. זו וחדורים לגמישים היו והשקר שהאמתמשורגיםבצפיפותאהדדיאינואלאאנטוניםשקרי,מאחרשהיפוכושלהשקראיננוהאמת,לאכלשכןאיןהואצורתההעליונה-האמיתות.האנטיפודשלשקריותהנובמידהרבהיותריושר,שהואאינושולללא

טעויותולאשגיאות.טובהיהלונוהגיםהיינועלפיהמרשםהאוונגלי:"...לותהימילתכם'הן־הן','לאו־לאו';מהשמעברלכך,הואמןהשטן".ומהאםביןה'הן'זה מוגדר בלתי באזור וחצאי־טונים? רבות מדרגות מצויים וה'לאו'בןהאדם:ההכרההעצמית, לדידושל ביותר ממשמשתרעהמעניין

הכרתהעולם,זרימתהמחשבה,היצירההמדעיתוהאמנותית.זה לכך, בנוסף האמיתי. מן מונים וכמה כמה מרובה בעולם השקרילאהמילניוםהראשוןשמתנהליםבוויכוחיםבענייןהקריטריוניםשלהאמיתות)האמת(.הרבהיותרפשוטלהתחקותאחרהשקרמאשראחריותרבניואנסים,מצויבומקור יותר,עשיר האמת.השקרהואמגווןשעשועימצודד.איןזאתכיאףלאיצירהספרותיתחשובהאחתבעולםלאהיתהשורדת,אילועקרומתוכהאתהשקר,אםביודעיןואםשלאדנטה של האלוהית הקומדיה - שבעולם הנעלים הספרים ביודעין.אליגרי,המלך ליר,המלט,אותלושלשקספיר,פאוסטשלגתה-חביםאתקיומםאךורקלשקר,לרעיונותהשקרייםאוהמפוקפקים,לגיבוריםהידועיםמראשכשקריים.אבלאיזהעושרנחשףבפניהקוראים!איזוהאמת שבין לכישלון מראש נידון אשר הזה במאבק מתגלה עוצמהוהשקר,ביןהטובוהרע,ביןהחייםוהמוות!מענייןלדעת,אםהיומיהבוחנים ניסו והאם לידע? תמריץ בתור השקר את פעם אי שבחנולהביטאלעיניהשקר,תוךשהםמסלקיםהצידהמוסריותוהתחסדות?איןזאתכיהידעמסוכן:שהרילאלחינםציווהאודיסאוסלקשוראותו

עצמובחבליעוראלהתורן,כדילהאזיןלשירתהסירנותהמפתהמבלילהיספות.

המיתולוגיההקדומהאיננהמגנהאתהשקר.אודיסאוסהפיקח,הרמאיוהשקרןהואאחדהגיבוריםשאיןעליועוררין,והמבצעהידועבשםהיום עד נחשב לאודיסאוס, מיוחסת שאבהותו הטרויאני", "הסוסאת ביססו הקדמונים היוונים המלחמה. אמנות של מופת כיצירתזאת והאתיותמאבניבנייןשונותמאלהשעשו הנחותיהםהמוסריות

הדורותהבאים.של זמננו, בת היהודו־נוצרית הציוויליזציה של ההיסטוריהבגן שהתרחש בשקר תחילתה ביותר, הרחב במובנה האנתרופולוגיה

העדן.השקראושלילתוהנםאבןהפינהשלהמבנההעתידי.בראשית בספר בו לקרוא הטקסטשמרבים את בעיון אחרישקראנושכל לדעת, אנו נוכחים השקר, על לראשונה מדובר שם ,)3 )פרקארבעתהמשתתפיםבאירועהמתוארנהגוהרחקלמדימהתנהגותשאיןהצעיר, לזוג שהודיע בשעה האמיתות, מן מעט סטה האל דופי: בהאמנם "פן־תמתון". נכון ביש־המזל העץ מן פירות לאכול שאסורזאת עם הבורא.* מפי ישירות ולא חוה, של מפיה באה זו שהודעהמתבקשתההנחה,שהבוראלאממשהזהיראותםמפנימלואהתוצאות;אדרבא,הואאייםבמוות,בעודשהאיוםלאטמןבחובו,כפישלמדנודהיינו,הבוראבמחילה גירושמגןהעדן. מןהטקסטשבהמשך,אלא

הקלמעטראש.

השטן,מצדו,אףשהוכרזכאביהשקר,השמיעדברשהואקרוביותראלהאמת:"לא־מות,תמתון. ה. כי,ידעאלהים,כיביוםאכלכםממנו,גםקביעה כי ורע."אף ידעי,טוב כאלהים, והייתם, עיניכם; ונפקחוזו-אינהאלאדמיוןשלאמת.עדעצםימינואלהלאלמדההאנושות

להבחיןביןשתיאבניהיסודהללו.משתכנע האל לשקר: בנוגע הרגילה השערורייה מתחוללת כך אחרהנחש. על - חוה חוה, על מגלגלאתהאשמה הופר,אדם שהאיסורתוצאותהאירועידועותלכל.אנחנוממשיכיםלחיותבעולםשקשורבטבורואלהשקרהקדמוןשלהנפשותהפועלות.וגםהעולםעצמו-אםאיןהואתולדתו,הרישהואתוצאתושלהשקר.כדילרכךביטוי

חריףזה,ניישםנאתחתהמילה"שקר"מילהאחרת-"טעות".מספרת הקדמון", "החטא המכונה הזאת, המסובכת ההיסטוריה כלעלהפרתושלהאיסור)אבטיפוסשלחוק(והעונששהושתבעקבותההפרה.כאןבדיוקנמרץמתקבעהנושאהגדולשלהחופש,בייחודהחופשלהפראיסור.היוםלאנעסוקבנושאכהמרגשזה,נניחלועד

לפעםהבאה.נתמקדבשקר.השקרמתחילבדיוקנמרץמןהאדם.היכולתלשקרהיאביןהאדם וכאןעוברתעודפרשתמיםאחת תכונהאנושיתטהורה,

לבהמה.אםטובהבעינינותורתהאבולוציהשלדארוויןואםהיאמעוררתבנוסלידה,איןלכךמשמעות:במאבקהקיוםבטבעשורדהחזקיותר.זהוחוקהאבולוציהשלהביולוגיה.בחברההאנושיתשורדהערמומייותר.

לפעמים-השפליותר.איןהטבעמכירבקריטריוניםמוסריים:אתהיתושאוכלתצפרדע,אתהצפרדע-נחש,אתהנחש-עוף.אתהעוף-בןאדם.רקטיפ־טיפהבילפתי.אבלבדרךכללזהנכון.אםאתםמבקשיםדיוקרביותר,הרישבןהאדםניזוןלעתיםתכופותמאודמתרנגולות,שהואמאכילאותןקמחדגים.כךאואחרת,כלשרשראותהמזוןהארוכותהללומורכבותאינם שלנו הפלנטה של וחייה ונאכלים, אוכלים של רבים מצמדיםדומיםלאידיליה.אבלאםאנומדבריםעלעולםהחי,שבומשמעותבלא שהם, האדם, שבני הרי צאצאים, העמדת הם וייעודו הקיוםספק,בעליחייםבמובןהביולוגי,מצהיריםאךלעתיםרחוקותמאוד

נעוריה ימי מאז עוד חשה ,1943 בשנת נולדה אשר אוליצקאיה, לודמילההסגידה את נס על היו הסובייטי,שמעלים אנשיהמשטר כלפי עזה דחייהדת אנשי של חברתם אל באקראי שנקלעה שעה אחד, יום ל"קולקטיב".)בחשאי(פרבוסאלבים,הלךלבהשביאחריהםואחריחסםהחםכלפיאדםבאשרהואאדם,והיאגמרהאומרלהסתפחאליהם,הגםשלאייחסהחשיבות

לדת,לאלנוצרית,וגםלאליהודית.לאיכולהייתישלאלתרגםלעבריתאתהמסהדלהלן.

יואל נץ

29פברואר-מרץ 2017

שהמשמעותלקיומםהיאהעמדתצאצאים.אנו,בניהאנוש,תריםמזהאלפישניםאחרמשמעותהחייםואחרייעודםבתחוםהרוחניואיןאנומתביישיםכהואזהלהצהירעלכך.נהפוךהוא,אםתצהירשאתהחי"למעןהילדים"-אתהעלוללהיחשבכזעיר־בורגניצר־מצח.שונההדברכאשרמצהיראדםשהואחילמעןהעתידהמזהיר.במקוםזהמצויביתקברותשלםשלאוטופיותלמיניהן-אחדותמהןבלתימזיקות,כלזמןשאיןהןעקובותמדם,ולמעןהאחרות,המסוכנות,נערכובמהלךבני מיליוני של אלא פרים, מאה של ולא הקטומבות.** ההיסטוריהאדם.השקרשלהאידיאולוגיותהואטוטאלי,נטולפנים,והואנתפס

רקבאמצעותושלמאמץמחשבתי.

האידיאליסטים,במובןמסוים,מסוכניםיותרלאוכלוסייההאנושיתמןהאגואיסטים מן ההמוניים, הבורגנים מן המצח, צרי הזעיר־בורגניםהרווח האחרים,שלדידם הריאליסטים ומן ההדוניסטים מן לסוגיהם,הנקיחשובמןהרוחהטהורה.משקרים,מכלמקום,אלהגםאלה.ואילובעליהחייםאינםמשקרים.בשעהשהםהורגיםלצורךסיפוקמזונםוהמשךקיוםמינם,איןהםמסתיריםאתכוונותיהם,אלאאםכןעוצםאוליהחתולאתעיניוכדילהטעותאתהאנקור.זהאיננושקר,כיאם

נטייהטבעיתשלצייד.אתהמשליםעלהשועלהערמומי,הזאבהטיפשוהעורבהלהוטאחרממאבקם הפנוי בזמנם הולידו, גם הם אדם. בני המציאו החנופהלקיום,אוקיינוסשלםשלמיתולוגיות,המשתפךעלגדותיומיבשתאליבשת,עםאליםמרוביפנים,גיבוריםנודדיםובעיותאוניברסליותשלוכלהאופוזיציותהבינאריות,כפי ורע,אמתושקר. ומוות,טוב חייםהצנונית הדגן, גידולםשל וכללבשדות כלל נבטו לא שהןמכונות,

והמלפפונים,אלאבשדותההכרה,התרבות,הדמיון.ומהודמיון?פנטזיה,עשן,שקר!אבלהואגםחומרהסיכה,שבלעדיוואצטט היצירתי. ולאהתהליך יפעלומכונתהקדמההטכנולוגית לאכעתעסקןפוליטיאחד,אישהמעשההאוטופיואישהמעשההנפשע,אשרהזכרתשמוברוסיהשלאחרהפרסטרויקהכמעטשראויהלגנאי:"לחינםישהסובריםכיהפנטזיהנחוצהרקלמשורר.איןזואלאדעהשל גילויו אפילו במתמטיקה, אפילו נחוצה היא אווילית. קדומההחשבוןהדיפרנציאליוהאינטגרליהיהבלתיאפשריבלעדיהפנטזיה.

הפנטזיהבמהותההנהבעלתערךרבמאוד".מחברציטטהזוהואולדימירלנין.שקרןורמאי,משולללחלוטיןכל

כישרוןאמנותי.

ידיושלהשקרןוהרמאישבופתחנואתהשיחהאינןמגואלותבפשעים.הברוןמינכהאוזןהוצבלשירותצבאיאצלביתהאימפרטורהרוסי,והואשימשבוזמןמהאפילוכראשמשמרהכבוד.הואהיהבנושלאישצבא,הרוטמיסטר*** מאידך. וליצן שחקן ושקרן, מחד, אריסטוקרט אציל,הנפלאוהבלתינשכחשלהאימפריההרוסיתפוןמינכהאוזןסייםאת

חייובסוףהמאההשמונה־עשרהבמולדתו,בעירוודנורדר.

בשקר". מצויה "האמיתות - Mendace veritas היתה סיסמתושלושת אחרות. מרבות גרועה ואיננה טובה איננה הזאת והקביעהכל של אבותיהם אבות הם הסמל פני על המתעופפים הברווזיםכל אנוכי, עניין נטולי הרדודים השקרים כל העיתונאיים, הברווזים

הרכילות.ידידיוושכניושלהרוטמיסטרבדימוסהיומתאספיםבביתןשבגינתו,כדי גטינגנישבקרבתמקום, אובפאב "פאביליוןהשקר" כונה אשר

להאזיןלסיפוריו.ואנו,המאושרים,שעושיםאוזנינוכאפרכסת,זוכריםאתסיפוריהצידואתסיפוריוהאחרים-עלהצביעםעץהדובדבניםשבמצחו,עלשבעפרווה מעיל על נשק, ניקוי של אחד חוטר על המשופדות החוגלות

שנטרפהעליודעתו...קרובלמותוהיההברוןמינכהאוזןמרוששוחולה,ולומשרתתיחידה

אשרטיפלהבו."כיצדאבדולךשתיאצבעותברגל?"שאלההאשה.

"דובלבןנגסאותןבעתציד",השיבהברון.היתהזוהלצתוהאחרונה.

הלצותבצד,רבותי!אנופותחיםסוףסוףבשיחהרצינית.אנימציגהבפניכםפילוסוףדתינפלא,שאותוקראנועודבנעורינוהסובייטיים,בסודיסודותובלילות;ניקולאיברדאייבהוגלהמרוסיהבנובמבר1922 נאסרו. ספריו איש, 500 מנו אחריםאשר תרבות פעילי עם בצוותאזהאחד הואהפליגמרוסיהב"אונייתהפילוסופים"המפורסמת.היההרעיונותהגדוליםוהבלתימוסבריםשללנין:הפילוסופיםוהסופרים,אשרלאתמכובמהפכההסוציאליסטית,הוגלומןהארץ,תחתלהיות

מושמדים,וחלקמןהתרבותהרוסיתניצל.להלןציטטותאחדותמתוךמאמרושלברדאייב"פרדוקסהשקר"אשר

נכתבבשנת1939:הפילוסופים הקדישו לב מדי תשומת מעט השקר. מן נחנק "העולם

לבעיית השקר...לא רק בני אדם שהם שקרנים מטבעם משקרים, משקרים גם דוברי

אמת. משקרים לא רק ביודעין, כי אם גם שלא ביודעין.בני אדם חיים בפחד והשקר הוא אמצעי הגנה להם...

נולד אשר השקר, של בהתערבותו משתנה ההכרה מבנה של צורתו בפחד...

של ביותר הגדולה המשמעות אבל שקר. של טיפוסים כמה קיימים שממלא זה הוא כחובה. מוצהר אשר החברתי, בשקר מצויה השקר את חיי המדינות והקהילות, הוא זה שתומך בקיומה של הציוויליזציה, ההתפרקות בפני כשומר מעלינו ניצב שהוא גאוותנו, נזר הוא, זה

והאנרכיה...למיתוסים בני זמננו אופייני שקר שהוא מאורגן ביודעין. אין בהם מן

התמימות......השקר אשר זכה להכרה כבמועיל מבחינה חברתית, משיג כעת ממדי ענק והוא מעוות את ההכרה במידה רבה כל כך, עד כי עולה התהייה שמא מן הראוי לאמץ שינוי יחס רדיקלי כלפי האמת והשקר; התהייה

באשר להיעלמותו של קריטריון האמת גופא מכל וכל. ...משרישים את השקר כחובה קדושה, חובה ביחס לגזע הנבחר, ביחס לעוצמתה של הממלכה, ביחס למעמד הנבחר. זה אפילו לא נחשב כשקר.

השקר עשוי אפילו להיראות כאמיתות האחת והיחידה..."

הממלכתי, הגדול, את גם - שקר שונאת שאני להודות חייבת אניוגםאתהקטן,השוכןבחיינוהפרטיים.כלאימתשאניעונהבטלפון:"סליחה,אנילאיכולהלבואביוםשלישי,כיבדיוקביוםזהאניעסוקה:יוםהולדתלחברה,אנינוסעתבתפקיד,אניהולכתלקונצרטאושומרתעלהנכדים",במקוםלומרביושר,שאיננירוצהלשבתבאספהשלכם,ורוחיאינהפנויהלבזבזעליהן שהבעיותשלכםאינןמעניינותאותימזמני...אניכועסתעלעצמי.לומראמתתמידקשהיותרמאשרלשקר.מענייןאותיטבעושלהשקר,בייחודשקרשאיןבומשוםרווח,אשרקיים,כמוהפרפראוכמוהנמלה,נטולהכרהונטולמטרה,אולירקכדילייפותאתעצמי,השקרן,להקנותלעצמייתרחשיבות,להפתיעידידיםאולא־ידידיםבהישגיובניצחונותי.וזהלגמרילאפשוטלכתובביושר

. עלשקר._______________

*המחברתמסתייגתכאןשלאלצורך;ב"בראשית",מופיע "ישירותמפיהבורא"בפרקא': "טז ויצויהוהאלהים,על־האדםלאמר:מכלעץ־הגן,אכלתאכל. יז ומעץ,הדעתטוב

ורע---לאתאכל,ממנו:כי,ביוםאכלךממנו--מותתמות.")ההערות הן של המתרגם( **הקטומבה - קורבן מסורתישנערךביווןהעתיקהעלשם מאה פרים.

***רוטמיסטר-דרגתקצונהבחילהפרשים.

גליון 393 30

סם רקובר

יוליסס כחזרה בשאלה

עבר ג'ויס, ג'ימס של רגיל הבלתי ספרו יוליסס, את מישקרא כלשרשרתשלמעבריתחושותורגשותכמסעברכבתהרים.מתחושותקדמון בסבך דרך מפלס אני קריא, בלתי פשוט הזה הספר - שלואסוציאציותבעזרתמצ'טה,דרכיאובדתבסבךמילולי שלמיליםנסחףטובעבנהראסוציאטיבישוצףהנשפך וארץ, שמסתירשמיםליםאזכוריםוציטוטיםאין־סופי,לאותשומטתאתעפעפיבנחישות,

מהן: להתעלם שאין ברורות לתחושות ועדייחודית,לאקראתמימיך היצירהשלפניךהיאלהפסיק יכול ואינך ומעניין, שונה כה דברהספר את מניח כשאתה גם יוליסס על לחשובכדילהירגעמעט.ואכןכשאניקוראאתיוליסס )בתרגוםשליעלרנן,הוצאתמחברותלספרות,כנחש הנעה הרים רכבת על אני )1985/1999אל שליליים מערכים סינוסואידי, עקלתון,אל לאלתר הספר מדחיית חיוביים, ערכיםשטף בין ולקרוא. להמשיך כפייתית משיכהאסוציאציותמלאהודוחהלביןכתיבהמהפנטתוממכרת;ביןהסכמהמלאהעםהמבקריםהבזיםומהללים. המשבחים לבין היצירה את ודוחיםאיןמנוח.טלטולבלתיפוסקמעלהומטה.והנהבאחדהפיתוליםהאלה,ביןדחייהלביןמשיכה,"סיבת־ אודות על הבאה השאלה בי התעוררה

היצירה":כתיבת של הזו התופעה את להסביר ניתן איךג׳ויס את הביא מה אחרות, במילים יוליסס?

לכתיבהשלרומןמסוגזה?

קריאת על המבוסס למדני אקדמי מאמר כאן לפתח מתיימר איניאני לא. אופן יצירתו.בשום ועל החומרהעצוםשנכתבעלהסופרחייושל מתבססעלקריאתושלהרומן,כמהסקירותאינטרנטעלג'ויסועלהרומניםשכתב,ובעיקראנימסתמךעלספרםהמצויןשלחזיועפרשלחהמדריך ליוליסס)מחברותלספרות2012(.ומסיבהזושלדלותהקריאה,אנימוכןלקבלשייתכןואחדהחוקריםשלג'ויסעשויהיהלהעלותשאלהדומהלשאלתי,וייתכןאפילושכברהוצעוהסבריםדומיםלאלהשאציעכאן.)וכן,אנימוכןבהחלטלקבלאתושאנשים הגלגל, את המציאומחדש בעולם רבים הרעיוןשאנשיםרביםהצליחולהוכיחאתמשפטפיתגורסגםלפנייוםהיוולדווגםלאחרמותושלהמתמטיקאיהיווניהגאון.(מהשהביאאותילהצעתהמצטטים שלח, ועופר חזי של בספרם רמזים כמה הם הפתרוןממכתביםומדבריושלג'ויסעצמו,ומהביוגרפיהשלהסופר,רמזיםהמתארת סיבת־היצירה לשאלת התשובה להצעת אותי שהובילו

בהמשךהדברים:זכוכית 'שברי כאוסףשל זיכרונו את במכתב פעם תיאר "ג'ויס א.

וגפרוריםשרופים'")עמ'28(.ב."ג'יימסג'ויסתיאראתעצמולאפעםכאדםחסרדמיון.'הזיכרון

הואהדמיוןשלי',אמרלידידיו")עמ'417(.שאכן היא הספר מקריאת התרשמותי הערה. להעיר חייב אני כאןחלקנכבדממנומושתתעלזיכרונותמפורטיםמדבלין1904.אולםדוגמאות: נבחןשתי גדולה. ישנהחשיבות ג'ויס היוצרשל לדמיוןפארודיה־סאטירה בבחינת הוא יוליסס להלן, שנראה כפי ראשית,של במגוון שימוש הכוללת "האודיסיאה" הומרוס של האפוס על15ביוליסס,"קירקי",הארוךבמיוחד, סגנונותכתיבה;ושנית,פרקהזוי,הגובלבתזזיתמחשבתית נכתבבצורהשלמחזהסוריאליסטימודחקים, ומאוויים פחדים של מבקיעתם שנגרמת אסוציאטיביתהבאיםלידיביטויתיאטרלי־קרקסי)מחזהמטורףשהואממשפנינה(.בשתיהדוגמאותהאלו,לדעתי,מתגלההדמיוןהיוצרשלג'ויסבמלוא

כוחוועוצמתו.ג.חזיועפרשלחמסכמיםדיוןבתיאוריההאסתטיתשלג'ויסכדלהלן:"האמנותחייבתלשאובמהחיים-ולפיכך,אנולמדיםמהביוגרפיהמזה פחות ולא מחזותיו, על שקספיר שלג'ויס .)155 )עמ' יוצרם" על מהמחזותעצמוכותב:"השאלההמכרעתלגבייצירתהיא שמהם החיים עומק מהו היא אמנות

צומחת")יוליסס,עמ'223(.אלה, לאמירות־רמזים בנוסף כאמור, ד.עבר ג'ויס הסופר: של הביוגרפיה קיימתוהפך העשרה בגיל מוסרי־דתי משברכפי או לאתיאיסט, קתולי דתי מאדםשנוהגיםלומרבמקומותינו-'חזרבשאלה',מאדםדתיהפךלחילוני.הביוגרפיהמציינתברוכת במשפחה בדבלין שחי שג'ויס,בבתי למד ואלים, שיכור לאב בן ילדים,להיות עצמו וכיוון ישועיים דתיים ספרכומר.אולםבגילההתבגרותהשתנההכל,הואהתרחקמהאמונהוחיחייחטא.)כמהשמהן הקשות שהבעיות סבורים חוקריםהעגבת ממחלת נבעו בעיניו ג'ויס סבלתכופים מביקורים כתוצאה בה שנדבק

בבתיבושת.(

שג'ויס זה, קצר מתיאור שעולה התמונהמעלה לחילוני, ונהפך הדת את זנח שהוא כלומר, בשאלה, חזרשל הקוגניטיבית למערכת קורה מה הבאה: הקריטית השאלה אתנפתחותשתי זו בפנימערכת לחילוני?לדעתי, האדםהדתיההופךאפשרויותיסודיות.לפיהאפשרותהאחת,שנקראלה"ניתוק",מנתקהאדםהמתחלןאתעצמומעברו,מניחבצד,במגירהנפרדתאתכלזיכרונותיוהקודמים־דתייםומנסהככלהאפשרלהמעיטולאפסאת

השפעתםעלעולמוהחדש־חילוני.החוזר מנסה "אינטגרציה", לה שנקרא השנייה, האפשרות לפיבשאלה,המתחלן,לערוךמיזוגמסויםביןעברו,עולמוהדתיהישןלביןעולמוהחילוניהחדש.אפשרותזוקשהוכמעטאינהבת־ביצוע,החילוני. החיים לאורח בסתירה עומד הדתי החיים שאורח משוםלחוזרבשאלהקשהליצורמיזוגרעיוניביןהאידיאותהחילוניותלביןחיים למזוג אפשרות אין מדי. קיצוני הניגוד - הדתיות האידיאותולהמשיךלחיותבאורחחייםדתי חילונייםלמיכלהתפיסההדתית

עטיפתהספריוליסס

31פברואר-מרץ 2017

אדם לראות קשה וההפך, סתירה. זו -החיחייםחילונייםנוסךרעיונותדתייםבתפיסתוהחילונית-שוב,זוסתירה.

אולם,לדעתי,זהבדיוקמהשג'ויסעשה:אינטגרציהביןעולמוהישועילביןעולמוהחילוני,האנטידתי.והואמימשזאתבכךשנעשהלסופרהכותבלאבארצו,אירלנדהקתולית,אלאבאירופה)צרפת,איטליה(,היתה הקתולית/לאומנית האווירה שםבמסגרת רק כי לי נדמה פחות. מעיקההספרותניתןלהצמידיחדיושניעולמותזה. את זה יהרסו מבלישהניגודים אלהמצדאחד,אתהיכוללתאראתהזיכרונותבדתיות ידידךהקשורים ושל שלעצמךהדת על זיכרונות ספוג יוליסס )ואכןהקתוליתמכלמיניזוויות,כוללציטוטיםהחדשה הברית מיסות, מתפילות, רביםהאחר, ומהצד הלטינית(, בשפה גם וכו׳ניתןלהצמידאליהם,אפילובאותומשפט,זיכרונותחילונייםואףאנטי־דתיים)שגםיוליסס. ולרוחב לאורך מתוארים הםלמשל, התייחסויותלמשורריםהחילונים,

ייטס,גתהוכמובןשקספיר,ובמיוחדהמלטהמחפשאתאביו(.במיליםאחרות,ג'ויסחיפשמסגרתשבהשניהעולמות,הדתיוהחילוני,יוכלולשכוןזהלצדזהולהתמזגלכדיישותשלמהאחת-ואתזאתבדיוקהואעשהבכתיבתושלהרומןיוליסס.)אפשרגםלהציעשמיזוגכזההקודמים: באלה למשל כמו האחרים, בכתביו שונות בדרגות הופיע

הדבלינאים ודיוקן האמן כאיש צעיר.(

וכאןעולהשאלהנוספת:איךניתןלהגיעלאינטגרציהמסוגזהבאופןמעשי?כלומר,כיצדאפשרלהשיגמטרהזושלאיחודהניגודיםהמביאלידישלמות?והתשובההיא:עלידייצירתשלמותספרותיתאחת.המבוססת כתיבה צורת של פיתוח באמצעות ג'ויס השיג זו מטרהעלזכירהמדויקתשלהמפההאנושיתוהפיזיתשלדבלין-דמויות,הן הקשורים בדבלין שאירעו דברים - רחובות מקומות, אירועים,ההיא בעת ג'ויס של הכפירה חיי החילוניים, לחיים והן הדת לחייהמכסהאתימיילדותוובחרותו.כתיבהזומתארגנתבמסגרתסכמההזמנים, בכל הגדול הספרותי היהלום של התבנית בתוך כללית,

האפוסהיווניהנפלאשלהומרוס- האודיסיאה.יוליסס הואהאודיסיאה המודרניתשל1904,שבהאודיסאוס,הגיבורהיווני,הואליאופולדבלוםהאירימדבלין.והנהכיצדהתאחדוהדתיוהחילוניבנפשושלג'ויסלכדייצירהשלמהחדשה:הרומןשליוליסס מחקהאתמבנההאפוסהיווני,וג'ויסבונה,מרצףומשבץתבניתזובזיכרונותובאסוציאציותשלועצמו)מהשנקרא'זרםהתודעה'(,ביןשזיכרונותאלהמבוססיםעלימיחייוהקתולייםוביןשהםמושתתיםעלאלההחילוניים.וכאשראתהרושםבפרטיפרטיםאתכלשחושיךקלטו,אתכלשלמדת)דתיותוחילוניות(,אתזרםהאסוציאציותשלהגיבוריםהשונים)שחיוופעלובדבלין(זרםהמתנתבעלפיגבולותהאפיזודותהעלילתיותשלהאודיסיאה,נוצרתיצירהספרותיתחדשהואילו שנה, במשךעשרים לביתו לחזור מנסה אודיסאוס וייחודית:בלוםהמשוטטבחוצותדבליןחוזרלביתובסוףהיום;פנלופיאשתושלאודיסאוסשומרתלואמוניםבקשייםגדולים,ואילומוליאשתואביו את מחפש אודיסאוס של בנו טלמאכוס בו; בוגדת בלום שלג'ויס, - סטיבן - טלמאכוס כלומר, דאדלוס, סטיבן ואילו מולידו,

מחפשלואברוחניומוצאאתבלום,זרםהאסוציאציותהשזור וכןהלאה.כולל וחילוניים, קתוליים ממרכיביםופארודיים סאטיריים מרכיבים גםהמשמעות את ההופכים רביםהאודיסיאה של הדרמטית־טרגית,12 פרק אחת: דוגמה נבחן עצמה."הקיקלופים",המתארתיאורפטפוטבדבלין פאב מבקרי של ושתייהציטוטים רחוב, שפת על המתבססואזכוריםשלשירהותפילות,והומורדתית ספרות על פארודי־סאטיריוחילוניתגםיחד.)הנהשלושטעימותכל־ "אדון ג'ויס: של מההומורלחלוב איך הסבתא את מלמד יודע.יודע "אתה ;)364 )עמ' ברווזים"בבוקר ללבוש צריך הוא שלפעמיםאתהכובעשלובעזרתכף־נעליים?"שלו, והטעם אחד "כל ;)370 )עמ'כמושאמרמוריסלפנישהתנשקעםיצירה נוצרת כך .)432 עמ' הפרה"הבזקי המאגדת חדשה ספרותיתזיכרון,שבריזכוכיתוגפרוריםשרופיםשלקתוליותהנרשמיםיחדיועםחילוניותבצורהכזאתשדווקאהניגודיותהרעיונית־התנהגותיתשלהןנאספת,נערמתומתכנסתלמסהקריטית.ומסהזוהיאהגורמתלהיתוךהבוראיצירהספרותיתחדשה,אחידהושלמה.)האמתחייבתומביאבסופושלדבר זהמתרחש כיצדתהליך יודע איני להיאמר,לידיבריאתהשליצירהזו,יוליסס,ולכןמחוסרברירהאנימשתמש

במטאפורותהשאובותמהתחוםהתת־אטומי.(ליאופולד הרומן, גיבור באמצעות כאן הנאמר את להדגים אפשרשל בסופו אך היווני, אודיסאוס של בדמותו עוצב שאמנם בלום,דברעולהמדפיהספרדמותחדשה,שלמהומושכתלב.אודיסאוסמלךאיתקההיהגיבורומצביא,הוגהרעיוןהסוסהטרויאנישהביאבסופושלדברלתבוסתטרויהתחתצבאיוון.קשהלומרשבלוםניחןבתכונותשלגבורהוחוכמהנוסחאודיסאוס)למשל,הואלאנוקטכלפעולהעלאףידיעתושאשתובוגדתומתכננתבגידהנוספתעםאדםהמוכרלו(.ייתכןשג'ויסביקשלעצבדמותאנטי־הרואית,מעוררתגיחוךבמקצת,אבלבלוםאינוטיפשוהואאוהבחיים.האספקטהדתייהודי. ואביו נוצרייה אמו משועשע: בחיוך לדמותו הוא גם נכנסראותו מנקודת אבל יהודי, אינו בלום היהדות של הראות מנקודתשלהאיריהקתולי,בלוםיהודיוזוכהאףלכמהרמזיםאנטישמיים.כפישזהנראהלי,בלוםהואלאזהולאזה.לאמיתושלדבר,הואייחודית:מצדאחד, יצורחילוני.ובכן,הנהלפנינויצירהשלדמותדמותזומעוררתצחקוקכשמשוויםאותהלאודיסאוסהמלךהגיבור,וכשמנסיםלסווגאותהלפיהסכמותשלהדת)קתולי,יהודי(הואלאחיוניות,שבה זודמותחביבה,מלאת זה;אךמהצדהאחר, ולא זה

מוצאסטיבןדאדלוסאתדמותהאבהרוחנישהואמחפש.בלבי שעלו האלה ההרהורים כל בסיום לומר יכול אני כן אם מהיוליסס?אניסבורשהמשפטהבאמסכםאתהכל: תוךכדיקריאתהאדם הוא בלום ליאופולד ביוליסס, יצר שג'ויס הדמויות מכלולרכלעל שהייתיהולךאיתולאיזשהובארבדבלין,לשתותבירה . הדבלינאים.מענייןאםג'ויסהיהמוכןלהצטרף.

ספרושלסםרקובר המוקד: מה שיש להעלות על,רואהאורבהוצאתכרמל.

ג׳יימסג׳ויס,גרפיטי,באופטיה,קרואטיה

גליון 393 32

יוסף עוזר

חומס,סוריה,חתןוכלה

בחומס,בסוריה,חתןלופתזרפרחים,

כורעעלברכיו,זרועומושטת,חזקה,ישרה.הכלהמולו,מתניהדקים,

שמלתהתקוהלבנה,מתרחבתכמופעמון—

כלגופהמצלצלצלצוליאהבה,כלגופוענבלאשרגדול.

בחומס,שבסוריה,בחומס.שםאיןביתאחדשלםוילדים,

לאולא,לאולא.מהברקערואים?רואיםאתמהשנותרמעירואם.

איפההאב?איפההאם?

בתמונההשניההריסותיהםעריסותיהם.

והשניםצמודים—עומדיםעלקצותקירהרוס.

בקומההשניההםמחיכים.בתמונההשלישיתהצלאותימרגש:

צלמאחדשלעצמם,הצלשכלנוחולמים,שחלמתי.

והםמסתכלים.הצלםעושהקליק.

החתןבמדים.כלקליקשלרובהעודרגעיכניסאת

כדורהרובהאלביתהבליעהויבלעאת

החייםנמשכים.

אישאלוהים

אישאלהיםראיתי,בטורקיה,בטלויזיה,שרלגופותשאסףמןהים,חופרלהםקבר,ושרלהם,

שאיןלהםשמותוהםפליטיםמעמקשנאה,כמדותקבריםשראיתיבהרהרצל,

אלתתממו,כמדותקבריםבכלקצויעולם.

הכרתיכמהאנשיאלהיםאזקואתשפתותימלבכותבשוםשפה.

אבלאישאלהיםכזהששר, שאוחזמעדר.שעודר.פותחאתידיוכשתיידי

ים. די,די,עלהחיוהמות,די.

דיעדבלידיבמאחרובמקדםדםקרושמלוחיותרמדמעותיםנאהב.הב

הבהב,נובחירחעגלמתרוקןונמלאמאליולאומימינולאובכלסביבותיו

תוועודתושלמותורקב.איזהאלהיםראיתי:איש.

שרלאללהרחוםוחנון,ונוקבקללהבעיןהשטן.אוסףגופותשפולטשובושוב

ימנוהתיכוןהכחל,הזוכר,שמקיאכיקשקושבלבושכלהנהיהשקריבעתון

כיאיךמעולםלאשמענו,לאראינו,לאהאמנו,באנוראינונרצחנו,

למהשראינואתמול,בלחיצתשלטוחשבנו,שזההיהבצחוק.כיישמוסרוישחק,יםשראהלגיונות,צבאות,שגעונות

איפיגניהשאיןלהצבי,עולהקרבןלהניערוחות,להשיטטרוףברוחות,

אישאלהים,בטורקיה,בטלויזיה,עםידיםפתוחות,עשראצבעותיפות.

33פברואר-מרץ 2017

איטה גולדברגר–עמרם

פליטים

עגלוןקםבבקרואיןלועם

הוארותםפרדהלעגלה

מחליףהונגריתויידישבעברית

זוגתושתחיהמחליפהלדינוביידישועבריתבתותהיהלעם

הואמקוה

מאיה ויינברג

פליטים

ואיןקשרביןהסודרלעורואיןקשרביןהחגורהוהמכנסואיןקשרביןהילדותוהילד

וקשררופףביןחייםלסףהחיים.

*

במקוםאחרובזמןאחרהיולהםבגדים

היולהםפניםנקיםהיולהםבתיםמלאים

עומדיםעלתלםהיולהםשמותפרטיים.

*

רקהעשראנונימילעניישפנים.עיניםגדולותלעניחסרהשן

לעניישקירמלכלךפסתבדעלמסמר

נעליםפרומותבתפרים.

*

מהמכמיראתהלב?ילדיםהםילדיםהםילדים.

הבתקמהבבקרואיןלהעם

היארותמתמזודהלמטוס

מחליפהעבריתבשבדית

שבדיתבאנגליתומקוה

שילדיהיהיולאנשים

עודדישראלי,״חורף1״,שמןעלבד1990

גליון 393 34

עומרי זיידנברג

ימיםנוראים

דוקאתכננתילכתבשירעלרועיחסןוכמהשכותביפההמניאקכשהואלאמתעסקבפוליטיקה

בגרושאבלאזפרסמואתצלוםהפעוט

שגופתונסחפהאלהחוףפליטאתםיודעיםוהעולם

נעצר.חוץמהג'וקיםהשחריםשלאפסקומלעופףנחבטיםשובושובבדלתהכבדה.איך

אפשרלהמשיךאפלועודרגעאחרירגעכזה?איךאפשרלצעדעודצעדאחדבחול?

וביחדעםהסיגריהכביתיגםאתהדחףטתו לרוץלחדרושלבניולחטףאותוממ

ולטלטלולחבקעדשיבכהואגרופיוהקטניםיכועלחזיבבקשתסליחה

התינוקלא

כמוסוחרממלחהבודקאתשניושלהסוסבירידאבי

מעביראתידיועלראשושלבניהתינוק"לא"

הואאומר"השעראינובהירדיו"

יוםראשוןבבוקרבוואדיניסנאס

רוחותחמותמערבלותאתרחובהואדיהצר,בתיאבןכפופיגומשניצדדיוכנער

הנאלץללבשאתבגדיאחיומןהקיץשעבר.גוריחתוליםמדבלליפרוהמשחקים

ברחובהשומםהעמוסאשפהוקרקוריעורבים.

השוקהקטןריקמירקותומקוניםוהדלתותמוגפות.

כךבודאינראההיוםשלאחרביאתהמשיחכךבודאינראההיוםשאחריהגרוש

מתוךהדרהרואהאורבימיםאלובספרי'עתון77'

שעיה לזרסון

חאלב

אנשיםבבתיםמפצציםכיםברחובנטוש, ועגלתנ

עליהנראיתמקפלתגופתאשהשהמתינהלמציליה.

המתינהוהמתינהעדצאתנשמתה.ראשהוידיהשמוטיםמעברלגבעגלתה

ולרגליההאיששלה,ספקישובספקכורע,מתיפחמרהמרהומקלףמרגליההקפואותאת

מגפיה,אולילרשתם,אולילהמירםלאכללילדיה."האביבהערבי"השתהה,לבסוףהגיעגםלחאלב.

בעקבותתצלוםבעתון'הארץ',דצמבר2016

הדר מוריץ

הילדמחאלב

כשראיתיאותךלראשונהחשבתיעלגורל,אנייודעשאתהואנינפגשפעם,

כמוהכבשהוהנשרעלהחלצהשלךההלםבגופךידחקלמות,היאושבעינים

לקררוח,הלחייםהילדותיותיתקשחולזעם

כשנפגש,תאמר:שתקתתביטביבמבטהעקםשלך

ותגיד,כשאניקםבבקר,השמיםשליפצועים,ואיןדרךלתקןאותם

ואחרכךתעזב,ואחריךיצעדושורותשלחיליםפגועיםופצועים

עורים,צולעים,מוכישגעון

ספרביכוריושלהדרמוריץ שוב רמלה גונחת געגוע ראהאורב־2016בהוצאתפרדס

35פברואר-מרץ 2017

מתי שמואלוף

אניאומרלך,עליךלהיכנעלתשוקה

"בגידההיאכניעהכואבתליפיככלשתתנגדאליה,היאתכערלךאתהנשמה

כמהיפיםהיינוביםשלהתמימות,העורהמתוחוהזקוףשלהנעוריםוהיוםהשמחההאמתיתהיאהחרטה"

בזמןהאחרוןאנחנולאמדבריםעלמההםחושביםעלינו,בזמןהאחרוןאנחנונותניםלמחזוריותלמחזראותנו

בזמןהאחרוןאנומתפלליםבשקטחזקיותר,שלאישמעוהשכניםבזמןהאחרוןאנילאמתקשראליהם,הםלאמתקשריםאלי,

בתוכינפשקרועה,כמודגלשהרוחותוהשמשקרעואתכלחוטיובתוכךרחםשלתרופה.

איפהזהחו"ל

אניזוכרשהייתימחכהלחבריםשלישיחזרומחוץלארץ והאמנתישישחוץלארץ

ופתאוםאניזהשגרבחוץלארץ אבלאםאניגרבארץגרמניה,אזמדועאניגרמחוץלארץ

חו"לזהלאבאמתמלהלאנשיםכמוני שמתגלגליםמחוץ,לחוץ,מארץלארץ

משפהלשפה.

תייריםהםגםפליטיםברכבתשלהשירה

מחשבותנזרקותעלנופיםשנשכחמיד, האםבאמתעזבנו,אושזאתרכבתשירהאחרתשזזה,

האםבאמתהגענואלפרחהאהבה,ואםכן,מדועהואנובל כמהאמונהאנומניחיםבקרוןהמלההזאת,שתגאלאותנומיסורינוולמהאנומעדיפיםלאלחשבעלסיוםהמסע

איךאפשרלהמשיךלנסע,ולהביטחסריאוניםשקיותתשוקהקרועותשאיןלנויכלתלהריםבחצרותאחוריותשלמהשלאנכתבעדין,ואיןלנומשגמינוהגאתהגורלשלנו,ובכלזאתאנומבקשיםתןלנולהשארבנסיעהולאלרדתמהרכבת,רקלנסעלנסע,

ופעםהיתההבטחהשהרכבתתגיעלצחוקילדים,לתחנהשאיןבהצערשלמלחמה ופעםהיתהלנויכלתלכתבשירה,שתשנהאתמסלולאותיותהשירה

ומהנשאר? רקחרטהעלהאותיותהמעטותשנותרובנסיעה,לאטםאתהאזניםלתאונותהבלתיפוסקותשלגלגליהרכבת

להביטאחורהולראותשחבלהטבורלאבאמתנחתך

בדרךממנשייהלכזיב

עודדישראלי,״בדרך״,שמןעלבד2014

גליון 393 36

המכלולוחלקיו

לים הן צפירת זכרון לעתיד לבוא. פה היא מולדת/ - - -/ והמ הש

אתיצירתוהשיריתשלידידיהמשורראשררייך,אנימכירומוקירכברלאמעטשנים.פהושםגםכתבתיעלספריוותרגומיו,אבללמעשהרקעתה,למקראספרהשלעדינהמורחיים,חוצה שערים למאה אחרת-"קריאהביצירתושלאשררייך:שיריםותרגומים"עלכלליצירתו)ספריעתון77,2016(,התבררליעדכמההכרותיעמההיתהחלקית.חשיבותספרהשלמורחייםהיאקודםכלבכךשהיאמשרטטתמפהשלמהשל

המשוררוספריו.מכלולשהואיותרמסךחלקיו.אשררייך,ילידירושלים)מאהשערים(1937,הואמחברםשל17ספריספריו את הגרמנית. מהשירה תרגום ספרי 4 פרוזה, ספרי 2 שירה,מחלקתמורחייםלשלושתקופותיצירה:התקופההראשונהתחילתהספרו עם וסופה )1963( לנדודי השביעית בשנה הראשון ספרו עםהשישיחפיסה חדשה)1983(.התקופההשנייהתחילתהעםספרוהשביעיסדר השיריםמבחרוחדשים)1986(וסופהעםספרוהשלושה־Ωעשרתרגומים השוואת למטפחת, מבעד הנשיקה )2001(.התקופההשלישיתתחילתהעםספרוהאחרון ספרו עם וסיומה )2002( דומם עתיד עדכהחלונות לפארק)2015(.עובדותיבשותאלההןחשובותכאשרהןמסודרותלבנהעלגביאריח,וכאשרהחוקרתיודעתלהפיקמהןחיים מור של בספרה משמעותיות. תובנותהיבטים מציגה היא שבהם פרקים שמונהשוניםביצירתושלרייך)פואטיים,ביוגרפיים,אסתטיים,פוליטיים,תרגומיים,ועוד(.אסתפקכאןבדוגמתשלושהתקופותהנ"לכדילהראותאתהשימושהמושכלשהיאעושהבעובדות.

)1983-1963( הראשונה התקופה למשל, כך,המשורר לעזיבת ביוגרפית מבחינה מקבילהאתהביתואתהדת.מורחייםמזכירהלנו,כירייךהיהזהשטבעלראשונהאתהביטוי"חוזרבשאלה",שהפךלימיםעזיבת אחד מצד פנים: כפל בעלת רחבה תרבותית לתופעה הכר תוהדתוהאמונה;מצדשנישמירהעלעושרהמקורותהתרבותייםעליהםהתחנךהחוזרבשאלה)אותוחסריםבדרךכללמשורריםישראליםשלאצמחובערוגההזו(.מכאןנובעגםמרכיביסודאחרבשירתרייךכפיהוא רייך, של הפואטיקה ממאפייני "אחד חיים: מור אותו שמגדירהדה־מיסטיפקציהשלמיתוסיםמקובעיםבתודעתנוהקיבוצית".זהמצדהיא במיתוס, להילחם הטובה "הדרך כדבריה, שני, מצד ואילו אחד.יפהאתהמהלךהזהשל להשתמשבוכנגדעצמו".מורחייםמציגהופרשנותםהחילונית"בפירושהלשיר "הפרטתמיתוסיםמןהמקורות׳שלושהשיריםמןהזיכרון׳.שיריםאלהפותחיםבמשמעותהמקראית

שלהשםאשר)"מאשרשמנהלחמווהואייתןמעדנימלך",בראשיתמט(ומסיימיםעםפרידתהבןמאביועלערשדווי.והכלעלרקערשתצפופהשלרמזיםוארמזיםמקראיים,באמצעותם"רייךבודהסיטואציהאישיתעלפיסיטואציהתנ״כיתמכוננת")עמ'48(.דוגמהיפהאחרתלהיפוךכזה,היאשניהבתיםהראשוניםבשיר'מזמורלחוהשללילה';אסתפקבביתהראשון:המיםהראשוניםהיולילה/החשךהיהאלוהים

אחרים/שלאאמר:יהיאור.

כי חיים, מור כותבת )2001-1986( כתיבתו של השנייה התקופה על"רייךמסיר)בה(אתהלוטמתעתועיהמיתוסיםהלאומיים.אתמקומםתופסתהשפהעלכלרבדיה,המשמשתלומולדתחדשה")עמ'50(.זועודהקצנהשלהתקופההראשונה.אםבתקופהההיאעסקרייךבהפרטתמיתוסיםלאומייםדתיים,הריבתקופההשנייההםעובריםרדיקליזציהיום "מלחמת כי ספק אין השפה. אלא מהם נותרת שלא עד נוספתעל ניכרת השפעה השפיעה ההיא, בתקופה שהתרחשה הכיפורים",

התהליך,כפישמעידהשיר'ילדותיהיתה')סדר השירים(:אניהמבלעתבצרורהארץ

עורמאחיזתעיניםפסחמהולכתשוללאניהפרוטזותהאינטגרציות

השפההיאמולדתוהמליםהןמראהמקוםמערטל

והמליםהןצפירתזכרוןלעתידלבוא.

עלהתקופההשלישיתביצירתו)2013-2002(כותבתמורחייםכי"רייךקץ עב"מיות, תופעות בדיוני, מדע של במיתוסים שימוש בה עושההעולם,והמצבהחברתי")עמ'51(.כתוצאהמהמפגשעםהשירההגרמניתבתקופהזו,גםלשונוהשיריתנעשיתישירה,אמירתיתוקונקרטיתיותר.מישהשפיעעליוביותרהיההמשוררהגרמניהנסמגנוסאנצנסברגר,שמשיריותרגםלעברית.מורחייםכותבת:"מלאכתהתרגום,מפגישהאתרייךעםאותהאמתפנימיתשלהשפה:לפיהלעולםלאניתןלייצגבאופןשלםומלאאתהמציאות")עמ'55(.זוהי,בעצם,השקפתיסודשלהפוסט־מודרניזםשאנצנסברגרהואממבשריובגרמניה.שיריושלרייךכמולמשל "היפוךהמבט", זומבטאיםאתמהשהיאמכנה מתקופה

בשיר'תעסוקתערב':בשעותהערבהקפהלוגםאותי

וספרלוקחאותילידיו.עובריםושביםבתוךהספר

מספריםליעלעצמםובשרם.בשעתערבמאחרתהספרמניחאותימביןידיוויוצאלהפגשעםספרנית.

לדבריה,"אחתהדרכיםלרענןאתשפתהשירהיאבהפיכתשםהעצםבמשפטלנושאואתשםהגוףלמושא")עמ'55(.הקפההואשלוגםאותו,והספרהואשקוראאותו.גםזהחלקמןהכפילותהפואטיתשרייךאמון

עליה,ומןהרעננותשלשיריוהמתחדשיםתדיר.וכך,דרךחתךשלושהתקופות,שהןרקחלקמכללההיבטיםהנידוניםבספר,היאמדגימהלנוכמהניתוחמסודרחשובלהבנתהמכלול.עםזאתבסופושלדברוככלותהכל,הנאתהקוראהמיידיתהיאכברמןהמילה,הדימוי,הפסוקוהחוכמהשלהשיר.לאודווקאהידיעההרחבהשלהרקעוהתקופהעושהזאת,אלאהשירוהשורההבודדת.מעידהעלכךגםהמחברת,עדינהמורחיים,ב"פתחדבר",שםהיאכותבת,כיכברלפנישנים,כאשרשימשהכעורכתבספרייתפועלים,שבהיצאסדר נשיםב־1986,מלאכתשירתושלרייך,אמנותה ספרושלרייךהחזותית,דרכהלהביערעיוןבאופןתחושתי,דיברהאליהמידכקוראת.

מצד זהעמוס לויתן

"

37פברואר-מרץ 2017

גםדרכהבספרזה,מציינתמורחיים,היא"להפגישאתהקוראיםעםלהגיע וממנה הבודד, בשיר האמירה דרך רייך של יצירתו מכלולומור נכונה ואכן,אניסבורשזודרך .)11 )עמ' לכוונותיוהפואטיות"מדגימה הספר כותרת כבר העובדות. בבניין יפה עבודה עושה חייםזאת:"חוצהשעריםלמאהאחרת",ישבההתכתבותעם"מאהשערים"העשרים". "המאה עם אותיות, בשיכול וגם, רייך של הולדתו מקוםאבלהיאאינהפוסחתעלהשיריםעצמם.מניסיוניכקוראאנייודעכיבכתיבהעלשירהישחשיבותרבהלציטוטהמדגים.אםהואכובשאתלבוודמיונושלהקורא,הואשבוישלו.והציטוטיםהמובאיםכברבפרקכמה הנה העבודה. את עושים ספרותי" אוטוביוגרפי "מידע המבואמהם:מהשיר'עדכלות'המתארתמונהממלחמתיוםהכיפוריםומשלבלשוןתפילהוישועה:"ככלותהחושך/מןהחפירותיצאתילראות/איך

היוחיילשוחהקטנה/.../ובשריתותחיםתותחים".האסוציאציההמתבקשתהיא"ובשרונעשהחידודיןחידודין"במסכתסנהדרין.לאבמקרהלאמביאהמורחייםאתהפירושהזה,כיהואארוךונפתל.הדבריםבסנהדריןהםפירושלנאמרעליתרו)שמותיח("ויחדיתרועלכלהטובהאשרעשההשםלישראלאשרהצילומידמצרים",כאשרהפועל"יחד"מצייןגםשמחהעלהישועה)שנושעובניישראל(,וגםצערשהצטערעלאובדןהמצרים.וציטוטמרשיםאחרמאותוספרבודדה אשר מבודדת/ מדינה בתוך בודד/ אדם "אני מצב: תמונת של השנון וההומור מעמיקה. הברקה איזו לשעה". משעה חי אותי/רייך,למשלבציטוטמספרוהשחיין המהיר של הרגשבמבוא:"אהבתנוחשב יפה/הואלא אשה ראה כשדארוין /.../ הטבע חקי את מוחקת

שמוצאהמןהקוף."

הזמנהמפתהלקרואאתהספרכולו.

כורעברך,אבללאמשתטח

המשורר האשכנזי האחרון מבטא יחס מורכב למסורות השבטיות )מזרחית ואשכנזית(. הוא מכבד אותן, אבל לא מתבטל בפניהן.

המשוררוהמבקראילןברקוביץ'התכווןבמלואהרצינותכשכתבבשעתועלרועיחסןעםהופעתספרוהכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה )2014(,כי"חסןבדורוכאלתרמןבדורו".מתבררכיהופעתהשלחבורת'מדינת שירו ובמיוחד חבריה, בין כבולט חסן ושל "ערספואטיקה"אילן על גם אישית והשפיעו השירה בשדה לטלטלה גרמו אשכנז',ברקוביץ׳.בפתחספרוהחדשהמשורר האשכנזי האחרון)פרדס,2016(הואמעמידאתשירושלחסן'שואלברצינות',ומבקשלהתמודדעמו.וזהוהביתהחותםאתהשירההוא:"ואנישואל/ברצינות-אשכנזים/זוקללה?כילאהייתיבטוח/עדשכתבתי/אשכנזים".חסןשואלברצינותוברקוביץ׳משיבברצינות.צריך,לכן,להעריכועלרצינותזו,שכןאיןזומשימהפשוטהוהואיכולהיהבקלותלמעודלמהמורותהרבותשפערהלרגליו.ברקוביץ׳מצליחלהתחמקמרובןבזכותתחבולהחכמהשהואנוקט:"המשוררהאשכנזיהאחרון")להלןמא"א(,איננואילןברקוביץ׳,בגוףשלישי. כותבעליו רק אולי,שהוא בןדמותו אלאמישהואחר,נמנע הוא מא"א, של מזו שלו אישיותו את מבדל שהוא כך ידי עלמלהפוךעצמולקורבןשלהפליהוקיפוח)כמורועיחסן(ואיננומתחרה

עלהתוארמימקופחיותרגדול.האשכנזית, "זהותו" כי ברקוביץ׳, מספר דבר" ב"פתח כן, על יתרכאשכנזי עצמי על חשבתי לא "מעולם המולדת. זהותו איננה כללבחייהבוגריםעדשלאאמרוליזאת.ומשאמרו,נפתחואצלידלתותנסתרותאלעולמותמרוחקיםמןהעברכפישלאאירעקודםלכן".זהותו

האשכנזית,אפוא,היאזהותמאומצת,שהתעוררהאצלולמקראשיריושלרועיחסן.ייתכןשחסן,בהשתייכותוהמזרחית,הציבמולברקוביץ׳מראהשחייבהאותולבדוקגםאתעצמו.)וראיהלדבר:לספרוזהקדמושלושהספרישירהאחריםשבהםלאנדרשכלללנושאהאשכנזי(.ועודמגלהברקוביץ׳ב"פתחדבר":"שיריהספרהזההםתולדהשלשיחותמשפחתי בני קורות לי התבררו במהלכן גולדיצה, אמי, עם שערכתיבתקופתהשואהברומניה.למרבההתדהמהגיליתישאניבןלמשפחהלו חדש הוא הזה העניין כלומר, התדהמה", "למרבה שואה". ניצולתלגמריומאוחרבחייו.למעשהשיריהספרהזהכולםהםמסעחניכהנלמדת שבו אחרון", אשכנזי "משורר השירית הפרסונה של מאוחרונבניתדמותה.כלשירמספרעלהבטנלמדאחר.בשירהראשון,למשל,הואלומדלאכולאתהמאכליםהמתאימים:"המשוררהאשכנזיהאחרון/שותהמרק־בורשטומקנחבסלט־ורזה/מכרובחמוץשקנהבמעדניהשלהרוסים")עמ'10(.בשיראחריוהואלומדאתההיסטוריההמשפחתיתמפיאמו."עכשיוהיאיושבתמולהבןהאובד/ומספרת.../כלמשפחתהברחהמהעירהצפוניתבוטושאני/לכפרנוצרילהסתתר.../הואכותבאתמהשהיאאומרת/כמוסופריסתםהמעתיקיםאתהתנך")עמ'13(.כךהואמחברלומסורת,מורשתמשפחתיתשתועברמדורלדור.וכןהלאה,

מהמלחמה בתצלומים מתבונן הוא"בפוליטיקת מתנסה הוא ,)14 )עמ'"תימנייה עם במפגש האקזוטיקויות"מצנעא"הדוחהאותובתור"אשכנזיליעלמעמדו "חושב הוא ,)16 )עמ' מדי""יהודי של לפריזמה מבעד הספרותי")עמ' האשכנזים" של המרוקאי רומני,'ואלה השיר את לקרוא משעשע .)17על האחרון' האשכנזי המשורר שמותהספר בית בימי לו שניתנו הכינוייםחמישה גבינה לבנה/ "גבינה בחולון:קשקבל" סבוניס/ לבקן/ קוטג'/ אחוז/מצביע של פרצוף לך יש "אתה וגם:

מרצ")עמ'18(.לאאמנהאתכלארבעיםהשיריםבספרהעוסקיםבכך.עםזאתישלצייןכיבכמהמהם,לקראתסופו,מתפתחדיאלוגבין

ו"המשוררהאשכנזיהאחרון"מאידך( )"המשורר"מחד שתיהדמויותמתוכועולהשתהליךהלימודהזהשל"משחקהזהויות"לאעוברבליהתנגדות.מא"אמוזהר"לאלהיכנסלזה"יותרמדי."אתהאוהבאתזה,נוברברשימות,בזכרונות,/בשבילמהאתהעושהאתזה?/אלתיכנסלזה)הואנכנסלזה(")עמ'38(.בשיראחרמבקשהמשוררממא"א-"צאמבןדמותי/חפשלךמקוםאחרלגורבו,/שחררנילחופשי...")עמ'39(,כאילוחוששהמשוררשהפרסונהשלמא"אתשתלטעליולגמרי.איןזהמאבקקל:"לילהשלכוונותפקדאתהמשוררהאשכנזיהאחרון/יודע" שאינני לו והשיבותי אתה, הוא אני הגרון:/ במלוא שאמר עד)עמ'40(.בשירששמו׳המשוררהאשכנזיהאחרוןמסיראתהגלימה׳נדמהשמטשטשהגבולביןהדמויותואיןלדעתבוודאותמיהומי:"אניכותבעכשיואתשירתי/אניכותבעכשיואתשירתך/אניכותבעכשיו"המשורר בהפסקה. רוצה מא"א גם לפעמים .)41 )עמ' שירתם" אתשנקרא הזה הדבר מכל/ הפסקה קצת לקחת רוצה האחרון האשכנזישואה")עמ'43(.אבלזהורצוןשאיננומתממש,כיבשיריםהבאיםהואשבומעמיקבחווייתהסבלשלהנספיםוהניצולים.עםזאתצריךלשיםלבלעודבידולשהואמקפידלבדלעצמו:מא"אלאכותבאתשיריו"בעקבותמסעואלארץהשואה")בשיר'מא"אעונהלמבקריו',עמ'46(.מא"אגם"לאנסע,/לאטס,/לאעזבאתגבולותארצו".כלמהשיש

אילןברקוביץ׳,צילום:חןלב

גליון 393 38

לוהם"המסמכים,התמונות,הסיפורים,סרטוני/העדות.../האםזהלאבריאותו על ואפילושהחומריםהארכיונייםהאלומשפיעים מספיק?"על "חושב אף והוא רפואית" בבדיקה אצלו התגלה גבוה דם "לחץהאפשרותשלקעקועהמספרעלאמתזרועו"זהעדייןבגדרשעשועבלחץ משתעשע ׳מא"א השיר כותרת שאומרת כפי אינטלקטואלידםגבוהשהתגלהאצלו׳)עמ'47(.כךגםבשיר'מא"אהולךלשמועהרצאהעלגורלםשליהודיבוטושאןבקרייתהמוזיאוניםבפתחתקווה'עוסק גולדברג "מר המרצה מלגלגים. ביטויים רצוף השיר .)48 )עמ'באינדוקסשמותיהודיבוטושאן"."אינדוקס")הכנתאינדקס(הואפועלמלגלגבעליל.גםהשםשהואמעניקליהודיבוטושאןבתקופתהשואה"בוטושאנרים"הואמלגלגכמוהשם"כסלונרים"שמעניקמנדלימוכרספריםליהודיכסלון.ובקיצורמא"א"לאמרגיששייךלנלהבותזו/של

השורשים./הואמחפשמשהואחרשטרםיקראלובשם".בשירהחותםאתהספר,שבועולההמשוררלקברסבווסבתומצדאביובנהריה,הוא"כורעברךעלהאדמהבביתהעלמין/הישןבנהריה/.../אבלהואלאנכנעלפולקלורואין/השתטחות")עמ'57(.הואכורעברךמתוךכבוד,אבללאמשתטחמתוךכניעהלפולקלור.אפשרלומרשזהוגםהיחסשלאילןברקוביץ׳לרועיחסן,המייחדספרזה.כורעברךלמהשהואמייצג,אבללאנכנעלו.בהבדלמספרושלרועיחסן,ברקוביץ׳לאמתיימרלבטאפולקלור.הואאיננובזלו,אבלאיננובדמו,אלארובושבשם האירוניה נוסף, עקרוני דבר לשכוח ואין ונרכש. נלמד ככולוהספר"המשוררהאשכנזיהאחרון",הנמצאתכלהזמןברקע."המשוררהאשכנזיהאחרון"הואזהשאיןלוהמשך.רועיחסןהואהמשוררהמזרחיהאשכנזי המשורר בעוד בדורו, כאלתרמן הבימה על העולה הראשון

האחרוןיורדממנה.אבלזוירידהמכובדת."איןהשתטחות".

הפיכתלב)משמאללימין(

הקמע של דדה מעורר ציפיות בכיוון מסוים, אך מתפתח בכיוון הפוך.

הקמע של דדהמאתיוחאיאופנהיימר)עםעובד,ספרייהלעם,2016(תל־אביב, באוניברסיטת לספרות פרופסור למחברו, הראשון הרומןלאחרכמהספריעיוןושירה,מתעתעבמידתמה.עלפניו,לכאורה,בתום בפועל, הראיות ואילו מסוים, לכיוון ציפיות מעורר הואהקריאה,מצביעותעלכיווןהפוך.כברהכותרתיוצרתרושםמטעה.נדמהלקורא,כימדוברבגיבורמזרחי,דדה)במלרע(,שהקמע)ראהאופנהיימר של דדה היא. ולא לו. טבעי אביזר הוא גרבוז(, מקרהוהואמקבלאת ירושלמימרחביה, דודכהן,אשכנזי )במלעיל(הואהקמעשלומאלברט,המזרחי,שהיהמפקדהבסיסשלובסיני.למעשההיהזההקמעשלאמושלאלברטוהואנתנהלדדהעבוראמושלו,ובלתי סמויה לב הפיכת כאן יש בתמצית: בסרטן. סופנית חולה

צפויה,מצדאלצד.

הרומןעוסקבקבוצתחייליםמחילהמודיעיןבסיניהמופקדתעלהאזנהפינוי ועד הכיפורים יום מלחמת שלאחר בתקופה האויב לתשדורותסיניבהסכםהשלוםעםמצרים.דדההואחיילמצפוניומסור,אחראימשמרת,אחמ"שבלשוןהצבאית,ואילואלברטהואהמב"סשלו,מפקדבסיס,המודחעלידידניהממ"ר,מפקדהמרחב.)ישלאופנהיימרחיבהמיוחדתלראשיהתיבותהללושאפילואיננומפרשאותן(.אלברטמודחמשוםשלדעתמפקדוהואמתחשביותרמדיבחייליוואיננודיתקיףוהואמוליךמרד ולעוולשנעשהלאלברט עמם.דדהמתנגדלהדחהמרשיםשלחייליהבסיסנגדהסמב"ס)סגןמפקדבסיס(,סגלהאשכנזיהממונהבמקוםאלברט,עדשהואמאבדאתעשתונותיוואלברטנקרא

שבמהלכה, לדדה, אלברט בין הברית זו הקודמת. לכהונתו לחזורלקראתסוףהרומן,הואנותןלואתהקמע:

אלברט פתח את הכיס הקטן של המכנסיים, זה שבצד. הוציא משם שקיק בד. ״בפנים יש שישה חרוזים שזורים על חוט״, אמר, ״זה קמע מאימא שלי, בשבילך. בשביל אימא שלך״. נחשול הציף פתאום את עיניו ואת גרונו. המשיך לשבת וכיסה את עיניו, ופיו נפתח למלט יבבה.)עמ'251(

ישבספרנושאיםנוספים,כמויחסיושלדדהעםהתלמידההמוסיקאיתיעל,שמתהגםהיאמסרטןבדמיימיה,עםהחיילותמירי,הילה,ליאת;עםחבריוהחיילים,הטבחיםוהנהגים,אלירן,ברוך,אבנר.זההאחרון,למשל,כותבשירים,ודדהקוראלוזרתוסטרא.אבלאותימענייןהנושאשעליו

הצבעתיבפתיחה,ובואתמקד.דדה,שבאמביתחילוני,נוההאחרהדתוהתפילה.בשלמחלתאמוהואאשכנזי כמשכיל כיצד. יודע איננו אבל לשלומה, להתפלל רצון חשהואמכיראתפרנץרוזנצווייג)הפילוסוףהיהודי־גרמנימחבר"כוכבהגאולה"(אךלאאתסידורהתפילה.מישמלמדאותוכיצדלהתפללהואברוך,הטבחהמזרחי.הואלוקחאתדדהלביתהכנסתשלהבסיסומלמדאותו,לארקתפילות,אלאגםמסורתומנהגים:"הראהלו,מכאןתפילתמנחה.בדיוקאותןברכות.היוםי"זבתמוז,מהיוםלאמתגלחיםעדתשעהבאב.היוםהתחילהמצורעלירושלים.ביוםהזההובקעההחומה.איזהחומה?שאלדדה.החומהשלירושלים,ענהברוך")עמ'

.)87אבל ושם, ביד העובד ניצולשואה הוא )יגאל(, יגל דדה, אביושללביתהכנסתאינוהולךובאלוהיםאינומאמין.הואגםסירבלעשות

לאחיוהבכורשלדדה,שימון,ברמצווהבביתהכנסת.רקפעםאחתאמר"ניין",כששימוןהתחיללדברעלברמצווהועלייהלתורה."אנילארוצהברמצווהבמשפחהשלי,הבניםשלישיישארורחוקמביתהכנסתומכלהסיפורהזהשמוכריםלנו.איןליאלוהים")עמ'101(.אבלדדהעוקףאתאביו:״דדהלמדאצלסבאשלוטעמיהמקראוהלךאתולביתהכנסתשלקהילתיהודיכורדיסטן״)עמ'102(.אפשרלהביאדוגמאותרבותנוספותלענייןזה,אבלזההכיווןהכללי:חילוניאשכנזישנוההאחרדתסבותיו,תוךדילוגעלהאב.אנקדוטהמשעשעתעםעקיצהאירוניתמספרתכיצדנכנסדדהלחנותסטימצקיבירושליםוביקשלקנותאתספרהתפילותשלר'נחמןמברסלב.אבלוהמוכרת יהושע א.ב. של המאהב של ערמות רק היו המדפים עלאמרהלו"אנחנולאמחזיקיםכאןספריםכאלה.תלךלמאהשערים"

)עמ'124(.ירדתילחקרה זאתהחידההגדולהשלהספר,שאינניבטוחאם עםעדהסוף,היאחידתהשלוםהמדינישלישראלעםשכנותיהבדרוםרביםמאודמשבשהמחברבמכווןאתהעובדות ובמזרח.במקומותבין וגם לרבין בגין בין לחוסיין, סאדאת בין ומחליף ההיסטוריות67,73,78ו־94,דהיינוביןששתהימים,מלחמתיוםכיפור,הסכםבכך נתקלתי לראשונה ירדן. עם והסכםהשלום מצרים עם השלום

כברבתחילתהספרשםמסופר:בלוד, נוחת חוסיין המלך של הבואינג צילומי שוב הוקרנו בחדשות מהדלת הנפתחת הופיע המלך בכפייה אדומה ולצדו אשתו הגבוהה, על הקרקע חיכו ראש הממשלה והשרים, גם נשיא המדינה לחץ את ידו של

חוסיין. בגין פנה אליו במילים: "היז מג'סטי״ )עמ'38(.

ובכןאירועכזהלאהיהמעולם.חוסייןלאנחתבלודובגיןלאפגשהאירוע תמונת זוהי מלכותו". "הוד במילים אותו בירך ולא אותושלביקורסאדאתבישראלבנובמבר1977ובגיןקיבלאותובמיליםרבין בין נחתם ירדן עם השלום הנשיא. אדוני פרזידנט", "מיסטרבאוקטובר בערבה מכן,בטקסשנערך לאחר לחוסייןכעשריםשנה1994.תחילהחשבתישזוטעותשנעלמהמעיניהעורכים.אחרכך

39פברואר-מרץ 2017

שוב למשל הספר. כל לאורך חוזרת שהיא ראיתיעל משהו שמעו ברדיו :91 בעמוד וכן ,53 בעמודהסכםהשלום."דירפריימיניסטרבגין".זההיהקולו

שלהמלךחוסיין.בספר(, 4 )עמוד בספר הזכויות שבעמוד לב שמתישל דמיונו פרי הם בספר האירועים "כל כתוב:אבל טעות, ולא המצאה שזו ברור ובכן המחבר".

המצאהמכוונתוהשאלהמהכוונתה?בעמודים110-106ההמצאהעולהמדרגה.בהיותדדההסוהרשירזי: להם ברפידים,מבשר וחבריובמעצרהסכם". על שחתמו וחוסיין בגין הודיעו "אתמולבאפריל אחד זה, "מה בשאלה: מגיב החיילים אחדהיום?"שירזיממשיך:"לפימהשכתובבעיתון,כלהשטחיםיחזרולירדןחוץמגושעציון".נהגששמויצחקיאומר:"כוסאמכ,בגין.בשבילזהבחרנואותו?עושה הייתה לא גולדה אפילו לירדן? שיחזיר כדי

ככה,אפילורביןלא".דדהאומר:"מהקורהעםכלהיישוביםשלהמתנחלים?ישכברעשרותכאלה".הנהגיצחקימכריז:"תאמיןלי,

שניכדוריםבראשואיןבגין".זהשמוכןלפנותשטחים הוא רבין, ולא בגין, היפוך: זוחל בסצנהבגדהוהואזהשמאויםברצחעלידיאחדהחייליםשהצביעעבורו.והישרלאנחלץלהגנתראש למרבההפליאה,אפילודדההאחראיקשה. טראומה שעבר יצחקי, אותו כלפי אמפתיה ומגלה הממשלהלעניין מרובה התלהבות מגלים אינם שבסיפור החיילים בכללתדריך "הופיע חשדנות: מעורר השלום הסכם הוא, נהפוך השלום.נועדלהרדיםאתצה"ל קייםחשששההסכם חדששלראשאמ"ן.ושבזמןהזהסוריהומצריםיכינומהלךהתקפי")עמ'113(.נכוןהואשערבביקורסאדאתהיהבישראלחששכזה,אבלכדבריהמחבר,כלהאירועיםבספרהםפרידמיונו,ויכולהיהליצורגםאווירהאחרת,

שלהתלהבותמןהשלום.מחלקת כאמור, הרומן. גיבורי את להעסיק ממשיך השלום ענייןהחייליםשלדדהיושבתבסיני,בג'בלעאתקה,כאילומנותקתמכלמהשקורה.אומרתהחיילתמירי)בגללשהוציאאותהלחופשהבניגודלפקודותנענשדדהבמעצרברפידים(:"כולנוגריםפהעלאיזההר,כאילושוםדברלארודףאחרינו.שאנניםבציון,כךאומראבאשליעלכלדבר.עכשיובגין,דייןווייצמןהםהשאנניםבציון,שמוכריםלנואתהמדינה,כאילואיןמחר")עמ'151(.החיילים,שצריכיםאולי

להיותנלהביםראשוניםלשלום,מדבריםעל"מכירתהמדינה".פרק33)במיוחדעמ'154-153(נקראכפארודיהעלהכנסתוהדיוניםגלילי, אלון, יגאל רבין, גולדה, בגין, בו נזכרים השלום. על שבהלובהאליאב,מאיר וילנר,שלמהמיקוניס,תופיקטובי,אריה מאירפעיל,יוסףבורג,הרבפורוש,ישראלאלדד,הרבמאירכהנא,והרבדרוקמןודומהשהםמדבריםעלהשלוםעםירדן.צביה,אמושלדדה,כלל יגל, אביו ואילו להיפרד, מצטערים ירושלים ערביי כי סבורההערבים נשק. אולישביתת צביה, לאשלום "זה להם: מאמין אינובשעריפולאמזכיריםליאתחוסיין,הםמזכיריםליאתערפאת.אףפעםלאמספיקלומהשייתנולו")עמ'155(.לעומתםדדה,שמעמיקאתאמונתוהדתית,מאמיןכאילובשלוםבין־דתי.הואמעלהלפניותמונהשלהמתפלליםבאל־אקצהומתרשםממנה:"כלהרחבהשםמלאהשורותשלמתפלליםשמשתטחיםאפייםארצה,והואאומראת

תפילתואתם")עמ'180(.אינימכחדשאפשרלמצואסתירותביןעמדותהדוברים.יגלמכנהאתמלחמתששתהימים"המולך",שחייחייליםצעיריםהועלולולקורבן,להתגייס "לא הספר בתי לתלמידי קרא כיפור יום מלחמת ולאחר

דבר עשתה שלא הממשלה מתפטרת לא עוד כל223(.אבללאחר ,222 למנועאתהמלחמה")עמ'שמושגהשלום,איןשוםשמחהלקראתו,וגםיגל,כנזכרלמעלה,לאנותןבואמון.סמלימבחינהזוהואסיוםהספר:"בתגובהלהסכםהשלום,הליגההערביתהחליטהלגרשאתירדןמשורותיה.מצריםהעלו הסורים בעמאן. שלה השגרירות את סגרהאת להרתיע כוננות הגביר צפון פיקוד כוננות.למרות לחופשה יוצא דדה .)247 )עמ' הסורים"הכביש בצד ניצב הוא אמו. מצב בגלל המצב,ורואה:"נושאיטנקיםחנולצדהדרך.כלכךהרבהרכביםמשוריינים.מישהולוקחאתהענייניםיותרמדיברצינות.מרובשלוםעודיתחילופהמלחמה"בנימה לסיים המחבר של בחירתו זו .)252 )עמ'מעלה ממש האחרון בעמוד ספרו. את זו פסימיתזיכרוןשלומגילשבע,כשאביונכנסהביתה דדהואמרלאמאשלו"בוברמת".בוברהיהשכנםברחביהואביוהיהחסידשלו.מותושלבוברהואאוליתוספתפסימיתלסיוםהסיפור)עמ'254(.המסופרים השלום" "אירועי כל את לפרש איך כן, אם השאלה,אם קומדיה, לפנינו ראשית, כפול: פירוש לדעתי, לכך, יש ברומן?בבגין רבין בחוסיין, )סאדאת תפקידים חילופי בדמות פארסה, לאועוד(שהתוצאהשלההיאפארודיהעלהסכמיהשלום.שנית,בכךירדן עם לשלום מצרים עם השלום את להעתיק בחר שאופנהיימר)כוללפינוישטחיםבגדה(,הואמאפשרלגיבוריהרומןלהתנגדלויותרמאשרלוהיהמדוברבפינויסיני.החייליצחקימאייםלרצוחאתבגין,ודדהעצמושואל"מהיקרהעםכלהיישוביםשלהמתנחלים".גםיגל,אביו,אףשהואבעדהשלוםבכללכפישראינו,אינונותןאמוןבפלסטיניםובערפאת.במעתקהזהממצריםלירדן,מקשהאופנהיימרעלגיבוריולהאמיןבשלוםולשמוחבו.חשדנותזובוודאימאפיינתבציבורהישראלייותראנשיםמאמיניםמאשרחילונים.אפשרכמובןלשאול,מדועלאנטעאתהסיפורבזמןאמתב־1994?לדעתיזההיהמחייבאותולעסוקברצחרביןממש,לאכפריהדמיון,אלאעלפי

העובדות,וזההיהמסובךמדי.משיכתו דדה: של בסיפורו המרכיבים כל את נצרף אם לסיכום:לביתהכנסת,כמיהתולהתפלל,התחברותולחייליםמזרחיםמבתיםמסורתיים,המרדשהואמחוללעמםבבסיס,חשדנותובשלוםהכרוךבמסירתשטחיארץישראלובפינוייישובים,וכדומה,לאנוכלשלאלראותשהואעוברברומןמעיןהפיכתלב:מחילונילמאמין,מאשכנזילמזרחי,מהצדשלאביולצדשלאמו)נראהשהיתהממוצאמזרחיננשך )כשהוא לימין. ומשמאל וידעההיטבערבית.ראהעמ'229(,בידשמאלוהיאמתנפחת,מציעהלומירילחבושאותהוהואמשיב:"אנילאצריךאתידשמאל,הכולאניעושהבידימין";עמ'218(.

"לראותלויתן"ולחיות

כוחות את לעצמו להחזיר יוצא הוא מידלדלים. שחייו צעיר הוא יוני החיים מבעל החיים הגדול בתבל.

היא )2016 פרדס דיין, יהונתן )עריכה: דהן רון מאת לויתן לראות נובלהשיכלהלהיותעשירהיותר,לוקרמהעורוגידיםמעברלסקיצהבלבד.אלאשגםהסוגיההצורנית,מתברר,היאחלקמסוגייתהתוכןשלהיצירה.והשאלה,באמתהיא,מהפירוש"לראותלויתן"ומהבאה

הנובלהלספרלנו?

גליון 393 40

ובכן,יוםאחדקםהגיבור,יוני,עוזבאתאשתומיריואתכלבומוקה,וטסלאוסטרליה,המקוםהכירחוקבעולםמישראל,כדילראותלויתן.יהיההלויתןמהלויתן - וכדומה חלום מטאפורה, סמל, - שיהיהאמיתייוניאינוזוכהלראות.הנובלהמסתיימתבפרקקצרשבומסופרעלזקןהמפליגבסירתוליםוממתיןהמים התכהו לפתע הערב. עד כך הביט "הוא שם.וצלגדולעלהמןהמצולות")עמ'109(.אותוזקןאינורואהלויתןממש,אבלזוכהלראות,באחריתימיו,את

צלועולהמןהמצולות.יוניאמנםעושהמאמציםלאמבוטליםלראותלויתן.ויותר,מספרת עמודים כמאה בת הנובלה, רובהשלממשיך בסידני, נוחת הוא באוסטרליה. קורותיו אתלבונדיביץ',פוגששםאתאייזיק,שחורענק)הנושא

דרשהעלעקדתישמעאל(,מצטרףלזוגשחקניםבריטים,אדםואיבוןדמויות ועם איתם עובר לויתן, יראה שם אולי ביי, לביירון בנסיעהנוספותהרפתקאותשונות,אךגםשםאינורואהלויתן.הואממשיךהלאה,צפונה,עדקצההיבשתלאזוריםנידחיםופראייםשלהומכלהאתכלכוחווהונובמסעהזה,ואפילומאבדאתפסלהשיששלהלויתן

שקיבלבילדותומדודו.זהו,כביכול,סיפורעלרדיפתחלוםשאינומושג.אבלזהיהיהפירושפשטנימדי.השאלההיאאחרימהבאמתרודףיוני?ומהמשמעותהלויתןבעיניו?יוניהואצעירמנוכרלחברתבניאדם.גרושממירי,ללאילדים,וברשותוכלב,מוקה,אותוהואמפקידבמשמורתאצלבו שנצבר המתח את לפרוק דחף בו עולה נסיעתו לפני גרושתו.באקטמיני,אולםאיננומסוגלעודלעשותסקסעםאשתולשעברוהואהולךלזונה."פרשתהזונה"הואשםהפרקהפותחאתהנובלהזהלגמרימקרה.הסקסעםהזונה,אריאלשמה,הואטוב,אך ואיןפוגש יפניתשהוא צעירה עם מקיים הוא דומה סקס מנוכר. לגמרי"אני ריגוש. לחוששום מסוגלת היאשאינה זו הפעם באוסטרליה.לאיכולהלהרגישכלוםלמטה,אמרה,זוהמחלהשלי.אלתרגישלאנעים")עמ'62(.מטבעהדברים,רובהמפגשיםהאנושייםשלוביבשתההיאהםעםזריםוהםנותריםשטחיים.בהדרגהמתברר,כילאמפגשאנושימשמעותיעומדבמרכזהנובלה,אםכיפהושםישלושיחותבעלותענייןעםאייזיקואדם.לעומתזאת,מןההתחלהועדהסוף,

שזוריםבנובלהמפגשיםמשמעותייםעםבעליחיים.כברבגילשמונהראהסרטטבעעלאוסטרליהעםקואלותולטאותענק.בעקבותיוהיהלומעיןחלוםאוהזיה:עלהמסךהקטןראהלפתעתוך ובהמשך, כריש הופיע ובמקומו נעלם כך אחר בו, מביט לויתןשהואנרדםומתעורר,"מןהמצולותעלהלפתעצלכההוגדול.פיושלהלויתןנפערבאטיותוגופוהתרומםבולעאתכלמהשבדרכו...הלויתןהתקרבאלפניהמים,הסתובב,הניףאתזנבואלעלוירדלמצולות")עמ'12(.בהמשךקנהלואביוגרסהלילדיםשלמובי דיקוהואאהבאתהספרוהעריץאתהלויתן.היצור"הכיחזקביםוהכיחזקבכלל".המפגשיםעםבעליהחייםהםבחלקםגםאלימים.בנסיעהלביירוןביי"באחדהמחלפיםהבחנתיבגופהשלבעלחייםגדולזרוקהבצדהכביש.התבררשזוגופהשלקנגרועצום".המחשבהעלהחיההמתהמעוררתבוריגוש."משהוהבקיעאתחומתהאדישותשהלכהונבנתהבימאזשהגעתילאוסטרליה.משהוהתעוררלחייםשוב,ואניחשבתיהשמיני בפרק הגמל" "שחיטת על האפיזודה .)33 )עמ' הגמל" עלשירותו מימי חוויה זוהי באוסטרליה. הסיפורי לרצף שייכת איננהפותח הוא הקנגורו גופת בו שעוררה הריגוש בגלל אבל הצבאי,עבורהסוגריים-"שחיטתהגמל"בקסבהשלאחתהעריםבשטחים,אחסוךמהקוראקטעיםאכזרייםשהסיפורמיטיבלתאר)שחיטתגמל

היאמלאכהמורכבתהמובאתלפרטיפרטים(.דילצייןאתהרגשתהמספרנוכחהמחזה:"התרגשותאחזהבכולנווהשקטהיהמופתי")עמ'35(.אומרמעוררי הם ובמותם, בחייהם חיים, בעלי כי רקרגשומתחאותנטייםבנובלהזויותרמבניאדם.מוקה מכלבו הפרידה היא לב מכמירת פרידהבשבת מת "מוקה בהעדרו. בישראל מת אשראמרה. חולה היה הוא מירי. לי הודיעה בבוקר,חש כיצד מספר יוני .)64 )עמ' אותו." הרדמתיהבנתי לפתע הלב. לי "התכווץ רגעים: באותםמשהו:אנילאאחזור.החייםהקודמיםשלימתוביותר החזק הקשר היה מוקה מוקה". עם יחדשלולחייוהקודמיםולישראל,קשרשהסתייםעםמותו.מלבדמפגשיםריאלייםעםבעליחייםחווהיוניגםכמהמפגשיםהזוייםבהשפעתסמים.באחדמהםהואהולךבעקבותקנגרולמעבההיער,שםהואפוגשבמוקה."רצנואחדאלובכיתי". בפרוותו ראשי את טמנתי והתחבקנו. שנפגשנו עד השניביערהואחששלווהוביטחון.ההזיותבהמשךנעשותמוזרותיותרויותר.מוקהמצמיחזנבלויתןזוהר,הםקופציםליםונבלעיםבלועהלויתן)עמ'84(.מסתברשזונקבתלויתןהממליטהגורוהםקוראיםמגישים שבה למסעדה מתגלגלים הם משם .)86 )עמ' ישמעאל לובשרלויתןכמולצדיקיםבעולםהבא)עמ'87(.הםנכנסיםלשלדשלוהמופשטמבשרווהואמשיטאותםביםופולטאותםבחוףנטוש)עמ'88(.הזיהזומסתיימתבמחלהובחוםגבוהשליוני.לבקשתומגיעהמירימישראללטפלבואחרישמכרהשםאתהבית.הםמתאחדיםואפילושוכביםכמהפעמים)"זההיהמסעיר,גםאםלאמספק.היינוצריכיםלהכירזהאתזהמחדש,אבללאהיולנוהכוחותלכך",עמ'90(,אבלמירי,בדומהליוני,סובלתמדלדולכוחותפיזיונפשי,בנוסףלבעייתהעקרותשלה.אחרישמוקהמתנפלועליהדכדוךודיכאוןוהיאפונהלטיפולבדמיוןמודרךאצלמטפלבשםאבשלום.במסגרתהתרפיהשלו"ביקרהברחםשלה",ואפילושכבהעםאבשלוםכחלקמהטיפול."תשמעיוני,אלתקנא-היאאומרתלו-זהלאיכולהיהלהיותאחרת.זההיהכוחשלחיהמיוחמת.נהמתיותבעתיאתשליחייתית. כוחות להתחדשות זקוקה היא גם .)93 )עמ' לביאה" כמובו ומדלדלים.מירימפצירה וכוחותיוהולכים לויתן יוניטרםראהשימשיךבמסעו.הואנוסעצפונהועולהעלספינהשלצולליםששמה"הגר".)אנונזכריםבדרשהשלאייזיקעלישמעאל,נזכריםכישםהגורשהמליטהנקבתהלויתןהואישמעאלוכיעתההספינהנקראת"הגר"(.כולםשמותשלהפקרהונטישה.יוניכבררואהעצמו"אדםבלימולדת.היאנמחקהוטבעהבים")עמ'98(.בתוםהיוםהשלישילהפלגההואיורדלחוףמבלישראהלויתןגםהפעם,ורקאתזרעוהואממשיךצפונהעד ביוםשלמחרת צלו. ליםלמראה הואשופךלפורטדאגלס.המשךהמסענראהיותרכבריחהמאשרמסעחיפוש.הואממשיךעדסוףהכביש,עדסוףדרךהעפר,אלתוךסבךביצותויער.מכאןועדסוףהנובלההואחווהכמההזיותשלאאפרטאותן.עליו הסוגרים העצים שבה יער לקרחת מגיע הוא שבהן באחרונהזה, הופכיםלקירותעצומיםשלספרייהבמבנהשלקתדרלה.פרקלפניאחרון,אכןקרוי"הספרייההגדולה".הואשולףמאחדהמדפיםחודרים ים ומי נפרצים הספרייה קירות ידיו. בין שמתפורר ספרפנימה.הואכמעטטובעואזשובמתעוררומוצאעצמובקרחתהיער.כוחהדיבורשכמעטאבדלו,שבאליו.הואנותןשמותלדבריםשהואנוגעבהם,אבללאבמישריןאלאבעקיפין.נוגעבעלה,קוראלוזנב,נוגעבאבן,קוראלהעין,נוגעבכפותידיוקוראלהםסנפירים.נוגעלויתן.בבוקרהואממשיךללכת."לכלמקוםשבו בחלוםקוראלו

41פברואר-מרץ 2017

)עמ' זהמחיהאותךמעט" אתהעובראתהמעניקאתהשםלויתן.יוצאמהיערומתמוטטעלהחוף. 108(,אבללאממש.בסופוהואופרקהסיום,מספר,כאמור,עלאותוזקןהמפליגיום־יוםהימהלראות

לויתןורואהלבסוףרקאתצלו.היא "היצירה כי נאמר, הספר עטיפת על זה? כל של הפירוש מהלא משאלה הוא הלויתן ... סוריאליסטי משל לצד פיוטית דרמהמודעת,צהלתאושרוזעקתאימה.הכלושוםדבר".רצוילהיותיותרומידלדלים. מנוכרים שחייו צעיר הוא שראינו, כפי יוני, ספציפי.מסעו"לראותלויתן",בעלהחייםהעוצמתיביותרעלפניהכדור,הואמסעלהחזירלעצמואתכוחותהחייםהאוזלים.מישבעולמנוומסמלאתמקורהחייםהואהטבעובעליהחייםיותרמבניאדם.יוניבדומהלאדםהראשוןקוראלהםשמות)"ויקראהאדםשמותלכלהבהמהולעוףהשמיםולכלחייתהשדה",בראשיתב,כ(,אבלבניגודלאדםהראשוןשקוראשמותלברואיםכדילשלוטבהם,יוניקוראלכלדבר,כוללהואעצמובשםלויתן)אובשםאחדמאבריו"זנב","סנפירים"זהלאלגמרי ניסיון ויעניקלומאונו. וכדומה(,כדישזהישלוטבוצולח.ובמקומותרבים,לדעתי,לאעמדולוכוחותיולמנףאתהנובלה

היפהמעברלהיותהמתווהראשוניבלבד.

עלעולים

היחדהפרימורדיאלי

ספרוהחדש,השלישי,שלקוביניסיםנשמת היחד)קשבלשירה,2016(רואהאורכשש־עשרהשניםאחריספרוהקודםמה אני זוכר מן החומר הוא ניסים אדמה. אסיר הראשון ספרו לאחר שנים ושש וכעשריםמשוררבעלקולחזקומובהק,ומשוםכך,אניחושב,נשארנאמןלקולו

השיריגםבספרוהשלישי.בשיר'אסיראדמה'שעלשמוקרויהספרהראשוןהואכותב:"האדמהביצת החזה לבית "מתחת בה"; הבועט בי, "אוחזת אותי"; מושכתהבטן...אנימזיןאתהביצה";"ידךבזלת...אתהמאובן"וכו'.האדמהוהדוברבשירכרוכיםומגובליםזהבזה)דומהלגולםמפראגהעשויבוץשנפחובאפונשמתחיים(.בשיר'מהאניזוכרמןהחומר'בספרוהשניזוכרמןהחומרהשרוף/קולמאווש, זהנכתב:"מהאני הקרויבשםניגוןחריכה/ריחנבלעבעשן..."כאילוהאדמהמןהספרהראשוןהיאהחומרהשרוףכאן.מובןשהפירושרחביותר,אבלישמשהוחומריוארציבשניהספרים.לפיכך,מענייןלבדוקמהוכוחהמשיכה,אונקודת

הכובד,שלהספרהשלישי.הספרהזהקרוי"נשמתהיחד"וישמשמעותלשמותהספריםשלניסיםכפישראינו.כמובספריםהקודמים"נשמתהיחד",עלשמוקרויהספר,הואשיר,בעצםמחזורבןתשעהשירים.שבעהמהםקצרים,אחדבינוניואחדארוךבעלשורותרחבות."היחד"שלתחילתהמחזורהואהיחדהזוגי:"זוכראותהשרועהבמיטתנו","פרועה,מרוככת,רפויה",אבלגם"מגופתנשמתנונחצבתמצבה",מיליםהמעידותכיזוזוגיותמורכבת,קשה.השירהשלישי,הקצרמאשרזאת"פעםכתבתי:/איןמקום/דחוסיותרמןהמקוםשהתפנה/לצדך".והשירהרביעי,בןשלוששורות,נותן

לכךביטויעז.נביאובשלמותו:

רסמההקרבה, איךנתכאיךידנחמלתהושטנוואיךעשתהבנושמות

נראהכיה"מצבה"הנזכרתבשירהראשון,חוזרת)בביתהעלמין?(בשירהתשיעיוהאחרון."תםמבולהקולות/אישנפנהלאחור/מתרפקעל

תלולית/עודמשווע".גםאםזהסופהשלהדרמה,היאעדייןמתרחשתוהרחב,שלפיכמותו במסגרתהשניים.לאכךבשירהחמישי,הארוךהוא הבנתי, למיטב זה, בשיר "היחד" במחזור. המרכזי הוא ומשקלויחדקהילתי,מגדרי,חברתי.הנהכךהואנפתח:"איןרגעבעיניהםשלללשון הלירית מהלשון הדובר עובר זה בשיר המקק." קופי הזכרים,הכללותמדעיותשלהביולוגיהאוהסוציולוגיה.וכךהואמתארבהמשך

אתחייהאהבהשלקופיהמקק:"קוףמאהב,זנבוכפוף)אותכניעה(גםבעתבועלו,עיניו/מתזזותברובמורא/להקדיםולזהותאתזנבוהמורםשלבעלהחזקה,המושפל/מבלי

דעת.הפולשנכוןלנתק/בןרגעולנוסמפניהמכסח".

בהמשךהואמתארגםאתהתנהגותהנקבה:"נקבתהמקק,נאמנהלטבעההחצוי,חסהעלבעלהיסורים,/פינותחובאצלה,מטלטלת/פטמותעצמה,פרסעידודלזוכההעגמומי ומלחלחת

אתפרצופו/במבטיערגהלחשקלפנישכורסם".

בשנימקומותהואחורגמןהתיאורהכמומדעיתיאורהשוואתישלהם כי המקקה" "ירכי על אומר הוא בראשון האדם. מין עם המקק"מבואותיוהנחשקיםשליצרהאדםשבחיה".בדרךכללאנומדבריםעל"החיהשבאדם"ומבקשיםלצייןכיהחיההיאמשהונחותמןהאדם;ואילוכאן,מדוברעל"האדםשבחיה",ונראהכיהדוברמבקשלצייןכי

האדםהואיצורנחותמהחיה.במקוםהשני,לאחרשהואמתאראתהנאתהבגידהשלהמקקהבבעלהחזקהעליה,"המקקירוםזנבו",הואמסכםואומרבשורותהחותמות

אתהשיר:"הטבעמרביץשיעורכהלכהעלדרךהקוף/במשולשאהבים–"

"דרךהקוףבמשולשאהבים"הואפארפראזהעל"דרךגברבעלמה")משליל,יח(והואבאלומרלנוכיאתכלמנהגינוהרעיםלאירשנוהגישה כי נראה לסיכום מאיתנו. זאת ירשו הם אלא הקופים, מןביסוד גם מונחת שהיתה לאידיאליסטית(, )בניגוד המטריאליסטיתאו כאן, השלטת גם היא ולחומר, לאדמה המשיכה הקודמים, ספריולפחותבתפיסת"היחד"האנושי.אינישותףלה,אבלאנימכירביכולתהשיריתשלניסיםלתתלהביטוינוקב."נשמתהיחד"הפרימורדיאלי

הקדום,היאעדיין,לפישירזה,בסיסהיחדהאנושיהמודרני.

רביקוביץ הגנוזה

השירים - רביקוביץ דליה גדעון בעריכת הגנוזיםהמאוחד, )הקיבוץ טיקוצקיעובדות כמה מגלה )2016השירים מניין מרתקות:משנות המוקדמים, הגנוזים)ועוד כ־100 הוא החמישים,כמהעשרותמאוחריםמשנותזאת והשבעים(, השישיםבסך שירים כ־200 לעומתשנות בכל שפרסמה הכלחייה.מנייןהשיריםשנדפסובספרההראשוןאהבת תפוח

ב־1959)בהיותהבת23(הוא30בלבד.כלומר,אךרבעממה הזהב שכתבהבתקופההמוקדמתההיא,מצאהרביקוביץראוילפרסום.ואלנחשובכיהשיריםהגנוזיםהםבוסר,אושיריםגרועים.אדרבה,הקריאה

גליון 393 42

בשיריםהגנוזיםהמוקדמים,מלמדתעלשנידברים:עלוירטואוזיותלשוניתמצדאחד,ועלביקורתעצמיתמחמירהמצדשני.

רביקוביץ של הייחודית "העברית כי דבר באחרית טיקוצקי כותב הראשון העניין עלהצעירההיאגיבורתשיריםאלה")עמ'184(.מלבדהכישרוןהלשוניהמולדשלה,איןלשכוחשהיתהגםבתהשלמורהלתנ"ך,אולםמעללכל,מעידההבקיאותהעצומהשלהלהיות הספר, בית כתלמידת כבר עצמה, הכשירה שבה הרצינות על המקורות בלשוןמשוררתעברייה.איןספקשמשורריהדורשבצלםגדלה-רטוש,אלתרמן,שלונסקי,בתמריםועוד-השפיעועליהבכיווןזהוחייבואותהשלאליפולמהםביכולותיההלשוניות.הדברבולטשבעתייםעלרקעזמננוכיום,כאשרידיעתהעבריתשלצעיריהמשורריםהיא

בשפלהמדרגהולאנראהשהםמייחסיםלכךחשיבותכלשהי.כדילהדגיםענייןזההנהשתידוגמאותשונותמעמודיםסמוכים.הדוגמההראשונה)מעמ'

73(היאלמיטיביקריאהבלבד.אסתפקלכןבשתיהשורותהראשונותשלהשיר:]ויטיףלמו[

יטיףלמו,לאיטיף–לאיסגכלמותולאיצענויתדיו,כאהללאימוט.

השורההראשונהמבוססתעלהנביאמיכהב,ו:"אלתטיפו,יטיפוןלאיטיפולאלה,לאיסוגוכלימות".משפטסתוםאשרלפירש"ימשמעותותוכחהשלראשיהעםלנביאים,שלאיטיפולעםנבואותקשות,לבליסיגו)ישיגום(אותןכלימות.נראהשבשירזהעוסקתרביקוביץבתפקידהנביאאוהמשוררביחסלציבור.השורההשנייהמבוססתעלישעיהולגכ'"אהלבל־יצעןבל־יסעיתדותיולנצח".הכוונהלאוהלאיתן,"בלצען"שלאינדודממקומו)צען=נדד(והואמשליםאתהשורההראשונה,לאמורנביאכזה"שלאיטיף"לאישיגוהו"כלימות"ואוהלולאייעקר.אבלהעיקרכאןאיננופירושהשיר,אלאהדגמתבקיאותההעצומהשלרביקוביץבעבריתהמקראית.זוהידוגמהלשוניתקיצונית,ממנה

הסתייגההמשוררתעצמהבהמשך.הדוגמההשנייה)עמ'74(קרובהכבריותרלשיריםשנכללובספרההראשון.למעשההשיר

שלהלן,שאביאכאןרקאתהביתהראשוןממנו,יכולהיהלהופיעבמנייןשיריה.]בואהנההאיש[

ההאישנושאהאבוקה, בואהנששמיםחשכווהארץחשכה.והארץהזומדמעותמלחה,לאברוכהולאחשוקה.

גםלשירזהרקעתנ"כי)בשמואלא,טיז,נאמרעלבחירתשאול:"ושמואלראהאתשאול,ויהוהענהו:הנההאישאשראמרתיאליך"(,אבללאזההעיקר,אלאיפיהלשוןהגמישה)לעומותנוקשותמסוימתבדוגמההראשונה(,התמונה,והחריזה:"ארץחשכה–מדמעותמלחה"/"לאברוכהולאחשוקה"."חשכה/מלחה"איזוחריזהגאונית!ואילו"חשוקה"

משמשתכאןבכפלמשמעותשלנחשקתומחושקת.הפליאהגדלהפיכמהכאשראתהמגיעל"נספחב'-הערותלשיריםוחילופינוסח")עמ'225(ונוכחלדעתכמהשיקוליעריכההשקיעהרביקוביץבשירים)מחיקות,שינויים,חילופיגרסאות(,שלבסוףנגנזו.ענייןזהשייךלפןהשניהנזכרלמעלה,ביקורתעצמיתמחמירהשאיןדומהלה.פןשאולילאהיהכלכךמוכראצלדליהרביקוביץהפומבית.את

השערתועלהסיבהלגניזתהשיריםהללוכותבטיקוצקי:"שיריםמוקדמיםאלהמסוחרריםכולםמקסםהמילים,ולאאחתשבוייםבו.זהוסודכוחםובמובןמסויםגםמקורחולשתם.האםבחלוףזמןקצרמגלכתיבהזההבחינהרביקוביץקושיששיריםאלהמעורריםומשוםכךבחרהבחושיההמחודדיםשלאלפרסמם?")עמ' ב

.)189

כי סבור לעומתו, )27.01.17 אחרונות' )'ידיעות הירש אלי צודק. שטיקוצקי חושב אני"כמעטכלהשיריםשנשלפומהעיזבוןהםטוביםוראוייםואףממשנהדרים".אנינוטהלצדדבהחלטותיהשלרביקוביץלגנוזאתהשיריםהמוקדמים)משנותהחמישים(.פרסומםבספרההראשוןהיהמטהאתדמותההשיריתלעברפורמליזםלשוניחנוטמשהו.ואילולגביהשיריםהגנוזיםהמאוחרים)משנותה־70-60(הםמעטיםומקרייםוחשיפתםאיננה.מגלההיבטחדש.בכלמקרהספרושלטיקוצקיצריךלשמשספרלימודלכלמשורר בתחילתדרכו,איךלהכשירעצמולייעודו.

גילי חיימוביץ'

סיכתדשעםציורשמש

השמששוקעתעלי,לאזורחת,

אפלולאמנסהלהטעותמנעיצהאותימטההסכהבגבי

בלעדיהעודיכלתילהחשבזריחה.לאאהיהצבעיםפסטליים.גםאםזהובייראובחטף,לעובכחלמר. גםאםיב

לא,איןזהיםאלארקקדרותובסערתמכחול.

איןליהאפשרותבולטבל.

בשוליים

בגדותהשלג,בדרךלביתהקפה,

מתחתלהצפותהחלבוהסכרהנגרראחריו,וותשם. עקבותהלשוןשלנועודנק

יושבטרודמגשמיהשואשלאמצענובמבר,יושבבשוליהשיר,זהאותוהשלגלאלוטף,יושב,לאמחכהשיעבירהוצד,אואפלובית

שלהשיר,נואשמהמלה,

נואשלהשתוקק,ומצפהלשלגאמתיכמואז,

שלגשילביןאתפניו,אתפניהדף.

תלויהקשר

אתהתולהמעילאתהתולהתקוה

אתהתולהאתעצמך.אתהתלוימקום

תלויהקשרתלויבאויר

שה שלאיזוארץ,יםאויב

מתוךאורות נחיתה, הוצאתספרי׳עתון77׳

43פברואר-מרץ 2017

רז סופר

זאביהאתמול

אנחנוזאביהאתמול,מתרוצציםבחצרותעםכלהלשוןבחוץ.

מחפשיםשיחיםגבוהיםודשאיםסבוכים.ברגעהשחרור,אנחנורצים

ישרלכביש.

רנסנס

רפאל,מהרכיםפרקיידיךאתהפורטסוסיםקלים

אלתחויר,הנהאנחנואוחזים

יפיםהנימיםבאור.אלתשכחלנשם

הרעבהואשולי,כשלומדים

רפאל,מהשקטותכנפיךראהאותנונופלים

מיתולוגיה

כשנולדתיציריםחזקיםנשברו,אישםנמרגדולמת.כלשנותרהואגורעגל

בוכהעלבשרשלאטרף,עלחלבשלאינקועליערשלאראהמעולם,אבלמאמין,

עדיןמאמיןברשרושהעלים.

גדלתיבעצמי,תחתשמיכתצמרעבה,בדמיוןרחבושחר.

כבראזהיהעלייותרמדימשקל,לאשאלתישאלות,לאקבלתיתשובות,

רקינקתיחשמלמהקיר.

מתוךהצליל השקט של הנפילה

רואים אור ב–

פבל מובשוביץ'

ירחאדום

ביערההואהילדהעודצועדת.האוטובוסלסבתאגדושבעציםהאכלפתהאתהכלבלגשתחצאיתאדמהברוחפרצים

הכלבנובחמראשהענף,ילדהבהולהבתוךלילהעירם.האגםעודזורםבתחתיתהמושב

ורירשלזאב,וירחאדם.

שמש

תפסיקולירותבנואמרוברוזיהמטוח

לסכיניהמטבחשהחלידווהחליקובידםשל

אנשיהמקלטביתהכלא—מפלט

איןזהנכוןשהשמשלאיכולהלחדרבטון

הביטובאישהיושבבתאמספר...

אצבעותמקלידותעלמחשבצבעומרמז

גםהשמשאסורהבהסגר,לכןכבודהשופט

מהרלהגןעללבןעורולהקריבאתבנו

בכורואיןשוםקשרהריביןסכנהופיגמנט.

מתוךפתיתי שלג בחמסין

רינה גינוסר

פירורים

בית־קפהקטן

אדם־לבןבארמוןמלוכה

בוינה–אנקוריםמנקריםפרוריעוגה

מצלחתי.בית־קפה

קטןאדם־לבן

בבית־חוליםבתל־אביב–

אנימנקרת

פרוריעוגהמצלחתי.

מעברלנהרהלתה

קשישהבכסאגלגליםהביטה

ביבעיניםיודעות

אתהעברהשני.

מתוךפעמיים כי טוב

גליון 393 44

המגמההאנטי־פוליטית

של וריבוי הישראלית המחאה שירת התעוררה האלפיים שנות בתחילתכותרים,כתביעתובעיקריוצריםהיולגלאינטנסיבישליצירהשהשפיע

עלהשירההעברית.עלהציפייהלשירהפוליטיתאפשרלהצביעבהופעתהמאמר"אצליהיגייני,אזורכתיבה"שלתמיישראליויערהשחורי,בגיליוןהראשוןשל'מטעם'שיצאבחורף2005.כתבהעתיצאבמקבילל'דקה'ול'מעין',שהיובמובהקכתביעתפוליטייםועורכיהםהכריזועלכךבפתחדבריהם.בנוסף,'הכיווןמזרח'כבריצאבמשךשניםאחדות,האסופה'בעטברזל'ראתהאורב־2004 וכמהמשורריםצעיריםפנולכתובשירהפוליטית;כךשהדרישההעקרוניתעלתהבאותוהזמןשבו"שירתהפנאי",כפישאפיינואותהישראליושחורי,

כברהחלהלהתחלףבשירהפוליטית.מנגדאובמקביללשירההפוליטית,מתקיימתתנועהאחרת,שלשירהבלתיפוליטיתבהגדרה.כלומריוצריםועורכים,שבהגדרתהכוונותשלהםכתיבתחשוב העולמי. או המקומי הפוליטי, ובעכשיו בכאן עוסקת איננה שירהלהבהיר,לאמדוברבאסקפיזםאובהתייפייפותאלאבמישבוחריםלהצהיר,

במידהזואואחרת,כיהעיסוקבעכשווי,בפוליטי,הואלאמעניינם.אסקורכאןשלושהכתביעתהמייצגיםבמיוחדאתהמגמההאנטי־פוליטיתזוועורכי בשירההעברית.אלושלושהבמותהעיקריותהמקדמותמגמה

כתביהעתהנםהיוצריםהבולטיםהמתנגדיםלפוליטיותשלהשירה.בפתחהדברשלהגיליוןהראשוןשל'הו!'שיצאבשנת2005,כתבהעורך,דורימנור:"כתבהעת'הו!'נוצרמתוךתחושהשלדחיפות.דחיפותלהשיבלשירהאתמקומההמרכזיבתרבותהעברית,דחיפותלהשיבאתהעבריתהעשירה,הלא־אנורקטית,אללבהשלהיצירההישראלית,דחיפותלהעמידעלבמתהספרותדורחדששלסופריםומשוררים."הרצוןהזהאופייןבשיבהאלסגנוןהכתיבהשהיהנהוגבשירתהעבר.בפתחהדברשלהגיליוןהשביעיהעשירה הרהוטה, האופציה לחידוש פתח פתיחת הוא "'הו!' מנור כותבעם מתמדת התכתבות מתוך ליצירה העברית, בספרות והקוסמופוליטיתעל ומפוכחת ביקורתית הסתכלות מתוך עבריים, לא יוצרים של קולותהישראליותומתוךמודעותלקולותיהשלהעבריתהאחרת:הרב־תרבותית,

העל־זמנית,הטרום־צברית".בחירותאלוהןשהפכואתתפיסתכתבהעת'הו!'לתפיסהאנטי־פוליטית.ראשיתהדרישהלעלזמניות,אואפילוהאמונהשישנהעלזמניותשניתןכאפשרות הא־פוליטית האפשרות את מניחה לשירה, בהקשר בה לדוןהעומדתעקרוניתאלמולהשירהשאיננהעל־זמנית.הדרישהלשירהעל

זמניתשכזוהיאבחירתצדבין"זמני"ובין"עלזמני".הטענהכיישדרישהאלשירה"טרום־צברית",שהיא"רב־תרבותית"וכן"קוסמופוליטית"היאכשלעצמהיכולהלהיחשבכנקיטתעמדהפוליטית.אכן,בריאיוןשקייםאלמוגבהרעםדורימנורוכןעםמתישמואלוף)פורסםמדור ,2009 סתיו ,35 מס' גיליון ישראלית', במה - וביקורת ב'תיאוריה"ביןספרים",עמ'264 -279(טעןבהרכי"'הו!'מבקשכברבשמולהצביעעלהאסתטי־צורניולהתרחקמןהפוליטי,אךלאמיתושלדברהואמעמידמעיןקריאתכיוון-'הכיווןאירופה'-אלמולהנטייההאנגלו־אמריקניתהרווחתבשירההעבריתמאזשנותהחמישיםוהשישים.המרחבהספרותיהרוסי,היידישאיוהצרפתיתופסבומקוםמרכזי,כחלקמןהניסיוןלשובאלמקורותההשראהשלהשירההעברית־אשכנזיתבסוףהמאהה־19ובמחצית

הראשונהשלהמאהה־20."אךהעמדהשל'הו!'איננהפוליטית,אלאאנטי־פוליטית.תוךנקיטתעמדהאסתטיתשלחרוזשקול,ולפיכךחזרהאלמקורותהשירההעברית,'הו!'מחריגאתעצמו-כבמתכתיבה-מכאןועכשיו,לפיכךמהסוגיותהפוליטיותשלהמציאותהישראלית.אפילוהגישההמנסהלחזוראלמקורותמתקופה"טרום־צברית")ולאלבלבלעם"פוסטציונות"(היאגישהפואטיתהמבכרת

להימנעמסוגיותפוליטיותומעדיפהלהיקשראלעברמדומיין,טרםהיותהפוליטיקההישראלית.

'הו!'הואהגורםהמרכזיהמציגעמדהאסתטיתאנטי־פוליטית,אךישנםעודשניכתביעתבולטיםשעמדתםאנטי־פוליטית.האחדהוא'הבהלהבא'שהקיםועורךעודדכרמלי,השני-'דחק'שעורךוהקיםיהודהויזן.במקרה'כתם' וכרמליהםשערכואתכתבהעתקצרהמועד ויזן אולאבמקרה,

שיצאבפורמטפשוטוזוללמדיביןהשנים2008-2006.'הבהלהבא'שאףלהביאבשורהלשירההעברית.הצהרתהכוונותהזאתחוזרתבגיליונותיוומפיושלהעורך,כרמלי.בפתחהדברשלהגיליוןהרביעי,חזונולשירה באופןמשועשעאת "לנכדינוהמדוזות",שטחכרמלי בשםוספרותשמכוונותאלהאוניברסלי,אלהעתידולאאלדיוניםבמציאותחיינו.הוא אוניברסליזם רוחניים!/ מומנטים לא לעזאזל, בניאדם, אנחנו "אבלהומניזם!/אוניברסליזםהואפלורליזם!/אוניברסליזםזההאיזםשלהיקום!/מיאתםשתצאונגדהאיזםשלהיקום,שמנדריקים?"כךכתבבניסיוןלהגחיךאתהגישההמבקשתדיוניםחברתיים,ביןאםמדוברבתפיסותסוציולוגיות

בכלל,אובאלההנוכחותבעולםהשירהוהספרות.בניסיון אבידן, דוד של בעיקר המודרניסטית, בשירה נתלה להבא' 'הבהלהעמידאלטרנטיבהלשירההפוליטית,ובעיקרלשיחהזהויות,כפישהיתהלשאיפה בנוסף זאת העת. כתב את הקים בטרם עוד כרמלי של עמדתולספרותאיכותיתולשירה'גדולה',המוכנהלהצהרותולתפיסתעולםשמעללמגזריותאולפוליטיקתזהויות.לפיכך,'הבהלהבא'אינומפרסםטקסטיםאינם בו המפורסמים הטקסטים עכשוויות. פוליטיות סוגיות שעניינםאחידיםברמתם,אךהםתורמיםלביטויתפיסתעולםשמהותההתנגדות

לכאןולעכשיו.האמיתי "הרדיקליזם במוטו 2011מתהדר היוצאמשנת 'דחק' העת כתבהואהשמרנות".העורך,יהודהויזן,מסביר:׳דחק'מבקשלהחזיראתהדיוןהממשילספרותואתהספרותהממשיתלדיון.ובהבעת,להדיר,באמצעותהמורכבותוהרצינות,אתמיניהשרלטניםשמצאומקלטבשורותיה]...['דחק'מבקשלחזורלעמדההשמרניתשקובעתכיבליקריאהאיןכתיבהוכיאיןבכוחושלהבורלגעתבאמת.המטרההיאלייצרכתבעת]...[שיצליחלשמורעלרמת־דיוןשמחייבתקריאהומחשבה)צמדמיליםשדיבוכדילהטילמוראעלמרביתעסקנינו,סופרינווקוראינו(,ותוךכךלייצרשדהספרותימתודעתנו נשתכח שכבר בשם לכנות אבקש שדה, אותו את ]...[ ממשיבהקשרהספרותי)ואוליגםבהקשריםאחרים(-מרכז.ואיןכוונתנו,בשוםפניםואופן,למרכזפוליטי־פנים־ספרותי]...[כיאםלמרכזשמתהווהויתהווהמתוקףמשקלוהטקסטואליגרידא.מתוקףהמסההקריטית.נבקשלהשפיע

טעםולחנךלהבנתספרותטובה."'דחק'אםכןבוחרלתקוףאת"השרלטנים"אולהתעלותמעלטעםהקהל,האקדמיהובעיקרהואבוחרבחתירהאלההבנהשטמונהבעבר-כלומר

גניאולוגיהספרותיתשתכליתהלחשוףספרותטובה.לאנעדריםמכתבהעתטקסטיםפוליטיים,אואמירותפוליטיות-אךאלהלארקשאינםמייצגיםאתהשיחהפוליטיהעכשווי,אלאבעיקרמתנגדיםלו.כךלמשלעלכריכתגיליון4של'דחק'מופיעהתמונתושלקיםאילסונג,מייסדדיקטטורתצפוןקוריאהוסבושלהדיקטטורהנוכחי.איןצורךבהבנהמעמיקהבפוליטיקהעולמיתכדילהביןאתהפרובוקציה,המתכתבתעםנטייתםשלאנשיספרותאחדיםבתחילתובאמצעהמאההעשרים,שנטולהעריץעקרונותפאשיסטייםכמודרניזםאסתטיאואתי.כבראזהיההדבר

מנותקמהמציאות,והיוםהתייחסויותכאלוהןביןפאתטיותלמגונות.השאיפהאלהיררכיהואלהמודרניזם-ומתוךכךהצהרהעלהתנגדותלכלליפאשיסטיים/ לטקסטים במה מתן כדי עד הנהוגים, הפוליטית התקינותאנטישמיים-מעוגנתבתפיסההמבקשתמהספרותלאלהיותחלקמהשיח

שירה יכולה / עמיר עקיבא סגל

45פברואר-מרץ 2017

הפוליטיהנהוג,אלאלהתנגדלואולהתנתקממנו.'דחק'מנסהלעשותזאתעלידיחזרהאלהמודרניזםואלהעברהספרותייחדעםחתירהאלאיכות

ספרותיתהנמצאתמעבר,ואוליכלללא,בספרותהעכשווית.בעוד'הבהלהבא'מקפידעלקונונסנסילעתיםוקליליחסית,כתבהעת'דחק'מעריךאתהכבדותוהעומק.כךגםבעיצובהגיליונות,'הבהלהבא'מודפסעלניירעיתוןומופץבעותקיםרבים)אלפים,לדבריכרמלי(ואילומהעבר יצירות מאמרים, תרגומים, הכוללים עמודים מאות מקיף 'דחק'העבריאומספרותהעולםויצירותעכשוויותומקוריות.שניכתביהעת,עםזאת,מציגיםמנעדלאאחידדיומבחינתאיכותהכתיבהוגיבושהגליונות,ספרות או )'דחק'( טובה ספרות על הגדולות ההצהרות את שהופך מה

אוניברסלית)'הבהלהבא'(למעטחלולות.אמנם,גםיוצריםנוספים,כמואנשי'מקוםלשירה'ו'הליקון'הציבועצמםהיתה לא מעולם אלה שירה ארגוני עמדת אך שבשירה, לפוליטי מחוץכיצד לראות היה ניתן במהלכה, ועוד 2011 קיץ מחאת ולאחר עקבית,למשוררים במה נותנים רק לא 'שער' פסטיבל או לשירה' 'מקום אירועיפוליטייםומחאתיים,אלאאףמשתפיםאיתםפעולהבאופןנרחב.כךלמשל

פסטיבל'שער'שנערךבדצמבר2016הוקדשלנושאהגירה.של לפוליטיות המתנגדים נוספים יוצרים ישנם הישראלי־עברי במרחבביוצריםשבוחריםבנושאיכתיבהלאפוליטיים,אלא השירה.לאמדוברביוצריםשמתנגדיםלפוליטיותשבשירה.למשל,המשוררומבקרהספרות

דוד)נאו(בוחבוטהואמהבולטיםשבהם.הטיעוןהמרכזישלהעורכים,הכותביםוהמבקריםהנוקטיםעמדהזוהואכימדוברבמתחביןספרותטובהלביןספרותטובהפחות.אךלמעשה,לאמדוברבתפיסהאסתטית,אלאבתפיסהאתיתבאשרלתפקידהשירה,

המשוררוהספרותבכלל.זו,כמובן,אירוניהמעניינתמשוםשרביםממקורותההשראהשלמוביליאצ"ג, במובהק: פוליטיים משוררים הם בשירה האנטי־פוליטית המגמהשל הפוליטי מהשיח חלק היתה ששירתם ואחרים, ביאליק אלתרמן,תקופתם.אמנםניתןלנשעניםעלמשורריםאלהלדוןבהםכאילובמנותקיהיהבעודכמהעשרותשנים מהפוליטיותשביצירתם-אךאפשרשכךביחסליוצריםעכשווייםאשרכותביםשירהפוליטיתאיכותית.ולכןאיננימקבלכללאתהניסיוןלייצרהבחנהביןהפוליטילביןהאיכותי,ביןהאסתטי

לביןהאתי.מכאןעולההשאלה-מההמקורלמגמההאנטי־פוליטיתביחסלשירה?

תשובהאחת,פשטניתמשהו,היאכילכלתנועהישתנועתנגד,וכךבעתשפרחההשירההמחאתיתוהפוליטיתבישראל,פרחהבמקבילגםתנועהב'גרילה - ומופעיה הפוליטית השירה כי מניחים אם אפילו אך נגדית.'הכיוון 'מטעם', 'מעין', העת כתבי או ונספחיה, 'ערספואטיקה' תרבות',מזרח','משיבהרוח'או'דקה'דרשואיזוהתנגדות-הרישהתנגדותזויכולההיתהלקבלגווןפוליטיאלטרנטיבי.כךלמשלכתבהעת'מטעם'ועורכויצחקלאורלאהגיבובחיבהיתרהלצמיחתושלכתבהעת'מעין'אולקבוצת

'גרילהתרבות'הצעירים,הקליליםוהבלתימנוקדיםוממוסדים.במקביל: תהליכים מכמה נובעת בשירה האנטי־פוליטית המגמה לטעמיועד השמונים בשנות החל העברית בשירה שאחזה הרדידות ראשית,משמעותית אמירה בהיעדר התאפיינה זו הנוכחי; המילניום לתחילתוהתמקמותהשירהבמעמדשולי.בעודשמשורריםועורכיםפעלוכדילקדםאתהממדהפוליטיבשירהוכךלחבראותהלרחובהישראלי)לעתיםעלידיהקראתשירהברחובממש(,המגמההאנטי־פוליטית,החלבכתבהעת'הו!',התמקדהבעיקרבניסיוןלשקםאתמעמדהשירהכסוגהעליתשלתרבות

ואינטלקט.ההכרהבמעמדההולךונידחשלעולםהשירהוהמשורריםהניעהלפעולהרביםמהמשוררים.אךבעודשהיומישפעלולהביאאתהשירהאלהרחוב,אלהמחאהוהשיחהחברתיוהפוליטי,משורריה'אנטי'בחרו,בהכללה,לאלרדתאלהרחובולאלהצטרףאלהשיחהנוכחיאלאלהגביראתהאליטיזם

הקייםבספרותממילא.כךכתבהעת'הו!'וניסיונותיולחזוראלהשירההמחורזת;כתבהעת'דחק'

והכותביםהמודרניסטיםשפרסם,ואפילו'הבהלהבא'אשרנטלהשראהמהשירההמודרניסטיתשלהמאההעשרים,בדגשעלאבידן.

באופןעמוקיותר,אפשרלראותבשניאפיקיהפעולה-הפוליטיוהאנטי־שרשרת ומעמיק. ההולך הישראלי לייאוש שמגיבים מהלכים פוליטי,הנוכחי. המילניום בתחילת החל הישראלית החברה את פקדה משבריםבכלכלה באקדמיה, החרדי, במגזר בימין, בשמאל, - המשברים אוסףהעולמיתוהמקומית,בשלטון-כלאלההביאולשללתגובותציבוריות.בעולםהשירההביאהמשברהמדיניצורךלנסחמחדשאתהחזוןהמדיני,

לביןטענה ביןאובדןאמוןבשלוםאפשרי ניסוחשנעכיישראלמעצםהכיבושהיא־היאהמייצרתאתהעוולשל המשתנים פניה אפשרי. לבלתי השלום את שהפךהחברההישראליתהפכואתהשיחהשגורבפיהאליטהולרלוונטי פחות למשפיע והתקשורתית התרבותיתפחות.הקיצוץבאקדמיהחיבלבמעמדהוהותירעודמבין'האליטות'מחוץלמעגלהתעסוקה.משברכלכליוצעדיםשהגבירואתיוקרהמחיהוהאישוויון,הביאולכךשיותרויותרנכנסהשיחהכלכליוהמעמדיאלהשיחהתרבותי.הוא הישראליות את המגדיר המשמעותי ההיבט אךכיבוש שנים. חמישים כמעט כבר המתמשך הכיבושההתנתקות ואף צלחו, לא לסיימו חוזרים שניסיונותמעזהומצפוןהשומרוןלאהביאהאל"השלום"המיוחל.הנהגה אדיש, ישראלי ציבור הכיבוש, התמשכות מולקשה ומשתנה, הולך ערבי ועולם בעייתית, פלסטינית- קיימא ובר אמין פתרון שיציע עוצמתי קול ליצורפוליטית שירה בקצוות: בחירה מסתמנת כך ומשוםשמצדדתבשמאלקיצוני,בימיןקיצוניאובא־פוליטיות

עקרונית.שאחז מהשיתוק חלק מייצגת האנטי־פוליטית המגמהתקוות בעקבות שהתגבר שיתוק הישראלית, בחברהנכזבותלצמיחהכלכליתבעולםלאחרהמשברשל2008,אכזבהמכישלון"האביבהערבי"ואכזבהגדולהממחאתקיץ2011.שיתוקזההביאלהסתגרותרביםמולהחברההישראליתהמשתנה,ולייאושמולממסדאקדמישהפך

רופסיותרויותר,כאמור.אםהמשורריםהפוליטיים,כתביהעתהפוליטייםוהקבוצותשחרתואתהמחאהעלדגלןיצגותקווהלשינוי-הרישהגלהאנטי־פוליטימייצגייאוש.ייאושמהאפשרותלשנותאתהחברההישראלית,להיסגר והמשורר הסופר של הצורך ולפיכךריאקציוני,אלהעבר, ולשוב,כצעד מפניהחברהנסיגהאל נוספתהיא ויוצריו.אפשרות תפיסותיוקונספציה"אוניברסלית"לפיההאמןהוא,כדברי

נתןזך,"אזרחהעולם".זהוקישורמפתיע,מכיווןששירתושלזךהיאבדיוקמהשכללכתביהעתוהעורכיםהאנטי־פוליטייםמתנגדיםאליו-לניגון,על בדיוק אדיר השפעה מקור הוא זך אך הנרחבת. ולהשפעה לנושאיםמשורריםועורכיםאלה,באשרהואהמייצגהמובהקביותרשלשירהעבריתבלתי כמעט היתה א־פוליטית כתיבה בתקופהשבה פעל זך א־פוליטית.נתפסת,אךבחרבגישהזוכחלקמהמרדשנקטנגדאלתרמןושארמשוררי

זמנו.כך,אףשנוסחהכתיבהשלזךהפךנפוץבשירההעברית,תפיסותיונהפכובלתירלוונטיותעםהתחלפותהאלףהשניבשלישי,ואילוצאצאיוהערכיים

הםדווקאאלהשמנסיםלברוחממורשתולגביהנוסחהשירי.נראהכיהייאושוהאכזבהמהמציאותהישראליתהםתמהמתמשכת:היאשהולידהאתמגמתוהשיריתשלנתןזך,היאשהביאהאתדודאבידןלשאוףהאנטי־ הגל את המניעה והיא מודרניסטיים בשורשים הנטוע עתיד .אל פוליטיהעכשווי,המאוכזב,המיואש,המסתגר.

גליון 393 46

לאהמור

האחות אנה

רק האדמה פתחה לנו דלת בקיץ ההוא.אחדאחדנעלמנובתוכה.עד שקענו פנימה, נלחצה בליטת־העכוז גם הרגליים, בהתחלהזנב־ כמו רטטו שערות והגב. הכתפיים כך אחר המותניים,ציפורברוח.רגעלפנישטמנואתעינינובמעבההאדמה,הרמנובשמים בבטחה משייטים קטנים עננים כמה וראינו הראש, את

הכחוליםכמומפרשיסירותבאגםשלו.

לאדיברנו,כיעדשהגענולכאןפינוהתמלאבעפרעמוסזרעיםשלאהספיקולנבוט.חוץמזהלאהיהלנומהלהגידזהלזה.לאהיינוקרובים,אלארקפליטיבתיםשוניםמןההפצצותהאחרונות.

מאז אבל שנותינו. במיטב היינו כולנו אחת קשישה מלבדשהתחילולהפציץאותנו,כמעטהפסקנוללכת,וחזרנולזחול.אזככהזחלנווחיפשנוחריץבאדמה,ותוךכדיכך,הראייהמקרובהלכו המרחבים הזמן עם נחלשה. לרחוק הראייה אך התחדדה,והיטשטשועדשנעלמוכלאהיו.אבלאזכברלאהיינוזקוקיםיותרלראייהלרחוק.התחלנולהסתדרעםראייהמקרובבלבד.

אחד: לכיוון זחלנו כולנו מקודם, הכרנו לא שכאמור, למרות,אחרימנשהכיהיהלואקדח.זהכלרכושושלקחעמו,והואלאהפסיקלחבקולנשקאותו.מלבדואףאחדלאהיהמאוהב.לכןרחשנולוולאקדחוכבוד.מדיפעםהיהעוצר.מזדקףכמוחץ.מכווןאתהקנהלעברענןשחלףבמקרהמעללראשינוו...לוחץקוברה. נחש בדמות שוט נפלט היה אז או פאף... ההדק... עלהקוברההתרוממה,התפתלהכמובעווית,אךמידנעשתהכבדהכמוגוףמתוצללהבשריקה,ואנוהיינורואיםושומעיםגםאתמנשהמקלל,וזהאפשרלנולהישארצמודיםלאיזומטרה,וביחד.

לבתינו חזרנו בחלומותינו הזמן. רוב נמנמנו הראשונים בימיםמעבירים היינו והתקצרו שהלכו הערות זמני את השרופים.היה שמנשה עד בם. ששהינו המקלטים בין השוואות בעריכתשואל,ככהבשקט:"גמרתם?!"ואזהיינוחוזריםלישון.בהתחלהשכבנובקומההעליונה,וכשהתגברוהדיההפצצות,והפריעולנוטלפון הפתעה: לנו ציפתה ופה התחתונה. לקומה ירדנו לישון,מישהו פתאום. צלצל קיומו, על ידע לא איש שנשכח, סלולריהתעשתמהרומצאאותו.פיקודהעורףהיהעלהקו.מנשהחטףמאוד נעים שוחט, מנשה אלוף "סגן וענה: מידו המכשיר את

עבור".קמנווהצטופפנוסביבו.

המג"ד בו. והתבוננו לעמוד נשארנו המכשיר. את כיבה מנשהכל ישב ההפצצות עד הקודמת. מהמלחמה אחד אבוד קרב שלהימים,בהיריםוגשומים,חמיםוקריםמתחתלמזגןשצינןוחימםאותוחליפות,ובההבמדדיםומאזנים,ולאדיבר.הגהלאהוציאמהפה.אתכלמרצושנותרלומהקרבההואהשקיעבהגדלתההוןשירשמיוכי,אשתושנפטרהבלידהיחדעםתינוקה.רקהמלחמהחייליוהמתים. גםאת לו אותולחיים.החזירה החדשההחזירהלפקודתו, וסרנו המתים, פרצופיהם של מסכות לבשנו אנחנולחורי מבעד בחרדה כעת בו הציצו עצמנו שלנו והפרצופיםהעיניים.ועדייןמנשהלאאומרדבר.שתקןגדולמנשה.רקמביט.ומתרחבים המתכווצים הגבינים בתנועת בנו. שולט שלו במבטלסירוגין.כשמישהומוציאאותומהשתיקה,הואשואל"גמרת?"ככהבשקט,ומכניססטירהכזו,שרואיםאתהחושךעודיותרטוב

מקודם.

"זההיהפיקודהעורף"אמרלבסוף."הודיעושהאחותהראשיתאנהשיוביץמןהמחלקההסגורהשלביתהחוליםהפסיכיאטריהמחוזימתעניינתבשלומהשלפרידהשטרן".הטוןהמוכנישלו

בקעמעללראשינו,כאילוכיווןלמישהואחר,לאנראה.

מוישה'לה של אשתו הזקנה, פרידה סביב במעגל התיישבנוהמשוגע.גםמנשהבאלשבתאיתנואצלפרידה.

עכשיוכולנוכרכרנוסביבפרידה.קראנולהפרידה'להמיידעלע.כלאחדשאףלהתחלקאיתהבמעטהאוכלשנותרלו.ומישעודלב שמנו כי קנאתנו, מושא הפך ממתקים מיני כל לו נשארומנשה, אפילו לדבר, כשהתחילה מתוק. אוהבת שלנו שפרידההמפקדהשתקןהאלמןוהשכולשלנו,שישלנוהרבהכבודאליו,ולכןישבהכיקרובלפרידה,נדרך.ופרידההיתהנזכרתבביקוריהוקולה המלחמה, שלפני הטובים בימים שלה, מוישה'לה אצלשוצפים נחלי־אכזב כמו לחייה בקמטי זרמו והדמעות נשברוקוצפים,וגםאנחנומחינודמעה.אבלהיואלהדמעותשמחה,כיפרידהמעולםלאהיתהמאושרתיותר.פעוריפההאזנולסיפוריםמהמחלקההסגורהעלהאחותהראשיתאנושקהשרקלפנישניםאחדותהגיעהלשםמסיבירהקפואה.רקעםבתההיחידהוחתנה,שכןאנהאלמנה.ומכיווןשהזוגהצעירלאיכוללממןקנייתדירהמשלו,וקטיהנכנסהלהיריוןוהקיאה,הציעולפרידה'להלהכניסאתהזוגהצעירלביתה,שהריכךלאתהיהלבד.רקשבועהספיקוללונדון. ברחו ובעלה וקטינקה התאייד שהבית עד יחד, לגורפרידה אך שואלים, אנו ובעלה?" קטינקה עם לגור היה "ואיךמשעינהאתפניההלוהטיםהזעיריםומקומטיםכפניתינוקשזהעתהנולדעלהבטוןהקר,ועוצמתאתעיניה."בבקשה,פרידה'להמיידעלע,אלתירדמי",אנחנולאמרפיםעדשנשמעפיצוץעז.תנים להקת כמו ייללו הצופרים אלינו. מאוד קרוב נשמע זהמשוגעת.הנורההסתחררה.האורהחלשגםככהבמזללאנכבה.הכתמיםהשחוריםשעליההתרבוכמונמשים.בחוץהתחילמבנהסמוךלקרוס,וריחשלקותליחזירותפוחיאדמהמטוגניםבביצים,

שקטיושהובעלהאכלובמטבחשלפרידה'לה,עלהבאפינו.

"מתי,מתיפרידה'לה,אתחושבת,אנהתבואלקחתאותך?"כלאנו אנה. על רק חלמנו כשנמנמנו מאנה. לטלפון המתנו יוםשמעולםלאראינואותה,תיארנואותהלעצמנוכמיןאמאשמשגדולה:פניםבהירותעגולותוגדולותמעוטרותשפעתשיערצהוב

47פברואר-מרץ 2017

כמו וחודרות שחורות אך מאירות העיניים, הוי ועיניה, בוהק,עיניושלפלוטו,כלבההגדולשליוכיאשתושלמנשה,שרסיספגעבווהרגועלהמקום,מפנישהואהיההיחידישלאזחל,אלאהלךלפנינוגאוזקוף,לפעמיםאפילורץ.שפתייםעבותאדומותמאוד,אבלמחוטבות.אףלבןמאוד,קטןוסולדעםזוגנחירייםגדוליםרוטטים,שדייםענקייםששוקעיםבהםכמובמיטתנוצות.אנושקה,בתהההרהוחתנה,המחלקההסגורההנתונהלמרותה,מוישה'לההמשוגעשיהיהחברנו,אחינוהחדש,הציתואתדמיוננווהעסיקואתכלמחשבותינו.לאשבענומלשמועעליהם.ומלבדזאתהםגםסיפקולנועילהלפנותזהאלזהוזובדברים:"מתי

אתה/אתחושב/חושבתשאנהתבוא?"

כיווצנוגבות,טפחנולעצמנועלהחלקהאחורישלהראש,ניסינובמחלקות מקרובינו מי שכחנו לא השנים בחלוף אם להיזכרהרוק עם בשקיקה שליקטנו מידע פירורי לפי כלשהן. סגורותהמתוקהנפלטמהפהשלפרידה'לה,ניסינולאתרקרבתמשפחהאפשריתלפריד'להולמויש'לה.הרבהשאלותהיולנולפרידה'לה.היה )קודם בתורו אחד וכל במעגל, סביבה התיישבנו אחד יוםמחברתי את החרים הזו שלתכלית מנשה, אצל להירשם צריךוזנב־עיפרון(קםושאלוהשתתקוהמתיןלמוצאפיה.עדשמנשהקבעשהזמןעבר.אולםבסוףכולנוהיינומאוכזבים,כיפרידה'להמוגבלת היתה אולי או אליה, שהופנו השאלות את הבינה לאלזיכרונותמהמחלקההסגורהשלמוישה'לה.וככההתפזרנוכלאחדלפינתוהקבועה)לפימהשמנשהסידר(,נרדמנוושובחלמנוכולנואותוהחלום:אנושרועיםעלמיטותרחבותורכותעלשפתבריכה,שמימיהכחוליםוצלוליםכמושמייולישהספקנולראותלפניהירידהלבור,והשמשמשתקפתבהםכמוזורחתמתוכם.לידכלמיטהשולחן־הגשהמעץדובדבןאדמוני,מכוסהחלקיתבמפתשחורים ענבים גדושה אדומה קש סלסילת ועליו לבנה, תחרהואפרסקיםאדומילחיים,ממשהעתקיםקטניםשלעכוזההגדולמלווים שלנו. אנה באחות מאוהבים ואנו אנה. של המתנדנדבמבטינואתהעכוזהחולףביןמיטותינו,ומחככיםבואתלחיינוהסמוקותמהשמש,מקשיביםלקולצעדיההחרישיים,המדודים,שרכותםעומדתבניגודלכובדושלהגוף.לאחדהיאמיישרתאתהראש את מרימה לשלישי השמיכה, את מחליקה לשני הסדין,ומניחהבזהירותכמוחפץשביר. הרדום,טופחתעלהכר,שבהלכולנולוחשתבאוזןלפתוחאתהפהולחרוץלשון,ושמהכדור

מתחתללשון.

קולצפירהמעיראותנו.אנומביטיםזהבזהובזובהשתאות:כמהזמןישנו?האםזהנמדדבשעות?בימים?כרגילאיננויודעים.עלשפתהבריכהנעשהקריר.השמששוקעתמאחורישורתההריםהמטילהצלכבדעלהמים.לנונדמהשהיאנכנסתבזחילהלאיזומחילהבהר.ערפלשלתחילתסתיואושלהיקיץמתעבהוהולךהצעירה עוזרתה עם אלינו יוצאת אנה האחות עינינו. ריסי עלטוב "ערב בעליזות: אותנו ומברכת קטינקה, בתה אלא שאינהילדים",ומידעוברתלטוןקשוחיותר,שהיאנוקטתכשהיארוצהסרוגות צמר שכמיות לנו מחלקת קטינקה ממיטותינו. שנקוםבשללצבעיםודוגמאות,ואנומתעטפיםבחומן,ומשחיליםרגלינועםהציפורנייםהלאגזוזותבנעליביתמצבעוחומרתואם,נאנחיםהשמש של האחרונות מקרניה מסונוורים מתנודדים, וקמים,מסתורי. דרקון של אש כזנבות ההרים שורת מעל המתנפנפות

והאחותאנהתופסתאתידההקטנהשלפרידה'לה,שמגיעהלהבקושיעדהמותניים,ומחליפהכמהמיליםבשפתאמהעםבתה,שבניגודלההיאכהתשיערודקתגזרהלמרותהריונההמתקדם.ומידקטינקהמסדרתאותנובזוגות,באופןמקריכמובן,שהריאיןבאמתזוגותבינינו.ואזהאחותאנהעוברתבינינו,לאחתמחליקהשנשר, כפתור מרימה לשלישי לכפתר, עוזרת לשני חצאית,ולכולםמעבירהבשיעראתמסרקההאדום."עכשיוילדים,כולנו

הולכיםלחדרהאוכלבשירה,קדימהאחרי!"

א-פ- –ת-ת ב-לי-לו-ת ל-פי-די-ם נו-ש-אים-ם-ם "א-נושרוט. תקליטור כמו הגבוה קולה אחרי חוזרים אנו פ-פ-לים"שלא שומרת מסור, רועים כלב כמו אחרינו, הולכת קטינקהנתפזר.נשמעותצפירותבזואחרזו,כאילוילדשובבמשחק,ומידאחרכךהתפוצצויותמרעידותאתחדרהאוכלהמרווחוהמוארנו-נו-ש- מאוד,שזהעתהנכנסנואליובזוגות."א-א-א-נו-נוש-ש-אים-םל-ל-פי-די-די-םב-ב-לי-לות-ת-תא-א-א-פ-

ל-ל-לי-ם".

"ומהנותניםהיוםבארוחת־הערבפרידה'לה?"היאכרגילרוטנתשלאמניחיםלהלרגע,אךבעצםשמחהשנזכרובקיומה.מספרתאיךמוישה'להשלהמשוגעעלהאוכלשלהאחותאנושקה.לפנישניםאחדותהתחילפתאוםלהתעצבןעלהאוכלשלפרידה'לה.פעםטעןשמהעוגהנודףריחשלנפט,וטפלעליהששימנהאתורדףאחריהעםהתבנית.כךקרה התבניתבנפטכדילהרעילו,החולים בבית פה ורק אפייה. תבנית עם החולים לבית שהגיעאוכלעדשהמעיים היה ליהנותמהאוכל.בהתחלה התחילשובשלוכמעטהתפוצצו,והאחותאנהבעצמה,גררהאותולשירותים,ותחבהאתראשולאסלהמבהיקהמלובן)במקלטהיולנורקשניאו לבן, היה כנראה, שפעם, סדין, חלקי בשני עטופים דליים,כמה כל הקאנו. בשני הצרכים, את עשינו באחד צבעוני? אוליזמןישבנובמעגל,לאסביבפרידה,אלאסביבמנשה.מנשההיהלעלות חייב היה בגורל, שעלה ומי ריק, וודקה בקבוק מסובבבסולםארוך,פעמייםעםהדלייםולרוקןמחוץלמקלט,ואוילולמישסירב.מנשהנפנףמולעיניובבקבוק,ואייםלפתוחלואת

הראש,כמושמוישה'להעשהלפרידה'להעםהתבנית(.

יוםאחדהיאשרבבהאתראשהפנימה,וקראהבעליצות:"ילדיםעל טיפסנו השני אחרי אחד נגמררררה!" הממלחממה יקררריםהסולםהארוך,הרעוע,נזהריםשלאליפולחזרהפנימה.היאהיתהברונטיתקטנהושבירהעםעיניאיילהנוגות,בצלריסיםארוכיםקטיפתיים,טבעייםאומלאכותייםאיננובטוחים,ושיערקצוץ.

הגרומה בידה לפתה ופרידה'לה עורפי, בטור בעצמנו הסתדרנוכמו בראש, הלכו ושתיהן אנושקה, של הזעירה ידה כף אתשדמיינו.ורקמנשה,שפרידה'להואנושקהבקושיהגיעולועדקו

המותניים,ניסהלעבוראותןונפנףבאקדחו.

אךלפנישהספיקלשחרראתהקוברהשלולשמיםהצלולים,ואנוהיינורציםאחריובבלידעת,כמואוטומטים,אנההמציאותית,שננסיתורזהכמופרידה'לה,אךזריזהוחזקהממנה,השיגהאותוכשפרידה'להשובאוחזתבידהשלאנושקהומדדהבראש..והוציאהמידיוהגדולותאתהאקדח,ואנוהמשכנוללכתבשקט,

גליון 393 48

יצחקמלר

תשליך

באותם ימים, המהלך ברחוב 60 במקביל לחוף הים וקרוב אליו,צעדבסמטאותהעירהעתיקה,יפו,הבנויהמכורכרוערברבשלרחובותעשן שש־בש, קוביות קפה, בתי של המולה רווים נמוכים ובתים

נרגילותועגלותסוסיםשמובילותקרח,נפטואבטיחים.

אותוהלךפנהברגעמסויםשמאלהועלהבסמטהכחמישיםצעדים.הואנעמדבפנימבנהרצפתיקטנטןבןשלושמדרגותאבןשהוביללדלתעץגדולהבעלתמשקוףעליוןמעוגל.בצדשמאלבאמצע,אופייני מפתח חור ובמרכזו קטן מלבן בצורת גדול חלוד מנעולבצורתרץשלשחמט.ניתןהיהלנחשאתגודלהמפתחוכובדולפיגבולותהחור...זהלאמפתחשתוליםבחגורתמכנסייםולאמחביאיםותמיד קדוש, קמע או אספנים פריט כמו הוא כזה מפתח בכיס...מוחזקבידאושוכןכבודעלשידהמסוגננתוכבדהבתוךהבית...אותלויעלקירפנימיכמוחמסהאומזוזהנגדעיןהרע...איןלוכנראה

תאומיםמשוכפליםכיהואבןיחיד.

עםפתיחתהדלתהלאנעולהנשמעהחריקהשלציריםלאמשומניםוהואנעמדעלשבילאבנים.מבטאיטי,היקפי,גילהגןפורח.בקצההמרוחקשלהגןהיהמבנהמלבניקטןומאונךששימשכביתכבוד.מצדשמאל,לאורךחומתהכורכרשהיתהלאמסוידתוזרועהבחריריםירוקים,צמחועשביםשוטיםשיצרו קטניםמהםבצבצועליעשבאדומים־ פרחים זרי עטורים גרניום שיחי הזדקפו שמתוכו מרבדוורודיםלרוב.שניעציםהזדקרומעלהבאמצעהמשטח,מעלגובההחומה,מרשתיםאתתכלתהשמים:עץרימוןועץהדר,שניהםעמוסיפירותאדומיםוצהובים.מצדימין,מתוךמרבדדומה,ניצבועץזיתועץתאנהזקנים.שבילהאבניםהמשיךבמרכזהמשטחבעיקולימני

קללכיווןאכסדרהשאליהעלובגרםשלשלושמדרגותבטון.

ירדשלושמדרגותאל הואצעדעלפניהשביל.בקצההאכסדרהמדפים שרובם ארונות אז. של מטבח תחתון, מפלס בחצי מטבחמפויחים לקירות סמוכות פתיליות מפוזרים, מטבח כלי פתוחים,וקערות ירקות של וצרורות ופחיות קופסאות מזונות, מיני וכלשלפירות.עלהקירותהיותלוייםבצליםושומים,ובפינותשונותמפוזריםכיסאותושולחנוןוגםמקררקרח.מדרוםפרצושניחלונותפתוחות מעוגלים, משקופים בעלות גדולות גומחות כשתי שנראולרווחה-חסרותכנפיים,תריסיםאווילונות,אךמסורגותבמוטות

ברזלכחוליםודקים.

מולהחלוןהימניעמדילדכבןחמשעלשרפרףעץמרובע,כךשאדןהחלוןהיהבגובהברכיו.הילדהיהלבושחולצתמשבצותפשוטהעםשרווליםמקופליםומכנסיאתאקצריםבצבעחאקיונעלזוגסנדליםניתןהיהלהבחיןבצבעעורו תנכיים.מאחור,גםבאפלוליתהיום,

הלבןשזוףמאודםהשמש.עלאדןהחלוןביןשתירגליוהיתהמונחתשקיתניירעיתוןמתוכההיהשולףבכלרגע"משהו"ומטילוכלפימטהדרךהסורגים.לאחרכלהטלהנשמעהצהלתשמחהמפיוומבטעורגדו־כיוונינשלחכלפיהחוץולאחור.הטקסהיהאיטי,חולמני,אבלחוזרועקשנילאורךדקותארוכות.מאחוריועמדהאשהצעירה,לבושהשמלהפרחוניתפשוטהשגלשהעדמתחתלברכיה.שערההשחורכפחםהיהאסוףלאחור.לאניתןהיהלהבחיןבתכשיטיםעלצווארהאועגיליםבאוזניהולאצמידיםעלאמתידהשתמכהבגבושלהילד.הרקעהמוזיקלילפולחןהזההיהמקהלתקולותקרקורתרנגולותשנשמעהכנובעתמלמטה,מאיזהבוראומפלסתחתון.

מדיפעםהשתרבבוקולותדיבורעביםשלגברבשפההערבית.ההלךהסקרןהתקרבלחלוןהשמאלי.דרךהסורגיםראהחצרדומהלחצרהגןשבכאן,וביתדומהשניצבבמאונךלמבנה.החצרלאהיתהגןפורח,אלאאדמתחולובהמלונהשלכלבוצריףשללולתרנגולותעשויכפיסיעץדקיםוסבכותברזלאפורות,שבהןנתקעונוצותוניירותומיניאשפהופרשעופות.החצרהיתהגןהמשחקיםוגןהאימוניםשללהקתתרנגולותבצבעיםשוניםכשביניהןהסתובבתרנגולזקוףבעלכרבולתאדומה,ענקיתומרשימה,וגםאפרוחיםצהוביםבגיליםשונים.כלחבריהלהקהעסקובקרקורובעיקרבנעיצתמקוריםבקרקעשעליה

נפלאותו"משהו"שהילדהטילמןהחלוןהשני.

ביןהעופותהתהלךאדםקשישבעלזקןלבןדימטופח,עלראשועתיקים חומים שזופים, פניו שחור. בעקל כרוכה לבנה כפייהומחורצים,וגופועטוףגלימהבצבעחוםכהה.רגליונעולותבסנדליםבטנו וסביב צהובה־חומה, ענברית תפילה מחרוזת בידו מרופטים,כרוךאבנטשחורמשובץפיתוחימתכתבצורותגיאומטריות.ארשתפניוהיתהטובה,אךמהורהרת.מדיפעםנשאעיניואלהחלון,חייךלילד. עידוד קריצת תוך רכות, מילים ותחתשפמו ומלמלבשפתוהיו לא רב שזמן בהם שניכר גינה עבודת כלי מפוזרים נחו בחצר

בשימושוהחלידומחוסרמעש.התרנגולות יבשים. חומוס גרגירי של ערימה היה "משהו" אותוהתמוגגושהרימדוברבמאכלתרנגולימצויןשמעטלהקותזוכותלובשפעשכזהולעתיםמזומנות.מדוברהיהבטקסיומיקבוע.האשהבמסגרת חומוס שקיות שבוע מדי קיבלה הילד מאחורי שעמדההחומוס,שהרי בגרגירי ידעהמהלעשות לא היא המזון. הקצבותאיןזהמזוןמוכרבערבותויערותמזרחאירופה.הזקןידעהיטבמהוחומוס,אולםלאזכהלקבלובכמעטחינםכפישהאשהקיבלהאותו

כלשבוע,בטקסקבוע,במשרדקבועותמורתתלושיםקבועים.

פולחןהתשליךהתרחשאחריהצהריים.היהטקסמשליםשהתרחששל שבזירה במטבח מופיע היה הזקן הילדים(. בגן )הילד בבוקרמסר אותה לבנות, ביצים שהכילה עיתון נייר שקית ובידו מעלהבדחילוורחימולידיהאשההצעירהוכמובמפגשביןשניחירשים־אילמיםקלחהשיחה,שהרידיברובשפותכהשונות.הזקןהודהלהעלהחומוס.הואניסהלהראותמהאפשרלעשותעםהגרגירים-בכךשהביאעמוצלוחיתחומוסוטחינהמוזלפיםבשמןזיתוגרגיריסומק,והיהמדגיםאכילהתוךניגובבחתיכתפיתהקרועה.הצעירהטעמה...עיוותהאתפרצופהוכמובןהודתהלו...היאהיתהמנומסת.

הואוגםהיאידעושאיןצורךלהסבירמהעושיםבביצים.

היאניסתהלברראתזהותו,האםהואחילבד?האםהיתהלומשפחהומהעלהבגורלה?למרותהקרקוריםשיצאומגרונותשניהםבשפותהבינה נייר, ועל באוויר והציורים הידיים שפת בעזרת השונות,

49פברואר-מרץ 2017

האשהמהרלמדישהזקןהואהבעליםשלהמתחםכולו.היתהלומשפחהגדולהשהתפזרהלארבערוחותהשמים.הקשרשלואיתם

הואמזעריאםבכלל.

"איךומדוענשארת?"שאלההאשהבשפתהפניםוהידיים."אני?!למהשאברח?קודםכלאניבןאדםזקןמדיבשבילבריחות.אנילאמפחד,לאחשבתישיעשולירעמעברלמהשכברקרה.לאהבית את עוזב לא אני אני... אבל הצעירים. את לשכנע הצלחתישלי,הנההמפתח!"-הואשלףמביןשכבותבגדיוצרורמפתחותמושחליםעלגלגלמתכתיחלוד,ביניהםבלטמפתחגדולשנראה

מתאיםלמנעולהדלתשבחומתהכניסהלמתחםהחמולה.

"כשהבנתישנשארתילבד,הצטמצמתיופיניתיאתהמקוםכילאהיהלימהלעשותבו...אזהביאואותךואתהילדבמשאיתוגםאחרים,

והכניסולכאן."

צריך זהשלך... "אבלהמקום - בקולחלוש אותו הצעירהקטעהלשלםשכירות?...ואםהמשפחהתחזור..."

הואהשיבלהבחיוךמריר-"אנימסודר.אתלאצריכהלדאוג.אניקובעת. המדינהשלכם ניצחתם, פה,אתם הצבא הרבה. צריך לא

הואאמרשלוםויצאדרךהגןהפורחוהדלתהלאנעולה..אוליהמשפחהתחזורפעם.צריךלחכותולראות."

יורם בק

*ילפענח יםלמדת ל תבהג מכ

יתי: אתסודראשי-נעורים חי ילדותיבהרים י-ב חי חרותיב ב

ר כ ר,ואינומש ק צבמדודואינומש והקיתרעננה הבלההתלהבותומולראש בחיקי-חיקהחלום. יב מרת רש אש

יונה, רתכ היתהלימבשים ל חאתצפןהג כ אםלאאש

אזלאאבגד,לאאכחשולאאזנהראפנה. יתילכלאש ארליראש ש ית כ

*יםאהבה עיניםעצומותעוש ב

תים, מ עדששובה, קוחותתובעיםת ובעיניםפ

השוטים.

*יו לאהאפרמציץמחרכ

ל–זכרונות, עודימיםמתרחקים,אבק–ש בל–לדה. נגה–ש רקבוערב אךהי

למאבקהואמאבקלילי כחרלאיופר, ועדיבואהשר, ש לצעקההיאצעקתב כ

נטותהיום,גוועתהיא וכך,ברקגוועלאטו. והי

יו, לאהאפרמציץמחרכעקבותיו. אב חורהב יהש כ

מכבית מלכין

רגע

הצמחתיזוגכנפיםכפותרגליהתרוממומהרצפה—

ענפיםרכיםטפסועלקצותהעליםנעועםהרוחבמעלההגגותהמשפעים

רשרשוברעפיםכמוגוריחתוליםמתגלגליםושבים;

ילדותיטפטפהובקעהמכלהחרכים—צפורידרורקטנותנסקומקניהן

נאספוללהקה—שחגהסביביבמעגלושרה

שרהוהתרחקה—

ממקורהציפור

בכלמקוםאורחתבביתהזהכאןוההואשם.

"שלוםרבשובך"תדיר

משניעבריהים.

פורשתכנפיםובשפתיהבלולהמציצת—

שרשיהאויררוחשיםאלהמים:"הנההיאהנההיאשובהצפורההנחמדת!!!"

רואים אור ב–

מתוך מעל חופת העציםמתוך ספר הפרלודים

גליון 393 50

תיאטרוןמאיה בז׳רנו

הפצעשלהעולם

פילוקטטס/מחזהמאתהיינרמולר

בימוי ותרגום מגרמנית: אבישי מילשטיין; תיאטרון החאן, אפריל 2016, משתתפים: אריאל וולף - נאופטולמוס, בנו של אכילס; ניר רון - אודיסאוס, מדינאי; נמרוד ברגמן - פילוקטטס, קצין; מוסיקה:

יובל מסנר

שבידי בתוכנייה שדפדפתי הראשונה בפעם אותי מילאה תמיההאת חיפשתי מגרמנית? תרגום מולר? היינר מאת "פילוקטטס" -סופוקלס,מחברההיווניהגדולוהקדוםשלהדרמההנודעת,ומצאתיורקביןההערות.אםכןישפהאנכרוניזםמכוון,ושאילתזהותהשלפרסונהמיתולוגיתקדומה:"פילוקטטס"שעולהעלבימתהחאןהואבעצםדמותשאולהיותרנכוןתפקיד,גורלשניתןלגברמודרני,שעניינוהעיקרישלהמחזההואמצבקיומיאנושישלאדםבןזמננו-המאההעשרים,והמקוםהואמזרחגרמניה.כלומרבמקביללעלילתהמחזהשל הביוגרפית האקטואלית המשמעות ומהדהדת עולה הקלאסי

המחזאיהגרמני,וסיפורחייו)עלכךבהמשך(.

ההצגהנפתחתבקטעמתוךהמחזה,ובוהצעהישירהלצופיםבאולם-"מישרוצהלצאתהחוצהלעיררשאילעשותזאתעכשיו",אומרלנואחדהשחקנים,"כיההצגהתיקחאותנולתקופהממשאחרתובכללאינהדומהלימינו"-)ממשלאדומה:מלאתאכזריותוכאב,שקריםוניצול,אלימותושפיכותדמים,אנטיתרבותית,ממשאדםלאדםזאב-האירוניהמתחילהלטפטף("ומהשטובבתיאטרוןזהשלאחייביםלהישארבכלמחיר.שתידקותלמישרוצהלעזוב.זהוהצחוקהאחרון.

עכשיומספיק.יותרהערבשוםדברכברלאיהיהמצחיק."

ממדי כשני ויאירו ישיקו התיאטרון ומציאות שבחוץ המציאות כךמלא החאן תיאטרון ומתערבבים. זה את זה שמשקפים חלל־זמן,יצא.הבמהריקהפרטלשניפסליאבןלבניםדמויי ודחוס,אישלאשיש,למעשהשבריפסלים,קרסולוכףרגלעצומה,ראששכובבהטיהלצדונוסףעליהם,מסךטלוויזיהשמשדרהתרחשויותשונותופניםשל

לוחםזהאואחר.

שנישחקניםנכנסיםלבמהבזהאחרזה:אודיסאוסונאופטולמוסהצעיר.המקוםהואהאילמנוסשביםהאגאי.הימיםהםשלהימלחמתטרויה,

הצבאהיווני,צבאהאכאים,מותשומתוסכלמחוסרהכרעהבקרב:העירטרויהלאנפלהוצריךלמצואדרךלהביסם.אודיסאוסמחליטלהביאאתפילוקטטס-לוחםמיתולוגי,שננטשלפניעשרשניםלאחרשנחשהכישוכעונשמידהשלהרה;פצעוהמוגלתיהסבלוייסוריםגדולים,והעלהריחדוחהשפגעבמורלהחייליםובהמשךהלחימה.עלכןנטשהרקולס, של הפלאית בקשת חמוש למנוס, האי על אודיסאוס אותובחיים. ולהישאר ציד לו לצוד כדי לעולם, מחטיאה שאיננה הקשתעכשיו,מאמיןאודיסאוסשהופעתוהמחודשתשלפילוקטטסתעלהאת

מורלצבאומולהטרויאנים.

גיבוראומלל,הטעון זמןעברשל בין נקודתמפגשמרתקת ישכאןרגשותטינהונקםשהצטברובמשךעשרשנותסבלובדידות,לביןזמןהווה־עתיד:הואנחוץלהמשךהלחימה.האםידעלהבליגעלהעלבוןהאכאי לצבא לחזור יסכים האם והמדינה? הצבא למען שלו האישי

ולחלצומהמשבר?

גישתושלאודיסאוסהיאשישלהעריםולפתותאתפילוקטטס,ולשםכךהואמגייסאתנאופטולמוס,בנושלאכילסהנערץ.נאופטולמוסהואצעיריפהוחסוןבג'ינסכחול.אודיסאוס-בחליפהתכולהמחויטת

ובמגבעתלבנה,בדמותשלפוליטיקאיערמומיומחושב.

הםמחפשיםאתפילוקטטסהמסתתרבמערה,שממנההואמגיחכולוכואבומיוסר.הניגודביןחולשתווגופוהפצוע,איידיעתוו'תמימותו'יוצר לביןשניהאורחיםהפולשיםלאי,שבאיםלשתפובמזימותיהם,מתחדרמטיעצוםומסקרןבאשרלהמשךההתרחשות-נוצרתתנועהרגשיתשביןחמלהואמפתיהלגיבורהאומלללביןיחסמסתייג,חשדיצליחו האם - עניין זאת ובכל ונאופטולמוס, מאודיסאוס וסלידה

להעריםעליוולקחתואיתם?

מסתבר ובכלל, גרמני? מזרח ולמחזאי לפילוקטטס מה תשאלו,סופרים או משוררים של בכתביהם ומוזכר מופיע שפילוקטטסכוורדסוורת,ג'ורג'אליוט,שיימוסהיני,אייריסמרדוקויאניסריטסוס;דמות, הזניחהלכאורהשל אושירלפרשה רומן הםהקדישומחזה,שמסתברכינהפכהלארכיטיפהמגלםמצבאנושיקיומיבעלמשמעותמעברלתקופתו.כמודמויותטרגיותאחרותבמיתולוגיההיווניתדוגמתאלקטרה,אנטיגונהאואיפיגניה,שממשיכותלהשפיעולהדהדביצירותמודרניות.אלקטרה,למשל,הוצבהכגיבורהבמחזהשליוג'יןא'וניל.

כמי הציבו מולר היינר - יחיד של גורל מעמידה שלפנינו הפרשהשמגלםאתמצבושלובאופןהמשכנעוהמרגשביותר-אמןמחזאי1929-( מולר שלו. בארצו וגולה למנודה שנהפך ומצליח, מוערך1995(חיופעלבעיקרבמזרחגרמניה.הואהתחנךבמשפחהסוציאל־בגרמניה פאשיסטי הנאצי השלטון מצד לדיכוי עד והיה דמוקרטיתולדיכויההרסניהקומוניסטיבמזרחגרמניה.מולרנשארבארצוולאגלהממנה.עלברליןאמרכיהיאהפצעשלהעולם,אךהוסיף:"חשובלילחיותוליצורבגרמניההמזרחית,כידרכהעוברהגבולהאמיתישלהעולםשלימינו.צורתהשלהמדינההזאתהיאצורתושלהעולםוזהבאלידיביטויבעיקרבחומהשמפרידהביןשניחלקיהעירהזאת".

הואבחרבתפקידפילוקטטסלעצמוכמישזבדםומוגלהכלחייוכדילזעוקאתהאמתשלולעולםולבניעמו.אףשנודהשניםרבותואסרולא בגרמניההמזרחית.המחזהשלפנינו נשאר להעלותאתמחזותיו,עלהבארצואלאהתגלהדווקאבמערב,והועלהלראשונהבתיאטרוןהמערבגרמני,במינכן1968.אמנםלאטלאטנשברהחרםומולרנהפךלסמלשלהתהוםהפעורהביןשניחלקיגרמניה,ועבודתוהיוותהגשר

תרבותיופוליטי.

51פברואר-מרץ 2017

סופוקלסיצרטרגדיהשלהפרטהיחיד,אישהכבודהנרמס,שמוחלעלכבודווחוזרומצטרףלצבאעמולמרותהשנאהורגשותהנקם.

בעלילה המוסרי הציר הוא אודיסאוס שבו שונה, משהו יצר מולרלכן ולצבאו. לעמו אם כי דווקא לעצמו לא הגדולה דאגתו בגללהואמתפתלומרמהומשנהפניו-כלזאתכדילהשיגאתקשתושללו.לפנינו ואתהסכמתולחזוראלצבאהאכאיםהממתין פילוקטטסמשולשאנושישווהצלעותכמעט,שבואיןמישהצדקהואשלובלבד,ככקטעמוסיקליאופראילשלושהקולותבו־זמנית.האינטרסהפרטינדחהמולהאינטרסהמדינילאומי,אףכיהםקשוריםזהבזה.אחתאודיסאוס שבין דם זוב עד ההיאבקות היא לדעתי החזקות הסצנותלנאופטולמוסהצעיר,לאחרשהאחרוןהחלנוטהלצדושלפילוקטטס.לא הם לגמרי,מלבדתחתוניםשחורים. עירומיםכמעט נשארים הםנוגעיםזהבזה,ועוצמתהמכותנשארתמדומיינתבלבד-שיקולמרתקואמיץשלהבמאי.המחזהלאקללצפייה,הואדינמימאוד,גםבגלל

השינוייםבמהלכובמעמדםובעמדותיהםשלהשלושה.

הקשתוהחץנהפכיםלסמללאומיומופרדיםמפילוקטטס.הםכוחמיתיבלתימנוצח-לכןאודיסאוסמתעקשלקחתם-והםבעצםכמויצירתהאמנותשלהאמןהיחיד.המחזאימולרנאבקכאישפרטיוכאמןנגדהשלטוןוהממסדהרודניוהמדכאבארצוומזדההעםפילוקטטס.הואלאנוטשאתבניעמווארצוכיהםיקריםללבולמרותהכאבוהעלבוןשהסבולו.המחזאילאמתייצבמאחוריאףדמות-איןבמחזהגיבורמרכזי,כוחותשלשנאה,נקמה,עלבוןוכעסמניעיםאתהדמויותעד

לסוףהלאצפויוהמקורי,שאותולאאחשוףכאן.

״פילוקטטס״,תיאטרוןהחאן,צילום:ז'ראראלון

למעט הבימוי, גם כמו בעיני מעולה השחקנים שלושת של משחקםפרטיםמיותרים-אביזריםכמומכשיריצילוםסלפי,וידאוארטוגםהמושחז המודרני בלבוש היה די נחוצים, אינה אלה כל הטלוויזיה.שלאודיסאוסכדילהכניסבלבולזמניםולהעניקלומעמדנצחישלפוליטיקאיומניפולטורמבריק,וירטואוזבעלהומורגאוני.הקטעשבוהואמסתירראיותומבייםמציאותאחרת,יכולהיהלהיעשותבמשחק

ובדיבורבלבד.

המחזהצופןכמהוכמהרמזיםלאקטואליההפוליטית־תרבותיתוראוילסייםבציטוטלדוגמה:

"אודיסאוס:דימספיקעםהשטויות.בוא!חוזריםהביתה!

פילוקטטס:אתהמתכווןחוזריםלמלחמה-

.אודיסאוס:בעשרהשניםהאלההביתהזההמלחמהוהמלחמההיאעל הבית!"

הבמאי ובדברי בתוכנייה. שמופיע יחיל־וקס מרים ד"ר של במאמרה )נעזרתיאבישימילשטיין(

מ.ב