חלק שד

משפטי הלשון, בביבי לשון הקודש, שורשיס חסריס ובחיס, חלקי הדיבור, סמיכות השס

כללי טעמי אמ״ת ומלאכת השיר

ו פג ל או ר ע ב ר ד ב , ד ת ע ד ם ו ע ב ט ו ט ך כ ו ר ע

ו א ב ר ו ק ץ ה ו ר ן י ע מ ל

מאת הרב בתבאל טראב מסלתון הכהן

ךלה״ה

הובא לדפוס לראשובה מכתב יד המחבר ע״י הרב יעקב מסלתון הכהן יצ׳׳ו

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ע״י חיים תשס״ם

ספר הדקדוק חלק כ׳

מפתח

׳ ק א ר פ

ממקרה השם 2 השם 3 שם המספר 6 שם מספר המצטרף 9

מספר החלקי 10 מספר המקרי 11 כנוי השם 12

׳ ק כ ר פ

תאר הפעל ושאר שמות 17 הפעל 21 גזרות הפעל 24 בנין לשון הקודש 28 בנין הקל 30 בנין נפעל 36 בנין פעל ופעל 39 בנין הפעיל והפעל 43 בנין התפעל 46

ספר הדקדוק חלק כ׳

מפתח

ק ג׳ ר פ

החסרים 50 חסרי הקצוות 54 נחי פ״א אל״ף 56 נחי פ״א יו״ד 57 נחי עי״ן יו״ד ועי״ן ואייו 58 נחי למ״ד אל״ף 62 נחי למ״ד ה״א 64 נחי הקצוות 69 נחי עי״ן וא״ו ולמ״ד אל״ף 72 חסרי פ״א ונחי למ״ד אל״ף 74 חסרי פ״א ונחי למ״ד ה״א 75 הכפולים 76

ק ה׳ ר פ

עגיל הפעל בכפולים 78 לז מרובעים ומחומשים 79 פעל מאותיות אהו״י 80 כנוי המורכב מחובר לפועלים 83

ספר הדקדוק חלק כ׳

מפתח

ק ה׳ ר פ

בחינת הכרת השרשים 90 חלקי הדיבור 95

שנוי השם 102 סמיכות השם 104 כנוי המחובר לשם 108 המלות 115

ת ו ח פ ס ג

מאמר המהדיר 120 כללי טעמי אמ״ת

למהר״ר שלמה די אוליורה זצ״ל 122

כללי טעמי אמ״ת מהבעל קורא ר׳ מרדכי טוויל יצ״ו 130

מלאכת השיר 133 לסדר שיר אל נכון 138

מקרה השם

: ם ש ה ה ר ק מ

ה המה מקריו, ואלו הם - ש השם, ש

על ג) בתן ה) בקךא א) פול ג) בשלל כ) בולד ר) פעו

פועל־ הפועל הוא, כאשר יהיה השם פועל הדבר, כמו -בן הפועל. ולמקרה הזה לא בן בבה בית, ראו ראו

ניתן שום אות.

בולד או סמוך־ד כבען• ר ם אחר, כמו - א ש ם נולד מ בולד הוא, שש ד ו ק י ה א ר ק מ ך ב ת עול, א ל ן לזה, מ מ י ס ו

ט ללא צורך. מ ש נ

בתן־ר יותן לו איזה דבר, ומשרתו ש ם א בתן הוא, ש

ל או אות למ״ד, כמו - מלת א

ל הבער א) ויתן א כ) ויקרא לרחל (שבה הקריאה לה)

פעול־בן ל הוא, הנפעל מאיזה פעולה, כמו - ראו פעו אכל את הלחס. לחם הוא הנפעל, וסימנו מלת

את, אך לפעמים תשמט.

- 2 -

מקרה השם

־ א 1? ב

תבא בראשו להכירו, ם הנקרא, ו בקרא הוא, שת ה״א הקריאה, כמו - הדור אתס ראו. באו

ב עולל־T : י

ר באה ממנו הפעולה או הדבר, ש בועלל הוא, א ומשרתו מלת מון או מ״ם לבדה, כמו - ויבא בלן

השדה, שדה הוא הנשלל. וסמנים אלו (הני׳ל) משרתים, לזו״ן (לזכר ונקבה),

יחיד ורבים.

בלחלקי הלשון הם ארבע, ואלו הם -

א) שס כ) כבוי ג) פעל ר) בלה

השס־ השס נחלק לעשרה ראשים, אם זכר אם נקבה,

ואלו הם -

א) שס העצס־ש ואשה, ל אי שס העצס - הוא הנופל ע

מלאכים, מדינות, מדברות, ימים, נהרות.

ולא יצדק בו ס ־ ר ־ כ ־ י ־ ב , היינו -דיעה - כנין. כאשר י - כנוי - י כות - רבו סמי

נבארם במקומם הראוי.

- 3 -

השם

ב) שס המקרה־ן לו בר שאי ל ד שס הבקרה - הוא הנאמר ע

מציאות בפני עצמו, כמו -

א) חכמה כ) שחרות

ג) שס התאר־, ר יתואר העצם מאכותו ש שס התאר - הוא א ולבדו לא יורה הדבר כלל, בלתי העצם עמו,

כמו -

א) שחור כ) טוב ג) חכס

ד) שס היחס־ל ביתו, או שס היחס - הוא המיחס אדם ע

ארצו, כמו -

א) עברי כ) מצרי

ה) שס המצרף־ שס המצרף - הוא המורה צירוף זולתו, כמו -

א יקרא אב, אם אין לו בן. ל אב ־ בבן, ש

וכן לא יקרא בן, אם לא היה לו אב. וכן - אח ־ אחות. או ראעוין ־ ושבי.

- 4 -

השם

ו) שס משותף־ש לו יותר מהבנה אחת, י ס משותף - הוא ש ש

ל ״יד״ ענינים כידוע. אמר ע כמו - יד, שי T י

ז) שס ברדף־ש לו חבורים מורים כמותו, י שס ברדף - הוא ש

כמו -

א) עומעו ־ חפלה כ) ירח ־ לבבה״ ־ : ־1 ד v v ־ ד ד

ח) שס העדר־ר זולתו, ולא שס העדר - הוא המורה על העדושא אחד, כמו - יוכל הוא והופכו להיות בנ

חטוף־ שיורה העדר ראוד.

ס דבר־ ט) ש

שס דבר - הוא המורה דבר מה, כמו - כסא - ספר.

וצדק בו ס ־ ר ־ ם העצם, מפני שי ש נבדל מ ו כ ־ י ־ ב (סמיכות, רבוי, כנוי, ידיעה, כנין).

י) שס המספר־ שס המספר - הוא המורה על המספר או מנין,

כמו -

אהד עוניםT ! ־ • V

- 5 -

שם המספר

בהיות המספר נחלק לחמשה חלקים, נבררו בפניר - מורה על המנין, ונחלק אותו - פ ס מ עצמו. ה

ף ר ט ע מ ד כ) ל ר פ ג המספר נחלק ל - א) לך ו מ ס , ו ק ס פ ו גקכה כ) מ ר ו כ הנפרד נחלק ל - א) ז

ם המספר, הוא הפך מנהג ו כי מנהג ש ט י כ ך י י ג י עמן ם תהיה ה״א בסופה, לסי ה ב ר השמות. ש א ש

ן זכר בלא ה״א. הנקבה, ולשובא מספר הזכר ם המספר עד עשרה, י ש אבל ב

בה״א בסוף, ומספר הנקבה בלא ה״א.ל הנו״ן ו בסג ן הנו״ן לזכר, ו ה בקמי נ ו מ וכן ש

ר השמות. א לנקבה, הפך ש

ה כ ק ר ג כ ז

ך ו מ פסק ס ך מו ו מ פסק ס מו

אחד אחד אחת1 אחת ששנים שני שדנים שדני שלשה שלשת שלש עולש

ארבעה ארבעת ארבע ארבע חמשה חמשת חמש חמש ששה ששת שש עוש

שבעה שבעת שבע שבע ששמנה שמנת שימנה שמנת תשעה תשעת תשע תשע עשךה ע קורת עקור עקור

י אחת 1• א

- 6 -

שם המספר

לזכר לנקבה

אחד עקור אגרות עקורהT T ־ ־

י עקורה ת ש י עקור ע ת ש או עT T ! ־

ם עקור ׳שתים עקורה י שנT T ־־ !

ה עקור ׳שלשי ׳עשרה ש ל שT T T !

ה ר ש ה עקור ארביע ע ע ב ר אT T T T ! ־

ה ר ש ש ע מ ה עקור ח ש מ חT T T ־ ־ !

ה עקור ישיש עקורה ש שT T T י

ה ר ק ה עקור ישביע ע ע ב שT T T ! י

ה עקור ׳שנעה עקורה נ מ שT T T !

ה ר ק ע ע ש ה עקור ת ע ש תT T T ! י

א) הנך רואה, כי מעשרה ולמעלה, נאמר לזכר עשר (בלא ה״א), ולנקבה עשרה (עם ה״א).

ך ם ועד מאה, שוה לזכר ולנקבה, לסמו ב) מעשרי ולמופסק.

בא עם תי״ו, כמו - ג) ומספר מאה, בהסמכו י מאת.

ך ומופסק. אך ד) אלף - הוא גם כן שוה לסמו אלפיס, הוא מופסק, ואלפי סמוך.

ת אלפים, נאמר - רבויא - ר ש ה) ולמספר המורה על ברבוי, יאמר ב רבבה, ולא ישתנה בסמוך. א

א) רבויאוית כ) רבו' ג) רבוית ר) רבבוית

- 7 -

שם המספר

ו) השביס - והימיס עד עשרה, ועד בכלל יבואון רבים, כמו - בלשו

א) ועלעוה עוביס כ) ארבעה ימיס

ומשם והלאה ביחיד, כמו -

א) חמעו עשרה עבה כ) ארבעיס יויס

ן מספר דרך הכתוב בשנים, לשום שנה בי ו למספר, כמו -

מאה עובה ועקרים עבהT T T T - . .

ת עם האחדים, על הרוב ז) כשיחוברו העשרו יבואו האחדים קודם, כמו -

אחד עשר

ח) ומעשרים ומעלה, יוסיפו אות ואייו, כמו -

אחד ו־עשריס

ת יבואו קודם לאחדים, ו ט) ויש פעמים שהעשר כמו -

ארבעיס ושתיס

8

שם מספר המצטרף

ס המצטרף! של סדר מוקדם ומאוחר, שס המצטרף - יורה ע

ר וכדומה, כמו - ד ס במעלה, או ב

ן שבי שלישי ראשו

רביעי חמישי ששי שביעי שמיבי תשיעי עשירי

, זולת המצטרף אל השם ן א יתכן להיות ראשו ל ש שאחריו. גם לא נקרא שני כי אם בהצטרפו אל

ן שלפניו, וכן בכולם. הראשו

ן נקבה יבוא, כמו - ובלשו

ראשובה שבית (או שביה) שלישית

רביעית חמישית שישית וכו׳

ן רבים תאמר - ובלשו

ראשוביס שבייס שלישיס וכו׳

- 9 -

מספר החלקי

מספר החלקי: מספר החלקי - הוא המורה על חלק מן הכל (מן

השלם), כמו

א) חצי הדס כ) שלשית השקל

ג) רביעת ההין

ן נקבה. והוא שוה למספר המצטרף בלשו

ן מספר החלקי למספר המצטרף י ל שב ד ב ה הבר הנמנה, ד קודם הד י שמספר החלקי, נזכר תמ

כמו -

רית האיפה א) עשי

כ) חצי ההין

בא לעולם אחרי דבר ל מספר המצטרף, י ב א הנמנה, כמו -

א) ובשבה השלישית

כ) ויהי בפעס השביעית

מלת ביל, נקראת - מספר הקף ?ללי.

- 10 -

מספר המקרי

מספר המקרי: מספר המקרי - הוא מורה על המספר, זולת התיחסותו אל המסופר, ואינו אלא כשאר שם

מקרה, טרם התחברו על עצם, כמו -

א) שלשת ימיס כ) ארבעת מקצועי החצר ג) חמשת חמשת שקליס

ר) ששית ימי המעשה

ה) עשרת בבי המן

ומצאנו פעלים נגזרים משם המספר, כמו -

א) התאחדי הימבי (נגזר מן אחד) כ) ויאמר שבי וישבן

ג) ויאמר שלשי וי שלשי י) וחמש את ארן מצריס

ה) וששיתס האיפה e) עשר תעשר

- 11 -

כגוי השם

ם ם הגוף, או תחת ש כנוי הגוף הבאים תחת שלשלש ר כבר נזכר, ואין צורך לשנות ו ש הדבר א

שמו פעם בפעם. והם מתחלקים לשמונה.

ה) כנוי שממנו ו) כנוי המצרף ז) כנוי הרומז

ח) כנוי השאלה

א) כנוי הגוף ב) כנוי הקנין

ו י ג) כנוי שאל ד) כנוי הפעול

א) כבוי הגוף!

יחיד יחיד רבים רבים לזכר לנקבה לזכרים לנקבות

אבי שוה אבחבי שוה אבכי לזוי׳ן ביזבי לזוי׳ן

אתה את אתס אתן־בהT ־

היא היא הס הן־נה המה

ם עשרה במספר, כנוי הגוף היו ראוים להיות שתישלש ש לרבים ו ל ש ליחידה, ש ו ש ליחיד, של ל ש

לרבות. אך מלות המדברים בעדם (גוף ראשון) במספר יחיד ורבים, הם משותפים לזכר ונקבה כאחד, על

כן יהיו רק עשר.

- 12 -

כגוי השם

ב) כנוי הקנין!

רבים לנקבות

רבים לזכרים

יחיד לנקבה

יחיד לזכר

שוה לזו״ד ״

עולנוT V

שוה לזוי׳ד

עולי

ת עולכס ׳עלכ׳ "י

V T V

עולהסV T V

-לי־

:להT V

עילר

עולו

יכות וקניד הדבר למי - מורה על שי הקניד הוא, וכד עם השם -

ע? די ע?.ךר ע? דו׳ עם־ח

ג) כנוי שאליו!

יחיד יחיד רבים רבים לזכר לנקבה לזכרים לנקבות

אלי שוה אלינו שוה או ילינו לזוי׳ד

T

או לי לזוי׳ד

t אליר אליך אליכס אליכ׳ או לכס

V T או לר

אליה אליהס אליה׳T V ••

אליוT ״

או להס או לה׳V T

או להT

או לוי

- 13 -

כגוי השם

ד) כנוי הפעול!

יחיד יחיד רבים רבים לזכר לנקבה לזכרים לנקבות

אותנו שוהT

אורני שוה לזוי׳ן ח

אותנוT לזוי׳ן

ו אתכם אתכו ת ת ו או'תך א

אותם אותוT

אותהT

אותו

ה) כנוי שממנו!

יחיד יחיד רבים רבים לזכר לנקבה לזכרים לנקבות

הטני שוה בלבבנו שוה לזו״ן לזוי׳ן

פ ת בבלו״ בבבגך בבכם בבכן ת

בבבלנה בלוזם בגוזןT V •

בת בב^נו, נאמר לנסתר יחיד ונאמר למדברים תי ון לזו״ן (זכר ונקבה), בעדם (גוף ראשון) ברבים, בי

זאת התיבה שוה בהם.

- 14 -

כגוי השם

, כל - וזן ־ וזנה ־ הבה, ך ד י ר ב ו ס ה מ הי ל זה י ל כ

כולם בצירי, כמו -

א) וזן וזנה היו כ) נתנים הבלה לי' ״ ד ד נ ״

וכל - להן, בסגול, כמו - ועשו להן כטוב בעיניכם

ובלשון ארמי בצירי, כמו - להן הלבא ופשרה

ושלשה יוצאים מן הכלל, שהם בסגול, והם -

א) אשר ישרתו בהן כ) ויבואו פלשתים וישבו בהן

ג) ולכל בהן היי רוהי

ועם הכ״ף בסגול, כמו - ולא עשה כהן

וכל - הם בצירי, כמו - אלה ר!ם. ואחת בלבד בסגול - לבלתי עשות ?הם

וכן - כם, עם אותיות ב ־ ל ־ ם , היא בסגול, כמו -

rnm (א) בכם כ) לכם ג

ועם הכ״ף בצירי, כמו - ?כם אדברה

- 15 -

כגוי השם

ו) כנוי הטצרף: כנוי הבבצרף - נקרא גם כנוי הסמיכות, והיא

י ענינים, כמו - , שמצרפת שנ בת אשר תי

ר נתתה עבדי ש האשה א

בא א לפניו, ואם לא י ב וגם היא נסמכת לשם ה שם לפניו, יהיה נסתר השם, כמו -

ר יבא את רעהו ש א ו

ש אשר יבא את רעהו, וכנוי זה שוה י א תחת - ו לזכר ונקבה, רבים ורבות.

ז) כנוי הרוהו - כמו -

•ה •'את אלה

ה האו' ל הל• הT ־ V T ־ T ־

ח) כנוי השאלה - כמו -

בבי יבבי

בה לבה לבה

וזה הכנוי שוה לזכר ונקבה, יחיד ורבים.

- 16 -

תאר הפעל ושאר המלות

ה נבאר איזה פועל ומעשה, ב ל - היא מלה ש ע פ הת הזמנים, ש ל ש התלוי באחד מ

ד א) עבר נ) הוה ג) עתי

ר נבאר בה את ש ל - היא מלה א ע פ ר ה א אולם ת אופני הפעולה,

ך נ) מתי ג) איה א) אי

(איה נעשה הפעל ההוא). ונחלק את תאר הפעלש מינים - ל ש ל

א) תאר תכונת הפעל ב) תואר מקום הפעולה

ג) תואר זמן הפעולה

א) תאר תכונת הפעל, כמו -

א) ואכלתם אותו ?הפדוין נ) אתבוזלוז לאטי

ב) תואר מקום הפעולה, כמו -

א) מי לך פיה ג) לפבי פרעה נ) שם שם לו ר) אמרי דרך

- 17 -

תאר הפעל ושאר המלות

ן - לא - אל - בלתי - גם מלות השלילה, כגו בבל, למלות תואר הפעולה יחשבו, יען כי הם

ל שלילת הפעולה, כמו - מורים ע

א) לא תאכל ג) בל בטעו נ) אל תאמר ר) לבלתי עעות

זה זמן נעשית, כמו - ג) תואר זמן הפעולה - באי

א) אמרי כן ג) לפבי הימים נ) בטרם תבא ר) עתה שימה־לבו מלך

מלת היחס היא מלה המורה התיחסות עצם דברן - על - אצל - בלן, כמו ם עצם אחר, כגו ל ש ע

א) הספר מובמ ?גל העולמן נ) התלמיד יועוב אצל רבו ג) הגעום יורד מן העמים

ת בי - בך - בוי - בך - בבי - בכם - בו והנה תי בכ0 - בסן - בהם - בם, נקראות גם כן מלותל הכלי שנעשה בו רות ע ר שמו יחס, בעבו

ן - הדבר, כגו

א) במטה אלוקים , נ) בעט סופר.

, כמו - ל התוך, במקום ובזמן וכן מורה ע

א) בעיר הזאת ג) בעבה ההיא נ) בבית הזה ר) ביום ההוא

- 18 -

תאר הפעל ושאר המלות

ת כי מלות היחס, הם נוטות בכנויהן ע ד ראוי ל כנ״ל.

מלות החיבור הם - גם - אף , כמו -

ר כ א) למם אף יין נ) מים גם ע

ן - ולחיבור מאמרים כגו

ר עעית מפצי, גם אבוכי אעעה מפצך, לא ע יען א אעלמך כי אם ברצובי.

מלות הקריאה הם - האמ ־ הידד, לשמחה. אויי ־' ד T ״ V י

אוייה ־ אהה, לעצב. הבה, לזרוז. הן ־ אם,י ־ " T T T ־ : T

לתמהון.

לכל הכנוים החסרים נפרדים יחוברו האותיות, אול המקרים, כמו - השם. מלות המורים ע

אמנם הכנוים המחוברים, מהם פשוטים, ומהם מורכבים. הפשוטים הם, אותיות נוספות על

רש בבנינים להורות על הגופים. השו

כאשר נדבר בפועלים ואלה יתחברו ג״כ לשמות, למלות, ולאותיות המשרתות.

- 19 -

תאר הפעל ושאר המלות

ר תראה בו איך יחובר הכנוי ש והנה לפניך לוח את ו מ ש ה ב ש ע לקום דבר, וממנו תראה, וכן ת

אחרים.ר כ ם ז ש

ר ת ס ג ל

נקבה

־ברה

זכר

דברו

א ע מ ג ל

זכר נקבה

ן ו ש א ף ר ו ג

שוה לזוי׳נ

: T V T דבריו דבריה

ו ד ה

יחיד בכנוי יחיד

דברי דברך

דברי דבריר דבריך

ד דבריבי דברכם דברכן דברם י ח י

רבים

רבים בכנוי יחיד

ם דבריביי I דבריכם דבריכן I דבריהם דבריהן י ב ר

בכנוי רבים

י - הכנוי המחובר לאותיות המשרתות, כמו - ל לך - לוי. ועם בי״ת יחובר כמוהו, ולרבים בבר -

בכם - בהם, כנ״ל.V T V T

דבר בו משינוי נקודות השם בהתחברן לכנוי, נדבר גם כן משינוי בס״ד באחרונה, כאשר נדבר מכנוי הנקודות בגלל הסמיכות. וכן נ

המחובר למלות.

- 20 -

הפעל

הפעל - הוא חלק הדבור, והיותר הכרחי, והואה דברים - ש ל ר יורה ש ש א

א) ענין נ) זמן ג) נושא

ל - פקר, יורה על - ש דרך מ

א) ענין הפקיהה נ) זמן הפקירה (בעבר) ג) הנושא (שהוא פוקד)

הפעל - מתחלק ל -

א) פעל עומר נ) פעל יוצא

ושא ר הפעולה בנ א ש פעל עומר - הוא כאשר ת עצמו, ולא לזולתו, כמו - שכב ־ עמד ,

פעל יוצא - הוא כאשר הפעולה יוצאת ממנו לזולתו, כמו - אכל ־ בתב,

בר הנאכל, או וצאת מהאוכל, לד שהפעולה י מהכותב, למכתב הנכתב.

ל א ש וכדי להבחין בין, פעל עומר - לפעל יוצא, תת בלה ? ל א עליו ש

T

, אכל את הלחם. בתך אם תאמר מה אכל ? תשו

ל מה שכב ? א ש לא כן בפעל עומר, אם ת, נשאר מעל. בתך תשו

- 21 -

הפעל

ה דברים - ש ש ך להבחינו, ב ל - צרי ע פ ה

א) סוג ג) גופים ה) בנין ב) מספר ד) זמן ו) גזרה

ה הם - ש ל א) הסוגים - ש

א) זכר נ) בקבה ג) שוה לדו״ב

ב) מספר - שנים הם -

א) יחיד נ) רבים

ה הם - ש ל ג) הגופים - ש

א) מדבר בעדו (גוף ראשון) נ) במצא (נוכח)

ג) בסתר

ן לרבים. ן ליחיד בי ן לנקבה, בי ן לזכר, בי בי נמצא שהגופים הם שנים עשר.

ד) הזמנים - יתחלקו לשלשה והם -

א) עבר נ) הוה ג) עתיר

- 22 -

הפעל

ם ״מקור״, ש ש דרך אחר בפעל, ונקרא ב י ולפעמים נקרא שם הפעל, והוא זמן שאינו

מוגבל.

ה) הבנינים - מאלו הזמנים והדרכים, נבניםה בנינים, ע ב ש הבנינים, והמה מתחלקים ל

א) שלמים ג) נחים נ) חסרים ר) כפולים

ר ראשים, ש ה ע ע ב ש ומאלו יתפרדו והיו ל כאשר נבארם אחד לאחד.

ש ע בראשונה, כי לכל פיעל, י ד ת אמנם צריך שש אותיות, חוץ מן המרובע, ל לו שרש, והוא ש

דבר במקומו. שגם ממנו נ

ואלה שמותם

ה) התפעל e) ה?עיל f) ה?על

א) קל נ) ב?על ג) פעל ר) פעל

ו) הגזרות ארבעה הם

23

גזרות הפעל

: ם י מ ל ש ת ה ר ז ג

ש הפעולות, קלות ר ל כל ש נהגו המדקדקים לשקול פ ־ ע ־ ל, וקראו לאות ק ש וחמורות, על מש פ״א הפעל, ולאות השניה ר הראשונה מכל ש

ת למ״ד הפעל, כמו - עי״ן הפעל, ולאות השלישי

השי״ן, פ״א הפעל

הרי״ש, למ״ד הפעל

, כי כל ל הגזרות ושמותן , ותשכי ן אתה עתה תבי פעל, בכל הבנינים ובזמניהם, כאשר תראינה, אז גזרתו מן השלמים, , שלשתן אותיות שרשו

אך שלא תנוח בו אות.

ר - ש ש א ר וכלל זה תקח ביהך, כי כל ש

א) לא תהיה בו אחת מן האותיות הנחות,

נ) או לא תהיה בו נו״ן, או למ״ד (וגם ירד לדעת קצת מהמדקדקים), בפ״א הפעל,

ג) או לא תהיה בו תא״ו, בלמ״ד הפעל, בוהאי הוא מן השלמים.

- 24 -

גזרות הפעל

: ם י ר ס ח ת ה ר ז ג

גזרת החסרים הם, אשר תחסר אות משרשם,זה מזמני הבנין. והם נפרדים לשתי גזרות, באיל הרוב כשתהיה אחת לחסרי הפ״א (הפעל), וזה ע

אות ראשונה, נו״ן או למ״ד, כמו -

K) נטע נ) לקח

ולפי קצת מדקדקים, גם תוכל להיות יו״ד כמו -

K) יצק נ) יצב

: ת ו ו ע ק י ה ר ס ת ח ר ז ג

גזרת חסרי הקצוות הם, כאשר תחסרנה אות פ״א,הן (פ״א הפעל ולמ״ד ות, שתי ואות למ״ד השרשי

ל - ש הפעל מן השרש), והנה נו״ן, דרך מ

ברנן שנמצאת - תת

ת תי״ו, יהיה הפעל גם שי ואם תהיה האות שלי כן חסר, ונוכל לקראתו, מחסרי הלמ״ד.

א זאת, יען כי ב אמנם במספר הגזרות לא תר ש א החסרון במקרה אחד לבדו הוא, והוא כבמשקל ש בתי״ו אחרת. כאשר נבאר, ו ג פ ת

השלמים גם תבא.

- 25 -

גזרות הפעל

ם: חי הנ

ש אות נחה. ולפי ר ש א ב הנחים הם, כאשר תבום ר תהיה בו בשרש, כך יהיה ש ש מקומה א

ע - ש הגזרה. ואלה תולדותיה ת

א) נחי פ״א אל״ף -¬

כ) נחי פ״א יו״ד -¬

ג) נחי עי״ן וא״ו (האות השניה) -¬

ג) נחי עי״ן יו״ד (האות השניה) -¬

ר) נחי למ״ד אל״ף -¬

ה) נחי למ״ד ה״א --

e) נחי הקצוות (נחי פ״א אל״ף, ולמ״ד ה״א) -¬

ז) נחי הקצוות (נחי פ״א יו״ד, ולמ״ד אל׳׳ף) -¬

ח) נחי הקצוות (נחי פ״א יו״ד, ולמ״ד ה״א) -¬

ט) נחי עי״ן וא״ו, ולמ״ד אל״ף -¬

ם שהם מנחי הלמ״ד ה״א, ועם יש שרשי ו

הם מן השלמים כאשר נבארם.

י ת מהחסרים והנחים - תולדנה ותרכבנה ש ואלו הם -

א) חסרי הפ״א, ונחי למ״ד אל״ף, כמו - נשא

כ) חסרי הפ״א, ונחי למ״ד ה״א, כמו - בכוה

- 2 6 -

אמר ד ־

ידע קום בין

מצאT T

גלוזT T

אבהT T

יצאT T

ירהT T

בוא כל זה

גזרות,

גזרות הפעל

: ם י ל ו פ כ ת ה ר ז ג

גזרת הכפולים, היא גזרה בפני עצמה, והיאש שתי אותיות דומות, זו אחר זו, ר ש ינה ב כשתהי

שניה ושלשית, כמו -

א) סבב כ) מדד

מזאת תבנה גזרת המרובעים, בנוח העי״ן, ו כמו -

א) בונן כ) כרבן

נשאר לנו לרמוז כאן, אחרי צאתנו מן הגזרות, כיל ל ארבע אותיות, וגם ע ם מיוסדים ע ש שרשי י

חמש, וגם מהם נדבר במקומם.

ש ד ו ק ן ה ו ש ן ל י נ ב

אחרי הודיע אלקים לנו כל זאת, נבא לבנותל יסודי גזרות האלו, כי לפיהם יחנו הבנינים ע

ת צורתם. ויסעו וישנו א

ן הקודש נחלק לשני מיני פעלים, א) לשו

צא ו א) פעל עומד כ) פעל י

ה גזרות, ש ש ב) כל פעל נחלק ל

א) שלמים ר) נחי פ״א הפעל כ) חסרים ה) נחי עי״ן הפעל

ד הפעל ג) כפולים e) נחי למ״

- 27 -

בנין לשון הקודש

יש מורכבים מאלו, כמו נחי הקצוות, או חסרי ויש מרובעים, כמו - שעשע ־ קעקע, הקצוות, ו

וכיוצא.

ה גזרות, כל גזרה ע ב ש ג) כל גזרה נחלקת ל, ת ו ד ל ו ה ת ש ל ש , ו ת ו ב ה א ש ל ה בנינים, ש ע ב ש ל

א) הקל פעל ־ ותולדתו כ) נפעל פעל ־ הדגוש ותולדתו

ג) פעל הפעיל ־ ותולדתו י) הפעל התפעל

וסימנו (של התפעל), אותיות ה״א ותי״ו בראש,ש בעי״ן הפעל. ג ד ו

. ע ב ו ר ש מ י ו

ה זמנים ש ש ד) כל בנין נחלק ל

ר) מקור ה) פעול

א) עבר כ) בינוני (הרה)

ד ג) צווי e) עתי

ה) כל זמן נחלק לשני מינים

א) זכר כ) נקבה

ן נחלק לשני מספרים ו) כל מי

א) יחיד כ) רבים

- 28 -

בנין לשון הקודש

ה גופים - ש ל ש ז) כל מספר נחלק ל

ר בעדו ב א) נסתר כ) נוכח ג) מד

ח) לכל גוף דבור מיוחד בנקודה, או בתוספת אותיות כגון ת ־ ה ־ י ־ מ ־ ו ־ ן, בסוף

העוברים, כמו -

תפר־ת תפר־ה תפרת־י T ־T T : T T : 1 ־ :

•?פךה־ב תפר־ו תפרת־ן

ש העתידים, א ר או אותיות א ־ י ־ ת ־ ן, ב הוסף אותיות א ־ י ־ ת ־ ן על הצווי, ויצא

העתיד, כמו -

או־רכב ירכב תרכב נ־רכב

ד הוא בחיריק, חוץ ובנין זה ״האיתן״ תמיא בסגול, כמו - א־פקיד, כי היא מהאל׳יף, שהי

גרונית.

ך בו נפעל או פעול, י מן לפועל יוצא, דלא שי סיא ל ש יוצא מן הכלל. רק סימן המובהק ש אך י

ת מה. ל א יתכן בו (בפעל עומד), ש

- 29 -

בנין הקל

רת השלמים. ז ן הקל מג י מעתה, נדבר בבנ

ל ע פ ר נ ב ר (פעל) ע ב ל ע ק

יחיד יחיד

זכר נקבה זכר נקבה

פקד פקדה ?פקד נפקדה

3 ?קת! נפקדיד׳ נפקחינ ?קת

פקדתי שוה לזו״נ נפקדת!״ שוה לזו״נ

) הוא שוה לזכר ן ו (גוף ראשו בר בעד ראה כי המדד בכל הפעלים, בכל הזמנים ונקבה, וכן הוא תמי

ובכל הבנינים כולם.

ל ע פ ר נ ב ע

רבים

נקבה

שוה לזו״נ

ן נפקףז

שוה לזו״ן

זכר

?פקדי

?פקדתם

נפקדני

קל עבר (פעל)

רבים

זכר נקבה

פקדי שוה לזו״נ

ן ז פקדתם פקף

פקדני שוה לזו״נ

- 30 -

בגין הקל

ב ותראה כי הנסתרים והנסתרות שוים ו ש ד ת עו) ביחיד ן הם בעבר, ולמדברים בעדם (גוף ראשו

וברבים וכנז״ל.ן ותדקדק כי אותיות ת ־ ה ־ י ־ מ ־ ו ־ ן, ותבית להוראת הגופים בעבר, אחרי ו ש מ ש המה מ

ן עיניך. השרש, ויהיו לזכרון בי

ל ע פ י ג ג ו בג

יחיד

זכר נקבה

נפקד נפקךה־ת

רבים

ל ע ו י פ ג ו בג

יחיד

זכר נקבה

פול; ד פוקן־ה־ת

רבים

פויקדיס פוקדות נפקדים נפקדות

ך להוסיף כנוים בבנוני (הוה) פועל ונפעל, צרי נפרדים להוראת הגופים, כמו אני פויקד, אתהען כי בו הוראת הגופים. וכן פוקד, הוא פויקד, י

יקראו גם בפעול בכל הבנינים ובכל הזמנים.

א בלי מלות הגוף ב מן הוה ש (דע לך כי פעל בז יחדל מהיות פעל, והיה לשם עצם לכל דבר).

- 31 -

בגין הקל

ל ע פ עורי ג

יחיד

זכר נקבה

הפקד הפקדי

רבים

הפקת הפק־נה

ל ק עורי ה

יחיד

זכר נקבה

פקד פקדי

רבים

פקדי פקךנה

רש נקודה א האות ה״א לפני השו ו בצווי הנפעל תבן ל נו״ן הבני ש לאחריה, להורות ע ג ד בחיריק, ור תחסר (שהרי בנפעל, תמיד יש אות נו״ן לפני ש א השורש, ובצווי תחסר). ואם פ״א הפעל אינהא ו ש (מחמת שהיא מאותיות אחע״ה), תב ג מקבלת ד

הה״א בצירי, כמו - הערל•

ן הקל הוא פקוד, י ש פקד צורת המקור בבנ ר ש ב ובתוספת האותיות (בכל״ם) ב ־ כ ־ ל ־ מ , יהיו -

ב־פקד ב־פקד ל־פקד בל־פקד.

ן נפעל הוא הפקד, ולא ישתנה י צורת המקור בבנל תוספת אותיות ש הניקוד מצורת המקור ב

יבא כמו - בכל״ם, ו

:;:־הפקד ::־הפקד ל־הפקד מ־הפקד.

- 32 -

בגין הקל

ת הרמוזות ל משקל פקד, בגלל הסבו ויבוא עיבא בה״א נוספת בצווי, כמו - ד וצווי. ו בעתי

לךבעח למשחה

ר נקוד בקמץ בא הקל ליחיד בעב ולפעמים יר א ש וצירי, כמו - חפ־ך עם פ״א, לא ישתנה ב

הגופים, ותאמר -

חפד חפצתי חפצתT : ־ T ־ : י T ״ י T

ל ב ונמצא גם כן העי״ן בחולם כמו - יכול, אה כי אינה ממרתינו. נשמטי

בא לפעמים הנמצא (נוכח) יחיד פ״א הוא פקדת , י בה״א נוספת באחרונה, כמו - בגדתה, וכן בנפעל

בכםפתה.

ש אשר האות הראשונה שלו תהיה חי״ת, או ר ו שא א נע בנמצאים (בנוכח) לשו עי״ן, יהפוך השו

פתח (חטף פתח), כמו -

עמדתם חפצתם :

ש אשר האות הראשונה שלו ר ו ן נפעל ש ובבניל ו תהיה חי״ת, או עי״ן, תהפך נו״ן הבנין לסג

במקום חיריק, כמו -

חפו נענש :

- 33 -

בגין הקל

א נח תחת פ״א הפעל, ו ם ש ם במקו לפעמי ול (חטף סגול), כמו - ו א סג ב א ש ו ב י

עלם מזרם :

ות ואם תהיה האות השנייה (עי״ן הפעל), מאותין הקל י א נע, יבוא בבנ חי״ת או עי״ן, במקום שו

א פתח (חטף פתח), כמו - (בצווי) שו

בחרן במקום בחרן

וכן בנפעל (בעבר)

:בחרה :בעלה :עואלה־ ד ד • : : י 1 • : : ד • ־ ־ ־ : :

ואם אות השלישית מאותיות חי״ת או עי״ן (למ״ד הפעל), בנמצאת יחידה (גוף ראשון לנקבה בבנין

תבא - קל, עבר), משתנת, ו

צמחת עומעת במקום צמחת עומעת

וכן בנפעל ישתנה גם הבנוני הזה בגלל אותיות חי״ת עי״ן, אם יבואו בשרש, כנז״ל בעבר.

מלבד שנוים המייל דוק ותשכח, כי בהיות למ״ד ובוא בזכר יחיד (בהוה), ן הקל, י י הפעל בבנ

תחתיהן פתח, ותאמר -

צןיגללרז שזבלע ולא צריבלח טזימע

- 34 -

בגין הקל

י ובנקבה ביחיד, במקום שני סגול, יבאו שנ פתחין, ותאמר -

::וימחו! ולא צוימחת

ר - מ א פעל ת כן בנ ו

ת ולא גועפלעת ע ב ? :

א יו״ד נוספת ו ן הקל, בזכר יחיד בהוה, תב י בבנ באחרונה, כמו - פויקדי במקום פוקד, ואז הצירי

יהפך לשוא.

ן נפעל, תחת עי״ן הפעל, בזכר יחיד בהוה, י בבנא יבוא קמץ, להבחינו מן העבר לנסתר יחיד, שהו

בעבר :פקד. בפתח, ותאמר בבנוני - :פקד ו

כן יבוא הבנוני, בקמ־ן בפ״א הפעל, כמו העבר, כמו -

חפ־ך חפצה חפצים ספצוית

ת שת הסבו בוא גם כן על משקל פקד, לשלו צווי, יד. ויבוא גם בה״א נוספת, כמו - האמורות בעתי

עובלרה וכרהT : T T : T

א ואם הוא (הצווי) בפתח בלי ה״א (כמו שמע), תבו בה״א (במקום הה״א) בחיריק בפ״א הפעל, כמו -

ועבלעה עוכבה, ונמצא םלחה.ד ד * י : ד : • : ד

- 35 -

בגין גפעל

ל ק ל ה ו ע פ

זכר פקןד פקןדים

נקבה פקןךה פקןדוית

ש מ ש י פעול בנפעל לא נמצא, כי כולו פעול, ון הזה הבינוני. י תחתיו בבנ

ר דרכי החי״ת והעי״ן, כי ובפעול הקל, תשמוא נע במקום ותן פ״א הפעל, יהפכו השו בהי

א פתח (חטף פתח), כמו - שהוא, לשו

עצורה

א נע. א פתח, במקום שו וכן לעולם יבוא בם השוא שו ל ו א סגו בא שו ד היוצאים, אשר בם י מלב

אן לידינו. קמץ (חטף קמץ), כאשר נזכירם בבו

ובהיות החי״ת והעי״ן, למ״ד הפועל, יניחו הפתח תחתיהם, כמו -

פתןח ידןע.

בכל בנין, והכלל הזה יהיה בידך, כי בכל זמן ו חי״ת או עי״ן, לכשיהיו בפעל באות האחרונה, באם לא יהיו אחר קמץ או פתח, תנקד כל אחת

ר זה. מהן בפתח, ושמו

- 36 -

בגין נפעל

ל ע פ נ ד ב י ת ע ה

זכר נקבה שוה לזו״נ

תפקדי

ד ק פ י

רבים

ד שוה לזו״נ ק פ ב

תפקדברזT : י " T ־

תפקדי

תפקדברזT : י " T ־

ל ק ד ב י ת ע ה

זכר נקבה אפקיד שוה לזו״נ

תפקיד ת?קדי

יפקיד תפקיד

רבים

בפקיד שוה לזו״נ

ת?קדף תפקידברז

יפקדר תפקידברז

בת תפקידברז, ותיבת תפקדברז, שוה לנמצאות תיד, וכן לעולם. ולנסתרות בכולם בעתי

ן בפועלים ן בפעל הזה ובי ד, בי התי״ו בעתי אחרים, בכל הבנינים יהיה שוה לנמצא זכר,דבר זה ילמד מענינו ממ״ם ולנקבה נסתרת. ו

הפועל. אותיות אית״ן, בהיות אותיות חי״ת או עי״ן, בפ״א הפעל, יהפכו חיריק לפתח. והסגול באל״ףות חי״ת ל באותי ו א סג ך אחריו שו יעמוד, בהמשי

עי״ן לפעמים, כמו -

יעמיד תעמיד אעמיד

- 37 -

בגין נפעל

א נח, כמו - אךמלד ־ ופעמים הרבה ישאר השו תךזבליד ־ יןזמיד.

ש ג ד בא ה ד הנפעל, אחר אותיות אית״ן, י בעתיר תחסר ש מן הנפעל א להורות הנו״ן הבאה לסי

בו, כמו -כקד הראוי להיות אבפקד א

ואם פ״א הפעל לא תקבל דגש, תבאנה אותיות אית״ן בצירי, כמו - אחעוב ־ ארצח.

T ״ ־ " T י ״

א ״ ד ה א בעתי ב ם בעדם (גוף ראשון), ת במדבריה הנקודה, כמו - אפקדח ־ נוספת, ובגללה תשתנ

אעובלרה.

T : : V

וכן תראה נו״ן נוספת בנמצאים ובנסתרים

הזכרים, כמו - תפקתן ־ יפקתן.ד נמצא, פתח בעי״ן הפועל במקום גם בעתי

ש סיבות. ל ש חולם, והוא ל

ות חי״ת או עי״ן א עי״ן הפועל באותי ב ת ש א) כ כמו - יפעל ־ יפחד.

כ) כשתבואנה אותיות הנ״ל בלמ״ד הפעל, כמו - אעומע ־ יצמח.

ב פועלים העומדים , כמו - אעוכב ־ אצדק ג) ברו וכיוצא.

- 38 -

בגין פעל ופעל

ר כ ל ע ע ר פ ב ל ע ע פ

זכר נקבה זכר נקבה

??•־רז ?ק־

?ק־ פקךרז

פקךת פקחי פקחי

שוה לזו״נ פק־תי

י שוה לזו״נ ק־ת פ

רבים רבים

ק־ן שוה לזו״נ פקת שוה לזו״נ פ

פקהין פק־תם פק־תן פק־תם

שוה לזו״נ פק־בו

??־:ף שוה לזו״נ

ש י בנין פעל הוא פועל כמו בנין הקל, וההפרש שת הוא, כי הפעולה הבאה בפעל ו ע מ ש מ ביניהם ב

עשת יותר בחיזקה ובזריזות מן הקל. היא נ

ש הבא בעי״ן הפעל ג ד ם ה ועל ענין זה, או משו נקרא בנין פעל פעל כבד, וכן נקרא פעל הדגוש.

ן פעל לנפעל, כי פעל הוא פעול י ב וכן היחס ש הפעל, כמו שנפעל הוא פעול הקל.

- 39 -

בגין פעל ופעל

ן פעל לפעמים עי״ן הפעל בפתח, כמו - י כבנבשלשה פעלים היא בסגול, והם - עובר, ו

דבר ?בם בפר

ובאס״ף (אתנח וסוף פסוק) עי״ן הפעל בצירי.

ות הגרון אהחע״ר, אז כשתהיה עי״ן הפעל מאותי פ״א הפעל נקודה בצירי במקום חיריק, כמו - ברך

בא חולם במקום קבוץ, כמו - שזרעו , ובפעל י

וכן נמצא פעל בחיריק בלא דגש, כמו - נחם, והגם שהיה לו בעי״ן הפעל. וכן נמצא הבנין בלא

דגש, כמו -

בקשו מבקעוים מלאו

ש חזק. ג ד ט ה מ ש ה ואחרים כאלה ב

ל ע י פ ג ו ג ל בי ו ע ל פ ע י פ ג ו ג בי

ך ק לפ זכר מפקד ?

לפקדח ־־ת פקךח ״ךתי ד : \ ד

נקבה לפקדח ־ךת

לןן־ים פקדים רבים לפקךים ללל

רבות לפקתת לפקתת פקדוית

- 40 -

בגין פעל ופעל

ן פעול לפעל שכולו פעול, מפקד ־ מפקד, ואז איל לעולם המ״ם בשוא, סימן לבינוני (הוה) ופעו

ות אחהר״ע, פ״א הפעל ואם עי״ן הפעל מאותיץ ז תחת פתח בבנוני, וחולם תחת קבו מ ק תהיה ב

בפעול, כמו -

לדבי רך : ?לברך מבו

ורעיו בצירי העי״ן, כמו בעבר. ועם מקף אחריו יתהפך לסגול, כמו - מבקעו־לחם

ל ע י פ ו עו

זכר פקד פקת

נקבה פקדי פקדבוז

ש מ ת ש : אין בו צווי, ואם תצטרך ממנו ת ל ע י פ ו עו

מצווי נפעל, כי הכל הולך אל מקום אחד.

: לפעמים כולו פתח, כמו - בלע ־ פלג• ד ק פ

בא בסגול, כמו - : פקד, ובמקף י ל ע ר פ ו ק מ

דבר־בא. ועם אותיות בכל״ם יהיה - בפקד ־ ?:פקד•

: פקוד כמו גנוב ל ע ר פ ו ק מ

- 41 -

בגין פעל ופעל

עתיד פעל

זכר נקבה

אפק־ שוה או״נ

.״?ק־ ::פק־ר

רבים

כן־ שוה או״נ ב;

״פקת ::??־:7

־??־י ::??־:7

עתיד פעל

זכר נקבה

אפק־ שוה או״נ

::?ק־ ::פק־ר

־?קד ::?ק־

רבים

:?ק־ שוה או״נ

א, ותחת האל״ף י הבנינים בשו אותיות אית״ן בשנבת היותה גרונית א ופתח (חטף פתח), לסי שו

א נע. א לקבל שו ל כמשפטה ש

יבא קמץ או חולם ן הקל בפתח. ו י פ״א הפעל בבנ תחת פתח או קבוץ, קודם אותיות אחהע״ר,

ש החסר, כמו - ג ד להורות ה

א(ביר רבי1ר

ד ה״א ונו״ן נוספות, כמו - ה בעתי ויש שתבאנ

א־־בךה י:ר?1ין

- 42 -

בגין הפעיל והפעל

ל ע פ ר ה ב ל ע י ע פ ר ה ב ע

זכר נקבה זכר נקבה

רזפקתזד י ד : :

פ!קקד רפקיד ירפקיךזז רז

זזפקדת הפקתנT : י T : ־

רפקדת רפקדה רפקדתי שוה או״נ הפקדתי שוה או״נ

רבים רבים

שוה או״נ שוה או״נ

הפקדתם רפקדתן רפקתנם רפקתנן

ר שוה או״נ שוה או״נ ר?קדב

א קודם אותיות השורש, ״ סימן ההפעיל, אות הם פתח ״ ן ולמ״ד הפעל. בבינוני מ ״ י ן ע ויו״ד נחה בי

ם קבוץ. ״ תחת ה״א הבנין, ובפעול מ

א ״ ד, אותיות אית״ן יבאו בפתח במקום ה בעתי הבנין. בצווי ומקור ה״א הבנין בפתח.

ד אצלו נקודה ן תעמו עול פעולו, ה״א הבני ובנדזן תהיה א בכל הבני בקמץ, ובבואה לפני שו

נהה״א) חטופה, ואין בו יו״ד נחה כמו בהפעיל.

ת בזולת על ידי אמצעי הוראתם, הפעולה נעשיא פעל יוצא, ובפועלים העומדים יוצא לשני. כשהו

- 43 -

בגין הפעיל והפעל

בא הפעיל במקום בנין הקל, כשיהיה לפעמים יך משמים. א נמצא בקל, כמו - השלי ל פעל ש

ו בפעל, פועלים במקום הפעיל כשהם א ב וכמו ש עומדים, כמו - ערום הלכו בלי לכוש.

ן ות אחרה״ע, ה״א הבני אם פ״א הפעל מאותיא סגול, א בסגול, ואות אחרה״ע תהא בשו ב ת

כמו - ההרים ־ העלים ־ האמין וכיוצא., כמו - העלים. א נח לבדו א בשו ב וגם לפעמים ת

ז בה״א, ו ב , ק הפקד, לפעמים נמצא במקום קמז כמו - השלך.

ז מ ק חי״ת ועי״ן לכשיהיו בפ״א הפעל, ינקדו בז הה״א אז הוא רחב, כמו - ההרכה ־ מ ק חטף, ו

י. רזרזלליT ״ I T

ל י ע פ ל ה ו ע ל פ י ע פ י ה ג ו בג

ך ק פ זכר מפקיד מ

נקבה מפקיךה־ךת מפקךה־ךת

רבים מפקידים מפקדים

רבות מפקידוית

בינוני הפעל, לא נמצא. מפקיד, נמצא ביו״ד נוספת, כמו - המגביהי ־ המשפילי.

ז המ״ם, כמו - משהת. מ ק מפקד, נמצא ב

- 44 -

בגין הפעיל והפעל

: וזפקד או וזפקד לזכר. ולנקבה וזפקירי• ל י ע פ י ה ו ו ע

לןן־בה• קקירי רז וברבים רזלןר• : רז ל ע פ ר ה ו ק כקר או רזפקר. מ : רז ל י ע פ ר ה ו ק מ

הפקה בסגול במקף, כמו - רע^־בא, והעי״ן כמנהגה בשוא פתח.

גם נמצא בחיריק ובה״א נוספת, כמו - חקעויבח ־ הצליחו:

ל ע פ ד ה י ת ל ע י ע פ ד ה י ת ע

זכר נקבה זכר נקבה

אפקי־ר שוה לזו״נ א1פ!קר שוה לזו״נ

קקיר תפקירי תפקרי הנ

ר ר תפ!ק ק פ יפקיר תפקיר י

רבים רבים

ר שוה לזו״נ ק פ ר שוה לזו״נ ב י ק פ ב

תפקרברT : י T : ־

קקירי תפקר^ הנ

תפקרברT : י T : ־

יפקירי תפקר^

^קןיה נמצא בצירי, כמו - שזןק. וגם בפתח, כמו ןי- י?טח.

אפקה אותיות אית״ן, תבאנה גם בקברן.

- 45 -

בגין התפעל

ש ג ד , ו , סימנו התי״ו הנוספת בראשו ל ע פ ת ן ה י ג ב

בעי״ן הפעל כמו בפעל. בבנוני מת (הכוונהד אותיות אית״ן י ת ע ב לתחילת הנטיה כמו מתפקד). ו

ואחריהן תי״ו, כאשר תראה.

ת בעצמו ממנו, ואם כן הוראתו, הפעולה נעשימן אחד. יהיה פועל ופעול בז

ל פעולה הנעשית בפועלים העומדים, מורה עת ובחזקה, כמו - חתחלר ו ד בתמי

ש ן הקל, י י ר אינם נמצאים בבנ ש ובפועלים א, כמו • ת הקל בעצמו ו ע מ ש להם את מ

בא לפעמים חתפלןר, כמו - חתחוק. התפקה י

ן מ בא בפ״א הפעל ק כאשר עי״ן הפעל גרונית, י, וכן ך עך רת הדגש, כמו - חי במקום פתח, תמו

בכל הבנין.ל מקזבת המקף, כמו - ו תבא עי״ן הפעל בסג ו

הךנחלף־־בח.

א תי״ו ב ות f ־ ם ־ y ־ ־ך, ת אם פ״א הפעל מאותין פ״א הפעל לעי״ן הפעל בכל הבנין, כמו ן בי הבני

ר ־ ::םתילל. - רד^הנ.

בא טי״ת ואם פ״א הפעל תהיה האות צד״י, יק י ט ? רת התי״ו, כמו - ? תמו

רת בא דל״ת תמו ואם פ"א הפעל תהיה זי״ן, י התי״ו, כמו - חורבלבתון.

- 46 -

בגין התפעל

ן הוא פועל ל הבני כ ן הזה פעול, ש י ן בבנ איש הבינוני. מ ש בעצמו כאשר אמרנו ובמקומו י

ל ע פ ת ד ה י ת ל ע ע פ ת ר ה ב ע

זכר נקבה זכר גקבה

חתפקךח אתפקר שוה לזו״נ

תתפקר

חתפקרתי שוה לזו״נ תתפקר

רבים רבים

שוה לזו״נ בתפקר שוה לזו״נ

חתפקרתם חתפקרתן תתפקרי

שוה לזו״נ חתפק־בי

א בו ה״א נוספת באחרונה, כמו - ב אתפקה ת אעותמרח, והנו״ן ברבים כמו - י־רב^ק;ריך ־

יתחלכין•

נקר בבינוני• נמצא מטהר במקום מתטהר בלרנן תי״ו הבנין, להקל הלשון. בחסרו

בצווי חתפקר, ובפתח במקום צירי, כמו - חתחוק•

מקור: חתפקר או חתפקר

47

בגין התפעל

ל ע פ ת י ה ג ו ג ב

נקבה רבים רבות

בלתפקזרח־רת מתפקרים בלתפקרוית

ל ע פ ת י ה ו ו ע

זכר

נלתפקר

חתפקר חתפקרי חתפקרי חתפקרבח

לך ואורך ר מן השלמים, אשכי ב טרם אכלה לדר אין להם דמות השלמים, ש בפועלים אל ובשלמים יחשבו. בהיותם באים למעט עד תבאנה ש תמי ר ש שלשת אותיות ה משקלם, ו

בבנין.

ת נחי למ״ד ם שיבואו בדמו והם ארבעה שרשי ה״א, ועם כל זה הם מן השלמים, ואחד מחסרי הפ״א, והמה - בגח ־ גבה ־ גמה ־ תמה,

־ T ־ T ־ T ־ T

דמות אחת לארבעתם•

ם יחשבון, זולתי בגח, כי וזה לך האות כי בשלמין מ ם הנ״ל חציו ק ש ר הוא מן חסרי הפ״א. כי שן מ וחציו פתח, כמשקל פקה, נגש, ולא כולו ק

כנחי למ״ד ה״א, כמו - א בה.T T

ה מפיק מ ן ש ר הלשו ש ואולי כי זהו הטעם אדיעך כי איננה נחה. ם הללו, להו בה״א שרשי

- 48 -

בגין התפעל

ם האלה ארבעתם צריך להזהר, כי הה״א בשרשי אם לא תהיה אחר קמץ או פתח, תנקד היאר בלי נקודה כפועלים א ש עצמה בפתח, ולא ת

אחרים, ותאמר -

יגביח חגבח יגיח

ד הקל משקלם משונה מן השלמים, כי כן בעתי ישקלו -

אתנלח תתנלח יגבה יגח

ר אות ש ם השלמים א ד אומר לך, כי השרשי עול ת שלהם תי״ו, יבואו כאשר אמרתי לך ע שי שלי

משקלם.

י תי״ו, היינו תי״ו ת ן יחדיו ש אמנם כאשר יפגשוו ונמצא ר בעד ב ד מ ל ה ש ש מו ש ותי״ו השי ר ש ה

ן ונוכח), אחת מהנה נעדרת, כמו - יחיד (גוף ראשו

כרתי ־ כרת במקום כרתתי ־ כרתתT : ־ T ־ : י ־ ד י ז ־ • ד ד

ת תי״ו להורות חסרון חברתה. ש באו ג יבא ד ו

- 49 -

החסרים

החסרים המה, אשר תחסר אחת מן האותיות הנעות משרשם.

בא בפ״א הפעל, כאשר תהיה נו״ן כמו - החסרון י נגעו. וחבירו יהיה ג״כ - לקח.

י T ־ T ־

ומן המדקדקים שמו בם ג״כ מקצת מנחי פ״אם חסרי הפ״א, כאשר נאמר לפנים, ש יו״ד, ב

ועתה נבא לחבר בנינם.

ז הקל י ר בבנ ב ע

נגש נגשה נגשת נגשח נגשתי

נגשי נגשתם {**ת׳ נגשנר

ר ב פעל ע נ

Wll נגשה נ" *ח נ" *ח נגשחי

נגשר נגשחם נגשת׳ נגשנר

ר הנפעל, חסרון נו״ן השורש, כי נו״ן ראה בעבש בעי״ן ג בא ד ר תראה היא נו״ן הבנין, ולכן י ש א

הפעל להורות הנו״ן החסרה.בא בו ג״כ בשלמים, ונמצא - נלקח. פעל לקח, י

ל ק בינוני ב

נוגש נו'גשה:שת נוגשים נויגשוית

בינוני בנפעל

נגש נגשה־שת נגשים נגשוית

- 50 -

החסרים

ן בא הבינוני נפעל בקמץ כדרכו, להבדילו מ י העבר.

פעול בנפעל, לא נמצא כנ״ל.

ל ק ל ב פעו

נגרש נגישה נגישים נגישות

ד הקל עתי

אגש ־״גש רגשי יגש תג ש

נגש רגשי תגשנה יגשי תגשנה

פעל ד בנ עתי

:גש גש תגגשי י:גש ־ : א גג ש ־

נגגש ־:גשי תגגשנה יגגשי תגגשנה

בא בפועלים האלו גם חולם במקום ד הקל, י בעתי פתח בעי״ן הפעל, כמו - אפול ־ ונצור ־ !יבויל.

ועם ה״א נוספת - אצרה ־ נפלה, וכיוצא.T : ־ T : V

פעל לקח כמו - נגש, אקח ־ יקח, ועם ה״א ־ אקחה.

ל ק עווי ב

גשנה

הגגשנה

גש גשי או גושי גשי

פעל עווי בנ

הגגש הגגשי הגגשי

- 51 -

החסרים

בא צווי הקל בה״א נוספת, כמו - גשה ־ קחה. י

בא בם החולם, ד, י ר בעתי ש אמנם בפועלים אל ־ נפלן, יבואו בצווי כדרך השלמים, כמו - נפו

וכן במקור. וכן נמצא לקח במקום קח.

: גשת, ובלקח - קחת, בגלל החי״ת. ר הקל ו ק מ

ונמצא על דרך השלמים, כמו - לקו'ח.

: רזןגש, ונמצא יוצא מן הכלל - נגויף. ל ע פ נ ר ה ו ק מ

ר ב ע ל ב הפעי

הגיש הגישה הגש־״ הגש־״ הגשתי

!הגישי הגשתם הגש־׳ הגשני

ר ב ע הפעל ב

הגש הגשה הגש־ הג שת הגשתי

־גשי הגש־ם הגשת׳ הגשני

ל בינוני הפעי

בגיש מגישודשת מגישים בלגישוית

ל ע פ נוני ה בי

ש בלגשה־שת בגשים בלגשוית בג

- 52 -

החסרים

ל ו ע פ

הגש הגשה הגשים הגשותT \ י T \ T T \ ־ \

ל י ע פ ד ה י ת ע

גיש תגיש אגיש תגיש תגישי י

נגיש תגישי תגשנה יגישי תגשנה

ל ע פ ד ה י ת ע

גש תגש שי י ג ש ־ ג ש ־ אג

נגש ת גשי ת^^^ה .יגשי ־גשנה

ל י ע פ עווי ה

הגש הגישי הגישי הגשנה

בא בעי״ן הפעל. ובתוספת ה״א הגישה, חיריק י

ר דז^ע3לs הגש. ו ק מ : הגש. ו ל י ע פ ר ה ו ק מ

ל יבואו פועלים החסרים ע פ ת ה ל ו ע ל פ ע פ ב

במשקל, וכמו השלמים עצמם בלי חסרון נגש נגש והתנגש, ואין צורך להזכירם.

- 53 -

חסרי הקעוות

ש ר ו ש גזרת חסרי הקצוות היא כאשר תבאנה ב שתי נוני״ן בקצוותיו, פעמים תחסר הפ״א, פעמיםר הן כאחד, כאשר בעב הלמ״ד ופעמים שתי

ומקור.

ר ב ע ל כ ק ן ה י כנ

נתן נתנה נתת נתת נתתי: T ־ • ־ T T ־ T T : IT ־ י T

נתנו נתתם נתתן נתנו

י ת בא תתה במקום נתתה, והנה תחסרנה ש י הנוני״ן, ובמקומם יבאו שני דגשים, כאשר אתהש ר ו ש רואה. ולכשתחסר אחת מהנה נמהנוני״ן) בש לתשלום ג ד בא ה תו או בסופו, י בראשי

ת הסמוכה לחסרון עצמו. החסרון, כמשפטו באו

ר ב ע ל כ ע פ ן נ י כנ

נתן נתנה נתת נתת נתתי

נתנו נתתם נתתן נתננו

ל פעי ני פויעל ו נו בי

בבנין הקל יבואו כשלמים, נדתנן נתון

ל ק עווי ה

תן או תנה תני תנו תננה

- 54 -

חסרי הקעוות

ר הקל: תת ובגזרת השלמים נתון. ו ק מ

ל ע פ נ י ב נ ו נ כ

נתן נתנה־נת נתניס נתנותT י י T י T T י ־ י י

ל ע פ י נ ו עו

הנתן הנתני הנתנו הנתננהT : IV T י : IT י י : IT י ! •• T *

: הנתן ר הנפעל ו ק מ

ל ק ד ה י ת ע

אתן תתן תתני !־תן

נתן תתנו תתנה יתנו תתנה

ל ע פ נ ד ב י ת ע

אנתן תנת ן תנתני ינתן תנת ן

ננתן תנתנו תנתנה ינתנו תנתנהT ״ T * : IT י T ״ T * : IT ״ י י T *

ר הבנינים הגזרה הזו לא נמצאת. א ש ב

- 55 -

נחי פ״א אל״ף

, כמו - אמר ף ״ ל א א ״ י פ ח נ מ

ר בהוה ופעול יחוברו כשלמים. רק אלה בקל, בעבבא בה ף י ״ ר בם, כי פייא הפעל בהיותה אל מ ש ה

א נע, כמו - א פתח, במקום שו שו

אמרתם במקום אמרתם,

אבוךים במקום אבוךים

ן השלמים באופן ה צורתה מ ד תשתנ אמנם בעתי הזה בקל.

אמר תיאמר תאמרי יאמר תיאמר

נאמר תיאמרו תאמרנה ייאמרו תאמרנהT : 1־ : T : 1־ :

ת ואייו ההפוך, ב י ס ועתה ראה השנויים הבאים מד לעבר, כי פה יבואו - המהפכת עתי

יאמר ©ונאמר ©תיאמר י

שאר בפתח - וייאמר. ובאסייפ (אתנח סוף פסוק) ים בגזרה הזאת שבאסייפ יבואו בצירי, ויש שרשי

כמו - ייאכל' ־ תיאכל'

א נע, כמו - א סגול, במקום שו בא שו בצווי י

ל ־ אמור במקום אמור אכו

א סגול, זולת אחר ועם אותיות בכל״ם האלייף בשו הלמייד תנוח האלייף, כמו - לאמיר.

- 56 -

נחי פ״א אל״ף

בא פה גייכ כדרך השלמים, אמנם הנפעל יא סגול כאשר בא שו א בפייא הפעל, י במקום שו

אמרתי לך.ת בהיותם חייית או עייין, וכן אותיות המשרתור בו ש לבנין, תבאנה בצירי, להורות הנויין א

תחסר, כמו - האמר.

ל והדנפעל: בפועלים האלה לא ע ל פ ע ן פ י בנ ישתנו כלל מן השלמים, והפעיל והפעל בהמה. אמנם יחוברו כאילו פייא הפעל תהיה חייית או

ד להוסיף בזה. עייין, ואין עו

, כמו - ישב ד ״ ו א י ״ נחי פ

ר פייא (הפעל) שלו היא יוייד, הוא ש כל פעל אא יויד. רת נחי פי ז מג

א הפעל ם יוצאים מן הכלל, כי פי ושמונה שרשירת החסרים בפייא, ולכן ז שלהם היא יוייד, והם מג

ש להורות החסרון. ג בא בעייין הפעל ד י אשר לא כן יראה בנחים, ויבואו במשקלם. ואלו

ם - הם השמונה שרשי

צר יצת יקף צע יצק י צג י צב י ינח י' 1 ־ T ־ T ־ T ־ T ־ T ־ T r - T ־ י ד

ר בו תנוח היוייד, יוגזר בבנינים ש ש א ר ו אמנם שא לפניך. כאשר ב

- 57 -

נחי פ״א יו״ד

ר בינוני ופעול, המה כשלמים. ן הקל, עב י בבנ ובנפעל יבואו בזה המשקל -

ל ע פ נ ר ב ב ע

נושב נושבה נוישבת נוישבת נוישבתי

בנרתך נוישבנו נוישבו נוישבתם נוי

ל ע פ נ בינוני ב

נוישב נוישבה־בת נוישבים נוישבויתT T V V T : T

ש נהפך לואייו, וכן יאונה לה ר ש ך יוייד ה ראה אי בזמנים ובבנינים אחרים כאשר תראה.

ו ״ א ן ו ״ י ע ד ו ״ ו ן י ״ י נחי ע

ל ע פ ר נ ב ן ע י בנ

ן נבוינה נבונות נבונות נבונויתי נבו: : T : T T י ד

נבוינו נבונויתם ננבונותתך נבונוינו

ל ע פ ד נ י ת ע

אאבויך תבוין ונבואי יבון תבוין

ננברין תבוינו תבויננה ייבוינו תבויננה- 58 -

נחי עי״ן יו״ד ועי״ן וא״ו

נבונות

ל ע פ י נ נ ו נ י ב

נבוינה נבוינים• : T :

ל ע פ י נ ו עו

הבויני הבוינו ו הבננהT : י י י י

: הבוין ל ע פ נ ר ה ו ק מ

ר קם, נמצאהו בחולם תחת קמץ, כמו לקל בעב

ן י ו ב נ

יהבו ן

בויש בושה בושתי

בא בם בחולם, כמו - וגם בבינוני, המקור וצווי יש ־ בוישי, ובעתיד אבויש ־ יבויש במקום אבוש. בו

ר בצירי, כמו - יבא גייכ עב ו

ממת ־ בגונה ־ בגוני או מתי

בא באלה (בנחי עיין ואייו) גייכ בצירי, כמו בבינוני י

ער ־ עךה ־ לנים

קמו, הטעם בפייא הפעל, להבדילו מנחי למיידם הטעם בעייין הפעל, כאשר תראה הייא, כי ש

בת - עשו. בתי

וכן - קמה, הטעם בפייא הפעל גייכ להבדילו מבינוני, שהטעם בעייין הפעל כמו - קמה.

בא בא בהייא נוספת, כמו - אקומה, וכן י ד י עתי בחולם תחת שורוק, כמו - וירים.

- 59 -

נחי עי״ן יו״ד ועי״ן וא״ו

י קמצים, והשני חטוף (קמץ ובואייו ההיפוך בשנ קטן), וכן בכפולים. וזה הכלל הרשום בכללי קמץ

חטף, כאשר אמרנו, כמו - וישב ־ ריקם.ות חייית עייין, ואם האות האחרונה תהיה מאותי

בא פתח, כמו - ותנח. במקום קמץ חטף, י ואם נוספת נויין, אותיות איתיין יבואו בשוא, כמו

- ישובון.

ל - נבוין, בגופים אחריהם נהפך לשורוק. ע פ נ ב

י חולם, אם כי נמצא נבונות, להתרחק משנ נפויציתם.

, נבונה. ונמצא, נפויצת. י נ ו נ י בב

בנין פעל ופעל

עברו שורשים האלו לכפולים בבנינים הללו,ל לזינו' בכפול למייד הפעל, ויבואו בנוח ע פ ת ה ב ו

ן הפעל. י עי והנם מוצגים לפניך בלוח הבנינים - קומם ־ קוימם

בא כמו הפעל, עם האותיות ל י ע פ ת ן ה י נ ב ו

הנוספות להוראת הבנין.

עבר בינוני עתיד צווי ומקור

התקוימם מתקוימם אתקוימם התקוימם

ואין צורך לשנותו (את המקור).

- 60 -

נחי עי״ן יו״ד ועי״ן וא״ו

בינוני פעל

מקומם מקויממה־מת מקוממים מקוממות

פעול

מקומם מקויממה מקוממים מקוממות

א בו הייא נוספת, כמו - ב ד כדרכו ת בעתי

אקויבלבלה ונרויבלבלהt : : t ־ ־ י : :

ן פעל לפעל, זולת בגזרה הזאת אין הפרש ביד, זולת הרבים ולנסתרות ליחיד עבר. ובעתי

לנוכח.

: עיין בלוח הבנינים. ל ע פ ה ל ו י ע פ ן ה י נ ב

בינוני הפעיל

מלקקים מקימה מקימים מקימות

פעול הפעיל

מוקם מוקמה מוקמים מוקמות

ל ע פ י ה נ ו נ י ב

הקם הקמה הקמים הקמות

, פועל אין בו. ל ע פ י ה נ ו נ י ב

- 61 -

גחי עי״ן יוייד ועייין ואייו

ם ״ בא כולו צירי, כמו - מפר, והמ י - מקים, י ג ו ג י ב

ת לו ג״כ בפתח, כמו - מסית ־ מלינים. ת ר ש מ ה

ד נמצא צירי במקום חיריק, כמו - תעוב. בעתיבגלל חי״ת ובוא״ו המתהפכת - ותקם בסגול, ו

ועי״ן בפתח, כמו - ותעד.

ל עם כי רוב המדקדקים לא שמו בו בינוני, ע פ ה ב

ו לפניך, כי נמצא בו - גם היא למלך הוכן. שמתי

, כמו - מצא, ף ״ ל ד א ״ מ גחי ל (עיין בלוח הפעלים)

ביגוגי פועל בקל

מוצא מוצאה מוצאים מוצאות

פעול בקל

מצוא מצואה מצואים מצואות: * : T : T

ביגוגי גפעל

נמצא נמצאה נמצאים נמצאות• • : ד ד ־ : ד • : ד ד • ־ : •

ר - מצא, כולו קמץ. ונמצא : עב ל ק ן ה י ג ב ת ב ו ר ז ג ל

בצירי בפועלים העומדים, כמו - מלא - עונא, האלף נחה בו, חוץ מנסתרים ונסתר.

- 62 -

גחי למ״ד אל״ף

בינוני, נמצא - קיךאים (תהליס *״ט) בנוח האל״ף. מויצאה, נמצאת בתי״ו - מויצאת שלום, וגם -

מיצאת (שמואל כ׳ י״ח, כ״כ).

בא גם בחסרון הה״א, כמו - בצווי - קראנה, י. ו קראן לי מרה, ועם מקף״ ?ךארל

ת תי״ו בא גם באו ר י ב ע ל ״ נמצאה. ב ע פ ג ב במקום ה״א, כמו - נפלאת בעינינו.

ן צורך להזכירם הבנינים האחרים בגזרה הזאת אי כי יבאו כמו השלמים.

רק הזהר לך כי האל״ף תהיה נחה ונעה בםן הקל י במקום ההוא עצמו, אשר כן תהיה בבנ

ר ראית, כמו נמצא בקל - מצאת, באלף נחה. ש א

ל - נבאת, וכן ע פ ל תהיה - מלאת, ב ע פ כן בא ל - הקראת. וכן באחרים בכל מקום שהי י ע פ ה ב

נחה בקל.א ג״כ נעה כמו ב וכשהיא נעה כמו - מצאה, ת

T : T

, ודי בזה. ל י ע פ ה , המציאה ב ל ע פ מלאה ב

ר אצלך האזהרות האלה היוצאים מן אמנם תשמוא - דבא, בקמץ במקום צ מ ל ת ע פ הכלל, כי בל - הטפלאה, מורכב מהפעל ע פ ת ה ב צירי. ו

והתפעל. וכן הנבאו במקום התנבאו, ובשניהם תחסר תי״ו

הבנין.

- 63 -

גחי למ״ד ה״א

, כמו - עשה - גלה א ״ ד ה ״ מ גחי ל

ר דרך הה״א בפועלים האלה ודומיהם, תשמו אחת בבנינים כולם, או להיות נחה, או נעלמת, או מוחלפת באות אחרת, כאשר עינך תחזינה

מישרים בלוח הבנינים.

ר גליה ב ע הT T

רש העבר - גלה, כולו קמץ. גלתה, ה״א השוי ת א תקראנה ש ל מוחלפת בתי״ו להקל המוצא, ש

ההי״ן זו אחר זו, ולפעמים מוחלפת נהה״א) ביו״ד, כמו - רוסיה נפשי.ו רגלי במקום וכן בנסתרים ברבים נמצא - נטי

נטו.T

עשת בה״א מוחלפת ולא נעלמת נמצא - ו התבואה במקום ועשתה, בחסרון ה״א הכנוי.

, ן ״ גלו, הטעם בעי״ן הפעל, להבדילו מנחי עי כאשר אמרנו הטעם בפ״א הפעל.

ביגוגי בקל

גולה גוילה גוללים גולות T V י

פעול בקל

גלוי גלויה גלוים גלויות T : T : י :

ביגוגי בגפעל

נגלה נגלה נגלים נגלית

- 64 -

גחי למ״ד ה״א

עתיד עלה, נמצאנו בהעלם ההייא - יגל, ובפרט עם ואייו המתהפכת.

בגלל חייית או עייין בפתח, כמו - ריחן. וכאשר ו פייא הפעל בראש, אותיות איתיין יבאו בצירי,

א - ותךא, ר י כמו - ובת ונמצא גם ותתע, והתיייו השנית בפתח, בסי

העייין כדרכה.

יגלו, כמו בעבר. נמצא יעוליו, ההייא מוחלפת ביוייד נעה.

ות בגייד כפיית בעייין הפעל, כשתהיה אחת מאותי תהא נעלמת, ובפרט בואייו המהפכת במשקל זה, יחי, כמו - ריבך - ריעות. ונמצא ויטו? בחיריק

ביויד.

במשקל אחר בפועלים היה ־ חיה, גם כן נעלמת ו T T T T י י

כמו - יהי במקום יהיה, יחי במקום יחיה. ולעולם כן יבואו בואייו המהפכת ויהי - ויחי.

ד בצווי ברבים הזכרים כמו העבר לנסתרים. ועתי ההייא לפעמים מוחלפת ביוייד נעה, כמו - אתיו -

ו וכיוצא. בעי

המקור נמצאהו בואייו תחת הייא, כמו - הםכלת ?גשו;

- 65 -

גחי למ״ד ה״א

ל ע פ ג ת ב ו ר ה ז א

ן נגלה ר נסתר, ובי ן נגלה ליחיד עב אין הפרש בי לנקבה בבינוני.

ן נגלה ן נגלה זכר יחיד בבינוני, ובי וכן ביד הקל, ורק ם בעדם (גוף ראשון) בעתי במדברי

הענין ישכילך להבחינם.

ד ההייא נעלמת, כמו - תגל במקום תגלה. בעתי ובואייו המהפכת - ואפת במקום אפת:ה.

ל ע פ ל ו ע ן פ י ג ב

ר א ש בעבר גלה וכוי, גלית וגם גלית, וכן ביבא בהייא נוספת, כמו - צויתה. הגופים. ו

ביגוגי בפעל

מגלה :לגלה ללגלים בלגלות

פעול הפעל

:לגלה :לגלה מגלים :לגלות

ביגוגי ופעול, בפעל אין בו

א נעלמת, כמו - תכם ב בעתיד, ההייא כדרכה ת במקום תכסה, בפרט בואייו המהפכת.

וכן - ותגל, וכן - ©ויקו - ©ויצו במקום ©ויקוה - ויצרה•

- 66 -

גחי למ״ד ה״א

א - גל, וכן - הט ״ בצווי׳ גלה בצירי העייין, ובלי ה במקום - הטה.

ל בעבר גלה קבוץ, יתהפך בחולם לתשלום ע פא באות השנית, כמו - ב ר לא יוכל ל ש הדגש, א

הירה גבר.T

גלו יבואו לפעמים בקמץ חטוף כמו - כלו תפלות, כסו הרים, ובחולם גם כן כאשר אמרנו בגלה,

כמו - דחו ולא יוכלו קום.

: ל ע פ ה ל ו י ע פ ן ה י ג ב

בעבר הגלה גם כן הגלה. נמצא הגלתה בלי הייא, כמו - הרצת - הלאת - הגלית. נמצא גם הגלית

T י : י T י : ״ T : V T : י

בחיריק.

בינוני הפעיל

נלגלה נלגלה נלגלים נלגלוית

פעול הפעיל

כלגלה כלגלה גלגלים גלגלתI T י : T T I T V : T

בינוני ופעול, בהפעל אין בו

פרה, ד ההייא נעלמת כמו בקל, יפר במקום י בעתי ובפרט בואייו המהפכת ובאותיות חייית עייין,בה י שואים מסי כמנהגם בפתח ויעל, בשנ

ן הקל, ירד• י האמורה בבנ

- 67 -

גחי למ״ד ה״א

ן בנין הקל להפעיל, כשההייא ש בי י ההפרש שן הקל אותיות איתיין בחיריק, או י נעלמת, כי בבנ

בצירי, ובהפעיל אותיות איתיין בפתח.

ות : הוא כמעט כמו הפקד. באותי ל ע פ ת ן ה י ג ב

הנוספות.

עבר - התגלה, בינוני - נלתגלה, עתיד - אתגלה, וצווי - התגלה.

ש שחה, כי ההייא ר ו ש ך להזהר בו ב ר צרי ש א תתהפך לואייו. בעבר - השתהוה, וכן בעתיד -

ישתחוה.

בא - ויעותחו, וברבים נסתרים - בואייו המהפכת י ישתחוו.

ן הזה. י ההיא, תתעלם גם בפועלים אחרים בבנ

בת הואייו. ונמצא - ויתגל במקום ויתגלה, בסי ובצווי גייכ - התחל במקום התחלה.

- 68 -

גחי הקעוות

ד למי א אליף ו נה מנחי הקצוות, שפועלי פי ראשו הייא, כמו - אבה - אפה, בגזרה זאת יבואו

T T T T

בכללי הנחי פייא אלייף באותיות הראשונות, ובסופם בכללי הנחי למייד הייא. העבר קל יהיה -

עבר קל

אבה אבתה אבית אבית אביתי• T • T T * T T : IT T T

אבו אביתם אבית! אבינו

ר דרכי ן צורך להזכירם בכל הבנין, כי בשמו ואיך לחבר מ צ ע , תוכל מ י הגזרות כאשר אמרתי ת ש

את כל הבנין.

ת הזמנים לאהבת ואשים לפניך לבד, ראשי הקיצור.

בגין קל

בינוני פעול עתיד צווי מקור

אויבה אבוי אבה תיאבה אפה אפוית

בגין גפעל

עבר עתיד צווי מקור

נאפה אאפה האפה האפוית

- 69 -

גחי הקעוות

מקור

אווית

בגי? פעל

בינוני עתיד צווי

בלאוה אאוה תאוה אוה

עבר

אוה

ל י ע פ ה ן ב כ ל לא נמצאת כלל הגזרה הזאת, ו ע פ ב

ל נחבר כדלהלן: ע פ ת ה . אמנם ב ל ע פ ה ו

בגין התפעל

עתיד צווי מקור

אתאוה התאוה התאוית

עבר בינוני

התאוה בלתאוה

ם ה ב רת נחי הקצות ש א גז ב אחר הגזרה הזאת תד, והלמ״ד אל״ף, כמו - יצא, ״ ו א י ״ נחים הפ

ר דרכי בכל הגזרות המורכבים, תשמו גם בה ור דרכי נחי פ״א י הגזרות כנז״ל. היו״ד תשמו ת ש

יו״ד, והאל״ף דרכי נחי למ״ד אל״ף.

והנה אוסיף ליתן לך אזהרות המצטרכות. פעלן הקל י בא בבנ א מן הגזרה הזאת י יךא, שהו

בצירי - ירא." T

בא כדרך השלמים, ונאמר ירא או במקור ובצווי י ירא, ועם אותיות בכל״ם - ליריא. ונמצא חסר -

לריא מפני דוד.

- 70 -

גחי הקעוות

מרת דרכה להפקד וכן בצווי היו״ד אינה שוא צ מ מקומה, כאשר ראינו בנחי פ״א יו״ד. אך ת

ראו את ה׳ קדושיו. רא - י יז

ת , כי הגזרות המרכבו ם י ק ד ק ד מ ו ה ג ת י ג ת י מ ל א ל כ ו

לא תבאנה לעולם בחסרון הפ״א במקור וצווי, כיי פועלים, והם פעל - יצא, ופעל - נשא. אם בשנ

T T T T

א ומן נשא, שאת ־ צ :את ־ ו ן יצא, נראה : כי מא ש ו

T :

בא ד בקל י ונחזור לעניננו, בגזרה הזאת העתיא ־ צ א ־ ת צ ן יצא, תאמר - א י דרכים, מ בשנ

א ר י רא ־ י רא ־ תי יצא, ובירא, הוא - איT T T י VT : ״ ״

ל היו״ד תתהפך לוא״ו כדרכה, כמו - ע פ בבנין גא י צ ו ל - הויציא ־ א י ע פ ה ב רא ־ אורא. ו ו נ

ת שהפ״א יו״ד והלמ״ד ה״א, ו ו ע ק ת גחי ה ר ז ג ב ו

כמו ־ ירה, היו״ד כמו כן תלך אחר דרכי פ״א יו״ד, והה״א אחר דרכי נחי למ״ד ה״א.

ד אותיות אית״ן תבאנה בחיריק, במקום רק בעתי בצירי, כמו - ;אירה ־ ונירה ־ !־ירה.

ת וא״ו המהפכת - וי־יף ב י ס ובהעלם הה״א מ בחיריק, וכן - ותיפי לנקבה.

ד וצווי ל היו״ד אינה מתחלפת בוא״ו. בעתי ע פ ג ב

תאמר - הירה - ;איירה ־ תירה ־ יירה.V T " י VT י VT י T י

ל - וייור, בהעלם הה״א. י ע פ ה ב ו

- 71 -

גחי עי״ן וא״ו ולמ״ד אל״ף

ן צריכין אנו למודעי מנחי עי״ן וא״ו ולמ״ד י עדי אל״ף, כמו - בריא, והצגתיו לפניך כי איננו כי אם

ן הקל, והפעיל והפעל י בבנ

עכר כקל

באח באת באתיT T T T

באהT IT

באT

באתם באתן באנךT

באךT

עתיד כקל

יביא ונביא נבאT T T

ונבאT

אבאT

תבאינה יביאך תביאינוזT ״ : T T ״ :

תביאךT

ב אוו באים באריתT T IT T

באT

בינוני

באי באך באנהT

צווי ביא

מקור: ביא

א בפ״א הפעל אזהרות: באה בעבר, הטעם בT IT

להבדילו בלבאה בבינוני, שהטעם בלמ״ד הפעל.IT T

א ה״א נוספת, כמו - באה נביאה, ב בצווי ועתיד תT T T w

וכן נו״ן הנוספת, כמו - יבריאךן.

כגין הפעיל כעכר

הביא הביאה הבאת הבאת הבאתי

הביאך הבאתם הבאתן ,::::אנך- 72 -

גחי עי״ן וא״ו ולמ״ד אל״ף

כגין הפעיל

בינוני בלביא בלבביאאה מביאים מביארית

צווי הבא הביאי הביאך הבאנהT ״ T T T ״ T

מקור: הביא

כגין הפעיל כעתיד

אביא תביא תביאי יביא תביא T T T T י T י

נביא תביאך תביאנה יביאך תביאנהT V י ״ י T T V ״ י T י T

כגין הפעל עכר

הךבא הךבאה הךבאת הךבאת הךבאתיT T T T

הךבאך הךבאתם הךבאתן הךבאנך

בינוני בלךבא מךבאה מךבאים בלךבאריתT י T T T T

כגין הפעל עתיד

אךבא תךבא תךבאי יךבא תךבאT T : T T

נךבא תךבאך תךבאנה יךבאך תךבאנהT : T : T

בבנינים אחרים גזרה זאת לא נמצאת כאשר אמרנו.

ר על שתי הגזרות הנשארות ב וממנה נצא לדר מהנחות והחסרות תולדנה. ש המרכבות א

- 73 -

חסרי פ״א וגחי למ״ד אל״ף

גחי א ו ״ פ י ה ר ס ח , ו ף ״ ל ד א ״ מ גחי ל א ו ״ פ י ה ר ס ח מ

א ־ נטה ש ל - נ ש : דרך מ א ״ ד ה ״ מ לT T T T י

ר א ש ר אמרתי ב ש ר הדרך א גם באלה תשמו הגזרות המורכבות.

א וחביריו, בכל מקום ש נ וראשונה אזכיר כי בר תחסר הנו״ן בחסרי הפ״א, תחסר גם בה. ש א

ר תנוח האל״ף, תנוח גם בהם. ש ובכל מקום א

בא בנוע האל״ף חוץ מן הכלל. א י חוץ ממקור, כי בד נשריא, אך גם כן תאמר ב ל כי לא תאמר ב

שאת. ועם אותיות בכל״ם תנוח, כמו - לשאת.

הצווי שא, כמו - גש, בלי נו״ן ובקמץ. כדרך נחיא ך למ״ד אל״ף, כמו - כ

ד אשא, כמו אקךא, אך בחסרון הפ״א. וכן בעתי

ונמצא, נשךא לשרא עךיך (תהלים, קל״ט), וכמו זר יחשב, בהיותו עבר במקום נשאך.

וכן רנשך את כלימתם (יחךקאל, ל״ט), במקום רנשאך, ואלה יוצאים מכללם.

ל אינם נמצאים כלל. ע פ ל ו ע פ ב

ש השי״ן, כדרך ג ד א - העואת ב ובנדז^עגיל - השי

א - השאת. ש ל - ה ע פ ה שתי הגזרות. וכן ב

- 74 -

חסרי פ״א וגחי למ״ד ה״א

, כמו - נטה, הנו״ן א ״ ד ה ״ מ גחי ל א ו ״ פ י ה ר ס ח ו

ל נגש, והה״א על דרך ה״א הולכת כדרך נו״ן של גלה. ש

T T

אמנם בצווי ובמקור הנו״ן בקל, כי תאמר נטהש גשך. נטך לא נטה טך, כמו ג

ר דרך הה״א, כי מן נטה לא תאמר וכן בם תשמו נט, כאשר תוכל לומר צךך גל, בנחי למ״ד ה״א.

י ד ד ד

ת הוא״ו תתעלם הה״א. ב י ס ד מ אמנם בעתי

יט במקום ויטה. ן במקום ידה. וכן ו י ונמצא וט במקום ראטה. א ניל, ו וכן בנךזכ

ל - נטה - נטתה וכוי, ק ן ה י ג כ א כ ב הגזרה הזאת ת ובעתיד - אטה - תטה, וכוי.

ל - נטה - נטתה וכוי, בעתיד אבטה - תבטה. ע פ ג ב

ל לא נמצאת. ע פ ל ו ע פ ב

ד אטה - תטה וכוי. ר - הטה וכוי, עתי ל עב י ע פ ה ב

ד אטה - תטה. ל עבר - הטה, עתי ע פ ה ב ו

ל לא נמצאת. ע פ ת ה ב ו

- 75 -

הכפולים

, כמו - סבב ם י ל ו פ כ ן ה מ

י דרכים, או כדרך השלמים בא בשנ בנין הקל י עצמם, סבב - סבבה - סבבת. או בחסרון עי״ןן דרך הראשו הפעל, כמו - סב - סבה - סבות. ו

נשמטהו ונבא לדרך השני.

בעבר סב, וכוי בפתח להבדילו בלעוב, נחי עי״ןא בקמץ. שהו

ש הבי״ת לתשלום עי״ן הפעל ג ד ב וכן - סבך, ור תחסר. ש א

כיגוגי כשלמים

סריבב סריבבה ־ סרבבת סויבביס סריבברית

פעול סבךב סבךבה סבךביס סבךברית T : T : י :

מקור: סריב

נמצא בבינוני - הגס תמה תפליס תפלרית, בחסרון העי״ן כמו בעבר.

צווי סיב סיבי סיבך סבנהT : י

ש למ״ד הפעל. ואם הטעם בלמ״ד הפעל, אז ג ד ב חולם הפ״א נהפך לקמ־ן חטוף, כמו - ךבי - ךבך.

ד - אסיב - תסב וכוי. עתיT T

- 76 -

הכפולים

ש ג ד תבאנה אותיות אית״ן כמו בשלמים, ו אחריהן, כמו - אקיב - !יקב.

בגלל וא״ו המהפכת יתהפכו לכולו קמץ, והאחרון חטוף (הקמץ האחרון), כמו - ויסב. וזו היא כ״ף

חשמנ״ך האמורה בכללי קמץ חטף.

ל - נסב בעבר. ע פ נ

יבא גם בינוני - נסב ־ נסבה ־ נסביס ־ נסברית. ו T T : ־ T : ־ י : ־

בצירי, כמו - נללס.

י איננו. עתיד ו ר - הסריב, ובצירי - הפלס. עו ו ק מ

ל - אסב. ע פ נ

אם פ״א הפעל איננה מקבלת דגש, אותיות אית״ןזל - אוזתה, בה״א נוספת. בצירי, כמו - או

ל ראינום כגזרת נחי עי״ן במרובעים, ע פ ל ו ע ן פ י נ כ

, פעל - ם י ל ו פ כ ן כ כ בנוח העי״ן כרינן - ברינן. ו סריבבב, פעל - סריבב.

בא כהמה - הסתרבב. ל י ע פ ת ן ה י נ כ ו

- 77 -

הפעיל הפעל ככפולים

עבר הפעיל - הסב. הפעל - הךסב, וכן בינוני.

בלסביס ן מסברית

מךסביס בלךסברית

מסבה

מךסבה

כינוני ו ממסב

פעול מוסב

: הךסב. ל ע פ ר ה ו ק : הסב. מ ל י ע פ ר ה ו ק מ

ר כולו צירי, ולפעמים ב ע , הסב ב ל י ע פ ה ת ב ו ר ה ז א

א פתח במקום הצירי השני, כמו - המר - העווז ב

- הקל•

וכן ברבים - הסבך (שמואל אי פרק הי יי).

וכן בבינוני - מסב, נמצא בפתח מצל.

ות אית״ן, כמו - בא לפעמים פתח באותי ד י בעתי ויסב.

ות אית״ן, פ״א הפעל תהיה ש טעם באותי ואם י בסגול, כמו - ריגל.

V<T ־

בא בכל הבנין קובוץ, ל במקום שורוק, י ע פ ה ב ו

כמו - הסב - הסבה.

- 78 -

שרשים מרוכעים ומחומשים

רשם ר שו ש ש גם כן פועלים א ך כי י תי ל כבר רמזך כי אלה ארבע אותיות וגם חמש. ואתה דע ל

ן פעל והתפעל׳. י יבואו רק בבנ

והינם מוצגים לפניך ברמיזה, ותשמעם ותוסיף לקח.

ם י י ת י מ ם א י ע כ ו ר ל מ ע פ

עבר בינוני פעול I אית״ן צווי

קלקל קלקלה מכרכר משעבד אכלכל פרנסI

: כלכל ר ו ק מ

ל ע פ ת ה

ר בינוני עתיד צווי מקור כ ע

השתעשע מתקרקר אתמהמה התנדנד ־תגלגל

ן פעל. וכמו כן ךטפש. י ונמצא תשעשעך, מבנ פעל אחר מחמש אותיות, והוא חמרמר, ונחבר

בעבר חמרמרך.

1. בלוח הפעלים נמצא גם מרובעים בפעל, כמו - גלגל - שןזךר וכוי.

- 79 -

פעל מאותיות אהו״י

, כמו - היה י ״ ת אהו ו י ת ו א ל מ ע פT T

, בהיותו עוזר לפועלים כולם ר ז ו ע ל ה ע ונקרא פ להורות עבר בלתי נשלם.

ל ע דרך התאוה כאשר נבאר. ונקרא גם כן פ ו, בהראותו עצם הדבר, וזהו בנינו. ם ע ע ה

ל ק ר ה כ ע

יחיד היה היתה היית היית הייתי

רכים היך הייתס הייתן היינך

העבר בלתי נשלם, הוא הנוטה להוה קצת, כמו -תו היו שופטים. רשפטך את העס, משמעו

בפועל הזה ובפועלים אחרים נכנס תחתיו העתיד, כמו - כן יהיה תמיד.

ש מן העבר נשלם עצמו בזה מ ת ש ה או נוכל ל הפועל, בהוסיף כנוי הנפרד, כמו - הס היך.

ר נשלם, הוא הקודם לזמן, לעבר ב כ והעבר של אם נאמר מילת כבר ש נשלם עצמו. דרך מ

קודמת לעבר נשלם, כמו - כבר היה.

ר אחר, כאשר נבאר ג״כ או בבואו אחר עב בפועלים אחרים. הבינוני הזה ג״כ יוגזר כן.

- 80 -

פעל מאותיות אהו״י

כינוני היוה הרה או הריה הריס הוריתT T

ט במקרא, אך תחתיו נכנסו ע ההוה הזה נמצא מן לרבים, ן ליחיד בי כנויי הנסתרים והנסתרות בי

יבא - ו

הךא במקום הירה, היא במקום הריה,

הס במקום היריס, הן במקום הרירת.

עתיד

יחיד אהיה תהיה תהיי יה.יה תה.יה

רכים נה.יה תהיך תהיינה יהיך תהיינה

, ד עצמו ן העתי צווי העתיד בלשונינו רק הוא בלשו ואין הפרש ביניהם. כי כן תאמר ־ לא תהרה,ן צווי ־ לא ך ספור, כמו אשר תאמר בלשו ר בדל תהרה. וכן בכל הפועלים ולכל תהרה, או א

הבנינים.

דרך התאוה ימצא, אם הוא עבר כעבר נשלםד עצמו. ד כמו העתי עצמו, ואם עתי

אמנם תקדים לו מלת לך, כמו - לך היינך ־ לךך ר ד ה ו ן תאו ו ש ל ר או ב י לפתו אהיה, ואז ראום לו י ך תקד , א ך עצמו ר ד ר ה ו מ ש אי י התנת אס או פן, וכן לעולם. המקרר הוא - הירית ל מ

או היך.T

- 81 -

פעל מאותיות אהו״י

נפעל עכר

יחיד נהיה נהיתה נהיית נהיית נהייתי

רכים נ;:זיך נהייתס נהיית ן נהיינך

כינוני נפעל נהיה נהיתה נהייס נהירית

עווי ההוה ?נפעל היה ה־־־י היך זז.יינה

ה אותיות אית״ן נ ש מ ש ר לו, ת ש ד א ומן העתי קודם הפעל, להורות הגופים.

ן ך זו בבני ר בא בד א בפעל הזה, י כאשר תראהו בי ד אותו, זולתי בשנ הקל, כי בנפעל לא נמצא עו

הזמנים הנ״ל.

ובהיותו יוצא מכללי כל פעל, וכולו נח ולא נמצאן הקל ובאיזה זמן מהנפעל הצגנו י כי אם בבנ

אותו הנה.

- 82 -

כנוי המורככ מחוכר לפועלים

ן בכל העבר יתהפך לשוא, ?קדר וכוי, קמץ ראשו והפתח לקמץ. זולתי בכנוי - כס ־ כן, כי לא

ישתנה.אשר סופו צירי לא ישתנה, כמו - אהברי ־ אהבך. ו

ל צירי יתהפך לשוא, כמו - פ?ןדרי ־ ע ן פ י נ כ כ

פלןז־ס, וכוי.

ן ל - הסב, ישתנה צירי הראשו י ע פ ה ם ב י ל ו פ כ כ

ל ק ש ל מ א והשני לחיריק, ותאמר הסיבנך ע לשו הדימנך.

T ־ י :

ף - קךא, קמץ אחרון נשאר בו, כמו ״ ל ד א ״ מ נחי ל

, ס א ך י ־ ק ר א ך ק

, נעלמת הה״א ושני קמצים א ״ ד ה ״ מ י ל ח נ כ ו

נשארים, כמו - עשהך ־ עשני.ן לעולם ישאר בם הקמץ, כמו - שמרי ־ ״ י י ע ח נ כ

שמני ־ שמך.

H i ? ?

ת התיבה פקדתהך או פקדתר, קמ־ן ושוא בראשיבא השוא, ובעי״ן יתחלפו זה בזה, ובפ״א הפעל י

הפעל הקמץ. כאשר אתה רואה גם בזה הצירי נקוד אחרון

שאר בו, כמו - אהבתהך. ין כמו כן הקמץ לא ישתנה, כמו - ״ י י ע ח נ כו בגוף שמתהך ־ שמתני, וכן אחרים כמו שאמרנ

זפזקד.

- 83 -

כנוי המורככ מחוכר לפועלים

ן יחיד פקדתר יחסרו בנמצא כנויי הנמצאים, בין רבים כי לא יוצדקו יחדיו, וכן בנקבה. בי

, האל״ף נחה, מצאתר ־ מצאתה, ף ״ ל ד א ״ מ י ל ח נ כ

א ל מצאתס, הוא על משקל פקדתס, שהי ב אז ז ׳ י : ד ד ד י י : ז

נסתרת מחוברת עם הנמצאים הזכרים, כאשר ראינו.

, הה״א תתחלף ביו״ד כדרכה, א ״ ד ה ״ מ י ל ח נ כ ו

כמו - גליתרי ־ גליתה.T י : י :

? ד ק ?

א יו״ד קודם הכנויים ב פקדתיר או פקדתיהך, בזה ת כמו - רמיתיני (שמואל אי י״ט, י״ז).

י ת ד ? ?

בא בכנוי כדרך פקדת, רק השמר כי פקדתי ים בעדם (גוף ראשון), כי לא במקום כנויי המדבריך הנ״ל כנויי הנמצאים, ר יחוברו, לא תחבר בד

כמו - פקדתיך ־ פקדתיכס ־ פקדתיכן. יכריל החולם יהפך לקמץ חטוף, כמו - יכלתיר, וכן

האחרים.

״ ק ?

פקדךהך, גם בגוף הזה תראה הקמץ והשוא מוחלפים זה בזה, כאשר אמרנו בפקדה. צירי

ז : ד ז

שאר כמו - יראךך. בסוף י

- 84 -

כנוי המורככ מחוכר לפועלים

ן ישאר הקמץ כמו - שמךך. ״ י י ע ח נ כ ו

א סגול, כמו - השיבךס. ל הה״א בשו י ע פ ה ב ו

, הקמץ נשאר ג"כ, כמו - עשךני. א ״ ד ה ״ מ י ל ח נ כ

ד ק ו י פ נ ו נ י כ

א פריקדרי או פקדהך, הצירי יתהפך לשוא, וקודם שוו - פריקדכס ־ אחר יתהפך לסגול, כמו שבאת גרונית, כמו - אריהבך, וכן פריקדך. ובפתח באו

ננ^?על - מפקדך ־ מפקדר.

ן ישאר הקמץ כמו בנסתרים בעבר, כמו ״ י י ע ח נ כ

- זשמרי.

3נזז^עניל - מעירס, צירי המ״ם (תתחלף) בשוא.

, הה״א והסגול יתחלפו בצירי, א ״ ד ה ״ מ י ל ח נ כ כמו - ערישהך ־ בריוהך.

דה פו'קז

ל משקל פריקדה, פריקדה או פריקךת אשר יבואו ע להם יחוברו הכנויים בלי שנוי אחר. ואשר המהן יהפך לפתח ל הראשו ל פריקדת, סגו ק ש ל מ ע

והשני לשוא, כמו - יריע::תרי.

ם י ד ק ו פ

פריקדיר וכוי, אל פריקדרית יחוברו הכנויים כמו בזכרים, כמו - פריקדריתיר, בלי שינוי אחר.

- 85 -

כנוי המורככ מחוכר לפועלים

: פקךד ־ פקךדר ־ פקידה, כמו בבינוני בהפוך ל ו ע פ

הקמץ לשוא.

ר פקריד: ו ק מ

פקדרי או פקדהך, החולם כאשר אתה רואה יהפךא הבא אחריו. ואם אות לקמץ חטוף, מפני השובא החטף ת הגרונית י העי״ן היא גרונית, באון רחב בראשונה, כמו בחרי ־ אהבס. קמץ, והקמי

יבואו הכנויים במקור כאלו בו ה״א נוספת, והה״א ההיא תתהפך אז לתי״ו, כמו - בקרבתס

או לקר^ה.

ר ש ת א בו ל פקד מסי ק ש אם המקור בפתח על מא יתחלף בחיריק, והפתח אמרנו בפועלים, אז השו

לשוא, כמו - בקעס.

ואם עי״ן הפעל גרונית, החיריק יהפך לפתח, וכןא פתח, כמו - לפעמרי. עי״ן הפעל ההיא בשו

, הצירי יהפך לשוא, כמו - הבבא. נמצא ל ע פ נ ב

, כמו - על::דקרי מן צךק. ל ע פ ?הבבארי. וכן ב

ד לפניהם, ל יבואו הכנויים והחיריק יעמו י ע פ ה ב

כמו - הקריבר.

ן בחיריק, , געות יהפך סגול הראשו א ״ פ י ה ר ס ח כ

והשני בשוא, כמו - געותרי., תת, יעבור הצירי לחיריק, כמו - ת ו ו ע ק י ה ר ס ח כ ו

תתי.

- 86 -

כנוי המורככ מחוכר לפועלים

, הכלל כמו בחסרי הפ״א, כמו - ד ״ ו א י ״ י פ ח נ כ

ועבת־

ף הכלל כמו בשלמים, כמו קראי. ״ ל ד א ״ מ י ל ח נ כ

, לעולם המקור הוא בתי״ו עם א ״ ד ה ״ מ י ל ח נ כ

הכנויים, כמו - בב:ריתיכס נגזר מן ב:רית, כי כמו כן המקור בגזרה הזאת.

ץ ם םריב, החולם יהפך לקבו י ל ו פ כ ת ה ר ז וסוף סוף גש אחריו, כמו - תמי ־ תמס. ג ד ו

א פתח בה״א ל הםב, צירי יעבור לשו י ע פ ה ב ו

הבנין, והשני לחיריק, כמו - הםבס ־ החלס.ר החי״ת הבאה אחרי ה״א. נמצא בעבו

ו במקור, ר הדרך עצמו שאמרנ , ישמו ד ו ק י ? ו עו

בא בצירי לפניה, כמו - ?תבס, אמנם בכנוי מ״ם י והבא בפתח תחת חולם פקד ישתנה הפתח

לקמץ, כמו - עומע:י.

ן כ א כדרכו עומח:י מן שמח. ו ל צירי בשו ע ? ב

, ת:ס מן רנן. א ״ פ י ה ר ס ח כ

ד הבאים בפתח, יתהפכו לקמץ, כמו ״ ו א י ״ י פ ח נ כ

דעהך מן דע.

נו במקום הכפולים, ל כמו שרמז י ע פ ה ן ב ״ י הנחי ע ו

הקמ:י מן הקס.

א לא ישתנו כלל רק הה״א נעלמת, ״ ד ה ״ מ נחי ל ו

. י כמו - :ח:

- 87 -

כנוי המורככ מחוכר לפועלים

עבר החולם לקמץ חטוף, ופעם ם פעם י י ל ו פ כ כ ו

לקבוץ, כמו מן חין חב:י, מן חיק חקח.

ו לא ישתנו כלל, רפקריד:ה יחובר בכנויים ד ק י ? ד ק 3

כמו פקדך.

ש מ ת ש ה ב להיזהר ל וכדי שלא לבא לידי שבוש, טו מכנויים הנפרדים ושלא לחבר למורכבים פעלש בו ב ת ש ר ת ש הזה וחביריו. וכן בכל מקום א

הדעת.

: ד י ת ע

ך אחד ארבעתם ר אפקיד יפקיד תפקיד :פקיד, בד בהתחברם לכנויים ודי בזה.

ן יפקרנך ליחיד נסתר, ן בי יפקדהך או יפקדר, תבחים בעדם, כי הראשונה ן יפקד:ך לרבים מדברי לבי

ש בנו״ן, והשנית בצירי ובלי דגש. ג ד ל ו ו בסג

חולם לפני - ־ ־ כס ־ כן, ישתנה לקמץ חטוף,ר הכנויים ישתנה לשוא. א ולפני ש

ת כללי ר א ד בפתח תחת חולם, ישמו אם העתי הצווי והמקור הדומה לו.

א כדרכו תחבק:י, ולפני - ל הצירי יהפך לשו ע ? כ

־ ־ כס ־ כן לסגול, כמו - ידמ!־־.

בא שלם בו כדרך זה לפעמים כנוי הנסתר יחיד, י יברכ:הך ־ י?.ר:הך.

- 88 -

כגוי המורככ מחוכר לפועלים

ן אותיות אית״ן יבואו בשוא, כמו - ״ י י ע ח ג כ

תעוךב:י ־ תצךך:י,

שאר כמו - ימצאה. ש מצא, קמץ השני י ר ש ב

ל יצא לצירי, כמו - תראהך. ו , הסג א ״ ד ה ״ מ י ל ח ג כ

ץ כמו שאר בו, או יצא לקבו ם החולם או י י ל ו פ כ כ ו

- יםריבב:י ־ יםב:ך.

ן יכזב ־ יםב:י. ל חיריק במקום צירי, כמו מ י ע פ ה ב ו

, י : ו יהיה ©:י במקום : ר בעד ב ד מ לפעמים כנוי הי במקום ירא:י. רא: כמו - י

תפקדי ־ תפקדך ־ תפקריד:ה, יחוברו כמו - פקדי ־ פקדך ־ ?קריתה.

ת כי כנויים המחוברים המורכבים לא ע מ ש ר ו ו מ ש יחוברו בפועלים העומדים.

א במקרא בפועלים ההמה, צ מ , כי אם ת ך ר ל ה ז ה ו

אינם כנויים פעולים, רק יורו כנוי אחר מהנפרדים,י לא יצאך כמו - יצאך:י, כאלו אמר יצאך ממ:

: : • v • ד : ד • ד

אריתי, כי לא יתכן.

ומטעם זה עצמו לא יבואו בבנינים פעולים, כמו פעל וחביריו. כי הפעולה אינה יוצאה מהם והכנוי

מורה שהפעולה בא בו.

- 89 -

כחיגת הכרת השורשים

ם י ש ר ש ר ה י כ ה ל ל כ ו ת ג ו ג י ח ע כ כ ר א כ

ר רש הפעל בעב א) בחינת העבר והעתיד, נכיר שורשו ל יעוךד, אם נאמר ששו ש ועתיד. דרך מט אל העבר הוא י ל משקל יעוךב, תב שריד עא מן ע שהו ד עו_דד, שנמצא רעודדר, אז ת

הכפולים.

א צ מ ו ת ט אל העבר לבד י וכן להפך, אם תבל הךקם. ש דרך מ

רשו יקם, כי נמצא הךרד מן אם תאמר ששוד ותראה ט אז אל העתי י הגזרה ההיא, תבא אקךם. ךבירד, הוא ארד, אם כן אינו שהו

מגזרתו.

ן י ר לנסתר מבנ ב) בחינת הנקוד, שהפעל בעב הקל מנחי העי״ן הוא קמץ, כמו - עוב ־ קם, כי הקמץ הוא תנועה גדולה ויורה אחריו אות

נחה והיא הוא״ו.

ל סב ־ חגם, ש והכפולים הם בפתח, דרך מל א תג צ מ ד הנפעל, אם ת וכמו כן בעתיא מנחי למ״ד ה״א, כאשר ע שהו ד בקמץ, ת

יורהו קמץ הגימ״ל.

רשו גליל, כי הפתח הראוי ריגל כמים בפתח, שו לבוא באות הכפל, בא בגימ״ל. ודומה לו

אכף, שורשו כפף.

- 90 -

כחיגת הכרת השורשים

בת תרד;־, אם נאמר ל תי ש ג) בחינת הדגש, דרך מט י א מנחי עי״ן. תב ל תררים, שהי ק ש א על מ שהי

ברבים יריבך ־ תריבך.T T

ן : ש ך ר ו ש ה ע ש ב צ א וכן בצווי רב־ יורה בבא דגש. מבעלי הכפל, כי בנחי עי״ן לא י

ן חסרי פ״א יו״ד ש להבחין בי ג ד וכן יועיל הר ש ל אצריק בדגש, א ש לנחי פ״א יו״ד, דרך מ לא כן אעוב. כאשר אמרנו כבר בכנוי הבנינים.

ד) בחינת הגעייא (מעמיד), והוא מבחין השרש כי בבואו תחת יו״ד, יורה יו״ד נחה נעלמת, דרךרשו ל - כי לא יעו:ך, זה (המעמיד) יורה כי שו ש מ יעו;־, ולא עובה כמו אחרי דברי לא יעו:ך, כי איננו

בו (המעמיד).רשו ירא, ויגידנו וכן ריראך ב:י ישראל שובת ריראך ב:י האלדים, כי הגעייא. ולא כן בתי

רשו זר זאה. שוT T

ש להם שורש, ולאותיות ת י ו מ ש דע כי גם ב וות אשר שירשם תבאנה מחוברות מאותי

ם תבניתו. האמנת״י, אשר יתנו לכל שרש הם בת תרךמה, אותיות השו ל תי ש דרך מ

ות האמנת״י. ררם, והתי״ו והה״א הם מאותי

- 91 -

בחינת הכרת השורשים

בת תבנית, שירשה בבה, והתויי״ן וכן תיות האמנת״י, והיו״ד היא הנוספים הם מאותי חלוף הה״א. כאשר יקרה לה בפועלי גזרה

הזאת.

ו ר שמנ ש והנה גזרות השם המה הגזרות א בפועלים כמות זה.

זה גזרה הוא ם מאי כל להבחין כל ש וכדי שתום לפניך ארבע בחינות. תשי

א) בחינת השם, להבחין השם מאיזה גזרה הואת נגזרים מהפועלים, וזה כאשר השמו

מהפועלים.רשו תעב, בת תריעבה תראה כי שו ל תי ש דרך מ

ר תעבךבי. מ א ת כמו ש

רשו יכח, אחרי ור כי שו בת תריכחה תגז וכן תים מצא היכחת, כי כן שורשו. וכן בכל ש שנ

ן מהבנתן. הנגזר מהפעלים כאשר תבחי

ב) בחינת הסמיכות, אם אל הכנויים או לזולתם.בה ן עצה ־ עדה ־ עויבה ־ עי ן בי המשל להבחי ו ־ ::ידה, השוים במשקלם ומתחלפים בשורשם. תחבר כנוי לכולם עצתרי ־ עדתרי ־ עובתר ־

י ר ת י ־ v־־ ד ר ת ב י ו 5־

- 92 -

בחינת הכרת השורשים

אותן שישתנה הנקוד באות ה״א מפני סמיכותעד ־ יטון, ד ־ י ע רשם שוה, כמו - י הכנוי שורת נחי פ״א יו״ד. ואותם שלא ישתנה ז מג

רשם :ריד ־ וריב, מנחי עי״ן. נקודם, שו

ד צ דגים ־ בביס, מ ם ־ ז י ן ער ן בי וכן תבחי, לא כות ערי ם יאמר בסמי י סמיכותם, כי ערז מורה אות הקמ ת ה״א, ו ז באו מ ק ישתנה ה

רשו וריר. נחה, והוא מנחי עי״ן, כי שו

כות הם דגי ־ בבי, אך הגיס ־ בביס בסמירשם דגה ־ בבה, מנחי למ״ד ה״א. שו

T T T T

ש באות השנית בשם, ג א ד ב ג) בחינת הדגש, כי בל סל ־ גן, ברבים ש הם מבעלי הכפל. דרך מש באותיות השניות ג א סלים ־ גבים, ד צ מ ת

ושורשם סליל ־ גבן.

ש ג בא ד א במשקלם, לא י ג אפילו שהו ל ן אבר תתעלם, ש בגימ״ל להורות חסרון הה״א א

ושורשו דגה.T T

ת הדגושים הם מבעלי הכפל, כמו - ו מ וכל שרשו חבט, סבה ־ חפה ־ גלת. אבל חטה שו

\ T T \ T T ־

ן ארמי בא לחסרון הנו״ן, והוא מלשו ש י ג הד ונן חבטין. חטים ומתרגמי

- 93 -

בחינת הכרת השורשים

, כאשר ם ארן ש המשל בזה ב ד) בחינת ההכרח, ור או אךר או ארה רשו אם הוא אר נסתפק בשו

או ארן.

רשו ל חלרין ששו ק ש ר על מ נאמר אם שורשו ארר לא תקבל ש ל הרי״ש א י ב ש ז ב מ ק חלל, ונח הש להורות אות הכפל. זה לא יצדק, כי ג ד מצאנו אררין העדרת נשתנה נקודו מפני

הסמיכות, לא כן חלרין התיבה.

רשו אךר על משקל עערין ואם נאמר ששום זה ישתנה בסמיכות, כמו רשו שריש שג ששו

ששרין לבי.

ל גאה, ק ש רשו א רה ובא על מ או שיהיה שוT T י T T

שנאמר ממנו גארין, כי גם הוא ישתנה בסמיכות, כמו גארין. גם אלה לא יוצדקו מפניה א ב שהיה ראוי לבוא אחר הרי״ש וא״ו, כמו ש

בגארין רששרין.

, והנו״ן רשו ארן נשאר אם כן בהכרח ששוש ת בו, לא נוספת כמו זיכררין, ומזה תקי י ש ר ש

אל השאר.

- 94 -

חלקי הדיבור

, ונבאר אותם ר העברי ארבעה הם מחלקי הדבו אחד לאחד.

ל ע ם ג) פ א) שה ל י ד) מ ו נ ב) כ

ם ש א) הבה המורה על עצם הדבר, כמו עיר השם היא תי

ש סיבות, ־ חכם, וכדומה. וישתנה השם לשלו

א) בשל הסוג נ) בשל המספר

ג) בשל הסמיכות

הסוג נחלק לשלשה

א) סוג זכר נ) סוג נקבה

ג) סוג שוה לזכר ונקבה

המספר גם הוא נחלק לשלשה

א) מספר יחיד נ) מספר רבים

ג) מספר השניים

הסוג ניכר בשם ע״י שלשה דברים

א) ממשמעות השם נ) מסוף השם ג) מרבוי השם

- 95 -

חלקי הדיבור

ממשמעות השם ניכר שהוא זכר

א) אם השם מורה עצם לזכר, כמו - דרד ־ מלמה, וכיוצא.

נ) אם מורה איזה תואר לזכר, כמו - ::דיך ־ עור ־, וכיוצא. ד ? ע

ם נהר או נחל, כמו - פיטורין ־ חיךלןד. ג) כל ש

ת ההרים, כמו - סיבי ־ ?רמל. ו מ ר) ש

ר ־ םיון ת חדשי השנה, כמו - ניסן ־ אי ו מ ה) ש וחבריהם.

והפך זה מורה סוג הנקבה

ל ־ ?־יאה. ח ם עצם לנקבה, כמו - ך א) ש

נ) תאר לנקבה, כמו - מילדת ־ שפרה.

ת המדינות, כמו - כנען ־ מצרים. ו מ ג) ש

ת הערים, כמו - חבררין ־ ירושלים. ו מ ר) ש

ד ־ ךגל. ת אברי הגוף, כמו - י ו מ ה) ש

ומסוג שוה לזכר ונקבהם כללי לזכר, ן להם ש ת בעלי חיים שאי ו מ א) ש

ופרטי לנקבה, כמו - יירנה ־ עטלף ־ סוס.

ם ומעלה ועשרים בכלל. ם המספר מעשרי נ) ש

ש ן בהם רוח חיים, כמו - א ת שאי ג) רוב השמו ררוח.

- 96 -

חלקי הדיבור

מסוף השם ניכר הסוג באופן זה יהיה מן הנקבה,ם שסופו חיריק ואחריו יו״ד תי״ו, כמו - א) כל ש

תכלית. נ) אם סופו שורוק ואחריו תי״ו, כמו - מלכות.

ל ואחריו תי״ו, וטעם ו ג) אם נקוד האחרון סג המלה תחת הסגול, כמו - אמת.

ם שסופו קמ־ץ ואחריו ה״א, וטעם תחת ר) כל ש הקמ־ן, כמו - צךכןה ־ שעורה.

ל , ע ואם לא יהיה סופו כאלו הארבעה שאמרנו הרוב הוא זכר.

ל לא נוכל לתת בזה כלל אמיתי אם הוא זכר אבא אחריו, או ב או נקבה, ויהיה נכר אז מתואר ה

ר יחובר לו. ש מפעל א

י סופם ם נכר ג״כ הסוג, כי הזכרים ברבו ש י ה ו ב ר מ

חיריק ויו״ד מ״ם אחריו, כמו - דברים. והנקבות סופם חולם ותי״ו אחריו, כמו - לשכוית.

אך זה על הרוב כאשר נאמר לפנים.

ן לזכרים ד נוכל להעלותו למספר הרבים בי י ח ם י ש

ן שהוא ם דבר, בי א ש ן שהו ן לנקבות. וזה בי בים תואר. ש

ר בו לא יצדק הרבוי ש ם העצם א ונשלל מזה ששאר יחיד כמו כאשר אמרנו למעלה, אלא י

שהוא.

- 97 -

חלקי הדיבור

היחיד זכר נהפוך הוא לזכרים רבים, בהנקד אותו בחיריק ואחריה יו״ד מ״ם, כמו - טריב אחרונה שב

טויבים.

ז או צירי נקוד מ ישתנו ג״כ נקודותיו באופן זה, קן יהפך לשוא, כמו - ןקן ןקנים, כספר ספרים. ראשו

ן יהפך ל הראשו ל פעל, סגו ק ש ת על מ והשמו, כמו מלך מלכים, יליד ילדים. לשוא, והשני לקמן

א פתח, כמו ואם אות הראשונה גרונית, יהפך לשוד עבדים. ב חכם חכמים ־ ע

* T . V "V י T ־ : T T

ם תחת שני סגול, בגלל ש וכן שני פתח הבאים בן יהפך א גרונית, פתח הראשו אות השנית שהי, כמו - נער ־ נערים. ונמצא א והשני לקמן לשו

מן בער, בריערים.

החולם נקוד קודם לאחרון, אם אחריו יהיה סגול או פתח, יהפך לשוא, כמו - קימ־ך קמצים.

א מחובר (חטף פתח), ואם האות גרונית יהפך לשו כמו - אימר אמרים, איהל אהלים. ונמצא ג״כ

איהלים. T י

פתח, ויו״ד חיריק אחריו, יהפכו שניהם לציריל אלים. ויוצאים ל - ןי־ת ותים, אי ש אחד, דרך מ

מן הכלל חיל חילים, תיש תישים, בית בתים.

- 98 -

חלקי הדיבור

ן נקוד האחרון על הרוב ישאר. ואחר חולם מ ק לפעמים יהפך לפתח, כמו - אפן אריפנים.

ל - ערר ש צירי נקוד אחרון יהפך לשוא, דרך מ עררים.

ואם השם נגזר מהפועלים החסרים, יהפך לחיריקן מגבים, חד חצים. ל - מג ש ש אחריו, דרך מ ג ד ו

שאר ולא ישתנה. ן הקודם י מ ובם ג״כ ק

ן לא ישתנה, כמו - ןקן וקנים, מ וכן צירי אחר קש תיבה. א ר י שואים ב כי לא יבואו שנ

ת הברה אחת (שהצירי לא ישתנה) בו שאר בתי וכן יל ש אם האות אחר (הצירי) לא תקבל דגש, דרך מ

ר גרים. ונמצא מן בן, בנים. יוצא מן הכלל. ג

ש ג ד ן ו ו ב חולם נקוד אחרון, לפעמים נהפך לקול - אדים אךמים. ש אחריו, דרך מ

ל - חרול חרלים. רירים נהפך ש וכן השורק, דרך מ לימים, ריאש לראשים, ראנריש לאנשים.

־ ד • v ־ : : V ־ י ד • י ד

ל וה״א אחריו, נהפך הסגול ם שסופו סגו כל של - יפה יפים. ש והה״א לחיריק לבד, דרך מ

חיריק ויו״ד בסוף השם, בהוספת מ״ם לבדהל - עברי עברים. ונמצא ש נהפך לרבים, דרך מ

מן הרבים כולו ודומיהן. ג״כ עבריים, עם סי

- 99 -

חלקי הדיבור

ד נקיים. ויוצא מן הכלל י אכן מן נקי נמצא תמו גדיים. י י גדי שרבו

: י : T י

ת נמצא, פתח ויוייד אחריו בסופו ו מ במספר שמן לרבים, כמו - הרי - שרי - גרבי במקום כסי

הרים - שרים - גריבים. T י T י

א מספר היחיד הזכר נהפך לשנים, ש להבי ד י עו בהוסיף לשם היחיד פתח בסופו ואחריו יוייד חיריק

ל - ירים ירימים. מן אשף, אפים. ש ומיים, דרך מ

א ושנוי התנועות כמעט דומה לשנוי הנופל, בהבים היחיד לרבים כמו שאמרנו. ש

ם אשר ניתן להביא שם יחיד זכר, או י ל ל כ ו הם ה ל א ו

נקבה, לנקבות רבות.

ל לו בסופו ואייו יצא השם לנקבות רבות, בהטיל - טריב טריברית. ש חולם ואחריו תיייו, דרך מ

י ו למעלה ברבו והנקודות יתהפכו כמו שאמרנל - חרב חרבות, יתד יתדרית, ש הזכרים, דרך מ

גררן גרנרית, וכן האחרים.

ם נקבה אם סופו - ה (הייא קמן), או - ת (תיייו ש סגול), יבואו תחתיו אותיות ויית (ואייו תיייו), דרך

ל - צדקה צדקרית, עטרת עטררית. ש מ

- 100 -

חלקי הדיבור

ן י קמצים, הקמץ הראשו ואם הוא (השם) משנל - צרה ::ררית. ש שאר והשני יתבטל, דרך מ י

T T T י

ויוצא מן הכלל אמה שיהפך לאמהרית.

ל שפחה ברבות, יחשב במשקל ק ש מ א ב ם שהו ש :דקה, ונעשית שפחרית, כמו - לשבה לשכרית.

T : T : T ־ י : ד ד ־ :

רך ירכים. ל י ש השניים יהיו כמו הזכרים, דרך מ ואם הייא בסוף היחידות תתהפך לתיייו, כמו -

שפה שפתים. T : T T ־ י

י הנקבות ונמצא מן חרימה חרימריתים, מורכב מרבו ומן השניים.

ת היוצאים ע כי רבו השמו ד אמר המחבר ידוע תם מלהביאם, תדינני לכף מן הכלל, ואם השמטתיר ש ם לפניך, הלא המה כפי א זכות. ואשר הבאתי

ת על הרוב. ו מ ש יקרה ב

ר הם מספר ש ת א ו מ ופה אודיעך כי נמצאים ש היחיד לעולם.

ת העצם לערים ו מ ת העצם לאדם, או ש ו מ והם של - דרד ° חבררין. ש במספר היחיד, דרך מ

המתכות לעולם נמצאים במספר היחיד, כמו -ת המשקים, כמו יין רחלב, ו מ והב - בסף, וגם שי רזייל מצא גייכ ברבים. עם כי בדבר זולתי שמן שנ

ן תורה לחוד. נמצא יינרית, לשו

- 101 -

חלקי הדיבור

ל ש ר יהיה משקל השניים לעולם, דרך מ ש יש א ו- ?;!־ם - שמים - רחים.

ר יהיה במשקל היחיד זכר וברבים סופו ש יש א ול - אב ־ אברית. ש כנקבות, דרך מ

ל ש ם היחידה נקבה כמו הזכרים, דרך מ והפוכו ש- עיר ערים.

ר פעם יסיים כזכרים ופעם כנקבות, וכאלו ש יש א ון ההרגל. דעי מ בדברים כאלו צריכין אנחנו למו ו

וגדר השם אם ואמרו המדקדקים כי ממספר לא ים התואר ש הוא זכר או נקבה, אמנם יהיה מנר מ

ר יתלוה עמו. ש ן הפועל א הבא עמו, או מ

: ם ש י ה ו ג ש

השם ישתנה מזכר יחיד לנקבה יחידה, אם הואם דבר ושם עצם לא נוכל ם תאר. יען ש ש להעלותם מזכר לנקבה, או מנקבה לזכר, כי הם

ד ישארו כמו שהם. י תמ

ש לזכר, יהפך לנקבה בזה מ ש ר י ש אך התואר א האופן.

תבא ם זכר בקמץ ו ל ש אם תנקד אות אחרונה של - מן טריב, טריבה, ש הייא אחרת אחריה. דרך מ

מן ךע, ךעה.

- 102 -

שגוי השם

וישתנו גייכ נקודות הזכר בההפכו לנקבה.. ם י א ב ם ה י ל ל כ ה ה ז ר ב ו מ ש ת ו

קמץ נקודות, הקודמת לאחרונה תתהפך לשוא.ל - גדריל ־ {דרילה, וקן ־ וקנה. ש דרך מ

א פתח, כמו - ואם האות גרונית תתהפך לשו חכם ־ חכמה.

T T ־ : T T

ל ואחריו הייא, ו ם זכר שנקודו האחרון סג כל של לקמץ, וללא שנוי אחר יהפך לנקבה, ו יהפך הסג

כמו - יפה ־ יפה, רריעה ־ רריעה.

אם נקוד אחרון חיריק ואחריו יוייד, יצא לנקבה עם הטלת תיייו בסופן, כמו - שני ־ שנית, עברי

־ עברית.

ל - שני ש ך אחרת, דרך מ ר ונוכל גייכ לשנותם בד ־ שניה, עברי ־ עבריה•

ל פעל, סגול האחד יהפך ק ש ל מ ת שהם ע ו מ ש לפתח והשני לשוא, כמו - מלך ־ מלבה.

- 103 -

סמיכות השם

הלא כתבתי לך (בעמוד 2)׳ כי אחד ממקרי השםל תורנו. הוא נולד, הנקרא גייכ סמוך, ומלת ש

ש ממנו כלל, מ ת ש אמנם בלשונינו הקדושה לא נן יראה על הרוב. י נקודות השם הראשו ו כי בשנו ממנו ש מ ת ש ל פה ובפירושים ה ע ב ובתורה ש

הכותבים, כי דבריהם נתנו בלי נקודות.ש, לקחו המלה ההיא, כי וכדי להתרחק מן השבות שלי בו נמצאת מחוברת לכנוי במקרא, בתי

ועתה הזהר בכללים הבאים להכיר הסמוך והמוכרת.ה קמץ, נקודה ם יהיה זכר או נקבה, שתהי כל שא בסמיכות, דרך הקודמת לאחרונה תתהפך לשו

ל - דבר ־ דבר, ::דקה ־ ::דקת. ש מי T T : ־ י : ד די • : -

והקמץ נקודה אחרונה יעבור לפתח כאשר אתהם הנזיל. רואה במשלי

א ת גרונית יהפך לשו ן הוא באו ואם קמץ הראשו מחובר, כאשר אמרנו למעלה בשנוי השם, דרך

ל - חכם ־ חכם. ש מT ־ : T T

אמנם אם אחר קמץ האחרון תהיה אלייף, לאל - צבא: ־ ::בא:. ש יהפך לפתח, דרך מ

ן יהפך ת הנייל, קמץ הראשו ו מ ש הזכרים רבים ב לחיריק, והשני לשוא.

- 104 -

סמיכות השם

ר סופם - ים ש ת הזכרים א ו מ וכנוי הרבים בכל של - ש (יוייד מיים) יהפכו לצירי ויוייד אחריו, דרך מ

דברים ־ דבר־/ ןבחים ־ !׳?:רזי.

בא ואם האות הראשונה גרונית, תחת חיריק י. ל - חכמים חכמי, עבדים עברי ש פתח, דרך מ

מן הנקבה ת יחידה נקבה, אות ההיא סי ו מ שכות לתיייו, והקמץ לפתח, דרך תתהפך בסמי

ה ־ ?:דקת, בבעוה ־ בבעות כנייל, ק ד ל - : ש מן יהפך לחיריק. וברבות - ::דקרת ־ ושוא הראשו

בבעורית.

כות - אבי - אחי. ת - אב - אח, בסמי ו מ ש• ־ : ־ ־ : T T

ת - במה - לזבלה - צרה - ו מ ויוצאים מן הכלל שT T T *T T T י

ן לא ישתנה. ן - מעריו, שהקמ־ן הראשו מג

כות היחיד לא ת שהם על משקל פעל, בסמי ו מ ש ישתנו כלל.

ן יעבור ברובם (ברוב השמות) וברבים סגול הראשום לחיריק. לפתח ובאיזה ש

ד - ב ל - ע ש והסגול השני יהפך לשוא, דרך מד - בג.די. , מלך - מלכי, בג עבדי

ת והם - י.רך - בתף - ג.דר - גול, ו מ ארבע של משקל פעל. ת יבואו ע כו בסמי

- 105 -

סמיכות השם

בא קודם קמץ הצירי לא ישתנה בסמיכות, ואם יל - עובה - עונת, עוער - ש ישתנה לשוא, דרך מ

שער.ה - : א בחטף פתח, כמו - ע ל אות גרונית ב י בשב ו

, ענב - ענב. ת : ע

א אות נחה, לא ישתנה ואם אחר הצירי תבול - היכל ־ איבה. ש הצירי, דרך מ

א נקודה וכן ברבים הצירי יתהפך לשוא, כשהו קודמת לאחרונה, ד״מ - ח::רים - ח:.רי, וקנים -

וקני,ר כמו א ש י ה אות נחה אחריו, ש א ב ש זולתי כ

ל - ויונים ־ .ויוני. ש ו ביחיד, דרך מ שאמרנ

ונמצאו בזה הכלל יוצאים ממנו, כמו - ח?::ים שהוא חחפצי, ואחרים כמוהו.

ל חמש נקודות (צירי וסגול) והמה ת ש ו מ ש בכות ברבים ישתנה הבאים על משקל עקב, בסמיל - עלןברית, ש הצירי לחיריק, והסגול לשוא, דרך מ

דר ־ ;דרי. וכמו - מן עעוב ־ עעברית, ומן נ

אכן אם האות הראשונה היא חייית תנקד בסגול,ל - חלבי. ש דרך מ

- 106 -

סמיכות השם

ל משקל חידעו, החולם יתהפך ת שהם ע ושמול - ש ברבים לקמץ חטוף, והסגול לשוא, דרך מ

חדעוי, מן ק.ךש ־ קדעוי.

ר בהם פתח תחת סגול, ש ת א ו מ וכמו כן שת אותיות הבאות אחרי אחהייע, כמו מן ב י ס מ

אירח ־ ארחרית.: T

א הייא באחרונה ביחיד ב אם אחר סגול תל - ש ל יתהפך לצירי, דרך מ בסמיכות, הסגו

רריעה ־ רריעה, מקנה ־ מקנה.

כות - פי מצא בסמי בת פה, שנ ויוצא מן הכלל תידיק, פי חכם חן. :

ר בהם פתח וחיריק, יתהפכו שניהם ש ת א ו מ שמ - וית ־ .וית, ״ י השם, ד לצירי אחד, כאשר בשנו

בית ־ בית, יין ־ .יין

- 107 -

כגוי המחובר לשם

ל ך למעלה (עמוד 20) בלוח אחר ע כבר הודעתים דבר המחובר לכנוי, וממנו ראית מה הנה ש

T T

כנויי הגופים לזכר ונקבה ליחיד ורבים.ך כללים מ אמנם חובתי היא שלא למנוע מת התחברותם ב י ס ת מ ך ישתנו השמו המורים איך ישתנו לכנוי, כאשר אמרנו בפרק הקודם אי

בגלל הסמיכות.

ת ו ואתה דע לך כי ארבע תנועת הנה המשתנל וחולם. ו ת והם קמץ, צירי, סג ו מ ש ב

א גייכ, אמנם לא יחשב והסימן ׳ק״ץ סייח/ והשו עמהם כי אינו בכלל התנועות.

: ץ מ ק י ה ל ל כ

ת שהם על משקל דבר, כבר נתתי לך לוח השמוך ישתנו עליו, כאשר אמרתי וממנו תראה אי

ת הזכרים שהם על משקלו. ו מ ש

ן ד כי קמץ הראשו ב ל ת הנקבות מ ו מ אמנם שה לתיייו כמו ד ההייא תשתנ ישתנה לשוא, עו

דקה ־ ::דקתר ־ ::דקתם. בסמיכות, ד"מ - :א יתהפך לחיריק כמו ומזה תראה כי השו

בסמיכות.

ל ב ה א ק ד ל משקל : ר ע ש ת א ו מ ש וזה דוקא בת אחרים לא ישתנו, כמו - חכמה ־ חכמתר/ ו מ ש T : T T : T י

:רה ־ ::רתר, גולה ־ גולתרי, אכילה ־ אכילתר. : T ־ י : T ־ י T T T T י : ״ T : ״ T י :

- 108 -

כגוי המחובר לשם

א פתח ן יתהפך לשו ם אמה, קמץ הראשו אך ש בהיותו באלייף, כמו - אמתר. וברבים קמץ

א - אמהריתיר. ן לפתח, וקמץ השני לשו הראשו

שאר הקמץ ביחיד ל ק:ה, י ק ש הבאים על מא ק:תרי, ונאמר ק::הו. ונמצא כדרכו הפוך לשו

ו. כמו ברבים ק::ריתם, וההיא תתהפך לתי״

וכן מעריו וחבריו, ישאר הקמץ זערורי ־ מעודם. וכןן ורעיו מגנר ־ מגנם. במג

T י T T ״ י T :

וכן הבאים על משקל רמות ־ רמותם ־ רמותר.T T T T י י

ת פנים - בנים, לעולם לא ישתנה ו מ ש וכן בבת הכנוי. הקמץ בסי

תרך - מרת - ארן, שתי הנקודות תעבורנה לחולם לבד, ותאמר - תריכרי - מריתרי או מותרי - ארנר.

ם יחיד וכנוי יחיד, לא ישתנה ש חם - אב - אח, בT T T

ך - אחיר. י הקמץ, כמו - חמי - אב

ל י ב ש א פתח ב אמנם מכנוי רבים ישתנה לשו האות גרונית, כמו - אביהם. זולתי במייב (במדבר

ו ־ אחינו. נ בעדו), כי לא ישתנו אבי

- 109 -

כגוי המחובר לשם

וכשהשם עצמו רבים, רובם ישתנה גיכ לשוא פתח, כמו - אברתיר ־ אחיכם.

אמנם נמצא אחיר בסגול, וכן אחי. ראחיך בפתח.

דם ־ עגב, הן בכנוי ד ־ ז ת י ו מ וכן לא ישתנו ש יחיד הן בכנוי רבים, ותאמר ידרי ־ דמם. ונמצא

T T T י

דמכם ־ .ידכם.

למדבר ם בכנוי יחיד ו ש אמנם כשהם רבים ב. , רבים לא ישתנו, כמו - ידיר ־ דמעו בעדו

T T ״ T

ל - ש ר הגופים ישתנו לשוא, דרך מ א ש אמנם ב ידיהם ־ דמיכם.

! ־ רשר ־ רצר לעולם לא ישתנו, כמו - שריT T T : T :

שריהם, צרי ־ ::ריכם.V ״ T T T י V ״ T

ן ־ גג ־ ומשגב, ישתנו לפתח, ותאמר קבי ־ קב ־ ג גבר ־ גגי ־ משגבי.

: י ר י ע י ה ל ל כ

ן בשם, ישתנה לשוא, והנקודה צירי הראשול לבב ־ לבב־, ש הבאה אחריו לא תשתנה, דרך מ

ה ־ .ע::תי. : ע

- 110 -

כגוי המחובר לשם

ל חמש נקודות כמו ספר, יתהפך ת ש ו מ ש אמנם בל ש א ביחיד, דרך מ הצירי לחיריק, והסגול לשו

ספרר ־ ספרם, נדררי ־ נדרם.T : ־ : ־ T : ־ : ־

ת ו מ ש כות לא ישתנה ב וכאשר אמרתי בסמי האלו ודומיהן - היכל ־ איתן - עובה - עוארית -

עואלה - ראעוית - איפה - תאנה.T ״ : T ״ י T ״ :

בשם בהמה, לעולם יהפך לסגול, ותאמר - ו בהמתי.

ל ק ש ל מ ת ע ו מ ש א (הצירי) נקוד אחרון ב כשהוא כמו - raw/ עריככר ־ עריכריר. עורימר, יהפך לשו

ר ־ גדררי, ד שאר כמו - ג ל י ע פ ל ו ע במשקל פ ו. ונמצאהו (הצירי) הופך לחיריק, כמו ר ־ פאר־ א פ

- אריב.

בכנוי נמצא לזכר אריב־, ולפעמים בסגול, כמו -

אריב־.

ש ג ד ת הברה אחת רובם ישתנו לחיריק, ו ו מ של - עת ־ עתי, לב ־ לבי. ש אחריו, דרך מ

וכן - וחד - וחן - אעו - אב - תתל ־ עון ־ ?קן ־ ק־ך - ען - נס.

- 111 -

כגוי המחובר לשם

שאר הצירי, כמו גרי - גרף. וכן בכל אכן - גר, יע ־ ע־ך - ראש ־ ר ד ־ שח ־ . שאר בם - אי אלו י

ר - דע - נד. ער - נר - ן

א יחיד בנרי ־ אך - בן רעום, יתהפכו לשוא. כשהובא קודם ה-ף־ שוא, שמרי, בבנך ־ שמך. אמנם אם י

יתהפך לחיריק ותאמר - שבלך בנך.

: ל ו ג ס י ה ל ל כ

י סגול ל פעל או פעל, בשנ ק ש ת שהם על מ ו מ של ות חי״ת או עי״ן, סגו ל ופתח באותי ו או סגל - ש ן יתהפך לחיריק והשני לשוא, דרך מ הראשו

ד ־ בגדרי. ג ב

ן יתהפך ר סגול הראשו ש אכן רבים המה א לפתח, ובפרט אם האות הראשונה או השניהן ־ ב ל - א ש , דרך מ ר ״ ע ה ח ות א תהיה מאותי

ד ־ עבררי. ב אבנר׳ חסד ־ חסתי, ע

ת הבאים יהיו כהמה - קעת - צמר - וכל השמוע - מלך - ?;כסף - בלב - שמן - שרע - פ צלע - נ

א - דלת - גפן - פלג - סלע. טנ

ל ם תפארת, סגו ש ר יבואו ב ש וכן שני סגול אא ויהיה תפארתר. ן יהפך לפתח והשני לשו הראשו

- 112 -

כגוי המחובר לשם

ל - ש א ישאר, דרך מ בא אחריו שו ר י ש סגול א

אצבע ־ א*בערי.

סגול אשר אחריו ה״א בסוף תיבה, ד״מ - מקנהר הה״א, כמו - מקני ־ מקנך ־ מקני. תסו

אמנם בנסתר לזכר, יעבור לצירי מקנהו, כמושאר כמו - ריקר מקרה (רות כ׳ בסמיכות. ולנקבה י

בות שה - פה, יהפכו הה״א ליו״ד והם יעברו תי לחיריק ולצירי, ד״מ - שיר. ונמצא גם שיהו. פיר

פיהו פיך.

: ם ל ו ח י ה ל ל כ

ל פעל או פעל בפ״א או ק ש ת שהם על מ ו מ שא והוא בעי״ן, יתהפך החולם לקמץ ואחריו שול - קיךע ־ קדשו', ש (הקמץ) חטוף או קבוץ, דרך מ

ע ־ חדשו, אירח ־ ארחר. ד ^

ואם אות השנית גרונית החטוף יהיה בו, דרךל - איהל ־ אהלרי. וכן מן תיאר, תארו, הגם ש מ

שנמצא תיארו. מגלגלת נמצא גלגלתו.

שאר החולם אם אחר החולם יהיה קמץ או צירי י, אריב ־ אוייבוי. כמו שהוא, ד״מ - אריצר ־ אוצרו

- 113 -

כגוי המחובר לשם

שאר ברובם. אמנם ת י ו מ ש חולם נקודה אחרונה בל - מעריו ש ץ או שורק, דרך מ יתהפך ג״כ לקבו

מעור, טריב ־ טובי ־ טוברי ־ טובך.

: א ו ש י ה ל ל כ

ע ב ל - ד ש ל הרוב יהפך לחיריק, דרך מ א ע ו ש ה

. ואם הוא על משקל פרי, ישתנו איש דבעי באחיו, ד״מ - פרי ־ פריוי.

ם א נקודה אחרונה באיזה ש גם הפתח כשהו יתהפך לחיריק, ד״מ - פת ־ פתי.

ל ש ופתח וחיריק כאשר אמרנו בסמיכות, דרך מ בית ־ ביתרי. מן ©וית, ויתו ויתך.

ר ש ך קצרה א ר ר נתתי לך בד ש ם א י ל ל כ ה ה ל אן הסמיכות, נתנו המדקדקים הראשונים בדברם מ

והכנוי המחובר לשם באחרונה.

- 114 -

המלות

המלה אינה מורה על ענין עומד בעצמו, לא על דבר ולא על פעולה. ואין לה זמן ולא גוף ולא בנין

ולא סוג ולא מספר. אמנם משמשת היא אל הדבור היטב

בהתחברותה אל השמות ואל הפעלים.

: ר ו ע י ק ה ב י ת ו א ר ו ה ה מ ה ה ל א ו

ם ו ק ת מ ל א ל ש ע

אי ־ איה - איפיא - איכה - אן ־ אבה ־ מאין.

ם ו ק ת מ א ר ו ה ל

פא ־ פיה ־ מפיה ־ הבה ־ הלרים ־ עם ־ משם ־T T ־ : T ״

מבית ־ פבימה ־ תהת ־ הון ־ מעלה ־ מלמעלה ־ מטה ־ לפבים ־ אהויר.

T י T : T ־

ן - מתי ־ עד־מה ־ עד־אן. מ ת ז ל א ש ל

ן מ ת ז א ר ו ה ל

עתה ־ מהר ־ היוים ־ תמויל ־ אתמויל ־ על^ים ־: • : ־ . ד T T ־ : ־

מלפבים ־ תמיד ־ עד־ אם ־ עד־כי ־ :טרם ־ מהרהT ״ : V V י T י T : י

־ מהר ־ היע ־ או ־ אוי ־ לעד ־ לערילם ־ רעד.

ה ל א ך ש ר ד

אם ־ האם ־ הלא ־ איך ־ איכה ־ מדוע ־ למה.- 115 -

המלות

ר ב ד ם ה ו לקי

כן ־ הכן ־ אולם ־ אמבם ־ אף ־ רזן.

ה ל י ל ש ל

לא ־ בל ־ אל ־ אין ־ בלי ־ בלא ־ בלתי.

ר ב ד ק ה פ ס ל

אולי ־ פן ־ לולא.

ר ו ב ח ל

עם ־ ירוד ־ הדיו ־ גם ־ אף.

ט ו ע י מ ה ו ד ר פ ה ל

לבד ־ אך ־ בלעךי ־ וולתי, ודומיהם.י ו ב ר ל

יויתר ־ מאיד ־ ©רב ־ הרבה ־ אף־כי.

ו ט ע מ ל ו

אט ־ מעט ־ כמעט ־ כאין ־ אפמ, וכיוצא.

ן ו י מ ד ל

כה ־ כן ־ כמוי־כן ־ כמרי ־ ככה ־ בבכר.

- 116 -

המלות

ם ו ק ן או מ מ ל ז ו ב ג ל

אלי - אל - אצל - :?ג.די - ?גד - בגד - לנוכח - מול- לעומת - בין - בלבי - לפני - סביב ־ עבר ־ אחי­

­ אחרי.

ר ב ד ת ה ב ס ל

על - מ?ני - בעבור - למען - בגלל - בעד - תחת- וזייף - לפי - כפי - כי - יען - עקב - אטד.

ה ש ק ב ל

א - אבא - לו - אמן. כי - נ T T T T ״ י

ר נתן או הכה, ש >ש מלות אשר המה כמו הקול את צרה או שמחה. ע ר יצא מפינו כפי הטבע ב ש א

ה ר ע ל

אוי - הוי - אויה - אה - וזה - אווזה•T ־ : T T T

ה האח האח. ח מ ש לT V T V

, באו ג״כ קולות - הא ־ הן׳ ן ב ו ר מ ב ה ד ז י ת א ו ר ו ה ל

ומכאן באה המלה הבה.

ן בת רהט, להזמי וכמו כן נוכל לומר כי באה תיר ש השומעים לדממה דקה, כי דומה לה הקול א

ת ההיא. ע ע ב נשמי

- 117 -

המלות

במקצת המלות הנ״ל יחוברו כנויים המחוברים,ת ולכן תתחלפנה כאשר ראינום מחוברים לשמו

בנקודותיהן כאשר תראה.

?:מרי יחובר לכל הגופים כמוני כמוך כמוהו, ולרבים כמוהם כמוכם כמונו.

הבה - איה, יחוברו ג״כ ותאמר הבני הבר הבו' הבםר גופים. א ש הבנו, ואייו אים איכה, ולא נמצא ב

T V - T ״ / ־ ־ .

ד יחוברו, ולא ישתנה נקודם, כמו - אינני ן - עו אידך, וכוי. אינך, וכוי. וכן עידני עו

אחר אחרי, יחוברו לכנויים גם המה, כמו - אחרי אחריך. וכן - לפני לפני לפניך לפניו לפנינו.

א פתח, דרך ל - עד ישתנה או לקמץ או לשו עו - ך - עליו - עדי י ך - עד ל - עדי - עלי - עלי ש מא פתח - עליכם - עלינו ־ עדינו, והשאר בשו

עדיכם, וכוי.

ל - תחתי ש תחת, פתח השני יצא לשוא, דרך מ תחתיר, וכוי.

ל והסגול לשוא, אצלו', ו אצל, הצירי יהפך לסג וכוי.

- 118 -

המלות

ש (המלה את) במקום עם, הצירי מ ש את, אם תל - אתי אתו', וכוי. ואם ש יהפך לחיריק, דרך ממן הפעול יהפך לחולם, כמו - אויתי אויתך לסי

או'תו'.

בלתי - וולתי, חיריק אחרון ילך בהתחבר אליהן הכנוי, כמו - בלתו' בלתך - וולתו' זולתך.

א פתח, א יתהפך לפתח, והפתח לשו בעד, השוך ד ע ל - בעדי ב ש א אחריו, דרך מ א שו כשאינו ב

בעדו' בעדכם, וכוי.

בת ו בתי וכן למען, פתח השני יהיה כמו שאמרנ בעד, ד״מ - למענו' למענכם

ר לשוא, כמו - נגדי נגדו', י יעבו ל השנ נגד, סגו וכוי.

ל - ש עם יתחבר עם כל הכנויים בלי שנוי, דרך מ עפלי עפלו' עפלך, וכוי.

ופה אשים קנצי למלות.1

. ר ב ד ר נ ח א ו ו נ י ב , ת ן י ל מ י ל צ נ ן ק ו מ י ש ה ת נ ד א ) ע י , ב ח ״ , י ב ו י א ק ( ו ס פ ך ה ר ל ד ע . 1

- 119 -

מאמר המהדיר בסוף כתב היד של ספר הדקדוק היה מצורף עלה בודד, כתוב באותו כתב יד, ובראשו נרשם וזאת הברכה אשר הניח אחריו

החכם השלם כמהר״ר רבי שלמה די אוליוירה זצ״ל. עמוד זה, אשר נדפס להלן עוסק בכללי טעמי אמ״ת (איוג, משלי,

מהליס,). טעמי ספרי איוב, משלי ותהלים (nn״z) שונים הם מטעמי שאר הספרים בתנ״ך. מעטים מאד הם הספרים אשר עוסקים בכללי טעמי אמ״ת, ואפשר שעל כן נם תודעת הציבור בנושא זה דלה למאד, עד שקשה למצוא אפילו אחד מעיר ושנים ממשפחה אשר בקיאים בנושא זה. ועלינו להכיר טובה לר׳ נתנאל מסלתון מחבר ספר הדקדוק שטרח להעתיק כללים אלו מספרו של ר׳ שלמה די

אוליוירה ולצרפו לספרו, ונותר לנו לפליטה.

תוכן ותורף דברי רבי שלמה, הרי הם כספר צרור וחתום למאן דלא עסיק תדירא בנושא זה, ובפרט שבכת״י המשפטים כתובים ברצף וכמעט שאינם מפוסקים ואין בהם מסימני הטעמים, ופעמים רבות יסתפק הקורא היכן לשייך מילה זו או אחרת ואיה הוא סוף

הפיסקה. ע״כ היה מן הצורך לפתח ולתת ריוח בין הדבקים, לפרש ולבאר

דבריו, ולהוסיף דונמאות מוטעמות מן הכתובים. לכן חיפשתי ותרתי ובינותי בספרים לפענח דבריו כראוי ולפרשם בבהירות. ואודה לה׳ בכל לבב שהאיר עיני, ותפלתי שפירוש זה

יאיר עיני כל אשר ישברו להבין באמת טעמי אמ״ת.

ולמען בל נמנע טוב מבעליו ראוי להביא מעט מתולדותיו של רבינו שהיה מושלם ומפואר בחכמות כה רבות.

מהר״ר רבי שלמה ב״ר ישראל די אוליוירה זע״ל היה מחכמי הספרדים באמשטרדם, דרשן, דקדקן, משורר ופיטן. נולד בליסבון פורטונל ורוב ימיו התנורר באמשטרדם, שם שימש כדרשן במספר בתי כנסיות ולימד בחברת ׳כתר תורה׳. אחר פטירת ר׳ יעקב ששפורטש (גשמג מרח) עמד בראש בתי הדין בק״ק הספרדים, עד שנתבקש לבית עולמו ביום ד׳ סיון שנת תס״ח (05/23/1708). יהי

זכרו ברוך.

- 120 -

תולדות רבי שלמה די אוליוירה

עוד בימי עלומיו חיבר ספרים רבים בעיקר בתחום הדקדוק והשירה, ופיוטים בסננון הקדמונים.

מספריו: אנרת ״אילת אהבים״ מעשה אברהם ועקדת יצחק בדרך מליצה ושיר (אמ״ו, מכ״ה).

״אלה מועדי ה׳ מקראי קדש״ חשבון הלוחות עד סוף האלף השישי (אמ״ו, מ&״ו).

״דל שפתים״ דקדוק לשון ארמית בקצרה ובסופו השמטות לספרו ״עץ חיים״ (אמ״ו, ממ״ט).

״דרכי געם״ כללי התלמוד בסדר א״ב, כולל ספר ״טוב טעם״ על דרכי הטעמים בתנ״ך וכללי טעמי המצות (אמ״ו, ממ״ח).

״דרכי השם״ מפתח לתרי״נ מצות (אכדו, ממייט). ״זית רעגך באורי מלים במשנה, תלמוד וספרי פלוסופיה כסדר א״ב, ובסופו אילן כל מלות לע״ז כסדר א״ב ותרנומן בלה״ק

(אמ״ו, ממ״ג). ״טעמי הטעמים״ על טעמי ננינות המקרא ובפרט על טעמי אמ״ת (אמ״ו, ממ״ח). ספרו זה נזכר בספר שם הנדולים להחיד״א בערכו (וז״ל ׳טעמי הטעמים איזן וחיקר מ״ה שלמה די אוליוירה, אחד מרבני אמשטרדם בק״ק ספרדים׳). חלק מספר זה על טעמי תהלים

נדפס נם עם נוף התהלים. ״יד לשון״ דקדוק לשה״ק עם תרנום לשפת ספרד, והוא קיצור מספר ״מרפא לשון״ לר׳ משה בן חביב ובסופו ״דל שפתים״ הנ״ל

(אמ״ו, ממ״ט). ״עץ חיים״ שרשי לשה״ק כסדר א״ב עם תרנום לע״ז, ושרשי

ארמית בתנ״ך. ובסופו חשבון מטבעות ומדות (אמ״ו, ממ״ג). ״שרשרת גבלות״ הכולל שני ספרים, הראשון ״דברי קהלת״ כל סופי שרשי לשה״ק כסדר א״ב, לתועלת החרוז בשיר, והשני ״משלי שלמה״ על משקלי השיר למיניהם ובסופו ספר שירים בשם

״שיר השירים״ (אמ״ו, מכ״ה). בכת״י נשאר ממנו ספר ״פרח שושגים״ לקוטים בעניני דקדוק

והניון, וקביעת המועדים. כן תרנם לפורטונזית את ספר הקאנון של אבן סנה, וחלקים מספר

״שני לחות הברית״ להשל״ה.

- 121 -

כללי טעמי ספרי אמ״ת

וזאת הברכה אשר הניח אחריו החכם השלם כמהר״ר רבי שלמה די אוליוירה זצ״ל.

א ח ר ט

ש הפסוק קודם האתנח, נרשם א ר א ב ב טרחא ת בתחלת המלה כמו יתיב ואז הוא מפסיק, ולא יוקדם לו מאריך, כי שופר הולך, ומהופך ומקף

ן טרחא. ש בם מאריך, אם אי אך י והבא אחר האדננח נרשם במקומו ואינו מפסיק,א ל ימשך שופר הולך קודם הסוף פסוק, מה ש ו

ר ספרים, כי אם מאריך. א ש א כן ב צ מ ת

[פירוש, בספרי אמ״ת ישנם שני טעמים שצורתם צורת טרחא האחד נקרא דחי (או טרחא גדולה), והוא טעם

מפסיק. והשני טרוזא קטגה, והוא משרת.

הדחי יבא בראש הפסוק קודם האתנח. ולעולם מקום הדחי בתחילת המלה לימינה קודם הניקוד, כמו מקום טעם ,היתיב (בשאר ספרים) שהוא מחוץ לתיבה לימינה,

ד״מ - תרעם ־ למה. (כמו ,היתיב - טרם ־ למה).

ולא יוקדם לטעם הדחי טעם המאריך (כמו שבשאר ספרים יבואו בד״כ יחד מאריך טרוזא). רק יוקדם לטעם הדחי שופר הולך, או שופר מהופך, או מקף־, ד״מ - אלי

אלי - אף כטוב והסד יךךפוני - לא־יבטוו - כל־היום.

- 122 -

כללי טעמי ספרי אמ״ת

הטרדחא (או טרדחא קטגה), מקומו בפסוק אחר האתנח והוא טעם משרת ולא טעם מפסיק.

וטעם הטררחא נרשם במקומו, במקום שמתנגן (היינו כמו בשאר ספרים ולא בתחילת התיבה), ואחר הטריחא יבא שופר הולך, קודם הסוף פסוק:, ד״מ - פן־תגיף באבן ךגלןז, מה שלא תמצא כן בשאר ספרים שבדרך כלל יש מאריך לפני הסוף פסוק: ולא

שופר הולך.]

ע י ב ר

ש מלה, כמו תרסא, א ר א אם 'גריש ב ע ב רביע קודם הסוף פסוק אחר האתנח, ויוטעם ברבי

ככח היגריש.יבא אצלו על הרוב מאריך, ובמקום שופר הולך ו

קודם סוף פסוק. ופעמים נלוה עמו זרקא ופסק ו.בא לבדו. ואם קודם א הרביע בזולת זה י ואם ב

שופר עולה ויוריד, ואם אחר פסק ו, מנוגן.

[פירוש, כאשר רביע בא עם גריש בראש המלה, נקרא רביע מוגרש, כמו - ״הגה, ומקום הגרש הוא כמו מקום טעם התרסא (תלשא) בשאר ספרים, שמקומו בראש

התיבה בימין.

ומקום טעם רביע מוגרש הוא בחלק השני של הפסוק, אחר האתנח, קודם הסוף פסוק. כמו - עמד ובמושב

'לצים לא ישב:

ומקום נגינת הטעם, תהיה ברביע (ולא 'בגרש). ודרגת כח הפסקו של הרביע מוגרש, הוא כדרגת כח 'הגרש.

- 123 -

כללי טעמי ספרי אמ״ת

ואחר הרביע מוגרש, יבא בדרך כלל טעם המאריך, כמו ראשי ולבי צןבני.

ויבא המאריך במקומו של השופר הולך, קודם הסוף פסוק: .

ופעמים נלוה עם המאריך <רקא (צינורית) ופסק, כמו - 'לייי האת ו רואות: ־ 'כךף נא־ך ו

וכשבא הרביע לבדו בלא הגרש, נקרא רביע גדול, כמו - למנצח בנגינות.

ואם בא אחר טעם הרביע טעם עולה ויוריד, נקרא רביע עולה ויורד, כמו - הגוו ואלי־תחטאו.

ואם יבא הרביע אחר פסק ו מנוגן, כמו - ?יאי שערים ו ראשיכם.]

א ק ר ז

ו נרשם במקומו, ומפסיק וינוגן זרקא הבא לבדן יומו ושופר עולה כמנהגו. והבא אחריו ירח ב

ויורד, וכחו כסגולתא.

ש מלה, ואז א ר ואם הוא עם שופר מהופך נרשם בבא גם עמהם פסק ו . כחו כמו געיא. ולפעמים י

[פירוש, אם טעם הזרקא בא לבדו ונרשם במקומו בסוף התיבה (כבשאר ספרים), הינו טעם מפסיק, ונקרא עיגויר,

וינוגן כמנהגו בשאר ספרים. וסימנו שאחריו יבא לעולם טעם ירח בן יומו וטעם עולה ויורד, ד״מ - תפלטני מריבי עם. וכח הפסקו של העיגור,

ככח טעם הסגולתא בשאר ספרים.

- 124 -

כללי טעמי ספרי אמ״ת

אבל אם אחר טעם הזרקא יבא טעם שופר מהופך, או מאמך, נרשם טעם הזרקא בראש המלה ונקרא עיגורית,

כמו - הושיעני ־ יבמרשב (ואינו טעם מפסיק ואף אינו משרת בפני עצמו, אלא עבד למשרתים הוא, כי לא ישמש רק בהצטרף המאריך או שופר מהופך, ולכן כחו כגעיא (מעמיד) שאינו נחשב

לטעם מן הטעמים). ולפעמים יבא גם פסק ו עם הזרקא (עיגורית) והשופר

ו־ו ו .] מהופך, כמו - יוזילו דרכו ו ־ יבושו ןילז

פסק ובא בטעם אחר והרגלו באזלא, או שופר פסק ו ייש אחריו רביע. ת עמו. ו ל ש ל ן ש מהופך, לינגן כעי

ואם הוא בזולת אלה יהיה דרכו כמו מקף־, אך יפסיק לעולם, וכשמו כן הוא.

[פירוש, אם יבא טעם הפסק ו עם טעם אחר לפניו, ויהיה אזלא (ואז נקרא אזלא לגרמה ו ), או שופר מהופך (ונקרא

מהפך לגרמה ו ), כמו - י־י׳>בו ו ־ מ?ני ו וניגון פסק זה, כניגון השלשלת ופסק ו עמו. ולפעמים יש אחרי האזלא לגרמה ו או המהפך לגרמה ו רביע, כגון - אם־יש עליו ו מלאף מלי־ך (איוג ל׳ כ״ג), און ו יחשב

(תהליס ל״ו ה׳),

ואם יבא טעם הפסק ו, בלא האזלא או השופר מהופך, יהיה דרכו כמקף־, כמו - לבלה ונישן ו א-דינ״י ־ למנצח ו

שרק בא להפריד בין שתי מלות שלא יתחברו בדיבור. אך לעולם יפסיק, וכשמו כן הוא.]

- 125 -

כללי טעמי ספרי אמ״ת

ת ל ש ל ש

ן לו כחו. ואם הוא עם ו ואז אי בא לבד ת י ל ש ל שש לו אז כחו י פסק ו, דתו הפך הפזר גדול, שא עם ל כשהו להפסק ולנגן כמשפט. והפזר גדו

ן לו כחו. הפסק ו, אי וכשהוא לבדו, דתו לנגן ולהפסיק כדרכו. ויש

ן יומו. שיוקדם לו ירח ב

[פירוש, טעם השלשלת כאשר אין אחריה פסק ו נקראתגוה ליו. והנגינה בה תמיד. שלשלת קטגה1, כמו - ישי

ואין לה כחה, כי היא מטעמי המשרתים.

ואם תבוא השלשלת עם פסק ו, כגון - וכבודי ו ־ ושמף־ ו נקראת שלשלת גדולה (או שלשלת לגרמה ו ), ותבוא תמיד לפני הסילוק (סוף פסוק). ויש לה כחה, להפסיק

ולנגן כמשפט. וזה הפך הפזר גדול, שכאשר הפזר גדול בא עם פסק ו אין לו כחו, כגון - כי הגה איבי־־־ ו (תהליס v״a י׳), ליאור ו

(איוג כ״ר יייר),

אמנם כאשר הפזר גדול (נקרא גם מרעיש) בא לבדו (בלי הפסק), כגון - נשקו־בר, דתו לנגן ולהפסיק. ויש שיוקדם

לו טעם ירח בן יומו, כגון - כי הצלת נ?שי.]

ם עונו את טעם הירח י ג ו ר ח א ם ה י ר פ ס ל ה כ ב ע ש ד ון יומו, ושמו במקומו שופר מהופך. אמנם בט ע בספרים הקדמונים המדויקים, איננו זולתי מ

ש טעמים מעותים רבים כהם. י בטעות, כמו ש 1. נמצא בשמונה מקומות בלבד והם: תהלים ג' ג', תהלים ל״ד ח', תהלים ס״ה ב', תהלים

ס״ח ט״ו, תהלים ע״ב ג', תהלים קל״ז ט', משלי א' ט', משלי ו' כ״ז.

- 126 -

כללי טעמי ספרי אמ״ת

ד ר ; י ר עולה; ו פ ו ש

שופר עולה ויורד נקרא שופר מהופך למעלה מהתיבה, ומאריך תחתיה.

יבא היורד במקום תנועת התיבה. והעולה ו בתנועה הקודמת, אף אם יהיה במלה אשר

לפניה, אם זאת מלה זעירא או מלעיל.

ר א ש ן יומו, וכחם כסגולתא ב ויוקדם להם יךח ב ספרים להפסיק.

א בה אחת. ואם ב ם בתי ת ש ל ויבואו לפעמים שן יומו עמהם. ן ירח ב לפניהם רביע, אז אי

[פירוש, כאשר יש צורת שופר מהופך למעלה מהתיבה וצורת מאריך מתחת לתיבה נקרא זה הטעם, עולה ויורד, ויכול לבוא טעם עולה ויורד בתיבה אחת , כמו - חפצו,

או בשתי תיבות כגון - פלגי מים.

מקום צורת המאריך (יור־ד) תחת האות המוטעמת, ומקום צורת השופר מהופך (עולה) מעל התנועה

הקודמת.

ואם התיבה מוטעמת באות הראשונה שלה, מפני שהיא תיבה זעירא או שנקראת מלעיל, כגון תיבת עך, תסומן צורת השופר מהופך על האות האחרונה של התיבה

הקודמת לה (אם אין בה ניגון), כגון - יסדת עך.

צורת השופר מהופך אינה יכולה להיות על תיבת עך, כיון שהיא מוטעמת ויש עליה צורת המאריך, ולכן

הקדימו את טעם השופר מהופך לתיבת יסדת.

- 127 -

כללי טעמי ספרי אמ״ת

(אבל אם הנגון (ההטעמה) על האות האחרונה בתיבה שלפניה, אזי תבוא צורת השופר מהופך על האות

הקודמת לה. וכן אם התיבה שלפניה ראויה למקף׳, תבוא צורת השופר מהופך על התיבה הקודמת לה, ותשמש גם כתחליף למקף, וצורת המקף תתבטל, כגון - פלגי מים).

ויוקדם לטעם עולה ויורד, טעם ירח בן יומו שהוא משרת לטעם עולה ויורד. וכח דרגת הפסקת טעם עולה ויורד,

ככח טעם הסגולתא בשאר ספרים.

ויבואו לפעמים שלושתם, היינו טעם יןח בן יומו ועולה ויורד בתיבה אחת.

ואם בא לפני טעם העולה ויורד טעם הרביע, אז אין טעם ירח בן יומו עמהם, כגון - בבלים עליותיו.]

ר פ ו ש

שופר עולה, נקרא שופר הולך למעלה מהתיבה.ן הטעמים המנגנים ולפניהם ואחריהם יבא בי ו וגם עם המטעימים. ואולי הוא להרים קול

בקריאה ובנגינה.

[פירוש, טעם שופר עולה נקרא גם עלוי, הוא צורת טעם שופר הולך המסומן למעלה מן התיבה (שופר מלמעלה),

כמו - יתן ?עתו.

- 128 -

כללי טעמי ספרי אמ״ת

שופר עולה הוא מן הטעמים המשרתים ואינו מפסיק. וכן שאר הטעמים המשרתים שהם - מאריך, טרחתא, ירח בן

יומו, שופר מהופך, אזלא, שלשלת קטגה, עיגורית.

ויבואו בין הטעמים, ותפקידם לסמן שהתיבה נמשכת ורהוטה לתיבה או לתיבות הבאות אחריה. ולהוראת

אופן נעימת הקריאה ומקום ההטעמה בקריאה.]

ת בשנותם את ״ מ י א ר פ ס ם ל י כ ר ע ג ם ה י ל ל כ ה ה ל א

טעמם ביתר עז. אך ספרי הק' והנשארים הבאיםם סדר אחד לכולם. ואין כל חדש להם. ש

ת הטעמים אשר לא בספרי אמ״ת. ו מ ואלה ש\ . 1: ((. Q .\ P Q.P

?^־?רה ־ תלשא ־ תרםא ־ שני־גרישין ־ ןקף־גדל ־ ררגא ־ תביר ־ תרי־טעמי ־ םגוילתא ־ קדמא ־ יתיב ־

: T י י I : •ע : ״ T ־" "T : : JJ ־ T : ־

ל ספר שני הפרקים הראשונים והפרק האחרון שר כ״א א איוב, אינם בטעמי אמ״ת, אלא בטעמי ש

ספרים.

- 129 -

כללי טעמי אמ״ת

ן ו י י ע ר ע ג ש ״ כ ה י ב א ב ר ו ל ק ע ב י ה ר ב ד ה מ כ ר ב ת ה א ז ו

. ( ו ט ל ק ו ה ו ש י ר ב י ד ״ פ ם ע ש ר ג ו ( ע״ ל י י ו ו י ט כ ד ר י מ ב ר

ע י ב ר

ה סוגי רביע מצינו בטעמי אמ״ת. ש ל ש

בא בתחילת הפסוק או באמצעו א) רביע גדול - ין - אסדי־האיש. (לימינו של האתנח), כגו

בא עמו בא בסוף הפסוק ו ע מויגרעו - י כ) רבין - ובמושב 'לצים. ת המלה, כגו גריש בראשי '

א אחרי רד - כאשר ב ו י ע (קטן) עולה ו ג) רבירד (שופר מהופך למעלה ו י הרביע טעם עולה ו ומאריך למטה), כגון - ששיר המעלות. (תהליס קל״ג),

פסק וה טעמים מתנגנים ונשמעים כמו טעם ש ל ש

הפםק.

ך ל ר ו לא ה ש ש א י האי ן - אשר א) פםק ו כגו

נשמע כמו טעם הפםק ו ן ו ג ל ג״כ מתנ ו ד כ) פדר גן - בשקו־בר (תהליס ג׳ י״ג), כגו

ן - נשמע כמו הפםק ו , כגו ן ו ג ג) שלשלת ג״כ מתנ ישועתה לו (תהליס ג׳ ג׳).

- 130 -

כללי טעמי אמ״ת

בא הפםק ם י א יוצא מן הכלל לטעם הפםק ו , שן כניגונו ג לפני אתנח או לפני םוף פםוק: אינו מתננשמע כטעם הפםק ן ו ג בספרי אמ״ת, אלא מתנע ו אתה (תהליס ש ר כ״א ספרים, כגון בפסוק ר א ש ב

ה׳ ה׳), נשמע הפםק כמו הפםק במקרא.ל הפםק כאשר יבוא לפני םוף פםוק, וכן דינו ש

כגון בפסוק יתעב ו יה־וה: (תהליס ה׳ ז׳).

זרקאישמע נוח ינוגן ו י : (הורקא בספרי אמ״ת נקרא :בא כטעם הזרקא במקרא רק אם טעם הורקא יא טעם יףח בן יומו וטעם בסוף התיבה ואחריו בם (תהליס א׳ ן - הלך בעצת רשעי עולה ויורד, כגו

א׳).בא בתחילת התיבה או אמנם אם טעם הורקא י באמצעה, ואחריו לא מופיעים הטעמים יףח בן

, יומו ועולה ויורד, אינו מתנגןן - קובה יהי־וה ו הושיעני א־להי (תהליס ג׳ ח׳). כגוכן הורקא על השי״ן ל קוממה, ו הורקא על הקו״ף ש

ל הושיעני אינם מתנגנים כלל. ש

ל התהלים, ר הטעמים שהם הלב והנשמה ש א ש מתנגנים בנעימה חדגונית ומונוטונית עם הפסקה

קלה באתנח וסיום בםוף פםוק:.

- 131 -

כללי טעמי אמ״ת

אתנח וםוף פםוק:ם ם הםוף פםוק:, באי ע ם האתנח או ט ע אם טר מ ג בה, י ל התי ה [syllable] האחרונה ש ר ב ה ב, כה כלפי מטה) משי מה נמוכה ( עי ן בנ ו ג י הנא תחת האות ן - לא עמד, טעם האתנח ב ו כג

ל התיבה. א ההברה האחרונה ש מיים שהי

א תחת וכן בפסוק לא ישב:, סימן המעמיד בל התיבה, א ההברה האחרונה ש האות שלין שהיכה משי ה נמוכה ( מ י ע נ ן ב ו ג י מר הנ ג ועל כן י

כלפי מטה).

א תחת אמנם אם האתנח או המעמיד בה י ה (האות השנ ל מ ה הלפני אחרונה ב ר ב ה ההה בו מה ג עי ן בנ ו ג י מר הנ ג , י ף התיבה) מסו

ה כלפי מעלה). כ י ש (בעליה או מא תחת ן - יומם ולילה: סימן המעמיד ב ו כגל א ההברה הלפני אחרונה ש ת למייד, שהי האו

התיבה.

א מן המעמיד ב כל אשר־יעעוה יצליח: סי כן - ו וא ההברה הלפני אחרונה ד שהי י מ ת ל תחת האוהה בו ה ג מ י ע נ ן ב ו ג י מר הנ ג ל התיבה. ועל כן י ש

ה כלפי מעלה). כ י ש (בעליה או מ

ת ״ מ י א מ ע ט ד ל ו ס י י ה ל ל ם כ ה ה ל א

- 132 -

מלאכת השיר

מלאכת השיר אינה חכמה בפני עצמה, אלא הפרק האחרון של חכמת הלשון (לוית חן, עמוד ק״ו).

מלאכת השיר כפי שהיא על פי המשקלים והחרוזים אינה נמצאת בשירות שבתנ״ך, ומקורה מחכמי אומות העולם באהלי ישמעאל והגרים. ובימי תור הזהב בספרד נתאזרחה באומתנו ונתפרסמה על ידי גדולי המשוררים.

בספר הכוזרי (מאמר שגי, ס״׳ח - ע״ז), אחר שהחבר הסביר לכוזרי את מעלת לשון הקודש, נשאל החבר מאת הכוזרי וז״ל ׳אבל אני רואה אתכם קהל היהודים שאתם טורחים להגיע אל מעלת הסדור ולחקות זולתכם מהאומות ותכניסו העברית במשקלכם [מדוע יחקו היהודים את האומות

ויכניסו את העברית במשקל.] והשיבו החבר וזה מתעותינו ומריינו, לא די הנחת המעלה הזאת אלא שאנו מפסידים תוכן לשוננו [דבר זה נעשה בגלל היותינו טועים בין

האומות ואנו פוגמים בתכונת היסוד של לשוננו.] ומאריך שם החבר להסביר שיש ללה״ק צורת פיסוק ומשקל שונה העשויה לאחד ולחבר רבים הקוראים בו ביחד. ובסוף מסיים שההקפדה על משקל התנועות בשירים היא מהשפעת הסביבה ואירע לנו מה שאירע לאבותינו

כמו שאומר הכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.

ובסגנון דומה כתב רבי משה אבן עזרא בספרו שירת ישראל (עמוד ג״ח,w לי&סייה, תר&״ו), וז״ל ׳ועתה נבוא אל השאלה מתי התחילו בני הגולה t לחבר שירים חרוזים ולשמור את חקי המשקל והחרוז, הסבות והיתדות, ולחרוז אותיות דומות זו לזו על דרך הערבים, ולשים דלת וסוגר, לפי כשרונות המשוררים, כמו שהם נמצאים בשפה העברית לפנינו עכשיו. קשה לדעת בדיוק מתי נעשתה ההתחלה, משום שבני הגולה נתפזרו

במדינות שונות ובין אומות רחוקות זו מזו ובזמנים שונים. לא אדע איזו מדינה היתה קודמת לחברתה בענין הזה, ואיזו קהלה קדמה לאחותה. אולם אומר שמיום שחרבה מלכותנו ובנינו נתפזרו, והעמים השונים לקחו אותנו שבי ושעבדו אותנו, חקינו את מעשיהם והלכנו בדרכיהם ולמדנו את מדותיהם ודברנו בלשונותיהם ודרכנו בשביליהם

בנוגע לרוב הענינים כמו שכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׳, וכוי.

גם רבי יהודה אלחריזי האריך בזה בספרו תחכמוני (שער י״ח), וכתב ׳בני עמינו השוכנים בין בני ערב ונהגו לדבר בלשונם למדו מהם מלאכת השיר,

כי לפנים לא היה נודע להם משקל וחרוזי.

- 133 -

מלאכת השיר

זכינו ובדורות האחרונים יצא לאור מכתב יד תשובות תלמידי מנחם בן סרוק (לונדון, תרי״ד), ובהם נזכר דבר הפולמוס הגדול שהיה בספרד בן החכם דונש בן לבראט (ו׳תר״ה - ו׳תש״נ) ותלמידיו, לחכם מנחם בן סרוק

(ז־׳תר״זז - ו׳תשט״ו) ותלמידיו, בימי רבי חסדאי הנשיא.

ומשם נראה בעליל שהחכם המשורר דונש בן לבראט היה הראשון שהכניס את המשקל בשירת ישראל, כפי שכתבו באגרת תלמידי מנחם

נגד דונש, וז״ל, ׳ואיך תאמר כי משקל הערב נכון בלשון יהודית והנה הראיות האלה (שכתכו לעיל מזה) מכזיבים אמריך ומתעבים שיריך, ונדעה זאת ונתבונן מחכמי הדורות אשר היו לפנינו המתקני חרז אשר שיריהם מלאה הארץ

ולא נמצא לאחד מהם שיר במשקולת הערב. הלא רב סעדיה (גאון) ז״ל יש לו כמה שירים וכמה חרוזים ולא נשקלו במשקל הערב, ודזירתה בעת ההוא צעיר תלמידיו, בכל שכל ובלשון הערב ומשקליה לא רחבת מבינת גדול מוריך, ולו ראה הוא כי יתכן להביא

משקל הערב ביהודית היה מקדמך, ולא קדמתהו. אבל ידע כי לא טוב הדבר ולא נכון לעשותו פן תשחת הלשון ויבטלו

קמוציה ופתחיה וטעמיה ודקדוקיה. ואילו לא גלינו מארצינו והיתה לשוננו כולה נמצאה בידינו כירחי קדם, בשבתנו בטח במשכנות שאננות, אזי מצאנו כל דקדוקי לשוננו ומיני תוצאותיה וידענו משקלה ועמדנו על גבולה, כי לשון עם ועם יש משקולת ודקדוק, רק אבדה מידינו יען כי רב העון ונעלמה ממנו, עקב כי גדלה האשמה מיום אשר נפלנו בגולה ואחרי אשר היתה רחבה, נקצרה ונסתרה

ותהי נעדרת. ולולי אלקים מפליא פלאה בעני עמו ראה אבדה ונכלאה השארית

הנמצאה.

ואשר נשאני להביא שיר במשקל למען הודיעך כי זה המשקל לשיר בו נקל, ולבלתי רום לבבך לאמור כי מי יוכל לשקול בו זולתי אני, ולמען כי אתה לא יכולת לשקול כמהו בטלת אותו ושברתהו. והנה לא דבר נעלם הוא, כי לו רצינו להשחית לשון הקדש כמוך היינו שוקלים במשקל ערב גם אנו גם טפינו. חלילה לנו לעשות זאת להשיג על גבול ראשונים ולהרוס

בנין קדמוניםי, וכוי.

- 134 -

מלאכת השיר

ועוד הגדילו לעשות תלמידי מנחם וחיברו שיר כנגד דונש ושלחהו להנשיא חסדאי, ולהלן קטע מן השיר,

להשיב ולברר, עלי כל הפותרים,

אשר בשוא ירט, וכלל באמרים,

אשר הוא לשארית, במשקלים זרים,

פתוחים וקמוצים, גדרות נגדרים,

ולבי יתעורר, דבר המשתרר,

וזהו בן לבראט, וחשב כי פרט, לשון קדש הכרית,

בשקלו העברית, אשר בם נתצים,

ויהיו נפרצים,

שפתם ברר מללו, שדונש הוא אשר הביא את ׳המשקל׳ מולדת חוץ לתוך בית ישראל.

וברבות הימים וחלוף השנים שקטה אש המחלוקת ושקעה, ומלאכת השיר נתפשטה בכל נפוצות ישראל. וביותר, באלה הארצות אשר לא הבינו כלל לשון ערב כאיטליה, צרפת ואשכנז, כמו שתראה זכרם לברכה בכל

הספרים.

וכאלה הן דבריו של השר דון אברבנל בפירושו לספר ישעי׳ (הרק הי, אי) ׳הנה בענין השירה וכו׳, ראיתי להודיעך וכו׳, שנמצא אצלנו מן השיר שלשה מינים המין האחד הוא בדברים הנעשים במדה במשקל ובמשורה וכו׳, והמלאכה הזאת מהמין הזה בשירים היא מלאכת ה׳ מתוקים מדבש ונופת צופים ונעשו בלשוננו הקדוש בשלמות גדול מה שלא נעשה כמוהו

בלשון אחר. הן אמת שלא מצאנו דבר מזה המין מהשיר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי התלמוד כי היתה לדעתי התחלתו בגלות בין חכמי ישראל אשר היו בארצות הישמעאלים שלמדו ממעשיהם במלאכת השיר הזה ויעשו גם המה בחכמה בלשוננו הקדוש ביתר שאת ויתר עז ממה שהיו עושים

הישמעאלים עצמן בלשונם וכו׳. ואח״כ נעתק הענין אל חכמי אומתנו אשר היו בפרווינצי״א וקטאלוני״א ואראגו״ן וידברו באלקים ובכל מלאכת מחשבת כפלים לתושיה, מה מתוק מדבש ומה עז מארי, ובכל מקום אשר היו בו חכמי ישראל בגלותם נתפשט השיר הזה אם מעט ואם הרבה, סוף הדבר שהיה זה המין הראשון

מהשיר כפי מספר המלות וסדר הנקודות ושווים במספרם כמשפט׳, ע״כ.

- 135 -

מלאכת השיר

לא משוררים בלבד עיבדו נחלה זו, גם רבים מגדולי חכמי האומה אשר ישבו על מדין, ידם האחת עושה במלאכת התורה וידם האחת אוחזת

במלאכת השירה.

רב סעדיה גאון חיבר שיר על מספר האותיות בתנ״ך, וגם ספר המצות שלו נכתב במליצה, רב האי גאון חיבר שיר על הלכות ודינים (גספרו ״שערי ויגי ממוגות ושערי שמעות״), רבינו תם יסד שיר נפלא בהוראת טעמי המקרא, רבי יוסף בן קלונימוס כתב שיר מיוחד על טעמי אמ״ת, נודע שירו של רבי אברהם אבן עזרא על אותיות אהו״י, רבי שלמה אבן גבירול סידר האזהרות שהם תרי״ג מצות במליצה, ואחריו רבי יצחק ב״ר ראובן

אלברצלוני (אזהרות הריג״ר), ושאר בעלי האזהרות. רבי יצחק פורפיאט דוראן (האפודי) יצק שיר נפלא על סוד העיבור בספרו ״מעשה אפוד״, רבי מרדכי ב״ר הלל כתב הלכות שחיטה ובדיקה בדרך שיר, רבי זרחיה הלוי חיבר שיר פתיחה בארמית לחיבורו ״המאור הגדול״,

ובעקבותיו הלך הרמב״ן בספרו ״מלחמות השם״. רבינו בחיי הזקן עשה מפתח בדרך שיר לעשרת בתי ספרו ״חובת הלבבות״, וכן רבי שבתי כהן בעל הש״ך שקל בסוף חיבורו שיר מרובע על כל סימני ש״ע יור״ד, ועוד חיבר ספר ״פועל צדק״ תרי״ג מצות בדרך פיוט. האריז״ל הקדוש סידר הפיוט ׳אזמר בשבחין׳ ושמה דמריה בראשי הבתים,

רבי ישראל נאגיארה שורר ׳שוחטי הילדים׳ בדיני שו״ב, ועוד ועוד.

וזאת מלבד אתה כוננת על סדר העבודה ביוהכ״פ ליוסי בן יוסי ושאר המחברים, ומלבד כל פיוטי הדינים במחזורי אשכנז (כהיוצרות לשבת הגדול, המסודר בם דיני ביעור חמץ והגעלה, ע״ס א״ב בשיר מרובע) שהיו

חביבין על הראשונים ובעלי התוס׳ ופלפלו וסלסלו בדבריהם להלכה. (עיי רש״י עה״פ ויזכור אלקיס את רחל, מש״נ והוא שיסו הפייט, וע״ע תוס' חגיגה י״ג, ע״א, ו״ה ורגלי חיות, שנתג יש מגיהין גקוושתא שיסו הקליר, וע״ע ר״ה נ״ז, ע״א, תוס' ו״ה נמאן ומעליגן, מש״נ ומה שיסו הקליר, וראה לגעל המאור גפ״ג דיומא, מש״נ והוי יווע כי געלי הקרוג״ץ שהנגיסו גפיוטיהס גסור עגוות היום ונוי, וגהשגות הרמג״ן גמלחמות ה׳ שס, ונהגה ונהגה רגות גוגרי

הראשוגיס),

ומה בימינו לנו עלתה, מלאכת השיר נעזבה, חרולים וקמשונים עלו בה, טבעו בארץ בתיה, שוברו סוגריה ודלתותיה, מלכה ושריה השביתוה, ואין

איש איתנו יודע מה היא.

- 136 -

מלאכת השיר

וכבר בזמנו התאונן הסלח רבי משה אבן עזרא (ויתתמ״ה - תת5״ה), בספרו שירת ישראל (עמוו פ״א), ׳אולם אין שוקים למלאכת השיר, אע״פ שהיתה עוברת לסוחר קודם לכן, וחשכו פני המשוררים, אחרי שהיו מאירים׳. ומה

יאמרו אזובי הקיר.

נענה ונאמר מלאכת משקל השיר אמנם שקעה ומשורריה דעכו, אבל השירה עצמה חיה ומרננת, עם שחר פותחים בשירת אדון עולם המיוסדת על משקל יתד ושתי תנועות, ויתד ושתי תנועות, בדלת וכן בסוגר. ומסיימים התפלה בפזמון יגדל אלוקים חי, המיוסד על משקל שתי תנועות ויתד, ושתי תנועות ויתד, בדלת וכן בסוגר. בליל שבת בעת הקידוש נזמר ׳אזמר בשבחין׳, ואח״כ זמירות שבת ובקשות, המיוסדים על אדני המשקל. וכן הסליחות ופיוטי הימים נוראים, (כגון, אחות קטגה, עת שערי רעון, אלקי אל תויגגי נמעלי, נתר מלנות), הושענות, תקון הגשם, תפלת הטל, אזהרות,

קינות, פתיחות, רשויות ורהוטות. ובארצות אשכנז נוספו מערביות, יוצרות, קדושות וקרובות (קרוג״ץ), רובם

ככולם במאזני המשקל נשקלו, ובדלת החרוז סוגרו.

שריה אמנם לא שבתו. אבל דרכי השיר נעלמות מבלי מוריה, איה יורה דעה, ואי זה מקום בינה, ומי בחץ יורה, והחכמה מאין תמצא, להבין

תפארת השירה וחכמת עושיה. ולפנים בישראל בסדורי התפלה ובמחזורים הישנים, נדפסו משקלי השירים והפיוטים, הורונו המחברים על יתד ותנועה, שיר פשוט או מרובע, וכיום

אין רמז אפי׳ במשורה, תמו כל בנות השיר. (ונן אירע למסורה גוולה ומסורה קטגה, שלפגיס גרוג מהוורות המקראות

גוולות גופסו, והיום הס גגחיגת גל יראו וגל ימצאו),

על זאת שמחנו ורחב לבנו לעת מצוא, מצאנו מגילת סתרים מצורפת לספר הדקדוק של ר׳ נתנאל מסלתון, ובה נעתק ׳שיר המעלות׳, המלמדנו מה הוא שיר פשוט ומה הוא שיר מורכב, ואמתי השיר משובח. יורנו איך לסדר שיר אל נכון כדרכי הפיטנים הקדמונים. מגילה זו כתובה בלשון

קלה, ערוכה ומסודרת דבר דבר על אופנו ומכונו, למען ירוץ הקורא בו.

נרוממך אלוקי כל נשמות, שזכתנו להוציא לאור תעלומות גנוזות, למען דעת כל עמי הארצות, את תפארת הזמירות והתשבחות, וישכילו בשירי

ידידות, ובשמך ירננו כל היום. ע״כ דכרי המהדיר שלום רפול

- 137 -

לסדר שיר אל נכון

עוקויל מעוקלי העויר ?גל נכון

8״ס י״ד מקפ״ת עוב״ח עמר״ם בנקןרבו'

ועמע בקוילי לא תחרה תיבוית עוווית ומעוונות

ותנועת חולם גגם שו.רק לא יביא

עמוד הנח ונע ופללעיל ומלרע

וגם בבירור רברים יהיה רצוי ניבוי

תבלים יהיה לרצוין כל־מום לא יהיה בוי

שקויל משקלי השיר וכוי,ר איזה שיר, צריך לסדרו פירוש, אם תרצה לסדר דהיינו, דברים ל פי משקל השי על נכון, ע

תבאר בע״ה. הצריכים לעניני השיר, כמו שי

8״ס י״ד וכוי,ו בהם ש מ ת ש נ ת ש ו מ ש ט״ו ש פירוש, דע כי יר מ א ר המעלות ש בעלי השיר, שהם כנגד ט״ו שי

ת כך הם - דוד המלך ע״ה. ואלו ט״ו השמו

יא) שיר וזריז יג) שיר מחולק

יג) שיר עובר יו) שיר ראוי

טו) שיר משובח

ו) פסוק ז) שורה

ח) שיר פשוט ט) שיר מורכב

י) שיר קשור

א) ףננועוה ג) יתד ג) דלית ו) סוגר ה) בית

- 138 -

לסדר שיר אל נכון

ש בהם סימן - אשר כולם בכללם י פ״ס י״ד מקפ״ת עוב״ח עמר״ם בקרבו:

וזה פירושו -

ר יא) חרוז א) פסוק ו) קשובר ט יג) עו ג) סוגר ז) פשו

ג) י הנד ח) רצנועעה יג) מחולקי ו) זילת ט) שורה יו) ראו

בח רכב י) ב: ית טו) משו ה) מו

ך ת והענינים הם בקרבו, ר״ל בתו כל אלה השמום בעלי י ש מ ת ש ת מ ר דהיינו, באלו ט״ו השמו השיסד ולסדר שיריהם על נכון. כי הם ענינים ר לי השי

הצריכים לשיר. ואלה הם ענינם אחת לאחת -

ר תנועות, שחמשה ש ע א) תנועה - היא אחת מ מהם תנועות גדולות, והם -

א) א קמ־ן רחב ג) א צירי

י חיריק שאחריו יו״ד נחה ג) או מלאפום דהיינו חולם ו) א

ו שורק ה) א

. ש ״ מ ץ ח ״ וסימנם - ק

- 139 -

לסדר שיר אל נכון

וחמשה תנועות קטנות, שהם -

א) א חיריק בלי יו״ד נחה אחריוז ו ב ג) א ק ג) א פתח

ל ו) א סגו

ה) א חטוף, דהיינו קמז חטף.

. ח ״ ס ק פ ״ וסימנם - ח

וכל אות הנקודה באחת מאלה, נקראת תנועה.

א נע, ואחריה ב) יתד - הוא כל אות שתנקד בשוינה האותיות ן שתהי אחד מהתנועות, בי

שתים, כמו -

א) LA ג) לר

ה שלושה אותיות, כמו - ן שתהי ובי

א) ראה ג) דבר

בע אותיות, כמו - ובין שתהיה מאר

א) ועמויר ג) ןכויר

. תד התיבה כולה תקרא י

- 140 -

לסדר שיר אל נכון

א נע ואם תהיה במלה תנועה נוספת על שון - ותנועה שבה, כגו

ברים א) רברים ג) {

עה. ו תנ ד ו ת י תקרא מורכבת, מ

ואם תהיה בשתי תנועות נוספות כמו - והנויתרT ־ :

. ת ו ע ו נ י ת ת ש ד ו ת תקרא, י

ן השוא, כמו - ן החטפים כדי ודי

א) אמת ג) חןק ג) אני

. תד ם י ש כולם נקראים ב

ושוא היא מלת גברים, כמו מלת חבלרם אוT T ־ : T ־ :

ת מורכבים עבדים או אנלונים, שיקראו אלו התבועה. ו תנ ד ו ת י מ

ל אותיות ש הבאה בשורק, ע ו מ ש וכן אות וי״ו הא במקום שוא, במ״ף הנעות, השורק ההוא, ב

, כמו - ה ע ו נ ם ת ד ע ת ונקרא י

ו בא א) ופרו ג) ו

עה. ו תנ ד ו ת נקרא זאת המלה י

- 141 -

לסדר שיר אל נכון

ל ב ת א ו ע ו נ י ת ת ש ד ו ת וכן ובגויים היא נקראת יא נח, כמו - א קודם שו ב השורק ה

בכל בכן ג) ו א) ו

עה. ו , אלא תנ ד ת י אינו נחשב ל

א אחר אות שלפניו ב ת וליו ה ו א ב וכן בשורק שבא במקום שוא, , זה לא י בן בשורק, כמו - ראו

. תד א ולעשות ממנו י ואין להשימו מקום שו

א נח לא נחשב לא לתנועה ולא ליתד, ודע כי שו, לא עם תנועות ולא עם ן ן ממנו חשבו ואין עושי

יתדות.

טה הנחלקת ן מהשי ג) דלת - הוא החצי הראשו מהחרוז.

ד) םויגר - הוא החצי השני מהשיטה.

הן יחד נקראים ה) בית - הוא הדלת וסוגר, שתימשל בזה לשלושתם - בית. ו

T י

ג בקולות (.דלית), ל ש ר י ש ג קולי א ל ש

והא־ל הלקבל התפלות (םויגר),

הן יחד נקרא בית. ולחבר שתי

א יגיע לעשרה בתים. ל ר ש ו) פםוק - הוא שי

- 142 -

לסדר שיר אל נכון

ש בו עשרה בתים או י ר ש רה - הוא השי ז) עו יותר.

, אלא ד ת ם י ן בו שו ר שאי ט - הוא שי ח) עעיר פשוד בלי שום ת ר שכולו י . וכן השי ת ו ע ו נ כולו ת

, נקרא עויר פעווט. ה ע ו נ ת

ר שיבואו בו יתדות ב - הוא שי ב ר ט) ועיר ^ ותנועות.

מר יחס ר שאינו שו י) ועיר קעוור - הוא השיגר ולא בסוף הדלת. החרוז, כי אם בסוף הסו

ר יחס החרוז מ ו ש ר ש יא) עעיר חרוך - הוא השי בסוף הדלת ובסוף הסוגר.

ר המחולק להפסקות יב) עעיר לחולק - הוא שיא אות החרוז, ב רבות, ובסוף כל אחד מהם ת

כמו -

ד בעבה ו א ל ר לבי לעבה יהיה ב ו ל עו היעורים רא הא־ל ולבה דברי י

ת החרוז שלו הוא ר שאו יג) עעיר עויבר - הוא השי אחד לבד, כמו -

ן בדד, ובשני בחלד, בסוף חרוז הראשועי גלעד. שי אבד, וברבי בשלי ו

הנה אות החרוז בכל אלה, היא אות דליית בלבד,

- 143 -

לסדר שיר אל נכון

ר עבו ר עויבר, רצונם בזה שי והשיר הזה נקרא שין ר מיני השירים ואפילו איננו כל כך הגו א ן ש בי

ן שירים אחרים. עובר בי

ש בכל סוף החרוז י ר ש י - הוא השי ו א ר ך C) סיי אותיות דומות ונעות, כמו - ת ש

ר לו ר ג) לג ו ל ע ר ג) ל ל א א) ל

ן ג) ךכרון ו ן ג) אר ו ר א) ג

ה ש ל ש בו ש י ר ש ר ללעובבח - הוא השי י טז) ע אותיות דומות ונעות בסוף החרוז, כמו -

ברים ג) אברים א) ךברים ג) {

ד מעלתו, וחן ערכו. צ ר נלעובבח, מ זה נקרא עיבא לא ט המציאות, כי אם י ע ושיר הזה הוא מ

ם מעטים. בא אלא בבתי י

בר לא ר עו י ע י הוא רבוי המציאות, ו ו ר ךא י ע ו יעבור אצל גדולי המשוררים.

אלו הט״ו השמות הנזכרים, הסכימו עליהם בעלי מלאכת השיר, כתבם על לוח לבך.

- 144 -

לסדר שיר אל נכון

בקוילי וכוי,בה אחת א תי ן דרכם להבי פירוש המשוררים איי סוגרים, כגון להביא בחרוז אחד פעל, בשנ ובחרוז השני פעל או בפעל או פעל או יפעל, כין חרוז לחרוז, אלא ר הכוונה בי ל בבאו ד ב אין ה

ן פעולה. א לשו ן כולם שהו כונה אחת בי

ר או כיון עמו'ד עם ע^י ת ת: ן לעשו וכן אימבטא אחד. לכן לא תחרוז ן ענליךה, ו שכולם לשוות כמו - פקד עם פקד או בפקד ת שו בו ר בתי שי

אם ענין אחד להם.

אבל אם הם משונים, כמו - פקד ־ עקד ־ עקרא ומשונים בביאור ט ב מ וכיוצא, או שווים בן פקיךה, ובפקד הכוונה, כגון אם פקד אחד לשון וכיוצא, הותרו להביאם ן חסרון או מני השני לשוו בביאור בכל חרוז אחד מהם, כיון שנשתנ

כוונתם לכל פעם.

ם עם פויעל, אפילו הם שונים ן גם כן ע אי וכן מביו בזה בהברה ובמבטא. מכל מקום די שישתנ

ם וזה פויעל, כמו - ה ע שנוי גדול, שז

גויאל עם בגאלT : י

אוינלר עם !־ייאםגר

ן - ל לא עם הבבובי, או הפעול, כגו ב א

ל עם לגאול. או ג- T - 145 י :

לסדר שיר אל נכון

ת בחרוז ו מ וכן כהאי גוונא לא מאסו להביא ש אחד אע״פ שנגזרנו מפועל אחד, כמו - ןקבים עם

ןקובים.

וללעובוית וכוי,א תחרוז אותיות שהם ל פירוש, הזהר ג״כ שנות בצורתם וגם במבטאם, אף על פי שהם משו

ן - צא אחד, כגו ממו

א) סובה עם צוקה (מוצא גיכ״ק) ג) נלטה עם עתה (מוצא דטלנ״ת) ג) לסה עם לצה (מוצא זסשר״־ן)

בה דגושה, בה רפויה עם תי אבל תוכל לחרוז תין - או להיפך, כגו

א) אבויא עם רבויאדתוי עם נלסגרתו/ וכיוצא. ג) רפיז

ן הילבית עם עוי״ן העלאלית. ״ ותוכל לחרוז עי

בה ה״א רפויה א בחרוז בסוף תי וכן תוכל להביש בינהם י בה שסופה במפיק ה״א, אע״פ ש עם תי

ות בצורת האות. הפרש בקריאה, הואיל והם שו

בה בה שסופה ה״א עם תי וכן תוכל לחרוז תין - שסופה אל״ף, כגו

א) בוירא עם תפארהT ־ : ־ T

ג) בקרא עם בכורה, ודומיהם.ד : ד י : •

- 146 -

לסדר שיר אל נכון

וכן תוכל לחרוז וי״ו עם ה״א או עם אל״ף כגון -

א) הוא עם קביבהו ג) ^לוי עם ^ללה ג) בכיה עם ירכוי ר) ליצרן עם צאן

ה) בו עם יבויא,

ל פי א זה עם זה אף ע וכיוצא באלו, הותרו לבום י נים הם בצורת האותיות, כיון ששו שמשו

בהברת המבטא.

ת או ן לצי וכן מצינו בכתובים לא יהיה הפרש בות הן, או העדר או חלוף האותיות הנחות ולא שו

א ה״א עם אל״ף הנעות בתנועה וכן הותרו להביא מכל ט ב מ עצמה, הואיל ולא ישתנו בהוצאת ה

וכל, כמו -

א) ביאו ביהו ג) ויחפאו ויחפהו

ג) אתיו רזרניו, וכאלה רבים.

כמו

א ח ר ק

בויד אפויא אפו

ידכה, ודומיהם הרבה מאד.T : T

א) קרחה: ד די

ג) באיד ג) איפה

- 147 -

לסדר שיר אל נכון

ותבועת חוילם וכוי,ן - פירוש, לא תחרוז תנועות חולם עם שורק, כגו

תכרוית עם חרות,

ן יהיה. כי לא לרצו

בא על הרוב תנועת חיריק עם צירי, או וכן לא י סגול עם הצירי.

ן - א זה בזה, כגו ב ואלו הותרו ל

א) אב עם אהב­ ד ד

ג) ודם עם להם, ודומיהם.

^לויר הנח רבע וכוי,

ת ר לעשו ביאך השי א י ל פירוש הזהר בעצמך שא נע או להפך. א נח, שו מהשו

ת המלעיל למלרע, או ר לעשו ביאך השי וכן לא י מהמלרע מלעיל.

א קצת א נמנעו מלהבי ל ש מן המשוררים ש ל י אבל מלרע, כמו - ל בחרוזים ש חרוזים מלעי

און עם יון,

ל לא להפך. וכיוצא, אב

- 148 -

לסדר שיר אל נכון

ר ךברים וכוי, וגם בסרוא ל ר על נכון, ש ך לסדר דברי שי פירוש ג"כ צרי

לחלק התיבות לשתים.

ש ממנו בשירך, מ ת ש ה וכן כל פועל שתרצה לן ההוא. י ראה אם ישנו בכתבי הקודש בבנ

ר לא נגזרה ש , או מלה א ם ן ש ל מ ע ר פ ו ולא תגז בכתובים, כמו מן - רכסן תעשה תרסין, או מן -

טרם תעשה הטרים.

ן - אפוף ם זר מן פועל מה, כגו ור ש וכן לא תגז מן אפפובי.

ן - ר בכתובים, כגו ז ג ה מה שנ ש ע אבל ת

ע טעם ^ לקח פ

ם - הם פועל, ונגזר מהם ש

לקח פטיע טעם

י חז״ל גזרו ממנו - בדבר ו

ה טעעי עה לקיחה פעי

ודומיהן.

- 149 -

לסדר שיר אל נכון

א תחבר ךביריף־ עם ל ך בחרוזים ש ר ל מ ש ן ה כ ו

א הרבים במקרא. צ מ ר לא ת ך, כי מן ךבו ךברי

־ או עובי־־ עם עומביף־, כי ־ י : ^ ! גם לא תחרוז *ת ־ עויבוית/ י ^ ר ם או עויבים, רק א ^ ־ ן לומר ^ אי

ל אומרים עולבים. ב א : T י

ל דבר רחוק זרה הלאה, כ רך ש ר בשי ה ז ן ת כ ו

ר הוא נדחה ש ן א ל הלשו נשמרת ממכשו ו מהמדקדקים ובעלי הלכה.

גן לא תהיה לו ש אותך כהו מ ש א י ל וכל חרוז שא יהיה כמקריב בעלי ל ך חרוזך, ש חניה בתו מומים חייו, או לפחות בבלתי חושש להקריב

רות צאנו. מבכו

בר צחות, במלות רך לד י שי ולכן תזהר בדבר קצרות ועריבות בחרוז נאה על פי הדקדוק, ויהיום ^ ר - ת מ א ו וגיכו רצוים ומקובלים, וזה ש דברי

יהיה לרצו'ן כל־לום לא יה.יה בוי.

מצא חן ר שום מום ודוחק, כי בזה י ולא יהיה בשיב בעיני אלקים ואדם ויהיה לרצון. וסכל טו

ועיין לכל זה בסוף ספר ערוגות הבושם (מיציאה, שסי״ג), למורייש ארקיוואלטי זלייה, ובריש סימן יייד חרוזים. אמנם יש קצת מהדברים שכתבנו שלא היו מקפדים בהם קצת מהמשוררים, אמנם הבוחר יבחר להיות בכי טוב, וכל חרוז וחרוז על מקומו יבא

בשלום:

- 150 -

- 151 -