גלובס יום ב'–ג' | י'–י"א בחשון תשע"א | 18–19 באוקטובר 2010 ן 10 ו ב ש ח ו ן י ד

"המדינה מצמצמת את

זכויות הנכים"

"ישראל 2010 הולכת אחורה מבחינת היקף הזכויות של נכי

צה"ל, נפגעי פעולות איבה ונכי הביטוח הלאומי. במקום שנתקדם בטיפול בנכים, המדינה מצמצמת יותר ויותר את

זכויותיהם". לעו"ד עומר יעבץ, נכה צה"ל 100 אחוז

פלוס בעקבות פציעה קרבית קשה במלחמת לבנון הראשונה, ומי שעוסק כבר 19 שנה

בייצוג נכים, נמאס שרומסים את זכויותיהם. היום נערך ברחבי הארץ יום המודעות

לנגישות חברתית ופיזית (ראו מסגרת), והוא רואה בכך הזדמנות להבהיר לציבור שהבעיות של הנכים בארץ לא מתחילות

ומסתיימות במקום החניה שנתפס או הרמפה בכניסה לבניינים ציבוריים.

"נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה (הם צמודים אחד לשני בזכויות לחלוטין) הם

אוכלוסייה של לפחות 70 אלף איש", הוא אומר. היום רואים ב–70 אלף האיש האלה

שקית כסף שאפשר לקחת ממנה כמה שרוצים. הדבר שהכי נוח למשרד הביטחון

להגיד זה שנכי צה"ל עולים למדינה 4 מיליארד שקל. אז מה? אתם גייסת אותם

בחובה, אתם שלחתם אותם להתאמן ולהילחם, אתם לא ביטחתם אותם ולא נתתם

להם לקבל טיפול רפואי במקום אחר מלבד אצלכם - ועכשיו כשהם נפגעו אתם אומרים

'אני רוצה לקצץ להם'. למה?" ¿ מהיכן נובעת האטימות הזו?

"אני לא חושב שיושבים במשרד הביטחון ובביטוח לאומי אנשים רעים. יושבים להם

על הווריד מאגף תקציבים ומהאוצר ואומרים להם 'תקצצו'. הם מקבלים מלמעלה הוראות לחתוך, והם צריכים לעשות את זה. לפעמים

זה אטום ולפעמים זה קר ורע, אבל זה לא

בגלל האדם הפרטני, הפקיד, אלא בגלל המערכת".

יעבץ (45), שמתמודד עם המערכת שנים ארוכות, מייצג כיום נפגעים ממלחמת לבנון

השנייה, נפגעי קסאמים רבים בתביעות נגד הביטוח הלאומי, ונפגעים משדרות

ומיישובי עוטף עזה. כשרוב הציבור מדחיק את הלחימה מהתודעה, מתייצבים חלק

מהנפגעים במשרדו של יעבץ ומבקשים לדעת מה זכויותיהם.

"נפגעי פעולות איבה הם אוכלוסייה מאוד–מאוד פגועה. הם נורא מסכנים. הם

לא יודעים מה הזכויות שלהם, לא יודעים שיש להם אותן זכויות כמו של נכה צה"ל,

נתקלים בחסמים ביורוקרטיים ולרוב נופלים בין הכיסאות. נכי ביטוח לאומי הם בכלל

אוכלוסייה דפוקה. יש להם מיליון מחלות והם עוברים 20 ועדות לפני שמתייחסים אליהם.

נכי צה"ל קצת יותר מודעים לזכויותיהם,

אבל פעמים רבות הפגיעה הנפשית שלהם מקשה על היכולת לממש אותן. מאיפה שלא

נסתכל המשרד שלי מטפל באוכלוסיות פגועות, נפשית וגופנית".

יד קמוצהלדברי יעבץ, המכשולים העיקריים של

אותן אוכלוסיות פגועות הם דווקא הגופים שאמורים לטפל בהם. "לעבוד מול ביטוח

לאומי ומשרד הביטחון, זה הרבה יותר קשה מאשר לעבוד מול גופים אחרים. משרד

הביטחון ידו קמוצה מאוד, יש החמרה במתן זכויות לנכים גם עקב תהליכים שקורים

ברקע, כמו ועדת ברודט שרוצה להפריד בין נכים לנכים, וועדת גורן שמעוניינת להבחין בין נכים קרביים לנכים לא קרביים. זה מאוד

חמור. בשנים האחרונות יש שינוי בתפיסה, אתה נתקל בקשיים רבים יותר בתגמולים".

בזמן שיעבץ נלחם היום את מלחמתם של נכים אחרים, ניסיונו האישי, כנכה צה"ל

שהשתקם, נמצא ברקע ומהווה "נכס" שאין שני לו. "יש לי הרבה אמפתיה לנכים", הוא

אומר. יעבץ נפגע קשות בעמוד השדרה הצווארי במהלך לחימה בלבנון בשנת 1984,

ומאז הוא מרותק לכיסא–גלגלים. עבור חלק מהלקוחות זו הפתעה. "הרבה לקוחות

שמגיעים אליי לא יודעים שאני נכה, כי אני יושב ליד השולחן, ופתאום הם רואים שאני

זז אחורה עם הגלגלים כדי לקחת משהו מהמדפסת, אז רואים איך העיניים שלהם

נהיות עגולות פתאום. חלקם מרגישים לא נעים שהתלוננו על נכויות לכאורה קלות, אבל אני מבהיר להם שבאנו לדבר עליהם

לא עליי, ושהמצב שלי לא מפחית מהחומרה של הבעיה שלהם".

טרם פציעתו חלם להשתחרר מצה"ל

נכותו, בשיעור של יותר מ–100%, הובילה אותו להתמקצע כעורך–דין בתחום הקרוב לליבו ולגופו - ט

היום נערך ברחבי הארץ יום המודעות לנגישות חברתית ופיזית. עו"ד עומר יעבץ, נכה צה"ל, מוחה על רמיסת זכויותיהם של

נכי צה"ל ושל נפגעי פעולות האיבה / אלה לוי–וינריב

הדילמה אם להחנות בחניית נכים הקרובה לכניסה לקניון, למשרד הממשלה או לאולם התיאטרון, "ולו רק לרגע קל",

מעסיקה נהגים רבים מדי יום. חלקם מכבדים את המטרה שלשמה סומנה החניה בסימון מיוחד, או לפחות חוששים מהקנס

הפוטנציאלי, ומחפשים מקום חניה אחר. אחרים מחליטים להחנות את רכבם בחניה המסומנת בכחול, כי "אף אחד לא באמת ייפגע".

את יעבץ הגישה הזו מקוממת. "אדם נכה, משותק, על כיסא–גלגלים, אם תפסו לו את החניה לנכים, המשמעות עבורו ברוב המקרים היא שהנגישות שלו למקום נמנעת ונחסמת לחלוטין.

הוא לא יוכל להגיע למקום שרצה. אותו דבר אם מישהו חוסם את הרמפה שמאפשרת לו לעלות על המדרכה או להיכנס לבניין".

אבל יעבץ לא מאשים את הנהגים, אלא את המדינה. "יש המון חוקים שמסדירים את נושא הנגישות והחניה לנכים, אבל הם

לא נאכפים. אין אכיפה ואין הרתעה, אז הנהגים מרשים לעצמם לעבור על החוק".

וכשכבר יש אכיפה, היא מתגלה לעיתים כאטומה משהו. יעבץ

עצמו נתקל בסיטואציה שמוכיחה זאת. בפברואר 2007 הוא קיבל דו"ח לאחר שהחנה את רכבו באדום–לבן בשעה שהוריד את ילדיו סמוך לבית–ספרם בתל–אביב. זאת, על אף שהצמיד את תו הנכה שלו לרכב וחנה במקום שאינו מפריע לתנועה. לאחר שעיריית

ת"א סירבה לבטל את הדו"ח, בטענה שהרכב אינו רשום על שמו (הרכב של אשתו), הגיש יעבץ ערעור לבית המשפט על הקנס

שקיבל. הדו"ח בוטל על–ידי בית המשפט לעניינים מקומיים לפני מספר חודשים.

"לא נכה אל תחנה"אתמול נערך ברחבי הארץ יום המודעות לחניות נכים, תחת

הכותרת "לא נכה אל תחנה". היום המשיכו האירועים תחת הכותרת יום המודעות הארצי לנגישות חברתית ופיזית, בהם

הפנינג רכיבה על כיסא–גלגלים ועוד. על רקע הפעילות הזו, מסביר יעבץ שבעיית הגישה של נכים נובעת מהגישה

הבעייתית של המדינה לנושא.

"ב–2006 תוקן חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות באופן שאמור להסדיר את מרבית בעיות היום–יום של הנכים בארץ,

אך הפעלת חלק הארי של התיקון תלויה בתקנות שעל השרים להתקין. התקנות, שלמעשה הופכות את החוק מערטילאי לחוק

שמיישמים אותו, היו צריכות להיות מוגשות במאי 2006 ובאישור של הוועדה עד 1 בנובמבר 2006.

"ארבע שנים אחרי, כבר כמעט נובמבר 2010, ועדיין אין תקנות. ועכשיו רוצים להאריך את מועד התקנתן ל–2012 או

למועד מאוחר יותר. למעשה, יש חוק מסגרת שהוא אות מתה, כי אין לו שום משמעות פרקטית. יש מסגרת נורמטיבית מאוד יפה עם הצהרות מדהימות על חובת הנגישות ואכיפה נגד מי שמפר

את החובה, אבל אין שום דרך ליישם אותה". לדברי יעבץ, "עניין הנגישות נוגע לנו כנכים בכל מישורי החיים.

הוא נוגע לתחבורה ציבורית, לנגישות למבני ציבור, הכוללים צמתים, מדרכות, גשרים ומנהרות, לבריאות ולחינוך. אי–טיפול בנושא מפריע לנכה לחיות חיים נורמליים, לא פחות מכך". ¿

"חוק שוויון לנכים הוא אות מתה"

"נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה הם

אוכלוסייה של לפחות 70 אלף

איש. היום רואים ב–70 אלף האיש

האלה שקית כסף שאפשר לקחת ממנה

כמה שרוצים"