Gggggggייייי

Separate poems translated from English to Hebrew by Adolf Goman

שירים בודדים בתרגום מאנגלית לעברית של אדולף גומן

adolf.goman@gmail.com

Content תוכן העיניינים

המשורר

אן (1572-1631)ג'ון ד

(1608-1674)ג'ון מילטון

(1757-1827)ויליאם בליק

(1770-1850)ויליאם וורדסוורת'

רילון ט 'י ג -ו (1782-1866) ןא

(1792-1822)רסי בישי שלי

(1806-1861)אליזבת בראונינג

השיר

אדם אינו אי אף שיר: לך ותפס כוכב נופל

הי, מות, אל תהיה גאה סונטה על עורונו

* הו זמיר הנמר

נרקיסים ** אפי

* הכוכב אוזימנדיאס

+ לילה טוב

איך אני אוהבת אותך?

The Poem No man is an island

Song: Go and catch a falling star

Death, be not proud

Sonnet On his blindness

O Nightingale

The Tyger

Daffodils

A Character

The Star

Ozymandias

Good-Night

How Do I Love Thee?

The Author John Donne John Milton

William Blake

William Wordsworth

Ann And Jane Taylor

Percy B. Shelley

Elizabeth Browning

(1807-1882)לונגפלו .הנרי ו

(1809-1892) ןיסונ ט דר לוד, ר פ ל א (1818-1848) הט נ רוי ב יל מ א

(1830-1894) יט ס ה רוינ ט יס ר כ

(1830-1886) אמילי דיקינסון

(1833-1900) סל ג ינ ס א מ 'ין ג ג'ו

(1849-1903) יל נ ט ה ס נ ר אם א י יל ו

(1850-1919) אלה וילר וילקוקס

(1865-1939)טס י ב.י יליאם ו (1906 - 1872) רב נ ס ד נ ר ל לוופ

)1918-1872( ג'ון מקרי

(1873-1956) ארה מ ה ל ר ד ט ל וו

(1874-1963) טס רוט פ ר ב רו

(1874-1958) יסו ר ט ו. ס ר ב רו

(1877-1938) ךול ס מ ל ג ד (1878-1967)ג'ון מיספילד

מזמור לחיים

+ זהר השמש + החץ והשיר

+ חצית השרטון * זכרונות

* שיר * שמונה שירים קצרים

** זכר + הד

** דבר בעל נוצות -"תקוה" ** צ'אנס

Invictus * ** בדידות

+ יםי ח ת ה קול צ + שפת האהבה

* הביאה השניה ** זבוב ארך הרגלים

** משאלות של אאד' לבדי שמים ** כשאתה זקן

** שיט לבזנטיון ** מות

** טיס אירי צופה את מותו אנחנו לובשים מסכה

בשדות פלנדריה ** המאזינים

+ כסף א נבחרההדרך של

יד היער בערב משלג-בעצירתי על אש וקרח * עצי לבנה

+ שום דבר זהב לא נשאר + מכיר את הלילה

* האם + לבה טובה קדחת ים

פי * י

A Psalm of Life

A Gleam Of Sunshine

The Arrow and the Song

Crossing the Bar

Remembrance

Song

Eight short poems

Remember

Echo

“Hope” is the thing with feathers

Opportunity

Invictus

Solitude

Life's Scars

Love's Language

The Second Coming

Long-Legged Fly

Aedh Wishes for the Cloths of Heaven

When you are old

Sailing to Byzantium

Death

An Irish Airman Foresees His Death

We Wear the Mask

In Flanders Fields

The Listeners

Silver

The Road Not Taken

Stopping by Woods on a Snowy Evening

Fire and ice

Birches

Nothing Gold Can Stay

Acquainted with the Night

The Mother

Good Timber

Sea fever

Beauty

Henry Longfellow

Alfred, Lord Tennyson

Emily Brontë

Christina Rossetti

Emily Dickinson

John James Ingalls

William Ernest Henley

Ella Wheeler Wilcox

William B. Yeats

Paul Laurence Dunbar

John McCrae

Walter de la Mare

Robert Frost

Robert W. Service

Douglas Malloch

John Masefield

(1879-1955)וולס סטיבנס (1881-1959) גסט דגרא

(1882-1956) א.א.מילן

(1884-1933) שרה טיסדיל (1886-1918) רמ יל יס ק ג'ו

(1887-1915) רופרט ברוק (1889-1948) יק'ק ד מ לוק (1893-1967) רק ר י פ ת רווד

(1894-1962)מריאן מור

(1902-1967) לנגסטון יוז (1902-1971) אשן נ ד ג או (1902-1971) 'יתמ י ס יב ט ס

(1905-2004) מרי אליזבת' פרי (1911-1979) פוישב סב יז ל א

(1913-1980) ןיד ט ה ר ב רו

ן תומאס (1914-1953)דיל

(1922-1985) יןק ר ל יפיל פ (1928-2014) 'לוג נ ה א י מ

(1930-2017) דרק וולקוט

(1932-1963) את'ל ה פ י ב יל ס

ר הגלידהקיס * לי שחורדרכים להסתכל על קיכ 13

+ האם היית ראוי למחר שלך + רוח על הגבעה

+ שש י נ ב נוח נ יו א ש כ ע ** חשבתי עליך

** יבואו גשמים רכים ** יםעצ

** החיל

+ אם עלינו למות + חלום שוכב מת

+ בלדה בגיל שלושים וחמש + שיר קצר עד מאד

שירה **הבלוז העיף

+ מלה לבעלים + לא מנופף אלא טובע

** יד קברי-אל תעמד על * אמנות אחת

ימי ראשון החרפיים האלה אל תכנס נכנע לליל של הלילות

+ פרן היל * זה יהיה שיר

* אני יודעת למה צפור כלוב שרה ** אהבה אחרי אהבה

המעמד

The Emperor of Ice-Cream

Have You Earned Your Tomorrow

Wind On The Hill

Now We Are Six

I Thought Of You

There Will Come Soft Rains

Trees

The Soldier

If We Must Die

A Dream Lies Dead

Ballade at Thirty-Five

A very short song

Poetry

The Weary Blues

A Word To Husbands

Not Waving But Drowning

Do Not Stand At My Grave And Weep

Wallace Stevens

Edgar Guest

A. A. Milne

Sara Teasdale

Joyce Kilmer

Rupert Brooke

Claude McKay

Dorothy Parker

Marianne Moore

Langston Hughes

Ogden Nash

Stevie Smith

Mary Elizabeth Frye

ג'ו (1572-1631) אןן ד

אדם אינו אי אף

,יא ונינ ם א ד א אף ,מוצ ע בפני ם ל ש ת,ש ב ת י יכ ת א ח ם הוד ל א כ

John Donne

No man is an island

No man is an island,

Entire of itself,

Every man is a piece of the continent,

ר.ק ע ה ק מ ל ח ם,י י ה ד ל י ים ע פ סח ים נ רגב ם א שית ה פ ירוא ה.ת חופ נע

.ףכ ה זהי ה וכך גם אלו את וכך גם אלו ךר ב ל ח ה ש ז ח א היתה ז

:ךמשל או ,מפחית גם אותים ד ל א ל כ ש תומו ת,ושנוא ב ב ר ע י מ נ א ן ש יו כ מ ן;מוע פ ה מצלצלי מ לע ת ע ד ח ל ל ש ל ת ם א ל עון ל כ ל ו

.ךיל ע הוא מצלצל

(1572-1631) ג'ון דאן

שיר: לך ותפס כוכב נופל

ס כוכב נופל, לך ותפא .דודא עם ילד יש ר ש מצ

ל,נוב למה העבר ?טלףמי לשד שסע לו ות,לשמע שיר סירנאיך

ק ה נא ק מ ?תננ צולחמ איך להיות בטוח שיש איזו רוח

ח? בה נפש כנה תפר

אם יכול אתה בדרך לבלתי נראה לצפות,

עד לשערות השלג ;סע אין ספור ימים, לילות ר עם שובתך,תספ

מה פקדת עד עתה, בשבועה מובנת הגד, שבשום קרת

מתית הוגנת. אין אשה א

פעם -אם תמצא, ספר אי

A part of the main.

If a clod be washed away by the sea,

Europe is the less.

As well as if a promontory were.

As well as if a manor of thy friend's

Or of thine own were:

Any man's death diminishes me,

Because I am involved in mankind,

And therefore never send to know for whom the bell tolls;

It tolls for thee.

John Donne

Song: Go and catch a falling star

Go and catch a falling star,

Get with child a mandrake root,

Tell me where all past years are,

Or who cleft the devil's foot,

Teach me to hear mermaids singing,

Or to keep off envy's stinging,

And find

What wind

Serves to advance an honest mind.

If thou be'st born to strange sights,

Things invisible to see,

Ride ten thousand days and nights,

Till age snow white hairs on thee,

Thou, when thou return'st, wilt tell me,

All strange wonders that befell thee,

And swear,

No where

Lives a woman true, and fair.

If thou find'st one, let me know,

ליה לרגל... על הע א! לראו" ת אותה אין טעם.ל

-אומר לי שכל, –אל תלך!" מתית הגברת, "גם אם א -רק דקה אחת עוברת

ד האשהתב ג בלי בושה,

לפני שתבוא, בשתים או שלושה".

(1572-1631) ןון דג'ו

הי, מות, אל תהיה גאה

י כ םה, א א ה ג י ה ל ת ת, א ו מ הי, ;"כוח -רבא, ר נו" ךל אור ק ש יש

ח, ,מסכן מי שהצלחת כבר לרצא תשמידת מ אינם י.ת או ים; גם ל הבטחת לי. הנ ש תח נומ את לכל אדם מנוח ה; א נ ה בה

אתה מביא עתיד מזהיר ונוח: ., שחרור נפשיתמוצ ע ה לותש

-ה כ ולמ ל, ל ר וגד ל ב ע רק .ורעל המ ח ל מ אתה עם חלי,

בליעל,-אז מה להתנפח, בן תך?אם סם הפרג עז ממכ

,פותמההתעל ח צ נ ל נקום ו ת.מות כי ת,ו ד מ ה עוי ה א י ל (1608-1674) ןטויל ן מ ג'ו

סונטה על עורונו צית חי י אזלר או ,יבמח חסר צביון. ,לפ ם א ל עווה דון כשרוני נ תו מ ל ועד בל שאיפותי להיות בטל; א

Such a pilgrimage were sweet;

Yet do not, I would not go,

Though at next door we might meet;

Though she were true, when you met her,

And last, till you write your letter,

Yet she

Will be

False, ere I come, to two, or three.

John Donne

Death, be not proud

Death, be not proud, though some have called thee

Mighty and dreadful, for thou are not so;

For those whom thou think'st thou dost overthrow

Die not, poor Death, nor yet canst thou kill me.

From rest and sleep, which but thy pictures be,

Much pleasure; then from thee much more must flow,

And soonest our best men with thee do go,

Rest of their bones, and soul's delivery.

Thou'art slave to fate, chance, kings, and desperate men,

And dost with poison, war, and sickness dwell,

And poppy'or charms can make us sleep as well

And better than thy stroke; why swell'st thou then?

One short sleep past, we wake eternally,

And death shall be no more; Death, thou shalt die. John Milton

Sonnet On his blindness

When I consider how my light is spent

Ere half my days, in this dark world and wide,

And that one talent, which is death to hide,

Lodged with me useless, though my soul more bent

ישג ה ל ר וצ ויה אתת ר ש ל -הן ל פן הוא י, נ ובש ח את ף: לשא ינז איזה חוב, קבעת י,ל א ,םא "ה מכסת עמל, גם אם עור האיש?" -לי סבלנות, ענתה –" ,יםה לא "ה "אינו זקוק למתנות אדם, בודה, בל החרוצים בע א

קל במסירות,ה ולע יא ש ונד, כמו גם יםת ר ש ם מ ה טובים מאמידהכ ח מ האיש ש ."ה בע

(1608-1674) ןטויל ן מ ג'ו

הו זמיר

פי נסתר בין ל ע אתה, ש יר, מ ז פרחיםה ע

שקט,ר ע י ל ה כ ש , כ ומסלסל טרילים צחים ,כעת ותוק ת חולל ים ב ה אוה בותב ל ב מקסים.אי מ שד ח ת ב יזול ע בר ע ה ת עוש ב

שך נעימות ת,ומצ עו םויין ה ע ו זורמות בחא את פסק דינה המרק וקש י נ פ ל יה לקר

בה בדעתו גמר תספיק. אך אל האה ות.חוכ עוד להוסיףךל ש עדיןה לשקר ה א נ ש ה של רופצ לפני שתסים , אז שירסר תקוות ותנבא: רשה אדעך.ב ח תוך ח

שירך לבוא לכאן מדי שנה רח א מ אך כך:ה ל ב ם ס וש , אם כי איןית נחם אול כדי בחנה ליאואותך ה ב ה א או ה הז ומה

ני להן שיך. תר ש מ כ זוגה,-לבן א (1757-1827) יקל ם ב יא יל ו

הנמר

ש! נמר, נמרהבזק א

To serve therewith my Maker, and present

My true account, lest he returning chide:

“Doth God exact day-labor, light denied?”

I fondly ask; but Patience, to prevent

That murmer, soon replies, “God doth not need

Either man’s work, or his own gifts. Who best

Bear his mild yoke, they serve him best. His state

Is kingly; thousands at his bidding speed

And post o’er land and ocean without rest.

They also serve who only stand and wait.” John Milton

O Nightingale

O Nightingale, that on yon bloomy Spray

Warbl’st at eeve, when all the Woods are still,

Thou with fresh hope the Lovers heart dost fill,

While the jolly hours lead on propitious May,

Thy liquid notes that close the eye of Day,

First heard before the shallow Cuccoo’s bil l

Portend success in love; O if Jove’s will

Have linkt that amorous power to thy soft lay,

Now timely sing, ere the rude Bird of Hate

Foretell my hopeles doom in som Grove ny:

As thou from yeer to yeer hast sung too late

For my relief; yet hadst no reason why,

Whether the Muse, or Love call thee his mate,

Both them I serve, and of their train am I. William Blake

The Tyger

Tyger! Tyger! burning bright

,בוער רע י לילות ב ב יתנצח ן י ע בנה או די

ה יד?ח פ מ את גופך שכ נורא בתהום מרום,ב רהיךינ ע שא ? בע זעוף ל נ א כ צ מ נ יךא סל הזו שא ת ה א ?תפ

איכה תנומ א שריר ו ?ךב ל גידת א ו בב סו ,םע פ ל ל ח ה הואש כ ו ?פחד בא פתאום היז א ת?ורש ר ש ? מ ישט פ מ

ד ?מה לבך התחיל לרע או מאימת ןד ס מ

חיזה ק ?שה של צבתא בים כ וכשליכו ה ש כ

,משחקים מטר חצים אז הבורא ךי ח ה

? ושהךת או שברא ש! נמר, נמרהבזק א

,בוער רע י לילות ב ב יתנצח ן י ע בנה או די

ה יד?ח פ מ את גופך שכ (1770-1850) ת'ר ווס ד ר אם ווי יל ו

נרקיסים ןנ ע מוכ ,ית ט ט וד שד וב .יםק מ ע ו תעוב ג יל ע

,קרון יית א ר פתאום ;יםיס ק ר ל נ ש ה ב ה ז שורה

םג א ד י ל יםצ ע לבצ .בריזה שםב מפרפרים

בל ח ה ילכמו כוכבי שב

In the forests of the night,

What immortal hand or eye

Could frame thy fearful symmetry?

In what distant deeps or skies

Burnt the fire of thine eyes?

On what wings dare he aspire?

What the hand, dare sieze the fire?

And what shoulder, & what art,

Could twist the sinews of thy heart?

And when thy heart began to beat,

What dread hand? & what dread feet?

What the hammer? what the chain?

In what furnace was thy brain?

What the anvil? what dread grasp

Dare its deadly terrors clasp?

When the stars threw down their spears,

And water'd heaven with their tears,

Did he smile his work to see?

Did he who made the Lamb make thee?

Tyger! Tyger! burning bright

In the forests of the night,

What immortal hand or eye

Dare frame thy fearful symmetry?

William Wordsworth

Daffodils

I wandered lonely as a cloud

That floats on high o'er vales and hills,

When all at once I saw a crowd,

A host, of golden daffodils;

Beside the lake, beneath the trees,

Fluttering and dancing in the breeze.

Continuous as the stars that shine

,ץב מתוך מר ציםצ ונה ו ק ב אין ספור חות מ ם נ ה ץ:ר פ י מ ל ושכל ךר א ל כך נדנדו םיה אש ר ו

.ודק ר כאלו הם כ לם

ד, התחילו הגלים לרק אות.שמחים מחול פרחים לר איך משורר יכול להיות

את? אדיש כלפי חברה כז הנ ט ה ק ב ש ח מ .ית ט ב ה

:התמונהר ש ע עלתה ל

תקופות, בראיה פנימית,שר זה של התכנסות בעני רואה תמונה סמלית -א

ת;ידוד ב ר ה ש א תמונה של ת חושיםא נ ה ז ב א ו

ני ים.יס ק ר ם נ ד ע ק רוא (1770-1850) ת'ר ווס ד ר אם ווי יל ו

אפי פנים-ליצר קלסתר לכוי עב ט ה אדם עם המון נגודים:-בןר בוע גם בנה גם בורות, ,ןרוו ח ,היח ר פ ,תיוט א ,הל מוה ,הא נ ה , תרוד ק א;ו ש ל תר ת י מ המ צ ע ה ו ש ל ח

ועצבת יחדיו בא כ כאלו פי חלש ונוגה, בדרך לא

.גהיביאו שלום ושלוה של הו ,ם גברל א ש כ נ אם ת, וישד א בו שי א ב ת ל מ ושת ;לדבר נחוצהשל

And twinkle on the milky way,

They stretched in never-ending line

Along the margin of a bay:

Ten thousand saw I at a glance,

Tossing their heads in sprightly dance .

The waves beside them danced, but they

Out-did the sparkling waves in glee:

A poet could not be but gay,

In such a jocund company:

I gazed'and gazed'but little thought

What wealth the show to me had brought:

For oft, when on my couch I lie

In vacant or in pensive mood,

They flash upon that inward eye

Which is the bliss of solitude;

And then my heart with pleasure fills,

And dances with the daffodils. William Wordsworth

A Character

I marvel how Nature could ever find space

For so many strange contrasts in one human face:

There's thought and no thought, and there's paleness and bloom

And bustle and sluggishness, pleasure and gloom.

There's weakness, and strength both redundant and vain;

Such strength as, if ever affliction and pain

Could pierce through a temper that's soft to disease,

Would be rational peace—a philosopher's ease.

There's indifference, alike when he fails or succeeds,

And attention full ten times as much as there needs;

ששון, שה, י א נ ק ליה ב ו א ג ישנה . חזוןה ו מ ר ע ח רוגם ת ו וכר א, הדהמה,ל תפ ט מ ב , מ שפ ח שי ,על עצמהת ע ד י יוש ק ב ה ש ש וב ,נה לכבודע ט חסד, עמו שי

.איך לזכותים ע ד ם יוי מ ש ה אך רק ; עמה גם יברחתפ ל חו ה זונ מות

; הוא יקחךב ל פרצוף הפסיפס, אך עד אלף שנהח מ י ש ית י ה

ה.נ ושמ את ה להיות הבריה הז רילוט (1783-1824)ן 'י ג -ו (1782-1866) ןא

הכוכב !ץנ צ נ ,ץנ צ נ ן,ובכ וכ ? הגד לי, גץ,הת ה א מ

במרום, ,הל ע מ ל שם ?םלוה י מוכ מלא אור

,הסתתרה שמ ש ה ש כ

ב ד על ,היר א א מ ר ל חל.ה מ ת א להבריק

!ילל ל ה כ ץ נא לינ צ נ

כהש ח ב וכל איש :ךה ל ד ותיתמלא ל כוי ואהבלעדיך

ל .גם לתעות וגם לפ

שם, מבעד לחלון ןילוו אתה ער, מאיר

םצ ע ל בלי עיניך .את היוםהאור לקר ד ע

Pride where there's no envy, there's so much of joy;

And mildness, and spirit both forward and coy.

There's freedom, and sometimes a diffident stare

Of shame scarcely seeming to know that she's there,

There's virtue, the title it surely may claim,

Yet wants heaven knows what to be worthy the name.

This picture from nature may seem to depart,

Yet the Man would at once run away with your heart;

And I for five centuries right gladly would be

Such an odd such a kind happy creature as he. Ann And Jane Taylor

The Star

Twinkle, twinkle, little star,

How I wonder what you are!

Up above the world so high,

Like a diamond in the sky.

When the blazing sun is gone,

When he nothing shines upon,

Then you show your little light,

Twinkle, twinkle, all the night.

Then the trav'ller in the dark,

Thanks you for your tiny spark,

He could not see which way to go,

If you did not twinkle so.

In the dark blue sky you keep,

And often thro' my curtains peep,

For you never shut your eye,

Till the sun is in the sky.

הר ירע ז יר ה ב ךז :כ לם בליל מאירת א ? אין לי הסבר,הת ה א מ

האר! ,בכ וכ ,ץנ צ נ אך (1792-1822) יל י ש יש י ב ס ר פ

אוזימנדיאס

)* :רמ א . האישהיק ת ץ ע ר א מ מטילי ת ש ג פ

ת ט מ ש מהן נ פעם ראיתי, ו-אין ב י א ל ג י ר ת "ש צי צוע עמדה אנדרטה .רב ד מ ה בחול ע וקש מה, ח

סקות, מצחה, ת,ט מ ק מ ה תהפ ש פניה המר חקר לס פ ה ש לך ורפ ס - ראכז שתלטן גחוך

וכשאותם פתר, ,בחייו דוע האיש ויר צ ת י א רטוב חיים, ,עפר בחמרי ע יב ט ה שאין בהם ק

ל, כמו חש ל הג ע ל ש ודי את עוז ;המר ובל כ :יע פ מושעד עתה ים ל מ רצף של אדןל ה ע ו ים;כ ל מ ה ךל מ אוזימנדיאס, אדון עולם וי מ ש "ש ב נו נ ובת ה "...!בכוח שאתכם מכניע ,ימע

פלו זכר א כעת כבר מאותם ימים, רא ש א נ ל ות כרגע משתרע יק נ ע רבותוסביב אותן ח

ם.יק ח ר נראה למ שהוא ,יםשטוח ת לוחוים של

שם יווני של הפרעה רעמסס השני –*( אוזימנדיאס

(1792-1822) יל ש ייש י ב ס ר פ

לילה טוב

ה טול י ל מה? הל חוהיא בודי ה ע ש ה !אב? לף פרידהמ אם היא בין אלה ס ;שקמה לא

,מחמל נפשי, עוד לשעה קלה י,ר א ש ה ב.ה טול י לה ה י ה י

'Tis your bright and tiny spark,

Lights the trav'ller in the dark :

Tho' I know not what you are,

Twinkle, twinkle, little star. Percy Bysshe Shelley

Ozymandias

I met a traveller from an antique land,

Who said—“Two vast and trunkless legs of stone

Stand in the desert. . . . Near them, on the sand,

Half sunk a shattered visage lies, whose frown,

And wrinkled lip, and sneer of cold command,

Tell that its sculptor well those passions read

Which yet survive, stamped on these lifeless things,

The hand that mocked them, and the heart that fed;

And on the pedestal, these words appear:

My name is Ozymandias, King of Kings;

Look on my Works, ye Mighty, and despair!

Nothing beside remains. Round the decay

Of that colossal Wreck, boundless and bare

The lone and level sands stretch far away.”

Percy Bysshe Shelley

Good-Night Good-night? ah! no; the hour is ill

Which severs those it should unite;

Let us remain together still,

Then it will be good night.

ק אוכל ל אז יךא ?דד ובלהיות ב,ה טול י ל א ל ר ?ףעווז כבר במ תג אם תשוקתך המתוקה

ב ש - לכן אסור לנו את זה לומר ולח ב.ה טול י לה ה י ה י בה ה ז עם ה ז ש ,תבוב ל ל יםע נ באה ,הקרוב רק ב ר ה אוועד ב ר ע ה שעת מ אם שנים י,ת ב הוא ,בה טול י לה יםר מ א אול ב.ה טול י ם ל ע ף פ א

(1806-1861) אליזבת בארט בראונינג

איך אני אוהבת אותך?

ני אותך אוהבת? אספר. ואיך א בה שנפשי חב, ג מק, ר עד ע

א ממשי, –לגעת יכולה ל מחוץ לטוח ראיה, רחוק יותר.

והבת סתם כמו שמש, אור של נר, א כמו כל דבר פשוט ויומיומי.

,יםחש כמו שגברים כליל חפשי, שר ותרו על שבח ופאר. א אוהבת בתשוקה שמקורה

מן ילדותי, בכל יגון עבר, באבה שמתה לכאורהבא ה

בנשימתי,ועם כל קדושי עבר; בחיוכים, דמעות. לאל בררה,

הב יותר אחר מותי. ואא

(1807-1882) הנרי ווסוורת לונגפלו

מזמור לחיים

םימזמורמחבר ל מה אמר לב הצעיר ה: יט ר טואוכ רמ ת ל א

How can I call the lone night good,

Though thy sweet wishes wing its flight?

Be it not said, thought, understood —

Then it will be--good night. To hearts which near each other move

From evening close to morning light,

The night is good; because, my love,

They never say good-night.

Elizabeth Barrett Browning

How Do I Love Thee?

How do I love thee? Let me count the ways.

I love thee to the depth and breadth and height

My soul can reach, when feeling out of sight

For the ends of being and ideal grace.

I love thee to the level of every day's

Most quiet need, by sun and candle-light.

I love thee freely, as men strive for right.

I love thee purely, as they turn from praise.

I love thee with the passion put to use

In my old griefs, and with my childhood's faith.

I love thee with a love I seemed to lose

With my lost saints. I love thee with the breath,

Smiles, tears, of all my life; and, if God choose,

I shall but love thee better after death.

Henry Wadsworth Longfellow

A Psalm of Life

What the Heart of the Young Man Said to the Psalmist

Tell me not, in mournful numbers,

-! רק ע םלוח –ים י ח ה ה,ת מ שפ נ ה םנומ נ ב

ר. ת ס ן נ י ע ים מ ר ב ד ד סו –ים י ת ח ר ט מ ר, ב א ק ל

ים; י ת מ ים א י ח ה ר" פ א ל ה ר א פ א ה "מ שפ נ ל ה ע .יםר מ א אול נויל ב ש ת ב ח ר, נ ע צ

ךר ד א ה ל . ףוסא ה , ל היינה ר ת ח ת! מ ושע ל

ף. חול ה חוים מ ק חור : יע ג ה ה ש ת ק גוס פ ל

ה, ר אוכ ל ח וב כב ר ל יע מ ש ף מ ת ם כ ע ופ ךא

ה. ר בוק ל תכ י ל יר ש ת, פ ק ש ה נ נ כ ס ה ש כ

שמ ב מ ר ק ה ש כ ל, א ק ל ת פ ר ה ל נ ר מ ק א ב ל

ל. י ה ח י ה -ם ל א ו ר, ח ם ש א ע בויד י ת ע ה יו. ת ר מ ב ק ר י ב ע ה -ר ה ד ס ה פעל ע ו ה ב

יו! ל ל ע א ה ים, נ פ ב ב ל ינוי ם ח ר ב ל ג ש נ ל

ד, מ לים נ ל דוג ה ד מ עו נוית בוק ת ע יר א א ש נ ו

ד. ע ן ל מ ז ת ה לול חוע ילויוע ינו עוד ת בוק ע

שטור, נ ח ם א ד א ל

Life is but an empty dream!—

For the soul is dead that slumbers,

And things are not what they seem.

Life is real! Life is earnest!

And the grave is not its goal;

Dust thou art, to dust returnest,

Was not spoken of the soul.

Not enjoyment, and not sorrow,

Is our destined end or way;

But to act, that each to-morrow

Find us farther than to-day.

Art is long, and Time is fleeting,

And our hearts, though stout and brave,

Still, like muffled drums, are beating

Funeral marches to the grave.

In the world's broad field of battle,

In the bivouac of Life,

Be not like dumb, driven cattle!

Be a hero in the strife!

Trust no Future, howe'er pleasant!

Let the dead Past bury its dead!

Act,—act in the living Present!

Heart within, and God o'erhead!

Lives of great men all remind us

We can make our lives sublime,

And, departing, leave behind us

Footprints on the sands of time;

Footprints, that perhaps another,

Sailing o'er life's solemn main,

- ולא ת כ צוד ע ב אוו .שחוק, נ ז ח יךש מ י ו ד, ע י ר ל ב ךל ם, נ קונ אווב

ד, ר ס ל ל ר וים גנ כ מו ד, ע ל י ף כ ד ר יג, ל ש ה ל

ת. וכח ל ד וב ע ל (1807-1882) לופ ג נ י ו. לור נ ה

זהר השמש מכאן אפשר י,וס ד סמ ע ,מראהת ה ר א ק ס ל

א שך מ לקר רב ע ה ח .לצל אזור פורה ה ו ה ה ר ו ב ע ה אן כ ים, דח א ת ן מ מ ז ב ,שגל מסוה יםב ק ע ךכ .מן הגדות נראים ,הר י ע יר ל ה יש מ ב כ זהצליב ת נ וזה ,מ ה,י ס נ כ ל אז -אי וכר ד !מחמל אתי,ת כ ל ה

טליהי צ ל ע צ למטה ;זז אש ד ה רוך ל ע הל ע ת ין ה ב ם ל ינ ב . כאן אזת ר ב ע לצ כ ךת ל מ ת ש ל צ ב ח ל היה, דומהךב ל

לי את דמותך לא כאלוזיה .נתן כה

A forlorn and shipwrecked brother,

Seeing, shall take heart again.

Let us, then, be up and doing,

With a heart for any fate;

Still achieving, still pursuing,

Learn to labor and to wait.

Henry W. Longfellow

A Gleam Of Sunshine

This is the place. Stand still, my steed,

Let me review the scene,

And summon from the shadowy Past

The forms that once have been.

The Past and Present here unite

Beneath Time's flowing tide,

Like footprints hidden by a brook,

But seen on either side.

Here runs the highway to the town;

There the green lane descends,

Through which I walked to church with thee,

O gentlest of my friends!

The shadow of the linden-trees

Lay moving on the grass;

Between them and the moving boughs,

A shadow, thou didst pass.

Thy dress was like the lilies,

And thy heart as pure as they:

One of God's holy messengers

Did walk with me that day.

יםצ ע י פ נ ע התכופפו

,ונמשכו אליך קם מקדים בש ע מ ן ת ל ת ,ךיל ג ר תק יש נ את עם צרותיו הנח ישן," "!דל נואת מי שבור

במקהלה הם שרו כךחריתב ת.ב ש ש

צירה שמ ש ה מחוץב ותרקו ,באור זה הא ר אותו ,םל ס ין מ ב ב.ק ע י מולוח ב

ואת דפי התהלים , דפדפהח רוה

שבים מלאת ריחות הע א ה .תעיפהוהיא ל

ריכות שח המטיף, בא

המשיך, הייתי ער, - תרויפי ל ר ע ב א ד י הוכ . דברךי ל י ע לב ,תפלל, מלמל זמן רבא ה הו אך ;ךי כ ה ל א ר א נ ל

,ה נלהבל פ ת הייתי ב .ךכי התפללתי ל ל כאןי! בוא ה;נ ת ש ה הכעם, כל המראה ה הנ הש שמ ש ר ה אוכ ם.ל ע נ כבר ךת א

I saw the branches of the trees

Bend down thy touch to meet,

The clover-blossoms in the grass

Rise up to kiss thy feet,

"Sleep, sleep to-day, tormenting cares,

Of earth and folly born!"

Solemnly sang the village choir

On that sweet Sabbath morn.

Through the closed blinds the golden sun

Poured in a dusty beam,

Like the celestial ladder seen

By Jacob in his dream.

And ever and anon, the wind,

Sweet-scented with the hay,

Turned o'er the hymn-book's fluttering leaves

That on the window lay.

Long was the good man's sermon,

Yet it seemed not so to me;

For he spake of Ruth the beautiful,

And still I thought of thee.

Long was the prayer he uttered,

Yet it seemed not so to me;

For in my heart I prayed with him,

And still I thought of thee.

But now, alas! the place seems changed;

Thou art no longer here:

Part of the sunshine of the scene

With thee did disappear.

ב,ל ת ב בוש ח י מ ם כ א ת,ושר ש מ ןר א מוכ כואב ,ראוה ת א ויענ כ ה לבי כל כך תקופות. כעת הר ת ת ס ה שמ ש ה ,ןנ י ע ר חוא מ

בל בזכרון לוהט א נן ע .אורה ור (1807-1882) לופ ג נ לו ת'ר ווס ד י וור נ ה

החץ והשיר

,אל על ירו א ל ץ י ח ית ר י ו ;הוא נפל היפ י א ת ע ד א י ל המעוף, יהר ה ה מ ךל כ כ

ב.ק ע יו ל ר ח א אפשר-שאי

,אל על ירו א ל יר ש נשפתי ו ;הוא נפל היפ י א ת ע ד א י ל מהירב ווק נ בטמ שי י מ ל יר?ש ף ה עומ יר ח ב א ק ע ל הדור ןולא , ב ךר כ ח ה א ב ר ה י ד , ע ציח אצ מ נ ;שבורא ן ל ,ףוסה ד ע תויל ח ת יר, מ ש ה ו .י הטובר ב ב ח ל י ב ת א צ מ (1809-1892) ןיסונ ד ט ר ד, לור פ ל א

חצית השרטון

)* .ניח בכ וכ, הע יק ש קוראים אלי משם! אולי ןטור ש ה ו ח נ א א י ל

Though thoughts, deep-rooted in my heart,

Like pine-trees dark and high,

Subdue the light of noon, and breathe

A low and ceaseless sigh;

This memory brightens o'er the past,

As when the sun, concealed

Behind some cloud that near us hangs

Shines on a distant field.

Henry Wadsworth Longfellow

The Arrow and the Song

I shot an arrow into the air,

It fell to earth, I knew not where;

For, so swiftly it flew, the sight

Could not follow it in its flight.

I breathed a song into the air,

It fell to earth, I knew not where;

For who has sight so keen and strong,

That it can follow the flight of song?

Long, long afterward, in an oak

I found the arrow, still unbroke;

And the song, from beginning to end,

I found again in the heart of a friend.

Alfred, Lord Tennyson

Crossing the Bar

Sunset and evening star,

And one clear call for me!

And may there be no moaning of the bar,

ם,י ל כבר אפליגש כ

עוד פני המים כאן שקטות, לי אות; , בלי פר ףצ ק ב

א כך הן תראו תלוהמצומ ש כ ל .תבוא גאות

, צלילים, העתםודמ ד

! בלי קצהךש לח ד,ר פ נ ב צ ע בליויתכן שר א א;צ כא

ואז לשום מקום וזמן, אולי

אבוא בלי דאבון, אזכה לראות את ההגאי

.ןומעבר לשרט

*( השיר האחרון של המשורר (1818-1848) הט נ רוי ב יל מ א

זכרונות

חק ה מר בקברך הקר והמשמים, כרם עליו לרוב! אתה, ושלג נע

ידי גל הזמן ממני מנ תק, -אהוב, עלב? ה אם אותך שכחתי פעם לא ה

ני כאן שבות שלי עפות א לבדי. מח

ררי רחוק, לחוף צפוני, לשטח ה אל לבך האציל ששם לעד כבור. צונחות

ק. לי האחו היר אז כנפיהן ע

מישה עשר חדשי דצמבר עברו כבר ח ומגבעות חומות נמסו לאביב: מנה רוחי לסבל ולנדר נא

When I put out to sea,

But such a tide as moving seems asleep,

Too full for sound and foam,

When that which drew from out the boundless deep

Turns again home.

Twilight and evening bell,

And after that the dark!

And may there be no sadness of farewell,

When I embark;

For tho' from out our bourne of Time and Place

The flood may bear me far,

I hope to see my Pilot face to face

When I have crost the bar.

Emily Brontë

Remembrance

Cold in the earth—and the deep snow piled above thee,

Far, far removed, cold in the dreary grave!

Have I forgot, my only Love, to love thee,

Severed at last by Time’s all-severing wave?

Now, when alone, do my thoughts no longer hover

Over the mountains, on that northern shore,

Resting their wings where heath and fern-leaves cover

Thy noble heart forever, ever more?

Cold in the earth—and fifteen wild Decembers,

From those brown hills, have melted into spring:

Faithful, indeed, is the spirit that remembers

כל שנות כאב בכל שנוי שמסביב.

לי אהוב מנעורי, ובכן, סלח לי, מתוק ש אם בגאות הזמן אשכח פתאום אותך; רי, תקוות ורצונות רודפים כל רגע אח נראית לי בטשטוש, אך בלי עוות דמותך.

א האיר אותי אור ממר ומיו, מלכתך שוב ל

א הבריק. קר בשבילי כבר ל מאז שום בשר מחיים שלי עכשיו: עמך נלקח כל אשר של חיי, כל זיק. בקברך כל א

,של פזת מולוח כל ופס ר נ ר כב ש א , כ בלא כבר שאוי ל ו ס,ר ה ל מה ה י א ה ל זא ו ,הזה םויק ת ה יר א ק הוי ל ת ע ד י ל .פתאום גדל בי עוז הח מ ש תר ז א ע ל

-ה ק ושת ה לשוא של ת עומ ת ד י א ת ק ד ב ואז תי לי ל מ ה ג יר ע צ י ה ש פ ת נ א ו

מכמיהתה לזכרך וגם מכל זקה שרר ב ק ל י.ל ש מ כבר חשבתי א

א רציתי ,וגם, שתחלש לגמרי, ל ...ןרוכ ז ה יב א כ ר ל כ מ ת שת

האל מספיק שתיתי, יר וסי מגביע ?דכאוןם ה ל עולי ב שפ ח א מה (818-1848) הט נ רוי ב יל מ א

שיר

ים,ע ל ת ס לוצומ ב פרוש ,ונירפ ע למעלה

יםיר ת ס מ -אחו ה ב ר בוד פיה של ת א .ית ר ב ג י

After such years of change and suffering!

Sweet Love of youth, forgive, if I forget thee,

While the world’s tide is bearing me along;

Other desires and other hopes beset me,

Hopes which obscure, but cannot do thee wrong!

No later light has lightened up my heaven,

No second morn has ever shone for me;

All my life’s bliss from thy dear life was given,

All my life’s bliss is in the grave with thee.

But, when the days of golden dreams had perished,

And even Despair was powerless to destroy,

Then did I learn how existence could be cherished,

Strengthened, and fed without the aid of joy.

Then did I check the tears of useless passion—

Weaned my young soul from yearning after thine;

Sternly denied its burning wish to hasten

Down to that tomb already more than mine.

And, even yet, I dare not let it languish,

Dare not indulge in memory’s rapturous pain;

Once drinking deep of that divinest anguish,

How could I seek the empty world again?

Emily Bronte

Song

The linnet in the rocky dells,

The moor-lark in the air,

The bee among the heather bells

That hide my lady fair:

;גופהל ע מ רועהל י א ;צפור בקן עתה

,הפ ט ל כ לם, שפעם היא !הת ואבדד בוז ע

הקודר רב ק ה כשעוד ר,מ ש ה ת ר צו את ה רכ ז ה ל דעוא י ם ל ת עבר;ח מ ש של ר או -חושבים, -", םר ז ת עוד ל ב א ה "

;"תאוג "בלי לאבד ים,ר סוי ה ה יפ א בלא ת?עומ ד ל ה ה כ יפ א ז קצת להכיר ם ה ל נות א --ה ר א ותפ דבוכ

א תמיד זהיר המת גם ל ומשנה צורה.

אין דאבה,ם ינ ע כשב

א מזיק, כי צער כבר ל ,הו ל ש גם היא בתוך שנתהא תפיק. היא דמע ל

ל מ ל מ ו ,ח רונשבי ה

-במדרון לח נ ה ד,יל ל צ לת ב כם מתאים מאןלה ולי םלח ל .ש (1818-1848) הט נ רוי ב יל מ א

שמונה שירים קצרים

תי ב ה ךתון ב י ד ע ו יםק שות ם ל . כ 1

The wild deer browse above her breast;

The wild birds raise their brood;

And they, her smiles of love caressed,

Have left her solitude!

I ween, that when the grave's dark wall

Did first her form retain,

They thought their hearts could ne'er recall

The light of joy again.

They thought the tide of grief would flow

Unchecked through future years;

But where is all their anguish now,

And where are all their tears?

Well, let them fight for honour's breath,

Or pleasure's shade pursue--

The dweller in the land of death

Is changed and careless too.

And, if their eyes should watch and weep

Till sorrow's source were dry,

She would not, in her tranquil sleep,

Return a single sigh!

Blow, west-wind, by the lonely mound,

And murmur, summer-streams--

There is no need of other sound

To soothe my lady's dreams. Emily Brontë

Eight short poems

1. All hushed and still within the house

;תי ב ה ךתון ב י ד ע יםק ת ושם ל כ ;תפוע ל ז ם ש ג ו ותחרוה יל ב שח לו ילתודעת הוש מ ךא

,גועשה ם ש ג ה סאון מתוך .לעד דא עול ה מ ? ל לעד דא עול ?דא עול ת.מ א ה ח וכ שי ךל ש מוכ ן רוכ ז ל ות ס י ה מ ש ר ב הי ב ח ר י ה . 2 .ות ס י ה מ ש ר ב הי ב ח ר י ה - ,דואב השיר -, "ית א א וב ,ו"הה ת ל מ ע , ת ד ב ע " ,בר זמן כ

ו הפ י ע עינך ."בא וכ ךאשר דתה?ב ה, ר ק ש נפשים א ה . 3 ?הת ד ב ה, ר ק ש יש פ נ ם א ה רמו,ים צ קו א נע על דרכי ל ה ח רוה שקטה, נשארה אתז ל עומ ית עומ ד .מור א ז ם ל ןת וה אש ב יא י ה פסקו, יה ת עומ ד . 4 , ןת וה אש ב יא י ה פסקו, יה ת עומ ד ;רחף ל לחייה ע ר ה ז ו א םה מ איש ו ןמ ז ל ה כ ש ין ח ב ה ל יו.ת דול ג ע הל וא על מ ה הב ל ,וקולה מצלצלק תומ הבט מ ת,ירוא מ םויל ה כ ה יינ ע ו

ואיש שך הליל, שח א נ ל איך בחצות יאה .בודדה התיפחה בח עזים יבב א פי, מטריר ח אם כי מבול. 5 יםז ע יבב א י, מטריפ ר ח לובי מ ם כ א

All hushed and still within the house;

Without – all wind and driving rain;

But something whispers to my mind,

Through rain and through the wailing wind,

Never again.

Never again? Why not again?

Memory has power as real as thine.

2. O come with me

O come with me, thus ran the song,

The moon is bright in Autumn’s sky,

And thou hast toiled and laboured long

With aching head and weary eye.

3. Had there been falsehood in my breast

Had there been falsehood in my breast

No thorns had marred my road,

This spirit had not lost its rest,

These tears had never flowed.

4. She dried her tears, and they did smile

She dried her tears, and they did smile

To see her cheeks’ returning glow;

Nor did discern how all the while

That full heart throbbed to overflow.

With that sweet look and lively tone,

And bright eye shining all the day,

They could not guess, at midnight lone

How she would weep the time away.

5. What winter floods, what showers of spring

What winter floods, what showers of spring

יל;ל יומם ו יםב ש ע ת ה א והרטיב ,שוכב במעגל קסמים םת ח ת מ אך סר ,הל ג ת א ה ל כצל םל א תנועה,-ח

נטמן, -ראיה לפשע הנורא -עד רבות. יםנ ש דובא , חכ ש נ ר, ת ס נ

ע ל יקום בסווף עוד א הו ן,מ ז ת ה א קט ה ת עומ ד את ה יר ע ה ל ו .תאור נ -אל ת שניםח נ ז ה מרוב . 6 יםנ ת ש ח נ ז ה ב רומ ם;סוק ה החיוך קח ש נ

ואת פריחת הפנים הרסו. שב ע לחות ו

משי הועם ה ל ת ל ת תוך החרבון,אך, שזור ב

א קים את הקלסתר שכבר ללה עוד בזכרון. מע

ציר...איש מ ה ואותו ני דומה?" הובי, א "א אצבעות עפות מהר, והעט כותב את שמה.

היא. 7 בושלי יר א ת א ל יאה :בושי ל יר א ת א ל

;קרן אחת נשארהרק נגמר מסלולה העצוב,

ה.יר ה ב ,הר ק שמ ש ה נ . א 8 יל ל ע פ ה נוכל ז יךא תע ד א יוי ל נ א ,יל ל ע פ ה נוכל ז יךא תע ד א יוי לנהדיד של ב הץ ז י ב ק ר ע ;ות מש

מגיעה אלי היע ג ר מ ה ה בריז ה אך ה.נ ש י חמה ה ימ ל נ ע ב הוש ם מ ע

Have drenched the grass by night and day;

And yet, beneath, that spectre ring,

Unmoved and undiscovered lay

A mute remembrancer of crime,

Long lost, concealed, forgot for years,

It comes at last to cancel time,

And waken unavailing tears.

6. Long neglect has worn away

Long neglect has worn away

Half the sweet enchanting smile;

Time has turned the bloom to grey;

Mould and damp the face defile.

But that lock of silky hair,

Still beneath the picture twined,

Tells what once those features were,

Paints their image on the mind.

Fair the hand that traced that line,

‘Dearest, ever deem me true’;

Swiftly flew the fingers fine

When the pen that motto drew.

7. It will not shine again

It will not shine again:

Its sad course is done;

I have seen the last ray wane

Of the cold, bright sun.

8. I know not how it falls on me

I know not how it falls on me,

This summer evening, hushed and lone;

Yet the faint wind comes soothingly

With something of an olden tone.

כים ית ק ח ר ת על שה י ח ל ל ס ר -ימים א ..יר!ו א ה ו מ ד ה, א ינ ד ע ה ךת כ ר ב .יםק ז ח ת ה א גם ט ל ר קוע צ ל ה ב א יר?ב ד מ ה שאוי ד ה ג נ םקול ל כוי י מ (1830-1894) יט ס ה רוינ ט יס ר כ

זכר

ב. יבוא הזמן, ש י כ ת אונא ר כ ז ז אע

דומיה לעד, ץ ר א ק ל ח ר ה ךל א אש כ - די י ב ת יק אוז ח ה ד ל ל עוכ תו לן. ,תכ ל ה ל נ וי פנ א דין כא אך ע ש י כ ת אונא ר כ ז םיום ל ויל מ כ תוא ל

ר:מ ול יל ת נ נ כ ת ש נויד ת ל ע ע רח א מ : כבר יןב ה מ ת י; א ת ר אוכ ק ז ר

יה שלום! ל.ל פ ת ה ל ,ץע י הת ל ה פעם תצטרך ח כ ש ל ית ום אא אך

:בדאבון לב א ת ת ל ר, א כ ז ת ז א ו ברקבוןו כהש ח ב ישארם א ,עלוב ידר ש ל פעםש ית בוש ח מ מ

,ךי ח ת ח וכ ש לעתיד ת יף ש ד ע ב.צוע אותי ואז תהיהר כ ז ת ש מ

(1830-1894) יט ס ה רוינ ט יס ר כ

הד יל;ל ה תיק ת ש ב יל א א וב ם;לול ח ר ש ב ד מ ה ט ק ש א ב וב כצל,ת ועינים צחת ו לוג ע ם מ י י ח ם ל ע אובלום. שמ ש ה ר או כ ביה

גדול. יכ ב ר ב ז ח או אתמול!ת ב ה ה, א ו ק ן, ת רוכ ז ,הא ק,תומ עד מרי, ד ק מ תוק, מ תום מ לוח י או ת,יוה ה ל יכ ר ה צ ת י ן ה ד ע ן ה ג ב תורור עות ה ש

Forgive me if I’ve shunned so long

Your gentle greeting, earth and air!

But sorrow withers even the strong,

And who can fight against despair?

Christina Rossetti

Remember

Remember me when I am gone away,

Gone far away into the silent land;

When you can no more hold me by the hand,

Nor I half turn to go yet turning stay.

Remember me when no more day by day

You tell me of our future that you plann'd:

Only remember me; you understand

It will be late to counsel then or pray.

Yet if you should forget me for a while

And afterwards remember, do not grieve:

For if the darkness and corruption leave

A vestige of the thoughts that once I had,

Better by far you should forget and smile

Than that you should remember and be sad.

CHRISTINA ROSSETTI

Echo

Come to me in the silence of the night;

Come in the speaking silence of a dream;

Come with soft rounded cheeks and eyes as bright

As sunlight on a stream;

Come back in tears,

O memory, hope, love of finished years.

Oh dream how sweet, too sweet, too bitter sweet,

Whose wakening should have been in Paradise,

ק, תושג פ נ יםב ה ואה ת מוש נ ן ש יכ ה ברגש עמ תקוק תוש ם מ י ינ א ע מ צ ב ן ש יכ ה טא של ת ל ד ב תפווצבל רק אחדה, ימ נ ה פ יס נ כ מ , תח ת פ נ .א כ ב ו , של המת תמולוח י ב ל א א בו ,אתל זדמה, רק י ם כ א .בוי שי ח ה י ח א ש בא תת ל ל כ אוו ת, מולוח ב יל ר א ז ח

ה:ימ ש נ תמורת ה ימ ש , נ תמורת פעימהק פ ד פעימת גחן,ךמו, נ ךמונ בקול ר ב ד

ן!מ ה ז מ י כ נ פ י, ל ב הוא ,בן ר מ י ז נ פ ל כמו ש

(1830-1886) יקינסוןאמילי ד

דבר בעל נוצות -"תקוה"

-דבר בעל נוצות -"תקוה"

-בנפש קן קלעה -ושרה אין סוף מנגינות

א מלה -כ לן לל

-פתאום -בסער -המתוקה קור בלב: –נשמעת

פור החוםהסער את צ -יכול סתם לעלב

פוני, היא שרה לי בים צ

כי מוזר )ברור, ה א במצב הקיצוני(, ל

בקשה היא רק פרור.

(1833-1900) סל ג ינ ס א 'ימ ן ג ג'ו

צ'אנס

ני ה ת לור גול : ןדוא בני אדם א דין וגמר, –ומזל ה ב ה א ,היל ה ת

Where souls brimfull of love abide and meet;

Where thirsting longing eyes

Watch the slow door

That opening, letting in, lets out no more.

Yet come to me in dreams, that I may live

My very life again though cold in death:

Come back to me in dreams, that I may give

Pulse for pulse, breath for breath:

Speak low, lean low,

As long ago, my love, how long ago!

Emily Dickinson

“Hope” is the thing with feathers

“Hope” is the thing with feathers -

That perches in the soul -

And sings the tune without the words -

And never stops - at all -

And sweetest - in the Gale - is heard -

And sore must be the storm -

That could abash the little Bird

That kept so many warm -

I’ve heard it in the chillest land -

And on the strangest Sea -

Yet - never - in Extremity,

It asked a crumb - of me.

John James Ingalls

Opportunity

Master of human destinies am I;

Fame, love and fortune on my footsteps wait.

ל בידי, כל ים חוצה ומדבר, הכני בא לכל בית בקתה וארמון –א

קדם, ר וכפרבכל עי ר,ח א מ ב או במ ר.ע ל ש כ ת ב ח ם א ע פ בלי רשות ק פ וד

, אוכליםם ; א פקחו עין ?יםנ ש י אתםב, כי מוקו ז ,זמן כבר נגמרה פן אע ר ג ת א ל ה ים ע נ עוש ,הת מוי ת נ ב ק י ר כ ים ח צ נ מ , וםש ק ב מ ה ל כ ים ב כ זו ר,ע צ ק ל ר לב א ים, ב י אוה ל כ ת א ים,ט ב ל ת מ ה יםנ ודן נ לוש כ ל ו י כ י, ת או ושפ ח י או ש ל םה יםכ ס א א ל .שכחו לעולם עולמים, ותנע ל (1849-1903) יל נ ט ה ס נ ר א אם י יל ו

Invictus

)* ני, ב אשי ילל א -מעל ר

,ומרר חוש -עד לקטבים על שי נפשי לא ה ל ד מו

.אפשר-שלנצח איצי ת ובס נ ה במלח

.י בוכהאיני רועד, אינ כשהגורל מרים אלות,

ךם, א בד יאש ר .וטהא נל ם מיע ז ו תעומ ד בעת

ל,צ ה נשקפת לי זועת יםנ ש ה איני נפחד מ

ו ., תודה לאלדח פ א א לרון רע ש ה אם צר ,האח

נש רב נקבע שם לי ,וע ן,דוי א נ א עוד לנפשי

י.חובל לגורל -עוד רב

Invictus – מנוצח )לטינית(-בלתי

Cities and fields I walk. I penetrate

Deserts and seas remote, and, passing by

Hovel and mart and palace, soon or late,

I knock unbidden once at every gate.

If sleeping, wake; if feasting, rise, before

I turn away. It is the hour of fate,

And they who follow me reach every state

Mortals desire, and conquer every foe

Save death; but those who hesitate

Condemned to failure, penury and woe,

Seek me in vain, and uselessly implore.

I answer not, and I return no more.

William Ernest Henley

Invictus

Out of the night that covers me,

Black as the pit from pole to pole,

I thank whatever gods may be

For my unconquerable soul.

In the fell clutch of circumstance

I have not winced nor cried aloud.

Under the bludgeonings of chance

My head is bloody, but unbowed.

Beyond this place of wrath and tears

Looms but the Horror of the shade,

And yet the menace of the years

Finds and shall find me unafraid.

It matters not how strait the gate,

How charged with punishments the scroll,

I am the master of my fate,

I am the captain of my soul.

(1850-1919) אלה וילר וילקוקס

בדידות

צחק! ועולם יצחק יחד אתך;

בכה, תמיד תבכה לבדך ודאי;ל שמחות,העולם העצוב שש לשא

בעיות משלו יש לו די.נו; שיר! וכל הגבעות יע ויר אובד; קול גניחה בא

ההדים קשורים לצלילי שמחה, מיגון מתכוץ כל הד.

נשים יחפשו אותך; שמח, וכל א

רף, הולכים; -ל, התאב פונים ענאותך, הם רוצים רק את מלוא ה

אך לכאבך הם אינם זקוקים.ברים שלך; שמח, וירבו ח -תהיה עצוב, יעלמו מיד,

אין מי שישלל את צוף יינך, לבד.אך מרת חייך תשתה

ג, ואולמותך צפופי קהל; ח מהר, העולם לצדך מפסוט. הצלח ותן, הוא עוזר לחיות,

ר למות. ז א יע אך איש לנאה יש מקום באולמות ה לוכה גדולה יהירה, לתה

אך עלינו ללכת אחד אחד ברים הצרים של צרה.דרך המע

(1850-1919) סק קויל ר ו יל ה ו ל א

יםי ח ת ה קול צ

Ella Wheeler Wilcox

Solitude

Laugh, and the world laughs with you;

Weep, and you weep alone;

For the sad old earth must borrow its mirth,

But has trouble enough of its own.

Sing, and the hills will answer;

Sigh, it is lost on the air;

The echoes bound to a joyful sound,

But shrink from voicing care.

Rejoice, and men will seek you;

Grieve, and they turn and go;

They want full measure of all your pleasure,

But they do not need your woe.

Be glad, and your friends are many;

Be sad, and you lose them all,—

There are none to decline your nectared wine,

But alone you must drink life’s gall.

Feast, and your halls are crowded;

Fast, and the world goes by.

Succeed and give, and it helps you live,

But no man can help you die.

There is room in the halls of pleasure

For a large and lordly train,

But one by one we must all file on

Through the narrow aisles of pain.

Ella Wheeler Wilcox

Life's Scars

,לג ם ע ל עוה ים ש ר מ או ע,ב ר מ -דומני

ל אדם מכות חיב לסב .הוא בא תנופ כשל

א סתםת ח ת א מ ל א ב א ל :יםי ח ב ית גלי

אדם -בני פוגעים בנו רק ים.ב ה ואשאנו

ז ב רק ה ת ו א לש ישא ה ; נסערךשאיר אות י

אתה נרגז ולעתים ;רז מאיש לגמרי

- ילכות לוח ה מ ל א ךא ים;י ח ל ה ל כ ל ה כ ז פת יגרמוע צ פ י הת ים.ב ה אוש די ב הזר אותך ן ד ח ג ב ב

;במזג טוב ,יראה ך פ ע ז את רשלנות ו

ך על הקרוב .תשפכר תאיר פנים א מ ,לל

ולו כל מחמאות;בים, הם, שאותנו אוה

.הם מקבלים מכות בה ץל ע כ על אל האה

א כל יום .תפרח ולבוי, אם על המצבה א !תראה את זה פתאום

ר חוא ב ב אורוק ב ךא :מן הדבריםן יב ת

רק זה תביא יגון חמור ים.ב ה או שאנו

They say the world is round, and yet

I often think it square,

So many little hurts we get

From corners here and there.

But one great truth in life I've found,

While journeying to the West-

The only folks who really wound

Are those we love the best.

The man you thoroughly despise

Can rouse your wrath, 'tis true;

Annoyance in your heart will rise

At things mere strangers do;

But those are only passing ills;

This rule all lives will prove;

The rankling wound which aches and thrills

Is dealt by hands we love.

The choicest garb, the sweetest grace,

Are oft to strangers shown;

The careless mien, the frowning face,

Are given to our own.

We flatter those we scarcely know,

We please the fleeting guest,

And deal full many a thoughtless blow

To those who love us best.

Love does not grow on every tree,

Nor true hearts yearly bloom.

Alas for those who only see

This cut across a tomb!

But, soon or late, the fact grows plain

To all through sorrow's test:

The only folks who give us pain

Are those we love the best.

(1850-1919) סק קויל ר ו יל ה ו ל א

שפת האהבה

?באהב תבחין איך ,ים הלשיןי ח ל ה ל ע קל ק מ ס כי צל של

בל ה התגבר עליו והלך; ן רוו ח א אך אור בעינים דעך; ,טט רועוד מ עפעףצי - חנ א מנו האב נ מ עלוב, ךויח -ח .באהב תבחין ךכ

?באהב תבחין איךצבו פק עלה, ק שה כי הד נע תקין,א ל

ת,בוא וכ, תוהלב הופכו חלש ופעימות ת ואני מוים, כ ש ד ח ה ת ושג ר ה ד עוב ;הירמ מתקדמים במסלולים יד ר ו ב ת, וזרמו

- אדיר, רח ל ש ש כמו ם,ח ו, כצח רח ש כ שקטים .הב תבחיןבא ךכ

?באהב תבחין איךנחנו רוצים להטמין; כי את חפצנו אז א

פלאה; ע ית פ מ באלם ברגע קרבה מ מזילה;ן י ע אחת כנה ש ה ע מ ד ב ו

;היל ב ק ית מ א ר נ ר לפחדש א ה ח מ ש וב ,חזהב פורח נבהל בל ר ה ש א כ ו -לה הזה א לזהות את ה ע ד וי .באהב תבחין ךכ

?באהב תבחין איךלוטין; זוורוח שעב פג, התפזר לח ראוב ו היום;ע נוצ יהיר אתמול,ב ל ב ל ; ראוי כ ם ל עוה כל ת יף א צ מ ם ש א ש לביםן יומ ד בורקות, אוספות ב םי ינ ע ב אוה ים;יפ ים ה ר ב ד ל ה כ את ת בוהוים א נ פ ל ה מרתק; עג מ ב תדוצמום י ד י ב שכ כברם ש י ת פ ש ב - קנת ת ה ל יםל כוא י ל

Ella Wheeler Wilcox

Love's Language

How does Love speak?

In the faint flush upon the telltale cheek,

And in the pallor that succeeds it; by

The quivering lid of an averted eye--

The smile that proves the parent to a sigh

Thus doth Love speak.

How does Love speak?

By the uneven heart-throbs, and the freak

Of bounding pulses that stand still and ache,

While new emotions, like strange barges, make

Along vein-channels their disturbing course;

Still as the dawn, and with the dawn's swift force--

Thus doth Love speak.

How does Love speak?

In the avoidance of that which we seek--

The sudden silence and reserve when near--

The eye that glistens with an unshed tear--

The joy that seems the counterpart of fear,

As the alarmed heart leaps in the breast,

And knows, and names, and greets its godlike guest--

Thus doth Love speak.

How does Love speak?

In the proud spirit suddenly grown meek--

The haughty heart grown humble; in the tender

And unnamed light that floods the world with splendor;

In the resemblance which the fond eyes trace

In all fair things to one beloved face;

In the shy touch of hands that thrill and tremble;

In looks and lips that can no more dissemble--

.אהב תבחיןב ךכ

?באהב תבחין איך מלל הפראי שהוא השתנה לעדין;ב רה מ , אךיםצ ו כ ת מ והם ; יםק ת וש, יםש י ב ת ם מ ה ,ראח ט ב מ ה ב כ מ וער אחד כבר ב טב מ פתאום;מגיע ,רע ס ל םד וקש ,קר ב מוכ םוחב ות; ושפ נ של שתי ה ק מ ע ה מ מ ד ב

גז יםמ ע וים פיד ר ו התשוקה, שב של זרם ;העז בא כ לבין חוף ה ג נוע ת ה ףין חוב חלט; רש א ס ב מ ף נ ורט שבו ק ובח ב מ

לות ות היק ש ל נ ש בכוח התפע --מע .באהב תבחין ךכ (1865-1939) סט י י .ב יליאם ו

הביאה השניה בח ר ת מ במעגל ה ז ב ה

כבר ;הבזיר קול של ע מ ושא ל ז;כ ר מ ה כשלים מ ר ב ד פרוק

ם,ל עול נשלכת ה י כ ר נ א תרהכהה םד של ת אוג וכבר, ה ע;ב ט ה ת ימומ ת ס ה ק ט לכ

ים, ב טואין כוח השכנוע ל ב.ה ל ו ה מ צ ים ע א ל מ והרעים

;התגלות קר פ ה -לע תד מ עו .בואת ודאי הי נ ש ה ה א יב ה

,יש ק ני הוגה ב א -! חוזרת הביאהנקי צלםש כ *( Spiritus Mundi ךותמ ע

רב ד מ ב מהש -יי: א ית א ר יק ל צ מ אר:ה ה ו י רף א וג ת ם,ד א אשר ,חמהה מוכ חמלה יבל ,יקט ר ב מ עליות, יוט א יו ה ות כר ת י א זיזמ

סה םיר פ צ ה י ל ל צ תועים ת.וכוע

Thus doth Love speak.

How does Love speak?

In the wild words that uttered seem so weak

They shrink ashamed in silence; in the fire

Glance strikes with glance, swift flashing high and higher,

Like lightnings that precede the mighty storm;

In the deep, soulful stillness; in the warm,

Impassioned tide that sweeps through throbbing veins,

Between the shores of keen delights and pains;

In the embrace where madness melts in bliss,

And in the convulsive rapture of a kiss--

Thus doth Love speak.

William B. Yeats

The Second Coming

Turning and turning in the widening gyre

The falcon cannot hear the falconer;

Things fall apart; the centre cannot hold;

Mere anarchy is loosed upon the world,

The blood-dimmed tide is loosed, and everywhere

The ceremony of innocence is drowned;

The best lack all conviction, while the worst

Are full of passionate intensity.

Surely some revelation is at hand;

Surely the Second Coming is at hand.

The Second Coming! Hardly are those words out

When a vast image out of Spiritus Mundi

Troubles my sight: somewhere in sands of the desert

A shape with lion body and the head of a man,

A gaze blank and pitiless as the sun,

Is moving its slow thighs, while all about it

Reel shadows of the indignant desert birds.

The darkness drops again; but now I know

:ע ד י יונ א ךת; א ח נ ה צוכ ש ח ה המ תוה ס נ ש מלאות יםנ ת ש אוים מ ר ש ע

ד,נ ד נ מת שר ע ב ט ויס ל והקיצ ,הגיעה הת ע ש ש ה, ס ה ג מ ה ב ו

.דל ו ה ל באה כדי ם ח ית ל ב ל שוב )*Spiritus Mundi )הרוח, ההשקפה, נקודת המבט -)לטינית

או הערכים החברתיים והתרבותיים האופייניים לעידן של )ויקיפדיה( ההיסטוריה האנושית.

(1865-1939) ויליאם בטלר ייטס

זבוב ארך הרגלים

א חושב ת על כך,יתכן שהציויליזציה ל אך הקרב הגדול אבוד.

הכלב שקט, הפוני קשור במרחק.

הל, דוננו, הקיסר, נמצא בא א שבו נפרשות המפות; עיניו נעוצות באינסוף,

ידו על ראשו.

ך הרגלים ע ל הנחל,כמו זבוב אר מוחו נע בשתיקה.

עוד המגדלים הרמים ישרפו וגברים יזכרו בפנים האלה;

דינות יתרה אם אתה חיב לנוע נוע בע במקום הבודד הזה.

ל -היא חושבת )חלק אחד ילדה(, –קים אשה, שלושה ח א רואה אותה; רגליה שאף אחד ל

שת מחקות שפשוף רגלים של פחח הנח הממהר ברחוב.

ך הרגלים על הנחל, כמו זבוב אר

That twenty centuries of stony sleep

Were vexed to nightmare by a rocking cradle,

And what rough beast, its hour come round at last,

Slouches towards Bethlehem to be born?

William Butler Yeats

Long-Legged Fly

That civilisation may not sink,

Its great battle lost,

Quiet the dog, tether the pony

To a distant post.

Our master Caesar is in the tent

Where the maps are spread,

His eyes fixed upon nothing,

A hand upon his head.

Like a long-legged fly upon the stream

His mind moves upon silence.

That the topless towers be burnt

And men recall that face,

Move most gently if move you must

In this lonely place.

She thinks, part woman, three parts a child,

That nobody looks; her feet

Practise a tinker shuffle

Picked up on the street.

Like a long-legged fly upon the stream

Her mind moves upon silence.

מוחה נע בשתיקה.

אמפני שילדות בגיל ההתבג שויות למצ רות ע שבותיהן, האדם הראשון במח

סגורה דלת הקפלה של האפיפיור,רו בחוץ. כדי שהילדים האלה ישא

בפנים על גבי הפגומים מיכלאנג'לו.

א צליל גבוה יותר ממ ה שמשמיע עכבר,לל ידו נעה לכאן ולכאן.

ך הרגלים על הנחל, כמו זבוב אר

מוחו נע בשתיקה.

הקלאסי של ייטס "זבוב ארוך הרגליים"סיכום שירו ד"ר אוליבר תירל

ה בחינוך "זבוב ארוך הרגליים" הוא שיר על תפקיד הדממ

המוחות הגדולים, בין אם מדובר בטקטיקות צבאיות, יופי ויצירה הוא נידון בכל אחד משלושת הבתים של השיר. כל אחת .אמנותית

מהתכונות הללו מאחד אדם מההיסטוריה או מהמיתוס: יוליוס קיסר )טקטיקות צבאיות(, הלנה מטרויה )יופי( ומיכלאנג'לו )אמנות(.

ד ייטס בג'וליוס הקיסר, מנהיגה של בבית הראשון מתמקהאימפריה הרומית, ברגע שהוא מתכנן את האסטרטגיה הצבאית שלו. הציוויליזציה עצמה מסתמכת על העובדה שקיסר ניצח בקרב וכך הגן על האימפריה שלו. הכלב שותק והפוני קשור רחוק, כדי לא

.להפריע לקיסר כשהוא יושב, עמוק במחשבהעוברים להלנה מטרויה; הדבר מובן בבית השני אנו

מההתייחסות בשורה הראשונה ל"מגדלים רמים שעתידים להשרף", רמז ל"דוקטור פאוסט" מאת כריסטופר מארלו ולדברי פאוסט על הלנה מטרויה: "האם זה היה האדם ששגר אלף ספינות ובגללו נשרפו מגדלים רמים של טרויה?" משמעותה של הטענה הזאת, ככל הנראה,היא שהלנה צריכה לטפח את החן הטבעי והיופי שלה, שיעוררו את

איתה ובכך יעוררו את מלחמת טרויה בריחהפריס, נסיך טרויה, ל)ובשביל זה לשלוח אלף ספינות לקרב( . בהיותה צעירה )"שלושת רבעי ילדה"(, הלנה שונה מקיסר )למרות תפקידיהן המשותפים

That girls at puberty may find

The first Adam in their thought,

Shut the door of the Pope’s chapel,

Keep those children out.

There on that scaffolding reclines

Michael Angelo.

With no more sound than the mice make

His hand moves to and fro.

Like a long-legged fly upon the stream

His mind moves upon silence.

על הקרב הבא שלו, הלנה במלחמות(, בעוד שהוא יושב וחושבוהסוד לאומנותה הגאונית ”, "חושבת ... שאיש לא מעיף עליה מבט

.טמון בחוסר המודעות העצמית שלהבבית השלישי והאחרון, אנו עוברים למיכלאנג'לו, העובד בשקידה על ציור התקרה של הקפלה הסיסטינית בתקופת הרנסנס.

ל יכול לעבוד רק בשקט. אסור לאפשר לילדים להפריע, כי האמן הגדומיכאלאנג'לו מתואר שוכב על הפיגומים כשהוא עובד על יצירת המופת

הגדולה שלו, "בריאת אדם".מעניין לנתח, כיצד מורכב השיר "זבוב ארוך הרגלים". כל אחד מההירהורים הקצרים הללו על טבע הדממה בהתהוות ההיסטוריה

ם של קיסר מתמוססים והמיתוס קשורים זה בזה: העיצובים הצבאייבטיפוח היופי הצנוע של הלנה, שיוביל למאבק צבאי נוסף, בעוד שגיל ההתבגרות של הלנה מתמזג עם משיכת הילדות בגיל ההתבגרות ל"אדם" של מיכלאנג'לו בבית האחרון. וכל אחד משלושת הבתים

:מסתיים בשתי שורות זהות כמו זבוב ארוך הרגליים על נחל

.מוחו נע בשתיקה)אם כי, כמובן, "שלו" הוא "שלה" בבית האמצעי על הלנה מטרויה.( נראה כי ייטס מגן על התפקיד שמדיטציה שקטה וריכוז מלא ממלאים בעבודתם של מוחות גדולים, בין אם הם אלופים צבאיים, נשים יפות

ידי מיכלאנג'לו, -או אמנים מוכשרים. וכמובן, בסיכום "בריאת אדם" עלתייחסות למעשה הבריאה המקורית בהיסטוריה הנוצרית. ייטס מציע ה

דימויו של זבוב ארוך הרגליים על הזרם, הדומה לתודעה "נוע בעדינות", הופך לסוג של מנטרה דרך חזרה בפזמון. לא משנה כמה זה יהיה גדול, אי אפשר ליצור משהו גדול בלי הסגולה הנוספת של

ומי ההומה שאנו רואים באותו מרחק מהעולם היומי -שקט ושלווה ".אולי בשיר מאוחר יותר של ייטס "שיט לביזנטיון

:המקור

https://interestingliterature.com/2017/02/a-short-analysis-of-w-b-yeatss-long-legged-fly/

תרגום מאנגלית מאת אדולף גומן (1865-1939) טסי ר י ל ט ם ב יא יל ו

משאלות של אאד' לבדי שמים

William Butler Yeats

Aedh Wishes for the Cloths of Heaven

)* ם,י מ ש ה של יםמ קור ם יד י ב ל היו לו

,של אור ףס כ ב ו ה ז ב טיםש ק מ כ לם ,םי מ ש ה של יםי ל לופ א ו יםל ח כ בדים ר,י אוצ ח ר ו אוו הקטיפתיים יל ל שמי ה

,ךי ל ג ר ת ל ח ת מ םת וא רשופי ית י ה יות ךא ;ית מולוק ח י ר ש ל י, י נ י ע בה

;ךי ל ג ר תח ת ית מולוח כל ת א פרשתי .ית מולוח ל ת ע כ ר וד ת א : תוכר ב כיר ד

עתיקאירי שם -*( אאד' (1865-1939) סט י ר י ל ט ם ב יא יל ו

כשאתה זקן

רפ א , הנ א ש ל מ , ןק ה ז ת א ש כ ו ,חק רפ ס ה הת ז , א שא ד ה י ל נרדם

של אור מבטל ה ם ע ולח ט, א א ל ר ק ו ;הרךן ל צ גז ועל יךינ ע שמ

,תךח מ ש את ך,ת וא בוה א אז רבים ים.י ר ק ש אוקנים – חנך ,ךי פ י ת א ,ךאהב ב ד ח א ןי ל צ ה שפ ת נ א ים;נ ת ש מ ב ה ה א יךנ פ צער ת א ות נצב, ר ה וזה המסעדות ד צ ל רחה, ה ב ה א ה יךב, א צ ע ל ב מ ל מ פ

ו, יל ע מ רמו ים ש ר ה ל ה א פסע .ממך יםב כ ון כייר ב ת ס יו ה נ ת פ א ו

(1865-1939) ויליאם בטלר ייטס

שיט לבזנטיון

א

Had I the heavens' embroidered cloths,

Enwrought with golden and silver light,

The blue and the dim and the dark cloths

Of night and light and the half light,

I would spread the cloths under your feet:

But I, being poor, have only my dreams;

I have spread my dreams under your feet;

Tread softly because you tread on my dreams. William Butler Yeats

When you are old

When you are old and grey and full of sleep,

And nodding by the fire, take down this book,

And slowly read, and dream of the soft look

Your eyes had once, and of their shadows deep;

How many loved your moments of glad grace,

And loved your beauty with love false or true,

But one man loved the pilgrim soul in you,

And loved the sorrows of your changing face;

And bending down beside the glowing bars,

Murmur, a little sadly, how Love fled

And paced upon the mountains overhead

And hid his face amid a crowd of stars. William Butler Yeats

Sailing to Byzantium

I

עירים א הארץ לזקנים. הצ את ל ז -המתחבקים, הצײפרים, האילנות כל הדורות שבתורם יהיו מתים,

קרל, אשדי טרוטות, ים מ -בשיר עליז בקיץ משבחים -דגים, יונקים, עופות

את כל מה שנולד, גודל, הולך למות.ל נשכח מכבר במוזיקת חושים הכ

א מזדקן יצר.-מה שהשכל הל ב

לי ערך, סתםאדם זקן הוא רק דבר ב מעיל על המקל, אלא אם כי עתה הנפש מתעוררת, שרה בקול רם

לכל טרטור בארעיות של שמלתה; א בית ספר לשירה, אלא הפעם -זה ל

לתה. עיון בכל האנדרטות של גד ן הפלגתי אל הים של זכרוןלכ

למטרה קדושה, לעיר בזנטיון. ג

שר עומדים באש האל כמים א הו, ח כמו בפסיפס עשוי זהב שעל הקיר, אלי, קדושים, אלי, וחוגו בעלעול,

יו מורי הזמר ל נפשי, אשיר; ה קחו את לבי לכם; מתשוקותיו סובל,

דק, שביר ולחיה גוססת מה א יודע מה הוא; אז אספו אותי הוא ל

כפרט אל תוך מלאכת הנצח האטי. ד

חיק הטבע, לעולםכשפעם אצא מ א יחזיר, את צורתי הגופנית הוא לבקש כזו כמו שעשו צורפי יון -אך א

That is no country for old men. The young

In one another's arms, birds in the trees,

—Those dying generations—at their song,

The salmon-falls, the mackerel-crowded seas,

Fish, flesh, or fowl, commend all summer long

Whatever is begotten, born, and dies.

Caught in that sensual music all neglect

Monuments of unageing intellect.

II

An aged man is but a paltry thing,

A tattered coat upon a stick, unless

Soul clap its hands and sing, and louder sing

For every tatter in its mortal dress,

Nor is there singing school but studying

Monuments of its own magnificence;

And therefore I have sailed the seas and come

To the holy city of Byzantium.

III

O sages standing in God's holy fire

As in the gold mosaic of a wall,

Come from the holy fire, perne in a gyre,

And be the singing-masters of my soul.

Consume my heart away; sick with desire

And fastened to a dying animal

It knows not what it is; and gather me

Into the artifice of eternity.

IV

Once out of nature I shall never take

My bodily form from any natural thing,

But such a form as Grecian goldsmiths make

דברי זהב רקוע ואימל מאיר, כדי להעיר את הקיסר המנ מנם,

זהב לשיראו בשבת י על בד מ דונים ולגבירות בזנטיון לא

ל מה שכבר עבר, חולף, או בחזון. ע

(1865-1939) ויליאם בטלר ייטס

מות

בלי פחד, בלי תקוות סתם

חיות כ לן גוססות; אדם -ופו, בןלקראת ס

מלא פחדים ותקוות;א פעם הוא מת, כי כבר ל

א פעם קם הוא שוב, ול -כשעם רוצחים התעמת

אדם גאה וחשוב לועג לבטול החיים, על כל הקשיים גבר.

כר מבפנים לו - המות מ אדם את המות יצר.

(1865-1939) ויליאם בטלר ייטס

טיס אירי צופה את מותו

את גורלי בין עבים אראה;ני יודע: הסוף מתקרב. א א שונא ני ל את האויב א

א אוהב.את מי ששומר ע ליו ל כל מדינתי היא קילטרטן קרוס,

ארצנו איש קילטרטן דל,-ובןס ר א יה שום סוף סביר אותו ל

א יוסיף לו טפת מזל. ולם, א צוו לי ללח שום חוק, חובה ל

Of hammered gold and gold enamelling

To keep a drowsy Emperor awake;

Or set upon a golden bough to sing

To lords and ladies of Byzantium

Of what is past, or passing, or to come.

William Butler Yeats

Death

Nor dread nor hope attend

a dying animal;

a man awaits his end

dreading and hoping all;

many times he died,

many times rose again.

A great man in his pride

confronting murderous men

casts derision upon

supersession of breath;

he knows death to the bone -

man has created death. William Butler Yeats

An Irish Airman Foresees His Death

I know that I shall meet my fate

Somewhere among the clouds above;

Those that I fight I do not hate

Those that I guard I do not love;

My country is Kiltartan Cross,

My countrymen Kiltartan’s poor,

No likely end could bring them loss

Or leave them happier than before.

Nor law, nor duty bade me fight,

מונים: א איש צבור, צהלת ה לנוג תהום –חף חד רק ד תע

לזה הכאוס הוליך בעבים;ם זה כל העתיד, –לשוא לנש

עבר? גם בזבוז נשימה וזמן,ל, והשכל הגיד: שקלתי הכזן. המות עם אלה חיים מא

(1906 - 1872) רב נ ס ד נ ר ל לוופ אנחנו לובשים מסכה

,ליצנים תכ ס ים מ ש ב לו נוח נ א צליםי ע , ה יח ל ה -, ן תחתה מ

;הקהל זדוןם ל של ב ל חויש בל! – םמ ד מ לך לב, ער ק נ לא ח מות,ע ניםפ רו עותהב ק ,מותע

בעיות.ם ל עול כך הרבה ב יש כ א מתענין ב .תחונ א ,תעומ ד הוא ל

מתנות המזל.ת אור ל ול נוא, ת ל .הכ ס ים מ ש ב לו נוח נ א

ם, להיא שמע נא, ך, א פנינו שמחותקים נחנו מתוך ענויים זוע .א

ל ב , א כמו בטקס יםר ש נחנוא אל ינול ג ר ,עומדות בעפר מג

בח ם ל ל עול ןת רק ,על חגים ש !הכ ס ים מ ש ב לו נוח נ א

)1918-1872( ג'ון מקרי

בשדות פלנדריה ים ג ר פ .הי ר ד נ ל פ של ת דוש

יםב ל צ ין ה ב שורות ים צומח לשקף;נומ קות מ א מץ לבב יםעפרונ ה א

Nor public man, nor cheering crowds,

A lonely impulse of delight

Drove to this tumult in the clouds;

I balanced all, brought all to mind,

The years to come seemed waste of breath,

A waste of breath the years behind

In balance with this life, this death. Paul Laurence Dunbar

We Wear the Mask

We wear the mask that grins and lies,

It hides our cheeks and shades our eyes,—

This debt we pay to human guile;

With torn and bleeding hearts we smile

And mouth with myriad subtleties,

Why should the world be over-wise,

In counting all our tears and sighs?

Nay, let them only see us, while

We wear the mask.

We smile, but oh great Christ, our cries

To thee from tortured souls arise.

We sing, but oh the clay is vile

Beneath our feet, and long the mile,

But let the world dream otherwise,

We wear the mask!

John Mc Crae

In Flanders Fields

In Flanders fields the poppies blow

Between the crosses, row on row,

That mark our place; and in the sky

The larks, still bravely singing, fly

ים.ח ת ותלרעם ה יםר ש ים מ י י נ פ ים. ל ת מ נוא ים,ר ח ש וינוא ר ותיעק ש שוכב ו ש כ ע אך , נוב ה א

ות. דש ב כל איש כאן נחנו מושיטים לכם א

-ביד כושלת לפידים !בי אום ה ע חזקו בקרב

הברית למת שמרו תקף, או ים ג ר י פ ם כ ן, א יש א נ ל ת.דוש ב כאן ים ח מ צו

1915לנדריה, איפר, פהעיר (1873-1956) ארה מ ה ל ר ד ט ל וו

המאזינים

?", הויש ם מ ש ש ם י א "ה :לי ט מ ה אמר זרח,ח ר י ה ;תל ד ל ה ק ע פ ד בש ע רעש, לעס דומיהב סוסוו

דמ מ :רךמכ סה בש ר ה ע י ת ה א יח ר צ ן ה ה מ פ ר ע ופצ ו

ע מ ,לי ט מ ל ה ש ואשל ר :תל ד על ה תפ ס ם נוע פ קשא ה הוו

זאזלהויש ם מ ש ש״י ?״ , לע ישא ךא ;מהבית לי ט מ ד ל ר א י ל אף ,יםל ע ב טש ק מ ה ,ןד א ה מ אשר

א נ א ,ןכ ר ל ם; י ינ ע ב לו יט ב ה איש ל .םאל ו ל ב ל ב מ , םמ ודד מ א ע הו מון ורק , אלהטוםנ י פ ינ ז א מ ה נטוש,ת ה י ב ז ב א נוכ ש ש ח ר י ב יםר א מוט ק ש ב וניז א ה ו ודמ ע נוש-בנים ל עוה מ ז ל ה קול :א

בקרינה הדועכת,ת גור ד מ ל ה ע התקהלו ירד יקר ם ה ל אול ולקול ש

Scarce heard amid the guns below.

We are the Dead. Short days ago

We lived, felt dawn, saw sunset glow,

Loved, and were loved, and now we lie

In Flanders fields.

Take up our quarrel with the foe:

To you from failing hands we throw

The torch; be yours to hold it high.

If ye break faith with us who die

We shall not sleep, though poppies grow

In Flanders fields.

Walter de la Mare

The Listeners

‘Is there anybody there?’ said the Traveller,

Knocking on the moonlit door;

And his horse in the silence champed the grasses

Of the forest’s ferny floor:

And a bird flew up out of the turret,

Above the Traveller’s head:

And he smote upon the door again a second time;

‘Is there anybody there?’ he said.

But no one descended to the Traveller;

No head from the leaf-fringed sill

Leaned over and looked into his grey eyes,

Where he stood perplexed and still.

But only a host of phantom listeners

That dwelt in the lone house then

Stood listening in the quiet of the moonlight

To that voice from the world of men:

Stood thronging the faint moonbeams on the dark stair,

That goes down to the empty hall,

,תל ט ל ט מ ו סערתנ היר ו א ב וניז א ה ד.ד שעמד ב מטילה לקריאת הגוברתת רוז מות ה א ובל ב ישג ר א ה הוו

,תוק ע ל ז ה ע נ עוש המ מ ד של ה פלה ץ צ ז, ק ז סוסון ש מ ז ב א,ש ד ת ה א בא ;סביבו יםל ע ו ים ב כ כ המ ם י מ ש ה ת ח ת ולפ ת, א ל ד על ה ה כ ה אישע ת פ ל ים א ר ה , רת יו חזק ואמר:ואשת ר ח ף א א, א ב הוא ם ש ה ל ודיג "ה ,לו הנ א ע ד ל "ר.מ ש א הו ולה ש ל מ ל ה ע וש גבלתים ינ ז א מ ת ה תגוב ם ל עומ ה מ א היתה כ .ל רב א ד הוה ש ל ל מ י כ כ ם א ,תי ב ל ה ש בדממה תד ה ד ה מ הל פ נ

ר:ר ע ת וניד ש ח י ה ישא ה לת מ ,משורתל ה ע לוג ף ר ת כ א עומ ם ש ה, ה א ,תסור פ ה ל ז ר ב תחת ן ב א ה יילל צ ר ה יק ת ש ה יךא ו ,הר חות א וכר ה ב נה

רה תסור פ ה מול ע נ ש כ .ותדוה (1873-1956) רה מ ה ל ד ר ט ל וו

כסף

שךט, ק ש ב ו טא ל כעת בחהרב ;דע צו ח ר י ה פיס כ ז

ה ושם מלמעלה מציץ, הנה פ ;ץע ה ף ס ל כ ף ע ס כ ות רפ ה א רו

טףקש כל חלון כבר ח -ותחת גג את קרן האור הכספי הנכסף;

בחצר, ץל ע וב מוכ ן ש ב י ל כ ה ;עדין וזוהר ףס כ צבועות רגליו

ות,יצצ מ יםנ ויה שובךה מ ו ;תוצף נוס כ פות ברוך טוע כ לן רץ בין השבליםיר צ ק ה ר ב כ ע ;םיר פ ף ט ס כ ינים, ב ף ע ס כ ב ,סוף-ינ ק ביןים ג ד ה ה ע נות כל י ר ס ח

Hearkening in an air stirred and shaken

By the lonely Traveller’s call.

And he felt in his heart their strangeness,

Their stillness answering his cry,

While his horse moved, cropping the dark turf,

’Neath the starred and leafy sky;

For he suddenly smote on the door, even

Louder, and lifted his head:—

‘Tell them I came, and no one answered,

That I kept my word,’ he said.

Never the least stir made the listeners,

Though every word he spake

Fell echoing through the shadowiness of the still house

From the one man left awake:

Ay, they heard his foot upon the stirrup,

And the sound of iron on stone,

And how the silence surged softly backward,

When the plunging hoofs were gone. Walter de la Mare

Silver

Slowly, silently, now the moon

Walks the night in her silver shoon;

This way, and that, she peers, and sees

Silver fruit upon silver trees;

One by one the casements catch

Her beams beneath the silvery thatch;

Couched in his kennel, like a log,

With paws of silver sleeps the dog;

From their shadowy cote the white breasts peep

Of doves in a silver-feathered sleep;

A harvest mouse goes scampering by,

With silver claws and a silver eye;

And moveless fish in the water gleam,

ף.וסל כ ח נ מי ב פייםס כ נראים

(1874-1963) רוברט פ׳רוסט

א נבחרההדרך של

ב, לי מזלג דרכים ביער צה ע ר באי רצון.-עלי היה לבח

ב, ז שר החלטתי לע את זו א עד למקום שהיא לסבך תסוב

נסיתי להשאיר בזכרון.א פחות, והשניה הוגנת ל

יתרון חשוב אולי ויש בה גםד ס נעים מא בעשב שלרמ

קבות )את אלה שהשאירו ע ד, ודאי(. גם היא רמסה חזק מא שתיהן שכבו שקטות באור חור,

א קמט עלה עזוב. אף שעל ל הראשונה שמורה ליום אחר... אך השניה תתחיל לשלט מהר,

פעם אוכל לשוב.-ספק אם אינחה אגיד את זה עצוב, בא ברו שנים קלות כצל: כשיע

רך, התארכה, פה הד הסתע בחרתי בשניה, פחות דרוכה,

מון כל ההבדל.ורק בזה ט

(1874-1963) רוברט פרוסט

יד היער בערב משלג-בעצירתי על

י ידוע.ל של מי היער ביתו בכפר סמוך קבוע;

א יראה אותי בדרך, הוא ל ביער בשלגים שקוע.

By silver reeds in a silver stream.

Robert Frost

The Road Not Taken

Two roads diverged in a yellow wood,

And sorry I could not travel both

And be one traveler, long I stood

And looked down one as far as I could

To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,

And having perhaps the better claim,

Because it was grassy and wanted wear;

Though as for that the passing there

Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay

In leaves no step had trodden black.

Oh, I kept the first for another day!

Yet knowing how way leads on to way,

I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh

Somewhere ages and ages hence:

Two roads diverged in a wood, and I—

I took the one less traveled by,

And that has made all the difference.

Robert Frost

Stopping by Woods on a Snowy Evening

Whose woods these are I think I know.

His house is in the village though;

He will not see me stopping here

To watch his woods fill up with snow.

רךע וזר: מה לסוסוני מצר לאור ירח כאן לע

כששום חוה אין במקום,גם של קרח. שך מול א בח

ם, בהתפלאות עמד הוא ד

מון טלטל פתאום, ופע ולו נוסף צליל קל של רוח

ם. ושלג שהמשיך לזר

כי היער יפה, בטוח,אם ח,מטלעל ות אסור לשכ

ר כוח ך; צב והמסע אר לפני שכבר תוכל לנוח!

לפני שכבר תוכל לנוח...

(1874-1963)רוברט פרוסט

אש וקרח

ל באש! - ויגמר הכ קרח גם אפשר.ב -

- מתביש ,תשוקות ידעתיני עם אלה ש"באש". א

אך אם שנית יבוא הגמר... שנאות ידעתי ויכול

לומר: בקרח גם אפשר, ובגדול,

ונהדר. (1874-1963) טס רוט פ ר ב רו

עצי לבנה

לצד, נוטים הנ ב ל עצי ה א י רונ א

My little horse must think it queer

To stop without a farmhouse near

Between the woods and frozen lake

The darkest evening of the year.

He gives his harness bells a shake

To ask if there is some mistake.

The only other sound’s the sweep

Of easy wind and downy flake.

The woods are lovely, dark and deep,

But I have promises to keep,

And miles to go before I sleep,

And miles to go before I sleep.

And miles to go before I sleep...

Robert Frost

Fire and ice

Some say the world will end in fire,

Some say in ice.

From what I’ve tasted of desire

I hold with those who favor fire.

But if it had to perish twice,

I think I know enough of hate

To say that for destruction ice

Is also great

And would suffice.

Robert Frost

Birches

When I see birches bend to left and right

א כמו .רת ים יור תמיים ה כ רבים ים צ ע ל .כופפםד ל ה י יז א ולי נדמה ש

בלא כפופים,ם לבני שאירמ ם העקוא ל םת או ודאית. פוסושל ח ר ק אלא ה

כבד משקל חר ק פעם ב םית א ר וחמיםשמ ף ש טוש ףר ר ח ק ב ב קלות םמצלצלים ם. ה ש ג ה י ר ח א

,יםוני עב צ יםכ פ הוה, ו יז ר ב בזמן ה ק.ד ס נ ם, קפוא וצח, פתאוםל מ יא ש כ גביש,י ז ג פ יםיל פ מ שמ ש ם ה חומ ויוצריםג ל ש ם ה רול ק ע ציםפ נ ת מ ה

ה, כאלור בוית ש כ כות ז ימור ע שם .הל פ נ כבר ם י מ ש ה ם של ינ פ ה תפ כ

.לבונ ה שרךל ים ר ר ג נ םגזעיה בליםר ב ש א נ ל יםו ח ת ש מ כשהם , א מ ז ךר א ל ךמונ :לעדים זדקפ א מ ן, ל

ים ר מ ק ם מ ה יע ז ת ג ת א אור ל אפשר י ב ן, כ ר מ ח א ל גם ים נ ש ותר ע

המ ד א ב ם יה ל ע את ים ר ר וגעוד תועומדות על ארבע ושופכת דול י מוכ .שמ ש ה קראתל הלח ןר ע ת ש א

בל כשה בדותת מ א א באה עם שלל ע יל ע יףד ע , אז חר ק ת ה ורע ס לע

ב ש ,םת ף אופ וד כל ה י יז א ש לח -ת רופ ת ה יא א ב ה ל הולך ושב כדי

ל,ובס יד ב מ ל י ל ד כ מ יםר ע ה ק מ חור ,מוצ ע ב הוא שכל משחק שלו המציא

ד.ב ל בהםק ח ש ובמשך השנה יוב י א צ ת ע א יע נ כ ה אחד אחד

בושב ו ום שיה ל ע זמן רב כשהוא רוכב ,ם סופיתת ויחש ת ק ם א ה יא מ צ הוד ש ע

ו ן, יופ ר ב שם י לות היה רא ש א נ ל דמ ל ל שי ה ש ל מ ד כ מ ש. ל ב כ ל עץ כדי

איך ו יד ם מ ד ק את מ צ א ל ל תשאא ל ל ידמ . ת עצמה המ ד א ל ץע ה ראש ת א

תירוה ז ב שקל ובשווי מ עלה הוא

Across the lines of straighter darker trees,

I like to think some boy's been swinging them.

But swinging doesn't bend them down to stay

As ice-storms do. Often you must have seen them

Loaded with ice a sunny winter morning

After a rain. They click upon themselves

As the breeze rises, and turn many-colored

As the stir cracks and crazes their enamel.

Soon the sun's warmth makes them shed crystal shells

Shattering and avalanching on the snow-crust—

Such heaps of broken glass to sweep away

You'd think the inner dome of heaven had fallen.

They are dragged to the withered bracken by the load,

And they seem not to break; though once they are bowed

So low for long, they never right themselves:

You may see their trunks arching in the woods

Years afterwards, trailing their leaves on the ground

Like girls on hands and knees that throw their hair

Before them over their heads to dry in the sun.

But I was going to say when Truth broke in

With all her matter-of-fact about the ice-storm

I should prefer to have some boy bend them

As he went out and in to fetch the cows—

Some boy too far from town to learn baseball,

Whose only play was what he found himself,

Summer or winter, and could play alone.

One by one he subdued his father's trees

By riding them down over and over again

Until he took the stiffness out of them,

And not one but hung limp, not one was left

For him to conquer. He learned all there was

To learn about not launching out too soon

And so not carrying the tree away

Clear to the ground. He always kept his poise

To the top branches, climbing carefully

With the same pains you use to fill a cup

נ ל כמו שעושיםים, נ יול ע ים ה פ ע ,לע מ ואף יות דוד ג ע סוא כל מ י ל ד כ ,שריקהם , ע קדימהיו ל ג ל, ר פ ז נ א ו ט.ע יר ב ו א ב כו למטה ר ד ב ו .הנ ב ל על עצי ית ד נ ד נ ת ם ה ע פ ךכ רכב, תיוה ל שובם ל ל י חונ א ךכ ו

ד ף י י ע נ א עת ש ים,ל וקש מ מא דרכו.ל טוץ נ ע ים ל מ וים די ח ה ו ,ישב כ ע ה י ר ג קוודג ד חשתי חום, ם ש שלרוחה היתה פתוחה ת ח ן א י ע ו מהמכה של הזלזל הלח; הכ ב ק ח ר ת ה ה ל מ ד א ה מ יתיצ ר .שד ח מ שוב יל ח ת לה ר וז ח ל ו

נכון, ית ל אור וגאך שיבין אז ה א יתן ו קש:י צ ח ל ף ט ח י המב

ו י ת או אץ הור א ר ה ודכ : ריז ח י א לכי הב ה א ל םקומ ה .ןכונ תמיד ה ה ע ד י יונ יא .יותר נעיםה ז איפ ה,נ ב ץ ל ל ע ע אולי ס פ ט מ י ית י ה ןנב ב ל ים של גזער חוש םיפ נ ל ע ע ד ש ן, ע ד ן ע את ג ר ק ל ץ ע ל ה כ א יולדמה. ,אותיאת ש ל זיר לא יטה, יח רי ז לות ולח ...היה יפה עוד לע

לטעמי ישנם דברים פחות טובים .לעד הנ ב ל עץ ל חפשי ע ד ונד נ ה מ (1874-1963) טס רוט פ ר ב רו

שום דבר זהב לא נשאר

ב,ה ז -ע ב ט ב ק ר י ה תחילה

א לזמן רבהו זהן ו ג אך .א ל ,םד ק מ ה ה ל ע ה אח הור פ ה .קים הע ש ל ק ר ךא .כותרת נובל, נושר-הל ע ,קודר לב א ל ע ק ון שד ע ה

Up to the brim, and even above the brim.

Then he flung outward, feet first, with a swish,

Kicking his way down through the air to the ground.

So was I once myself a swinger of birches.

And so I dream of going back to be.

It's when I'm weary of considerations,

And life is too much like a pathless wood

Where your face burns and tickles with the cobwebs

Broken across it, and one eye is weeping

From a twig's having lashed across it open.

I'd like to get away from earth awhile

And then come back to it and begin over.

May no fate willfully misunderstand me

And half grant what I wish and snatch me away

Not to return. Earth's the right place for love:

I don't know where it's likely to go better.

I'd like to go by climbing a birch tree,

And climb black branches up a snow-white trunk

Toward heaven, till the tree could bear no more,

But dipped its top and set me down again.

That would be good both going and coming back.

One could do worse than be a swinger of birches.

Robert Frost

Nothing Gold Can Stay

Nature’s first green is gold,

Her hardest hue to hold.

Her early leaf’s a flower;

But only so an hour.

Then leaf subsides to leaf.

So Eden sank to grief,

.נגמרר ח ש מתחיל, ה ם ויה ה ר ז ב ם ד וש ר.א ש נ א ב ל (1874-1963) טס רוט פ ר ב רו

מכיר את הלילה

יר.כ י מ נ א הזה רק הל י ל ת ה א חוזר םש ג ב –ם ש ג י ב ת א צ י

יר.ע של ה החוצותר אול מעבר

ר.ת יוב נוגהיר ה ע צפיתי ב קפק, ,רמ וי שת ר ב ע אדם מפ

א רציתי א .תו לדברול ,קס פ נ יל ג ל ר קו ,טק ש י ב ת ד מ ע באה פתאום, תע ר פ ה מ ק ע ז ש כ חקב חור מ כאןל היע ג ה מר לדרש את שובי או לומר שלום,א ללמהו ויר,-רחוק אי נע שם בא

מרום,ב נראה ר א מון עוש ורק

טעה, א לה ן מ ז נקב ב מ .סבירא ל יר.כ י מ נ א הזה רק הל י ל ת ה א (1874-1958) יסו ר ט ו. ס ר ב רו

האם

,ךל ב ש ל ה ב יר ה ש י ה ת עוד

; גדולהךי ינ ע ב תהיה אש ,כל כך תל ד ב נ ה ש א יי ה ת ו

.הא ל פ נ מה, כ ח כי כל כךרך לום מב ,בקומך מח

,עולה ןד ע -ןג ל מוכ כשאת

So dawn goes down to day.

Nothing gold can stay. Robert Frost

Acquainted with the Night

I have been one acquainted with the night.

I have walked out in rain—and back in rain.

I have outwalked the furthest city light.

I have looked down the saddest city lane.

I have passed by the watchman on his beat

And dropped my eyes, unwilling to explain.

I have stood still and stopped the sound of feet

When far away an interrupted cry

Came over houses from another street,

But not to call me back or say good-bye;

And further still at an unearthly height,

One luminary clock against the sky

Proclaimed the time was neither wrong nor right.

I have been one acquainted with the night.

Robert W. Service

The Mother

There will be a singing in your heart,

There will be a rapture in your eyes;

You will be a woman set apart,

You will be so wonderful and wise.

You will sleep, and when from dreams you start,

As of one that wakes in Paradise,

,ךל ב ש ל ה ב יר ה ש י ה ת עוד . גדולהךי ינ ע ב תהיה אש

,ךל ב ש ל ה ב יח נ ה ג י ה ת עוד פלה: עצבות ךי ינ ע ב א ,ים אותךב ז וע ךי יר ק י .ה בלי מלהד ר פ קול ע מ ש ונ א ידעךב ל מר ב ב א כ ,ך ל

לאהן ב ר ק -ודמעות ;הע ,ךל ב ש ל ה ב יח נ ה ג י ה ת עוד

פלהךי ינ ע ב . עצבות א יונח, ךב ל ב רב ם לוש עוד ה;יל ה ת ךי ינ ע ל אבות ,רךב ר ע שקטה ב יב ש ות

.נזילה ותעמ ד תפסק ך,ק ל ת ח א את ל מ ש יע ד ת ו :הל ע תרכשי מ ה ב ה א ,ךב ל ב חקיםש ם ה לום ש , ע ת א להךיתן ל ים ה לא . גא (1877-1938) ךול ס מ ל ג ד

לבה טובה ץ ש ע ה שלם מחירא ל

יר,ו א ו שמ ש ה ראו לע שטח ריקט ב ל ל ב ב א

,את שרשו פנק םש ג ו ע י ךל מ ל - ךפ א ה ר ל

.כמג חך תמ י וח הוא

ש אדם קשה דב א ע ל ,כדי להפרות פסת שדה ש גבור-נלחם כאישא ל

בור ,ראוו , גשמיםירו א ע הוא איש ברזל,ל ךפ א ה ל ל.ח ה ש מו ת כ מ י וח ךא

There will be a singing in your heart,

There will be a rapture in your eyes.

There will be a moaning in your heart,

There will be an anguish in your eyes;

You will see your dearest ones depart,

You will hear their quivering good-byes.

Yours will be the heart-ache and the smart,

Tears that scald and lonely sacrifice;

There will be a moaning in your heart,

There will be an anguish in your eyes.

There will come a glory in your eyes,

There will come a peace within your heart;

Sitting ‘neath the quiet evening skies,

Time will dry the tear and dull the smart.

You will know that you have played your part;

Yours shall be the love that never dies:

You, with Heaven’s peace within your heart,

You, with God’s own glory in your eyes. Douglas Malloch

Good Timber The tree that never had to fight

For sun and sky and air and light,

But stood out in the open plain

And always got its share of rain,

Never became a forest king

But lived and died a scrubby thing. The man who never had to toil

To gain and farm his patch of soil,

Who never had to win his share

Of sun and sky and light and air,

Never became a manly man

But lived and died as he began.

כשהרוחות מלאות איבה,

,לבת עצים יותר טובה נק –ק חור םרוה ,הגוף ע

.הגוף חזק –עז רע ס ה ,לבה טובה בעץ ואיש

.תצמח בקור וחום מתיש

נשים בסבך עצים וא הפטריארכים נמצאים, ;תצוע שומעיםים ב כ וכמ

תקול צ ב הםיפ נ ע כל שת :םק ב א מ כיר

.לכ לםק ים חוי ח ה ב ז

(1878-1967) ג'ון מיספילד

קדחת ים

המרום בודד עתה. מול עלי לרדת שוב ליםהה, כוכב שיכון אותה, רק אבקש ספינה גב

לבן קודח, שירת הרוח, הגה שבועט, מפרשר, ושחר אפרפר שמתנפח. רפל אפ וע

עלי לרדת שוב לים: קריאת הגל המתקרב ה לסרב;אפשר ל -כל כך פרועה, ברורה, שאי

נני הצחור עפים ברצף, אדרש לי יום סוער, וע , התנפצויות של נתזים וקצף.יםבוכ פיםח ש

ני נודד, כמועלי לרדת שוב לים, לחיות צוע דרך לויתן ושחף, ברוח כסכין רוטט; ל

ק מספורו של חיכן -כל מה שאבקש נער,-לצחלם כשהמסע ן בשקט, לח בשער. יתםליש

(1878-1967) דיל פ ס ין מ ג'ו

פי י

Good timber does not grow with ease,

The stronger wind, the stronger trees,

The further sky, the greater length,

The more the storm, the more the strength.

By sun and cold, by rain and snow,

In trees and men good timbers grow. Where thickest lies the forest growth

We find the patriarchs of both.

And they hold counsel with the stars

Whose broken branches show the scars

Of many winds and much of strife.

This is the common law of life.

John Masefield

Sea fever

I must go down to the seas again, to the lonely sea and the sky,

And all I ask is a tall ship and a star to steer her by;

And the wheel's kick and the wind's song and the white sail's shaking,

And a grey mist on the sea's face, and a grey dawn breaking.

I must go down to the seas again, for the call of the running tide

Is a wild call and a clear call that may not be denied;

And all I ask is a windy day with the white clouds flying,

And the flung spray and the blown spume, and the sea-gulls crying.

I must go down to the seas again, to the vagrant gypsy life,

To the gull's way and the whale's way where the wind's like a whetted knife;

And all I ask is a merry yarn from a laughing fellow-rover,

And quiet sleep and a sweet dream when the long trick's over.

John Masefield

Beauty

וסלעים;ת עוב ל ג ע ואברש ר ח ש ו היע ק י ש ית א ר שם, םי פ י ;דר פ ל ס ש יםנ ש י כשירים כל כך, רבי רארת ב ,יית א יל ר ר פ ת א ר ב ג ת ה א ים,יס ק ר נ מפ .נחמדיל ר פ ם א ש ג לשפע וגם יםב ש ע היא ב מ ,צוהלם ה י ר ה מ ת ז א ,ית ע מ ה ש יח ר פ ת ה יר ת ש א ת;וינ א ןב ל שר פ מ ראיתי, עם ת ונש ת מ מוד א ה ה י ה ל א ר ה אי פעם ש הפ י ה ר ב ד ה - לא עד כ .ותמד א ה יה ת פ ש ו ,יה ינ ע ו הר ע , ש הל קו

(1879-1955) וולס סטיבנס

ר הגלידהקיס )*

הזמינו את מגלגל הסיגרים הגדולים, השרירי הזה, והציעו לו לחבץוה. בכוסות המטבח לבן התא

תנו לבחורות להתבטל בשמלות ש, ותנו לבחוריםכאלה ש הן רגילות ללב

דש שעבר. להביא פרחים בעתונים מהח מה שיהיה יהיה הסוף של מה שנראה.

הקיסר היחיד הוא קיסר הגלידה.שוית קרשים, קחו מהשדה ע

סרות בה ש לוש ידיות הזכוכית, את הסדין, שח קועים, שעליו היא רקמה פעם קע ופרשו אותו כדי לכסות את פניה.

לולות אם כפות רגליה המתקרנות יבלטו, הן ע לגלות כמה היא קרה ואלמת.

נורה להאיר את התמונה בקרנה.תנו למ הקיסר היחיד הוא קיסר הגלידה.

*( כמה חוקרים רואים בכותרת השיר רמז למילות המלט:

«.התולעת שלך היא הקיסר היחיד שלך לדיאטה» סטיבנס היה בקובה, שם אולי ראה טקס חתונה רת שולחן. נוחים ותפאקיוהתעוררות שופעת עם גלגלן סיגרים, בחתונה מסתבר שזה שיק לשכור

I have seen dawn and sunset on moors and windy hills

Coming in solemn beauty like slow old tunes of Spain:

I have seen the lady April bringing in the daffodils,

Bringing the springing grass and the soft warm April rain.

I have heard the song of the blossoms and the old chant of the sea,

And seen strange lands from under the arched white sails of ships;

But the loveliest things of beauty God ever has showed to me

Are her voice, and her hair, and eyes, and the dear red curve of her lips.

Wallace Stevens

The Emperor of Ice-Cream

Call the roller of big cigars,

The muscular one, and bid him whip

In kitchen cups concupiscent curds.

Let the wenches dawdle in such dress

As they are used to wear, and let the boys

Bring flowers in last month's newspapers.

Let be be finale of seem.

The only emperor is the emperor of ice-cream.

Take from the dresser of deal,

Lacking the three glass knobs, that sheet

On which she embroidered fantails once

And spread it so as to cover her face.

If her horny feet protrude, they come

To show how cold she is, and dumb.

Let the lamp affix its beam.

The only emperor is the emperor of ice-cream.

שיוכל להכין את הסיגרים לאורחים ממש במקום. )מהאינטרנט(

(1881-1959) גסט דגרא

האם היית ראוי למחר שלך ?וכר ד ב ת ר ב ע כיר ש א מ הויש ם מ א ה

ם?ויה ותא ת ר ב ד ר ש כ ז י הויש ם מ א ה ;ועמלן מ ר ז ב ע ר, ו מ ג ט נ ע מ ה כ ם ז יוהנה, ר ל הויש ם מ א ה ז ?אחת בחום תךל מ יח ?תךבא לקר ש ךר ב ח שמח את ת כ ר ב

,לה ק תוך ה ב ת מ ל ע נ ו מנשמה" ין "מ או ?ךכ ר ד ר ל ה מ מ י, י כ נ א טושפ ית י ה

?בכלל יךש ע ל מ ה ע ד ויר תס א הויש מ יש לפני יום חדש: ומר כעתל לכוה י ת ם א א ה

?י בות פגש ש כ ים ב ר מ דח א ח א ל ית ר ז ע ה היה כ לו מי אשם ד א ישם א ה שעד כ

?ובץ ל מ א ב ה ימ ד ק מסתכל ועכשיו אם םוים ה א ה זבז, ה ?רע הוא נגמר או בטוב

כזב? איש מא ד אוס ל ח ל ש ב ש ת ר א ש ם ה א ה ן; :רמ ועתיד לל א ה מה, חשבת, הלכת ליש

ף?ס ד נוח ר א ח מ ת ח ו ר ה ית ש ע ה ש מ מ

(1882-1956) ןיל א.א.מ

רוח על הגבעה ישא י,ל ומרל לכוא י ל

איש ,כול לדעתא י ל ה,א ב ח רוה ה יפ א מ ה אי . נרגעתח רוה פ

Edgar Guest

Have You Earned Your Tomorrow Is anybody happier because you passed his way?

Does anyone remember that you spoke to him today?

This day is almost over, and its toiling time is through;

Is there anyone to utter now a kindly word of you? Did you give a cheerful greeting to the friend who came along?

Or a churlish sort of "Howdy" and then vanish in the throng?

Were you selfish pure and simple as you rushed along the way,

Or is someone mighty grateful for a deed you did today? Can you say tonight, in parting with the day that's slipping fast,

That you helped a single brother of the many that you passed?

Is a single heart rejoicing over what you did or said;

Does a man whose hopes were fading now with courage look ahead? Did you waste the day, or lose it, was it well or sorely spent?

Did you leave a trail of kindness or a scar of discontent?

As you close your eyes in slumber do you think that God would say,

You have earned one more tomorrow by the work you did today?

A. A. Milne

Wind On The Hill

No one can tell me,

Nobody knows,

Where the wind comes from,

Where the wind goes.

א ידוע םקומ מ היא ל ,מרכבתר ה מ עוברת אותה להשיג, לכ אוא ל

.גם אם ארוץ כארנבת אפשר לכדור ם א ךא א

רוח הלאה, ה לעוף עם פו ביחדועי הם ה.ל י ל ם ו יו ךש מ ל ותוא אצ מ כשא ו

ה ,הוא נוכח ש איפ ששם הרוח ע ד א

.נמצאת עכשיו בהכרח םה ר ל מ ל לוכ אוז א ... ח רות ה כ ל ן הוא ל הא ב היאה יפ א ל מ ב א ח ף א א .בטוח א ד ל

(1882-1956) ןיל מ א.א.

שש י נ ב נוח נ יו א ש כ ע ,תח א ן ב י ית י ה ש כ ד.ע ה צ יז א ית ל ח ת ק ה ר ,םי ת נ ש בן י ית י ה ש כ ן.י ד ע שד ח מוי כ ת ש ח ,שלוש בן י ית י ה ש כ .שנוא י ל ת ימ ת ד צ ק ,עב ר א ן ב י ית י ה ש כ ה.ב ה ר מ ד ק הת י א ה ל שמ ח בןי ית י ה ש כ .שפ ט ת צ ק ,יית י ה יח ,שן ש י ב נ יו א ש כ ע ךא ,ח ק פ ,םכ ח מוכ

It's flying from somewhere

As fast as it can,

I couldn't keep up with it,

Not if I ran.

But if I stopped holding

The string of my kite,

It would blow with the wind

For a day and a night.

And then when I found it,

Wherever it blew,

I should know that the wind

Had been going there too.

So then I could tell them

Where the wind goes…

But where the wind comes from

Nobody knows.

A.A. Milne

Now We Are Six

When I was one,

I had just begun.

When I was two,

I was nearly new.

When I was three,

I was hardly me.

When I was four,

I was not much more.

When I was five,

I was just alive.

But now I am six,

I'm as clever as clever.

הז יל ה ג ב רא ש א .ח ר כ ה ב ח צ נ ל

(1884-1933) שרה טיסדיל

חשבתי עליך

רך החוף לגמרי לבד הפעם, הלכתי לא

חשבתי כמה אהבת את החופים ואת יפים; שמעתי איך גלי הים נשברים קצובים ברעם,

ד את חדגוניותם.כפי שפעם שמענו יח

סביבי הרוח בדיונות המהדהדות נושבת, הכסף הקר והמנצנץ של הים; -במרחק

ר את הגילאים המתארכים והמות ב נע א יד ם.לפני שתשמע שוב אתי את הצליל שעד ל

(1884-1933) שרה טיזדיל

יבואו גשמים רכים

)זמן מלחמה(

דמה ריחנית, יבואו גשמים רכים לא

תחוג ותשמיע נגון מצלצל סנונית;

ילות,צפרדע תשיר בתוך שלולית בל מדו בבדים לבנות,-עצי שזיף בר יע

ם ד החזה בשלהבת נוצות הזרוחה-א

תיל נמוכה;-ישרק את בכיו על גדר

א ידע על מלחמות העבר ואף אחד לא יהיה אכפת לכ לם מה היה מכבר. ול

א יזכרו א עץ -הם ל א צפור, ל למחרת, -ל

So I think I'll be six now

for ever and ever.

Sara Teasdale

I Thought Of You

I thought of you and how you love this beauty,

And walking up the long beach all alone

I heard the waves breaking in measured thunder

As you and I once heard their monotone.

Around me were the echoing dunes, beyond me

The cold and sparkling silver of the sea —

We two will pass through death and ages lengthen

Before you hear that sound again with me.

Sara Teasdale

There Will Come Soft Rains

(War Time)

There will come soft rains and the smell of the ground,

And swallows circling with their shimmering sound;

And frogs in the pools singing at night,

And wild plum trees in tremulous white,

Robins will wear their feathery fire

Whistling their whims on a low fence-wire;

And not one will know of the war, not one

Will care at last when it is done.

Not one would mind, neither bird nor tree

נושות כ לה תספה כליל יום אחד; אם הא

והאביב עצמו, כשעם שחר הוא יתעורר,נחנו איננו יותר. שי ידע שא בק

(1886-1918) רמ יל יס ק ג'ו

יםעצ

ני מסכים עם האומרים: א

אין שיר שהוא כעץ מקסים. פיו של העץ ברעב נצמד

לדבש הקרקע כלשד; להים פני עץ תמיד לא

הוא בתפילה בדיו מרים; שב ל י ל ושץ ע ץ ע י ק ב ל פשוש;ו קן ש רע ש ב

ועל חיקו השלג נח; הוא חי עם גשם כמו עם אח.

שיר עושים, ינ מוים כ ט ו שלהים. –אך את העץ רק א

(1887-1915) קרוט ב ר פ רו

החיל

ה:ק ז ר י ל ב ע ש ת, ח מום א א ו

רז טחש ה ב נ פ יזוא הנ ש י פורהה. י ל ג נ ח א צ נ ל שהיאדמה שם אפר רך נסתר; מא ע,ד ונ, בצ , ע נולדה י ל ג נ בא

ט;י ש ל םיכ ר , ד שלהים ח ר פ קבל ,שלהיר ו ם א ש נ ,הי ל ג נ ל א ף ש וגהוא ת.י ב שמ ש כ ברוך, ביםף וטש

הרעיף כל רע, הז ב ה ל ה :בש ח

If mankind perished utterly;

And Spring herself, when she woke at dawn,

Would scarcely know that we were gone.

Joyce Kilmer

Trees

I think that I shall never see

A poem lovely as a tree.

A tree whose hungry mouth is prest

Against the sweet earth's flowing breast;

A tree that looks at God all day,

And lifts her leafy arms to pray;

A tree that may in summer wear

A nest of robins in her hair;

Upon whose bosom snow has lain;

Who intimately lives with rain.

Poems are made by fools like me,

But only God can make a tree.

Rupert Brooke

The Soldier

If I should die, think only this of me:

That there’s some corner of a foreign field

That is for ever England. There shall be

In that rich earth a richer dust concealed;

A dust whom England bore, shaped, made aware,

Gave, once, her flowers to love, her ways to roam;

A body of England’s, breathing English air,

Washed by the rivers, blest by suns of home.

And think, this heart, all evil shed away,

ח ומב ש ק פ ד ה ימות,א ל ,יםיל ל צ ה את הרהוריו,ת א ישלח

זרה הי ל ג נ א של ת אור מ בח שרק, חוצ ו תינוד ע ב יםיד ד י ה א

שומרים.ת בוב ל ב הי ל ג נ י א מ ת ש ח ת

1914

(אואן וילפרדDulce Et Decorum Est -)השווה ל-est-decorum-et-dulce/com.sherlockst://https

-7%93D8%A7%D4%A7%D%C7%9D7%99%D7%95%D%

/F7%9D7%90%D7%95%D7%90%D%

(1889-1948) יק'ק ד מ לוק

אם עלינו למות אז ת, מול ינול ם ע א םייר ז ח מוא כ ל ,בבר ודוצשנ ,ירפ ח מ ה מכלאב ים,פ ר ט ים מ ח ב נוים ב ל כ נויב ב ס ש כ .מרה לגורלנו יוד יח יםג ע ול אז כמו גבר זועם,ת, מול ינול ם ע א ש ךכ א;ו ש ל נול ם ש ד ךפ ש י א ל נלחם ןמ ע ש ת צול פ מ ה זא ו את מותנו בקרב!ד ב כ ל צול א י !סתמ ב ה י אוה מתקרבים! ח א הו

,רוח נצא-נגד חיל אויבים, עזי תח ת א ו מ תכ מ נגד אין ספור מכות

קצה.מוכן ב ר ב ק ה פיל, גם אםנ ,בגבורה םח ל נ הבזוים יםח צ ורב ה!ר ז ח ב נכה, יםס ס ויר, גק ל גב

(1893-1967) רק ר י פ ת רווד

A pulse in the eternal mind, no less

Gives somewhere back the thoughts by England given;

Her sights and sounds; dreams happy as her day;

And laughter, learnt of friends; and gentleness,

In hearts at peace, under an English heaven.

Claude McKay

If We Must Die If we must die, let it not be like hogs

Hunted and penned in an inglorious spot,

While round us bark the mad and hungry dogs,

Making their mock at our accursèd lot. If we must die, O let us nobly die,

So that our precious blood may not be shed

In vain; then even the monsters we defy

Shall be constrained to honor us though dead! O kinsmen! we must meet the common foe!

Though far outnumbered let us show us brave,

And for their thousand blows deal one death-blow!

What though before us lies the open grave? Like men we’ll face the murderous, cowardly pack,

Pressed to the wall, dying, but fighting back!

Dorothy Parker

חלום שוכב מת

יםכ ר צעדים ב אז לך ת. אן מ כ שוכןם לוח

ה,נ פ מהמנוח יךינ ת ע א ובפסיעהמיקל אל תנסה ;הא ר מ ה בפשר הע גועים,. יח ש מיים ל י ח עוד יש ב גע ז ע

.יםי ט א ךיד ע צ הרשה להיות ל בלא שא,ל ת א חכמת דבריך תיקות מ , ב םח ר ואך אל תלוה,... ביב ב א ,הו ק ת ת לומ וב

ים:ע ד ים יול ב א ל ה כ ת; ו מ כבר ם לוח כי ה

שר,נ מהכותרת רק דח א כעת עלה ה י ה ש מוכ תויח ר פ ב ן ב ל העץ נשאר

-זמן פריה ל גדולה ה ו א ג ה ב כ ח מ ו ;עץ לנצח כבראבוד ל ד ח ן א ט ק אך חן

פי יןכ ר י לכן א הי ה ואשת ר ,םל ש א מ לרם ,יםת מ בצרור רר ם צ לוח כי ה !בצע

(1893-1967) רק ר י פ ת רווד

בלדה בגיל שלושים וחמש

א, התמימות זה פיוט עלין א ל גברת צנועה; ל ש ה ד ל ב או נוהגת פשוטש ה שיר האשהז

.הל ע ש ב ט פי חוקי -על זה לא סתם, ,חכמת החיים אתז נסוח אמנותי, הז ו םאות י ת ב ה א -י, נ ויס נ כוםס

ל עוד הם י.ת או בוה א כ ,שחורים, לבדה לב א י ד ג ב

.אין ספור ימי צוםר פ א תחת רטהי ר ז נושאת , אשה בח

.לגרדוםי נ א כתל הו -נפעם יב ל -עוברת י נ א

A Dream Lies Dead

A dream lies dead here. May you softly go

Before this place, and turn away your eyes,

Nor seek to know the look of that which dies

Importuning Life for life. Walk not in woe,

But, for a little, let your step be slow.

And, of your mercy, be not sweetly wise

With words of hope and Spring and tenderer skies.

A dream lies dead; and this all mourners know:

Whenever one drifted petal leaves the tree-

Though white of bloom as it had been before

And proudly waitful of fecundity-

One little loveliness can be no more;

And so must Beauty bow her imperfect head

Because a dream has joined the wistful dead!

Dorothy Parker

Ballade at Thirty-Five

This, no song of an ingénue,

This, no ballad of innocence;

This, the rhyme of a lady who

Followed ever her natural bents.

This, a solo of sapience,

This, a chantey of sophistry,

This, the sum of experiments, —

I loved them until they loved me.

Decked in garments of sable hue,

Daubed with ashes of myriad Lents,

Wearing shower bouquets of rue,

Walk I ever in penitence.

Oft I roam, as my heart repents,

Through God’s acre of memory,

,ינ רוכ ז של עלמין-בית ךר ד םאות י ת ב ה א "ן: ב א מודה ב

ל עוד הם י."ת או בוה א כ ה, כ ר ה א יר ק ס ,תרוב ת עונומות

:יםת ים מ ע רוא פוסעים טורי כה,י ר ית י ה תבורוים ק ת ע ל ים.ר ק ף מ רוצ ף ל ר ט ו

קדם,י ת ע ד י ףוסאת ה אך מ אותו מסף דרכי: י ית א ר

םאות י ת ב ה א -נו ע ב ט זה מ ל עוד הם י.ת או בוה א כ

L’ENVOI

)* יכ ס נ , םל עומ פגעתי בכםא ים, ל

וזה ?בזכותי תהפכוא ל םאות י ת ב ה א : ית ש ל ח י,כוח זה

ל עוד הם י.ת או בוה א כ

1923 (1893-1967) רק ר י פ ט רווד

שיר קצר עד מאד ציב, איש אחד םע פ אותי הע ,היר ע צ כנה, י ית י ה ש כ ליב; יב ת ל ר א ב ש םי נ ש ל , הע ע.ר היה כל כך ה ז ו ל,ז י מ ר ס ח של גורל -ה ב ה א שוט מיסר. יא ה ה ב ה א

מללב ל איזה ית ר ב פעם ש ;א ר.ת יו ע רוג הז ו

(1894-1962) מריאן מור

Marking stones, in my reverence,

“I loved them until they loved me.”

Pictures pass me in long review,–

Marching columns of dead events.

I was tender, and, often, true;

Ever a prey to coincidence.

Always knew I the consequence;

Always saw what the end would be.

We’re as Nature has made us — hence

I loved them until they loved me.

L’ENVOI

Princes, never I’d give offense,

Won’t you think of me tenderly?

Here’s my strength and my weakness, gents, —

I loved them until they loved me.

Dorothy Parker

A very short song

Once, when I was young and true,

Someone left me sad-

Broke my brittle heart in two;

And that is very bad.

Love is for unlucky folk,

Love is but a curse.

Once there was a heart I broke;

And that, I think, is worse.

Marianne Moore

שירה

שובים א אוהבת אותה: יש דברים ח ני ל גם א

מעבר לכל נסירת כינור זו. את, תוך כדי קריאתה בבוז גמור אליה, עם ז

לה שיש בפניםאחד מג מתי. ל, מקום למשהו א רי הכ אח

ס, עינים ידים שיכולות לתפ שיכולות להתרחב, שער שיכול להסתמר

רך א מ -במדת הצ שובים ל -שום ש הדברים האלה ח אפשר

לתת להם פרשנות שנשמעת גבוהה, אלא מפני שהם

שר הם הופכים ערטילאים שמושיים; כא אפשר להבין אותם,-עד שאי

נחנואז נתן ל ומר דבר זהה על כ לנו: א לים ממה א מתפע לטלף, שאיננו יכולים להבין. הע

ה או בחפוש אחר דבר -תלוי ראש למטל, כ מה לא

פים משהו, סוס בר מתגלגל, פילים שדוח זאב בלתי נלאה תחת

עץ, המבקר שאינו זז ומרעיד את עורו כמו סוס שמרגיש פרעוש, חובב

מקרה אחר מקרה -ביסבול, סטטיסטיקן שר לצין, אם ישאפ ק בזה; אין טעם ס רצון לע

להפלות "מסמכים עסקיים וספרי

שובות. בית ספר"; כל התופעות הללו ח את, שות הבחנה: עם ז יש לע

ציכ שר אתה נגרר להבלטה של ח -א משוררים,

התוצאה אינה שירה, וגם כל עוד השתלטנים שבינינו יכולים להיות

Poetry

I, too, dislike it: there are things that are important

beyond all this fiddle.

Reading it, however, with a perfect contempt for it,

one discovers that there is in

it after all, a place for the genuine.

Hands that can grasp, eyes

that can dilate, hair that can rise

if it must, these things are important not be-

cause a

high sounding interpretation can be put upon them

but because they are

useful; when they become so derivative as to

become unintelligible, the

same thing may be said for all of us – that we

do not admire what

we cannot understand. The bat,

holding on upside down or in quest of some-

thing to

eat, elephants pushing, a wild horse taking a roll,

a tireless wolf under

a tree, the immovable critic twinkling his skin like a

horse that feels a flea, the base-

ball fan, the statistician – case after case

could be cited did

one wish it; nor is it valid

to discriminate against “business documents

and

school-books”; all these phenomena are important.

One must make a distinction

however: when dragged into prominence by half

poets,

the result is not poetry,

nor till the autocrats among us can be

ומעל -”הדמיון "ראליסטים של צפה וטריויאליות, יכולים להציג לח

מתיות לבחינה גנים דמיוניים עם קרפדות א א נקבל -בהם, ל

אותה. בינתים, אם אתה דורש, מצד אחד ם()בנגוד לחות דעת

מר הגלם של השירה במצבו את חשר, מצד שני, הטבעי, א

מתי, אז אתה מתענין בשירה. הוא א

(1902-1967) לנגסטון יוז

הבלוז העיף

ב.לחן רדום, סינקופות לרו

צי קולו, מתנועע ברחוב,-בח הכושי שר ופורט,

בניו לאור הפנס,-בלנוקס א אור חלש, עמום, חור של הגז

בעצלות מתנדנד...

בעצלות מתנדנד...יפים של הבלוז. לצלילים ע

שנהב חן, -בנה, לקלידים לידיו גון ה הוא גורם לפסנתר העלוב לקונן.

איזה בלוז!א זקוק לצבור, על כסאו השביר, לרבלת, נגן שלה בור. מנגינה מס

מתק בלוז! בא מנפש של גבר שחור.

!איזה בלוזק, קטיפתי, מג ון, לקולו טון עמ

-שיר הכושי בוכה בפסנתר הישן ני לבד, "בעולם כ לו זה א חוץ מעצמי אין לי אף'ד.

“literalists of

the imagination” – above

insolence and triviality and can present

for inspection, imaginary gardens with real toads

in them, shall we have

it. In the meantime, if you demand on one hand,

in defiance of their opinion –

the raw material of poetry in

all its rawness, and

that which is on the other hand,

genuine, then you are interested in poetry.

Langston Hughes

The Weary Blues

Droning a drowsy syncopated tune,

Rocking back and forth to a mellow croon,

I heard a Negro play.

Down on Lenox Avenue the other night

By the pale dull pallor of an old gas light

He did a lazy sway. . . .

He did a lazy sway. . . .

To the tune o’ those Weary Blues.

With his ebony hands on each ivory key

He made that poor piano moan with melody.

O Blues!

Swaying to and fro on his rickety stool

He played that sad raggy tune like a musical fool.

Sweet Blues!

Coming from a black man’s soul.

O Blues!

In a deep song voic e with a melancholy tone

I heard that Negro sing, that old piano moan—

“Ain’t got nobody in all this world,

Ain’t got nobody but ma self.

ני חושב לעוף באחת, א אשאיר צרות שלי על מדף."

א רוקע בקצב מתאים... בום, בום, בום! הו

-עוד מספר תצלילים, עוד קבוצת מלים "הבלוז שלי עיף,

ממה לי להיות מבסוט? הבלוז שלי עיף,

ממה לי להיות מבסוט?שר בחיים, א מא ני ל א

ני רוצה למות." וא א נח. הרחק אל תוך הלילה הוא שר ול

כוכבים כבו, הירח דעך. הזמר הפסיק לנגן, למטה הלך, כשהבלוז העיף בראשו הדהד. הוא ישן כמו צוק או אדם שמת.

(1902-1971) אשן נ ד ג או

מלה לבעלים

מלאים ךל ין ש א ושנ ל ה ר ע מ ש י ל ד כ א לסדק, בה ל ואת גביע האה ה;ז ה ב ד ומה, ע ה טות א ם ש ע ל פ כ ב ק.ת ק, ש ד ה צות א ם ש ע ל פ כ ב (1902-1971) 'יתמ י ס יב ט ס לא מנופף אלא טובע ישא ,מתה את , תוע אומ א ש ל :גווע חנ ג עוד ך הואא ו בש ח ש ר מ ת ק יוחוי ר ית י ה ו .ע ב א טול ף א פ נוא מ ל וצץ לת ה ב ל ה יד א מ א ת ן, הוכ ס מ

I’s gwine to quit ma frownin’

And put ma troubles on the shelf.”

Thump, thump, thump, went his foot on the floor.

He played a few chords then he sang some more—

“I got the Weary Blues

And I can’t be satisfied.

Got the Weary Blues

And can’t be satisfied—

I ain’t happy no mo’

And I wish that I had died.”

And far into the night he crooned that tune.

The stars went out and so did the moon.

The singer stopped playing and went to bed

While the Weary Blues echoed through his head.

He slept like a rock or a man that’s dead.

Ogden Nash

A Word To Husbands

To keep your marriage brimming

With love in the loving cup,

Whenever you're wrong, admit it;

Whenever you're right, shut up.

Stevie Smith

Not Waving But Drowning

Nobody heard him, the dead man,

But still he lay moaning:

I was much further out than you thought

And not waving but drowning.

Poor chap, he always loved larking

מת וקרא יו הוש כ ע ו ,נכנע ובל ,ילוב ש י ב ד ר מ ה ק י ה אולי

מר .כך היה נא א ה, ל א ל יד ר מ ה ק י יד ה מ א, ת א ל (הוא גווע חנ ג ן י ד )ע יי ל ח י כ ד ר מ ת ק יוחוי ר ית י ה ו .ע ב א טול ף א פ נוא מ ל

(1905-2004) מרי אליזבת' פרי

יד קברי -אל תעמד על

ד על מ יד קברי ואל תבכה,-אל תע א ישנה. זה רק מראה. א שם, ל ני ל א

ני שר נושבות ימי -א ם,אלפי רוחות א ני לום על פני שלגים, -א נצנוץ היה ני השמש העולה על פני תנובה, -א ני גשמי ברכה בסתו קלי תנועה. -א

קר מתעורר, קדם בב וכשאתה מ ני וה ומהר -א הסיס שעף גב

ם שקטות, חוזר במעגל.מצפריני אורת הכוכבים בליל מעל. –א

ד על מ יד קברי, הפסק לבכות,-אל תע א מתי, ואמשיך לחיות. א שם; ל ני ל א

סנ ב יט ס ס ל וו

לי שחורדרכים להסתכל על קיכ 13 I ים,ג ל ש ים מ ר ים ה ר ש ין ע ב ידח י ה נער ה ב ד ה ר.חוש י ה ל יכ ק ה לש ינוה ע ת י ה

And now he's dead

It must have been too cold for him his heart gave way,

They said.

Oh, no no no, it was too cold always

(Still the dead one lay moaning)

I was much too far out all my life

And not waving but drowning.

Mary Elizabeth Frye

Do Not Stand At My Grave And Weep

Do not stand at my grave and weep

I am not there; I do not sleep.

I am a thousand winds that blow,

I am the diamond glints on snow,

I am the sun on ripened grain,

I am the gentle autumn rain.

When you awaken in the morning's hush

I am the swift uplifting rush

Of quiet birds in circled flight.

I am the soft stars that shine at night.

Do not stand at my grave and cry,

I am not there; I did not die.

II ,חלטותה שלוש ביןי ת נקלע

ץע מוכ .יםר חוים ש ל יכ ק הש של יוה וב

III ו.ת ס ת ה חורוב רר ח ת ס ר ה חוש י ה ל יכ ק ה

ה.ימ מ טונ פ ה ן מ ט ק ק ל ה ח י ה הוא

IV הש א ר ו ב ג ם.ד ה ח רחוי ש ל יכ ק ה ו ש א ר ו ב ג ם.ד ה ח V נ א :יףד ע ה ל המ ע ד א יוי ל תויט נ ל י ש פ י ה ,תיזומ ר ל י ש פ י ה או רחוש י ה ל יכ ק ה תק יר ש .הז יר ח ת א צ ק או

VI ךר א ן ה ולח ת ה א אול ים מ נ חור ק .תיר רב ית ב כ כום ז ע רחוש י ה ל יכ ק ל ה ל ש צ ב.ושו ךלו, ה תוה אוצ ח

נרגשא לצ ב נסיתי למצ

.ח נוע פ ל ןת נ וינא ש משהו

VII *( אם,ד ל ה ים ש ז ים ר ר ב ג ,הו ב?ה י ז ר פ צ יםנ י מ ד מ םת ה א מ ל םת א רחוש י ה ל יכ ק ה יךא יםא א רול םי ל ג ר יב ה ב ב ס ב וסתמ

?םכ ידי-עלים ש נ ה ל ש

VIII יםיל צ ים א א ט ב מ ע ד י יונ א ים;ע נ מ י נ ת ל ים, ב ל לוים צ ב צ ק מ ו ,ע ד ם יוי ג נ ל א ב א בר ע ר מ חוש י ה ל יכ ק ה ש .ע ד י יונ א ה ש מ ב

IX ה,י א ר ח ה ו ט ץ ל חומ ףר ע חוש י ה ל יכ ק ה ש כ הצ ק ת ה ן א מ ס אהו ים.ב ר ים ה ל ג ע מ ד ה ח א לש X יםר חוש ה יםל יכ ק ה הא ר מ ל ק,ר ר י אוים ב פ ע ה סרסורי ההרמוניה ולפ א ת.דוח ב יםק ע וצ יוה

XI טיק ט נ קו ינ פ לב ע כ א ר הו ית.כ כות ז ב כ ר מ ב ,תוח אול ד פ ח ת, פ ח ם א ע פ

ותעט ב א הוכש ותב כ ר ל מ צ ת ב א ש ח .יםר חוים ש ל יכ ק ל

XII .םר ור זה נ ה .ףועל בי ח ר חוש י ה ל יכ ק ה

XIII ב.ר ע ל ה י ם ה י ר ה צ ה -רח ל א כ ד ר ג י ל ש ה ת.ד ר ל ךיש מ ה י א ר נ כ ו

ובש י יםר חוש ה יםל יכ ק ה ים.ז ר א י ה ר יב א ב

טקונטיקעיר במדינת –*( הדאם מסמל את המוות –הערת המתרגם: כאן "קיכלי שחור"

(1902-1967) לנגסטון יוז

הבלוז העיף

לחן רדום, סינקופות לרוב.

צי קולו, מתנועע ברחוב,-בח הכושי שר ופורט,

בניו לאור הפנס,-בלנוקס א ום, חור של הגזאור חלש, עמ

בעצלות מתנדנד...

בעצלות מתנדנד...יפים של הבלוז. לצלילים ע שנהב חן, -לידיו גון הבנה, לקלידים

הוא גורם לפסנתר העלוב לקונן. איזה בלוז!

א זקוק לצבור,על כסאו השביר, לרבלת, נגן שלה בור. מנגינה מס

מתק בלוז! בא מנפש של גבר שחור.

איזה בלוז!ק, קטיפתי, מג ון, לקולו טון עמ

-שיר הכושי בוכה בפסנתר הישן ני לבד, "בעולם כ לו זה א

חוץ מעצמי אין לי אף'ד.ני חושב לעוף באחת, א

אשאיר צרות שלי על מדף."

בום, בום, בום! הוא רוקע בקצב מתאים... -עוד מספר תצלילים, עוד קבוצת מלים

עיף, "הבלוז שלי

ממה לי להיות מבסוט? הבלוז שלי עיף,

ממה לי להיות מבסוט?שר בחיים, א מא ני ל א

ני רוצה למות." וא א נח. הרחק אל תוך הלילה הוא שר ול

כוכבים כבו, הירח דעך. לנגן, למטה הלך, הזמר הפסיק

כשהבלוז העיף בראשו הדהד. הוא ישן כמו צוק או אדם שמת.

(1911-1979) פוישב סב יז ל א

אמנות אחת

בדה א את סוד הא ;לדעתה ש ק כלל ל חולמים, דובא ת ל כ ל ל ים ר ב ה ד ב ר ה

זעת בדתם אינה מזע .לכן א

אם יהיה מגרעת !םל יוכ אבד ה שים?ה ב ע ש ,תחות פ ל מ ש אבוד לי מע

בדה א את סוד הא .לדעתה ש ק כלל ל , שטרות, טבעת,תמוש לאבד גם מדל

.יםל ויט לשת מוקומ ם, סבות ועתיזעת את אינה מזע בדה כז .שום א

א פוגעת. ודבי א מ ן א עוש כעת כבר ל

בדה של בדת הא ים.ת ב ה תש לוש ע בדה א את סוד הא לדעת.ה ש ק כלל ל

ב ת,פוי יםר י ע ת ד ב א לעת,מ ים.מ חות רחבה, נהר ועוד ת ש ב י

א משגעת בדה אותי ל בל הא .א הבעתך נוגעת ) ךת ד אוב א ל ולפ א

, את החיים.ץ(צ לות מ ה ללב, קולך בדה א את סוד הא לדעת,ה ש ק כלל ל

ם!( מכה מכרעתא ר י הם ז א גם .ה )רש (1913-1980) רוברט הידן

ימי ראשון החרפיים האלה

קדם גם בימי ראשון אבי קם מ ל ר כח שחור,-ולבש את בגדיו בק ואז בידים סדוקות שכאבו

בודה ש ל, מהע עשה בחוץ בימי חא הודה לו מעולם. הבעיר להבות אש. איש ל

ר נבקע ונשבר. הייתי מתעורר ושומע את הק

דרים היו חמים, הוא היה קורא לי, כשהח לאט הייתי קם ומתלבש,ולאט

מפחד מהכעסים הכרוניים של הבית ההוא

דישות, ומדבר אליו בא ר הוא גרש את הק

לים הטובות שלי. וגם לטש את הנע מה ידעתי, מה ידעתיסדים המחמי בה?על הח רים והבודדים של האה

ן תומאס (1914-1953) דיל

אל תכנס נכנע לליל של הלילות

,אל תכנס נכנע לליל של הלילות

ר בסוף היום ט, לסע ;זקנה צריכה ללה .כלותאל נא תתן לאור חיים להת

,יודע כל חכם: לחשך אין פשרות

ם א באו לברק לגר ל איש ל .מלים ש .אל תכנס נכנע לליל של הלילות

ים זוכרים עד עת לכלות :גברים טובשיהם רקדו קלים על סף התהום .מע

.ן לאור חיים להתכלותאל נא תת

רא שתפסו קרנות ,גברים של פחר מדי מתאבלים פתאום .כשמא .אל תכנס נכנע לליל של הלילות

גברים קשוחים, שעיניהם בורקות

ם.כמו מטאור, הולכים בלי רע ד לת .אל נא תתן לאור חיים להתכלות

אבי, בארץ עצב של פסגות

.קלל, ברך בנך המתפלל יתום .אל תכנס נכנע לליל של הלילות .אל נא תתן לאור חיים להתכלות

(1914-1953) ומאסדילן ת

פרן היל

)* פעם, כשהייתי צעיר וקל, תחת בדי התפוחים

ק שר כי הדשא היה יר נן, הייתי מא ליד הבית הרע על הבקעה היה מכ כב;והלילה מ

הזמן, זהוב בימי הזוהר של עיניו, א בקול רם ולטפס, הרשה לי לקר

ירות התפוחים, גלות כבדו אותי, הייתי נסיך ע הע וכאדון העצים והעלים

הייתי נסחב עם חרציות ושעורה במורד נהרות האור הנושר.

סמים רסם בין הא ,הייתי ירק וחסר דאגות, מפ שרת וכי החוה היתה לי בית כי היתה לי חצר מא

פעם אחת צעירה; מש, שהיא רקש תחת ה הזמן הרשה לי לשחק ולהיות

זהוב בחסדי אמצעו, גלים הייתי ירק וזהוב, ציד ורועה, הע

שרו לקרן שלי, השועלים על הגבעות נבחו צלולים ורחוקים, והשבת צלצלה לאט בחלוקי הנחלים הקדושים.

השמש, כל הזמן שהיא רצה, היתה מקסימה, בות, ר שדות החציר היו גבוהים כמו הבית, המנגינות מהא

ננות, קסם ולחות, רע קה כעשב. ואש היתה יר

ובלילות תחת הכוכבים הפשוטים, ן, הינשופים לקחו את החוה, כשרכבתי ליש

רוות, , ברךהירח, כל עוד שמעתי אותו בין הא רמו ת שחת, וסוסיםבזים עפו מעל ע

שך. חלפו על פני בח

וכשהתעוררתי, החוה, כמו נודד לבן מהטל עם תרנגול על כתפו, חזרה כ לה נוצצת:

זה היה אדם ובתולה, השמים התאספו שוב

ג לה נולדה באותו היום ממש.ו השמש הע לדת האור הפשוט כך זה בטח היה לאחר ה

במקום הראשון המסתובב, ואז הסוסים הקסומים הלכו חמיםרישית רוה הירוקה וצנפו ח מהא

בשדות ההלל.

ומכ בד בקרב שועלים ופסיונים הודות לבית מלא חיים,ננים שנוצרו מחדש, שמח ככל שלבי היה רחב, מתחת לע

בשמש שנולדה שוב ושוב, א תשומת לב,רצתי בדרכי ם שלי לל

משאלותי נסעו דרך החציר הגבוה כמו הבית לים בשמים, שהזמן אפשר לי א הדאיג אותי בעסוקי הכח ושום דבר ל

קר, בהחלפת שירים נעימים שלו, כל כך מ עטים וכל כך מתאמים לב לד ירק וזהוב,בשביל י

ריו מתוך חסדו, שהזמן עקב אח

דאג, בימים הלבנים כטלה, מזה שהזמן יקח אותי א הייתי מ גם ל למעלה

ליתבצל כף ידי א הגג,-ל הסנוניות המתקהלות בע באור הירח שתמיד עולה,

ן ב ליש א מזה שברגע שארכ וגם ל אולי אשמע אותו עף עם השדות הגבוהים,

מהארץ נטולת הילדים. ואתעורר בחוה שנסה לנצח אה, כשהייתי צעיר וקל בחסדי אמצעו,

ק וכמה, זיק אותי יר הזמן הח אם כי שרתי בשרשראותי כמו הים.

לות *( פרן היל )גבעת השרך( היא חווה בדרום מערב ויילס, בבע

של המשורר אנני ובעלה ג'ים ג'ונס, שם שהה תומאס תקופה ודודת ארוכה כילד בקיץ.

(1922-1985) יןק ר ל יפיל פ

זה יהיה שיר

.שלך ואמך בא הם עשוך דפוק,

ל או עשו בהתאם: ך, א ננוכ ת א י למיסום ה ים של במומ ךת או הע קטנה בול לבן ההולם. תפ ס ות עם

, םר תוים ב ק פוד גם יום ה ה ואולי ן,ש י מ ן נוג ס ים ב לבוש ים ט וש בני

צי ז -רגשנים מנם, מחמירים תוך ח .אחר בשאר הזמןל ש נורוג ב

ל םד א ל בירע ם מ ד א כל .שי לסב כמו שפוע החוף.יק מ ע מ ולב ס ו ,ומהר כמה שרק יכול םד ק מ א צ

שה .עד הסוףים ד ל י ונא אל תע

(1928-2014) 'לוג נ ה א י מ

אני יודעת למה צפור כלוב שרה בג ל ה ת ע ק נ ז ית מ ש פ ר ח ופצ ,שטףד ה ר מוב פהצ ו ח רול ה ש הפ נ ת כ ל א ב ט י ם ו י ת ס ם י ר ז ה ד ש ע ,תמותוכ ה שמ ש י ה נ ר ק ב ם.י מ ש ת ה א ע ב ת ל הז ע מ ו הל ר ש צ ב ה לוכ ב ת צועד ש רופצ ה ל ב א מהע י ז ג ר סו ךר ת ד אור ל הל כות י קוחוים ר ת ע ל תרוושק ה יל ג ת ר ופכ ו קצוצות ה יפ נכ ש ר.יש ל הנ רות ג א תח ת וא פיה לכן דח יל פ ר ט ה ב ר ב ש לור כ ופצ ים ה ר ב ד ה מ דין מי חלים ךים א ע דוא י ל ע ה ק חוה ר ע ב ל ג ת ע ע מ ש נ הת ינ ג נ מו .שפ ח על ה בלוכ ר ופצ ר יש כ עוד בריזה ל ת ע ב ש ית חוש פ ר ח ופצ דינת חורועל ו ות ביןע יםח נ א ים נ צ ע ר א א מ ש ד ל ת ע ינות מ מ ת ה נומ ש ים ה ע ל ותה על ו

.הל מש כ ם י מ ש ל תאר א קויה ו ,רח ש ידי ה -על תמולוח ר ה ב ל ק ת ע ד מ ב עולור כ ופל צ ב א טוית ס ק ע ק צ ע צו הל צ תרוושק ה יל ג ת ר ופכ ו צות קצו ה יפ נכ

יר.ש ל הנ רות ג א תח ת וא פיה לכן הר ב ש לור כ ופצ ים ה ר ב ד ה מ דח יל פ ר ט ב יםע דוא י לדין מי חלים ךא ע ה ק חוה ר ע ב ל ג ת ע ע מ ש נ הת ינ ג נ מו .שפ ח ל ה ע בלור כ ופצ ר יש כ

(1930-2017) דרק וולקוט

אהבה אחרי אהבה

הזמן יבוא,ליצות, עם ע

אתה עוד תברך את עצמך, במראתך, מגיע על מפתן דלתך,

וכל אחד אז יחיך ויברך את האחר,

ל.יגיד, שב כא כ ן. א אתה תאהב שוב את הזר שהוא אתה.

זרת את לבך תן יין. תן לחם. הח ה אהב אותך לעצמך, לזר שכ

כל חייך, ושממנו התעלמת

בור מישהו אחר; לזר שבעל פה מכיר או תך.אז ע בה מהמדף, הוריד את מכתבי האה

התצלומים והתוים הנואשים, קלף את תמונתך מהמראה.

ג את חייך. שב. ח (1932-1963) את'ל ה פ י ב יל ס

המעמד

אם אתה אדם מ הסוג שלנו?ראשית, ה

זר אם אתה נע ה בעין זכוכית, בתותב שנים,

בוו, בקב, ?מפשעה ושדים-בגומי

א? א, ל יש תפרים להראות שמשהו חסר? ל ה

נחנו יכולים לתת לך דבר כל שהוא? אחרת איך א פסק לבכות.ה

פתח את ידך.נה היד ריקה? ריקה. ה

למלא אותה, והיא מוכנה

להביא כוסות תה, להסיר כאבי ראששות כל מה שתגיד לה. בבקשה. ולע

תשא אותה לאשה? ה בטח לך מ

צם את עיניך בסוףשהיא תע

ותמוסס כל צער.נח לח.מ נו מכינים מלאי חדש מ א

שים לבך שאתה לגמרי עירם.את ליפה הז -מה דעתך על הח

שה. א רע. בבק נחת ל שחורה ונ קשה, אך מ

תשא אותה לאש ה?ה מידה בפני רסיסים, טומה למים, ע היא א

בפני אש ופצצות דרך התריסיםמן לי, בה יקברו אותך. הא

עכשו ראשך, סלח לי, ריק.

לזה. יש לי החלפהתק, צא מהתא. בוא לכאן, מ

תה חושב על זו?ובכן, מה א מה כמו ניר להתחיל, ר ע

בל בעוד עשרים וחמש שנה תהיה כסופה, היא א

משים בה. -בעוד ח זה בה חיה, מכל צד שתסתכל. ב

ר, יכולה לבשל, היא יכולה לתפ מל, למלמל, למלמל.יכולה למל

דשה. היא עובדת תמיד כמו ח

ר, היא הרטיה. יש לך ח יש לך עין, היא התמונה.

רון שלך. ילד שלי, זה המפלט האח תשא אותה לאשה, אותה לאשה, אותה לאשה? ה