פרק שני

ה ד י ע ו א מ ל ת ה ר ת ו כ ל ה ב . א ל חג ל שני ש י ל ה ל ב ת כ א נ ת ע ב ש ה , ש ק ח ו ד , ב מר ו לה ח נ מ , ב ה ר מ א ת נ ו ח פ עדה, או ל ו ד שהיא נ ו א א מ ו פ ב א ו ר ; ק ה ח נ מ ש ל ר ו פ מ ה ב ת ו אחד בימי י תי ד שנ חו י י וסף, שני, ל ד נ עו אם כן יש כאן תי , ו ח ס ל פ ן ש ל יום ראשו של ג א״י. ע ה נ ה בן מ א שהי ת ו ד ל ר׳ ח ד ע ב ומעי א ש צ מ מ י זה. ה רג ד ליטו מ ע ם מ ד קא זו עצמה, שהרי ת ע ב ש ך זה מ בתו , ו ם אחרים שלו טי ו ות גם מפי י ו עדו דבר זה יש לנת מענייני ו א ר ק , מ ה ח נ מ ב ת ו י ר ח ש ת ב , בערבי ת החג דו ו בעמי ב ל ו ת א״י ש ו ג ה נ מ רק ב

1 0 0 הימים.ל ן ש ה (של יום ראשו ח נ מ ה ל ב ת כ ל יניי נ ת שיר השירים ש ת ע ב ש ה ש ד ב ו ע הא ת ע ב ש ה י היד ש ב ת כ ד מ ח ל א ה ע מ ו ש ר ת ה ר ת ו כ ת גם ב מ א ל צד ה ה ע ז ) רמו ח ס פי ר לפנ ב כ ב לר׳ יניי. ו ר ע א ל ת ע ב ר ש מ ו ל , יניי׳, כ ה דר ש ו מ ר f 1 ל 0 1 ת בהם: ק ת ע ו מועד ט נ ו י פ ה ה בזה לציין ש נ ו ו 1 שהכ 0 2 ם שנה שיער א״מ הברמן י ש י מ ח ה מ ל ע מ לם י ג ח ת ב ו ת ע ב ת נאמרו ש ת ערבי ל י פ ת ן שאכן גם ב א כ ד מ מ ל , ו ת הערב ל י פ ת לת ב ו ת כ ה כך ב ת נ כ ת ת נ י ב ר ע ת ה ל י פ א ת ת ל מ א ב ם ש י ד מ ו ל ו אנ 1 עכשי 0 3 . ת בשבתו ו

1 0 4 ת המנחה. ל י פ ר ת מ ו ל ת ערב, כ ח נ ת מ ע אמרת ל ה הנ ל י פ ת הזאת, אלא ה

[ט]

ה כ ר ב ח ה ס ו נ ל ל א ר ש ה זהה היה בארץ י נ ש ש ה א ר ום ב ת הי ש ו ד ל ק ע ש ב ק ח ה ס ו נא ל ט ב ע מ , כ ש מ הה מ . ז ף ס ו מ ת והן ב לו י ת הרג ו ד י מ ע ם הן ב ש הרגלי ו ל ש ת ב א ז ה, ג ח ת ה ו ד י מ ל ע ת ש ו ל ב ו ק מ ת ה ו א ק ס י פ ל ה ת כ לה א 1 היא הכי 0 5 . ל עקרוני ד ב שום הלה׳ ת ׳או״א ג , הן א ם י ק ו ס פ ת ה ק ס י , הן את פ ׳ ותתן לנו ת ׳ , הן א ׳ אתה בחרת ת ׳ הן את הימים ו ד י מ ע א שינו ב . בני א״י ל ׳ ת ׳והשיאנו , והן א ו יעלה ויבוא׳ נ ת ׳אנא אלהי א ו

תרביץ, נג(תשמ׳יד), 71 ואילך; הנ״ל, ׳גניזה בלתי ידועה במוסקבה/ קרית ספר, נט(תשמ״ר), 609 ואילך, ושם ם (תשמ״ה), 330 ואילך.

100 על אופיים הארץ ישראלי של פיוטי ר׳ חדותא עיין במאמרי חדותא בירבי אברהם, עמי כב ואילך, ושם התיחסות גם לשבעתא הזאת.

101 הוא כתב היד שעמד לפני הרב ש״א ורטהיימר בהדפסתה הראשונה של השבעתא בתרס״א. כאמור, מקום כתב יד זה אינו ידוע.

102 תפילות מעין שמונה עשרה, ברלין תרצ״ג, עמ, נא, הערה 1, כנ״ל. 103 עיין לעניין זה לעיל, הערה 69.

104 ממצא זה מחזק את השערתו של הברמן שם שהמונח הסתום ׳דרמוש/ המציין בכתבי יד איטלקיים שבעתות של שבת, נגזר מן המלה ׳רמשה/ ומציין פיוטים שנועדו מלכתחילה

להיאמר בערב, אבל לא במעריב כפי שסבר, אלא במנחה. 105 העמיד על כך כבר אלבוגן, עמידות החג, 590 ואילך. אבל עובדה זו נוגדת במוחלט את הנאמר במסכת סופרים יט:ו(היגער, 328): ׳כשם שחתימתן של ראש השנה ויום הכיפורים משונה משאר ימים טובים כך תפילתך. להלן נראה שבני ארץ ישראל לא שינו כמעט מאומה גם בחיתום הברכה (בראש השנה). אבל ההלכה במסכת סופרים סותרת גם את הנאמר במסכת זו עצמה בהלכה ה (שם, 327), שמשם משמע לכאורה שאין הבדל בין עמידות הימים הנוראים

לשל שאר החגים. עיין עוד להלן.

120

עמידת שלוש הרגלים והימים הנוראי•

ת ו א פ י ס ו א ה ם ל : ה ת ו נ ו ר ח א ש ה ו ל ש ב ת ו ו נ ו ש א ר ש ה ו ל ש ם גם ב ו ל ם כ ה ל ם ש י א ר ו נ הה יי ב ג י ו א ׳ ר ק מ ת ה ו א פ ר י א צ 1 ל 0 6 ה, י י ה והשנ נ ו ש א ר ה ה כ ר ב ׳ ל ת ו נ ו ר כ ז ׳ ת ה ו א ק ס י פה כ ר ב ל ה ם ש ו ת י ח ע ה ב ט ת מ ו א נ י א ש 1 ל 0 7 , ת י ש י ל ש ה ה כ ר ב ׳ ל ט פ ש מ ת ב ו א ב צת ו כ ר ב ש ה ו ל ש ם ל י נ ו נ ח ת ת ה ו א ק ס י ת פ ו א פ י ס ו א ה ל 1 ו 0 8 , ש׳ ך הקרו ל מ ה ׳ ת ל י ש י ל ש הש ו ל ש י ׳ ק ו ס ת פ ר א מ ו ל , כ ם י ל ג ר י ה ק ו ס ת פ , א ן ב ו מ , כ ו ט י מ ש ם ה ל ה ב . א ת ו נ ו ר ח א הי ר ה ם, ש י נ פ ך ל ו צרי נ י א ר ש ב ה ד ז , ו ם ש א ר ד ב מ ע א ש ו ב מ ת ה א ׳ ו ו כ ׳ ו ה נ ש ם ב י מ ע פת ט א י מ ש ה ו ל ק ד ק י ד ״ י א נ ב ו ש נ ר ראי ב כ , ו ל ג ה לר י י ל י ע מ ם י נ י ם א י א ר ו נ ם ה י מ י ה

. י עצרת נ י מ ש ה גם ב ק ס י פ ה

ו ג ה ם נ ה ב ) ש ם י ב ר ה ) ת ו מ ו ק מ ג ב ח ל ה ו ש ר ו כ ז י ת א ט י ש ו ב נ י ם ש י י ו ס י מ ו נ ל שי ב אי פ , כ ו ל ל ת ה ו מ ו ק מ ן ב י י ם צו י ל ג ר ש ה ו ל ש : ב ה כ ר ב ף ה ו ג ם ב י ד ע ו מ ת ה ן א י י צ לג י ח ע י ב , ש ת ו צ מ ג ה : ח ד ב ל ג ב ח ם ה , ש ׳ ה ז ש ה ד ו א ק ר ק ום מ י י ׳ ר ח , א ר מ א נ שו ם א י ל י ב ק ת מ ו מ ן ש ו א צי ל , ב ת ר צ י ע נ י מ ום ש ו י ת א ו כ ו ס ג ה , ח ת ו ע ו ב ש ג ה , ח ת ו צ מ הא 1 ל 0 9 ם, י נ ת שו ו מ ש א ב ר ק מ ה ב נ כ ת א מ ו ה י ש פ , ל ה נ ש ש ה א ר ל ב ב . א ן ו י פ י א ר א ת. ג ח ת ה ו מ ל ש ת כ , א ם י מ ע פ ל ה כ ב ב ו ר י ה ל פ , ע ד ח ם א ל ע ה ו ב נ י י א צ ל , א ו כך ג ה נה ד י ח ה א נ י ) א ד ח ו י מ ה ב כ ו ר א א י ה י ש פ י ל ל ו א ת ( ו מ ש ת ה מ י ש ר א ש ו י ה ד מ א ל ל פ ו מ

: א ב ח ה ס ו נ א ה ב ו ל מ ש מ 1 ל 1 0H8/61 ש ״ י ט ״ כ . ב ת ו ר ו ק מ ל ה כ י ב ר מ ג ל

ה ז ש ה ד ו א ק ר ק ום מ ת י (1) את א ז ה ה נ ש ש ה א ום ר ת י (2) א

ה ז ן ה כרו ם ז ו ת י (3) את א ז ה ה ע ו ר ום ת ת י (4) א

[ ׳ כו ש ו ד ו א ק ר ק מ ל ב ו ו ם ט ו י ל ה ו ח מ ש [(5) ל

106 הכוונה לפיסקאות ׳זכרנו לחיים׳ ו׳מי כמוך אב הרחמן׳ (או: הרחמים). פיסקאות אלו לא נתקבלו בארץ ישראל ואינן באות בהעתקות הארצישראליות של הגניזה. אבל הן נזכרות במסכת סופרים יט:ו(היגער. 329-328) בלשון של היסום: ׳ואין מזכירין זכרונות בשלוש הראשונות ובשלוש האחרונות אלא בשני ימים טובים של ראש השנה וביום הכיפורים בלבד, ואף באילוLeon J. Liebreich, — בקושי התירו׳. עיין נ׳ וידר, לחקר מנהג בבל, 146 ואילך. השווה גם The Insertions in the Third Benediction of the Holy Days 'Amidoth, HUCA

..35 (1964), pp. 79 ff 107 למעמדו של פסוק זה במנהג בבל בעשרת ימי תשובה עיין בהרחבה נ׳ וידר, ׳נוסח ברכת קדושת השם בראש השנה ויום הכיפורים׳, תרביץ, לד(תשכ״ה), 43 ואילך; הנ״ל, לחקר מנהג בבל. 147 ואילך, 256 ואילך. עיין גם ד׳ גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים, א, עמי כ, הערה 16. 108 החלפת ׳האל הקדוש׳ ב׳המלך הקדוש׳ בעשרת ימי תשובה נדרשת מפי רב, בבבלי ברכות יב ע״ב. ההלכה נפסקת שם בתוקף על פי רבה: רבה אומר המלך הקדוש והמלך המשפט, והלכתא

כרבה.p ישראל; עיין להלן, 109 הצירוף ׳ראש השנה׳ אינו נזכר בעמידות הבבליות. לא כן במנהג א בסמוך. החג נקרא ׳יום תרועה׳ בבמדבר כט:א. רזכרון תרועה׳ בויקרא כג:כד. עיין אלבוגן.

התפילה בישראל. 106. הצירוף ׳יום הזכרון׳ אינו בא במקרא. 110 נדפס על ידי נ׳ וידר, מקורות חדשים. 73.

121

פרק שני

ר 3 ו ט ב א ש ל ש סי׳ח 150.29 ו־208.56, א ״ א גם בכ״י וינה, ריינר 118, ט כך הול ב . א ן ק הלשו ו ד ק ד ב מ י י ח ת מ / כ ה ע ו ר ת ר 4 : ׳יום ה בטו / ו ן ו ר כ ז הגירסה שם ׳יום הר 4 ת טו ט א י מ ש ן הזה׳ — מ א גורם בט׳ 3: ׳יום הזכרו ש H8/7b, שאף הו ״ כ״י טש ם״ח 156.160, ״ ב׳ בט׳ 5. בכ״י ט וליום טו ט גם את הצירוף ׳ י מ ש א מ 1 הו 1 1 ; לגמריח הזה ו נ מ ה, בא ׳יום ה ת וראש השנ ב ש סף ל דת מו י של עמי ד מ א ל ל סח מ ו א נ י ב מ ה1 1 2 / ה ז א ידוע) ה ל ן (כך, ב ה יום זכרו ה הז נ ש ה יום ראש ה ש הז ד א ק ר ק יום מט ע א מ ל 1 ב 1 3 ל בשבת. ג ח ח ה ה ש ד ב ו ע ם ב ת ס רה כאן מן ה ת ׳יום תרועה׳ קשו ט מ ש הו ל ע רים ש כו ז ל האי כ ש ש י ג ד ה י ל . ראו הזאת׳ ם ׳ ו ק מ ת בא ב(2) ו<4) ׳הזה׳ ב ו ר ו ק מה ובראש השנ : ׳ ג ט: ם י פרי ת סו כ ס מ ר לעניין זה ב מ א נ ה ש מ ה שונים מ ו עד כ נ י לפנה נ ש ש ה א ם ר ו בי , ו ה ז ש ה ד ש ח א ר ב ש הזה ו ד ו א ק ר ק ב מ ו ום ט ר] בי [צריך להזכיל ראש ה ו: ׳אם ח כ ל ה ו שם ב ה שמצאנ 1 וגם מ 1 4 . ן הזה׳ פר הזכרו ע שו ק ום ת בי הזה, ופר עת שו י שאין תקי עה לפ ת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרו ב ש ת ב ו י ה ה ל השנח ״ ש ס ״ ה מכ״י ט ל ו ע י ה פ ם ל י י י גזירה׳ אינו מקו נ ן מפ י ל בו ת בג ב ש ת ה ה א ח ו ד

. 156.160 שאין בו ׳זכרון תרועה׳ת ו ד י מ ע ה. ב ש השנ א ר ו ב פ ל ח ו סקה [ג]) ה פי ם ( י ק ו ס פ ת ה ו א ק ס י פ ט הוא ש ו ש פש 0״ח ״ י כ״י ט פ ו כאן ל , נאמר ה ח נ מ ב ת ו י ר ח ש ת, ב ר בערבי מ ו ל ת, כ לו י הרג

: ן ם דלהל קי 115103.35 הפסו

111 הנוסח מובא לראש השנה שחל להיות ביום רגיל, לא בשבת. במנהגות בבל החליפו, כידוע, בראש השנה שחל בשבת, את הציון ׳יום תרועה׳ בייום זכרון תרועה/ בנוסח זה (וכץ הוא בהרבה נוסחים של חג) מושמטים ה׳את׳ין לפני ציוני החג(׳ותתן לנו יי אלהינו באהבה מועדים לשמחה יום מקרא קדש הזה, ויום ראש השנה הזאת יום הזכרון הזה לשמחה ולמקרא קדש׳). 112 העתקה זו מלמדתנו על דרך איזכורה של שבת בראש השנה, והיא דרך זהה למה שהובא לעיל בהתחלת חיבור זה(קטעים [יג], [יח]). אחרי פיסקה [א] של הברכה(׳אתה בחרת׳ וכו׳) כלשונהם ו י הרגילה, גורם כתב היד כך: ׳ותתן לנו יי אלהינו באהבה שבתות למנוחה מועדים לשמחה וח הזה יום מקרא קדש הזה יום ראש השנה הזה יום זכרון הזה להקריב בו קרבץ שני ו נ מ הם כי ששת ימים עשה ל ו ע ן בני ישראל אות היא ל בי י ו נ מוספים. ככ<תוב> בתו<רתך> בי יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. וביום השבת שני כבשים (הפסוקים מועתקים בשלמותם, עד) ונסכה. הזכרנו לפניך מוסף שבת ועוד נזכיר לפניך מוסף מועד ככ<תוב> בתו<רתך> ובחודש השביעי באחד לחדש(כל הפסוקים, עד) לריח ניחוח אשה ליי (עיין להלן בסמוך). אלהינו ואלהי אבותינו [גלה] וגמ ונעשה לפניך את חובתינו תמידי יוםת לעשות את השבת לדורותם ב ש ו בני ישראל את ה וקרבן שני מוספים וכ<תוב> ושמר

ברית עולם/ כתב היד נפסק כאן. 113 ׳יום ראש השנה הזה יום הזכרון הזה׳ בלא ׳יום תרועה׳ בא גם בכ״י המוזיאון הבריטי

p ישראלית של ראש השנה ושבת. , בעמידה א O r , 5557.31 0 114 מהד׳ היגער, 325. שים לב לסטיות החוזרות ונשנות של מנהגי ארץ ישראל מן המובא במסכת סופרים. ועיין לזה להלן, 199 ואילך. לעניין הזכרת ראש חודש עיין בסמוך, הערה 117. ועיין משנה עירובין ג:ט, וירוש׳ עירובין פ״ג ה״י, כב ע״ג, ובבלי שם, לט ע״א ואילך, וירוש׳ שבועות

פ״א ה״ה, לג ע״א. 115 עיין על כתב יד זה לעיל, 104.

122

עמידת שלוש הרגלים והימים הנוראי•

ד ח א עי ב ש השבי ד ו ח ר ב ו מ א ל ל א ר ש ל בני י . דבר א ר ו מ א ה ל ש ל מ דבר יי א י וא ה ל ד ו ב ת ע כ א ל ל מ דש. כ א קו ר ק ה מ ע ו ר ן ת ן זכרו ו ת ב ם ש כ ש יהיה ל ד ו ח ל

. כה) - כג : י כג י ו ) י י ה ל ש ם א ת ב ר ק ה ו ו ש ע ת

ו גם ל ל ת ה ו א ר ק מ ל ה ת נוסף ע ו ר ו ק מ ל ה ט כ ע מ ל כ ת ש ב ל ו ש מ ם ה ת ו ד י ע פ ל ל ב אי י:י: מ ב ק כ ו ס פ ה

ל ת ע ו ר צ ו צ ח ם ב ת ע ק ת ם ו כ י ש ד בראשי ח ם ו כ י ד ע ו מ ב ם ו כ ת ח מ ום ש בי ום אני יי כ י ה ל י א ן לפנ ם לזכרו כ ם והיו ל כ י מ ל בחי ש ל ז ע כם ו תי לו עו

1 1 6 אלהיכם.

: ו ־ א : ט ר כ ב ד מ ב ת ב ו א ר ק מ ם את ה י ל ל פ ת מ ו ה לב ף שי ס ו מ ת ה ד י מ ע ב

א ה ל ד ו ב ת ע כ א ל ל מ ם כ כ ש יהיה ל ד ו א ק ר ק ש מ ד ו ח ד ל ח א עי ב ש השבי ד ו ח ב וד ח ח ליי פר בן בקר א חו י ח נ לה לרי עה יהיה לכם. ועשיתם עו ו יום תרו ש ע תה בשמן ל ו ל ת ב ל ו ם ס ת ח נ מ ם. ו ה תמימי ע ב ם בני שנה ש י ש ב ד כ ח איל את ע ב ש ד ל ח א ש ה ב כ ד ל ח . ועשרון א ל נים לאי , שני עשרו נים לפר ה עשרו ש ו ל שש ד ו ח ת ה ל ו ד ע ב ל כם. מ ר עלי פ כ ת ל א ט ד ח ח . ושעיר עיזים א ם י ש ב כ ה

ח אשה ליי. חו י ח נ ם לרי ט פ ש מ נסכיהם כ ה ו ת ח נ מ ד ו י מ ת ת ה ל ו ע ה ו ת ח נ מ ו

ר א ש י מ נ ים שינוי עקרו ת ראשי השנ ו ד י מ א ע ו פ ו א א נשתנ ו ל ל ל ת ה ו ד ו ק נ גם בת ה (וכן א ג הז ח י ה ק ו ס ת פ א א י ב ש סייח 103.35 מ ״ , כ״י ט ת מ א . ב ג ח ת ה ו ד י מ על א שום ציון ש ל ם, ב ש הרגלי ו ל קי ש ד עם פסו ח ם א ל ע ה רים) ב פו י יום הכי ק ו ס פ

. ל ד כל חו יי פ , ל פן קצת ׳ יוצא דו ם כ י ד ע ו מ ב ם ו כ ת ח מ וביום ש ק ׳ ו ס פ ל ה ו ש ב ו ל י ם ש נ מ אם; הוא גם עדי ל המו ת כ ף א , אלא עניינו מקי ג עצמו ח ר בעניין ה ב ד א מ שאין הוא ר ק מ ה ר ש ש פ ל היום. א דו ש חו ם י ה ת, ש פרו לא בשו ת ו ו צר ת חצו ע י ק ת ר ב ב ד מת כ ס כבר ראינו שלפי מ דש. ו ה ציון עקיף לעניין ראש החו ד י מ ע ת ב ת ר כדי ל ח ב נ. ה ט ל ב ה היתה ה נ ש טעו ד ו ח גם ראש ח ר כ ה ה הוא ב ה שראש השנ ד ב ו ע ם ה פרי סות ו קרבנ ם ו ם וראשי חדשי עדי ל מו ב עניינות ש ל ש מצא מ ר י:י, שנ ב ד מ ב א ב ר ק מ הא ם השגורים ל י ח ס ו נ ה ן ש א איזה חסרו ל מ ת מ א ז ה ה נ י ח ב ש מן ה פ ת נ ר ש ש פ ן, א וזכרו

1 1 7 . לאו אותו מי

116 אבל בנוסח הבא בכ״י ט״ש 10H3/4 (נדפס על ידי אלבוגן, עמידות החגים, 434) אין הפסוק מופיע. אבל הוא בא, בהמשך לוי, כג: כג־כה, במגילה הקדומה שבכ״י ט״ש 20.155.

117 ההשמטה העקבית של איזכור עניין ראש חודש בנוסחי העמידה של ראשי שנים למרות ההגיון ולמרות ההלכה המובאת במסכת סופרים, כרוכה בודאי בעובדה שראש השנה נחוג גם בארץל, ואם כן אי אפשר , ישראל, בכל התקופה המכוסה על ידי מקורות הגניזה, שני ימים, כמו בחו, היה להעמיד את החג בשני ימיו(כלומר בא׳ וב׳ תשרי) כראש חודש ממש, שמא יטעו לחשב את שאר ימות החודש מיום שני של חג. לעניין חגיגת שני ימים של ראש השנה בארץ ישראל עייןד הר על זה, תרביץ, נג, , מה שכתבתי במאמרי לוח המועדים, 249 ואילך, ודבריו של מ, (תשמ,,ד), 142 ותשובתי על זה שם, 293. מפני טעם זה עצמו נמנעו מלהזכיר את של ראש

123

פרק שני

ו י נ פ א של ר ק מ רף ל ׳ מצו ם כ ת ח מ וביום ש ק ׳ ו ס פ ו עד כה, ה נ א צ מ ת ש ו ר ו ק מ ל ה כ בת ו ק ת ע ה ה מ כ לה גם מ כך עו , ו ( ו ט (או בלעדי ו ש ונאמר׳ פ ל ידי ׳ ה [ג] ע ק ס י פ בל יניי א ש ת ע ב ש ש ב ו ש מ י ו ח לקו ס ו נ א ב י ב מ ש H8/34 ש ״ ל מכ״י ט ב 1 א 1 8 ות. י פייטנת ו א ר מ א , ו ם י ק ו ס פ ו בין שני ה ד י ת שהפר ו ל י ה ו ק 1 נראה שהי 1 ל ראש השנה9 י ל לה ח י ת פ ת ה ו א ו ל מ י ד ק ה , עם ש יבוא׳ עלה ו ו י נ י ׳אנא אלהי ר ח י א ק השנ ו ס פ הך ד ב ה ע ש ל ידי מ ך ע ת ר ו ת ר ב ו מ א ר ה ב ד ת ה ו א נ ו יי אלהי נ וקיים ל ת ׳ י פ י ט ו א י ר י ט ס הו מ ת ח ׳ ו ו ו ׳והשיאנ ר כך אמר ח ם וכו׳]׳. א כ י ד ע ו מ ב ם ו כ ת ח מ ום ש ובי ך [ ד ו ב י כ פ מ

1 2 0 ם הברכה. תו בחי

ו נ לשו ד ו ה אחי כ ר ב ם ה תו סח חי ו זה נ י ו מן הגנ ו עד עכשי ל ע ת ש ו ר ו ק מ ל ה כ בל ל ו כ , ו ם ה ת ארוך מ צ א ק ש הרגלים, אלא שהו ו ל ת ש כ ר ל ב ם ש ג ד י ה פ י ל עשוש ישראל ד ק : ׳ברוך וכו׳ מ ה מ י ת ח ן ה כך לשו ת. ו ת הרגילו ו מ י ת ח ת שאינם ב דו סו יי עד מו עה ו ן תרו 1 וזכרו 2 ש שנים (נ״א: השנים)1 ד ח מ וראשי שנים (נ״א: השנים) ו. הצירוף ׳זכרון 1 ומקראי קודש׳ 2 : זמנים)3 ם, או י ם (נ״א: הזמנ י הזמנ 1 ו 2 2 שמחה

חודש בראש השנה גם באשכנז הקדומה, עיין סידור רש,,י, מהר, ברבר, סימן קער, 79 ובמקבילות הנמנות שם על ידי המהדיר. וראה לעניין המחלוקת בעניין זה באשכנז ובצרפת, י,,מ אלבוגן, התפילה בישראל, 110. אין ספק שראש השנה נחוג בארץ ישראל הקדומה יומיים, לפחות מימי הקילירי ועד סוף המאה העשירית, וסביר לומר: גם לפני כן וגם אחרי כן. אין צריך לומר שמוספו של ראש חודש נזכר בעקיפין במקראות המוסף של ראש השנה, על פי במדברש סייח , י ט, , . אפשר שלעניין זה מתכוון נוסחו של כ, כט:ו: מלבד עולת החודש ומנחתה וכו,ה שחל להיות בחול, אבל מסיים ׳ונעשה לפניך את חובתינו , 150.29 שמביא נוסח של מוסף לר,י קרבנות מוספים/ עיין גם אלבוגן הנ״ל, שם. אבל אפשר שאין כאן אלא פליטת תמידי יום ושנ קולמוס. בשאר כתבי יד (כגון קמבריג׳ Add.3160/10 ;Add.3361 [= מאן, קטעי הגניזה, 329]; ט״ש 10H3/4 [= אלבוגן, עמידות החגים, 441] 10H11/3-0 [= מאץ, שם, 331]) אין הדיוק בא. ודברי צ״מ רבינוביץ במהדורת פיוטי יניי שלו(לעיל, הערה 94), כרך א, 58 הערה 34

וכרך ב, 381, טעונים תיקון לפי זה. 118 שבעתות של ראש השנה נדירות בגניזה. אבל שרידים משבעתא כזאת(אולי לשבת וראש השנה) באים בכ״י ט״ש ס״ח 123.50. בגוף שבשבעתא זו מתפייטים בזה אחר זה הפסוקים ׳בחודשי ׳אלהינו ואלהי אבותינו גלה׳. וכך הוא במפורש בשבעתא נ פ השביעי/ ו׳וביום שמחתכם/ ל קילירית(חתומה ׳אלעזר הודיה׳) המועתקת בכ״י ט״ש HI5/134 (תחילתה ׳עלה אדר היום׳): הגוף האלפביתי מפייט עד אות ע׳ את הפסוק ׳בחודש השביעי/ ובסופו את ׳וביום שמחתכם/

119 עיין מ׳ זולאי, פיוטי יניי, עמי שיט (כ״י 128). 120 אבל כתב היד לקוי ביותר ואין הציון ׳והשיאנו׳ נראה. גם לשון חתימת הברכה לקוי; עיין בנדפס כנ״ל ע״י זולאי. שיטה זו, להציב את הפסוק העודף לפני ׳והשיאנו, אפשר שהיא מושפעת מן הטיפול המקביל בפסוקי ׳שלוש פעמים׳ בעמידות הרגלים. שיטה דומה נקוטה בעמידות יום

הכיפורים; עיין להלן, 134 ואילך. 121 ׳השנים׳ בא בכ״י ט״ש H8/61 וס״ח 150.29.

122 במובא על ידי מאן, קטעי הגניזה, 329, מכ״י קמבריג׳ Add.3160/10: ׳ומועדי השמחה/ 123 ׳הזמנים׳ בא בכ״י ט״ש H8/59, ובסוף ברכת שופרות בכ״י קמבריג׳ Add.3361. ׳זמנים׳ — במובא על ידי מאן כנ״ל מקמבריג׳ Add.3160/10. חלק משינויי נוסח אלה ודאי אינם אלא

פליטות קולמוס.

124

עמידת שלוש הרגלים והימים הנוראי•

יתו במקרא. י ו / בא כאן כהו ה ע ו ר יוס ת ׳ ך ו ו ר כ ה לייום ז כ ר ב ף ה ו ק בג ר ו פ מ / ה ה ע ו ר תת כ ס מ ת הנרמז ב ו ר מ . ל ד ב ל ת ב ב ש פן ב ם או ם הצירוף לא שימש בשו ו ק ל מ כ מ

ם. פרי סות ו א ת ע ש א ב י ל פ ש שנים׳ ה ד ח מ ש ישראל וראשי שנים ו ד ק מ ל ׳ ו פ כ ר ה כו ז האי. ד מן הצירופים ישנים׳ ביחדשים׳ ח א ף ב י ל ח ה ת שיש ל ו ט ש פ יח ב א הנ 1 הו 2 4 : ן ג אלבוה ש בראש השנ ד ו סח איזכור ראש ח ו ת סופרים לעניין נ כ ס מ א ב ב ו מ ה ש , מ ת מ א בד ח אף א ל ב ב ) נראה רומז לזה. א ש הזה׳ ד ו ש ח א ר ב דש הזה ו א קו ר ק ב מ ו (׳ביום טת פ ו ק ת ש ב ו מ י ש ה ב ח כז ס ו א היה נ ל ר ש רו נראה בבי ו כך, ו נ א צ א מ ת ל ו ר ו ק מ מן הה אכן היה איזכור כ ר ב ל ה ם ש ח קדו ס ו נ ב ד ש מ ל ת הצירוף מ ל פ כ ה הגניזה. אך יתכן שס ק ט א הוא שגם ב ל פ ו 1 מ 2 5 ו ושונה. מ ו ק מ ע מ ק פ ו א ה הו דש, ו ל עניין ראש חו שא ל ו א מ ת א ח בה, ל ן וראשי הישי ד הסנהדרי מ ע מ עד, ב ת הו י ב ש ב ד ו ח דוש ה קילא ציינו / ו ם י נ מ ז ה ה ו ח מ ש שנים ומועדי ש ד ח מ ים ו ש ישראל [וראשי] השנ ד ק מ ׳

ה בראשי שנים. כ ר ב ם ה תו ת חי ע פ ש ה א ב ר שהו מ ו ב ל קרו 1 ו 2 6 . ׳חדשים׳

[י]

ל ת ש דו ת והן עמי לו י ת רג ו ד י מ ה, הן ע ת ראש השנ דו ל עמי ם ש י ע ו ב ק ת ה ו א ח ס ו נ ל ה כ בת, ל העדו כ ו ב נ ת בימי ו ר מ א נ ׳ ה ך ד ח ובכן תן פ ת ׳ ו א ק ס י ן פ ת בהעדר ו ט ל ו , ב ף ס ו מנו מעין סימן ו הן בימי ל ל ת ה ו א ק ס י פ 1 ה 2 7 ה השלישית. כ ר ב ך ה ו ת בימים הנוראים, בת ו נ ו ש א ר ת ה ו כ ר ב ת ב ו פ ס ו ל פי שאר ת ע , ו ל פיהן ם; ע ראי ו ם הנ מי ת הי ו ד י מ ע כר ל הים י א צ מ מ ה. ה ת השנ מו ר י א ת ש ו ד י מ ע ו מ ל ל ת הימים ה דו ת עמי ו ל ד ב , נ ת ו נ ו האחר ודים ת היחי ד י מ ע ל ב א ר ש ו בארץ י אמר ם לא נ י ע ט ק ה ם ש חי י כ זה מו י ם מן הגנ י ל העו1 יש 2 8 ר צויינה במחקר ב כ ה זו ש ד ב ו ל ע ר. ע פו לא בימי כי ה ו נ ש ש ה א ר א ב , ל ל ל כד מ ע מ ו ב ל ל ם ה י ע ט ק ת ה ר י מ א ת גם באשר ל מ מ ו ת ד זה הארץ ישראלי י נ ף, שהג סי להוט ע מ כ דה הזאת, לפי ש קו ת בנ ו ח ת פ י ע מ ש מ ־ ד ה ח נ ו מ ת ם ה ת הש״ץ. אמנ ר ז ח ם, ב הרביב וראים: רו ת הימים הנ ו ל י פ ת ת הש״ץ ב ר ז ל ח ע ש ב ק סח ה ו ל נ ת ע ו י אין בידינו עדור פו ה או ביום כי ש השנ א ר ת הרבים ב ל י פ ת ה ל ל י פ סחי ת ו ם נ י א י ב מ י היד ה ב ת כי ע ט ם ק י ר ס , ח ו י ן מאל ב ו ר מ ב , וזה ד ה ל א : גם מ ת ו ר א ו פ ט מ ו י ת פ ו כ ר ע ם מ י ד י מ ע מ

124 עמידות החגים, 435, הערה 1. 125 בודאי מפני הטעם הנזכר לעיל, הערה 117.

126 עיין ע׳ פליישר, ׳בירורים בבעיית יעודם הליטורגי של פיוטי קידוש ירחים׳, תרביץ, מב (תשל״ג), 348, ושם הערה 35. ועיין שם בצילום כתב היד. אין לשער שבמקום המחוק בטקסט בא איזכור לראש החודש. אבל בפיוטי קידוש ירחים, שנאמרו, כמוכח שם, אחרי הכרזת החודש, חתמו ׳מקדש ישראל וראשי חדשים׳. וקשה לומר שנוסח ההכרזה שם מכוון לקידוש

השנה ולא לקידוש החודש, כי גוף ההכרזה מדבר במפורש בקידוש החודש. 127 סיכום המחקר בעניין הפיסקאות הללו עיין אצל ל׳ ליברייך (לעיל, הערה 106). עיין גם י׳ היינימן, התפילה בתקופת התנאים, 141 ן הנ״ל, עיוני תפילה, 55 ואילך; ד׳ גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים, א, עמ׳ כ, הערה 16. והשווה נ׳ וידר, לחקר מנהג בבל, 136, ושם הערה 3.

128 השווה אלבוגן, עמידות החגים, 590.

125

פרק שלישי

לא , ו י ר בבל ש ק ה ש ב ר ו פ מ א ב ה, ב ם מז י מ ע פ את ל ל ז כ ו ב ה שמצאנ מ . ו ך ד ח ובכן תן פ ׳ש ו מ י ש ו ב א הי ת ל ו א ק ס י פ ה ה ש ע י ב ק ס מן ה ו ט שאין מנ ע מ 1 כ 2 9 . ר ארץ ישראלי ש ק ה ב

ם. ת הרבי ל י פ ת לא ב ת היחידים, ו ל י פ ת ת הגניזה, לא ב פ ו ק ת ע בארץ ישראל ב ו ב ק

ה מ ל בני ארץ ישראל יש בידינו כ ם ש ת ל י פ ת ם גם ב י ע ט ק ל ה ל נ ו כ ח ו ת ם ש ל ע ב אד ר ו פ ס כ ו ל פי כ״י א 1 ע 3 0 גן ה פירסם י״מ אלבו א מ ת ה ר בראשי ב כ . ו ת ו פ ל א ות מ י עדור מ ו ה ח ב ר ל ה י כ מ , ה ק ה ב ו ף ביותר, ארץ ישראלי מ ב יד מקי ת א כ 2721/13, שהול גם ל ו כ ת, ה ת שחרי ד י מ ל ע ה ש נ ב משו כ ר 1 ה 3 1 ת יום כיפור, ו ל י פ ת י ל י ופייטנ רג ליטוה ד י מ ע ל ה ע ש ב ק סח ה ו ש יוצא דופן ביותר. נ מו ׳ בשי ך ד ח ובכן תן פ ת ׳ ו א ק ס י ת פ א

ן זו: מסר כאן בקיצור נמרץ132 בלשו נ

צחק ם אלהי י ה ר ב ו אלהי א נ תי י אבו ה ל א ו ו נ ה יי אלהי ת ך א [נז] ברום וארץ נה שמי ן קו ו ל עלי ורא א ר והנ בו ל הג ו ד ג ל ה א עקב ה אלהי י ו

ל דור ודור כ ו ב נ י ח ט ב ו מ נ ו ומגן אבתי נ מגני

ם ה ר ב ה יי מגן א ת ברוך א

ם י ת ם מ י ק ם מ י מ ל ו ק לדין עריצים חי ע ל גאים חז י פ ש ר מ בו ה ג ת א

129 אמנם, כפי שהראה נ, וידר בתרביץ, לז, 136 ואילך, גם מנהג בבל הקדמון לא הכיר את שילוב הקטעים הללו בעמידות הימים הנוראים. לדעת וידר, הקטעים נתקבלו שם תחילה לחזרת הש״ץ בלבד, ורק לאחר זמן חדרו אל תפילות היחידים, ואף זאת בהדרגה. בסידור רס׳׳ג אין כידוע רמז לקטעי ׳ובכן תן פחדך. לדעת וידר (שם, 257, הערה 199) גם רב עמרם גאון לא גרם את הפיסקאות, ומה שמצאנו אותן בנוסח הנדפס של הסדר(מהד׳ גולדשמידט, עמי קלה) אינו אלא מעשה המעתיקים המאוחרים ששרבבו את מנהג זמנם לתוך החיבור. כפי שמציין וידר(שם, 136, הערה 3, ותרביץ לד, 45) גם בסידור ר׳ שלמה מסג׳למאסה אין הקטעים מובאים אלא לחזרת הש״ץ ורק במוסף של ראש השנה. אבל עיין עוד בסמוך, הערה 152. ועיין גם מאן, קטעי הגניזה, 329, ששם באים הקטעים בהקשר ארץ ישראלי, במוסף של ר״ה. ואפשר שהוא

ך הקדוש׳. ל מ ה בהשפעה בבלית; השווה שם לשון הברכה: ׳אדיר המלוכה ו 130 עמידות החגים, 594 ואילך.

131 כתב היד מכיל כעת 20 דפים(דפים 125-106) העשויים שני קונטרסים. קונטרס ראשון(שהיה, בטומוס המקורי הקונטרס השלישי, כמוכח מן הגימ״ל הזעירה הבאה בפינה השמאלית העליונה של הדף הראשון; דף 106 ע״א) שלם, אבל השני, המתחיל בדף 116 ע״א, חסר גליון אחד, שהקיף את הקונטרס משני צדדיו. בין דף 115 ע״ב ל־116 ע״א חסר אפוא דף. הקונטרס הראשון מתחיל באמצע תפילת השחר של יום כיפור, וממשיך ביוצר (את היוצר הבא כאן פרסמתי בספרי היוצרות, 358 ואילך). נוסח העמידה — והוא אם כן נוסח שחרית בלי ספק ־־ מתחיל בדף 111 ע״א. מכאן עד סוף הקונטרס הכל פורסם על ידי אלבוגן, עמידות החגים, 594 ואילך. הקונטרס השני מתחיל באמצע ׳יעלה ויבוא׳ של עמידת המוסף. נוסח העמידה פורסם מכאן על ידי אלבוגן, שם, 442 ואילך. אחרי העמידה הזאת אין וידוי, אלא עם סופה נאמר: ׳ויקול הדה אלתחנונים׳(כלומר: ויאמר אלו התחנונים; דף 117 ע״א) ואחר כך: ׳לא בחסד ולא במעשים באנו אליך׳ וכו׳. מכאן ואילך באים פסוקי רחמים וסליחות פייטניות לרוב, עד דף 123 ע׳יב. כאן ניתנות הנחיות קצרות לעמידת המנחה ולאחריהן שוב פסוקי רחמים.

132 הנוסח המלא של העמידה ניתן בודאי בקונטרס שלפני כץ, לתפילת ערבית.

126

עמידת שלוש הרגלים והימים הנוראי•

ך ה ל מ ו ם ואין ד ה מתי י ח מ ל חיים ו כ ל כ ל מ ט ד ה רי ח ומו ו ר ב ה י ש מם ה המתי י ח ב<רוך אתה יי> מ

ש וג אתה קדו

1 3 ת רצונך3 ו ש ע ) ל ד ע ) י ל ה בישראל עמך. רצה. א ת ר ח אתה ב

דתו ת עמי ר א ו מ ג ל שלא ל ל פ ת מ רה ל ת, המו ב היד הערה בערבי ת כ ת ב פ ס ו ת וכאן מת, אלא ש פסיעו ו ל ו ש רי ע לאחו ו ס פ , ושלא ל ר כ ן אמרי פי׳ ו ם ׳יהיו לרצו ו ק הסי ו ס פ בל א ש ל ח מ ס ו ק נ ת ע ו ך מ ש מ ה 1 ב 3 4 . ק בהמשך ת ע ו מ ה ש ת מ , א ה ח ו א ש ו ה ש , כ מר לות כ ר ם ב ל חיתו ל ו 1 כ 3 6 , ם שלנו י הג ל במנ ט כרגי ע מ 1 כ 3 5 / ך ד ח [ובכן] תן פ ת ׳ ו א ק ס י פ/ ך ה ל קו ל ׳על כן נ ש ׳ ו ח ב ש ו ל נ עלי ל ׳ ם ש ל ח ש ס ו ק נ ת ע ו ר כך מ ח 1 א 3 7 ת השם. ש ו ד קד ו א ב מ ב קרו כ ר ה ם נביאים, ב י ב ו ת רה כ י סדר תו פ ת ל ו י כ ל י מ ק ו ס ר פ ם צרו ה י ר ח א ל וומה ם סי עתקי ם מו קי י ראש השנה. אחרי הפסו ספ ע של מו ב ק סחי ה ו נ ו ב נ א בימי ב לו ל ו לם כ ל העו ל כ ך ע ו ל ו מ נ תי אלהי אבו ו ו נ ת ׳אלהי ו י כ ל מ ת ה ק ס י ל פ ב ש ג ש נ הש ישראל ד ק ה יי מ ת : ׳ברוך א ח ס ו נ ום ב ת הי ש ו ד ת ק כ ר ם ב תו ף גם חי ו ס ב ל ׳ ו ך ד ו ב כ בל ל בו את כ ו ח מ ן הזה, ל ת העו ל י ח ן הזה, יום מ ת העו ח י ל ם הזה, יום ס רי ו ויום צום הכפת ק ס י ל פ ל ו ׳ כ א ט י ׳על ח ע ט ם ק ום כיפור, ע ח של וידוי לי ס ו ן בא נ א כ . מ ׳ ו נ נותי עום רי ו ה גם במחז א ב ׳ ה ל בני בריתך׳ וכו ך ע ת ל מ ח מ ך ו מ ו לישראל ע נ ך יי אלהי ת ב ה א מ ו ׳ה ת מ ע ד ה הזאת. אין ל ק ס י פ ף ה ק בסו ס פ ע נ ט ק ל יום כיפור. ה ף הוידויים ש ו בסו נ של

133 ׳לעשות רצונך [כרצונך אמן יי], הוא נוסח הסיום של עמידות ארץ ישראל, כפי שהוסבר לעיל, 89 ואילך.

134 ׳ולא יכתם ויקול יהיו לרצון ולא יתאכר אלי כלף ג כוטה והו מנחני אלי אן יקול׳. 135 בכתב היד: ׳תן פחדך׳, בלי ׳ובכן׳. אין זו טעות, כי גם בקטע שיובא להלן מכ״י ט״ש ס״ח

150.29 כך כתב הסופר, אלא שיד מאוחרת הוסיפה שם ׳ובכן׳ לפני ׳תן פחדך׳.ובכן צדיקים יראו וישמחו׳, ולא ׳ואז׳ כמו שמצאנו בכתבי יד 136 אבל בפיסקה השלישית בא כאן ׳p אירופיים (אשכנזיים) קדומים. ונראה שכך היה הנוסח הקדום, לפחות בשימושם של בני א ישראל. כך הוא גם בקטע ט״ש ס״ח 150.29 שיובא ממנו בסמוך. קצת שינויים מן המקובל בימינו באים בסוף הפיסקה האחרונה (׳ותמלוך׳). קטע זה מסתיים בשני מקראות שאינם בנוסחים של ימינו: יש׳ כד:כג(׳וחפרה הלבנה ובושה החמה׳ וכו׳) ושם כט: כב־כג(׳כה אמר יי וכו׳ לא עתה יבוש יעקב׳ וכו׳). הפסוקים מכוונים להעביר לברכת קדושת השם, והם שכיחים בסוף שרשרות הפסוקים של משלשי קדושתאות קדומות. הפסוק הראשון בא גם בנוסח פרם

(מהד׳ טל, 150), במחזור חלב, וגם בסידור הרמב״ם, ומשם במנהג תימן. 137 מטבע החיתום, ׳אדיר המלוכה והאל הקדוש׳, נזכר בירוש׳ ראש השנה פ״ז ה״ו, נט ע״ג. השווה מאן, קטעי הגניזה, 329. נוסח זה של חיתום טיפוסית לברכת קדושת היום ומלכויות במוספיp מקדש ישראל וראשי שנים ומחדש א ראש השנה. השווה מאן, שם: ׳אדיר המלוכה מלך כל ה.H8/59 ובכ״י ט״ש iv.248 שנים ומועדי השמחה זמנים ומקראי קודש׳. וכן הוא בקטע מוצרי ובכ״י קמבריג׳ Add.3361 : ׳ברוך... מקדש ישראל אדיר המלוכה׳ וכו׳, והוא מן הסתם משובש, וצ״ל ׳אדיר המלוכה מקדש ישראל׳ וכו׳. מעניין הדבר שכתב היד שאנו דנים בו מביא לעמידת המנחה ליום כפור (דף 123 ע׳יב) ׳המלך הקדוש׳, כציון לחיתום הברכה השלישית! ׳אדיר

המלוכה מלך הקדוש׳ בא גם במנהג פרם (מהד׳ טל, 150) ובמנהג רומניאה.

127

פרק שלישי

ל ב ל אחרי הוידוי. א ל פ ת מ ת ה ב היד א ת ל כ ע ל ב י ב ו , ועד אנה ה סח ו ך הנ ש מ היה הם ר, ואין ש ל יום כיפו ף ש ס ו ת מ ד י מ ח ע ס ו ב היד הזה בא נ ת ל כ סף ש ו ס הנ ר ט נ ו ק ב

1 3 8 ו זה עתה. ל שתיארנ ו פ כ ה ה נ ב מ הל ה השנייה ש מ ו ק ה ר ש מ ו רה ניתן היה ל ך כזה. לכאו א מבי צ מ ך מ ה להערי ש קר כן, שהרי מ ו ר ל ש פ ל אי א ב . א ה ל י פ ת ל ה ת הש״ץ ע ר ז ת ח ת א ר א ת ת מ י ר ח ש ת ה ד י מ ערש דו , ו ש ח ל ה ב ל י פ ת ל ה ך ש ש מ ת מ ך ישיר ו ש מ ה ק הזה כ ל ח ת ה ק מציין א י ת ע מ הל ך א ש מ ה ת ה א לצרף א ל , א ם ל ש ו מ ת ל י פ ת ת ים א א לסי ל ל ש ל פ ת מ ש מן ה ר ו פ מ בל א ש ל מה׳ השנייה, שיעור מ קו , ב׳ ו . גם אין לנ ם לכן ד ו ה ניתן ק ח ס ו נ ה ש ל י פ ת הת כ ר ב ט ל ע ו ו רמז מ ל רת הש״ץ: אין כאן אפי ב אילו היא חז י י ח ת , כפי שהיה מ ה ל י פ תת כ ל ו ה ת ו כ ש מ נ ת ו י ש י ל ש ה ה כ ר ב ע ה צ מ א ה ב ל י ח ת ה השנייה מ ל י פ ת . ה ה י ח מ ה ן ו המגד ו ע ו ) ר ו פ י ת יום כ ד י מ ע ת ב ו י כ ל מ י ה ק ו ס פ יכות יש ל ה שי ן מ י לך. גם אין להב ם ואי ש מ- ו ־ ל ל ם ה י ט ר פ ל ה 1 כ 4 0 ת היום. ש ו ד ת ק כ ר י ב ר ח 1 ואיך יבוא הוידוי א 3 9 ( ת! בשחריאם כן , ו ד ם מאו י פ י ק ם מ י ד מ ל מ ע דאי ב ו ו ר ו ק מ ה ב ר שהי א ו פ ב יד מ ת כ ם ב הם באי ו. ואין ן ת החז ל י פ ת ן ל ו ח מכו ס ו נ ה ת ש ו ר ש פ א ם את ה ללי ד — שו ס ו מ הג מ הוא מייצג מנעד ך ו ד ח ן ׳תן פ מ , ל ת כ ר ע מ ל ה כ 1 ש 4 1 , ל י׳ מאן ת הערה ש ו ב ק ע , ב מר א לו ל ו דרך א לני ע ט . ק ( ! ד י ח י ל ש ) י ו ד י ו א ל ו ב מ ר הזה כ ו ז ח מ ל ה ע ה אצל ב ש פ ת ת היום, נ ש ו ד ת ק כ ר ב

בלתי רגיל. י ו ד משנ י ק פ ת , ב ם מ ו ק מ ץ ל ב הזה מחו כ ר ה א ב ו פ ׳ שימשו א ך ד ח ׳תן פח ״ ש ס ״ ב יד ט ת כ ו גם מ נ י ה לפנ ל ו , ע פן ת יוצא דו ו ח ג זה, אם כי פ ו ס א מ צ מ מח ס ו ף נ ר זה סו ח ה א ז ם ב י ק ת ע ו ב יד זה מ ת כ . ב ל לעניין אחר י ע כר ל ז ר הו ב כ 150.29 ש( ה כ ר ב ם ה תו ׳ עד חי ת ו ר צ ו צ ח ם ב ת ע ק ת ו ן ׳ מ ) ה נ ש ל ראש ה ת ש י ר ח ש ום ל ת הי ש ו ד קח ס ו נ ם ה ד עם תו לך. מי אי ׳ ו ו תתן לנ ו , מ׳ ה׳ סף ראש השנ מו ל ׳ ט ש ע מ א כ ל מ ח ה ס ו נ ה ו

: ב כך ו ת כ

ה ש השנ א ר סף שיני ל [נח] מו

( ד ע ) י ל ת א ר ח ה ב ת ש א ו ד ק ל ה א ה ה ו י ח מ ל (תאמר) מגן ו ו ק תו וגו נ ו יי אלהי ותתן לנ

ל ייראוך כ ת ו א ר ב ה ש ל מ ל כ ך ע ת מ י א ך ו ך עליכל מעשי ד ח תן142 פך (וכו׳) י ו לפנ ישתחו ם ו המעשי

138 צריך לשער שהוא לא בא גם בחטיבה שהכילה את תפילת הערבית (חטיכה שאינה לפנינו, כזכור), כי אחרת לא היה הסופר מעתיקו כאץ שוב בפירוט כזה.

139 מובן שבין בתפילת הרבים וביץ בתפילת היחידים אין מקום למלכיות ביום כיפור. 140 לפי ההלכה יחיד אומר וידוי אחרי תפילתו ואילו שליח ציבור אומר וידוי בתוך הברכה

הרביעית. מה שעומד לפנינו אינו מתאים לא להלכה זו ולא להלכה זו. 141 קטעי הגניזה, 325, הערה 119. מה שנאמר שם על כוונת המנהג שהמתפלל ׳ידלג על ובכן תן פחדך בברכה השלישית כדי להשאיר את הפיסקאות לסוף, כהקדמה לוידוי, היא מליצה בעלמא, ואין הכוונה אלא לומר שהקטעים שימשו כמבוא לוידוי ולא היו כלולים כלל בברכה

השלישית. והראיה שאין הם נרמזים בסיכום העמידה למנחה (דף 123 ע״ב). 142 כך. יד מאוחרת הקדימה ׳ובכן,. עיין לעיל, הערה 135.

128

עמידת שלוש הרגלים והימים הנוראי•

ם רי ו ל במחז ב ו ק מ ט כ ע מ ) כ . . בכן צדיקים. . ו . . ד ן תן כבו כ ב ו ) ו ר ד ס ך כ ש מ ט נ ס ק ט ה. ך ר י ובירושלם ע ם ׳ י , במל ר כ א יי׳ ו ך אתה הו ותמלו ת ׳ ק ס י פ ע ב ט ק 1 הדף נ 4 3 . שלנו, לא ם יוצא דופן קו ׳ במי ך ד ח ת קטעי ׳[ובכן] תן פ ב א א שו א אפו א הזה מבי צ מ מ הף של ראש השנה. ס ו מ ת היום ב ש ו ד ף ק ו ק מג ל ח ת אלא כ ה השלישי כ ר ב ה ל ב ח ר ה כת זו ר ת ו . כ , ה נ ש ש ה א ר י ל נ י סף ש מו : ׳ ת ר ת ו כ ל ה ה ציונה ש א הז צ מ מ א ב י ל פ ל מ ב אום שני של ה בה לי נ ו ו ר שהכ ש פ ל ברור שאי א ב ת. א דאו ו ה בו ש ר פ ר ל ש פ , ואי א ה מ ו ת סה ביום ח ס ו נ נה מ ל ר:׳ה היה שו ה ביום שני ש ד י מ ע סח ה ו ה, כי לא יתכן שנ ראש השנסח ו נ סף שיני׳ כ מו ינת את הי ת מצי ר ת ו כ ה ח ש י ר להנ ש פ דה אי א ה מי ת ו א . ב ן ראשוף של ראש השנה, ס ו ת מ ד י מ ע ת ש ע ד ל ה ת ע ו ל ע ה ה ל ש ק י ש ה מפנ ל י ח ת הש״ץ, ת ר ז ח לת הגניזה בלא פ ו ק ת לה ארץ ישראלית ב , נאמרה בקהי פר ת בשו ו ע י ק ת ת ה ד י מ היא ע1 4 4 ת ציון שגורות. ו ע ב ט יזה מ ת הגנ ו ק ת ע ה ן זה יש ב י י י שלענ נ ת מפ י ט, ושנ ו רי פי עיטוח ס ו נ ת ה א ב ר ה ח א ד ל י מ ע ה ר היתה ל פ ו ס ת ה נ ו ו ו אומרים שכ ו אנ נ ח ר ט על כ ע מ כל ב ו ק א מ ה גם הו , שהי י ב אטי ח אפשרי שני, אלטרנ ס ו ה נ נ ש ת ראש ה ד י מ ל ע ר ש ו השגי ע ט ק ך כ ד ח [ובכן] תן פ ת ׳ ו א ק ס י ת פ ת א עי ה הרבי כ ר ב ל ב ל כ ש 1 ו 4 5 , מו במקו ו ו מנ בז

ם הרגיל. מ ו ק מ ם שלא ב ל אופן גם כאן שימשו הקטעי כ . ב ה ב ח ר ה

ל ב ו ק מ ה 1 ו 4 6 , ת ו פ ל ח ת ת מ ר דעו ק ח מ ך נאמרו ב ד ח ובכן תן פ י ׳ ע ט ל ק ם ש א צ ו ל מ עח את ו ת פ ועדו מעיקרן ל נ סדו בארץ ישראל ו ו ת נ ו א ק ס י פ ה ם הוא ש י ר ק ו ח ו בין ה נ בימיו ב ל ו ם ש י ע ט ק י דעה זו, ה 1 לפ 4 7 ל ראש השנה. ף ש ס ו מ ת ה ו ד י מ ע ת ב ו י כ ל מ י ה ע ט קטתו של י שי פ ) ל ת ו י כ ל מ ם ה ו ק ה מ כ ל ה א לפי ה א ברביעית, שהי ל ו ) ת י ש י ל ש ה ה כ ר ב בו של ר׳ ת ע י ד פ 0 ; ל : ה ד ״ ר ) ה נ ש מ א ב ב י ק , ע ק בעניין זה עם ר ל ח נ ן בן נורי, ה וחנ ר׳ יה כ ר ב ר ל מ ו ל ת השם, כ ש ו ד ת ק כ ר ב ף ל ר ט צ ה ת ל ו י כ ל מ ת ה כ ר יוחנן ראויה היתה בה פ ר צ י ל ) שראו ה ש ע מ ה ל כ ל ה ה ל ב ק ת נ ה ש ע ד ו ה ז ו ) ר ו ב בא ס ד ר׳ עקי ו ע ת, ב השלישי

143 השינויים כמעט שאינם ראויים לציון. אבל במקום מה שנאמר אצלנו ׳כמה שידענו וכר שהשלטון לפניך׳ וכו׳ כתוב כאן, כפי שמתאים לסגנון הדברים: ׳ששלטון בידיך, וגבורה בימינך׳. במקום ׳ובכן תן כבוד יי ל ע מ ך ׳ כתוב כאן: ׳לשמך׳, וכך היה כנראה הנוסח המקורי. בפיסקה ׳שמחה לארצך׳ מושמטות ווי החיבור(׳שמחה... ששון... צמיחת... עריכת...׳). בסוף ׳כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ׳ נוסף: ׳ומלכות העליזה במהרה תעקר׳. תוספת זו ראה גם במחזור חלב ובמנהג פרם ובסידור הרמב״ם ומשם במנהג תימן, אבל במנהגים המאוחרים

הלשון מורחב בסוף המשפט. 144 בדרך כלל — לא בכותרת אלא בציון ׳ויאמר שליח ציבור׳ או כיו״ב, בעברית או בערבית.

בכותרת מצאנו לעיל (קטע [פז]): ׳מוסף ציבור׳. 145 נוסח אלטרנאטיבי זה — צריך לומר שלא צמח בארץ ישראל, כי כפי שאנו רואים, בני ארץ ישראל היו צמודים מאוד אל לשונות הקבע של עמידות החגים שלהם ולא סטו מהם — באשר לתפילות היחידים — שום סטייה. על כורחנו אנו אומרים שה׳מוסף שיני׳ כבר הוא עומד בהשפעת מנהגי חו״ל, קרי: מנהגי בבל. כתב היד המביא את הנוסח אינו נראה קדום במיוחד.

146 עיין לעיל, הערה 127. 147 לפי דעה זו הן מקבילות אפוא לקטע ׳על כן נקווה לך׳ הבא במנהגות שלנו. אם כן במקורם נועדו הקטעים לבוא רק בעמידות המוסף של ראש השנה, ובתפילת הש״ץ בלבד, כי היחידים

לא אמרו את התקיעות בתפילתם.

129

פרק שלישי

ן מ ת ל י ש י ל ש ה ה כ ר ב ך ב ד ח ובכן תן פ י ׳ ע ט ם נותרו ק קרי ת החו ע ד 1 ל 4 8 לרביעית.י פ ו ל א ב , ש ת ו י כ ל מ ן בן נורי, אלא ש פ ם ו ק י ה ו כר׳ יוחנ הג ו שנ ד הי ם עו ה ב ים ש מנ הזא ו ב כרע ל ר הו ב כ ה ש ת מ ל א י פ כ ה , כדי לא ל ו , הושמט ו ם הלל י ע ט ק טה זו אחרי ה שי

ת היום. ש ו ד ת ק כ ר ב בי ח ס ו נ ה ב תי ו אחי ׳ ו ך ד ח ובכן תן פ ל ׳ ותר ש ת בי ו ט ע מ ת ה ו י ו קר ר ההי ו א ל ל ב א, יש פן ים ויוצאי דו י ם משנ הן בשימושי תי פעו הו ל בני ארץ ישראל, ו ה ש ל י פ ת הן פ ו א ו מכירים ב ל שאנ כ ל התיאוריה הזאת. כי כ ה ש ת ו פ י ק ת ר ל ש א ת ב ו ק פ ת ס ו ל ע ה לר ר ו ב ל ובני ארץ ישראל נראה מ ב ל בני ב ם ש מי ה הקדו ל י פ ת ת ה ו ג ה נ ת מ ם יותר א ל ש ו מי פ ת. כ י ת בבל ר ו ס קף מ ה בתו נ בראשו ש ו א ר ׳ שרדו ב ך ד ח ובכן תן פ י ׳ יותר שקטעש ו מ י ם ש ם שו ה לא עשו ב ל ו ל ט כ ע מ ם כ י ע ט ק ת ה , בני ארץ ישראל לא ידעו א ו נ שראית ו ל י ה ק ית ב יטנ ה הפי ל י פ ת ל ה ה ש ת צ ו פ 1 ת 4 9 ע הרגילים של עמידותיהם. ב ק סחי ה ו נ ב: ( ד ב ל ב ) ץ ״ ש ת ה ר ז ח חדו בא״י ל ו ם י י ע ט ק ה ת ש ו ר ש פ א ת גם את ה ל ל ו ארץ ישראל שת ו מ ו ק מ ב י ראשי שנים, ו פ ס ו מ ת ב ו א ת ש ו ד ו ק , אמר , ברובן ת ארץ ישראל ו ל י ה ק בp ל יוסי ות, בין ש י ת פייטנ ו ת ע י ק ת ת ו ח פ ת אמרו בודאי ל ו א ת ש ו ד ו ק ם לא אמר ה ב שש ו ל ת ש א ת ו ו נ ש הראשו ו ל ת ש ל הקילירי ובין של פייטנים אחרים. א יוסי, בין שם. די ו אותן היחי ר מ א , כדרך ש ה ט ו ש פ ן ה נ ודאי בלשו ם אלה בו ת אמרו במקרי ו נ ו ר ח א הק ז ח ת ה מ מ ש ו ר ת ש ו ק י ב , ד ם ה ל ג ש ח ת ה ו ד י מ סחי ע ו ל בני ארץ ישראל בנ ם ש ת ו ק ב דה כ ר ב ת ה ב א י ח ר ה ם ל ה חה ל י דאי לא הנ ם נושא זה יותר, בו דקי ו בו ל שאנ כ ו כ נ ב ל ב

1 5 0 ה מיוחדת. ב ח ר ת ה השלישית כ ר ב א ל ו ב ם מ י ד ק ה ה ל ל י ח ת ועדו ב ׳ נ ך ד ח ובכן תן פ ת ׳ ו א ק ס י פ ה ש ח נ ה ה ה הנ וותר. כי ה בי ח ו ת ה מ ח נ ל היא ה ב ה יפה א ח נ בא דר׳ יוחנן בן נורי היא ה ת אלי ו י כ ל מ הי ח ס ו ת נ ת א ו א ר גם ל , ו ג ל פ ו ר מ עו ם בשי י ע ט ק ח ה סו י ת נ ם א י ד ק ה ו ל תנ ת או ב י י ח היא מ

148 לפי הירושלמי(ר״ה פ׳יז ה״ו, נט ע״ג) נהגו לפי שיטת ר׳ יוחנן בן נורי בגליל, ולפי שיטת רבי עקיבא ביהודה. שיטתו של ר׳ יוחנן, אף על פי שלא נתפשטה, לא נדחתה מפני סיבה הלכתית.ך בהקשר ארץ ישראלי בא בכ״י המוזיאון הבריטי ד ח 149 אבל שימוש רגיל בקטעי ׳ובכן תן פ 55570.-01 דף 31־32 בעמידה רגילה של שבת וראש השנה(עיין על כ״י זה לעיל, קטע [כא]). בכ״י זה יש להפוך את סדר שני הדפים: בדף 32 מועתק סוף קטעי ׳ובכן׳, החל מ׳[וגם הרשעהח ומלכות העליזה מהרה תעקר בימינו׳, והוא א כולה] כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן ה נמשך משם עד חיתום הברכה(׳האל הקדוש׳). אחר כך בא הנדפם לעיל קטע [כא]. קטעי ׳ובכןס ישראלי, בתוך קדושתא של שחרית ליום כיפור, גם בכ״י תן פחדך׳ באים בהקשר פייטני, א אוכספורד 2705/16 דף 55 ע״א-ע״ב. מקור זה נזכר על ידי נ׳ וידר, לחקר מנהג בבל, 148.

150 מובן שהנחה זו אינה יכולה לתבוע סמכות של ודאות כללית. תפילת החזנים ודאי היתה שונה ישראל מתפילת היחידים, ובתקופת הפייטנות הקלאסית ודאי היתה שונה מאוד. השאלה היא אם ניתן לשער שהשוני בין תפילת היחידים לתפילת הרבים עמד בארץ ישראל ימים רבים. לפי המשתמע מן הגניזה על קטעי פרוזה, ולו נשגבים ומכונפים כקטעי ׳ובכן תן פחדך, הפייטנית, רוב הקהילות, ואולי כולן, בחרו בין שתי אלטרנאטיבות חדות: החזנים אמרו בהן או תפילה מפוייטת, כלומר קדושתא מקיפה, או שחזרו על תפילת היחידים כלשונה. הברכה השלישית גם לא היתה בדין שתורחב במיוחד לפי המסורת של תפילת הרבים ב*רץ ישראל, כפי

שיוסבר להלן.

130

עמידת שלוש הרגלים והימים הנוראי•

ו דם לימי ר קו מ ו ל ה עצמה, כ פ ו ק ה ת ת ו א ם, ב אי ו קפו ל , אפי ט ל ח ו מ ם ב י ש ב ו ג ה מ ל י פ ת הת ו י כ ל מ ת ה ג לצרף א ה נ מ ט ה ש פ ת נ ר ש ח א ל ן ש י מ א ה ת ל ב י י ח . היא מ בא ל רבי עקי שר מ ת ש , אלא נ ת ק ל ו ח ל הדעה ה ק זכרה ש ח מ בא לא נ בא דרבי עקי י ת אל עי ה הרבי כ ר ב לה רצף בארץ ישראל, ו ל ת זו לא מצאנ ו ר מ ת ש ה ה הנ 1 ו 5 1 . ן חלקי פ ת באו ו ח פ ת ל ו נ ד פ ק בל ן ש הג במנ ת ו ו י ל ב ת ב ו קצי פי די וקא בקו ת דו צג ו ; היא מי א ט ל ו ש ום פ י גם קי ל או ו

1 5 2 ת חו״ל. ו ל י ה קך ד ח ובכן תן פ י ׳ ע ט ק ל ב ו לעי יש שהשימושים שמצאנ וצריכים אנו להדגם חי רש. כי גם אם אין אנו בטו ם ארץ ישראליים הם שימושים חריגים במפו בהקשרים מ ו ק מ ק ש פ ה אין ס , הנ ( ת (שנעלמו ו י כ ל י מ ק ו ס פ א ל ו ב מ ם כ ע ם שימשו פ י ע ט ק ה של ה הרביעית ש כ ר ב דה, וגם לא ב ר העמי ח א ל י הוידוי ש ע ט ק ן לא היה ב הראשות כ ר ב ר ב מ ו ל ת, כ ו י ת הבבל ו ד י מ ע ם אותם ב ו אנו מוצאי ב ם ש ו ק מ דה, אלא ב העמיוגע ם נ ה ה שיש ב מ , ו ג ח ת ה ש ו ד ק ל ל ל ם רמז כ ו שו ל ל ם ה י ע ט ק . כי אין ב ם ש ת ה ש ו ד קה זו, ד ב ו ת. ע ה השלישי כ ר ב ל ה ם עיקרה ש ה , ש ם ש דוש ה קי ם ו ת שמי ו כ ל לעניין מסדו בארץ ו ם נ י ע ט ק ה ר ש ש פ ה שאי א ח י כ ו , נראית מ ם ל ו ע ה מ ק ב פ ל ס י ט א ה שאיש לא דר׳ יוחנן ב י ל ת א ו י כ ל מ זרים אל עניין ה ו חו א אם כן אנ ל , א . כי בארץ ישראל ישראלוראים: היא נאמרה ב בימים הנ ח ר ת ת ם ש ש ת ה ש ו ד ת ק כ ר ב בה ל תה סי א הי בן נורי, לוראים ם הנ ף בימי ל ח ו ל ה ב ב , כי ב ל ב ב א כן ב ה. ל ת השנ מו ל י כ ה ב נ ו ש ל ו כ ל ל ם ה מי ביך ל ה , וזה מ ך הקדוש׳ ל מ ה ׳ ל הקדוש׳ ל א ה ׳ ה, מ ת השנ מו ל י ל כ ר ש ו ה השג כ ר ב ע ה ב ט מ׳ ך ד ח ובכן תן פ י ׳ ר שקטע מ ו א ל ר בלא ציון. סביר אפו ר, שלא היה מן הדין שיעבו מסעית ט א י ל ב ה , אלא ל ( ו מ ל ע נ ש ) ת ו י כ ל מ א ל ו ב ם מ י ד ק ה ל, לא כדי ל ם הרגי ש ו מ י ש ו ב א בת ל י פ ת ה ב ל י ח לי ת וראים, או ם בימים הנ ש ת ה ש ו ד ת ק כ ר ל ב ם ש ו ת י ח ע ה ב ט שינוי מח י ט ב ם ה י ע ט ק ל ה א ש ל פ ו מ : יופיים ה ד ב ל ה ב ש השנ א ר ה ב ל י ח לי ת , ואו ד ב ל ם ב י נ החזת הימים הנוראים — דו ל עמי כ ל ת היחידים, ו ל י פ ת רתם — אולי האיטית — ל ת חדי אם, י בי ם ליטורגיים שוליים או אלטרנאטי מושי ו לשי ל י ארץ ישראל, ו ג ה נ מ לימים גם ל ו

ת לעיל. ע ד ו ל נ כפי שהוראי

ה ב ש ח ל מ ד איזו שגרה ש ב ל ת — מ מ א ל צד ה ? ע ל ב ב ם ב י ע ט ק ו ה ר ב ח ת ם נ א ה( ם ה ב ם והיפים ש מי ת הקדו חד א ו במי ו ו ( ה שלנ ל י פ ת סחי ה ו ל נ ת את כ ס ח י מ שא ל ר ש ש פ ל א ב ת זו. בני ב ו ר ש פ ל א ו ל ש בה ל ת לארץ ישראל ־־־־ אין סי י ט א מ ו ט ו א

151 כי הפסוקים שהיו צריכים להתלוות אל קטעי ׳ובכן תן פחדך (אילו שימשו באמת פתיחה למלכיות) נשרו בכל אופן.

152 הקטעים באים כידוע בסדר רב עמרם גאון הנדפס ובמקורותיו כתובי היד שהגיעו לידינו. אמת, מסורת הנוסח של סדר רב עמרם מאוחרת ונוסחי תפילות הקבע הבאים בה מפוקפקים ביותר. אף על פי כן אי אפשר להבין בשום אופן את תפוצת הקטעים במנהגים האירופיים בלא שנניח שהם היו כתובים בנוסח קדום(גם אם לא בהכרח אותנטי) של סדר רב עמרם גאון. דעה מנוגדת לזו עיין אצל וידר, לחקר מנהג בבל, 136, הערה 3 ;257, הערה 199, והשווה לעיל, הערה 129. העובדה שהקטעים אינם נזכרים אצל רס״ג בסידורו אולי לא תתמיה אם נניח שהם נקבעו בנוסח הקדום של סדר רב עמרם בחזרת הש״ץ בלבד, ורק למוספי ראש השנה. על כל פנים התמיהה

ס ישראל היה. א בעינה עומדת גם אם נניח שעיקר שימושו של המנהג ב

131

פרק שלישי

י א ר ו מ א ת ל ו ס ח ו י מ ת ה ו ל י פ ת ו שירה; ה ב ה א א ל ר ש מ ו ה ל ב ו ל אין ח ב ט, א ו ו פי ב ה את ביופיין מן ו ל פ ו , אינן נ ל ב י ב מ כ ל ח ם ש ש ר ד ת מ י ב רת, מ ל פי המסו , ע , או שיצאו ל ב בל ימים ת ש ו ד י מ ע ל ל ב ב ל ב א ו מ ש ו רב ו קנ ת שתי י נ ת. המרג ו ת הארץ ישראלי ו ל י פ ת הת ש א ר פ ת, ואם ל ת אמיתי תי ית ספרו נ 1 היא מרג 5 3 ת אחרי השבת ו י ה ו ל ל ח ם ש בי טוש א י ר פ ס ו מ ם ב ו אומרי ת שאנ ו ר א ו פ מ ת ה ו ע י ק ת ה ר ש ש פ ם א נ ו ש ק ל ו ת כדי ו ר ו ק מ הם י ע ט ק ת אין ה י ת ו ר פ ס ת העשייה ה נ י ח ב מ ת הן.154 ראוי לציין ש ו י ל ב ה אף הן ב השנת פן א ם או ו ש ר ב כי ו מז נ , שאי ם ב צ ק ד מ צ , לא מ ם בהקי ת מו ו טנ י י פי ע ט ו ק ל ל הן ל לשו ת ש ו די חו ת י ו ע פ ש ה ם שגם היא נקיה מ נ ד לשו צ לא מ ית, ו יטנ ה הפי ל י ק ש הל ב . א ל ב ב סדו ב ו ך אכן נ ד ח ובכן תן פ י ׳ ע ט ק ט ש ל ח ה א ב ר אפו ש פ . א ם ו ד ק ט ה ו י פ ה, ד ם מאו מי ם קדו ם איזה קטעי ה ל ו לצרכים הליטורגיים ש מ י א ת ל ה ב י ב מ כ ח ר ש ש פ אן בן בא דר׳ יוחנ ת אלי ו י כ ל מ ה ל ח י ת פ ת כ מ א ־ אולי ב ר ־ ח י א רג רך ליטו ו לצו ר ב ח ת נ שם ו ש יתנת ב ת, והיא גם אינה נ ת אמיתי ו ב י ש ה זו אין ח ד ו ק נ 1 ל 5 5 נורי — בארץ ישראל.

. פן להכרעה או

[יא]

רים בארץ פו ת יום הכי ו ד י מ ת ע א יפלא בעינינו אם נמצא גם א ה ל ל א ם ה ר הדברי ח אה שנאמר בעניין זה ת מ ו ר מ , ל ת מ א ם. ב י ת החג ו ד י מ ע ת ל הו ישראל, בפי היחידים, זל א ר ש ג בארץ י ח ת ה דו עמי רים ו פו ת יום הכי ו ד ן בין עמי ו 1 הדמי 5 6 ת סופרים, כ ס מ בם י ד מ ו ם ע ה י ת ו א ק ס י פ ת ל עי ה הרבי כ ר ב י ה ב י ל מרכ . כ ט ע מ ת כ ו ה , עד כדי ז ד ל מאו ו ד ג. ה ת ראש השנ ו ד י מ ע ב ג ו ח ת ה ו ד י מ ע ו ב נ א צ מ ה ש מ ל כ כ ר, ה ת יום כיפו ו ד י מ ע נם ב בעיח ס ו נ ת. ב ו נ ת השו ו א ק ס י פ ם הוא נזכר ב ה ב ת ש ו מ ו ק מ ל ה כ ף ב ל ח ו ג מ ח בן ששם ה מול א ע ג בא גם כאן ל ל ח ו ש נ ה: זכרו ש השנ א ר , ל ן ם, בעקרו רי פו ה יום הכי מ ו ר ד כו ז האיה יש ל ל צירופים א חם ש סו י נ ם עליו. ב ספי ו ה צירופי תיאור הנ מ כ , אלא ב ד ב ל ו ב מ פי שה מ ר ל פו ב ביום כי צ מ מה ה ו מן הגניזה, ואף בזה דו ת שעל ו ר ו ק מ ת שינויים ב צ קו מ כ ) ג ח ל ה יים ש ת משנ ו מ אר כאן אינם ש ל צירופי התו ב ה. א ש השנ א ר ו ל נ י שהעלק מן ל ח כפרה. ב ה ו ל י ח מ ה ו ח י ל ת היום כזמן ס ו ל ו ג ס , אלא ציון ל ש השנה) א ר ב

: ן ל ה ל ד ו הוא כ ל ל סח הצירופים ה ו ת נ ו ר ו ק מ ה

153 היא פיסקת ׳ותודיענו,. על יחוסה לרב ושמואל עיין בבלי ברכות לג ע״ב. 154 הכוונה ללשונן(בפרוזה נשגבת) בנוסחי הקבע. שתי פיסקאות מהן(יזה היום תחילת מעשיך,א ה,,ג, נז ע״א וירוש׳ ע״ז , רועל המדינות בו יאמר, וכו,) נזכרות, כידוע, בירוש, ראש השנה פ, פ״א ה,,ב, לט ע,,ג (והשווה בבלי ר,,ה כז ע,,ב) משם ׳תקיעתא דבי רב,. אלבוגן(התפילה בישראל, 108) ציין בפשטות ש,אין ספק שציון זה בא ליחס לרב או לבית מדרשו לא רק את המשפט המסויים ההוא אלא כל ״תקיעתא״ זו,. ועיין שם הסתייגותו הטיפוסית של היינימן. 155 על האפשרות שהקטעים נרמזים בחיבור נוצרי מן המאה הרביעית עיין ק, קוהלר, HUCA, א

(1924), 415 ואילך. 156 פרק יט הלכה ו הנ,,ל: ׳כשם שחתימתן של ראש השנה ויום הכפורים משונה משאר ימים, כך

תפילתן,.

132