הרות ישמוח השמח · 1 H ASHEM spoke to Moshe on Mount Sinai, saying: 2 Speak to the...

ArtScroll® Series

mılsteın edıtıon

Rabbi Nosson Scherman / Rabbi Gedaliah ZlotowitzGeneral Editors

Rabbi Meir Zlotowitz ז״ל, Founder

חמשה חומשי תורהעם ליקוטי בבלי וירושלמי

WITH THE

teachıngs of the talmUd

Reproduced from the Milstein Edition of Chumash With Talmud with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd

פרשת בהר-בחקתיParashas Behar-Bechukosai

ה‘ .2 ת ל� ב� רץ ש� א� ה ה� בת� The land shall observe a — וש�Shabbos rest for Hashem.

� Hashem’s LandThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah), and that any produce that grows during the Shemit-tah year is considered ownerless even if it was grown on private property. Anyone who wishes may pick the fruits and eat them.

ומן ה, רל ע מן ה טור להקדש פ כרם נוטע! ה! ה‘. ת ל� ב� רץ ש� א� ה ה� בת� וש�ן: נ יוח בי ר! בשם א זעיר בי ר! בשביעית. יב י וח! עוללות, ה ומן עי, רב היו. ל ע ה ל ח שביעית ה‘, ל! שהוא ר ב ד ,” ה‘ ל! ת ב ש! רץ א ה ה בת ”וש

(ירושלמי פאה ז, ז; ירושלמי פסחים ד, ח):Shemittah produce may be used for eating, drinking,

anointing oneself, or as fuel for a lamp, but not for other purposes. When there is no more of a specific type of pro-duce available in the fields, any of that food one has stored in his house must be brought outside.

Our pasuk introduces the laws of Shemittah with the words, the land shall observe a Shabbos rest “for Hashem.” This teaches that even produce grown in a field or vineyard that is consecrated for the Beis HaMikdash (“for Hashem”) is subject to the laws of Shemittah, even though it is not subject to other mitzvos such as orlah, reva’i, and oleilos1 (Yerushalmi Pe’ah 7:7; Yerushalmi Pesachim 4:8).

� Negative, Positive, or Neither?ה חריש ידי ל ע! לוקין ר: מ! א ר ז לע בי דר! ה‘. ל� ת ב� ש� רץ א� ה� ה בת� וש�ל, כל ” ה‘ ל! ת ב ש! רץ א ה ה בת ”וש ר? ז לע בי דר! ם ע! ט! ה מ! בשביעית. . . ל בכל זמר וה! ע זר! ט, ה! תזמר“ (פסוק ד) פר רמך לא וכ! ע תזר דך לא ”שד שהן וזמר מיוח ע ה זר! : מ! ר לך קיש אליהן, ולומ! צאו? לה! ה י מ יו, ול הבי ן. . . ר! איל רץ וב א ה ב ר שהוא עבוד ב ל ד ף כ ן, א! איל רץ וב א ה ב עבודא ר: אפילו עשה אין בו. לייד מ! ה א בי יוס עשה. ור! ר: עובר ב! מ! ה א ירמי

עשה שבו (ירושלמי ן לא ת! ה‘ ”, לעני! ת ל! ב רץ ש! א ה ה בת ה כתיב ”וש מילכלאים ח, א; ירושלמי שבת ז, ב; ירושלמי סנהדרין ז, ה):

Transgressing a negative commandment is punishable with malkus (lashes), while transgressing a positive com-mandment is not.

Our pasuk begins with the positive commandment, the land shall observe a Shabbos rest for Hashem, which indi-cates that one may not do any work on the land during the Shemittah (seventh, sabbatical) year. Later,2 the Torah adds a negative commandment, your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune. “Sowing” and “pruning” were already included in the general prohibition of our pasuk. Why were these two types of work singled out?

According to one opinion, these two were singled out to teach us what types of work are forbidden: Just as sowing and pruning benefit the field or tree and are punishable with malkus, so too, any work that benefits the field or tree, such as plowing, is included in the negative command-ment and is punishable with malkus.

According to a second opinion, since the pasuk that singles out sowing and pruning presents a nega-tive commandment, it cannot teach us about the other forms of work that are included in our pasuk’s positive commandment. Therefore, only sowing and pruning are punishable with malkus, and all other forms of work are not.

A third opinion is that by singling out two forms of work, the Torah is limiting the scope of our positive command. Therefore, only these two types of labor are forbidden, and the positive commandment (to allow the land to “rest”) is referring only to sowing and pruning. According to this opinion, plowing during the Shemittah year is actually per-mitted (Yerushalmi Kilayim 8:1; Yerushalmi Shabbos 7:2; Yerushalmi Sanhedrin 7:5).

1. Orlah refers to fruit that grows on a tree during the first three years after the tree is planted; one is forbidden to derive benefit from orlah produce (see above, 19:23). The fruit that is grown in the fourth year is reva’i, and it must be consumed in Yerushalayim or redeemed. Oleilos refers to underdeveloped grapes, which are to be left for the poor (see above, 19:10). 2. Pasuk 4.

נאמרו מצות כל ה� הלא ו� י, סינ� ר אצל ה� שמיטה עני�ן ה מ� י. סינ� ר (א) בה�ף מסיני, א� ודקדוקיה [ופרטותיה] כללותיה נאמרו שמיטה ה אלא מ� מסיני. (פרשתא כהנים ת בתור� שנויה כך מסיני. ודקדוקיהן כללותיהן נאמרו כולן שנשנית רקעות ק� ת שמיט� מצינו שלא לפי פירושה, שכך לי ונראה א). א,

ופירושיה] [נ“א: ופרטותיה שכללותיה דנו למ� תורה, במשנה מואב רבות בע�י ר למשה שמסינ� ל כל דבור שנדב� כתוב ולמד כאן ע� כולן נאמרו מסיני. ובא ה�ה'. בת ל� רבות מואב: (ב) ש� היו כולם, כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בע�ב): א, פרק כהנים תורת י; כ, (שמות בראשית ת ב� בש� ר שנאמ� כשם ה', לשם

פרשת בהרי ר אל־בנ� ב י לאמר: ב ד� Gר סינ ה בה] ר יהוה אל־מש ב� [כה] א ויד�ן Vי נת ר אנ7 Pרץ אש א� באו אל־ה� י ת� wם כ מרת, אלה אל וא. ישר�ך� ע שד Iנים תזר ש ש� יהוה: ג ש� ת ל> �ב רץ ש� א� ה ה� בת, ם וש. כ� ל�

אונקלוסי דסינ! א בטור משה עם יי ליל א ומ!ר אל ותימ! לל עם בני ישר ר: ב מ! למימא אנ די א רע לא! תעלון ארי להון א שמטת א רע א! שמט ות! לכון הב יך קל ח! ע תזר! שנין ג שית : יי ם קד

רש“י

פרשת בהר כה / א־ג 644 / ספר ויקרא

PARASHAS BEHAR

25.


PARASHAS BEHAR 1 HASHEM spoke to Moshe on Mount Sinai, saying: 2 Speak to the Children of Israel and say to them: When you come into the Land that I give you, the land shall observe a Shabbos rest for HASHEM. 3 For six years you may sow your field

25Shemittah/ The Sabbatical Year

3. Above, 19:23. 4. Devarim 14:22. 5. Below, pasuk 4. 6. See discussion on previous pasuk, “Negative, Positive, or Neither.” 7. Below, pasuk 4. 8. Above, pasuk 2.

� Land or Field?The Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah).

טור ה, ופ רל יב בע י ית, ח! ב! עו בתוך ה! ן שנט ה‘. איל ת ל� ב� רץ ש� א� ה ה� בת� וש�ה‘ ”, ת ל! ב רץ ש! א ה ה בת ה, דכתיב ”וש שרות. . . ובשביעית צריכ ע! מ! מן ה!רמך לא תזמר“ (ירושלמי ערלה א, ב): ע וכ! דך לא תזר וכתיב (פסוק ד) ”ש

Shemittah produce (that is, produce grown in the sev-enth, sabbatical year) may be used for eating, drinking, anointing oneself, or as fuel for a lamp, but not for other purposes. When there is no more of a specific type of pro-duce available in the fields, any of that food one has stored in his house must be brought outside.

With regard to orlah (the prohibition against eating fruits that grow on a tree within the first three years) the Torah3 says, When you shall come to the “land.” This teaches that a tree that is planted anywhere in the “land” of Eretz Yis-rael is subject to the orlah prohibition, even if it is planted in the earthen floor of a house.

In contrast, with regard to maaser (tithes), the Torah4 says, Tithe, you shall tithe the entire crop of your planting that goes forth from the “field.” Since the floor of a house is not a “field,” the produce that grows in a house is not subject to maaser.

What about Shemittah produce grown in the floor of the house? On the one hand, our pasuk says, the “land” shall observe a Shabbos rest for Hashem, which seems to include the land in the house. On the other hand, the Torah5 also says, your “field” you shall not sow, which seems to ex-clude a house. Which is it? The question remains unre-solved (Yerushalmi Orlah 1:2).

דך .3 ע ש� נים תזר� For six years you may sow — שש ש�your field.

� Five or Sixמרו . א בוע! ן ש ה אומר: יובל עולה למני! בי יהוד דך. ר! ע ש� נים תזר� שש ש�הם. . . ר ל מ! “. א דך ע ש תזר! נים הרי הוא אומר ”שש ש ה: יהוד בי לר! לו

בוע! (נדרים סא.): ר שני ש ה בשא א לאוקמ איכEach Shemittah cycle begins with six years during which

all farm work is permitted, followed by the Shemittah (sev-enth, sabbatical) year, when most types of work on the land are forbidden. After seven such cycles (forty-nine years) comes the fiftieth year, known as Yovel. The year of Yovel has all the same restrictions as a Shemittah year.

Our pasuk says, For six years you may sow your field. According to one opinion, this teaches that the seven-year

cycle does not begin again until after the Yovel (Jubilee) year, so that there will be six years of work before the Shemittah year returns.

According to another opinion, the Yovel year is actually the first year of the next cycle, and there are only five work-ing years between Yovel and the next Shemittah. When our pasuk says, For “six” years you may sow, it refers to all the other Shemittah cycles (Nedarim 61a).

� Digging Ditchesה חריש ידי ל ע! לוקין אין ר: מ! א ן נ יוח בי ור! דך. ש� ע תזר� נים ש� שש “, לא בשביעית, דך ע ש נים תזר! ן? ”שש ש נ בי יוח א דר! עמ בשביעית. . . ט!א מכח! עשה שהוא ב ל לא ת! “, לא בשביעית. כ רמך נים תזמר כ! ”ושש שעשה, עשה הוא (ירושלמי כלאים ח, א; ירושלמי שבת ז, ב; ירושלמי סנהדרין

ז, ה):We are forbidden to work the land of Eretz Yisrael dur-

ing the Shemittah (seventh, sabbatical) year. We learned earlier6 that according to one opinion, the negative com-mandment, your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune,7 limits the much broader positive commandment that appeared earlier,8 the land shall ob-serve a Shabbos rest, to apply only to farm work that — like sowing or pruning — benefits the land or the tree; only that type of word is prohibited and punishable by malkus (lashes). Field work that does not benefit the land, such as digging pits and ditches, is not forbidden during Shemittah.

According to the second opinion, since sowing and pruning are stated as a negative commandment, that pasuk cannot tell us anything about the permissibility of other forms of work, which are prohibited by the positive commandment.

Even according to this opnion, however, digging pits is permissible, How do we know this?

The source is our pasuk, which says, For six years you may sow your field and for six years you may prune your vineyard. This implies that on the seventh year you may not sow and prune. Since the prohibition to sow and prune is derived from a positive statement (you “may” sow, and you “may” prune), it has the status of a positive com-mandment. Therefore, this “positive commandment” does teach us that only work that benefits the land or trees is forbidden, but digging pits is not (Yerushalmi Kilayim 8:1; Yerushalmi Shabbos 7:2; Yerushalmi Sanhedrin 7:5).

� The Extensionן נ יוח בי ר! שבו. פות תוס ה! ל ע! לוקין יהו כול י דך. ש� ע תזר� נים ש� שש ר פת! ר !ז לע בי ר! בשביעית. ה חריש ל ע! לוקין יהו כול י א: תנית מ! ר פת!ני יי ת נ! ראשונים. אית ת! קים ה ל איסור שני פר כול יהו לוקין ע! א: י תנית מ!

645 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS BEHAR 25 / 1-3


דך ני ”ש יי ת נ! “. אית ת! רמך תזמר כ! נים ושש ש דך ע ש נים תזר! ”שש ש דך ע ש נים תזר! ר ”שש ש מ! אן דא רמך לא תזמר“ (פסוק ד). מ! ע וכ! לא תזר!לא דך ”ש ר מ! דא אן מ! ן. נ יוח בי לר! א ייע מס! “ רמך כ! תזמר נים ש ושש

ר (ירושלמי כלאים ח, א): ז בי לע א לר! ייע רמך לא תזמר“ מס! ע וכ! תזר!We learned earlier9 that there is a disagreement as to

whether or not plowing on the Shemittah (seventh, sab-batical) year is punishable with malkus (lashes).

Accordingly, these two opinions also disagree as to how to interpret a teaching that states that there is no malkus for the “extension” of Shemittah.

According to one of the opinions, this is saying that there is no malkus for plowing — which is an “extension” be-cause the Torah does not mention it with regard to Shemit-tah — during Shemittah. The prohibition against plowing is derived from our pasuk, which says, For six years you may sow your field and for six years you may prune your vine-yard. This implies that on the seventh year you may not sow and prune, or do any other form of work that benefits the land, such as plowing. Since the prohibition to work the land is derived from a positive statement (you “may” sow, and you “may” prune), it has the status of a positive commandment, and is not punishable with malkus.

According to the opinion that plowing on the seventh year is punishable by malkus, the teaching means that there is no malkus for plowing at the end of the sixth year (the “extension” of the seventh year), even though it ben-efits growth in the Shemittah year. The source is the next pasuk, which says, But the seventh year…your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune, which indicates that the negative commandment against working the land applies only in the seventh year itself, not late in the sixth (Yerushalmi Kilayim 8:1).

� Early StopThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah), and that any produce that grows during the Shemit-tah year is considered ownerless, even if it was grown on private property. Anyone who wishes may pick the fruits and eat them.

עשיך עשה מ! מים ת! דך. כתיב (שמות כג, יב) ”ששת י ע ש� נים תזר� שש ש�ה ציר תשבת“. מ ק ריש וב! שביעי תשבת“, וכתיב (שם לד, כא) ”בח יום ה! וב!ר (שם כ, ט) ”ששת ר נאמ! הלא כב ת בראשית? ו! ב ן ש! יימין? אם לעני! ן ק אנ!ר הלא כב נים, ו! בתות ש ן ש! “, ואם לעני! אכתך ל מל! שית כ עבד וע מים ת! יא אם אינו “? אל רמך נים תזמר כ! דך ושש ש ע ש נים תזר! ר ”שש ש נאמ!

ן באיסור שני נים, תניהו עני ש בתות ה! ן ש! ת בראשית ולא לעני! ב ן לש! עניראשונים (ירושלמי שביעית א, א): קים ה פר

Earlier,10 the Torah says, Six days shall you work and on the seventh day you shall desist; you shall desist from plowing and harvesting.

It is not necessary for the Torah to tell us that plowing and harvesting are forbidden on Shabbos; we know that from another pasuk11 that says, the seventh day is Shab-bos to Hashem, your God; you shall not do any work. The pasuk also cannot be referring to the seventh year, be-cause we already know that working the land is forbidden during the Shemittah year from our pasuk, which says, for six years you may prune your vineyard; and you may gather in its crop; but the seventh year shall be a complete rest for the land. To what, then, is the pasuk referring?

The Torah is teaching that it is forbidden to plow before the Shemittah year, if it will benefit the harvest of the She-mittah year. This means that one may not plow his grain field after Pesach of the sixth year, or his orchard after Sha-vuos of the sixth year, as that will benefit the produce that grows in the seventh year (Yerushalmi Sheviis 1:1).

ה ת� פת� את תבוא� ס� .And you may gather in its crop — וא�

� The Root YearThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be


שמשמין שהשרישו לפני גין וה! פר ן וה! דח! ארז וה! ה. ה ת� פת� את תבוא� ס� וא�א: זעיר בי ר ר! שביעית. . ., אמ! רין ב! ר, ומת ב! שרין לשע ה, מתע! נ ש ראש ה!ה אוספין, לא ה זורעין ושש “, שש פת ס! . . . וא דך ע ש נים תזר! כתיב ”שש ש

ה אוספין (ירושלמי שביעית ב, ה): ה זורעין ושבע ששVery often, produce begins growing before Rosh Hasha-

nah and does not reach full maturity until after the new year has begun. In such cases we need to determine to which year the crop is assigned. For example, if it began growing in the sixth year of the Shemittah cycle and con-tinued into the seventh year, we must decide whether or not it is considered Shemittah produce, which has many restrictions. Likewise, during other years, the laws of maaser (tithing) depend upon which year of the cycle the produce was grown.

9. See discussion on previous pasuk, “Negative, Positive, or Neither.” 10. Shemos 34:21. 11. Ibid. 20:10.

רגומו "לא תכסח", ודומה לו "קוצים כסוחים" (ישעיה לג, יב), ”שרפה באש כסוחה" (תהלים פ, יז): כרמים: לא תזמר. שקוצצין זמורותיה, ות� שדות ול� (ד) יהיה לארץ. ל�

♪ ה: ת. את־תבוא� �פת ס� וא. ך� כרמ� תזמר ים נ7 ש� ש Kושת �ב ש� רץ א� ל� היה י' תון ב� ש� ת hב ש� ת שביע ה� ה נ, ש� ד וב�

יח� wת ספ Vא תזמר: ה א ע וכרמך ל א תזר� ל דך� יהוה ש. ל>

ת י ותכנוש ך רמ כ! ח תכס! שנין ושית א ח שמטת ני! א א שביעת ת ד ובש! ה: לת! על!ך קל ח! יי ם קד א שמטת א רע לא! יהי א ת כ! ת ה י ח: תכס א ל ך רמ וכ! ע תזר! א ל

רש“י

פרשת בהר כה / ד־ה 646 / ספר ויקרא


and for six years you may prune your vineyard; and you may gather in its crop. 4 But the seventh year shall be a complete rest for the land, a Shabbos for HASHEM; your field you shall not sow and your vineyard you shall not prune. 5 The aftergrowth

12. One of the rules used in the Oral Law to understand the Torah’s intent is gezeirah shavah: Where similar words (or sometimes words with similar meanings) appear in different places, the reference links the pesukim so that they shed light on one another. A gezeirah shavah must be based on a tradition handed down from Sinai. 13. Devarim 11:12.

For most grains, the determining factor is when the crop reached one-third of its growth. That is, if it has already grown one-third before the Shemittah year has begun, it is a “sixth-year” crop. However, with some crops, like rice, mil-let, poppy, and sesame, each plant develops at a different rate, so its year is determined by when the crop takes root.

This is based on our pasuk, which says, For six years you may sow your field…and you may gather in its crop. This indicates that during the Shemittah cycle, we are al-lowed six years of planting and six years of gathering in the crop that we planted. If rice and the others were depen-dent on one-third of their growth, we would not be able to harvest what was planted in the sixth year, since some of the crop would not reach one-third until the seventh year. Therefore, for these crops the year is determined by when they took root (Yerushalmi Sheviis 2:5).

� The One-Third FactorThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah), and that any produce that grows during the Shemit-tah year is considered ownerless even if it was grown on private property. Anyone who wishes may pick the fruits and eat them.

ה נ ש ה שליש לפני ראש ה! ה שהביא יין לתבוא ה. מנ! ת� פת� את תבוא� ס� וא�שביעית ה“, ב! ת פת את תבוא ס! ר ”וא למוד לומ! ה בשביעית? ת! ה אות כונס

(ירושלמי מעשרות ה, ב):Very often, produce begins growing before Rosh Hasha-

nah and does not reach full maturity until after the new year has begun. In such cases we need to determine to which year the crop is assigned. For example, if it began growing in the sixth year of the Shemittah cycle and con-tinued into the seventh year, we must decide whether or not it is considered Shemittah produce, which has many restrictions.

For most grains, the determining factor is when the crop reached one-third of its growth. That is, if it has already grown one-third before the Shemittah year has begun, it is a “sixth-year” crop.

This is based on our pasuk, which says, For six years…you may gather in its crop, followed by the next pasuk, which begins, “and” on the seventh year (שביעת ה ה! נ ש .(וב!The vav (ו) prefix, which means and, connects the two pesukim, so that it reads, “you may gather in its crop on the seventh year.” Obviously this is not referring to the Shemittah crop itself, but to the crop that grew at least one-third in the sixth year, and reached maturity in the seventh (Yerushalmi Maasros 5:2).

רץ .4 א� תון יהיה ל� ב� ת ש� ב� שביעת ש� ה ה� נ� ש� But the — וב�seventh year shall be a complete rest for the land.

� When Shall We Begin?ה נ ש ד בתשרי ראש ה! רץ. באח א� תון יהיה ל� ב� ת ש� ב� שביעת ש� ה ה� נ� ש� וב�רץ“, א תון יהיה ל ב ת ש! ב! שביעת ש! ה ה! נ ש ן? דכתיב ”וב! ל שמיטין. . . מנ ל!ה“ (ראש נ ש ה“ מתשרי דכתיב (דברים יא, יב) ”מרשית ה! נ ה“, ”ש נ ר ”ש מ! וג

השנה ח:):On the seventh year of the Shemittah cycle, it is forbid-

den to do most types of work on the land. The restrictions begin on the first day of Tishrei (Rosh Hashanah). We learn this through a gezeirah shavah:12

With regard to the Shemittah year our pasuk says, But the seventh “year” (ה נ shall be a complete rest for the (שland. The Torah also uses the word ה נ year, in reference ,שto Rosh Hashanah, in the pasuk,13 The eyes of God are on it (Eretz Yisrael) from the beginning of the “year” until the end of the year. This means that at the beginning of the year, Eretz Yisrael (and the rest of the world) is judged regarding what will happen at the end of the year. Since the Day of Judgment is Rosh Hashanah, that is when the “year” for judging begins, and we learn that the “year” mentioned in our pasuk begins on Rosh Hashanah as well (Rosh Hashanah 8b).

רמך� לא תזמר ע וכ� דך� לא תזר� Your field you shall not — ש�sow and your vineyard you shall not prune.

FROM THE SEFER HACHINUCH

שביעית ה ה נ� ש� ה ב מ� אד� עבד ה� מצוה שכו: של א נMitzvah 326: The Prohibition to Work the Ground

During the Seventh Year [Shemittah]We are forbidden to work the land in Eretz Yisrael during

the Shemittah year.

נות איל� ם ב� ה ג עבד עבוד� מצוה שכז: של א נMitzvah 327: The Prohibition to Cultivate Trees

[During Shemittah]We are also forbidden to plant trees or to enhance their

growth during the Shemittah year.

� Avos and Toladosר ס! דות לא א א, תול נ חמ ר ר! ס! בות א רמך� לא תזמר. א ע וכ� דך� לא תזר� ש�ה, זריע ל בכל ה זמיר מכדי, .” וגו‘ ע תזר! דך לא ”. . . ש דכתיב א, נ חמ ר!ני ה א דא! א? למימר נ חמ תבינהו ר! א כ! אי הלכת ה, למ! ל קציר ה בכל ובציר

יב (מועד קטן ג.): י! א לא מיח! ית ני חר א! יב, א! י! דות מיח! תולOn the seventh year of the Shemittah cycle, it is forbid-

den to do work on the land. According to one opinion, this



includes only the type of work that is considered an av melachah (primary labor) with regard to Shabbos (that is, any of the activities that were needed for the construction of the Mishkan), and not tolados (secondary labors; those that are similar, but not identical, to the avos).

He learns this from our pasuk, which says, your field you shall not plant and your vineyard you shall not prune. Planting is an av melachah and pruning, which also pro-motes plant growth, is a toladah of planting. Likewise, the next pasuk says, you shall not reap and the grapes…you shall not pick. Picking grapes is a toladah of reap-ing. Had the Torah not mentioned any tolados, we would automatically assume that they were forbidden as well, since they are part of working the land. Since the Torah specifically mentions these two tolados along with their avos, it is telling us that all other tolados, which are not mentioned, are permitted during the Shemittah year (Moed Katan 3a).

The aftergrowth of your — את ספיח� קצירך� לא תקצור .5harvest you shall not reap.


שביעית ה ה נ� ש� מצוה שכח: של א נקצר ספיחים בMitzvah 328: The Prohibition to Reap Aftergrowths

During the Seventh Year [Shemittah]Produce that grows on its own during the Shemittah year is ownerless, and we are forbidden to reap it as it is usually

reaped.

� What Is Aftergrowth?The Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be


א את ספיח� קצירך� לא תקצור. כתיב ”את ספיח! קצירך לא תקצור“, הן לספיחי היתר, א: אם אינו עני בי ל ר ר! קוצרים לא? אמ! ה כנגד ה! קצירלו מאיליהן, ה בשע ך נצרכ א: לכ נ בי מ ר ר! ן לספיחי איסור. אמ! תניהו עניר מימ! ריך צ כן לפום רין, מות יהו מאיליהן לו וע הואיל ר: תאמ! שלא

סור (ירושלמי שביעית ח, ו): א

With regard to Shemittah produce our pasuk says, The aftergrowth ( of your harvest you shall not reap (ספיח!-reap, implies reaping in the or ,תקצור The term .(תקצור)dinary manner. This teaches that Shemittah produce may not be harvested with the usual tools that are used, but it is permissible to harvest with some other implement, such as a knife that is meant for cutting food.

The word !ספיח, aftergrowth, seems to refer to produce that grew at least one-third in the sixth year, and finished growing in the seventh year. However, that cannot be, because such produce has no Shemittah restrictions at all. Therefore, we must say that the pasuk is referring to produce that did not reach one-third growth until the sev-enth year, and therefore it has the sanctity of Shemittah produce, and may not be harvested in the usual manner.

According to another opinion, the word !ספיח refers to produce that grew on its own, for example, from seeds that accidentally fell onto the ground. The pasuk is teaching that even though no one “planted” this produce, it still is considered Shemittah produce and may not be harvested in the usual manner (Yerushalmi Sheviis 8:6).

And the grapes you had set — ואת ענבי נזירך� לא תבצרaside for yourself you shall not pick.


שביעית ן ב איל� מצוה שכט: של א נאסף פרות ה�ה נ� ל ש� ן בכ� כדרך שאוספין אות�

Mitzvah 329: The Prohibition to Gather Fruits During the Seventh Year in the Manner That They Are Gathered

Every Other Year Fruits that grow on trees during the Shemittah year are ownerless, and we are forbidden to gather them in the

usual manner.

� What Not to PickThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be


ל שנפ� ע זר� מן ה� צמחה והיא עתה זר� לא אפילו קצירך. (ה) את ספיח� חזיק בו כשאר קציר, והוא קרוי "ספיח": לא תקצור. להיות מ� בה בעת ה�שת בני אדם מהם ולא כל: נזירך. שהנז�רת והפר� קציר, אלא הפקר יהיה ל�(תורת כהנים מופקר מן ה� אלא בוצר, אינך אותם תבצר. לא רתם: הפק�לא עליך, רתים שאס� פי ל ף ע� א� וגו'. הארץ ת ב� (ו) והיתה ש� ג): שם אלא ית, ב� ה� ל ע� כב� בהם תנהוג שלא אלא רתים, אס� הנאה ב� ולא אכילה ב�

ת הארץ לכם לאכלה. ב� תה ושכירך ותושבך: ש� כל יהיו שוים בה, א� ה�בדך ולע� לך ה): (שם שמור ה� מן אוכל תה א� ואי אוכל, תה א� שבות ה� מן מך" (שמות כג, יא), יכול יהיו אסורים ר "ואכלו אביני ע� אמתך. לפי שנאמ� ול�עבדים אמתך", הרי בעלים ו� בדך ול� ר "לך ולע� למוד לומ� עשירים, ת� אכילה ל� ב�נכרים ף ה� ושפחות אמורים כאן (תורת כהנים שם ו): ולשכירך ולתושבך. א�

(שם ז):

ת שנ] תבצר א ל ך� Xנזיר י Kואת־ענב תקצור א ל ירך� קצ'ה כל� כם לא� רץ ל� Dא ת ה� ב� ה ש� ית� ה. רץ: ו ו א. ה ל� Pהי תון י' ב� ש�ך: ים עמ. הגר7 בך� ולתוש, ירך� ך� ולשכ' ת� אמ� בדך ול> לך ולע�

א ך ל ענבי שבק ת וי ד א תחצ! ך ל ד חצ ד!א: ו ותהי רע א יהי לא! ת שמטת תקטוף שנ!ך בד ך ולע! ל ל א לכון למיכ! רע ת א! שמט!ך: ירין עמ ך דד ב ך ולתות אגיר ך ול! מת ולא!

רש“י

פרשת בהר כה / ו 648 / ספר ויקרא


of your harvest you shall not reap and the grapes you had set aside for your-self you shall not pick; it shall be a year of rest for the land. 6 The Shabbos produce of the land shall be yours to eat, for you, for your slave, and for your maidservant; and for your laborer and for your resident who dwell with you.

14. See Schottenstein Edition, 66b note 10. 15. See previous discussion.

ל אב בוצר, ה ת א! אין רץ א ב מור ש ה! מן תבצר. לא נזירך� ענבי ואת מרו תאנים ן א בוצרים, מיכ! ר. ”לא תבצור“ כדרך ה! מופק ת מן ה! בוצר א!אין ה. רב ח! ב! ם אות קוצה ל אב מקצה, ב! ן אות קוצין אין שביעית, של ד ב! ב! זיתים עושין ואין ה. ערב ב הוא דורך ל אב ת, ג! ב! בים ענ דורכין

קטב (ירושלמי שביעית ח, ו): וב!With regard to Shemittah produce our pasuk says, and

the grapes you had set aside for yourself you shall not pick.The phrase “you had set aside” teaches that if someone

guards Shemittah produce instead of treating it as owner-less and allowing others to take it freely, the produce may not be picked or eaten at all.

The phrase “you shall not pick” teaches that Shemittah produce may not be picked with the usual harvesting tools, but one may pick the produce with other tools, such as a knife. Likewise, the Rabbis forbade one to dry Shemittah figs in the area they are usually dried, or to press Shemittah grapes or olives in their usual press, but one may press them in a large bowl and the like14 (Yerushalmi Sheviis 8:6).

ה .6 כל� כם לא� .Yours to eat — ל�

� Eating and the LikeThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be


וה, ש וביעורו תו א שהנ מי ה“, כל ד“לא א דומי כם“ “ל ה. כל� לא� כם ל�ר ח! ן א! ת א ה שהנ ה וכבוס צאו משר ן. . . י ר ביעור ח! ן א! ת א צאו עצים שהנ י

ן (סוכה מ., בבא קמא קא:): ביעורבי ה, ר! ה ולא לכבוס ה. אין מוסרין פירות שביעית לא למשר כל� כם לא� ל�א נ א דת! עמ אי ט! ה. מ! ה ולכבוס יוסי אומר: מוסרין פירות שביעית למשרבי א דר! עמ אי ט! ה. מ! ה, ולא לכבוס ה“ ולא למשר כל א ”לא ר קר מ! א, דא מ ק!ה. . . ה ולכבוס אפילו למשר רכיכם, ו! ל צ כם לכ כם“, ל א ”ל ר קר מ! יוסי, אא (סוכה מ., ה ולא למלוגמ כל עי ליה לא הוא מיב ה“? ה! כל א כתיב ”לא וה

בבא קמא קב.):ה ממנ עשות ל! ולא ה“ כל ”לא לזילוף, ולא ה“ כל “לא ה. כל� לא� כם ל�

פיקטויזין (סוכה מ:, בבא קמא קב.): א!שביעית? ת קדוש! עליהן שיהא הו מ! ם ד לא עין צב ה. כל� לא� כם ל�

כם (ירושלמי שביעית ז, א): ל שהוא צורך ל כם“, כ א, ”ל ה מן הד נישמעינ!Our pasuk says that Shemittah produce shall be “yours

to eat.” This teaches that the laws of Shemittah apply only to produce that is normally used for eating or something “similar” to eating, as we shall explain. Similarly, it teaches that Shemittah produce may only be eaten or used for something similar to eating.

According to one opinion, “similar to eating” means that

one has benefit from the produce at the same time that it is being consumed. An example of this is oil burned in a lamp; as the oil burns, it gives off light. This opinion holds that wood itself does not have the sanctity of Shemittah because the benefit from firewood — the heat for warm-ing the house or cooking — comes only after the wood is “consumed” by burning it into coals. Another example is Shemittah wine, which, according to this opinion, may not be used for soaking flax or laundry, because the wine becomes unfit for drinking immediately, while the benefit comes only when the wine has its effect on the flax or clothes.

Another opinion, however, is that “similar to eating” means that the produce is used to serve a need that most people have. According to this opinion, firewood does have the sanctity of Shemittah, and Shemittah produce may be used for laundry. However, the produce may not be used in a medication, for example; all people need cooking, heat, and clean clothing, but medicine is needed only by those who are ill.

Plants that are used for dyeing have both similarities to food: The plant is “consumed” at the same time as the material gets colored, and dyed material is a need that all people have. Therefore such plants do have the sanc-tity of Shemittah produce (Succah 40a-40b; Bava Kamma 101b-102a; Yerushalmi Sheviis 7:1).

� Not to Be WastedThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah) and that any produce that grows during the Shemit-tah year is considered ownerless even if it was grown on private property. Anyone who wishes may pick the fruits and eat them.

א ולא להפסד (פסחים נב:): נ חמ ר ר! מ! ה“ א כל ה. “לא כל� כם לא� ל�Our pasuk says that Shemittah produce shall be “yours

to eat.” This teaches that the produce may only be eaten or the like;15 it may not be destroyed (Pesachim 52b).

� Not for CommerceThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be


ן ר שכ שביעית, בפירות ה אכ מל עושין יו שה רין מ ח! ה! ה. כל� לא� כם ל�מפירות ר כ ש להו ן הבינ! די א אילימ שביעית? ן ר שכ אי מ! שביעית.

649 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS BEHAR 25 / 6


ה מר א ה תור וה! שביעית, מפירות חובו פורע! זה א נמצ שביעית, ה (עבודה זרה סב.): ה“ ולא לסחור כל ”לא

Our pasuk says that Shemittah produce shall be “yours to eat.” This teaches that the produce may only be eaten or the like;16 it may not be used for “business.” For example, one may not buy a large quantity of Shemittah produce at a low price, and sell it at a profit.

Likewise, if someone hires donkey drivers to transport Shemittah produce, he may not pay their wages from the produce itself. He may, however, give them some of the produce as a gift (Avodah Zarah 62a).

� Not to BurnThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah) and that any produce that grows during the Shemit-tah year is considered ownerless, even if it was grown on private property. Anyone who wishes may pick the fruits and eat them.

ה (מנחות פד.): ה“ ולא לשריפ כל מינהו: ”לא ה. ור כל� כם לא� ל�Our pasuk says that Shemittah produce shall be “yours

to eat.” This teaches that the produce may be eaten, but it may not be burned.

There is, however, one exception to this rule: On the second day of Pesach, the omer offering is brought in the Beis HaMikdash. The omer consists of a measure of barley from the newly grown crop. During a Shemittah year, when planting is forbidden, the barley is taken from ספיחין, after-growths — that is, barley that grew on its own, from seeds that fell onto the ground during the previous year. Part of this barley must be burned on the Mizbe’ach (Altar), and that mitzvah overrides the prohibition against burning Shemittah produce (Menachos 84a).

� Not to Buy DonkeysThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah), and that any produce that grows during the Shemit-tah year is considered ownerless, even if it was grown on private property. There are also specific restrictions on the produce of that year.

ך, ל עי תיב לא אי ד! ו! שביעית? ת בבהמ! לפדות הו מ! ה. כל� לא� כם ל�ה (בכורות יב:): א ולא לסחור נ חמ ר ר! מ! ה“ א כל ”לא

A firstborn male donkey must be redeemed with a lamb.

The owner may then keep and use his donkey, and the lamb is given to a Kohen as a gift.

Our pasuk says that Shemittah produce shall be “yours to eat.” This teaches that the produce may be eaten, but it may not be sold or bartered. If one did barter Shemittah produce for other food (for example, if it was exchanged for a kosher animal), the Shemittah produce and the food for which it was exchanged both have the full Shemittah restrictions, including that they may not be used to pur-chase other goods.

Therefore, if Shemittah produce was exchanged for a lamb, the lamb may not be used to redeem a firstborn donkey. That would be considered “purchasing” a donkey with Shemittah produce (Bechoros 12b).

� An Exemption and a Non-Exemptionנות, ת במ! ייבת וח! ה בכור ה! מן ה פטור שביעית ת בהמ! ה. כל� לא� כם ל�ייבת וח! ה, לשריפ ולא א נ חמ ר! ר מ! א ה“ כל ”לא ה בכור ה! מן ה פטור

ה (בכורות יב:): א ב רינ ה“ ק כל נות ”דלא ת במ!Our pasuk says that Shemittah produce shall be “yours

to eat.” This teaches that the produce may be eaten, but it may not be burned, sold, or bartered. If Shemittah produce was exchanged for other food, both the original produce and that food have the full Shemittah restrictions.

A firstborn, kosher, male animal (a bechor) is to be brought as an offering, parts of which are burned on the Mizbe’ach (Altar). If such an animal was bartered for Shemittah produce, it may not be burned and it is there-fore exempt from the mitzvah of bechorah.

When an animal is used for regular meat, not as a kor-ban, the owner must give the right foreleg, jaws, and one of the stomachs as a gift to a Kohen.17 Since the gifts are eaten (by the Kohen) and not burned, a Shemittah animal is not exempt from these gifts (Bechoros 12b).

� Not for Medicinal Purposesר מית מימ! ה ח ה, מ! ש ר פ יו ב! ה ה ם ואוכלי בהמ ד ה. אוכלי א כל� כם לא� ל�א? ה עושין מהן מלוגמ א, ואוכלי בהמ ם אין עושין מהן מלוגמ ד אוכלי אה מיעט? אוכלי ה“. מיעט. מ! כל כם לא רץ ל א ת ה ב! ה ש! ית ר ליה, ”וה אמ!ה (ירושלמי שביעית ח, א): א ומיעט אוכלי בהמ ם אין עושין מהן מלוגמ ד א

The laws of Shemittah produce apply to both produce that is meant for human consumption and that which is only for animal consumption, as we learn from the next pasuk. However, there is a difference between them:

With regard to produce that is for humans, our pasuk

16. See earlier discussion, “Eating and the Like.” 17. Devarim 18:3.

שמזונותיה שכן, כל לא בהמה אוכלת יה ח� אם יה. ח� ול� ולבהמתך (ז) יה אוכלת ן שח� יה, כל זמ� ח� קיש בהמה ל� ר "ולבהמתך", מ� למוד לומ� ה ת� עליך, מ�לבהמתך לה כ� שדה ה� מן יה ח� ל� כלה ית, ב� ה� מן לבהמתך אכל ה� שדה ה� מן

ע שב� י�עשה יכול שנים. שמטות שנים. בתת ש� (ח) ח): (שם בית ה� מן שנים ע שב� ר לומ� למוד ת� חריהם, א� יובל וי�עשה שמטה רצופות שנים א): ב, פרשתא (שם נה בזמ� ושמטה שמטה כל אומר הוי פעמים, ע שב�

ה �ת ל־תבוא� כ� ה Pהי ת' ך� בארצ� אשר ה �חי ול> בהמתך� ז ול

ים נ7 ע ש� ב� Pנים ש ת ש� בת ע ש� ב� ש פרת, לך� אכל: ♪ ס ח וס. ל3ך רע בא! די א ית ולח! ך ז ולבעירח ותמני ל: למיכ ה לת! על! ל כ תהא שנין ע שב! דשנין שמטין ע שב! ך ל

רש“י

פרשת בהר כה / ז־ח 650 / ספר ויקרא


7 And for your animal and for the beast that is in your land shall all its crop be to eat. 8 You shall count for yourself seven cycles of sabbatical years, seven years

Yovel/ Jubilee Year

18. See earlier discussion, “Eating and the Like.” 19. Pasuk 12. 20. Pasuk 10. 21. See discussion above, pasuk 4, “When Shall We Begin?”

says, The Shabbos produce of the land shall be “yours to eat.” This teaches that Shemittah produce which is “yours” — designated for humans — may be used only for eating and the like,18 but not for medicinal purposes, such as a medicated bandage. However, Shemittah produce that is not “for you,” but for your animal, may be used for medici-nal purposes (Yerushalmi Sheviis 8:1).

ה לאכל .7 ת� ל תבוא� רצך� תהיה כ� ה אשר בא� י� ח� And — ולבהמתך� ול�for your animal and for the beast that is in your land

shall all its crop be to eat.

� Based on the Beastsן זמ! ל כ לאכל. ה ת� תבוא� ל כ� תהיה רצך� בא� אשר ה י� ח� ול� ולבהמתך� אשר ה י ח! ל! ה ל כ ית, ב! שב! ה בהמ ל! אכל ה! דה, ש ה! מן אוכלת ה י שח!שביעית נא:, נדה ו:, תענית נב:, (פסחים ית ב! ה! מן לבהמתך לה כ! דה, ש ב!

ט, ג):With regard to Shemittah produce our pasuk says, And

for “your animal” and for “the beast that is in your land” shall all its crop be to eat. This teaches that as long as a specific type of produce is available in the fields for wild animals (“the beast in the land”) to eat, you may keep it in your house for your use (“your animal”) as well. Once a type of produce is not available in the fields, that species must be removed from your house. This is known as the mitzvah of biur (“removal”) (Pesachim 52b; Taanis 6b; Nid-dah 51b; Sheviis 9:3).

� Ripe and Riperכתיב לאכל. ה ת� תבוא� ל כ� תהיה רצך� בא� אשר ה י� ח� ול� ולבהמתך� וכתיב לאכל“, ה ת תבוא ל כ תהיה רצך בא! אשר ה י ח! ול! ”ולבהמתךית ב! ת מן ה! ח! ה“, שתי תבואות, א! ת דה תאכלו את תבוא ש (פסוק יב) ”מן ה!

דה (ירושלמי שביעית ד, ו): ש ת מן ה! ח! וא!Shemittah produce may be eaten, but not wasted or

destroyed. Eating fruits before they are ripe is considered “destroying” them, because that is not how they are nor-mally consumed.

It is common for those working the field to snack from the crop once it begins to ripen, but it is usually harvested and brought into the house only after it is fully ripened.

Our pasuk says, And for your animal and for the beast that is in your land shall all its “crop” be to eat. A later pasuk19 says, from the field you may eat its “crop.”

These two mentions of “crop” are hinting at the two stages of ripening: When the crop begins to ripen, one may eat it in the field; however, it may not be eaten in the house until it is fully ripened (Yerushalmi Sheviis 4:6).

� In Your Landפירות לאכל. ה ת� תבוא� ל כ� תהיה רצך� בא� אשר ה י� ח� ול� ולבהמתך� בי ר! שמעון, בי ר! דברי ן, במקומ ערין מתב רץ א ל ה צאו חוצ שי רץ א ה

רצך תהיה ן, דכתיב ”בא! ער רץ ומב! א ן ל ר אומר: מביא ז שמעון בן אלעה לאכל“ (ירושלמי שביעית ו, ד): ת ל תבוא כ

During Shemittah, when a type of produce is no longer available in the fields for the wild beasts, you must bring out any of that food you have in your house. This is known as the obligation of biur (removal).

If Shemittah produce was taken out of Eretz Yisrael, and the time of biur arrives, according to one opinion the biur may be done wherever the produce is now. According to another opinion, the produce must be returned to Eretz Yisrael, and the biur must be performed there. This opin-ion bases itself on our pasuk, which is the source for the biur obligation, and says, for the beast that is “in your land” shall all its crop be to eat. The phrase in your land teaches that biur must take place in Eretz Yisrael (Yerushalmi She-viis 6:4).

נים .8 בתת ש� ע ש� רת� לך� שב� פ� You shall count for — וס�yourself seven cycles of sabbatical years.


נים בתות ש� ע ש ת שב ת ספיר מצוה של: מצוMitzvah 330: The Obligation to Count Seven Cycles of

Sabbatical YearsThe Sanhedrin is obligated to count seven cycles of seven years, for a total of forty-nine years, which are followed by

the Yovel year.

� Yovel Beginsע שב! לך רת פ! ”וס יין? מנ! ליובילות, נים. ש� בתת ש� ע שב� לך� רת� פ� וס�מתשרי ושמיטין נים ש ה מ! מים“, פע ע שב! נים ש ע שב! נים, ש בתת ש!חדש ב! ה תרוע ר רת שופ! עב! ”וה! כתיב וה התיבון, מתשרי. יובילות ף א!ק ד נחל וין, לא יהא חדש אח ה ש נ ש דשי ה! ל ח שביעי“. . . כדי שיהו כ ה!

נים (ירושלמי ראש השנה א, ב): לשתי שAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year). The Yovel year is similar to the Shemittah year with regard to the restrictions against doing farm work, and regarding the sanctity of the produce. There are also a number of laws that apply only to the Yovel year, as we shall learn in this passage.

When does the Yovel year begin?Our pasuk introduces the subject of Yovel by saying,

You shall count for yourself seven cycles of sabbatical years, seven years seven times. According to one opinion, by mentioning “years” together with Shemittah and Yovel,20 the Torah is teaching that just as the Shemittah year begins on the first of Tishrei (Rosh Hashanah),21 so too the Yovel year begins on the first of Tishrei.

Even though the next pasuk says, regarding the proc-lamation of Yovel, You shall sound a broken blast on the



shofar, in the seventh month, on the tenth of the month; on Yom Kippur. . . it cannot be that Yovel begins on Yom Kippur, because then part of the month of Tishrei would belong to the forty-ninth year and part to the fiftieth year, and a month can never be divided in that way (Yerushalmi Rosh Hashanah 1:2).

ה .9 ר תרוע� רת� שופ� עב� You shall sound a broken — וה�blast on the shofar.


כפורים של יובל ר ביום ה ת שופ� ת תקיע מצוה שלא: מצוMitzvah 331: The Obligation to Sound the Shofar on

Yom Kippur of the Yovel Year

� Sounds Like ShabbosAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).ן: נ יוח בי ר! ר מ! א א? כתיב א היכ ה גופ ה א הוצ ה. תרוע� ר רת� שופ� עב� וה�ן היכ חנה“. משה מ! עבירו קול ב! י! ו! ו משה יצ! ”ו! ו) א (שמות לו, ר קר מ! דאר להו מ! א אי, וק בים הו ר! ה רשות ה חנה לוי ה, ומ! חנה לוי תיב, במ! ה י הואי בים. וממ! ר! חיד דידכו לרשות ה י יתו מרשות ה! פיקו ות! אל: לא ת! לישרא כ ה כתיב כפורים. ה! מיום ה“ ר עב ”ה! ה“ ר עב ”ה! ר מ! ג אי?. . . ק ת ב דבש!ן ל ה לה! ה“, מ! ר תרוע רת שופ! עב! ם ”וה! ת חנה“, וכתיב ה מ! עבירו קול ב! י! ”ו!

סור (שבת צו:): אן ביום א ף כ סור, א! ביום אOur pasuk says that on Yom Kippur of the Yovel year,

You shall “sound” ( רת עב! .a broken blast on the shofar (וה!One of the melachos (labors) forbidden on Shabbos is

transferring between a private domain and a public do-main. We learn this from a pasuk22 that discusses the do-nations for the building of the Mishkan:

The pasuk there tells us, Moshe commanded, and they “sounded” (עבירו י! the proclamation in the camp…, telling (ו!all the people to stop bringing donations. This announce-ment took place on Shabbos, and Moshe was warning the people not to carry the donations from their homes (pri-vate domain) to the site of the Mishkan (public domain). We know that this took place on Shabbos through a gezei-rah shavah23 with our pasuk:

The pasuk there uses the word עבירו י! -and they “sound ,ו!ed,” and our pasuk uses a similar word, רת עב! you shall ,וה!“sound.” Just as our pasuk is speaking about a day when melachah is forbidden (Yom Kippur), so too that pasuk is speaking about a day when melachah is forbidden (Shab-bos) (Shabbos 96b).

� Reversed ShofarAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).א:. . . פ פ ב ר! ר מ! א א. צ י לא בו ע ק! ות כו הפ ה. תרוע� ר שופ� רת� עב� וה� ,“ רת עב! ”וה! ה: תנ ב מ! ר ר! מ! ב.. . . דא ח ר וקיצר את ה ר צ ק שהרחיב את ה!

ן (ראש השנה כז:, לד.): תו בעינ ר עב דרך ה!Our pasuk says that on Yom Kippur of the Yovel year,

You shall “sound” ( רת עב! .a broken blast on the shofar (וה!Instead of the more common word עת ק! you shall ,ות

blow, our pasuk uses the word רת עב! which literally ,וה!means you shall cause to pass. This teaches that the shofar must be in the same state as it was when the ram “caused it to pass”; that is, the way the ram carried the shofar on its head. Therefore, if a person softens a shofar and reshapes it, narrowing the wide end, and he now blows through that end, he does not fulfill the mitzvah (Rosh Hashanah 27b, 34a).

� How and How Many?After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).ר רת שופ! עב! ר ”וה! למוד לומ! ר? ת! ין שבשופ ה. מנ! ר תרוע� רת� שופ� עב� וה�ר שופ! רת עב! ”וה! ר לומ! למוד ת! ? ניה לפ ה שפשוט ין ומנ! ה“.. . . תרועין ר“. . . מנ! עבירו שופ ר ”ת! למוד לומ! ? ת! חריה ה לא! ין שפשוט ה“. ומנ! תרועתון ב ה“, ”ש! ר תרוע רת שופ! עב! ר ”וה! למוד לומ! לש? ת! לש ש לש של ש לשא). כט, (במדבר כם“ ל יהיה ה תרוע ”יום כד), כג, (לעיל ה“ תרוע זכרון ר ”שביעי“, למוד לומ! זה? ת! זה ושל זה ב מור של זה ב א ין ליתן את ה ומנ!

ה (ראש השנה לג:־לד., ירושלמי ראש השנה ג, ה): ו ה ש ”שביעי“ (שם) לגזירWith regard to the Yovel year our pasuk says, You shall

sound a broken blast (a “teruah”) on the shofar, in the sev-enth month, on the tenth of the month; on Yom Kippur. We already know that Yom Kippur falls in “the seventh month” (Tishrei); why was it necessary to mention it in our pasuk?

The Torah24 describes Rosh Hashanah as a ה a ,יום תרועday of teruah sounding, but it does not specify what instru-ment to use. Therefore, our pasuk, which specifies shofar, says, in the seventh month, to teach us that all teruah blasts of the seventh month, Tishrei, are to be sounded with a shofar.

What type of blasts shall we blow, and how many?Every teruah (broken blast) has a tekiah (straight blast)

before it and again afterward. We learn this from our pa-suk which says, v’ha’avarta ( רת עב! you shall sound, “a ,(וה!teruah.”

The word רת עב! which literally means you shall cause ,וה!

22. Shemos 36:6. 23. See note 12. 24. Bamidbar 29:1.

ל פי שלא עשית שמטות עשה ף ע� גיד לך שא� ע וגו'. מ� והיו לך ימי שב�ע שנה (שם ב). ופשוטו של מקרא, י�עלה לך חשבון רבעים ותש� יובל לסוף א�

עבירו קול י� רת. לשון "ו� עב� ע: (ט) וה� רבעים ותש� ר א� שמטות למספ� שנות ה�כרזה" (ראש השנה לד.): חנה" (שמות לו, ו) לשון ”ה� מ� ב�

ים ע7 ע וארב� ש� Kנים ת ש� ת ה� בת ע ש� ב� ימי ש ים והיו לך� zמ ע פע� שב�שור ע� ב3 י שבע ה� חדש ב� ה תרוע� ר hשופ עברת� ט וה> ה: נ. ש�

ע שמטין ך יומי שב! ע זמנין ויהון ל שב!ר עב! ט ות! ע שנין: רבעין ותש! דשנין א!א שר ה בע! א א שביע רח א בי! ב ר י!ב שופ!

רש“י

פרשת בהר כה / ט 652 / ספר ויקרא


seven times; the years of the seven cycles of sabbatical years shall be for you forty-nine years. 9 You shall sound a broken blast on the shofar, in the seventh month, on the tenth

25. Ibid. and above, 23:24. 26. See note 12. 27. Shemos 36:6.

to pass, indicates a sound that “passes” without inter-ruption — that is, a tekiah. So when our pasuk says, “v’ha’avarta shofar teruah,” it is indicating that one first sounds a tekiah then a teruah.

Later in our pasuk it again says, ta’aviru, (עבירו you ,(ת!shall “sound,” the shofar, indicating a second tekiah.

“V’ha’avarta haavarta shofar terurah…ta’aviru” there-fore teaches that each sounding of the shofar is actually a set of tekiah-teruah-tekiah.

The Torah mentions teruah three times — once in our pa-suk with regard to Yom Kippur of the Yovel year, and twice with regard to Rosh Hashanah.25 Since the Torah uses the phrase שבעי חדש ה! ,in the seventh month, in both places ,ב!a gezeirah shavah teaches to combine the three references to “teruah,” and learn that both on Rosh Hashanah and on Yovel we must blow three sets of tekiah-teruah-tekiah (Rosh Hashanah 33b-34a; Yerushalmi Rosh Hashanah 3:5).

� Blast or Pass?After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).וכתיב ה“, תרוע ר שופ! רת עב! ”וה! א כ ה כתיב ה. תרוע� ר שופ� רת� עב� וה�ף ן בקול, א! ל ה לה! חנה“, מ! מ! עבירו קול ב! י! ו משה ו! יצ! ם (שמות לו, ו) ”ו! ת ה

אן בקול (ראש השנה לד.): כOur pasuk says that on Yom Kippur of the Yovel year,

v’ha’avarta ( רת עב! you shall “sound” a broken blast on ,(וה!the shofar…throughout your Land. The word v’ha’avarta literally means you shall cause to pass. How do we know our pasuk means to “sound” the shofar? Perhaps the Torah is commanding us to “pass” throughout the Land holding a shofar in our hands?

We know the correct meaning of our pasuk through a gezeirah shavah:26

Our pasuk uses the word רת עב! and a similar word is ,וה!used with regard to the donations for the Mishkan, where the Torah27 says, Moshe commanded, vaya’aviru (עבירו י! (ו!— and they sounded — the proclamation in the camp… telling all the people to stop bringing donations. Just as there the “avara” (that is, the passing of the proclamation) was accomplished with sound, so too in our pasuk it is done with sound, and not by carrying the shofar in one’s hand (Rosh Hashanah 34a).

� The Rosh Hashanah ConnectionAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).כות. . . ה ולבר ה לתקיע נ ש יובל לראש ה! וה ה! ה. ש ר תרוע� רת� שופ� עב� וה�ראש כדון ד ע! ה. נ ש ה! ראש כדון ד ע! רות שופ ה! אלו ה“ תרוע ר ”שופ!חדש ל! שור בע שבעי ה! חדש ב! ה תרוע ר שופ! רת עב! ”וה! יובל, ה, נ ש ה!ר למוד לומ! ה ת! שבעי“, מ! חדש ה! ר ”ב! למוד לומ! כפרים“, שאין ת! ביום ה!עושה הוי ה נ ש ה! בראש עושה ת שא! ה מ! ל כ א אל שבעי“? ה! חדש ”ב!

לכיות מ! אן כ ף א! רות ושופ זכרונות לכיות מ! אן כ ה מ! חודש, ל! שור בערות (ירושלמי ראש השנה ג, ה): זכרונות ושופ

In the Mussaf prayer of Rosh Hashanah, we recite pesu-kim and a blessing dealing with malchiyos — Hashem’s Kingship, zichronos — Remembrances, and shofaros — the shofar.

With regard to the Yovel year, our pasuk says, You shall sound a broken blast (a “teruah”) on the shofar, in the sev-enth month, on the tenth of the month; on Yom Kippur. We already know that Yom Kippur falls in “the seventh month” (Tishrei); why was it necessary to mention it in our pasuk?

The reason the Torah mentions the “seventh month” is to connect Yovel to Rosh Hashanah, which also falls in Tishrei. This teaches us that we must recite the blessings of malchiyos, zichronos, and shofaros on Yom Kippur of the Yovel year just as we do on Rosh Hashanah (Yerushalmi Rosh Hashanah 3:5).

� Shofar on ShabbosAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year). רת עב! כתיב ”וה! ה: וה בי יונ יא קומי ר! י בר! מרין ח! ה. א ר תרוע� רת� שופ� עב� וה�א רצכם ה עביר בא! ת מ! ר לון: זו א! שבעי וגו‘ ”? אמ! חדש ה! ה ב! ר תרוע שופ!חרת א א! רצכם ה עבירין בא! תם מ! ר זו א! מרין ליה: או נאמ! חרת לא. א א!עבירו ה כתיב ת! ה: אילו הו בי יונ ר ר! רץ? אמ! א ה ל רץ בין בחוצ א בין בל א ”בכ ה, אל חר ריב קום א! אן מיעט ובמ ייתי אומר כ רצכם ה ר בא! שופ

חר מיעט (ירושלמי ראש השנה ד, א): קום א! ה ובמ אן ריב רצכם“, כ א!With regard to the Yovel year, our pasuk says, You shall

sound a broken blast on the shofar, in the seventh month, on the tenth of the month; on Yom Kippur you shall sound the shofar throughout your Land.

We already know that the tenth day of Tishrei is Yom Kippur. The reason the pasuk mentions “Yom Kippur” is to teach us that the shofar is blown on Yom Kippur of the Yovel year even if it falls on Shabbos. The reason it men-tions the “seventh month,” even though we already know that Yom Kippur is in the seventh month, is to teach that we also apply this law to Rosh Hashanah — which is in the seventh month as well; thus, we blow the shofar even on Shabbos.

According to one opinion, the phrase throughout “your” land limits the Shabbos shofar-blowing on Yovel to Eretz Yisrael. The pesukim about Rosh Hashanah do not men-tion this limitation, and so the shofar is blown on Shabbos anywhere in the world.

Another opinion understands the pasuk the other way around; that is, the Torah is teaching that it is only on Yovel that the shofar may be blown “throughout the land” on Shabbos. On Rosh Hashanah, however, it may be blown on Shabbos only in the Beis HaMikdash (Yerushalmi Rosh Hashanah 4:1).



ר עבירו שופ� כפרים ת� On the Day of Atonement — ביום ה�you shall sound the shofar.

� But Not the Night of AtonementAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).א ליה? ה מנ יל ל! יום ולא ב! בי אליעזר, ב! ר. ור! עבירו שופ� כפרים ת� ביום ה�די מרי מהד רצכם“ וג ל א! ר בכ עבירו שופ כפרים ת! א ליה מ“ביום ה! פק נ!

(שבת קלא:):The mitzvah of blowing the shofar on Rosh Hashanah

applies only by day, not on the night of Rosh Hashanah. According to one opinion, the source is from our pa-suk:

With regard to Yovel, our pasuk says, in the seventh month, on the tenth of the month; on the “Day” of Atone-ment (Yom Kippur) you shall sound the shofar. The word “day” teaches that the shofar of Yovel is sounded by day.

There was no need for our pasuk to say “in the seventh month,” because we already know that Yom Kippur is in the seventh month (Tishrei). The extra words teach that all shofar-blowing in the seventh month, including that of Rosh Hashanah, must be done during the daytime (Shab-bos 131b).

� Late Startדכתיב הוא, בתשרי ה ר עש ב! יובלות ר. שופ� עבירו ת� כפרים ה� ביום

ר“ (ראש השנה ח:): עבירו שופ כפרים ת! ”ביום ה!After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe a year of Yovel (the fiftieth year). The Yovel year is similar to the Shemittah year with regard to the restric-tions against doing farm work, and regarding the sanctity of the produce. There are also a number of laws that ap-ply only to the Yovel year, as we shall learn in this pas-sage.

When does the Yovel year begin?With regard to the onset of Yovel, our pasuk says, on the

Day of Atonement you shall sound the shofar. According to one opinion, this teaches that the year of Yovel begins on Yom Kippur28 (Rosh Hashanah 8b).

רצכם ל א� .Throughout your Land — בכ�

� All-Inclusive MitzvahAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year)יב לתקוע! (ראש השנה ל.): י חיד ח! חיד וי ל י מד שכ רצכם. מל! ל א� בכ�

Our pasuk says that on Yom Kippur of the Yovel year, you shall sound the shofar throughout your Land. The phrase throughout your Land teaches that the mitzvah to blow shofar at the onset of Yovel is not an obligation upon Beis Din alone, but every Jew is obligated to perform this mitzvah either by blowing the shofar or hearing it blown (Rosh Hashanah 30a).

חמשים .10 ת ה� שתם את שנ� You shall sanctify the — וקד�fiftieth year.


יובל ת ה ת קדוש שנ מצוה שלב: מצוMitzvah 332: The Obligation to Sanctify the Yovel Year

We are obligated to sanctify the Yovel year by refraining from working the land and by releasing ownership of the produce, in the same way as we do during a Shemittah year.

� Rosh Hashanah or Yom Kippur?After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).ר (פסוק ט) ר? לפי שנאמ! למוד לומ! ה ת! חמשים. מ! ת ה� שתם את שנ� וקד�ך, ואיל כפורים א מיום ה! דשת אל כול לא תהא מתק! כפרים“, י ”ביום ה!דשת והולכת מד שמתק! חמשים“, מל! ת ה! שתם את שנ! ר ”וקד! למוד לומ! ת!א: מראש ן בן ברוק נ בי יוח עאל בנו של ר! בי ישמ ר ר! מ! אן א ה. מכ ת מתחילעבדין תיהן ולא משת! רין לב דים נפט יו עב כפורים לא ה ד יום ה! ה ע! נ ש ה!ן כיו אשיהן. בר טרותיהן וע! ושמחין ושותין אוכלין א אל אדוניהם, ל!תיהן, לב דים עב נפטרו ר, שופ ב! דין בית קעו ת כפורים ה! יום שהגיע!

עליהן (ראש השנה ח:): דות חוזרות לב! ושה ת ואי א! ה], ז כר [בה! דש ה מק! ת נים א! ש חמשים. ת ה� שתם את שנ� וקד�ה, ב, ירושלמי ראש השנה י:, סנהדרין כד., ח:, (ראש השנה שים חד דש מק!

ירושלמי סנהדרין א, ב):During Yovel, it is forbidden to work the land, as during a

Shemittah year. Also, all Jewish slaves are freed, and most

28. See discussion on previous pasuk, “Yovel Begins.”

כפרים" איני יודע� שהוא בעשור ר "ביום ה� שמע שנאמ� כפרים. ממ� ביום ה�חדש ת עשור ל� ר לך, תקיע� חדש". אלא לומ� ר "בעשור ל� חדש, אם כן למה נאמ� ל�רצכם בת בכל א� שנה דוחה ש� ת ראש ה� רצכם", ואין תקיע� בת "בכל א� דוחה ש�דשין שתם. בכניסתה מק� אלא בבית דין בלבד (תורת כהנים שם ה): (י) וקד�שנה (תורת כהנים פרק ב, א; ראש השנה אותה בבית דין ואומרים: מקודשת ה�

ר. עבדים, בין נרצע בין שלא כלו לו שש שנים משנמכ� ח:): וקראתם דרור. ל�יירא וכו' (תורת כהנים שם ייר בי ד� הו לשון "דרור"? כמד� בי יהודה: מ� ר ר� אמ�אחרים: יובל ברשות ואינו בכל מקום שהוא רוצה שדר ב; ראש השנה ט:) ה שמה, יובל דה, ומ� ת שם לה לב� הוא. שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיב�

ת שופר: ל שם תקיע� שמה, ע�

ם: ל־ארצכ3 בכ� ר �שופ ירו עב& ת> ים כפר ה� ביום חדש ל�דרור ם Pאת וקר� ה נ� ש� חמשים ה> ת hשנ ת Vא ם שת י וקד�

ם בת וש� ם כ ל� היה ת' הוא ל Kיוב יה� ל־ישב� לכ� רץ �א ב�

א ר עברון שופ א ת! י א דכפור! א ביומ רח לי!משין ת ח! ת שנ! דשון י רעכון: י ותק! ל א! בכל לכ א רע בא! א חרות קרון ות! שנין ותתובון לכון תהי היא א יובל א ה תב י

רש“י

פרשת בהר כה / י 654 / ספר ויקרא


of the month; on the Day of Atonement you shall sound the shofar throughout your Land. 10 You shall sanctify the fiftieth year and proclaim freedom throughout the Land for all its inhabitants; it shall be the Yovel Year for you, you shall return

29. The majority of Tannaim disagree with this, and maintain that Rosh Chodesh must be sanctified by Beis Din as well.

homes and land in Eretz Yisrael return to the descendants of their original owners.

With regard to the onset of Yovel, the previous pasuk says, on Yom Kippur you shall sound the shofar. This im-plies that the laws of Yovel begin only on Yom Kippur. Yet our pasuk says, You shall sanctify the fiftieth year, which implies that the entire fiftieth year is sanctified — begin-ning from Rosh Hashanah!

According to one opinion, the laws of Yovel begin to take effect on Rosh Hashanah, and come into full force on Yom Kippur. All work in the fields stops on Rosh Hashanah, and the Jewish slaves are no longer obligated to work for their masters — but the slaves may not yet return home, and the properties are not actually returned to their previous owners, until Yom Kippur.

According to another opinion, Yovel does not begin at all until Yom Kippur. The reason our pasuk says, You shall sanctify the fiftieth year, is to teach that only the Yovel year needs to be sanctified by a proclamation of Beis Din, but — according to this opinion — each Rosh Chodesh (new month) becomes sanctified on its own, without Beis Din doing anything29 (Rosh Hashanah 8b, 24a; Sanhedrin 10b; Yerushalmi Rosh Hashanah 2:5; Yerushalmi San-hedrin 1:2).

ל ישביה רץ לכ� א� אתם דרור ב� And proclaim freedom — וקר�throughout the Land for all its inhabitants.

� All or NothingAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).ד ג ושבט ראובן שבט לו משג ישביה. ל לכ� רץ א� ב� דרור אתם וקר�ל רץ לכ א אתם דרור ב ר ”וקר טלו יובלות, שנאמ! שה ב מנ! חצי שבט ה! ו! ליה יו ע כול ה ן. י ת לו מקצ ן שג ליה ולא בזמ! ל יושביה ע ן שכ “, בזמ! ישביהמין יהא יובל נוהג, ה בבני ה ושבט יהוד מין ביהוד בין שבט בני והן מעורשהן ן בזמ! ולא ן כתיקונ שיושביה ן בזמ! ,“ ישביה ל ”לכ ר לומ! למוד ת!

בין (ערכין לב:, ירושלמי שביעית י, ב; ירושלמי גיטין ד, ג): מעורOn the Yovel year, all Jewish slaves go free. Our pasuk

expresses this law as, You shall sanctify the fiftieth year and proclaim freedom throughout the Land for “all” its inhabit-ants. This teaches that the laws of Yovel remain in effect only as long as all the tribes live in Eretz Yisrael. Therefore, from the time that the tribes of Reuven and Gad and half the tribe of Menasheh were exiled, during the period of the First Beis HaMikdash, Yovel was no longer observed.

Additionally, our pasuk says, for all its “inhabitants,” which indicates that these laws apply only when the tribes are inhabiting the Land in the proper manner. So even if all the tribes do live in Eretz Yisrael, if they are intermingled and are not settled in their individual territories, the laws of

Yovel do not apply (Arachin 32b; Yerushalmi Sheviis 10:2; Yerushalmi Gittin 4:3).

� Live FreeAfter seven Shemittah cycles — forty-nine years — we

observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).ר מ! א לשון חירות. א ל ישביה. אין ”דרור“ אל רץ לכ� א� אתם דרור ב� וקר�ה ל מדינ ה בכ א ומוביל סחור יר י ייר בי ד! ה לשון דרור? כמד! ה מ! בי יהוד ר!

(ראש השנה ט:):On the Yovel year, all Jewish slaves go free. Our pasuk

expresses this law as, You shall sanctify the fiftieth year and proclaim “deror” (דרור) throughout the Land for all its inhabitants. The word deror means freedom. It is related to the word א יר י a dwelling place. A free man is one who ,ד!has the liberty to “dwell” and work in any place that he desires (Rosh Hashanah 9b).

.It shall be the Yovel Year — יובל הוא

� Essential MitzvosThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be


After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year).

קעו, ל פי שלא ת ף ע! מטו, א! ל פי שלא ש ף ע! יובל הוא. “יובל הוא“, א!בי ה. ר! בי יהוד ר ”הוא“, דברי ר! למוד לומ! ל פי שלא שלחו? ת! ף ע! כול א! יל פי שלא שלחו, ף ע! מטו, א! ל פי שלא ש ף ע! יוסי אומר: ”יובל הוא“ א!מים אומרים: ל חכ ר ”הוא“. . . אב למוד לומ! קעו, ת! ל פי שלא ת ף ע! כול א! י

כבות בו (ראש השנה ט: , ירושלמי ראש השנה ג, ה): ן מע! שת שלכתיב וה רץ, א ל ה בחוצ אפילו ד! הוא ה! ”יובל“? כתיב וה הוא. יובל ן בזמ! רץ, א ל ה בחוצ נוהג רץ א ב דרור שנוהג ן בזמ! הוא: ה! רץ“! א ”ב

רץ (ראש השנה ט:, קידושין לח:): א ה ל רץ אינו נוהג בחוצ א שאינו נוהג בDuring Yovel, it is forbidden to work the land, as during

a Shemittah year. In addition, there are three mitzvos that must be performed: The shofar is blown on Yom Kippur of that year, all Jewish slaves must be freed, and most homes and land in Eretz Yisrael return to the descendants of the original owners.

Our pasuk says, יובל הוא, it is Yovel. This phrase implies that it remains Yovel, and its laws apply even if the people fail to fulfill them. On the other hand, the word הוא, it is, is a limiting phrase, indicating that it is only Yovel if the mitzvos are observed.

According to one opinion, the pasuk is teaching that even if the shofar is not blown and the land is not returned, the laws of Yovel are in effect, and it is forbidden to work



on the land. However, the word הוא tells us that if the slaves are not set free, then none of the other laws of Yovel apply; it is like a regular year, and it is permissible to work on the land.

A second opinion is that the only mitzvah essential to Yovel being in effect is blowing the shofar; if that is not done, the rest of the mitzvos do not apply.

A third opinion is that all three mitzvos — blowing the shofar, freeing slaves, and returning properties — are es-sential; if any one of them is not fulfilled, the laws of Yovel are not in effect, and it is like a regular year.

According to the last opinion, the word “Yovel” does not teach us that the laws are in effect without fulfilling the mitzvos; rather, it teaches that the laws of Yovel are in ef-fect even outside of Eretz Yisrael. When our pasuk says, proclaim freedom throughout “the Land,” it means that whether Yovel is in effect everywhere depends on whether the Jews living in Eretz Yisrael are fulfilling the three mitz-vos. If they are, Yovel applies worldwide; if they are not, Yovel does not apply (Rosh Hashanah 9b; Kiddushin 38b; Yerushalmi Rosh Hashanah 3:5).

חתו .Each man to his family — ואיש אל משפ�

� A Manservantנים לש ש ים וש ע שת! א בנרצ בר אל תוב מד! כ חתו. אין ה! ואיש אל משפ�ר מ! א: א ר שיל א ב! ב ר ר מ! ע? א שמ! אי מ! יובל מוציאו. מ! יובל, שה! לפני ה!זו הוי אומר ה? באש נוהג ואין באיש שנוהג ר ב איזהו ד ”איש“, א קר

ה (קדושין טו.): רציעIf a Jewish man stole money and does not have enough

to pay it back, he is sold by Beis Din to serve as a slave30 for a period of six years, and the sale price is used to repay the victim of the theft. There are circumstances where he may stay longer, but he must first undergo retziah, where the master places the slave’s right ear against a door and bores a hole through the ear.31 Both a regular slave and a nirtza go free when the Yovel year arrives.

A later pasuk,32 which says, he shall return to his family, is referring to the regular slave who is sold by Beis Din and has not yet served six years, whereas our pasuk, which says, and you shall return each “man” to his family, refers

to the nirtza. We know this because our pasuk adds the word “man” (איש), indicating a type of slave that refers only to men. Thus, it refers to the nirtza, as only a man can become a nirtza, not a woman (Kiddushin 15a).

חמשים .11 ת ה� — It shall be a Yovel Year — יובל הוא שנ�this fiftieth year.

� No Overtimeר ר? לפי שנאמ! למוד לומ! ה ת! חמשים. “יובל הוא“, מ! ת ה� יובל הוא שנ�דשת והולכת כול כשם שמתק! חמשים“, י ת ה! שתם את שנ! (פסוק י) ”וקד!ת ר ”יובל הוא שנ! למוד לומ! ה. . . ת! דשת והולכת בסופ ך מתק! ה כ ת מתחילחמשים ת ה! דש שנ! ה מק! ת דש ואי א! ה מק! ת חמשים א! ת ה! חמשים“, שנ! ה!

ת (ראש השנה ח:): ח! וא!The previous pasuk has already told us, You shall sanc-

tify the fiftieth year…it shall be the Jubilee Year for you. Why does our pasuk repeat this?

We learned earlier33 that according to one opinion, the laws of Yovel begin to take effect on Rosh Hashanah, but do not come into full force until Yom Kippur. Thus, one might think that the laws of Yovel continue until the follow-ing Yom Kippur. Therefore, our pasuk says, It shall be a Yovel Year for you — this fiftieth year, to indicate that Yovel is only in the fiftieth year; once the fifty-first year begins, on Rosh Hashanah, all agree that Yovel is over (Rosh Ha-shanah 8b).

� The Fiftieth and the Firstה ת א! ואי מונה, ה ת א! חמשים ת שנ! ן, נ ב ור! חמשים. ה� ת שנ� הוא יובל בוע! ש ן למני! עולה אינו יובל מרו: א אן מכ ת, ח! וא! חמשים ת שנ! מונה

(ראש השנה ט., נדרים סא.):After seven seven-year Shemittah cycles (forty-nine

years), we observe a year of Yovel (the fiftieth year). The Yovel year is similar to the Shemittah year with regard to the restrictions against doing farm work, and regarding the sanctity of the produce.

According to one opinion, the Yovel year is also the first year of the next Shemittah cycle. Therefore, there are only five working years between Yovel and the next Shemittah.

According to another opinion, the next Shemittah cycle only begins on the year following Yovel. This is based on

30. A Jewish “slave” is actually a bondsman, a servant whose services are purchased for a period of six years. He is not the property of the purchaser. 31. See Shemos 21:6. 32. Pasuk 41. 33. See discussion on previous pasuk, “Rosh Hashanah or Yom Kippur?”

אל ואיש עליהן: לב� חוזרות שדות שה� אחזתו. אל איש בתם וש�נרצע (תורת כהנים שם ה): (יא) יובל הוא בות את ה� חתו תשבו. לר� משפ�שתם וגו' " (פסוק י), ר "וקד� ר, לפי שנאמ� למוד לומ� ה ת� חמשים שנה. מ� ת ה� שנ�ת כהנים (פרק ג, א): את נזריה. את הענבים שנה (ח:) ובתור� כדאיתא בראש ה�

ר שביעית כך נאמ� ר ב� מופקרים. כשם שנאמ� תה מן ה� משומרים, אבל בוצר א� ה�ע רבעים ותש� ת הא� יובל (שם ב), נמצאו שתי שנים קדושות סמוכות זו לזו, שנ� ב�חמישים יובל: (יב) קדש תהיה לכם. תופסת דמיה כהקדש. ת ה� שמטה ושנ�הויתה תהא (שם ג; קידושין נח.): ר "תהיה", ב� למוד לומ� יכול תצא היא לחולין, ת�

ת Rוא שנ ל ה Vבו: יא יוב ש� חתו ת� יש אל־משפ� תו וא& יש אל־אחז� איה� א תקצרו את־ספיח עו ול א תזר� ם ל כ� היה ל� ה ת' �נ ים ש� חמש& ה>ם כ� היה ל� קדש ת' וא ה ל Vיוב י יב כ יה: תבצרו את־נזר3 א ול

רעיתה תתובון: ר לז! נתה וגב! חס! ר לא! גב!משין שנין תהי ת ח! א היא שנ! יא יובל

ת י חצדון ת! א ול תזרעון א ל לכון א: ה שבק ת י תקטפון א ול א ה ת כ!לכון תהי א היא קודש א יובל יב ארי

רש“י

פרשת בהר כה / יא־יב 656 / ספר ויקרא


each man to his ancestral heritage and you shall return each man to his family. 11 It shall be a Yovel Year for you — this fiftieth year — you shall not sow, you shall not harvest its aftergrowth and you shall not pick what was set aside of it for yourself. 12 For it is a Yovel Year, it shall be holy to you;

34. Referring to the restrictions. 35. See following discussion. 36. See following discussion. 37. See Schottenstein Edition, note 13.38. See previous discussion.

our pasuk, which says, It shall be a Yovel Year for you — this fiftieth year, to indicate that Yovel is only the fiftieth year of the previous cycle; it is not also the first year of the next cycle (Rosh Hashanah 9a; Nedarim 61a).

נזריה את תבצרו ולא ספיחיה� את תקצרו ולא עו תזר� You — לא shall not sow, you shall not harvest its aftergrowth, and you shall not pick what was set aside of it for yourself.


יובל ת ה רץ בשנ א� עבד ה� מצוה שלג: של א נMitzvah 333: The Prohibition to Work the Land During

the Yovel YearWe are forbidden to work the land in Eretz Yisrael during

the Yovel year.

יובל ת ה מצוה שלד: של א נקצר ספיחי תבואות של שנMitzvah 334: The Prohibition to Reap Aftergrowths of

Produce of the Yovel YearIf produce grows on its own during the Yovel year, we are

forbidden to reap it as it is usually reaped.

יובל כדרך ת ה נות בשנ איל� מצוה שלה: של א לאסף פרות ה�נים ר ש� ן בשא� שאוספין אות�

Mitzvah 335: The Prohibition to Gather Fruits During the Yovel Year in the Manner That They Are Gathered in

Other YearsIf fruits grow on trees during the Yovel year, we are forbid-

den to gather them in the usual manner.

כם .12 For it is a Yovel Year, it — כי יובל הוא קדש תהיה ל�shall be holy to you.

� Spreading the Sanctityח בין דרך חילול. . . ר: בין דרך מק מ! ן א נ בי יוח כי יובל הוא קדש תהיה. ר!ח בין דרך ה קדש בין דרך מק א? דכתיב ”כי יובל הוא קדש“, מ! עמ אי ט! מ!

ח בין דרך חילול (סוכה מ:): ף שביעית בין דרך מק חילול, א!Produce grown in a Shemittah or Yovel year is subject

to a number of restrictions, as discussed earlier in this passage. Two examples are that the produce may not be wasted, and that once a particular type of produce is no longer available in the fields, each person must remove that produce from his home as well (the mitzvah of biur).

According to one opinion, the kedushah (sanctity)34 of the Shemittah and Yovel produce can carry over to money or to other foods in two different ways:35 either by selling it to someone else, or by simply declaring that the kedushah of this produce shall go onto the money or other food.

Although the Shemittah and Yovel foods maintain their sanctity,36 the other money or food will then also have the same restrictions as the original produce.

We learn this from our pasuk, which says, For it is a Yovel Year, it shall be holy (קדש) to you. By saying that the Yovel is קדש, holy, the Torah is comparing Yovel (and Shemittah) to items that are hekdesh — that is, consecrated for the Beis HaMikdash. Just as the kedushah of hekdesh items can be carried over either by selling them or redeeming them (declaring that the kedushah shall carry over onto money),37 so too, the kedushah of Shemittah produce can be transmitted in these two ways (Succah 40b).

� Shemittah Versus Hekdeshר שנאמ! , מיה ד את תופסת שביעית א: ני ת! תהיה. קדש הוא יובל כי ף סור, א! וא יו מ את ד קדש תופס ה כם“, מ! תהיה ל קדש הוא יובל ”כי ויוצא יו מ ד תופס קדש ה מ! אי ה, אסור ו! מיה ד את תופסת שביעית ר לומ! למוד ת! לחולין, ויוצאת מיה ד את תופסת שביעית ף א! לחולין, א לא (סוכה חרינ ה תהא. . . ”יובל הוא“, היא אין, מידי א! ית י הו ”תהיה ”ב!

מ:, קידושין נח., עבודה זרה נד:, ירושלמי שביעית ד, ו):With regard to the Yovel year, our pasuk says, For it is

a Yovel Year, it shall be holy (קדש) to you. By saying that the Yovel year is קדש, holy, the Torah is comparing Yovel (and Shemittah) to items that are hekdesh — that is, con-secrated for the Beis HaMikdash. Just as the kedushah (sanctity) of hekdesh items can carry over onto money or other items38 so too, the kedushah of Shemittah/Yovel produce can be transmitted onto money or other foods. The money (or food) will then have the same restrictions as the original produce.

However, there is a difference between Shemittah/Yovel and hekdesh:

Our pasuk says, it “shall be” (תהיה) holy. This expres-sion teaches that even after the kedushah carries over onto something else, the original Shemittah/Yovel produce always keeps its kedushah, and now both items have the Shemittah/Yovel restrictions. In the case of hekdesh, on the other hand, the original item that was consecrated loses its kedushah, and only the second item (or money) is now consecrated.

Our pasuk says, For “it” (הוא) is Yovel. The word “it” is a limitation, teaching that the restrictions of Yovel (and Shemittah) produce carry over, but not the restrictions of other things that are forbidden by the Torah. For example, if a piece of meat is cooked with milk, it is forbidden to benefit from that meat; but if its owner declares that he is exchanging the forbidden mixture for another item, the mixture remains forbidden and the second item does not



take on any restrictions (Succah 40b; Kiddushin 58a; Avo-dah Zarah 54b; Yerushalmi Sheviis 4:6).

� Holy Year, Holy CropAfter seven seven-year Shemittah cycles (forty-nine

years), we observe a year of Yovel (the fiftieth year). The Yovel year is similar to the Shemittah year with regard to the restrictions against doing farm work, and regarding the sanctity of the produce.

ה היא קודש כם“, מ! כי יובל הוא קדש תהיה. “כי יובל הוא קדש תהיה לה קודש (ירושלמי שביעית ד, ז): ת ף תבוא א!

Our pasuk says, For it is Yovel, it shall be holy to you; from the field you may eat its crop. By mentioning Yovel together with its crop, the Torah is teaching that just as the Yovel year is holy (in that work on the land is forbidden, and Jewish slaves are freed, etc.), so too the produce that grows in a Yovel (or Shemittah) year is holy, and therefore it is subject to a number of restrictions, as discussed in this passage (Yerushalmi Sheviis 4:7).

ה ת� דה תאכלו את תבוא� ש� From the field you may — מן ה�eat its crop.

� The Color of ShemittahThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemittah) and that any produce that grows during the Shemittah year is considered ownerless even if it was grown on private prop-erty. Anyone who wishes may pick the fruits and eat them.

After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year), which has the same agricultural laws as Shemittah and several additional laws as well.

עו ה לאכל. בגד שצב ת� ל תבוא� רצך� תהיה כ� ה אשר בא� י� ח� ולבהמתך� ול�ה תהא (בבא קמא קא.): ת י הו א ”תהיה“, ב! ר קר מ! לק. . . דא בקליפי שביעית יד

When a species of Shemittah or Yovel produce is no lon-ger available in the fields for the wild beasts, that species must be removed from one’s house as well.39 Therefore, any type of produce that is not available in the fields all year round may not be used to dye a garment — because a dyed garment is meant to be kept permanently, even after the time of biur (removal).

If Shemittah or Yovel produce was used to dye a gar-ment, the garment may not be used and must be burned. Even though the actual produce no longer exists, and only the color remains in the garment, nevertheless, our pasuk says, תהיה, it shall be, which teaches that the produce shall always remain as it is — in a state of sanctity (Bava Kamma 101a).

� Out in the OpenThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be


After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year), which has the same agricultural laws as Shemittah and several additional laws as well.

ת א! דה, ש ה! מן אוכל ת שא! ן זמ! ל כ ה. ת� תבוא� את תאכלו דה ש� ה� מן ית (ירושלמי שביעית ט, ג): ב! לה מן ה! דה, כ! ש ה מן ה! ל ית, כ ב! אוכל מן ה!As we learned above,40 Shemittah or Yovel produce may

not be kept in one’s house forever. If a specific type of pro-duce is no longer found in the fields for animals to eat, that species must be removed from the house. This is known as the mitzvah of biur (“removal”).

Our pasuk again says, from the “field” you may eat its crop, referring to the produce of Yovel (and Shemittah) years.

According to one opinion, the Torah mentions here “the field” to teach that we may keep produce in our homes only if there is still some of that produce left in open, un-protected fields, where the animals can freely get to it. If some of that produce is still available outside, but only in walled areas, such as courtyards and gardens where animals cannot enter freely, the obligation of biur applies, and the produce must be removed from one’s house (Yeru-shalmi Sheviis 9:3).

זאת .13 יובל ה� ת ה� .In this Yovel Year — בשנ�

� The Selling Systemא דרך ללת אל ר: אין שביעית מתח! ז בי אלע ר ר! מ! זאת. א יובל ה� ת ה� בשנ�

39. See above, pasuk 7, “Based on the Beasts.” 40. Pasuk 7.

יה מן ח� ית, שאם כלה ל� ב� תה אוכל מן ה� שדה א� ל ידי ה� שדה תאכלו. ע� מן ה�יובל: ר ב� שביעית כך נאמ� ר ב� בית (שם ד). כשם שנאמ� ער מן ה� תה לב� שדה צריך א� ה�בתם איש אל אחזתו" ר "וש� הרי כבר נאמ� (יג) תשבו איש אל אחזתו. ו�יובל ד בנו וגאלה שחוזרת לאביו ב� מוכר שדהו ועמ� בות ה� (לעיל פסוק י) אלא לר�

שמעו. ועוד יש דרשה: (תורת כהנים שם ו): (יד) וכי תמכרו וגו'. לפי פשוטו כמ�ר וכי תמכרו ממכר, למוד לומ� תה מוכר מכור לישראל חברך, ת� ין כשא� מנ�ר או למוד לומ� ין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך, ת� עמיתך מכור. ומנ� ל�ת ממון (שם ד): ל תונו. זו אונא� ד עמיתך (תורת כהנים פרשתא ג, א): א� קנה, מי�

זאת ל ה� ת היוב ה: יג בשנ] ת. אכלו את־תבוא� ה ת שד ן־ה� מממכר י־תמכרו יד וכ' שני ♪ תו: אל־אחז� יש א7 בו ש ת�יו: ח' יש את־א� ל־תונו א& ך� א� ד עמית� Iה מי נ ך� או ק� עמית ל>

א ת יג בש! ה: לת! על! ת י תיכלון א קל ח! מן נתה: חס! לא! ר גב! תתובון א ד ה א דיובלתזבן או ך בר לח! זבינין בנון תז! ארי יד ו!

אחוהי: ת י ר גב! תונון א ל ך בר דח! א מיד

רש“י

פרשת בהר כה / יג־יד 658 / ספר ויקרא


from the field you may eat its crop. 13 In this Yovel Year you shall return each man to his ancestral heritage. 14 When you make a sale to your fellow or make a purchase from the hand of your fellow, one man shall not wrong his brother.

Sequence of the passages

41. That is, a prohibition that has only the status of a positive commandment; see discussion above, pasuk 6, “Not for Commerce.” 42. Above, pasuk 10.

מיך וס זאת“ ה! יובל ת ה! ”בשנ! דכתיב ר, ז אלע בי דר! א עמ אי ט! ח. . . מ! מקח ולא דרך חילול (סוכה מ:): ר“, דרך מק ליה (פסוק יד) ”וכי תמכרו ממכ

According to one opinion, the kedushah (“sanctity,” re-ferring to the restrictions) of Shemittah and Yovel produce can carry over to money or to other foods in two ways: either by selling it to someone, or by simply declaring that the kedushah of this produce shall go onto the money or other food. The money (or food) will then have the same restrictions as the original produce.

According to another opinion, the kedushah is transmit-ted only by selling the produce. We learn this from our pasuk, which says, In this Yovel Year…, followed by the next pasuk, which begins, When you make a “sale” to your fellow. . . By putting these two pesukim next to each other, the Torah teaches that the kedushah of Shemittah produce can be transmitted only by selling it (Succah 40b).

� Just From the Dustם ד א שביעית. של ה ק אב שה ק ה מ כ! וראה בוא זאת. ה� יובל ה� ת בשנ�יו, כל ואת יו לטל מט! את מוכר סוף ל! שביעית, בפירות ונותן נושא מיך ליה ”וכי תו“, וס שבו איש אל אחז זאת ת יובל ה! ת ה! ר ”בשנ! שנאמ!

“ (סוכה מ:, קידושין כ., ערכין ל:): עמיתך ר ל! תמכרו ממכOur pasuk says, In this Yovel Year you shall return each

man to his ancestral heritage. The very next pasuk begins, When you make a sale to your fellow or make a purchase “from the hand” of your fellow… This refers to selling mov-able objects that are transferred from hand to hand.

The Torah places these two pesukim next to each other to teach that if someone does business with Shemittah produce to make a profit, transgressing one of the “less-severe” prohibitions of Shemittah,41 he will fall into poverty and be forced to sell his movable belongings.

This prohibition is called ה של שביעית ק the “dust” of ,אבsheviis, because it is not as severe as other Shemittah pro-hibitions, such as working the land. Even so, the one who transgresses this law receives harsh punishment.

The sequence of the passages that follow discuss laws of a person who sells his land, his house, his child as a slave, and himself as a slave. This teaches that if the per-son continues to sin, further violating Shemittah, he will eventually be forced to sell his land, his house, his child, and even himself as a slave (Succah 40b; Kiddushin 20a; Arachin 30b).

שבו .You shall return — ת�

� Temporary Giftה (בכורות נב:): נ ת מ! בות את ה! שבו. לר! ת�

We learned earlier42 that in each Yovel year, most land in Eretz Yisrael that was sold returns to the family that origi-nally owned it when the land was first divided in the days of Yehoshua.

Our pasuk repeats this command, and says, In this Yovel Year you shall return each man to his ancestral heritage. According to one opinion, the reason it is repeated is to teach that even if someone gave away his ancestral land as a gift, it still must be returned on Yovel (Bechoros 52b).

תונו .14 ל א� עמיתך� ד מי� נה ק� או עמיתך� ל� ר ממכ� תמכרו — וכי When you make a sale to your fellow or make a pur-chase from the hand of your fellow ... shall not wrong


ת דין בין לוקח ומוכר ת עשי מצוה שלו: מצוMitzvah 336: The Obligation to Implement

[Commercial] Law Between a Buyer and a SellerBeis Din (the Rabbinic court) is obligated to properly adju-dicate disputes between buyers and sellers in accordance

with Torah law.

ר ח וממכ� מצוה שלז: של א להונות במק�Mitzvah 337: The Prohibition to Commit Fraud When

Buying or SellingIt is forbidden for a seller and a buyer to defraud each

other by overcharging or underpaying for an item.

� Money or MeshichahWhen a person takes ownership of an item, he must per-

form a kinyan, an act that legally makes it his. Different types of kinyanim are used for different things.

קיש ריש ל ל תונו. ד עמיתך� א� נה מי� עמיתך� או ק� ר ל� וכי תמכרו ממכ�ר ממכ תמכרו ”וכי א קר ר מ! א ה. . . תור ה! מן מפורשת ה משיכ ר: מ! אר: מ! ן א נ בי יוח ור! ד. לי ד נקנה מי ר ה! ב “, ד עמיתך ד נה מי! עמיתך או ק ל!א קיש: אם כן לכתוב קר ה. וריש ל א ה אונ ע דלית ב רק! עוטי ק! ד“ למ! ”מי!ה ע מינ ה לי? שמ! מ נה“ ל ל תונו, ”או ק ד עמיתך א! ר מי! וכי תמכרו ממכ

ה (קידושין כו., בבא מציעא מז:): למשיכOur pasuk prohibits ona’ah — overcharging or under-

paying for merchandise.Our pasuk begins, When you make a sale to your fel-

low or make a purchase “from the hand” of your fellow… According to one opinion, the expression from the hand, which implies that the merchandise was transferred from hand to hand, teaches that by Torah law, the kinyan for movable items is meshichah (moving); when the buyer moves the item, and thereby takes it into his “hand,” he becomes the new owner.



According to another opinion, meshichah is required only by Rabbinic law. By Torah law, the sale is finalized as soon as the item is paid for. According to him, the pasuk uses the term from the hand to teach that only movable merchandise is subject to the law of ona’ah (overcharg-ing), but not land.

The first opinion agrees that ona’ah does not apply to land; our pasuk added the phrase, or make a purchase, to teach us both lessons (Kiddushin 26a; Bava Metzia 47b).

� Whether Selling or Buying”וכי א, ני ת! ל תונו. עמיתך� א� ד מי� נה עמיתך� או ק� ר ל� ממכ� תמכרו וכי ין? ה מוכר מנ! נ , נתא! ה לוקח! נ א שנתא! ל תונו“, אין לי אל ר א! תמכרו ממכ

ל תונו“ (בבא מציעא מז:, נא.): נה. . . א! ר ”או ק למוד לומ! ת!Our pasuk prohibits ona’ah — overcharging or under-

paying for merchandise.Our pasuk begins, When you make a “sale” to your fel-

low or make a “purchase” from the hand of your fellow… This teaches that the prohibition against ona’ah applies both to a seller who charges more than the merchandise is worth, and to a buyer who cheats by paying less than it is worth (Bava Metzia 47b, 51a).

� Some ExemptionsOur pasuk prohibits ona’ah — overcharging or under-

paying for merchandise. If the price was one-sixth off from the true value, the price difference must be returned. If the difference was greater than that, the entire sale is voided.

רים ל תונו. אלו דב ד עמיתך� א� נה מי� עמיתך� או ק� ר ל� וכי תמכרו ממכ�ני ה הקדשות. . . מנ עות וה! רק ק! רות וה! שט דים וה! עב ה: ה א הם אונ שאין לר ב “, ד ד עמיתך נה מי! עמיתך או ק ר ל! ן: ”וכי תמכרו ממכ נ ב נו ר! מילי? דתדים שהוקשו צאו עב לטלים, י ן מט! עות שאינ רק צאו ק! ד, י ד לי נקנה מי ה!כור וגופו ר“ שגופו מ רות דכתיב ”וכי תמכרו ממכ צאו שט עות, י רק לק!א ן עומדין אל נוי, ואינ ן ק כור, ואין גופ ן מ רות שאין גופ צאו שט נוי, י קר“ ם, ”ממכ ר לעול ה. . . מי כתיב ממכ א הם. . . שכירות יש לו אונ ה שב י לרא

ה היא (בבא מציעא נו:): מי ביומיה מכיר אי נ! א כתיב, וה! מ סתWe learn from our pasuk that ona’ah does not apply to

certain items.Our pasuk begins, When you make a sale to your fellow

or make a purchase from the hand of your fellow… The expression from the hand indicates that these laws apply only to items that are transferred from hand to hand — that

is, movable objects. Thus, land is excluded from the law of ona’ah.

Canaanite slaves are compared to land,43 and therefore they are also not included in the laws of ona’ah.

The phrase ר literally means, when you sell וכי תמכרו ממכ“something that is sold.” This teaches that ona’ah applies only to items that have their own actual value. Therefore, ona’ah does not apply to the sale of a loan document, which has no value of its own, but is only a piece of paper that allows one to collect money from the borrower.

On the other hand, even though our pasuk speaks about a “sale,” it includes overcharging for the rental of movable items, because a rental is considered a “temporary sale” (Bava Metzia 56b).

� Doing Business With Non-JewsWhen a person takes ownership of an item, he must per-


ן ת! אל שנ ל תונו. ישר ד עמיתך� א� נה מי� עמיתך� או ק� ר ל� וכי תמכרו ממכ� ,“ ד עמיתך נה מי! ה. . . ”או ק נ ך ק ש! ל פי שלא מ ף ע! בים א! עות לעובד כוכ מד א מי! בים בכסף. . . ואימ ד עובד כוכ א מי! ה, ה ד עמיתך הוא דבמשיכ מי!ף א א! חד ה עמיתך ב! “, מ “עמיתך א ד! א? דומי א או בה בים או בה עובד כוכאל בבהמתו עות לישר ן מ ת! בים שנ א. . . עובד כוכ חד מי ב! בים נ! עובד כוכ עמיתך ל! ,“ עמיתך ל! ר ממכ תמכרו ”וכי ה. . . נ ק ך ש! מ שלא פי ל ע! ף א!א א? דומי א או בה א או בה בים בכסף. . . ואימ א לעובד כוכ ה, ה במשיכת (בכורות יג.): מי באח בים נ! ף עובד כוכ ת א! ה עמיתך באח “, מ “עמיתך ד!

ר אמימ! ל! תונו. ל א� עמיתך� ד מי� נה ק� או עמיתך� ל� ר ממכ� תמכרו וכי ן נ יוח בי כר! ה ל ר ב! ס אי א ניח ה ה, קונ בים כוכ בעובד ה משיכ ר מ! דאבכסף, “ עמיתך ”ל! הני א! לא, ה משיכ קונות עות מ ה תור ר דב! ר מ! דאה משיכ ר מ! דא קיש ל כריש ה ל ר ב! ס אי ה, במשיכ בים כוכ לעובד ה, במשיכ בים כוכ ולעובד ה, במשיכ “ עמיתך ”ל! ה, תור ה! מן מפורשת ה ת א! ואי ה, א אונ חזיר מ! ה ת א! “ עמיתך ”ל! מרי: א לי? ה מ ל “ עמיתך ”ל!ד ח! א! פק נ! חיו“ א את איש תונו ל מ“א! עני כנ! ל! עני, כנ! ל! ה א אונ חזיר מ!

ד בהקדש (בכורות יג:): עני וח! בכנ!בי שמעון בן ל תונו. ר! ד עמיתך� א� נה מי� עמיתך� או ק� ר ל� וכי תמכרו ממכ�ה, אין ריך משיכ ת צ ד עמיתך א! “. מי! ד עמיתך נה מי! ר: ”או ק מ! קיש א ל

בים (ירושלמי בבא מציעא ד, ב): עובד כוכ ד ה ה מי! ריך משיכ ת צ א!Our pasuk begins, When you make a sale to your fel-

low or make a purchase “from the hand” of your fellow… According to one opinion, the expression from the hand,

43. In pasuk 46, below.

מקרא ה� לי�ישב פשוטו זהו תקנה. יובל ה� ר ח� א� שנים ר במספ� (טו) מה ע דעו כ� רק� זהיר. כשתמכור או תקנה ק� ל האונאה בא לה� ל אופניו: ע� ע�עשות ימכור שדה שהיא ראויה ל� שנים ותבואות ה� יובל, ולפי ה� ד ה� שנים יש ע�שנים יש ואם יובל, ת ה� בשנ� לו חזירה לה� שהרי סופו קונה. ויקנה ה� מוכר ה�נה לוקח, ואם יש שנים מרובות מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים הרי נתא�לפי לקנותה צריך לפיכך מוכר, נה נתא� הרי רבה ה� תבואות ממנה ל ואכ�

שני מני�ן לפי לך, ימכר תבואות שני ר במספ� ר שנאמ� וזהו זמן. ה�מכאן דרשו בותינו ור� לו. תמכור לוקח� ה� בי�ד עומדת שתהא תבואות ה�שנים שתי עמוד שת� שנים, משתי פחות לגאול אי ש� ר� אינו שדהו מוכר שה�כגון שנים שתי באותן תבואות שלש יש אפילו ו� ליום, מיום לוקחו ה� בי�ד של שנים ר מספ� ר, כלומ� מפשוטו, יוצא אינו ו”שני” בקמותיה. לו שמכרה י; ערכין כט:): (תורת כהנים שם שנים שנים ומיעוט שדפון, של ולא תבואות

ת Vמא ה Xתקנ ל היוב ר Iח א� נים ש� ר hטו במספ

| י Oטז לפ ך: ימכר־ל. ת י־תבוא Wשנ ר במספ] ך� עמית�ך בר ח! מן תזבן א יובל ר ת! ב א י שנ! ן טו במני!טז לפום ך: ל בן יז! א לת על! שני ן במני!

רש“י

פרשת בהר כה / טו־טז 660 / ספר ויקרא


15 According to the number of years after the Yovel Year shall you buy from your fel-low; according to the number of crop-years shall he sell to you. 16 According to the

44. See discussion above, “Money or Meshichah.” 45. Above, pasuk 10. 46. This question affects a number of laws. For example, when bikkurim (first fruits) are brought to the Beis HaMikdash and given to a Kohen, the farmer recites several pesukim in which he thanks Hashem for giving him land and its fruits. If the one who owns the fruit is not considered the owner of the land, he cannot recite those pesukim.

which implies that the merchandise was transferred from hand to hand, teaches that by Torah law, the kinyan for movable items is meshichah (moving); that is, when the buyer moves the item, and thereby takes it into his posses-sion, he becomes the new owner.

With regard to both selling and buying, our pasuk uses the term your fellow [Jew]. This teaches that this ,עמיתךkinyan applies when dealing with a Jew. When buying from or selling to a non-Jew, the kinyan is kesef (money); that is, at the moment the buyer gives money to the seller to pay for the merchandise, he becomes the new owner. And just as meshichah is the only kinyan that works when dealing with a Jew, kesef is the only kinyan that is effective when dealing with a non-Jew.

According to another opinion, transactions with a non-Jew are also done through meshichah.

Why, then, does our pasuk specify “your fellow”? There are two possible answers to that question:

One approach is that this opinion holds that, by Torah law, a Jew acquires merchandise with kesef,44 and the term “your fellow” teaches that only a Jew can use kesef; a non-Jew must do meshichah. Another approach is that both Jews and non-Jews can indeed use meshichah as a kinyan. “Your fellow” teaches that while the prohibition of ona’ah applies to all, once the deal is done, the obligation to return the overcharged amount applies only to “your fellow” (Bechoros 13a-13b; Yerushalmi Bava Metzia 4:2).

חיו .One man ... his brother — איש את א�

� Between Brothers(בבא הקדש ולא חיו א חיו“, ”א א קר ר מ! א הקדשות, חיו. א� את איש

מציעא נו:):With regard to the prohibition against ona’ah, overcharg-

ing or underpaying for merchandise, our pasuk says, one man shall not wrong his brother. The word חיו ,his brother ,אindicates that the laws of ona’ah only apply to a transac-tion between two people — not to a transaction with the treasury of the Beis HaMikdash. For example, when one redeems an item that is the property of the Beis HaMikdash treasury, the transaction will be valid even if he is charged more than the item is really worth (Bava Metzia 56b).

יובל תקנה .15 ר ה� ח� נים א� ר ש� According to the — במספ�number of years after the Yovel Year shall you buy.

� Sold From the Startמד מל! תקנה“, נים ש יובל ה! ר ח! “א! תקנה. יובל ה� ר ח� א� נים ש� ר במספ�

יובל (ערכין כט:): מוך ל! שמוכרין ס

We learned earlier45 that in each Yovel (fiftieth, Jubilee) year, most land in Eretz Yisrael is returned to the family that owned it from the time the land was first divided in the days of Yehoshua. Since one who purchased such a field must return it when Yovel arrives, our pasuk says that when buying the property, according to the number of years after the Yovel Year shall you buy. This means, the price for the field should be based on how many years are left until Yovel.

We also learn from the phrase, after the Yovel Year shall you buy, that the land may be sold again immediately af-ter the Yovel year is over (Arachin 29b).

ך ר ל� ר שני תבואת ימכ� According to the number of — במספ�crop-years shall he sell to you.

� Who Owns the Field?ן או כקני! ן פירות ל! ר: קני! מ! קיש א ך. ריש ל ר ל� ר שני תבואת ימכ� במספ�ר ר שני תבואת ימכ ייעי ליה. . . ”במספ! א. . . מס! א: קר ב ר ר מ! מי. . . א גוף ד ה!

ך“ (גיטין מח:): לAt times, an owner may sell the rights of his field to

someone, so that the buyer will own all the produce that grows on the field, while the land itself remains the prop-erty of the seller.

In such a case, there is a disagreement among the Sages as to which of them is considered the actual “owner” of the field.46

When Yovel is in effect, every sale of land is essentially only a sale of the produce for a certain number of years, because the land itself is returned when Yovel arrives. With regard to this, our pasuk says, according to the number of “crop-years” shall he sell to you. This wording implies that the buyer is not considered the owner of the land itself, but only of the “crops” (Gittin 48b).

� Crop-Yearsקון או שביעית או פון ויר ת שד ה שנ! ית ך. ה ר ל� ר שני תבואת ימכ� במספ�ל, ה כל ן. . . דלא הוי תבוא מני הו, אינו עולה לו מן ה! נים כשני אלי יו ש שהתבואת שני ר ”במספ! א קר ר מ! דא ליה. . . א לק ס ה תבוא א דאיכ ל אב

ם (בבא מציעא קו.): עול ה ב הן תבוא נים שיש ב ך“, ש ר ל ימכנים. חות משתי ש לין פ שין, נגא ר טר כ! ך. מ ר ל� ר שני תבואת ימכ� במספ�ה בני תבוא או ני ל! וה א, נ חמ ר ר! מ! שני תבואת“ א ר ”מספ! א? עמ אי ט! מ!א? ”שני עמ אי ט! נים. מ! חות משתי ש לין פ נות אין נגא ר איל כ! נינהו. . . מ

ני בני תבואות נינהו (ערכין יד:): א וה נ חמ ר ר! מ! תבואת“ אEach Yovel year, most land in Eretz Yisrael is returned to

the family that originally owned it from the time the land was first divided in the days of Yehoshua.

Additionally, a member of the family is entitled to re-deem it back even before Yovel, as long as the buyer has



had the field for at least two years. This is derived from our pasuk, which says, according to the number of crop-years shall he sell to you. Since the phrase crop-years (שני תבואת) is plural, we learn that the seller must allow the buyer to keep it for at least two years.

The pasuk does not simply say “years,” but “crop-years.” Therefore, if there was no crop in the entire area for one of those two years — because of weather conditions or plant disease, for example — that year does not count, and the buyer keeps the field for another year. However, if some parts of the area did have crops, it is considered a “crop-year,” even if this particular field had none.

By the same token, a stony field that cannot grow any-thing never has crop-years. Therefore, if someone sells an ancestral field that is stony, he is permitted to redeem it immediately.

Trees, on the other hand, do have crop-years, and there-fore, if someone sells trees, even without the “field,” the sale is subject to the two-year rule, and may not be bought back until that time has passed (Bava Metzia 106a; Arachin 14b).

� Two Years To-Dateדכתיב ה אחוז שבשדה נים ש שתי ך. ל� ר ימכ� תבואת שני ר במספ�ה תבואות ה מוכר שלש ת מים שא! ך“, פע ר ל ר שני תבואת ימכ ”במספ!

נים (ערכין יח:, נדה מז:): בשתי שWhen a person sells ancestral land in Eretz Yisrael, he

may purchase it back once the buyer owns it for at least two years.47

The two years are calculated from the date that the field was sold until the same date two years later, as opposed to two “calendar” years (where “year two” begins when Rosh Hashanah arrives). We know this because our pasuk does not say, according to the number of “years” shall he sell to you, but “crop-years.” This indicates that the buyer must be able to have all the crops that can be harvested in two years — even if it is more than two crops. Now, if this were referring to two “calendar years,” which are based on Rosh Hashanah, it would almost never be possible to have

more than two crops. On the other hand, if we count two full years, from day-to-day, it would be rather common to have this: for example, if someone purchased a field with its grain crop in the spring, and sold it on that date two years later, just after harvesting the crop, he would have had the crop he initially harvested, the following crop, and the second year’s new spring crop (Arachin 18b; Niddah 47b).

� No Returnאינו יובל ה! ת בשע! דהו את ש מוכר ה! ך. ל� ר ימכ� תבואת שני ר במספ�ר ימכ תבואת שני ר ”במספ! ר שנאמ! נים, משתי ש חות פ לגאול ר מותתבואת שני ר ”במספ! דכתיב עשה, ב! אי דק מוכר א עי מיב! לא ך“. . . לתקנה“ נים. . . ”ש ן דבעינ! עשה ב! אי ק מי נ! לוקח! אפילו א אל ך“, ל ר ימכ

א (ערכין כט:): וליכWhen a person sells ancestral land in Eretz Yisrael, he

may purchase it back once the buyer owns it for at least two years.48 Our pasuk tells us that the seller may not pur-chase back the field within the first two years even if the buyer is willing to sell it back during that time.

We see this from the wording of our pasuk, which says, According to the number of years after the Yovel Year shall you “buy” from your fellow; according to the number of crop-years shall he “sell” to you. It mentions both the “buy-ing” and the “selling” to teach us that the obligation to wait at least two years applies to both the buyer and the seller (Arachin 29b).

� All You Can Eatה נ ש ה לו לפני ראש ה! ר ין שאם מכ ך. מנ! ר ל� ר שני תבואת ימכ� במספ�למוד ? ת! ניך חתי לפ י כדרך שהנ! נ! נ!ח לפ ר לו ה! ה פירות, שלא יאמ! מליאלש ש אוכל ם ד שא מים פע ך“, ל ר ימכ תבואת שני ר ”במספ! ר לומ!

נים (ערכין ל.): תבואות בשתי שWhen a person sells ancestral land in Eretz Yisrael, he

may purchase it back once the buyer owns it for at least two years.49

If the field was sold with a fully grown crop already on it, ready to be harvested, the seller cannot insist that the buyer return it to him in the same condition two years later, with

47. See previous discussion. 48. See previous discussion. 49. See previous discussion.

מעיט בדמיה: מעיט מקנתו. ת� רבה מקנתו. תמכרנה ביוקר: ת� (טז) ת�ת דברים (תורת ל אונא� (יז) ולא תונו איש את עמיתו. כאן הזהיר ע�כהנים פרק ד, א) שלא י�קניט איש את חבירו ולא י�שיאנו עצה שאינה הוגנת לרעה, ונתי ו� נתכ� אם יודע� מי ר תאמ� ואם יועץ. של הנאתו ו� רכו ד� לפי לו מסור ה� דבר כל יודע. הוא חשבות מ� יודע� ה� מאלהיך", "ויראת ר נאמ� לכך

"ויראת מאלהיך" (שם ר בו חשבה בלבו, נאמ� מ� כיר אלא מי שה� לב, שאין מ� ל�שמטה עון שב� ח. לבט� הארץ ל ע� בתם ויש� (יח) נח:): מציעא בבא ב; בתתיה" והרצת את ש� בתתיה, ר "אז תרצה הארץ את ש� ישראל גולים, שנאמ�היו שבטלו שמטות שבעים כנגד בבל גלות של שנה ושבעים לד), (להלן כו,

(דברי הימים־ב לו, כא):

תו יט מקנ� מע7 נים ת� ש� תו ולפי מעט ה� נים תרבה מקנ� ש� רב ה�יש את־עמיתו Oא תונו א ך: יז ול ר ל. ר תבואת הוא מכ Iי מספ כי עשיתם את־חקת� ם: יח ו> היכ3 י יהוה אל י אנ& eיך� כ אלה� Wאת� מ וירח: ט� ב3 רץ ל� �א ל־ה� ם ע� Pבת יש� ם ו' Eעשיתם את י תשמרו ו> ט] ואת־משפ�

סגי זבינוהי ולפום זערות א ת! י סגיאות שנ!א לת על! ן מני! ארי זבינוהי זער ת! א י שנ!ברה ת ח! ר י א תונון גב! ך: יז ול בן ל הוא מז!הכון: אל יי א אנ ארי ך ה מאל ל ותדח!תטרון י דינ! ת וי י מ! קי ת י עבדון יח ות!

ן: חצ א לר רע ל א! תהון ותיתבון ע! עבדון י ות!

רש“י

פרשת בהר כה / יז־יח 662 / ספר ויקרא


greater number of years shall you increase its price, and according to the lesser num-ber of years shall you decrease its price; for he is selling you the number of crops. 17 One man shall not wrong his fellow, and you shall fear your God; for I am HASHEM, your God. 18 You shall perform My decrees, and observe My ordinances and perform them; then you shall dwell securely on the Land.

50. Pasuk 14. 51. Ibid. 52. See Schottenstein Edition, notes 20 and 21.

a full standing crop. This would leave the buyer with only two crops: the crop that was standing when he purchased the field and the following year’s crop. But our pasuk does not simply say, according to the number of “years” shall he sell to you, but “crop-years.” This indicates that the buyer is entitled to as many crops as grow during his two years, even if there are more than two (Arachin 30a).

נים .16 ש� According to the greater number of — לפי רב ה�years.

� Long-Term or Shortר ”לפי רב למוד לומ! ין? ת! יובל מנ! ג מן ה! נים. מוכרין. . . מופל ש� לפי רב ה�

נים“ (ערכין כט:): ש נים. . . ולפי מעט ה! ש ה!If a person sells ancestral land in Eretz Yisrael, it is re-

turned to him when the Yovel year arrives.In discussing the sale of such a field, the previous pasuk

says, According to the number of years after the Yovel Year shall you buy. The phrase “after” the Yovel Year might be misunderstood to mean that the field may be sold only immediately after Yovel has passed.

However, our pasuk clarifies, According to the greater number of years shall you increase its price, and according to the lesser number of years shall you decrease its price. This teaches that the field may be sold at any time, and the price is adjusted according to how many years the buyer will have it between the sale and Yovel (Arachin 29b).

One man shall not wrong — לא תונו איש את עמיתו .17his fellow.


רים אל בדב� ד מישר� מצוה שלח: של א להונות אח�Mitzvah 338: The Prohibition to Distress a Jew Verbally

� Hurtful Wordsה אומר ת בר. א! מד! תוב כ רים ה! דב ת א! באונ עמיתו. את איש לא תונו מון? כשהוא אומר (פסוק יד) ת מ א! א באונ רים, או אינו אל ת דב א! באונמון מ ת א! אונ הרי “ עמיתך ד מי! נה ק או עמיתך ל! ר ממכ תמכרו ”וכי רים ת דב א! יים ”לא תונו איש את עמיתו“? באונ ה אני מק! א מ מור, ה א

(בבא מציעא נח:):The Torah has already told us earlier,50 When you make

a sale to your fellow or make a purchase from the hand of your fellow, do not “wrong” (תונו ל each other. Why is (א!our pasuk repeating, Each of you shall not “wrong” (לא ?his fellow (תונו

The earlier pasuk refers to monetary ona’ah (“wrongdo-ing”): cheating another person by overcharging or under-paying for merchandise. Our pasuk refers to a different type of ona’ah: verbally aggrieving others by using words to offend, insult, embarrass, or deceive another person (Bava Metzia 58b).

� Fellow Observerאי דכתיב ב אידי: מ! א בריה דר! נ ב חנ ר ר! מ! לא תונו איש את עמיתו. אל תונהו (בבא ה ובמצות א! ם שאתך בתור ”ולא תונו איש את עמיתו“, ע!

מציעא נט.):With regard to offending another person with hurtful

words (ona’ah) our pasuk says, One man shall not wrong “amiso” (עמיתו), his fellow. The Torah uses the unusual word amiso because it can be understood as a contraction of two words — am ito (ם אתו nation with him. This tells ,(ע!us that unlike the prohibition against overcharging, which applies broadly, the prohibition against verbal ona’ah ap-plies only to someone who is “with him” in terms of obser-vance of mitzvos (Bava Metzia 59a).

� Sensitivity to a Convertאוין. . . ”ולא ה ל! גר עובר בשלש נה את ה! מא! לא תונו איש את עמיתו. ה!

ל עמיתו הוא (בבא מציעא נט:): תונו איש את עמיתו“, וגר בכל!A person who verbally causes pain to a ger (convert)

transgresses three prohibitions. One of them is found in our pasuk, which says, one man shall not wrong [your] “fellow,” and a ger is in this category (Bava Metzia 59a).

ראת� מאלהיך .And you shall fear your God — וי�

� Worse Than Fraudדול ג אי: יוח! בן שמעון בי ר! משום ן נ יוח בי ר! ר מ! א מאלהיך. ראת� וי�“, וזה לא ראת מאלהיך ר בו ”וי מון, שזה נאמ! ת מ א! רים מאונ ת דב א! אונ

ראת מאלהיך (בבא מציעא נח:): ר בו וי נאמ!Earlier,51 the Torah spoke about monetary ona’ah (price

fraud). Our pasuk speaks about verbal ona’ah (words that are hurtful to another person). Which is worse?

With regard to verbal ona’ah our pasuk says, and you shall fear your God, which the Torah does not say in con-nection with monetary ona’ah. This tells us that a person who harms another with his words is demonstrating that he does not fear Hashem, Who knows his inner thoughts and intentions.52

Therefore, causing someone anguish through words is more severe a sin than cheating someone monetarily (Bava Metzia 58b).



תנו .20 ע ולא נאסף את תבוא� Behold! we will — הן לא נזר�not sow and not gather in our crops!

� What Crops?The Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemittah) and that any produce that grows during the Shemittah year is considered ownerless even if it was grown on private prop-erty. Anyone who wishes may pick the fruits and eat them.

Shemittah and Yovel produce may be kept in our houses only until there is no more of that species left out in the fields (the time of biur, “removal”). At that point, we must remove it from our homes.ר שאין ח! א: וכי מא! בי עקיב ר ר! מ! תנו. א ע ולא נאסף את תבוא� הן לא נזר�

אן לספיחין שהן אסורין (פסחים נא:): א אוספין? מכ זורעין מהיכOur pasuk says that when the Shemittah year ap-

proaches, and people realize that they will not be allowed to plant their fields, some may ask, What will we eat in the seventh year? — behold! we will not sow and not gather in our crops! Why does the Torah mention not gathering the crops? If they do not plant, there would obviously be no crops to gather!

This teaches that even produce that grows “on its own,” from seeds that fell on the ground in the previous year is also forbidden after the time of biur (Pesachim ,(ספיחין)51b).

נים .21 ש� ה לשלש ה� תבוא� ת את ה� ש� And it will yield a — וע�crop sufficient for the three-year period.

� The One-Third CropThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah) and that any produce that grows during the Shemit-tah year is considered ownerless even if it was grown on private property. Anyone who wishes may pick the fruits and eat them.ביאו שליש. . . זיתים משי ה וה! תבוא נים. ה! ש� ה לשלש ה� תבוא� ת את ה� ש� וע�לשלש ה תבוא ת את ה! ש יוסף אומר: ”וע בן ן ת יונ בי א: ר! ני כדת! ן? ל מנלגופיה? ליה עי מיב א וה לשליש, א אל ”לשלש“ תקרי ל א! נים“, ש ה!לתם מן אכ! שמינת ו! ה ה! נ ש עתם את ה! א (פסוק כב) ”וזר! חרינ א א! כתיב קר

תשיעת“ (ראש השנה יג.): ה ה! נ ש ד ה! ן ע! ש ה י תבוא ה!Produce that grew during the Shemittah year is subject

to several restrictions. Two examples are that the produce may not be wasted, and that once a particular species of produce is no longer available in the fields, it must be re-moved from one’s house as well (the mitzvah of biur).

However, grain that reached one-third of its full growth before Rosh Hashanah is considered sixth-year produce, and it is treated like ordinary produce. We find the basis for one-third being the threshold from our pasuk:

Since it is forbidden to plant in the Shemittah year, our pasuk promises, I will ordain My blessing for you in the sixth year and it will yield a “crop” sufficient for the three-year period. This pasuk seems unnecessary, because the very next pasuk tells us the same thing — that we shall eat from the sixth year’s crop until the ninth year, when the new crop arrives.

Therefore, we understand our pasuk’s word lishlosh for the three, as if it were vowelized lishlish ,(לשלש) one-third. This teaches that when the grain ,(לשליש)reached one-third before Shemittah began, it is already a preexisting “crop,” and it has the status of sixth-year pro-duce (Rosh Hashanah 13a).

ת משנ� תדאגו שלא ח עליה. בתם לבט� ויש� ונתנה הארץ וגו' (יט) ים תהא בו ברכה (תורת כהנים מע� ף בתוך ה� ע. א� לתם לשב� אכ� צורת: ו� ב�ית: את תבואתנו. ב� שם ד; שם בחוקותי פרק א, ז): (כ) ולא נאסף. אל ה�שנים. באים מאליהם: (כא) לשלש ה� ין ופירות האילן, וספיחין ה� כגון י�שמינית שמינית, שיזרעו ב� שביעית ול� שנה, ול� ד ראש ה� ששית, מניסן וע� לקצת ה�סכות ה� ג ח� ד ע� תשיעית. ה� שנה ה� ד ע� (כב) בניסן: ויקצרו רחשון במ�ימות שכל ית, ב� ה� לתוך שמינית של תבואתה בוא עת שהוא תשיעית של

שהיתה ופעמים בית. ל� האסיף עת הוא ובתשרי גרנות ב� שדה ב� היו יץ ק� ה�בטלין שהן שביעית, שמטה ה� שלפני ה� ששית שנים, ב� ע רב� לא� עשות ל� צריכה ר נאמ� זה ומקרא יובל. וה� שביעית ה� רצופות: שנים שתי ע רק� ק� ת מעבוד�ת חזר� ל ע� לאו ליתן תמכר. לא והארץ (כג) כולן: שמטות ה� בשאר לוקח� כובשה (תורת כהנים ד, ח): לצמתת. יובל, שלא יהא ה� בעלים ב� שדות ל�ע עינך בה (שם) ל תר� לפסיקה, למכירה פסוקה עולמית: כי לי הארץ. א�

שאינה שלך:

ע ב� ש ל� ם Xלת אכ� ו> ה פרי� רץ א� ה ה� Dתנ יט ונ. (שני כשהן מחוברין) שלישי

ה נ, ש� ב� ל Gה־נאכ מ� אמרו ת י Oכ וכ יה: ל3 ע� ח ט� Xב ל� ם Pבת יש� ו'יתי wנו: כא וצו Wת אסף את־תבוא� א נ3 ע ול א נזר� ן ל ת ה zשביע ה�ש ה לשל תבוא� ת את־ה� ש� ית וע� zשש ה ה� �נ ש� ם ב� כ תי ל� את־ברכ�מן־ ם Xלת אכ� ו> ת שמינ ה� ה נ, ש� ה� ת א ם עת כב וזר� ים: נ' ש� ה�

אכלו ה ת ת� ת עד־בוא תבוא� תשיע ה ה� נ, ש� ד | ה� Iן ע Eש ה י� תבוא, ה�ים jי־גר רץ כ' Eא י ה� ת כי־ל7 כר לצמת א תמ� רץ ל א� כג וה� ן: ש. י�

ע ה ותיכלון למשב א אב! רע יט ותתן א!

ארי תימרון כ ו! ה: ן על! חצ ותיתבון לרא ה א שביעת א ת בש! ניכול א מא: נ לת על! ת י נכנוש א ול ע נזר! א לא ת בש! לכון ברכתי ת י קד כא ואפ!

ת א לתל! לת ת על! עבד י א ות! שתיתתה תמינת א ת ש! ת י כב ותזרעון שנין: ד ע! א תיק ע! א לת על! מן ותיכלון ה לת! על! ל מיע! ד ע! ה תשיעת א ת ש!ן ב! א תזד! א ל רע כג וא! א: תיק תיכלון ע!רין י ארי ד! א רע דילי א! ארי חלוטין ל!

רש“י

פרשת בהר כה / יט־כג 664 / ספר ויקרא


19 The land will give its fruit and you will eat your fill; you will dwell securely upon it. 20 If you will say: What will we eat in the seventh year? — behold! we will not sow and not gather in our crops! 21 I will ordain My blessing for you in the sixth year and it will yield a crop sufficient for the three-year period. 22 You will sow in the eighth year, but you will eat from the old crop; until the ninth year, until the arrival of its crop, you will eat the old. 23 The land shall not be sold in perpetuity, for the land is Mine; for you are sojourners

Redemption of Land

53. Above, pasuk 10.

� When Three Is Not EnoughThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah). After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year), which has the same agricultural restrictions as Shemittah.

נים“, ש ה לשלש ה! תבוא ת את ה! ש נים. “וע ש� ה לשלש ה� תבוא� ת את ה� ש� וע�בוע! (נדרים סא.): ר שני ש ה בשא א לאוקמ א איכ ע? אל רב! אן א! הרי כ

Since it is forbidden to plant in the Shemittah year, the Torah (in our pasuk) promises, I will ordain My blessing for you in the sixth year and it will yield a crop sufficient for the three-year period, until the crop that is planted in the eighth year is ready to be harvested.

However, after seven Shemittah cycles (forty-nine years), it is forbidden to plant in the fiftieth year as well, because it is Yovel. When this occurs, the crop of the sixth year must actually last for four years; three is not enough! Our pasuk is only discussing a regular Shemittah year, which is not followed by Yovel (Nedarim 61a).

ן .22 ש� ה י� תבוא� לתם מן ה� אכ� But you will eat from the — ו�old crop.

� Long Shelf LifeThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must

be left unplanted and unplowed every seventh year (Shemittah).

נטון. למ! ן“, בלא ס! ש ה י תבוא לתם מן ה! אכ! ן. “ו! ש� ה י� תבוא� לתם מן ה� אכ� ו�גורמת ה! ת ע! [תול! א רצינת בלא ר: מ! א ן חמ נ! ב ר! נטון? למ! ס! בלא אי מ!כול י ן“. ש י לתם. . . אכ! ”ו! א. שדיפ בלא ר: מ! א ששת ב ור! בון], לריקבוא ד ”ע! ר לומ! למוד ת! ה, ל שכ ן ש י מפני ש ד לח פין מצ! אל ישר יהו ן“, ש י ה תבוא ה! מן לתם אכ! “ו! . . . מאליה ה תבוא בא שת ד ע! ה“, ת תבואד בוא ר ”ע! למוד לומ! ע, ת! ן שר! ש ש מפני י ד פין לח אל מצ! כול יהו ישר י

ה מאליה (בבא בתרא צא:): בא תבוא ד שת ה“, ע! ת תבואSince it is forbidden to plant in the Shemittah year, the

Torah (in the previous pasuk) promises, I will ordain My blessing for you in the sixth year and it will yield a crop sufficient for the three-year period.

Our pasuk continues, but you will eat from the old crop; until the ninth year, “until the arrival of its crop,” you will eat the old. Here the Torah assures us that we will be able to comfortably continue to eat from the old crop until the “arrival” of the ninth year’s crop; that is, when the new crop has fully matured and is ready to be harvested. This

is an assurance that the sixth-year crop will not become ruined, but will stay fresh and usable for as long as we need it (Bava Basra 91b).

רץ .23 א� כר לצמתת כי לי ה� רץ לא תמ� א� The land shall — וה�not be sold in perpetuity, for the land is Mine.


אל לצמיתות דה בארץ ישר� מצוה שלט: של א נמכר ש�Mitzvah 339: The Prohibition to Sell a Field in

Eretz Yisrael PermanentlyIt is forbidden to sell a field in Eretz Yisrael on condition

that the buyer will own it permanently.

� Temporary SaleThe Torah commands that fields in Eretz Yisrael must be

left unplanted and unplowed every seventh year (Shemit-tah).

After seven Shemittah cycles — forty-nine years — we observe Yovel (the fiftieth, Jubilee, year), which has the same agricultural restrictions as Shemittah. In addition, Jewish bondsmen go free and most land in Eretz Yisrael returns to those who sold it.

ה שאינ ה נ ש לששים דהו ש למוכר ין מנ! לצמתת. כר תמ� לא רץ א� וה�ם יובל כר לצמתת“, מי שאין ש רץ לא תמ א ר ”וה חוזרת ביובל? שנאמ!ם יובל ל פי שאין ש ף ע! ה זו שא! צת ה נצמתת, י ם יובל אינ נצמתת, יש ש

ה נצמתת (בבא מציעא עט.): אינWe learned earlier53 that in each Yovel year, most land in

Eretz Yisrael is returned to the family that originally owned it from the time the land was first divided in the days of Ye-hoshua. Someone who purchased such a field must return it to the heirs of the original owner when Yovel arrives.

Our pasuk explains the reason for this — The land shall not be sold in perpetuity; the Torah wants the land of Eretz Yisrael to be returned to the ancestral families, and not to remain permanently out of their possession.

Therefore, if a field was sold for a limited time, but that period exceeds Yovel (for example, if it is sold for sixty years) or the period will include a Yovel (for example, on the fortieth year of the Yovel cycle it is sold for twenty years), it is not returned on Yovel.

Since the sale is not a “permanent” one, and the field will be returned at the end of sixty (or twenty) years in any case, this law of Yovel does not apply (Bava Metzia 79a).



� Doeg’s Punishmentחלוטין ן ל! רגמינ! ם“ לצמתת“, ומת! ת כר לצמתת. כתיב ה רץ לא תמ� א� וה�

(סנהדרין קו:, ערכיו טו:):King Shaul suspected David of plotting to take his

throne, and he therefore sought to kill David. David fled to Nov, a city of Kohanim, and told Achimelech, the head Kohen, that he was on a secret mission for King Shaul and required food. Achimelech accepted David’s story, and provided him with food and a sword.

Doeg, one of King Shaul’s loyal followers, was in Nov at the time and he overheard the discussion. Doeg reported back to Shaul that the Kohanim of Nov knowingly aided his enemy, and Shaul therefore ordered Doeg to execute everyone in the city for their treason.

For this sin of slander, Doeg lost his share in the World to Come. We learn through our pasuk that Doeg was pun-ished with tzaraas (a skin affliction that renders a person tamei) as well:

With regard to Doeg’s punishment, King David said,54 Hitzmatah (ה ת .You cut down, all who stray from You ,(הצמ!The word hitzmatah refers to tzaraas. We see a hint to this from our pasuk. The Torah here says, The land shall not be sold “litzmisus” (in perpetuity), which is translated by the Targum as lachalutin. A confirmed metzora is called a muchlat,55 which is similar to the word lachalutin, indicating that Doeg became a metzora (Sanhedrin 106b; Arachin 15b).

� Invalid Saleבארץ לגוי ין קני אין ר: מ! א מאיר בי דר! לצמתת. כר תמ� לא רץ א� וה�רץ לא א ”וה מאיר, בי לר! א ייע א מס! וד עשר. . . ד מ! מי! פקיעו אל לה! ישרנית (ירושלמי דמאי ה, ח; ירושלמי רץ“, לחולט א כר לצמיתת כי לי ה תמ

גיטין ד, ט):מידי פקיע! לה! אל ישר בארץ בים כוכ לעובד ן קני אין רץ. א� ה� לי כי

רץ (גיטין מז.): א ת ה רץ“, לי קדוש! א ר ”כי לי ה עשר, שנאמ! מ!There is an opinion that a non-Jew cannot have full

ownership of land in Eretz Yisrael. Therefore, if one buys produce that a non-Jewish farmer grew in Eretz Yisrael, the produce is subject to the same laws of terumah (gifts to the Kohen) and maaser (tithing) as produce grown on the land of a Jew.

One source for this opinion is our pasuk, which says, The land shall not be sold in perpetuity. The pasuk is not saying only that you may not sell the land permanently, but that a permanent sale is invalid. Since a non-Jew is not bound by the mitzvah to return the land by Yovel, sell-ing land to him would be a “permanent” sale, and therefore it is not a valid sale at all.

Another source is the continuation of our pasuk, which says, for the land is Mine, which means that the sanctity of Eretz Yisrael belongs to Hashem, and therefore no per-son can remove the sanctity by selling the land to a non-Jew (Gittin 47a; Yerushalmi Demai 5:8; Yerushalmi Gittin 4:9).

רץ .24 א� ה תתנו ל� תכם גאל� In the entire — ובכל ארץ אחז�land of your ancestral heritage you shall provide

redemption for the land.


יובל עליהן ב ע לב רק ת ק ב ת הש� מצוה שמ: מצוMitzvah 340: The Obligation to Return Land to Its

Owner at Yovel

� Buy Back Optionבות ה תתנו“ לר! גאל “בכל. . . רץ. א� ה תתנו ל� גאל� תכם ובכל ארץ אחז�

תים ועבד עברי (קידושין כא.): בIn the following pasuk we shall learn that if a person sells

his ancestral land, the relatives of the seller have the right to buy it back whenever they wish.

Our pasuk says, In the entire land of your ancestral heri-tage you shall provide redemption for the land. The open-ing word, בכל, in the entire, comes to include houses and Jewish slaves. That is, if a person sells an ancestral house, or sells himself as a slave, the relatives may redeem the house or slave at any time (Kiddushin 21a).

תו .25 ר מאחז� כ� חיך� ומ� מוך א� If your brother becomes — כי י�impoverished and sells part of his ancestral heritage.

� The Seller’s RoleWhen a person takes ownership of an item, he must

54. Tehillim 73:27. 55. In the Mishnah, Megillah 8b.

בות בתים ועבד עברי, ודבר זה מפורש תכם. לר� (כד) ובכל ארץ אחז�מוכר חריו, שה� לפרשה שלא� בקידושין בפרק ראשון (כא.). ולפי פשוטו סמוך לוקח� יכול ר שתי שנים או הוא או קרובו, ואין ה� ח� אי לגאלה לא� ש� אחוזתו ר�למכור אי ש� ר� אדם שאין מד מל� ר. ומכ� אחיך ימוך כי (כה) כב: לע�

ק עוני (תורת כהנים פרק ה, א): מאחזתו. ולא כולה, ת דוח� שדהו אלא מחמ�ר אחיו. ל את ממכ� צמו (שם): וגא� ייר שדה לע� למדה תורה דרך ארץ שיש�לך יש וכי גאל. יהיה לו כי לא ואיש (כו) כב: לע� יכול לוקח� ואין ה�ב): (שם ממכרו לגאול ל שיוכ� גואל אלא גואלים, לו שאין בישראל אדם

ה �גאל ם תכ� אחז� ארץ כד ובכל י: עמד' ם Xת א� ים eב ותוש�תו אחז� Wר מ Gכ יך� ומ� ח מוך א� י־י� רץ: ס רביעי כה כ' א. תתנו ל�יש כו וא יו: ח' א� ר ממכ] ת א ל א� וג� יו אל� הקרב גאלו א Dובתו: גאל� י Kכד א �צ ומ� ידו ה יג� Oוהש ל גא\ היה־לו י' א ל י eכ

א רע א! כד ובכל י: מ קד תון א! בין ותותא: רע לא! תתנון א נ פרק נתכון חס! א!נתה חס! בן מא! ויז! חוך ן א סכ! יתמ! כה ארי

ת י ויפרוק לה ריב דק ריקה פ וייתי לה יהי א ל ארי ר כו וגב! אחוהי: זביני נה: ת פרק ח כמס! שכ! דבק ידה וי! ריק ות! פ

רש“י

פרשת בהר כה / כד־כו 666 / ספר ויקרא


and residents with Me. 24 In the entire land of your ancestral heritage you shall provide re-demption for the land. 25 If your brother becomes impoverished and sells part of his ancestral heritage, his redeemer who is closest to him shall come and redeem his brother’s sale. 26 If a man will have no redeemer, but his means suffice and he acquires enough for its redemption,

56. If the kinyan is being done another way and the shtar is just a record of the sale, it makes no difference who hands the document to whom. 57. Above, pasuk 13. 58. That is, a prohibition that has only the status of a positive commandment; see discussion above, pasuk 6, “Not for Commerce.”

perform a kinyan, an act that legally makes it his. Differ-ent types of kinyanim are used for different things.. . . כתיב ה לך די מכור תו. מוכר כותב לו ש ר מאחז� כ� חיך� ומ� מוך א� כי י�

א (קידושין ט.): נ חמ ה ר! ל תו“, במוכר ת ר מאחז כ! ”ומOne method of kinyan that is effective for transferring

ownership of land is a shtar (bill of sale).Our pasuk says, If your brother becomes impoverished

and “sells” part of his ancestral heritage. This wording teaches that it is the seller who must be the active person, not the buyer. Therefore, when doing the kinyan using a shtar,56 the seller must hand the shtar to the buyer, and not the other way around (Kiddushin 9a).

� From Bad to Worseם נושא ונותן בפירות שביעית, לסוף ד תו. א ר מאחז� כ� חיך� ומ� מוך א� כי י�ר ”כי יו, שנאמ! יו. . . לא הרגיש לסוף מוכר את שדות לטל מוכר את מט!ר דו לסוף מוכר את ביתו, שנאמ! את לי תו“, לא ב ר מאחז כ! חיך ומ מוך א י

ה“ (קידושין כ., ערכין ל:): ב עיר חומ (פסוק כט) ”ואיש כי ימכר בית מוש!Earlier in this parashah57 the Torah says, In this Yovel

Year, you shall return each man to his ancestral heritage. The very next pasuk begins, When you make a sale to your fellow or make a purchase “from the hand” of your fellow… This refers to selling movable objects that are transferred from hand to hand.

The Torah places these two pesukim next to each other to teach that if someone does business with Shemittah (or Yovel) produce to make a profit, transgressing one of the “less-severe” prohibitions of Shemittah,58 he will fall into poverty and be forced to sell his movable belongings.

The next passage (our pasuk) says, If your brother be-comes impoverished and sells part of his ancestral heritage. This teaches that if he continues to sin, he will be forced to sell his land as well.

The sequence of the passages that follow teaches that if he continues sinning, he will eventually sell his house, his daughter as a maidservant, and even himself as a slave (Kiddushin 20a; Arachin 30b).

חיו ר א� ל את ממכ� א� .And redeem his brother’s sale — וג�

� Option or Obligation?אומר ה ת א! רשות, חיו“, א ר ממכ! את ל א! “וג חיו. א� ר ממכ� את ל א� וג�יהיה ר (פסוק כו) ”ואיש כי לא למוד לומ! ה? ת! א חוב רשות או אינו אלא זה שיש לו ואינו אל שאין לו גואלים? אל ם בישר ד לו גאל“, וכי יש אל א! בי אליעזר אומר: ”וג . ר! בי יהושע! דו, דברי ר! רשות בי ח, שה רוצה ליק!למוד א רשות? ת! ה או אינו אל ה אומר חוב ת ה“. א! חיו חוב ר א את ממכ!

ה (קידושין כא.): עו חוב תוב קב כ ה תתנו“, ה! ר (פסוק כד) ”בכל. . . גאל לומ!

Our pasuk says that when a man sells his ancestral land, and he does not have enough money to buy it back, his redeemer who is closest to him (that is, his closest relative) shall come and redeem his brother’s sale.

Does this mean the relative must redeem the field, or that he has the option to redeem it?

The very next pasuk says, If a man will have no re-deemer… But how can a person who owns a share of Eretz Yisrael not have a “redeemer”? The land was originally di-vided only among the descendants of Yaakov, who are all related to one another! According to one opinion, it means that the person has no relatives who want to be redeemers and buy back the field. This proves that the relatives may choose not to redeem the field.

Another opinion notes that the previous pasuk, In the entire land of your ancestral heritage you shall provide re-demption for the land, seems unnecessary, since the laws of redemption are detailed in other pesukim. The Torah wrote this just before our pasuk, to teach that the rela-tive is obligated to redeem the land. When our pasuk says, If a man will have no redeemer, it means that the closest relative (the “redeemer”) could not afford to buy back the land. If he could afford it, he would be obligated to do so (Kiddushin 21a).

תו .26 א כדי גאל� צ� דו ומ� ה י� But his means suffice — והשיג�and he acquires enough for its redemption.

� Acquires How?ויגאול חוק בר ימכור שלא צוי, למ ט פר א“, צ “ומ א. צ� ומ� דו י� ה והשיג�דו“ ה י ד“השיג א א“ דומי צ א:. . . ”ומ ב ר ר מ! פה, א בי ויגאול ע רוב, בר בקל:) ערכין ח., (מכות א שת דה! מי נ! א“ צ ”מ ף א! א, שת דה! דו י ה השיג ה מ

ל (ערכין ל:): צמו, שלא ילוה ויגא! ד ע! דו“, י! ה י ”והשיגאין (ערכין ל:): חצ ה הוא גואל ואינו גואל ל! תו. כדי גאול כדי גאל�

The previous pasuk begins, If your brother becomes impoverished and sells part of his ancestral heritage. This teaches that only a person who is extremely poor, and has no assets, is permitted to sell his ancestral land.

Our pasuk continues and says that if later, his means suf-fice and he acquires enough for its redemption, he should buy back the field.

The phrase his means suffice (דו ה י indicates that (והשיגhe should redeem the field only if he has enough money of his own; he should not borrow someone else’s money for the purpose.

And he acquires (א צ -means that he acquired new as (ומsets or money after he sold the field, rather than selling



one field to raise funds to redeem this field. We know that because the Torah puts and he acquires together with his means suffice. Since he may sell the field only if he does not have money, the phrase his means suffice must refer to new money; so too, the assets that he “acquires” were not assets in his possession at the time he sold the field.

The phrase תו enough for its redemption, teaches ,כדי גאלthat he may redeem the field only if he has enough to buy back the entire field at once; he may not partially redeem it (Makkos 8a; Arachin 30b).

ר לו .27 כ� איש אשר מ� עדף ל� And return the — והשיב את ה�remainder to the man to whom he had sold it.

� Lowest Priceראשון ה ר כ! ומ ים, את! במ ראשון ל ה ר מכ איש. ל� עדף ה� את והשיב שני את ב ”וחש! ר שנאמ! חרון, א! ה עם א אל שב מח! אינו נה, במ שני ל!אי בן בי דוסת! איש אשר בתוכו. . . ר! איש“, ל עדף ל רו והשיב את ה ממכין שאינו ים מנ! את! ל מ ה ע! מד ה וע נה והשביח ה לו במ ר ה אומר: מכ יהודה ר דו, מכ עודף שבי עדף“, ה ר ”והשיב את ה נה? שנאמ! א במ שב אל מח!נה? א במ שבין אל ין שאין מח! נה, מנ! ל מ ה ע! מד ה וע ים והכסיפ את! לו במל ר וז יק! ייהו? דאי! אי בינ! ע. מ! רק! עודף שבק! עדף“, ה ר ”והשיב את ה שנאמ!מעבד (פסוק מח) ה“ ”גאול ה“, ”גאול ר מ! דג א?. . . דלקול אי וממ! ר. יק! ואי!

עברי (ערכין ל.):ים, את! שני במ ר ראשון ל! כ! נה, ומ ראשון במ ה ל ר ר לו. מכ כ� איש אשר מ� ל�ר לו“ (ערכין ל.): כ! איש אשר מ ר ”ל ראשון, שנאמ! א עם ה שב אל אינו מח!

If a person sells his ancestral land at a time when Yovel is in effect, he has the right to buy it back whenever he wishes to do so, once the the buyer owns it for at least two years.59 The price of the redemption is calculated by dividing the purchase price by the number of years from the sale until Yovel. The seller then pays the buyer the pro-rated amount. For example, if the field was sold for 100

zuz ten years before Yovel, the price is 10 zuz per year. If he redeems the field 5 years before Yovel, he pays 50 zuz.

With regard to redeeming ancestral land, the previ-ous pasuk says, he acquires enough for its “redemption” תו) The same word is used with regard to redeeming .(גאלa Jewish slave:60 after he has been sold, he shall have a “redemption” (ה A gezeirah shavah61 therefore tells .(גאולus to apply the laws of one to the other.

The law is that when we calculate the amount for which a slave is being redeemed, we always pay the lesser price. This means that if the slave’s value went up, we base his re-demption value on his purchase price, but if his value went down and he is worth less than when he was purchased, we calculate the cost of his redemption based on his new, lower value.62 The gezeirah shavah teaches us to apply that principle to the redemption of ancestral land as well.

According to one opinion, this means that if the original owner sold the field for 200 zuz, and the buyer sold it to someone else for 100, the calculation of the redemption price is based on the price the second buyer paid. We learn this from our pasuk, which says, return the remainder “to the man” (איש to whom he had sold it. The Torah could (לhave left out the word איש to the man. The Torah wrote it ,לto teach that it is redeemed based on the price paid by “the man” who now owns the field. However, if the first buyer sold it for more than he paid, we calculate the redemption based on the original, lower sale price because the pasuk says, return the remainder to “the man [the original buyer] to whom he [the ancestral owner] had sold it.” Thus, this opinion understands the gezeirah shavah as teaching that we always redeem the field based on the lowest sale price.

According to another opinion, the gezeirah shavah ap-plies to a situation more similar to that of the slave.

59. See above, pasuk 15. 60. Below, pasuk 48. 61. One of the rules used in the Oral Law to understand the Torah’s intent is gezeirah shavah: Where similar words (or sometimes words with similar meanings) appear in different places, the reference links the pesukim so that they shed light on one another. A gezeirah shavah must be based on a tradition handed down from Sinai. 62. See Gemara there for the

מה יובל כך וכך, בכ� ד ה� מה שנים היו ע� ב את שני ממכרו. כ� (כז) וחש�ר מספ� קונה נמצאת יובל, ב� חזירה לה� היית עתיד וכך, בכך לך רתיה מכ�ע, הוצא רב� לת אותה שלש שנים או א� תבואות כפי חשבון של כל שנה, אכ� ה�וזהו: והשיב את העדף. בדמי שאר. וטול את ה� חשבון מן ה� דמיהן את מוכר ר לו. ה� לוקח: לאיש אשר מכ� ל האכילה שאכלה, ויתנם ל� מקח ע� ה�זה שבא לגאלה (תורת כהנים שם ג; ערכין ל.): (כח) [די השיב לו. מכאן ה�יובל. ת ה� ד שנ� ע� ל:):] (תורת כהנים שם ה; ערכין שם, חצאין ל� גואל שאינו

מט בתחלתו (תורת כהנים שם יובל מש� שלא יכנס לתוך אותה שנה כלום, שה�מוקפת חומה מימות ית בתוך עיר ה� ב עיר חומה. ב� ז): (כט) בית מוש�ר שנאמ� לפי גאלתו. והיתה לב.): ערכין א; ד, פרשתא (שם נון בן יהושע� שנים שתי ובתוך שירצה, ן זמ� כל ואילך שנים משתי לגאלה שיכול בשדה רצה שאם חלוף, שהוא בזה לפרש ך הוצר� לגאלה, יכול אינו הראשונים גאלתו. והיתה גואלה: אינו מכאן ר ח� ולא� גואלה, ראשונה שנה לגאול ב�

של בית:

אשר יש א7 ל� ף עד את־ה, והשיב ממכרו י Vאת־שנ ב כז וחש�

יב Oש ה� די ידו ה צא� לא־מ. ם כח וא תו: אחז� ל> ב �וש כר־לו מ.א צ� וי� ל היוב\ ת Iשנ ד Gע אתו הקנה ביד ממכרו ה והי, לו מחוברין) כשהן (שלישי תו: ס חמישי אחז� ל> ב �וש ל ביבתו גאל� ה ית� וה. ה חומ� יר Oע ב ית־מוש� Wב י־ימכר כ' יש וא כט

ת י תב וי זבינוהי שני ת י שב כז ויח!ויתוב לה בן ז! די ר לגב! א ר מותידה ח שכ! ת! א ל כח ואם נתה: חס! לא!ן א דזב! ת אתב לה ויהי זבינוהי ביד כמס!א ביובל ויפוק א דיובל א ת ד ש! תה ע! יבן בית ר ארי יז! נתה: כט וגב! חס! ויתוב לא!נה א שור ותהי פרק קפ א מ! רת ב ק! מות!

רש“י

פרשת בהר כה / כז־כט 668 / ספר ויקרא


27 then he shall reckon the years of his sale and return the remainder to the man to whom he had sold it; and he shall return to his ancestral heritage. 28 But if he does not acquire sufficient means to repay him, then his sale shall remain in possession of its purchaser until the Yovel Year; in the Yovel Year, it shall leave and return to his ances-tral heritage. 29 If a man shall sell a residence house in a walled city, its redemption can take place

source. 63. See discussion above, pasuk 15, “Crop Years.” 64. See above, pasuk 15. 65. For example, when some of the tribes have been exiled from their land; see discussion above, pasuk 10, “All or Nothing.” 66. See discussion above, pasuk 15, “Who Owns the Field.”

Our pasuk tells us that when redeeming the field, the original owner shall return “the remainder” to the man to whom he had sold it, without clearly stating what it is the remainder of. Therefore, if the field was sold for 100 zuz and then the value of the property went up to 200, he re-deems it based on the 100 zuz price. In this situation, we understand that the original owner returns “the remainder” of the money that was paid for the field. On the other hand, if he sold it for 200 zuz, and the value went down to 100, we base the redemption price on the lower, current price. In this situation, we understand that he returns “the remain-der” of the current value of the field. However, if it was sold for 200 and it is now worth 200 but was worth 100 at some time between, it is redeemed for 200 (Arachin 30a).

תו .28 אחז� ב ל� יבל וש� א ב� צ� In the Yovel Year, it shall — וי�leave and return to his ancestral heritage.

� Stony Fields and Treesנים. . . לא חות משתי ש לין פ שין, נגא ר טר כ! תו. מ אחז� ב ל� יבל וש� א ב� צ� וי�א, נ חמ ר ר! מ! תו“, א אחז ב ל! א? ”וש עמ אי ט! יובל, מ! לים ב! בע ן, חוזרת ל! ל גאנים. . . תי ש חות מש לין פ נגא נות, אין ר איל כ! נינהו. . . מ ה מי אחוז ני נ! והר מ! תו“ א אחז ב ל! א? ”וש עמ אי ט! יובל, מ! לים ב! בע ן אין חוזרין ל! ל לא גא

נות (ערכין יד:): א ולא איל נ חמ ר!If a person sells an ancestral field, he is entitled to re-

deem it whenever he wishes, once the the buyer owns it for at least two years.63

A stony field that cannot grow anything never has “crop-years.” Therefore, if someone sells an ancestral field that is stony, he is permitted to redeem it immediately. If the original owner does not redeem it, he still gets it back when Yovel arrives, as our pasuk says, in the Yovel Year, it shall leave and return to his ancestral heritage. Although a stony field does not grow crops, it is still an “ancestral heritage.”

Trees, on the other hand, do have crop-years, and there-fore, if someone sells trees, even without the field, the sale is subject to the two-year rule, and may be bought back only after that time has passed. However, trees do not last forever, and so they are not considered an “ancestral heritage.” Therefore, they are not returned to the original family on Yovel (Arachin 14b).

� The Yovel Connectionיובל ן שה! בזמ! א ה נוהגת אל אין שדה אחוז תו. אחז� ב ל� יבל וש� א ב� צ� וי�

תו“ (ערכין כט.): אחז ב ל! יבל וש א ב! צ ר ”וי נוהג ,שנאמ!

We learned in the previous pasuk that if a person sells his ancestral field, he has the right to buy it back whenever he wishes, once the buyer owns it for at least two years,64 at the same price per year that he sold it for.

Our pasuk continues and says that if he does not re-deem the field, in the Yovel Year, it shall leave and return to his ancestral heritage. This teaches that when the law of Yovel is not in effect,65 the laws regarding the redemption of fields are also not in effect, and the buyer may choose to keep the field and not sell it back to the original owner (Arachin 29a).

� No Pitsע. רק! ה ק! נ ר: ק מ! א א בי איל יובל, ר! דה ב! ה ש נ תו. ק אחז� ב ל� יבל וש� א ב� צ� וי�א: בי איל ל לר! מ ר מ! א ב! ב בי א! תיב ר! ע. מ רק! ה ק! נ ר: לא ק מ! ל א מ ר מ! א ב! ב א!ר מ! רות. א ה בורות שיחין ומע חפור ב ע, י! רק! ה ק! נ ר ק ת אמ! עתיך דא! ל ד! ע!

תו“, בעינו (ירושלמי גיטין ד, ט): אחז ב ל! ה ”וש מר ה א תור ליה: ה!According to one opinion, when Yovel is in effect, every

sale of land is essentially only a sale of the produce for a certain number of years, because the land itself is returned when Yovel arrives.

According to another opinion, we do consider the buyer as the owner of the land itself.66 Even so, he is not permit-ted to make changes to the land, such as by digging pits or ditches, because our pasuk says, and return to his ances-tral heritage. This implies that, at Yovel, the land must be returned in the same basic condition as when it was sold (Yerushalmi Gittin 4:9).

ה .29 ב עיר חומ� If a man shall sell — ואיש כי ימכר בית מוש�a residence house in a walled city.


עיר לות שהן תוך ה� נח� ת פדיון ה מצוה שמא: מצוה נ� ת ש� מ של� ד ה ע

Mitzvah 341: The Obligation Regarding Redemption of Heritage Properties in a [Walled] City Before a Year

Has PassedIf someone sells an ancestral house that is in a walled city, he is entitled to buy it back for one year. If he fails to do so, the house becomes the permanent possession of the buyer.

� Not All Walls Qualifyך כר לוי: בן יהושע! בי ר ר! מ! וא ה. עיר חומ� ב בית מוש� ימכר כי ואיש ימכר כי ”ואיש דכתיב א, עמ ט! אי מ! ר. ככפ נדון ף, הוק! סוף ולב! ב שיש!



ף סוף הוק! ב ולב! ב, ולא שיש! סוף יש! ף ולב! ה“, שהוק! ב עיר חומ בית מוש!(מגילה ג:):

ב ש! ב ולא שי ש! סוף י ף ולב! ה. שהוק! ב עיר חומ� ואיש כי ימכר בית מוש�ר ה“ ונאמ! אן ”חומ ר כ אל? נאמ! כול אפילו הקיפוה ישר ף. י סוף הוק! ולב!עובדי אן כ! ף א! בים כוכ עובדי ן ל לה! ה מ! ה“, ”חומ ה) ג, (דברים ן ל לה!ן ל לה! ר נאמ! מכן? ר ח! לא! בים כוכ עובדי הקיפוה אפילו כול י בים. כוכאן ף כ כן, א! בים קודם ל ן עובדי כוכ ל ה לה! ה“, מ! אן ”חומ ר כ ה“ ונאמ! ”חומ

כן (ערכין לג:): בים קודם ל עובדי כוכIf a person sells an ancestral house that is located in

an unwalled city in Eretz Yisrael, he is entitled to buy it back whenever he wishes to do so, and if he does not buy it back, it is returned to the family at Yovel. However, if it is in a walled city, the seller has the right to redeem it for only one year from the sale, and after that it belongs to the buyer permanently.

With regard to this law our pasuk begins, If a man shall sell a residence house in a walled city… This wording im-plies that the house was built in a city that already had a wall. Therefore, if the houses of the city were built before the wall, they are not considered “houses of a walled city,” and they may be redeemed at any time.

Additionally, the only cities that are considered “walled” are those that the Canaanites had surrounded with walls before the Jewish nation conquered the land. We learn this through a gezeirah shavah:67 Our pasuk says, If a man shall sell a residence house in a “walled” (ה city, and (חומthe same word is used to describe the cities of the Ca-naanites:68 All these were fortified cities with a high “wall” ה) .(Megillah 3b; Arachin 33b) (חומ

� Three Walls and the Seaי: ”ואיש כי בי שמעון בן יוח! ני ר! ה. דת ב עיר חומ� ואיש כי ימכר בית מוש�ה (ירושלמי ה ל ם חומ י א שה! ט לטיברי ה“, פר ב עיר חומ ימכר בית מוש!

מגילה א, א):If a person sells an ancestral house that is located in

an unwalled city in Eretz Yisrael, he is entitled to buy it back whenever he wishes to do so, and if he does not buy it back, it is returned to the family at Yovel. However, our pasuk teaches that if the house is in a walled city, the seller has the right to redeem it for only one year from the sale, and after that it belongs to the buyer permanently.

According to one opinion, a city is considered “walled” only if it is surrounded by walls on all sides. This excludes a city like Teveriah (Tiberias), which has walls on only three sides, and is protected by the sea on the fourth side (Yerushalmi Megillah 1:1).

תו ה גאל� ית� .Its redemption can take place — וה�

� Taking Overקום (ערכין ל מ תו“ מכ ה גאל ית ל בנו. . . ”וה מוכר יגא! תו. מת ה! ה גאל� ית� וה�

לא:):If a person sells an ancestral house in a walled city, he is

entitled to redeem it for only one year.Our pasuk says, If a man shall sell a residence house in

a walled city, its redemption can take place until the end of the year of its sale. The Torah does not say “he” can re-deem it, but, “its redemption can take place.” This teaches that if the seller dies before the year is over, his son takes his place and may redeem the field in his father’s place until one year from the sale (Arachin 31b).

רו ת ממכ� ד תם שנ� .Until the end of the year of its sale — ע�

� One Full Yearד תם ה, דכתיב ”ע! רי חומ תי ע ה בב אמור ה ה נ רו. ש ת ממכ� ד תם שנ� ע�ם (ערכין יח:, לא., נדה מז:): ן עול ה למני! נ רו שלו, ולא ש רו“, ממכ ת ממכ שנ!

If a person sells an ancestral house in a walled city, he is entitled to redeem it for only one year.

Our pasuk says, If a man shall sell a residence house in a walled city, its redemption can take place until the end of the year “of its sale.” This teaches that the seller has a full year, from the date of the sale, to redeem his house, and not just until the end of the calendar year (Arachin 18b, 31a; Niddah 47b).

תו מים תהיה גאל� Its period of redemption shall be a — י�year.

� A Year to Prepareל ע! ב! ה ה! בע ר חודש משת ש ה שנים ע תו. נותנין לבתול מים תהיה גאל� י�א (בראשית ר קר מ! א: דא ב חסד ר ר! מ! ני מילי? א א ה ה. . . מנ צמ רנס את ע! לפ!אי שור“, מ! מים או ע י נו את ה ער נ! תשב ה! ה ואמ חיה יאמר א ”ו! נה) כד,

תו“ (כתובות נז:): מים תהיה גאל ה, דכתיב ”י נ מים“?. . . ש ”יIn earlier times, a young bride who was never before

married was allowed a full year to prepare for her wedding. We learn this from Rivkah:

When Eliezer proposed that Rivkah marry Yitzchak, her family requested, Let the maiden remain with us for “yamim” (literally, days) or ten [months].69 We know that “yamim” means one year from our pasuk, which says, regarding a person who sells a house in a walled city, its redemption can take place until the end of the “year” of its sale; its period of redemption shall be “yamim” (Kesubos 57b).

67. See note 61. 68. Devarim 3:5. 69. Bereishis 24:55.

צמיתת. יצא מכחו של מוכר ועומד בכחו של קונה: ית וגו' ל� ב� ערה אתנו ימים [וגו']" (בראשית כד, נה): (ל) וקם ה� נ� ימים. ימי שנה שלימה קרוים ימים, וכן "תשב ה�

א־ ל ם Oל וא תו: גאל� ה Pהי ת' ים מ7 י� ממכרו ת Iשנ עד־תם יר ע ית אשר־ב� ב� ם ה� ק� ה ו ה תמימ� נ, את לו ש� ל עד־מל א יג�

ן תהא ן בעד א דזבינוהי עד ת ם ש! ד משל! ע!ם לה ד משל! ק ע! ר! יתפ א ל ואם ל נה: פרקא רת בק! די א בית ויקום א שלמת א ת ש!

רש“י

פרשת בהר כה / ל 670 / ספר ויקרא


until the end of the year of its sale; its period of redemption shall be a year. 30 But if it is not redeemed until it becomes fulfilled for it a com-plete year, then the house that is in a city that has a wall shall pass

70. II Shmuel 14:26.

� The Annual Haircutד לח! אח ה. . . ומג! י ם ה זיר עול לום נ בש בי אומר: א! תו. ר! מים תהיה גאל� י�מים“, לי מים י מקץ ה י ר (שמואל־ב יד, כו) ”וה שנאמ! ר חדש, ש לשנים עאן י“ב ף כ ם י“ב חדש, א! ת ה ה ה, מ רי חומ תי ע מים“ מב מים“ ”י ליף ”י וי

חדש (נזיר ד:):A person who vows to become a nazir is not permitted to

cut his hair until the end of his nezirus. However, if he takes upon himself to be a nazir permanently, he may then trim his hair once a year. We learn this from Avshalom, the son of David, who was a permanent nazir, and the navi says regarding him,70 And when he cut his hair — it was at the end of every period of “yamim”…

We know that “yamim” means one year from our pa-suk, which says, regarding a person who sells a house in a walled city, its redemption can take place until the end of the “year” of its sale; its period of redemption shall be “yamim” (Nazir 4b).

� Two-Day Delayן. . . נ ב ים, ור! חות משנ! מים פ מים“, אין י בי אומר ”י תו. ר! מים תהיה גאל� י�ת ד תם שנ! לעת מ“ע! ומעת ליום מיום בי. . . ור! לעת, למעת עי להו מיב

א (ערכין לא.): פק רו“ נ ממכOur pasuk says that if a person sold a house in a walled

city, its redemption can take place until the end of the “year” of its sale; its period of redemption shall be “yamim.” This means that the seller has a right to buy back the house for one year.

The word yamim literally means “days.” According to one opinion, the Torah wrote this to teach that the “year” of redemption is a full year, from the day of sale until the same date the following year; it is not the calendar year, which ends on Rosh Hashanah.

Another opinion is that we know the pasuk means a full year from the words, until the end of the year “of its sale.” According to this opinion, the word yamim (days) teaches that the seller must leave it in the buyer’s possession for at least two days before he can redeem it (Arachin 31a).

ה .30 ה תמימ� נ� ד מלאת לו ש� Until it becomes fulfilled — ע�for it a complete year.

� Time Marches Onד ר: ”ע! שנאמ! ר, כ! ה שמ ע א מש אל ה נ אין מונין ש ה. נ� מלאת לו ש� ד ע�

ה“ (ערכין לא., לא:): נ מלאת לו שIf a person sells an ancestral house in a walled city, he is

entitled to redeem it for only one year. Regarding this our pasuk says, But if it is not redeemed until it become fulfilled for “it” (לו) a complete, [it remains permanently in the pos-session of the buyer].

The Torah could have left out the word לו, its, and simply written, until a complete year. The pasuk literally means,

until it becomes fulfilled “for him” (that is, for the original seller). This teaches that if the buyer sells it to someone else, the year does not start over; we continue to count the redemption period from the date of the original sale (Arachin 31a, 31b).

ה ה תמימ� נ� .A complete year — ש�

� What Makes a Year Complete?The lunar year, which determines the Jewish festivals, is

approximately 11 days shorter than the solar year, which determines the seasons. If we were to follow a strictly lunar calendar, within several years the festival of Pesach would occur during the winter, but the Torah commands that we are to ensure that Pesach occurs during the spring. This is why the Jewish calendar has periodic leap years. During a leap year, an additional month of Adar is added to the year, balancing the lunar and solar years.

בי ר! עיבור; חדש ה את ביא לה ה“ ”תמימ כשהוא אומר ה. תמימ� ה נ� ש�ה (ערכין לא.): ה ועיבור נ אומר: ליתן לו ש

ה חמש בי אומר: מונה שלש מאות וששים ו! ה“, ר! ה תמימ נ ה. “ש ה תמימ� נ� ש�ר חודש מיום ש מים אומרים: מונה שנים ע חכ ה, ו! מ ח! ן ימות ה! מים כמני! י

ה לו (ראש השנה ו:, יומא סה:, ערכין לא:): בר ה נתע! בר ליום, ואם נתע!Regarding a person who sells a house in a walled city,

our pasuk says that he is allowed a “complete” year (ה נ שה to redeem it. What does the Torah mean when it (תמימrefers to the year as “temimah” (ה ?complete ,(תמימ

According to one opinion, this teaches that if the house is sold in a leap year, the seller is entitled to redeem it for the full thirteen months. According to another opinion, it means that in any year, the seller is allowed a full 365 days, the length of a solar year (Rosh Hashanah 6b; Yoma 65b; Arachin 31a, 31b).

עיר ית אשר ב� ב� ם ה� Then the house that is in a city — וק�that has a wall shall pass.

� Not Just a Houseדים תי ב! בות ב ין לר! ית, מנ! א ב! ית“, אין לי אל עיר. “ב! ית אשר ב� ב� ם ה� וק�ר למוד לומ! רות? ת! כין ובורות ושיחין ומע לות ושוב אות ומגד תי מרחצ ובית“, דברי ר ”ב! למוד לומ! דות, ת! ש ף ה! בה א! כול שאני מר! עיר“. י ”אשר בתי בות ב ין לר! ית, מנ! א ב! ית“, אין לי אל בי מאיר אומר: ”ב! ה. ר! בי יהוד ר!אפילו רות ו! כין ובורות שיחין ומע לות ושוב אות ומגד תי מרחצ דים וב ב!

עיר“ (ערכין לב., ירושלמי מעשרות ג, ד): ר ”אשר ב למוד לומ! דות? ת! שRegarding a person who sells a house in a walled city,

our pasuk says that if he does not buy it back within one year, then the house “that is in a city that has a wall” shall [belong to the buyer permanently]. Why was it necessary to repeat that the house is “in a city that has a wall”?



This teaches that this law applies not only to a house, but to any structure that is “in the city,” such as an olive press, a bathhouse, or even a storage pit. However, it does not include a field that is in the city, as that is not similar to a house at all.

There is a disagreement about the status of an area that cannot be planted, such as a field used for mining stones or sand.

According to one opinion, this is more like a field than a house, because it is not a structure. Therefore, the law of redeeming it for one year does not apply.

According to another opinion, it is more like a house, since it is used for its construction materials rather than for planting, and therefore the law does apply (Arachin 32a; Yerushalmi Maasros 2:3).

ה .That has a wall — אשר לא חומ�

� Has or Has Not?ל ף ע! ה“, א! ר יוסי אומר: ”אשר לוא חומ בי אליעזר ב! ה. ר! אשר לא חומ�כן (מגילה ג:, י:, שבועות טז., ערכין לב.): ה לו קודם ל י יו וה כש פי שאין לו ע!

Regarding a person who sells a house in a walled city, our pasuk says that if he does not buy it back within one year, then the house that is in a city that has a wall (אשר לא ה .shall belong to the buyer permanently (חומ

In this pasuk the word “lo” is spelled in the Torah as לא, not — which would mean that the city has no wall — but it is pronounced לו, to it — which would mean that the city has a wall. Which is it?

This Torah is teaching that even if the city no longer has a wall (לא), as long as it did have a wall (לו) in the days of Yehoshua, when the Jewish people conquered the land, it is considered a “walled city,” and its houses may be redeemed for only one year (Megillah 3b, 10b; Shevuos 16a; Arachin 32a).

� A Wall of Housesר (מגילה ה:, ערכין לב.): ה“ ולא שור איג ה. “אשר לא חומ אשר לא חומ�Regarding a person who sells a house in a walled city,

our pasuk says that if he does not buy it back within one year, then the house that is in a city that has a wall (אשר לא ה .shall belong to the buyer permanently (חומ

The phrase ה that has a wall, implies that the ,אשר לא חומ

city has a wall separate from its houses. In other words, if the city does not have a separate wall, but its outermost houses are touching one another, so that the outer walls of the houses form the city’s wall, that is not considered a “walled city” (Megillah 5b; Arachin 32a).

� Contradictory Wordמ“ד ל“ף, וקוראים בל מ“ד א ה ”לא“ כותבים בל ה. שלש אשר לא חומ�

ה“ (סופרים ו): י“ו, ואלו הן. . . ”אשר לו חמ וIn this pasuk the word “lo” is spelled in the Torah as לא,

not — which would mean that the city has no wall — but is pronounced לו, to it — which would mean that the city has a wall.71

This is one of the three places in the Torah where this word is spelled with an aleph (א) but pronounced with a vav (ו) (Soferim 6).

� The House in the Wallבי ר! דברי ה, חומ ב! נוי ב ה! ית לב! ט פר ה“, חמ לו “אשר ה. חומ� לא אשר ריש ה ד יהוד בי ה. ר! חומ חיצון הוא ה! שמעון אומר: כותל ה! בי ה. ר! יהודה“ (ירושלמי מעשרות ג, ד): ריש: ”אשר לא חמ בי שמעון ד ה“, ר! ”אשר לו חמ

Regarding a person who sells a house in a walled city, our pasuk says that if he does not buy it back within one year, then the house that is in a city that has a wall (אשר לא ה .shall belong to the buyer permanently (חומ

In this pasuk the word “lo” is spelled in the Torah as לא, not — which would mean that the city has no wall — but is pronounced לו, to it — which would mean that the city has a wall.

A house that is built into the city’s wall is not surrounded by the wall; the wall of the city is itself the wall of the house.

Therefore, according to one opinion, the way we read the pasuk is primary, and this is not a “house that is in a city that has ‘to it’ a wall,” and it does not have the one-year limit for redemption.

Another opinion is that this is considered a house in a walled city. That is because the way the word is spelled is primary, and the pasuk can therefore be translated, the house that is in a city that “does not” have a wall. Of course, this cannot mean that the city has no wall at all; rather it, means that one of the walls of the house is part of the city wall, and it does not have any other wall surround-ing it (Yerushalmi Maasros 3:4).

71. See discussion above, “Has or Has Not?”

כשיו ל פי שאין לו ע� ף ע� בותינו ז''ל: א� ן. אמרו ר� [אשר לא חמה. "לו" קרינ�היא נקבה ועיר ז). שם כהנים תורת שם; (ערכין לכן קודם לו והיתה הואיל סורת, ך לכתוב "לה", אלא מתוך שצריך לכתוב "לא" בפנים תקנו "לו" במ� והוצר�ע בו יובל בתוך פרא: אם פג� ב ס� ר ר� יבל. אמ� ל זה]: לא יצא ב� זה נופל ע�צחין" [נ“א: רגומו, "פ� חצרים. כת� יצא (ערכין לא:): (לא) ובתי ה� שנתו לא

רבה יש בספר יהושע� (יג, כג) ”הערים יא"] עיירות פתוחות מאין חומה, וה� צח� ”פ�ל שדה הארץ יחשב. צריהם ובטירתם" (בראשית כה, טז): ע� צריהן". "בח� וח�בעלים אם לא נגאלו (תורת יובל ל� יובל, ויוצאין ב� ד ה� הרי הן כשדות, שנגאלין ע�כהנים פרק ו, ב-ג; ערכין לג.): גאלה תהיה לו. מיד אם ירצה. ובזה יפה כחו יבל יצא. בחנם: ד שתי שנים (שם): וב� שדות אין נגאלות ע� מכח� שדות, שה�

א ל יו Eלדרת אתו ה Pלקנ ת צמית� ל� ה חמ� כ'] [לא אשר־לו יב ב ה ס� ם חמ� vה ין־ל� Wר א ים אש חצר י ה> Vת ל: לא וב� Wא ביב יצ

תה י ן לדזב! חלוטין ל! א שור לה די א י צח! תי פ! א: לא וב א יפוק ביובל רוהי ל לדסחור סחור ף ק! מ! שור להון לית די

רש“י

פרשת בהר כה / לא 672 / ספר ויקרא


in perpetuity to the one who purchased it, for his generations; it shall not go out in the Yovel Year. 31 But houses in the open towns, which have no surrounding wall,

72. For example, when some of the tribes have been exiled from their land; see discussion above, pasuk 10, “All or Nothing.” 73. See Schottenstein Edition, note 49.

צמיתת .In perpetuity — ל�

� A Gift Foreverד ה לו, אח ה חלוט ית ה, ה ר חדש ולא נגאל ש צמיתת. הגיע! יום שנים ע ל�

צמיתת“ (ערכין לא.): ר ”ל! ה, שנאמ! נ ת ן לו במ! נית ד ה! לוקח! ואח ה!את בות לר! צמיתת“ ”ל! חר א! ר ב ד חלוטין. ל! צמיתת“ “ל! צמיתת. ל�

מית ”צמיתת“ (ערכין לא:): א? צ עמ אי ט! ה, מ! נ ת מ! ה!Regarding a person who sells a house in a walled city,

our pasuk says that if he does not buy it back within one year, the house shall pass “latzemisus” (צמיתת -in per ,(ל!petuity, to the one who purchased it. The Torah uses the plural form of the word, latzemisus, instead of the singular form, latzamis. This teaches that there is another situa-tion where the house leaves the possession of the original owner permanently, and that is when he gives the house away as a gift. In that case too, the original owner has one year to redeem it from the person who received the gift, and after that he loses the house permanently (Arachin 31a, 31b).

יו קנה אתו לדרת� To the one who purchased it, for his — ל�generations.

� Everyone’s Cityה, ב לוט ח ית ב! ה! אין ים. . . ל! בירוש נאמרו רים דב ה ר עש אתו. קנה ל�ר ב! ס יו“, וק קנה אתו לדרת צמיתת ל! ה ל! ית. . . אשר לו חמ ב! ם ה! דכתיב ”וק

טים (בבא קמא פב:): ים לשב ל! ה ירוש לק לא נתח!Regarding a person who sells a house in a walled city,

our pasuk says that if he does not buy it back within one year, the house shall pass in perpetuity to the one who pur-chased it; that is, the buyer keeps the house permanently.

There is an opinion that the city of Yerushalayim was never given to a specific tribe; it is the property of the entire Jewish nation. This opinion holds that it is impos-sible for any one individual to permanently own a house in Yerushalayim. Therefore, the law of “the house in the walled city” cannot be applied to houses in Yerushalayim (Bava Kamma 82b).

� A Holy Houseהקדש, ד מי! חר א! לו גא ה. . . חומ רי ע תי בב ית ב! קדיש מ! ה! אתו. קנה ל�מילי? ני ה א מנ לו. לוט ה ח י ל, ה נגא! ולא ר חודש ש שנים ע יום הגיע!

ד הקדש (ערכין לא:): אפילו מי! קנה אתו“, ו! א ”ל! ר קר מ! ר שמואל: דא מ! אוגואל ד מי גואל זה הרי ה חומ רי ע תי בב ית ב! קדיש מ! ה! יו. לדרת�

א הקדש שאין לו דורות (ערכין לא:): צ יו“ י א ”לדרת ר קר מ! ם. . . א לעולIf a person sells a house in a walled city, he is entitled

to buy it back for one year. Once the year has passed, our pasuk says, then the house…shall pass in perpetuity to the one who purchased it, “for his generations.”

However, if someone donates a house in a walled city to hekdesh (the treasury of the Beis HaMikdash), it cannot belong to hekdesh “for generations,” because hekdesh has no “generations,” and the original owner may therefore re-deem it even after a year.

On the other hand, the Torah could have simply writ-ten, then the house…shall pass in perpetuity to “him” (the buyer, who was mentioned earlier). Instead, it says, to the one who purchased it. This extra phrase teaches that if someone other than the donor redeems the house from hekdesh, he does get to keep it permanently once the year has passed, since he is “the one who purchased it” (Arachin 31b).

יבל .It shall not go out in the Yovel Year — לא יצא ב�

� In the Post-Yovel Eraנוהג, יובל שה! ן בזמ! א אל נוהגין ה חומ רי ע תי ב אין יבל. ב� יצא לא

יבל“ (ערכין כט.): ר ”לא יצא ב! שנאמ!If a person sells a house in a walled city, he is entitled to

buy it back for one year. Once the year has expired, our pasuk says, then the house…shall pass in perpetuity to the one who purchased it… it shall not go out in the Yovel Year. This last phrase of the pasuk teaches that when the law of Yovel is not in effect,72 the law of houses in walled cities is also not in effect, and the buyer has no obligation to sell it back, even within the first year (Arachin 29a).

� No Free Returnsא נצרכ א: לא פר ב ס! ר ר! מ! לי? א ה מ יבל“ ל יצא ב! “לא יבל. יצא ב� לא א לק ס תו, שנ בתוך יובל בו ע ג! ופ ה חומ רי ע תי בב ית ב! למוכר א אל

יבל“ (ערכין לא:): ן ”לא יצא ב! ע ל שמ! א מ! יובל, ק א ליפוק ב! ך אמינ עת ד!If a person sells a house in a walled city, he is entitled

to buy it back for one year. Once the year has passed, our pasuk says, then the house…shall pass in perpetuity to the one who purchased it… it shall not go out in the Yovel Year.

Once we know that the house belongs to the buyer “in perpetuity,” why does the Torah need to inform us that it shall not go out in Yovel?73 This teaches that even if the Yovel year begins within a year of the sale (before the house “passes in perpetuity” to the buyer) and houses in unwalled cities return to their original owners, houses in walled cities still do not return to the original owner unless he buys it back (Arachin 31b).

ה .31 הם חמ� חצרים אשר אין ל� תי ה� But houses in the — וב�open towns, which have no surrounding wall.

� Small TownA person who sells an ancestral field must wait two years

before he can redeem it. After that, he is entitled to redeem



it whenever he wants, and even if he does not redeem it, it is returned to him at Yovel.

A person who sells a house in a walled city is entitled to redeem it for one year from the sale. If he does not redeem it within that time, it belongs to the buyer permanently.חצרים“ תי ה! ר ”ב ע שנאמ! שמ! ה. ממ! הם חמ� חצרים אשר אין ל� תי ה� וב�ה“? הם חמ ר ”אשר אין ל למוד לומ! ה ת! ה, מ! הם חומ איני יודע! שאין לים, תים? שנ! ה ב מ ה, וכ! הם חומ ה, כמי שאין ל הם חומ ל פי שיש ל ף ע! א!

תים (ערכין לג:): ים, שתי חצירות של שני ב חצירות? שנ!If a person sells a house in an unwalled town, he has the

advantages of both: one who sells ancestral land, and one who sells a house in a walled city. Thus, he is entitled to buy back the house whenever he wishes, and the house is returned to him at Yovel, just like one who sells land; and on the other hand, it is like selling a house in a walled city, in that he does not need to wait two years before redeem-ing it.

Our pasuk begins, But houses in the open towns (תי בחצרים which have no surrounding wall… This seems ,(ה!to be a redundancy — if they are “open towns,” obviously they “have no surrounding wall”!

The term חצרים תי ה! -houses in the open towns, is trans ,בlated literally as “houses of courtyards,” with both houses and courtyards in the plural form. This teaches that a town that consists of only two courtyards does not qualify as a “city,” and therefore, even if it has a wall, it will still have the same law as an unwalled town, not a walled city. To be considered a walled city, it must have at least three courtyards with two houses in each one of them (Arachin 33b).

ביב .Surrounding — ס�

� All Aroundה (מגילה ה:, ערכין לב.): ת ה חומ מ ה שי! ט לטברי ביב. פר! ס�

If a person sells a house in a walled city, he is entitled to redeem it for one year; once the year passes, the house belongs permanently to the buyer. Our pasuk says that an “open town” is one that has no “surrounding” wall. Ac-cording to one opinion, this teaches that a “walled city” is one that is surrounded by walls on all sides. This excludes a city like Teveriah, which has walls on only three sides, and is protected by the sea on the fourth side (Megillah 5b; Arachin 32a).

ה תהיה לו שב גאל� רץ יח� א� ל שדה ה� Shall be considered — ע�like the land’s open field; it shall have redemption.

� The Best of Both WorldsA person who sells an ancestral field must wait two years

before he can redeem it. After that, he is entitled to redeem it whenever he wants, and even if he does not redeem it, it is returned to him at Yovel.

A person who sells a house in a walled city is entitled to redeem it for one year from the sale. If he does not redeem it within that time, it belongs to the buyer permanently.

שב“, הקישו רץ יח א ל שדה ה ה תהיה לו. “ע! שב גאל� רץ יח� א� ל שדה ה� ע�ף כסף, א! ובגרעון יובל יוצא ב! ה שדה אחוז ה ה, מ! לשדה אחוז תוב כ ה!ה אינ ה אחוז שדה ה מ! אי כסף. ובגרעון יובל ב! יוצאין חצרים ה! תי בחות משתי לים פ ם נגא חצרים אינ תי ה! ף ב נים א! חות משתי ש נגאלת בפ

ד (ערכין לג.): ה תהיה לו“, מי ר ”גאל למוד לומ! נים? ת! שOur pasuk says that if a person sells a house in an un-

walled town, it shall be considered like the land’s open field. That is, just as a person who sells ancestral land is entitled to buy it back whenever he wishes, and if he does not buy it back, it is returned to him at Yovel, so too, the house in the unwalled town may be redeemed at any time and it is returned at Yovel.

An ancestral field, however, cannot be redeemed until the buyer has had it for at least two years, but our pasuk adds regarding a house in an unwalled town, it shall have redemption, teaching that the seller may redeem it even immediately (Arachin 33a).

יבל יצא .And shall go out in the Yovel Year — וב�

� Better Than BothA person who sells an ancestral field must wait two

years before he can redeem it. After that, he is entitled to redeem it whenever he wants. If he does not redeem it, it is returned to him at Yovel.

A person who sells a house in a walled city is entitled to redeem it for one year from the sale. If he does not redeem it within that time, it belongs to the buyer permanently.

ע בו ג! ד הקדש ופ חר מי! לו א! חצרים וגא תי ה! ית בב קדיש ב! יבל יצא. מ! וב�מית ליה ה מד! רי חומ תי ע מית ליה? אי לב אי מד! ה, למ! ה שני נ יובל בשכי א, לה פק מית ליה לכהנים נ! ה מד! , אי לשדה אחוז איחליט ליה ללוקח!ית ב! למוכר א אל א נצרכ לא א: פ פ ב ר! ר מ! א יצא“. . . יבל ”וב! אצטריך תי מית ליה? אי לב אי מד! ה, למ! ה שני נ ע בו יובל בש ג! חצרים ופ תי ה! בב

אפילו לפני שתי שנים. אם מכרו שדה משדותיהם ת עולם. גואל מיד ו� רבעים ושמנה עיר שנתנו להם: גאל� לוים. א� (לב) וערי ה�ית בעיר חומה, גואלין לעולם ואינו חלוט לסוף שנה (תורת כהנים שם ד-ה; מה סביבות הערים, או אם מכרו ב� ים א� לפ� נתונות להם בא� ה�

ית או עיר מהם: לוים. ואם יקנה ב� ל מן ה� אשר יגא� ערכין שם): (לג) ו�

ל וביב היה־לו ת' ה גאל� ב ש\ ח� Wי רץ �א ה� ה Kל־שד ע�ת גאל] ם Eת אחז� י Vער י ת ב� לוים ה� לב וערי א: Wיצלוים מן־ה� ל יגא� ר vאש לג ו> ם: לוי' ל� ה Pהי ת' ם �עול

א א תהי לה וביובל נ ב פרק ש א יתח! רע ל א! ל חק! ע!נתהון חס! א! קרוי תי ב אי ליו לב וקרוי יפוק: אי ליו מן יפרוק לג ודי אי: לליו תהי ם ל ע ן פרק!

רש“י

פרשת בהר כה / לב־לג 674 / ספר ויקרא


shall be considered like the land’s open field; it shall have redemption, and shall go out in the Yovel Year. 32 As for the cities of the Levites, the houses in the cities of their ancestral heritage, the Leviim shall have an eter-nal right of redemption. 33 And what one will redeem from the Leviim —

Levite cities

74. See previous discussion. 75. See discussion above, pasuk 30, “A Holy House.” 76. See previous discussion. 77. The descen-dant of certain forbidden unions. 78. The descendant of the Gibeonites, whom David forbade Jews to marry.

מית ה מד! לשדה אחוז אי , ליה ללוקח! איחלט ליה מית ה מד! רי חומ עיבל יצא“ (ערכין לג.): כי אצטריך ”וב! עי, לה ה ב מ של ליה ה!

We were already taught74 that if a person sells a house in an unwalled town, it can be redeemed immediately, it can be redeemed even beyond one year, and if it is not redeemed, it returns to the original owner at Yovel.

What is our pasuk adding when it says that it shall go out in the Yovel Year?

If a person gives a house in a walled city to hekdesh (the treasury of the Beis HaMikdash) and someone else redeems it, once a year passes from the time it was sancti-fied, it becomes the permanent property of the redeemer.75 Similarly, if someone dedicates his ancestral field to hek-desh and it is redeemed by someone else, it does not re-turn at Yovel, but it is given as a gift to the Kohanim.

According to one opinion, our pasuk is teaching that in the case of a house in an unwalled city that was given to hekdesh, the person who redeemed it from hekdesh must return it to the owner at Yovel.

There is also another way to understand our pasuk:If a person sells a house in a walled city, he has only one

year to buy it back; after that it permanently belongs to the buyer, and does not return at Yovel. If a person sells an ancestral field, he cannot buy it back until the buyer has had it for at least two years. In both those cases, if Yovel ar-rives within the second year, the original owner will not get it back. Our pasuk is teaching that in the case of a house in an unwalled city, it is returned to the seller at Yovel, even if Yovel arrives within the second year (Arachin 33a).

לוים .32 ם תהיה ל� ת עול� The Leviim shall have an — גאל�eternal right of redemption.

� No Restrictionsוגואלין ם לעול מוכרין לוים וה! כהנים ה! לוים. ל� תהיה ם עול� ת גאל�תהיה ם עול ת ”גאל! לוים“. . . ל! תהיה ם עול ת ”גאל! ר שנאמ! ם, לעולר שני תבואת ר (פסוק טו) ”במספ! ר? לפי שנאמ! למוד לומ! ה ת! לוים“, מ! ל!לוים“. לפי ם תהיה ל! ת עול ר ”גאל! למוד לומ! ף זה כן, ת! כול א! ך“, י ר ל ימכף זה כול א! ה‘ ”, י יבל קדש ל! דה בצאתו ב! ש ה ה! י ר (פסוק כא) ”וה שנאמ!ם ר (פסוק ל) ”וק לוים“. לפי שנאמ! ם תהיה ל! ת עול ר ”גאל! למוד לומ! כן, ת!ר למוד לומ! ף זה כן, ת! כול א! צמיתת“, י ה ל! עיר אשר לו חמ ית אשר ב ב! ה!

לוים“ (ערכין לג:): ם תהיה ל! ת עול ”גאל!The Leviim were given forty-eight cities instead of a

portion in the Land. Regarding the fields and the houses in these cities, our pasuk says, the Leviim shall have an “eternal” right of redemption. This teaches that the Leviim do not have the redemption restrictions that we find with regard to other properties in Eretz Yisrael:

� If someone sells his ancestral field, he cannot redeem it for the first two years. A Levi may redeem his field immediately.

� If a person gives his ancestral field to hekdesh (the trea-sury of the Beis HaMikdash), and does not redeem it, then it is not returned to him at Yovel; instead, it is given to the Kohanim. In the case of the Levi, he retains his right to redeem the field even after Yovel.

� If a person sells a house in a walled city, he is entitled to buy it back for just one year. If he doesn’t, it belongs to the buyer permanently. A Levi can redeem his house even after the first year (Arachin 33b).

לוים .33 ל מן ה� אשר יגא� And what one will redeem — ו�from the Leviim.

� Levi to Leviע ה כחו וזה הור! ל, שזה יפ אל יגא! כול לוי מישר לוים. י ל מן ה� אשר יגא� ו�ר ”מן למוד לומ! ה כחו, ת! ה כחו וזה יפ ל לוי מלוי לא, שזה יפ כחו, אב

לויים“ (ערכין לג:): ה!If a person sells a house in a walled city, he is entitled

to buy it back for just one year. If he doesn’t, it belongs to the buyer permanently. A Levi, on the other hand, may redeem his house even after the first year.76

But what if a Levi sold his house to another Levi? Does the seller still have the right to redeem it after one year, or do we say that since the buyer is also a Levi, the seller has no special rights?

The beginning of our pasuk can be read as a continuation of the previous pasuk: the Leviim shall have an eternal right of redemption, and what “he” (a Levi seller) will redeem from the Leviim. This teaches that even if a Levi sells to another Levi, he has “an eternal right of redemption” (Arachin 33b).

� Not All Leviim Are Equalתין (ערכין מזר ונ ט לבן לוי מ! לוים, פר ל ה! לוים“ ולא כ ל ”מן ה� אשר יגא� ו�

לג:):The previous pasuk taught us that although a Yisrael

who sells a house in a walled city is entitled to buy it back for just one year, and if he fails to do so it belongs to the buyer permanently, a Levi can redeem his house even af-ter the first year.

Our pasuk continues, And what one will redeem “from” the Leviim… According to one opinion, the phrase “from” the Leviim (לוים hints that not “all” of the Leviim are (מן ה!entitled to this privilege. A Levi with problematic lineage — a mamzer77 or a nasin78 — does not have the status of a Levi, and his laws regarding redeeming property are the same as those of a Yisrael (Arachin 33b).



תו ית ועיר אחז� ר ב� א ממכ� צ� A house that has been sold — וי�or the city of its ancestral heritage — shall go out.

� Compensation for Improvementsח ר חוזר, שב ממכ ית“, ר ב! ממכ! א צ “וי תו. אחז� ועיר ית ר ב� ממכ� א צ� וי�

אינו חוזר (בבא מציעא קט.):Our pasuk says, a house “that has been sold” …shall go

out in the Yovel (fiftieth, Jubilee) Year. This teaches that whenever a property is returned to its original owner at Yovel, only that which “has been sold” is returned. If the buyer made improvements to the property after it was sold, the original owner is not entitled to those additions, and when he gets back his land, he must pay the buyer for those improvements (Bava Metzia 109a).

� Consecrated Property Must Be Redeemedיו ד ר“, שומע! אני אפילו עב א ממכ! צ תו. “וי ית ועיר אחז� ר ב� א ממכ� צ� וי�ר למוד לומ! ה ת! תו“. מ! אחז ועיר ית ר ”ב! למוד לומ! יו, ת! ר יו ושט לטל מט!בפדיון א אל ם בחנ יוצא הקדש ואין ם, בחנ יוצא יו ר ממכ ר“? ”ממכ!

(ערכין לג.):With regard to a house that was sold by a Levi, our pa-

suk says, a home “that has been sold” [by a Levi] or the city of its ancestral heritage — shall go out in the Yovel (fiftieth, Jubilee)Year.

Had the Torah said only that has been sold, I would think that anything a Levi sells returns to him at Yovel. But since only a house or an ancestral field is returned to the Levi at Yovel, and the pasuk specifically lists a home…or the city of its ancestral heritage, why does the pasuk add ר that ,ממכ!has been sold?

It is teaching us that a property automatically returns to a Levi on Yovel only when it had been sold. If it was given to hekdesh (the treasury of the Beis HaMikdash), it is not automatically returned to the Levi at Yovel; if he wants it back, he must redeem it from hekdesh (Arachin 33a).

ם לוים הוא אחז�ת� רי ה� תי ע� For the houses of the — כי ב�Levite cities, that is their ancestral heritage.

� A Levi in a Levi Cityש אבי אמו לוי אינו גואל ר! אל שי ם. ישר לוים הוא אחז�ת� רי ה� תי ע� כי ב�

זה, סדר ה! אל אינו גואל כ! ש את אבי אמו ישר ר! זה, וכן לוי שי סדר ה! כ!לוים, רי ה! ד שיהא לוי וע ם“, ע! ת לוים הוא אחז רי ה! תי ע ר ”כי ב שנאמ!לוים רי ה! א בע לו אמורים אל ל רים ה! מים אומרים: אין דב חכ בי. ו! דברי ר!

(ערכין לג:):The Leviim were given forty-eight cities throughout Eretz

Yisrael, rather than a set territory in the Land. Although a Yisrael who sells a house in a walled city is entitled to buy it back for just one year, and if he doesn’t, it belongs to the buyer permanently, a Levi can redeem his house even after the first year, and if he doesn’t, it is returned to him automatically at Yovel.

Our pasuk adds, for the houses “of the Levite cities,” that is their ancestral heritage. This teaches that this benefit ap-plies only to a house in a Levite city. If a Levi inherits a house that is in a city of Yisraelim and he sells it, the laws that govern non-Leviim apply to him as well.

According to one opinion, not only does the house have to be in a city of Leviim, but the seller himself must also be a Levi, and not a Yisrael who inherited a house in a Levite city. We know this because the pasuk already taught79 that even a Levi with problematic lineage is not entitled to this privilege, so a non-Levi should certainly not be so entitled (Arachin 33b).

כר .34 ריהם לא ימ� ש ע� But the fields of the — ושדה מגר�open land of their cities may not be sold.


לוים ושדותיהם רי ה נות מגרשי ע� מצוה שמב: של א לשMitzvah 342: The Prohibition to Change the Layout of

the Cities of the Leviim and Their Open AreasThe Leviim were given forty-eight cities in Eretz Yisrael in which to live. Each city was surrounded by a certain amount of open area for spaciousness and beauty, and a certain amount of area for fields and vineyards. We are

forbidden to change this layout.

� Maintaining the Layout of the Cityדה, ש ש ש ולא מגר דה מגר כר. אין עושין ש ריהם לא ימ� ש ע� ושדה מגר�ר מ! ר: דא ז בי אלע ר ר! מ! ני מילי? א א ה ש. . . מנ ש עיר ולא עיר מגר ולא מגרכר א לא ימ כר? אילימ אי לא ימ כר“. מ! ריהם לא ימ ש ע א ”ושדה מגר! קר

79. See discussion above, “Not All Leviim Are Equal.”

לוי שמכרו, ולא יהיה ית או של עיר וישוב ל� יבל. אותו ממכר של ב� ויצא ב�חר, לפי חלוט כשאר בתי ערי חומה של ישראל, וגאולה זו לשון מכירה. דבר א�כתוב אלא בלוקח� לוים" (פסוק לב), יכול לא דבר ה� ת עולם תהיה ל� ר "גאל� שנאמ�

ר למוד לומ� לוים, אבל לוי שקנה מלוי יהיה חלוט, ת� ית בערי ה� ישראל שקנה ב�ת עולם (תורת כהנים שם ד לוי גואל גאול� גואל מי� ף ה� לוים", א� ל מן ה� אשר יגא� "ו�חרת, ואם לא גאלה יוצאה ית. הרי זו מצוה א� ר ב� ו; ערכין שם): ויצא ממכ�

לוים ה� י Vער י ת ב� י Oכ ל ביב\ תו אחז� יר וע& ית Rממכר־ב א צ� וי�ם Xריה ע. ש מגר] ה לד ושד[ ל: Wא ישר� י Kבנ בתוך ם ת� אחז� וא המוך י־י� ם: ס לה וכ' ה3 ל� הוא ם cעול ת י־אחז] כ' ר כ\ ימ� א לך: עמ. י Gח ו� ב cותוש ר ג| בו קת� Iחז וה3 ך Eעמ ידו ה ט� Bומ יך� ח א�

א נתה ביובל חס! א וקרוי א! ויפוק זבין ביתנתהון חס! אי היא א! ליו קרוי תי ארי בח קרויהון ל רו! חק! אל: לד ו! בגו בני ישרם הוא להון: ל ת ע נ! חס ן ארי א! ב א יזד! לידה ותמוט חוך א ן סכ! יתמ! ארי לה ו!

ך: ב ויחי עמ ר ותות י תקף בה ד! ך ות! עמ

רש“י

פרשת בהר כה / לד־לה 676 / ספר ויקרא


a house that has been sold or the city of its ancestral heritage — shall go out in the Yovel Year; for the houses of the Levite cities, that is their ancestral heritage among the Children of Israel! 34 But the fields of the open land of their cities may not be sold; for it is an eternal heritage for them. 35 If your brother becomes impoverished and his means falter in your proximity, you shall strengthen him — proselyte or resident — so that he can live with you.

Preventing poverty

80. Pasuk 32. 81. There is also another form of cherem, which is given to the treasury of the Beis HaMikdash. 82. Above, pasuk 13.

בני? ל דמז! לוים“ מכל ם תהיה ל! ת עול א מדכתיב (פסוק לב) ”גאל! ל, וה כלנה (ערכין לג:): כר“? לא יש! אי ”לא ימ א מ! אל

The Leviim were given forty-eight cities throughout Eretz Yisrael, rather than a set territory in the Land. Each of the cities was surrounded by a migrash (ש open ,(מגר!land, an area left open for the beautification of the city, and another area that was reserved for fields and vineyards.

Our pasuk says, But the fields of the open land of their cities may not be sold. This cannot literally mean that it is forbidden to sell the fields, because the Torah said earlier,80 the Levites shall have an eternal right of redemption — if they have a right of “redemption,” they obviously have a right to sell it in the first place!

Rather, our pasuk means that the three designated areas may not be changed; for example, the residential area may not be made into an open area, nor may we decrease the land reserved for farming or for the beautification of the city (Arachin 33b).

הם ם הוא ל� For it is an eternal heritage for — כי אחז�ת עול�them.

� Theirs to KeepIf a person declares his land “cherem for Kohanim,”81

it becomes the property of the Kohanim, and it does not return to the original owner at Yovel.

בי ר! דברי חרימין, מ! אין לוים וה! כהנים ה! הם. ל� הוא ם עול� אחז�ת כי ת ר ”כי אחז! עות, שנאמ! רק ה בק! בי יהוד בי נראין דברי ר! ר ר! מ! ה. . . א יהוד

הם“ (ערכין כח.): ם הוא ל עולThe Leviim were given forty-eight cities throughout

Eretz Yisrael, rather than a set territory in the Land. Our pasuk describes these cities as an eternal heritage for them. According to one opinion, this teaches that the land of these cities may not be designated as cherem for the Ko-hanim, because a cherem is not returned at Yovel, and that would end the “eternal heritage” of the Leviim (Arachin 28a).

חיך .35 מוך א� If your brother becomes — וכי י�impoverished.

� How Did He Become Impoverished?את מוכר לסוף שביעית, בפירות ונותן נושא ם ד א חיך. א� מוך י� וכי חיך מוך א י ”וכי ר שנאמ! ברבית, ה ו של ד דו ע! לי את יו. . . לא ב לטל מט!דו לי את ב לא וגו‘”; מאתו ח תק! ל ”א! ליה וסמיך ך“, עמ דו י ה ט ומך“ ל ר ונמכ! חיך מוך א י ”וכי (פסוק לט) ר שנאמ! צמו, את ע! שמוכר ד ע!

(קידושין כ., ערכין ל:):Earlier in this parashah,82 the Torah says, In this Yovel

Year you shall return each man to his ancestral heritage. The very next pasuk begins, When you make a sale to your fellow or make a purchase “from the hand” of your fellow… This refers to selling movable objects, which are transferred from hand to hand.

The Torah places these two pesukim next to each other to teach that if someone does business with Shemittah (or Yovel) produce to make a profit, thereby transgressing one of the prohibitions of Shemittah, he will fall into poverty and be forced to sell his movable possessions.

From the sequence of the passages, we learn that if he does not correct his ways, he will have to sell his fields and his house.

Our pasuk speaks of someone who is forced to borrow money. This teaches that after selling off all his property, the sinner will be forced to borrow money and pay interest.

Eventually, he will even have to sell himself as a slave, as we see from the passage that follows (Kiddushin 20a; Arachin 30b).

� The Bare Necessitiesרות קב אי בבית ה! הו דק ר אבוה! לאלי ה ב! ב שכחיה ר! חיך. א! מוך א� וכי י�ר מ! ר ליה ג מ! ל חוב? א ע! דרו בב! הו שיס! ר ליה: מ! מ! בים. א של עובדי כוכ ,“ ך הוא מערכך כין כתיב (להלן כז, ח) ”ואם מ בי ער כין, ג! ה מער ה מיכ מיכ

“ (בבא מציעא קיד.): חיך מוך א ל חוב כתיב ”וכי י ע! בי ב! ג!When a lender collects a debt, he may not take every-

thing away from the borrower; he must leave him with his

ית של ישראל (תורת כהנים שם ז; ערכין לג.): יובל, ואינו נחלט לסוף [שנה] כב� ב�ת שדות וכרמים חל� לוים היא אחזתם. לא היה להם נ� כי בתי ערי ה�אלא ערים לשבת ומגרשיהם, לפיכך הם להם במקום שדות ויש להם גאולה ושדה (לד) ח): (תורת כהנים שם מהם חלתם נ� ע תופק� שלא כדי כשדות, ש עריהם לא ימכר. מכר גזבר, שאם הקדיש בן לוי את שדהו ולא מגר�בישראל "ואם ר יובל כמו שנאמ� כהנים ב� גזבר, אינה יוצאה ל� גאלה ומכרה

חר לא יגאל עוד" (להלן כז, כ) אבל בן לוי גואל לעולם שדה לאיש א� ר את ה� מכ�ויהיה ויפול שירד ניחהו ל ת� קת בו. א� (תורת כהנים שם ה, ט): (לה) והחז�ל שאוי שע� יד. למה זה דומה, למ� ת ה� ת מוט� זקהו משע� הקימו, אלא ח� קשה ל�ל לארץ, עמידו. נפ� חמור [נ“א: במקומו], אחד תופס בו ומ� ל ה� חמור, עודהו ע� ה�ף אם הוא גר או עמידין אותו (שם פרשתא ה, א): גר ותושב. א� חמשה אין מ�עבוד עבודה זרה ואוכל נבלות (שם): תושב. ואיזהו תושב, כל שקבל עליו שלא ל�

רש“י



basic living requirements, such as a bed. We learn this through a gezeirah shavah:83

With regard to a borrower, our pasuk says, If your brother becomes “yamuch” (מוך impoverished. A similar term — (יis used in connection with an erech-vow,84 where the Torah says,85 If he is too “mach” (ך poor — for the erech — (מamount… That pasuk teaches that if a person is too poor to pay his erech-vow, he pays only what he can afford after we leave him with his basic necessities.

The gezeirah shavah teaches that a borrower who can-not repay his loan is also left with his basic needs (Bava Metzia 114a).

רבית .36 ח מאתו נשך ות� ל תק� Do not take from him — א�interest and increase.

� From Whom?י ח! ב ו ותוש גר . . . חיך מוך א י ”וכי כתיב רבית. ות� נשך מאתו ח ל תק� א�כרים] [מנ מהן לוין ורמינהי: רבית. . .“, ות! נשך מאתו ח תק! ל א! ך, עמק: מי כתיב ר יצח ן ב! חמ ב נ! ר ר! מ! ב. א ן ברבית, וכן בגר תוש לוין אות ומ!

אל (בבא מציעא עא.): ם? ”מאתו“ כתיב, מישר ח מאת ל תק! א!A ger toshav (“resident alien”) is a non-Jew who accepts

not to practice idolatry.86

The previous pasuk says, you shall strengthen him — proselyte (a full convert) or resident (a ger toshav) — so that he can live with you. And our pasuk continues, Do not take from him interest. This seems to indicate that it is forbidden to take interest from a ger toshav. Yet, we are taught87 that this is permitted! How can we explain our pasuk?

Our pasuk says do not take מאתו, “from him,” in the sin-gular, indicating that the prohibition against taking interest applies only to one of the people mentioned in the previous pasuk, the proselyte. The Torah mentions the ger toshav only in connection with the mitzvah of sustaining him in his time of need (“so that he can live with you”) (Bava Metzia 71a).

� Don’t Be a Takerה ת ל א! רבית“, אב ח מאתו נשך ות! ל תק! רבית. “א! ח מאתו נשך ות� ל תק� א�

רב (בבא מציעא עא.): עשה לו ע נ!Our pasuk says, Do not take from him (your fellow Jew)

interest. However, if your fellow Jew takes a loan from a non-Jew on interest (which is permissible), you may sign as a guarantor, to enable him to get the loan (Bava Metzia 71a).

ראת� מאלהיך .And you shall fear your God — וי�

� Reason to Fearה ה יוצא מי אינ ה נ! ר: אפילו רבית קצוצ מ! ן א נ בי יוח ראת� מאלהיך. ר! וי�ר מ! א ר: מ! א ה הב א! ר ב! א ד א! ב ר! ן?. . . נ יוח בי דר! א עמ ט! אי מ! ינין. . . י בד!ן ולא א נית! “, למור ראת מאלהיך רבית וי ח מאתו נשך ות! ל תק! א ”א! קר

בון (בבא מציעא סא:, תמורה ו:): להישWith regard to the prohibition against taking ribbis (in-

terest on a loan), our pasuk says, Do not take from him interest and increase; and “you shall fear your God.”

According to one opinion, the phrase you shall fear your God means that a person who accepted ribbis must fear punishment from Hashem, because he has no way to “cor-rect” his sin. This teaches that he is not obligated to return the interest, because that would be a way to “undo” his wrong to an extent (Bava Metzia 61b; Temurah 6b).

ך חיך� עמ� .And let your brother live with you — וחי א�

� The Lender’s Responsibilityל פי שיודעין ף ע! עות של רבית, א! הן אביהן מ ך. הניח! ל חיך� עמ� וחי א�ח ל תק! א ”א! ר קר מ! ר. . . דא מ! א א ב חזיר. . . ר יבין לה! י שהן של רבית אין ח!ר זה! א מ! ך, לדידיה ק הד ר ליה כי היכי דנחי ב! הד! רבית“, א! מאתו נשך ות!

א (בבא קמא קיב.): נ חמ ר ליה ר! זה! א, לבריה לא מ! נ חמ ליה ר!ב ר ר! מ! ינין. . . א י ה בד! ה יוצא ר: רבית קצוצ ז בי אלע ר ר! מ! ך. א חיך� עמ� וחי א�ך“, חיך עמ א ”וחי א ר קר מ! ר? דא ז בי אלע א דר! עמ אי ט! ק: מ! ר יצח ן ב! חמ נ!

ר ליה כי היכי דניחי (בבא מציעא סב., תמורה ו:): הד! א!Our pasuk expresses the prohibition against taking rib-

bis (interest on a loan) as, Do not take from him interest and increase…and let your brother live with you. Accord-ing to one opinion, the phrase, and let your brother live with you, teaches that if a person did take interest from his fellow Jew, he is obligated to return it, so that his brother can “live” (that is, survive financially).

Our pasuk must tell us this because the borrower gave the money willingly; it would be reasonable to think that

83. See note 61. 84. When a person makes a vow to give his own, or someone else’s, “erech” to the Beis HaMikdash, he must give a certain set amount of money, based on the person’s age and gender, as described below, 27:1-8. 85. Below, 27:8. 86. There are disagreements regarding what other mitzvos, if any, he is obligated to accept. See, for example, the following discussion. 87. Mishnah, Bava Metzia 70b.

(בבא לאוין בשני עליו עבור ול� בנן, ר� ווינהו ש� ד ח� רבית. ות� [נשך (לו) ר הרבית ח� עתו של אדם נמשכת א� מציעא ס:):] ויראת מאלהיך. לפי שד�צמו היתר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, וקשה לפרוש הימנו, ומורה לע�

לוותם לישראל תולה מעותיו בנכרי כדי לה� ר "ויראת מאלהיך". או ה� ך לומ� הוצר�ר לומ� ך הוצר� לכך בתו, חש� ומ� אדם של ללבו מסור ה� דבר זה הרי ברבית,

"ויראת מאלהיך" (שם נח:):

יך� אלה� Wמ את� ויר ית ותרב נשך אתו Wמ ח hל־תק לו א�

שך בנ� לו ן Kא־תת ל ספך� לז את־כ� ך: עמ. יך� ח7 א� י Kוחם היכ אל יהוה י לח אנ ך: כל3 א� ן Kא־תת ל ית ובמרב7

א ורבית א חבולי מנה ב תס! א לו לת לז י ך: עמ חוך ויחי א ך ה מאל ל ותדח!א וברבית א א תתן לה בחבולי ך ל ספ כ!הכון אל יי א לח אנ ך: מיכל תתן א ל

רש“י

פרשת בהר כה / לו־לח 678 / ספר ויקרא


36 Do not take from him interest and increase; and you shall fear your God — and let your brother live with you. 37 Do not give him your money for in-terest, and for increase do not give your food. 38 I am HASHEM, your God,

88. He may, however, eat the produce with which he is working; see Devarim 23:25-26. 89. See previous discussion.

the lender may therefore keep it. Now, when the Torah tells the lender this unique obligation, it is speaking only to him. Accordingly, if the lender dies and leaves the interest money to his children, they have no obligation to return it (Bava Kamma 112a; Bava Metzia 62a; Temurah 6b).

� With You — Not Instead of Youד מהן קיתון ד אח דרך, ובי! לכין ב! יו מה! ים שה א, שנ! ני ך. ת! חיך� עמ� וחי א�ישוב. . . גיע! ל! ד מהן מ! ים. אם שותין שניהם, מתים, ואם שותה אח של מ!יי חבירך (בבא ייך קודמים לח! ך“, ח! חיך עמ א ולימד, ”וחי א בי עקיב א ר! ב

מציעא סב.):Our pasuk says, and let your brother live “with you.”

According to one opinion, the word ך with you, teaches ,עמthat the obligation to save someone else’s life applies only if it will be with you; that is, one must first assure he is not endangering his own life.

For example, if two people are traveling through a des-ert, and one of them has a small amount of water — just enough for one of them to survive — the owner of the wa-ter should drink it all himself and not share it. His own life takes precedence over his friend’s life (Bava Metzia 62a).

� Your Fellow Humanם שאי ד ה א חומר, ומ! ל ו חיותו מק! ך. ויהא שור מצווה לה! חיך� עמ� וחי א�ל ה מצווה ע! ת חיותו, שור שא! ה מצווה לה! ת תו, א! ל חסימ ה מצווה ע! ת א!ך“, חיך עמ א ”וחי א ר קר מ! חיותו? א ה מצווה לה! ת תו אינו דין שא! חסימ

חיך ולא שור (בבא מציעא פח:): אThe Torah was more stringent with regard to a working

animal than with regard to a human worker: There is a prohibition against muzzling an animal while it is working in the field, yet there is no prohibition against muzzling a human worker.88

That being the case, one might make a kal vachomer (a logical argument): Since our pasuk teaches that one should support a fellow human when he is in need, surely we are obligated to support a hungry animal! This is why the pasuk specifies, and let “your brother” live with you; the obligation applies to your brother — not to an animal (Bava Metzia 88b).

� Do No Harmמהוגנת ה שאינ ה אש נושא ה! ל כ אומר: א עקיב בי ר! ך. עמ� חיך� א� וחי ך“, מתוך ששונא חיך עמ אוין. . . ומשום ”וחי א ה ל! לו עובר משום חמשם (אבות עול ה מן ה ורבי ה טל פרי א מב! ונמצ מות ה רוצה הוא שת אות

דרבי נתן כו):Someone who marries a woman who is unsuitable for

him will ultimately commit five transgressions. One of those transgressions is derived from our pasuk.

Our pasuk says, and let your brother live with you, which is a commandment to help your fellow Jew in his

time of need. Surely, then, the Torah forbids us to seek to harm another Jew. If a man is married to an unsuitable wife, he will eventually grow to hate her, and will wish for her demise (Avos DeRabbi Nassan §26).

כלך .37 רבית לא תתן א� ספך� לא תתן לו בנשך ובמ� Do not — את כ�give him your money for interest, and for increase do

not give your food.


אל לוות ברבית לישר� מצוה שמג: של א להMitzvah 343: The Prohibition to Lend on Interest to a

Fellow Jew

� Two Aspects of the Same Aveirahא: אי ב ר ר מ! כלך. א רבית לא תתן א� ספך� לא תתן לו בנשך ובמ� את כ�ן חלק ולא נשך, בלא רבית ת! ולא רבית, ת! בלא נשך לא מוצא ה ת א!

אוין (בבא מציעא ס:): יו בשני ל! ל עבור ע א ל! תוב אל כ ה!Our pasuk uses two different terms for “interest”: neshech

which literally means something that bites, because ,(נשך)the interest “bites” the borrower, and tarbis (רבית related ,(ת!to the word ribbis, which means something that increases, because it increases the wealth of the lender.

Now, every interest-bearing loan includes both of these elements: the lender’s wealth increases at the expense of the borrower, who gets “bitten.” The only reason the Torah used two separate terms is to hold the lender liable for two prohibitions instead of just one (Bava Metzia 60b).

� Both for Bothא נשך כלך. אין לי אל רבית לא תתן א� ספך� לא תתן לו בנשך ובמ� את כ�א בינ ר ין?. . . מנ! בכסף רבית ין?. . . מנ! באוכל נשך באוכל, ורבית בכסף ספך א, דאי כתיב את כ! ר לא נשך באוכל ולא רבית בכסף צריכי קר מ! א”את דכתיב א שת ה! ת, מר! א כדק רבית במ! כלך וא בנשך לו תתן לא כי, את “, קרי ביה ה כלך רבית לא תתן א ספך לא תתן לו בנשך ובמ! כ!כלך (בבא רבית לא תתן א רבית ובנשך ובמ! ספך לא תתן לו בנשך ובמ! כ!

מציעא סא., ירושלמי בבא מציעא ה, א):The Torah here uses two different terms for “interest”:

neshech (נשך), which literally means something that bites, because the interest “bites” the borrower, and tarbis (רבית ,(ת!related to the word ribbis, which means something that increases, because it increases the wealth of the lender.89

Our pasuk says, Do not give him your money for neshech, and for marbis do not give your food. It would seem that the prohibition against neshech applies only to a loan of money, and the prohibition against ribbis applies only to a loan of food; however, that is not the case:

The Torah purposely structured the two element of our pa-suk differently. Rather than write two parallel statements, Do not give him your money for neshech, and do not give your



food for marbis, the pasuk switched the wording, so that it reads, Do not give him your money for neshech, and for mar-bis do not give your food. This indicates that we are to apply each violation to each item: Do not give him your money for neshech and for marbis, and also, for neshech and for marbis do not give your food. Both of the prohibitions were said with regard to money and both were said with regard to food as well (Bava Metzia 61a; Yerushalmi Bava Metzia 5:1).

� Money, Food, and Everything Elseר ”נשך“ נאמ! כלך. רבית לא תתן א� בנשך ובמ� ספך� לא תתן לו את כ�ה לי? ל“נשך מ ה ל ו ה ש לוה. . . גזיר ר ”נשך“ במ! (דברים כג, כ) בלוה, ונאמ!

לוה (בבא מציעא סא.): ב במ! ת! ך“ (שם), דלא כ ר אשר יש ב ל ד כOur pasuk addresses a lender and says, Do not give

him your money for neshech (interest), and for marbis (in-crease) do not give your food. This tells us that we are for-bidden to lend out money or food on interest. What about other commodities?

With regard to a borrower, the Torah90 says, You shall not cause your brother to take neshech (interest), neshech of money or neshech of food, neshech “of anything” that he may take as interest. Since the word neshech is found both by the lender and the borrower, we learn through a gezeirah shavah91 that just as it is forbidden to borrow “anything” on interest, so too it is forbidden to lend “anything” on interest (Bava Metzia 61a).

ים .38 I am — אני ה‘ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצר�Hashem, your God, Who took you out of the land of

Egypt.

� You Can’t Fool Hashemה מ א: ל ב ר ר מ! ים. א אני ה‘ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצר�רוך הוא אני דוש ב ק ר ה! מ! ים ברבית?. . . א ת מצר! א יציא! נ חמ ב ר! ת! לי דכה של בכור, אני ה שאינ ה של בכור לטפ ים בין טפ נתי במצר! הוא שהבח!

אל ם לישר לוה אות כרי ומ! יו בנ עות ע ממי שתולה מ ר! תיד ליפ הוא שעברבית (בבא מציעא סא:):

After the commandment against lending money on in-terest, our pasuk says, I am Hashem, your God, Who took you out of the land of Egypt. What is the connection?

A person may be tempted to lend out his own money on interest, and falsely claim that it is actually a non-Jew’s money, which he — a Jew — is only managing, and the interest is therefore permissible.

Hashem reminds us of what happened during the Plague of the Firstborn, just before we were taken out of Egypt.

When Hashem took the Jews out of Egypt, he killed all the firstborn Egyptians. Since the Egyptian women were im-moral and lived with men other than their husbands, it was not known which people were firstborn.92 Hashem Himself, however, knew exactly who the firstborns were, and killed them. Just as Hashem knew who is really a firstborn and who is not, so too He knows whether the money you are lending on interest belongs to a non-Jew or to you (Bava Metzia 61b).

כם לאלהים ן להיות ל� ע� כם את ארץ כנ� תת ל� To give you — ל�the land of Canaan, to be God unto you.

� The Land of Godאל ר בארץ ישר ד ל ה! כם לאלהים. כ ן להיות ל� ע� כם את ארץ כנ� תת ל� ל�רץ דומה כמי שאין לו א ה ל ר בחוצ ד ל ה! , וכ דומה כמי שיש לו אלוה!כם לאלהים“ (כתובות ן להיות ל ע! כם את ארץ כנ! תת ל ר ”ל , שנאמ! אלוה!

קי:):In our pasuk Hashem tells the Jewish people that he

took them out of Egypt, to give you the land of Canaan, to be God unto you. This teaches that the Jews who live in Eretz Yisrael (“the land of Canaan”) are considered people who have only Hashem as their God. Those who live out-side of Eretz Yisrael, among the idolaters, are considered as though they themselves worship idols93 (Kesubos 110b).

90. Devarim 23:20. 91. See note 61. 92. See Schottenstein Edition, note 17. 93. See Schottenstein Edition, note 48.

ף אני יודע� נתי בין בכור לשאינו בכור, א� (לח) אשר הוצאתי וגו'. והבח�לוה מעות לישראל ברבית ואומר של נכרי הם (שם סא:). דבר מ� ונפרע מן ה�בלו עליכם ת שתק� ל מנ� ים. ע� חר, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצר� א�י (תורת כהנים שם ג) אפילו הן כבדות עליכם: לתת לכם את ארץ מצות�בארץ דר שכל ה� לכם לאלהים. להיות מצותי: בלו שתק� ר בשכ� ן. ע� כנ�יוצא ממנה כעובד עבודה זרה (תורת כהנים שם ישראל אני לו לאלהים, וכל ה�אי שיהא ניכר בה כעבד, ת עבד. עבודה של גנ� ד; כתובות קי:): (לט) עבד�

מרחץ ולא ינעול לו מנעליו (תורת כהנים פרק ז, חריו לבית ה� שלא יוליך כליו א�ע ומלאכת אומנות כשאר שכירים רק� ת ק� ב): (מ) כשכיר כתושב. עבוד�יובל מוציאו ע בו יובל לפני שש שנים ה� יבל. אם פג� ת ה� ד שנ� הג בו: ע� התנ�ר בניו מי בי שמעון: אם הוא נמכ� ר ר� (שם ד): (מא) הוא ובניו עמו. אמ�ת ייב במזונות בניו (שם ג; קידושין כב.): ואל אחז� בו ח� מכרן, אלא מכאן שר�יג.): מכות ד; שם כהנים (תורת בכך לז�לזלו ואין אבותיו כבוד אל אבתיו.

ת (שם): אחזת. חזק�

ן ע� כם את־ארץ כנ� ת ל� ת� ים ל� Eם מארץ מצר Xאתי אתכ Kאשר־הוצמוך י־י� ים: ס ששי (רביעי כשהן מחוברין) לט וכ' אלה' Wם ל Xכ היות ל� ל'יר כ& בד: מ כש� ת ע. עבד בו עבד� ך לא־ת> Eך ונמכר־ל �יך� עמ eח א�ך עמ� Wא מ צ� ך: מא וי� עבד עמ. ל י> ת היב ך עד־שנ] Eהיה עמ ב י' �כתוששוב: יו י� �ת אבת חתו ואל־אחז] ב אל־משפ� יו עמו וש� נ, הוא וב�

ים דמצר א רע מא! תכון י פקית א! די למהוי ן ע! דכנ! א רע ת א! י לכון ן למת!חוך א ן סכ! יתמ! ארי לט ו! ה: לאל לכון ן לח! ח בה פ א תפל! ך ל ן ל ב! ויזד! ך עמיהי א ב כתות א אגיר מ כ! בדין: ע!ך: עמ ח יפל! א דיובל א ת ש! ד ע! ך עמך הוא ובנוהי עמה ויתוב מא ויפוק מעמ

תוהי יתוב: ה ת אב נ! חס רעיתה ולא! לז!

רש“י

פרשת בהר כה / לט־מא 680 / ספר ויקרא


Who took you out of the land of Egypt, to give you the land of Canaan, to be God unto you. 39 If your brother becomes impoverished with you and is sold to you; you shall not work him with slave labor. 40 Like a laborer or a resident shall he be with you; until the Yovel Year shall he work with you. 41 Then he shall leave you, he and his children with him; he shall return to his family, and to his ancestral heritage shall he return.

A Jew’s Jewish ‘‘slave’’

94. A Jewish “slave” is actually a bondsman, a servant whose services are purchased for a period of six years, and is not the property of the purchaser. As we see in our passage, there are limitations on the types of work he may be given to do; in certain ways he must be treated like a member of the purchaser’s household, and he must be given severance at the end of his term of service. 95. See note 61.96. Devarim 15:18. 97. See note 94. 98. See note 94. 99. See above, pasuk 10, “All or Nothing.” 100. See note 94. 101. See note 94. 102. See the next discussion.

בד .39 ת ע� עבד בו עבד� You shall not work him — לא ת�with slave labor.


יון ת בז� עבד בעבד עברי עבוד מצוה שמד: של א נעני ת כנ כמו עבוד

Mitzvah 344: The Prohibition to Make a Hebrew Servant Perform Degrading Work Like a Canaanite Slave

ך .40 ב יהיה עמ� כיר כתוש� Like a laborer or a resident — כש�shall he be with you.

� Acquired With MoneyA Jewish man may become a bondsman, the “slave,”94

of another Jew, in one of two situations. Either he stole money and is unable to repay, in which case Beis Din (the court) sells him and uses the proceeds of the sale to repay his victim, or he sold himself out of poverty. Our pasuk discusses a man who sold himself into servitude.

כיר“, (דברים טו, ליף ”ש ן? י ל צמו מנ ך. מוכר ע! ב יהיה עמ� כיר כתוש� כש�כיר“ (קידושין יד:): יח) ”ש

We learn from pesukim that a bondsman sold by Beis Din can be acquired through kesef — that is, the buyer gives money to the Beis Din and thereby becomes the master of this bondsman.

A person who sells himself can also be acquired through kesef. We know this through a gezeirah shavah:95

Regarding a person who sells himself, our pasuk says, Like a “sachir” (כיר laborer — or a resident shall he be — (שwith you. The same term is used with regard to a bonds-man sold by Beis Din:96 he has worked for you twice as much as a “sachir.” Just as a bondsman sold by Beis Din can be acquired through kesef, so too, a person can make himself into a bondsman through kesef (Kiddushin 14b).

ך עבד עמ� יבל י� ת ה� ד שנ� Until the Jubilee Year shall he — ע�work with you.

� Only Until Yovelך“ עבד עמ יובל י! ת ה! ד שנ! ך. ביובל, דכתיב ”ע! עבד עמ� יבל י� ת ה� ד שנ� ע�

(קידושין טז.):After seven Shemittah cycles of seven years, the fiftieth

year is known as Yovel (Jubilee). At the onset of the Yovel year, all Jewish slaves97 are set free, as it says in our pasuk,

until the Yovel Year shall he work with you (Kiddushin 16a).

� No Yovel, No Workיובל נוהג, ן שה! א בזמ! ך. אין עבד עברי נוהג אל עבד עמ� יבל י� ת ה� ד שנ� ע�

ך“ (ערכין כט.): עבד עמ יבל י! ת ה! ד שנ! ר ”ע! שנאמ!After seven seven-year Shemittah cycles, the fiftieth

year is known as Yovel (Jubilee).Our pasuk discusses a Jewish slave,98 saying, until the

Yovel Year shall he work with you.This teaches that at a time when the law of Yovel is not in

effect — such as when some of the tribes have been exiled from the land99 — a Jewish person cannot be sold as a slave at all (Arachin 29a).

יו עמו .41 נ� ך הוא וב� א מעמ� צ� ,Then he shall leave you — וי�he and his children with him.

� Feeding the Familyרים? נמכ מי יו ובנות יו נ ר, ב נמכ אם הוא עמו. יו נ� ך הוא וב� מעמ� א צ� וי�

יו (קידושין כב.): נ יב במזונות ב י בו ח! אן שר! מכ!Regarding a Jewish bondsman100 who departs at Yovel,

our pasuk says, Then he shall leave you, he and his chil-dren with him.

However, this person’s children were never obligated to work for the master; what does the Torah mean when it says they shall leave? This teaches that as long as the father is a bondsman, the master must provide food for his children. When the bondsman leaves, his children leave as well; the master no longer has an obligation to feed them (Kiddushin 22a).

שוב יו י� ת אבת� ואל אחז� חתו ב אל משפ� He shall return to — וש�his family, and to his ancestral heritage shall he return.

� Free for AllA Jewish man may become a bondsman, the “slave,”101

of another Jew, in one of two situations. Either he stole money and is unable to repay, in which case Beis Din (the court) sells him and uses the proceeds of the sale to repay his victim, or he sold himself out of poverty.

A Jewish slave is sold for a period of six years, though there are situations where that term can be extended.102

עקב. . . בי אליעזר בן י! ר ר! מ! שוב. א יו י� ת אבת� חתו ואל אחז� ב אל משפ� וש�לפני נים ש לש וש ים שת! דין בית רוהו במכ א אל בר מד! תוב כ ה! אין

יובל מוציאו (קדושין טו.): יובל, שה! ה!



After seven seven-year Shemittah cycles, the fiftieth year is known as Yovel (Jubilee).

With regard to a Jewish slave, the Torah already told us in the previous pasuk, until the Yovel Year shall he work with you, which means that he goes free at Yovel. Why was it necessary for our pasuk to say once again, Then he shall leave you…he shall return to his family…?

The previous pasuk refers to a person who sold himself as a slave. Our pasuk is adding that even someone who was sold by Beis Din goes free at Yovel (if Yovel arrives before his six years of servitude are over) (Kiddushin 15a).

� Irreversible Damageל ע! ב! עשה שנ! מפני ע נרצ כהן עברי עבד אין חתו. משפ� אל ב וש�אל ב ”וש א קר ר מ! א: א שיל ב ר! ר ב! ה ב ר! ר מ! מום? א ל ע! ב! שה ויע מום.

חתו (קידושין כא:): ק שבמשפ! חתו“, למוחז משפ!A person who is sold as a Jewish bondsman must work

for six years, after which he goes free. If he wishes to con-tinue his servitude, he must undergo the retziah procedure, which entails making a hole through his ear at the door. He then continues to work for his master until the Yovel year.

Our pasuk says that when the Yovel arrives, the Jew-ish bondsman shall return to his family. This means that when he goes free, he must have the ability to return to his original status in the family.

Therefore, if the bondsman is a Kohen, he may not un-dergo retziah. A hole through his ear would render him unable to “return to his family,” since he would now be a baal mum (a person with a defect), who is disqualified from performing the service in the Beis HaMikdash, thus changing his previous status (Kiddushin 21b).

� No Relationן, חתו“ בעינ ב אל משפ! חתו. גר לא נקנה בעבד עברי, ”וש ב אל משפ� וש�

א (בבא מציעא עא.): א ליכ והOur pasuk says that when the Yovel arrives, the Jewish

bondsman103 shall return to his family.A person who converts to Judaism is considered like a

newborn child, and he is no longer related to his former family. Since he has no family to “return to,” he cannot become a Jewish bondsman in the first place (Bava Metzia 71a).

� Back in Positionואל חתו משפ! אל ב “וש שוב. י� יו אבת� ת אחז� ואל חתו משפ� אל ב וש�שהחזיקו ה למ! ב ש ואינו ב ש הוא חתו למשפ! שוב“, י יו אבת ת אחז!מאיר בי ר! ה, יהוד בי ר! דברי יו, מ]אבות ה בירוש לו ה א שב ה ר [לשריו אבות יו“ כ! ת אבת יו, ”אל אחז! ה שהחזיקו אבות ב למ! ף הוא ש אומר: א!

(מכות יג.):Our pasuk says that when the Yovel arrives, the Jewish

bondsman104 shall return to his family, and to his ancestral heritage shall he return.

According to one opinion, a freed slave is too lowly to have a position of authority over others. Therefore, al-though he returns to his family, he does not regain any position of authority that he had previously.

According to another opinion, the phrase, and to his an-cestral heritage shall he return, refers to a hereditary posi-tion of authority that he held before he was sold, and the pasuk is teaching that he does return to any such position (Makkos 13a).

בד .42 כרו ממכרת ע� They shall not be sold in the — לא ימ�manner of a slave.


ח מק� ל אבן ה מצוה שמה: של א נמכר עבד עברי עMitzvah 345: The Prohibition to Sell a Hebrew Servant

on the Auction BlockA Jewish servant may be sold only in a discreet, dignified

manner; not on a public auction block.

� Not to Be Soldר: מ! א ן נ יוח בי ר! ין?. . . מנ! נפש לגונב ה ר זה א! בד. ע� ממכרת כרו ימ� לא

בד“ (סנהדרין פו.): כרו ממכרת ע מ“לא ימSomeone who kidnaps another Jew, forces him to work,

and then sells him is liable to the death penalty.

103. See note 94. 104. See note 94.

י הם. שטרי קודם (תורת כהנים פרשתא ו, א): לא ימכרו (מב) כי עבד�ח לק� ל אבן ה� כרזה: כאן יש עבד למכור, ולא י�עמידנו ע� ממכרת עבד. בה�ל נותו. א� כדי לע� לצורך שלא (שם): (מג) לא תרדה בו בפרך. מלאכה ד גפן ע� ת ה� ח� עדור ת� צריך, אינו והוא זה, כוס ה� לי את ה� החם לו: ר תאמ�

דבר אם לצורך אם לאו ואומר אני לו שהוא כיר ב� ר אין מ� שאבוא. שמא תאמ�בדך ר "ויראת" (שם ב): (מד) וע� לב, לכך נאמ� זה מסור ל� דבר ה� לצורך, הרי ה�י עבד� מש (שם ג), [ב� מה אשת� ר אם כן ב� אמתך אשר יהיו לך. אם תאמ� ו�יה כל נשמה" ני "לא תח� רת� איני מושל, בשבעה אומות איני נוחל, שהרי הזה�

כרו א ימ. ים ל Eם מארץ מצר �אתי את Kם אשר־הוצ י ה Iי־עבד מב כ'

בדך יך: מד וע� אלה3 Wאת� מ רך ויר Eה בו בפ Pא־תרד בד: מג ל רת ע. Pממכם תקנו Pם מה ת הגוים אשר סביבתיכ Vך מא Eהיו־ל תך אשר י' אמ. ו>כם מהם תקנו ים עמ� wים הגר ב תוש� ם מבני ה� ג� ה: מה ו מ. בד וא� Pע

תהון י פקית א! די אנון י בד! ע! מב ארי

זבון בנון יזד! א ל ים דמצר א רע מא!ל שיו ותדח! ח בה בק! א תפל! בדין: מג ל ע!ך ך די יהון ל מת ך וא! בד ך: מד וע! ה מאלניכון מנהון תקנון חר א די בס! י ממ! מן ע!א י ב! מבני תות ף מה וא! ן: מה וא! בדין ע!תקנון מנהון עמכון ירין דד א י רל! ע

רש“י

פרשת בהר כה / מב־מה 682 / ספר ויקרא


42 For they are My servants, whom I have taken out of the land of Egypt; they shall not be sold in the manner of a slave. 43 You shall not subjugate him through hard labor — you shall fear your God. 44 Your slave or your maidservant whom you may own, from the non-Jews who sur-round you, from among them you may purchase a slave or a maidservant. 45 Also from among the children of the residents who live with you, from them you may purchase,

105. See note 94. 106. Above, 20:16.

In the Torah’s system, in order for a sin to be punishable by death there must be a pasuk in the Torah that com-mands us not to do that sin. The prohibition against selling a person who was kidnapped is in our pasuk, which says, they shall not be sold in the manner of a slave.

Although the simple meaning of the pasuk is that a Jew-ish slave105 may not be sold on the auction block as a Ca-naanite slave is, it can also be understood as a prohibition against selling a kidnapped person as a slave (Sanhedrin 86a).

רך .43 You shall not subjugate him — לא תרדה בו בפ�through hard labor.


ת פרך עבוד עבד בעבד עברי ב מצוה שמו: של א לMitzvah 346: The Prohibition to Make a Hebrew Servant

Perform Harsh LaborWe are forbidden to make a Jewish servant perform labor that is either endless, or that the master has no need for.

בים .45 תוש� ם מבני ה� Also from among the children — וג�of the residents.

� Father’s Statusענית כנ! ה! ל ע! א שב אומות ה מן ד לאח ין מנ! בים. תוש� ה� מבני ם וג�בים תוש מבני ה! ם ”וג! ר שנאמ! בעבד? לקנותו אי ש! ה ר! ת בן שא! והוליד כם מהם תקנו“ (יבמות עח:, סוטה ג:, קידושין סז:, ירושלמי יבמות רים עמ ג ה!

ח, ג):ת מן ח! ל א! א ע! ענים שב כנ! ד מן ה! כול אפילו אח י בים. תוש� ם מבני ה� וג�”אשר ר לומ! למוד ת! בעבד, לקנותו אי ש! ר! ה ת שא! בן והוליד אומות הרצכם בא! רים ג ה! מן ולא רצכם, בא! דים נול ה! מן רצכם“, בא! הולידו

(יבמות עח:, סוטה ג:, קידושין סז:):When the Jewish people conquered the land of Eretz

Yisrael, they were commanded not to allow any member of the seven Canaanite nations to live.106 However, the Torah (in the previous pasuk) says, from the non-Jews who sur-round you, from among them you may purchase a slave or a maidservant. This makes it apparent that this command-ment applies only to these seven nations.

Our pasuk continues, Also from among the children of the “residents who live with you,” from them you may purchase. This teaches that if a child is born to one of the “residents” of the land, that is, to a Canaanite woman, you may still allow him to live if his father is not a Canaanite. Such a child is not considered a Canaanite. On the other hand, a child whose father is a Canaanite is also consid-ered a Canaanite, regardless of what nation the mother is from.

We learn this from the phrase, whom they begot in your Land, in our pasuk.

A couple that gets married usually moves to the land of the wife. Therefore, a child who was “born in your land” is referring to the child of a Canaanite mother; since you may allow them to live, they must obviously have had a non-Canaanite father.

This also teaches that it is only in such a case — the classic case we gave, of a child born in Eretz Yisrael — that you may purchase him as a slave. However, if a Canaanite man married a woman from outside the land, their child would usually be born outside Eretz Yisrael, and would then only come to live in the land of his father; such a child is a Canaanite (Yevamos 78b; Sotah 3b; Kiddushin 67b; Yerushalmi Yevamos 8:3).

.From them you may purchase — מהם תקנו

� Ownership of Slavesתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, ולא הם קונים זה מזה מהם תקנו. א!

(יבמות מו., גיטין לז:):The previous pasuk told us, from the non-Jews who sur-

round you, from among them you may purchase a slave or a maidservant. The phrase from them you may purchase seems extra.

The pasuk is teaching that only “you” — Jews — are able to have legally recognized ownership of a person. An idolater may purchase the services of another person, but he can never actually own the person himself, whether that person is a Jew or even another idolater (Yevamos 46a; Gittin 37b).

עבדים: אשר גוים. הם יהיו לך ל� משני]: מאת ה� (דברים כ, טז), אלא מי יש�רתי רצכם (תורת כהנים שם), שהרי בהם אמ� סביבתיכם. ולא שבתוך גבול א�תושבים. שבאו ם מבני ה� יה כל נשמה" (דברים כ, טז): (מה) וג� "לא תח�

ואינו האב ר ח� א� הולך בן ה� להם, וילדו רצכם בא� נשים לישא מסביבותיכם תה מותר לקנותו בעבד (שם ד; קידושין סז:): מהם יה", אלא א� בכלל "לא תח�

תקנו. אותם תקנו:

רש“י



רשת אחז�ה .46 חריכם ל� ם לבניכם א� לתם את� You shall — והתנ�ח�hold them as a heritage for your children after you.

� Panel of Tenי, ל! ע מי ד אומר: ה ה. אחז� רשת ל� חריכם א� לבניכם ם את� לתם והתנ�ח�לתם ”והתנ!ח! דכתיב עות, רק לק! ש איתק! עבד כעבד, אותו מין שא, קידושין ירושלמי כג:, (מגילה ה“ אחז רשת ל חריכם א! לבניכם ם את

ג):If someone wishes to redeem land that belongs to hek-

desh (the treasury of the Beis HaMikdash), the property must first be evaluated by a panel of ten experts, one of whom is a Kohen.

With regard to Canaanite slaves our pasuk says, You shall hold them as a “heritage” (ה for your children (אחזafter you. The word ה -heritage, generally refers to (an ,אחזcestral) land. Here the Torah compares a Canaanite slave to land.

If a person pledges to donate his “worth” to hekdesh, we must evaluate how much he would be worth if he were a Canaanite slave. Since we compare slaves to land, just as ten experts are needed to determine the value of land that belongs to hekdesh, so too, ten are needed to determine the value of a “Canaanite slave” (Megillah 23b; Yerushalmi Kiddushin 1:3).

� Can You Inherit Your Sister?ם לבניכם“, ולא ה. “אות רשת אחז� חריכם ל� ם לבניכם א� לתם את� והתנ�ח�ם מוריש זכות בתו לבנו (כתובות מג., ד גיד שאין א בנותיכם לבניכם. מ!

קידושין טז:, ירושלמי כתובות ד, א):Until a girl reaches the age of 12 1⁄2, her father is entitled

by Torah law to keep all of her earnings.With regard to Canaanite slaves our pasuk says, You

shall hold “them” (ם as a heritage for your children (אותafter you. This indicates that only “they” — Canaan-ite slaves — are to be passed on as a heritage to your children. If a father dies, any rights he has regarding his daughter — including her earnings — are not passed on to his sons. Therefore, even if the sons are supporting the daughter from the father’s estate, they may not keep her earnings (Kesubos 43a; Kiddushin 16b; Yerushalmi Kesubos 4:1).

� Can an Idolater Be a Nazir?הם ל אין כותים ה! ה. אחז� רשת ל� חריכם א� לבניכם ם את� לתם והתנ�ח�א“, במי שיש מ ביו ולאמו לא יט! א (במדבר ו, ז) ”לא ר קר מ! נזירות. . . דאא קר ר מ! דא ה. . . ירוש ן לעני! ב. . . א לו שאין בים כוכ עובד א צ י ב, א לו

ה, ה יש לו טומא חל ל שיש לו נ! חריכם“, כ ם לבניכם א! לתם את ”והתנ!ח!ה (נזיר סא.): ה אין לו טומא חל ל שאין לו נ! וכ

A nazir is a person who takes the vow of nezirus, a state that requires him to abstain from wine and other grape products, cutting his hair, or coming in contact with a hu-man corpse.

Only a Jew can accept upon himself to be a nazir. If an idolater vows to be a nazir, his vow is not binding.

One suggestion is that we know this because the To-rah107 says regarding a nazir, for his “father or mother”…he may not contaminate himself (become tamei, ritually impure). Although an idolater may have a father and a mother, he does not receive the same inheritance from his parents as a Jew does:

With regard to Canaanite slaves our pasuk says, You shall hold them as an inheritance for your children after you. By Torah law, an idolater cannot fully own a slave,108 so his father certainly cannot pass one on to him as an inheritance. Since giving over a full inheritance is part of fatherhood, this element in the relationship between an idolater and his father is lacking, and so he does not have a “father” the same way a Jew does, and the laws of nezirus do not apply to him (Nazir 61a).

� How to Get a SlaveWhen a person takes ownership of an item, he must

perform a kinyan, an act that legally makes it his. Differ-ent types of kinyanim are used for different things. One of the ways to acquire land is chazakah, doing an act that indicates ownership.

ם את לתם “והתנ!ח! ה. אחז� רשת ל� חריכם א� לבניכם ם את� לתם והתנ�ח�ה (קידושין טז.): ק חז חר ב! ה ולא א! ק חז ם ב! חריכם“, את לבניכם א!

With regard to Canaanite slaves, our pasuk says, You shall hold them as a “heritage” (ה for your children (אחזafter you. The word ה -heritage, generally refers to (an ,אחזcestral) land. Since the Torah compares a Canaanite slave to land, you can acquire a Canaanite slave through chaza-kah just as you can acquire land through chazakah. This can be done by having the slave perform some service for you.

However, since the pasuk says, You shall hold “them” ם) — ”as a heritage, that indicates that only “they (אותCanaanite slaves — are comparable to land, but a Jew-ish “slave”109 is not like land, and he cannot be acquired through chazakah (Kiddushin 16a).

107. Bamidbar 6:7. 108. See discussion on previous pasuk, “Ownership of Slaves.” 109. See note 94.

לתם אותם נחילום לבניכם, שאם כן היה לו לכתוב "והנח� חריכם. ולא יתכן לפרש ה� חלה לצורך בניכם א� חזיקו בהם לנ� לתם אתם לבניכם. ה� ח� (מו) והתנ�ז�קתם" (במדבר יג, כ): לתם" כמו "והתח� ח� לבניכם". "והתנ�

ם Xכ ם והיו ל� ידו בארצכ� ר הול7 Pם אש כ ם אשר עמ� חת� וממשפ�חריכם לרשת אחז�ה ם א> vם לבניכ ם את� לת ח� ה: מו והתנ> אחז. ל>

אתילידו די עמכון די תהון רעי ומז!חסנון א: מו ות! נ חס רעכון ויהון לכון לא! בא!א נ חס ת א! תריכון למיר! לבניכון ב! תהון י

רש“י

פרשת בהר כה / מו 684 / ספר ויקרא


from their family that is with you, whom they begot in your Land; and they shall remain yours as an ancestral heritage. 46 You shall hold them as a heritage for your sons after you to inherit as a possession,

110. Above, pasuk 25. 111. See above, pasuk 28. 112. Above, pasuk 25. 113. See discussion above, pasuk 45, “Own-ership of Slaves.” 114. In the first stage, called kiddushin or erusin [betrothal], the man typically gives something of value to the bride, and declares that by her accepting it she is becoming his betrothed wife. At this point, they are legally married even though they may not yet live together. They become fully married at the second stage, called nisuin. This is accomplished by the husband bringing his wife into a chuppah. At this point they are allowed to live together. In Talmudic times these two stages took place months apart.115. This method is considered inappropriate, and Rav would actually give lashes to anyone who did so (Kiddushin 12b). The couple may not live together again until after nisuin. 116. See discussion above, “A Slave Versus a Field.”

� A Slave Versus a FieldWhen a person takes ownership of an item, he must per-


נקנה עני כנ! עבד ה. אחז� רשת ל� חריכם א� לבניכם ם את� לתם והתנ�ח�לבניכם ם את לתם ”והתנ!ח! דכתיב ן? ל מנ ה. . . ק חז וב! ר ובשט בכסף ה ה שדה אחוז ה, מ! תוב לשדה אחוז כ ן ה! ה“, הקיש רשת אחז חריכם ל א!ה. ק חז ר וב! עני נקנה בכסף בשט ף עבד כנ! ה, א! ק חז ר וב! נקנה בכסף בשטלים בע עני חוזר ל! ף עבד כנ! יובל, א! לים ב! בע ה חוזרת ל! ה שדה אחוז אי מ!עבדו“ (קידושין כב:, ירושלמי קידושין הם ת! ם ב ר ”לעל למוד לומ! יובל? ת! ב!

א, ג):With regard to Canaanite slaves our pasuk says, You

shall hold them as a “heritage” (ה for your children (אחזafter you. The word ה heritage, is the term that the ,אחזTorah110 uses for an ancestral field.

Since the Torah compares a Canaanite slave to land, you can acquire a Canaanite slave with the same three methods that one acquires land: kesef — by giving money to the seller; shtar — by the seller giving a deed of owner-ship to the buyer; or chazakah — doing something that shows ownership, such as having the slave perform some service for you.

However, there is an important difference between a field and a slave: An ancestral field is returned to its origi-nal owner when the Yovel (fiftieth, Jubilee) year arrives.111 This is not so in the case of Canaanite slaves. Our pasuk says, you shall work with them “forever,” which teaches that they remain your slaves even beyond Yovel (Kiddu-shin 22b; Yerushalmi Kiddushin 1:3).

� Men Firstם את לתם “והתנ!ח! ה. אחז� רשת ל� חריכם א� לבניכם ם את� לתם והתנ�ח�

חריכם“, בניכם ולא בנותיכם (בבא בתרא קי:): לבניכם א!When a person dies, his estate passes on to his sons.

If he has no sons, his daughters inherit the estate. One source for this is our pasuk:

With regard to Canaanite slaves our pasuk says, You shall hold them as a heritage for your “sons” (לבניכם) after you. This indicates that sons inherit the slaves, not daugh-ters (Bava Basra 110b).

� Our Heritageר: מ! א מאיר בי דר! ה. אחז� רשת ל� חריכם א� לבניכם ם את� לתם והתנ�ח�בי דר! א עמ ט! עשר. . . מ! ד מי! פקיעו לה! אל ישר בארץ לגוי ין קני אין ה ה“, הקיש אחוז רשת אחז חריכם ל ם לבניכם א! לתם את מאיר, ”והתנ!ח!

ה, אחוז ף מכם, א! קונין ן אינ והן מהן קונין תם דים, א! עב ה דים, מ עב ל!גיטין ירושלמי ח, ה, (ירושלמי דמאי מכם קונין ן אינ והן מהן קונין תם א!

ד, ט):Produce grown in Eretz Yisrael must be tithed before it

can be eaten. If a non-Jew purchases a field in Eretz Yis-rael, there is an opinion that he does not get full ownership of the land, and therefore the land still has its sanctity, and its produce is still subject to the maaser (tithing) obliga-tion. We learn this from our pasuk:

With regard to Canaanite slaves our pasuk says, You shall hold them as a “heritage” (ה for your sons after (אחזyou. The word ה heritage, is the term that the Torah112 ,אחזuses for an ancestral field in Eretz Yisrael, and we therefore compare a slave to a field.

A Jew may acquire a non-Jew as a slave, yet a non-Jew can never own a Jew as a slave; he can only buy the services of the Jew, not the actual person.113 So too, a Jew can fully own a field in Eretz Yisrael, but a non-Jew cannot (Yerushalmi Demai 5:8; Yerushalmi Gittin 4:9).

� Invalid Optionם את לתם “והתנ!ח! ה. אחז� רשת ל� חריכם א� לבניכם ם את� לתם והתנ�ח�ה ה נקנית בביא ה היא נקנית, ואינ ק חז ה“, ב! רשת אחז חריכם ל לבניכם א!

(ירושלמי קידושין א, א):A Jewish marriage is performed in two stages.114 The

first stage of marriage is called kiddushin or erusin (be-trothal). One of the ways that this can be performed is through biah — their living together one time as a husband and wife.115

One of the ways that a person can acquire a Canaanite slave or slavewoman is through chazakah, doing some-thing that shows ownership, such as having the slave per-form some service for you.

It would seem that we can make a kal vachomer (a logi-cal argument): One cannot get married through chazakah, yet one can do it through biah. That being the case, ac-quiring a slavewoman, which can be done through chaza-kah, should surely be possible to be done through biah!

That is not so. With regard to Canaanite slaves our pa-suk says, You shall hold them as a “heritage” (ה for (אחזyour sons after you. The word ה heritage, generally ,אחזrefers to (ancestral) land. Since the Torah compares a Canaanite slave to land, you can acquire him or her only with one of the three methods that are used for acquiring land116 (Yerushalmi Kiddushin 1:1).



עבדו הם ת� ם ב� .You shall work with them forever — לעל�


ם עני לעול� ה בעבד כנ ת עבוד� מצוה שמז: מצוMitzvah 347: The Obligation to Retain Permanent

Ownership of Canaanite Slaves

� You Shall or You May?ם ר ”לעל עשה, שנאמ! בדו עובר ב! חרר ע! מש! ל ה! עבדו. כ הם ת� ם ב� לעל�

עבדו“ (ברכות מז:, גיטין לח:): הם ת! בעאל, ישמ בי דברי ר! עבדו“ רשות, הם ת! ם ב “לעל עבדו. הם ת� ם ב� לעל�

ה (גיטין לח:, סוטה ג:): א אומר: חוב בי עקיב ר!Regarding Canaanite slaves our pasuk says, you shall

work with them forever. According to one opinion, this means that one is forbidden to free a Canaanite slave ex-cept in cases of absolute necessity, and one who does free his slave transgresses this (positive) commandment.

According to another opinion, this is not a command-ment at all. Rather the Torah is permitting us to purchase a slave whose mother is a Canaanite and whose father is not. Although we are not permitted to allow members of the seven Canaanite nations to live,117 this slave is not a “Canaanite,” because he takes on the status of his fa-ther, not his mother118 (Berachos 47b; Gittin 38b; Sotah 3b).

� Treating a Slave With Dignityתים ה נת! עבוד עבדו“, ל! הם ת! ם ב ר שמואל: ”לעל מ! עבדו. א הם ת� ם ב� לעל�

ה (נדה מז.): ולא לבושIf someone assaults another Jew and causes him em-

barrassment, he must compensate the victim with a pay-ment for boshes (humiliation).119 If someone embarrasses a Canaanite slave, on the other hand, there is a disagree-ment as to whether or not the slave gets compensated.

Those who say a slave does get a boshes payment base their opinion on our pasuk, which says regarding Canaan-ite slaves, you shall work with them forever. This indicates

that you are permitted only to work with your slave, not to humiliate him (Niddah 47a).

רך חיו לא תרדה בו בפ� אל איש בא� חיכם בני ישר� But — ובא�with your brethren, the Children of Israel — a man

with his brother — you shall not subjugate him through hard labor.

� No Slave Laborא, עקיב בי ור! רך. בפ� בו תרדה לא חיו בא� איש אל ישר� בני חיכם ובא�חיו לא בא איש אל ישר בני חיכם ”ובא! א: פק נ! א דקר א מסיפ אחיכם, ב!

רך“ (סוטה ג:): תרדה בו בפWith regard to a Jewish slave120 our pasuk says, you

shall not subjugate him through hard labor. This means that he must be treated more respectfully than one treats a Canaanite slave. For example, a master may not instruct his Jewish bondsman to work for an undefined period of time (“Keep plowing until I come back”), nor may he order him to perform a useless task, just to keep the man busy. These restrictions do not apply to a Canaanite slave (Sotah 3b).

� Work With Your Brethrenשאינו אית ר רך. בפ� בו תרדה לא חיו בא� איש אל ישר� בני חיכם ובא�ם ”לעל ר לומ! למוד ת! בו? עבד להשת! אי ש! ר! ה ת שא! ין מנ! ה שור כ! נוהג ר לומ! למוד ת! ה? שור כ! נוהג אפילו כול י חיכם“, ובא! עבדו ת! הם ב

חיו וגו‘ ” (בבא מציעא עג:): אל איש בא חיכם בני ישר ”ובא!With regard to Canaanite slaves, our pasuk begins, you

shall work with them forever. Then the pasuk continues, and says, but with your brethren, the Children of Israel…you shall not subjugate him through hard labor. The sim-ple meaning is that one may not assign a Jewish slave121 to the same type of labor that he assigns to his Canaanite slave.122

However, the pasuk can also be understood another way: you shall work with them forever and with your brethren. This teaches that at times it is permitted to “en-slave” another Jew. When the authorities see that a Jew is

117. See above, 20:16. 118. See discussion above, pasuk 45, “Father’s Status.” 119. See Devarim 25:11, and discussion there. 120. See note 94. 121. See note 94. 122. See previous discussion.

בפרך:] לרדות שלא במשרתיו ומלך מיו בע� נשיא להביא באחיו. [איש וסופו [ו]תותב", ל "ער� רגומו, כת� תושב, והוא גר ותושב. גר ד י� (מז) ם גר� מי עמך. ותושב גר ד י� שיג ת� וכי תושב": לגר ר "ונמכ� מוכיח� מי עמו. אחיך ומך א): ח, פרק כהנים (תורת עמך דבוקו עשיר, שי� לו

ת גר. זה ח� עשיו (שם): משפ� ד ממ� ל ידי שלמ� ם לו שימוך, דבוקו עמו, ע� גר�צמה זרה ע� עבודה נמכר ל� זה ה� "לעקר" כשהוא אומר הוא עובד כוכבים. חטוב עצים ולשאוב מש, ולא לאלהות אלא ל� (שם; בבא קמא קיג:) להיות לה ש�ע (תורת כהנים שם): ניחהו שיטמ� ל ת� מים: (מח) גאלה תהיה לו. מיד, א�

יו ח בא� יש Oא אל י־ישר� Wבנ ם vחיכ *ובא� עבדו הם ת> ב� ם �לעלר ג� ד Iי יג ש ת� י Oוכ מז רך: ס שביעי בפ. בו ה Pא־תרד לך עמ� ב תוש� ר לג� ר ונמכ� עמו יך� ח7 א� ך Bומ ך עמ� ב ותוש�היה־לו ת' ה �גאל ר נמכ� י Vחר מח א> ר: Wג ת ח� משפ] קר לע או

* ב' טעמים

בני חיכון ובא! תפלחון בהון ם ל לעבה ח תפל! א ל אחוהי ב! ר גב! אל ישרב ותות רל ע ד י! דבק ארי ת! מז ו! שיו: בק!ן ב! ויזד! עמה חוך א ן סכ! ויתמ! ך עמרעית ז! י רמ! לא! או ך עמ ב תות רל לעתהי לה א נ ן פרק ב! דיזד! ר ת! מח ב א: גיור

רש“י

פרשת בהר כה / מז־מח 686 / ספר ויקרא


you shall work with them forever; but with your brethren, the Children of Israel — a man with his brother — you shall not subjugate him through hard labor. 47 And if the means of a sojourner who resides with you shall become sufficient, and your brother becomes impoverished with him, and he is sold to an alien who resides with you, or to an idol of a sojourner’s family; 48 after he has been sold, he shall have a redemption;

123. See Kiddushin 14b for the source. 124. Below, pasuk 51. 125. Pasuk 13. 126. There are disagreements regarding what other mitzvos, if any, he is obligated to accept. See, for example, the following discussion. 127. See discussion above, pasuk 45, “Ownership of Slaves.”

not conducting himself properly, they may subject him to hard work, in order to teach him to correct his ways (Bava Metzia 73b).

ך .47 ב עמ� ד גר ותוש� שיג י� -And if the means of a so — וכי ת�journer who resides with you shall become sufficient.

� Acquiring a Jewish SlaveWhen a person takes ownership of an item, he must per-

form a kinyan, an act that legally makes it his.שיג“, א ”וכי ת! ר קר מ! ן?. . . א ל צמו מנ ך. מוכר ע! ב עמ� ד גר ותוש� שיג י� וכי ת�

חתון (קידושין יד:): מד עליון מת! ן ראשון, ויל ל עני ף ע! מוסIf a man steals from another Jew and he has no money

to pay back, Beis Din (the court) will sell him as a slave to raise the funds. This transaction may be done through kesef; that is, the person who is buying the slave acquires him by giving money to the Beis Din.123

Can a person who sells himself as a slave to another Jew also be acquired through kesef?

Our pasuk is discussing the case of a Jew who sells him-self as a slave to an idolater, and it begins, “And” if (וכי) the means of a sojourner who resides with you shall become sufficient. . . The prefix vav, meaning and, connects our pasuk with the previous pasuk, which speaks about a Jew who sells himself to another Jew, and therefore we may apply the rule of one case to the other. Just as an idolater can acquire a Jewish slave through kesef (as the pasuk says, from the “money” of his “purchase”124), so too a Jew may acquire another Jew with kesef (Kiddushin 14b).

ת גר ח� ך או לעקר משפ� ב עמ� ר לגר תוש� And he is sold — ונמכ�to an alien who resides with you, or to an idol of a

sojourner’s family.

� The Ultimate Downfallך“, ר ל ונמכ! ך חיך עמ מוך א י ”וכי כתיב (פסוק לט) ב. לגר תוש� ר ונמכ�ב תוש לגר א אל צדק לגר ולא ”לגר“, ר שנאמ! לגר, א אל לך ולא ב“ (קידושין כ., בבא קמא קיג:, בבא מציעא עא., ערכין ל:): ר ”לגר תוש שנאמ!

בים, כשהוא אומר עובד כוכ ת גר“ זה ה ח! ת גר. “משפ! ח� או לעקר משפ�בים כוכ ת עבוד! ל! רת מש עשה ונ! ר נמכ ה! זה גר“ ת ח! משפ! לעקר ”או

ה (קידושין כ., בבא קמא קיג:, בבא מציעא עא., ערכין ל:): צמ ע!Earlier,125 the Torah says, In this Yovel Year you shall

return… and the next pasuk begins with the words, When you make a sale to your fellow…

The Torah places these two pesukim next to each other

to teach that if someone does business with Shemittah (or Yovel) produce to make a profit, transgressing one of the prohibitions of Shemittah, he will fall into poverty and be forced to sell his movables.

We learn from the sequence of the passages that follow that if he continues to sin, he will eventually be forced to sell his land, his house, his daughter, and even himself as a slave.

If he still fails to repent, our pasuk adds that not only will he sell himself as a slave, but to an alien who resides with you. That is, his master will not even be Jewish; he will be a ger toshav (an alien resident) — a non-Jew who accepts upon himself not to practice idolatry.126

Still worse, the next step is a sojourner’s family — he will be sold to an idolater — a non-Jewish family member of a convert. The word לעקר, to an idol, teaches that eventually he will be forced to perform services for the idol itself (Kid-dushin 20a; Bava Kamma 113b; Bava Metzia 71a; Arachin 30b).

� Sold to an Idolaterבים (יבמות מו.): עובד כוכ ת גר“ זה ה ח! ת גר. “משפ! ח� משפ�

Our pasuk discusses a Jew who becomes so poor that he is sold to an alien who resides with you, or to an idol of a sojourner’s family.

A “sojourner’s family” refers to a non-Jewish family member of a ger (convert). This teaches that a non-Jew is able to purchase the services of a Jew, even though he cannot own the person himself127 (Yevamos 46a).

ה תהיה לו .48 ר גאל� חרי נמכ� ,After he has been sold — א�he shall have a redemption.

� Fair Paymentלמוד ת! סור? א שהוא עני כנ! לגזל ין מנ! לו. תהיה ה גאל� ר נמכ� חרי א�יגלום כול י ויצא, ימשכנו שלא לו“ תהיה ה גאל ר נמכ! חרי ”א! ר לומ!(בבא קונהו עם קדק יד! קנהו“ עם ב ”וחש! נ) (פסוק ר לומ! למוד יו? ת! ל ע

קמא קיג.):With regard to a Jew who sells himself as a slave to an

idolater, our pasuk says, after he has been sold, he shall have a redemption. This means that the relatives of the slave have an obligation to redeem him by paying the idolater for the slave’s remaining years of service. They are not permitted to simply assist the slave to escape from his master. This teaches that it is forbidden to steal from an idolater.



However, the Torah continues, He shall make a reckon-ing with his purchaser.128 This means that the redeemer should calculate and pay only the fair price for the slave, and he should not allow the idolater to overcharge him (Bava Kamma 113a).

לנו יו יגא� ד מאח� One of his brothers shall redeem — אח�him.

� Not to Be Abandonedצמו ר ע! כ! ך ומ ל! עאל: הואיל וה בי ישמ א דבי ר! נ לנו. ת יו יגא� ד מאח� אח�ה תהיה ר ”גאל למוד לומ! נופל? ת! ר ה! ח! בים, אידחה אבן א! ת כוכ עבוד! ל!

לנו“ (קידושין כ:, ערכין ל:): יו יגא ד מאח לו אחOur pasuk speaks about a Jew who has become so poor

that he was forced to sell himself as a slave to an idolater.This person’s downfall surely came as a result of his own

sins.129 We might think that such a person is not deserving of our mercy and help. The Torah here tells us that this is not so. Our pasuk says, one of his brothers shall redeem him; we may not ignore his situation and allow him to re-main a slave (Kiddushin 20b; Arachin 30b).

לנו .Shall redeem him — יגא�

� Nearest Firstלנו“ (שם), לנו“ (פסוק מט), ”יגא לנו“, ”יגא ר ”יגא למוד לומ! ה ת! לנו. מ! יגא�רוב קודם (קידושין רוב ק ק: לק יצח ר ן ב! חמ ב נ! ר ר! מ! מים?. . . א לוש פע ש

כא.):Our pasuk says that when a Jew has sold himself as a

slave to an idolater, one of his brothers shall redeem him. That is, the relatives of the slave have a right and an obli-gation to redeem him.

In our pasuk and the next, the Torah uses the word לנו ,יגאhe shall redeem him, three times: one of his brothers shall

redeem him; or his uncle, or his cousin shall redeem him, or a relative from his family shall redeem him. This teaches us that the closest relative is the one who has the obligation to buy back the slave: first “his brother,” if there is no brother, then “an uncle,” then “a cousin,” and finally “a relative from his family” (Kiddushin 21a).

לנו .49 Or his uncle, or his cousin — או דדו או בן דדו יגא�shall redeem him.

� Which Uncle?ב ולא מן א א מן ה נ א ליה לת! תו, דפשיט לנו. ודוד או דדו או בן דדו יגא�א: (לעיל כ, כ) כ א ”דדו“, ”דדו“, כתיב ה תי א: א! ב ר ר מ! א ליה? א אם, מנ הן מן ל ה לה! לנו“, מ! ם: ”או דדו או בן דדו יגא ת ה“, וכתיב ה ת דדו גל ”ערו!ר מ! ן? דא ל ם מנ ת אם. וה ב ולא מן ה א אן מן ה ף כ אם, א! ב ולא מן ה א האם ת ח! משפ! ה, ח משפ ה קרוי ב א ת ח! משפ! לנו“ יגא חתו ”ממשפ! א קר

ה (יבמות נד:,ירושלמי שבת ז, ב; ירושלמי סנהדרין ז, ה): ח ה משפ ה קרוי אינOne of the relatives with whom a person is forbidden to

have relations is his uncle’s wife; that is, the wife of his fa-ther’s brother. However, if the father and this brother share only the same mother, not the same father, this prohibition does not apply. We learn this through a gezeirah shavah130 from our pasuk:

Regarding the prohibition of one’s uncle’s wife, the Torah131 says, he has uncovered the nakedness of “dodo” ,his uncle. The same word is used in our pasuk — (דדו)with regard to the relatives of a person who sold himself to an idolater: or “dodo,” or his cousin shall redeem him. The “dodo” in our pasuk refers to his father’s paternal brother (that is, from the same father). We know this, because our pasuk says, a relative from his “family” shall redeem him, and only relatives from one’s father’s side are considered his “family.”132 Thus, the dodo that the Torah speaks about regarding forbidden relations is also his father’s paternal

128. Pasuk 50. 129. See discussion on previous pasuk, “The Ultimate Downfall.” 130. One of the rules used in the Oral Law to un-derstand the Torah’s intent is gezeirah shavah: Where similar words (or sometimes words with similar meanings) appear in different places, the reference links the pesukim so that they shed light on one another. A gezeirah shavah must be based on a tradition handed down from Sinai. 131. Above, 20:20. 132. As we learn from Bamidbar 1:18.

יובל, שהרי ד ה� צמו לא קנאו אלא לעובדו ע� יובל. שהרי כל ע� ת ה� ד שנ� (נ) ע�ת ידך ח� יובל" (פסוק נד). ובנכרי שת� ת ה� טה "ויצא בשנ� ר למ� יובל יצא כמו שנאמ� ב�שם, אלא עקיפין, מפני חלול ה� ל פי כן לא תבא עליו ב� ף ע� בר, וא� כתוב מד� ה�חשבון (תורת כהנים פרק ט, ב-ג; בבא קמא קיג.-קיג:) לפי קדק ב� כשבא ליגאל יד�ר נכרי מן דמיו. אם היו עשרים שנה משנמכ� כה לו ה� גיע� בכל שנה ושנה ינ� מ� ה�

ת שנה במנה, ואם נכרי עבוד� יובל וקנאו בעשרים מנה, נמצא שקנה ה� ד ה� ע�כה לו חמשה מנים ויתן לו העבד חמשה שהה זה אצלו חמש שנים ובא ליגאל ינ�ר שנים כימי שכיר יהיה עשר מנים. וזהו והיה כסף ממכרו במספ�כה ר עמו כל שנה במנה, וינ� גיע� לכל שנה ושנה י�חשוב כאלו נשכ� מ� עמו. חשבון ה�שתי: כל כמו שפיר� יובל: לפיהן. ה� ד ה� שנים. ע� בות ב� לו: (נא) אם עוד ר�

או־ נו ל יגא� בן־דדו או מט או־דדו נו: ל3 יגא� יו �אח Wמ ד Bאחל: ונגא. ידו ה יג� או־הש& נו ל� יגא� חתו ממשפ� בשרו ר משא|ה ל והי� ת היב\ Iד שנ Gכרו לו ע ת המ, הו משנ� ב עם־קנ נ וחש�

ה עמו: נא אם־ Pהי יר י' כ7 י ש� Kנים כימ ר ש� Iסף ממכרו במספ vכתו: מקנ� סף Xמכ תו גאל� יב Oש י� לפיהן ים zנ ש� ב� בות ר� עוד

ח אבוהי מט או א! יפרקנה: ד מאחוהי ח!ריב מק או יפרקנה אבוהי ח א! ר ב! או דבק דת! או יפרקנה רעיתה מז! בשרה א ת בנה מש! שב עם ז ק: נ ויח! ר ידה ויתפויהי א דיובל א ת ש! ד ע! לה ן ב! דאזד!א אגיר כיומי א י ן שנ! במני! זבינוהי ף כס!א י בשנ! סגיות עוד נא אם עמה: יהי זבינוהי: ף מכס! נה פרק תיב י לפומהן

רש“י

פרשת בהר כה / מט־נא 688 / ספר ויקרא


one of his brothers shall redeem him; 49 or his uncle, or his cousin shall redeem him, or a relative from his family shall redeem him; or if his own means become sufficient, he shall be redeemed. 50 He shall make a reckoning with his purchaser from the year he was sold to him until the Yovel Year; the money of his purchase shall be divided by the num-ber of years, he shall be regarded with him like the years of a laborer. 51If there are yet many years, he shall repay his redemption accordingly from the money of his purchase.

133. See above, pasuk 8 ff. 134. Devarim 15:18. 135. See note 130.

brother (Yevamos 54b; Yerushalmi Shabbos 7:2; Yerushalmi Sanhedrin 7:5).

� Only Himחר (קידושין טו:): לנו“, לזה ולא לא! לנו. “יגא יגא�

With regard to a Jew who sells himself as a slave to an idolater, our pasuk says that the closest relative of the slave shall redeem “him.” That is, it is only him — a Jew that was sold to a non-Jew — that the relatives have a right and an obligation to redeem from servitude, not a slave that was sold to another Jew (Kiddushin 15b).

ב עם קנהו .50 He shall make a reckoning with — וחש�his purchaser.

� Dead Endבן ולא את בים אינו עובד לא את ה! ר לעובד כוכ נמכ ב עם קנהו. ה! וחש�ב עם קנהו“, ולא עם יורשי א ”וחש! ר קר מ! ה: א ר חזקי מ! ין? א ת. . . מנ! ב! ה!ר שנאמ! ביו, א את יורש בים כוכ עובד ה תור ר דב! א: ב ר ר מ! א קונהו. יורשים ליה דאית ל מכל קונהו, יורשי עם ולא קנהו“ עם ב ”וחש!

(קידושין יז:):Regarding a person who sold himself as a slave to an

idolater, and now wishes to redeem himself, our pasuk says, He shall make a reckoning “with his purchaser.” This teaches that the slave buys himself back from the original purchaser. If the non-Jew who purchased him died and left his estate to his children, the Jewish slave goes free without payment.

Since the Torah had to tell us that the children of the non-Jewish master do not inherit their father’s Jewish slave, we learn that non-Jews generally do have inheri-tance rights, and they do inherit the rest of their father’s estate (Kiddushin 17b).

נים .51 ש� בות ב� .If there are yet many years — אם עוד ר�

� Lowest Priceבות ק: כתיב ”אם עוד ר! ר יצח ן ב! חמ ב נ! ר ר! מ! א נים. ש� בות ב� אם עוד ר�נים מרובות נים“, וכי יש ש ש ר ב! ט נשא! נים“, וכתיב (פסוק נב) ”אם מע! ש ב!ספו כפי עט כ! תו, נתמ! ספו מכסף מקנ ה כ! ב א נתר! טות? אל נים מוע ויש ש

יו (קידושין כ:, ערכין ל:): נ שעון כסף, דכתיב (פסוקים נא־נב) ”אם עוד נים. ובגיר ש� בות ב� אם עוד ר�נו יודעין שאם יש רוב נים“, וכי אין א ש ר ב! ט נשא נים. . . ואם מע! ש בות ב! ר!

אין מיעוט, שאם יש מיעוט אין רוב (ירושלמי קידושין א, ב):ל ד ע! מ! נה והשביח! וע ר במ תו. נמכ! נים. . .מכסף מקנ� ש� בות ב� אם עוד ר�תו“. מקנ ”מכסף ר שנאמ! נה? מ א אל לו שבין מח! שאין ין מנ! ים, את! מ

א אל לו שבין מח! שאין ין מנ! נה, מ ל ע! ד מ! וע והכסיף ים את! במ ר נמכ!ר נמכ א עבד עברי ה! יו“, אין לי אל נ ר (פסוק נב) ”כפי ש למוד לומ! נה? ת! מלמוד ין? ת! אל מנ! ר לישר ה, נמכ! עליונ ל ה דו ע! ל וי בים שנגא לעובד כוכ(קידושין כ., ה ו ה ש לגזיר כיר“ (דברים טו,יח) נ), ”ש (פסוק כיר“ ר: ”ש לומ!

ערכין ל., ירושלמי קידושין א, ב):In our pesukim, the Torah teaches us that if a person

sold himself as a slave to an idolater, and he now wishes to buy back his freedom, he should calculate how many years of service he still owes to his master — that is, from now until the Yovel (Jubilee) year, when he would go free in any case133 — and pay the master accordingly.

Our pasuk says, If there are yet many “bashanim,” liter-ally — if there are more in the years — he shall repay his redemption accordingly from the money of his purchase. This cannot mean that the years themselves are longer; all years are the same length. Rather, it means that the value “per-year” of the slave has gone up. In such a case, the slave has to pay only according to “the money of his purchase” — based on the lower price that the master originally paid for his services.

Similarly, the next pasuk says, And if there are few (liter-ally, less) “in the years” left until the Yovel Year, he shall reckon that with him; according to his years. Here too, “less in the years” does not mean shorter years, but that the value of the slave has gone down. In that case, the slave needs to pay only “according to his years” — the lower price based on his current value.

The slave pays his master either according to the pur-chase price or according to the current price for slaves — whichever is less.

Although our pasuk discusses redemption from a non-Jewish master, the same holds true of a Jewish master. The previous pasuk referred to a Jewish slave of a non-Jew as a sachir (כיר -and it uses the same term regard ,(שing a slave of a Jew.134 A gezeirah shavah135 teaches us that the same law applies to both (Kiddushin 20a, 20b; Arachin 30a, 30b; Yerushalmi Kiddushin 1:2).

תו תו מכסף מקנ� שיב גאל� He shall repay his redemption — י�accordingly from the money of his purchase.

� Why Money?When a person takes ownership of an item, he must per-

form a kinyan, an act that legally makes it his.תו“, א ”מכסף מקנ ר קר מ! ן? א ל תו. עבד עברי נקנה בכסף מנ מכסף מקנ�

מד שנקנה בכסף (קידושין יד:, בכורות יג.): מל!



צריכי לא ר: מ! א ה ב ר! אי, בשיר קדיש דא! א בר ג! הוא ה! תו. מקנ� מכסף ה? א ל אמינ א יוסף: מנ ב ר ר! מ! א. . .. א צריכי שומ ר: מ! יוסף א ב א, ר! שומוכלים, ה בתבוא נקנה ואינו נקנה הוא בכסף תו“, מקנ ”מכסף א, ני דת!שיב ”י ל, כל בהו מקנו דלא א אילימ מי? ד היכי וכלים ה תבוא אי ה!ה, וה פרוט וה כסף ככסף. . . דאית בהו ש בות ש א, לר! נ חמ ר ר! מ! תו“ א גאלואין נקנה, ת כסף הוא ר: בתור! מ! א כי ק ך? ה ייצי, לא. ואיד א ק! ן דל וכיו

אי נינהו? חליפין (קידושין ז:-ח.): ה וכלים, ומ! ת תבוא נקנה בתור!A person who sells himself as a slave to an idolater can

be acquired through kesef (money); that is, the buyer gives money to the person and thereby becomes his master. We know this from our pasuk, which says that a slave of an idolater shall repay his redemption accordingly from “the money of his purchase.”

A kesef transaction can be done with anything of value; it does not need to be actual money.136 According to one opinion, the reason our pasuk specifies “money” is to teach that one cannot use an item that has an unknown value, be-cause that is not similar to money. Therefore, if one wishes to use silk garments, for example, they must first be ap-praised so that the buyer and the seller know their value.

According to another opinion, it is not necessary to know the value of the item. The reason the Torah mentions money is to teach that although a slave can be acquired through kesef, which is a “payment” for the slave, he cannot be ac-quired through chalifin (“exchange”), where a utensil, such as a shoe or handkerchief, is used as a symbolic exchange for the slave (Kiddushin 8a, 14b; Bechoros 13a).

� Buy-Back OptionWhen a person takes ownership of an item, he must per-

form a kinyan, an act that legally makes it his.צמו בכסף. . . דכתיב תו. עבד עברי קונה את ע! תו מכסף מקנ� שיב גאל� י�וה בות ש א לר! נ חמ ר ר! מ! תו“ א שיב גאל מי, ”י וה כסף נ! תו“, ש ”מכסף מקנ

כסף ככסף (קידושין טז.):Regarding a slave of an idolater who redeems himself,

our pasuk says, he shall repay his redemption accordingly from the money of his purchase. This teaches that the slave acquires his freedom through kesef (money); that is, as soon as he gives money to his master to pay back for the years that he did not yet serve, he becomes a free man,

regaining “ownership” over himself in a sense.The Torah could have simply written, according to [his

years] is his redemption; the word שיב he shall repay, is ,יseemingly unnecessary. It is there to teach that a kesef transaction can be done with anything of value; it does not need to be cash (Kiddushin 16a).

ה יהיה עמו .53 נ� ה בש� נ� He shall be with him — כשכיר ש�like a laborer hired from year to year.

� Payment Due Dateא: ב ר ר מ! סוף. . . א א ב! למת אל ה משת! שכירות אינ ה. נ� ה בש� נ� כשכיר ש�ה“, שכירות נ ה בש נ א ”כשכיר ש קר א ואוקמוה א! א מלת ן בה נ ב ה ר! קו ב ד!

חרת (בבא מציעא סה.): ה א! נ א בש למת אל ה משת! ה זו אינ נ של שPayment for rentals is due at the end of each term. For

example, if someone rents a house by the month, he is required to pay the rent only at the end of the month, after he has already used the house for that period of time.

The same is true when one hires a worker for a period of time. The worker is entitled to be paid only after he has worked for that amount of time. This is hinted at in our pasuk:

Regarding a poor Jew who sells himself as a slave to an idolater, our pasuk says, He shall be with him like a laborer hired “from year to year” (ה נ ה בש נ It seems unnecessary .(שfor the pasuk to use the word “year” two times; it could have simply said he is hired “by the year.” The phrase “from year to year” teaches that a worker who is hired by the year is paid for each year’s work only at the beginning of the following year (Bava Metzia 65a).

He shall not subjugate him — לא ירדנו בפרך לעיניךthrough hard labor in your sight.


ר לו נמכ� עבד בעבד עברי ה ניח לגוי ל מצוה שמח: של א להMitzvah 348: The Prohibition to Allow an Idolater to

[Harshly] Work a Hebrew Servant That Was Sold to HimIf we see a non-Jewish slave owner subjecting his Jewish slave to harsh labor, we must restrain the owner from doing so.

136. See next discussion.

ייב גוי ח� תה רואה: (נד) [ואם לא יגאל באלה. באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש (קידושין טו:): הוא ובניו עמו. ה� ר וא� (נג) לא ירדנו בפרך לעיניך. כלומ�עבד [בהן] מלמעלן (תורת כהנים שם ד): טן כאלו מש� עבד בהן מלמ� מש� במזונות בניו:] (נה) כי לי בני ישראל עבדים. שטרי קודם: אני ה’ אלהיכם. כל ה�

י Oכפ ב־לו וחש� ל היב ת עד־שנ] ים eנ ש� ר ב� נשא~ ט נב ואם־מע�

א־ היה עמו ל ה י' �נ ה בש� cנ יר ש� תו: נג כשכ& יב את־גאל� ש7 יו י� נ� ש�ת Iא בשנ צ� לה וי� ל בא\ א א יג� יך: נד ואם־ל רך לעינ3 Xנו בפ Pירדי Iים עבד אל עבד י־ישר� Wי בנ wיו עמו: מפטיר נה כי־ל Bנ ל הוא וב� היבם: היכ3 י יהוה אל ים אנ7 Eם מארץ מצר �אתי אות Kם אשר־הוצ ה

א ת ד ש! א ע! י ר בשנ! א! ישת זער נב ואם

תב שב לה כפום שנוהי י ויח! א דיובליהי א א בשנ אגיר שנ נג כ! נה: ת פרק ייך: לעינ שיו בק! בה ח יפל! א ל עמה א ת ק באלין ויפוק בש! ר! א יתפ נד ואם ל

א הוא ובנוהי עמה: נה ארי דילי דיובלפקית י אנון די א! בד! בדין ע! אל ע! בני ישרהכון: א יי אל ים אנ א דמצר רע תהון מא! י

רש“י

פרשת בהר כה / נב־נה 690 / ספר ויקרא


52 And if there are few years left until the Yovel Year, he shall reckon that with him; according to his years shall he repay his redemption. 53 He shall be with him like a laborer hired from year to year; he shall not subjugate him through hard labor in your sight. 54 If he has not been redeemed by these means, then he shall go out in the Yovel Year, he and his children with him. 55 For the Children of Israel are servants to Me, they are My servants, whom I have taken out of the land of Egypt — I am HASHEM, your God.

137. See Shemos 21:6. 138. Ibid. 139. See Schottenstein Edition, 11b note 1. 140. See note 94. 141. See note 94. 142. How-ever, if this causes a loss to his employer, the worker may be obligated to compensate him. 143. Unless he has actually been sold as a slave.

אל באלה .54 If he has not been redeemed by — ואם לא יג�these means.

� The Meaning of “These Means”ל בשש. . . נגא ואין ל, נגא באלה הוא בי אומר: ר! באלה. אל יג� ואם לא ל ר כ גלילי אומר: באלה לשחרור, בשא בי יוסי ה! אל באלה“, ר! ”לא יגם ד א ל כ ר בשא לשעבוד, באלה אומר: א עקיב בי ר! לשעבוד, ם ד א

לשחרור (קידושין טו:):We have learned that when a Jew sells himself as a slave

to an idolater, the slave’s relatives have an obligation to redeem him if they are able.

Our pasuk continues, and says, If he has not been re-deemed “by these means” (באלה) — that is, by his rela-tives — then he shall go out in the Yovel Year. The Torah could have simply said, If he has not been redeemed, then he shall go out in the Yovel Year; the word באלה, by these means, seems to be extra.

According to one opinion, this word teaches that although a Jew who is sold to another Jew goes free after six years of service, that is not so when he is sold to a non-Jew; in that case he goes free only “by these means” — that is, through being redeemed — but not by working for six years.

Others say that the slave of an idolater also goes free after six years. The word באלה, by these means, teaches a different lesson:

According to one opinion, it teaches that when he is re-deemed by “these” — his relatives — he is not obligated to work for them, but if anyone else redeems him, then he does have to work for that person. According to another opinion, the opposite is true — if his relatives redeem him he must work for them, but if someone else redeems him he goes free (Kiddushin 15b).

� Everyone Goes FreeIf a Jewish man is sold as a slave, he serves for a period

of six years. There are circumstances where he may stay longer, but he must first undergo retziah, where the master places the slave’s right ear against a door and bores a hole through his ear.137

יובל הוא א ב! צ צמו ביובל, דכתיב ”וי אל באלה. וקונה את ע! ואם לא יג�יו עמו“ (ירושלמי קידושין א, ב): נ וב

The Torah tells us that following retziah, the slave shall serve him forever.138 We learn from our pasuk that every slave, even one that underwent retziah, goes free at Yovel, the Jubilee year (Yerushalmi Kiddushin 1:2).139

דים .55 אל עב� For the Children of Israel — כי לי בני ישר�are servants to Me.

� Servant of a Servantא מקר ה! את דורש ה י ה אי ז!כ! בן ן נ יוח ן ב ר! דים. עב� אל ישר� בני לי כי דוש ק ה! ר מ! א גוף? שב! רים אב ל מכ אזן ה נ נשת! ה מ! חומר, כמין זה ה!רתי ”כי לי בני מ! ה שא ע י בש ר סינ! ל ה! ה קולי ע! מע רוך הוא: אזן שש בע צ! צמו, יר דון לע! ה א נ ך זה וק ל! דים, וה עב דים ל! דים“, ולא עב אל עב ישר

(קידושין כב:, ירושלמי קידושין א, ב):When someone is sold as a “slave” to another Jew,140 he

goes free after six years of service. If he wishes to serve beyond that, he must undergo the retziah process, which involves drilling a hole through his ear.141

Why his ear?In our pasuk, Hashem says, For the Children of Israel are

servants to Me, they are My servants. Ideally, a Jew should be a servant only to Hashem, not to another human, who is himself only a servant to Hashem. The servant who wishes to have a human master over himself is disregarding this pasuk, which his ears heard at Sinai. Therefore, it is his ear that is drilled (Kiddushin 22b; Yerushalmi Kiddushin 1:2).

� Free to Quitיום. . . ה! חצי ב! אפילו בו חזור ל! כול י פועל דים. עב� אל ישר� בני לי כי דים (בבא עב דים ל! י הם“ ולא עב ד! דים, עב אל עב דכתיב ”כי לי בני ישר

קמא קטז:, בבא מציעא י.)אין דים“, עב אל ישר בני לי ”כי ר: מ! א ב ר! דים. עב� אל ישר� בני לי כי

אל קונין זה את זה (ירושלמי בבא מציעא ו, ב): ישרA worker who is hired for the day is always free to quit

his job and stop working before the day is over.142

In our pasuk, Hashem says, For the Children of Israel are servants to Me, they are My servants. A Jew is only the ser-vant of Hashem, not of other humans, who are themselves only servants of Hashem. Therefore, no Jew can be forced to work for someone else against his will143 (Bava Kamma 116b; Bava Metzia 10a; Yerushalmi Bava Metzia 6:2).



כם .1 ל� קימו ת� לא ה צכ� ומ� ופסל אלילים כם ל� עשו ת� You — לא shall not make idols for yourselves, and you shall not

erect for yourselves a statue or a pillar.

� Making and Erectingיה כם. לא היא עשי קימו ל� ה לא ת� צכ� כם אלילים ופסל ומ� עשו ל� לא ת�ל שאילו תפול לא ה כ ה, קימ תחיל יה ב! א: עשי בי היל ר ר! מ! ה, א היא קימ

ה (ירושלמי עבודה זרה ד, ד): יקימינ

Our pasuk says, You shall not “make” (עשו idols for (ת!yourselves, and you shall not “erect” (קימו for yourselves (תa statue or a pillar. What is the difference between “mak-ing” an idol and “erecting” an idol?

You shall not make idols means that you are forbidden to make them in the first place. You shall not erect [idols] means that if an existing idol falls down, you may not stand it back up (Yerushalmi Avodah Zarah 4:4).

ר: הואיל נמכר לנכרי, שלא יאמ� עשו לכם אלילם. כנגד זה ה� (א) לא ת�ף אני ת כוכבים א� בי עובד עבוד� ף אני כמותו, הואיל ור� לה עריות א� בי מג� ור�ללו נאמרו מקראות ה� לכך אני כמותו, ף בת א� לל ש� בי מח� כמותו, הואיל ור�שביעית, ל ה� תחלה הזהיר ע� סדר. ב� ל ה� ללו נאמרו ע� פרשיות ה� ף ה� (שם ו). וא�לה ך לכך סמ� לטליו, למכור מט� שביעית סופו ל ה� ד ע� ונחש� ממון ד ואם חמ�ד וגו' " (שם) דבר ה כתיב ביה "או קנה מי� "וכי תמכרו ממכר" (לעיל כה, יד), [מ�נקנה מיד ליד]. לא חז�ר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חז�ר בו, סוף מוכר את ה�

חרונות קשות מן הראשונות. ביתו. לא חז�ר בו, סוף לוה ברבית. כל אלו הא�לישראל אלא אפילו יו צמו. לא חז�ר בו, לא ד� לא חז�ר בו, סוף מוכר את ע�פי" (שמות לג, כתי כ� שכית. לשון כסוי, כמו "וש� לנכרי (קידושין כ.): ואבן מ�ים, שמ� חות עליה. אפילו ל� ת אבנים: להשת� ע ברצפ� רק� ק� סין ה� כב). שמכ�עשות כן חוץ מן ואסרה תורה ל� ים היא גל� ים ור� חואה בפשוט יד� לפי שהשת�לם שכר (תורת מקדש (תורת כהנים שם ה; מגילה כב:): (ב) אני ה'. נאמן לש� ה�

כהנים שם ו):

ם כ ימו ל� Oא־תק ה ל צב� סל ומ� vם ופ ם אליל כ עשו ל� [כו] א לא־ת>י י אנ& eיה� כ ל� חות ע� ם להשת> א תתנו בארצכ ית ל שכ ואבן מ�י או אנ7 Eי תיר ש7 רו ומקד� י תשמ Iבתת ם: ב את־ש� היכ3 יהוה אל

יהוה: פ פ פ נ"ז פסוקים. חטי"ל סימן. לאחוז"ה סימן.

א מ ן וצלם וק עו עבדון לכון ט! א ת! א לא ל א גד ס ואבן לכון תקימון א לארי ה על! למסגד רעכון בא! תתנון א דילי י ב! ת יומי ש! הכון: ב י א יי אל אנחלין ד תהון קדשי מ! ולבית תטרון

: א יי אנ

רש“י

פרשת בהר כו / א־ב 692 / ספר ויקרא

26.


1 You shall not make idols for yourselves, and you shall not erect for yourselves a statue or a pillar, and in your Land you shall not emplace a flooring stone upon which to prostrate oneself — for I am HASHEM, your God. 2 My Sabbaths shall you observe and My Sanctuary shall you revere — I am HASHEM.

26

ליה חות ע� רצכם להשת� שכית לא תתנו בא� And in — ואבן מ�your Land you shall not emplace a flooring stone

upon which to prostrate oneself.


שם שכית אפלו ל ל אבן מ חוה ע מצוה שמח: של א נשתMitzvah 349: The Prohibition to Prostrate Oneself on a

Flooring Stone, Even to Hashem

� The Stone-Floor Prohibitionה ת א! אי ליה ע ליה. ע� חות להשת� רצכם בא� תתנו לא שכית מ� ואבן ש, מקד נים של בית ה! ל אב חוה ע! ה משת! ת ל א! רצכם“, אב חוה ”בא! משת!ד. . . נים בלב ה של אב א רצפ ה אל ה תור סר א: לא א ר עול מ! א, דא כדעולד (מגילה כב:): ים בלב גל! ים ור! ד! א פישוט י ה אל ה תור סר א: לא א ר עול מ! א

Our pasuk says, and “in your Land” (רצכם you shall (בא!not emplace a flooring stone upon which to prostrate one-self. The extra word רצכם in your Land, teaches that ,בא!you may not worship Hashem by prostrating yourself on a stone floor throughout your Land, but you may do so in the Beis HaMikdash.

Only completely prostrating oneself is forbidden — that is, lying face down on the stone floor with one’s arms and legs extended (Megillah 22b).

� When Is it Permitted?כול לא יתן שני ליה. י חות ע� רצכם להשת� שכית לא תתנו בא� ואבן מ� ,“ ליה חות ע ר ”להשת! למוד לומ! תו עליהן? ת! ב זו ויתן קופ ל ג! נים זו ע! אבאי ליה ע . ליה ע תך קופ את ה ת נותן א! ל אב חוה, משת! ה ת אי א! ליה עבי יוסי ר ר! מ! ש. . . א מקד בני בית ה! ל א! ה ע! ת חוה א! חוה, משת! ה משת! ת א!רצכם בא! תתנו לא שכית מ! ”ואבן כתיב וה הו: ב א! בי ר! קומי ה קשית

קום (ירושלמי עבודה זרה ד, א): ר בקובע! לו מ . תיפת ליה חות ע להשת!Had our pasuk said only, in your Land you shall not

emplace a flooring stone, we may have understood that it is forbidden to pave a floor with stones for any purpose. However, the pasuk continues and says, upon which to prostrate oneself — only a stone floor that is used for pros-trating oneself is prohibited.

Our pasuk says, to prostrate oneself “upon it” ( ליה .(עThis teaches that only “upon it” — a stone floor that you place throughout your Land — are you forbidden to pros-trate yourself, but you are permitted to prostrate yourself on the stone floor of the Beis HaMikdash.

This prohibition applies only to a stone floor that was designated to be used on a permanent basis for prostrat-ing. The Torah is not forbidding a person to prostrate him-self from time to time on a floor that is not designated for that purpose (Yerushalmi Avodah Zarah 4:1).



פרשת בחקתי �Parashas Bechukosai


י תלכו .3 .If you will follow My decrees — אם בחקת�

� Not Neutralא לק� ה לי? איצטריך, ס� מ� מליאל, ל� א בן ג� בי חנינ� י תלכו. לר� אם בחקת�סו“ (פסוק טו) י תמא� ה, ”אם בחקת� כ� י תלכו“ בר� א, ”אם בחקת� ך אמינ� עת� ד�

ן (קידושין סא:): ע ל� שמ� א מ� ה, ק� ל� ה ולא קל� כ� לא בר�Our pasuk talks about the blessings that come to the

nation when it observes the Torah properly. Had the Torah told us only these blessings, we may have thought that the blessings come when we observe the Torah and they do not come when we fail to do so, but we would not know that there

are punishments associated with not keeping the Torah.This is why the Torah later1 describes the curses that

come if the Torah is not properly observed (Kiddushin 61b).

� Only Ifחנונים (עבודה זרה ה.): א לשון ת� אם. אין ”אם“ אל�

Our pasuk begins the list of blessings that we will receive if we keep Hashem’s mitzvos. The word “if” (אם) should be understood as a plea.

Hashem begs us to keep His mitzvos so that He can reward us (Avodah Zarah 5a).

1. Pasuk 15.

י מצות, כשהוא אומר ”ואת מצות� י תלכו. יכול זה קיום ה� (ג) אם בחקת�י בחקת� ”אם יים מק� אני מה הא אמור, מצות ה� קיום הרי וגו‘ ” תשמרו י תורה (תורת כהנים בחקותי פרשתא א, ב): ואת מצות� תלכו“, שתהיו עמלים ב�ר יים, (שם ה) כמו שנאמ� ת לשמור ולק� ל מנ� תורה ע� תשמרו. הוו עמלים ב�עשותם“ (דברים ה, א): (ד) בעתם. בשעה שאין רתם ל� דתם אתם ושמ� ”ולמ�בתות (תורת כהנים פרק א, דרך בני אדם לצאת כגון [בלילי רביעית] בלילי ש�עשות פירות (שם ו): (ה) והשיג עתידין ל� שדה. הן אילני סרק, ו� א): ועץ ה�בציר ד ה� תם עסוקים בו ע� יש מרובה וא� ד� יש את בציר. שיהא ה� לכם ד�ע. אוכל חמכם לשב� לתם ל� אכ� ע (שם ז): ו� זר� ת ה� ד שע� עסקו ע� בציר ת� וב�הרי תאמרו שמא תי שלום. ונת� (ו) (שם): במעיו מתברך והוא קמעא ר כל זאת ה ח� ר א� למוד לומ� הרי משתה, אם אין שלום אין כלום, ת� אכל ו� מ�כל, וכן הוא אומר ”עושה שלום שקול כנגד ה� תי שלום בארץ“ מכאן שה� ”ונת�וחרב ח): יא:; תורת כהנים שם ז; ברכות (ישעיה מה, כל“ את ה� ובורא שלום אפילו אלא מלחמה, ל� יבאו שלא ר לומ� צריך אין רצכם. בא� עבר לא ת�רצכם ממדינה למדינה (תורת כהנים פרק ב, ג): (ז) לפניכם עבור דרך א� ל�

שבכם לשים ח� ה� מן מכם. ורדפו (ח) (שם): רעהו בחרב איש לחרב. כך וכי רבבה. ומאה מאה חמשה ד): (שם שבכם גבורים ה� מן ולא ר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו. הלא לא היה צריך לומ� חשבון, ו� הוא ה�תורה ה� את העושין למרובין תורה ה� את העושין מועטין דומה אינו אלא (שם): הארץ כדרך שלא לפניכם נופלין שיהיו וגו‘. איביכם ונפלו (שם): דבר למה ה� משל רכם. שכ� לם לש� י עסק� מכל אפנה (ט) ופניתי אליכם. ת כהנים (שם ה): והפריתי ר פועלים וכו‘ כדאיתא בתור� דומה, למלך ששכ�(שם): זקופה בקומה אתכם. והרביתי (שם): ורביה בפריה אתכם. רתם ברית הראשונה שהפ� הקימתי את בריתי אתכם. ברית חדשה, לא כ� ו�ואת ישראל בית את תי ”וכר� ר שנאמ� תופר, שלא חדשה ברית אלא אותה ברית וגו‘ ” (ירמיה לא, ל-לב; תורת כהנים שם ו): בית יהודה ברית חדשה לא כ�ישן, שיהא מרין וטובים להתי� יהיו משת� פירות לתם ישן נושן. ה� אכ� (י) ו�א): ג, פרק כהנים (תורת ד ק� אשת� משל לאכול יפה שנים שלש של נושן ה� ישן גרנות מלאות חדש והאוצרות מלאות וישן מפני חדש תוציאו. שיהיו ה�(שם): לתוכן החדש לתת חר א� למקום האוצרות נות לפ� תם א� וצריכים ישן,

פרשת בחקתים: את� ם עשית� ו תשמרו י ואת־מצות� כו תל� י �ג אם־בחקת

ץ וע% ה יבול' רץ א' ה' ה תנ, ונ� ם בעת. ם גשמיכ� י ת0 ת1 ד ונ�

יר צ2 וב' יר צ את־ב' יש ד1 ם כ4 ל' יג ה והש פריו: ן ית% ה שד� ה1ח ט1 ב� ל' ם בת4 יש1 ו< ע ב1 ש ל' חמכם ל1 ם לת? אכ1 ו ע ר1 את־ז@ יג Bש י1ין Cוא ם בת� ושכ1 רץ א' ב' לום ש' י Dת ת1 ו ונ� שני ♪ ם: Fבארצכעבר לא־ת רב וח� רץ א' מן־ה' ה ע' ר' ה חי, י ת והשב1 יד Kחר מרב: לח� ם לפניכ� פלו ונ� ם Mיביכ את־א ם פת� ז ורד1 ם: Fבארצכפלו ה ירדפו ונ� Pב ם רב' ה מכ� Rה ומא ה מא' ם חמש' דפו מכ? ח ור�

ם י אתכ Bם והפרית יתי אליכ Bנ רב: ט ופ' ם לח� ם לפניכ� Tיביכ אם: ♪ שלישי (חמישי Fי אתכ י את־ברית2 ימת0 הק< ם ו Mי אתכ והרבית2יאו: ש תוצ< Vי חד מפנ% ן ש' וי' ן ן נוש. Vש ם י' לת4 אכ1 י ו כשהן מחוברין)

אונקלוס תטרון י פקוד� ת וי� כון תה� י מ� בקי� ג אם מטריכון ד ואתן תהון: י� עבדון ות�ן ואיל� ה לת� על� א רע� א� ותתן נהון בעד�א ש� די� ע לכון ר� ה ויע� אבה: יתן א קל� ח�א רע� ר ז� פוקי ב� ע לא� ר� א יע� פ� א וקט� פ� לקט�ותיתבון ע למשב� חמכון ל� ותיכלון א רע� א בא� מ� רעכון: ו ואתן של� ן בא� חצ� לר�א א בשת� ית� טל ח� ניד ואב� ותשרון ולית דמ�יעדון א א ל� רב� טלין בח� א ודק� רע� מן א�ביכון עלי דב� ת ב� ז ותרדפון י� רעכון: בא�ח וירדפון א: רב� לח� מיכון קד� ויפלון מנכון ה ומא� ה למא� א מש� ח� מנכון ביכון עלי דב� א יעירקון ויפלון ב� לרבות�במימרי ט ואתפני א: רב� לח� מיכון קד�תכון סגי י� תכון וא� פש י� א לכון וא� ב� לאוט�א תיק� מי עמכון: י ותיכלון ע� ת קי� אקם י� ו�נון: א תפ� ת� ם חד� א מן קד� תיק� תיק וע� דע�

רש“י

פרשת בחקתי כו / ג־י 696 / ספר ויקרא

PARASHAS BECHUKOSAI


PARASHAS BECHUKOSAI 3 If you will follow My decrees and observe My commandments and perform them; 4 then I will provide your rains in their time, and the land will give its produce and the tree of the field will give its fruit. 5 Your threshing will last until the vintage, and the vintage will last until the sowing; you will eat your bread to satiety and you will dwell securely in your Land. 6 I will provide peace in the Land, and you will lie down with none to frighten you; I will cause wild beasts to withdraw from the Land, and a sword will not cross your Land. 7 You will pursue your enemies; and they will fall before you by the sword. 8 Five of you will pursue a hundred, and a hundred of you will pursue ten thousand; and your enemies will fall before you by the sword. 9 I will turn My attention to you, I will make you fruitful and increase you; and I will establish My covenant with you. 10 You will eat very old grain and remove the old to make way for the new.

Miracles of blessing

and curse

2. See Schottenstein Edition, 22b note 32 and 23a note 1.

ם .4 תי גשמיכם בעת� ת� Then I will provide your rains — ונ�in their time.

� Just Rightם“ בלילי חר: ”בעת� ר א� ב� א בינונית. . . ד� ה אל� ה ולא צמא� ם. לא שכור� בעת�

תות (תענית כב:): ב� רביעיות ובלילי ש�When the pasuk says that Hashem will provide rains “in

their time,” it means that the rain will be neither too much nor too little. It will be the proper amount to moisten the ground but not flood it.

Another understanding is that it means that the rain will fall on Tuesday and Friday nights, when people generally do not travel.2 This will ensure that travelers will not be inconvenienced by the rain (Taanis 22b).

רצכם .6 עבר בא� And a sword will not cross — וחרב לא ת�your land.

� The Need to Consultן: ת� בי יונ� ר ר� מ� ני א� חמ� ר נ� בי שמואל ב� ר ר� מ� רצכם. א� עבר בא� וחרב לא ת�אי ך. מ� הו, ולא נמל� לך בירמי� ה לו לימ� י� הו, מפני שה� ש יאשי� ה נענ� מפני מ�ה א חרב שאינ� אי ”חרב“? אילימ� רצכם“. מ� עבר בא� ש? ”וחרב לא ת� ר� ד�לום , והוא א אפילו של ש� רץ“, אל� א� לום ב� תי ש� ת� כתיב ”ונ� לום, וה� של ש�

ה (תענית כב:): פ אינו יודע� שאין דורו דומה י�During the reign of the righteous King Yoshiyahu of

Yehudah, the king of Egypt asked for permission to pass through Eretz Yisrael on his way to wage war with Assyria.

Our pasuk promises that no sword will cross Eretz Yis-rael.

King Yoshiyahu understood that this promise could not be talking about an army coming to attack Israel, because the pasuk already said that Hashem would bring peace to the Land (רץ א� ב� לום ש� תי ת� He therefore u nderstood .(ונ�that our phrase meant that when the Jews were worthy, no army would even pass through the Land on its way to fight against another country.

Without consulting the prophet Yirmiyahu — who would have told him that the generation was not righteous enough for this blessing — Yoshiyahu led an army to block the Egyptian army from passing through. This led to a battle in which Yoshiyahu was killed (Taanis 22b).

ן .10 ן נוש� ש� לתם י� אכ� .You will eat very old grain — ו�

� Really Oldא פה מחבירו. ואין לי אל� ן מחבירו הוי י� מיוש� ל ה� מד שכ� ן. מל� ן נוש� ש� י�ר לומ� למוד ין? ת� מנ� ן ישנ� לי� ן רכ� ד� שאין רים דב� ן, ישנ� לי� ן רכ� שד� רים דב�

קום (בבא בתרא צא:): ל מ� ן“, מכ� ן נוש� ש� ”י�Our pasuk uses two different words to describe aged

produce — yashan (ן ש� ן) and noshan (י� because it is — (נוש�talking about two types of old produce.

Some types of produce are better when they are aged. The pasuk is saying that the people will eat the old crop even after the new one has come in, because they will prefer the aged grain, and they will store the new grain to age. Other types of foods normally become rotten when left to age. The pasuk is saying that even those foods will last if they were grown in Eretz Yisrael (Bava Basra 91b).

ש תוציאו ד� ן מפני ח� ש� And remove the old to make — וי�way for the new.

� A Nice Dilemmaנות מלאין ן וגר� ש� רות מלאין י� יו אוצ� מד שה� ש תוציאו. מל� ד� ן מפני ח� ש� וי�

ך נוציא זה מפני זה (בבא בתרא צא:): אל אומרים, היא� יו ישר� ש, וה� ד� ח�The pasuk implies that the people will be forced to take

out old grain to make place for the new crop. This teaches that the storehouses were full of old grain and the thresh-ing floors full of new grain. This led to the people saying, “How will we take out this old grain to make room for the new grain?” (Bava Basra 91b).

697 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS BECHUKOSAI 26 / 3-10


פשי. אין ל נ� מקדש (שם ב): ולא תגע� תי משכני. זה בית ה� (יא) ונת�שם ”כי כמו בדבר, בלוע� ה� דבר ת פליט� לשון געילה כל בכם. קצה רוחי משיחה, שמושחין מגן של עור ל מגן גבורים“ (שמואל־ב א, כא) לא קבל ה� נגע�ת חץ או חנית שלא יקוב העור: (יב) כ� חליק מעליו מ� בחלב מבושל כדי לה�תהיו ולא מכם ד ח� כא� עדן ן בג� עמכם ייל אט� בתוככם. כתי ל� והתה�ר ”והייתי לכם לאלהים“ למוד לומ� עזעים ממני. יכול לא תיראו ממני, ת� מזד�אמינו בי שאני אי אני שת� (תורת כהנים שם ג-ד): (יג) אני ה‘ אלהיכם. כד�עשות כל אלה שהרי ”הוצאתי אתכם מארץ מצרים“ ועשיתי לכם נסים יכול ל�מוסרה שלא כבים ה� מע� גדולים (שם ד): מטת. כמין יתד בשני ראשי העול ה�קשר, כמו ”עשה לך מוסרות ומטות“ (ירמיה כז, ב) שור וי�תיר ה� תצא מראש ה�קבילי‘‘א בלע‘‘ז: קוממיות. בקומה זקופה: (יד) ואם לא תשמעו לי. כשהוא מצות, ה� לקיום יכול חכמים. ש מדר� ת ע� [ו]לד� תורה ב� עמלים להיות יים ”ואם לא עשו וגו‘ ” הרי קיום מצות אמור, הא מה אני מק� אומר ”ולא ת�א). ב, ב, פרשתא א, (תורת כהנים פרשתא תורה עמלים ב� להיות לי“, תשמעו וין למרוד כיר את רבונו ומתכ� מ� ר ”לי“, אין ”לי“ אלא זה ה� למוד לומ� ה ת� ומ�וין למרוד כירו ומתכ� יד לפני ה‘ ” (בראשית י, ט) שמ� בו, וכן בנמרוד ”גבור צ�את כירים מ� יג) יג, (שם מאד“ ה’ ל� טאים וח� ”רעים סדום נשי בא� וכן בו, עשו. משלא וונים למרוד בו (תורת כהנים פרשתא ב, ב): ולא ת� רבונם ומתכ�י תמאסו. עשו, הרי שתי עבירות (שם ג): (טו) ואם בחקת� תלמדו לא ת�חכמים ה� שונא פשכם. נ� ל תגע� י משפט� (שם): העושים אחרים ב� מואס י. (שם): לבלתי עשות. מונע� את אחרים מעשות (שם): את כל מצות�מצות“ ר ”את כל ה� י“ ולא נאמ� ר ”את כל מצות� כופר שלא צויתים, לכך נאמ�ע עבירות, הראשונה פרכם את בריתי. כופר בעיקר. הרי שב� (שם): לה�ד, ולא עשה, מואס באחרים שביעית, ואלו הן: לא למ� ד ה� שניה וכן ע� גוררת ה�מצות, כופר בעיקר חכמים, מונע� את האחרים, כופר ב� העושים, שונא את ה�חף את חפת. חולי שמש� דתי עליכם. וצויתי עליכם: ש� (שם): (טז) והפק�ראית לה נפיחתו ומ� בשר (שם פרק ד, ג) אנפולי‘‘ש בלע‘‘ז, דומה לנפוח� שהוק� ה�

בעירו, כמו ”כי ממו ומ� גוף (שם) ומח� קדיח� את ה� ת. חולי שמ� ח� ד� פניו זעופה: ק�ים ים ומדיבת נפש. העינ� לות עינ� פי“ (דברים לב, כב): מכ� אש קדחה בא�חתו נפשות של משפ� ל וירפא, וסוף שלא ירפא וידאבו ה� צופות וכלות לראות שיק�עתם אוה שאינה באה ותוחלת ממושכה קרויה כליון עינים: וזר� במותו. כל ת�אכלהו אויביכם (תורת כהנים שם): ח ו� ח ואם תצמ� לריק. תזרעו ולא תצמ�ע לכם (שם ד): ורדו י להר� אי שלי, פונה אני מכל עסק� י. פנ� תי פנ� (יז) ונת�ף ת כהנים מפרשה זו: א� ת תור� גד� שמעו ישלטו בכם: א� בכם שנאיכם. כמ�אלך אני ף ”א� וכן א) ד, (פרק ף בא� אלא בר מד� איני זאת. אעשה אני פוקדות כות מ� ה� שיהיו עליכם. דתי והפק� מא): פסוק (להלן בקרי“ עמם לה ואסמכנה חרת אביא א� אצלכם פקודה שהראשונה ד לזו, ע� מזו אתכם ת מותן (שם): את כ� בריות, ואיזו זו, מ� בהלת את ה� מ� כה ה� (שם ב): בהלה. מ�עליו, בשרו שמור אבל מטה אדם שהוא חולה ומוטל ב� לך חפת. יש ש� ה�ואינו חפת“, שהוא נשחף. או עתים שהוא נשחף, אבל נוח� ר ”ש� למוד לומ� ת�קדיח. או עתים שהוא מד שהוא מ� ת“, מל� ח� ד� ק� ר ”ואת ה� למוד לומ� קדיח, ת� מ�ים“. או הוא אינו לות עינ� ר ”מכ� למוד לומ� צמו שיחיה, ת� קדיח� וסבור הוא בע� מ�ר ”ומדיבת נפש“ למוד לומ� צמו שיחיה אבל אחרים סבורים שיחיה, ת� סבור בע�תה מה אויביכם ת. ומע� ח� צמ� רעכם. זורעה ואינה מ� עתם לריק ז� (שם ג): וזר�ד, זורעה שנה אכלהו איביכם“, הא כיצ� ר ”ו� למוד לומ� ה ת� באים ואוכלים, ומ�ת, ואויבים באים ומוצאים תבואה ח� צמ� ת, שנה שניה מ� ח� צמ� ראשונה ואינה מ�חר, ד. דבר א� ק� מצור, ושבפנים מתים ברעב, שלא לקטו תבואה אשת� לימי ה�עמל תה שא� בר, מד� כתוב ה� בנות וה� בנים ה� כנגד ז�רעכם“ לריק עתם ”וזר�איבי ורביתי חתי טפ� ”אשר ר שנאמ� אותם, לה ומכ� בא חטא וה� דלן ומג� בהן טובה ר ב� י בכם. כמו שנאמ� תי פנ� כלם“ (איכה ב, כב; תורת כהנים שם ג): ונת�משל, משלו י“. פנ� תי ”ונת� ברעה ר נאמ� כך ט) פסוק (לעיל אליכם“ ”ופניתי י ועוסק אני עמכם לרעה (שם ד): עבדיו: פונה אני מכל עסק� ר ל� למלך שאמ�עלי דבביכון מות הורג אתכם מבפנים וב� פתם לפני איביכם. שיהא ה� ונג�עמיד שונאים חוץ (שם ה): ורדו בכם שנאיכם. שאיני מ� קיפין אתכם מב� מ�

ם: Fאתכ י פש2 נ1 ל Xא־תגע ול ם Mבתוככ י נ2 משכ' י ת0 ת1 יא ונ�

היו־ ם ת< ת� ים וא1 Kאלה Yם ל כ� יתי ל' ם והי0 כתי בתוככ ל1 יב והתה1

רץ אתי אתכם מא\ ר הוצ[ ם אש היכ ם: יג אני יהוה אל י לע� ל0ך אול% ו� ם עלכ מטת אשבר ו� ים Kעבד ם ה� ל' הית מ< ים מצר1

ם קוממיות: ♪ פ אתכ�לה: Yא מצות ה' ל־ה1 ת כ' עשו א% א ת י ול Kא תשמעו ל יד ואם־ל

ם Mפשכ נ1 ל תגע� י �ט את־משפ' ם וא0 סו תמא' י טו ואם־בחקת�

ף־אני י: טז א1 ם את־ברית< פרכ� י לה1 ל־מצות1 י עשות את־כ' Dלבלתפת ואת־ ח\ ש1 ה את־ה1 ל' ה' Fם ב י עליכ? ם והפקדת כ עשה־זאת ל' Fא

ם ם לריק זרעכ עת? פש וזר1 ים ומדיבת נ. �לות עינ ת מכ1 ח1 הקד1ם Mיביכ י א Cם לפנ פת� ם ונג1 כ ני ב' י פ' Dת ת1 ם: יז ונ� Fיביכ הו א gל אכ' ולה ם־עד־א ם: יח וא Fף אתכ ין־רד% Yם וא סת� ם ונ1 נאיכ כם ש ורדו ב'ם: Fאתיכ ט ל־ח1 ע ע1 ב1 ם ש� ה אתכ Pפתי ליסר ס1 י וי� Kא תשמעו ל ל

חק יר� א ול� ביניכון שכני מ� יא ואתן

שרי שכינתי ביניכון תכון: יב וא� מימרי י�י מ� תון תהון קד� ה וא� ואהוי לכון לאל�פקית א� די הכון אל� יי� א יג אנ� ם: לע�ים מלמהוי להון א דמצר� רע� תכון מא� י�מנכון א י� ממ� ע� ניר רית ב� ות� בדין ע�א ל� יד ואם א: בחרות� תכון י� רית ב� וד�ל ת כ� עבדון י� א ת� למימרי ול� בלון תק�י תקוצון מ� בקי� טו ואם אלין: א ה� י� פקוד�א פשכון בדיל דל� חק נ� י תר� ת דינ� ואם י�יותכון שנ� לא� י פקוד� ל כ� ת י� ד למעב�א לכון ד ד� א אעב� ף אנ� טז א� מי: קי� ת י�א חפת� ת ש� א י� הלת� עליכון ב� ר סע� וא�ש ן נפ� פח� ינין ומ� ן ע� שכ� א מח� חת� ד� ת ק� וי�עלי רעכון וייכלנה ב� נו ז� ותזרעון לרק�ברון ותת� יז ואתן רוגזי בכון ביכון: דב�בכון וירדון ביכון דב� עלי ב� ם קד�תכון: דיף י� נאיכון ותעירקון ולית דר� ס�למימרי בלון א תק� אלין ל� ד יח ואם ע�

ל חוביכון: ע ע� תכון שב� ואוסף למרדי י�

רש“י

פרשת בחקתי כו / יא־יח 698 / ספר ויקרא


11 I will place My Sanctuary among you; and My Spirit will not reject you. 12 I will walk among you, I will be God unto you and you will be a people unto Me. 13 I am HASHEM, your God, Who took you out of the land of Egypt from being their slaves; I broke the staves of your yoke and I will lead you very high. 14 But if you will not listen to Me and will not perform all of these commandments; 15 if you consider My decrees loathsome, and if your being rejects My ordinances, so as not to perform all My commandments, so that you annul My covenant — 16 then I will do the same to you; I will assign upon you panic, swelling lesions, and burning fever, which cause eyes to long and souls to suffer; you will sow your seeds in vain, for your enemies will eat it. 17 I will turn My attention against you, you will be struck down before enemies; those who hate you will subjugate you — you will flee with no one pursuing you. 18 If despite this you do not heed Me, then I shall punish you further, seven ways for your sins.

The Tochachah

Admonition

The first series of punish-

ments

3. See Schottenstein Edition, Shevuos note 14. 4. See Chagigah 12a. 5. This measurement of 100 amos is equal to a height of two stories (see Middos 4:6). According to this opinion, the two mems in komemiyus (קוממיות) allude to the two stories. See Schottenstein Edi-tion, Sanhedrin note 23. 6. When one makes a certain amount of dough, there is an obligation to separate a small piece and give it to a Kohen. This piece of dough is called challah. See Bamidbar 15:18-21. 7. See Schottenstein Edition, note 27.

ני בתוככם .11 תי משכ� ת� I will place My Sanctuary — ונ�among you.

� A True Sanctuaryני משכ� תי ת� ”ונ� דכתיב ן, משכ� איקרי ש מקד� בתוככם. ני משכ� תי ת� ונ�

בתוככם“ (עירובין ב., שבועות טז:):The term ן literally, dwelling place, generally refers ,משכ�

to the Mishkan that was built in the Wilderness after the Jews left Egypt. But in our pasuk Hashem says that “He will” — in the future tense — place His Sanctuary among the Jews. This cannot mean only the Mishkan, because the Mishkan was already built when this promise was given.

We learn from this that the term Mishkan also includes the Beis HaMikdash, which is where Hashem would “dwell” in the future (Eruvin 2a; Shevuos 16b).3

אולך אתכם קוממיות .13 .I will lead you very high — ו�

� Twice as Highם ד� א� של קומות כשתי ה, מ� א� ים את� מ� אומר: מאיר בי ר� קוממיות. יו (בבא בתרא ל� ל וכת� כנגד היכ� ה, מ� ה א� ה אומר: מא� בי יהוד� ראשון. ר� ה�

עה., סנהדרין ק.):In our pasuk, the Hebrew word for “high,” komemiyus

is spelled with two mems. This hints at a double ,(קוממיות)form of komah (ה or height. The pasuk is talking about ,(קומ�the spiritual heights we will merit in the World to Come.

According to one opinion, it refers to double the spiritual height of Adam after he sinned, when Hashem made him

only “100 amos high.”4 In the World to Come, Hashem will make the people twice that height — 200 amos.

According to another opinion, people will be one hun-dred amos high, corresponding to the height of the two floors of the Second Beis HaMikdash5 (Bava Basra 75a; Sanhedrin 100a).

ה .16 ל� דתי עליכם בה� I will assign upon you — והפק�panic.

� Punishment for Neglecting Challahה ומאר� ס, מכונ� ב� ה כ� בר� אין ה ל� ח� עון ב� ה. ל� בה� עליכם דתי והפק�אני ף ”א� ר שנאמ� אוכלין, אחרים ו� עים זר� וזורעין רים, שע� ב� ת ח� ל� משת�ת ח� ד� ק� ה� ואת חפת ש� ה� את ה ל� בה� עליכם דתי והפק� כם ל� זאת אעשה ל להו אויביכם“, א� אכ� רעכם ו� ריק ז� עתם ל� פש וזר� ים ומדיבת נ� לות עינ� מכ�

ה (שבת לב:): ל� א בח� ה“ אל� ל� תקרי ”בה�The letters hei and ches have similar pronunciations and

are often considered interchangeable. We can therefore read the word behalah ( ה ל� panic) in our pasuk as if it ,בה�were written bechalah ( ה ל� meaning “on account of the ,(בח�mitzvah of challah.”6

This teaches that if Jews neglect to separate challah, the people will be punished with the curses stated in our pasuk: Their stored wine and oil will spoil ([which cause] eyes to long). This will lead to the curse of inflated prices (and souls to suffer). Also, they will plant crops, but others will eat them (you will sow your seeds in vain, for your enemies will eat it) (Shabbos 32b).7

קשים ל ישראל אינם מב� אלא מכם ובכם, שבשעה שאומות העולם עומדים ע�ובני עמלק ו� מדין ועלה ישראל ע זר� אם ”והיה ר שנאמ� גלוי, שב� ה מ� אלא שחיתו את יבול הארץ“ (שופטים ו, ג-ד) אבל בשעה י� חנו עליהם ו� י� קדם וגו‘ ו�טמוניות שלכם, וכן הוא מ� ר ה� ח� פשים א� עמיד עליכם מכם ובכם הם מח� שא�

מי ועורם מעליהם הפשיטו וגו‘ ” (מיכה ג, ג; תורת אשר אכלו שאר ע� אומר ”ו�סתם. מפני אימה (שם): ואין רדף אתכם. מבלי כח� (שם): כהנים שם ה): ונ�[לי], תשמעו לא [עליכם] אלה בעוד ואם אלה. ד ע� ואם (יח)

פתי. עוד יסורין אחרים (שם פרק ה, א): ויס�

רש“י



רתי את גאון עזכם .19 ב� I will break the pride of your — וש�might.

� What Does It Mean?The Shemittah year cancels debts.8 However, Hillel insti-

tuted that a lender may write a certain document, called a prozbul, which permits him to collect debts even after the Shemittah year passed. The text of the prozbul states that the lender is transferring his debts to the court. Since the court is now collecting the debt on his behalf, Shemit-tah does not cancel it. This protected everyone: righteous people who were making loans that would never be repaid but who had only limited funds they could lend; people

who violated the law and refused to lend money before Shemittah because they would not be repaid; and the poor, who now could more easily get a loan.

בולי פרוס א: חסד� ב ר� ר מ� א� פרוסבול? אי מ� עזכם. גאון את רתי ב� וש�ב ני ר� ות� עזכם“, גאון את רתי ב� ”וש� דכתיב: עשירים, אלו בולי, ובוטי.

עניים (גיטין לו:־לז.): ה; בוטי, אלו ה� אות שביהוד� יוסף: אלו בול�What is the meaning of the word “prozbul”? It is a com-

bination of the words, proz bulei u’butei, which means, the benefit of the rich people and the poor people. The prozbul benefits rich people because it saves them from losing money, and benefits poor people because it helps them get loans.

We know that the word bulei refers to rich people from

8. See Devarim 15:9.

עלה ע עבירות האמורות למ� ל שב� ע פורעניות ע� טאתיכם. שב� ל ח� ע ע� שב�וכן הוא אומר מקדש, רתי את גאון עזכם. זה בית ה� (שם): (יט) ושב�תי לל את מקדשי גאון עזכם“ (יחזקאל כד, כא; תורת כהנים שם ב): ונת� ”הנני מח�נחשה. זו קשה משל משה, ששם רצכם כ� רזל ואת א� ב� את שמיכם כ�שיהיו כג), כח, (דברים וגו‘ ” נחשת ראשך ל אשר ע� שמיך ”והיו אומר הוא רזל ב� דרך שאין ה� זיעה כ� זיעה, והארץ אינה מ� נחשת מ� דרך שה� זיעין כ� ים מ� שמ� ה�דרך שאין זיעין כ� ים לא יהיו מ� שמ� מרת פירותיה, אבל כאן ה� זיע� והיא מש� מ�זיעה נחשת מ� דרך שה� זיעה כ� זיע� ויהא חורב בעולם, והארץ תהא מ� רזל מ� ב� ה�ם לריק כחכם. הרי אדם בדת פירותיה (תורת כהנים שם ג): (כ) ות� והיא מא�קציר ת ה� ר, ובשע� ח שלא עד� ע שלא נכש שלא כס� ש שלא זר� ל שלא חר� שלא עמ�ע ונכש ש וזר� ל וחר� לקה [אותו], אין בכך כלום. אבל אדם שעמ� בא שדפון ומ�ר, ובא שדפון והלקה אותו, הרי שניו של זה קהות (תורת כהנים שם ח ועד� וכס�ע זר� ת ה� תה מוביל לה בשע� ה שא� ף מ� רצכם את יבולה. א� ד): ולא תתן א�ת (שם): ועץ הארץ. אפילו מן הארץ יהא לקוי, שלא י�חניט פירותיו בשע�פרי: לא יתן פריו. עץ וא� טה, א� עלה ולמ� מש למ� חנטה (שם): לא יתן. מש� ה�ע פורעניות: שיר פירותיו, (שם) הרי שתי קללות, ויש כאן שב� פרה מ� כשהוא מ�בותינו אמרו: עראי (שם ה) במקרה [נ“א: (כא) ואם תלכו עמי קרי. ר�

לשון פירש חם ומנ� מצות. ב� עראי תלכו כן לפרקים, אלא שאינו כמקרה] ר רוח“ (שם יז, כז). וקרוב לשון גלך“ (משלי כה, יז), וכן ”יק� ר ר� מניעה, וכן ”הק�ע מהתקרב אלי: קשים לבם להמנ� רגומו של אונקלוס, לשון קושי, שמ� זה לת�טאתיכם כח� ע שב� ר במספ� אחרות פורעניות ע שב� טאתיכם. כח� ע שב�חתי. לשון גירוי: ושכלה אתכם. אין לי (תורת כהנים שם ה): (כב) והשל�ר ”ושן למוד לומ� ין, ת� רכה בכך מנ� רכה בכך, בהמה שאין ד� כלת שד� יה מש� אלא ח�ין שתהא ממיתה בנשיכתה, ים. ומנ� ח בם“ (דברים לב, כד) הרי שת� ל� בהמת אש�אלו ף וממיתין א� נושכין אלו מה (שם) עפר“ זחלי ת ר ”עם חמ� למוד לומ� ת�נושכין וממיתין. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית ערוד נושך נים (שם ז): והכריתה קט� וממית (תורת כהנים שם ו): ושכלה אתכם. אלו ה�מו חוץ (שם): והמעיטה אתכם. מבפנים (שם): ונש� את בהמתכם. מב�ע פורעניות: שן בהמה, נים, הרי שב� רכיכם. שבילים גדולים ושבילים קט� ד�מו: (כג) לא ונש� והמעיטה, והכריתה, ושכלה, ת זוחלי עפר, יה, חמ� ושן ח�ברית כדרך שאר ם ברית. ויש נקם שאינו ב� תוסרו לי. לשוב אלי: (כה) נק�נקמות, וזהו סמוי עיניו של צדקיהו (מלכים־ב כה, ז; תורת כהנים פרק ו, א). דבר מקרא היא ת חרב שב� רתם. כל הבא� ת בריתי אשר עב� ם ברית“ נקמ� חר, ”נק� א�מצור: חוץ אל תוך הערים מפני ה� פתם. מן ה� מלחמת חיילות אויבים: ונאס�

ברזל כ1 את־שמיכם י Dת ת1 ונ� ם Mעזכ את־גאון י ברת2 יט וש�

ן א־תת[ ול ם Mחכ כ יק לר2 ם Xכ ות ה: נחש� כ1 ם ואת־ארצכ�ן פריו: כא ואם־ lא ית רץ ל א' ץ ה' Cה וע ארצכם את־יבול'

עליכם י Dפת ס1 וי� י Kל לשמע1 תאבו א ול רי ק עמי לכו Yתת mאת־חי ם כ ב' י חת כב והשל1 ם: Fטאתיכ כח1 ע ב1 ש� ה כ' מ1ה יט' ם והמע2 ה את־בהמתכ ית' ם והכר ה אתכ Pשדה ושכל ה1י Kל סרו תו� א ל לה ם־בא כג וא ם: Fדרכיכ מו �ש ונ' ם Mאתכרי oבק ם כ� עמ' י pף־אנ א1 י qכת ל1 כד וה� רי: Fק י עמ2 ם כת4 הל1 וי באת Yם: כה וה Fאתיכ ט ל־ח1 ע ע1 ב1 ני ש� ם־א' י אתכם ג1 Dוהכיתם Mריכ אל־ע� ם פת� אס1 Fונ ית ם־בר נק1 מת נק רב ח ם עליכ

א י� ת שמ� ואתן י� קפכון ר ת� ת יק� ר י� יט ואתב�

א ת� אח� מל� א רזל� כפ� קיפין ת� ויכון על� די א ש� א כנח� א דתחותיכון חסינ� רע� א וא� מטר�נו חיליכון לריק� כ ויסופון פירין: ד מלמעב�א רע� ן א� ה ואיל� לת� ת על� רעכון י� א תתן א� ול�שיו י בק� מ� כון קד� כא ואם תה� יתן אבה: א ל�ה א� א למימרי ואוסף לאת� ל� ב� א תיבון לק� ול�רי בכון ע כחוביכון: כב ואג� א שב� ח� עליכון מ�ת י� ותשיצי תכון י� כל ותת� א ר� ב� ת חיו� ת י�תכון: אורח� ן די� ויצ� תכון י� זער ות� בעירכון כון א תתרדון למימרי ותה� כג ואם באלין ל�

עמכון א אנ� ף א� ך כד ואה� שיו: בק� י מ� קד�ל ע� ע שב� א אנ� ף א� תכון י� לקי וא� שיו בק�א רב� טלין בח� עליכון דק� יתי כה וא� חוביכון: רתון עב� ד� ל ע� א פרענות� מנכון רעון ויתפ�לקרויכון נשון ותתכ� א ית� אור� מי פתג� ל ע�

רש“י

פרשת בחקתי כו / יט־כה 700 / ספר ויקרא


19 I will break the pride of your might; I will make your heaven like iron and your land like copper. 20 Your strength will be spent in vain; your land will not give its produce and the tree of the land will not give its fruit. 21 If you behave casually with Me and refuse to heed Me, then I shall lay a further blow upon you — seven ways, like your sins. 22 I will incite the wildlife of the field against you and it will leave you bereft of your children, decimate your livestock, and diminish you; and your roads will become desolate. 23 If through these you will not be chastised toward Me, and you behave casu-ally with Me, 24 then I, too, will behave toward you with casualness; and I will strike you, even I, seven ways for your sins. 25 I will bring upon you a sword, avenging the vengeance of a covenant, you will be gathered into your cities;

The second series

The third series

The fourth series

9. Ibid. v. 8. 10. A vain oath is when someone swears about something obvious, or something that is obviously false, or he swears to do something that is impossible. A false oath is not obviously false. 11. See Schottenstein Edition, note 15, for the common theme between these four sins. 12. Above, 19:12. 13. Above, 22:32. 14. Shemos 31:14. 15. One of the rules used in the Oral Law to understand the Torah’s intent is gezeirah shavah: Where similar words (or sometimes words with similar meanings) appear in different places, the reference links the pesukim so that they shed light on one another. A gezeirah shavah must be based on a tradition handed down from Sinai. 16. 33:25. 17. 1:8.

a teaching about our pasuk. The pasuk says, And I will break the pride of your might. And it was taught that this pasuk refers to the bulaos, the rich of Yehudah. We see from this teaching that the word “bulei” refers to the rich.

We know from another pasuk that the term butei re-fers to poor people. It says,9 veha’aveit ta’avitenu (עבט וה�עביטנו which means, you shall lend him. This shows that ,(ת�the word avat (עבט) means loan, and butei (בוטי), means people who have taken loans. The word is used to refer to poor people, since they are the ones who usually borrow money (Gittin 36b-37a).

סרו לי .23 If through these you will — ואם באלה לא תו�not be chastised toward Me.

� Punishment for False Oaths and Other Sinsוחלול שקר, ת ושבוע� וא, ש� ת שבוע� עון ב� לי. סרו תו� לא באלה ואם עטין, ם מתמ� ד� ה, ובני א� ל� ה כ� ה, ובהמ� ב� ה ר� ע� ה ר� י� ת, ח� ב� שם, וחילול ש� ה�תקרי ל א� לי“, סרו תו� לא באלה ”ואם ר שנאמ� משתוממין, כים דר� וה�דה ש� ת ה� י� כם את ח� חתי ב� ה, וכתיב (פסוק כב) ”והשל� ל� א בא� ”באלה“ אל�קר ש� ל� בשמי בעו תש� ”ולא יב) יט, (לעיל שקר ת בשבוע� וכתיב ,” וגו‘ ללו שם כתיב (לעיל כב, לב) ”ולא תח� “, ובחלול ה� לת� את שם אלהיך� וחל�ת“ לליה� מות יומ� ת כתיב (שמות לא, יד) ”מח� ב� דשי“, ובחלול ש� את שם ק�

ת שקר (שבת לג.): ליף חילול חילול משבוע� וי�Since the Torah is written without vowels, the word

be’eilah (באלה, through these) can be vowelized to read be’alah (ה ל� -meaning, an oath. Read this way, the pa ,(בא�suk is saying that the people will suffer the punishments listed in the previous pasuk “on account of the oath”; that is, false oaths (שקר ת and oaths that they made in (שבוע�vain (וא ת ש� 10.(שבוע�

There will be an increase in wild beasts (I will incite the wild animals of the field against you); and due to their attacks, cattle will be destroyed (it will decimate your livestock); the human population will decrease (it will

diminish you); and the highways will become deserted (and your roads will become desolate).

These punishments also come for desecrating the Name of Hashem or desecrating the Shabbos.11 A pasuk about swear-ing falsely says,12 You shall not swear falsely by My Name, thereby “desecrating” (vechilalta, לת� the Name of your (וחל�God. We see that a form of the word “desecration” is written about swearing falsely. A form of this same word is written about desecrating Hashem’s Name (sechalelu, ללו and 13(תח�desecrating the Shabbos (mechaleleha, לליה� 14.(מח�

We learn from a gezeirah shavah15 that the same punish-ment that comes as a result of false oaths — wild beasts — also comes as a result of desecrating Hashem’s Name or the Shabbos (Shabbos 33a).

ם ברית .25 I will bring upon — והבאתי עליכם חרב נקמת נק�you a sword, avenging the vengeance of a covenant.

� Punishment for Neglecting Torah Study and for Injustice

דין, ועיוות ה� דין, עון עינוי ה� ם ברית. ב� והבאתי עליכם חרב נקמת נק�ם ד� א, ובני א� צורת ב� ה, ודבר וב� ב� ה ר� ה, חרב וביז� דין, וביטול תור� וקלקול ה�ל, דכתיב ”והבאתי עליכם ם במשק� חמ� ן שבעין, ואוכלין ל� אוכלין ואינ�ר (ירמיהו לג, ה, שנאמ� א תור� ם ברית וגו‘ ”, ואין ברית אל� חרב נקמת נק�כם ל� ”בשברי כו) (פסוק וכתיב ,” וגו‘ ה יל� ל� ו� ם יומ� בריתי לא ”אם כה) י ט� ן במשפ� ע� ן ובי� ע� שים וגו‘ ”, וכתיב (פסוק מג) ”י� פו עשר נ� טה לחם וא� מ�

סו“ (שבת לג.): א� מ�The term bris (ברית), covenant, refers specifically to the

Torah. We know this because a pasuk in Yirmiyah says,16 if not for My covenant “day and night,” and we know from a pasuk in Yehoshua17 that the term “day and night” is a reference to Torah study. Our pasuk says that if the people neglect Torah study, they will be invaded (I will bring upon you a sword); their possessions will be plundered (you will be gathered into your cities); and they will suffer a plague



of pestilence (I will send a pestilence among you).The next pasuk adds additional punishments: There

will be famine (when I break for you the staff of bread, ten women will bake in one oven); people will not become satisfied when they eat (you will eat and will not be sated); and food will be in such short supply that they will have to weigh everything they eat (they will bring back their bread by weight).

These punishments will also be given for improper judg-ments by the courts. The pasuk below says,18 because they were revolted by “mishpatai” (י ט� .My ordinances ,(במשפ�The word mishpatai also means My judgments. This hints at judges who corrupt justice and hand down incorrect judgments; this leads to the same punishments mentioned here (Shabbos 33a).

� True Vengeanceקם“ (שמות כא, כ). קם ינ� א, ”נ� ני� ם ברית. ת� והבאתי עליכם חרב נקמת נק�ה הוא, כשהוא אומר ”והבאתי עליכם חרב נקמת ה זו איני יודע� מ� נקימ�ייף (סנהדרין נב:; ירושלמי סנהדרין ז, א; ז, ג): ה זו ס� ם ברית“, הוי אומר נקימ� נק�

The words nokemes nekam (ם נק� avenging the 19,(נקמת

vengeance, in our pasuk helps us understand similar words in a different pasuk.

A pasuk about someone who kills his slave says nakom yinakeim (קם ינ� קם he shall surely be avenged, but it ,(נ�does not say how he will be punished. Since in our pasuk vengeance means death by the sword, we learn that the killer’s punishment is execution by sword (Sanhedrin 52b; Yerushalmi Sanhedrin 7:1, 7:3).

ד .26 נור אח� חמכם בת� שים ל� פו עשר נ� Ten women will — וא�bake your bread in one oven.

� One Ovenא ר: אין לחם אל� ב� ה ס� בי יהוד� ד. ר� נור אח� חמכם בת� שים ל� פו עשר נ� וא�ד“, נור אח� חמכם בת� שים ל� פו עשר נ� א. . . דכתיב ”וא� ר� נור מעיק� ת� פוי ב� א� ה�רוי ד אין ק� נור אח� פוי בת� רוי לחם, ושאין א� ד ק� נור אח� פוי בת� א� לחם ה�

לחם (פסחים לז:):Our pasuk talks about the women baking “bread” in

“one oven” (ד אח� נור According to one opinion, we .(בת�learn from this that the only type of dough that has the mitzvah of separating challah20 is a dough that is baked

18. Pasuk 43. 19. Shemos 21:20. 20. When one makes a certain amount of dough, there is an obligation to separate a small piece and give it to a Kohen. This piece of dough is called challah. See Bamidbar 15:18-21.

צרים ד האויבים ה� תם בי� דבר ונת� ל ידי ה� חתי דבר בתוככם. וע� ושל�ים (בבא קמא פב:) וכשהם מוציאים מת בירושל� עליכם, לפי שאין מלינים את ה�טה לחם. לשון מת לקברו נתנים בי�ד אויב (תורת כהנים שם): (כו) מ� את ה�טה לחם. אשבור טה עז“ (ירמיה מח, יז): בשברי לכם מ� משען, כמו ”מ�ד אוכל (תורת כהנים שם ב) והם חצי רעב: ואפו עשר נשים לכם כל מסע�משקל. חמכם ב� נור אחד. מחוסר עצים (שם): והשיבו ל� חמכם בת� ל�יושבות והן נור ת� ב� ברת ומשת� נפולת ת פ� עשית ונ� נרקבת תבואה ה� שתהא לתם ולא תשבעו. זהו אכ� לקם ביניהם (שם): ו� שברים לח� ושוקלות את ה�שבר דבר, מצור, חרב, פורעניות: ע שב� הרי לחם. ים ב� מע� בתוך ה� מארה מנין, תם“ אינה מן ה� ים. ”ונת� מע� ת נפולת, מארה ב� טה לחם, חוסר עצים, פ� מ�מניכם. מין עבודה זרה היא החרב: (ל) במתיכם. מגדלים ובירניות: ח�תי את מנים: ונת� מה קרויין ח� ח� עמידין ב� ל שם שמ� גות, וע� ג� ל ה� עמידין ע� שמ�

שקים אותם, וכרסו פגריכם. תפוחי רעב היו, ומוציאים יראתם מחיקם ומנ�פשי אתכם. זה סילוק שכינה (שם): ת ונופל עליה (שם ד): וגעלה נ� ע� נבק�השמתי תי את עריכם חרבה. יכול מאדם, כשהוא אומר ”ו� (לא) ונת�”חרבה“, יים מק� אני מה הא אמור. אדם הרי לב) (פסוק הארץ“ את אני השמותי את מקדשיכם. יכול מעובר ושב (תורת כהנים פרשתא א, ד): ו�קרבנות, כשהוא אומר ”ולא אריח“ הרי קרבנות אמורים, הא מה אני מן ה�יירות של ישראל שהיו גדודיות (שם) ש� השמותי את מקדשיכם“, מן ה� יים ”ו� מק�ר בנים ובנות, ת בש� ע פורעניות: אכיל� דשות ונועדות לבא שם. הרי שב� מתק�ידי ל אלא ע� כאן פורענות אין מנים ת ח� כרית� ים. הרי שת� ת במות, שמד� וה�תי את פגריכם גות ויכרתו. ”ונת� ג� מנים שבראשי ה� ח� בירניות יפלו ה� ת ה� שמד� ה�גדודיות ן ערים, שממון מקדש מן ה� ע. חרב� רב� וגו‘ ” הרי שלש. סלוק שכינה א�

ע: ולא אריח� קרבנות, הרי שב�

כם י ל' Bב: כו בשברYם ביד־אוי ת� ונת1 ם בר בתוככ ד חתי mושליבו ד והש0 נור אח' חמכם בת1 ים ל1 Dש שר נ' פו ע\ א' חם ו טה־ל מ1ם־ עו: ס כז וא תשב� א ול ם לת� אכ1 ו ל משק@ ב1 ם חמכ� ל1ם כ� י עמ' כת0 ל1 רי: כח וה� Fי בק ם עמ2 כת4 הל1 י ו Kא תשמעו ל בזאת לם: Fאתיכ ט ל־ח1 ע1 ע ב1 ני ש� ף־א' א1 אתכם י Dויסרת רי oת־ק חמ1 בי לו: ל והשמדת Yם תאכ ר בנתיכ� Xם ובש Mר בניכ ם בש� לת� אכ1 כט ו

ל־ ם ע1 תי את־פגריכ ת1 ם ונ� ניכ Pמ תי את־ח1 ם והכר1 מתיכ את־ב'ריכם י את־ע� Dת ת1 לא ונ� ם: Fי אתכ פש2 ה נ1 Rעל וג� ם Mגלוליכ י lפגרם: Fיח1 ניחחכ lיח1 בר א אר ם ול Mי את־מקדשיכ השמות2 ה ו חרב'

א סרון ביד� א ביניכון ותתמ� נ� רי מות� ואג�א ר לכון סעיד מיכל� ה: כו בדאתב� נא� דס�ד א ח� נור� חמכון בת� נשין ל� ר ן עס� פי� וי�ותיכלון א תקל� במ� חמכון ל� ויתיבון בלון א תק� א ל� א תשבעון: כז ואם בד� ול�ך שיו: כח ואה� י בק� מ� כון קד� למימרי ותה�ף א� תכון י� וארדי ז רג� בתקוף עמכון כט ותיכלון חוביכון: ל ע� ע שב� א אנ�תיכלון: תיכון בנ� ר ובש� בניכון ר בש�ת י� צץ ואק� תיכון מ� ב� ת י� ל ואשיצי ל פגור ת פגריכון ע� חניסנסיכון ואתן י�תכון: לא ואתן חק מימרי י� תכון ויר� עו� ט�קדשיכון ת מ� א ואצדי י� ד� ת קרויכון צ� י�תכון: כנש� ן קרב� א עו� בר� בל אק� א ול�

רש“י

פרשת בחקתי כו / כו־לא 702 / ספר ויקרא


then I will send a pestilence among you and you will be delivered into the hand of your enemy. 26 When I break for you the staff of bread, ten women will bake your bread in one oven, and they will bring back your bread by weight; you will eat and not be sated. 27 If despite this you will not heed Me, and you behave toward Me with casualness, 28 I will behave toward you with a fury of casualness; I will chastise you, even I, seven ways for your sins. 29 You will eat the flesh of your sons; and the flesh of your daughters will you eat. 30 I will destroy your altars and decimate your sun-idols, I will cast your carcasses upon the carcasses of your idols, and My Spirit will reject you. 31 I will lay your cities in ruin and I will make your sanctuaries desolate; I will not savor your satisfying aromas.

The fifth series

21. See Schottenstein Edition, note 21. 22. Pasuk 33. 23. See Schottenstein Hebrew Edition, 64a note 2.

once, in a single oven, not a dough that was fried and then baked (Pesachim 37b).21

מתיכם .30 דתי את ב� .I will destroy your altars — והשמ�

� Punishment for Idolatryל וע� אלילים ת עבוד� ל ע� ם עול� ל� א ב� לות ג� מתיכם. ב� את דתי והשמ�ת אלילים ל עבוד� רץ: ע� א� ת ה� ל שמיט� מים וע� ל שפיכות ד� יות וע� גלוי ער�הוא רוך ב� דוש ק� ה� הם ל� ר מ� א� מתיכם“, ב� את דתי ”והשמ� ר שנאמ�אתכם גלה מ� אני ף א� אלילים ת עבוד� ב� רוצים תם וא� הואיל אל: לישר�מתיכם“ דתי את ב� ר ”והשמ� ך נאמ� ת אלילים, לכ� ם עבוד� קום שיש ש� במ�

(אבות דרבי נתן לח, ד):Our pasuk hints at what happens when people worship

idols. It says that Hashem will destroy “your altars” that were used for idolatry. Hashem tells the Jews, “Since you have chosen to worship idols, I will destroy your altars and exile you to a foreign land, where the idols with their altars are located” (Avos DeRabbi Nassan 38:4).

ל פגרי גלוליכם תי את פגריכם ע� ת� I will cast your — ונ�carcasses upon the carcasses of your idols.

� Another Sourceגלין ומ� ם, עול� ל� א ב� לות ג� בים. . . כוכ� ת עבוד� עון ב� פגריכם. את תי ת� ונ�תי ת� בים כתיב ”ונ� ת כוכ� עבוד� ן. . . וב� ויושבין במקומ� אין אחרים ן, וב� אות� ,” וגו‘ מקדשיכם את השמותי ”ו� לא) (פסוק וכתיב ,” וגו‘ פגריכם את

גוים“ (שבת לג.): רה ב� (פסוק לג) ”ואתכם אז�We learn from our passage that idolatry leads to exile.

Our pasuk discusses the people sinning with idols. The next pasuk says that Hashem will make the Beis HaMik-dash desolate. And the pasuk below adds,22 I will scatter you among the nations (Shabbos 33a).

� It Really Happenedב ע� ר� תפוחי ל ע� זר מח� ה י� ה� דיק צ� ה� הו אלי� מרו, א� פגריכם. את תי ת� ונ�ר מ� ה. א� שפ� א� ל ב� פוח� ומוט� ה ת� י� א תינוק שה� צ� ת מ� ח� ם א� ע� ים. פ� ל� שבירוש�ר לו: כלום מ� ה פלונית אני, א� ח� ר לו: ממשפ� מ� ה? א� ת� ה א� ח� לו: מאיזה משפ�אני אם לו: ר מ� א� ממני, חוץ או ל� לו: ר מ� א� ה? ח� משפ� ה מאות� ייר נשת�ל ר לו: אמור בכ� מ� ר לו: הן, א� מ� מד? א� ה ל� ת� י בו א� ה ח� ת� ר שא� ב� מדך� ד� מל�זכיר בשם ס שלא לה� ר לו: ה� מ� ד“, א� אל ה‘ אלהינו ה‘ אח� ע ישר� יום ”שמ�ה שק� ה ומנ� בק� תו מחיקו ומח� ד הוציא ירא� ביו ואמו. מי� ה‘ שלא לימדו א�

ה מ� יים לק� , ליה� ע� הוא ל פ� ונ� רץ א� ל� תו ירא� ה פל� ונ� כריסו ה שנבקע� ד ע�ל פגרי גלוליכם“ (סנהדרין סג:־סד.): תי את פגריכם ע� ת� ר ”ונ� שנאמ�

The following story was a fulfillment of our pasuk, I will cast your carcasses upon the carcasses of your idols:

At the time of the Destruction of the Beis HaMikdash, Eliyahu HaNavi would seek out the children in Yerusha-layim who were bloated from hunger. He once found a child who was bloated and was thrown into a trash heap.

Eliyahu asked him, “Which family are you from?” He named his family, and Eliyahu asked, “Is there anyone else left from that family?”

He replied, “No one, except me.”Eliyahu said to him, “If I teach you something by which

you will merit to live, will you learn it?”“Yes,” the boy answered.Eliyahu said to him, “Say Shema every day.”The child replied, “Be silent! Do not mention the Name

of Hashem, which my parents never taught me!”23

Immediately, the child took an idol from his lap, em-braced it, and kissed it until his stomach split open from hunger, the idol fell to the ground, and he fell on top of it (Sanhedrin 63b-64a).

השמתי את מקדשיכם .31 And I will make your — ו�sanctuaries desolate.

� Always a Sanctuaryאין ב ר� שח� כנסת ה� בית ה: יהוד� בי ר� ר מ� א� מקדשיכם. את השמתי ו�לתוכו פורשין ואין לים, חב� בתוכו פשילין מ� ואין בתוכו, ספידין מ�ר א, שנאמ� נדרי� פ� גו פירות, ואין עושין אותו ק� ל ג� מצודות, ואין שוטחין ע�

ף כשהן שוממין (מגילה כח.): ן א� ת� השמתי את מקדשיכם“, קדוש� ”ו�Our pasuk says that the “sanctuaries” will be desolate.

We learn from this that even when they lie desolate, the synagogues remain “sanctuaries,” maintaining their sanc-tity.

All of the laws that apply to an existing synagogue re-main in effect even after it is no longer in use. It is therefore forbidden to eulogize an ordinary person there, nor twist ropes, spread nets, or spread fruit to dry there, nor may one use that place as a shortcut (Megillah 28a).



בתתיה .34 רץ את ש� א� ז תרצה ה� Then the land will be — א�appeased for its sabbaticals.

� Punishment for Neglecting Shemittahלות ת שמיטין ויובלות ג� ט� שמ� עון. . . ה� בתתיה. ב� רץ את ש� א� ז תרצה ה� א�ז ”א� כתיב ן. . . במקומ� ויושבין אחרים אין וב� ן, אות� גלין ומ� ם, עול� ל� א ב�תם בארץ אויביכם וגו‘ ”, ה וא� מ� ש� בתתיה� כל ימי ה� רץ את ש� א� תרצה ה�

ה תשבת“ (שבת לג.): מ� ש� ל ימי ה� וכתיב (פסוק לה) ”כ�רץ, א� ת ה� ל שמיט� ם. . . ע� עול� ה ל� א� לות ב� בתתיה. ג� רץ את ש� א� ז תרצה ה� א�רוך דוש ב� ק� הן ה� ר ל� מ� “, א� בתתיה� רץ את ש� א� ז תרצה ה� ר ”א� ין? שנאמ� מנ�מט אתכם. רץ היא תש� א� מטים את ה� תם מש� אל: הואיל ואי א� הוא לישר�ך לכ� . מאליה� מט תש� היא ה אות� מטים מש� תם א� שאין חים יר� ר מספ�ה תשבת מ� ש� ימי ה� ל , כ� בתתיה� ת את ש� והרצ� רץ א� ז תשבת ה� ר ”א� נאמ�

“ (אבות דרבי נתן לח, ד): ליה� בתתיכם בשבתכם ע� ה בש� בת� את אשר לא ש�Our pasuk says that after the land is left desolate, it will

be appeased for the unkept Shemittah years.24 If the Jews do not let the land rest while they are living there, the pa-suk warns that the land will “rest from them,” forcing them out. A pasuk above25 (and your foes who dwell upon it) tells us that in their absence other people will come to the land to take the Jews’ place.

The next pasuk says, All the years of its desolation it will rest, whatever it did not rest during your sabbaticals when you dwelled upon her. The Torah is saying that that the years of the exile will equal the number of Shemittah years that were not observed (Shabbos 33a; Avos DeRabbi Nas-san 38:4).26

24. Every seventh year is Shemittah, a Sabbatical year. Fields may not be worked, produce of that year is regarded as ownerless, tithes are not separated, and debts are forgiven. 25. Pasuk 22. 26. See Schottenstein Edition, Shabbos note 27.

ימצאו שלא לישראל, טובה מדה זו הארץ. את אני השמתי ו� (לב) (לג) ה): ו, פרק (שם מיושביה שוממה שתהא רצם בא� רוח� ת ח� נ� האויבים גוים. זו מדה קשה, שבשעה שבני מדינה גולים למקום ואתכם אזרה ב�זורה ה� כאדם מזרה, כב� נזרו וישראל חמין, ומתנ� זה את זה רואים אחד הריקתי. כששולף חבירתה (שם ו): ו� ת מהן דבוקה ב� ח� שעורים בנפה ואין א�הר, חוזרת מ� אינה חריכם א� נשמטת ה� חרב ומדרשו, נדן. ה� מתרוקן חרב ה�רצכם שממה. חזור (שם ז): והיתה א� ים ואין סופן ל� מ� כאדם שמריק את ה�לכם נראות חרבה יהיו עריכם כך ומתוך לתוכה, לשוב הרו תמ� שלא כאלו חזור ל� וסופו ומעירו רמו ומכ� מביתו גולה שאדם שבשעה חרבות, אז (לד) א): ז, (פרק כהנים ת בתור� שנויה כך חרבים. וביתו רמו כ� אין מלך ל� והרצת. שמטותיה: ל ע� ס שכע� מקום ה� ס ע� כ� את ייס תפ� תרצה.

ומ‘‘ם מה. לשון העשות, ימי הש� בתותיה: (לה) כל לאת] את ש� [נ“א: למ�דגש במקום כפל שממה: את אשר לא שבתה. שבעים שנה של גלות שנים שהכעיסו ישראל שמטה ויובל שהיו ב� בבל הן היו כנגד שבעים שנות ה�היו ותשעים מאות שלש שנה. ושלשים מאות ע רב� מקום, א� לפני ה� רצם בא�הכעיסו יהודה ובני שבטים, ה� עשרת שגלו ד ע� לארץ משנכנסו עונם שני ר ים. הוא שנאמ� ד חרבות ירושל� שבטים ע� רבעים שנה משגלו עשרת ה� לפניו א�ל בת ע� שמאלי וגו‘, וכלית את אלה וגו‘, ושכ� ל צדך ה� ב ע� תה שכ� ביחזקאל ”וא�רבעים יום“ (יחזקאל ד, ד-ו) ונבואה זו ימני ונשאת את עון בית יהודה א� צדך ה�מלך יהויכין (שם א, ב) ועוד עשו שש חמישית לגלות ה� שנה ה� נאמרה ליחזקאל ב�שה חמשים ר שנות מנ� רבעים ושש. ואם תאמ� ד גלות צדקיהו, הרי א� שנים ע�שה עשה תשובה שלשים ושלש שנה, וכל שנות וחמש היו (מלכים־ב כא, א), מנ�

ם יביכ א יה' ל ע' ממו וש� רץ א. את־ה' י אנ2 י השמת0 לב ו

ם חריכ� י א יקת0 הר< ה בגוים ו ה: לג ואתכם אזר\ ים ב� הישב2ז ה: לד א' היו חרב� ם י< ריכ� ה וע� מ' ה ארצכם שמ' ית, רב וה� ח.רץ ם בא\ ת� ה וא1 מ' ש1 י *ה' Cיה' כל ימ בתת רץ את־ש1 א' ה ה' תרצל־ יה: לה כ' Fבתת ת את־ש1 Vרץ והרצ א' ת ה' ז תשב� ם א Mיביכ אם בתתיכ� ה בש1 xבת ר לא־ש� yת אש Cה תשבת א Vמ ש1 י *ה' ימ%מרך אתי והב[ ם כ ב' ים Bנשאר לו וה1 יה: Fל ע' ם בשבתכ4ף נד' ה ל\ ע' קול ם את' ף ורד� ם Mיביה א ת בארצ ם ב' בלב'יו pח יש־בא' שלו א< ף: לז וכ� Yין רד פלו וא% רב ונ� Tת־ח ס1 zסו מנ ונ'י lלפנ ה תקומ' כם ל' ה הי? ולא־ת< ין א. ף Cורד רב כמפני־ח�ם: Fיביכ רץ א ם א� ה אתכ Pכל ם וא� Kם בגוי אבדת� ם: לח ו Fיביכ אם Mיביכ א ת בארצ ם עונ' ב קו ימ1 ם כ ב' ים Bנשאר לט וה1

* ש' דגושה

עלי ה ב� דון על� א ויצ� רע� ת א� א י� לב ואצדי אנ�

ביני ר ד� תכון אב� לג וי� ה: תבין ב� די� ביכון דב�א רב� בח� טלין דק� תריכון ב� רי ואג� א י� ממ� ע�א: רב� וקרויכון יהון ח� א די� רעכון צ� ותהי א�יומין א כל ה� ת שמט� א י� רע� רעי א� לד בכן ת�

ביכון דב� עלי ב� ע אר� ב� תון וא� ת צדיא� די א: ה� שמט� ת י� ותרעי א רע� א� שמט ת� בכן א די ל� ת י� שמט ת ת� צדיא� די יומין ל לה כ�

ה: תבין על� הויתון י� ד ת בשמטיכון כ� שמט�בלבהון א בר� ל ת� ע� וא� בכון ארון לו ודישת�א רפ� ל ט� תהון ק� נאיהון וירדוף י� א דס� רעת� בא�טלין ם דק� ד מעירוק מן קד� קיף ויערקון כ� דש�ר קלון גב� דיף: לז וית� א ויפלון ולית דר� רב� בח�ית דיף ל� א ור� רב� טלין בח� ם דק� חוהי כמקד� בא�ביכון: עלי דב� ם ב� ה קד� א תהי לכון תקומ� ול�ע תכון אר� ר י� מ� א ותג� י� ממ� לח ותבדון ביני ע�

ארון בכון יתמסון ביכון: לט ודישת� עלי דב� ב�ביכון דב� עלי דב� א רעת� בא� בחוביהון

רש“י

פרשת בחקתי כו / לב־לט 704 / ספר ויקרא


32 I will make the land desolate; and your foes who dwell upon it will be desolate. 33 And you, I will scatter among the nations, I will unsheathe the sword after you; your land will be desolate and your cities will be a ruin. 34 Then the land will be appeased for its sabbaticals during all the years of its desola-tion, while you are in the land of your foes; then the land will rest and it will appease for its sabbaticals. 35 All the years of its desolation it will rest, whatever it did not rest during your sabbaticals when you dwelled upon her. 36 The survivors among you — I will bring weakness into their hearts in the lands of their foes; the sound of a rustling leaf will pursue them, they will flee as one flees the sword, and they will fall, but without a pursuer. 37 Man will stumble over his brother as in flight from the sword, but there is no pursuer; you will not have the power to withstand your foes. 38 You will become lost among the nations; the land of your foes will devour you. 39 Because of their iniquity, your remnant will disintegrate in the lands of your foes;

27. Yeshayah 27:13. 28. 119:176. 29. See Schottenstein Edition, notes 57-59.

חיו .37 שלו איש בא� Man will stumble over his — וכ�brother.

� The Need to Protestזה. . . ב� זה ערבים ן שכול� מד מל� חיו, א� עון ב� איש חיו. בא� איש שלו וכ�

ם למחות ולא מיחו (סנהדרין כז:, שבועות לט.): ד� ה בי� י� שה�Our pasuk can be understood to mean that a man will

stumble over the sins of his brother. This teaches that all Jews are guarantors for one another. Just as a guarantor of a loan must pay the borrower’s debt, so too one Jew will be punished for the sin of another Jew.

However, this is true only when he was able to prevent or protest the other person’s sinful actions and he did not do so (Sanhedrin 27b; Shevuos 39a).

גוים .38 דתם ב� אב� You will become lost among the — ו�nations.

� Lost and Foundבינו ר משה ר� ז� ע גזירות ג� רב� א: א� ר חנינ� בי יוסי ב� ר ר� מ� גוים. א� דתם ב� אב� ו�גוים“, דתם ב� אב� ר: ”ו� מ� ה נביאים וביטלום. . . משה א� ע� רב� או א� אל, ב� ל ישר� ע�דול ר ג� ע בשופ� ק� הוא ית� יום ה� ה ב� י� ר (ישעיהו כז, יג) ”וה� מ� הו וא� עי� א יש� ב�ב ה ר� תקיף ל� גוים“, מ� דתם ב� אב� א ”ו� אי קר� א מה� ב: מסתפינ� ר ר� מ� וגו‘ ”. א�

עיתי כשה קשת דכתיב (תהלים קיט, קעו) ”ת� מתב� ה ה� אביד� א כ� א: דלמ� פ� פ�איביכם“. ארץ אתכם ה כל� ”וא� א דקר� א מסיפ� א “. אל� בדך� קש ע� אבד ב�

ת קישואין ודילועין (מכות כד.): אכיל� א כ� א: דלמ� ר זוטר� ה מ� תקיף ל� מ�The word va’avad’tem (דתם אב� in our pasuk can mean (ו�

either “you will disappear” or “you will become lost.”According to one opinion, Moshe was saying that, in ex-

ile, the Jewish nation would disappear, never returning to Eretz Yisrael. To counteract this dire prospect, the prophet Yeshayah later said,27 ha’ovdim, (אבדים those “who were ,(ה�lost,” in the land of Assyria will come. . .to Yerushalayim. They will be lost among the nations during their exile, but they will not perish.

A second opinion holds that Moshe meant only, you will become lost. We see a similar use in a pasuk in Tehillim,28 I have strayed like a lost sheep, seek out Your servant. The nation cries out that it is like a lost sheep and begs Hashem, “Seek out Your servant and redeem him from exile.”

When our pasuk continues, the land of your foes will devour you, it also does not mean that the Jews will be completely destroyed. The pasuk should be understood to mean that the Jews will be consumed the way cucumbers and gourds are consumed; some are eaten, but others are left on the vine (Makkos 24a).29

ים ת חלק (סנהדרין קג.), ושל אמון שת� גד� ים, כמו שאמרו בא� רשעו עשרים ושת�ת עשרה ליהויקים (שם כג, לו), וכנגדן לצדקיהו (שם כד, ח� (מלכים־ב שם יט), וא�ע מאות ושלשים ושש שנה שמיטין ויובלות שבהם, והם רב� חשוב לא� יח). צא ו�מאות ע רב� לא� הרי יובלות, ושני שמיטין עשרה ע רב� א� למאה, עשרה שש ע, לשלשים ושש שנה חמש שמיטות, הרי שבעים חסר אחת, רב� שנה ששים וא�שלמת לשבעים [נ“א: ואותו יובל שגלו מ� שמטה ה� ועוד שנה יתירה שנכנסה ב�עליהם נגז�ר שבעים שנה שלמים. וכן הוא ב להם], ו� עונם נחש� שלא נגמר ב�שבעים לאות למ� וגו‘ בתתיה ש� את הארץ רצתה ד ”ע� ימים ה� בדברי אומר (תורת לבב ורוך ד ח� פ� והבאתי מרך. (לו) לו, כא): (דברי הימים־ב שנה“ כהנים פרק ז, ג). מ‘‘ם של ”מרך“ יסוד נופל הוא, כמו מ‘‘ם של ”מועד“ ושל

נדף. עלה אותם: רודפים הורגים כאילו חרב. ת מנס� ונסו ”מוקש“: רגומו, ת� וכן קול, ומוציא שקש ומק� חר א� עלה ל ע� כהו ומ� הודפו שהרוח� ”שקיפן ו), מא, (בראשית קדים“ ”שדופות חבטה, לשון דשקיף“, רפא ט� ל ”ק�רגומו של דלת, וכן ת� ת ה� שקוף (שמות יב, כב), מקום חבט� קידום“, והוא לשון מ�שקופי“: (לז) וכשלו איש באחיו. כשירצו לנוס בורה (שם כא, כה), ”מ� ח�יכשלו זה בזה כי יבהלו לרוץ: כמפני חרב. כאילו בורחים מלפני הורגים וכל שעה סבורים שאדם רודפם. ומדרשו (תורת כהנים ד ח� בלבבם פ� שיהא עונו ב� נכשל זה אחיו] בשביל [נ“א: באחיו“ איש ”וכשלו כז:) סנהדרין ה; שם גוים. ב� דתם אב� ו� (לח) בזה]: [נ“א: לזה זה ערבין ישראל שכל זה של גולה: מתים ב� כשתהיו פזורים תהיו אבודים זה מזה: ואכלה אתכם. אלו ה�

רש“י



קו .39 ם ימ� ם את� עונת אבת� ף ב� And also in the sins of — וא�their fathers, with them they shall wither away.

� The Father’s Sinsבידיהם אבותיהם עשה מ� כשאוחזין קו. ימ� ם את� ם אבת� עונת ב� ף וא�

(סנהדרין כז:):Our pasuk seems to say that children will be punished

for their parents’ sins, yet another pasuk30 tells us, Fathers shall not be put to death because of sons, and sons shall not be put to death because of fathers; a man should be put to death for his own sin, telling us that this is not so?!

The term “with them” (ם in our pasuk also connects (את�to the beginning of the pasuk. Our pasuk is therefore say-ing, And also in the sins of their fathers [that are] with them, shall they wither away. Only if children continue the sinful practices of their father — so that the sins of their fathers

are with them — will they be punished for their father’s sins together with the punishment for their own sins (Sanhedrin 27b).

עקוב .42 רתי את בריתי י� כ� I will remember My — וז�covenant with Yaakov.

� One of Sevenהו מ� עקב בי� ברית. . . כרותי בות א� ה שבע� עקוב. י� בריתי את רתי כ� וז�

עקוב“ (כלה רבתי ג): רתי את בריתי י� כ� אומר ”וז�Our pasuk mentions Hashem’s covenant with Yaakov.

He is one of the seven of our ancestors with whom Hashem made a treaty (Kallah Rabbasi §3).

� The Virtue of Patienceר מצוות ם אילו בקשו ליטול שכ� עול� עקוב. אבות ה� רתי את בריתי י� כ� וז�שמשה הוא לבניהם? יימת ק� זכות ה� ה ית � ה� ן מאיכ� זה, ה� ם עול� ב� שו שע�

עקוב“ (ירושלמי סנהדרין י, א): רתי את בריתי י� כ� אל, ”וז� ר לישר� מ� א�

30. Devarim 24:16.

עשה כשאוחזים מ� עונת אבתם אתם. [כשעונות אבותם אתם] (לט) ב�סו ימ� כמו סה המ� לשון קו. ימ� ב): ח, פרק כהנים (תורת בידיהם אבותיהם ו): לח, (תהלים בורתי“ ח� קו ”נמ� יב), יד, (זכריה בחריהן“ קנה ”תמ� וכמו שלא לישראל, מדה טובה זו אביאם. צמי אני בע� (מא) והבאתי אתם. ניחם מ� איני אני עשיהם, כמ� עשה נ� האומות בין וגלינו הואיל אומרים יהיו ל רוחכם ר ”והעלה ע� י, שנאמ� ת כנפ� ח� חזירן לת� י ומ� עמיד אני את נביא� אלא מ�י אני וגו‘, אם לא ביד חזקה וגו‘ ” (יחזקאל כ, לב-לג; תורת היו לא תהיה וגו‘, ח�גח הוא“ (שמות כא, לו) ע כי שור נ� ע. כמו ”או נוד� כהנים שם ה): או אז יכנ�ע לבבם וגו‘: ואז ירצו את י, שמא אז יכנ� חר,] אול� ע. [לשון א� אם אז יכנ�עקוב. רתי את בריתי י� ל עונם ביסוריהם: (מב) וזכ� פרו ע� עונם. יכ�

ל אות חמשה מקומות. י�עקב נט� חמשה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר ב� ב�בריתי רתי את וזכ� בניו: ת גאול� שר ויב� שיבוא ערבון אליהו של משמו קטן לכך, ואם אינו אי הוא י�עקב ה� ר כד� נית, כלומ� עקוב. למה נמנו אחור� י�אי (תורת ברהם עמו שהוא כד� אי הרי א� אי הרי יצחק עמו, ואם אינו כד� כד�נראה יצחק של אפרו אלא ביצחק, זכירה נאמרה לא ולמה ז). שם כהנים ן. גמול ובגמול אשר ע� ן ובי� ע� מזבח� (שם ח): (מג) י� ל ה� י צבור ומונח ע� לפנ�עמהם עושה אני אפילו ף, וא� זאת. ם ג� ף וא� (מד) מאסו: י במשפט�רתי, בהיותם בארץ איביהם לא אמאסם אשר אמ� פורענות זאת ה�לתם ולהפר בריתי אשר אתם: (מה) ברית ראשנים. של שבטים לכ�

(תורת כהנים שם יב):

ם ואת־ קו: מ והתודו את־עונ' ם ימ� Rם את Vת אבת עונ ף ב וא}י לכו עמ2 ף אשר־ה� י וא1 Kעלו־ב ר מ� ם אש\ Vעל ם במ עון אבת'רץ ם בא� י את' Bבאת Yרי וה ם בק ך עמ' ף־אני אל[ רי: מא א1 Fבקם: את־עונ� ירצו ז Vוא ל ער Fה ם ב' לב' ע נ1 יכ' ז Pאו־א ם Mיביה אף ק וא1 י יצח' ף את־ברית עקוב וא1 י *י Bי את־ברית כרת2 מב וז�

זב ע' Yרץ ת א' רץ אזכר: מג וה' Rא ם אזכר וה' xה בר' י א1 qאת־בריתם ירצו את־ lם וה ה מה מ' הש1 יה' ב' בתת רץ את־ש1 Bם ות מהם: פש� ה נ1 Rעל י ג� �סו ואת־חקת א' י מ' ט� ן במשפ' ע1 ן ובי1 ע1 ם י� עונ.א־ ים ול Dסת א־מא1 ם ל יביה רץ א ם בא\ היות' את ב< ם־ז ף־ג1 מד וא1

ם: Fהיה י יהוה אל י אנ0 pם כ י את. ר ברית2 פ% ם לה' לת' לתים לכ1 גע1רץ ם מא אתי־את' Yר הוצ ים אש\ Kאשנ ית ר< Bם בר ה� י ל' כרת0 מה וז�

יהוה: י אנ0 ים אלה2 Yל ם Tה ל' היות ל< הגוים י Cלעינ ים מצר1* מלא ו'

אחידין ד� א י� ביש� תהון ה� אב� בחובי ף וא�ת ת חוביהון וי� דון י� בידיהון יתמסון: מ ויו�י מ� רו קד� ק� תהון בשקרהון די ש� ה� חובי אב�א ף אנ� מא א� שיו: י בק� מ� ליכו קד� ף די ה� וא�ע אר� תהון ב� י� על וא� שיו בק� עמהון ך אה�א פש� ר לבהון ט� ב� ביהון או בכן ית� עלי דב� ב�מי ת קי� א י� כירנ� ת חוביהון: מב וד� ובכן ירעון י�ף ק וא� מי דעם יצח� ת קי� ף י� עקוב וא� דעם י�א רע� כיר וא� א ד� ם אנ� ה� בר� מי דעם א� ת קי� י�מנהון תתרטש א רע� מג וא� כיר: ד� א אנ�ת מנהון ואנון א בדצדיא� ה� ת שמט� ותרעי י�יתי ן א� ף ברכ� טין חל� ת חוביהון לו� ירעון י�ת י רחק� מ� ת קי� צו וי� י ק� עליהון בדיל דבדינ�ע ר� א במהויהון בא� ם ד� ף בר� פשהון: מד וא� נ�רחקנון א א� רטשנון ול� א א� ביהון ל� עלי דב� ב�מי עמהון ארי קי� ה א� שנ� יותהון לא� לשיצ�ם קי� להון א כירנ� מה וד� ההון: אל� יי� א אנ�ים א דמצר� רע� תהון מא� פקית י� אי די א� דמ� ק� : א יי� א אנ� ה� א למהוי להון לאל� י� ממ� לעיני ע�

רש“י

פרשת בחקתי כו / מ־מה 706 / ספר ויקרא


and also in the sins of their fathers, with them they shall wither away. 40 Then they will confess their sin and the sin of their forefathers, for the treachery with which they betrayed Me, and also for having behaved toward Me with casual-ness. 41 I, too, will behave toward them with casualness and I will bring them into the land of their enemies — perhaps then their unfeeling heart will be humbled and then they will gain appeasement for their sin. 42 I will remember My covenant with Yaakov and also My covenant with Yitzchak, and also My covenant with Avraham will I re-member, and I will remember the Land. 43 The Land will be bereft of them; and it will be appeased for its sabbaticals having become desolate of them; and they must gain appeasement for their iniquity; because they were revolted by My ordinances and be-cause their spirit rejected My decrees. 44 But despite all this, while they will be in the land of their enemies, I will not cast them away, nor will I abhor them to destroy them, to annul My covenant with them — for I am HASHEM, their God. 45 I will remember for them the covenant of the ancients, those whom I have taken out of the land of Egypt before the eyes of the nations, to be God unto them — I am HASHEM.

The conclusion of the

Admonition

31. At the time of the Purim story. 32. During the Babylonian exile under Nevuchadnetzar. 33. At the time of the Chanukah mir-acle. 34. At the time of the Purim story. 35. This was the period immediately following the destruction of the Second Beis HaMik-dash. 36. See previous discussion.

Our pasuk says that the merit of the Patriarchs will pro-tect the Jews in exile. Now, if the Patriarchs had asked to receive their reward for their mitzvos in this world, their merit would not have lasted to help their descendants. It is only because they did not ask for their reward that Moshe could say that their merit will survive and continue to pro-tect their descendants (Yerushalmi Sanhedrin 10:1).

ם .44 לת� לתים לכ� סתים ולא גע� I will not cast them — לא מא�away, nor will I abhor them to destroy them.

� Hashem Is Always Thereם“ לת� ”לכ� ר, דנצ� נבוכ� בימי לתים“ גע� ”ולא ונים, יו� בימי סתים. מא� לא רסיים, ”כי אני ה‘ אלהיהם“ בימי ם“ בימי פ� פר בריתי את� ן, ”לה� מ� בימי ה�הם דתי ל� שדים, שהעמ� סתים“ בימי כ� א: ”לא מא� נ� א ת� תנית� גוג. במ� גוג ומ�דתי שהעמ� ונים, יו� בימי לתים“ גע� ”ולא ה, רי� עז� ו� אל מיש� ה ני� חנ� ניאל ד�ם“ בימי לת� דול, ”לכ� הו כהן ג� תתי� יו ומ� נ� אי וב� שמונ� דיק וח� צ� הם שמעון ה� ל�רסיים, ם“ בימי פ� פר בריתי את� י ואסתר, ”לה� רדכ� הם מ� דתי ל� ן, שהעמ� מ� ה�תיד כמי דורות, ”כי אני ה‘ אלהיהם“ לע� בי וח� הם של בית ר� דתי ל� שהעמ�

הם (מגילה יא.): ה לשלוט ב� שון יכול� ה ול� ל אומ� בוא שאין כ� ל�The pasuk describes five periods in history when

Hashem protected the Jewish nation: I סתים I will not cast them away — when the Greeks ,לא מא�

ruled over them; I לתים -nor will I abhor them — when Nevuchadne ,ולא גע�

tzar destroyed the First Beis HaMikdash and led them into exile;

I ם לת� to destroy them — in the times of Haman, who ,לכ�tried to destroy the Jews in the days of Achashveirosh;31

I ם פר בריתי את� -to break My covenant with them — dur ,לה�ing the period that the Persians ruled over them;

I אלהיהם ה' אני for I am Hashem, their God — in the ,כי future, in the times of Gog and Magog.

According to another view, it refers to these five periods in history, together with how Hashem protected the na-tion:

I סתים I will not cast them away — in the times of ,לא מא�the Chaldeans, for I have appointed Daniel, Chanan-yah, Mishael, and Azaryah to save them.32

I לתים nor will I abhor them — in the times of the ,ולא גע�Greeks, for I have appointed Shimon the righteous, the Chasmonean and his sons, and Mattisyahu the Kohen Gadol to save them;33

I ם לת� to destroy them — in the times of Haman, for I ,לכ�have appointed Mordechai and Esther to save them;34

I ם את� בריתי פר — to break My covenant with them ,לה�in the times of the Persians, for I have appointed the scholars of the school of Rebbi, and the Sages of the various generations to save them;35

I -for I am Hashem their God — in the fu ,כי אני ה' אלהיהםture, when no nation or people will be able to dominate the Jews (Megillah 11a).

� Why Them?אל ליג� אל ישר� הם ראוין לתים. גע� ולא סתים מא� לא איביהם בארץ זאת ם ג� ף ”וא� ר שנאמ� ואסתר, י רדכ� מ� מדו ע� לא שאילו ן, מ� ה� בימי

לתים“ (שמחות ח): סתים ולא גע� ם בארץ איביהם לא מא� בהיות�We know from our pasuk that Hashem would not aban-

don the Jews in the time of Haman36 even if Mordechai and Esther had not stepped in to ruin Haman’s plan. Mordechai and Esther, however, were the people Hashem chose to defeat Haman because of the rule that Hashem brings



about good things through righteous people (Semachos §8).

תורת .46 טים וה� משפ� חקים וה� These are the — אלה ה�decrees, the ordinances, and the teachings.

� Moshe, the Agentי, בסינ� ה תור� ה נתנ� משה ידי ל ע� תורת. וה� טים משפ� וה� חקים ה� אלה ן ל� י“, ולה� יתנם אל� נים ו� ל שני לחת אב� יכתבם ע� ר (דברים ה, יט) ”ו� שנאמ�ן ה‘ בינו ובין בני ת� תורת אשר נ� טים וה� משפ� חקים וה� הוא אומר ”אלה ה�אל, רוך הוא לישר� דוש ב� ק� ן ה� ת� ה שנ� ד משה“. תור� י בי� ר סינ� אל בה� ישר�

ה משה אל“ ז�כ� ר ”בינו ובין בני ישר� ל ידי משה, שנאמ� א ע� ה אל� לא נתנ�קום (אבות דרבי נתן א, ב): מ� אל ל� ליח� בין בני ישר� להיות ש�

Our pasuk says, These are the decrees, the ordinances, and the teachings that Hashem gave…through Moshe. This teaches us that when Hashem gave the Jews the Torah, He did so only through Moshe.

We see this in another pasuk as well. Moshe says,37 He inscribed them on two stone Tablets and gave them to me. From this pasuk too we see that Moshe merited to be the agent between the Jews and Hashem (Avos DeRabbi Nassan 1:2).

37. Devarim 5:19. 38. This means during the year that precedes adulthood; for a boy, from age 12 and for a girl from age 11.

פלא. יפרש בפיו: י (שם יג): (ב) כי י� גיד שכולם נתנו למשה בסינ� ל פה, מ� ת בע� ח� ת בכתב וא� ח� תורת. א� (מו) וה�פשו תלויה בו עלי (שם פרשתא ג, ו): ר ערך דבר שנ� פשו, לומ� בערכך נפשת. ליתן ערך נ�

ין lן יהוה בינו וב ת� תורת אשר נ' טים וה1 משפ' ים וה1 Bחק לה ה מו א

ה: פ Fי ביד־מש �ר סינ Xל בה א� י ישר' Cבני ר אל־בנ[ ב ה לאמר: ב ד1 ר יהוה אל־מש4 ב% רביעי (ששי כשהן מחוברין) [כז] א ויד1

יהוה: ת ל ש דר בערכך נפ' Mא נ פל2 י י1 יש כ0 ם א מרתP אלה אל וא� ישר'

א די ת� י� א ואור� י� א ודינ� י� מ� מו אלין קי�אל ב יי� בין מימרה ובין בני ישר� יה�ליל א דמשה: א ומ� י ביד� א דסינ� בטור�לל עם בני ר: ב מ� יי� עם משה למימ�ארי ר גב� להון ר ותימ� אל ישר� : ם יי� א קד� ת� פש� ן נ� ר בפרס� פרש נד� י�

רש“י

פרשת בחקתי כו / מו — כז / ב 708 / ספר ויקרא

27.

פלא .2 רת� אלהם איש כי י� מ� אל וא� בר אל בני ישר� Speak to — ד�the Children of Israel and say to them: If a man will

articulate a vow.


ה תור� קצובין ב� יו ה� מ� ם שיתן ד� ד� עריך א� ת מ� מצוה שנ: מצו�Mitzvah 350: The Obligation Upon One Who Pledges a

Person’s Erech to Pay the Amount Set in the Torah

� A Jew or an Idolater?If a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he has to pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.בים כוכ� עובדי ה� ואין עריכין מ� אל ישר� בני איש. אל. . . ישר� בני אל מאיר בי ר� דברי ”איש“, ר לומ� למוד ת� כין, נער� יהו לא כול י� עריכין. מ�

(נזיר סא., סא:, סב., ערכין ה:):כין, בים נער� עובדי כוכ� כין ואין ה� אל נער� ה אומר: בני ישר� בי יהוד� איש. ר�

ר ”איש“ (נזיר סב., ערכין ה:): למוד לומ� עריכין, ת� כול לא יהו מ� י�The term the Children of Israel (אל indicates that (בני ישר�

only Jews are included in the law of erech vows. On the other hand, the term a man (איש) indicates that this law applies to anyone, even an idolater. Both are true, but there is a disagreement as to how.

According to one opinion, only a Jew can make an erech vow; an idolater cannot. However, one can make a vow to give the erech of any person, even an idolater. In other

words, if an idolater says that he will give the erech even of a Jew, he is not obligated to give anything, but if a Jew says that he will give the erech of an idolater, the vow is valid, and the amount he is obligated to give is based on the age and gender of the idolater.

Another opinion says the opposite — that the term the Children of Israel teaches that one can vow to give the erech only of Jews, while the term a man teaches that anyone — even an idolater — can make an erech vow. Therefore, if a Jew says that he will give the erech of an idolater, he is not obligated to give anything, but if an idolater says that he will give the erech of a certain Jew to the Beis HaMikdash, he is obligated to give it based on the age and gender of the Jew (Nazir 61a, 61b, 62a; Arachin 5b).

� Close, but Not QuiteIn most respects, a boy under age 13 and a girl under

12 are not considered adults. This discussion presents an exception to this rule.

א ר: מופל� מ� אן דא� א למ� ניח� מוך לאיש, ה� א ס� יתויי מופל� פלא. לא� איש כי י�ה מ� פלא“ ל� ן, ”איש כי י� נ� ב� ר דר� מ� אן דא� א למ� א, אל� יית� מוך לאיש דאור� ס�ר ב� א ד� א� ב ר� ר מ� א� בים. . . כוכ� דעובד לאיש מוך ס� א מופל� יתויי לא� לי? דול הוא אינו יודע ב דג� ל ג� ף ע� דול, דא� בים ג� יתויי עובד כוכ� ה: לא� הב� א�

פלות (נזיר סב., תמורה ב:): לה�Our pasuk could have said simply, “When a man will

vow a vow” (ידר נדר כי Why does it state, If he will .(איש “yafli” (פלא ?articulate, a vow ,(י�

The Torah uses the term yafli because it is similar to the term for a boy or girl close to adulthood,38 “muflah”


46 These are the decrees, the ordinances, and the teachings that HASHEM gave, be-tween Himself and the Children of Israel, at Mount Sinai, through Moshe. 1 HASHEM spoke to Moshe, saying: 2 Speak to the Children of Israel and say to them: If a man will articulate a vow to HASHEM regarding an erech of living beings,

27 Gifts to the Temple

39. See Schottenstein Edition, Nazir note 16, for why the vow of a Jew who is “close to adulthood” is not valid at the Biblical level accord-ing to this opinion, while that of an idolater is valid. 40. See the previous discussion. 41. See Schottenstein Edition, Nazir note 23.42. Bamidbar 6:2. A nazir is a person who undertakes a vow not to cut his hair, not to eat or drink any grape products, and not to become tamei (ritually impure) from a corpse. 43. See discussion below, pasuk 8, “Taking Security.” 44. See discussion below, “Other Teach-ings.” 45. See Schottenstein Edition, note 12.

א) -samuch l’ish, an informed minor close to adult (מופל�hood.

According to one opinion, the pasuk is teaching that to be able to make a vow it is enough for a person to be a boy or girl “close to adulthood” who is able to say clearly the nature and the purpose of his vow.

A second opinion holds that the pasuk means to include only an idolater who is “close to adulthood.” This follows the second opinion in the previous discussion, who holds that an idolater can make an erech vow. Our pasuk teaches that if the idolater is “close to adulthood,” his erech vow is valid.39

However, some learn from our pasuk’s mention of Chil-dren of Israel that no idolater can make an erech vow.40 Why, then, would the Torah use the word yafli to teach that a minor idolater cannot make such a vow?

Had the Torah written only Children of Israel, or used the word yafli, we would have assumed it is teaching only that the less-likely person — “an idolater who is close to adult-hood” — cannot make an erech vow. It is only because the pasuk has both of these terms that we know that even an adult idolater cannot make a vow because he does not know how to clearly articulate it (Nazir 62a; Temurah 2b).41

� Before and Afterה מ� ל ע� הם ל� יש אומר: אליעזר בי ר� רים. . . נד� היתר פלא. י� כי איש ת ח� מים, א� פלא“ (במדבר ו, ב) שתי פע� פלא“, ”כי י� ר ”כי י� שיסמכו, שנאמ�

ה להיתר (חגיגה י., נזיר סב.): א� פל� ת ה� ח� ה לאיסור, וא� א� פל� ה�The Torah uses the expression, If a man will articulate,

two times, once in our pasuk about the erech vow and again about a vow to become a nazir.42

The Torah is indicating that there are two times that “ex-plaining” applies to a person making a vow: (1) When he makes the vow, he explains just what he is intending. (2) If he wants to be released from his vow, he has to explain to a sage what the vow was, what his intentions were when he made it, and why he now regrets making it (Chagigah 10a; Nazir 62a).

שת A vow regarding an erech of living — נדר בערכך� נפ�beings.

� The Same in Some WaysIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay

the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.

If he says that he will give his worth (מי or the worth of (ד�-another person to the Beis HaMikdash, he is obligat (דמי)ed to give the market value, meaning the price he would be worth if he were sold as a slave.דרין כין מס� ה ער� “ כתיב, מ� ר: ”נדר בערכך� מ� ן א� נ� בי יוח� ר� בערכך. נדר ף הקדש נידון כין נידון בכבודו א� ה ער� ך: . . . מ� דרין, ואיד� ף הקדש מס� א�

בכבודו (בבא מציעא קיד.):When our pasuk sa ys a neder, vow, regarding an erech,

it mentions the word neder, used for an ordinary vow, to-gether with an erech vow to compare the two. There is a disagreement about what we learn from this comparison.

In the case of an erech vow, if the vower is too poor to pay the full amount, the Beis HaMikdash treasurer assess-es what the person can afford to pay, and he is obligated to pay that amount. In making this assessment, the poor man keeps what he needs for his living necessities and gives the rest of his possessions, up to the erech amount, to the Templ e treasury.43 According to one opinion, the comparison between an erech vow and an ordinary vow teaches that we make such an assessment for any type of vow made for the Beis HaMikdash treasury.

Another opinion argues that we do not make an assess-ment for vows other than erech vows. The comparison between an erech vow and an ordinary vow teaches a dif-ferent law: The rule for an erech vow is that if someone vows to give the erech of a limb or organ of a person, it depends what type of limb or organ it is. If it is a limb or organ vital to a person, such as the heart or head, he must pay the erech value of the entire person. But if he vows the erech value of a non-vital limb, such as a hand, the vow is meaningless, since there is no erech for just a limb.44

Our pasuk’s comparison teaches that a similar rule applies if someone vows the worth of a limb to the Beis HaMikdash. If someone vows to give the market value of someone’s vital organ, such as his heart or head, he must give his entire value. But if he vows to give the market value of his hand, he is obligated to give only the value of the hand itself, since the hand is not vital to life (Bava Metzia 114a).45

� Half a BodyIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the

709 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS BECHUKOSAI 26 / 46 — 27 / 2


erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he has to pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.

If he says that he will give his worth (מי or the worth of (ד�-another person to the Beis HaMikdash, he is obligat (דמי)ed to give the market value, meaning the price he would be worth if he were sold as a slave.

”נדר א? עמ� אי ט� כולו. מ� דמי נותן י ל� חציי ע� דמי שת. נפ� בערכך� נדר דמי נותן בו, ה תלוי� ה מ� נש� שה� ר ב� ד� ל כל� ה� זה כתיב. . . שת“ נפ� בערכך�

כולו (ערכין כ.):When our pasuk says a neder, vow, regarding an erech, it

mentions the word neder, used for a vow of worth, next to an erech vow, teaching us to compare the two.

The law is that if someone vows the erech of half of his body, or any organ or limb he needs to live, he must pay his full erech, because his life depends on that part of his body.46

The comparison between an erech vow and a vow of worth teaches that the same is true for a vow of worth: If a person vows that he will give the Beis HaMikdash treasury the worth of half his body or some other vital body part, he must donate his entire worth (Arachin 20a).

� Different in This WayIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.

If he says that he will give his worth (מי or the worth of (ד�-another person to the Beis HaMikdash, he is obligat (דמי)ed to give the market value, meaning the price he would be worth if he were sold as a slave.א לק� ול ומוכה שחין, ס� תויי מנו� כין. . . לא� כל. . . נער� שת. ה� נדר בערכך� נפ�ל כין, וכ� ער� מים ישנו ב� ל שישנו בד� “ כתיב, כ� א ”נדר בערכך� ך אמינ� עת� ד�ל דהו (ערכין ב., ד:): שת“ כ� ן ”נפ� ע ל� שמ� א מ� כין, ק� ער� מים אינו ב� שאינו בד�

When our pasuk says a neder, vow, regarding an erech, it

mentions the word neder, used for a vow of worth, next to an erech vow, teaching us to compare the two.47

The law is that if someone vows to give the worth of someone who is physically repulsive or afflicted with boils, he does not have to pay anything.48 We would therefore think that the same is true if someone vows to give the erech of such a person.

However, our pasuk continues with the plural term “liv-ing beings” (שת By using the plural form instead of the .(נפ�singular form, “living being” (נפש), the pasuk teaches that all “living beings,” even the lowliest and least valuable per-son, can be the subject of an erech vow (Arachin 2a, 4b).49

� Other TeachingsIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender. ,“ חר: ”בערכך� ר א� ב� ם. ד� ביא ערך סת� “ לה� שת. ”בערכך� נדר בערכך� נפ�ר ב� ד� ף א� מוציא שאני כול י� רים. אב� ערך ולא נותן הוא כולו ערך אין שת“, ”נפ� חר: א� ר ב� ד� שת“. . . ”נפ� ר לומ� למוד ת� בו, ה תלוי� ה מ� נש� שה�ר למוד לומ� ין? ת� מנ� ה שהעריך מא� ד ד, אח� שהעריך אח� ד א אח� אל� לי בין בין איש שהעריך א איש לי אל� אין שת“, חר: ”נפ� ר א� ב� שת“, ד� ”נפ�ר למוד לומ� ין? ת� ה מנ� ה אש� ה שהעריכ� ה איש, אש� ה שהעריכ� ה, אש� אש�

שת“ (ערכין ד.־ד:): ”נפ�Our pasuk teaches numerous laws regarding erech

vows: I The prefix beis (ב) in the word b’erkecha ( -is ex (בערכך�

tra.50 It teaches that if someone says simply that he will give “an erech,” without specifying whose, he gives the smallest of the valuations listed in our parashah.51

I The final chaf (ך) in the word b’erkecha ( -actu (בערכך�ally means “your” but seems extra in the context of this pasuk. It teaches that one gives the erech value only of you, an entire person. If someone vows to give the erech of only a limb, the vow has no validity and he gives nothing to the Temple treasury.

46. See previous discussion. 47. See previous two discussions. 48. These people have no value at all on the slave market, since no one would purchase a person with such a repulsive appearance. 49. See next discussion for what we learn from the term “living beings” itself. 50. See Schottenstein Edition, 4b note 29. 51. That is, three shekalim, which is the erech of females between the ages of one month and five years. See pasuk 6.

קצוב עליו בפרשה זו: (ג) והיה ערכך וגו‘. אין ערך זה לשון דמים, אלא בין שהוא יוקר בין שהוא זול כפי שניו הוא הערך ה�עתי מאיזה לשון הוא: כפי‘‘ן לא יד� ערכך. כמו ערך, וכפל ה�

ה נ. ים ש' Bד בן־שש �ה וע נ' ים ש' Bר מבן עשר כ' ז' ה1 ה ערכך' ג והי,

ד ואם־ הקדש: קל בש4 סף כ� קל ש4 ים pחמש ערכך' ה Pוהיש מ ם מבן־ח' קל: ה וא ים ש� ה ערכך שלש0 Rוא והי Kה ה Vנקבים Bעשר ר Vכ ז' ה1 ערכך ה והי{ ה נ' ש' ים Bבן־עשר ועד נים ש'ועד מבן־חדש ם Bו וא ים: ל< שק' רת עש4 ה Vנקב ול1 ים Kל שק'

ד ר עסרין שנין וע� א מב� נה דדכר� ג ויהי פרס�משין סלעין נה ח� ר שתין שנין ויהי פרס� ב�א נקובת� ד ואם א: קודש� בסלעי ף דכס�ה ואם סלעין: תין תל� נה פרס� ויהי היא ר עסרין שנין ויהי ד ב� ר חמש שנין וע� מב�א א עסרין סלעין ולנקובת� נה דדכר� פרס�ד וע� א רח� י� ר מב� ו ואם סלעין: א עשר�

רש“י

פרשת בחקתי כז / ג־ו 710 / ספר ויקרא


3 the valuation of a male shall be: for someone twenty years to sixty years of age, the valuation shall be fifty silver shekels, of the sacred shekel. 4 If she is a female, the valu-ation shall be thirty shekels. 5 And if from five to twenty years of age, the valuation of a male shall be twenty shekels and of a female ten shekels. 6 And if from one month to

Valuations

52. Schottenstein Edition, 4b note 45, explains how we can learn numerous lessons from a single source. See previous discussion for an additional teaching learned from the fact that this term is in the plural, nefashos (שת See discussion there, “The Same in Some .53 .(נפ�Ways.” 54. See discussion above, “Other Teachings.” 55. See previous discussion. 56. The pasuk could have begun simply, “If he is a male” just like the next pasuk, which begins, If she is a female (see Malbim). 57. Even though our pasuk is talking about erech vows, we apply this rule to vows of worth. Since it obviously is not relevant to erech vows because a tumtum or androgyne cannot be a subject at all of an erech vow, we use the principle of im eino inyan legufo, teneihu inyan l’davar acheir (חר ר א� ב� ן לד� ן לגופו תנהו עני� This means .(אם אינו עני�that if a certain law cannot be applied exactly as written in the Torah (because, for example, other pesukim taught us differently or because the Torah taught the law elsewhere), we apply the law to a similar case. 58. See Schottenstein Edition, note 49.

I However, if he vows to give the erech of a part of a per-son that the person’s life depends upon, like his head or his liver, the vow is valid. We learn this from the term nefashos (שת living beings,” which follows the word“ ,(נפ�b’erkecha. This connects the erech vow to the life of the subject.

I We also learn from the plural form of the word שת ,נפ�living beings, that if one person vowed the erech of 100 people in a single vow, he has to pay the erech of each and every one.

I Our pasuk begins, If a “man” will articulate. From this we know only that a man can make an erech vow for the erech of either a man or a woman. The term “living beings” (שת teaches that any living being, a woman (נפ�as well as a man, can make an erech vow (Arachin 4a-4b).52

ר .3 ז�כ� ה ערכך� ה� י� .The valuation of a male shall be — וה�

� One or the OtherIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.כול לא יהו בערך איש, נדרוגינוס. י� ר. ולא טומטום וא� כ� ז� ה ערכך� ה� י� וה�ר“, (פסוק ד) ”ואם כ� ז� ה ערכך� ה� י� ר ”וה� למוד לומ� ה, ת� ל יהיו בערך אש� אב�(שבת נדרוגינוס וא� טומטום ולא אית, ד� ו� ה נקב� אי, ד� ו� ר כ� ז� הוא“, ה נקב�

קלו:, בכורות מב., ערכין ד:, נדה כח:):Our pasuk refers to the subject of an erech as hazachar

ר) כ� ז� the” male. This teaches that only a male can be“ ,(ה�the subject of an erech vow, but not a tumtum (a person whose private parts are covered by a thick membrane, making it impossible to know if he is a male or female) or an androgynos (a person who has the physical features of both a male and a female).

Based on our pasuk, we may have thought that the tumtum or androgynos is evaluated as a female. The next pasuk says, and if she is a female, teaching that only a per-son who is certainly a male or female can be the subject of an erech vow, not a tumtum or androgynos (Shabbos 136b; Bechoros 42a; Arachin 4b; Niddah 28b).

� A Significant LimbIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he gives the fixed amount of money that is set by the Torah in our para-shah, based on age and gender.

If he says that he will give his worth (מי or the worth of (ד�-another person to the Beis HaMikdash, he is obligat (דמי)ed to give the market value, meaning the price he would be worth if he were sold as a slave.בכבודו, שנידון מים. . . לד� נדרוגינוס וא� טומטום בות לר� ערכך. ה י� וה�כין ער� “ (פסוק ב) כתיב, כל שישנו ב� א ”נדר בערכך� ך אמינ� עת� א ד� לק� ס�

כין אינו נידון בכבודו (ערכין ד:): ער� נידון בכבודו וכל שאינו ב�When the previous pasuk says a neder, vow, regarding an

erech, it mentions the word neder, used for a vow of worth, next to an erech vow, teaching us to compare the two.53

We know that if someone vows to give the erech of something that his life depends upon, like his head or his liver, the vow is valid, and he must give his entire erech value. The same is therefore true of someone who vows to give the worth of something his life depends upon; he has to pay the value of his entire body.54

Because of the comparison between an erech vow and a vow of worth, we would assume that if someone vows to give the worth of a person who has no erech value but has actual worth — a tumtum (a person whose private parts are covered by a thick membrane, making it impossible to know if he is a male or female) or androgynos (a per-son who has the physical features of both a male and a female)55 — the vow is not binding.

However, our pasuk begins with the extra words, The valuation shall be ( ערכך� ה י� This teaches that there 56.(וה�shall be a valuation; that is, a vow of worth does apply to a tumtum or androgynos57 (Arachin 4b).58

ה ערכך� חמשים שקל כסף י� The valuation shall be fifty — וה�silver shekels.

� None HigherIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay



the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.עים, סל� חמשים ל ע� תר י� יהו. . . לא עריך מ� ה ת� שא� כין ער� ל כ� חמשים.

דכתיב ”חמשים“ (ערכין ז:):Our pasuk gives the highest amount that a person must

give for an erech vow. It is fifty shekalim; this is the erech of a male between the ages of 20 and 60 (Arachin 7b).

ה .7 על� מ� ה ו� נ� And if from sixty years — ואם מבן ששים ש�and above.

� Good to Be SixtyIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.מבן חות ל פ� ה לא ע� גזיר� ה נגזר� לא עקב: י� ר א ב� ח� ב א� ר ר� מ� ה. א� על� מ� ו�ה“ על� מ� ר ”ו� מ� ל יתר מבן ששים, ג� ל יתר מבן ששים. . . ולא ע� עשרים ולא ע�חות מבן ן יתר מבן ששים כפ� ל� ה לה� כין, מ� ה“ מער� על� מ� (במדבר יד, כט) ”ו�חות מבן עשרים (בבא בתרא קכא:): אן יתר מבן ששים כפ� ף כ� עשרים, א�

The erech value of a male between 20 and 60 years of age is fifty shekalim, as the pasuk says above.59 A male under 20 or over 60 has a lower valuation. In other words, men between 20 and 60 are in a different category than those who are younger or older.

From our parashah we can learn something about the punishment for the people in the Wilderness. Our pasuk uses the term, and above (ה על� מ� referring to the erech ,(ו�value of a person older than 60. This same term is used in the pasuk,60 In this Wilderness shall your carcasses drop. . . from twenty years of age “and above” (ה על� מ� A gezeirah .(ו�shavah61 teaches us to compare the ages in the laws of erech vows to the ages of those punished in the Wilderness.

The pasuk about the Jews’ punishment in the Wilderness

says that the people under 20 years old were not punished. We know from our parashah that the people over 60 are similar to those under 20 regarding the erech valuation. The gezeirah shavah teaches us that in the Wilderness, too, the men over 60 were like those under 20; those in either group were not punished (Bava Basra 121b).

� CompletedIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.מש ת ח� ה, שנ� ה הימנ� ט� ה. יום שלשים כלמ� על� מ� ה ו� נ� ואם מבן ששים ש�ה“, על� מ� ו� ה נ� ש� ששים מבן ”ואם ר שנאמ� מהם, ה ט� כלמ� עשרים ת ושנ�ה, ה הימנ� ט� ת ששים כלמ� ה שנ� ת ששים, מ� ן משנ� נו למדים בכול� הרי א�ת ששים ה שנ� ש� ה, הן אם ע� ה הימנ� ט� ת עשרים כלמ� מש ושנ� ת ח� ף שנ� א�ה ממנו ט� ת עשרים כלמ� מש ושנ� ת ח� ה שנ� עש� חמיר, נ� ה לה� ה ממנ� ט� כלמ�ה נ� ש� ה מ� ה, ו� ש� ה לגזיר� ה) (פסוק ה“ נ� ”ש� ה“, נ� ”ש� ר לומ� למוד ת� קל? לה�ת ושנ� מש ת ח� בשנ� ה אמור� ה ה� נ� ף ש� ה, א� ט� כלמ� ששים ת בשנ� ה אמור� ה�

חמיר (ערכין יח.): קל ובין לה� ה ממנו, בין לה� ט� עשרים כלמ�Our pasuk says, and if from sixty years “and above.” The

term “and above” (ה על� מ� tells us that only a person who (ו�has completed his 60th year and is over 60 is judged as part of this category; someone in his 60th year (meaning we call him a 59-year-old) is still judged as part of the younger category.

The same is true of the other categories. Someone in his 5th year (what we refer to as a 4-year-old) is still consid-ered to be 4, and someone in his 20th year (what we call a 19-year-old) is considered to be 19, even though his erech would be higher if he were considered to already be 5 or 20 years old.62

We learn this from a gezeirah shavah.63 The Torah states a form of the word years (ה נ� נים or ש� after each (ש�

59. Pasuk 3. 60. Bamidbar 14:29. 61. One of the rules used in the Oral Law to understand the Torah’s intent is gezeirah shavah: Where similar words (or sometimes words with similar meanings) appear in different places, the reference links the pesukim so that they shed light on one another. A gezeirah shavah must be based on a tradition handed down from Sinai. 62. The erech of a man under 60 is 50 shekalim, while the erech of one over 60 is only 15 shekalim. By treating a man in his 60th year as part of the below-60 age group, the Torah is requir-ing the person to pay the greater erech. In the other examples given, the erech of a male under 5 (5 shekalim) is less than the erech of a male over 5 (20 shekalim), and the erech of a man under 20 (20 shekalim) is less than that of a man over 20 (50 shekalim). 63. See note 61.

קטן בדברי שאין קטן, נודר ה� שיהא לא שנים. חמש מבן ואם (ה) זה שהוא בן חמש שנים עלי: (ז) ואם ר: ערך קטן ה� כלום, אלא גדול שאמ�זקנה האשה קרובה להחשב כאיש, גיע� לימי ה� מבן ששים שנה וגו‘. כשמ�קנו יותר משליש בערכו והאשה אינה פוחתת אלא [לפיכך האיש פוחת בהזד�

שליש מערכה,] דאמרי אינשי: סבא בביתא פחא בביתא, סבתא בביתא סימא שגת בביתא (ערכין יט.) וסימנא טבא בביתא: (ח) ואם מך הוא. שאין ידו מ�כהן, וי�עריכנו נערך [נ“א: ליערך] לפני ה� זה: והעמידו. ל� ליתן הערך ה�

עריך: ת ידו של מ� שג� לפי ה�

ה Pנקב סף ול1 ים כ. ל2 ה שק' Rר חמש כ' ז' ה1 ה ערכך' נים והי, ש ש' Cמ בן־ח'ה אם־ על' מ1 ה ו' נ, ים ש' ם מבן־שש א סף: ז ו ים כ� ל2 שת שק' של ערכך'

ים: ל< ה שק' Rה עשר Vנקב קל ול1 ר ש. Vש ה ע' Rחמש ה ערכך' Pר והי כ' ז'ן כה� יך אתו ה1 ער0 Fן וה כה י ה1 Cעמידו לפנ Fך' וה ערכ Yך הוא מ Rח ואם־מ

א נה דדכר� ויהי פרס� ר חמש שנין ב�נה א פרס� ף ולנקובת� חמש סלעין דכס�ר שתין ז ואם מב� ף: סלעין דכס� ת תל�נה א ויהי פרס� א אם דכור� שנין ולעל�ר א עש� ולנקובת� סלעין עסרי חמש נה מפרס� הוא מסכן ח ואם סלעין: א הנ� תה כ� א ויפרוס י� הנ� ם כ� ויקימנה קד�

רש“י

פרשת בחקתי כז / ז־ח 712 / ספר ויקרא


five years of age, the valuation of a male shall be five silver shekels; and for a female, the valua-tion shall be three silver shekels. 7 And if from sixty years and above, if for a male, the valuation shall be fifteen shekels; and for a female, ten shekels. 8 But if he is too poor for the valuation, then he should cause him to stand before the Kohen, and the Kohen should evaluate him;

64. Pesukim 3, 5, and 6. 65. 10:18. 66. Tehillim 104:3. 67. Initially, the property is taken as security, but if the vower does not pay within thirty days, hekdesh sells his property and keeps the proceeds as payment of his vow. See Schottenstein Edition, note 28. 68. See previous discussion. 69. See discussion above, “From Beginning to End,” for another opinion of what can be derived from this word.

age bracket.64 Just as the “60” means someone who has completed his 60th year, as our pasuk teaches, the same is true of “5” and “20” (Arachin 18a).

ך הוא מערכך .8 But if he is too poor for the — ואם מ�valuation.

� Hashem’s “Poverty”א בשביל רין אל� מים נעצ� גש� א: אין ה� ב קטינ� ר ר� מ� ך הוא מערכך. א� ואם מ�בשביל רה“, מק� ה� ך ימ� ים לת� עצ� ”ב� יח) י, (קהלת ר שנאמ� ה, תור� ביטול דוש ק� ה� של שונאו ה עש� נ� ה תור� ב� סקו ע� שלא אל בישר� ה י� שה� צלות ע�“, ואין ך הוא מערכך� ר ”ואם מ� ני, שנאמ� א ע� ך“ אל� ך, ואין ”מ� רוך הוא מ� ב�ים מ� רה ב� מק� ר (תהילים קד, ג) ”ה� רוך הוא, שנאמ� דוש ב� ק� א ה� רה“ אל� ”מק�

יו“ (תענית ז:, מגילה יא.): עליות�In our pasuk the Hebrew term mach (ך is used to (מ�

mean “poor.” This helps us understand a pasuk in Kohe-les,65 Through laziness the roof collapses.

The word for “collapses” is yimach (ך But based .(ימ�on the similar word in our pasuk, it can be understood as “poor.”

The רה ,roof, in that pasuk is a reference to Hashem ,מק�Who66 “roofs” mekareh (רה .His upper chambers ,(מק�

The pasuk is teaching that because of the laziness ים) לת� עצ� of the Jews who do not occupy themselves in (ב�the study of Torah, Hashem (רה מק� -becomes “impover (ה�ished” (ך -as it were, and it is as if He is unable to pro ,(ימ�vide rain for His nation (Taanis 7b; Megillah 11a).

� From Beginning to EndIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender. If a person is too poor to pay the full amount of his erech vow, the Beis HaMik-dash treasurer assesses what he can afford to pay.ר והעני ז� ני והעשיר וח� ה אומר: אפילו ע� בי יהוד� ך הוא מערכך. ר� ואם מ�כותו ד שיהא במ� “, ע� ך הוא מערכך� א ”ואם מ� ר קר� מ� שיר. . . א� נותן ערך ע�

ד סופו (ערכין יז:): תו וע� מתחל�Our pasuk says, if “he is,” using the word hu (הוא). Ac-

cording to one opinion, this implies that the person’s finan-cial condition stayed the same. This means that a person can fulfill his obligation with a reduced payment only if he was poor when he made the vow and remained poor until he was ready to pay.

If he was too poor to pay the full amount when he made the erech vow, then became wealthy enough to pay it, but

again became poor, he is obligated to pay the full amount of the erech vow (Arachin 17b).

� Taking SecurityIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender. If a person makes an erech vow and does not pay it, the Beis HaMikdash trea-surer is allowed to enter his home and take his property as security.67

ן, שכנין אות� כין ממ� יבי ער� י� מרו ח� ל פי שא� ף ע� ך הוא מערכך. א� ואם מ�ת, ע� מוצ� ה מט� חדש, ר ש� ע� שנים וכסות יום, שלשים מזון לו נותנין ,“ מערכך� הוא ך מ� ”ואם א קר� ר מ� דא� א? עמ� ט� אי מ� יו. . . ותפל� יו, ל� נד� וס�

חייהו מערכך� (ערכין כג:): ה�In our phrase, מערכך� ך הוא the word hu, he, was ,ואם מ�

not necessary; the pasuk would mean, But if he is too poor for the valuation, even without the word hu. The Torah added hu to teach that we should also understand the pa-suk as follows: And if he is poor (ך then he shall be ,(ואם מ�[sustained] from [within] your erech valuation ( .(הוא מערכך�This means that if the court has to take a security from him, he will be allowed to keep his basic living necessities, even though he will not be able to give the erech valuation.

We therefore make sure that he has food for thirty days, clothing for twelve months, a bed made up with bedding, the tools of his trade, his shoes, and his tefillin (Arachin 23b).

� Only Heא ר קר� מ� כין. . . א� חומר מער� ל ו� ל חוב ק� ע� דרו בב� ך הוא מערכך. ויס� ואם מ�

ל חוב (בבא מציעא קיד.): ע� “, הוא ולא ב� ך הוא מערכך� ”ואם מ�In our phrase, מערכך� ך הוא the word hu, he, was ,ואם מ�

not necessary; the pasuk would mean, But if he is too poor for the valuation, even without the word hu. According to one opinion, the term “he” teaches that only he — some-one who made an erech vow — has an assessment made for him,68 but not a borrower. When the court has to take a security from a borrower who did not pay his debt, he is not allowed to keep anything69 (Bava Metzia 114a).

כהן ה� אתו והעריך כהן ה� לפני Then he should — והעמידו cause him to stand before the Kohen, and the Kohen

should evaluate him.

� Dying to StandIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the



erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender. If a person is too poor to pay the full amount of his erech vow, the Beis HaMik-dash treasurer assesses what he can afford to pay.

שאינו וכל ה, כ� ער� בה� ישנו ה, ד� עמ� בה� שישנו כל והעריך. והעמיד. . . ה (ערכין ד.): כ� ער� ה אינו בה� ד� עמ� בה�

The pasuk says, he should cause him to stand before the Kohen and the Kohen should evaluate him. Since the word “stand” is written next to the word “evaluate,” we learn that any person who is fit for “standing” is fit for “evaluating.” But any person who cannot stand is not fit for “evaluating.”

Since a dying per son cannot stand, he cannot be the subject of an erech vow (Arachin 4a).70

נדר ד ה� שיג י� According to what the person — אשר ת�making the vow can afford.

� All FiveIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender. If a person is too poor to pay the full amount of his erech vow, the Beis HaMik-dash treasurer assesses what he can afford to pay.

נותן מים אומרים: עים. . . חכ� סל� מש יו ח� ד� בי� יו נדר. ה� ד ה� י� שיג אשר ת�דו הרי י� נדר“ ו� ד ה� שיג י� א ”אשר ת� ר קר� מ� א דאית ליה, א� ן. . . היכ� את כול�

שגת (ערכין ז:): מ�If a person is too poor to pay the full amount of his erech

vow, there is a disagreement regarding how much he must pay.

According to one opinion he must pay as much as he can afford. For example, he vowed the erech of a male between 20 and 60 years old, who has an erech of fifty sela’im, and he had only five selaim. According to this opinion, he must pay all five sela’im that he has.71

He learns this from our pasuk. It says, according to what the person making the vow can afford should the Kohen evaluate him. Since he can afford five sela’im, he gives all five (Arachin 7b).

� Who Is Poor?If a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender. If a person is too poor to pay the full amount of his erech vow, the Beis HaMikdash treasurer assesses what he can afford to pay.

שיר, ני שהעריך את הע� ד? ע� ד בנודר, כיצ� נדר. השג י� ד ה� שיג י� אשר ת�נדר“, בנודר ד ה� שיג י� א ”אשר ת� ר קר� מ� א? דא� עמ� אי ט� ני. מ� נותן ערך ע�

א (ערכין יז.): נ� חמ� ה ר� ל� ת�Our pasuk says, according to what the person making

the vow is able to afford should the Kohen evaluate him. This tells us that the amount of the obligation depends on the wealth of the vower.

Therefore, if a poor person said he would give the erech value of a wealthy person, he is assessed based on his status, not on the status of the person whose erech he was giving (Arachin 17a).

� Change in StatusIf a person says, “I take upon myself to give my erech

to the Beis HaMikdash,” or “I take upon myself to give the erech of So-and-so to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender. If a person is too poor to pay the full amount of his erech vow, the Beis HaMikdash treasurer assesses what he can afford to pay.

שיר. . . שיר והעני, נותן ערך ע� ני והעשיר, ע� ה ע� י� נדר. ה� ד ה� שיג י� אשר ת�שיג“ ל פי אשר ת� שיר והעני, ”ע� נדר“, ע� ד ה� שיג י� ני והעשיר, ”אשר ת� ע�

(ערכין יז:):The pasuk says, what the person making the vow can

afford. This teaches that if the vower can now afford the full amount, he must pay it even though he was poor at the time of the vow.

It also says, according to what “the person making the vow” can afford. This implies that if the person had enough money when he made the vow, he has to pay the full erech to fulfill his obligation, even though he no longer has this money when he comes to pay (Arachin 17b).72

70. See Schottenstein Edition, note 50. 71. The other opinion holds that whenever he cannot afford the full amount he has to pay only one sela. See discussion below, pasuk 25, “Only One.” 72. See Schottenstein Edition, notes 18-19. See discussion above, pasuk 8, “From Beginning to End,” for an opinion that extends this ruling further.

מטה ייו, כדי ח� לו וי�שאיר דרנו יס� לו שיש ה לפי מ� שיג. ל פי אשר ת� ע�שאיר לו חמורו (ערכין כג:): (ט) כל מר מ� ר וכסת וכלי אומנות, אם היה ח� כ�

לצרכי ותמכר יימין ק� דבריו עולה, זו של גלה ר� ר: אמ� ממנו. יתן אשר עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו האבר (תורת כהנים פרק ט, א; ערכין שם ה.):

ם־ ן: ס ט וא Yכה נו ה1 עריכ� ר י נד ד ה1 שיג י� ר ת1 י אש? ל־פ ע1ן ית% ר אש כל יהוה ל ן Vקרב ה נ' Tממ יבו qיקר ר אש ה בהמ'אתו יר מ0 א־י' ול נו חליפ י א י ל היה־קדש: י< יהוה ל נו Tממ

א יפרסנה א דנודר� דבק יד� ר די ת� ל מימ� ע�ה מנ� רבון יק� די א בעיר� ט ואם א: הנ� כ�יי� ם יתן מנה קד� די ל יי� כ� ם א קד� נ� קרב�תה ר י� א יעב� לפנה ול� א יח� א: י ל� יהי קודש�

רש“י

פרשת בחקתי כז / ט־י 714 / ספר ויקרא


according to what the person making the vow can afford should the Kohen evaluate him. 9 If it is the kind of animal that one can bring as an offering to HASHEM, Whatever he gives from it to HASHEM shall be holy. 10 He shall not exchange it, nor shall he substitute it,

Sanctification and redemption

of animals

73. Rus 4:7. 74. See Schottenstein Edition, note 31.

ה‘ .9 ן ל� רב� .An offering to Hashem — ק�

� Not This TypeThere are two ways something can become sanctified.

One can sanctify an item to be brought as a korban (offer-ing), or sanctify an item to be used for the bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).

Once an animal was set aside as a korban, one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.

ן“, רב� ר ”ק� למוד לומ� ה, ת� ית עושין תמור� ב� דשי בדק ה� כול יהו ק� ה‘. י� ן ל� רב� ק�ן (תמורה יג.): רב� ית שלא נקראו ק� ב� דשי בדק ה� צאו ק� ן, י� רב� מי שנקראו ק�

Our pasuk says that the laws of temurah apply to “an of-fering” (ן רב� According to one opinion, this teaches that .(ק�animals sanctified for bedek habayis cannot make a temu-rah since they are not called “offerings” (Temurah 13a).

ה‘ יהיה קדש Whatever he gives from — כל אשר יתן ממנו ל�it to Hashem shall be holy.

� A Holy LegThere are two ways something can become sanctified.

One can sanctify an item to be brought as a korban (offer-ing), or sanctify an item to be used for the bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash). An animal sanctified as an offering cannot be redeemed (unless it becomes blem-ished), while something sanctified for the bedek habayis can be redeemed.

ה תהא ה של זו עול� גל� אומר ר� כול ה� ה‘ יהיה קדש. י� כל אשר יתן ממנו ל�ה‘ יהיה קדש“, ”ממנו ר ”כל אשר יתן ממנו ל� למוד לומ� ה, ת� ה עול� כול�א ר ”יהיה קדש“, ה� למוד לומ� כול תצא לחולין, ת� ה‘. י� ה‘ ”, ולא כולו ל� ל�דברי ה, מדמי אבר שב� מיה� חולין חוץ וד� רכי עולות כר לצ� ד? תמ� כיצ�ה גל� ין לאומר ר� בי שמעון אומרים: מנ� בי יוסי ור� ה. ר� בי יהוד� בי מאיר ור� ר�ה‘ ”, כשהוא ר ”כל אשר יתן ממנו ל� ה? שנאמ� ה עול� ה שכול� של זו עול�

ה (חולין סט:, ערכין ה., תמורה יא:): בות את כול� אומר ”יהיה קדש“ לר�Our pasuk discusses a person sanctifying an animal that

can be brought as an offering.According to one opinion, when our pasuk says that

what he gives “from it” (ממנו) shall be holy, it teaches that if someone sanctifies a part of an animal, like its leg, as an olah (burnt offering), only that part becomes holy. The rest of the animal remains unsanctified.

Our pasuk says that it “shall be holy” (יהיה קדש), mean-ing that this part shall always remain holy; it cannot be redeemed and deconsecrated. The only solution is for the owner to sell the animal — without charging for the sanctified

limb — to someone who needs to bring an olah offering. The buyer will then sanctify the rest of the animal, and offer the entire animal as an olah. The money paid is not sanctified, and the seller may use it for anything he wishes.

Another opinion understands the pasuk as follows: whatever he gi ves from it to Hashem (‘ה ,(כל אשר יתן ממנו ל�that is, any animal of which one gives “from it” — meaning any part of it — to Hashem, shall be [entirely] holy (יהיה This teaches that if someone sanctifies one limb of .(קדשan animal as an olah, the entire animal becomes an olah (Chullin 69b; Arachin 5a; Temurah 11b).

מיר אתו .10 חליפנו ולא י� ,He shall not exchange it — לא י�nor shall he substitute it.


שים קד� מיר ה� מצוה שנא: של א נ�Mitzvah 351: The Prohibition to Designate a Substitute

[Temurah] for an Offering

� Kinyan ChalifinWhen a person takes ownership of an item, he must per-


ה“ (רות ד, ז) זו חליפין, וכן הוא אומר מיר אתו. ”תמור� חליפנו ולא י� לא י�מיר אתו“ (בבא מציעא מז.): חליפנו ולא י� ”לא י�

In our pasuk, the term “substitute” (מיר is written next (י�to the term “exchange” (חליפנו .(י�

This sheds light on a kinyan that was made in the story of Rus. The pasuk there says,73 This was formerly the prac-tice in Israel concerning redemption and “substitution,” to confirm any thing: a man would draw off his shoe and give [it] to his fellow.

Since the word “substitution” (ה there is related to (תמור�the term “exchange” in our pasuk, we learn that the kin-yan was made with kinyan chalifin, exchange. This kinyan works by the person making the kinyan giving something of his — in that pasuk, his shoe — to the other party in exchange for the other person’s item (Bava Metzia 47a).74

� Jews OnlyOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.חליפנו ולא ה, דכתיב ”לא י� מיר אתו. אין עושין תמור� חליפנו ולא י� לא י�רת� אלהם מ� אל וא� בר אל בני ישר� ן (פסוק ב) ”ד� מיר“, וכתיב בריש עני� י�

“ (תמורה ג.): פלא נדר בערכך� איש כי י�



Our parashah, which discusses the laws of temurah, be-gins,75 Speak to the Children of Israel.

This teaches that the law of temurah does not apply to a korban sanctified by an idolater. If someone replaces a korban of an idolater with another animal, that new animal does not become a temurah (Temurah 3a).

� Two WaysOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.מיר י� ”ולא אחרים, בשל חליפנו“ י� ”לא אתו. מיר י� ולא חליפנו י� לא

צמו (תמורה ט.): אותו“ בשל ע�In our pasuk, the phrases “He shall not exchange it,” and

“nor shall he substitute it,” seem to be repetitive.The term “exchange” (חליפנו implies an exchange (י�

between two people. Therefore, when our pasuk says, “He shall not exchange it,” it means that it is forbidden to make his animal a temurah for the korban of another per-son.76

When the pasuk continues, nor shall he “substitute” מיר) -it, it teaches that it is also forbidden to make a temu (י�rah for one’s own korban (Temurah 9a).

� SingularOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.ה, תמור� עושין אין פין שות� וה� ציבור ה� אתו. מיר י� ולא חליפנו י� לא צבור ה� ואין ה תמור� עושה חיד י� מיר“, י� ולא חליפנו י� ”לא ר שנאמ�

ה (תמורה יג.): פין עושין תמור� שות� וה�Our pasuk is stated in the singular form, “he” shall not

exchange it, nor shall “he” substitute it.This teaches that only an individual can make a temurah.

A group of people cannot make a temurah by substituting an animal for a korban that they own together. Similarly, a member of the community cannot make a temurah by substituting an animal for a communal korban (Temurah 13a).77

ע בטוב ע או ר� Whether good for bad or — טוב בר�bad for good.

� Bad From the StartOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.עלי עלי מומין, מן ב� ל ב� תמימים ע� ע בטוב. ממירין. . . מן ה� ע או ר� טוב בר�ע או מיר אתו טוב בר� חליפנו ולא י� ר ”לא י� תמימים, שנאמ� ל ה� מומין ע�חליפנו ר ”לא י� למוד לומ� ן, ת� ם מום להקדיש� ד� כול אפילו ק� ע בטוב“. . . י� ר�עלי מומין ע“? ב� ע בטוב“, ואיזהו ”טוב בר� ע או ר� מיר אתו טוב בר� ולא י�לא א: קר� א נימ� יי: ב� א� ר מ� א� א? למוד� ת� אי מ� ן. מומ� את ן הקדיש� ם ד� שק�ה לי? מ� א ל� חרינ� ע בו, ”בטוב“ א� ע או ר� מיר אתו טוב בר� חליפנו ולא י� י�ה אין עושה תמור� רו מעיק� ע ה, ר� רו עושה תמור� מעיק� ה טוב מינ� ע שמ�

(תמורה ט.):ע“ בר� ”טוב לא, ת מר� א� בטוב“ ע ”ר� א שת� ה� בטוב. ע ר� או ע בר� טוב ה רו אין עושה תמור� ע מעיק� ה ר� רו עושה תמור� א טוב מעיק� א? אל� עי� מיב�

(בכורות יד:):Our pasuk teaches that it is forbidden to make a temu-

rah whether one is exchanging a “bad” animal for a “good” one, or even if he is exchanging a “good” animal for a “bad” one.

The term “good” in our pasuk refers to an unblemished animal, and the term “bad” to one that is blemished. It is teaching that although it is forbidden, if one does ex-change an unblemished chullin (unsanctified) animal for a blemished korban, or a blemished chullin animal for an unblemished korban, in either case, both animals are now sanctified.

Now, the pasuk could have taught this by saying, He shall not exchange it nor substitute it, [whether] good for bad or bad “for it (בו)”; instead it uses the longer word “for good” (בטוב)

The Torah repeated the word “good” to teach that the sanctified animal can make a temurah if it was once “good,” meaning unblemished. But if an animal was blem-ished at the time it was first sanctified, it cannot make a temurah (Temurah 9a).78

Another way of understanding this is as follows: Once our pasuk says that it is forbidden to replace a blemished korban with an unblemished chullin animal, we would

75. Above, pasuk 2. 76. Generally, a person can make a temurah only if the offering is his. Here we are discussing a case where the offering’s owner declared that he allows others to make a temurah for his korban. 77. See Schottenstein Edition, note 17. 78. See Schottenstein Edition, note 5.

ע ע בטוב. וכל שכן טוב בטוב ור� ל מום: או ר� ע� (י) טוב ברע. תם בב�כתוב ה� מום ת על� בב� טמאה. בהמה כל ואם (יא) ט.): (תמורה ברע

יוצאין תמימים קדשים שאין כתוב ה� ולמדך קרבה, לה� טמאה שהיא בר, מד�לב:): תמורה א; ד, פרשתא כהנים (תורת הוממו כן אם אלא בפדיון לחולין

ה בבהמ' ה בהמ' יר Dמ י' ר מ ואם־ה' בטוב ע או־ר� ע Vבר טוב ה ה טמא' Pל־בהמ היה־קדש: יא ואם כ' תו י< ה־הוא ותמור' י' וה�

א פ� ל� ח� ואם ב בט� ביש או בביש ב ט�א ויהי הוא וחלופה א בבעיר� לף בעיר� יח�א ב� א� א מס� ל בעיר� א: יא ואם כ� יהי קודש�

רש“י

פרשת בחקתי כז / יא 716 / ספר ויקרא


whether good for bad or bad for good; but if he does substitute one animal for another animal, then it and its substitute shall be holy. 11 And if it is any disqualified animal

know that it is certainly forbidden to replace an unblem-ished korban with a blemished animal. Why does the pasuk have to conclude that it is forbidden to replace an unblemished korban with a blemished chullin animal?

The pasuk is teaching that only an animal that had been unblemished when it was first sanctified can make a temu-rah. But an animal that was blemished when it was first sanctified cannot make a temurah (Bechoros 14b).

מיר מר י� .But if he does substitute — ואם ה�

� An Heir or a WomanOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.ך, ר ל� מ� א? א� עמ� אי ט� מאיר. . . מ� בי דברי ר� ממיר יורש מיר. י� מר ואם ה�

יורש (זבחים ו., מנחות צג., ערכין ב., תמורה ב.): בות ה� מיר“ לר� מר י� ”אם ה�ים ממירין (זבחים ו.): ד ממיר ואין שנ� מיר. אח� מר י� ואם ה�

ר, כ� ז� לשון א אל� בר מד� אינו כולו ן עני� ה� ל שכ� לפי מיר. י� מר ה� ואם ”ואם ר למוד לומ� ין? ת� מנ� ה אתו“, אש� מיר י� ולא חליפנו י� ר ”לא שנאמ�

ה (ערכין ב:, תמורה ב:): אש� בות את ה� מיר“ לר� מר י� ה�Our pasuk uses a repetitive term, ve’im hameir yamir

מיר) מר י� which literally means, but if he substitutes, he ,(ה�will substitute, rather than the simple “If he will substitute” מיר) .(אם י�

It did this to teach that, in addition to the one who sancti-fied the animal, there is someone else who can make a temurah. According to one opinion, this is someone who inherited a korban. If he improperly substitutes a chullin (unsanctified) animal for it, the substitute is a temurah (Ze-vachim 6a; Menachos 93a; Arachin 2a; Temurah 2a).

Additionally, since hameir yamir is written in the singu-lar, we learn that only a single heir can make a temurah. If two people inherit a korban and substitute a chullin animal for it, it does not become a temurah (Zevachim 6a).

Another opinion holds that even one heir is unable to make a temurah. He says that the repetition teaches that although our passage is written using masculine terms, a woman can also make a temurah (Arachin 2b; Temurah 2b).

ה ה בבהמ� .One animal for another animal — בהמ�

� As Long as It’s an AnimalOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.ל ע� ר ק� ב� ה� ומן ר, ק� ב� ה� ל ע� צאן ה� מן שממירין אן מכ� ה. בבהמ� ה בהמ�

ל רים ע� זכ� שים, ומן ה� כב� ל ה� עזים ע� עזים, ומן ה� ל ה� שים ע� כב� צאן, מן ה� ה�רים (תמורה ט.): זכ� ל ה� נקבות ע� נקבות, ומן ה� ה�

The repetitive expression, an animal for an animal (ה בהמ�ה -teaches that one can make a temurah by substi ,(בבהמ�tuting any animal for any other animal. This means that temurah, though forbidden, is effective when one substi-tutes any type of korban-eligible chullin (unsanctified) ani-mals for any type of animal korban; goats for sheep, sheep for goats, either of those for cows or bulls or vice versa, males for females, or females for males (Temurah 9a).

� How ManyOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.ה, ד במא� ד, אח� ים באח� ים, ושנ� ד בשנ� אן שממירין אח� ה. מכ� ה בבהמ� בהמ�ר ד, שנאמ� ד באח� א אח� בי שמעון אומר: אין ממירין אל� ד. ר� ה באח� ומא�ה (תמורה ט.): ה בבהמות, ולא בהמות בבהמ� ה“, ולא בהמ� ה בבהמ� ”בהמ�

According to one opinion, the term beheimah (ה (בהמ�can even refer to many animals. Understood this way, the pasuk teaches that one can make a temurah by substitut-ing one chullin (unsanctified) animal for many korbanos, or many chullin animals for one korban.

Another opinion argues that if a temurah can be made this way, the Torah should have said clearly a beheimah (singular) for beheimos (plural). Since it says a beheimah for a beheimah, it must be that a temurah can be made only from one chullin animal for one lone korban (Temurah 9a).

� Not a BirdOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.א ר אל� ה, שלא נאמ� מנ�חות אין עושין תמור� עופות וה� ה. ה� ה בבהמ� בהמ�

ה“ (תמורה יג.): ”בהמ�Our pasuk talks about substituting “an animal” (ה .(בהמ�

A bird offering or a minchah (flour offering) cannot make a temurah (Temurah 13a).

תו יהיה קדש ה הוא ותמור� י� Then it and its substitute — וה�shall be holy.


חרת ה א� ן בבהמ� רב� ת ק� ממיר בהמ� ת ה� מצוה שנב: מצו�ה שתיהן קדש שתהיינ�

Mitzvah 352: The Obligation That if an Animal Was Designated as a Substitute for an Offering (Temurah),

Both Animals Should Be Considered Holy

717 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS BECHUKOSAI 27 / 11


� Only ThisThe law is that a pesach offering that was left over after

the 14th of Nissan is offered as a shelamim during the rest of the year.

ר מ� ה. . . א� ה ליהוי תמור� חטיה לשם תמור� א ש� תו. אימ� ה הוא ותמור� י� וה�ה (זבחים ט.): חר תמור� ה ואין א� תו“, זו תמור� ה הוא ותמור� י� א ”וה� קר�

Our pasuk says, “its” substitute. This teaches that temu-rah involves a chullin animal being substituted for a sanc-tified animal.

However, if one slaughters a pesach offering during the rest of the year intending that this sanctified animal be-come a temurah for another korban, it does not become a temurah (Zevachim 9a).

� They Are the SameOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.ף א� לא, מום ל ע� ב� הוא ה מ� לו, תו תמור� קיש מ� תו. ותמור� הוא ה י� וה�

ל מום לא (בכורות יד:): ע� תו ב� תמור�By saying “it and its substitute” shall be holy, our pasuk

is comparing the original korban to the temurah replace-ment.

We learn from this that just as the original korban can-not be offered if it develops a blemish, so too its temurah cannot be offered if it develops a blemish (Bechoros 14b).

� The BechorOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.

When a person’s cow, sheep, or goat gives birth to its firstborn (called a bechor), he must give the bechor to a Ko-hen. The Kohen brings it as a korban in the Beis HaMikdash.

ממירין אין ה מ� מפני נורי: בן ן נ� יוח� בי ר� ר מ� א� תו. ותמור� הוא ה י� וה�תו ותמור� הוא ה י� ”וה� ר נאמ� ר כב� הלא ו� א: עקיב� בי ר� לו ר מ� א� בכור. . . ב�ה בבית ף תמור� לים, א� בע� יו בבית ה� ל� ה ע� ל� ה ח� ן קדוש� יהיה קדש“, היכ�

לים (תמורה ז:): בע� ה�When our pasuk says, “it and its substitute” shall be

holy, it is comparing the original korban to the temurah replacement.

This teaches that a person can make a temurah only when the korban being substituted is still in the posses-sion of the one who owned it when it became sanctified. In the case of a bechor, the animal became sanctified in the owner’s possession. Therefore, only he can make a temurah with it. Once he gives the bechor to the Kohen, the Kohen cannot make a temurah with it (Temurah 7b).79

� Does It Work?Once an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.מיר חליפנו ולא י� א ”לא י� נ� חמ� ר ר� מ� ה, דא� הרי תמור� תו. ו� ה הוא ותמור� י� וה�ר, וסופג את א שאם המיר מומ� מיר אל� אי לה� ש� ם ר� ד� א: לא שא� נ� אתו“, ות�א ר קר� מ� ם דא� ת� אני ה� ך: ש� ר ל� מ� א. א� ב� א דר� ני, תיובת� א מה� למ� עים, א� רב� א� ה�ה י� א ”וה� נ� חמ� ר ר� מ� או דא� יי, אי ל� ב� תו יהיה קדש“. ולא� ה הוא ותמור� י� ”וה�

ן (תמורה ה:): ע ל� שמ� מ� נס זו, ק� א: תצא זו ותכ� ה אמינ� תו“, הו� הוא ותמור�If the Torah forbids something and one does it anyway,

there is a disagreement as to whether or not it legally takes effect.

According to one opinion, our pasuk proves that in most cases the action is not valid.

It is forbidden to replace a korban with another animal. Now, if doing a forbidden action takes effect, we would know on our own that the animal becomes sanctified if someone makes an exchange. If our pasuk had to tell us that the animal becomes a temurah, it must be because in other cases a person’s forbidden action does not take effect.

Another opinion argues that our pasuk does not prove this. Our pasuk has to tell us that although the exchanged animal becomes a temurah, the sanctity of the original korban remains in place, and both animals are now sancti-fied (Temurah 5b).

� The OffspringOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctifie d as a korban. The replacement animal is called a temurah.א קר� ר מ� דא� ה תמור� עושה ד ל� ו� ה� אין קדש. יהיה תו ותמור� הוא ה י� וה�א ר קר� מ� ה דא� ד עושה תמור� ל� ו� ה אומר: ה� בי יהוד� ד. ר� ל� ”הוא“, הוא ולא ו�

ד (תמורה יג.): ל� ו� בות את ה� ”יהיה“ לר�In discussing making a temurah, our pasuk says, then

“it” (הוא) — the original korban — and its substitute “shall be” (יהיה) holy.

According to one opinion, substituting an unsanctified animal for the offspring of a korban does not make temu-rah. The word “it” teaches that only “it” (the korban itself) can make a temurah, but not its offspring.

Another opinion argues that the pasuk could have taught the law of temurah without using the term “shall be.” It could simply have stated “it and its substitute are holy” (קדש תו ותמור� הוא ה י� -From the fact that the pa .(וה�suk does state the extra term shall be (יהיה), we learn that there is another way to make a temurah — namely, using the offspring of a korban (Temurah 13a).

79. See Schottenstein Edition, note 35.

ה Vבהמ יד את־ה1 עמ0 Fיהוה וה ן ל Vה קרב נ' Tיבו ממ qא־יקר ר ל ש א א ת בעיר� ם יי� ויקים י� א קד� נ� ה קרב� רבון מנ� א יק� די ל�

פרשת בחקתי כז / יא 718 / ספר ויקרא


from which they may not bring an offering to HASHEM, then he shall stand the animal

80. See next discussion. 81. Pasuk 27.

� Double TemurahOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.תו“ א ”ותמור� ר קר� מ� א? א� עמ� אי ט� ה, מ� ה תמור� ה עוש� תו. אין תמור� ותמור�

תו (תמורה יג.): ת תמור� ולא תמור�In discussing making a temurah, our pasuk says, then it

“and its substitute” (תו shall be holy, referring to its (ותמור�substitute (תו in the singular. This teaches that only ,(ותמור�the original korban can make a temurah. A temurah of a korban cannot itself make a second temurah (Temurah 13a).

� A MistakeOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.ה תמור� ב� מזיד כ� שוגג ה ש� ע� אומר: ה יהוד� בי בר� יוסי בי ר� קדש. יהיה א ”יהיה קדש“ ר קר� מ� א? א� עמ� אי ט� שין. . . מ� מוקד� מזיד ב� ה שוגג כ� ש� ולא ע�

מזיד (תמורה יז.): בות שוגג כ� לר�In discussing making a temurah, our pasuk says, then

“it” (הוא) — the original korban — and its substitute “shall be holy” (יהיה קדש).

The term shall be holy teaches that there is a special case in which temurah can take place. According to one opinion, this law pertains to a case where someone in-tended to say, “This black ox shall be a temurah for my korban,” and he unintentionally said instead, “This white ox shall be a temurah. . .”

The pasuk teaches that a mistakenly substituted ani-mal shall be holy, even though the temurah came about through an error (Temurah 17a).

� Two PossibilitiesOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.

Property sanctified for the bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash) has monetary sanctity. This property can be redeemed; its sanctity transfers to the money used for redemption and the item itself is no longer sanctified.

Items that are fit for the avodah (sacrificial service) in the Beis HaMikdash, like unblemished korbanos (offer-ings), have physical sanctity. If they are unblemished, they cannot be redeemed, but they can make a temurah. If they become blemished, however, they must be redeemed., אית בהו חילול ואית דשי מזבח� תו יהיה קדש. אילין ק� ה הוא ותמור� י� וה�א ת זו. ב� ח� ן הרי זו ת� ן את מומ� ם הקדיש� ד� מזבח� שק� דשי ה� ה. ק� בהו תמור�

ל מום אומר לו ע� ל ב� א לוכ� ה. ב� דש� מים ק� ר לו לד� ה, אומ� קריב תמימ� לה�תו יהיה קדש“ (ירושלמי נזיר ב, א): ה הוא ותמור� י� ה, ”וה� דש� ה ק� לתמור�

Our pasuk teaches that when someone makes a temu-rah, that animal and the original korban are both sanctified as korbanos. This can result in the following case:

If someone says, “This unblemished chullin (unsancti-fied) animal is in place of this blemished korban,” there are two possibilities as to what the words “in place” mean. It could mean that the new animal should be a temurah, or it could mean that the new animal is redeeming the kor-ban.80 According to one opinion, if the original animal was unblemished when it was sanctified and became blemished only later, we have to account for both possibilities.

If he redeemed the blemished korban, the original ani-mal is no longer sanctified and it may be eaten. But if his words made a temurah, both animals are now sanctified with physical sanctity. Because of this second possibility, he must now redeem the original korban once again.

With regard to the second, unblemished animal, if his words redeemed the blemished offering, this animal has now assumed the monetary sanctity of the original, and must itself be redeemed to be able to be eaten or to be brought as a kor-ban. And if his words made a temurah, the replacement now has physical sanctity, and it must be brought as an offering.

Since its status is unclear, the second animal must be redeemed because it may have taken on the monetary sanctity of the original, and it must also be offered be-cause of the possibility that it was sanctified as a temurah (Yerushalmi Nazir 2:1).

ה‘ .11 ן ל� רב� ה ק� קריבו ממנ� ה אשר לא י� ה טמא� ל בהמ� And — ואם כ�if it is any disqualified animal from which they may

not bring an offering to Hashem.


כהן ה ה� עריכנ� ה שיתן כפי שי� עריך בהמ� ת מ� מצוה שנג: מצו�Mitzvah 353: The Obligation for One Who Redeems a

Consecrated Animal to Pay Its Assessed Valuation

� Redeeming Qualitiesעלי מומין ה‘. בב� ן ל� רב� ה ק� קריבו ממנ� ה אשר לא י� ה טמא� ל בהמ� ואם כ�כשהוא ש? מ� מ� ה טמא� ה בבהמ� א אל� אינו או בר. . . מד� תוב כ� ה� שנפדו ה א מ� מור, ה� ה א� ה טמא� ה“ הרי בהמ� טמא� ה ה� בהמ� אומר (פסוק כז) ”ואם ב�עלי מומין שנפדו. ה“? הוי אומר זה ב� קריבו ממנ� יים ”אשר לא י� אני מק�ן רב� ה ק� ממנ� קריבו י� לא ”אשר ר למוד לומ� ל מום עובר, ת� דו ע� יפ� כול י�א אל� יום ה� ה קריב� ה שאינ� זו ה צת� י� ר, עיק� ל כ� ה קריב� ה שאינ� מי ה‘ ”, ל�

ר (מנחות קא., בכורות לז:, תמורה לב:) ח� למ�When discussing animals, the word temei’ah (ה (טמא�

generally refers to a nonkosher animal. Our pasuk and the next would then be teaching that a nonkosher animal that was given to the Beis HaMikdash can be redeemed. But a pasuk below81 states clearly that a nonkosher animal can



be redeemed. Our pasuk, which adds the phrase, from which they may not bring an offering to Hashem, must be discussing a different disqualified animal.

The word temei’ah (ה here is referring to an animal (טמא�that is temei’ah only in that they may not bring [it] as an offering to Hashem; that is, a kosher animal that is blem-ished. The pasuk is teaching that even though a valid ko-rban (offering) cannot be redeemed, a blemished korban can be redeemed.

However, the phrase from which they may not bring an offering to Hashem also teaches that in order for an animal to be redeemed, the blemish must be one that will never heal. If it could heal, it would not be called something “from which they may not bring an offering,” since it would eventually be valid as a korban after it heals (Menachos 101a; Bechoros 37b; Temurah 32b).

� A Female Olahא דהין עמ� ה‘. ט� ן ל� רב� ה ק� קריבו ממנ� ה אשר לא י� ה טמא� ל בהמ� ואם כ�ה ה‘ ”. מ� ן ל� רב� ה ק� קריבו ממנ� י� ה אשר לא ה טמא� ל בהמ� א, ”ואם כ� י� נ� ת�א זעיר� בי ר� שם. . . ה� באותו ה טמא� אפילו א אל� ה“? ”טמא� ר לומ� למוד ת�אשר לא ה טמא� ה בהמ� ל ”ואם כ� א אל� כן, ר מ� ר לא א� ז� אלע� בי בשם ר�קום אן ולא במ� רב לא כ� אוי ליק� ה ר� ה‘ ”, כל שאינ� ן ל� רב� ה ק� קריבו ממנ� י�ה ה ראוי� ל פי שאינ� ף ע� ה, א� ה לעול� את נקב� צ� ה, י� ה תמור� חר אינו עוש� א�

חר (ירושלמי שקלים ד, ד): קום א� רב במ� ה ליק� אן, ראוי� רב כ� ליק�When discussing animals, the word temei’ah (ה (טמא�

generally refers to a nonkosher animal. Our pasuk and the next would then be teaching that a nonkosher animal that was given to the Beis HaMikdash can be redeemed. But a pasuk below,82 states clearly that a nonkosher animal can be redeemed. Our pasuk, which adds the phrase, from which they may not bring an offering to Hashem, must be discussing a different disqualified animal.

According to one opinion, the word temei’ah (ה (טמא�means that the animal is disqualified for the purpose for which it was sanctified. For example, a female animal was sanctified to be an olah (burnt offering), but only a male animal can be brought as an olah. The pasuk teaches that the female “olah” can be redeemed immediately; we need not wait until it develops a blemish.

Another opinion notes that our pasuk could have said simply, from which they may not offer to Hashem (אשר ה‘ ל� ה ממנ� קריבו י� Instead, it referred to the animal as .(לא

temei’ah (ה ן) ”and added the word “offering (טמא� רב� .(ק�These additional words teach that only an animal similar to a nonkosher animal — in other words, no type of this ani-mal is fit to be brought as this korban — can be redeemed immediately even without a blemish. Therefore, a female animal sanctified to be an olah cannot be redeemed imme-diately. Even though the female animal cannot be brought as an olah, the male animal of that species can. Therefore, the female cannot be redeemed until it develops a blemish (Yerushalmi Shekalim 4:4).83

ע .12 ה בין טוב ובין ר� כהן את� The Kohen shall — והעריך ה�evaluate it, whether good or bad.

� Which TypeThe previous pasuk said that a blemished animal that

must be redeemed shall stand before the Kohen, and our pasuk says that the Kohen shall evaluate it. We learn from this that in order to redeem a sanctified animal that became blemished, the animal must be evaluated for its value while it is standing. Since a dead animal cannot stand, it cannot be redeemed. There is a disagreement as to what type of animal is included in this rule.

The Rabbis hold that this rule applies to animals sancti-fied for bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash). If such an animal dies, it may not be redeemed. R’ Shimon argues that this rule applies only to animals sanctified as korbanos (offerings). It does not apply to animals sancti-fied for the bedek habayis.

There is a further disagreement about what the Rabbis hold. They said only that the rule of “standing and evalua-tion” applies to bedek habayis animals. But what do they hold about animals sanctified as korbanos? Does the rule of “standing and evaluation” apply to them as well? This discussion presents the various opinions.

א עמ� אי ט� ב: מ� ר ר� מ� ב גידל א� ר ר� מ� ע. א� ה בין טוב ובין ר� כהן את� והעריך ה�ה, כ� ער� ה וה� ד� עמ� ל ה� יו בכל� ית ה� ב� דשי בדק ה� ן ק� נ� ב� ר לר� מ� קיש דא� דריש ל�כהן א ”והעריך ה� ר קר� מ� ה, דא� כ� ער� ה וה� ד� עמ� ל ה� יו בכל� דשי מזבח� לא ה� ק�ע, הוי אומר לוק בין טוב לר� ר שאינו ח� ב� ע“, איזהו ד� ה בין טוב ובין ר� את�בי ור� . מזבח� דשי ק� עוטי למ� ה“, ”את� א קר� ר מ� וא� ית, ב� ה� בדק דשי ק� זה ה ב יהוד� ר ר� מ� רו. . . א� ל מום מעיק� ע� עוטי ב� אי? למ� עוטי מ� ה“ למ� ן, ”את� נ� יוח�ה ד� עמ� ל ה� יו בכל� דשי מזבח� ה� ר, ק� מ� בי שמעון דא� א דר� עמ� אי ט� ב: מ� ר ר� מ� א�ה בין כהן את� א ”והעריך ה� ר קר� מ� יו, דא� ית לא ה� ב� דשי בדק ה� ה, ק� כ� ער� וה�

82. Pasuk 27. 83. See Schottenstein Edition, 13a note 15.

ד הקדש: בא לקנותה מי� כהן כן יהיה. לשאר כל אדם ה� (יב) כערכך ה�וכן חומש, להוסיף כתוב ה� החמיר בעלים ב� יגאלנה. גאל ואם (יג)

בעלים מוסיפין עשר שני ה� שדה, וכן בפדיון מ� קדיש את ה� ית, וכן במ� קדיש ב� במ�חומש, ולא שאר כל אדם (תורת כהנים שם ז; ערכין כה.):

ע כערכך ין ר. Cין טוב וב ה ב% כהן את' יך ה1 Dער Fן: יב וה Yכה י ה1 לפנ%ל־ ע1 ישתו חמ< ף Xס וי' ה נ' Mל יגא' ל א יג ואם־ג' ה: Fהי י< ן כ% ן lכה ה1עריכו Fוה יהוה קדש ל את־ביתו ש י־יקד כ< יש יד וא ך: Fערכן יקום: ן כ% lכה יך אתו ה1 ער0 ר י אש ע כ ין ר. Cין טוב וב ן ב% כה ה1

ב ה בין ט� ת� א י� הנ� א: יב ויפרוס כ� הנ� ם כ� קד�א כן יהי: יג ואם הנ� א דכ� נ� ובין ביש כפרס�נה: ל פרס� ה ויוסף חמשה ע� ק יפרקנ� מפר�א ביתה קודש� ת קדש י� י� ארי ר יד וגב�

ובין ב ט� בין א הנ� כ� ויפרסנה יי� ם קד�א כן יקום: הנ� תה כ� א די יפרוס י� ביש כמ�

רש“י

פרשת בחקתי כז / יב־יד 720 / ספר ויקרא


before the Kohen. 12 The Kohen shall evaluate it, whether good or bad; like the Ko-hen’s valuation so shall it be. 13 If he redeems it, he must add a fifth to the valuation. 14 If a man consecrates his house to be holy to HASHEM, the Kohen shall evalu-ate it, whether good or bad; as the Kohen shall evaluate it, so shall it remain.

84. See below, pasuk 27, “How to Calculate.” 85. See Schottenstein Edition, Temurah 9a note 27. 86. Only things sanctified for the

דשי ע, הוי אומר זה ק� לוק בין טוב ובין ר� ר שח� ב� ע“, איזהו ד� טוב ובין ר�ית (בכורות יד:, תמורה לג.): ב� עוטי בדק ה� ה“, למ� א ”את� ר קר� מ� , וא� מזבח�According to one opinion, the Rabbis hold that the re-

quirement of “standing and evaluation” applies only to an animal sanctified for the bedek habayis. If it was sanctified as a korban, it may be redeemed even if it died.

He learns this from our pasuk. It says that the Kohen shall evaluate it “whether good or bad,” meaning whether unblemished or blemished. Since blemished animals can-not be sanctified as korbanos, our pasuk must be talking about animals sanctified for the bedek habayis. Animals sanctified for this purpose require “standing and evalua-tion” before redemption, whether or not they are blem-ished. And since the pasuk says that the Kohen shall evaluate “it” (ה in the singular, it is teaching that only ,(את�this type of sanctity has this rule; an animal sanctified as a korban does not have to stand to be redeemed.

Another opinion argues that according to the Rabbis an animal sanctified as a korban must also stand to be redeemed. According to this opinion the term “it” (ה ,(את�teaches that an animal that was blemished before it was sanctified does not need to stand to be redeemed.

R’ Shimon says that the phrase, whether good or bad, teaches that the rule that an animal must stand and be assessed applies to animals sanctified for offerings, where there is a difference between blemished animals and unblemished ones. The term “it” (ה ,in the singular ,(את�teaches that only this type of animal — a korban — has the requirement of “standing and evaluation.” But an animal sanctified for bedek habayis does not have to stand to be redeemed (Bechoros 14b; Temurah 33a).

ה‘ .14 קדש את ביתו קדש ל� If a man consecrates — ואיש כי י�his house to be holy to Hashem.


כהן עריכם ה� ערך שי� תים שיתן ב� עריך ב� ת מ� מצוה שנד: מצו�ותוספת חמש

Mitzvah 354: The Obligation for One Who Redeems Consecrated Houses to Pay Their Assessed Valuation, Plus

a FifthIf someone sanctified his house to the Beis HaMikdash and wishes to redeem it, whether it is he who wishes to redeem it, or his wife, or his heirs, the law is that the Kohen evaluates the house. The one redeeming it then gives the Kohen a sum in accordance with the value that he states,

and adds an additional “fifth.”84

� A Homeownerף כל ברשותו ה ביתו ברשותו א� ה‘. מ� קדש את ביתו קדש ל� ואיש כי י�כא., ערכין קלט., חולין סג., זרה עבודה ו., מציעא בבא סט:, סח:, קמא (בבא

תמורה ט., כט:):Our pasuk gives the example of a house when it talks

about sanctifying something to the Beis HaMikdash. A house is something in the owner’s possession; although a thief can move into and use the house without per-mission, he cannot actually “take it” away from the owner.

We learn from this that one can sanctify only something that he owns and is also in his possession. He cannot sanctify something that is his but is now in the posses-sion of a thief (Bava Kamma 68b, 69b; Bava Metzia 6a; Avodah Zarah 63a; Chullin 139a; Arachin 21a; Temurah 9a, 29b).85

� Not a Real HouseThere are two ways something can become sanctified.

One can sanctify an item to be brought as a korban (of-fering), or sanctify an item to be used for bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).

ה הן בהמ� ה ב� ית� יו וה� ס� קדיש נכ� מ� ה‘. ה� קדש את ביתו קדש ל� ואיש כי י�כרו ימ� רים זכ� אומר: ליעזר בי ר� ונקבות, רים זכ� מזבח� בי ג� ל ע� ה ראוי�עם יפלו ודמיהן מים, של� זבחי רכי לצ� כרו ימ� ונקיבות עולות, רכי לצ�בי ליעזר ”ואיש כי א דר� עמ� ן: ט� נ� בי יוח� ר ר� מ� ית. א� ב� סים לבדק ה� ר נכ� שא�ר כתיב ה, כב� יימין? אם בבית דיר� ן ק� ה אנ� ה‘ ”. במ� קדש את ביתו קדש ל� י�קדיש יימין במ� ן ק� א כי אנ� ל את ביתו“, אל� קדיש יגא� מ� (פסוק טו) ”ואם ה�שקלים (ירושלמי ית ב� ה� לבדק הקדשות ם שסת� ן מכ� ה‘, ל� קדש יו ס� נכ�

ד, ד):According to one opinion, when our pasuk talks about

someone who sanctified “his house,” it cannot be un-derstood literally to mean his actual house. This is so because the very next pasuk talks about someone who sanctified his house. The word “house” in our pasuk should be understood to mean things in his house, “his possessions.”

The pasuk is teaching what to do if someone sanctifies his possessions. They are completely “holy to Hashem,” which means they are sanctified for the bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).86

Since a person’s “possessions” can include animals, we learn that if a person says, “I am sanctifying these items to Hashem,” and does not specify the type of sanc-tification he is making, we take all of the items — even the animals — for bedek habayis (Yerushalmi Shekalim 4:4).



ף חמישית כסף ערכך .15 ס� ל את ביתו וי� קדיש יגא� מ� If — ואם ה�the one who sanctified it will redeem his house, he

shall add a fifth of the money-valuation.

� A Secondary FifthWhen the person who sanctified an item redeems it

from hekdesh (the Beis HaMikdash treasury), he must add a “fifth”87 to its value. When another person makes the redemption, he pays only the principal value of the item.

בי יהושע� בן לוי: ר ר� מ� ף חמישית. א� ס� ל את ביתו וי� קדיש יגא� מ� ואם ה�א ר קר� מ� הקדש ראשון מוסיף חומש ואין הקדש שני מוסיף חומש. . . א�תפיס מ� ה� ולא קדיש מ� חמישית“, ף ס� וי� ביתו את ל יגא� קדיש מ� ה� ”ואם

(בבא מציעא נד:, תמורה ט:):When our pasuk says that a person must add a fifth

when redeeming something he sanctified, it states, If “the one who sanctified it” will redeem…. The phrase the one who sanctified it refers to someone who declared his house “sanctified.” It adds this phrase to teach that this does not apply where a person used his house to redeem another sanctified item, and he now wishes to redeem his house.

This teaches a general rule: if someone redeems an item that became sanctified because he had used it to redeem something else, he does not add a fifth (Bava Metzia 54b; Temurah 9b).

� A Fifth of the FifthWhen the person who sanctified an item redeems it

from hekdesh (the Beis HaMikdash treasury), he must add a “fifth”88 to its value. When another person makes the redemption, he pays only the principal value of the item.

א ר קר� מ� יי: א� ב� ביומי משמיה דא� ב ט� ר ר� מ� ף חמישית כסף ערכך. א� ס� וי�ה כסף ערכו קיש חומשו לכסף ערכו, מ� “, מ� ף חמישית כסף ערכך� ס� ”וי�

מי מוסיף חומש (בבא מציעא נד:): ף כסף חומשו נ� מוסיף חומש, א�Our pasuk uses the phrase a fifth of the money-valuation

( -mentioning the fifth alongside the prin ,(חמישית כסף ערכך�cipal (money-valuation).

We learn from this that if someone sanctified an item, then redeemed it using another item worth the value of the original item and the additional fifth, when he redeems the second item, he must add a “fifth” to its full value, paying an extra “fifth” even on the “fifth” he had added to redeem the original item (Bava Metzia 54b).

� The SanctifierWhen the person who sanctified an item redeems it from

hekdesh (the Beis HaMikdash treasury), he must add a fifth89 to its value. If a person other than the owner redeems it, he pays only the principal value of the item.קדיש א: מ� מ� ר ח� מי ב� עי ר� ף חמישית. ב� ס� ל את ביתו וי� קדיש יגא� מ� ואם ה�”ואם א קר� ר מ� א� א: ב� ר� ר מ� א� חומש? מוסיף פר מתכ� או חומש מוסיף

פר (תמורה י.): קדיש ולא מתכ� ל את ביתו“ מ� קדיש יגא� מ� ה�The phrase the one who sanctified teaches that the law

of a fifth applies only to one who sanctifies the item.If someone sanctified his own animal for another person

to use as a korban for his atonement, and the animal de-veloped a blemish and needs to be redeemed, the one who sanctified it would have to add a fifth. But if the one for whom it was sanctified redeems it, he does not have to add the fifth (Temurah 10a).90

קדיש .16 תו י� -And if a man shall conse — ואם משדה אחז�crate a field from his ancestral heritage.


ה ש� ר� פ� צוב ב� ק� ערך ה� דה שיתן ב� עריך ש� ת מ� מצוה שנה: מצו�Mitzvah 355: The Obligation for One Who Redeems a

Consecrated Field to Pay the Value Set by the Torah

� Any Size, Any TypeAncestral land (ה is land in Eretz Yisrael owned (שדה אחוז�

by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Ye-hoshua. Ancestral land sanctified to the Beis HaMikdash

bedek habayis can be said to be entirely “to Hashem,” since they provide no benefit to Kohanim. Korbanos, however, allow for the Kohanim, and sometimes even the owners, to benefit from their meat and their hides. 87. See below, pasuk 27, “How to Calculate.” 88. See below, pasuk 27, “How to Calculate.” 89. See below, pasuk 27, “How to Calculate.” 90. See Schottenstein Edition, note 9.

ת שדה ח� ת שדה טובה וא� ח� רעו. ולא כפי שוויה, א� (טז) והיה ערכך לפי ז�כתוב ת ה� חמשים שקלים, כך גזיר� רעה פדיון הקדשן שוה, בית כור שעורים ב�יובל, ואם בא ת ה� (תורת כהנים פרק י, ג; ערכין יד.). והוא שבא לגאלה בתחל�ע ופונדיון לשנה, לפי שאינה הקדש אלא חשבון סל� לגאלה באמצעו נותן לפי ה�ללו גזבר מוכרה בדמים ה� יובל, שאם נגאלה הרי טוב, ואם לאו ה� למני�ן שני ה�

מכורות, וכשהיא שדות ה� יובל כשאר כל ה� ד ה� לוקח� ע� חר ועומדת בי�ד ה� לא�לקת ביניהם. יובל פוגע� בו ומתח� כהנים של אותו משמר שה� יוצאה מידו חוזרת ל�מקראות: ה� סדר ל ע� אפרשנו כשיו וע� שדה. קדיש במ� האמור משפט ה� זהו מיד יובל ה� ת שנ� משעברה אם וגו‘. קדיש י� יבל ה� ת משנ� אם (יז)

הקדישה ובא זה לגאלה מיד:

סף־ערכך Fית כ qף חמיש ס1 י' ל את־ביתו ו �יש יגא מקד ם־ה1 טו וא

תו ה אחז' Cמשד | ם Bחמישי (שביעי כשהן מחוברין) טז וא לו: ה י' Rיו וה Vל ע'ים ע חמר שער ר1 י זרעו ז Bה ערכך לפ Rיהוה והי יש איש ל יקד0הו שד� יש Bיקד ל lהיב ת Xיז אם־משנ סף: כ� קל ש4 ים חמש2 ב

ת ביתה ויוסף קדש יפרוק י� טו ואם דא�לה: ויהי עלוהי נה פרס� ף כס� חמש ר גב� קדיש י� נתה חס� א� ל מחק� טז ואם ר רעה ב� ז� לפום נה פרס� ויהי יי� ם קד�ף: משין סלעין דכס� ע כור שעורין בח� זר�קלה ח� קדש י� א דיובל� א ת� מש� יז אם

רש“י

פרשת בחקתי כז / טו־יז 722 / ספר ויקרא


15 If the one who sanctified it will redeem his house, he shall add a fifth of the money-valuation to it, and it shall be his. 16 And if a man shall consecrate a field from his ancestral heritage to HASHEM, the valuation shall be according to its seeding: an area seeded by a chomer of barley for fifty silver shekels. 17 If he consecrates his field from the Yovel Year,

Redemption of houses and fields

91. The kor, or chomer, is a measure of volume equivalent to 30 se’ah (approximately 67-120 gallons). The area in which this volume of barley seed can be planted is known as a beis kor, which is equal to the area of 75,000 square amos (somewhere between 4.2-6.3 acres).92. See note 91. 93. See Schottenstein Edition, note 11. 94. See note 91.

treasury is not redeemed at true market value, but at a fixed rate based on the size of th e field and the number of years remaining until Yovel (the fiftieth, Jubilee year). The rate set by the Torah is fifty silver shekalim per beis kor, based on 49 years until the ne xt Yovel.91 The actual redemption price is based on the redeemer paying 1⁄49 of 50 shekalim — one shekel and one pundiyon coin — per beis kor per year remaining until Yovel.ע ר ”זר� ר, לפי שנאמ� למוד לומ� ה ת� קדיש. ”שדה“ מ� תו י� ואם משדה אחז�זה, ן ה� עני� כ� שהקדיש א אל� לי אין סף“. שקל כ� חמשים שערים ב� חמר ר למוד לומ� ב? ת� רק� חצי ת� ו� ב רק� ות� ה, לתך, סא� חצי ו� לתך בות ין לר� מנ�

קום (קידושין סא., בבא בתרא קג., ערכין כה.): ל מ� ”שדה“ מכ�שדה ע, זר� בית א אל� לי אין ע“, ”זר� בית קדיש. י� תו אחז� משדה ואם קום ל מ� ר ”שדה“ מכ� למוד לומ� ין? ת� נות, מנ� נים, ושדה איל� נים, ושדה ק� גפ�

(ערכין יד.):Our pasuk could have said simply, And if a man shall

consecrate from his ancestral heritage (קדיש י� תו מאחז� ואם from his (משדה) ”Why does it have to say “a field .(אישancestral heritage?

Without this word we would have thought that the rule of our pasuk applies only when the field is large enough for a chomer of seeds to be planted. The extra word “field” teaches us that this applies to even smaller fields (Kiddu-shin 61a; Bava Basra 103a; Arachin 25a).

Another approach is that since the Torah tells us to calculate the redemption price according to the amount of “seed” that can be sown in that field, we would have thought that this law applies only to fields where seeds are planted, but not to a field planted with trees. The extra word “field” teaches that the fifty-shekel redemption rate applies to fields of any kind, even those that are planted with trees, not only those sown with grains or vegetables (Arachin 14a).

ע חמר שערים .An area seeded by a chomer — זר�

� Can’t Be SownAncestral land (שדה אחוז�ה) is land in Eretz Yisrael owned

by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Ye-hoshua. Ancestral land sanctified to the Beis HaMikdash treasury is not redeemed at true market value, but at a fixed rate based on the size of the field and the number of years remaining until Yovel (the fiftieth, Jubilee year). The rate set by the Torah is fifty silver shekalim per beis

kor, based on 49 years until the next Yovel.92 The actual redemption price is based on the redeemer paying 1⁄49 of 50 shekalim — one shekel and one pundiyon coin — per beis kor per year remaining until Yovel.

ע“ א? בית ”זר� עמ� אי ט� ן. מ� ווי� ן בש� שין פוד� ע חמר שערים. הקדיש טר� זר�וויהן. נות פודה בש� ה נינהו. . . הקדיש איל� או בני זריע� ני ל� א, וה� נ� חמ� ר ר� מ� א�

נות (ערכין יד:): א ולא איל� נ� חמ� ר ר� מ� ע“ א� א? בית ”זר� עמ� אי ט� מ�Our pasuk says that a field that can be seeded (ע is (זר�

redeemed at the fifty-shekel rate. This excludes a stony area that is not fit for sowing. If someone sanctifies such an area, he redeems it at the market value.

The same is true if someone sanctified only his trees, without the land. Trees also cannot be sown. Therefore, if he wants to redeem them, he pays the market value (Arachin 14b).93

יבל .17 ת ה� .If from the Yovel Year — אם משנ�

� Yovel ItselfAncestral land (שדה אחוז�ה) is land in Eretz Yisrael owned

by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Ye-hoshua. Ancestral land sanctified to the Beis HaMikdash treasury is not redeemed at true market value, but at a fixed rate based on the size of the field and the number of years remaining until Yovel (the fiftieth, Jubilee year). The rate set by the Torah is fifty silver shekalim per beis kor, based on 49 years until the next Yovel.94 The actual redemption price is based on the redeemer paying 1⁄49 of 50 shekalim — one shekel and one pundiyon coin — per beis kor per year remaining until Yovel.

ה ר: קדוש� מ� ב א� ה, ר� צמ� יובל ע� ת ה� דהו בשנ� קדיש ש� מ� יבל. ה� ת ה� אם משנ�ב? א דר� עמ� אי ט� ר. . . מ� ל עיק� ה כ� ה קדוש� ר: אינ� מ� ונותן חמשים, ושמואל א�ל. ושמואל, מי כתיב יובל בכל� ת ה� יבל“, ושנ� ת ה� א ”אם משנ� ר קר� מ� דא�יובל (ערכין כד.-:): ר ה� ח� ת שא� יבל“ כתיב, משנ� ת ה� יבל, ”משנ� ת ה� אם בשנ�

There is a disagreement about what happens if a field was sanctified during the Yovel year itself, based on how to read our pasuk.

According to one opinion, when our pasuk says that if the person sanctified his field from the Yovel Year (ת משנ�יבל -he pays the full valuation of fifty shekalim, this in (ה�cludes a case where the field was sanctified during the Yovel year itself.

Another opinion holds that the pasuk does not say “in” the Yovel year (יבל ה� ת It says “from” the Yovel year .(בשנ�



יבל) ת ה� This means that he sanctified the field during .(משנ�the year following Yovel, not during the Yovel year itself. If he tried to sanctify it during the Yovel year, it does not become sanctified at all (Arachin 24b).

קום It shall be fulfilled according to the — כערכך� י�valuation.

� The Right TimeIf a person says, “I take upon myself to give my erech,

or the erech of another person, to the Beis HaMikdash,” he must pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah, based on age and gender.

ערך (ערכין יח.): ן ה� א בזמ� קום. אינו נותן אל� כערכך� י�The word k’erkecha ( ,according to its valuation ,(כערכך�

in our pasuk is the same word used in the laws of erech vows.95 The Torah uses this word to teach us a law about erech vows.

By saying, It shall be fulfilled “according to the valua-tion (erech),” the pasuk tells us that someone who makes an erech vow is obligated to pay the person’s erech at the time he made the vow, not at the time of payment (Arachin 18a).

יבל .18 ר ה� ח� .And if after Yovel — ואם א�

� From and AfterAncestral land (שדה אחוז�ה) is land in Eretz Yisrael owned

by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Ye-hoshua. Ancestral land sanctified to the Beis HaMikdash treasury is not redeemed at true market value, but at a fixed rate based on the size of the field and the number of years remaining until Yovel (the fiftieth, Jubilee year). The rate set by the Torah is fifty silver shekalim per beis kor, based on 49 years until the next Yovel.96 The actual redemption price is based on the redeemer paying 1⁄49 of 50 shekalim — one shekel and one pundiyon coin — per beis kor per year remaining until Yovel.ר ח� יבל“, ”ואם א� ת ה� יינו דכתיב ”אם משנ� ב ה� א לר� מ� יבל. בשל� ר ה� ח� א�

ר (ערכין כד:): ח� ר א� ח� יבל“, א� ר ה� ח� אי ”א� א לשמואל מ� יבל“. אל� ה�

This pasuk talks about someone who sanctified his field “after” the Yovel year. In this case, the Kohen calculates the redemption price based on how many years are left until Yovel. The previous pasuk talked about someone who sanctified his field “from” the Yovel year. In that case, he re-deems the field at the full amount of fifty shekalim for each chomer area. There is a disagreement whether someone can sanctify his field during the Yovel year.97

According to the opinion that one can do so, the pre-vious pasuk is talking about someone who sanctified his field during the Yovel year. Therefore, our pasuk is talking about where he sanctified it any time after Yovel.

According to the opinion that a field cannot be sanctified during Yovel, the previous pasuk is talking about someone who sanctified his field during the first year of the Yovel cycle; in that case, he must pay the full fifty shekalim to redeem it. Our pasuk is therefore talking about where he sanctified it anytime from the second year after Yovel and beyond (Arachin 24b).

רת נות� נים ה� ש� ל פי ה� כסף ע� כהן את ה� ב לו ה� The Kohen — וחש�shall calculate the money for him according to the

remaining years.

� How to CalculateAncestral land (ה is land in Eretz Yisrael owned (שדה אחוז�

by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Ye-hoshua. Ancestral land sanctified to the Beis HaMikdash treasury is not redeemed at true market value, but at a fixed rate based on the size of the field and the number of years remaining until Yovel (the fiftieth, Jubilee year). The rate set by the Torah is fifty silver shekalim per beis kor, based on 49 years until the next Yovel.98 The actual redemption price is based on the redeemer paying 1⁄49 of 50 shekalim — one shekel and one pundiyon coin — per beis kor per year remaining until Yovel.

However, adjustments to the price are made only when the person is redeeming the field at least two years before Yovel. One redeeming a field only one year before Yovel must pay the full fifty shekalim.

95. See above, pesukim 2, 3, 4, etc. 96. See note 91. 97. Pasuk 17, “Yovel Itself.” 98. See note 91.

ואם (יח) יתן: כסף חמשים יהיה, האמור זה ה� כערך יקום. כערכך בי�ד הה ונשת� יובל ה� ת משנ� הקדישה אם וכן קדיש. י� יבל ה� ר ח� א�ל ע� כסף ה� את כהן ה� לו ב וחש� יובל: ה� ר ח� א� לגאלה זה ובא גזבר רבעים א� של דמיה ב קצ� הרי ד, כיצ� חשבון. כפי נותרות. ה� שנים ה� פי שקל וה� כולן. ל ע� יתר ושקל שנה לכל שקל הרי שקל, חמשים שנים ע ותש�

פונדיון שחסר אלא לשנה, ופונדיון ע סל� הרי פונדיונין, ושמנה רבעים א�לגאול בא וה� לפרוטרוט, לבון ק� פונדיון שאותו בותינו ר� ואמרו לכולן, אחד כהנים (תורת יובל ה� ת שנ� ד ע� נותרות ה� שנים ל� שנה לכל ופונדיון ע סל� יתן ד ע� יובל ה� ת שמשנ� שנים ה� מני�ן מערכך. ע ונגר� נ.): בכורות ה; י, פרק

פדיון: ת ה� שנ�

הו שד יש Bיקד היבל ר ח� יח ואם־א1 יקום: כערכך נים ש' ה1 י Dל־פ ע1 סף כ את־ה1 ן כה ה1 ב־לו וחש1ך: Fערכ Yמ ע �ונגר ל היב� ת שנ� ד �ע ת נותר ה1

קלה ח� קדש י� א יובל� ר ת� ב� יח ואם יקום: נה כפרס�א י� שנ� פום ל ע� א ספ� כ� ת י� א הנ� כ� לה שב ויח�נה: מפרס� ע ויתמנ� א דיובל� א ת� ש� ד ע� ארו דאישת�

רש“י

פרשת בחקתי כז / יח 724 / ספר ויקרא


it shall be fulfilled according to the valuation. 18 And if he consecrates his field after Yovel, the Kohen shall calculate the money for him according to the re-maining years until the Yovel Year, and it shall be deducted from its valuation.

99. For example, if someone comes to redeem his field 5½ years before Yovel, he pays the price for 6 years, even though half of one of those years has already gone by. 100. This does not mean that he must redeem the entire field; if the person wants, he may redeem a portion of the field. However, he must pay in full for whatever portion he is redeeming. 101. See note 91. 102. Iyov 36:27.

שבין ין שאין מח� רת. מנ� נות� נים ה� ש� ל פי ה� כסף ע� כהן את ה� ב לו ה� וחש�ל ע� כסף ה� את כהן ה� לו ב ”וחש� ר לומ� למוד ת� הקדש? ה� עם שים חד�שים. חד� שב מח� ה ת� א� ואי שב מח� ה ת� א� נים ש� רת“, נות� ה� נים ש� ה� פי כגון מי, ד� היכי עושה, ה נ� לש� שים חד� עשות ל� רוצה ה ת� א� שאם יין מנ�ל כהן“, מכ� ב לו ה� ר ”וחש� למוד לומ� ני? ת� רבעין ותמ� א דא� לג� קדשיה בפ� דא�שאין ה נ� בש� ה נ� ש� ר דב� נותנין הרינו לים בע� מרו א� שאם ין מנ� קום. . . מ�כולו כסף שיהא ד ע� כהן”, ה� לו ב ”וחש� ר לומ� למוד ת� הם? ל� שומעין

ד (ערכין כה.): כאח�Our pasuk specifies that the Kohen must calculate

the redemption price according to the remaining “years” נים) ש� This teaches that the time left until Yovel must be .(ה�calculated by complete years. We do not reduce the price if only some months have passed.99

Our pasuk also says that the Kohen shall “calculate” the money for him. The Hebrew word for “calculate” (ב (וחש�can also be understood to mean “consider.” That is, there are times that the Kohen should consider when it would be an advantage to the Beis HaMikdash treasury if he did count the months that have passed.

This would happen if someone wants to redeem his field 1 ½ years before Yovel. In this case, if the Kohen were to disregard the months that passed (and treat the remaining months as a full year), it would mean that there are two years remaining until Yovel, in which case the redeemer would need to pay for only two years. If, however, the Kohen does deduct the months that passed during this forty-eighth year, the time remaining until Yovel would be considered one full year, and the redemption price would be the full fifty shekalim. The Torah is telling us that in such a situation, the months should be counted.

We also learn from the phrase, the Kohen shall calculate “the money” (כסף that the redemption money must ,(את ה�all be given at once100 (Arachin 25a).

ע מערכך And it shall be deducted from its — ונגר�valuation.

� A Further DeductionAncestral land (ה is land in Eretz Yisrael owned (שדה אחוז�

by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Ye-hoshua. Ancestral land sanctified to the Beis HaMikdash treasury is not redeemed at true market value, but at a fixed rate based on the size of the field and the number of years remaining until Yovel (the fiftieth, Jubilee year). The rate set by the Torah is fifty silver shekalim per beis kor, based on 49 years until the next Yovel.101 The actual redemption price is based on the redeemer paying 1⁄49 of

50 shekalim — one shekel and one pundiyon coin — per beis kor per year remaining until Yovel.

ים, אי ה או שת� נ� ה הקדש ש� ל� הקדש, שאם אכ� ף מן ה� ע מערכך. א� ונגר�ה (ערכין כה.): נ� ע ופונדיון לש� יו נותן סל� נ� ה לפ� ית� א שה� ה אל� ל� מי לא אכ� נ�

Our pasuk teaches that the number of years that have passed since Yovel are deducted from the full price of fifty shekel per beis kor.

This applies in two ways: The redemption price is re-duced based on the number of years that had passed when he sanctified the field, and is also reduced by the number of years that the field was in the possession of the Beis HaMikdash treasury, whether or not it was actually used during that time. In any case, the person redeeming the field pays at the rate of one shekel and one pundiyon coin per year per beis kor (Arachin 25a).

� The Pitsא: ר עול� א ב� ב� ר ר� מ� רעינין? א� ראינין או ג� א להו: ג� עי� ע מערכך. איב� ונגר�

“ (שבת עז:): ע מערכך� ”ונגר�In our pasuk, the Hebrew word for “deduction” is venigra

ע) .the last letter being an ayin ,(נגר�We learn from this that the proper spelling for the word

gar’inim, meaning pits of a fruit, should also be spelled with an ayin (רעינין because the pits are removed from ,(ג�the fruit and thrown away. Another way of saying this is that the pits are “deducted” from the fruit (Shabbos 77b).

� The Right Rainא ב� ה יחזקאל א� כין הו� ר: ה� בי יחזקאל אמ� ה בר� בי יהוד� ע מערכך. ר� ונגר�ל לכנו ע� רך יתרומם שמך� מ� דש יתב� דל יתק� מים, יתג� ת גש� ל יריד� רך ע� מב�ר (איוב לו, ן זו מזו, שנאמ� מניע� ת מ� נו, שא� ת מוריד ל� ה שא� ה וטיפ� ל טיפ� כ� “ ע מערכך� ר ”ונגר� מ� ת א� ה דא� ר לאדו“, כמ� ט� זקו מ� ים י� ע נטפי מ� ר� כז) ”כי יג�

(ירושלמי ברכות ט, ב; ירושלמי תענית א, ג):In our pasuk, the Hebrew word for “deduction,” venigra

ע) could be understood as “holding back.” The years ,(נגר�that have passed since the previous Yovel are “withheld” (deducted) from the fifty shekalim.

With this we can understand a similar word in another pasuk. It says,102 For [Hashem] yegara (ע ר� -the drop (יג�lets of water, [the heavens] will pour rain into His cloud. The word yegara in this pasuk also means “holds back.” Hashem holds back the rain drops, so they fall one at a time to the earth. If the raindrops would be allowed to join together and fall as one to the earth, they would ruin the soil and wash away the seeds. The separation of rain into separate droplets is a kindness from Hashem, for which He must be thanked (Yerushalmi Berachos 9:2; Yerushalmi Taanis 1:3).



ל .19 אל יגא� .If he will redeem it — ואם ג�

� Double RedemptionAncestral land (שדה אחוז�ה) is land in Eretz Yisrael owned

by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Ye-hoshua. Ancestral land sanctified to the Beis HaMikdash treasury is not redeemed at true market value, but at a fixed rate based on the size of the field and the number of years remaining until Yovel (the fiftieth, Jubilee year). The rate set by the Torah is fifty silver shekalim per beis kor, based on 49 years until the next Yovel.103 The actual redemption price is based on the redeemer paying 1⁄49 of 50 shekalim — one shekel and one pundiyon coin — per beis kor per year remaining until Yovel.אין (קידושין כ:, ערכין ל:): חצ� מד שלוה וגואל, וגואל ל� ל. מל� אל יגא� ואם ג�

Our pasuk could have simply said, “If he will redeem” ל) ל By stating this as a double phrase .(ואם יגא� אל יגא� ,ואם ג�(literally, if redeem he will redeem), it indicates that the To-rah gives one additional opportunities to redeem an ances-tral field that he sanctified, by removing certain restrictions it placed on redeeming an ancestral field that one sold.

Therefore, when redeeming a field he sanctified, one may borrow money to redeem the field, he may redeem half the field at a time, and he may sell a different field to redeem this one (Kiddushin 20b; Arachin 30b).104

ם לו יו וק� ל� ף חמשית כסף ערכך� ע� ס� He shall add a fifth of — וי�the money-valuation to it, and it shall be his.

� No Landם כסף ”וק� ן ה� ת� ר ונ� מ� א א� נ� חמ� ע, דר� רק� ק� ל ה� לל ע� ם לו. הקדש אינו מתח� וק�

לו“ (ברכות מז:, שבת קכח., עירובין לא:, פסחים לה:, בבא מציעא נד.):Our pasuk says that when the owner gives the money…

it shall be his.We learn from this that only movable property like

money can be used to redeem a sanctified item (such as the ancestral field of our pasuk). Land cannot be used

(Berachos 47b; Shabbos 128a; Eruvin 31b; Pesachim 35b; Bava Metzia 54a).105

� No Documentsם כסף ”וק� ן ה� ת� עשר שני, דכתיב ונ� ר אין פודין בו הקדש ומ� ם לו. שט� וק�

לו“ (קידושין ה.):A document can be used for many legal purposes, such

as marriage and divorce, purchasing land, and purchasing or freeing a slave.

Our pasuk says that the field is redeemed with money, teaching us that a document cannot be used to redeem a sanctified item (such as the ancestral field of our pasuk) (Kiddushin 5a).

� The Right CoinsThere were two types of money: Tyrian currency (כסף

ה) and provincial currency (צורי מדינ� Tyrian money .(כסף contained only silver. Provincial coins were worth only an eighth of Tyrian money, and included other metals.

ה כסף צורי, תור� מור ב� א� ל כסף ה� סי: כ� ב א� ר ר� מ� ה א� ב יהוד� ר ר� מ� ם לו. א� וק�ם לו“, ”וק� כסף ן ה� ת� ונ� דכתיב הקדש הרי ו� ה. . . מדינ� כסף דבריהם ושל ם ת� ל, ה� ה מחול� וה פרוט� ל ש� נה שחיללו ע� וה מ� ר שמואל: הקדש ש� מ� וא�

עשר (קידושין יא:, בכורות נ:): ליף ממ� מי ”כסף“, ”כסף“ (דברים יד, כה) י� נ�The word kesef (כסף) means both silver and money.One opinion holds that when the Torah uses the word

kesef (כסף), it refers to the silver Tyrian money.According to this opinion, our pasuk’s description of the

redemption process would mean, when the owner gives the “kesef” (the silver), using the silver Tyrian coins…it shall be his.

In reality, however, even this opinion says that redeem-ing something from the Beis HaMikdash treasury (such as the ancestral field of our pasuk) is an exception to the general rule, and one may use copper coins or anything else of value.

He learns this from a gezeirah shavah.106 Our pasuk says the word “money” (כסף), and this same word is used in the pasuk about redeeming maaser sheni produce.107 We know that copper coins can be used to redeem maaser sheni produce.108 The gezeirah shavah teaches that copper coins

103. See note 91. 104. See Schottenstein Edition, Arachin 30a note 23 and 30b note 52. 105. See Schottenstein Edition, Shabbos note 10. 106. See note 61. 107. Devarim 14:25. On the first six years of the seven-year Shemittah (Sabbatical year) cycle, a person must give maaser rishon, “the first tithe” — a tenth of his produce grown in Eretz Yisrael — to a Levi. In years one, two, four, and five, he must also separate maaser sheni, the second tithe. Maaser sheni must be eaten in Yerushalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerushalayim, where it is used to buy food that will be eaten there. 108. See discussion in Devarim 14:25, “Copper, Too.”

קדיש: מ� שדה. ה� ל את ה� זאת: (כ) ואם לא יגא� קצבה ה� ל ה� קדיש אותו יוסיף חומש ע� מ� ל. ה� (יט) ואם גאל יגא�קדיש: מ� חר לא יגאל עוד. לשוב לי�ד ה� שדה לאיש א� גזבר: את ה� ר. ה� ואם מכ�

ף ס1 י' ו אתו יש מקד2 ה1 ה שד את־ה1 ל יגא1 ל א יט ואם־ג'

ל את־ א יגא1 ם לו: כ ואם־ל יו וק� Vל סף־ערכך ע' Fית כ qחמשל עוד: lא א יג' ר ל ח� יש א1 Bה לא שד� ר את־ה1 Xכ ה ואם־מ' שד ה1

קדש דא� א קל� ת ח� י� יפרוק ק מפר� יט ואם

נה עלוהי ויקום ף פרס� תה ויוסף חמש כס� י�בין א ואם ז� קל� ת ח� א יפרוק י� לה: כ ואם ל�ק עוד: ר� יתפ� א ן ל� חר� ר א� א לגב� קל� ת ח� י�

רש“י

פרשת בחקתי כז / יט־כ 726 / ספר ויקרא


19 If the one who consecrated the field will redeem it, he shall add a fifth of the money-valuation to it, and it shall be his. 20 But if he does not redeem the field, or if he had sold the field to another man — it cannot be redeemed anymore.

109. See Schottenstein Edition, Kiddushin note 15. 110. See Schottenstein Edition, Yerushalmi Kiddushin 19a note 26. 111. See next pasuk.

may also be used when redeeming anything from the Beis HaMikdash treasury (Kiddushin 11b; Bechoros 50b).109

� Going Up in ValueWhen a person takes ownership of an item, he must per-

form a kinyan, an act that legally makes it his.נותן ים, את� במ� ד מ� שע� ד ע� לפדותו הספיק ולא נה במ� כו מש� לו. ם וק�

ם לו“ (קידושין כט., נד:): כסף ”וק� ן ה� ת� א? ונ� מ� ע אי ט� ים, מ� את� מ�ד מ� שע� ד ע� נה מ� ביא לה� הספיק לא נה, במ� הקדש ה� מן ה ר� פ� לו. ם וק�ערכך� כסף חמשית ף ס� ”וי� דכתיב היא א הד� ים, את� מ� מביא ים, את� במ�לו ם ק� אינו או ל� ואם לו ם ק� הוא הרי יוסיף אם א ה� לו“, ם וק� יו ל� ע�

(ירושלמי קידושין א, ו):Our pasuk can be understood to be saying that “if he

shall add… to it (when paying for it), then it shall become his.” But if he does not add to it, he does not acquire it.

This implies that one can acquire something from the Beis HaMikdash (such as the ancestral field of our pasuk) only by paying for it. No other kinyan is effective when redeeming from hekdesh (the Beis HaMikdash treasury).

For example, if someone bought a cow from the Beis HaMikdash treasury by leading it away, which is the usual way to make a kinyan on an animal, when it was worth 100 dinars, he does not yet own the cow. Therefore, if the cow went up in value before he paid for it, he has the op-tion of redeeming it for the higher price or not taking it at all (Kiddushin 29a, 54b; Yerushalmi Kiddushin 1:6).110

חר .20 לאיש א� דה ש� ר את ה� כ� ואם מ� דה ש� ל את ה� יגא� — ואם לא But if he does not redeem the field, or if he had sold the

field to another man.

� Only AnotherAncestral land (ה is land in Eretz Yisrael owned (שדה אחוז�

by the descendants and heirs of those who received it dur-ing the original division of the Land in the days of Yeho-shua. If the owner sanctifies such a field and redeems it, it remains his as before. If he does not, the land is distributed to the Kohanim at Yovel (the, the fiftieth, Jubilee year).

ר. לאיש דה. גיזב� ש� ר את ה� כ� לים. ואם מ� דה. בע� ש� ל את ה� ואם לא יגא�ח? כשהוא אומר א� חר ולא ל� א לא� בן. . . או אינו אל� חר ולא ל� חר. לא� א�בן (ערכין חר ולא ל� חר“ לא� יים ”א� ה אני מק� א מ� מור, ה� ח א� ”איש“ הרי א�

כה:):Our pasuk could have simply said that if the owner did

not redeem the sanctified ancestral field and the Beis HaMik-dash treasurer sold the field, it becomes the property of the Kohanim at Yovel. But the pasuk adds the detail that the treasurer sold the field to another man. This implies that there is someone who is not “another” man, and if the field is sold to that person, it does not go to the Kohanim at Yovel.

That person is the owner’s son. He is not considered “another” man compared to his father, and if the treasurer sold the field to the son, it returns to his father at Yovel.

On the other hand, the pasuk noted that it goes to the Kohanim if the treasurer sold it to another “man.” The word man teaches that this is true when it was sold to anyone else — even the owner’s brother (Arachin 25b).

אל עוד .It cannot be redeemed anymore — לא יג�

� What the Owner Can DoAncestral land (ה is land in Eretz Yisrael owned (שדה אחוז�

by the descendants and heirs of those who received it dur-ing the original division of the Land in the days of Yehosh-ua. If the owner sanctifies such a field and redeems it, it remains his as before. If he does not, the land is distributed to the Kohanim at Yovel (the fiftieth, Jubilee year).

There is a disagreement whether this rule applies only when the Beis HaMikdash treasurer sold the field to some-one else, or even if the field remained in the possession of the Beis HaMikdash. This discussion explains how our pasuk might support either of these opinions.

אל“, יג� א: ”לא ני� כדת� אליעזר? בי דר� א עמ� יי, ט� ב� ר א� מ� אל עוד. א� יג� לא ר: ”עוד“, למוד לומ� יו כשדה מקנה? ת� נ� כול לא תהא נגאלת שתהא לפ� י�יו כשדה מקנה; נ� נגאלת שתהא לפ� ל נגאלת, אב� ה ה אינ� ית� לכמות שה�מי נ� ה אחוז� שדה נגאלת? ה אינ� אי מ� א� ראשון, ביובל א אילימ� ת? אימ�אי אי ”עוד“ מ� בי שמעון ה� ה ור� בי יהוד� א ביובל שני. ר� א פשיט� א! אל� וי� ה�ה כהנים והקדיש� ה ל� צא� דה שי� ן, בש� סקינ� אי ע� א במ� כ� א ה� רשי ביה? אל� ד�א: לא תיפרוק שתהא ך אמינ� עת� א ד� לק� ה, ס� למיפרק� לים תו בע� כהן וא�ל ה נגאלת, אב� ה אינ� ית� ר: ”עוד“, לכמות שה� למוד לומ� ה, ת� כשדה מקנ�

ה (ערכין כו.): יו כשדה מקנ� נ� נגאלת שתהא לפ�Our pasuk says that if a sanctified ancestral field was not

redeemed by its original owner before Yovel and it was sold to someone else, “it cannot be redeemed” (אל יג� But .(לא the pasuk continues with the word “anymore” (עוד). Ac-cording to one opinion, this teaches that the only right the owner loses at Yovel is that the field can no longer be his as it was previously, as an ancestral field. But he can buy the field just like anyone else, in which case he would have the status of a stranger who buys a sanctified ancestral field.111

Now, before the first Yovel has arrived, the original owner can certainly keep his ancestral rights by redeeming the field; that is the very law stated in the previous pasuk. Our pasuk is teaching, according to this opinion, that an unre-deemed field does not go to the Kohanim at Yovel, giving the owner the opportunity to buy the field as a non-owner during the next Yovel cycle. This proves that a sanctified ancestral field does not go to the Kohanim at Yovel unless it was sold to another person beforehand.



Another opinion holds that the Kohanim receive the an-cestral fields at Yovel as long as the owner did not redeem it beforehand. He understands the word anymore (עוד) to teach the law in the following situation:

Someone sanctified his ancestral field, and another per-son redeemed it. When Yovel arrived, it left the redeemer’s possession to be distributed among the Kohanim. The Ko-hen who received the field then sanctified it, so it belongs to the Beis HaMikdash treasury. The original owner now wants to redeem it from the Beis HaMikdash.

We would say that the law of our pasuk, that “it cannot be redeemed,” would forbid this former owner from ever again redeeming this field. The pasuk therefore added “anymore,” telling us that he is prevented only from re-deeming it to again be considered his ancestral field, which he would keep at the next Yovel. He can, however, redeem the field as a stranger, and it would then go to the Kohanim at the next Yovel (Arachin 26a).

יבל .21 דה בצאתו ב� ש� ה ה� י� Then, when the field goes — וה�out in Yovel.

� Trees and StonesAncestral land (ה אחוז� is land in Eretz Yisrael (שדה

owned by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Yehoshua. If the owner sanctifies such a field and redeems it, it remains his as before. If he does not, the land is dis-tributed to the Kohanim at Yovel (the fiftieth, Jubilee year).יוצאין אין ן ל� גא� ולא נות. . . איל� הקדיש יובל. ב� בצאתו דה ש� ה� ה י� וה�הקדיש נות. . . איל� ולא א נ� חמ� ר� ר מ� א� דה“ ש� ה� ה י� ”וה� יובל, ב� כהנים ל�ר מ� א� דה“ ”ש� א עמ� ט� אי מ� יובל, ב� כהנים ל� יוצאין ן ל� גא� ולא שין. . . טר�

ל דהו (ערכין יד:): דה כ� א, ש� נ� חמ� ר�Our pasuk says that “the field” (דה ש� goes out to the (ה�

Kohanim during the Yovel year. This teaches that only properties that can be called “fields” are included in this law. Trees are not considered fields. If someone sanctified trees, and they were not redeemed, they do not go out to the Kohanim at Yovel.

On the other hand, the Torah does not say here that the field needs to be fit for sowing.112 It has to only be a field. Therefore, since even a stony field is called a “field,” it

too goes to the Kohanim at Yovel if it was not redeemed (Arachin 14b).

� A House Is DifferentAncestral land (שדה אחוז�ה) is land in Eretz Yisrael owned

by the descendants and heirs of those who received it dur-ing the original division of the Land in the days of Yeho-shua. If the owner sanctifies such a field and redeems it, it remains his as before. If he does not, the land is distributed to the Kohanim at Yovel (the fiftieth, Jubilee year).

ל א לכהנים, אב� פק� רק ליה ונ� דה הוא דפ� יובל. ש� דה בצאתו ב� ש� ה ה� י� וה�יימי (ערכין לג.): יימי ק� ך כדק� נ� ה�

According to one opinion, when our pasuk says that “the field” will go out at Yovel, it means to exclude a house in an unwalled town that was sanctified. If someone redeems a house in an open town from the Beis HaMikdash trea-sury, he can keep it forever. It does not return to its original owner at Yovel (Arachin 33a).

ה‘ .It will be holy to Hashem — קדש ל�

� When They PayAncestral land (ה אחוז� is land in Eretz Yisrael (שדה

owned by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Yehoshua. If the owner sanctifies such a field and redeems it, it remains his as before. If he does not, the land is dis-tributed to the Kohanim at Yovel (the fiftieth, Jubilee year).

There is a disagreement whether this rule applies only when the Beis HaMikdash treasurer sold the field to some-one else, or even if the field remained in the possession of the Beis HaMikdash.113 This discussion explains how our pasuk supports one of these opinions.

את ונותנין ה לתוכ� סין נכנ� כהנים ה, ה� נגאל� ולא יובל הגיע� ה‘. קדש ל�ר ”קדש“, ”קדש“ מ� ה? ג� בי יהוד� א דר� עמ� אי ט� ה. . . מ� בי יהוד� , דברי ר� מיה� ד�

מים (ערכין כה:): אן בד� ף כ� מים א� ן בד� ל� ה לה� ית, מ� קדיש ב� (פסוק יד) ממ�According to one opinion, if the field had not been

sold,114 the Kohanim must redeem the field115 and it then becomes theirs.

He learns this from a gezeirah shavah.116 Our pasuk says the field will be holy (קדש). This same word is found in the pasuk talking about someone who sanctified his house.117

112. Like in the discussion above, pasuk 16, “Can’t be Sown,” regarding the special redemption rate for fields that are sown. 113. See discussion above, pasuk 20, “What the Owner Can Do.” 114. If the field had been sold to a person other than the original owner it auto-matically goes to the Kohanim at Yovel. 115. The Torah (above, pasuk 16) establishes the redemption rate at 50 shekel per beis kor (see note 91. 116. See note 61. 117. Above, pasuk 14.

ה‘. לא יובל: קדש ל� ד לוקחיהם ב� יוצאות מי� גזבר כדרך שאר שדות ה� לוקחו מן ה� ד ה� יבל. מי� שדה בצאתו ב� (כא) והיה ה�ף ר ”כל חרם בישראל לך יהיה“ (במדבר יח, יד), א� כהנים, שנאמ� נתון ל� חרם ה� גזבר אלא כשדה ה� ית לי�ד ה� ב� שישוב להקדש בדק ה�

כפורים של יובל פוגע� בו (ערכין כח:): כהנים של אותו משמר שיום ה� לק ל� זו תתח�

תו: אחז' ה הי4 ת< ן lכה ל1 רם ח� ה1 ה Cכשד יהוה ל קדש ל ביב בצאתו ה שד ה1 ה כא והי'

נתה: חס� א תהי א� הנ� א לכ� ל חרמ� חק� ם יי� כ� א קד� א קודש� א במפקה ביובל� קל� כא ויהי ח�

רש“י

פרשת בחקתי כז / כא 728 / ספר ויקרא


21 Then, when the field goes out in Yovel, it will be holy to HASHEM, Like a cherem field; his ancestral heritage shall become the Kohen’s.

118. A cherem field is one that a person declared “cherem,” a form of sanctification where the property is given to the Kohanim. See below, pasuk 28.

A sanctified house never leaves the possession of the Beis HaMikdash treasury, even at Yovel, unless someone redeems it. The gezeirah shavah teaches that an ancestral field also will not leave the possession of the Beis HaMik-dash treasury without someone redeeming it (Arachin 25b).

תו כהן תהיה אחז� חרם ל� Like a cherem field; his — כשדה ה�ancestral heritage shall become the Kohen’s.

� When Cherem AppliesAncestral land (ה אחוז� is land in Eretz Yisrael (שדה

owned by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Yehoshua. If the owner sanctifies such a field and redeems it, it remains his as before. If he does not, the land is dis-tributed to the Kohanim at Yovel (the fiftieth, Jubilee year).י בי שמעון בן יוח� חרם. ר� ה‘ כשדה ה� יובל קדש ל� דה בצאתו ב� ש� ה ה� י� וה�ה י� ר ”וה� יובל נוהג, שנאמ� ן שה� א בזמ� מין נוהגין אל� אומר: אין שדה חר�

חרם“ (ערכין כט.): ה‘ כשדה ה� יובל קדש ל� דה בצאתו ב� ש� ה�ר נאמ� ך לכ� עאל: ישמ� בי ר� ר מ� א� תו. אחז� תהיה כהן ל� חרם ה� כשדה יובל מים ב� ף חר� יובל, א� ה ב� ה אחוז� תו“, מ� כהן תהיה אחז� חרם ל� ”כשדה ה�

(עבדים א, א):Our pasuk says that at Yovel, a sanctified ancestral field

that was sold to someone other than the original owner goes to the Kohanim like a cherem field.118 The wording of the pasuk makes the laws of cherem fields dependent upon there being a Yovel in which sanctified ancestral fields go to the Kohanim. Therefore, the laws of cherem apply only when the laws of Yovel are in effect (Arachin 29a; Avadim 1:1).

� Unspecified CheremIf a person says that his field should be a cherem for the

Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis HaMikdash, it goes to the bedek ha-bayis (upkeep of the Beis HaMikdash). This discussion ad-dresses when a person said only that his field is “cherem” without specifying which cherem he meant.

Ancestral land (ה אחוז� is land in Eretz Yisrael (שדה owned by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Yehoshua. If the owner sanctifies such a field and redeems it, it remains his as before. If he does not, the land is dis-tributed to the Kohanim at Yovel (the fiftieth, Jubilee year).מים חר� ם סת� אומרים: מים חכ� תו. אחז� תהיה כהן ל� חרם ה� כשדה תו“ (סנהדרין פח., ערכין כהן תהיה אחז� חרם ל� ר ”כשדה ה� כהנים, שנאמ� ל�

כח:):לכהן ין מנ� ר? לומ� למוד ת� ה מ� תו. אחז� תהיה כהן ל� חרם ה� כשדה ת ח� הרי היא ת� כהנים ו� ה ל� ר הואיל ויוצא� שהקדיש שדה חרמו שלא יאמ�

וכי תו“, כהן תהיה אחז� חרם ל� ר ”כשדה ה� למוד לומ� די תהא שלי. . . ת� י�קיש מד, מ� א ל� ונמצ� מד א לל� הרי זה ב� ה? ת� דנו משדה חרם מע� מ� ה ל� מ�אל ישר� של ה אחוז� שדה ה מ� אל, ישר� של ה אחוז� לשדה חרמו שדה ת ח� מת� ה יוצא� חרמו שדה ף א� כהנים, ל� לקת ומתח� דו י� ת ח� מת� ה יוצא�חרם“ (ערכין כט., לד.): ך, מ“חרם“ ”ה� כהנים. ואיד� יו ה� לקת לאח� דו ומתח� י�

Our pasuk says that an ancestral field is treated like a cherem that is given to the Kohen.

According to one opinion, this teaches that just as an unredeemed ancestral field goes to the Kohanim, so too an unspecified cherem goes to the Kohanim (Sanhedrin 88a; Arachin 28b).

Another opinion holds that an unspecified cherem goes to the bedek habayis. He therefore says that the pasuk is teaching a different law about a cherem. If a Kohen sancti-fied a cherem field he received and did not redeem it before Yovel, it is distributed among the Kohanim at Yovel like any ancestral field that was not redeemed by its owner.

Now, this Kohen might argue that since he receives a share of ancestral fields at Yovel, he should be able to keep a field that was once his. Our pasuk teaches that the cherem field is divided among all the Kohanim at Yovel, just like an ancestral field.

The first opinion agrees with this law as well. But accord-ing to him, it is derived from the fact that the pasuk could have stated cherem (חרם, without a hei) but instead stated hacherem (חרם with a hei). Therefore, the phrase like a ,ה�cherem field still teaches that unspecified cherems are for the Kohanim, and the extra hei of hacherem teaches that the cherem field sanctified by a Kohen is divided among all the Kohanim at Yovel (Arachin 29a, 34a).

� Only HisAncestral land (ה אחוז� is land in Eretz Yisrael (שדה

owned by the descendants and heirs of those who received it during the original division of the Land in the days of Yehoshua. If the owner sanctifies such a field and redeems it, it remains his as before. If he does not, the land is dis-tributed to the Kohanim at Yovel (the fiftieth, Jubilee year).ין מנ� ר? לומ� למוד ת� ה מ� תו“, ”אחז� תו. אחז� תהיה כהן ל� חרם ה� כשדה ר: ין שלא יאמ� כהנים, מנ� ד מן ה� ה אח� ל� יובל וגא� כהנים ב� ה ל� יוצא� דה ה� לש�למוד די, תהא שלי?. . . ת� ת י� ח� הרי היא ת� יובל ו� כהנים ב� ה ל� הואיל ויוצא�א ה שלו ואין זו שלו, ה� תו“, אחוז� כהן תהיה אחז� חרם ל� ר: ”כשדה ה� לומ�

כהנים (בבא קמא קט:): יו ה� ל אח� לקת לכ� דו ומתח� ת י� ח� ה מת� ד? יוצא� כיצ�Our pasuk tells us that if Yovel arrives and the ancestral

field has not been redeemed by the owner, “his ancestral heritage” shall become the Kohen’s. It would seem that the words “his ancestral heritage” (תו are extra; it could (אחז�have ended, “It shall become the Kohen’s.”

The pasuk is teaching about the following case: A regu-lar Yisrael sanctified a field from his ancestral heritage



and the Beis HaMikdash treasurer sold it to a Kohen. Or-dinarily, the law is that it is divided among the Kohanim at Yovel. But in this case, the Kohen might say that since he already owns it, he should be able to keep the entire field.

Our pasuk says that only “his” heritage, meaning the Kohen’s own ancestral field, is his to keep. But the an-cestral field of another person is never his to keep, and is distributed among the Kohanim at Yovel (Bava Kamma 109b).

� Who Gets the Cherem?If a person says that his field should be a cherem for the

Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them.

When a person slaughters an animal for private use, not as a korban (offering), he must give a Kohen matanos (gifts): its foreleg, jaws, and maw (the fourth stomach, also known as the abomasum).

כהן שבאותו ן ל� יו נותנ� תו. החרים שדות� כהן תהיה אחז� חרם ל� כשדה ה�כהן“, ”ל� ר מ� וג� תו“, אחז� תהיה כהן ל� חרם ה� ”כשדה ר שנאמ� ר, משמ�

גר (ערכין כח:): כהן“ (במדבר ה, ח) מגזל ה� ”ל�ר? משמ� נשי לא� מים חר� שה� יין מנ� תו. אחז� תהיה כהן ל� חרם ה� כשדה הו שתהא ה מ� צמ� ה ע� תו“. אחוז� כהן תהיה אחז� חרם ל� ר ליה ”כשדה ה� אמ�יח, (דברים כתיב וה� תו“, אחז� תהיה כהן ”ל� דכתיב בגין ר? משמ� נשי לא�ר (ירושלמי נשי משמ� ה, לא� ת� ה“, מע� קב� ים וה� י� לח� זרע� וה� כהן ה� ן ל� ת� ג) ”ונ�

חלה ד, ד):Our pasuk says that if a person sanctified his ancestral

field and did not redeem it, when Yovel (the fiftieth, Jubi-lee year) arrives the ancestral field leaves the purchaser’s possession and is given to “the Kohen,” just like a cherem field. According to one opinion, since the pasuk compares an ancestral field to a cherem field, we learn that the cher-em field is also given to “the Kohen.”

Who is this “Kohen”? We learn the answer to this ques-tion through a gezeirah shavah.119 Our pasuk says the term to “the” Kohen” (כהן This same word is used in the .(ל�pasuk about property that was stolen from a convert.120

If one robbed a convert who later died, the property is given to the Kohen of the mishmar serving at that time.121 Similarly, a cherem field is given to the Kohanim of the mishmar serving when the cherem was made (Arachin 28b).122

Another opinion argues that we cannot learn anything from the term “the” Kohen, even though by saying “the,” rather than “a,” the pasuk seems to be specifying a certain Kohen.

This is so because we find another pasuk with the same word, where it cannot be referring to Kohanim of the mish-mar. The pasuk about the matanos one gives from an ani-mal says,123 He shall give “the” Kohen (כהן ,the foreleg (ל�the jaws, and the maw. In this case, we know that the mata-nos may be given to any Kohen the person chooses, not necessarily a Kohen of the mishmar. We therefore see that when our pasuk says that the cherem goes to “the” Kohen, it does not mean that it must be given to the Kohanim of the mishmar124 (Yerushalmi Challah 4:4).

תו .22 תו אשר לא משדה אחז� But if a — ואם את שדה מקנ�field that he acquired, that is not of the field of his

ancestral heritage.

� A Little Like BothWe learned in the previous pesukim that ancestral land

ה) sanctified to the Beis HaMikdash treasury is (שדה אחוז�not redeemed at true market value, but at a fixed rate of fifty shekalim per beis kor of land. We now learn in this passage that if someone sanctified a field that he had ac-quired (ה .the law is different ,(שדה מקנ�

There is a disagreement how to look at a field that a son bought from his father and then sanctified, after which the father died. According to one opinion, it is considered like an acquired field, since he first bought it from his father. The other opinion holds that it considered like an ancestral field, since his father later died and this would be part of his inheritance.

119. See note 61. 120. Bamidbar 5:8. 121. The Kohanim were divided into twenty-four watches, each known as a mishmar, which served in the Beis HaMikdash one week at a time, on a rotating basis (see Taanis 27a). During the week of their service, the Kohanim of the mishmar brought all the korbanos (offerings) and received the meat and hides of the korbanos that are given to a Kohen. 122. See Schottenstein Edition, note 5. 123. Devarim 18:3. When we slaughter a domestic animal, we must give a Kohen certain matanos (gifts): its foreleg, jaws, and maw (the fourth stomach, also known as the abomasum). 124. See discussion below, pasuk 28, “Holy Cherem,” for how this opinion does learn that the cherem field must be given to the Kohanim of the mishmar.

(כב) ואם את שדה מקנתו וגו‘. חלוק יש בין שדה מקנה לשדה אחוזה, ד קדישה אלא ע� יובל לפי שאינו יכול לה� כהנים ב� לק ל� ששדה מקנה לא תתח�בעלים. לפיכך אם בא יובל היתה עתידה לצאת מידו ולשוב ל� יובל, שהרי ב� ה�וימכרנה ל יגא� לא ואם אחוזה, לשדה קצובים ללו ה� בדמים ה� ל יגא� לגאלה,

אשר קנהו מאתו,“ שדה ל� יובל ישוב ה� ת ה� ל הוא, ”בשנ� חר, או אם יגא� גזבר לא�”מאתו“, חרון הא� זה ה� לוקח� ה� קנהו“ אשר ”ל� ר תאמ� ופן שהקדישה. אותו ת אבות, וזהו אשר לו אחז�ת הארץ“ מירוש� ר ”ל� ך לומ� גזבר, לכך הוצר� וזהו ה�ז; ערכין כו, א-ב): יא, (תורת כהנים פרק קדיש מ� שמכרוה ל� הראשונים בעלים

יש תו יקד2 ה אחז' Cא משד ר ל תו אש ה מקנ' Cששי כב ואם את־שד

ל ת היב� ד שנ� � ע ערכך' ת ה� ת מכס� ן א כה ב־לו ה1 יהוה: כג וחש1 לל א מחק� ל זבינוהי די ל� ת חק� כב ואם י�

שב לה : כג ויח� ם יי� קדש קד� נתה י� חס� א�א א דיובל� ת� ד ש� נה ע� ן פרס� ת מני� א י� הנ� כ�

רש“י

פרשת בחקתי כז / כב־כג 730 / ספר ויקרא


22 But if he will consecrate to HASHEM a field that he acquired, that is not of the field of his ancestral heritage, 23 then the Kohen shall calculate for him the sum of the valuation until the Yovel Year;

125. See note 61. 126. Above, pasuk 18. 127. See below, pasuk 27, “How to Calculate.” 128. See next discussion. 129. See note 61. 130. See below, pasuk 27, “How to Calculate.” 131. This follows the first opinion in the previous discussion. The second opinion uses the gezeirah shavah only to learn that an acquired field is valuated at the same fixed rate as an ancestral field. 132. That is, when a person vowed, “I take upon myself to give my erech to the Beis HaMikdash.”The erech of a person is a fixed amount of money that is set by the Torah (above, pesukim 1-8), based on age and gender.

This discussion examines the source for each of the two opinions.

ביו דה מא� ין ללוקח� ש� תו. מנ� תו אשר לא משדה אחז� אם את שדה מקנ�למוד ה? ת� יו כשדה אחוז� נ� ין שתהא לפ� ביו, מנ� ך מת א� ר כ� ח� ה וא� והקדיש�ה שאינ� דה ש� תו“, אחז� משדה לא אשר תו מקנ� שדה את ”אם ר לומ�ה, דברי ה להיות שדה אחוז� ה זו שראוי� צת� ה, י� ה להיות שדה אחוז� ראוי�ביו ומת דה מא� ין ללוקח� ש� בי מאיר אומר: מנ� בי שמעון. ר� ה ור� בי יהוד� ר�ר למוד לומ� ה? ת� יו כשדה אחוז� נ� ין שתהא לפ� ה מנ� ך הקדיש� ר כ� ח� ביו וא� א�שדה ה שאינ� דה ש� תו“, אחז� משדה לא אשר תו מקנ� שדה את ”אם ה (גיטין מח., בבא בתרא עב:, ערכין יד., ה זו שהיא שדה אחוז� צת� ה, י� אחוז�

כו:):Our pasuk spells out that the acquired field is not of the

field of his ancestral heritage (תו אחז� משדה לא It is .(אשר obvious that a person’s acquired field is not his ancestral field.

According to one opinion, the pasuk is teaching that the law that an acquired field is redeemed at its true value applies only to an acquired field that cannot be an ancestral field at the time it is sanctified. This excludes a field purchased by a son from his father and sanctified before the father’s death. Since, even when it was sancti-fied, it was possible that it would become the son’s an-cestral field, the rules of an acquired field do not apply to it.

The other opinion holds that our pasuk is excluding only a field the son bought from his father, but did not sanctify until after his father died. A field that would potentially be-come the sanctifier’s ancestral heritage — a field that the son bought from his father and sanctified before his father died — is treated as an acquired field (Gittin 48a; Bava Basra 72b; Arachin 14a, 26b).

ערכך .23 ת ה� כהן את מכס� ב לו ה� Then the Kohen — וחש�shall calculate for him the sum of the valuation.

� How Different?We learned in the previous pesukim that ancestral land


לפי ללמוד? א ב� ה מ� ת“ ”מכס� ערכך. ה� ת מכס� את כהן ה� לו ב וחש�ף א� כול י� סף“, כ� שקל חמשים ב� שערים חמר ע ”זר� טז) (פסוק ר שנאמ�אן ר כ� נאמ� אליעזר אומר: בי ר� ת“. ”מכס� ר למוד לומ� כן, ת� ה מקנ� שדה

אן ף כ� צוב, א� ר ק� ב� ן ד� ל� ה לה� ב“, מ� ן (פסוק יח) ”וחש� ל� ר לה� ב“ ונאמ� ”וחש�צוב (ערכין יד:): ר ק� ב� ד�

There is a disagreement as to how an acquired field is different from an ancestral field.

According to one opinion, when our pasuk teaches that the Kohen calculates “the sum” (ת -of the field’s valu (מכס�ation, this means that he calculates the actual value of the field. This is completely unlike an ancestral field, where the redemption is at the fixed rate.

Another opinion holds that a gezeirah shavah125 teaches that an acquired field is the same as an ancestral field in this way. Our pasuk about the acquired field says that the Kohen “shall calculate” (ב This same word is used in .(וחש�the pasuk about an ancestral field.126 We learn from this that just as an ancestral field is calculated at the fixed rate of fifty shekalim per beis kor area, so too is an acquired field calculated.

This opinion maintains that the only way an acquired field differs from an ancestral one is this: When the owner redeems an ancestral field he adds an extra “fifth”127 to the redemption price; he does not do this when redeeming an acquired field128 (Arachin 14b).

� No FifthWe learned in the previous pesukim that ancestral land


תוב כ� ה� הקישו ,“ ערכך� ה� ת ”מכס� ערכך. ה� ת מכס� את כהן ה� לו ב וחש�ה אין מוסיף חומש ף שדה מקנ� כין אין מוסיף חומש, א� ה ער� כין, מ� ער� ל�

(ערכין יד:):Our pasuk about the acquired field says that the Kohen

“shall calculate” (ב -This same word is used in the pa .(וחש�suk about an ancestral field. We might think that we should link the two pesukim with a gezeirah shavah129 and learn that just as when one redeems his ancestral field he has to add a fifth,130 the same would apply when he redeems an acquired field that he had sanctified.131

We do not make this gezeirah shavah.Our pasuk says the word “sum” (ת next to the word (מכס�

“valuation” ( ערכך� which is the same word used for an ,(ה�erech vow.132 When someone pays for his erech vow, he does not add a surcharge to the amount stated in the Torah. This teaches that the same is true when someone



redeems an acquired field that he has sanctified; he does not add a fifth to the market price of the field (Arachin 14b).

ערכך ן את ה� ת� .And he shall pay the valuation — ונ�

� Lost or Stolenשרות ע� צינו בהקדשות ומ� ר? לפי שמ� למוד לומ� ה ת� ערכך. מ� ן את ה� ת� ונ�ן, יות� חר� יבין בא� י� ן ח� בדו אינ� עות שבחולין, נגנבו או שא� ל מ� ללין ע� שמתח�באו ד שי� ערכך� וגו‘ ” חולין ע� ן את ה� ת� ר ”ונ� למוד לומ� ף זה כן, ת� כול א� י�

ר (חולין קלט.): לידי גזב�The first part of our pasuk mentions that the Kohen must

calculate the field’s valuation (erech). Therefore, the next part could simply have said, “and he [the redeemer] shall pay it on that day.” Instead, the pasuk repeats itself and says, he shall give “the erech” ( ערכך� -on that day. By do (ה�ing so, the end of the pasuk teaches us a law that applies only to an erech vow.133

The pasuk says, he shall “pay” the erech. . .it is holy to Hashem. This teaches that the money that was set aside to pay for an erech vow becomes the property of the Beis HaMikdash treasury only when it is actually paid to the treasurer, and not at the time it was first designated. There-fore, if the money was stolen or lost before it was given to the Beis HaMikdash treasury, the vower — to whom the money still belongs — must pay the vow using other funds.

The law is different when someone redeems an item that was sanctified to the Beis HaMikdash or maaser sheni.134 In either of those cases, once the person designated money for the redemption, if that money was stolen or lost before it was received by the Beis HaMikdash treasurer (or, in the case of maaser sheni, before any food had been purchased with it), the redemption remains valid, and the owner does not have to replace the funds (Chullin 139a).135

הוא יום ה� ערכך� ב� ן את ה� ת� And he shall pay the — ונ�valuation of that day.

� Poor, With a JewelIf a person says, “I take upon myself to give my erech,

or the erech of another person, to the Beis HaMikdash,” he gives the fixed amount of money that is set by the Torah,136 based on age and gender. If a person is too poor to pay the full amount of his erech vow, the Beis HaMikdash treasurer assesses what he can afford to pay.

לים (ערכין כד.): ק� לית ל� רג� שהה מ� הוא. שלא י� יום ה� ערכך� ב� ן את ה� ת� ונ�When our pasuk says, He shall pay the erech valuation

“of that day,” it teaches that the amount the vower must pay is based on the value of his possessions where he is and at that time.

This means that if a poor person who made an erech vow has a jewel that is not worth much where he is, but it is worth much more in a large city, we assess its value where it is at that time. We do not base its value on what it would be worth in a large city. If the value is low where he is, he pays a reduced amount to fulfill his erech vow. (Arachin 24a).137

ה‘ .It is holy to Hashem — קדש ל�

� Automatically for Hashemית (ערכין כד.): ב� הקדישות לבדק ה� ם ה� ה‘. סת� קדש ל�

Items can be sanctified for various designations, includ-ing the Mizbe’ach (the Altar, to be used as an offering), bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash), and the Kohanim (in the case of a cherem138). The phrase it is holy to Hashem implies that when someone designates an item as “holy” without specifying what holiness it should have, it is automatically designated “to Hashem.” This means that it should be used for bedek habayis, since that is the only category that goes completely “for Hashem”139 (Arachin 24a).140

רץ .24 א� אשר לו אחז�ת ה� הו מאתו ל� נ� אשר ק� The one from — ל�whom he acquired it; whose ancestral heritage of the

land it was.

� Gone Foreverחו ר שלק� גזב� חזור ל� כול י� רץ. י� א� אשר לו אחז�ת ה� הו מאתו ל� נ� אשר ק� ל�

133. See note 132. 134. In years one, two, four, and five of the Shemittah cycle, a person must separate maaser sheni, the second tithe from his produce. Maaser sheni must be eaten in Yerushalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerushalayim, where it is used to buy food that will be eaten there. 135. See Schottenstein Edition, 139b note 1. 136. At the beginning of the chapter. 137. See Schottenstein Edition, note 22. 138. See below, pasuk 28. 139. The other categories benefit either the Mizbe’ach or the Kohanim. 140. See Schottenstein Edition, note 23.

שקלים בו שכתוב ערכך כל קדש. יהיה בשקל ה� ערכך וכל (כה) ר ח� קדש: עשרים גרה. עשרים מעות. כך היו מתחלה, ולא� יהיה בשקל ה�

ע רב� וא� עשרים דינר, כסף מעה בותינו: שש ואמרו ר� מכאן הוסיפו שתות ע (בכורות נ.): סל� מעות ל�

ת היובל mיהוה: כד בשנ הוא קדש ל ביום ה1 ערכך' ן את־ה� mת ונ'רץ: א� ת ה' Xאשר־לו אחז אתו ל Yהו מ Vנ ר ק' אש4 ה ל שד שוב ה1 י'קל: ש� ה ה1 הי4 ה י< Vים גר קל הקדש עשר0 ה בש\ הי� י< ל־ערכך' כה וכ'

א הוא קודש� א ה� נה ביומ� ת פרס� ויתן י�יתוב א דיובל� א ת� כד בש� : יי� ם קד�ת נ� חס� נה מנה לדי לה א� א לדי זב� קל� ח�בסלעי יהי נה פרס� ל כה וכ� א: רע� א�א: סלע� יהי עין מ� עסרין א קודש�

רש“י

פרשת בחקתי כז / כד־כה 732 / ספר ויקרא


and he shall pay the valuation of that day, it is holy to HASHEM. 24 In the Yovel Year the field shall return to the one from whom he acquired it; whose ancestral heritage of the land it was. 25 Every valuation shall be in the sacred shekel; that shekel shall be twenty geras.

141. See previous two pesukim. 142. The first opinion holds that he does have to give all five sela’im in this case. See discussion above, pasuk 8, “All Five.” 143. 30:13.

ת אשר לו אחז� ר ”ל� רץ“. יאמ� א� ת ה� אשר לו אחז� ר ”ל� למוד לומ� ממנו, ת�כהנים, את ל� צ� דה שי� הו מאתו“? ש� נ� אשר ק� ר ”ל� למוד לומ� ה ת� רץ“, מ� א� ה�לים בע� ל� חזור ת� כול י� חר, א� ה ל� וגא� , לוקח� ה והקדיש� כהן, ה ר� ומכ�

הו“ (ערכין כו., כו:): נ� אשר ק� ר ”ל� למוד לומ� ראשונים, ת� ה�Our passage is discussing someone who sanctified a

field that he had bought from another person (ה (שדה מקנ�and later redeemed.141 Our pasuk says that at Yovel (the fiftieth, Jubilee year) the field shall return to the one from whom he acquired it (הו מאתו נ� אשר ק� .(ל�

But to whom does our pasuk refer? Does the field return to the original person who sold his field to the person who later sanctified it? Or does it return to the Beis HaMikdash treasury from where the field was redeemed?

When the pasuk continues, whose ancestral heritage of the land it was (רץ א� ת ה� אשר לו אחז� we know that the field ,(ל�returns to the original owner, who sold his ancestral field to the one who later sanctified it.

But since this is clarified at the end of the pasuk, why did the Torah write the first, unclear phrase, the one from whom he acquired it (הו מאתו נ� אשר ק� ?(ל�

The first phrase is discussing the following case: Reuven consecrated his ancestral field. It was not redeemed and went to the Kohanim at Yovel. Shimon, the Kohen who re-ceived the field sold it to Yehudah, who then consecrated it again. Yissachar now redeemed the field from the Beis HaMikdash treasury.

If the pasuk had said only that at Yovel the field returns to the one whose ancestral heritage of the land it was, we would have thought that the field goes back to Reuven, the very first owner. The pasuk therefore says first, the one from whom he acquired it. This teaches that at the second Yovel, the field returns to Shimon, the Kohen from whom the Yehudah bought the field that he then consecrated. Since Reuven (the original owner) forfeited the field at the first Yovel, Shimon (the Kohen) became the new “original owner,” and it was from him that the field was now ac-quired (Arachin 26a, 26b).

קדש .25 ל ערכך� יהיה בשקל ה� Every valuation shall — וכ�be in the sacred shekel.

� The MinimumIf a person says, “I take upon myself to give my erech,

or the erech of another person, to the Beis HaMikdash,” he gives the fixed amount of money that is set by the To-rah in our parashah, based on age and gender. If a person is too poor to pay the full amount of his erech vow, the

Beis HaMikdash treasurer assesses what he can afford to pay.

ד הוא דכתיב (בכורות יא., ערכין קדש. בהשג י� ל ערכך� יהיה בשקל ה� וכ�ד:):

בי מאיר אומר: עים, ר� מש סל� יו ח� ד� יו בי� קדש. ה� ל ערכך� יהיה בשקל ה� וכ�בי מאיר? כתיב (פסוק ג) ”חמשים“, א דר� עמ� אי ט� ת. . . מ� ח� א א� אינו נותן אל�

וכתיב ”שקל“, או חמשים או שקל (ערכין ז:):ל ע, דכתיב ”וכ� חות מסל� כין פ� ער� קדש. אין ב� ל ערכך� יהיה בשקל ה� וכ�פחותין יהו לא עריך מ� ה ת� שא� כין ער� ל כ� קדש“, ה� בשקל יהיה ערכך�

משקל (בכורות י:, ערכין ז:):In its plain meaning, our pasuk teaches that all erech

valuations shall be made according to the shekel of the Beis HaMikd ash (קדש which is twice the size of a ,(שקל ה�standard shekel. We also learn another rule from this pa-suk: The minimum erech payment allowed, even for the poorest person, is a shekel. In the time of the Mishnah and Gemara, a Torah shekel was known as a sela. If the poor person has less than a sela that he can give, he cannot fulfill his obligation by paying that amount (Bechoros 11a; Arachin 4b).

According to another opinion, the pasuk is teaching that any time a person is too poor to pay the full amount of his erech vow, he pays only one sela. For example, if he vowed the erech of a male between 20 and 60 years old, who has an erech of fifty sela’im, and he has only five sela’im to give, he does not have to give all of them. He can fulfill his obligation with one sela142 (Arachin 7b).

Yet another opinion holds that the pasuk is not referring specifically to erech vows. Rather, it is teaching that when a person makes any type of redemption, it cannot be for less than a sela (Bechoros 10b; Arachin 7b).

שקל ה� יהיה ה גר� That shekel shall be twenty — עשרים geras.

� It Can Be Largerדנו מ� ל� יג), ל, (שמות שקל“ ה� ה גר� ”עשרים שקל. ה� יהיה ה גר� עשרים ר למוד לומ� ה להוסיף יוסיף? ת� צ� ין שאם ר� ה. ומנ� לשקל שהוא עשרים גר�

”יהיה“ (בכורות נ.):A pasuk in Shemos143 clearly says that a shekel equals

twenty geras. Our pasuk says that a shekel “shall be” (יהיה) twenty geras. This is saying that it is possible that there shall be another type of shekel.

We learn from this that if, in the future, the Sages want to establish a heavier weight for a shekel, they may do so (Bechoros 50a).



קדיש איש אתו .26 ה לא י� ה‘ בבהמ� ר ל� ך בכור אשר יבכ� — א�However, a bechor that becomes a firstborn for

Hashem among livestock, a man shall not sanctify it.


ן רב� ן לק� רב� שים מק� קד� נות ה� מצוה שנו: של א לש�Mitzvah 356: The Prohibition to Change Sanctified Offerings From One Type of Offering to Another

We are commanded not to change the designation of sanctified offerings from one type of offering to another type, such as by turning an animal that has been sanctified as a shelamim (peace offering) into an asham (guilt offer-ing), or turning an animal that has been sanctified as an

asham offering into a chatas (sin offering).

� Can’t Be ChangedAn animal bechor, the firstborn male of cows, sheep,

and goats, becomes sanctified at birth. It is given to a Ko-hen, who offers it as a korban (offering) before it is a year old; he burns its sacrificial parts on the Mizbe’ach (Altar), and eats its meat.ח שירצה, דכתיב ל זב� ן לכ� תפיס� ה‘. בכור אין מ� ר ל� ך בכור אשר יבכ� א�

קדיש איש אתו“ (בכורות טו:): ה לא י� ה‘ בבהמ� ר ל� ך בכור אשר יבכ� ”א�ר ך בכור אשר יבכ� עשר שני וכו‘ כתיב ”א� ה‘. ממ� ר ל� ך בכור אשר יבכ� א�ה ל� ה ח� אין קדוש� כל שהוא קודש איש אתו“, קדיש י� ה לא בבהמ� ה‘ ל�

יו (ירושלמי שקלים ב, ב): ל� ע�Our pasuk teaches that a bechor cannot be sanctified to

be any other type of korban. A firstborn animal is sancti-fied as a bechor from birth, and another form of sanctity cannot apply to it (Bechoros 15b).

This rule applies to anything with sanctity.144 Therefore, if maaser sheni was redeemed,145 the redemption money cannot be switched to the sanctity of korbanos (Yerushalmi Shekalim 2:2).

� Can You, or Can’t You?An animal bechor, the firstborn male of cows, sheep, and

goats, becomes sanctified at birth. It is given to a Kohen,

who offers it as a korban (offering) before it is a year old; he burns its sacrificial parts on the Mizbe’ach (Altar), and eats its meat.

ד אומר (דברים תוב אח� עאל אומר: כ� בי ישמ� ה‘. ר� ר ל� ך בכור אשר יבכ� א�קדישו ד? מ� א כיצ� קדיש“. . . ה� ד אומר ”לא י� תוב אח� קדיש“, וכ� טו, יט) ”ת�קדיש ת� ל ן? א� נ� ב� ור� . מזבח� הקדש קדישו מ� ה ת� ואי א� עלוי הקדש ה ת� א�

או (ערכין כט.): עי ליה לל� מיב�Our pasuk says about a bechor, a man “shall not” sanc-

tify it. Another pasuk146 says “you shall sanctify” a bechor. How do we explain this contradiction?

Our pasuk means that the owner cannot sanctify the bechor as a different korban.147

The pasuk that says you shall sanctify a bechor means that the owner of the bechor may sanctify the value of what he owns in the bechor. That is not how much the animal is worth, since it is holy at birth and was never his property. His “ownership” consists of his right to choose the Kohen to whom he will give it. That value is determined by how much a person would pay the owner to give the bechor to a Kohen who is that person’s relative.

According to another opinion, we know from another pasuk that a bechor cannot be changed for another type of korban.148 Our pasuk teaches that if someone does say that he is sanctifying his bechor for another type of korban, he has violated the prohibition of our pasuk (Arachin 29a).

� Not Humanאומר ייתי ה� קדיש, י� לא בכור ר נאמ� אילו ה‘. ל� ר יבכ� אשר בכור ך א�ה ת� א� אי אותו אתו“, ”איש ר לומ� למוד ת� הקדישות, קדיש י� לא בכור לא אני אומר הוא יין עד� ו� הקדישות. בכור ם ד� קדיש א� ל מ� אב� קדיש מ�קתי. ס� ה ע� ה“, בבהמ� ר ”בבהמ� למוד לומ� קדישוהו אחרים, ת� ל י� קדיש אב� י�ה‘ ר ל� ה‘ ”, משיבוכ� ר ל� ר ”אשר יבכ� למוד לומ� בטן, ת� קדישנו ב� כול לא י� י�שים כן, קד� ל ה� לדי כ� ף ו� כול א� בטן. י� קדיש ב� ה מ� ת� ל א� קדיש אב� ה מ� ת� אי א�

ק (תמורה כה.): ל� ך“, ח� ר ”א� למוד לומ� ת�Our pasuk seems unnecessarily wordy. Instead of simply

saying, “A bechor he shall not sanctify” (קדיש it ,(בכור לא י�says, “However” (ך a bechor that becomes a firstborn for ,(א�Hashem “among livestock” (ה shall (איש) ”a man“ ,(בבהמ�not sanctify “it” (אתו).

144. Toras Kohanim learns from the term “among livestock” (ה ,that the same is true of any korban, as stated in the Sefer HaChinuch (בבהמ�Mitzvah §356. 145. In years one, two, four, and five of the Shemittah cycle, one must separate maaser sheni, the second tithe. Maaser sheni must be eaten in Yerushalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerushalayim, where it is used to buy food that will be eaten there. 146. Devarim 15:19. 147. See previous discussion. 148. This is derived from pasuk 28 below.

ח, פרשתא כהנים (תורת חר א� קרבן לשם אתו. איש קדיש י� לא (כו) אין וגו‘. טמאה ה� בהמה ב� ואם (כז) שלו: שאינו לפי כט.) ערכין ב,ז; ”ופדה טמאה בהמה בבכור ר לומ� שאין בכור, ה� ל ע� מוסב זה ה� מקרא ה�חמור אין זה,] שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה, בערכך“ וחומש, [נ“א: ו�

כתוב שה� הקדש, ה� ל ע� מוסב כתוב ה� אלא להקדש. ואינו כהן ל� תנה מ� והוא בהמה קדיש במ� דבר וכאן שהוממה, טהורה בהמה בפדיון דבר עלה שלמ�עריכנה שי� ה מ� כפי בערכך. ופדה קא.): (מנחות בית ה� לבדק טמאה

כהן: ה�

יש אתו אם־ יש א2 א־יקד0 ה ל יהוה בבהמ' ר ל mר יבכ ך־בכור אש כו א1

ך' ה בערכ Pה ופד טמא' ה ה1 בהמ, ם ב1 יהוה הוא: כז וא ה ל שור אם־שיי� ם ר קד� כ� יתב� די א ם בוכר� כו בר�אם תה י� ר גב� קדש י� א א ל� בבעיר�כז ואם הוא: יי� ד� ר אמ� אם תור נה א ויפרוק בפרס� ב� א� א מס� בבעיר�

רש“י

פרשת בחקתי כז / כו־כז 734 / ספר ויקרא


26 However, a bechor that becomes a firstborn for HASHEM among livestock, a man shall not sanctify it; whether it is of oxen or of the flock, it is HASHEM’s. 27 If it will be of the nonkosher animal, he shall redeem it according to the valuation

149. This does not mean that the substitute animal does not become a temurah; it certainly does. It merely means that unlike the temurah of other types of korbanos, the temurah of a bechor is not offered. 150. See below, pasuk 27, “How to Calculate.” 151. See discussion above, pasuk 15, “A Secondary Fifth.” 152. See Schottenstein Edition, Yerushalmi Maaser Sheni 24a notes 12 and 13. 153. See

The Torah is teaching us the following: I Without any additions, we would think that the word

bechor is referring to a person who is a bechor, not to a firstborn animal. The pasuk would then be saying, “One who is a bechor to Hashem cannot sanctify anything.” That is, a human bechor is no t able to sanctify any korban (offering).

The pasuk therefore adds the words a man. . .it (איש אתו). The word it tells us that the command, “he shall not sanc-tify” (קדיש applies to the one specific item mentioned ,(לא י�previously in the pasuk: a firstborn animal, which is alluded to by the words, that becomes a firstborn for Hashem (אשר ה‘ ר ל� that ,(בכור) The pasuk is saying, A [human] bechor .(יבכ�[animal] which becomes a firstborn for Hashem (ר יבכ� אשר ה‘ לא) shall the man [the human bechor] not sanctify it ,(ל�קדיש איש אתו That is, the human bechor shall not sanctify .(י�a firstborn animal as a different type of korban. The human bechor may, however, sanctify other animals to be a korban.

I However, if we explain the pasuk as we just did, it would mean that a person who is not a bechor may sanctify an animal bechor as a different korban!

I The pasuk therefore says among livestock (ה to ,(בבהמ�teach that the entire pasuk is actually discussing an animal bechor, not a person who is a bechor. The pasuk is now saying, However, a bechor [animal] among live-stock (ה קדיש) no man shall sanctify it ,(בכור. . .בבהמ� לא י�.as a different type of korban (איש אתו

I At this point, we would say that the prohibition against sanctifying a bechor as a different type of korban ap-plies even before it is born, when it is still in the womb . The pasuk therefore adds the words, that becomes a firstborn for Hashem (‘ה ר ל� יבכ� This teaches that .(אשר the prohibition applies only when the bechor is born, because that is when it receives the sanctity of a bechor. A person may consecrate an unborn animal as another type of korban.

I The word however (ך which begins the pasuk, limits ,(א�this last law to a bechor. Only an animal that will be a bechor may be consecrated as another korban while it is in the womb. However, if an animal that was conse-crated as a korban is pregnant, one may not consecrate the animal she is carrying as a different type of korban (Temurah 25a).

ה‘ הוא .It is Hashem’s — ל�

� Only ItOnce an animal was set aside as a korban, one may not

replace it by setting aside a different animal in its place.

If one did so, he has violated a prohibition, and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. The replacement animal is called a temurah.

ה (זבחים פא:, תמורה ה:): תו קריב� ריב ואין תמור� ה‘ הוא. הוא ק� ל�The term it is (הוא) is a limiting term. It teaches that only

the bechor itself is offered on the Mizbe’ach. But if someone makes a temurah for a bechor, the temurah animal cannot be offered on the Mizbe’ach149 (Zevachim 81b; Temurah 5b).

בערכך .27 ה ד� ה ופ� טמא� ה ה� בהמ� If it will be of the — ואם ב�nonkosher animal, he shall redeem it according to the

valuation.

� All for HeavenWhen the person who sanctified an item redeems it from

hekdesh (the Beis HaMikdash treasury), he must add a fifth150 to its value. When another person makes the re-demption, he pays only the principal value of the item.מיוחדת ה טמא� ה בהמ� ה מ� בערכך. ה ד� ו פ� ה טמא� ה� ה בהמ� ב� ואם ה וכול� הקדש ה ת� שתחיל� ל כ� ף א� ים, מ� ש� ל� ה וכול� הקדש ה ת� שתחיל�

ים (בבא מציעא נד:, ירושלמי מעשר שני ג, ב): מ� ש� ל�The pasuk could have simply stated, “a nonkosher ani-

mal” (ה טמא� ה ה� -Instead, it says “of a” nonkosher ani .(בהמ�mal (ה טמא� ה ה� בהמ� with an extra beis. This teaches that ,(ב�the rule that the owner adds a fifth when redeeming some-thing he sanctified applies only to sacred items that are of the same nature as the nonkosher animals mentioned here.

Our pasuk also adds a hei to the word nonkosher ה) טמא� meaning “the” [nonkosher] animal. This teaches ,(ה�that it is referring specifically to a nonkosher animal that a person sanctified directly (not one that was used to redeem another sanctified object). Additionally, a nonkosher ani-mal can be sanctified only for the bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash), which goes completely to Hashem (unlike offerings, parts of which go to the Kohanim and sometimes to the owner as well).

The pasuk teaches that a person adds a fifth when he redeems the item he sanctified only when he sanctified it directly for the bedek habayis151 (Bava Metzia 54b; Yeru-shalmi Maaser Sheni 3:2).152

� Constant StatusIn order to redeem a sanctified animal, the animal must

be evaluated for its value while it is standing. Since a dead animal cannot stand, it cannot be redeemed.153

ען שתיט� הו מ� ה, טמא� ה בהמ� בערכך. ה ד� ופ� ה טמא� ה� ה בהמ� ב� ואם ה י� ן ח� נ� בי יוח� בי יוסי בשם ר� ר ר� אמ� ר ליה: אילולי ד� מ� ה? א� כ� ער� ה וה� ד� עמ� ה�ני א ות� בי היל� ר ר� מ� ה לא. א� ה טמא� ה, בהמ� כ� ער� ה וה� ד� עמ� ה ה� ה טעונ� טהור�



מיוחדת ה טמא� ה בהמ� ה מ� ,“ בערכך� ה ד� ופ� ה טמא� ה� ה בהמ� ב� ”ואם כן, ה ו� ה, שש� מת� בה את ה� ף אני אר� ה, א� ת הקדיש� ה לשע� ת פדיונ� ה שע� ו� שש�ה, ר: הרי זה הקדש, ומת� מ� ה, ומוציא את שא� ת הקדיש� ה לשע� ת פדיונ� שע�

ה (ירושלמי מעשר שני ג, ו): ת הקדיש� ה לשע� ת פדיונ� ות שע� ו� שלא ש�Our pasuk is discussing a nonkosher animal that was

consecrated and then redeemed while it was alive. The status of this animal was constant throughout: It was alive and fit to stand and be evaluated when it was sanctified as well as at its redemption; as a nonkosher animal, it was unfit for the Mizbe’ach when it was sanctified and also at its redemption.

The same would be true if it was dead when it was sanc-tified; its status would not change between the time it was sanctified and the time it was redeemed. Since it has the same status as when it was sanctified, it may be redeemed even though it obviously cannot stand.

However, if it was alive when it was sanctified and then died, it cannot be redeemed because it was initially able to “stand and be evaluated,” and it can no longer do so (Yerushalmi Maaser Sheni 3:6).154

יו ל� ף חמשתו ע� ס� .And add its fifth to it — וי�

� How to Calculateבי ה, ר� בי יאשי� ה דברי ר� יו. שיהא הוא וחומשו חמש� ל� ף חמשתו ע� ס� וי�

ן אומר: חמישיתו, חומשו של קרן (בבא מציעא נד.): ת� יונ�There is a disagreement how the “fifth” surcharge of our

pasuk should be calculated.According to one opinion, when our pasuk says to add

its fifth, he actually adds an additional quarter of the ani-mal’s value. The Torah refers to this addition as “one-fifth,” because the surcharge is a fifth of the final payment.155

Another opinion holds that the fifth means simply a fifth of the principal (Bava Metzia 54a).

ר בערכך אל ונמכ� And if it is not redeemed, it — ואם לא יג�shall be sold for its valuation.

� He Comes Firstל לכ� קודם הוא דון, א� ה ב� גאול� ה� ת מצו� בערכך. ר ונמכ� אל יג� לא ואם

“ (בכורות יג.): ר בערכך� אל ונמכ� ר ”ואם לא יג� ם, שנאמ� ד� א�Our pasuk says that if a nonkosher animal was sanctified,

it is only if it is not redeemed (אל יג� ,by the owner (ואם לא then it shall be sold for its valuation ( בערכך� ר This .(ונמכ�teaches that the original owner has the right to redeem his animal from the Beis HaMikdash treasury before anyone else. Only if he fails do so is it sold to others at its value (Bechoros 13a).156

ה‘ .28 ם ל� חר� ל חרם אשר י� ך כ� However, any cherem — א�that a man will declare a cherem to Hashem.


כהנים יו שהוא ל� ס� חרים מנכ� ת דין מ� מצוה שנז: מצו�Mitzvah 357: The Obligation Regarding Property Declared “Cherem,” Which Is [Generally] Given to the KohanimWe are commanded to implement the laws of cherem vows.

� Similar CountsIf a person says that something he owns should be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis HaMikdash, it goes to bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).מים חר� מים כ� ן שכינויי חר� א מיכ� ם"? אל� חר� ר "י� למוד לומ� ה ת� ם. מ� חר� י�

(ירושלמי נדרים א, א):The pasuk could simply have stated, However, any

cherem for Hashem (‘ה ל חרם אשר ל� ך כ� Why does it add .(א�the seemingly extra term will declare cherem (ם חר� ?(י�

This term teaches that if a person says a word similar to “cherem,”157 it also counts as a cherem vow (Yerushalmi Nedarim 1:1).

תו ה ומשדה אחז� ם ובהמ� ד� ל אשר לו מא� From anything — מכ�that is his — from a human and an animal, or from

the field of his ancestral heritage.

� Which Human?If a person says that something he owns should be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis HaMikdash, it goes to bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).

discussion above, pasuk 12, “Which Type?” 154. See Schottenstein Edition, 32a notes 3-4. 155. For example, if the animal was assessed as being worth $100, he redeems it for $125; the $25 surcharge is one-quarter of the assessed value, but one-fifth of his $125 redemption cost. 156. See Schottenstein Edition, notes 18 and 20. 157. Like cheirek, cheirech, or cheiref.

ר בערכך. ל ידי בעלים (תורת כהנים פרק יב, ב): ונמכ� ואם לא יגאל. ע�דבר. יש אומרים: בותינו ב� ך כל חרם וגו‘. נחלקו ר� אחרים (שם): (כח) א� ל�יים ”כל חרם בישראל לך יהיה“ (במדבר סתם חרמים להקדש, ומה אני מק�כהן. ויש אמרו: סתם חרמים ר: הרי זה ל� יח, יד), בחרמי כהנים, שפירש ואמ�

לדברי כהן. ל� ינתן אלא יגאל. ולא ימכר לא -כט.): (ערכין כח. כהנים ל�כהנים מפרש מקרא זה בסתם חרמים, והאומר סתם האומר סתם חרמים ל�כל מודים שחרמי ית מפרש מקרא זה בחרמי כהנים, שה� ב� לבדק ה� חרמים ד שיבואו לי�ד כהן, וחרמי גבוה� נפדים (ערכין שם): כהנים אין להם פדיון ע�

ך: Fבערכ ר Xונמכ ל lא יג' א ואם־ל יו ל. ע' שתו חמ< ף Xס וי'ל־אשר־ מכ' יהוה ל יש א חרם י ר אש\ רם ל־ח כ' ך כח א�

ל א� א יג' ר ול lכ א ימ' תו ל ה אחז' Cה ומשד ם ובהמ' אד, Yלו מ

ן ב� ק ויזד� ר� א יתפ� ויוסף חמשה עלוהי ואם ל�חרם י� די א חרמ� ל כ� ם כח בר� נה: בפרס�א ובעיר� א ש� מאנ� די לה ל יי� מכ� ם ר קד� גב�ק ר� יתפ� א ול� ן ב� יזד� א ל� נתה חס� א� ל ומחק�

רש“י

פרשת בחקתי כז / כח 736 / ספר ויקרא


and add its fifth to it; and if it is not redeemed it shall be sold for its valuation. 28 However, any cherem that a man will declare a cherem to HASHEM, from anything that is his — from a human and an animal, or from the field of his ancestral heritage — may not be sold and may not be redeemed,

Cherem/ Segregated

property

158. See Schottenstein Edition, note 11. 159. See Schottenstein Edition, note 5. 160. See previous discussion. 161. Below, pasuk 33. One is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep, and goats born to his herds and flocks each year. 162. See note 61.

ענים (גיטין לח:): כנ� יו ה� יו ושפחות� ד� ם. אלו עב� ד� מא�When our pasuk says a person can make a cherem on “a

human,” it means a Canaanite slave or maidservant that he owns (Gittin 38b).

� Some, Not AllIf a person says that something he owns should be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis HaMikdash, it goes to bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).ה“, ולא ם, מ“בהמ� ד� ל א� ם“, ולא כ� ד� ל אשר לו, ”מא� ל אשר לו. ולא כ� מכ�חרים ואם כול לא י� תו, י� ל שדה אחוז� תו“, ולא כ� ה, ”משדה אחז� ל בהמ� כ�

ך“ (ערכין כח.): ר ”א� למוד לומ� מין ת� החרים יהו מוחר� I Our pasuk talks about a person making a cherem

“from anything” (ל .that is his, with an extra mem (מכ�This teaches that he may not declare all of his movable property to be cherem.

I When it says, “from” a human (ם ד� it teaches that he ,(מא�may not declare all of his slaves to be cherem.

I Since the pasuk says, “from” a human and an animal ם) ד� ה מא� the mem in “from” a human also applies ,(ובהמ�to the next term, and the animal (ה as if it said ,(ובהמ�“from” the animal. This teaches that he may not declare all of his animals to be cherem.158

I When the pasuk says, “from” the field of his ancestral heritage (תו אחז� -it teaches that he may not de ,(משדה clare all the fields of his ancestral heritage to be cherem.

I And since the pasuk begins with the word however (ך ,(א�it teaches that if someone does declare a cherem in one of these ways, it is not valid at all (Arachin 28a).159

� Like an AnimalIf a person says that something he owns should be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis Hamikdash, it goes to bedek habayis (upkeep of the Beis Hamikdash).

ושדה עבריים ה� תו ושפח� בדו ע� ובתו בנו ם ד� א� חרים י� כול י� ה. בהמ�ה למוכר� רשות לו יש ה בהמ� ה מ� ה“. . . ”בהמ� ר לומ� למוד ת� תו? מקנ�

ם (ערכין כח.): ה לעול� ל שיש לו רשות למוכר� ף כ� ם, א� לעול�Our pasuk told us that one may not declare all of a certain

type of property to be cherem,160 and we would know that he cannot make all his animals cherem from that list. Why, then, did the Torah find it necessary to mention animal here?

This word teaches us the types of property that can be declared cherem. An animal is something a person is able to sell at any time. We learn from this that a person can

declare a cherem only on something he is able to sell at any time. This excludes his children, his Jewish slave, or a field that he purchased (which must be returned in Yovel, the Jubilee year) (Arachin 28a).

אל כר ולא יג� May not be sold and may not be — לא ימ�redeemed.


א יו אל� ל� ה בע� ע שהחרים אות� רק� כר ק� מצוה שנח: של א ימ�כהנים תן ל� תנ�

Mitzvah 358: The Prohibition to Sell Property That Had Been Designated as Cherem by Its Owner; Rather, It

Shall Be Given to KohanimAnything that was designated as cherem for Kohanim by its owner may not be sold; it must be given to the Kohanim of the mishmar (shift) that is serving in the Beis HaMikdash

when the cherem was designated.

חרם אל שדה ה� מצוה שנט: של א יג�Mitzvah 359: The Prohibition to Redeem a Cherem FieldAnything that has been designated as cherem for the

Kohanim cannot be redeemed.

� Not for SaleIf a person says that something he owns should be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis HaMikdash, it goes to bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).אן כ� ר נאמ� ן: נ� יוח� בי ר� בשם עקב י� ר ב� א ב� א� בי ר� אל. יג� ולא כר ימ� לא ה אל“, מ� יג� ולא כר ימ� כהנים ”לא בחרמי ר ונאמ� אל“ יג� (פסוק לג) ”לא אל ף לא יג� ל, א� ר ולא נגא� מור בחרמי כהנים, אינו לא נמכ� א� אל ה� לא יג�

ל (ירושלמי מעשר שני א, א): ר ולא נגא� אן, אינו לא נמכ� מור כ� א� ה�ר "ולא עשר, ונאמ� אל" במ� ר (פסוק לג) "לא יג� אל. נאמ� כר ולא יג� לא ימ�ה עמו (בכורות לב.) אן מכיר� ף כ� ה עמו, א� ן מכיר� ל� ה לה� מים. מ� חר� אל" ב� יג�

Our pasuk says that a cherem of the Kohanim may neither be sold “nor redeemed” (אל A pasuk about .(לא יג�maasar beheimah161 says the same words, it shall not be “redeemed” (אל but it does not mention a prohibition ,(לא יג�to sell the maaser animal.

However, a gezeirah shavah162 teaches us to apply the laws of cherem to maasar beheimah.

Just as a cherem may neither be sold nor redeemed — as our pasuk says — the same is true of a maasar beheimah animal. Even though the pasuk says only that it cannot be redeemed, it also may not be sold (Yerushalmi Maaser Sheni 1:1; Bechoros 32a).



ה‘ שים הוא ל� ד� ל חרם קדש ק� Any cherem is most holy — כ�to Hashem.

� Which One?If a person declares an object that he owns to be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis Hamikdash, it goes to be-dek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash). This discus-sion talks about a case where the person did not specify which cherem he meant.

The various types of korbanos (offerings) are divided into two categories: kodshei kodashim (most holy) and kodashim kalim (less holy).

ם סת� אומר: א בתיר� בן ה יהוד� בי ר� ה‘. ל� הוא שים ד� ק� קדש חרם ל כ�מים חכ� ה‘ ”, ו� שים הוא ל� ד� ל חרם קדש ק� ר ”כ� ית, שנאמ� ב� מים לבדק ה� חר�דשי ל ק� ל ע� ה‘ ” שח� שים הוא ל� ד� ל חרם קדש ק� ר ”כ� ה נאמ� מ� אומרים: . . . ל�

לים (סנהדרין פח., ערכין כח:): שים ק� ד� ל ק� שים וע� ד� ק�According to one opinion, when our pasuk says any

cherem is most holy to Hashem, it is teaching that if the person did not specify which cherem he meant, the object belongs to bedek habayis, not to the Kohanim.

Another opinion maintains that an unspecified cherem goes to the Kohanim. They explain that our pasuk is refer-ring to both types of korbanos:163 any cherem that is of the [lesser holy, or of the] most holy shall be to Hashem just as a regular cherem is.

If a person declares a korban, whether it is kodshei ko-dashim or kodashim kalim, to be a cherem, he must give the value of whatever rights he has in it to the Kohen164 (Sanhedrin 88a; Arachin 28b).

� At HomeIf a person declares an object that he owns to be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis HaMikdash, it goes to bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).

It is forbidden to misuse sanctified property165 by deriv-ing benefit from it or removing it from the domain of hek-desh. This transgression is known as me’ilah.

לים הרי ן שהן בבית בע� ל זמ� מים כ� ה‘. חר� שים הוא ל� ד� ל חרם קדש ק� כ� ” ה‘ ל� הוא שים ד� ק� קדש חרם ל ”כ� ר שנאמ� דבריהן, ל לכ� כהקדש הן

(בכורות לב., ערכין כט.):Our pasuk calls the cherem holy “to Hashem” (‘ה This .(ל�

teaches that as long as the object is in the owner’s house it is sanctified in all ways and is subject to me’ilah. Once it is given to the Kohanim, however, it become permit-ted for human benefit and is no longer subject to me’ilah (Bechoros 32a; Arachin 29a).

� It RemainsIf a person declares an object that he owns to be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis HaMikdash, it goes to bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).א נותנין הם פדיון, אל� שים הוא. חרמי כהנים אין ל� ד� ל חרם קדש ק� כ�

יתו יהא (תמורה ה.): וי� הו� שים הוא“, ב� ד� א ”קדש ק� נ� חמ� ר ר� מ� כהן. . . דא� ל�When our pasuk says, “it is” (הוא) most holy, it teaches

that an object that is a cherem for the Kohanim shall remain in its holy state. A cherem object may not be redeemed; and if someone tries to redeem it anyway, its sanctity is not removed (Temurah 5a).

� It Doesn’t WorkIf a person declares an object that he owns to be a

cherem for the Kohanim, it becomes the property of the Kohanim, and it is divided among them. If he says that it should be a cherem for the Beis HaMikdash, it goes to bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash).ן לחרמי כהנים דשי מזבח� שהתפיס� ה‘. ק� שים הוא ל� ד� ל חרם קדש ק� כ�ה‘ שים הוא ל� ל חרם קדש קד� א ”כ� ר קר� מ� א? א� עמ� אי ט� ה כלום, מ� ש� לא ע�

ה‘ הוא (תמורה לב.): וי, ל� שים ה� ד� ל חרם דקדש ק� ”, כ�According to one opinion, our pasuk should be under-

stood to mean any cherem “of” the most holy (ל חרם קדש כ�

163. According to this opinion, an unspecified cherem goes to the Kohanim. See discussion above, pasuk 21, “Unspecified Cherem,” for the source. 164. See Schottenstein Edition, Arachin notes 31-32, for how this value is calculated. 165. This includes both offerings and items consecrated for the treasury of the Beis HaMikdash.

ית מביא ב� כל חרם קדש קדשים הוא. האומר סתם חרמים לבדק ה�כהנים מפרש ראיה מכאן (תורת כהנים שם ה; ערכין שם) והאומר סתם חרמים ל�ל קדשי קדשים מד שחרמי כהנים חלים ע� ה‘ ” לל� ”כל חרם קדש קדשים הוא ל�סכת ערכין (שם כח:): אם נדר כהן, כמו ששנינו במ� לים ונותן ל� ל קדשים ק� וע�עבדיו שהחרים כגון מאדם. טובתה: את נותן נדבה ואם דמיהם נותן ענים (תורת כהנים שם ג; ערכין כח.): (כט) כל חרם אשר כנ� ושפחותיו ה�

ר כלום (תורת כהנים י, לא אמ� ר אחד: ערכו על� יוצא ליהרג ואמ� ם וגו‘. ה� יחר�שם ז; ערכין ו:): מות יומת. הרי הולך למות לפיכך ”לא יפדה“, אין לו דמים בר: כתוב מד� עשר שני ה� ר הארץ. במ� עש� ולא ערך (ערכין שם): (ל) וכל מ�שם ה’ הוא. קנאו ה� ויצהר: ל� ע הארץ. דגן: מפרי העץ. תירוש מזר�ים (קידושין נד:) עלותו לאכלו] בירושל� עלות ולאכול [נ“א: ל� ומשולחנו צוה לך ל�ר דגנך תירשך וגו‘ ” (דברים יד, כג): עש� לת לפני ה’ אלהיך מ� ר ”ואכ� כמו שנאמ�

רם ל־ח כט כ' שביעי יהוה: ל הוא ים ש0 ד' קדש־ק� רם ל־ח כ'ל־ ל וכ' ת: יומ� מות ה Mיפד א ל ם Vאד מן־ה� ם חר} י� ר yאשהוא יהוה ל ץ ע ה' י Bמפר רץ א' ה' ע ר1 מז� רץ א' ה' ר עש1 מ1

ל : כט כ� ם יי� א קדש קודשין הוא קד� ל חרמ� כ�ק ר� יתפ� א ל� א ש� אנ� מן ם חר� ית� די א חרמ�א רע� א דא� עשר� ל מ� ל וכ� יתקטל: א ל� אתקט�הוא יי� ד� א נ� איל� מפרי א רע� דא� א רע� מז�

רש“י

פרשת בחקתי כז / כט־ל 738 / ספר ויקרא


Any cherem is most holy to HASHEM. 29 Any condemned person who shall be banned from mankind shall not be redeemed; he shall be put to death. 30 Any tithe of the land, from the seed of the land, from the fruit of the tree, belongs to HASHEM;

166. See Schottenstein Edition, note 11. See also discussion above, “Which One?” 167. The Kohanim were divided into twenty-four watches, each known as a mishmar, which served in the Beis HaMikdash one week at a time, on a rotating basis (see Taanis 27a). During the week of their service, the Kohanim of the mishmar brought all the korbanos (offerings) and received the meat and hides of the korbanos that are given to a Kohen. 168. For another source, see discussion above, pasuk 21, “Who Gets the Cherem?” 169. At the beginning of this chapter. 170. Shemos 21:29-30.

שים meaning someone declared a korban (offering) to ,(קד�be cherem. The pasuk continues, it is for Hashem (‘ה .(הוא ל�This means that the korban remains sanctified only for Hashem (i.e. the Mizbe’ach).

The pasuk is teaching that a cherem for Kohanim cannot take effect upon an animal sanctified as a korban. The Ko-hanim have no claim whatsoever on the animal (Temurah 32a).166

� Holy Cheremל חרם ן: ”כ� נ� בי יוח� הו בשם ר� ב� בי א� א ר� ח� בי א� שים. ר� ד� ל חרם קדש ק� כ�מים ף חר� ר, א� נשי משמ� שים לא� ד� דשי ק� ה ק� ה‘ ”, מ� שים הוא ל� ד� קדש ק�

ר (ירושלמי חלה ד, ד): נשי משמ� לא�Our pasuk calls cherem property “most holy” (קדש

שים ד� -We know that korbanos (offerings) that are clas .(ק�sified as “most holy” (for example, an olah or chatas) are given to the members of the mishmar167 serving at that time. According to one opinion, we learn from our pasuk that a cherem field is also given to the Kohanim of the mishmar serving when the cherem was made168 (Yeru-shalmi Challah 4:4).

דה .29 ם לא יפ� ד� א� ם מן ה� חר� ל חרם אשר י� Any condemned — כ�person who shall be banned from mankind shall not

be redeemed.

� No ValueIf a person says, “I take upon myself to give my erech,

or the erech of another person, to the Beis HaMikdash,” he has to pay the fixed amount of money that is set by the Torah in our parashah,169 based on age and gender.

ר מ� רג וא� יוצא ליה� ין שה� דה. מנ� ם לא יפ� ד� א� ם מן ה� חר� ל חרם אשר י� כ�מן ם חר� י� אשר ל־חרם ”כ� ר לומ� למוד ת� כלום? ר מ� א� שלא י ל� ע� ערכי ”מן ר לומ� למוד ת� דינו? ר שנגמ� קודם אפילו כול י� דה“, יפ� לא ם ד� א� ה�

ם (כתובות לז:, ערכין ו:) ד� א� ל ה� ם“ ולא כ� ד� א� ה�The word cherem (חרם) in our pasuk is understood

to mean a person condemned to die. According to one opinion, when the pasuk says, he shall not be redeemed, it teaches that such a person cannot be involved in a “re-demption.” This means that if someone vows to give the erech of someone condemned to death, he pays nothing.

However, the word from (מן) in the phrase “from” man-kind tells us that only some of this group cannot be the subject of an erech vow, implying that others who will be executed can be the subject of such a vow. The pasuk is teaching that someone whose death sentence has not yet

been handed down is subject to an erech vow, and the vower must pay his pledge (Kesubos 37b; Arachin 6b).

� Paying for AtonementAn animal that gores (or performs some other destruc-

tive act) on three occasions, and whose owner was warned after each incident, is considered a muad (ד His .(מוע�owner’s level of liability for any damage the animal does is much greater than previously.

עאל בנו של בי ישמ� א ר� ני� דה. ת� ם לא יפ� ד� א� ם מן ה� חר� ל חרם אשר י� כ�ים שנותנין מ� תים בידי ש� מומ� צינו ל� ה אומר: לפי שמ� ן בן ברוק� נ� בי יוח� ר�כול יו“ י� ל� ת ע� ר (שמות כא, ל) ”אם כפר יוש� הם, שנאמ� פר ל� מון ומתכ� מ�לי אין דה“, יפ� לא ם ד� א� ה� מן ”חרם. . . ר לומ� למוד ת� כן ם ד� א� בידי ף א�ה לות שניתנ� ה, מיתות ק� ר� פ� ן לכ� ת� ה שגג� א מיתות חמורות שלא ניתנ� אל�

ל חרם“ (כתובות לז:, ערכין ו:): ר ”כ� למוד לומ� ין ת� ה מנ� ר� פ� ן לכ� ת� שגג�According to one opinion, our pasuk is teaching that

someone who is condemned to die cannot avoid being executed by redeeming himself with money.

This teaching is necessary because we find that some-one who is supposed to be punished with death at the hands of Heaven can gain atonement by paying money: If a muad ox kills a person, the Torah170 says that the owner of the ox will die at the hands of Heaven, but we are told that we are to impose kofer, a monetary payment, instead. We might therefore think that someone who is supposed to be executed by a court can also make a payment to atone for his sin and avoid execution.

Our pasuk therefore says, a condemned person… shall not be redeemed; there is no way for him to replace his death sentence through a monetary payment (Kesubos 37b; Arachin 6b).

עץ .30 רץ מפרי ה� א� ע ה� רץ מזר� א� ר ה� עש� ל מ� Any tithe of the — וכ�land, from the seed of the land, from the fruit of the tree.

� Inclusions, ExclusionsOn the first six years of the seven-year Shemittah (Sab-

batical year) cycle, a person must give maaser rishon, “the first tithe” — a tenth of his produce grown in Eretz Yisrael — to a Levi. In years one, two, four, and five, he must also separate maaser sheni, the second tithe. Maaser sheni must be eaten in Yerushalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerusha-layim, where it is used to buy food that will be eaten there.

יין? מנ� קיטנית ה, תבוא� א אל� לי אין רץ. א� ה� ע מזר� רץ א� ה� ר עש� מ� ל וכ�שום, ע זר� בות לר� רץ“, א� ה� ע מזר� רץ א� ה� ר עש� מ� ל ”וכ� ר לומ� למוד ת�



ע ע כרישין, זר� עליון וזר� ע לוף ה� רבה זר� כול שאני מ� רגר. או י� יים וג� שחל�למוד ת� לין, נאכ� שאין ה גינ� זירעוני ר ושא� וצנונות, לפת ע זר� לים בצ�ל פירות בות כ� עץ“, לר� רץ. ”פרי ה� א� ע ה� ל זר� רץ“, ולא כ� א� ע ה� ר ”מזר� לומ�למוד ה, ת� חרובי גרור� ה, ו� למונ� ה וצ� בה חרובי שיט� כול שאני מר� ן. י� איל� ה�

ן (ירושלמי מעשרות א, א): איל� ל פירות ה� עץ“ לא כ� ר ”מפרי ה� לומ� I When our pasuk says, and any tithe of the land, “from

the seed of the land” (רץ א� ע ה� it teaches us that the ,(מזר�laws of maaser apply not only to grains but also to ed-ible seeds and beans.Since the pasuk says, “from” the seed (ע with an ,(מזר�extra mem, we learn that not all seeds are included in this mitzvah. There is no mitzvah to take maaser from inedible seeds.

I By saying from the fruit of the tree (עץ the pasuk ,(מפרי ה�teaches that the mitzvah of maaser applies also to fruits that grow on trees.And again here, since the pasuk says, “from” the fruit of the tree, with an extra mem, we learn that (מפרי)not all fruits are included in this mitzvah. There is no mitzvah to take maaser from inedible fruits (Yerushalmi Maasros 1:1).171

� Whoever Owns ItOn the first six years of the seven-year Shemittah (Sab-

batical year) cycle, a person must give maaser rishon, “the first tithe” — a tenth of his produce grown in Eretz Yisrael — to a Levi. In years one, two, four, and five, he must also separate maaser sheni, the second tithe. Maaser sheni must be eaten in Yerushalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerusha-layim, where it is used to buy food that will be eaten there.

גוי נין גילגול, פוטר ברשות ה� ב� ם כר� רץ. בר� א� ע ה� רץ מזר� א� ר ה� עש� ל מ� וכ�נין גילגול פוטר ברשות ב� ל דר� א ע� שי� גוי, וק� מירוח� פוטר ברשות ה� ואין ה�ר עש� ל מ� ”וכ� דכתיב היא יא ני� גוי. ש� ה� ברשות פוטר מירוח� ה� אין גוי ה�רץ“ (במדבר טו, יט)? א� א לית כתיב ”מלחם ה� כ� רץ“, וה� א� ע ה� רץ מזר� א� ה�

ל לחם (ירושלמי חלה ג, ד): ”מלחם“, ולא כ�The phrase, from the seed of the land (רץ א� ע ה� seems ,(זר�

extra. According to one opinion, it teaches that anything that is a “seed of the land” — even produce that belongs to a non-Jew, and even if a non-Jew processed it to the point that it becomes obligated in maaser — is included in the mitzvah of maaser.

This obligation is unlike the mitzvah of challah,172 where

the law is that if a non-Jew mixed a dough — which is the point that it becomes obligated in challah — it is not obligated in challah (Yerushalmi Challah 3:4).

ה‘ ה‘ הוא קדש ל� .It is to Hashem; it is holy to Hashem — ל�

� It Belongs to HashemOn years one, two, four, and five of the seven-year

Shemittah (Sabbatical year) cycle, a person must separate maaser sheni, the second tithe. Maaser sheni must be eaten in Yerushalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerushalayim, where it is used to buy food that will be eaten there.

Under Torah law, Jewish marriage takes place in two stages. The first stage is called erusin or kiddushin (be-trothal). One way to do erusin is for the man to give the woman (and her to accept) an object of value that belongs to him, and tell her that he is marrying her by giving her this item.

ה (קידושין נג.): דש בו אש� ה‘ הוא. ולא לק� ל�Our pasuk says that maaser sheni is to Hashem (ה‘ הוא .(ל�

According to one opinion, this teaches that maaser sheni is considered property of Hashem like a korban (offering), and He gives the owner permission to eat from His table; it is not considered his own property, so, according to this opinion, he cannot use maaser sheni to marry a woman (Kiddushin 53a).

� Holy Maaser SheniIn years one, two, four, and five of the seven-year

Shemittah (Sabbatical year) cycle, a person must separate maaser sheni, the second tithe. Maaser sheni must be eaten in Yerushalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerushalayim, where it is used to buy food that will be eaten there.

א (לעיל יט, כ� עשר, כתיב ה� ר ”קדש“ ”קדש“ ממ� מ� מי, ג� עי נ� קדש. כרם רב�רץ א� ע ה� רץ מזר� א� ר ה� עש� ל מ� עשר ”וכ� בי מ� כד) ”קדש הלולים“, וכתיב ג�מון ב דמ� ל ג� ף ע� עשר, א� בי מ� ה קדש דכתיב ג� ה‘ הוא קדש“, מ� עץ ל� מפרי ה�מי אי קדש נ� ף ה� א ברשותיה, א� נ� חמ� יה אוקמיה ר� ן פדי� בוה� הוא, לעני� ג�חולי ן א� מון דידיה הוא, לעני� או מ� ב דל� ל ג� ף ע� עי, א� בי כרם רב� דכתיב ג�או דידיה א ל� מי ה� א כי איתיה ברשותיה נ� א ברשותיה, דה� נ� חמ� אוקמיה ר�

חיל (בבא קמא סט:): צי מ� כי מ� חיל, משום ה� צי מ� א מ� הוא וה�Our pasuk uses the term holy (קדש) in describing maaser

171. See Schottenstein Edition, 1b note 5, for discussion whether this is a Biblical requirement or a hint to a Rabbinic enactment. If Rab-binic, it certainly applies to the other tithes, in addition to the maaser sheni of our pasuk. If Biblical, there are some Rishonim who hold that it applies only to maaser sheni. See Yerei’im (§147 with Toafos Re’eim) and Smag (Asei §161). But see Turei Even (Rosh Hashanah 15b ד‘‘ה who questions this distinction. 172. When one makes a certain amount of dough, there is an obligation to separate a small piece ,(מעשרand give it to a Kohen. This piece of dough is called challah.

עשר של חבירו אין מוסיף פודה מ� ר חבירו, ה� עש� שרו. ולא ממ� ע� (לא) ממ�אכילה ב� תירו לה� כדי גאולתו, היא ה ומ� כד.). קידושין ג; ד, שני (מעשר חומש

כסף וגו‘ ” תה ב� ים, כמו שכתוב ”ונת� ל בירושל� מעות י�עלה ויאכ� בכל מקום וה�(דברים יד, כה):

יו: ל� ף ע' שיתו יס% שרו חמ< ע1 יש ממ ל א2 ל יגא} א יהוה: לא ואם־ג' ק יפרוק קדש ל : לא ואם מפר� ם יי� א קד� קודש�שרה חמשה יוסף עלוהי: ע� ר ממ� גב�

רש“י

פרשת בחקתי כז / לא 740 / ספר ויקרא


it is holy to HASHEM. 31 If a man shall redeem some of his tithe, he shall add its fifth to it.The second tithe

173. Above, 19:24. We are forbidden to eat the grapes of the vineyard in its fourth year outside of Yerushalayim, unless we first re-deem them. 174. See note 61. 175. See previous discussion and discussion below, pasuk 31, “His to Redeem.” 176. See above, pasuk 27, “How to Calculate.” 177. See above, pasuk 27, “How to Calculate.” 178. See above, pasuk 27, “How to Calculate.”179. See discussion above, pasuk 30, “It Belongs to Hashem.” 180. See above, pasuk 27, “How to Calculate.”

sheni. This same word is used in a pasuk that talks about the mitzvah of kerem reva’i (a fourth-year vineyard).173 A gezeirah shavah174 links the two mitzvos.

According to one opinion, maaser sheni is considered the property of Hashem like a korban (offering), and He is giving the owner permission to redeem it.175 In the same way, even though the kerem reva’i grapes are considered property of Hashem, and not the owner’s property, the owner may still redeem them.

We learn from this that even if the kerem reva’i grapes are stolen, he still has the power to redeem them. Since they are never really his property, and yet he can still redeem them, it makes no difference that the kerem reva’i grapes are no longer in his physical possession (Bava Kamma 69b).

יו .31 ל� יסף ע� שרו חמשיתו ע� ל איש ממ� יגא� אל If a man — ואם ג�shall redeem some of his tithe, he shall add its fifth to it.

� An Heir TooMaaser sheni, the second tithe, must be eaten in Yeru-

shalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerushalayim, where it is used to buy food that will be eaten there. When an owner re-deems his own maaser sheni, he must redeem it at a fifth176 above its value. If someone else redeems it, he does not add the fifth surcharge.

יורש (זבחים ו.): בות את ה� ל. לר� אל יגא� ואם ג�Our pasuk repeats the word “redeem” (ל יגא� אל -liter ,(ג�

ally, redeem he shall redeem. This repetition teaches that just as the original owner must add a fifth when redeeming his maaser sheni produce, if he dies, the one who inherits the maaser sheni must also add a fifth (Zevachim 6a).

� Not a WomanMaaser sheni, the second tithe, must be eaten in Yeru-


ה (קידושין כד.): א, ולא אש� נ� חמ� ר ר� מ� איש. א�Our pasuk says, if “a man” (איש) shall redeem his maaser

sheni, he adds a fifth to its value. This teaches that a fifth is added only when a man redeems his own maaser sheni. But if his wife redeems her husband’s maaser sheni with her own money, she does not add the fifth (Kiddushin 24a).

� Its WorthMaaser sheni, the second tithe, must be eaten in

Yerushalayim, or the produce may be redeemed with money and the money brought to Yerushalayim, where it is used to buy food that will be eaten there.ה (בבא וה פרוט� עשר שני שאין בו ש� ט למ� שרו, פר� ע� ל מ� שרו. ולא כ� ע� ממ�

מציעא נג:):Our pasuk says that the man will redeem “some of”

his tithe (שרו ע� with a mem in front of the word. This ,(ממ�teaches that there are certain cases where it is not possible to redeem the maaser sheni. This is true if the produce is not worth a perutah, the smallest amount considered by the Torah to be of value (Bava Metzia 53b).

� His to RedeemMaaser sheni, the second tithe, must be eaten in Yeru-


בוה� הוא. מון ג� עשר מ� בי מאיר: מ� ר ר� מ� יו. א� ל� שרו חמשיתו יסף ע� ע� ממ�אל א ברשותיה, דכתיב ”ואם ג� נ� חמ� יה אוקמיה ר� ן פדי� כי לעני� אפילו ה�שרו ומוסיף ע� א מ� נ� חמ� רייה ר� יו“ ק� ל� שרו חמשיתו יסף ע� ע� ל איש ממ� יגא�

חומש (בבא קמא סט:):According to one opinion, maaser sheni is considered

the property of Hashem like a korban (offering).179 We learn from our pasuk that with respect to redemption, the Torah considers the maaser sheni in the owner’s posses-sion, even though it is not actually his.

Our pasuk says clearly that only someone who redeems “his” maaser sheni (שרו ע� adds a fifth. This indicates (ממ�that someone who redeems maaser sheni that is not his does not add a fifth.

Since the Torah differentiates between a person who re-deems maaser sheni that is “his” and that which is not “his,” it is obvious that it considers the maaser sheni in its owner’s possession with respect to redemption (Bava Kamma 69b).

� Produce and MoneyMaaser sheni, the second tithe, must be eaten in Yeru-


שאינו שני עשר מ� ל כ� ן: נ� יוח� בי ר� ר אמ� יו. ל� ע� יסף חמשיתו שרו ע� ממ�אל ג� ”ואם ן, נ� יוח� בי דר� א עמ� אינו מוסיף חומש. . . ט� משלו ופדיונו הוא יו“, כדי שיהא הוא ופדיונו משלו ל� שרו, חמשיתו יסף ע� ע� ל איש ממ� יגא�

(ירושלמי מעשר שני ד, ג):



When our pasuk talks about a person redeeming “his” tithe (שרו ע� it clearly teaches that a person must add ,(ממ�a fifth only when he is redeeming his own maaser sheni produce.

But while the pasuk’s next word could have been writ-ten as chamishis (חמשית), “a” fifth, it says instead that he must add chamishiso (חמשיתו), “its” fifth. This teaches that a person must add a fifth only when he is using his own money to redeem his maaser produce (Yerushalmi Maaser Sheni 4:3).181

� No Fifth to the FourthWhen a fruit tree is planted, the fruits that grow in the first

three years are called orlah, and it is forbidden to derive any benefit from them. The fruits that grow in the fourth year are known as reva’i (fourth-year [fruits]), and they are treated like maaser sheni (the second tithe), which must be eaten in Yerushalayim or redeemed, with the money used to purchase food and drink in Yerushalayim.

יו חומש (ירושלמי ל� יבין ע� י� עי שאין ח� ע רב� ט לנט� יו. פר� ל� חמשיתו יסף ע�פאה ז, ה; ירושלמי מעשר שני ה, ב):

Our pasuk about maaser sheni says that the person re-deeming his own produce has to add a fifth to it (יו ל� .(ע�According to one opinion, this teaches that the surcharge applies only to “it” — to maaser sheni — but not to reva’i; when someone is redeeming his reva’i fruit, he does not have to add a surcharge of a “fifth” (Yerushalmi Pe’ah 7:5; Yerushalmi Maaser Sheni 5:2).182

ר .32 עש� ל מ� .Any tithe — וכ�


ה נ� ל ש� ה בכ� ה טהור� ר בהמ� עש� ת מ� מצוה שס: מצו�Mitzvah 360: The Obligation to Tithe One’s Kosher

Domestic Animals Annually [Maasar Beheimah]We are commanded to tithe all kosher domestic animals — cattle, sheep, and goats — born in our herds each year. We are further commanded to bring the animal tithes to Yerushalayim, and to eat them there, after having offered

their sacrificial fats and blood on the Mizbe’ach.

� His CallingOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,

and goats born to his herds and flocks each year. All the newborn animals are gathered into a pen. A gate is opened wide enough for only one animal at a time to walk out, and

the owner (or his representative) counts the animals as they come out, marking every tenth one with a red dye, and declaring, “This one is maaser.”

ד ח� עשירי תשיעי, ולא� תשיעי עשירי, ול� א ל� ר� ין שאם ק� ר. מנ� עש� ל מ� וכ�צאן ר ו� ק� ר ב� עש� ל מ� ר ”וכ� למוד לומ� שין, ת� ן מקוד� שת� ר עשירי, ששל� ש� ע�

עשירי יהיה קדש“ (בכורות ס:): בט ה� ש� ת ה� ח� עבר ת� כל אשר י�The phrase “any” maaser (ר עש� מ� ל -in our pasuk in (וכ�

cludes the actual tenth animal that walks out of the pen, and certain other animals that the owner calls the tenth.

If the owner mistakenly called the ninth animal the “tenth,” the tenth animal the “ninth,” and the eleventh animal the “tenth,” they all have a degree of holiness. The animal that came out ninth grazes until it gets a blemish. The animal that came out tenth is the maasar beheimah brought as an offering. The animal that came out eleventh is brought as a shelamim, peace offering. (Bechoros 60b).

צאן .Or of the flock — ו�

� Sheep and GoatsOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,

and goats born to his herds and flocks each year. All the newborn animals are gathered into a pen. A gate is opened wide enough for only one animal at a time to walk out, and the owner (or his representative) counts the animals as they come out. When the tenth one comes out, he touches it with a stick containing red dye, and declares, “This one is maaser.”

זה. . . ל מזה ע� שרין ומתע� עזים, וב� שים כב� נוהג. . . ב� ה בהמ� ר עש� צאן. מ� ו�ד (בכורות נד:): ל צאן אח� ע כ� שמ� צאן“ מ� ”ו�

The term flock (צאן) includes both sheep and goats. By referring to these types of animals with the same term, “flock,” the Torah indicates that they are regarded as one species with respect to the law of animal maaser. There-fore, sheep and goat s may be taken as maaser for each other183 (Bechoros 54b).

בט ש� ת ה� ח� עבר ת� Any that will pass — כל אשר י�under the staff.

� It Can’t PassOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,

and goats born to his herds and flocks each year. All the newborn animals are gathered into a pen. A gate is opened wide enough for only one animal at a time to walk out, and the owner (or his representative) counts the animals as

181. See Schottenstein Edition, 37b note 21. 182. See Schottenstein Edition, Yerushalmi Maaser Sheni 50a note 6. 183. See discussion below, “Cattle or Flocks.”

עגלים עשר (בכורות נח:), כן עושה ל� כה בשבט צבוע� בסיקרא להיות ניכר שהוא מ� ר זה והעשירי מ� ח� ח זה א� פת� שרן מוציאן ב� שבט. כשבא לע� ת ה� ח� (לב) ת�וטלאים של כל שנה ושנה:

בט ש. ה1 ת ח1 ת� עבר אשר־י כל צאן ו' בקר ר mעש ל־מ1 לב וכ' ן מפטיר וע� תורין ר עש� מ� ל לב וכ�

א חטר� תחות ר יעב� די כל

רש“י

פרשת בחקתי כז / לב 742 / ספר ויקרא


32 Any tithe of cattle or of the flock, any that will pass under the staff, The tithe of animals

184. A tereifah is an animal with one of a well-defined group of defects that will certainly cause its death. One of these is a hind leg cut off above the ankle, so that the animal cannot walk. This law is extended to apply to all tereifos. 185. See Schottenstein Edition, Bechoros 57a note 34. 186. This is the case: If there were ten or more animals in a pen, and after a number of these animals exited one of the animals in the pen died or went out through a different opening, the ones that were already counted are exempt from being tithed.187. Shemos 13:12. When a person’s cow, sheep, or goat gives birth to its firstborn (called a bechor), he must give the bechor to a Kohen. The Kohen brings it as a korban in the Beis HaMikdash. 188. See note 61. 189. See Bamidbar 18:17. 190. Pasuk 33. 191. Repeat note number with Shemos 13:12. 192. See note 61. 193. See Schottenstein Edition, note 23, for the source. 194. Above, 22:27.

they come out. When the tenth one comes out, he touches it with a stick containing red dye, and declares, “This one is maaser.”ו., (מנחות עוברת ה שאינ� ה לטרפ� ט פר� בט. ש� ת ה� ח� עבר ת� י� אשר כל

חולין קלו:, בכורות נז., נח:, תמורה כט.):Our pasuk says that the animal being tithed will pass

עבר) under the staff. This teaches that a tereifah184 is not (י�included in the maasar beheimah count (Menachos 6a; Chullin 136b; Bechoros 57a, 58b; Temurah 29a).185

� Passed OutOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,

and goats born to his herds and flocks each year. All the newborn animals are gathered into a pen. A gate is opened wide enough for only one animal at a time to walk out, and the owner (or his representative) counts the animals as they come out, marking every tenth one with red dye, and declaring, “This one is maaser.”

ליה א מנ� פוטר, אוי ר� ן ה� מני� א: ב� ר ר� מ� א� בט. ש� ת ה� ח� עבר ת� י� אשר כל ר (בכורות נט:): ב� ר ע� עבר“ ולא שכב� א ”י� ר קר� מ� א. . . א� א ה� ב� לר�

When our pasuk says, “will” pass (עבר in the future ,(י�tense, it implies that an animal that already passed under the staff is not included. Once an animal passed under the staff, it is exempt from the mitzvah of maasar beheimah186 (Bechoros 59b).

� Can’t RedeemOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


א (פסוק לג) ”לא נ� חמ� ר ר� מ� עשר דא� הרי מ� בט. ו� ש� ת ה� ח� עבר ת� כל אשר י�עשר מ� ה� ומן בכור ה� מן חוץ ולתמורותיהן פדיון הן ל� יש ן ותנ� אל“ יג�ה“, ר� ליף ”עב� ם די� ת� אני ה� ך: ש� ר ל� מ� יי. א� ב� א דא� ני, תיובת� א לא מה� למ� א�

ה“ (שמות יג, יב) מבכור (תמורה ה:): ר� ”עב�Our pasuk about maasar beheimah says any that will

“pass” (yaavor, עבר -A similar word is used in the pa .(י�suk about a bechor,187 And you shall “pass” (v’ha’avarta, רת� עב� -every first issue of the womb to Hashem. A gezei (וה�

rah shavah188 links these two types of sanctified animals, applying the laws of one to the other.

We know that it is not possible to redeem an unblem-ished bechor.189 The gezeirah shavah teaches that any

attempt to redeem a maaser animal is not effective, just as regarding a bechor. This teaches that when the pasuk below190 says, it may not be redeemed, it does not mean that there is a prohibition to redeem the maaser animal, but that it is not possible to do so (Temurah 5b).

� Can’t NurseOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


מעושרת, ה� מן ק ינ� לא מעושרת ה� ד ול� בט. ש� ה� ת ח� ת� עבר י� אשר כל ה בכור ה“, מבכור (שמות יג, יב), מ� ר� עב� ה“, ”ה� ר� עב� א ”ה� תי� ני מילי. . . א� ה� מנ�

מעושרת מועלין בו (מעילה יג.): ף חלב ה� מועלין בו, א�Our pasuk about maasar beheimah says, any that will

“pass” (yaavor, עבר -A similar word is used in the pa .(י�suk about a bechor,191 And you shall “pass” (v’ha’avarta, רת� עב� -every first issue of the womb to Hashem. A gezei (וה�

rah shavah192 links these two types of sanctified animals, applying the laws of one to the other.

We know that a bechor is always forbidden to nurse from a maaser animal or any other sanctified animal.193 The gezeirah shavah teaches us that the offspring of a maaser animal cannot be allowed to nurse from its mother, the maaser animal (Me’ilah 13a).

� Down UnderOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


ה, ויוצא ים, וטרפ� שר, חוץ מן כלא� סין לדיר להתע� כל נכנ� בט. ה� ש� ת ה� ח� ת�ה ן בן ברוק� נ� בי יוח� עאל בנו של ר� בי ישמ� תום. . . ר� י� ן, וה� ר זמ� דופן, ומחוס�ת אמו“, ח� ן (לעיל כב, כז) ”ת� ל� ר לה� בט“, ונאמ� ש� ת ה� ח� אן ”ת� ר כ� אומר: נאמ�לו, ל� שמות ה� ל ה� ט לכ� אן, פר� ף כ� לו, א� ל� שמות ה� ל ה� ט לכ� ן, פר� ל� ה לה� מ�

ה (בכורות נז.): ט לטרפ� ן, פר� ל� ף לה� ה, א� ט לטרפ� אן, פר� ה כ� ומ�Our pasuk says that the maaser animal passes “under”

ת) ח� -the staff. This same word is used regarding all kor (ת�banos (offerings),194 it shall be seven days “under” (ת ח� (ת�



its mother. A gezeirah shavah195 links these two types of sanctified animals, applying the laws of one to the other.

We know that a korban cannot come from a hybrid ani-mal,196 or one born by Caesarean section, or one that has not yet lived for seven days, or any animal whose mother died while giving birth to it.197 The gezeirah shavah teaches that these types of animals are not included in the maasar beheimah count.

Similarly, we know that a tereifah animal is not included in the maasar beheimah count.198 The gezeirah shavah teaches that a tereifah animal cannot be used for any kor-ban (Bechoros 57a).199

ה‘ עשירי יהיה קדש ל� The tenth one shall be holy to — ה�Hashem.

� Without a StaffOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


או שבט ב� ן א� מנ� לא שבט, ב� ן למנות� ה מצו� בט“, ש� ה� ת ח� ”ת� עשירי. ה�ל עשירי. . . קדש“ מכ� ר ”ה� למוד לומ� ין? ת� ן רבוצים או עומדים, מנ� א� שמנ�

קום (בכורות נח:): מ�Our pasuk begins, Any maaser (tithe), which, by its very

definition, means tenth, so the term the tenth one (עשירי ,(ה�seems unnecessary.

This extra word teaches that even if one did not follow the proper procedure, the tenth animal is holy no matter how it is counted. Therefore, if the owner did not count his animals with a stick, or he did not pass them through a narrow exit, but counted them while they were crouch-ing or standing, as long as he declared the tenth that he counted maaser, it becomes sanctified as maasar behei-mah (Bechoros 58b).

� End of the NinthOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


the owner (or his representative) counts the animals as they come out. When the tenth one comes out, he touches it with a stick containing red dye, and declares, “This one is maaser.”

תשיעי (תמורה כא.): עשירי. להוציא ה�The term the tenth one (עשירי -implies that only the ac (ה�

tual tenth animal to leave the pen is sanctified to Hashem as a korban (offering). If a person mistakenly calls the ninth animal “the tenth,” it is holy,200 but it cannot be of-fered as a korban (Temurah 21a).

� One at a TimeOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


יהיו כול ד, י� ל אח� ט� ונ� ה ר� ה, עש� ר� ל עש� ט� ונ� ה יו לו מא� כול ה� י� עשירי. ה�ר ”עשירי“ ואין זה עשירי (בכורות נח:): למוד לומ� רין? ת� מעוש�

According to one opinion, the term the tenth one (עשירי (ה�teaches that the animal designated as maaser must be the tenth of a count, not merely one of ten in the flock.

Therefore, if someone had 100 animals in his flock and he simply took ten as maaser without counting them indi-vidually, or he had ten and simply took one as maaser, the animals are not sanctified as maasar beheimah (Bechoros 58b).

� Cattle or FlocksOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


ל זה. . . שרין מזה ע� צאן, ואין מתע� ר וב� ק� ב� ה נוהג. . . ב� ר בהמ� עש� עשירי. מ� ה�זה (בכורות נד:): זה ותן עשירי ל� עשירי“, תן עשירי ל� א ”ה� ר קר� מ� א�

The term the tenth one (עשירי in our pasuk follows the (ה�word flock (צאן עשר) The term tithe .(ו� is stated before (מ�cattle (ר ק� .(ב�

By mentioning the idea of maaser separately with regard

195. See note 61. 196. For example, the offspring of a male goat and a female sheep. 197. See discussion above, 22:27, “The Real Thing.” 198. See discussion above, “It Can’t Pass.” 199. See Schottenstein Edition, note 35. 200. See discussion above, “Mistakes Also Count.”

שהרי בעלים, ל� נאכל בשר וה� ואמוריו, דמו מזבח� ל� ליקרב קדש. יהיה כהנים ל� ניתן בשרו שיהא מצינו ולא כהונה, תנות מ� שאר עם נמנה לא נדריכם“ ר מבח� ”וכל ר שנאמ� לפי וגו‘. קר יב� לא (לג) נו:): (זבחים

קר יב� ”לא ר לומ� למוד ת� יפה, ה� את ומוציא בורר יהא יכול יא), יב, (דברים שיקרב ולא קדושה, עליו חלה מום ל ע� ב� בין תם בין ע“, לר� טוב בין יד:): (בכורות וליעבד ליגזז ואסור עשר, מ� ת בתור� יאכל אלא מום, ל ע� ב�

ע �ין־טוב לר Yר ב א יבק� יהוה: לג ל היה־קדש ל י י< עשיר ב לביש ה� ר בין ט� ק� א יב� : לג ל� ם יי� א קד� ה יהי קודש� א� עשיר�

רש“י

פרשת בחקתי כז / לג 744 / ספר ויקרא


the tenth one shall be holy to HASHEM. 33 He shall not distinguish between good and bad

201. See discussion above, “Sheep and Goats.” 202. See Schottenstein Edition, Bava Metzia note 2, for the case that this teaching is excluding. 203. See Schottenstein Edition, 58a note 23.

to each type of animal, the pasuk teaches that sepa-rate maaser must be taken from flock and from cattle201 (Bechoros 54b).

� Without a DoubtOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,

and goats born to his herds and flocks each year. All the newborn animals are gathered into a pen. A gate is opened wide enough for only one animal at a time to walk out, and the owner (or his representative) counts the animals as they come out. When the tenth one comes out, he touches it with a stick containing red dye, and declares, “This one is maaser.”פק (בבא מציעא ז., בכורות נח:): א ולא ס� נ� חמ� ר ר� מ� אי א� ד� עשירי. עשירי ו� ה�

Our pasuk refers to “the” tenth one. This means that it has to be a definite “tenth one,” and not a questionable tenth one (Bava Metzia 7a; Bechoros 58b).202

� One WayOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


The law is that an anima l designated to be a pesach of-fering that was left over after the 14th of Nissan is offered as a shelamim (peace offering) during the rest of the year.

ר מ� עשר? א� עשר ליהוי מ� חטיה לשם מ� א ש� ה‘. אימ� עשירי יהיה קדש ל� ה�עשר (זבחים ט.): חר מ� עשר ואין א� עשירי יהיה קדש“ זה מ� א ”ה� קר�

Our pasuk says, the tenth one shall be holy to Hashem. This teaches that an animal can become sanctified as maaser only in this one way.

If someone slaughters a pesach offering during the year with intention that it become sanctified as maasar behei-mah, it does not change from a pesach offering to a maasar beheimah offering (Zevachim 9a).

� Not YetOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


שים. . . מוקד� ב� לא ל אב� חולין ב� נוהג. . . ה בהמ� ר עש� מ� ה‘. ל� קדש יהיה מציעא בבא נג:, (בכורות דוש ק� ר שכב� ולא א נ� חמ� ר� ר מ� א� קדש“ ”יהיה

ז.):

Our pasuk says that the animal maaser “will be” holy This implies that the animal was not yet holy .(יהיה קדש)before it was designated as maaser.

We learn from this that an animal that was already sanc-tified as a korban is not included in the maasar beheimah count (Bechoros 53b; Bava Metzia 7a).

� By ItselfOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


א שמו עשירי ר� א שמו עשירי, לא ק� ר� א שק� ה‘. אין לי אל� יהיה קדש ל�קום (בכורות נח:, נט.): ל מ� ר ”יהיה קדש“, מכ� למוד לומ� ין? ת� מנ�

The term shall be (יהיה) is extra. It teaches that the tenth animal is sanctified as maaser even if the proper procedure is not followed.

For example, if he did not declare the tenth one as “tenth,” it is still sanctified as maasar beheimah (Bechoros 58b, 59a).203

ע .33 ר� קר בין טוב ל� He shall not distinguish — לא יב�between good and bad.

� Not BadOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


קר בין טוב דוש במומו, דכתיב ”לא יב� עשר. . . ק� ע. מ� ר� קר בין טוב ל� לא יב�ע“ (בכורות יד:, נז.): ר� ל�

The word bad refers to a blemish that makes an animal unable to be offered as a korban (offering).

The pasuk teaches that a person should not differentiate between a blemished animal and an unblemished one. The tenth animal to come out of the pen is sanctified even if it is blemished and will not be able to be brought as a korban (Bechoros 14b, 57a).

� No ConcernsOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,




the owner (or his representative) counts the animals as they come out. When the tenth one comes out, he touches it with a stick containing red dye, and declares, “This one is maaser.”קר בין טוב א: כתיב ”לא יב� בי זעיר� א קומי ר� ע. בע� ר� קר בין טוב ל� לא יב�תיר אינו א לה� ר שב� ב� ל ד� ר ליה: כ� עבור? אמ� הו שי� ר וביקר מ� ב� ע“, ע� ר� ל�עלי מומין (ירושלמי קדיש ב� ה לה� תור� ה ה� אן התיר� תיר כ� א לה� ה ב� עובר. מ�

ראש השנה א, א):The word bad refers to a blemish that makes an animal

unable to be offered as a korban (offering).The pasuk says that a person should not differentiate

between a blemished animal and an unblemished one, but it does not mean to prohibit someone from doing so. Rather, it means to allow him not to distinguish between them (“he need not distinguish”).

Ordinarily, it is forbidden to sanctify a blemished animal for a korban (offering). However, when separating maasar beheimah, the Torah teaches that we do not have to be con-cerned if a blemished animal is the tenth animal to leave the pen and become sanctified, even though it will not be offered as a korban (Yerushalmi Rosh Hashanah 1:1).204

אל תו יהיה קדש לא יג� ה הוא ותמור� י� Then it and its — וה�substitute shall be holy, it may not be redeemed.


ים ל� כל בירוש� א יא� ה אל� ר בהמ� עש� מצוה שסא: של א למכר מ�Mitzvah 361: The Prohibition to Sell Maasar Beheimah;

Rather, It Shall Be Eaten in Yerushalayim

� Why the Repeat?Once an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. This prohibition, and the replacement animal, are both called temurah.ר (פסוק י) ר נאמ� הלא כב� ר? ו� ה נאמ� מ� תו יהיה קדש. ל� ה הוא ותמור� י� וה�חליפנו ר ”לא י� ע וגו‘ ”! לפי שנאמ� מיר אתו טוב בר� חליפנו ולא י� ”לא י�ן בדק רב� , וק� ן מזבח� רב� ן צבור, וק� רב� חיד; ק� ן י� רב� ע ק� שמ� מיר אתו“, מ� ולא י�

קר“ (תמורה יג.): ר ”לא יב� למוד לומ� ית — ת� ב� ה�Our pasuk teaches that a person is not allowed to substi-

tute for the maaser animal. If he does make a substitution, both the original maaser animal and its substitute are holy.

But we already learned205 that this applies to any korban (offering). Why does it need to be repeated specifically about maasar beheimah?

According to one opinion, the temurah prohibition is repeated regarding the maaser animal to teach that only korbanos like maasar beheimah are included in the laws of temurah. Maasar beheimah is an obligatory “korban” that is “brought by an individual.” We learn from this that the laws of temurah apply only to a private korban. This excludes korbanos brought by the community, or by partners, or korbanos that are brought voluntarily. It also excludes animals sanctified for bedek habayis (upkeep of the Beis HaMikdash), which are not korbanos at all, from these laws (Temurah 13a).

� Never for SaleOne is obligated to separate a tenth of the cattle, sheep,


Once an animal was set aside as a korban (offering), one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. This prohibition, and the replacement animal, are both called temurah.

ל מום (בבא קמא ע� ם ולא ב� חוט ולא ת� י ולא ש� ר לא ח� אל. אינו נמכ� לא יג�יג., בכורות לא:, תמורה ה:):

אל“ יג� ”לא ר: מ� א� שי א� ב ר� אל. יג� לא קדש יהיה תו ותמור� הוא ה י� וה�לא קדש יהיה תו ותמור� הוא ה י� ”וה� דכתיב הוא. . . כר ימ� לא עשר דמ�ר ח� א לא� יים, ה� ל מח� י אינו נגא� ת� יים, אימ� ה מח� י עושה תמור� ת� אל“, אימ� יג�אל“ יג� ה ”לא ע מינ� א שמ� ה? אל� כ� ער� ה וה� ד� עמ� עי ה� א ב� ל, ה� נגא� ה שחיט�

כר הוא (בכורות לב:): לא ימ�When our pasuk says that the maaser animal may not

be “redeemed” (אל it also means that it may not be ,(לא יג�sold. It is not allowed to be sold either alive or slaughtered, and whether it is blemished or unblemished (Bava Kamma 13a; Bechoros 31b; Temurah 5b).

How do we know that the word “redeemed” in our pasuk refers to selling?206 Our pasuk forbids us to do either of

204. See Schottenstein Edition, 4b note 23. 205. Pasuk 10. 206. See discussion above, “Not for Sale” for another source that this word means “selling.”

היה־ י< תו ותמור' ה־הוא י' וה� נו ימיר ר Cמ ואם־ה' נו Mימיר א ולה ה יהוה את־מש� ר צו{ מצות אש לה ה1 Cל: לד א Yא א יג' קדש ל

י: חזק חזק ונתחזק ר סינ� �ל בה א� י ישר' Cאל־בנע''ח פסוקים. עז''א סימן. סכום פסוקי דספר ויקרא שמנה מאות וחמשים ותשעה נטף סימן. וחציו והנגע בבשר הזב. ופרשיותיו עשר בא גד סימן. וסדריו כ"ג ובתורתו יהגה יומם ולילה סימן. ופסקתותיו ח'. מנין

הפתוחות שתים וחמשים והסתומות שש וארבעים הכל שמנה ותשעים פרשיות דודי צח ואדום סימן.

לפנה ויהי א יח� פ� ל� לפנה ואם ח� א יח� ול�ק: ר� יתפ� א א ל� יהי קודש� וחלופה הוא ת משה יי� י� קיד די פ� א י� לד אלין פקוד�

י: א דסינ� אל בטור� ת בני ישר� לו�

פרשת בחקתי כז / לד 746 / ספר ויקרא


and he should not substitute for it; and if he does substitute for it, then it and its substitute shall be holy, it is not redeemed. 34 These are the commandments that HASHEM commanded Moshe to the Children of Israel on Mount Sinai.

At the conclusion of each of the Five Books of the Torah, it is customary for the congregation followed by the reader to proclaim:

‘‘Chazak! Chazak! Venischazeik! (Be strong! Be strong! And may we be strengthened!)’’

207. See discussion above, pasuk 12, “Which Type?” 208. See Schottenstein Edition, note 8. 209. See previous discussion. 210. See previous two discussions. 211. Rus 4:7.

two things with a maaser animal: It is forbidden to make a temurah from it, and it is forbidden to “redeem” it.

If we understand the prohibition to “redeem” literally, we have a problem: The prohibition to make a temurah applies only when the maaser animal is alive. Once it is slaughtered, replacing it with another animal is meaningless. Since our pasuk teaches the laws together, we would learn that the prohibition to “redeem” a maaser animal applies only when it is alive, and one would be permitted to redeem it once it was slaughtered. But this is impossible, since an animal can be redeemed only after it stands and is evaluated.207 Since a dead animal cannot stand, it cannot be redeemed!

We therefore understand that the prohibition to “redeem” actually means that it is forbidden to sell the maaser ani-mal. This applies only when the animal is alive and has full sanctity. But once it is slaughtered, it may be sold (Bechoros 32b).208

� Two WrongsOnce an animal was set aside as a korban (offering),

one may not replace it by setting aside a different animal in its place. If one did so, he has violated a prohibition and both the original animal and the replacement are sanctified as a korban. This prohibition, and the replacement animal, are both called temurah.מוכרין יתומים, של ה בהמ� עשר מ� ר: מ� א� ק� כי ה� א: ב� ר� ר מ� א� אל. יג� לא בחלבו בעורו בליעו מ� טו, ששח� דול דג� ה בהמ� עשר ומ� רכו, כד� אותו תו ה הוא ותמור� י� ה, דכתיב ”וה� א ל� א אמינ� א: מנ� ב� ר ר� מ� יו. א� רנ� בגידו ובק�ל, י אינו נגא� ת� יים, אימ� ה, מח� י עושה תמור� ת� אל“, אימ� יהיה קדש לא יג�טו ה א� ר שחיט� ח� זרו לא� ן הוא דג� נ� ב� ל, ור� ה נגא� ר שחיט� ח� א לא� יים, ה� מח�טו לפני ה א� ר שחיט� ח� ן לא� נ� ב� זור ר� יים, ג� נישום מח� ר ה� ב� ה, ד� לפני שחיט�ן נ� ב� תמי אוקמוה� ר� ן, ובי� נ� ב� זור ר� יים, לא ג� ר שאינו נישום מח� ב� ה, ד� שחיט�

א (בכורות לא:-לב.): יית� דאור� א�Our pasuk forbids us to do either of two things with a

maaser animal. It is forbidden to make a temurah from it, and it is forbidden to sell it.

According to one opinion, the Torah wrote these prohibi-tions together to compare them in the following way: The prohibition of making a temurah applies only when the maaser animal is alive. Once it is slaughtered, replacing it with another animal is meaningless. We therefore learn that the prohibition to sell a maaser animal applies only when it is alive. After it is slaughtered, Biblical law allows it to be sold.209

However, the Rabbis decreed that we should not sell a maaser animal even after it is slaughtered, in order to pre-vent someone from wrongly selling it while it was alive. This prohibition applies only to selling the animal’s meat, since that is what gives the animal its value when it is still living. They did not prohibit the sale of its hide, which does not make the animal more valuable when it is alive.

Additionally, the Rabbis allowed even the meat of a maaser animal to be sold if it is included as part of the sale of its hide. And the Rabbis completely excluded orphans from their prohibition against selling a slaughtered maaser animal, in order to protect them from loss. The orphans may therefore sell the meat of the animal even without including it in the sale of its hide (Bechoros 31b).

� It’s a Saleאל“ (בבא ה, וכן הוא אומר ”לא יג� ה“ (רות ד, ז) זו מכיר� אל. ”גאל� לא יג�

מציעא מז.):When our pasuk says that it is not redeemed, it means it

was not sold.210

With this, we can understand how the transaction was made in the Book of Rus. The pasuk there says,211 This was formerly the practice in Israel concerning “redemption” ה) גאול� ל ה� ה) and substitution (ע� תמור� ל ה� to confirm any ,(וע�thing: a man would draw off his shoe and give [it] to his fellow.

We learn from our pasuk that the “redemption” in that pasuk also refers to a sale (Bava Metzia 47a).

מצות .34 .These are the commandments — אלה ה�

� No Othersה (שבת קד., מגילה ב:, ת� ר מע� ב� דש ד� אי לח� ש� ביא ר� מצות. שאין נ� אלה ה�

יומא פ., תמורה טז., ירושלמי מגילה א, ה):In our pasuk, the word these (אלה) implies that “these”

are the only commandments. There are no others.This teaches that after the times of Moshe, no prophet

may add any commandments (Shabbos 104a; Megillah 2b; Yoma 80a; Temurah 16a; Yerushalmi Megillah 1:5).

� It’s Not a Mitzvahמצות ן אינ� או ל� ואם מצות, הן ן ות� כמצו� ן עשית� אם מצות. ה� אלה

(ירושלמי חלה א, ה; ירושלמי שבת יג, ג):Our pasuk says only these (אלה) are mitzvos, meaning



when they are performed in the proper manner.If someone performed a mitzvah improperly, through

performing a sin,212 the mitzvah does not count (Yeru-shalmi Challah 1:5; Yerushalmi Shabbos 13:3).213

� The Last Standלכהן ה חלוצ� ו� ה גרוש� דול ג� לכהן ה נ� למ� ה, א� מצו� איסור מצות. אלה ה�מצות“ (יבמות כ., ה? דכתיב ”אלה ה� רי ליה איסור מצו� אי ק� מ� הדיוט, וא�

ירושלמי יבמות ב, ד):

Our pasuk is the last one in Sefer Vayikra. According to one opinion, when it says these are the commandments (מצות ,(ה�it refers to all of the mitzvos in the entire Book of Vayikra.

This includes the prohibitions of a Kohen Gadol to marry a widow, and for any Kohen to marry a divorced woman or someone who underwent chalitzah. These are therefore considered “prohibited by a positive mitzvah” — that is, the term “mitzvos” in our pasuk (Yevamos 20a; Yerushalmi Yevamos 2:4).

212. For example, he stole matzah to fulfill the mitzvah of eating matzah on Pesach. 213. See Schottenstein Edition, Yerushalmi Shabbos 88b note 25.

748 / הפטרת בחקתי

HAFTARAS BECHUKOSAI / הפטרת בחקתיYirmiah 16:19 — 17:14 / ירמיה טז:יט — יז:יד

16 19 H ASHEM — my Strength, my Stronghold and my Refuge in the day of travail — to You nations will come from

the ends of the earth, and say: ‘‘Our ancestors inherited only falsehood, futility that has no purpose. 20 Can a man make a god for himself? — they are not gods!’’ 21 Therefore, behold I inform them upon this occasion, I shall let them know of My hand and My strength; and they shall know that My Name is HASHEM.

17 1 T he sin of Yehudah is inscribed with an iron quill, with a diamond-like fingernail; engraved into the slate of

their heart and the corners of your altars. 2 As they remember their children, so [they remember] their altars and their idol-trees beside luxuriant trees upon lofty hills. 3 O worshipers on mountains, in the field: your wealth, all your treasures, shall I make into booty, because of your high altars made in sin throughout your boundaries. 4 You will be forced to with-draw from the heritage that I have given you, and I will put you to work for your enemies in a land that you know not; for you have ignited a fire in My nostrils, it will burn forever. 5 So says HASHEM: ‘‘Accursed is the man who trusts in peo-ple and makes mortals his strength, and turns his heart away from HASHEM. 6 He will be like a lone tree in the wilderness and will not see when goodness comes; he will dwell in the arid desert, in a sulfurous, uninhabited land. 7 Blessed is the man who trusts in HASHEM, then HASHEM will be his security. 8 He will be like a tree that is planted near water, which will spread its roots alongside brooks and will not see when heat comes, whose foliage will be ever fresh, who will not worry in years of drought and will never stop producing fruit. 9 ‘‘The heart is most deceitful of all and it is fragile; who can know it? 10 I, HASHEM, plumb the heart and test the mind; to give to man according to his ways, like the fruit of his deeds. 11 Like a bird chirpingly attracting those it did not beget is one who amasses wealth without justice; in half his days it will desert him, and at his end he will be a degenerate.’’ 12 Like the Throne of Glory, exalted from the beginning, is the place of our Sanctuary. 13 The hope of Israel is HASHEM, all who forsake You will be shamed — ‘‘Those who forsake Me will be inscribed for earthly depths’’ — for they have forsaken HASHEM, the Source of living waters. 14 Heal me, HASHEM, and I will be healed; save me, and I will be saved — for You are my praise.

ם Nיך� גוי ה אל Pר י ביום צ� Rי ומנוס Sעז Tי ומ Uטז יט יהוה עזינו חלו אבות Tקר נ ך־ש אמרו א� רץ וי פסי־א� א� באו מ] י�ים אלה\ ם ד[ א� עשה־לו כ הי_ מועיל: ם aין־ב וא] בל bהם ע� cפ ב� ם מודיע� י dהננ כן כא ל� אלהים: לא ה מ� eוהי fדעו כי־שמ Tי וי ת\ י ואת־גבור� Rד ם את־י� hזאת אודיע ה�ל בצפרן bרז ט ב� hה בע iה כתוב את יהוד� cט יהוה: יז א ח�ם: jרנות מזבחותיכ ם ולק� ל־לוח� לב� ה ע� יר חרוש� מ\ ש�ל kן ע lענ ץ ר_ mל־ע ם ע� bריה אש] ם ו_ ב כזכר בניהם מזבחת�יך� bל־אצרות ילך� כ� ה ח] ד ש� רי ב� גבהות: ג הר� עות ה� גב�ה טת� מ� Tד וש : יך� jל־גבול את בכ� ט[ יך� בח� מת Tן ב pז את cב ל�יך� יב את־א יך� דת עב� ך וה_ תי ל� cת ר נ� qאש תך� Tחל מנ_ ובך�ד־ י ע� Rפ ם בא� rחת ש קד� sעת� כי־א Pד א־י� ר ל qרץ אש א[ ב�ר qבר אש ג רור ה� ר יהוה א� cמ ׀ א� ה כה ד: Tם תוק aעוללבו: סור ומן־יהוה י� זרעו ר ש[ ם ב� aם וש ד� א� Tח ב cיבטטוב בוא כי־י� ה bירא ולא ה ב� ער� Tב ר vרע כע� ה י� ו וה�רוך ב: ז ב� ה ולא תש] רץ מלח[ rר א מדב� ן חררים ב� wכ וש�ה י� חו: ח וה� ה יהוה מבט� aי יהוה וה� ח ב_ kר יבט rבר אש ג ה�יו ולא ש� ר� Tח ש cל ל יש� ל־יוב� ים וע� ל־מ� תול ע� ץ ׀ ש� mכעת wן ובשנ lענ הו ר_ eל ה ע� aי בא חם וה� יראה [ירא כ‘] כי־י�ב sל קב ה� רי: ט ע� jעשות פ יש מ] Rמ ג ולא י� צרת לא ידא� ב�ן mב בח eר ל zי יהוה חק Uנו: י אנ jע ד� י י] Rש הוא מ נ| מכל וא�יו: Tל על� י מ_ Rיו [כדרכו כ‘] כפר כ� ת לאיש כדר� ת{ יות ול� כל�י Nחצ ט ב_ Pד עשה עשר ולא במשפ ל� ר ולא י� ג� א ד� יא קר{א mיב כס ל: Tב נ� ה rיהי חריתו ובא_ נו זב ע� י_ כ‘] [ימו יו מ� י�אל ה ישר� נו: יג מקו{ ש] ראשון מקום מקד� רום מ] בוד מ� כ�בו ת רץ יכ� vא י [יסורי כ‘] ב� יך� יבשו וסור� bזב ל־ע יהוה כ�ני יהוה א{ ים את־יהוה: יד רפ� Rי ים־ח� זבו מקור מ_ Tי ע fכ

ה: ת� Tי א Rת י תהל� fה כ ע� pש ני ואו� eא הושיע פ ר� mוא


הרות ישמוח השמח · 1 H ASHEM spoke to Moshe on Mount Sinai, saying: 2 Speak to the...

Documents

Transcript of הרות ישמוח השמח · 1 H ASHEM spoke to Moshe on Mount Sinai, saying: 2 Speak to the...